חובות הלבבות - א' | הרב אמנון יצחק [תשס"ו]

בעזרת השם נעשה ונצליח 
והשם עלינו ברחמיו ירויח!

אמר המחבר: מפני שקדם מאמרינו בחיוב קבלת עבודת האלקים, ראיתי להביא אחריו מה שהוא צריך יותר מכל הדברים לעובד האלהים יתברך. 
זאת אומרת שער הזה, שער הבטחון, הוא הדבר הנצרך ביותר, למי שעובד את האלקים, 
והוא הבטחון עליו בכל דבריו, שיהא האדם בוטח בהשם יתברך בכל דבריו, ובכל עניניו, בעבור מה שיש בו מן התועליות הגדולות, בענין התורה, ובענין העולם. 
גם בעניני הרוחניות, וגם בעניני הגשמיות, צריך האדם לבטוח בהשם, ויהיה לו תועלת גדולה מאוד. גם אם אדם היה רוצה להשיג עולם הבא, וגם אדם רוצה להשיג עולם הזה, מי שיעשה זאת על ידי הבטחון שלו בהשם יתברך, תהיה לו תועלת גדולה. 
מהם, מנוחת נפשו ובטחונו על אלהיו יתברך, כמו שהעבד חייב לבטוח על אדוניו. 
זאת אומרת, אדם שהוא עבד, ויש לו אדון, הוא חייב לבטוח באדון שלו, עליו כל צרכיו. זאת אומרת, הוא לא צריך לדאוג למיטה לישן בלילה, הוא לא צריך לדאוג לאוכל, לפת לחם, בטוח שהאדון יתן לו את כל צרכיו, ואדם כזה יש לו מנוחת הנפש הוא לא צריך לחפש את זה כל מה שהוא צריך לעשות זה להיות עבד ולקיים את רצון אדוניו אז מנוחת הנפש שמשיג האדם על ידי הבטחון בהשם [יתברך] זה כמו עבד שחייב לבטוח על אדוניו, ואם עבד בוטח באדון, כל שכן אנחנו שצריכים לבטוח בקב"ה. 
מפני, שאם איננו בוטח באלהים, [הוא] בוטח בזולתו, מה המשמעות, אדם שלא בוטח באלקים, אז במי הוא בוטח? אז הוא בוטח בזולתו או באנשים אחרים או שהוא בוטח בעצמו, ומי שבוטח בזולת השם, מסיר האלהים השגחתו מעליו, ומניח אותו ביד מי שבטח עליו. 
זאת אומרת, מי שבוטח לא בקב"ה אלא בזולתו, הוא גורם לעצמו רעה גדולה, כי הקב"ה מסיר את ההשגחה שלו מעליו, ומניח אותו ביד מי שבטח עליו. אתה בוטח במישהו אחר? אתה בוטח בעצמך? נראה, תסדרו, אתה לא צריך אותי כבר, זאת אומרת, הוא גורם לעצמו נזק רב שההשגחה האלוקית שהיתה יכולה לעזור לו בכל דבר ודבר, אילו היה בוטח, נעדרת ממנו. 
ויהיה כמי שנאמר בו "כי שתים רעות עשה עמי, אותי עזבו מקור מים חיים, לחצוב להם בורות, בורות נשברים". 
זאת אומרת, שתי רעות עשו עם ישראל, אותי עזבו, קודם כל עזבו את הקב"ה, ולמה עזבו את הקב"ה? "לחצוב להם בורות בורות נשברים אשר לא יכילו המים". 
הקב"ה הוא המקור של הכל! והוא המקור של הפרנסה, והוא המקור לכל. עכשיו, מדמים את זה למים, יש מבוע שממנו יוצאים המים, והוא המקור לכל המים שנמצאים. ויש בורות, זה מקום שאליו הגיעו המים מן המבוע, אז מה יותר טוב שתהיה, מחובר למקור או שתהיה מחובר לבור? הבור יכול להסתם, הבור יכול שהמים יגמרו, הבור יכול להיות נשבר אז ממילא לא ישאר בו כלום והאדם היה לו את האפשרות להיות מחובר למבוע והוא הולך אצל הבור, דהיינו אצל אלה שהם מושפעים מהקב"ה הקב"ה הוא מקור לכולם, והוא משפיע לכולם, ואם אתה בוטח בזולתו, מי זה זולתו? זה אחד שהוא גם כן מושפע ממנו, אז הוא רק העתק, הוא רק בור, הוא רק אחד שמתמלא, אז תהיה מחובר למבוע ותקבל הכל. 
ואמר "וימירו את כבודם בשור תבנית אוכל עשב". זאת אומרת, יכול אדם לקחת, כמו שהיה במעמד הר סיני, ואחריו, כשלקחו עם ישראל, את עצמם, וסטו, והעמידו עגל בתבנית שור אוכל עשב, והחליפו כביכול, את הקב"ה, בשור. 
אמר הכתוב "ברוך הגבר אשר יבטח בהשם, והיה השם מבטחו". מי שהוא בוטח בהשם, הוא כבר יש לו ברכה, הוא כבר ברוך. ולא עוד, אלא שהקב"ה יהיה מבטחו. מי שבוטח בהשם, הקב"ה לא מכזב אותו. "הבוטח בהשם, חסד יסובבנו" מכל מקום, מכל צד, אבל צריך להיות בוטח בשם ולא בזולתו, אבל כשאדם מערבב את זה, וגם בוטח בזולתו אז השם מסיר השגחתו ממנו. 
[את הפרטים האלה אנחנו תכף נראה: ...מכל מקום אם תהיה בוטח בהשם ב-100% לא תהיה לך גם שאלה כזאת...]. 
"אשרי הגבר אשר השם מבטחו ולא פנה אל רהבים ושטי כזב" אשרי הגבר אשר שם השם מבטחו מי ששם את השם שרק הוא מבטחו ולא פנה אל רהבים ושטי כזב, רהבים זה כל הענינים התאוות של העולם הזה וכל הדברים הנוצצים, ושטי כזב, אלה שנותנים לו לסטות מדרך הישר אל הכזב, אשריו של הגבר הזה, מישהו נאמר עליו אשריו, הוא מאושר בעולם הזה, והוא מאושר לעולם הבא. 
ולא עוד, אלא שכתוב בירמיה "ארור הגבר אשר יבטח באדם, ושם בשר זרועו, ומן השם יסור לבו". לא רק שברוך מי שבוטח אלא ארור מי שלא בוטח, ארור יש לו קללה, לא רק זה אלא שהוא שם בשר זרועו הוא מאמין שהבשר שלו שכוחו וגבורתו הם יהיו בעזרו ואז מן השם יסור ליבו כי אדם שתולה בעצמו ולא תולה בטחונו באלקים ואין עיניו נשואות כלפי מעלה, סופו שהוא יסור מן השם יתברך. 
מה מחבר את האדם אל הקב"ה? הצריכות שלו ממנו, כשאדם יודע שהוא תלוי בחסדי השם יתברך, אז תמיד עיניו תלויות אליו, לכן הקב"ה יכול להושיעו בכל דבר ודבר, אבל אם בן אדם אומר שהוא מסתדר בכוחות עצמו והוא כבר לא פונה לקב"ה וממילא הוא סוטה מן הדרך עד שהוא עוזב אותו לגמרי. 
ואם יבטח על חכמתו ותחבולותיו וכוחו והשתדלותו, אז יש אנשים שהם חכמים מצד טבעם, ואם אין להם חכמה מספיקה כדי להשיג את מה שהם רוצים אז יש להם תחבולות שהם עושים בשביל להשיג ויש כאלה שיש להם כח גופני ובכח הזה הם יכולים להשיג כל מיני דברים ולעשות כל מיני פעולות ואם אין להם כל כך כח מספיק אז הם משתדלים בכל מיני השתדלויות כל אלה שהם בוטחים על חכמתם ועל התחבולות שלהם כוחם והשתדלותם יגעו לריק ויחלש כוחם ותקצר תחבולתם מהשיג את חפצם, הקב"ה יתן להם לגעת לריק, וכוחם יחלש, ותקצר התחבולה, והם לא ישיגו את מה שהם רוצים, כי צריך גזירת עליון בשביל להשיג את מה שרוצים, בלי גזירת עליון, אדם לא יכול להשיג שום דבר, מה שאדם מדמיין, שהוא מצליח להשיג, זה רק הטעיאה. 
אדם, זורע בשדה, כשהוא זורע בשדה, אז נראה שכח ידו עושה את הדבר את הפעולה כן אבל מכאן ועד שיצא לך מזה תבואה ועד שתתפרנס ממנה עוד הדרך ארוכה, צריך שיהיה גשמים, וצריך שיהיו גשמי ברכה, וצריך שתהיה שמש וצריך שלא יהיו תולעים וצריך שזה יגדל, ותצליח לקצור ולא תחלה ושזה לא יתעפש, ולא יבואו צפורים ויאכלו את זה ואחרי שתקצור שתכניס את זה למתבן ואחרי שתכניס את זה לשם שזה לא ישרף ואחרי שתמכור שהצ'יקים לא יקפצו, ואתה צריך עוד הרבה הרבה הרבה הרבה עד שתהנה מיגיע כפיך אבל אתה עושה ואתה חושב הנה עצם זה שזרעתי, מחכים, וזה מה שיתן. 
בכל דבר זה כך, רק מה? אנחנו צריכים לעבוד על זה שאפילו הדברים הפשוטים; אני מגיש את היד בשביל לקחת כוס מים ואני לכאורה בטוח שאני יוכל להרים אותו אנחנו כבר שוכחים שבעצם הקב"ה ברגע אחד יכול לייבש את ידו של האדם, ואנחנו שומעים חדשות לבקרים; שבן אדם קיבל אירוע מוחי, וחצי גוף השתתק, טיק-טק פתאום, אין הסבר, אין כלום, טיק' חצי גוף השתתק רגע רגע קח את הכוס עוד לא... היית בדרך אין שום דבר לא יכול לזוז אז זה שבינתיים אנחנו יכולים לזוז והכל זה לא מכוחנו זה מה שהשם מאפשר לנו כרגע להזיז וצריך לזכור את זה על כל דבר ודבר שמה ששם נותן לו שהכוחות שלנו יפעלו בכלל [יפעלו] כתוקנם זה חסד השם יתברך. 
לכן, אם יבטח על חכמתו ותחבולותיו וכוח גופו והשתדלותו יגע לריק יחלש כוחו תקצר תחבולתו מהשיג חפצו, כמו שאמר הכתוב "לוכד חכמים בעורמם". 
וכתוב בקוהלת "שבתי וראה תחת השמש, כי לא לקלים המרוץ, ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם", ואמר "כפירים רשו ורעבו, ודורשי השם לא יחסרו כל טוב". 
זאת אומרת, אנחנו כרגע, נתמקד במה שהוא כתב כאן, כתוב "כפירים רשו ורעבו, ודורשי השם לא יחסרו כל טוב", זאת אומרת, כפירים, זה אריות מלכי היער ג'ונגל הכל מזומן לפניהם, ואפילו שהם צעירים הכפירים ויש כח במותניהם להשיג את טרפם אם השם לא יזמן לפניהם את הזברה או את הצבי שיעבור שם אז הוא יכול להיות חזק אבל אין אוכל אז כפירים רשו ורעבו אבל "דורשי השם לא יחסרו כל טוב" מי שדורש את השם לא חסר כל טוב. 
אז שאלו פעם מה זה "דורשי השם לא יחסרו כל טוב"? רואים שיש דורשי השם, אברכים שחסר להם, שחסר להם הרבה אפילו, ונכנסים אצלהם הביתה ורואים שחסר? 
אבל הבעיה, שאנשים מחפשים לראות אצל האברכים את 'הכל טוב' והאברכים לא מחפשים את 'הכל טוב'. 
למה הדבר דומה? לאחד שנכנסים אצלו הביתה ויש לו 8 ילדים וזה שנכנס אצלו עומד ומשתומם ואומר איך זה יכול להיות בית עם 8 ילדים ואין להם 'אגד', יש כאלה שמים 'אגד' בתוך האמבטיה, כמה תרופות, כמה תחבושות, כמה זה... בית מלא ילדים בלי תרופות בלי כדורים בלי שום דבר איך זה יכול להיות? זה חוסר אחריות! 
אז פקח אומר לו: מה אתה רוצה? זה משפחה בריאה הם לא צריכים את זה, מי שבריא לא צריך כדורים בית חולני הם צריכים הרבה כדורים ואלה שנופלים כל היום הם צריכים תחבושות אבל אלה בית בריא מה אתה רוצה?! 
"דורשי השם לא יחסרו כל טוב", מה הבעיה של אדם שהוא לא שומר תורה ומצוות, שהוא לא דורש את השם? הוא מחפש מהעולם הזה את 'הכל טוב', הכי טוב, הוא לא רוצה פחות מטוב טוב רק, לא מספיק לו, הוא רוצה בסט', בסט! אז הוא הולך ורץ וכל החיים שלו זה ברדיפה אחרי הכל טוב, הכל טוב, הכל טוב, מה נשמע? -הכל טוב, אומרים לך, הכל טוב. איזה הכל טוב? חסר לך משהו? בטח, היה רוצה עוד כסף היה רוצה עוד כבוד היה רוצה עוד זה, אבל הוא אומר הכל טוב... כל המשמעות של החיים שלו זה להשיג את הכל טוב פחות מזה הוא לא רוצה להתפשר, מסכן אדם כזה הוא לא ימצא לעולם את הכל טוב. 
אבל דורשי השם לא רוצים את הכל טוב, מה שהשם נותן, חלקם שהוא נותן, הם מסתפקים בו. 'איזהו עשיר? השמח בחלקו!' ויותר מחלקו יכול להיות לו? לא יכול להיות לו, וכיון שהוא יודע שיותר מחלקו לא יכול להיות לו, אז הוא לא רץ אחרי כלום, כי חלקו מזומן והוא יגיע אליו ו'מזונותיו קצובים', אז מה הוא צריך להתרוצץ? מה שצריך להגיע יגיע! מה כן הם? דורשי השם! דבר אחד הם רוצים כל החיים: דורשים את השם, ומי שדורש את השם -השם מצוי תמיד, אז זה לא חסר אף פעם אז דורשי ה' לא יחסרו כל טוב הם יש להם הכל טוב אבל הכל טוב של הבני אדם לא חסר להם בכלל ממילא מה אתה מתמיה עליהם? הם לא מחפשים את זה, אדם יכול לישון עם מיטה של הסוכנות, ויכול עם שלחן ושרפרף, ולחיות טוב. תכנסו אצל הרב שלי (הג"ר יהודה שפירא זצוק"ל תלמידו של החזון אי"ש זצוק"ל ומייסד ארגון "שופר" להפצת יהדות) ותראו כך הוא ישן כך הוא חי בית פשוט בלי שום דבר כסא מטה, כסא נח קטן של פעם, וחי טוב. חי טוב, לא חסר לו כלום, לא חרד על שום דבר, שום דבר לא נסרט לא נפל לא נשבר, אין לו שום דאגה, כלום. יכולים לבוא הרבה ילדים לקפוץ על המיטה לעשות מה שרוצים, שום דבר לא מפריע. אבל אלה שהם מסכנים רצים אחרי הכל טוב אלה הם חסרים אז "כפירים רשו ורעבו ודורשי השם לא יחסרו כל טוב". 
אבל קוהלת אומר "שבתי וראה תחת השמש, כי לא לקלים המרוץ, ולא לגיבורים המלחמה, וגם לא לחכמים לחם". 
אתם רואים כאלה באולימפיאדה, רצים רצים רצים פיששש... 4 שנים רצים מתכוננים לאולימפידאה, אלה רצים רצים ויש כאלה לפעמים לפני הסיום צי'ק... נכשלים, "לא לקלים המרוץ" 4 שנים הלכו לטמיון נפלו לפני שהגיעו לגמר. כי יש כאלה שרצים 42 קילו מטר, רצים רצים כל יום, כל יום, כל יום, נהיה את התחרות אם הם פחות ממקום 3 מי זוכר אותם מי יודע בכלל מתוך אלפים הגיעו למקום 4 אף אחד בכלל לא יודע מי היה שמה בכלל והוא רץ רץ כל החיים שלו רץ רץ רץ. 
"ולא לגיבורים המלחמה", היה אחד קראו לו ברוזלי 'איש הזעם', פעם אחת עשה אה'... והלך! זהו, נגמר הסיפור. 
"וגם לא לחכמים לחם", זאת אומרת אדם חושב שהוא חכם אז הוא תמיד ישיג לחם, ויש כאלה שלא משיגים לחם אפילו שהם חכמים גדולים, ורעבים, ומסכנים. 
בואו נראה כמה דוגמאות שמביא המדרש, דבר מדהים ביותר! ואם זה נאמר באותם צדיקים, וגדולים, וחסידים לפני השם יתברך! מה אנחנו נגיד? 
כתוב "כי לא לקלים המרוץ", זה עשהאל שנאמר "ועשאהל קל ברגליו כאחד הצבאיים", ומה היה קלותו? שהיה רץ על סאסאי שיבוליא ואינם משתברים. אתמול "ועשהאל קל ברגליו" והיום "ויכהו אבנר מאחרי החנית". 
מה היה הסיפור? עשהאל היה בן אחותו של דוד המלך, ואיש צבאו, שנאמר בו "ועשאהל קל ברגליו, כאחד הצבאיים אשר בשדה" וזה שנאמר "כאחד הצבאיים אשר בשדה" לומר לך מה היתה קלותו? עד היכן היתה קלותו של עשהאל? שהיה רץ בשדה על סאסי שיבולייא, על השערות זקן שעולות בראשי השיבולים וכשהן זקופות, כשהשדה בקומתה, דקות ויבשות ופריכות מאוד להשבר, אחרי שהם מתייבשות, מה זה השערות האלה שיש בחיטה? כלום. והוא היה רץ במהירות, ואינן משתברים מכובדו בדורכו עליהם במרוצתו, מתוך שהיה קל במרוצתו כציפור מעופף, מהירות הריצה שלו היתה כזאת, שלא היה נרגש אפילו על השיבולים, הכובד שלו! מי שראה פעם צבאיים שהם מדלגים על המים כשהם עוברים במים אז גם כן בגלל המהירות של הריצה שלהם אז הם נוגעים רק במים ככה קצר וקטן והופ הם עוברים את המים על המים הם רצים ולא שוקעים מרוב המהירות, והמהירות של הצבי שלהם כך היה עשהאל שהיה רץ על ראשי שיבולים, ולא היו מתכופפות ואינן משתברים מכובדו, כיון שהיה קל במרוצתו כציפור מעופף. 
ובסוף מה קרה איתו? נלכד ונהרג בידי אדם בתוך מרוצתו! אז "לא לקלים המרוץ" שכן אתמול נאמר בו "ועשהאל קל ברגליו" והיום כשהגיע שעתו מה נאמר בו? "ויכהו אבנר מאחרי החנית אל החומש ותצא החנית מאחריו ויפול שם וימות תחתיו", הוא היה בטוח שהוא בורח, שהרי היה קל ברגליו, אבל לא עמדה לו לעשהאל קלותו משהגיע זמן פקדותו זאת אומרת "לא לקלים המרוץ". 
אמנם, יש מצבים אחרים, מספרים על קלסיוס קלי, שפעם אחת הוא נכנס לאיזה מועדון, והוא תלה את החליפה שלו שמה, והוא נכנס לבפנים, אז הוא שם פתק בחוץ 'אלוף העולם באיגרוף', שלא יתעסקו עם החליפה... הוא חזר בחזרה הוא לא מצא את החליפה הוא מצא פתק אחר כתוב 'אלוף הארץ בריצה', אבל מכל מקום "לא לקלים המרוץ". 
"ולא לגיבורים המלחמה", זה אבנר, שכתוב "הלא איש אתה, ומי כמוך בישראל?" דאמר רבי אסי משום רבי יוחנן: נוח לו לאדם להזיז כותל 6 אמות בנוי בעובי, מלהזיז רגלו אחת של אבנר! והיום? "הכמות נבל ימות אבנר?!". 
מה הסיפור איתו? "לא לגיבורים המלחמה" הגיבור זה אבנר שהרג את עשהאל הוא אבנר בן נר שר צבאו של שאול מלך ישראל ובן דודו גיבור ישראל היה שכתוב בדברי דוד אליו "הלא איש אתה, ומי כמוך בישראל, ולמה לא שמרת את אדוניך המלך?" כשנכנס דוד המלך למערה, וכרת שמה מכנף מעילו של שאול, אז כשהוא יצא הוא טען כנגד אבנר הוא אמר לו "הלא איש אתה ומי כמוך בישראל, ולמה לא שמרת אל אדוניך המלך?" זאת אומרת "הלא איש אתה" אין כמוהו גיבור בישראל וכמו שאמר רבי אסי משום רבי יוחנן נוח היה לו לאדם להזיז כותל מאבנים שש אמות בעובי, 3 מטר עובי! יותר קל להזיז קיר, כותל בנין חזק ביותר, מלהזיז רגלו של אבנר מרגלו השניה כשהוא צומדם זו לזו! אם הוא היה עושה מספריים, סוגר את הרגלים, יותר קל להזיז קיר של 3 מטר! זה היה הכח של אבנר, כך היתה גבורתו. 
והיום? בבוא שעתו, נהרג אבנר בידי יואב בן צרויה, שר צבאו של דוד, ובן אחותו, בדמי עשהאל אחיו אשר הרגו אבנר שהוא היה גואל הדם של אחיו עשהאל שהרג אותו וכאשר דוד מקונן עליו "הכמות נבל ימות אבנר? ידיך לא אסורות, ורגליך לא לנחושתים הוגשו, כנפול לפני בני עוולה נפלת" והיכן היתה גבורתו? איפה היתה גבורתו של אבנר בו ביום? לא עמדה לאבנר גבורתו משהגיע יומו. אז רואים שאומר שלמה המלך עליו השלום "ולא לגיבורים המלחמה". 
"וגם לא לחכמים לחם" זה שלמה, אתמול "ויהי לחם שלמה ליום אחד: 30 כור סולת, ו-60 כור קמח!" וכתוב "10 בקר בריאים", אמר רבי יוחנן: וכן בכל יום ויום, וכן כל אשה ואשה עושה לו סעודה, כסבורה שהוא סועד אצלה, אלף נשים היו לו וכל אחת מכינה סעודה והיום? "וזה היה חלקי מכל עמלי" מאן דאמר: גונדיה, ומאן דאמר: קנה, ומאן דאמר: כשרתיה. יש מי שאמר: קערה שלו, ויש מי שאמר: שזה המקל שלו שנשאר לו, ויש מי שאמר: רק החגורה נשארה לו. 
מה היה הסיפור עם שלמה המלך? "וגם לא לחכמים לחם" זה שלמה המלך שהיה "חכם מכל אדם" ובחכמתו כלכל את ביתו, בכבוד ויקר, ובסופו? לא הועילה חכמתו בעוניו, כשהיה עני, שכן אתמול כשהיה גדול מה כתוב בו "ויהי לחם שלמה ליום אחד 30 כור סולת ו-60 כור קמח" וכתוב שם מיד עוד "10 בקר בריאים ו-20 בקר רועי ובקר וצאן לבד מאיל צבי ויחמור וברבורים אבוסים!" כל זה סעודה של שלמה המלך "וכלכלוהו הנציבים האלה את המלך שלמה איש חודשו לא יעדרו דבר" וכל זה היתה כלכלת ביתו וכל זה היה לרוב כדי לכלכל אותו ואת כל אנשי ביתו. וגם כאשר אמר רבי יוחנן: וכן בכל יום ויום, "וכן" מה פירוש? לא בבית אחד בלבד, אלא כל אשה ואשה מנשי שלמה בביתה היתה עושה לו כך, כל יום היתה עושה לו סעודה כזאת, וגם כל אשה עושה לו סעודה, שכן אלף נשים היו לו לשלמה, וכל אחת ואחת מהן בכל יום ויום, עושה לו סעודה גדולה כזו, לו ולכל בני פמלייתו המלוה אותו! למה? שהיא סבורה שהוא סועד אצלה היום, כך היה לחמו בחכמתו בשעתו. 
והיום, בסופו? כשהוריד אותו הקב"ה מכסאו מה כתוב בו? "בכה ואמר 'וזה היה חלקי מכל עמלי?'" זה מה שנשאר לי החלק שלי מכל עמלי? 
מה היה חלקו מכל עמלו? כשהוא נטרד מביתו, שהקב"ה הוריד אותו מכסאו על 3 עבירות שהוא עבר; שהוא הרבה לו נשים, והרבה לו כסף וזהב, והרבה לו סוסים, והוא חשב שאם הוא יעשה והוא ירבה אז הוא לא יחטא, כי הוא הבין מה הטעם שכתוב בתורה, אז הוא אמר 'לי זה לא יקרה'. 
אז הקב"ה ענש אותו, על כל עבירה שנה; 3 שנים הוריד אותו מכסאו! והיה עני ומסתובב בעיר, ומכריז ש'אני שלמה, אשר מלכתי בירושלים'. וכולם מלגלגים עליו... כי באותה שעה אשמדאי מלך השדים ישב על כסאו בדמותו והוא היה מנהל את המדינה והוא היה הולך ואומר 'זה אני, זה אני' וכולם צוחקים עליו. אז כשהוא ירד נטרד מביתו ומכסאו ומכל הרכוש שלו ונשאר לו רק נעט ממלבושיו וחפציו היקרים היה מראה בידו "וזה היה חלקי מכל עמלי" ו"זה" זה מראה באצבע. 
מה נשאר לו? נחלקו חכמים בדבר חד מאן דאמר גודיה, הקערה שלו נשארה שדרך העניים הנודדים עמהם עם קערה לאסוף להם קצת אוכל מן הפתחים, ומאן דאמר קנה המקל שלו נשאר לו רק מקלו, ומאן דאמר כשרתיה רק חגורתו כדרך נודדי דרכים לחגור מותניהם בהליכתם ולהשען על מקלם, כל זה נשאר לו, מכל מה שתארנו קודם, כשהיה מחזר על הפתחים, נותנים לפניו קערה של תבשיל גריסים. זה מה שנשאר לו כל חכמתו של אותו חכם גדול "ויחכם מכל בני קדם" לא נשאר לו כלום בעוניו, אז ראינו: "לא לחכמים לחם".
נו, אני שואל את עצמינו: אם "לא לקלים המרוץ, ולא לגבורים המלחמה, ולא לחכמים לחם", כמו אלה הגדולים, מי מאתנו יכול לבטוח על מה שיש לו בכלל? כשמגיע הגזירה מהשם, והקב"ה מחליט שמגיע שעתו של האדם, שום דבר לא יועיל לו. 
נראה עוד דוגמאות, "וגם לא לנבונים עושר", ממשיך שלמה המלך ואומר: "וגם לא לנבונים עושר", מי זה? 
זה איוב. אתמול "ויהי מקנהו 7 אלפי צאן, ומקנהו פרץ בארץ", אמר רבי יוסי ברבי חנינא: פרץ גדרו של עולם! דהיינו; בכל מקום מנהגו של עולם, זאבים הורגים את העיזים אבל באיוב העיזים הורגים את הזאבים. 
והיום מה הוא אומר? "חנוני חנוני רעי" זאת אומרת, איוב, שהיה נבון והיה גם עשיר גדול בתחילתו מה כתוב בו באיש הצדיק והנבון הזה שהשם מעיד עליו שאין כמוהו בכל הארץ, "איש היה בארץ עוץ, איוב שמו, והיה האיש ההוא תם וישר וירא אלקים וסר מרע, ויהי מקנהו 7 אלפי צאן, ו-3 אלפי גמלים, ו-500 צמד בקר, ו-5 מאות אתונות, ועבודה רבה מאוד, ויהי האיש ההוא גדול מכל בני קדם!" ומה נאמר בו? "ומקנהו פרץ בארץ" לא כתוב ומקנהו 'גדל' בארץ אלא 'פרץ', אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מקנהו של איוב פרץ גדרו של העולם, גדר שגדר הקב"ה בטבע של עולם, שבכל מקום מנהג העולם שזאבים הורגים את העיזים, אבל באיוב, העיזים שלו הורגים את הזאבים, כל כך הצליח את עושרו ואת נכסיו הקב"ה. 
והיום, כשהקב"ה ייסר אותו ביסורים, מה הוא אומר לרעיו? "חנוני חנוני אתם רעי, כי יד אלוה נגעה בי" נתחנן לפניהם כעני נכנע משנגעה בו יד השם הפסיד כל ממונו ומתו לו כל הנכסים והוכה כל גופו בשחין ואיבד 10 ילדים ביום אחד! אז מה רואים? רואים: "וגם לא לנבונים עושר, לא יועיל לאדם ביום עברה". 
"וגם לא ליודעים חן", ממשיך שלמה המלך ואומר: "וגם לא ליודעים חן" זה יהושע. 
אמר רבי אחוה בריה דרבי זירא: 2 דברים דיבר יהושע בפני משה, ולא נגמל חן בעיניו. ואלו הם; אחד במינוי הזקנים, ואחד במעשה העגל. במינוי הזקנים כתוב "אדוני משה כלאם" 
אמר לו: כלם והעבירם מן העולם 
אמר לו משה: המקנא אתה לי? 
אמר לו: יהושע בך אני מתקנא הלואי בני כיוצא בך הלואי כל ישראל כיוצא בך ומי יתן כל ישראל נביאים. 
ואחד בעגל, שנאמר "וישמע יהושע את קול העם ברעה". 
אמר לו משה: יהושע! אדם שעתיד להנהיג שררה על 60 ריבוא אינו יודע להבחין בין קול לקול? "אין קול ענות גבורה" כמו שאתה אומר "וגבר ישראל", "ואין קול ענות חלושה" כמו שאתה אומר "ויחלוש יהושע, קול ענות אנכי שומע". אמר רבי אסי: קול קילוס של עבודה זרה אני שומע, רבי יודן משם רבי אסי אמר: אין לך כל דור ודור שלא נטל אונקיא אחד של עגל. 
אז מה כתוב ביהושע? "וגם לא ליודעים חן", היודע בעל החן זה יהושע, שנאמר בו "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה, כי סמך משה את ידיו עליו, וישמעו אליו בני ישראל", הרי דעת, והרי חן שיש לו. ומכל מקום, היו לו שעות שלא נשא חן, ולא נתקבלו דבריו על הדעת. כאשר אמר רבי אחוה בריה דרבי זירא: שני דברים דיבר יהושע בפני משה רבו, ולא נגמל ולא נטל חן בעיניו, ואלו הן: 
אחד, במינוי הזקנים כשציוה השם למשה למנות אליו 70 זקנים, זה היה מקרה 1, ואחד במעשה העגל, שעשו ישראל כשבושש משה לרדת מהר סיני. 
מה כתוב במינוי זקנים? משמינה משה את 70 הזקנים "ונחה עליהם הרוח", כתוב "וישארו 2 אנשים במחנה, ושם האחד אלדד, ושם השני מידד, ותנח עליהם הרוח, והמה בכתובים, ולא יצאו האוהלה, ויתנבאו במחנה, ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו, ויאמר: אדוני משה כלם!" כך אמר לו יהושע למשה 'כלם והעבירם מן העולם'. למה? שהם מתנבאים דברים שאינם לכבודו של משה רבם, זאת אומרת, הם אמרו שהוא לא מכניס את עם ישראל לארץ ישראל. ויהושע אמר כן, כמקנא לכבוד משה רבו, שהיה כבודו יקר בעיניו. אלא, שלא עשה נכון, שהורה הלכה זו בפני רבו מה לעשות להם, הוא אמר למשה 'כלם' על זה נענש, וזהו שנאמר מיד "ויאמר לו משה המקנא אתה לי?" 
שלפי הפשט: תמה כאן משה על יהושע למה הוא מקנא לכבודו? אלא שיש לתמוה למה לא יקנא התלמיד לכבוד רבו? על כן דרוש "המקנא אתה לי" למה אתה מייחס לי מידת קנאה לחשוב שאני מקנא בהם על כך?. 
ובדרך הדרש זה נאמר "המקנא אתה לי" אתה אומר שאני מקנא עד שנראה לך שצריך אתה לקנאות על כבודי? וכך אמר לו משה ליהושע: יהושע, הכי בך אני מתקנא? שרוח השם עתידה לנוח עליך? הולאי שתהיה אתה כיוצא בי ברוח הקודש! הלואי שאתה תהיה כמוני ברוח הקודש הלואי יהיה בני כיוצא בך! הלואי יהיו כל ישראל כיוצא בך! שאין אני מקנא במי שרוח השם נחה עליו. וזהו שמשה אומר לו מיד "ומי יתן כל עם השם נביאים כי יתן השם את רוחו עליהם". לא מצא יהושע חן בדבריו אלה לפני רבו. זה דבר אחד, שלא מצא חן, אפילו שהוא היה חכם ונבון. 
ואחד בעגל, שנאמר שם לאחר שעשו אותו, "ויפן וירד משה מן ההר וישמע יהושע את קול העם ברעה ויאמר אל משה: קול מלחמה במחנה ויאמר: אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות אנכי שומע". לא הבחין יהושע בקול תרועת העם במחנה על מה הם מריעים בקולם, ולא עלה על דעתו שקול חוטאים הוא. כיון שהוא המתין למשה בירידתו מן ההר, והם שמעו קולות מתוך המחנה והוא לא הבחין מה היו הקולות האלה, על כן אמר לו יהושע למשה: "קול מלחמה במחנה". 
ומשה שידע שאין זו מלחמה, שכן בטרם ירד מן ההר כבר אמר לו הקב"ה מה עשו ישראל, כמו שנאמר "וידבר השם אל משה לך רד כי שחת עמך, עשו להם עגל מסכה, וישתחו לו, ויזבחו לו, ויאמר 'אלה אלהיך ישראל'" על כן אמר לו משה: יהושע! אדם שעתיד להנהיג שררה על 60 רבוא, אינו יודע להבחין בין קול לקול; בין קול של מלחמה לקול של חוטאים? 
אלא, אמר לו משה: "אין קול ענות גבורה", ולא שמשה הסכים ליהושע שמלחמה היא, והיה מסתפק אם גוברים ישראל או לא, שהרי ידע שלא כן הוא; אלא כך אמר לו:אין כאן בפיהם קול הודיה להשם על הנס והגבורה שעשה להם זה עתה במלחמת עמלק, אני לא שומע קול ענות גבורה על הגבורה של השם שעזר להם במלחמת עמלק הם לא מודים לו, כמו שכתוב "והיה כאיש ירים משה ידו וגבר ישראל". 
וכן, "אין קול ענות חלושה", אין גם עתה בפיהם קול הודיה על נפילת עמלק תחתיהם בידך, כמו שכתוב "ויחלוש יהושע את עמלק לפי חרב", שכן ראוי להם לעשות, להודות, על זה שיהושע הכניע את עמלק והם שכחו את החסד הזה. 
ולא עוד, אלא "קול ענות אנכי שומע". ענות, כמו שאמר רבי אסי: קול מענה של קילוס של עבודה זרה, שהם משבחים לעבודה זרה, שזה קול חירופין וגידופין כלפי מעלה, "קול ענות", קול קילוס של עבודה זרה אני שומע, זה מה שאני שומע אומר לו משה רבינו, וזהו ענות, חירופין וגידופין המענים את נפש השומעים כשנאמרים לו. 
או, "קול ענות", מלשון עינוי, שעליו עתידים ישראל להתענות ביסורי הפורענויות. 
"קול ענות": זה דבר שמענה את מי ששומע את הקילוסים האלה לעבודה זרה. 
וזה גם רמז, "קול ענות", איזה עינויים יעברו ישראל, הקול הזה משמיע, שהם עתידים לקבל, כמו שאמר רבי יודן בשם רבי אסי: אין לך בכל דור ודור בעם ישראל מאותו עון של העגל ואילך שלא נטל בכל פורענות עונות הדור גם כן אונקיא, מידה קטנה אחת של פורענויות מעון אותו העגל, זאת אומרת בכל דור ודור הקב"ה חילק את עון העגל לחתיכות חתיכות בשביל חלילה לא לענוש את כולם בבת אחת כי לא היה נשאר משונאיהם של ישראל כלום, לכן הקב"ה חילק את זה, וכל דור מקבל אונקיא מידה קטנה של חלק פירעון של אותו חוב, וכמו שאמר הקב"ה: "וביום פוקדי ופקדתי עליהם את חטאתם". 
והרי גם כאן לא מצא יהושע חן בדבריו בעיני משה רבו ולא ידע דבר על נכונו, והרי אנחנו רואים "ולא ליודעים חן". אפילו מי שהוא "מלא רוח חכמה", והוא נקרא 'יודע', פעמים הוא לא מוצא חן למרות ידיעתו. זאת אומרת, אין לאדם לתלות אפילו ברוח הקודש שלו, ואפילו הוא "מלא ברוח חכמה", פעמים שהוא לא יכול לזהות אפילו בין קול לקול, ואפילו לפעמים הוא יכול להבין דברים לא לאשורם, כמו שהוא אמר לכלות את אלדד ומידד שהם מתנבאים, ומשה אומר לו: "המקנא אתה לי?!". 
[...למה זה בסדר? ...זה מצד הפשט אנחנו אומרים כן שהוא קינא אבל למה אתה צריך להורות הלכה בפני רבך תגיד לו מה שאתה שמעת ותן לו להחליט אבל אתה מורה הלכה בפני רבך אתה אומר לו 'כלם' למה אתה צריך להגיד לו מה לעשות אז הוא אומר לו: מה אתה מדבר? אני מקנא למישהו? אדרבה! "יראיך יראוני וישמחו" זה הבחינה: כל מי שרואה ירא שמים שמח, אדרבה! שיתרבו כאלה בישראל שכל עם השם יהיו נביאים]. 
דבר אחר, "כי לא לקלים המרוץ", זה משה, אתמול טס ברקיע, ועולה כעוף, שנאמר "ומשה עלה אל האלהים". והיום, "כי לא תעבור את הירדן הזה"; אפילו חבל של 50 אמה לא היה יכול לעבור. משה רבינו! 
משה רבינו "שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ" אומר שלמה, הקל בעל המרוץ, זה משה שהיה אתמול יכול לטוס ברקיע ועולה כעוף כנשר לרקיע לקבל את התורה, כמו שנאמר במתן תורה "ומשה עלה אל האלהים". 
והיום כשהגיע זמנו למות, היה מבקש לעבור את הירדן לארץ ישראל ואינו יכול, "כי לא תעבור את הירדן הזה" אפילו חבל ארץ של 50 אמה 25 מטר לא יכול היה לעבור כרוחבו של הירדן. השם אמר לו "לא תעבור!" אתמול, טס! עולה לשמים עולה יורד, עולה יורד, עולה יורד, נלחם עם מלאכים, יכול להם היום אומר "לא תעבור" 25 מטר אתה לא יכול לזוז אז מה רואים? "כי לא לקלים המרוץ", זה אפילו על משה רבינו נאמר. 
"ולא לגבורים המלחמה" זה גם כן משה. אתמול "מלכי צבאות ידודון ידודון", מהו ידודון ידודון? ידודון בהליכתן, ידודון בחזירתן. רבי יודן בשם רבי אייבו אמר: מלאכי צבאות אין כתיב כאן אלא "מלכי צבאות" אפילו מלכיהן דמלאכיא מיכאל וגבריאל היו מתייראין ממשה! והיום אפילו גולירון שבהם, לא היה יכול להסתכל בהם, הדא הוא דכתיב "כי יגוריתי מפני האף והחמה!" זה מה שנאמר במשה. 
מה היה עם משה? "לא לגיבורים המלחמה", משה רבינו, בעת שעלה לשמים לקבל את התורה, מה נאמר במזמור? "מלכי צבאות ידודון ידודון ונות בית תחלק שלל" הפשט של הפסוק: מלכי ארץ והצבאות, נדדו מפחד, במתן תורה. כל העולם רעד, פחד והמלכים כולם רעדו מה זה? מה זה? קראו מיד לבלעם שיגיד להם מה קורה עד שאמר להם שהקב"ה נותן תורה לישראל, זה הפשט. 
אבל המדרש אומר: מלאכי השמים, מלאכי צבאות, מלאכי שמים עליהם נאמר בכתוב "ידודון ידודון" פעמיים מה זה ידודון? מלשון נדידה, קופצים בהליכתן, וידודון בחזירתן, רועדים ונודדים בהלוך ובחזור מפחד. למה? שהם בקשו שהשם יתן תורה להם, ומשה עמד עמהם במלחמה ונצחם! שתהא התורה לשלל לכנסת ישראל. וכאשר רבי יודן בשם רבי אייבו אמר: מלאכי צבאות לא כתוב כאן, אלא "מלכי צבאות" המלכים של מלאכי הצבאות, מי אלה? מיכאל וגבריאל! ראשי גדודיהן וחבורותיהן של כל המלאכים כולם מיכאל וגבריאל היו מתייראים ממשה מיכאל וגבריאל באותה שעה והוא ניצחם. 
והיום בשעה שחטאו ישראל בעגל והיה צריך לבקש רחמים עליהם, אפילו אותם מלאכים, שהם גולירון שבהם, חיילים חלשים וקטנים ביותר, מלאכים פשוטים, קטנים, לא היה יכול משה באותה שעה אפילו להסתכל בהם מפחד! כמו שכתוב "כי יגורתי מפני האף והחמה", זה שני מלאכים אף וחמה, "אשר קצף השם עליכם להשמיד אתכם", ואלה מלאכי חבלה ומהם נתיירא! זאת אומרת, בשעה שלא ניתן אפשרות למשה רבינו, אז לא מועיל כל מה שהוא גיבור. 
"וגם לא לחכמים לחם" מי זה? משה. אתמול עביד קומיסטלטור בפלטין של פרעה שנאמר "ויגדל משה ויצא אל אחיו", מהו ויגדל? שהיתה גדולתו להכניס ולהוציא. והיום "קראינה לו ויאכל לחם". 
משה רבינו, היה חכם גדול. הוא היה בעל הלחם, אבל בסוף לא הועילה לו חכמתו, ונצטרך לפת לחם. משה רבינו בראשונה גדל בבית פרעה כבן של בת פרעה, ועביד קומיסטלטור, היה שר ונגיד על משק הבית, והאוכלים משולחן המלך בפלטין של פרעה, בארמון שלו. שנאמר "ויגדל משה ויצא אל אחיו", מהו המשמעות ויגדל? ומהו ויצא? שהיתה גדולתו להכניס ולהוציא, הוא מחליט במשק הכלכלה של פרעה, מה יאכלו, מה יכניסו, ומה יוציאו. והיה מכלכל במזון את בית המלך. 
והיום, כשביקש פרעה להורגו, והוא ברח לארץ מדין, מה נאמר בו? אומר יתרו לבנותיו "קראינה לו ויאכל לחם", עני נודד, צריך למתנת לחם. אז מה רואים? רואים שלא עזר למשה רבינו, "ולא לחכמים לחם". 
"וגם לא לנבונים עושר" זה גם כן משה. מהיכן בא לו עושר והעשיר? אמר רבי חנין: מחצב של סנפיר גילה לו הקב"ה בתוך אהולו ומצא, ומשם העשיר משה, שנאמר "פסול לך" פסילתן תהא לך. והיום, 'כל הדין עותר', כל זה העושר, 'לא קם ליה', לא עמד לו ולא הועיל לו. 
משה רבינו שהיה נבון מאוד והיה עשיר גדול לא הועילו לו לא התבונה ולא העושר. מהיכן בא לו העושר והעשיר? אמר רבי חנין: מחצב אבנים של ספיר אבן יקרה גילה לו הקב"ה ברא לו הקב"ה למשה בתוך אהלו ומצא אותו וחצב לו משם ופסל 2 לוחות אבנים שנאמר לו לפסול לוחות אבנים, ושהפסולת תהיה שלו, ומשם העשיר משה, "פסול לך" פסולת תהיה לך. 
למה הקב"ה העשיר את משה רבינו? באמת מה הוא צריך את זה? הוא לא צריך שום דבר! אבל שלא יאמרו שהצדיקים אין להם... הנה צדיקים, לא כדאי להיות צדיק, צדיק אין לו כלום. אז הקב"ה אמר: לא! לא לא הצדיקים שלי יקבלו בלי עמל בלי יגיעה בתוך האוהל בבית שלו אני אתן לו את הפרנסה שלו בלי שום בעיה! בלי שום בעיה אני אתן לו. 
למה? 
כי משה רבינו בשעה שכולם אספו חמורים חמורים חמורים 90 חמורים לובים לבנים, והעמיסו עליהם מזהב מצרים, מה עשה משה רבינו באותה שעה? הוא ידע את זה ראשון, והוא יכל לקחת 900 אלף חמורים ולמלא אותם, ואחר כך להגיד לכולם... אחד שיודע שיש איזה אוצר הולך ומרוקן כמה שאפשר ואחר כך מודיע 'יש עוד משהו תלכו' הוא לא עשה כך "ויקח את עצמות יוסף" איזהו חכם? משה רבינו! "חכם לב -יקח מצות" החכם לב לוקח מצות. 
מה אני יקח? זהב וכסף אני אסחב את זה? מה אני חמור? צריך לקחת את זה? אם הקב"ה רוצה לזון ולפרנס אותי, אז הוא יביא לי. אני לא עושה שום דבר, אני לוקח מצות לעולם הבא! אבל אם השם רוצה לדחוף לי מתוך האוהל להוציא לי מחצב של סנפירנון בסדר, אם הקב"ה... אם זה משרת את המטרות של הקב"ה שיתקדש שמו; שהצדיקים גם כן נהנים וניזונים בלא עמל, ובלא יגיעה, אני מוכן שגם כן בתוך האוהל שלי יהיה מחצב של סנפירנון. 
נו אז זה צריך לדעת ביטחון בהשם משה רבינו בכלל לא מודאג, אז הקב"ה דואג לו, שיהיה כבוד שמים, שיגידו שהצדיקים גם כן פרנסתם מצויה. 
רבי, זכה לשני שולחנות, היה עשיר אדיר! אבל הוא נהנה מכל כספו? לא! זקף 10 אצבעותיו ואמר: 'ולא נהנתי מכל מה שיש לי אפילו באצבע קטנה!' אפילו 'מעשר' הוא לא לקח מכל כספו והונו הכל לקח עשה איתו חסדים וצדקות עם עם ישראל.
כשרבי שמעון בר יוחאי בורח מהרומאים, אז הוא בורח למערה. מה הוא לוקח אתו? לוקח כסף? לוקח זהב? לוקח אוכל? מה הוא לוקח איתו? קונטיינר? מה לקח? לקח חבורתא! לקח את הבן שלו. רגע, ומה עם אוכל? אם תכנס למערה, מערה אין בה אוכל, כמה זמן אתה יכול לחיות בפנים? יום, יומים בתענית, אפשר להיות שלושה ימים בתענית, אז בסוף תמות לבד בלי הרומאים... אז איך אתה בורח בלי אוכל? 
אומר: לא! לברוח אני חייב כי יש גזירה ואני צריך לברוח, יש עכשיו רתיחה בשמים ואני עכשיו אומרים לי תברח -אני בורח. אוכל? פרנסה? מזונות? זה הדאגה שלי? -מזונות קצובים! אם הקב"ה רוצה שאני אחיה, הוא יביא לי אוכל. ואם הוא לא רוצה מה זה יעזור? זה יעזור? למה רוטשילד לא מת בתוך הכספת? היה לו כסף היה לו הכל נכנס נסגרה עליו הכספת והוא מת ברעב ליד הכסף! נו אז מה זה משנה? 
אז מי שבוטח בהשם, אין לו שום בעיה! הוא רץ נכנס לתוך מערה והוא בטוח שהכל יהיה בסדר. 
ומה הקב"ה הביא לו? הביא לו נחל של מים והביא לו עץ של חרובים. עץ של חרובים? חרובים זה אוכל? הגמרא אומרת ש'חרוב' מלשון מחריב גופו של האדם. יש בזה ויטמנים? מה יש בזה? רק כשכש (רעש באכילה) בקושי, אין הנאה מזה בכלל ואותו טעם, וכמה אדם יכול לאכול אותו טעם? 13 שנה הם אוכלים רק חרובים! ומה הם שותים? רק מים! לא דיאט קולה ולא פפסי איך אפשר לחיות כך? מה הבעיה? כשאתה חי רוחניות, כשאתה מוציא את הזוהר הקדוש, כשאתה מחובר למלאכים, כשאליהו הנביא איתך! מי צריך אוכל? איזה חרובים איזה קישקושים. 
גם רבי חנינא בן דוסא, די לו בקב חרובים! הוא מרצון בוחר בחרובים הוא מספיק לו כל השבוע, העיקר יש רוחניות יש חיים יש עולם הבא. 
אבל פה רואים, הנה, פסל לו הקב"ה סנפירנון אצלו, והיה עשיר גדול, וכשהיה עשיר היה משיח עם הקב"ה כמו עשיר, כתוב "עשיר יענה עזות" איך היה מדבר אצל הקב"ה? "שוב מחרון אפך! סלח לעון העם הזה!" מדבר לקב"ה כמו עשיר. 
[...לא... בסדר הוא יכול... כן אבל הוא דיבר כך לא בגלל שהוא רצה אלא בגלל שהקב"ה רצה לקדש את שמו יתברך אבל עצם זה כשיש לאדם ממון ויש לו זה, זה נותן לו ביטחון זה נותן לו כח הוא מדבר כמו בעל רמה זה מה לעשות זה עובד כך]. 
אבל כשביקש להכנס לארץ ישראל, כל העושר הזה לא עזר לו, והיה משיח כמו רש, ותחנונים לפני הקב"ה "ואתחנן! אל השם בעת ההיא לאמר" תקטו' תפילות, 515 תפילות של רש! ולמה בלשון ואתחנן? מתנת חינם! מתנת חינם! הוא יכול להגיד לקב"ה קח 100 אלף $ תכניס אותי? אפשר לשחד את הקב"ה? "לא יקח שוחד", אתה לא יכול לשחד את הקב"ה מתחנן כמו רש, ב"תחנונים ידבר רש". וכל העושר, וכל התבונה שלו לא הועילו לו. 
"וגם לא ליודעים חן" זה משה גם כן. 
תראו כמה מעלות היו לו חכם וגיבור ונבון עשיר ולא הועיל לו בשעה שהקב"ה מחליט לא עוזר שום דבר. 
"וגם לא ליודעים חן" זה משה. אתמול "כי מצאת חן בעיני" אומר הקב"ה, והיום? "אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" פיש... אתם יודעים מה זה לסתום את הפה של בנאדם? בנאדם מדבר, והוא היה רגיל לדבר, כל מה שהיה מבקש הקב"ה היה שומע, מקשיב לו ורוצה לשמוע אותו ממתין לו ואו... פתאום אומר לו "אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה"! פיש... איזה עצירה זו. למה? "כי עת ופגע יקרה את כולם". 
מה היה אצל משה רבינו? 
יודע היה ובעל חן, אבל לבסוף ניטל מדעו וחינו. משה רבינו היה יודע לרצות את בוראו ולמצוא חן בריצויו בעת שהתפלל על ישראל היה אומר "ואתה אמרת, וידעתיך בשם, וגם מצאת חן בעיני, ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך, ואדעך למען אמצא חן בעיניך, ובמה יודע איפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו" וכל הזמן הוא מזכיר את המציאות החן שיש לו אצל הקב"ה, ועם זה הוא מצליח אצל הקב"ה הרבה לפעול "גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה" הקב"ה אומר לו, "גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה", [4 פעמים!] וכל פעם הקב"ה אומר לו "סלחתי כדבריך", ומה שאתה אומר אני עושה, מה שאתה אומר אני עושה! כי "מצאת חן בעיני ואדעך בשם", הרי נודע, והרי מוצא חן, רואים שהוא היה נודע אצל הקב"ה ומצא חן. 
והיום כשביקש על עצמו בסופו להכנס לארץ ישראל מבקש בתפילות ובתחנונים ימים רבים ולבסוף הקב"ה אומר לו "אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" ניטל חינו ומדעו שתתקבל תפילתו ותשמע בקשתו בחן לא עזר לו שום דבר. 
על כל אלה מסביר שלמה המלך עליו השלום ואומר: למה זה? "כי עת ופגע יקרה את כולם" עת שהיא פוגעת את האדם ומערערת לו את כל הדברים האלה, והוא מפגיע. מה יעשה? מה יעשה? ילך ויעסוק בתפילה ובתחנונים, והוא ניצל! 
רב הונא שאל לשמואל: מהו "כי עת ופגע"? 
אמר לו: כי פעמים שאדם מפגיע בתפילה ונענה פעמים שמפגיע ואינו נענה, שאין לך שסידר תפילות ותחנונים יותר ממשה רבינו, ובסוף נאמר לו "הן קרבו ימיך למות". 
מה זה "עת ופגע יקרה את כולם"? שלמה המלך אומר אחרי ראותך את כל אלה שלא עמדה להם שעתם כל אלה הגדולים האלה שדיברנו בהם עת היא שפוגעת את האדם ומערערת לו את כל הדברים האלה את הזריזות את הגבורה את חכמה את התבונה את העושר את הדעת את החן כמו שבא על כל האנשים האמורים, והוא מפגיע אליה, והוא נפגע בה. 
אלא, מה יעשה האדם מראש שינצל משעה רעה של מפגע ומקרה רע? 
ילך ויעסוק בתפילה ובתחנונים שיצילנו השם משעות רעות. 
לעולם יקדים אדם תפילה לצרה. 
מה זה 'לעולם יקדים אדם תפילה לצרה'? מאיפה הוא יודע שתבוא לו צרה? הרי הוא חושב שהחיים טובים? 
אומרים אין דבר כזה! אדם מזומן למקרים ומזומן לצרות! אבל אם הוא יקדים תפילה לצרה, ותפילה עושה חצי ! אז כבר יש לו הצלה פורתא כבר מעצם זה שהוא מתפלל ומקדים, והוא ניצל. ילך ויעסוק שיצילנו השם מהשעות הרעות וממקרים הרעים ומפגעים רעים. זה אנחנו אומרים בתפילה כל בוקר ולא להגיד את זה מהר רק להבין מה אומרים... והוא ניצל מהם בשעתם! וגם אם הוא מתפלל, צריך שיתפלל שתהא תפילתו נעשית בעת רצון, בשעה טובה ורצויה להתקבל. 
ויש שעות טובות, שעות של רצון. לדוגמא; בשעה יש הרצאה ואנשים חוזרים בתשובה זה נקרא "שעת רצון", שמחה גדולה לפניו יתברך! שעה זו פועלת ומסוגלת לפעול דברים גדולים ונצורים, מה שאין בשעה אחרת! לכן צריך לנצל שעות טובות. כשיש שמחה של תורה , כשיש שמחה של מצוה, כשיש איזה שעה בשעה שאדם מתרומם ברוחניות ! באותה שעה היא נחת לפני הקב"ה -ינצל את אותה שעה. 
אבל יש שעות רעות, שעות של כעס של חרון אף אדם לא יועיל בתפילתו אז, ולכן צריך למצוא את השעות ואת העיתוי המתאים. 
רב הונא שאל לשמואל, אמר ליה: מה הוא הדין דכתיב, מה המשמעות של הפסוק "כי עת ופגע יקרה את כולם"? 
אמר לו שמואל לרב הונא: פגע תדרוש אותו מלשון תפילה, כי פגיעה היא מלשונות של תפילה; פגיעה, פצירה, תפילה הפצרה כל אלה הם לשונות של תפילה פעמים אדם מפגיע בתפילה ונענה, ופעמים שהוא מפגיע בתפילה ואינו נענה, שכן שערי תפילה; פעמים פתוחים, ופעמים נעולים. 
אבל 'שערי דמעה -לא ננעלו!' אם עם התפילה הוא מצרף דמעות של אמת -אי אפשר שהתפילה לא תעלה ותתקבל! לאו דוקא מיד, אבל היא עומדת לפניו יתברך, וסופה להכנס. אבל זה תפילה בדמעות, כי שערי דמעה לא ננעלו.
ואם זה תפילה בצדקה, אז גם כן יש כח בצדקה, לכן צריך לתת בתפילה, "בצדק אחזה פניך", אדם נותן צדקה, והולך להתפלל, ואז הכח של הצדקה מועיל שהתפילה גם כן תעלה. 
אז פעמים שערי תפילה פתוחים ופעמים נעולים, יש שעות שעונות מבדילים ומסתירים בין ישראל לאביהם שבשמים, ויש פעמים שלא. 
לכן אין מי שסידר וערך לפני השם תפילות ותחנונים יותר ממשה רבינו, ואף אחד לא יכול להסתפק שמשה רבינו לא היה יודע להתפלל, שהרי את אחותו ריפא מצרעת בכמה מילים "אל נא רפא נא לה" ובקלי קלות הוא יודע להגיד כוונות בכל תפילה, ויש בזה כונות גדולות ועצומות שראיתי בספרים, אבל ב-5 מילים הוא יכול להכניס כל כך הרבה כוונות. מה הוא עשה בתקטו' תפילות! וכמה ימים הוא התפלל! ולא הועיל לו. בסוף נאמר "הן קרבו ימיך למות" זאת אומרת סוף סוף לא תועיל לאדם החכמה והגבורה ושאר הכוחות ואז רחמנא לצלן "עת ופגע יקרה את כולם". 
"הן קרבו ימיך למות", זאת אומרת, גם אצל ישראל אבינו, וגם אצל דוד המלך "ויקרבו ימי דוד למות", בכל התנ"ך כתוב 'דוד המלך', דוד המלך, דוד המלך, "ויקרבו ימי דוד למות", שאין שלטון ביום המות. אין מלך בשעה שהוא הולך, למות זה חזר להיות דוד, "ויקרבו ימי דוד למות". "ויקרבו ימי ישראל" אף על פי שהוא ישראל שם של שררה, "כי שרית עם אלקים ותוכל", אבל אפילו שאתה ישראל -למות, "ויקרבו ימי ישראל למות", כי אין שלטון ביום המות. 
רואים, שהאדם יכול לבטוח רק בהשם יתברך לא לבטוח בעושרו לא בחכמתו לא בגבורתו לא בתבונתו לא בשום דבר, שום דבר! 
זאת אומרת, "אל יתהלל חכם בחכמתו, ואל יתהלל גיבור בגבורתו, ואל יתהלל עשיר בעושרו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי". 
ומי שיודע את השם, יודע שאין לתלות בטחונו לא "ברהבים" ולא "בשטי כזב" אלא בהשם לבדו, כדי שלא יסיר השגחתו ממנו, ו"השלך על השם יהבך -והוא יכלכלך", אמן.