---

19-7-12
פרק ד' משנה ג'. פרקי אבות.
הוא היה אומר, אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום. הוא בן עזאי היה אומר, אל תזלזל בשום אדם ואל תהיה מרחיק שום דבר, כלומר שלא תחשוב על שום דבר בעולם שהוא מיותר ואין לעולם צורך בו. שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום, שום דבר לא נברא לבטלה, כל דבר יש לו צורך במקום ובזמן מסוים, לכן אל תזלזל בשום דבר כי אינם יודע מתי תצטרך לאותו דבר. בפרט האילטוריסטים יודעים שאין דבר שמונח בקרקע שאין מה לעשות איתו.
למדנו במשנה שאין לזלזל בשום אדם, לפי שאין לך אדם שאין לו שעה של הצלחה, ויתכן מאד שתצטרך לו, או שהוא עלול להזיק לך על שזלזלת בו, כמו שראינו אצל יפתח הגלעדי, שהוא גורש מעירו ונחלת אבותיו ע"י אחיו, והוא נעשה ראש לאנשים ריקים ופוחזים שהתלקטו אליו, ולבסוף אנשי גלעד בצר להם פנו אליו לעזרה ויהי להם למושיע ושופט. כמו שמופיע בשופטים י"א.
וכן מסופר על דיקליטיאנוס שהיה רועה חזירים, ובכל פעם שהיה עובר ליד הישיבה של רבי יהודה הנשיא היו תלמידים הישיבה יוצאים ומכים אותו ומשליכים עליו אבנים. לאחר ימים הגיעה שעתו, והרומאים מינו אותו למלך עליהם, והיה רוצה לנקום ביהודים וגזר גזרות על חכמי ישראל, ונעשו להם ניסים ועמדו בגזירותיו. כשעמדו חכמי ישראל לפניו, אמר להם דיקליטיאנוס לחכמי ישראל, בשביל שבוראכם עושה לכם ניסים, אתם מזלזלים במלך? אמרו לו חכמים בדיקלות רועה חזירים אנחנו מזלזלים אבל לדיקליטיאנוס המלך אנו משתעבדים ומכבדים. אמר להם אעפ"כ אל תזלזלו באף רומאי ואפילו קטן שבקטנים. ירושלמי תרומה פרק ח'.
למדנו עוד מדברי בן עזאי שאין לזלזל בשום אדם שנברא בעולם כי לא ברא הקב"ה שום דבר שנברא לבטלה, ואם אין לו צורך ממקום זה אז יש לו צורך ממקום אחר, כמובא בילקוט שמעוני שמואל א' כ"א. אמר דוד לפני הקב"ה, רבש"ע כל מה שעשית כולם בחכמה עשית, אבל השטות שבראת, הג'ננה, השגעון, מה הנאה יש בה לפניך? אדם מהלך בשוק קורע את בגדיו, עושה מעשה שטות, תינוקות צוחקים עליו, זה נאה לפניך? אמר לו הקב"ה, על השטות אתה קורא תגר? חייך שאתה בעצמך תצטרך לכך. כך היה בשעה שברח דוד אל אחיש מלך גת, אמר לו שריו לאחיש, הלא זהו דוד אשר יענו הנשים במחולות עליו לאמר, הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו, תפסו אותו והביאו אותו למלך. כמו שכתוב בשמואל א' י"ח, ויירא מאד דוד מפני אחיש מלך גת, אז ביקש דוד רחמים מלפני הקב"ה ואמר, רבש"ע, תן לי מעט מאותה שטות שבראת שקראתי עליה תגר, לבל יפגע בי אחיש מלך גת. אמר לו הקב"ה, אני נותנו לך, שנאמר בשמואל א' כ"א "וייטב על הדלתות השער ויורד רירו על זקנו" מיטלל ככה, עד שאמר אחיש לעבדיו, הנה תראו איש משתגע, למה תביאו אותו אלי? החסר משוגעים אני? לפי שאשתו ובתו היו משוגעות, אז הוא צריך עוד אחד? וימלט משם דוד אל מערת עדולם, ובאותה שעה שמח שמחה גדולה ואמר, רבש"ע, כמה טובה היא השטות, ואז קרא את מזמור ל"ד בתהילים, "לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך ויגרשו וילך, אברכה את ה' בכל עת" בעת של חכמה ובעת של שטות.
פעם אחת היה דוד מלך ישראל יושב בגנו, והוא ראה צרעה אוכלת עכביש. אמר דוד לפני הקב"ה, רבש"ע, מה הנאה באלו שבראת בעולמך? צרעה מפסדת דבש ואין בה הנאה, למה היא מפסדת דבש? משום שהיא הורגת את הדבורים, אז ממילא מתמעט הדבש. צרעה מפסדת דבש ואין בה הנאה, עכביש אורג כל השנה ואין לו לבוש. אמר לו הקב"ה, דוד, מלעיג אתה על בריותי? תבוא השעה שתצטרך להם. וכשנחבא דוד במערה מפני שאול המלך, שלח לו הקב"ה עכביש וארג על פי המערה וסגר אותה, וכשבא שאול וראה את פי המערה ארוג, אמר ודאי לא נכנס אדם לכאן, שאם נכנס היה קורע את האריג לקרעים, והלך לו ולא נכנס לשם. וכשיצא דוד וראה את העכביש, אמר לו, ברוך בוראך וברוך אתה.
ובשעה שמצאו דוד לשאול שוכב ישן במעגל, והיה אבנר בן נר שר צבאו שוכב בפתח האהל, ראשו בפתח אחד ורגליו בפתח שכנגדו, והיו רגליו זקופות ככה הוא שוכב, בא דוד ונכנס בין רגליו ונטל צפחת המים, בשביל להוכיח אח"כ לשאול והוא לא פגע בו, וכשבא לצאת מבין רגליו פשט אבנר את רגליו וכיסהו, והיו עליו כשני עמודים גדולים. ביקש דוד רחמים לפני הקב"ה ואמר אלי אלי למה עזבתני, תהילים כ"ב, עשה לו הקב"ה נס ושלח לו צרעה ועקצה ברגליה אבנר וזקף רגליו, ויצא דוד משם בשלום.
באותה שעה שיבח דוד לפני הקב"ה ואמר, רבש"ע, מי יעשה כמעשיך וכגבורותיך, שכל מעשיך נאים.
אמר רב יהודה אמר רב, כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה. שבת ע"ז. אתם שומעים, אין שום דבר שנברא בעולם לבטלה.
הרמב"ם בספרו מורה נבוכים כתב, שכל תכלית בריאת החי והצומח היא בשביל האדם בלבד, כלומר, עבורו. לתועלתו, לדוגמא, בעלי חיים למזונו, כמו צאן בקר דגים, ויש מהם כגון החמור לשאת משאו, הסוס לרכב עליו וכדומה. צמחים למזונו, כגון פירות ירקות, ויש לרפואתו ממחלותיו, כגון מיני עשבים וכדומה. ואם תשאל הרי נבראו גם כן בעלי חיים וצמחים שלא מצאנו בהם תועלת, אנחנו לא מצאנו בהם תועלת, ויתרה מזאת לשם מה נבראו צמחי רעל וחיות מזיקות? עונה על כך הרמב"ם, שכל צמח ובעל חי שלא נמצא בו תועלת זה לא מפני שאין בו תועלת, אלא שיש לתלות הדבר בחוסר שכלנו וחולשת ידיעתנו בדבר. שעדיין לא זכינו להבין תועלתו, והראיה לכך שבכל דור ודור מתגלים לנו פלאי פלאות ותועלות רבות, דברים שלא נתגלו לקודמנו.
אתם יודעים מה החבל הכי חזק, או החוט הכי חזק? קורי עכביש. זה החוט הכי חזק שיש בעולם. אז זה גילו רק עכשיו. ומי שקרא כשהיינו מוציאים את העיתון ארבע כנפות היינו מביאים כל מיני דברים מהמדע שגילה עכשיו, כל מיני דברים מדהימים. מה יש בעמקי הים ומה יש ככה מה יש ככה, דברים מדהימים, אבל זה רק עכשיו התגלה.
וגם בצמחי רעל, או בחיות מזיקות יש תועלות גדולות, אע"פ שיש בהם היזק, לדוגמא הנחש מצד אחד יכול להכיש ולהרוג, ומאידך יש בו תועלת לשם רפואה, כמו שמובא בתלמוד מסכת שבת בע"ז. נחש רפואה לחפפית, פירש רש"י שזה מין שחין, גירויי עור. אז הנחש מועיל לגירויי עור בשם חפפית. גם אם הכיש נחש צריך למצוא את הנחש הזה והארס שלו מרפא את הארס שלו. הנסיוב נגדו זה משלו. שלא לדבר על תיקים ונעליים מעור של נחש, וכן הלאה. גם נמר וכו'. וכל אחד גם משמש לחברו בטבע שזה משמש את זה למאכל וזה את זה עד שאנחנו צריכים את ההוא שיהיה ההוא....
אז אם כן אנחנו רואים, שמה שאמר בן עזאי, אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום.
פרק ד' משנה ד'.