---

12-7-12
...בין צדיקים ובין רשעים יש להם חלק לעולם הבא לאחר שגבו מהם את חובם. אז הכל מתוקן לסעודה, כל מה שעושים זה לתקן את האדם, להכין אותו לסעודה. זאת משנה צריך לראות אותה מול הפנים כל החיים, שאדם הולך מצודה פרושה, הוא לא יודע איפה טוז מרימים אותו.
מעשה אבות, רבי יהודה הנשיא שיבח את רבי עקיבא בכך שקרא לו אוצר בלום, למה רבי עקיבא דומה? לפועל שנטל קופתו ויצא לחוץ, מצא חיטים - מניח בה, מצא שעורים - מניח בה, מצא כ וסמין - מניח בא, מצא פולין מניח בא, מצא עדשים - מניח בה. כיון שנכנס לביתו מברר חיטים בפני עצמם, סועדים בפני עצמם, כוסמין בפני עצמם, פולים בפני עצמם, עדשים בפני עצמם, כך עשה רבי עקיבא את כל התורה טבעות טבעות. זה מופיע באבות דרבי נתן י"ח. כלומר, הוא למד מרבותיו מקרא, הלכה, מדרש והגדה במעורב, והיה חוזר עליהם וגורסם, עד שהיו סדורים בפיו, וכשנעשה חכם גדול סידר מדרש, ספרי וספרא לבדם, ולמדם לחוד. הלכות לחוד והגדות לחוד כפי שמונים מטבעות כל מין לחוד.
אתם רואים מה השיטה, קודם כל להכניס כל דבר, ואח"כ הוא התחיל לסדר את זה. ככה כשאני למדתי לא היה לי סדר בלימוד, כל ספר שהיה אבלע, בלי סדר, ככה זה בעל תשובה בדרך כלל, לא יודע מה, אין לו סדר, אין, כל דבר מכניס לקופה, אח"כ צריך לסדר את זה.
שנו רבותינו, ארבעה נכנסו לפרדס ללמוד חכמת הנסתר, ואלו הם: בן עזאי, בן זומא, אחר - זה רבי אלישע בן אבויה, ורבי עקיבא. בן עזאי - הציץ ומת, עליו הכתוב אומר, "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו", בן זומא הציץ ונפגע, עליו הכתוב אומר "דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאותו". אחר - קיצץ בנטיעות, רבי עקיבא עלה בשלום וירד בשלום, ועליו הכתוב אומר "מושכנו אחריך נרוצה" גמרא בחגיגה י"ד.
כשגזרה מלכות רומי הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, לא היסס רבי עקיבא לעבור על הגזירה, והיה מקהיל קהילות ברבים ועוסק בתורה, וכששאלו פפוס בן יהודה, עקיבא, אי אתה מתיירא מן המלכות? ענה לו רבי עקיבא במשל, למה הדבר דומה, זה עכשיו על גזירת הגיוס מתאים. למה הדבר דומה, לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים מ מקום למקום, אמר להם מפני מה אתם בורחים? אמרו לו מפני הרשתות שמביאים עלינו בני אדם, אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם, השועל מחרית תמיד הוא, אמרו האתה הוא שאומרים עליך פיקח שבחיות? לא פיקח אתה אלא טיפש אתה, ומה במקום חיותנו אנו מתייראים במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה, אף אנחנו, אמר רבי עקיבא לפפוס בן יהודה, ומה עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שהיא חיינו כמו שכתוב בה "כי הוא חייך ואורך ימיך" כך אם אנחנו הולכים ומתבטלים ממנה על אחת כמה וכמה, אתה רוצה שאנחנו עכשיו נעזוב את התורה?
