שער הבחינה - חובות הלבבות - פרק ד, פרק ה חלק א | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 17.01.2012, שעה: 18:40
השיעור מתקיים כל בוקר בשעה 4:30 בבית כנסת יביע אומר רחוב עוזיאל 41 בני ברק הציבור מוזמן חובות הלבבות - שער הבחינה 17-1-12 פרק ד'
אך כמה סימני חכמה בברואים אשר נוכל לבחון בהם, נאמר כי פנות החכמה המקויימות בברואים לרוב מיניהם ואישיהם שבע. אחת מהנה סימן החכמה הנראה בשרשי העולם ויסודותיו, מסימני החכמה שאנחנו רואים בבריאה ובברואים, אנחנו יכולים ללמוד על מציאות הבורא יתברך והשגחתו על עולמו, וכל שער הבחינה זה כדי שנוכל לבחון בשכלנו ולהכיר שיש בורא לעולם, אז אחת מהן, סימן החכמה הנראה בשרשי העולם ויסודותיו בראותנו עמידת הארץ באמצע והמים סמוכים לה למעלה ממנה, והאויר סמוך להם, והאש למעלה מכולם, על משקל ושיעור לא ישתנה ממנו דבר, כל אחד מהם שוקד על מקומו המתייחד בו והמוגבל לו. אז אנחנו רואים שעמידת הארץ באמצע, זה שכדור הארץ עומד ותלוי באויר ונשאר על מקומו, וזה איפה שאתה לא עומד אתה נמצא באמצע כיון שהעולם כדור, אליפסה קצת, מכל מקום כשאנחנו רואים את עמידת הארץ באמצע, והמים סמוכים לה - מעליה - מעל הארץ, למעלה ממנה, בעצם זה שזה כדור ויש מים איך המים לא נשפכים, קוראים לזה כח הגרביטציה, כח המשיכה, מי עשה את הכח הזה? פיצוצים? פיצוצים מייצרים כוחות? פיצוצים יכולים לפוצץ חומרים, אבל כח שנקרא גרביטציה מה לו ולפיצוצים? והמים סמוכים לה למעלה ממנה, וזה קבוע, והאויר סמוך להם, מעל המים אויר, והאש למעלה מכולם, אז יש לנו עפר, מים, אויר, אש, והם על משקל ושיעור לא ישתנה ממנו דבר, אין מצב שיתחלף מקומם, אלא תמיד הם במתכונת הזאת, ויש להם שיעור ומשקל קבוע, לא ישתנה ממנו דבר כל אחד מהם שוקד על מקומו המתייחד בו והמוגבל לו. ז"א גם אם נסית אחד מן הכוחות האלה, הוא יחזור אל מקומו. כל הנחלים זורמים הימה והים איננו מלא, והים עומד והמים אסורים בתוכו לא יעברו את גבולו, ואם יהמו גליו ויסתערו רוחותיו, למעט גזרות שהקב"ה מחליט לשטוף חלק מן העולם כמו שעשה בדור אנוש ששטף שליש העולם, אמו כמו בדור המבול שהחליט לשטוף את כל העולם, או בדור הפלגה חציו של עולם, או בצונאמי מידי פעם, אבל באופן הקבוע הקב"ה נתן חוק, שהמים לא יכבשו את היבשה. ומה בולם אותם? חול. אפשר להבין את זה? הים שואף כל הזמן עם גליו לבוא ולשטוף, ומגיע עד לחוף, עושה קצת קצף, וחוזר בחזרה. מנסה עוד פעם, מגיע לחוף, החול עוצר, חוזר בחזרה. שנאמר בתהילים, "ואומר עד פה תבוא ולא תוסיף ופה ישית בגאון גליך", ה' גזר שעד פה תבוא ולא תוסיף, לא תעבור ולא תגלוש, ופה ישית בגאון גליך, גאון הגלים יעצרו שם. מי שראה את הסרט השריפה הגדולה באתר שופר, יראה שאמרנו שמה עד פה תבוא ולא תוסיף, היתה אש והאש כילתה את הכל, וכשהיא הגיעה לבית כנסת - עד פה תבוא ולא תוסיף, והאש ליכחה מסביב ולא נגעה אפילו כתם קטן של פיח על הבית כנסת ולא ארע בו כלום, בעוד שהגלריה נשרפה לחלוטין. זה לא יאומן כי יסופר.
ואמר בעמידת השמים והארץ "לעולם ה' דברך נצב בשמים", ה' אמר לשמים לעמוד במצבם ומאז מאז דברו הם עומדים. תארו לכם שהכדורים היו מתחילים והכוכבים ליפול לכיוון שלנו, הכל מטאוריט קטן יש לחץ בעולם שאולי הוא יפול פה ואוי ואבוי מה הוא יכול לעשות, זה מטאוריט, יעני חרטה ברטה איזה חתיכת סלע, סלעון קטן, יש לחץ אדיר. תארו לכם אם כוכב היה בא ומתגש איתנו, ה' שומר כל הזמן על היחס בין הכוכבים, שכל אחד ישאר על מתכונתו. מכח מה זה? פיצוצים, אתם לא יודעים שפיצוץ הוא מחליט להעמיד משהו באויר וזה עומד? אז לעולם ה' דברך נצב בשמים לדור ודור אמונתך כוננת ארץ ותעמוד" גם גזר הקב"ה על הארץ שתעמוד במקומה, "למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך", אתה גזרת עליהם על השמים והארץ שלא ישנו מתפקידם כי הכל עבדיך, הם עבדים ששומעים לך מה שאתה אומר זה מה שהם עושים, לא משנים את תפקידם. וכמו שזכר דוד המלך ע"ה בענין הזה במזמור, "ברכי נפשי את ה'", כל המזמור ק"ד מראה שכל מאמר ה' מתקיים מאז הבריאה עד עתה. אז זה דבר ראשון שאנחנו צריכים להתבונן מסימני החכמה בשרשרי העולם ויסודותיו.
