חובת הלבבות ח' | הרב אמנון יצחק שליט"א [תשסו]

שער הבטחון

שיעור 8

בעזרת השם נעשה ונצליח

והשם עלינו ברחמיו ירויח!

אנחנו ממשיכים ממקום שפסקנו,

והליכות דיני הבורא יתעלה, יותר עמוקות ונעלמות ועליונות מהגיע אל ידיעת חלקיהם, כל שכן כללם, וכבר אמר הכתוב "כי גבהו שמים מארץ, כן גבהו דרכי מדרכיכם, ומחשבותי ממחשבותיכם".

הליכות דיני הבורא יתעלה, דהיינו כל משפטי השם עם הברואים הם נעלמים ועמוקים ועליונים, ממה שנוכל להגיע אל ידיעת חלקיהם באדם אחד, וכל שכן על כללם, דהיינו; על אומה או עם. וכבר אמר הכתוב "כי גבהו שמים מארץ, כן גבהו דרכי מדרכיכם, ומחשבותי ממחשבותיכם", כמו שאנחנו רואים את המרחק משמים לארץ, ומארץ לשמים, ואנחנו יודעים שזה גבוה עלינו, כך גבהו דרכי מדרכיכם, ואין שום השוואה בין מה שדרכיו של הקב"ה לדרכינו, שלא נוכל ללמוד מדרכינו על דרכיו, ומחשבותי ממחשבותיכם, שממחשבותינו נלמד על מחשבותיו.

ויש שלוש חלוקות שמביאים חכמים: אחת מהם נקראת האלקית, אחת הטבעית, ואחת הלימודית. על האלוקית אמר נעלמות, כי מי יבוא אחרי המלך, לדעת בסוד השם?

זאת אומרת, החכמה האלקית, היא נעלמת מאיתנו, ועל הטבעית אמר עמוקות דהיינו "איש תבונות" יכול לדלות ולדעת אבל בודדים יכולים להבין את החכמה הטבעית, ועל הלימודית שעיקרה זה חכמת המזלות, עליהם אמר גם כן עליונות, כיון שהם בשמי גובה, אין בחוקינו להשיג אותם בשלימות ולדעת, אכן בסוד המזלות. לכן אמר בהליכות דיני הבורא יתעלה יותר נעלמות עמוקות ועליונות מהגיע אל ידיעת חלקיהן, כל שכן כללן.

ההקדמה השניה: שידע ויתברר אצלו כי הבורא יתברך משקיף עליו ואין נעלם ממנו נגלה הוא ונסתרו וצפונו ונראהו, ואם בטחונו באלקיו בלב שלם אם לא, כאשר אמר הכתוב "השם יודע מחשבות אדם כי המה הבל", ואמר "הלא תוכן לבות הוא יבין", ואמר "כי אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם", וכשיתברר זה לבוטח, אין ראוי לו לטעון שהוא בוטח באלקים יתעלה בדיבורו, מבלי שיבטח עליו בליבו ובמצפונו, ויהיה במעלת מי שנאמר עליהם "בפיו ובשפתיו כיבדוני ולבו ריחק ממני".

הקדמה השנית: שידע ויתברר אצלו, שהדבר יהיה מבורר, שהבורא יתברך משקיף עליו, דהיינו; לא רק משגיח בכל מעשיו, אלא משקיף. ואין נעלם ממנו נגלהו ונסתרו, בכל המעשים שהוא עושה ופועל, נגלהו -זה מה שעושה בגלוי, או בסתר -בחדרי מסכיתו. זאת אומרת, נגלהו זה מה שגלוי לעין. ונסתרו, מה שהוא עושה בחדרי חדרים. וצפונו ונראהו, מדבר על שלימות הלב של האדם עם הקב"ה. אומר מצפונו, שזה צפון מבני אדם, מה אדם באמת מאמין בלבבו, אבל השם יתברך משקיף ויודע, והוא רואה בדיוק בתוך לבו של האדם, וגם על פי נראהו בעניני לבבו. ואם בטחונו בלב שלם באלקיו אם לא, רואה הקב"ה. אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה שאתה בוטח 'תאמין לי שאני בוטח, אני בוטח בוטח...' והקב"ה רואה בדיוק אם אתה בוטח בו או לא. עד כמה בוטח.

כמו שאמר הכתוב "השם יודע מחשבות אדם כי המה הבל". האדם עצמו לא יודע שמחשבותיו הבל הוא מסגל לעצמו שמה שהוא אומר זה מה שבאמת יש בו, והוא לא יודע מה הוא מדבר... הרבה אנשים תשאל אותם אתה בוטח בה'? -בטח, אבל בניסיון, בפועל, בחיי היום יום, הוא לא בוטח. הוא רב, הוא מתקוטט, הוא נלחם. הא אבל כתוב שבת פלוני לפלוני, וכתוב שבית פלוני לפלוני, ושדה פלוני לפלוני, אז הכל כתוב וגזור וקצוב מה יקבל כל אדם, אז מה אתה נלחם? ומה אתה מתקוטט? מה אתה רב? 'אין אדם נוגע במוכן לחבירו', אם זה מגיע לך -זה יגיעך אז למה אתה נלחם? מה אתה מראה? שאתה לא בוטח! אתה לא בוטח שיש גזירה מאת השם יתברך מה שיגיע עליך יגיע אליך. או דוגמא אם אתה רץ עכשיו להשיג דירה ואתה רוצה את הדירה, ואתה עושה כל מיני תככים וקומבינוט בשביל להשיג אותה שלא כדין, בשביל לעקוף מישהו אחר, אתה לא פועל על פי הבטחון, שאם זה גזור מן השמים זה יגיע אליך, למה נצרכת לדרכים נלוזות כאלה? אתה בוטח, לא? 'אין אדם נוגע במוכן לחבירו', אם זה שלך -אז אתה תקבל את זה לא? אז למה אתה צריך את כל הדרכים האלה? מה שמוכיח שאתה לא בוטח, והשם יודע עד כמה אתה בוטח.

לכן אומר "הלא תוכן לבות הוא יבין", ואמר "כי אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם", וכשיתברר זה לבוטח, אין ראוי לו לטעון שהוא בוטח באלקים יתעלה בדיבורו, מבלי שיבטח עליו בליבו ובמצפונו. יש אדם בפה מדבר בטחון גבוהה גבוהה... אבל בליבו ובמצפונו רחוק הוא! לכן נאמר במעלת מי שנאמר עליהם "בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו ריחק ממני", כלפי חוץ -בוטח, אבל לבו -ריחק ממני, מרמה את עצמו והוא לא יודע אפילו שהוא מרמה את עצמו,

...לא, הוא לא יודע, בכלל לא, אנשים לא עובדים להתבונן זה נקרא לחיות בהתבוננות שאדם מתבונן על כל מעשיו.

לדוגמא ה'חפץ חיים' זכר צדיק וקדוש לברכה היה חי בהתבוננות כל הזמן בכל מעשה ומעשה היה מתבונן מה מצבו. פעם אחת, במלחמת העולם הראשונה כשהישיבה שלו היתה צריכה לגלות לרוסיה, אז הם הגיעו לאזור שאין שם רבים מבני ישראל ורק מעטים מהם היו שומרי תורה ומצוות. והוא הולך פעם אחת בשבת ברחוב, והוא ראה חילול שבת! ראה חילול שבת, בא לישיבה בכה בכי רב! ונתן שיחה מוסרית על השבת, ועל קדושתה, ואיך יכול להיות שיהודים מחללי שבת?! רתח ליבו! אחרי שבועות מספר, שוב יצא לו להיתקל בחילול שבת! חזר לישיבה, בכה בכי רב! סיפר דברים בקדושת השבת, וגמר את השיחה. ואמר להם: אבל הפעם אני בודק את עצמי, ואני מרגיש שאין רתיחתי וחמימות בכיי כמו בפעם הראשונה! כבר ירד משהו, התרגל, הסתגל למצב.

זה בוחנים רק אנשים חכמים, אדם רואה חילול שבת, ועוד חילול שבת, מתרגל. מה זה חילול שבת בשבילו? כלום, מסתכל מכוניות נוסעות, מסתכל מי נוסע, הוא כבר לא מוטרד, אין לו כאב על זה, אפילו כלום.

...כן, אתה באמת חסר אונים, גם ה'חפץ חיים' היה חסר אונים הוא לא התכוין לעצור את המכוניות בגופו הוא היה חסר אונים אבל הוא לא היה חסר אונים לכאוב את המצב, ועל המצב הוא כאב! יש חילול השם! הוא רואה חילול השם וכואב לו על חילול השם ואם הוא רואה שיש חילול השם הוא כואב לו אבל הוא מספר לנו שבפעם השניה כשהוא ראה כבר את החילול השם היה ירידת מה הוא בודק והוא רואה שיש ירידת מה זה לא אותו בכי כמו בפעם הראשונה.

זה נקרא הסתגלות, הסתגלות של בני אדם. אדם גם מסתגל לכררט את עצמו והוא כבר מסתגל שכן ככה מדברים וככה אומרים וככה חיים אפילו שהוא לא כזה, עד כדי כך ההסתגלות שאדם בשניות אדם יכול להסתגל למצב הקב"ה נותן לנו כח נפלא שקוראים לו 'הסתגלות' בשביל שאנחנו נוכל להתרגל גם אם המצב קשה אז נוכל להתרגל למצב הקשה לאט לאט כי אם לא חלילה אם אדם יפול בבת אחת ממצבו, למצב קשה, יכול לאבד את שפיות דעתו!.

איך יכול להיות, שבזמן השואה הנוראה אנשים ממעמד כלכלכי רם ונשגב, הגיעו לשפל המדרגה, ולא נצייר את הציורים מה שהם עברו, שאם הם היו יורדים את זה בבת אחת -הם היו מתים על המקום! אנחנו מתלכלכים בבגד שלנו פתאום נשפך עלינו שוקו או משהו, אנחנו לא יכולים לסבול את הבגד, אנחנו עושים ככה [מרחיקים את הבגד מהגוף] ומיד רצים להחליף, אפילו לכלוך עלינו, כל שכן אם זה השפלה שמשפילים אותנו! או דורכים עלינו! או רומסים את כבודנו! או חלילה מענים אותנו בפועל! אדם שהוא יודע שהוא צריך לחיות במצב כזה באופן קבוע -הוא יכול למות! אז איך הם עברו את כל זה והצליחו לשרוד את כל השואה? כח ההסתגלות! עובר יום אתה מסתגל למצב, זה המצב שלך עכשיו. עובר עוד יום נהיה יותר גרוע -אתה מסתגל למצב, וכן הלאה על זה הדרך.

אדם חולה במחלה, מודיעים לו בשורה, ולאט לאט הוא מסתגל למצב וחי אותו, עובר טיפולים וכו' ומסתגל מסתגל (שיטה של מצא).

המידה הזו ניתנה מידה טובה, בשביל שאנחנו נוכל להתסגל גם לדברים טובים; עמל ויגיעה בלימוד התורה! אז קשה לבנאדם בהתחלה, פתאום, להיות מקובע, ולשבת ליד ספר ולהתחיל ללמוד ולא לזוז ולא לצאת ולא זה... אבל הקב"ה נותן כח ההסתגלות ועוד קצת ועוד קצת ומוסיף עוד קצת, עד שמסתגל לאורח חיים כזה ואין לו שום בעיה. הפוך! אחר כך קשה לו להסתגל לצאת זה כח 'הסתגלות' והוא יכול לפעול כהרף עין לא יאומן כי יסופר!.

כתוב, כשאברהם אבינו התבשר על עקידת יצחק, לא פרחה נשמתו. שרה אמנו נתבשרה שנעקד יצחק -פרחה נשמתה על המקום. מה, אברהם אבינו לא אהב את יצחק כמו שרה אמנו? אלא מאי, השטן שבא והודיע לשרה 'נעקד יצחק!' לא נתן לה זמן להסתגל לבשורה -פרחה נשמתה. אבל הקב"ה שבישר את אברהם, לא התכוין לסלק את נשמתו, לכן אמר לו בדרך של הסתגלות; "קח נא את בנך..., את יחידך..., אשר אהבת..., את יצחק..., והעלהו" לאט לאט הוא שומע שהקב"ה מדבר על הבן שלו הוא מתחיל ככה לדאוג מה הולך להגיד ככה לאט לאט ונכנס איתו במשא ומתן לאט לאט לאט לאט והופ' התרגל, התרגל.

...כן, לא מודיעים מיד, כן, כן, זאת אומרת זה נקרא 'הסתגלות'.

כשקברו את יעקב אבינו באו לקבור אותו להכניס אותו למערת המכפלה בא עשו וערער, ערער עשו.

אמר: מה פתאום? המערה שלי.

אמרו לו: מה פתאום המערה שלך?

אומר: בטח! יש כתב על זה.

אומרים לו: איפה הכתב?

אמר: במצרים יש לנו כתוב.

-מצרים תביאו את הכתב אומר עשו.

מה תביאו את הכתב? מי ילך עכשיו להביא ממצרים? "נפתלי אילה שלוחה" יוצא לדרך, בינתים משא ומתן זה של עשו של יעקב, של מי המערה.

היה שם חושים בן דן, שהיה חרש באזניו -לא שומע, והוא רואה; סבא שלו מוטל על הרצפה, ומתעכבים, לא מכניסים אותו. אז הוא שואל [סימנים], מה קורה פה? אומרים לו עשו אומר כך ויש כתב וצריך להביא ממצרים ועכשיו שלחנו את נפתלי למצרים, ההוא שומע ככה, לקח חרב ט'יז... הטיז לו את הראש וגמרנו!.

אה, מה חושים בן דן הנכד יותר טוב מהבנים של יעקב? הם לא חשו לכבודו של יעקב שהוא מוטל בחמה? והם לא מכניסים אותו? והם מתעסקים עם משא ומתן? והוא יותר טוב מהם הנכד? לא! הוא פשוט לא התסגל הוא לא שמע משא ומתן, אבל אם היה משא ומתן אתה מתרגל שהוא שוכב -זהו עבר, עברת את זה הסתגלת, אבל הוא שלא הסתגל הוא שמע את זה פתאום מה? בשביל זה משאירים את סבא שלי ככה?! טיז'... הוריד לו את הראש! זה הכח של ההסתגלות.

גם אנחנו לצערינו הרב גם כן מסתגלים לכל מיני דברים; בהתחלה הסתגלנו לאבנים -שזורקים עלינו אבנים, אז הסתגלנו לזה, אחר כך התחילו לדקור עם סכינים -והתסגלנו גם לזה, אחר כך התחילו לזרוק בקבוקי תבערה -הסתגלנו גם לזה, אחר כך התחילו לירות באקדחים -הסתגלנו לזה, תת מקלעים -הסתגלנו לזה גם כן, פיגועים -הסתגלנו לזה, קסאמים -הסתגלנו לקסאמים, עכשיו אנחנו מסתגלים לטילים -טילים, אחר כך נסתגל למלחמות, ואחר כך נסתגל לגוג ומגוג. למה? מסתגלים... מסתגלים... זהו.

אבל אם רוצים להמנע מהסתגלויות הרעות האלה. צריך להסתגל בתורה ומצות השם אמר "והייתם לי סגולה". אם לא תהיו לי סגולה תסתגלו למצבים כאלה ואחרים. אם תהיו סגולה -לא תצטרכו להסתגל לזה.

"ברוך דיין האמת"

השם ירחם על עמו ישראל!

יהי רצון שהשיעור הזה יהיה לרפואת כל החולים והפצועים ולשיבתם של השבויים ואל עריפת ראשו של נסראללה

כן... ברוך השם... ברוך השם... טוב,

כבר ביקשנו עליו ב'עמנואל'

השם יעזור שזה יעבוד.

מכל מקום, רואים שרגשות להרגיש באמת מה מצבנו זה רק למתבוננים, מי שחי בהתבוננות יודע את מצבו אבל יש כאלה מדברים בפיהם גבוהה גבוהה שהם בוטחים בהשם והם רחוקים בחיי המעש לגמרי ממה שהם מדברים. על כן מודיע אותנו, שידע ויתברר אצלו, כי הבורא יתברך משקיף עליו ואין נעלם ממנו נגלהו ונסתרו ומצפונו ונראהו גם בליבו הוא רואה אם בטחונו באלקיו הוא בלב שלם אם לא כמו שאמר הכתוב "השם יודע מחשבות אדם כי המה הבל", ואמר "הלא תוכן לבות הוא יבין", ואמר "כי אתה ידעת לבדך לבב כל בני האדם", וכשיתברר זה לבוטח, אין ראוי לו לטעון שהוא בוטח באלוקים יתעלה בדיבורו, מבלי שיבטח עליו בליבו ומצפונו. למה? אחרת יאמר עליו "בפיו ובשפתיו כבדוני, וליבו ריחק ממני".

ההקדמה השלישית: שייחד אלוקיו בבטחונו בו, במה שהוא חייב לבטוח בו, ואל ישתף זולתו עמו, ויבטח עליו ועל אחד מן הברואים -ויפסד בטחונו באלוקיו, בהשתתף זולתו עמו.

זה כמו בהתחלה שלמדנו, ש"המסיר בטחונו מהשם ותולהו בזולתו, הקב"ה מסיר השגחתו ממנו! ומניח אותו ביד מי שבטח עליו". חוזר פה ואומר: צריך לייחד באלקים את הבטחון, רק בהשם אתה צריך לבטוח! באחד ויחיד בהשם יתברך, במה שהוא חייב לבטוח בו. ולא ישתף זולתו עמו, ויבטח עליו ועל אחד מהברואים. לא בשום גורם כזה או אחר, ולא באחד מהברואים, אלא בהשם לבד. כי אם לא כן, יפסד בטחונו באלקיו בהשתתף זולתו עמו. אם הוא בוטח בהשם וגם בזולתו -הרי זה מפסיד את בטחונו מהשם יתברך.

זה נקרא להשוות עבד לקונו, זה דבר קשה ביותר! "למה העליתונו למות במדבר" השוו עבד לקונו עם ישראל דיברו "באלקים ובמשה" אומר רש"י: 'השוו עבד לקונו' יש בזה בהשוואת עבד לקונו צד של זלזול וכפירה בהקב"ה, אתה משוה את משה רבינו ואלקים כאחד? "למה העליתונו"? מה זה?

זאת אומרת שהשוואה בבטחון בהשם ובזולתו, שזולתו בעצם מקבל ממנו, אז אותה הולך לבור הנשבר ותולה בטחונך בו במקום במקור מים חיים? זה צד של כפירה קצת, וצד של זלזול ודאי, משווה עבד לקונו.

מה העניש אותם הקב"ה את עם ישראל כשהם אמרו את הדברים האלה? שלח אליהם טת הנחשים השרפים. למה שלח להם דוקא את הנחשים השרפים? משום שהנחשים, כידוע הם גם כן חטאו באותו דבר, הנחש הראשון הקדמוני, שחשק בחוה, דיבר דברי כפירה כלפי מעלה. לא נכנס מה הוא אמר ומה היה המשא ומתן שלו עם חוה. אבל נאמר כך: גם הוא השוה עבד לקונו הוא אמר "והייתם כאלקים יודעי טוב ורע" אתם ואלקים תהיו ביחד, אותו דבר, יודעי טוב ורע. למה הוא לא מגלה לכם? למה הוא לא נותן לכם לאכול מעץ הדעת? כי זה העץ שממנו הוא אוכל, ונהיה לו חכמה לברוא עולמות, והוא לא רוצה שתהיו כמוהו, כי אם תהיו כמוהו תוכלו לברוא עולמות ואז הוא לא רוצה, אבל אני אומר לכם שאם תאכלו, אתם תהיו בדיוק כמוהו... השווה עבד לקונו! זה שהשווה עבד לקונו נשלח מידה כנגד מידה לענוש את אלה שהשוו עבד לקונו, ואז הוא השווה ונשלחו הנחשים האלה בשביל להכיש אותם.

מה היה העונש שלו בגלל שהוא השווה? הקב"ה העניש אותו אמר לו: אתה משווה אותי לעבד? לבשר ודם? אין בעיה! כל אוכל שאתה תאכל אני אשווה לך אותו לטעם עפר "ועפר תאכל כל ימי חייך", מה שתטעם -יהיה עפר, תאכל מינים הרבה -ואתה תטעם רק טעם אחד שווה עפר.

למי שלח אותו הקב"ה? לעם ישראל, שאכלו מין אחד -המן, וטעמו בו מינים הרבה! יבוא זה שאוכל מינים הרבה וטועם טעם אחד, ויענוש למי שאוכלים דבר אחד וטועמים מינים הרבה.

ומה התרופה שלהם? שמים את הנחש למעלה על נס, וכולם מביטים אל הנחש "וראהו וחי"! איך אדם נהיה חי מזה שהוא רואה את הנחש? אלא יעיין ויתבונן מה גרם לנחש להענש לאכול דבר אחד? שהשווה עבד לקונו, אתם גם כן עשיתם את אותו דבר -חזרו בתשובה, ואז סרה המחלה וההכשה, והם לא נפגעים.

לכן, מי שבוטח בהשם ובזולתו, יפסד בטחונו באלקיו בהשתתף זולתו עמו.

כבר ידעת מה שנאמר באסא, אסא המלך היה חסיד גדול, אבל בגלל שהוא סמך על הרופאים, ורק על הרופאים הוא סמך, דכתיב "גם בחוליו לא דרש את השם כי אם ברופאים", היה חולה, והוא לא דרש את השם ולא באורים ותומים כדרך שהיו צריכים, ודרש רק ברופאים, נענש על זה. זאת אומרת הפסיד את בטחונו, למרות שהיה חסיד ועובד אלקים, אבל החולי הביא אותו למצב שהוא חיפש את הישועה מקרוב, רופא בא ואומר לך בדיוק מה מצבך... הפסיד את הבטחון, ונענש על זה.

אמר הכתוב "ברוך הגבר אשר יבטח בהשם, והיה השם מבטחו", מי זה "ברוך"? "הגבר"! מי זה "הגבר"? זה שמתגבר, במה הוא מתגבר? על יצרו שמפתהו למצוא סיבות קרובות, מה עושה? בוטח בהשם. אפילו שזה נראה סיבה רחוקה כאילו מאתנו, כי אדם אוהב לאחז בכדור לידו יותר מאשר הקב"ה כי הכדור פה והשם שם ואנשים מחפשים את הכדורים מחפשים את הבטחון במה שנמצא לפניו.

אבל "ברוך הגבר אשר יבטח בהשם, והיה השם מבטחו", אם הגבר הזה בוטח בהשם, רק בהשם -והיה השם מבטחו! אז ודאי שכדור יכול לעזור, ורופא יכול לרפא, שליח טוב. אבל בגלל שאתה בוטח בהשם, הבטחון בהשם, הוא שגורם אם תהיה לך רפואה או לא. למה? כי "אשר יבטח בהשם, היה השם מבטחו" אבל אם אתה סומך עלי, ורק בי אתה סומך ולא בזולתו לא גם בו וגם ברופא רק בו! ואז הרופא יהיה שליח טוב, אז "היה השם מבטחו".

...מה דק מן הדקות? אתה אומר בתפילה 'רפאנו השם -ונרפא! הושיענו -ונושע!' חשבת מה אתה אומר? שמעת מה אתה אומר בתפילה? מה אתה אומר? מה אמרת? רפאנו הרופא ונרפא? מה אמרת? השם! מה אומר אבל? אם רפאנו השם -אז ונרפא. אם זה לא רפואה מהשם, אז לא נרפא. רפאנו השם -אז ונרפא. הושיענו -ונושע. רק אם אתה תושיענו אז ונושע אין ביד אדם להושיענו. זה אתה אומר כל יום, ורץ לקופת חולים. למה? כי אתה בוטח בקופת חולים.

...מי אמר שלא? ודאי שלוקחים תרופות -אלה שלא בוטחים בהשם...

הרמב"ן מביא את זה, ואומר ככה: 'מה לרופאים בבית יראי השם?' בבית יראי השם! מה עושים רופאים?

הגאון מוילנא, אח שלו פעם היה חולה, והזמין רופאים, אז הוא גער בו! הוא אמר לו: מה לרופאים בבית יראי השם? הוא אמר לו כך, כתוב "ורפוא ירפא" מכאן שנתנה רשות לרופא לרפא, אמר לו: איפה כתוב שניתנה רשות לחולה להתרפא? הגאון אומר לאחיו.

הסטיפלר לא רצה בשום אופן לקבל רופאים, בשום אופן. בסוף הרב שך פסק שחייבים לטפל בו הרופאים, כי זה אחריות שלנו. אם זה הבטחון שלו, אז הוא יכול לסמוך על הבטחון שלו, אבל בשעה שהוא היה תלוי כבר בזה שאחרים יחליטו בעבורו, אז אמר שחייבים לשלוח אליו רופא כי זה חובתינו.

זה שאנחנו זקוקים לרופאים, זה בגלל שאנחנו ירדנו למדרגות נחותות ביותר.

פעם איך היו עושים? אדם היה חולה מה אתה חושב? הולך לרופא? הולך לנביא! והנביא אומר לו מה שורש החטא שהוא עשה ושעליו הוא קיבל את העונש היה חוזר בתשובה והיה מתרפא

מה זה נגעים? הנגעים באו להגיד למה אתה חולה, למה אתה טמא, מה אתה עושה, אם היה חוזר בו היה מתרפא בלי רופא בלי רופא! זאת אמרת ככה זה היה.

כשהיה 'אורים ותומים' כבר לא היה נביא, היו שואלים באורים ותומים למה נענש אסא? כי הוא לא שאל באורים ותומים, והוא הלך לרופא.

הא, אנחנו היום בדרגה שואפת ל-0, אז אנחנו מחפשים כל אחד שיהיה לו אפוטלגין בבית, שיהיה לו אקמול, מה זה בית? בית בלי תרופות? למה? כי אנחנו למטה למטה למטה בבטחון בהשם, בהבנה, בידיעה. אצלינו פשוט מה זה רופא, נכון צריך רופא, בגלל המדרגה הנחותה, אם היינו במדרגה של ביטחון מלא בהשם, והיינו יודעים שרק החטאים 'אין מיתה -בלא חטא, ואין יסורים 'בלא עון', אין דבר כזה אם היינו יודעים את זה היינו מתקנים את החטאים והיינו מתרפאים "ושב 'ורפא לו" ושב, אם הוא שב בתשובה, ורפא לו, זה הרפואה. אין רפואה כרפואת התשובה.

עובדה שיש אנשים חולי סרטן וכו' שברגע שהם שבים בתשובה, הם מתרפאים! לא טיפלו בהם כלום, איך זה?

עובדה, שעקרות שלא מולידות, שמקבלות עליהם מצוות [כיסוי ראש וכדומה] וזוכות לולד! איך זה? בלי פעולה כל שהיא טבעית, איך זה? בגלל שהרפואה זה רק מאת השם והבטחון צריך להיות רק בהשם, ואם אתה לא כזה אז אתה צריך לעשות ואתה צריך להסתייע בעוד דבר.

אבל תדע, ברגע שאתה תולה לא בהשם, אתה מפסיד את הבטחון ואת הישועה מהשם זה מה שכתוב פה.

...לצדיק ודאי! כתוב שאם יש לאדם חולה בבית הולכים אצל חכם העיר בשביל שיתפלל עליו למה חכם העיר דוקא? בשביל שיש לו זכות הרבים שלומדי תורה אז הולכים, אצלו זכותו גדולה.

כתוב "מוציא יקר מזולל -כפי תהיה", מה פירוש? אפילו הקב"ה גוזר גזירה, מבטלה בשבילו. למה הקב"ה מבטלה בשבילו? אומר המהרש"א על הפסוק הזה "מוציא יקר מזולל" ועל מה שכתוב שמה בגמרא בבא מציעא דף פה, כתוב שמה שכל המלמד בן עם הארץ תורה, אפילו הקב"ה גוזר גזירה מבטלה בשבילו. למה מבטלה? הוא אומר: כיון שמי שגודל אצל עם הארץ גזירתו וטבעו, שיהיה כמו אבא שלו גזירתו מן השמים נגזר שהוא יולד אצל עם הארץ שהוא יהיה עם הארץ, גזירתו כך. וטבעו כך כי הוא רואה אבא שלו אז גם הוא כזה אבא שלו סוחר אז גם הוא רוצה להיות סוחר אבא שלו ספורטאי הוא רוצה להיות ספורטאי אבא שלו כזה אז הוא רוצה להיות כזה ובא זה ומשנה את טבעו בגזירתו! המלמד את בן עם הארץ תורה, משנה את טבעו וגזירתו. אומר הקב"ה: אתה שיניתה את גזירתו וטבעו, מידה כנגד מידה אני יבטל גזירתי מפניך! זה מהרש"א. זאת אומרת, הקב"ה אפילו גוזר גזירה -מבטלה בשבילו.

מה היה אומר הרב אליהו לאפיאן זכר צדיק וקדוש לברכה? העידו לי עדים נאמנים, ששמעו מפיו תדיר, שהיה אומר את הדברים, וחוזר ואומר: מה זה "מוציא יקר מזולל כפי תהיה"? מי שמוציא יקר מזולל אדם שהיה זול במעשיו, אדם שהיה למטה, ועשו ממנו יקר "כפי תהיה" אומר מה זה כפי תהיה? אומר:

שמא תאמר כפיו של הגאון מוילנא? לא.

שמא תאמר כפיו של האר"י הקדוש ומר"ן הקדוש? לא.

שמא תאמר כהרמב"ם ורש"י? כמו הפה שלהם שהם אומרים משהו? אומר לא.

שמא תאמר כרבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר? לא.

שמא תאמר כיחזקאל הנביא וירמיה וישעיה וכל הנביאים? אומר לא.

שמא תאמר כפיו של משה רבינו? אומר לא.

כפיו של אברהם יצחק ויעקב? אומר לא.

"כפי תהיה" -כמו הפה של הקב"ה!

מה השם גוזר הוא מקיים אף הוא גוזר ומקיים!

...זה לא זולתו אתה מבקש אותו כיון שהוא קרוב להשם יתברך ואתה יודע שאתה לא כל כך קרוב, אתה מבקש ממי שקרוב אצל השם שיבקש בעבורך אז ממי אתה מבקש בעצם? לא מהצדיק, מהצדיק שיבקש מהשם בזכותו, שהקב"ה יענה. כי אתה יודע שאתה רחוק אדם שהוא עושה מעשים שלא יעשו, אז מה? ודאי שלא יכול, אנחנו נלמד תכף, שלא יועיל לו.

אחד, עושה מעשים וממרה את פי השם ורוצה לבטוח בהשם אומר 'אני בוטח בהשם' אומר: מה זה? מה אתה חשבת שהקב"ה ישמע לך? על מה?

אלא מאי, הולך האדם הזה אצל צדיק. והקב"ה צריך צדיקים מתווכים? מה הוא לא יכול בעצמו? למה הקב"ה צריך מתווכים? אלא הקב"ה רוצה שעל ידי הצדיקים דוקא תבוא הברכה! למה? משום שעל ידי זה מתגלה לכל הבריות, שמי שקרוב להשם -השם שומע לו ואז נהיה קידוש השם! אז הפוך! מתגלה שהקב"ה אמת ותורתו אמת ומי שדבק בתורתו ובמצותיה ועושה את רצונו -הקב"ה נשמע לו. ותכף נראה את הדברים האלה כאן שוב.

אם כן אמרנו, אם אדם משתף זולתו עמו ויבטח עליו בטחונו באלוקיו, בהשתתף זולתו עמו, ויבטח עליו ועל אחד מן הברואים -יפסד.

ומן הידוע כי מי שימנה מבני אדם שני מינויים או יותר לעשות דבר מינויו יופסד.

אדם לוקח שנים וסומך על ב' וממנה אותם לאיזה פעולה הפעולה לא תצא לפועל! למה? 'קדירה דבי שותפי -לא קרירא ולא חמימא' אם קדירה אחת צריכים לבשל בה שנים היא לא תתקרר ולא תתחמם כי כל אחד סומך על השני הוא אומר הא אני חשבתי שאתה עושה, מה אתה לא עשית? מה אתה לא עשית? נגמר הסיפור... אתה סומך על ב' -חבל על הזמן. זה ברור לנו, יסתר בטחונו! כל שכן מי שבוטח על האלקים וזולתו ודאי שיסתר בטחונו הקב"ה אומר: אתה לא צריך אותי אתה לא סומך עלי אתה סומך על אברם... אז תלך לאברהם, מה אתה רוצה ממני?

ויהיה זה הסיבה החזקה להמנע ממנו! זה הסיבה החזקה למה ימנע ממנו הבטחון אתה בוטח? איפה הפסדת את זה? בזה שבטחת על עוד מישהו זולת הקב"ה.

כמו שאמר הכתוב בירמיה "ארור הגבור אשר יבטח באדם" ארור! ארור -קללה! למה? "ושם בשר זרועו" סומך על בשר ודם "ומן השם יסור לבו" זה נקרא ומן השם יסור לבו. אם אתה בוטח בבשר ודם מן השם יסור לבו.

אתה לא צריך לתלות בשליח, כי למדנו בשבועות הקודמים, ששליח צריך להיות כזה; שמכיר אותך מתחילת גידולך ועד סוף ימיך ושדאג לך תמיד ושתמיד יוציא את כל הפועל על הצד הטוב ביותר, ויעשה את כל כונתך ולא ישוב עד שיביא לך את מה שהוא הבטיח, וכן על זה הדרך, ושבכוחו שלא ימנע ממנו כל מונע, איפה תמצא שליח כזה? אז איך אתה יכול לבטוח בו? אתה יכול רק להגיד לו ואם השם ירצה שהוא יהיה השליח, אז הוא יהיה השליח, ואם לא -לא. אחר כך אתה טוען לו 'מה קרה לך? אני בטחתי עליך, ככה תקעת אותי? מה עשית לי' מה אתה חשבת באמת שהוא מסוגל לעשות מה שהקב"ה עושה? למה מה החזקת אותו אלוהים שאם אמרת לו אז הוא כבר עושה? אמרת אמרת וזהו אתה יכול לשכוח מזה, אם הוא יביא -יביא, לא יביא -לא יביא, אבל ככה זה, אל תסמוך אל תסמוך אל תסמוך.

אדם צריך לדעת 10 שנים! 10 שנים יושב יוסף בבית הכלא 10 שנים "צדיק יסוד עולם!", 'יוסף הצדיק!' הוא חטא באשת פוטיפר? לא! היה צדיק צדיק לא חטא וזורקים אותו לכלא מה היה אומר אחד כזה כמונו שהיו עושים לו כזה דבר שהוא כזה צדיק 100% הוא יודע שהשם יודע שהוא צדיק, הוא יודע בעצמו שהוא צדיק, ועונש הוא מקבל על מה שהוא לא עשה, וזורקים אותו 10 שנים לכלא! מה היה מרגיש בנאדם באותו הרגע? לא יום, לא יומים, 10 שנים, 10 שנים! נו, מה קורה? אחר כך, אחרי 10 שנים! אז משתחרר מישהו, והוא אומר לו תשמע "כי אם זכרתני והזכרתני" 2 מילים, כלום! כלום! 2 מילים, רק על הדרך... "כי אם זכרתני" אם תזכור אותי, אז "והזכרתני", אני לא סומך עליך 100% אבל על הדרך.

מה? אתה סמכת עליו? עוד שנתיים! היה צריך לצאת ב-10 שנים! היה צריך לצאת, אם לא היה מבקש את זה היה צריך לצאת 'הוסיפו' לו שנתיים! הוסיפו לו.

אמנם זה לא בכל אדם כמונו כי אנחנו... למטה למטה, אנחנו בוטחים על נמלים אפילו.

אבל. יוסף במדרגתו. הקב"ה מקפיד עליו: מה פתאום? אתה מאמין באלה? אנשי רהב? אנשי מצרים? אתה מאמין? אתה סומך?

אלא מאי, אנחנו רחוקים רחוקים מבטחון אמיתי בהשם, לכן לומדים בטחון, בשביל לדעת מה צריך, ולאן לשאוף ולעד איפה נגיע -נראה.

ומן הידוע, כי מי שימנה ב' ממונים או יותר לעשות איזה דבר, מינויו מופסד. כל שכן מי שבטח באלקים וזולתו, שיסתר בטחונו, וזה יהיה הסיבה החזקה להמנע ממנו מה שבטח עליו, כמו שאמר "ארור הגבר אשר יבטח באדם, ושם בשר זרועו, ומן השם יסור לבו".

והקדמה הרביעית: שתהיה השגחתו חזקה, והשתדלותו גדולה, לקיים מה שחייבו בו הבורא מעבודתו, ולעשות מצותיו, ולהזהר מאשר הזהירו ממנו, כפי מה שהוא מבקש, שיהיה הבורא מסכים לו במה שהוא בוטח עליו בו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה 'עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו, בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך', ואמר הכתוב "בטח בהשם ועשה טוב, שכון ארץ ורעה אמונה", ואמר "טוב השם לקויו, לנפש תדרשנו".

הקדמה רביעית: צריך שתהיה השגחתו חזקה של האדם, והשתדלותו גדולה, אמרנו תמיד השתדלות זה בענייני הרוח, בענינים של תורה ומצות צריך להשתדל, בענינים גשמיים פיזיים לא צריך להשתדל, גם אם יש גזירה וצריך לעשות איזה השתדלות מה זה לא יהיה בהשתדלות שתלוי בנו כאילו, אלא לדעת שהשתדלות זה גזירה ולעשות עושים והשם גומר את המעשה, אבל לא שאנחנו כאילו גומרים את המעשה, וגם אם יצלח הדבר לא ההשתדלות גרמה, כל הזמן צריך לזכור: לא ההשתדלות [גרמה] אלא החסד של השם שגמר את הדבר מהר.

מכל מקום, בענינים של מצות, צריך השתדלות כל הזמן, גם אם אתה לא מצליח, חייב להמשיך להשתדל.

אז הקדמה רביעית: שתהיה השגחתו חזקה והשתדלותו גדולה לקיים מה שחייבו בו הבורא מעבודתו, עבודת השם. ולעשות מצותיו, ולהזהר מאשר הזהירו ממנו, כל המצות עשה, וכל המצות לא תעשה, צריך להזהר לקיים את זה, להשגיח לעשות, ולהשתדל מאוד, לעשות כפי מה שהוא מבקש הבורא שיהיה הבורא מסכים לו במה שהוא בוטח עליו בו.

כמו שאמרו זכרונם לברכה "עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו", תעשה את רצונו של הקב"ה, כאילו זה הרצון שלך, כמו שאתה יש לך דברים שאתה רוצה, וכשאתה רוצה אתה עושה ככה תעשה את רצונו של הקב"ה כאילו הוא רצונך שאתה רוצה ועושה. אם תעשה כן, כדי שיעשה רצונך כרצונו, הוא יעשה את הרצונות שלך, לקיימם, כאילו זה הרצון שלו שהוא רוצה לקיים את מה שאתה רוצה, כמו שהשם רוצה שיצא רצונו על ידי בני אדם הוא ידאג שגם רצונותיך הטובים יצאו לפועל כאילו זה רצונו; מידה כנגד מידה!

אבל פה, במדרגה הזאת, היא מדרגה נמוכה עדין, כי אתה עדין בעל רצון, לכן כתוב "עשה רצונו כרצונך", כמו שאתה ברצונות שלך רוצה זה וזה וזה... ואתה טורח ואתה יגע, גם ברצונות השם תעשה ככה, אפילו שאתה לא כל כך שמח לעשות, תעשה אותם כמו הרצון שלך. אתה יודע מה אתה תרויח? שהקב"ה יעשה את הרצונות שלך כאילו זה הרצון שלו! שוה או לא שוה? שוה! הרי אתה בעל רצון, ואתה רוצה להפיק את רצונך, שיצא לך טוב, אז מה הדבר הכי בטוח בשביל שתצליח ברצונות שלך הטובים? תעשה את מה שהשם רוצה, כאילו זה הרצון שלך, והוא ידאג שהרצונות שלך יהיו כמו הרצונות שלו. כדאי או לא כדאי? כדאי!

ויש דרגה יותר מזה: 'בטל רצונך מפני רצונו', אין לך שום רצון, יש לך רק רצון אחד: רצונו יתברך! אני לא צד בכלל, אין לי רצון לשום דבר חוץ מרצונו יתברך. -בטל! בטל רצונך מפני רצונו', מה תזכה? כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך, אין מישהו עומד מולך בעולם שיכול להתנגד לך, הוא יבטל רצון אחרים מפני רצונך, כולם. כתוב "ברצות השם דרכי איש, גם אויביו ישלים איתו".

...יש לו רצון רק להשם בטח יש לו רצון: רצון לעשות את מה שהשם רוצה "רצונך השם חפצתי" אני רוצה רק מה שאתה רוצה רבונו של עולם מה יכול להיות יותר טוב ממה שאתה רוצה? הרי ודאי כל מה שאתה רוצה זה לטובתי כמו שלמדנו, הכל לטובתי! אז למה אני צריך רצונות משלי, אם יש את רצון הבורא? השם רוצה שנעשה מצות? שנעשה חסדים? שנעשה זה, נעשה! למה לא נעשה? מה יש לנו לעשות פה? בשביל מה הגענו? לא בשביל זה? מה אחרית שתהיה לנו? הכי טובה שיכולה להיות!

הרי באנו לפה או באנו לשם? באנו דרך פה לשם, אז אם באנו מפה דרך לשם למה לאבד זמן? מכניסים אותך לבנק ישראל ופותחים את הכספות ואומרים 'עכשיו אתה פה, בשביל לאסוף כסף, וכמה שתאסוף ב-24 שעות זה שלך' יש מישהו יצא לקפיטריה? מישהו הולך לאכול? מישהו רוצה קרמבו באמצע? את מי זה מענין! באנו לפה לאסוף כסף יש לנו 24 שעות אוספים אוספים מה פירוש? בשביל זה נכנסנו לא? אדם נכנס לפה, תאסוף! תאסוף! נותנים לך הזדמנות חיים תאסוף! תאסוף!.

מה עושה? יש לו רצונות... יש לו כל מיני רצונות רוצה ללכת לפה רוצה ללכת לצימר רוצה ללכת לכאן לשם לטייל... באנו לעולם לעבוד?... אנחנו באנו לנוח... להתרווח... אייי...

ואמר הכתוב "בטח בהשם ועשה טוב, שכון ארץ ורעה אמונה", בטח בהשם, מה זה בטח בהשם? 'אני בוטח בהשם...' ועשה טוב! מה זה ועשה טוב? אם רואים שאתה עושה טוב למה? אתה עושה מה שהשם רוצה למה אתה לא דואג לעצמך? אומרים: מה אתה לא דואג לעצמך? מה אתה הולך ללמוד בישיבה? מי ידאג לך? מאיפה יהיה לך כסף? מה תעשה? מה אתה, תדאג לעצמך'... זה לדאוג לעצמך??? זה להפסיד את עצמך!

"בטח בהשם ועשה טוב", 'ואין 'טוב' אלא תורה!' שב תלמד הכל זה בוטח בהשם.

"שכון ארץ ורעה אמונה" אם אתה לא בדרגה כזו, אפילו אם אתה בעניני הארץ ואתה שוכן לארץ שכון ארץ, אבל "רעה אמונה" כל הזמן תזכור באמונה שגם מה שאתה עושה ומתגלגל, לא אתה עושה -השם עושה.

ועל זה אמר באיכה "טוב השם לקויו לנפש תדרשנו" למי השם טוב? לקויו! למי שמקוה לו, "למייחלים לחסדו". "טוב השם לקויו, לנפש תדרשנו" אם אתה דורש את השם כל הזמן ועובד רק למען השם ועושה את רצון השם, השם הוא טוב! הוא טוב מאוד! "טוב השם לקויו לנפש תדרשנו".

השם יזכנו להיות מהמקווים והמיחלים לו וזוכים לקבל את טובו אמן.