משמת רבי עקיבא בטל כבוד התורה, בטלו זרועי תורה ונסתתמו מעיינות החכמה. מסכת סוטה מ"ט. רבי עקיבא חי 120 שנה, כמשה רבינו, כהלל הזקן וכרבן יוחנן בן זכאי. בספרי דברים שי"ז. והשאיר אחריו בנים ובנות, חמשת תלמידיו האחרונים היו, רבי מאיר בעל הנס, רבי יהודה בר עילאי, רבי יוסי, רבי שמעון בר יוחאי, ורבי אלעזר בן שמוע, והם אלו שהפיצו את התורה בארץ ישראל בדור שאחריו. משמת רבי עקיבא פסקו הדרשנים, גמרא בסוטה פרק ט' משנה ט"ו. רבי עקיבא טמון בטבריה, בכניסה המערבית לטבריה בשכונת קרית משה, רבים נוהגים לעלות לציונו מידי שנה בערב יום הכיפורים, כיון שהוא נפטר ביום הכיפורים. אף אשתו רחל טמונה בטבריה בצד הדרך המוליכה לחמי טבריה.
הוא היה אומר, סייג לכבוד שחוק, סייג לחכמה שתיקה, סייג לנדרים פרישות, סייג לטהרה - קדושה, סייג לענווה - יראת חטא. הוא היה אומר, מפני מה תלמידי חכמים מתים כשהם קטנים? לא מפני שהם מנאפים, ולא מפני שהם גוזלים, אלא שפוסקין מדברי תורה ועוסקים בדברי שיחה. ועוד, שאין מתחילים במקום שפוסקים. אבות דרבי נתן כ"ו. אמר רבי עקיבא, אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיברך, סנהדרין פרק י' משנה א'. אמר רבי עקיבא, כל המגביה עצמו על דברי תורה למה הוא דומה? לנבלה שמושלכת בדרך, כל עובר ושוא מניח ידו על חטמו ומתרחק ממנה, שנאמר "אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה" גמרא ברכות ל"ה. מגביה עצמו על דברי תורה זה מתגאה, אז הוא דומה לנבלה שמושלכת בדרך שכל אחד עובר לידה - איף.
רבי עקיבא אומר, כל המתדבק בעוברי עבירה אע"פ שלא עשה כמעשיהם הרי זה מקבל פורענות כיוצא בהם, וכל המתדבק בעושי מצוה אע"פ שלא עשה כמעשיהם הרי זה מקבל שכר כיוצא בהם. אבות דרבי נתן ל'. לכן אני מזהיר לא להשאר בתל אביב בקרב החוטאים, כי כשתבוא הפורענות יתפסו איתם.
"ואהבת לרעך כמוך" רבי עקיבא אומר, זהו כלל גדול בתורה. ירושלמי נדרים פרק ט' הלכה ד'. אמר רבי עקיבא, אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם, אביכם שבשמים שנאמר "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" יחזקאל ל"ו. ואומר, מקוה ישראל ה', ירמיה י"ד, מה המקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל. יומא פרק ח' משנה ט'.
היה פעם מסופר על רבי אחד שלא מצא מקוה, יום שישי רצה להכנס למקוה, ולא מצא מקוה, והוא לא יכול, אז הוא אמר לחסידים לעמוד מסביבו, הם עמדו והוא התכופף ועלה, אמר להם מקוה ישראל ה', ישראל זה גם מקוה.
רבי עקיבא אומר, אותו היום שבו ניתן שיר השירים לישראל הוא היום הגדול מכל הימים, שכל השירים קודש ושיר השירים הוא קודש קדשים. מסכת ידיים ג' ה'.
רבי עקיבא אומר, הקב"ה מדקדק עם הצדיקים בעולם הזה, כדי לתת להם שכרם מושלם בעולם הבא, ומשפיע שלוה לרשעים בעולם הזה כדי להפרע מהם לעתיד לבוא, ויקרא רבא כ"ז א'.
אמר רבי עקיבא, איש ואישה שזכו ללכת בדרך ישרה שלא יהיה הוא נואף ולא היא נואפת, שכינה ביניהם, הקב"ה משרה את שכינתו ביניהם, שהרי חילק את שמו ושכנו ביניהם, אות י' באיש ואת ה' באישה, משם ה', לא זכו אש אוכלתן, תוריד י' מאיש נשאר אש, תוריד ה' מאשה נשאר אש, אש אכלתן, לפי שהקב"ה מסלק את שמו מביניהם ונמצאו אש ואש, סוטה י"ז.
התיקון הגדול שלנו, הלא כה דברי כאש, לעסוק בתורה שנקראת אש והשכינה תשרה בינינו אמן.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ...