תוכיחו לי שאין...יש...

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אני באתי להראה רק סיבה אחת.

מי הסביר אותך להיות הנציג שלו?

איך אתה מסביר בין את כל הסיטואציות הזאת, את הקשר מלכי לבין אלו?

מי קובע לעצמי את חיי ואני קובע לעצמי את דרכי ואת אמונתי?

אז מה, את כל הקריירה שלי, תלך כל מה שאני לומד עכשיו הולך?

זה ממש בעולם הבא, אני לא יודעת מה זה.

הנשמה, היא יורדת כאן, היא נאבדה, היא נאבדה. תוכיח לי שיש עולם הבא, אבל הוכחה.

אתה לא יודע!

ראיתי ורק התחושה הייתה של

מה הם רוצים ממני, כל כך טוב לי עכשיו שיעזרו אותי בשביל זה.

והתחושה הכללית... והתחושה הייתה מאוד טובה. טובה. כן, הרגשה מאוד טובה, כיף.

אני עולה למעלה למעלה,

ואני מסתכל ורואה את עצמי שוחרר על האדמה.

ואני מסתכל על עצמי ואני רוצה להיכנס,

אני רוצה לחזור, אני רוצה לחזור, אני רוצה לצאת מהמצב הזה.

כנראה שזה לא בשליטתי.

לא בשליטתי.

איפה נודע שזה סתם שכנם של אנשים? הנה, כבר מצא בעיה.

מה הבעיה?

השאלה, איך אתה, כן, קורא לעצמך? אתה רוצה להתעניין לי קוראים אמנון. זה סתם מניפולציה, כי זה לא ככה, כי זה לא נכון. אתה יודע שמלמדים שמוצא אדם מן הקום? אתה בא לספר, הסבא שלנו היה קום. המוצא שלך ממה? המוצא שלי נוראי. רגע, אתה מתבייש שהמוצא שלך מקום? אני לא מתבייש בשום דבר. קום! קום! מה זה? ממה? הקוף מת.

הקוף מת?

קוף!

ממה?

עזוב, אין מה לעזוב, איזה שטויות. אתה יודע.

אתה לא יודע! גם אתה לא יודע! גם אתה לא יודע מה זה! כל דבר שאתה לא יודע, גם אני לא יודע. לא יודע. גם אתה לא יודע! אני ברור, כל מה שאתה לא יודע, גם אני לא יודע.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמם ירוויח.

לפני שנתחיל הייתי רוצה לדעת כמה מן הציבור כאן

עדיין לא שמע הרצאה שלי בכלל, אם אפשר להרים אצבע.

תודה.

אינו יאומן כי יסופר.

יש עוד הרבה עבודה.

כמה ראו וידאו, אם אפשר להרים את היד, וידאו.

אתה מכרתת, אתה הרמת שלא שמעת הרצאה שלי ועכשיו אתה מרים עוד פעם.

לא ידעתי שיש מחריטים בחדרה.

לפני כשנה הגיע אל המשרד אצלנו

אחד מהמפקדים המכירים

בחיל האוויר.

בין הדברים הוא שאל האם ניתן להוכיח שיש בורא לעולם מבחינה לוגית.

אמרתי לו, כן,

תוך 20 דקות ניתן להוכיח,

ואם אתה מבין, מהר תוך חמש דקות.

שאל אותי, מה ההוכחה?

אמרתי לו, אתה ההוכחה.

איך?

אמרתי לו, אם נוכיח שאתה נברא,

ולא בראת את עצמך,

מוכרח שברא אותך מי שקדם לך.

עוד פעם.

אם נוכיח שאתה נברא,

ולא בראת את עצמך,

מוכרח שמי שקדם לך, ברא אותך.

זה מובן מה שאני אומר?

מי יכול לחזור על זה?

אני חוזר עוד פעם.

אם נוכיח

שאדם נברא,

אתם יודעים מה זה נברא?

אדם לא היה והוא נברא.

אם נוכיח שאדם נברא

והוא לא ברא את עצמו,

הוא לא ברא את עצמו, אבל הוא נברא.

מוכרח

שמי שקדם לו, ברא אותו.

כי הוא לא ברא את עצמו

והוא נברא.

אז מי שקדם לו ברא אותו.

זה ברור?

לא ברור.

ברור.

אם אני נברא ולפניי נברא ולפניי נברא ולפניי נברא,

מוכרח שיש בורא ראשון

שברא לכל הנבראים.

מוכרח

כי אי אפשר להיות נברא

בלי בורא שברא אותו, נכון?

אבל מוכרח גם להגיד

שהבורא הראשון

לא היה לו בורא,

כי אם לבורא הראשון היה בורא,

גם הוא היה נברא.

ונברא בלי בורא אי אפשר.

מוכרח,

כשיש בורא ראשון שברא לכל הנבראים,

כשהוא בעצמו לא נברא,

כי אם כן היו נבראים בלי בורא.

בזה אי אפשר.

הבנתם או לא? או שאני אחזור עוד שלוש פעמים.

הבנתם.

נגיד

יש מקביל ויש מוגבל.

הכוס הזה מוגבל.

מישהו הגביל אותו, עשה אותו בגבול הזה.

השולחן מוגבל,

הנגר הגביל אותו.

האולם מוגבל,

הקבלן הגביל אותו.

כדור הארץ מוגבל, מי הגביל אותו?

השמש, הירח והכוכבים מוגבלים, מי הגביל אותם?

מוכרח של כל המוגבלים יש מקביל,

ושהוא לא מוגבל.

זה נגמר.

איפה?

אצל הבורא הראשון.

אתה צריך להסביר לנו איפה זה מתחיל.

הנה אני מסביר. לא, אתה לא יכול.

אין דבר כזה שאין יש.

אין דבר כזה שאין יש? כן. אתה שומע מה אתה אומר? בדיוק. זאת הבעיה שאתה לא מבין את זה. אתה יש?

אני יש. אז יש דבר כזה שיש, יש.

אבל אין דבר כזה שאין יש.

כן.

אתה רוצה לשמוע כמה מוכבדים?

שלושה. תוכיח לי שאני טועה.

ואם אני אוכיח לך, תשים ציצית? כן, אני כבר שמתי ועזבתי. עוד פעם תשים. הלוואי.

תוכיח לי שאני טועה. ואם אני אוכיח, אתה שם ציצית? שמתי. ומי שופט הציבור?

בבקשה.

יש ביקום,

בקלקציה שלנו,

של שביל החלב,

400 מיליארד כוכבי לכת.

זה רק הקלקציה של שביל החלב שהלכנו מכדור הארץ צבועים.

יש ביקום 80,000 קלקציות כאלה,

שנחקרו עד היום על ידי מטענים.

איפה זה נגמר?

אגיד לך.

כן. זהו, זה נגמר?

לא, אני רוצה להמשיך,

לא, רק תענה לי על השאלה הזאת. איפה זה נגמר? תענה לך.

קודם כל, זה לא נגמר, איפה זה מתחיל?

לא, איפה זה נגמר?

איפה זה נגמר?

במקום שזה נגמר, שם זה מתחיל. אז בוא. אבל אין דבר כזה...

סליחה. אין דבר כזה שזה נגמר. סליחה. משום שאם זה נגמר, צריך להיות עוד משהו אחריו. נכון, מי שברא אותו.

אבל לא יכול להיות דבר כזה. בדיוק הפוך.

אני לא, אתה טועה. אני אסביר לך. אתה לא יכול. קודם כל אמרת דבר אחד לא נכון, והוא ברור

גם מבחינה לוגית.

אמרת שיש 80 אלף

גלקסיות שנחקרו על ידי המדע. שלא נחקרו,

שמשארים על ידי המדע שהן קיימות.

עזוב את הגלקסיות. אז לא נחקרו.

אז עזוב את הגלקסיות, הן קיימות.

אתה אומר, 80 אלף,

ספרו אותן.

אתה יודע מה? 75, 60. בסדר? ספרו אותן. אני רוצה לשאול אותן את השאלה החדומה. רק רגע,

רק רגע, רק רגע, רק רגע, רק רגע.

60 אלף,

60 אלף.

מה השם שלך?

לא משנה, עזוב.

עזוב.

בסדר, מה עכשיו נקרא לך עזוב? רגע.

60 אלף.

60 אלף.

כמה יש ימים בשנה?

365. אני עוד לא הגעתי לעשרות אלפים, חכה. 365. עכשיו, בעשר שנים כמה יש?

אלפים, שש מאות חמישים, נכון?

במאה השנה כמה יש?

שלושים ושש אלף חמש מאות יום בשנה.

אם יש שישים אלף גלקסיות,

כל יום מדען אחד בלי לאכול, בלי לשתות, בלי לישון, היה צריך לראות ולגלות שתי גלקסיות.

אפשר כזה דבר? למה? אני יכול לספוך שתי מיליון ביום.

אתה יכול. שתי מיליון שקל. איפה הם נמצאים?

פה על הלוח?

עזוב אותך. רגע, רגע.

איפה הם נמצאים? פה על הלוח שאתה סופר? אחת, שתיים, שלוש, ארבע?

רגע.

שישים אלף גלקסיות. רק רגע.

כשאתה אומר, תגיד השערה.

השערה. השערה.

רגע.

אז למה הם אומרים 80 אלף השערה? יגידו אין סוף השערה.

יפה. אין סוף. אין סוף. אז למה אתה אומר 80? זה מה שאני יודע.

או,

זה מה שאתה סברת. זה מה שאני יודע, למרות שאני לא יודע. טוב, רגע.

אני עונה לך.

אתה מתחמק בפרס. אני עונה. אני לא מתחמק. זו השאלה, כן, אתה מתחמק בפרס. אני אענה לך. איפה הסוף?

שאלת, נכון? כן, שם מתחיל הכול. שמעתי? אני אענה לך. הלו, עמוד.

רגע.

עכשיו שים לב.

אנחנו מבינים

שכל דבר שהוא מוגבל,

יש לו מגביל, נכון? כן, את זה כבר הסברת.

רגע, אבל אתה לא שמעת.

למה?

כי אם גלקסיה אחת

שזיהינו,

היא מוגבלת. יש לה גבולות. הנה, אנחנו רואים אותם מכאן עד כאן.

היא מוגבלת.

היא לא אינסופית,

היא מוגבלת.

נניח. זה לא מדויק, אבל נניח. למה לא מדויק?

אני חושב שהגלקסיה לא יכולה להיחקר בגבולות,

וזאת הבעיה שלך. אם אתה אומר שיש 80 אלף,

משמע שיש הגבלה לכל אחת ואחת אחרת, לא היינו מזהים אותה. אני מדבר על שביל החלב, על הגלקסיה שלנו. שביל של חלב, טרה, שואל אותך.

בשביל החלב,

שואל אותך.

רגע,

עזוב, תקשיב.

בשביל החלב,

שזה גם כן הגדרה של מקום,

הגדרה של מקום,

בשביל החלב,

אנחנו מזהים איקס כוכבים.

400 מיליארד. 400 מיליארד, בסדר?

400. אם אנחנו אומרים 400 מיליארד, זאת אומרת אנחנו מזהים

כוכב בפני עצמו,

ועוד אחד בפני עצמו, וכך הגענו למספר, כמו שאתה אומר, יעני,

400 מיליארד, בסדר?

זאת אומרת כל אחד מאלה הוא מוגבל.

יש לו גבול.

אחרת איך הגדרנו אותו כאחד?

הוא מוגבל. יופי, מה מעבר לגבול? רגע.

כל מוגבל

יש לו מגביל.

למה?

אם הוא הגביל את עצמו,

הוא יכול גם לצאת מהגבלתו.

אם הוא הגביל את עצמו, אם הכוס הזה הוא הגביל את עצמו, לא היצרן.

הכוס אמר לעצמו טרם היותו

רצוני להיות כוס,

והוא נהיה כוס.

אם זה תלוי בו, עצמו יכול לומר לאחר זמן רצוני לחזור להיות שולחן.

הוא יהיה שולחן.

רצוני להיות גלקסיה, והוא יהיה גלקסיה.

יופי. נכון? אם הוא,

הוא,

הוא הממציא של עצמו,

אז הוא לא מוגבל.

אם הוא לא יכול לזוז ממצבו,

פירושו הוא קבוע פחות או יותר,

הוא מוגבר על ידי מגביל שקדם לו בגבולותיו.

יופי, תמשיך הלאה. עד פה הבנת? עד פה זה ברור. זאת אומרת,

מכל מה שאנחנו רואים בעולם,

אנחנו רואים רק את המוגבלים.

את המגביל לכל המוגבלים אנחנו צריכים להבין

שהוא גדול מכל סך המוגבלים שהגביל,

כי אחרת איך היה יכול להגביל במרחבי הגלקסיות כולם מישהו קטן מהם?

רגע, עד פה הבנת?

עזוב רגע, תקשיב.

זאת אומרת,

מוכרח,

מוכרח,

שהמגביל לכל המוגבלים,

קודם להם.

מוכרח,

כי הרי הוא הגביל אותם.

עכשיו שים לב,

היות והעולם הזה על פי המדע יש לו גיל, מה גיל העולם?

לא יודע. בערך?

כמה מיליוני שנים.

כמה מיליוני?

הפעם צמצמת, 15 מיליארד שנה לפי סטיבן הוקינג.

הוקינג עוסק במציאת התיאוריה האחת,

זאת שתסביר איך נוצר היקום.

לפני כ-15 מיליארד שנים לא היה כלום.

כל היקום היה נקודה אחת קטנה,

בה התרכז כל החומר שהיום מרכיב את העולם.

עקב שינוי פיזיקלי בתוך הנקודה,

אירע פיצוץ אדיר, המפץ הגדול,

כל החומר פרץ,

ונוצר היקום.

מאז הוא ממשיך להתפשט.

15 מיליארד שנה.

על מה אתה מדבר? על כדור הארץ?

על היקום.

על היקום.

בסדר.

זאת אומרת

שהחומר יש לו גיל.

החומר יש לו גיל.

אתה גם חומר?

אני חומר. אתה חומר. כן, אתה חומר. בין כמה כבודו?

לא משנה. לי חשוב.

בין כמה כבודו?

57. 57 עד 120, בעזרת השם, עם ציצית.

כן. רק רגע.

עכשיו אני רוצה לשאול,

לפני 60 שנה היית?

היית?

היית? הייתי. לפני 60. כן. ואתה בן 57. כן. לפני 60 היית. כן. איפה? בצורה אורגנית, באיזשהו חומר.

רק רגע.

אתה היית בצורה אורגנית באיזשהו חומר. נכון. מסכים, בסדר? תודה רבה. עכשיו,

אבל לפני 15 מיליארד, איפה היית?

באותה סביבה.

באותה סביבה.

רק רגע, בסדר. בסדר, בסדר.

עכשיו רק רגע.

אז אני רואה לפניי

זבל אורגני מלפני 15 מיליארד באותה סביבה.

רגע,

רגע,

רגע, רגע, רגע, עזוב.

אתה לא נותן לטבן. עזוב, רק שנייה, עזוב.

אנחנו צריכים להבין דבר אחד.

העולם הזה,

גם מי שמניע אותו,

מזיז ומסדר ושם

ומהפך מצורה לצורה,

זה מי ששולט על כל הגלקסיות כולן.

וזה צריך להיות מי ששולט בכל הבריאה כולה.

רגע.

עזוב רגע, עמוד, חכה, תן לי לגמור עליך. רק שנייה, מאמין.

רגע.

רבי אבנון, כל מה שאתה אומר מקופד עליי.

כן.

יש רק בעיה אחת. אחת.

שאתה, מכל העניין הזה, עושה פילוסופיה למטרה מסוימת.

שמה? אני שואל אותך שאלה פשוטה. בוא נגיד,

יש כוח מסוים שמסדר את הכול.

בסדר. תודה.

מגיעה לו מחיאות כפיים.

לקחת את הכוח הזה ולעשות ממנו כוח מלאכותי באמצעותנו זה פסול. שמעתי, צלחה. זהו. עכשיו בוא נסדר את זה. רק תרשה לי ראשי משפטים ואני אשיב לך עד הסוף. שניים. בבקשה.

כשאני התכוונתי, אתה דיברת איתי על מוגבל ועל מקביל,

רק זבל אורגני של כולנו כמוהו.

אני עוד לא, אבל גם אתה. אולי אחרי מאה עשרים.

אני שאלתי אותך שאלה ואתה לא מצליח לענות לי עליה תשובה.

איפה הכול התחיל אם אנחנו נתחיל ללכת לכיוון האין-סוף? אסביר. שנינו, רק שנייה,

שנינו נכנסנו לחללית שאין לה כבולות. למה? אסביר.

רגע, והתחלנו לטוס בחלל. לאן הגיע? אסביר.

אז אם תצליח להסביר, אני עכשיו שם חיצית. שמעתי.

אבל שם יהיה כמה אלה. שמעתי.

עכשיו תקשיב, עזוב.

אתה צריך להבין דבר אחד.

שלבריאה יש בורא שאינו ממין הבריאה.

תקשיב, עזוב, אל תתייחס עכשיו לשם אלוקים.

תתייחס עכשיו לוגית למה שאני אומר.

זה שיש בורא זה מוכרח.

אתה יודע למה זה מוכרח?

משום שאני לא בראתי את עצמי.

היות ואני לא בראתי את עצמי, זו ההכחה הגמורה למציאות הבורא.

ואני אסביר.

יש שתי אפשרויות.

הנה.

זה אני

וזו האפשרות.

יש אפשרות כך.

שאני הייתי

לפני שבראתי את עצמי.

יש אפשרות שאני לא הייתי לפני שבראתי את עצמי.

אם הייתי

לפני שבראתי את עצמי,

לא הייתי צריך לברות את עצמי כי כבר הייתי.

נכון עד פה?

נכון מאוד.

אם לא הייתי לפני שבראתי את עצמי,

איך נהייתי?

אם לא הייתי

החופה שהייתי, חייב להיות במצב שהייתי,

וזאת הבעיה. טעות, טעות, תקשיב רגע.

אסביר.

אם לא הייתי

לפני שבראתי את עצמי,

איך נהייתי?

הרי לא הייתי

בשביל להוות את עצמי. זה משחק מילים. סליחה, עוד פעם אני חוזר.

זה מובן, אבל זה משחק מילים. זה לא משחק מילים.

משום שהיה חייב להיות מורכניזם. סליחה,

אשאל אותך שאלה.

אם היה אורגניזם אחד,

כפי מה שאתה אומר,

את האחד מעזה,

זה אנחנו לא יודעים. הנה, אני עונה לך על זה. שים לב. אתה לא תסמך לענות למי הגעת האורגניזם. הנה, שים לב, הנה.

שים לב, שים לב.

עזוב, אני מדבר איתך. שים לב. איך נכנסתי? הופה.

עכשיו אנחנו מדברים על האורגניזם הראשון.

כן. בסדר? כן.

אם הוא היה לפני

שהוא נהיה,

תקשיב טוב.

אם הוא היה לפני הוא לא היה צריך לעשות את עצמו כי הוא היה.

אם הוא לא היה לפני

הוא לא יכול היה לעשות את עצמו כי הוא לא היה בשביל לעשות את עצמו.

עד פה הבנת?

כן או לא? זה לא מילים.

תקשיב. כן. פירושו של דבר

שמוכרח שתהיה מציאות אבסולוטית

קודמת לבריאת האורגניזם הראשון

שהיא בראה אותו יש מאין.

מה זה אין?

או,

אסביר לך.

אין זה האפס המוחלט.

זה גם משהו.

לא.

כן. לא אמרתי כלום. תיקח את האפס המוחלט. לא אמרתי כלום. זה גם משהו. לא אמרתי כלום.

אמרתי האפס המוחלט, החידלון.

מהחידלון.

מהאפס המוחלט שאין בו כלום שבכלום.

ברא הבורא, שהוא האין-סוף ברוך הוא,

מציאות

שממנה פיתח את העולם כולו.

עכשיו, בלעדי האין-סוף ברוך הוא,

הנצח המוחלט,

אי אפשר שייווצר אורגניזם אחד.

יתרה מזאת,

בכל אורגניזם שיש בעולם

אין שכל ומחשבה.

אין מצפון.

אין רגש.

מאיפה נכנס בכל אורגניזם בעולם בסוף שכל ורגש ומצפון?

הרי אם אני מורכב מחומרים,

וכל החומרים שלי הם בעצם דוממים,

אם נפרק את האדם, זה דומם.

חומרים דוממים.

אם נחבר אותם,

מניין נובע מקור השכל,

החוכמה,

התבונה האנושית?

מניין זה?

זה לא קשור בחומר.

תענה לי על זה, בבקשה.

אתה יודע שבמאה הקודמת... לא, תענה לי רק על זה. אני אענה לך, כיוון שאתה מפתח תיאוריה בשביל השאלה. בבקשה. אני אתן לך שני משפטים בשביל התשובה. תמיד אתה בשניים, בסוף נגררים.

במאה הקודמת היו בצפת מקובלים שלמדו את הקבלה

מבוקר עד לילה.

בסוף נידו אותם מעטת בני ישראל, בגלל שהם קראו

הקדוש ברוך הוא זה מושג של האדם בראשו.

זה שום ישות הירואית. איפה שמעת על מקובל כזה?

אני אביא לך את הספר,

אני אביא לך את הספר. קוראים לזה? הסבא של אבי היה תנא מפורסם בגליל.

תנא? תנא.

אתה יודע מה זה תנא? הסבא שלי היה הרב הראשי של טבריה. אתה יודע מה זה תנא? הוא תנא לא מתווכח עם הסבא. אבל אתה יודע מה זה תנא? כן. היו באים לאשק לו את היד והוא היה נותן לי. גם לי מנשקים את היד, אני לא תנא.

אבל אתה לא נותן כמה מאוד שמבריאים. בטח שאני לא נותן, כי זה לא עוזר. בסדר, בסדר. אבל אני אסביר לך. זה מה שקרוי. לא תנא!

תנא זה רק אלפיים שנה אחורה.

רבי שמעון בר יוחאי. הוא היה מאותו אזור. הוא היה אותו אזור. כן, הוא היה מאותו אזור. ב-15 מיליארד.

כן, אתה יושב שם עם הכוח, בוא יושב פה, ומנסה לצרוק עליי שאני, חלילה, אבל לא תצליח, אבל לא אצליח, כי אין בצפת מקובל אחד שאמר שהבורא יתברך נמצא בראש לאדם, אם היה אחד כזה הוא כופר באפיקורון, את מי נדעו? איזה מקובלים נדעו? תגיד אתה לא שומע?

יש מקובל אחד רק שנידו אותו, קוראים לו ברג, והוא נמצא בלוס אנג'לס.

זה שמפיץ את הסקרים של הגזול. אני מדבר איתך למאה הקודמת. אין דבר כזה, נשמה טהורה, אל תבלבל לעצמך. אם אתה תיפגש איתי ותקרא את החומר. תגיד אתה שתהיה בריא, אתה בסדר? אני קצת, בוא, כן. מה קרה לך? אתה אומר זה כמו יש מתמטיקאי לפני מאה שנה שנידו אותו,

כי הוא אמר ששתיים ועוד שתיים זה חמש!

מי יסכים בדקה על זה? ואינשטיין אמר ששתיים ועוד שתיים זה שלוש,

והוא אוכיח. אל תתבקר. גם זה אתה אומר. כן.

ולא נידו אותו. הוא אוכיח חלקי כולם. אבו סענק אוכיח לי,

אני שם ציצית אם אתה מוכיח לי.

שתיים. שתיים.

ועוד שתיים.

כן. כמה זה?

כמה זה? כמה זה? זה שתיים? שתיים ועוד שתיים זה איינשטיין זה עמדו עליך בגן זה איינשטיין אתה יודע מה זה? תראו מה הוא אמר תראו שתיים ועוד שני חצאים לא ועוד שתיים ועוד שני חצאים שלוש שתיים וחילקנו אחד לשני חצאים מה נשאר לנו?

שתיים!

אני יותר באינשטיין!

אני בשתיים, ועוד שתי חצאים עשיתי שתיים!

איך אתה...

אני אומר לך, זה כמו קורבנים שלך מצפת. בוא, ממי, יש לי ציצית. בוא.

בוא.

בוא, הזדמנות בשבילך. בוא, הזדמנות, נשמע. בוא.

זה העתיד שלך. חבל לך על הזמן. בוא.

בוא, תהיה ג'אנה!

עזוב!

בוא נשמע, בוא, בוא.

בוא!

מסוימה של חמש עשרה מיליארד, קח ציצית. כבר הייתי שם,

כבר הייתי שם, ואני מוכר ללכת איתך הלאה. הלאה.

יאללה, עוד שורה.

לא סתרת שום דבר מספיק. לא?

רגע, שתיים ועוד שני חצאים כמה זה?

זה בשל הקוריוץ, כמו שצחקת על השם.

אה, זה בשביל הקוריוץ.

חזרת לך מה איינשטיין. הבנתי. מה איינשטיין, אתה?

רגע, אם אתה לא יודע חומר, אל תלעק. בטח, חס ושלום. אתה לועק. אני רק הבנתי מה שהמורים של איינשטיין לא האמינו.

אתה צריך בשביל להופיע במציאות כזה,

לשלול בחומר.

כן. כמו בצפת, עם המקומבלים שאמרו שאלוקים זה בראש. ואתה ממשיך ללעוד. בטח, רק אפשר להגיד לי את זה. אתה לא יודע.

ואתה כן. כן.

ואיפה הספר שלך? זה אני אביא לך. איפה הוא עכשיו? אני מחשיק איתך. איפה הוא עכשיו?

בבית שלו רק. אני משלם מונית, סע, מחכה לך פה.

אם אתה צודק שהיו מקובלים שאמרו שאלוקים זה רק בראש, בראש. שמעת? אני שם ציצית. לך תביא.

עכשיו אני מוסיף לך ציצית.

עוד אחד, אני הולך עם עוד אחד.

אני נמצא פה, אני אגיד לך למה. אני מחכה לך. אני באתי העם רק מסיבה אחת. כן.

כשהבן הגדול שלי חזר בתשובה,

כן.

תראה, אני רוצה להגיד לך לפני שתמשיך, אני רוצה להגיד לך לפני שתמשיך, אל תתייאש מזה שהוא תהפך להיות בעל תשובה, כי זה תהליך אורגני

שעלול להשתנות.

תתייאש.

אבל בכל מה שראיתי בקלטות שלך,

שום דבר לא מוכיח את האמיתות המלאה של מה שכתוב בכל הסיפור שלנו עדפים. אז בוא אני אסביר לך את זה. בוא תצביע. אם כן. אתה בא לספר, אז אבא שלנו היה קור, אף סבא לא היה קור. לא?

אבל בטח לא בובה של אדמה.

רק רגע, אני שואל לך שאלה. זה דבר אחד. רגע, אתה למדת בית ספר חילוני? לא, בית ספר תחקימוני. בתחקימוני. ואתה יודע שמלמדים שמוצא אדם מן הקוף?

מה זה?

תורת הערבים פשוט. מה זה פשוט? מלמדים את זה בבית ספר? אז מי נכנס לזה? רגע, וסבא שלו היה קור? מי נכנס לזה? סבא של אף אחד לא היה קור. אז איך התפתח האדם? הבן אדם חי למעלה מ-20 אלף שנה. נגיד, ולפני כן? לפני כן תוצאה אורגניסטית. של מה? ממה למה? תהליך הבולוגי. ממה למה? לא יודע. מה אתה לא יודע? אבל הוא יודע. אני גם לא יודע, כי אני לא...

אבל אני שואל אותך שאלה, ומה אמר דרמין, מאיפה?

דרמין אמר שזאת האבולוציה. שממה נוצר האדם?

האדם נוצר ממה שדיברנו בהתחלה. ממה, ממה? מהאורגניזם הראשון. ממה? מהאורגניזם הראשון. המעבר של האדם להיות אדם, ממה?

ממה?

עכו. עכו. זה שלב אחרון.

אחרון, אז הסבא שלו מה היה?

סבתא, נו, מה היה?

קום.

רגע, אתה מתבייש שהמוצא שלך מקוף?

אני לא מתבייש בשום דבר. המוצא שלך ממערבי. המוצא שלי, מהוריי.

בטח, מהם, מהם.

אה, גם אתה הולך להם, להם. בטח. אז לאן אני אגיע? אני מחפש את ההתחלה של הסוף. הקוף מת.

הקוף מת?

ומה אמן יש עם גן חיות?

תגיד לי.

מה קרה עם אלה בגן חיות? אני אשאל אותך שאלה.

כן?

טוב, רגע, עצוב. איזה שטויות. אה, זה שטויות. אז אתה איתי בקטע הזה.

יכול להיות. בסדר? אבל בטח לא בבובת התמר.

לא בבובת התמר.

בטח לא. בטח לא.

בטח לא אוויר בתוך בובת התמר. בטח לא.

רגע, מה אתה?

היסוד שלך עפר?

לא. מה לא? בשר ודם. נכון, וכשישימו אותך בקבר, מה התפורר הגוף למה?

עפר.

לא נכון. מה לא נכון?

מה תהיה? יש חוק פיזיקלי שאומר ששום גוף לא הולך לאיבוד בטבע בשני צורה בלבד. נכון, אנרגיה לובשת צורה ופושטת צורה, נכון? אנרגיה לובשת צורה ופושטת צורה, נכון? כל גוף חומר. אתה גוף חומר, תהיה באדמה עוד כמה שנים, והיא ימצאו רק עצמות.

ומים הבשר והדם נהפכו להיות עפר.

מעפר באת ולעפר תשוב. אם לא שמת לב, תפתח פעם קבר, תראה מה תקצר.

הבשר שלך יאכל על ידי תולעה,

רימה ותולעה. וגם היא נהיית עפר, רימה ותולעה. לא, אותה יאכל הציפור ותולעים ותולעים. לא, ציפור בקבר לא נכנס. לא יכול לשבת.

רק רגע, אבל אני רוצה שתבין דבר אחד.

הכל בא מעפר, עצור.

הכל בא מעפר וחוזר לעפר, אבל אתה צריך לזכור דבר אחד.

אתה עכשיו מדבר,

כן?

אתה נשמה בתוך גוף.

כן או לא?

כן. אתה נשמה בתוך גוף. כן. אז אני שואל אותך, מה זה נשמה?

אני מאמין בזה.

אמרת כן. בנשמה אני מאמין. מה זה נשמה?

נשמה דבר לא מוסבר. לא מוסבר. גם אתה לא יודע מה זה. כל דבר שאתה לא יודע, גם אני לא יודע. בסוף נהיה אותו דבר.

אבל רק רגע,

אם נהיה אותו דבר אני עם ציצית,

תצטרך לשים ציצית.

תורני הפסיכולוגים בעולם שינו את המושג

פסיכולוגיה למושג תורת ההתנהגות כשהם לא יודעים

מה זה נפש ומה זה נשמה, וגם אתה לא יודע. גם אני. כן? בוא אני אגיד לך שאני כן יודע, כתוב בתורה... אה, כתוב. עזוב אותי מה שכתוב, תביא את הזכר.

רגע, רגע. עזוב מה שכתוב. למה אמרת על פסיכולוגים שקראו לזה תורת ההתנהגות? עזוב מה שכתוב, דבר עם זכר.

עזוב מה הם אמרו.

למה אתה אומר שכתוב בספר על המקובלים מצפת לפני מאה שנה? עזוב את הספר, דבר עם זכר.

נכון. נכון. למה אתה אומר שכתוב 80 מיליון עזוב את הספר, דבר עם זכר. זה היגיון. זה היגיון. עכשיו אני שואל אותך,

איך ההיגיון שלך קובע שיש לך נשמה כשאתה לא יודע אפילו להסביר אותה?

הנשמה זה ישות בלתי מוסברת. נשמה זה ישות בלתי מוסברת.

אבל כשאני מקבל את הגיון שלה.

רגע, מה קורה עם הנשמה ברגע שאדם מת?

עולה. עולה, לאן?

אצל הדרוזים היא כמחוזרת.

בסדר, אבל לאן? אצל הדרוזים! מאה אחוז, בסדר. מי אמר לך, גם אצל היהודים?

גם אצל היהודים?

נכון. אז למה אתה אומר רק דרוזים? זה לא התורה.

עזוב תורה, מי מדבר על תורה? אני באתי בשם התורה? מה קרה לך?

אני באתי בשם השכל.

עכשיו אני אשאל אותך שאלה.

אז אנחנו מסכים את זה. השמה שלך עולה, לאן?

לא יודע. שביל החלב.

לא יודע. לאן היא עולה?

שביל הבשר.

אני רוצה להבין.

עולה, זה אתה יודע. מי היא, אתה לא יודע.

לאן עולה, אתה לא יודע. גם אתה לא יודע.

אני ברור, כל מה שאתה לא יודע, גם אני לא יודע. בטוח שאתה לא יודע. אבל מה שאני יודע, אתה יודע?

כמעט. כמעט? כן. אז אני אשאל אותך שאלה.

מה זה וייצר השם אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויבח באפיו נשמת חיים?

כשרצה.

כשרצה. הוא עודד תחת תיאוריה שלא תיפחד בעיניך. בבקשה.

כשרצה להשליט תרבות, זה שעשה מאיתנו עם.

כשרצה להשליט תרבות, זה שעשה מאיתנו עם. מי זה רק?

תכף. תכף.

הוא קבע אמות מידה להתנהגות של שני אדם אחד עם השני.

וכדי לשמור על אותה צורת התנהגות,

הוא קבע סייגים ואיומי פחד.

עכשיו, מאחר שהסיפורים האלה ניתנו

בקבוצה אנושית פרימיטיבית,

יכלו לספר להם סיפורים

איך נברא האדם,

ואיך נברא האישה,

ואיך נברא העולם בשבעה ימים,

וכולי וכולי וכולי. אדם פרימיטיבי

מוכן לקבל את זה כדבר אלוקים חיים. סליחה, לא רוצה לפגוע.

אשאל אותך שאלה. רק רגע, רק רגע.

עצם המילה אלוהים,

תסלח לי שאני אומר אלוהים ולא אלוקים,

עצם המילה ה'

זה מילה ברבים.

אבל נברא,

נברא ברבים את דעתם בצלמנו ובדמותנו.

אם קראת פעם, אתה צלזלת בו ופזלת אותו,

אריך חוטני כניה הראשון שיצר טרוריה,

שאנחנו כולנו

יצורים של תושבי כוכב לכת אחר.

ואותם תושבים שהם אינטליגנטים ובקו המונים מאיתנו,

הם הכניסו את הדת כצורת שלשון,

והם אמרו, שמעתי, שמעתי, שמעתי.

קראת את מרכבת האלים של אריק וולדיניקן.

אריק וולדיניקן.

עכשיו בוא אני אסביר לך כמה לא למדת, בוא תראה.

עכשיו אני אשאל אותך שאלה.

תגיד לי,

אם אני אקח

טיפה

מבקבוק קולה,

טיפה מבקבוק קולה,

ואני אשים את הטיפה הזאת בתוך מעבדה,

בתוך צנצנת.

מבחנה קטנה.

כמה זמן אני אחכה עד שיתפתח לי מזה בקבוק קולה?

למה אתה צוחק?

דקה.

דקה.

מטיפת קולה אפשר ליצור בקבוק קולה תוך דקה. זאת התשובה לסגמן השאלה.

מה זה מטיפה אפשר ליצור בקבוק קולה?

אי אפשר מטיפה ליצור בקבוק קולה?

מטיפה אפשר ליצור אותך?

מה לעשות.

מה לעשות? איזה תשובה!

מה לעשות?

מה לעשות, אמרת לי, לעשות עוד טיפה.

אתה לא מתבייש?

בלי אתה אומר,

איך אפשר מטיפה לעשות בקבוק כזה קטן?

מטיפה סרוחה אפשר לעשות אחד כמוך הגדול.

וזה, מה לעשות?

מה לעשות? רק לאנשים פרימיטיביים כמוך אפשר לומר שמטיפה אפשר לעשות אחת כמוך.

עכשיו אתה נכנס להשמצה.

איך? עכשיו אתה נכנס להשמצה. לא, אני אסביר לך למה. אני אגיד לך איפה אתה עושה. איך מכרו לך את זה שמטיפה אתה יכול לבצר? איך קנית את זה? תסביר לי איך קנית את זה. אתה ראית איך שכפלו את דולי?

איך דולי? ממינוס טיפה. ממינוס טיפה. אתה שומע? איך שכפלו. אז אתה מבין? ומי עשה את זה? אדם פשוט. אדם פשוט לקח טיפה לא פשוטה.

מי עשה את הטיפה הלא פשוטה?

אדם.

אדם.

אדם גם המציא את הטיפה.

לא.

אה, זה אתה מודה.

לא.

אז מי שיודע לעשות מטיפה,

אדם

מחבילה של חול על אחת כמה וכמה.

אני אסביר לך, בוא תקשיב.

אחת

מהנשים הסבירה לאחד מהגויים,

הוא שאל איך יכול להיות

תחיית המתים.

המת

שמים אותו בקבר

מאחורי שמים אותו בקבר הוא מתפורר

והטבע היהודים אומרים

יש תחיית המתים. איך?

איך?

אמרה לו

יש יוצר

יש יוצר מנוזל

ויש יוצר מחומר

יש פסל מנוזל

ויש פסל מחמר

מי גדול?

היוצר פסל מנוזל או היוצר פסל מחומר?

אמר לה מנוזל להעמיד נוזל לאורך זמן סיפור

אמרה לו אם כך ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר

מי שיצר את האדם מנוזל, מטיטש

של נוזל.

קשה לו ליצור את האדם מחומר, מחמר, מעפר,

שאתה מלגלג עליו.

דבר שני, אמרה לו,

צא ולמד ממך, אתה האדם.

איך יוצרים כלי זכוכית?

לוקחים חול,

עפר מהאדמה,

שמים אותו בכור היתוך,

מבשלים ומרתיחים באש את החול,

לוקחים אחר כך שפופרת,

נופחים בשפופרת,

ויוצא כלי זכוכית.

ממה הוא עשוי?

מחול.

וזה כמו אתה. מה קורה כשהכלי הזה נשבר?

מחזירים אותו שוב פעם לכור ההיתוך,

נופחים עוד פעם,

מיוצרים עוד פעם כלי זכוכית.

אמרה לו, צא ולמד,

אם הברור בעצמו שנברא על ידי הקדוש ברוך הוא,

יכול הוא בעצמו כחומר ביד היוצר לקחת את החומר וליצור,

ולהחזיר אותו בחזרה למחצבתו וליצור עוד פעם כמוהו,

היוצר בעצמו שיצר אותו ונפח בו נשמת חיים,

לא יכול?

על אחת כמה וכמה.

אלא מה?

האדם לא משתמש בשכל,

הוא מחליט שהוא גדול מאלוקיו,

הוא בוחן את הקדוש ברוך הוא.

נשמה שבקרבי,

אתה אומר, אני לא מכיר.

אז את כוחותיו של הבורא אתה רוצה?

הרי הוא ברא את העולם יש מאין.

וגלקסיות שאתה מתפעל במספרים אדירים,

אז ליצור בן אדם מחול בעיה בשבילו?

ואם הקשאת למה הקדוש ברוך הוא נקרא בלשון רבים?

אז כתוב כבר, אלוקים

זה לא שם שלו, זה כינויים שיש לקדוש ברוך הוא.

צבאות,

אלוקים,

עדו,

וכל השמות האלה,

שמות של כינויים,

ש״ן וד׳ וי׳,

זה שמות שמבטאים כוחות שהקדוש ברוך הוא מפעיל כלפי עולמו.

אלוקים, זה לא פרשנות, זה מה שמסר לנו הקדוש ברוך הוא בתורתו.

אלוקים

זה שם שכולל את כל הכוחות כולם.

לכן נקרא בלשון רבים.

לכן כשאנחנו מברכים ברוך אתה השם,

אלוקינו מלך העולם בורא פרי העץ,

כשאנחנו אומרים

אדון הכל היה הווה ויהיה.

אבל זה בתפילה.

זה בתפילה.

תקשיב, אלוקים, תקשיב, כתוב בהלכה בשולחן ערוך סיום. בתורה אני מדבר, עזוב את התורה. אתה לא יודע תורה, אני מלמד אותך. אמרת עזוב את הכתוב, פתאום באת לכתוב?

רק רגע, כתוב זה התחום שלי, שנייה.

אלוקים,

כשאנחנו אומרים אלוקים תקיף בעל היכולת

ובעל הכוחות כולם,

כי זה שם אלוקים מורה.

לכן בכל פרשת הבריאה מוזכר שם אלוקים.

למה?

משום שהוא ברא את הבריאה כולה עם הכוחות כולם,

יותר מזה.

הוא שיתף את כל הברואים בבריאת אדם הראשון.

לכן אמר נעשה אדם.

למי הוא אמר נעשה אדם?

אומר הזוהר הקדוש,

כל הכוחות שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו,

ברא באדם.

לכן אנחנו אומרים במשנה, הביא עז כאן נמר וקל כאן נשר.

למה אנחנו אומרים את זה? בשביל מה אנחנו אומרים את כל הביטויים האלה?

להשוות האדם לחייו?

כן.

הקדוש ברוך הוא נטע באדם

עוז של נמר,

קלות של צבי, מהירות של נשר. תלוי. במצבים מסוימים אדם יודע להשתמש בזה.

אין דבר בעולם שנברא שאין באדם את הכוח הזה גם כן.

אפילו מצפרדעים למד האדם.

חנניה, מישאל ועזריאל, לפני שנכנסו לכבשן האש,

רצו לדעת האם עליהם למסור את הנפש או לא.

ממי הם למדו שצריך למסור את הנפש?

מצפרדעים.

כמו הצפרדעים שנכנסו בתנורים של פרעה, במכת צפרדע,

ומסרו את נפשם, היו יכולים לבחור לא להיכנס לתנורים.

אבל כיוון שהמצווה הייתה בכל מצרים,

היו שכאלה שנכנסו לבפנים.

ככה האדם, אפילו שבטבעו של אדם

הוא לא מוכן לסרף, הוא בורח מאש.

אבל כיוון שיש

ניא בבריאה,

שמסוגל ויש בו את הכוח,

כמו הצפרדע שנכנסה,

גם באדם יש את הכוח,

לכן נטבע ממנו גם כן לעשות מסירות נפש של שרפה.

וכאלה ראינו הרבה בשואה, באינקוויזיציה ובמקומות רבים בעם היהודי,

שמסרו את נפשם על קידוש ה' בגלל הכוח שהוטבע בהם.

כי מצד האדם על פי סגל,

מה תועלת בלמסור את החיים אם אני מאבד אותם?

אלא כיוון שהאדם יודע שחייו אינם חיים עכשוויים זמניים בלבד,

ואפילו אתה יודע שהנשמה יוצאת ועולה ואינך יודע לאן.

משנתנת תורה ובראת האדם מטיפס רוחה,

הוא אמר לנו,

דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד לתת דין וחשבון.

מאין באת?

מטיפס רוחה.

לאן אתה הולך?

אל מקום עפר רימה ותולעה.

ולפני מי אתה עתיד לתת דין וחשבון? מה זה לפני מי?

אם אכלו אותו לעין, מי ייתן דין וחשבון?

אלא הנשמה תיתן דין וחשבון.

לפני מלך מלכי המלאכים הקדוש ברוך הוא שברא את עולמו מאין,

לפניו תצטרך לתת דין וחשבון.

כן.

זה כבר שאלה אחרונה, אני רואה שהוא כבר לפני הציצים.

הוא לא יאכזב, אל תדאגו.

אני לא רוצה להפריע לך. נכון, אבל עוד שאלה אחת שנגמור יפה.

נו.

רגע.

לא, זה צריך לעניין את כל כך. עד שהוא הגיע לגיל כזה אסף כל כך הרבה שאלות, תנו לא להשתחרר מהן.

מה יעשו לנו כך? מורשת ישראל, המורשת ישראל. המורשת היהודית מקובלת עליי מעל לפניו. גם מבראשית עד לעיני כל ישראל? אני מדבר על המורשת. המורשת מאיפה באה? פרק אחד,

האמונה בכוח עליון מקובלת עליי.

ספר התורה והתנ״ך,

בתור ספר היסטוריה,

בספר חוקים הומני ומצוין,

מתאים לתגובה אחרת.

כל הפרשנים והכותבים והמתווכים והמפרשים שקמו לתורה ולתנ״ך,

נותנים לי את האפשרות לבחור אם להאמין להם או להאמין לסכר שלי.

כל מה שכתוב בגמרא, במשנה, בתלמוד,

במה שאתה רק עושה, בזוהר, בשולחן ארוך,

בקבלה,

אלה המתווכים

שקמו לתורה מאז שהיא נרדמה ועד היום.

את הפרשנות לתורה

אני משאיר למה שיש סיבו לפרש כפי שאני מבין.

בינתיים,

כל מה שאמרת

זה הכול תיאוריות של דת ורוח.

לא הבאת לי אף הוכחה אחת מעשית חוץ מאשר סיפורים שכתוב בין הבריאה וכתוב בין אלוקים.

שום הוכחה. ואתה עד עכשיו השתמשת רק בשכל ובלוגיקה שלך להפריך את כל הדברים שאני אומר בשם התורה. לא,

לא.

להפריך את כל הדרך שאתם פניתם לדת.

אנחנו פנינו.

פנינו. או שאתם סטיתם. לא סטינו.

רגע, מי העם?

העם זה הסוטים מן הדרך?

או מקיימים את הדרך?

מי הסמיך אותך להיות הנציג שלו?

של עצמי? של המורה הזה שאתה מתכוון לזה. מי אמר לך שאני נציג שלו?

אתה פוזל אותי, פוזל כמוני. חלילה. אתה סוטה מהדרך. למה אתה חושב? אני שואל. אולי אתה סוטה. אני לא ראיתי. בוא נבדוק.

איך נבדוק?

נראה את ההיסטוריה היהודית.

כמה אתה על מאה ועשרה? 22 וחצי.

יואו, אבל אתה יותר מבוגר ממך.

עכשיו תקשיב. יותר מבוגר ממך. פי שתיים.

ואני למדתי על בשרי. ברור. מה טוב לי, מה רע. וגם אני. זהו. לכן אמרתי לשוטר,

כל החוקים שלך

וכל התיאוריה,

הכול זה פרשנות של המשטרה,

אני בדרכים נוסע לפי השכל שלי. נכון. ואתם דבר, גם זה חוק. גם זה חוק. נכון. אמרתי.

ואתה צריך לקיים את החוק. אמרתי שאני מסכים. עם החוק. עם החוק. של התורה. כן, אבל... אז תעשה.

אז תעשה.

אז תעשה.

גם אתה לא מקיים את החוק שלכם. אני מקיים.

איזה לא? עם איזה אוטו באת?

עם איזה אוטו? כן.

וויטסטאר.

מאיפה הוא נוסף?

באמריקה.

עשו אותו בשבת?

לא.

איך אתה יודע?

אגיד לך למה? אין שבת לגויים.

אה, אין שבת לגויים.

אין שבת לגויים!

איי-איי-איי.

אתה רואה איך התורה לימדה אותי. אתה רואה, ווי ווי ווי, על זה לא חשבת.

ווי ווי ווי.

אם הייתי קונה סוסיתא זה היה בעיה.

אבל קניתי פורט.

בואו, אתה מבין?

בוא קח ציצית, עזוב אותך, בוא.

בוא, יהיה לך סיכוי.

בוא, בוא נשמע, בוא.

אתה לא רוצה ציצית?

זה כתוב בתורה, זה לא כתוב בפרשנות.

בתורה מפורש.

בוא.

מצווה.

בוא.

שיהיה לך מצווה. בוא.

בטרון, בוא.

או, וואו, וואו, וואו, איי, איי,

או, וואו, וואו, איי, איי,

איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי א

מצוות השם על ארבע כנפות כסותיך בוא תזכה מצווה של האלוקים שאתה מאמין בו

בוא עוד אחד ממני

זה יהיה לשבת בשביל הגוי

את תבין את

הבריכה כבר לא, אני אלמין לך את החולצה עם ציצית למעלה זה וזה פתיחה חלילה, אתה לא מאמין לי?

אתה רוצה שאני אבוא אליך לשים לך? כן בבקשה

מחיאות כסותיך מחיאות כסותיך תן לי כיפה, כיפה, תן לי כיפה אשריך השם יזכה אותך ואת הבן שלך ואת כל שאר הילדים שלך להיות צדיקים וחסידים

מחיאות כסותיך במעשים

רגע, תשבעו מה שהוא אומר, רגע, חכה

ככה השם מברך אותך, ככה

היהודי הזה כמו שאתם רואים אותו לפני כחודש ימים בנה את אחד היכלים היפים בארץ ישראל

כעשרים אלף שקל לטובת בית הכנסת

חזק וברוך

ואין לו מה לאכול בבית

השם יפתח לו שערי פרנסה טובה, חזק וברוך

השם מברך אותך

בוא תעשה ברכה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, חזק

רגע יהודי חשוב רגע רגע רגע רגע רגע אשריהם ישראל אתם רואים מה זה דור עקיף

יש

אבל מה חזק

יש שם שאלה מאחורי, כן

שתי שאלות והוא בן 16

שאלה ראשונה יש לי

תוכיח לי שיש עולם הבא, אבל הוכחה

שיש עולם הבא, שיש עולם אחרי המוות,

ואם אני מוכיח אתה שם ציצית בכיפה ומבין את העליל, אני שם ציצית ומוריד את ההגיל, אשריך

אני אתן לך שתי דרכים להוכחה

אחת לוגית

ואחת עובדתית

הדרך הלוגית הפשוטה, ואני אומר אותה במהירות

היות והאדם נברא

וכל בני האדם שותפים

באמות המידה של צדק

ויודעים להגיד מה זה ישר ומה זה

לא ישר

יש מושג של שכר ועונש

בכל חברה

מי שנטע בנו את המושגים של שכר ועונש

ודאי שגם לו יש את המושגים של שכר ועונש

והיות ואני ואתה מסכימים שזה לא יהיה צודק

לענוש אדם שרצח אדם

בעונש מיתה

ולענוש אדם שרצח עם בעונש מיתה

כי אז יצא שאין פה צדק

דין של אחד שהרג אחד לדין של אחד שהרג מיליונים

לא ייתכן שזה צדק,

נכון?

היום הודיעו שאחד שנידון למאסר עולם רצח אחד בכלא וקיבל עוד פעם מאסר עולם

נו מה זה מועיל?

ודאי שמי שנטע בנו

את המושגים האלה של צדק

היות ואני ואתה מוגבלים

לענוש אדם שרצח עם

כמספר האנשים שהרג

כי אין אפשרות להרוג אדם יותר מפעם אחת

אבל מי שברא את האדם שאין לו מושגים של זמן בהגבלה

יכול לדון את האדם הזה כמספר הפעמים שרצח עם

מוכרח שזה לא יהיה בעולמנו זה כי זה לא ניתן לעשות

אלא בעולם שאליו נלך

שהוא נצחי

לכן מוכרח שיש שכר ועונש בהתאם לזכויות שאדם עשה,

לוגית

לא ייתכן

שאדם שהאכיל עני אחד

יקבל שכר כמו אדם שהאכיל עיר שלמה

או עם שלם

ואם אחד האכיל

אדם אחד בגיל 70

ונפטר אחרי יום

ואדם האכיל

מגיל 20 עד גיל 70 כל יום האכיל אנשים רבים

הייתכן ששניהם יקבלו אותו שכר?

לא ייתכן.

מוכרח שיהיה עולם

לוגית

אבל איפה העובדה? איפה העובדה? רגע, רגע, קודם כל זה לוגית

מוכרח שיהיה עולם

שבו האדם יקבל שכר כפי מה שעשה

ועונש על פי מה שעשה, נכון?

ובעולמנו זה לא ייתכן, נכון?

לא. לכן מוכרח לוגית

שמי שברא אותנו עם אמות מידה אלה

יש באפשרותו לתת לכל אחד

כפי פרי מעלליו, אם טוב ואם רע

וזה לא פה, אלא בעולם שאליו נלך.

אבל זה לוגית. איפה הולכים? זה לוגית. חכה, גם עם שכל גם צריך להסתדר, לא?

עד פה ברור?

כן. עובדתית

יש חמש דרכים שניתן להוכיח חיים לאחר המוות

אחד על ידי מתים קליניים שמתו וחזרו לחיים

המושג מוות קליני פירושו מוות הפיך, כלומר מוות

שלמעשה יש

הפסקה בפעילות הגוף,

הפסקה בפעילות החשמלית של הלב,

הפסקה בנשימה,

אבל עדיין לא נוצרו נזקים בלתי הפיכים למוח,

לא נוצרו נזקים בלתי הפיכים לרקמות,

ולכן אפשר להחיות את אותו אדם.

תופעות כאלה קורות בהרבה מאוד מצבים,

החל מטביעה,

דרך התקפי לב והפסקה בקצב הלב,

המשך בחבלות בתאונות ובחבלות מוח,

לפעמים...

הסיפור שלך, לפחות, זה שקשור לענייננו,

הלילה מתחיל בינואר שבעים וארבע,

נכון? זמן קצר החל מלחמת יום הכיפורים.

את אישה צעירה, כבת עשרים ושתיים,

את חיה בתל אביב, אחרי שעזבת את הקיבוץ

שבו גדלת,

ואת הולכת ברחוב בוגרשות.

מכאן את לוקחת את הסיפור.

אני הולכת ברחוב בוגרשות,

ואז נפל עליי פיגום מגג של בניין שהיה בתהליך בנייה,

גג של קומה חמישית.

ברגע שנפל עליי הפיגום,

אני יצאתי מהגוף,

כלומר הנשמה שלי יצאה מהגוף,

וראיתי ושמעתי כל מה שנעשה ברחוב, כאשר אני מחוץ לגוף מרחפת בערך של ארבעה או חמישה מטר.

ואני חושבת לעצמי כמה מוזר שאני רואה את הגוף שלי, כלומר אני לא בתוך הגוף, כי אני הייתי,

אף פעם לא חשבתי שהגוף ואני זה משהו נפרד.

וככה עברו כמה רגעים.

את שומעת את השיחות של האנשים? כן, אני שומעת. שומעת. זה היה לא רחוק מפינת קינג ג'ורג', דוחו בוגרשות, והמקום בשעות האלה היה די הומה, זה היו הרבה אנשים שהסתובבו שם, וכולם נעצרו והסתכלו. והתחושה הכללית?

והתחושה הייתה מאוד טובה. טובה. כן, הרגשה מאוד טובה, כיף.

ספקת מהלומה עצומה בראש. כן, זה היה... זה קרש הנופל מקומה השישית.

כן. אין כאבים.

לא הרגשתי שום כאב, שום דבר.

והיום אני יודעת להסביר שזה מפני שלא הייתי בגוף, ומה שכואב, זה לגוף כואב,

אבל אני לא הייתי בתוך הגוף.

לא הרגשתי שום כאב, אני גם לא יודעת איך יצאתי מהגוף. בכל אופן, אני יצאתי,

ואחרי כמה רגעים של ריחוף בגובה הזה, של בערך 4-5 מטר,

נכנסתי לחושך.

בעצם התאונה הייתה ב-4.20 בבוקר, בינואר 1983. באתי מאשדוד,

לכיוון בת-ים, להביא את השותף.

והשותף היה גר בבת-ים, אז נכנסים דרך בן-גוריון.

ושם יש מין מקום כזה מזלג, צד שמאלי,

לא, אין כניסה, וצד ימני אפשר להמשיך לנסוע.

אז רצה השגחה עליונה,

שאני אכנס דווקא בצד השמאלי,

והייתה לי את התאונה.

האוטו שלי באמת התרסק, עף רחוק,

ורצה הגורל, המזל, יותר נכון, רצה הקדוש ברוך הוא,

שאני אעוף מאוטו ואני אפול ברצפה

כמה מטרים מאוטו.

בהתחלה לא הרגשתי שום דבר.

אחרי אולי כמה דקות התחלתי להרגיש כאבים עלומים.

ואני מסתכל, רואה כולו, הכול שבור, הכול עקום.

לא ידעתי כבר מה לכאוב, איזה חלק מהגוף.

ולפתע פתאום הכל משתתק.

אני רואה שהגוף, מתוך הגוף שלי יוצא עוד גוף אחד.

מתוך משה יוצא עוד משה.

אני עולה למעלה למעלה,

ואני מסתכל,

ורואה את עצמי שוחרר על האדמה.

כולו מרוסק, כולו שבור.

מה שכן מעניין,

שבדרך כלל כשמישהו מקבל מכה ברגל וביד, אז הוא מחזיק את היד,

וצועק, כי בכל זאת היד היא חלק ממנו.

פה אין שום, לגוף לא היה שום שייכות.

אני מסתכל,

היה נראה לי כמו שק תפוח אדמה.

לא שאין לי שם,

מה כבר יכול להיות?

וכבר התחילה להיות לי הרגשה טובה.

עצם העובדה שכבר לא היה לי שום כאב.

אני נמצא מלמעלה ורואה את הכול,

ואז אחרי כמה זמן, אני באמת לא יודעת בדיוק,

הגיעו שני אמבולנסים,

יצאו משם רופא ושני אחיות,

והדבר המדהים שזה באמת,

אי אפשר לשכוח את זה.

אתה יודע בדיוק כל רופא מה הוא חושב.

זה מדהים.

ואז ניגשו אליי, התחילו לי עם המכונות החיים.

לא קל.

אני עוד אומר לעצמי, מה הם רוצים ממני?

כל כך טוב לי, שישאירו אותי.

ולפתע היה ניתוק,

ואני מרגיש עוד מושך, אני יוצא ממני.

ואז אני נכנס למקום

ממש ממש מפחיד.

תשע שנים פלוס במוסד,

התחלת להתעסק בעניינים של עסקים מהוגנים ומרובעים הייתי אומר. לחלוטין.

היית סמנכ״ל של חברה, והתעסקת בביטוח.

אדם מן היישוב.

אדם שכל הגישה שלו אומרת ביידיש צחה, זה נקרא שופילאיינק ואוקטו.

קודם כל אתה צריך להוכיח דברים מתמטית, ואז אני מוכן לקבל אותה.

עד אותו יום לפני 11 שנה.

אתה היית בן 39,

היית בשירות מילואים, נכון?

הייתי אז בשירות מילואים, בעת פטרול,

ופשוט באמצע פטרול צלחתי.

מה, שעת צהריים?

שעת ערב. שעת ערב, חושך וחושך. כן, ערב, חושך וחושך. אתה צונח.

מה אתה זוכר מהדקות שמגיעות אחרי הצמיחה?

זה הדבר המעניין. אתה אומר, בוא ניכנס פנימה, ואני דווקא יצאתי החוצה.

כלומר, התחלתי לראות מה שמתרחש מסביבי, אבל כאילו אני צף מעל.

נמצא מעל התמונה, אני רואה את עצמי שוכב.

אני רואה את החובש מנסה לעשות את ההחייאה.

אני רואה אנשים מתחילים להתאסף מסביב. אני רואה את הבלגן.

בסך הכל טוב לי. אין לי תחושה של שלווה, של חמימות כזאת. תחושה של כיף.

כאילו, באיזה גובה אתה כאילו?

מעל. זאת אומרת, אני רואה את כל התמונה,

כאילו ממרחק של כמה מטרים מלמעלה. כן.

רואה הכל, רואה הכל. כשמגיע החובש, אתה רואה אותו מלמעלה.

כן. נגיד, אם הייתה לו כיפה,

היית יכול להגיד לך ככה, אתה חושב?

יכולתי לא רק את הכיפה,

אלא לזהות גם את הדרגות שלו, ולזהות את האף שלו. כלומר, באמת ראית אותו מלמעלה. באמת ראיתי אותו מלמעלה. התחושה.

אני היום מבין מה זה היה, באותו זמן לא הבנתי את זה. עכשיו, אתה ראית מלמעלה גם את עצמך שוכב. ראיתי את עצמי שוכב.

את הגוף שלי מונח ללא תזוזה. ואותו גוף שהיה מונח, זה היה מה? זה היה אני? זה היה הוא? מה זה היה?

זה היה גוף הוא. זה הכל.

הנשמה לא הייתה בפני.

הייתה התנתקות. היו כאבים?

לא, למרות שהרביצו לי חזק.

הרביצו מה?

בנסיעות החייאה. כן. באזור החזה, נתנו מכות חזקות. עיסוי לחזה. כן, אני לא הרגשתי שום דבר.

זאת אומרת, ראיתי, ורק התחושה הייתה של מה הם רוצים ממני? כל כך טוב לי עכשיו שיעזבו אותי בשקט. שיעזבו אותי בשקט.

אתה ידעת לאן אתה רוצה ללכת?

וככה, איך שאני צועד לכיוון הים, מגיע לחוף,

עומד ככה על החוף,

עומד ככה על החוף,

הייתי לבד שם, ממש לבד, לבד.

ככה ים ענק, ים כחול,

התחלתי לשרוד ולשרוד ולהתרחק מהחוף.

וזה כזה חום שמה,

שבאותו רגע להיות במים זה משהו לא רגיל.

אני שמח, וטוב לי,

וכל כך נעים,

ואיזה חום בחוץ.

ככה אני מתרחק מהחוף,

ופתאום אני ככה

ארגיש שמשהו אוחז בי ברגל מתחת למים

ולוקח אותי לכיוון הקרקע.

מה זה, לא הבנתי מה זה, לא חיה, לא כלום.

ככה אני מנסה להתנפל מזה, להשתחרר מזה, לא מצליח.

הבנתי שנתפסתי במערבולת,

ואני רחוק, רחוק, רחוק, ממש מלמעלה.

בדרך כלל אדם מנצל, אני יודע, עשרה אחוז מהכוחות שלו,

ואגב, כשאדם רוצה לחיות זה המאה אחוז.

אז התחלתי ממש עם כל הכוחות האחרונים שלי לצאת.

הגעתי לאמצע הדרך,

וראיתי שאין לי כוח.

ראיתי שאין לי כוח,

וירדתי לכיוון הקרקע.

ופתאום ראיתי את עצמי במצב כזה,

שזה היה לי דבר מאוד מבולבל.

ראיתי, זאת אומרת, ראיתי

שאני שניים.

מה זה אני שניים?

ראיתי את הגוף זרוק על הקרקע,

זרוק ככה, כמו אדם מת, זרוק על הקרקע,

ואני מסתכל עליו.

אז לא הבנתי, מה זה? איך אני מסתכל על עצמי?

איך אני, מה הולך כאן?

זה כמו שאני למשל עומד במרפסת קומה שנייה,

ואולי את הגוף שלי זרוק על הכביש.

ורגע, מה אני עושה שם?

מה אני עושה שם? זה אני?

לא, אז רגע, מה, אני שניים?

מה הולך פה?

מה, מה זה, אני לא מבין, ככה זה, לא.

לכן הקדמתי את העניין של גוף נשמה, אתה מבין?

כי לא הבנתי, פתאום נכנסתי למצב כזה בלבול,

אמרתי, מה הולך פה, זה אני, זה אני שם, רגע, הנה הידיים שלי,

זה העיניים שלי, זה השיער שלי הארוך,

זה בגד ים שלי,

זה הרגליים, בואנה, זה אני, זה אני. אז מה, אני שניים?

איזה בלבול זה היה לי, מדהים.

וככה אני רואה את הגוף שלי הולך, ואני כאילו נוסע ממנו.

הולך, מתרחק, מתרחק, מתרחק, מתרחק,

ורוצה כזה כאילו לחזור.

לא הבנתי את המצב הזה.

אפילו באותו רגע לא הבנתי שזה נשנה בגוף.

לא הבנתי.

ממש לא הבנתי. חשבתי, לא יודע, איזה בלבול, איזה סרט.

זה היה מצב מאוד מאוד מבלבל.

לא יודע.

פתאום אני ככה הולך, מתרחק, מתרחק, מתרחק, מתרחק, מתרחק, מתרחק,

פתאום ככה זה היה נעמד.

נעמד. כאילו מקומה שנייה עליתי מקומה שמינית.

והגוף על הכביש, תחת למים קומות.

ואני מסתכל על עצמי ואני רוצה להיכנס,

אני רוצה לחזור, אני רוצה לחזור.

הוא רוצה לצאת מהמצב הזה,

ואני רואה שזה לא בשליטתי.

זה לא בשליטתי.

זווית הראייה,

המון מהסיפורים האלה מתארים יציאה של זווית הראייה מהגוף,

מבט מלמעלה,

כאשר בחלק מהמקרים, גם בספרות מחוץ לארץ, אנשים מצליחים לתאר דברים שיכולים לראות רק מזווית הראייה הזאת, אם האיש הייתה כיפה או קרחת או דרגות.

אני, אין לי תשובה לזה,

ואני אומר גם שאלה שחוו את זה כנראה מספרים אמת,

כי אני בעצמי נתקלתי בחולים שעברו החייאה,

הם מספרים את הסיפור שהם ראו כאילו הם מסתובבים מלמעלה ומסתכלים למעלה,

ובאמת לזה אני לא יכול למצוא את ההסבר.

קודם לכן, מוות בשבילי היה סוף פסוק,

אין שום דבר אחר כך.

אחרי אותו אירוע, ועם כל מה שלמדתי עם השנים שחלפו מאז,

אני מבין שזו רק התחלה של פעמים.

לפעמים אדם שמע סיפור כזה, אז הוא חושב,

נהיה לי כל כך קטע כזה, מה זה הייתי מאמין?

אין, הלוואי, אם יקרה לי אני אאמין.

שלא יקרה לכם מקרה כזה,

שלא יקרה לכם.

למה שלא יקרה לכם?

אתם לא יודעים כמה זה מחייב היום.

אתה, זה לא, אני מאמין שיש אלוקים,

אתה ראית שיש אלוקים.

אז אם אתה ראית בעיניים שלך,

בצורה הכי חזקה שיכולה להיות,

אז איך אתה יכול לדבר לשון הרע?

איך אתה מתפלל?

איך אתה עושה ברכת המזון?

חיים נתנו לך במתנה ואתה ראית את זה בעיניים שלך.

אז זה מחייב אותך כל רגע, זה לא פשוט.

במצב שלי, שראיתי מה שראיתי,

התודה שלי היא מאוד מאוד גדולה,

על כל שנייה.

וכל דבר שקורה, אני יודע, וברור אבל,

שזה ממנו.

וטוב וטוב וטוב וטוב וטוב, הכול וטוב.

וחי בצורה כזאת, מקבל הכול באהבה,

מקבל הכול בשמחה, ובוא נחשב עם כל הברגים וכל הגופים נתוחים ומסגריה שלמה.

אבל אני כל הזמן מודה לו איך זכיתי בכל זאת לראות את מה שראיתי,

ובזבילי זה מין סמינר כזה,

סמינר שמשה,

תדע לך לאן הבן אדם הולך בסוף.

ליהדות ולאמונה היהודית את הגעת רק שבע שנים אחרי זה.

שבע שנים אחרי המקרה,

זה הגיע בעצם מפסוק.

נכון. זה התחיל בפסוק.

כן, נכון. מה היה הפסוק?

הרי גדלתי בקיבוץ של השומר הצעיר,

ובזמנו לא הייתה טלוויזיה ולא היה שום דבר, ואנחנו כילדים לא ידענו מה זה סידור תפילה, ולא היה לנו שום מושג ביהדות. ברור.

ואחרי שבע שנים התגלגל לידיי במקרה סידור תפילה,

וחשבתי שזה ספר קריאה, לא ידעתי מה זה.

וכשפתחתי אותו ראיתי בשורה הראשונה כתוב,

מודה אני לפניך מלך חי וקיים,

שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה נהותית.

שתיים, על ידי סיאנסים שמעלים אנשים במצב של סיאנס ומספרים מה עובר עליהם בעולם העליון.

שלוש, על ידי היפנוזה שאפשר להחזיר אדם במצב היפנוטי לפני אותו עובר.

אז יש לי שאלה.

רגע, עוד לא גמרתי.

ארבע, על ידי גלגול נשמות שאנשים חוזרים לעולם שוב פעם, מזהים את עברם הקודם,

כשעברם לא לפניהם,

ומאתרים מקומות אנשים מאישים שהיו בחברה מזדהים בפניהם ומספרים להם מה היה ביניהם.

אבל כל מה שאמרת זה לא עובדות.

לא.

סיאנס, אני בחיים לא עשיתי סיאנס, לא ראיתי סיאנס.

מאיפה נודע שזה סתם שקמים של אנשים?

מאיפה נודע? אתה צודק, אני גם אמרתי ככה, מוות כללי. מאיפה נודע שבן אדם,

בן אדם לא היה חולה, בסדר עכשיו הוא בריא, ומאיפה אתה יודע אם הוא משקר או לא משקר? זה לא עובדה. תגידי, מאיפה אני יודע שעושים ניתוח לב לאדם פתוח אם לא ראיתי אף פעם ניתוח לב פתוח?

לא ראיתי.

ומאיפה אני יודע שיש לך בכלל לב אם אתה עוד לא ראית אותו בעצמך?

גם נכון.

מה גם נכון? זה נקרא עובדה? עובדה זה רק אם רואים?

אבל אין, אני רוצה משהו מוחשי.

מה זה מוחשים לראות, חיני עילן?

הרב, מה זה? רגע, אתה רוצה עכשיו לראות את העולם הבא?

כן. עכשיו. כן. עלה לגג, קומה שבע,

כבוד,

ואתה רואה אותו על המקום.

עכשיו, אם אתה רוצה עכשיו, אם אתה רוצה לחכות, תיקח עוד כמה זמן.

לא הבנת אותי. אתה הבנת אותי?

פחות או יותר.

יש אוסטרליה?

יש אוסטרליה. היית?

לא, רגע בטלוויזיה. היית בטלוויזיה?

בטלוויזיה יש גם כן סרטים על גן עדן וגיהנור.

אבל זה סרט דמיוני. זה סרט מציאותי. מי אמר שזה מציאותי?

מה זה מי אמר? זה מוחשים.

סרט בעיניים. סרט, סרט בעיניים. אתה עושה עוד את אסטרליה, סע במטוס, תראה את אסטרליה. בדיוק. סע לעולם הבא, תראה על המקום.

על העיני, אם בלראות, על המקום.

הבנת, יוני? עוד שאלה. לא עוד שאלה. קודם עגיל.

הופה!

בואו.

רק רגע.

אוו! מוזיקה! איפה?

ברוך אתה ה' שהחיינו.

ברוך אתה אדוני שהחיינו, אלוקים. אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

עוד שאלה יש לי.

עוד שאלה, רגע.

יש לו עוד שאלה, אני רואה את הבעל בשרשרת.

אתה היום הולך... היא חושבת רק קטליון.

אה? היא חושבת רק קטליון. קטליון, בסדר. יאללה. שאלה. עוד שאלה.

תראה, אני לומד מקצוע ספרות.

אח שלי לומד אותו מקצוע.

אנחנו מתכננים לפתוח קרבה אחת, לפתוח חסק.

אם אני אחזור בתשובה, אם אני אהיה ככה,

אשים כיפה, אשים ציצית, אשים הכול,

קודם כול אספר, אני לא אוכל, איך שאני רוצה.

נשים, אני לא אוכל לספר, דברים כאלה אני לא אוכל לעשות.

אז מה? כל הקריירה שלי, תלך, כל מה שאני לומד עכשיו הולך,

זהו.

אתה יודע,

אני גם עובד במספרה והכול,

ואני רואה, רגע, אני אסביר.

אם אני הייתי לבוש ככה, לא היו...

אנשים לא רוצים שאני אגע בהם בכלל. שמעתי, אני שואל אותך שאלה.

מי?

יש שפה.

רק רגע, שנייה, אתה מספר גם נשים?

מה אכפת לך, אתה מחפש? רגע, רגע, רגע, מה השם שלך?

מה השם שלך?

מור,

אני לא למדתי ספרות, ואני כמעט כל ערב מספר,

בלי כסף,

אבל רק רגע.

אתה צריך להבין דבר אחד,

אם אתה חושב שפרנסה באה מספרות,

אני יכול להוכיח לך את ההפך.

איך?

מי לא ספר פה? שירים את היד.

וכולם אוכלים.

אבל להם יש מקצועות אחרים שמעניין אותם, שעובדים אותם והם משקיעים בהם. רגע, רגע, מי אמר לך שלא יהיה לך מספיק כסף אם אתה לא תספר אנשים?

הוא לא נראה עני ודלבון, הוא מספר גברים,

וברוך השם הוא חי.

אין בעיה.

אתה רוצה להגיד לי עכשיו שאני בן 16?

ללכת להתפטר מהעבודה שלי? לא, תמשיך אפילו ספרות. ככה אני לא יכול.

מי אמר? ככה, אני לא יכול. אבל הוא ככה. בואי, בואי.

תראה, הוא ככה.

הוא ככה.

בסדר, אבל איפה שאני עובד כרגע, אני לא יכול.

זה לא שאומרים לי אל תהיה דתי,

אבל זה אנשים.

הוא עובד במחזרה חילונית. חייב לב.

הנה עוד ספר. תראה, תרים את היד, תרים את היד.

ספר במספרה חילונית, מספר גברים, וחי.

אתה מספר גברים?

כן. רק גברים?

כן. אתה לא מוריד לגברים, פה, או שלא כלום?

אז מה אתה מספר? מי בא להסתפר אצלך?

הלו, מי שרוצה להוריד את הפאות, שיוריד לבן.

הינה, הוא בא להסתפר אצלו.

תראה, הינה.

זה חודש אחרי שהוא יסתפר.

לא, לא, זה בסדר.

אל תדאג, אם יחסר לך השלמת הכנסה, תבוא אליי.

עכשיו תביא לי את השרשרת.

תן לו מחיאות הכפיים!

תודה לאן זה הולך?

לאן זה הולך, אתה יודע?

איפה הכתר תורה? פה?

עזב וברור.

רואה ביתר

אשריהם ישראל

תדעו לכם שהכול בזכות עזוב

כן, הנה שאלה. בבקשה.

הוא אומר שנמחק לו.

כן.

הנשמה, כשהיא יורדת למטה, היא טהורה?

הנשמה, כשהיא יורדת למטה, אם היא באה פעם ראשונה, טהורה.

מדוע היא באה לעולם הזה כדי לכבול וללכלך את עצמה בנוגמה שיש לה? מדוע הנשמה, אם היא באה טהורה לעולם,

צריכה לרדת לעולם, לסבול וללכלך את עצמה?

ולעלות שוב כזה. ולעלות שוב עוד פעם טהורה.

מי היא שואלת?

אז שואלת פה.

עכשיו,

נשמה מגיעה

פעם ראשונה טהורה.

היא לא באה בשביל להתלכלך,

היא באה בשביל למלא את התכלית והשליחות שלה,

לקבל עליה עול תורה ומצוות,

לקיים את המצוות ולחזור לבורא עולם, לקבל שכר.

למה בכלל ירדה הנשמה?

הנשמה ירדה בשביל לקבל טובה בזכות ולא בחסד.

היות והקדוש ברוך הוא טוב,

ומדרך הטוב להיטיב,

ברא בורא יתברך ברואים שיקבלו את ההטבה,

יקבלו את ההטבה שהוא רוצה להיטיב להם,

בדרך של זכות ולא בחסד.

למה?

משום שאם אדם מקבל חסד

והוא מקבל אותו תדיר,

הוא מתבייש.

דוגמה, אם את תצטרכי לאכול תהיי רעבה ותזדקקי לאחרים

ותחכי עד שייתנו לך או שתבקשי כמו ענייה,

תהיה לך בושה מזה.

אמנם תקבלי טובה, ייתנו לך לאכול,

אבל כרוך עם הבושה.

יש אפשרות נוספת, שאת תבואי,

תדפקי בדלת, תבקשי לאכול ותשלמי על זה כסף.

את אוכלת את האוכל בזכות.

את לא מתביישת, שילמתי.

את באה על מסעדה, מבקשת

אוכל ומשלמת.

זה את קונה בזכות,

לא בחסד. זה לא לחכות עד שיגמרו כולם ולבקש תנו לי לאכול.

הקדוש ברוך הוא רוצה שאת

תרדי לעולם,

תעשי מעשים בזכות מעשייך,

בזכות,

מתוך רצון,

תעשי את הדברים,

ועליהם תקבלי שכר,

תקבלי את הנצח בגן עדן,

בזכות מעשים,

ולא תתביישי כאוכלת חינם.

נכון, אבל גם אם אני יורדת לפה ואני מנסה כמה שאני רוצה לעשות, אני עדיין לא אהיה מושלמת כמו שהקדוש ברוך הוא רוצה שאני אהיה מושלמת,

כי הרי אני לא יכולה לעשות אותה קורה. זה לא נכון, היא אומרת, אף על פי שהיא תרד

ותשתדל ותתאמץ,

לא תוכל אף פעם להשלים את עצמה.

זה לא נכון, היות שהקדוש ברוך הוא נתן את אפשרות התשובה.

נכון, אבל גם עם צדיקים הוא מדקדק כחוט השערה. נכון, מה זה הדקדוק?

כשבשעה שהוא מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה,

אז בעצם הוא מתקן את הפגם שהיה בהם.

לדוגמה,

אני הולך עם בגד לבן,

ונפל לי פה כתם קטן, אז אני מדקדק לנקות את הכתם הקטן, בשביל שלא יישאר כתם.

אבל בכל זאת אתם חוזרים אל פה, זה לא בצורה של הבעיה. אז צדיקים, כשבאים לפה עוד פעם, אם באים,

זה צדיקים לא גמורים,

שלא השלימו את עצמם לגמרי,

אז הם באים לפרק זמן קצר

להשלים את התיקון.

לדוגמה, הוא יכול לבוא כילד קטן,

שייפטר תוך פרק זמן קצר,

והוא לא הרגיש ולא ידע

ולא נכשל ולא חטא ולא כלום, והוא מסתלק לו לעולמו.

יש חשבון לקדוש ברוך הוא איך לגמור עם כל אדם את החשבון על הצד הטוב ביותר לאדם עצמו.

כך שאת צריכה לדעת,

את עלייך לעשות את כל מה שאת יכולה.

וברגע שאת יודעת שנכשלת במשהו, לבקש סליחה,

לחזור על זה בתשובה ולקבל עלייך לעתיד לא לעשות.

ותמיד את יכולה לחזור בתשובה.

רק בתנאי שאת לא מתכננת, אני אחתה ואשוב, אחתה ואשוב,

זה לא מקובל אצל הקדוש ברוך הוא. אבל אם אדם נכשל,

יכול אדם להבטיח לעצמו, מהיום אני הולך לעבודה, אף פעם אני לא אחליק על בננה. הוא יכול להבטיח לעצמו עשר פעמים, אבל יכול להיות שהוא כן יחליק על קליפה של אגוז.

אבל הוא יחליק.

זה לא בידו.

יש דברים שלא בידו של האדם.

הוא נאנס, הוא נכשל, הכשילו אותו.

יש כל מיני גורמים.

אבל השם, בגלל שהוא טוב, הניח לאדם מקום לתקן את עצמו.

ולכן יש כפרה על דברים כאלה.

וראינו מעשים נפלאים, הנה היינו בנאות אפקה לפני מספר ימים.

והייתה שם בהרצאה אישה שביקשה לדבר, והיא קמה ואמרה

שהשם ירחם, היא קיבלה את מחלת הסרטן,

ואחרי שהיא קיבלה את המחלה הזאת

היא הייתה עדיין חילונית,

החליטה לחזור בתשובה.

וכשהחליטה לחזור בתשובה היא התפללה לשם יתברך.

ואז ביקשו ממנה לעשות כל מיני טיפולים כימותרפיים.

היא התחילה חמישה טיפולים כאלה, היא אומרת, ואחרי זה היא נשברה, אמרה יותר היא לא רוצה, היא מניחה את גורלה ביד השם יתברך.

והמשיכה להתפלל לשם, התפללה והתפללה והתפללה והתפללה,

ונעלה ממנה הסרטן.

והרופאים לא האמינו

בלא שום דבר,

ועשו בדיקות, והתברר שאכן היא צודקת.

אחרי שנים רבות,

וזה קרה לה לפני זמן

לא ארוך,

פתאום היא הרגישה, מרוב שהיא מפחדת כבר מהנושא, כל בלוטה או משהו שיש לה בגוף, היא כבר חוששת,

ופתאום היא נגעה בצוואר שלה והרגישה איזה ג'ולה.

היא הלכה לבדיקה, ואמרו לה שהיא צריכה מיד ללכת לעשות דגימה,

וכנראה שזה התפרץ עוד פעם באיזשהו מקום.

היא, בלי הרבה חשבון, אמרה שהיא חוזרת שוב פעם על אותו דבר, מתפללת לשם יתברך ומבקשת ממנו

שהקדוש ברוך הוא יסלק את זה ממנה,

וקראה תהילים, ובכתה, והתפללה, ובכתה, והתפללה, ובכתה.

והיא נכנסה לצילום,

והיא יוצאת מהצילום,

ואין ג'ולה, ואין שום דבר.

שאלתי אותה, יש לך מסמכים לכל מה שאת אומרת?

היא אומרת, כן, לקחנו את הפרטים שלה,

והיא אמורה לתת לנו את כל הפרטים,

את כל הנתונים מהרפואה,

מהצילומים, מכל מה שהיה.

אישה שהיה ונעלם בזכות החזרה בתשובה שלה.

וכבר הזכרנו בקלטות

שני אנשים שהיה להם איידס,

ואתם יודעים שזו עדיין נקראת מחלה חשוכת מרפא.

אחד מהם,

על ידי חזרה בתשובה ותפילות ותהילים,

נעלם ממנו.

הוא חזר בתשובה ואחיו לא חזר בתשובה.

אחיו אכן, כעבור כחצי שנה, נפטר.

והוא עומד בהרצאה שלי ומדבר,

כשהוא שנה וחצי אחרי שהאחיו נפטר,

חי ובריא, בזכות התשובה.

אנחנו היינו שני אחים,

ושני אחים שחולים במחלת הימופיליה,

והביאו מחוץ לארץ תרופה ושיקרו אותנו.

ובתרופה הזאת היה את נגיף העץ,

ואנחנו נדבקנו.

אני קיבלתי עליי,

לפני שאחי נפטר מן העולם,

אחי נפטר עם המחלה ואני עוד חי, ברוך השם.

אני לקחתי על עצמי, ממתי שהאחי נפטר, אני לקחתי עליי תשובה חזקה.

בכל הלב, בכל האמונה שאני יכול לקחת עליי,

אני חזרתי בתשובה, וברוך השם, אני מרגיש קצת יותר טוב.

הרופאים לא נתנו לי סיכוי הרבה זמן.

לא נתנו לי ממש הרבה זמן לחיות.

וברוך השם,

אני חי בשלם.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא,

אין לו בעיה

אם חוזרים בתשובה. כי מי שלא מבין,

כל מטרת הייסורים שבאים על האדם בחייו

הם לעורר אותו לזכור את הקדוש ברוך הוא ולחזור אליו.

זה מטרת כל הייסורים.

אין אדם נוקף אצבע למטה, נוקף הכוונה שנכנס בו קוץ,

נקיפת קוץ,

אין אדם נוקף אצבע מלמטה,

אלא אם כן מכריזים עליו בית דין של מעלה.

הכל הולך בחשבון לעורר את האדם לטובתו.

אדם שלא מבין את המסרים שנותנים לו מן השמיים,

הוא פשוט מפסיד.

אם הוא מתרעם ואומר למה בא לי,

והוא לא מבין שבעצם הוא חוטא והוא צריך לתקן,

הוא פשוט מפסיד את המסר שנתנו לו, וזה חבל.

מה שאתה אומר, שהמכתוב ניתן לשינוי.

ודאי.

ואני רוצה לתת לך דוגמה עכשיו,

שתביני עד כמה הדברים הם כך.

אני אראה לכם סרט ממק...

אחרי זה אני אגיד לכם עוד מקרה שהיה לאחר שראינו את הסרט הזה בנתניה ואני מקווה שיהיה מזה עוד סרט

אבל בואו תראו

כוחה של מצווה, מה עושה? מצווה

אבל פה לא הייתה רק מצווה

פה הייתה הכנעה

כשיהודי נכנע לפני הבורא יתברך ומוכן לקבל

עליו את רצונו

הקדוש ברוך הוא מפקיע עליו כל גזירה רעה

בואו תראו בבקשה

רק רגע, רק רגע, רק רגע, תגיד לי, הנה פה פה פה, רק רגע פה, בבקשה עוד אחד פה נברך שיחיינו בקריאה רגע, יש לי שאלה

לפני שמסתובבת כיסויון הראש

דגלי קנגת מזה, לעומת זאת שיש לו מיכה ויש לו פיצים

ואנחנו שומרים את השב״ם ואנחנו שומרים את שרת המשפחה

וכנגד מזה אני לא צריכה להצמיע לו, להצביע לו

ובכן, כמה זה חשוב כיסוי ראש לאישה.

יהודים יקרים ויהודיות יקרות,

דעו לכם שמצוות כיסוי ראש לאישה נשואה, גרושה ואלמנה זה חיוב מן התורה.

אישה צריכה לכסות את ראשה,

כך כתוב בספר במדבר, פרק ה' פסוק 18. בפסוק כתוב, ופרע את ראש האישה,

מכאן שבנות ישראל הולכות בכיסוי ראש.

יש על זה לימוד גדול שם.

בכל אופן צריך לדעת, המצווה הזאת היא מצווה מן התורה, כמו שאישה חייבת

ביום כיפור לצום,

היא חייבת גם לכסות את הראש.

ואם היא שומרת על כיסוי ראש,

היא גורמת שתהיה טהרה בבית,

אשרירות בבית,

ושבניה יהיו גדולים בדור.

שנאמר, אשתך כגפן פוריה וירכתי בתיך,

בניך כשתילי זיתים סביב לשולחניך,

הנה כי כן יבורך גבר, ירא ה'.

זאת אומרת, הרבה,

הפעם הביאה אותי בצורה מפליחת.

מה שהוא אמר, הוא, אין, אין לשנות את מה שהוא אמר.

באמת.

הוא ענה תשובות לשאלות שכולנו רצינו לדעת, וקיבלנו תשובות נכונות.

ואני יודע מעשים

שהפריה ורביה של האישה היו תלויים בכיסוי ראש.

לצערנו הרב יש הרבה נשים שהן עקרות,

ולא זוכות להביא ילדים.

ועד היום, כמעט כל מי שפגשתי

נשים שהייתה להן בעיה כזאת,

וקיבלו על עצמן טהרת משפחה בכיסוי ראש,

נפקדו לאחר מכן.

ואני אראה לכם כרגע קטע מאוד מרגש,

שהמעשה הזה היה באחת ההרצאות שלי,

מאישה אחת שהייתה שם,

ולא היה לה כיסוי ראש,

ותראו מה קרה בסוף העניין. אם אפשר לכבות את האור, בבקשה.

אני אומרת, אני רוצה להתאפשר לסיבוב ביער האור.

זה רק יהודיות שלנו שנשואות שם לערבים,

בכלל בעירות פאר, ויש להם עשרה ושישה ילדים,

ואני, שאני נשואה כדת משה וישראל, ועושה הכול, אין לי ילדים.

איך אתה מזכיר את זה שאלוהל נוטט להב? לי לא.

היא שואלת שאלה.

את גרה ביפו.

היא אומרת, איך ביפו יש נשים יהודיות, רחמנא דיסטלן, שנשואות לערבים,

עם שישה או עשרה ילדים, וגרות בבנייני באר,

ואילו היא גרה בחולון,

והיא נשואה כדת משה וישראל, ואין לה ילדים.

תודה רבה, בואי נעשה עסק.

אני בלי נדר

אני מוכן לברך אותך פה, לפני כל הציבור,

והציבור יעלה עליהם.

אבל אני אבקש ממך בקשה קלה קשה.

קלה קשה.

אם תהיי מוכנה, בעזרת השם יתברך,

ללכת בכיסוי ראש,

שאני אתן לך

אני אתפלל עליהם,

שאני לא יכול לצפות לך במה שאתה אמרת.

בעזרת השם,

אני מקווה שיהיה לך ילדים יותר מערביות כולן.

תנו לו לחשוב.

אני רק אספר לך סיפור.

לפני מספר שנים היה סמינר במלון שורש

בדרך לירושלים.

בסמינר הזה הייתה רבנית שהזמינה את שלושת אחיותיה עם המשפחות על חשבונה בשביל שיאמרו להתחזק ביהדות.

בסוף הערב הייתה התחזקות גדולה מאוד,

עשרות של אנשים שמו שם ציציות ומספר נשים שמו כיסויי ראש.

פתאום

אומרת הרבנית,

כבוד הרב, אני מבקשת ממך שתשפיע על אחותי עם מי תשים כיסוי ראש,

שתי אחיותיהם נוספות ילכו בעקבותיה.

רציתי לדבר איתה בגשר לכיסוי ראש,

שזה מחויב על פי התורה,

זה מצווה מן התורה שנאמר ופרע את ראש האישה,

זה נאמר בספר במדבר, פרק ה', פסוק שמונה עשרה,

שבנות ישראל היו הולכות מכוסות ראש.

התחלתי להסביר לה את המעלות על פי הזוהר הקדוש,

מצד שני הסברתי מה גודל העוון ללכת בלי כיסוי ראש,

השפעתי ודיברתי ולא עזר.

לא עזר.

ניסיתי עוד פעם להסביר, לא עזר.

פתאום אומרת לי האחות הרבנית,

תדע לך שהיא עקרה, אין לה ילדים.

אמרתי לה, תשמעי,

מה את מעדיפה?

את מעדיפה שתהיה בבית שלך השכינה או השכנה?

היא אמרה, שכינה.

אמרתי, אל תעשי חשבון לשכינה.

קשה לך לשים כיסוי ראש כי את מתביישת מהחברה.

אבל תזכרי, את יכולה להחזיק

ילד ביד שיבכה.

מוכנה או לא מוכנה?

אמרה לא מוכנה.

בינתיים, כמה נשים התרגשו מאוד והחליטו הן לקבל על עצמן כיסוי ראש, ושמו כיסוי ראש.

אחרי מספר דקות היא כבר לא יכלה,

היא פרצה בבכי,

ניגשה אליי ואמרה,

אני מוכנה.

אמרתי לה, בלי נדל ועזרת השם,

אם תבטיחי לי שתבכי עם כיסוי ראש,

חצי שנה לא תורידי?

בעזרת השם ובלי נדר,

השם יזכה אותך לזרע של קיימא,

וכל הציבור ענה אמן חזה.

שמה את הכיסוי ראש, אחרי שבועיים אני נמצא באולם אליצור בנתניה בהרצאה, ניגש אל העדר בסוף ההרצאה, אומר לי, אתה מכיר אותי? אמרתי לו, לא.

אמר, אני בעלה של ההיא שברכת במלום שורש.

הוא אומר, הייתי היום במעבדה,

ביקשתי לקבל תשובת דם.

מה התוצאות?

הייתי מוכן לשלם אלף דולר,

שיגידו לי עכשיו מה התוצאות.

לא הסכימו, אמרו, רק מחר.

אני לא יכול להתאפק.

באתי לפה,

תברך לו.

שתהיה תשובה חיובית.

אמרתי לו, תראה, הברכה כבר נמצאת למעלה.

השם יעזור, שיהיה פסולות טובות.

ותודיעו לי מחר מה קרה.

למחרת בשתיים בצהריים,

כל החבר'ה שלי במשרד רואים אותי רוקד לבד.

היא נקלטה.

ואחרי תשעה חודשים ילדה בת,

והם קראו לה הודיה.

ואחרי שנתיים נולד להם בן.

ברוך הוא, ברוך שמו. מה הפריד ביניו לבין הילד?

מטבחת מבד.

זה מה שהפריד.

בורא עולם אומר, אתה רוצה ממני?

אני רוצה ממך.

בוא, נותן לך ניסיון קטן,

קח דבר קטן,

ואני אתן לך דבר גדול.

אתה מוכן?

אם אתה מוכן, גם אני מוכן.

אם תפתחו לי פתח כחודו של מחט,

אני אפתח לכם כפתחו של עולם, אומר הקדוש ברוך הוא.

את רוצה, בעזרת השם, שאנחנו עוד כמה זמן ניפגש ונהיה בברית, עם ארצי השם?

וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו. כבוד היאמנים תפתחו,

כן,

בעזרת השם.

אם יש נשים צדקניות שרוצות לזכות גם כן במחמד הקדוש הזה, יש שעת רצון גדולה עכשיו בשמיים.

מי שרוצה פה לשים, בעזרת השם, מדברת, יש שעת רצון גדולה מאוד בשמיים.

שתבוא לכאן.

תזכרו שעד פרצון גדולה.

תראו לי מילה רצון. אדוני היושב-ראש,

שחייבו, שחייבו, שחייבו, וקיימת הכיבור, ונבלם בגריאת הזמן הזה.

אמן.

אנחנו חייבים כולנו לברך. הכוח של כולנו הוא גדול מאוד בשחן.

מי שבירך ונותן לו את נשים אברהם, יצחק, יעקב,

משה ואהרון, דוד ושלמה, וכל הקהילות הקבושות והצהרות. הוא יברך את השם התור.

מיכל במיתה בת רמקה.

השם יזכה אותה להתפקד בזרע של קיימה מהרה!

אהה! איסור ראש הזה!

השם יזכה אותה לגדל בנים ובנות ועמוריהו יתברך,

ובגריאת שמיים קדושה ודרה, אמן כן יהי רצון!

וואו! וואו! וואו! וואו! איי!

וואו! וואו! וואו! וואו! וואו! איהי! איי! איי איי!

את מעדיפה שתהיה בבית שלך השכינה או השכנה. את יכולה להחזיק

ילד ביד שיבגן.

תודה רבה, תודה רבה.

תודה רבה, תודה רבה.

המצב שבכלל הזיז אותי זה שראיתי את הקלטת כשהוא דיבר עם הבחורה ושמעתי איך היא הגיבה.

וזה הזיז אותי מאוד.

רציתי, אני ממש רציתי, אבל פחדתי.

אני פה, פה, רק רגע, רק רגע.

בבקשה.

עוד אחד פה.

נברך שהחיינו.

עוד ארץ, יש לי שאלה.

לפני שאני מסתובב עם הכיסוי או בראש,

באתי כנגד את זה, לעומת דבר שיש לו כיפה ויש לו כיפית,

אנחנו שומעים את השבב ואנחנו שומעים קראת המשפחה.

וכנגד את זה אני רצית נחמדת להציע ולהציע לו אימא שלי ועדה תשובה. אני מוכן לבוא לדבר את זה.

תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, שפי, מנובל קיאנו אתמול.

השפה ידידה היום את הולכת עם כיפור ראש אף רפח אין תשובה.

אפילו אם חלילה תוּבֵלי מן השמיים יודעים שהלב של אבנסי ואת צמא כל ימי חיינו.

סליחה ברכה, אני צריך את כולם כאן, מי ישפר את מודינו זורון פה, רוחם הלאום, כואב ראש המקום,

נחמה בת,

רינקה השם יפקוק אותה וזה משהו שבימה נהילה אחרת.

מות המצוות גם תגן עלייך בטחויה ובטחויה, טהירה, אמן, כגירתו.

אז זה התרגשות וזה אושר וזעקו ביחד, וידעתי שאם אני לא ככת אני לא ככת.

אין להוריד, אין לחשוב,

זה יפה.

כשהגעתי הביתה הוא אמר לי

כל עוד הסמרטוט על הראש אני לא מדבר איתך.

זה היה יומיים של טרור.

אנחנו גרנו מתחת לאותו קורת גג והוא לא דיבר איתי, פשוט.

זה היה מאוד קשה, מאוד מאוד קשה.

והחזקתי את עצמי ואמרתי, הרב ידבר עם בעלי ויהיה בסדר.

עוזר שחק

I know that we were religious, we were doing step by the time that this was

put in on high gear.

All of a sudden zoom it was zoomed off.

And I didn't think that we were ready for it yet.

But

don't be the same,

she insisted and I find out that I was as well as a grown,

אני לא אוהב לראות את עצמו, אבל אני אוהב לראות את עצמו.

זה קצת לנשים לראות את עצמו.

אבל אני רוצה להגיד,

לפחות אנחנו נלך רגע,

אנחנו לא נלך ללכת.

הוא כל הזמן אומר לי שאני עקשנית.

זו הפעם הראשונה הוא אומר, את עקשנית, וכל הכבוד לך.

כי אני, אני ממש

אומרים

את עושה צעד ואת חוששת ואת לא יודעת, והנה מדובר שנה אחריה,

ודברים באמת, ברוך השם, יסתדרו מכל הכיוונים,

כמו שהוא אומר,

אם זה עבודה ואם זה ילדים ואם זה ברוך השם ההיריון.

ובעלך פתאום נותן לך מחמאה של כל הכבוד לך, את עשית את זה ואני גאה בך.

אני חושבת ששום בית שלנו היום מתחזק.

בזכות זה,

ואני מאחלת על כל בנות ישראל, זה משהו, זו הרגשה עולמית.

נחמה בת, רבקה השקל, כל בתל אביב זרע שבימה ואימה,

אין את זה ומותקים עליהם, יא מלכיאל, נהירה, עבד כבירתו.

חבל על הזמן, באמת חבל על הזמן.

כמו שאומרים, ואימות המשיח, אנחנו בעזרת השם נגיע לגבולה וכל משפחה, אם תיקח על עצמה משהו,

אם את לא מכסה את הראש, תכסי את הראש, אם את לא מביא כאן נורות, תדליקי נורות,

אבל תעשי את זה מכל הלב.

והקדוש

והוא יעזור לך ולכל המצב שאת נמצאת בו.

היהדות זה דבר נפלא.

צריך לקחת אותו מכל הלב.

כן, יש לנו פה בחור שרוצץ איתי.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו והגענו לזמן הזה.

אמן!

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהגענו ומתינו והגענו לזמן הזה. אמן!

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהגענו וגעמנו לזמן הזה.

דבר ראשון, אני רוצה לדעת אם יש הוכחה,

אם יש הוכחות למה שאתה אומר, ניתוחים, אנשים שבאים ולא יודעים.

וחוץ מזה, מה זה העולם הבא? אני מצליח מה זה, למה?

מה זה? אני בן אדם, אני יודע שאני בן אדם ובעוד כמה ימים אני אהיה בתוכו,

זה מה אני יודע.

אתה רואה אותי שם בעיניים?

אם חלילה אתה מת,

אני אפקח לך את העיניים.

תראה אותי?

אני לא אראה אותך. אני מת. מה חסר לך?

מה חסר לך?

יש לך עיניים, למה אתה לא רואה? מה חסר?

נשמה. נשמה, אני חוזר אחריה.

מי אתה עכשיו שומע אותי?

מה האוזן? אם אתה מת, יש לך אוזניים?

אין לי כלום. יש אוזניים למת?

הוא שומע? לא. מה חסר לו?

זה כמו שהם אומרים, נשמה, אבל מה זה? רגע, אז מי זה שומע?

מי זה שומע?

אני שומע, שומעת. מי זה הנשמה?

אתה שמדבר. לא, אבל מה זה? אתה שמדבר,

ששומע, שרואה,

זה הנשמה, לא הגוף.

אתה אומר, עוד פעם. אז את המילה זו נשמה. אז אני מסביר.

אני מרגיש, יודע,

חש, אני מרגיש, יודע, חש, זה נשמה.

זה לא מרגיש.

העץ לא מרגיש.

הוא לא יודע.

הוא גם לא חש.

למה?

אין לו נשמה.

אני מרגיש, יודע שאני מרגיש, וחש,

זה נשמה.

מי שיש בו אני יודע, מרגיש וחש,

זה נשמה. זה לא מת.

שים לב, זה לא מת.

הבנת?

תודה.

שאלה שנייה. שאלה שנייה.

אומרים שבן אדם בא לעולם כדי לחזור בתשובה. כן. איך הוא יחזור בתשובה עם כל האדם על אגם שיש בחוץ? אני יודע. איך אני חזרתי? הייתי כדורגלן?

הייתי כדורגל אחד שם. קשה נגיד? קשה אז מה? לא קשה בחוץ עכשיו? לא קשה עכשיו בחוץ. תגיד לי, עכשיו לא קשה גם בלי זה? קשה.

אז מה?

אז מה?

עושים דבר קשה, מתרגלים, נהיה קל ומבסוטים.

מה יותר קשה?

יותר קשה לנוח או יותר קשה לעבוד?

בשבת נחים לא עובדים. קל, קשה לעבוד.

אצלנו יותר קל. נחים, לומדים, אוכלים, שותים, מבלים.

מה עבודה? עובדים, מה יש? תעבוד.

תעבוד, תניח תפילין, צי צי צי בבוקר, תפלל, לך לעבודה.

בערב תפלל קצת, שלום, תחלישון.

למה דתיים לא מתגייסים?

מי אמר לך שלא? אני אומר לך. נחל חרדי?

אה?

אה?

אני אעזוב את זה.

אה?

גם הוא, אז אני אעזוב. נחל חרדי? כן. מי שדתי פה ומשרת בצבא, שירים את היד.

סכם.

אתה עוד לא שירת.

אחרי צבא. חצי.

אבל לא כל צבא.

שלם שלוש? לא עשית שלוש. שירות שלתיים עשיתי. בטח, ידעתי שלא עשית שלוש.

זה השירות שעשיתי. זהו, אבל אנחנו עשינו שלוש.

אז עוד שנה, כשאתה גם מילואים.

הבנתי, ואנחנו עשינו יותר.

עכשיו קח ציצית מאמי וקיפלה,

שהנשמה שלך תהיה בגן עדן. כך.

הנה, שים, שים.

שים על הראש.

כך הנה.

כך שים.

שים את הציצית. אל תפחד, זה בגד. זה בגד, זה לא נושך.

מה, מה זה לעשות?

אתה תברך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

כן, תלך עם הציצית מתחת לבגד.

מתחת, לא רואים.

כמו גופיה, לא רואים.

ואתה מקיים מצווה 24 שעות שמירה מהקדוש ברוך הוא. אני מוכן, אני מוכן. כן? מוכן? אני מוכן, אבל אני מוכן לברך בשביל הברכה הפלסטינית. איך אני, לאט לאט לאט. לאט לאט לאט לאט. אל תלך מהר. לך לאט לאט.

שים מלמטה אחר כך. לא רואים.

מה, אתה מתבייש?

כשלבשת בגדי זית בצבא, התביישת?

קשה לי.

קשה לך עם זה? כמה זה שוקד?

לא, לא.

מה? לא קשה לי עם הזה, זה לא כבד. אז מה? קשה לי עם התדמית שלי אחר כך. לא, אין תדמית. אתה תשים מלמטה. אתה לא חושב שיותר קשה עם הקפיצים בראש?

יאללה, שים לשם. שים, שים. השם יברך אותך. שחיינו. איפה המוזיקה?

רגע, רגע.

ברוך אתה,

אדוני, אלוהינו, מלך העולם, שחיינו וקיימנו וגיענו לזמן הזה.

אמן!

אז אנחנו באנו.

כן, שבו פה ממון, שבו, שבו.

תן להם כיסאות.

איזה קוקו השתבח, שמר. כמו כיכר צינה דיזנגוף.

כן.

איזה קיבוץ אתם?

מעצרי.

מעיין צבי.

שאלה ראשונה היא קצת בנושא ציונות.

אם אמרנו

ש... דוד,

תביא לי את החומר על ציונות.

הרי מהי הציונות? הציונות היא ניסיון למרוד בחברה הדתית הגלותית שהייתה בימי הביניים. אשריך, איך אתה יודע את זה? הרבה לא יודעים את זה.

אינני מלומד.

ולכן, השאלה שיוצאת מזה,

איך יש דבר בגברה או בתלמוד, אני לא בדיוק יודע איפה זה, אני לא כל כך בקיא בתורה,

שאומרת לא לעלות על החומות.

לא לעלות על החומות, סימן לא להתערב בענייני הממשלה.

איך תנועת ש״ס, שאני חושב שיש לך איזה קשר אליה, בוא נאמר.

בוא נאמר.

יש לי קשר לש״ס, נכון. יש לך קשר לש״ס.

לא לש״ס.

לש״ס. לש״ס זה שישה סדרי משנה.

נכון. אבל בוא נהיה גלויים. בוא נהיה גדויים. עובדיה ואריה דרעי נמצאים שם.

אני?

בסרטונים, לא נכון.

מה פתאום?

לא ראו את הרב עובדיה יוסף, הרב עובדיה דרעי? הרב עובדיה יוסף הוא רב.

נכון. שמתעסק בפוליטיקה.

גם.

גם.

אבל הרב עובדיה יוסף הוא רב,

ואם הוא אומר, נגיד, שצריך להניח תפילין על פי התורה,

זה לא קשור לפוליטיקה, נכון? אין שום קשר, אבל הוא מתעסק בפוליטיקה. ואם הוא נותן ברכה לבן אדם, זה לא קשור לפוליטיקה. לא קשור לפוליטיקה.

וגם לי הוא נתן ברכה, זה לא קשור לפוליטיקה.

לא קשור לפריפריה. אז זהו, אז אין קשר בין ש״ס אליי.

אבל יש קשר, שומעים את הרב עובדיה יוספו. תשאל עכשיו, תשאל פה עכשיו, כמה אנשים פה הצביעו ש״ס, כן? כולם. תראה, מאה אחוז זכויות, נכון? נגיד, אני לא הצבעתי.

אה, אדוני. נכלל. בסדר, כל הכבוד לך. רגע, חבל, גם לא מילית על זכותך בתור אזרח. נכון. זה גם עצוב. נכון. שאלה יותר פשוטה, כן? רגע, קודם כל שתדע.

אני לא מצביע בכלל.

לא מצביע ש״ס.

לא אומר להצביע ש״ס.

לא שמע ממני אדם בשביל מי להצביע.

מעולם לא הבעתי את דעתי. אני א-פוליטי. זה ברובד הגלוי. ברובד הסמוי אתה אומר. למה לך להגיד סמוי, גלוי, כולם יודעים. יש בכל שיחה רובד גלוי ורובד סמוי. נשמה, בוא בוא תקשיב.

אני לא לוקח כסף מהמדינה.

אין לי עניין לתמוך באף אחד,

כי אני לא נתמך מאף אחד.

מי שרוצה בסמוי לתמוך, זה בשביל שהוא יקבל משהו.

אני לא מקבל, וגם אם יתנו לי לא אקבל. למה אתה לא מקבל? כי אנטי-ציוני.

אתה בטח שאתה מקבל. אנטי-ציוני. מה זה שייך?

אני אסביר לך. יש לי שאלה, איך אתה מדבר עם פורד?

זה לא שייך לציונות.

מה זאת אומרת?

אני, תקשיב. מה זה תרומות? עם ציונות זה כמו שאתה הגדרת. שמה?

שמטרתה היה שלילת הדת היהודית האותנטית הגלותית בת שנות אלפיים. זה לא נכון שהיא הייתה בת שנות אלפיים, זה היה רק שלוש מאות שנה. שלושת אלפים שלוש מאות. לא, לא, לא, לא. היהדות קיימת שלושת אלפים שלוש מאות. אבל כמו בכל דבר ההיסטוריה יוצרת בעמותה, כמו שבאדם, סליחה לכבודו, אמרת שאתה מלומד,

זה עד הקטע שאמרת. מרגע זה אתה כבר לא מלומד.

לא, לא, לא. תקשיב.

היהדות נוסדה

ביציאת מצרים, מעמד הר סיני.

גמרנו. מאז עד היום זו היהדות המקורית.

היו ספיחים בה תמיד

שרצו לצאת מן המסגרת.

היו צדוקים, היו בייתוסים, ויש ציונים.

הציונות הכריזה,

אנחנו לא יהדות,

אנחנו דבר חדש. זה נכון, זה לא נכון. תקראת הסופר הזז, במאמר בעיתון הארץ,

מביא ציונות אינה יהדות.

וכך אמר חיים הזז,

מהוגי הדעות של ההנהגה הציונית,

במוסף הארץ,

אלול תש״ג, 1943. אין הציונות והיהדות דבר אחד,

אלא שני דברים השונים זה מזה,

בוודאי שני דברים הסותרים זה את זה.

כשאדם אינו יכול להיות יהודי,

הוא נעשה ציוני.

הציונות מתחילה ממקום הריסת היהדות,

ממקום שתש כוחו של העם.

דבר אחד ברור, הציונות לא המשך,

לא רפואה למכה, היא עקירה והריסה.

אדרבה,

היא מסיחה את דעתה מן העם,

מתנגדת לו,

הולכת נגד רצונו ורוחו,

חותרת תחתיו ועוקרת אותו ופורשת ממנו לדרך אחרת,

למטרה רחוקה ומסוימת.

היא וקומץ אנשים בראשה גרעין של עם אחר.

בבקשה לשים לב,

לא חדש,

לא מחודש,

אלא אחר.

מי שאינו סבור כך,

או שטועה,

או שהוא מרמה את עצמו.

מי, מה פתאום? איך אתה מגדיר? אני ציוני ואני גם יהודי, ואני מקיים את כל החגים. תסביר עוד פעם. כל החגים הוא קיים. אתה אומר ש... תן לי לדבר. מה השם שלך? ליאור.

אתה ציוני, אבל לא מקורי.

אתה משרבב ומערבב

שני דברים.

הציונות לא נועדה לקיים את היהדות האותנטית.

נקודה.

הרצל בתחילתו לא רצה בכלל שיהיה פה עם יהודי במקור,

אלא שיהיה עם אירופי.

הוא רצה שהעם הזה יהיה על פי התרבות הגרמנית, האוסטרית,

ככה הוא רצה שהעם הזה יהיה. עם אוריינטציה יהודית.

לא, עם לאומיות.

נו, מה זה לאומיות? לא יהדות. מה זה לאומיות?

נו, אבל לאום ויהדות. ההפך, תסלח לי כבודו,

לאומיות זה סממנים חיצוניים בלבד,

ויהדות זה דברים עיקריים ומהותיים.

כמו מה? זה ההבדל.

כשאתה אומר, אני יהודי בלאום,

ואתה לא מקיים לדוגמה מצוות על פי התורה, לא על פי החברה.

לא עושה ברית בגלל שלא נעים,

או שומר פסח, כי ככה כל החבר'ה בשכונה עושים.

אם אתה לא עושה תורה בגלל מצוותיה שנאמרו למשה בסיני,

כל הלאומיות שלך לא שווה גרוש מבחינת היהדות.

למה? אבל אני מקווה את זה. תן לי להסביר. תן לי להסביר. בוא תקשיב. העם היהודי לא נוצר כלאום, אלא כעם.

העם היהודי נוצר על ידי קבלת התורה.

היום נהיית לעם, אומר הקדוש ברוך הוא. במה?

כשאמרנו נעשה ונשמע בקבלת התורה.

זה עושה אותנו עם.

אין את זה, אין פה עם.

לאומיות, כשאתה אומר, אני שייך לעם היהודי,

למסגרת הזאת, תודה רבה לך.

זה בגלל שנולדת להם יהודייה, וגם אם לא היית כזה,

אז אפילו אתה צועק מהבוקר עד הערב, לא יעזור לך.

זאת אומרת. אבל אותי ואותך, בוא נאמר, בשוער. בוא בוא תקשיב. בשוער. עזוב, עזוב, רגע, עזוב, עכשיו אל תערבב. קודם בוא נבין מה זה עם, מאיפה הוא נוצר.

אחר כך, אחרי שיש לנו את העם היהודי שמחויב לתורתו ולא ללאומיותו.

גם ללאומיותו? לא חייב. בטח שחייב. לא חייב.

למה לא חייב? אז אני מסביר למה.

כיוון שגוי שרוצה להתגייר,

והוא לא בא בין לאום יהודי, יכול להיות יהודי.

למה?

כי לא הלאומיות קובעת, אלא קבלת תורה ומצוות.

על זה לפי דעתך. על פי התורה אין לי דעה. בסדר, אז על פי התורה. סליחה, אין לי דעה. אז מה זה אומר? העם הזה, אמרנו, נוצר

בזמן קבלת התורה.

בלי זה אין עם. אוקיי. די. העם הזה הוא לא סתם עם.

זה אחים,

12 שבטים של אבא אחד, יעקב.

בסדר? שגם בים הם התבוללו בכל מיני גויים.

עזוב עכשיו, אנחנו מדברים על המקור עכשיו.

זה גם המקור. עזוב, המקור לא היה 12 שבטי יא,

כולם שלמים, 70 נפש ירדו למצרים,

יצאו ממצרים, קיבלו את התורה.

זה עם בני ישראל, בנם של יעקב אבינו, נקרא ישראל. נקודה.

העם הזה קיבל את התורה.

קיבל את התורה, זה, עשה אותו עם.

זהו.

זה מה שמחייב אותו.

עכשיו,

זה שיש את המושג הזה של יהודי, שאנחנו נקראים על שם יהודה שהוא אחד מהבנים שנתברך על ידי יעקב אבינו,

שעל שמו ייקראו כל בני ישראל,

בסדר, אז אנחנו נקראים יהודים. יכולנו להיקרא גם פורטוגזים, זה לא משנה.

הנקודה היא עכשיו, מה עושה אותי יהודי,

אחד,

בזה שאני שומר תורה ומצוות,

אפילו שאני לא יהודי, אם התגיירתי, אפילו גוי,

מה עושה אותי עוד יהודי?

בלאומיות זה שאם האימא שלי יהודייה והיא עשתה אותי או יולידה אותי, אז אני הפכתי להיות יהודי.

עכשיו, יש יהודי מקיים מצוות,

יש יהודי שלא מקיים מצוות,

יש יהודי שהוא מומר,

שאפילו המיר את דתו,

אבל זה לא משאיר אותו במושג של יהודי, כי הוא לא מצטרף למניין,

הוא לא נקבר בקבר ישראל, הרבה דברים. הוא לא שייך בכלל.

בסדר. במציאות,

בגנים, הוא יהודי.

אבל זה לא אומר כלום. זה כמו אדם נכנס לצבא,

נכנס לשטח הצבאי,

לא התחייל,

לא עשה כלום, הפוך,

מרד בצבא, עשה צרות לצבא ועזב את הצבא.

אתה לא יכול להגיד עצם זה שהוא עבר בבסיס, הוא היה חייל.

לא היה לו מדהים, היה לו חוגר, היה לו מדהים. לא היה לו כלום.

הוא לא היה לו, וגם אם היה לו, הוא ערק, הוא עריק הוא כבר לא... רגע, שנייה, לא, אתם צריכים להבין את המושגים

אבל המושגים שלך הם לא המושגים שלי, זאת הבעיה... לא משנה,

אתה יונק את המושגים שלך לא מהמקור

אתה יונק אותם מ-300 שנה שהוא מדבר ממנדלסון לעבירה אתה צריך להבין, יש הבדל אבל

מנדלסון היה אדם דתי בתחילתו ופרש

זאת אומרת, הציונות בתחילתה, זה היו אנשים שהיו באמת,

באו מבתים של חרדים. לא שאין כאלה. תן לי לשאיר. תן לי לשאיר. שנייה.

והם פרשו.

פרשו.

והם החליטו, לא מתאים להם יותר הדרך שהלכו באלפי שנים.

הם רוצים לשנות, בסדר.

סחטיין, תשנה.

אבל אל תגיד שאתה המקור.

אתה סוטה מן הדרך.

בסדר, בתור סוטה מן הדרך אתה רוצה ליצור דת חדשה, אמונה חדשה, אתאיזם, מה שאתה רוצה.

בסדר, תעשה.

אל תקרא לעצמך מקור ותגיד שאלה שהיו קודם הם טעות. הרי יצאת מהם. רגע. אף אחד לא אמר את זה. אבל אפשר להגדיש את הטעות לנשים שאתה רוצה. אם כן, אני,

כיוון שאני ממשיך את אלה של 3,300 שנה, אז אתה מקור, בסדר. אין בעיה. אני מקור, רק שנייה.

ואחרים אינם מקור.

עכשיו,

הציונות שהוא מדבר עליה,

כמו שהוא אמר במדויק, ואמרתי, אתה אחד מהבודדים שיודע,

אכן,

לא רצתה להמשיך את הדרך שהייתה במשך אלפי שנים, ורצתה לצאת לדרך חדשה,

מה שהיום השמאל מייצג בארץ,

מה שהקיבוצים מייצגים בארץ. אבל זה סתם מניפולציה, כי זה לא ככה, כי זה לא נכון. כי היום המושגים של השמאל זה לא מושגים שלי.

לא אכפת לי, אני מדבר עכשיו בכלל לא עליך. אבל זה לא ככה, זה לא נכון, כי המושגים האלה הם לא כאלה. זה לא... מה אתה אומר?

מה אני אומר? אני קורא לעצמי יהודי, כן?

אני קורא לעצמי יהודי משתי סיבות, יותר קצת, כן? אבל מה שעולה לי עכשיו בראש זה א', שאני מזדהה עם התרבות היהודית בגלל שנולדתי יהודי וכך. תודה רבה, אני מזדהה עם צה״ל ולא מוכן לשרת, כן? בסדר, מה אחוז? נו, אז אין שום בעיה. לא? גם אתה לא יהודי. אוקיי, אתה יכול לקרוא לי יהודי עדיין. אתה יהודי במקור, אבל אתה לא יהודי ביהדות. על פי הקריטריונים שלי אני יהודי.

מה זה מעביר קליטוריונים שנייה לובש מדים והולך ואלימי? אני קובע לעצמי את חיי ואני קובע לעצמי את דרכי ואת אמונתי. אתה לא שומע? גם אני קובע לצבא איפה אני אחייו שלא יבלבל לי את המוח. מה אכפתם אם החליטו לעשות מטכן? שאלו אותי? זה מה היו שואלים אותי?

החיים זה לא צובע. עכשיו אתה יכול לקרוא משפט מניפולציה?

כן, כי ככה. ככה? זהו. כל הסיטואציה הזאת. זהו. זה מה שאתם יודעים. כל הסיטואציה הזאת. אבל בואו נדבר במושגים שהם לא צובעים.

המושגים של עכשיו, אני אתן לך דוגמאות. איך אתה תגיד אם אני אגיד את כל השטויות שאתה אומר כרגע,

שאני אומר לצבא, מה אכפת לי שאתה קיים 50 שנה?

אני נולדתי עכשיו.

יותר גרוע מצבא, אתה יודע למה?

בצבא מתחלפים המפקדים וגם מתחלפים התפקידים וגם מתחלפים ההוראות והחוקים,

אבל בתורה לא מתחלפים ולא מתחלף המנהיג.

מה לא נכון?

הלכה משתנה, הלכה אמורה גם להשתנות. סליחה, הלכה לא יכולה להשתנות, ואם הלכה משתנה, זה... בגלל זה קוראים לה הלכה, בגלל שהיא הולכת. בדיוק הפוך.

לא?

אני אגיד לך, בוא תקשיב נשמה,

זה כביש ההלכה,

אבל אני אגיד לך דבר אחד,

אתה צריך להבין,

הלכה זה הדרך שבה צריך להלוך היהודי לעולם.

תורה זה מלשון הוראה,

והתורה ניתנה חוקת עולם לדורותיכם, השם ציווה לא תשתנה לעולם.

חוקת עולם לדורותיכם. יתרה מזאת, ההלכה אומרת

שאם יבוא נביא,

אפילו משה רבנו ירד עכשיו בגילוי נס מן השמיים,

וכולנו נדע בנבואה שזה הוא,

ויבוא ויגיד עכשיו שלחני הקדוש ברוך הוא ואמר לי שמהיום אתם פטורים ממצוות ציצית?

סוקלים אותו באבנים.

מה פתאום?

הרי את שבתאי צבי לא סקלו באבנים, הוא לא היה משיח,

הוא היה מתסלם.

הרגו אותו, נשמה, הרגו אותו. כן, מאמנה,

שבתאי צבי נהרג בגלל שהוא שיקר. איזה שאלה אותה. רגע, חכה, אני רוצה שתמיד. אבל הוא שכנע על כולם. נכון, עבד על כולם. כשתפסו, מה עשו לו?

כשלא ידעו שהוא עובד על כולם, באמת האמינו בו.

ברגע שגילו שהוא נביא שקר, הרגו אותו.

רק שתהפוך את חצי העם היהודי,

שגם ככה חצי מהם אנשים לא משכילים שהולכים גם ככה אחרי הרבנים שלהם בעיניים עצומות להאמין שגם ככה וככה והם יעשו את זה בצורה הכי הכי יפה שיש. לא הבנתי, מה מפריע לך?

מה לעשות, מה מפריע לי? מפריע לי מאוד שיש אנשים שלא חושבים ועושים ככה. אתה נקרא חושב?

אני משתדל. סליחה, סליחה. אתה משתדל. אני אומר לך שההשתדלות שלך לא הצמיחה כלום עד כרגע.

ואני אסביר לך גם למה. בוא אני אגיד לך מה ההבדל בינינו. הוא רוצה להבין. רגע, אני אענה לך, אבל תן לי גם לענות לך.

אתה יודע מה ההבדל בינינו?

אני הייתי חילוני כמוך,

בדיוק כמוך, רק קודם לך בכמה שנים.

ואני למדתי אצל חילונים גמורים בבין יהודה בתל אביב.

ואני גדלתי על קופים,

ואני גדלתי על כל מה שאתה אולי למדת, אולי למדת יותר ממני.

אבל אתה צריך להבין דבר אחד, ההבדל ביני לבינך,

שאני הלכתי לבדוק,

לקחתי את המקור של אלה שמתיימרים להגיד שהאמת אצלם,

לעומת המקורות שאני למדתי, השוויתי, בחנתי,

ואתה יודע מה? עד היום, 20 שנה, אני מתמודד מול כל קהל,

פרופסורים, מדענים, עמך ישראל, בכל מקום, שואל את השאלות שלי,

לא מקבל תשובות שמפריחות את מה שאני אומר, והפוך, מוכיח להם את ההפך. יתרה מזאת, תקשיב,

אדם מדבר דבר שטות,

בעיה לתפוס אותו כשהוא מדבר דבר שטות?

אם היו תופסים אותי שאני אומר שטויות,

או שאני מכזב,

או שהייתי אומר דברים ללא היגיון וללא טעם, או שהייתי אומר דברים לא מוכחים,

במקום שישקיעו עליי תשקורת כל כך הרבה מיליוני דולרים

בשביל להבאיש את שמי בעיני הקהל,

והיו מספרים שאני מפחיד ומסית וחומיני,

היו אומרים, בוא תראה, מה הוא אומר?

הנה שקר, מה הוא אומר?

הנה חרטן,

מה הוא אומר?

זה בלוף, ונגמר הסיפור. מביאים עשרה פרופסורים, שמים מולי,

אפילו אומרים, בוא, בוא, נראה אותך, גבר, בוא,

שב מולם,

נשאל אותך שאלות, תענה, תשאל את השאלות, נענה.

הם לא מוכנים.

למה הם לא מוכנים?

הרי אני לא מבין.

לא מפותח.

אני אומר שאתה, תקשיב, בכל השיחה שעשית, גם מההתחלה,

אני ללא ספק מעט חיי הגעתי למסקנה שאתה בן אדם הרבה יותר חכם ממני בכל התחומים,

אפילו באמונה שלי,

בדברים שאני מאמין בהם, אני בטוח שאתה יכול להסביר לי גם עליהם. אין לי שום ספק בעניין הזה. זה עוזמה בעיה, למה אתה אומר שחצי מהעם הם לא כל כך... אני אמרתי שלך יש את הכוח הזה, וזאת השאלה שאני רוצה.

איך אתה קורא לעצמך, כן? אתה יושב פה, כן, בסיטואציה מסוימת, כן?

שבה לך יש את המיקרופון, לך יש את הכוח ביד,

אתה בא ומרצה פה לכל האנשים, כן?

מאה אחוז. יש לך פה כוח אדיר בידיים, כן? מה, מיקרופון?

כן, מיקרופון זה כוח ענק. אני נותן לך גם מיקרופון. מיקרופון זה כוח ענק, כן, אבל העובדה שאתה יושב על הבמה ואני יושב פה למטה, אתה רוצה ש... לא, זה בסדר גמור. וששלטי החוצות שלך מופיעים בחוץ, ולא שלי, ושמרצים פה באקרנים, התמונות שלך... תגיד, אתה מבין מה אתה מדבר? שנייה, שנייה, תן לי לסיים.

אתה הולך לסיים, תן לי לסיים, כן?

שהתמונות... שקט, שקט. סבננות.

שליחה פה מתנוססות, כן? כי בתור מציל העגונות, נותן הברכות וכו' וכו'.

איפה כתוב? לא יעזור לך כלום. ככה גם הסרט.

הסרט אני אלך לך מציאות. שנייה, כל בן אדם שבא ומנשק לך את היד, כן, מאמין שיש לך איזשהו כוח. נכון.

יש לי כוח להרים את היד עד שהוא מנשק, ואני מוריד בחזרה.

אז עכשיו סתם כתיבות. עכשיו למה עיוני? אתה יודע הרי שכל מי שבא ונותן לך את שיקה, אתה רוצה שאגיד לך את האמת?

אני שונא את זה, אני צריך לשטוף את הידיים עם סבון אחרי זה. נמאס לי שמטללים עליי.

תעזוב אותי, אל תשק ואל תתקרב לבמה.

עכשיו תן לי לעצור. לא, אבל אני לא סיימתי בחייך, תן לי לשמח.

אני אגיד את זה עוד פעם, אתה לא חכם ממני. יותר חכם, יכול להסביר לי אפילו ממה שאני, יש לך מודעות בחוץ.

מצהיר עגונות, רגע, חכם. כבודו, גם מה, גם יותר יפה ממני, אין בעיה. יואי! רק שלא יחשדו אחר כך שאתה רומז לי דברים. אין שום בעיה, כן? הבעל עובדתית, כן? אתה משחק פה במוחות של כל כך הרבה אנשים, כן? על ידי שימוש באמצעי טכנולוגיה הכי מתפתחים. יש לך פה תעשייה שלמה, מדהימה, כמו שאילנה דיין אמרה. מדהימה, טהורה.

האמת, את התוכנית הזאת אני פספסתי, אני מוכן להשאר אותה. היה עוד פעם שידור. גם את השידור השני? לא ראיתי.

שניים, תשלים לך את החומר. אין לי שום בעיה, אין לי שום בעיה. אבל לא שאני ראיתי פה היום, כן?

ואני עוד פעם אומר שאני לא אומר שאתה בן אדם רע, ואני לא אומר שאתה בן אדם לא משכיל, להפך.

אני מקטין, מוריד את כובעי בפניך, כן? קעקוב הקודם.

משעשע.

אבל מה שאני אומר, שמה שהלך פה לאורך כל הערב, כן? זה דמגוגיה לשמה, נקודה. מאה. זה מה שאני אומר. מה לא טוב?

מה לא טוב? אם אמרתי שקרים תוכיח. אני לא אמרתי שמה... אני שמעתי לך אם אתה קורא את זה דמגוגיה או בניפולציה.

אבל בכלל לא מלמדים תורה גם. גם עכשיו תלמדו אותי איך מלמדים תורה.

כן, כי לא מלמדים תורה.

רגע, יש לי אולי, אני קורא גם לשאלה. רגע, רגע, אבל לפני השאלה, רגע. נתת הרצאה גדולה. לא, הייתה אמורה להגיע לשאלה. שורה אחרונה, שאלה. איך אתה, כן, קורא לעצמך? משמע, איך אתה מסביר, כן, את כל הסיטואציה הזאת,

את הקשר בינך לבין אלוהים?

את הכוח הזה שלך? אני אסביר. אוקיי. זה מה שאני רוצה, עד שיכיר את הבנאדם שלך. תודה. עכשיו אני אסביר לך דבר אחד. חופשי.

אתה אמרת שיש לי יתרון בזה שאני יושב ליד מיקרופון,

אני על במה ואתה למטה, לי יש מודעות בחוץ,

ואני מראה סרטים בטכנולוגיה וכולי.

אני אומר לך, בוא תנסה עם זה כוח.

אני מוכן לממן לך מודעות רחוב,

אני אשים לך במה לפחות כזאת בגובה,

מיקרופון שור,

אני אתן לך לדבר ואני אזמין את הציבור,

ואני אכתוב להם בלי נשיקות, הוא לא אוהב.

עכשיו תקשיב רגע.

אתה תשב ותמכור מה שאתה רוצה, מה שאתה רוצה, ישבו אלף איש,

ונראה שתצליח להתמודד עם אלף איש אפילו בתחום שאתה חושב שאתה הכי בקיא בו. אין שום סיכוי, אני מודה. למה? אין שום סיכוי שאני אעשה את זה ואני אסביר לך גם למה. למה? כי אני, בדרכי שלי, כן, לא בטוח בכלל, אז אני אסביר לך. ואני חוקר יום יום את הדרך שלי, תודה. ולעומת זאת, ולי אין גם נקודת מוצא שלך יש אלוהים בשמיים, כי הוא מחליט לנו, כן, והוא מחליט לנו, כן, אבל לך יש את זה. תודה, אז לי יש את האמת ולך עדיין לא.

עכשיו, את האמת שלי, תקשיב. לך יש אמת, לך יש אמת שלך, מסכים. סליחה,

אבל את האמת שלי, אני מעמיד למבחן מול אלף איש כל ערב.

מה, אני משוגע?

יכולתי להיות כמו אלה שמשחקים אותה, אתה יודע, ביפן או בסין,

שהולכים עם גלימה, או כמו זה שבא עם שרוולים קרועים פה לארץ, עכשיו, שמה. דלי למה. כן, דלי למה, דני למה.

בקיצור, הגיע לפה, הם לא אומרים כלום,

יש להם הילה שכבר יצרו המאמינים סביבם,

הם לא מוכרים שום דבר, מה שהם אומרים זה אקסיומה, אתה צריך לקבל.

הם לא עומדים למבחן ולביקורת, תרצה, תאמין, תרצה, אל תאמין.

הוא נרדף בעולם, והוא מוחזק בעולם, אתה מבין?

אני, אם הגעתי כבר

למעמד שאתה חושב שאני הגעתי,

מה לי להסתובב אצל אנשים?

שאני, אחרי שבניתי עשרים שנה את מה שהגעתי אליו, אליך לפוצץ את זה בערב אחד בחדרה,

שעלול לקום בן אדם

שישאל אותי שאלה,

ולי אין.

תשובה, ואני אתמוטט סופית, אני... אבל יש לך תשובה לכל דבר. איך זה יכול להיות? פשוט מאוד, יש לך נקודת מוצאה מאוד מסוימת.

עליה אתה יכול להלביש, ואתה יכול להגיש. מאוד חסומה, שאין עליה פרחה.

מי שיש לו אמת מבוססת.

שום שקר לא יכול לחדור אותה.

מי שיש בידו שקר, באלף דרכים ימוטטו אותו.

כל פעם, כל פעם. אני אראה לפניך את הכובע, וכולי, וכולי, וכולי. אז לא היית רוצה, דרילה. פשוט. אתה רוצה לדעת מי אני. אני אומר שאתה היית יכול למכור גם קרח לאסקימואים, תראה, כשתדע לך. נכון, אני מסכים. אני מסכים, לא, הוא צודק. יש לך כריזמה מדהימה, יש לך אמונה בדרך שלך וכולי וכולי, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה.

אז אני שואל אותך, למה בחרתי? איזה טיפש. זה מה שאמרתי כאן. למה בחרתי ללכת? לא, אתה יושב-ראש ממשלה, אתה יודע. למה בחרתי, תקשיב,

למה בחרתי ללכת

לכיוון כזה שהוא לא משתלם?

תקשיב. מה לא משתלם?

אני אסביר לך.

חכה רגע.

חכה.

חבל לכם על הזמן. אסביר לכם.

לא, הם שואלים שאלות של טעם.

חכה, אני אסביר לך.

תן לו סיסה, מה אכפת לך? סליחה, תן לו סיסה.

אני שואל אתכם, למה אני צריך ללכת בדרך

הקשה? הרי אם הכישרונות שלי הם כמו שאתה מגדיר,

יכולתי להיות עשיר גדול בעולם,

עשיר גדול בעולם,

גם היום, אם אני אנצל את המעמד שיש לי היום,

לא יחסר לי קול.

מה זה ווינסטר?

אני נחתתי בארצות הברית, חיכו לי עם לימוזין ארוכה של 12 מטר לקחת אותי.

הם חושבים שהם מכבדים אותי, בזה היה לי קשה להיכנס למבנים.

אבל אני מסביר לך, ומה זה עושה? אם נכנסתי ללימוזין, נו, אז החוכמה שלי נטוספה?

לא.

ואם אני עישן בבית מלון מפואר, אז עישנתי יותר טוב, אתה חושב? לא.

אז אני שואל רק רגע, אז מה נפקא מין השני?

הרי אם אני במצב כמו שאתה חושב,

אני צריך כבר לשבת, אתה מבין, על איזה יאכטה ככה בים, להיות מבסורת.

אבל אתה, כאילו, זה בדיוק ההפך. אם הייתי שואף למה שאתה אומר, אני צריך עוד לחכות, אחי לך. בטח. הציעו לי מפוליטיקה, תקשיב, עוד לפני 12 שנה,

עוד לפני 12 שנה,

הציעו לי להיות חבר כנסת מספר ארבע בשאס,

בהתחלה בהתחלה.

לא הסכמתי.

הציעו לי כספים רבים, שאני אגיד לפני שמונה שנים,

לא במי לבחור,

אם ישאלו אותי, אני אגיד,

תשאלו את החכמים שלכם.

זה הכול. ואז יהיה ברור שמי שצריך לשאול את החכמים, שאל את החכמים מהמין שלו, מהצבע שלו, ואז במילא ימחרו במה שימחרו.

והם מוכנים היו לתת לי כסף גדול, גדול, גדול, לי פרטי.

לא הסכמתי. אמרתי, אני לא מוכר את הפה שלי בכסף.

אני לא מוכן,

בעד שום הון שבעולם, שמישהו יקנה אותי בשביל שאני אצטרך מחר להסוות או לשקר או לכסות או להגיד, מחר אני רוצה לצעוק על ש״ס? אני צועק על ש״ס. מחר אני רוצה לדבר נגד זה, אני מדבר.

אין לי בעיה.

ואם לא שמעת אותי מבקר אנשים, כדאי שתשמע את הקלטות שלי. אני לא עושה חשבון לאף אחד.

מי שלא בסדר, אני אומר. מי שבסדר, אני אומר, אפילו שלא מקובל.

מה שנכון, אני אומר, מה שלא,

ואני מוכן לעמוד למבחן בכל אירוע, בכל מקום, בפומביות.

זאת אומרת, אין לי בעיה עם זה. אני לא מוכר מצרך.

אני לא אומר לך, תבוא אליי.

אין לי חסיד אחד.

אין לי חצר.

אין לי בית כנסת.

אין לי דבר שלי שאני מרוויח מזה שאנשים חזרו בתשובה.

אני לא מכיר אפילו את אלה שחזרו בתשובה. כן, אבל יש לך מאות אלפי מעריצים, וזה כבר... תודה רבה. מה זה עוזר לי?

מה זאת אומרת, מה זה עוזר?

זה פסון. תקשיב, יש אחד, דודו טופז.

כן?

יש לו מעריצים, הוא מנצל אותם.

יש אחד אחר, אתה מבין? הוא מנצל אותם.

לא רק שהוא מנצל, עוד פעם. אני, אני, תקשיב, מתרחק. מה זה מתרחק? אוקיי, מאה אחוז. נגמר הרצאה, בורח. לא יודע, בא אליי בן אדם אחרי כמה שנים, ואתה יודע, אני חזרתי בתשובה ממך, תהיה בריא, תצליח, שלום.

לא מכיר אותו, לא חוקר אותו, לא שואל אותו, לא מעניין אותי. מה, אני באתי עכשיו בשבילו?

אני באתי, אמרתי את המסר,

גמרתי, הלכתי, זה הכול. אני מבין שמה שזיכה אותי השם,

פקח את עיניי,

מצווה עליי,

נודיע לאחרים, מי שירצה לפקוח, יפקח, מי שלא רוצה, שימשיך לישון.

יותר מזה אני לא עושה את זה. מה שאתה עושה, זה מה שהוא אומר לעצמך. רגע, עד פה הבנת?

אני לא קראתי את זה. מאה אחוז. רגע, יש בזה פסול?

אין בזה שום פסול. אין בזה פסול. אין בזה פסול. אין בזה פסול. מה אומר חבר שלך? מה אומר חבר שלך? מה אומר חבר שלך?

אתה יודע מה יכול להיות?

שאתה עוד תהיה משיח לפי הרמב״ם.

מפריע לו.

ואם אני אהיה, מה מפריע לך?

אני לא חושב שבאמת... ואם זה יהיה הוא, מה אכפת לך? אבל הוא לא יכול להתמשיח, כי הוא לא כופה על עם ישראל את התורה. אני כופה? זה לא כופה, לא כופה מבחינת כופה, כאילו הוא מכניס בהם, מחדירים. אז מה? זה הכוונה, והוא מחזיר כמה שיותר אנשים בתשובה לעם ישראל. לא טוב?

אבל רגע, אם יהיה משיח כזה שיעשה ככה, מה לא טוב?

מה לא טוב בזה? מה לא טוב? שזה מכניס כל מיני אנשים לפרנויות. איזה פרנויות? אתה פה שלוש שעות לא נכנסת לפרנויות.

כשילד קטן,

בוא ניקח את הילד הזה ללמוד. זה סיפורים שאתם בלוויזיה, תקשיב, נשאר מה תקשיב. בוא, בוא, שנייה. אבל ילד שאולנו מוכן לא מוכן להתמודד. שנייה. הילד שלי לומד בתלמוד תורה מגיל שלוש,

ומלמדים אותו יותר ממה שאני מלמד אתכם בהרצאה אחת.

והילד שלי מלמדים אותו גם על גן עדן וגיהינום בגיל שלוש,

ועל איסור ועל היתר.

ומה קורה אם אוכלים תולעת,

ומה ההזק מזה,

ומה קורה אם שומרים מצווה ומה השכר על זה? כבר את הילד שלי,

לא שלך, שלי,

מלמדים, ואני רוצה שילמדו אותו.

מה, הוא בפרנויה?

הפוך.

ילד שגודל ישר, מבין שלכל דבר יש שכר ועונש,

ושהעולם לא הפקר,

ושצריך לדעת מה מותר ומה אסור,

והפוך מהחינוך שאתם מקבלים.

החינוך שאתם מקבלים אומר שהכל מותר. לא נכון. אני יכול להגיד לך בפלוגמה שלי. אני אומר לך שאני הייתי בצורה שלא חי ככה. אני הייתי בצורה שלא חי ככה. אבל אני אמרתי לכם עכשיו, החינוך שלכם, אני לא מדבר שלושתכם, אני מדבר, החינוך שלכם זה של הציבור החילוני. אני יכול להגיד שהציבור הדתי, אני יכול להגיד שה... מכשיל את האנשים ולא יודע מה להתמודד. לא מעניין אותי, ש״ס. אבל זה הציבור שלך. זה לא שלי, אין לי ציבור כזה. אין לך ציבור. אין לי בכלל ציבור, אפילו בניין בתחילה.

זה שנעשה הכללות על ציבור חילוני. לא הבנת. אני מסביר, יש הבדל בין חרדים

יש הבדל בין חרדים לבין חילונים, זה אתה מסביר. יש, יש את בן קטן. מחר,

מחרתיים, איזה יום ראשון, מחרתיים יש פסטיבל ערד, נכון?

אצלנו אין דבר כזה. למה אצלנו? אצלנו אנחנו שמרנים, אנחנו שומרים על הילדים.

לא נותנים להם לצאת בהפקרות, בנים, בנות, בלילה, ושישארו כמה לילות לבד. ברור לנו מה יקרה.

החילוני לא אכפת לו.

יש אולי כן אכפת להם אם זה לא עוזר להם, בגלל החינוך, שהבן לא עושה חשבון לאבא או לאימא,

ויש כאלה שאומרים סבבה. אני לא חסיד. לא אכפת לי, לא ביקשתי שתצדיק את זה, אבל זו המציאות.

אוקיי. אצלנו שמרנים.

מה הפירוש?

אצלנו יש גדרים, זה מותר, זה אסור. עד עוד למה יש הרבה רבים שומרשים ילדים. שהרדים יכולים לדעת במשפחה מסורתית. אמרתי, מה אמרתי? כן.

מסורתית זה לא חרדית, זה ההבדל.

עכשיו, צריך להבין, זאת אומרת שאתה צריך לדעת דבר אחד.

יש הבדל.

אנחנו מחנכים לפי התורה.

מי שמחנך לפי התורה

וזוכה שהילדים שלו ילכו לפי התורה,

זה סגנון אחר, ורואים את זה בחוש.

מי שלא הלך לפי זה, כל אחד לפי דעתו יעשה מה שהוא רוצה, אבל שלא יבוא בתלונות.

כשיש אחר כך חינוך כזה אלים, מסכינים, מרציחות, ונוער, וסמים,

וכת השטן, ונאו-נאצים וכל הצרות האלה וכל המרעין בישין וכבר לא יודעים וצריכים לשים כבר מתקן

לגלות חפצים, מתכות והכול בבית ספר, וצריך שוטר, וצריך כל מיני סיפורים,

אצלנו אין את זה. לא, זה לא נכון שאין את זה אצלכם.

אתם פשוט לא מרוצמים את הפה וזה לא יוצא החוצה. זה מה שמספרים לך בתשפון. זה בעיתון הארץ כתוב. לא, זה אני מכיר. אני מכיר. אבל אתה צריך לדעת דבר אחד, בארץ אין דבר כזה. אין, אין גילוי עריות אצל הציבור החרדי, ואין סמים בציבור החרדי. יש, יש, יש. אתה יודע איפה קוראים סמים בירושלים? יש. בבני ברק, בירושלים, מי שרוצה... ישר בבית כנסת דיסקוביץ', מוכרים סמים, יש שם נרקומנים, כל הזמן מסנפים, כל היום. זה לא מצחיק. מריחים. אופש, זריקה. בוא

וקושרים בשביל שאדם לא יהיה. בוא תקשיב. נשמה, תקשיב.

כשיש סרח העודף,

זה תמיד יש. יש אצלנו מה שמוגדרים שבאבניקים, נכון?

יש כאלה שהם שבאבניקים.

אלה הפסולת שלנו,

הם יודעים שהם פסולת, וגם אנחנו יודעים שהם פסולת.

על אלה לא מדברים.

מדברים איתך על הציבור,

שאצלם זה לא היתר,

ועושים אצלם באיסור.

אצל החברה החילונית מבקשים שזה יהיה היתר,

שסם יהיה היתר.

דודי צוקר מבקש היתר.

אסיד היתר. טרנס היתר.

סרטנה היתר. אלכוהוליזם היתר. הכל היתר.

מבינים שזה תרבות. אין אלכוהוליזם בעבודה?

כתוב יין וש... בוודאי שלא. זה לא כואליזם, שתהיה בריא. יין ושחר על תשת אומרת התורה.

יין וש... יש, למצווה כן.

יש מצווה לקדש על יין בליל שבת. יש גם פורים של האדם הזמן.

או! זאת המצווה היחידה שכתוב שהאדם מצווה עליו להשתכר שלו.

בדיוק, אבל אתה יודע מי שלא יכול, יש אנשים לא יכולים.

אני, לדוגמה,

אף פעם לא קיימתי את המצווה הזאת.

אז איך אני מקיים אותה? הולך לישון

עד שלא מבחין בין ארור לבין ברור.

אבל אתה מפסיד תיקון. מפסיד, בסדר. אז מה קרה? מה שאני לא יכול, לא יכול. כתוב אונס רחמנא פטרי. מה שהאדם אנוס,

אני יכול להקיא את המעיים שלי.

לא מורגל, לא שתיתי בירה לבנה מימיי.

לא מסוגל.

אם אני לא מסוגל, אני פטור.

גם כשהיית חילוני לא?

גם כשאני הייתי חילוני.

אני הייתי חילוני פשוט.

פשוט

לא סם, לא חשיש,

לא כלום.

שום דבר. חילוני. גם אני. זהו, אתה רואה?

כן. אבל יש הבדל.

אני כבר לא.

ואתה עדיין כן.

בסדר. בין כמה אתה? בין 19. עוד חודש בצבא.

עוד חודש בצבא אתה רואה? יורידו לך את הקוקו שם.

יורידו לי. מה אתה עושה? למה אתה שומע עליהם? יורידו לי.

למה? למה תשמע עליהם? זה החוק אמרת, גם אצלנו. זה החוק!

אבל החוקים שלך לא מקובלים עלי. מאה אחוז, תגיד גם לצבא.

החוקים של הצבא מקובלים עלי.

ואם לא היו מקובלים?

אז לא הייתי מתגייס.

מה, מורד בצבא? כן, מורד בצבא. נגד החברה? אני מורד בהורים שלי, ההורים שלי, רק שתדע לך, ההורים, סבא שלי הוא רב, רב בישראל, כן?

הרב יעקב הכהן, לא יודע אם זה אומר לך משהו, בטח יש עוד הרבה קריאה אלה, כן?

וההורים שלו, כן? ולמה אתה מורד בו?

מה זאת אומרת למה אני מורד בו? למה אתה מורד בו?

כי הדרך שלו לא נראית לי. מה פירוש לא נראית לי? לא נראית לי הדרך הזאת. תגיד, ככה בודקים, תגיד אתה. שמע, אני אומר לך, אני לא מומחה גדול ביהדות. אבל ככה בודקים, לא מומחה גדול ביהדות. שמע, אני לא מומחה גדול ביהדות. למה אתה לא תבדוק? אני בטוח שאני לא מומחה גדול ביהדות. אבל למה לא תבדוק?

אני בדקתי לעומק כמו זה. אז אני שואל למה לא תבדוק. אבל למה שאני אדאג עכשיו יהדות אם אני מדבר דברים אחרים? אני לא יכול לבדוק הכל. בוא אני אגיד לך, אני אתן לך הזדמנות.

אתה

תלך לסמינר,

ארבעה ימים בבית מלון,

סמינר ליהדות, הכרת היהדות,

זה לא מחייב אותך כלום, אתה יכול לצאת אחרי זה מידיעות הרבה ולא לעשות שום דבר, אתה יכול כן לעשות מה שתפקיד

בוא נרשום אותך לסמינר ליהדות

שם תשאל את כל השאלות מהייסוד של היסודות עד אחרון הפרטים שתרצה לברר.

מה שאני לקח לי שנים,

אתה בארבעה ימים.

למה? זה הבעיה שבזה.

הנה, כבר מצא בעיה.

מה הבעיה?

חייבים לעבוד קשה בשביל להשיג את הכסף?

אם אני יכול להשיג את הכסף בקלות. זה אומר שמשהו דפוק בך.

בי?

וכל מי שמחזיק את הכסף זה משהו דפוק. אז אם תקבל בפיס כסף אז אתה דפוק? דפוק. כן, כן, זה רעיון דפוק.

אם הרעיון דפוק, אז אולי תסביר לי למה מיליונים אנשים שולחים פיס ושולחים לאוטו. כי הם רוצים לנסות כמה שיותר מהר לשלוח. אבל זה דפוק לקבל כסף ככה. נכון, זה דפוק. אז למה שולחים? אני שואל עדיין. התודעה של זה... התודעה של... שואל אותך, מי אמר שחייבים לעבוד קשה בשביל לקבל כסף? כי זה העניין בחיים, זה בשביל להתנסות בדבר ולחוות אותו. עכשיו, אתה שואל אותי נגיד שאלה. אתה שואל אותי שאלה.

ואני אומר לך, אתה שואל אותי שאלה.

ואני אומר לך, תשמע, השאלה ששאלת אותי,

אני צריך לענות לך עליה שבוע.

מה? איזה שאלה? נגיד, אתה שאל אותי שאלה עכשיו,

ואני אומר לך, תשמע, השאלה יפה, אני צריך לענות לך עליה שבוע. מה אתה תגיד לי?

בוא נשב שבוע?

אז אני אומר לך, ארבעה ימים בסמינן.

מה לא אותו דבר?

רגע, אז כל שאלה, עוד שבוע.

כמה תהיה?

רגע, יש מצווה לשמוע כל תשובה שבוע?

אפשר לקבל את התשובה מייד? אפשר לקבל את התשובה מייד.

אז מה אתה רוצה אם אני עושה את הדברים מייד? מי חייב אותי לעשות את זה לאט? התורה הרי משולה למים, אתה לא יכול לקחת דליף ולשפוך אותה על מישהו ואז לא יבין את הכול. סליחה, למה אתה אומר לא?

אדם שופכים עליו, כי ברגע שופכים עליו בכל המים, הוא מקבל פרוטרמה, הוא נופל, לוקח,

הוא מבין שמשהו פה קרה. כן, הוא מת.

אבל אם היה נופל עליו טיפה-טיפה, היה משתקר ככה, הוא ממשיך. היה טיפה-טיפה, ובסופו של דבר הוא נכתב, אחי, ומבין את כל הדברים. הוא צריך לעמוד אבל גם בשביל לקבל טיפה-טיפה, עד שיישפך עליו דליף.

מי אבל אחרי שתי טיפות יישאר באותו מקום?

אבל זה לא טיפה.

לכן אני אומר, יותר טוב שהוא יקבל דלי בראש ויגיד, אה,

מה קרה?

ואז הוא יבין, יותר טוב ממה של טיפה-טיפה.

אני לא יכול להתחלק ולמות, נו מה? יתחלק, ייפול, יקום עוד חמטה, זה יבין עוד רגל.

נו מה? מה הבעיה? אז מה יש?

אתה תלך, תלמד ארבעה ימים, תקשיב טוב, אתה תלמד ארבעה ימים,

ואחרי ארבעה ימים,

אתה אם ישאר לך עוד שאלות, בסדר, תמשיך עוד סמינר.

ואם תבין, אז מה, תגיד, לא יכול להיות שהבנתי תוך ארבעה ימים?

הבנתי!

לא יכול להיות שבן אדם יסתכל,

אני מסתבר על מידע.

למה אתה אומר?

מקשי ונפשי? תסלח לי, מותק, אני ישבתי עם מפקד חיל האוויר, כמו שהקדמתי פה,

עשרים דקות

הוא הרים ידיים. אז הוא טמבל.

הוא לא טמבל.

טמבל. לא, אל תזלזל, אל תזלזל. בן אדם שלוקח אורח חיים ומשנה אותו בצורה כזאת הוא טמבל, תסלח לי. סליחה, מה אתה אומר?

אדם, אני שואל אותך, כשאומרים לו, תשמע, יש לך סרטן,

ואתה חייב להפסיק לעשן,

והוא יפסיק מיד על המקום בגלל שאמרו לו את זה.

הוא טמבל?

שואל, הוא טמבל? לא, הוא לא יפסיק מיד. מי שלא יפסיק מיד הוא טמבל?

בשביל להפסיק מיד? לא, הוא לא טמבל.

אבל אומרים לו, אם אתה ממשיך אתה גומר את עצמך יותר מהר. זה לא אותו דבר כמו, שואל אותך שאלה.

מה זה לא כמו לעשרים? אני מדבר עליך יותר חמור, אם אני אומר לך שאתה ממשיך בדרך שלך אתה טמבל כי אתה תמות

בחיי נצח, לא בחיים פה, שזה פה שטויות,

גם אתה תמות, גם אני אמות. הוא לא מאמין בכי ההנצחה. אתה יודע, יסבירו לך, לכן אתה צריך להבין. לא מאמין שיש לו סרטן.

תלך לשיקוף.

אבל אם בן אדם אומרים לו שזה המצב,

הוא צריך להיות טמבל אם הוא ממשיך.

זה לא מקובל עלייך.

מה זה לא מקובל? זה מקובל על מה שאמרת. כי בן אדם, כמו אפילו,

אתה לוקח דוגמה של סרטן. כן, זו הדוגמה הכי קיצונית. לא קיצונית בכלל. סרטן אפשר להציל אחד משלושה. בסדר, אחד משלושה.

פה אי אפשר להציל. אדם שלו חוזר בתשובה, אין הצלה!

למה... אין הצלה! אני אומר לך יותר, אני אתן לך דוגמה קלה.

זה בעיניים שלך. אני לא יכול להיות בן אדם מוסרי,

בן אדם שתורם, בן אדם שעובד,

לא מקיים בצוות שבת, ולא זה. יש אנשים עם סרטן שתרמו ונתנו, ועזרו, וסייעו,

אבל יש להם סרטן. זהו בשר גם.

יש כאלה. גם יש, נכון!

אצלנו אין,

אצלנו אין. זה לא הדרך שני, זה דרך שלך. זה לא הדרך שלי. שלך ושלי.

שנינו יהודים אמרת.

זה של שנינו.

עזוב, שכח ממני, אני לא קיים.

אתה רוצה לברר את המהות שלך כיהודי,

מה המקור שלך, למה אתה יהודי, במה אתה שונה מאחרים,

מה המקור, אין לך איפה לבדוק? אני לא שונה אבל מכאן.

זה לא מעניין אותי. אתה בחרתנו, זה לא מעניין אותי. תקשיב, זה שלימדו אותך מושגים שפוסלים לך את הבחירה,

לך יש בעיה.

אתה בחרתנו,

זה דבר גדול ועצום. שהוביל אותנו בסוף למה שהוביל אותנו. הפוך, מי שזכה באירוויזיון, שיתבייש לו.

למה?

הוא אומר אחרי האירוויזיון, אתה בחרתני מכל האומות להיות זמר השנה.

תתבייש לך.

מה זה אתה בחרתני? מי אתה בכלל?

עובדה, בחרו בו, מה הוא יעשה?

שר הכי יפה, בחרו בו מקום ראשון.

אז אתה אומר שהוא גזעני?

אני בחר בי השם

כעם מובחר בגלל שקברתי נעשה ונשמע.

זה נקרא שאני גזעני?

אתה בחרתנו?

אחד קצין, ברק, החליט ששר האוצר יהיה אחד מ-120 חברי כנסת.

מה?

אז הוא גזען?

הוא בחר אותו. זה לא אותו דבר. נו, מה? איך אתה משווה דבר כזה? אם ברק יכול לבחור אדם שהוא לא מתאים אפילו,

הקדוש ברוך הוא שבחר מכל העמים אותנו, הוא לא יכול לבחור. אבל זה לא אותו דבר. מה הוא פחות מברק? באמת, זה לא אותו דבר.

מה? בטח שלא אותו דבר. בכפליי כפליים יותר הגון מראוי.

בטח שלא אותו דבר. אתה רוצה להגיד שאהוד ברק זה בדיוק אותו דבר כמו העם?

מה זה לא? הוא לא, אהוד ברק לא מתחיל אפילו.

אהוד ברק אפילו ברוך שם אמר ויהיה עולם לא אמר הבוקר.

זאת אומרת, אתה צריך להבין, אני לקחתי את אהוד ברק להבדיל, להבדיל, להבדיל, כמו הקדוש ברוך הוא. אם ברק יכול לבחור אדם אחד שיהיה שר האוצר,

ואדם אחד שייצג חמש מיליון יהודים בארץ כשר החוץ,

אחד הוא בחר,

והאחד הזה מתהלך ואומר, אני שר החוץ, אתה לא מתבייש?

אתה אומר, אתה בחרת אני מכל האומות?

אתה אומר, אתה שר החוץ לא מתבייש?

אתה נבחרת יחידית, תתבייש לך, אתה גזען.

לא, אבל... הפירוש, בחרו פה, למה? כי צריך לבחור מישהו. אבל שום מיוחד. אשר בחר מכל העמים

את העם,

את העם שהסכים להיות נבחר.

יש מכרז. אז העובדה שאני אתחיל עכשיו, אני אתחיל לנהל שיחה פילוסופית על מה זה בחירה.

לא, הוא אומר שמפריע לו.

בסדר, אז הוא מפריע לו, לא נורא.

לא, לי נורא.

איך בן אדם השתילו בו גזענות כזאת,

להגיד לו שאם אדם נבחר למשהו, הוא גזען? איך אפשר להגיד כזה דבר? לא, לא, את זה לא אמרתי.

אמרתי שאנחנו מתגאים בחטא הגאווה הזה. זה חטא? שאלתה הבחרתה נבחרת. אז אני שואל, מה החטא? זה חטא גאווה. סליחה, ליחידה נבחרת, נבחרת,

נבחרת מלשון בחירה, בחרו אותם מובחרים.

איך אומרים דבר כזה? כן, אבל אם היא תהיה מובחרת, חטא הבחירה. אם היא תהיה מובחרת אז היא תהיה בשקט, כי זה התפקיד שלה. מה אתה מדבר? כתוב בכל בסיס שנכנס הטובים לטיס.

חטא הבחירה, חטא הטובים.

איך כותבים הטובים לטיס? תתביישו לכם.

הרעים לטיס.

מה זה הטובים לטיס?

צריך להגיד ציירת מטכ״ל, בגלל שהם... עוד פעם! אל תברח לי למטכ״ל. הפוך, כמה שזה יותר סודי, יותר משובח.

המאה ואחד, שמעת על המאה ואחד?

איך שמעת אם זה סודי?

כי הכי סודי זה הכי מפורסם!

משהו מפורסם בכלל לא סודי.

נכי רק, אתה צריך להבין, בחירה,

בחרת אישה אחת מכל המיליארדים שיש בעולם. אחת בחרתה להתחתן. גזענית וגזען, וחטא הבחירה יחול על ראשכם.

תשעדה, איזה דיבורים.

אתה בחרתנו מכל העמים.

אתה יודע מה זה?

השתבח הבורא. אבל כשאתה אומר, אתה בחרתנו כל הזמן, ואתה בא לכל מיני אנשים ואתה אומר, אתה בחרתנו, אתה בחרתנו. אני אמרתי לא. אתה דיברת על זה, אני בכלל לא דיברתי.

לא תשמע הרצאה אחת שדיברתי על אתה בחרתנו.

וזה המסטר. זה לא המסטר, אין מסר.

אני אין לי בשרים, אני אשאל...

איך המסטר יכול?

מה זה על מסרים?

מה, המסרים לשים ציצית וכיפה זה לא מסר לחזור בתשובה? נכון, לחזור בתשובה כן, אבל לא אתה בחרתנו. ומה המסר הזה טומן בחובו?

אני אגיד לך,

להכיר את הבורא יתברך שברא אותך,

לא לכפור בטובתו שנתן לך,

ולעשות רצונו לטובתך. ולעבוד את מצוותיו, נכון? או, בשבילך.

ואם אני לא אוכל... אז תעשה, תפסיד, בסדר.

בוא תעבוד אצלי, תקבל שבע אלף שקל לחודש.

אתה לא בא, לא תקבל, זה הכול. תבחר, תרצה, בבקשה, לא תרצה, לא תרצה. אומר לך, תעשה, גן עדן, לא תרצה, תאכל אותה, זה הכול. לא אמר לך כלום.

לא שלח אותי אליך, לא עם אקדח ולא עם רובה ולא עם רוגת ככה, כלום.

באתי, אמרתי, הלכתי, שלום, תהיה בריא, אתה לקיבוץ, אני לעיר,

סלאמן.

השם יזכה אותך בעזרת השם יתברך להבין מה זה אתה בחרתנו מכל עמים.

אתה צריך לדעת דבר אחד,

שאם הקדוש ברוך הוא שברא את כל העולם

בחר בך ובחר בו ובו ובי,

מכל העמים,

סמוך עליו שהוא יודע במי לבחור.

ואם אני לא רוצה להכירה סתם? אתה יכול לא להסכים.

אבל איך אני יכול להסכים? אני הרי מעכב לך את הגאולה. לי אתה לא מעכב שום דבר. הגאולה תבוא,

בין אם אתה תחזור ובין לא,

אם אתה לא יודע תהיה מלחמת גוג ומגוג,

ובה יתבררו הטובים מרעים.

אני אצטער מאוד אם אני אראה אותך בשני שליש.

אני מאוד אצטער.

רק בפעם אחת, אלוהים קיבל כבר... אחי, זה הלכה כולה. כן, אבל זה עליהם. למה שאתה תהיה גם כן? תלמד דוגמה מהטובים שנשארו ואל תלמד מהרעים שלנו? יש שם רבנים מדברים על שואה. מה קרה? אז מה יש?

רבנים שהלכו בשואה, לאן הלכו? לגן עדן, מה יש?

בסדר, אז הלכו מוקדם בגן עדן. אנחנו הולכים לחץ שם בגן עדן. סומך משכורת ב-25 לחודש במקום ב-30. לא נורא, לא נורא. הלנת שכר, מה לא נורא? הפוך, הלנת שכר זה אחרי מאמין, אתה לא יודע, בקיבוץ.

אז עכשיו אתה צריך לדעת.

אבל צריך לדעת, אם הקדוש ברוך הוא לקח מישהו יותר מוקדם והוא צדיק, זה לא הפסד בשבילו.

בוא, גמרת את המבחן, צא מהמבחן, לא צריך לחכות עד הסוף. ידעת את התשובות, תהיה בריא.

אדם שהיה רשע מסכן באמת, אבל גם לא מסכן.

כי לפי האמת הוא לא מסכן.

רשש, לקחו אותו לפני זמנו לטובתו.

למה?

אם יישאר יותר, יחטא יותר, יקבל עונש יותר.

אז עדיף לו שייפטר יותר מוקדם, כמו שכתוב, בבן סורר ומורה.

שאפילו לפני גיל 13 מוציאים אותו להורה, כדי שמוטב שימות זכאי,

ולא חייב.

אני שמח ששאלתם אותי שאלות.

אני מצטער, בעל האולם,

יש מצוות

גמילות חסדים.

הוא רוצה ללכת לישון. יש לו יום מחר גם כן.

השם יברך את בעל האולם, נכון, בניגוד ביתר, ויברך את כל הקהל הקדוש הזה בכל טובה וברכה, ויצליחו בכל מעשי ידיהם. אמן, כנראה.

אמן, כנראה.

אמן, כנראה.

כנראה.