הפינה השנית, זה שעלינו להתבונן בסימני החכמה הנראים במין האדם, אשר הוא העולם הקטן, כל מה שיש בעולם הגדול יש בעולם הקטן, אשר בו השלמת סדרי העולם ויפיו וזיונו ותמימותו, ועליו רמז דוד המלך ע"ה באמרו "ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ", אז כל העולם הזה הגדול עם כל הנפלאות שיש בו, ועמדנו על חלק מהם אתמול, כולם יושלמו במציאות האדם שנמצא בעולם וביפיו שהוא נברא בצלם אלקים, וזיונו או זיוו לפי לשון מסוימת, דהיינו המזון שהוא מפרנס ממנו, או זיו קלסתר פניו, או כלי זין, מכל מקום ותמימותו, דהיינו הוא המשלים האדם הוא המשלים את העולם, כי בלא האדם עדיין העולם היה חסר ולא נשלם, לכן הוא מתמים את העולם, משלים את העולם. ואליו רמז דוד המלך ע"ה באמרו "ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ". דבר שלישי, סימן החכמה הנראה בהרכבת האדם, וחיבור גופו, וכחות נפשו ואור השכל שייחד אותו בו הבורא ושם לו בו יתרון על שאר החיים שאינם מדברים. והוא דומה לעולם הגדול ונמשל אליו בשרשיו ויסודותיו. אז אם אדם מסתכל בהרכבה של האדם כמה הוא מורכב, מביליונים ביליונים ביליונים של פרטי פרטים תואמים ושהכל בהרמוניה, ואם חלילה משהו יחרוג מתפקידו משתבש האדם יכול למות. אפילו אם מזג גופו משתנה, אם יהיה בו קרה יותר או חימום יותר הוא ימות, שכל שינוי וסת תחילת חולי, אם הויסות המתאים משתנה בגופו הוא מת. לכן הרמב"ם אומר שצריך לאכול מאכלים חמים בחורף ומאכלים קרים בקיץ, שהויסות יהיה תמיד כראוי. וכל החיבור של עור ובשר וגידים ושהעור מתחדש ומתחלף ומגליד, זה דברים מדהימים, ומשאבות ומנופים ועורקים וזה נפתח וזה נסתם, והמח, סליל הירח שארכו עד הירח הלוך חזור שלש פעמים, איך זה נסלל? פיצוצים. ויש באוזן התיכונה נוזל קטן קצת שהוא שומר על האיזון שלנו שאתה יכול לעשות ככה ולחזור, ואתה לא שק קמח, מי דאג שזה יתמקם הנוזל שמה בדיוק ומי המציא את הנוזל המדויק הזה שיחזיק את האיזון של האדם? פיצוצים. הכל פיצוצים. זה מילת הקסם ללא יודע כלום, פיצוצים. מה השאלה אני לא מבין, פיצוצים, ואי אפשר אפילו להרחיב בזה כי לא נגמור, כל ימי חיינו רק להסביר את האיברים שיש באדם לא נגמור.
מכל מקום, יש גם כוחות נפש באדם, מה שאמרנו אתמול, מאיפה זה בא השכל החכמה וכו', יש הנפש המרגשת שממנה חמישה חושים ויש כח המדמה, איך זה שיש לי דמיון? בחומר יש כח מדמה? נגיד השולחן יכול לדמות לעצמו יו, לו הייתי כסא, יכול להיות? לו הייתי מעופף, יש כח מדמה לאדם, אם לא הוא לא היה מייצר כלום, אלא הוא קודם כל מדמה, מי שעשה מסור הוא קודם כל התבונן בעץ והוא רצה לחתוך אותו, ולא היה מסור, אז הוא היה צריך לצייר קודם לדמות מה יכול לעשות פה אפשרות של חיתוך, ואם לא היה לו את הדמיון המוקדם לא היה יכול לעשות דבר כזה, אז יש כח מדמה, זה לא שייך לחומר, זה לא נמצא בחומר. ויש כח המתעורר, ושאר כוחות גופניים, ויש אור השכל זה הנשמה, בשום חומר לא תמצא נשמה, אין חמרים עם נשמה, אז איך מפיצוצים נוצרה נשמה? וסתם פיצוצים מפרקים דברים, לא מחברים דברים, מפיצוץ יכול להיות כסא? כוס חד פעמי יכול להיות? זה אנשים חכמים באקדמיה, מקבלים הרבה כסף בשביל להגיד פיצוצים. לא יאומן כי יסופר. והקב"ה שם לו לאדם יתרון על שאר החיים שאינם מדברים, והוא דומה לעולם הגדול ונמשל אליו בשרשיו ויסודותיו ואליו רמז איוב באמרו, "הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תשוככני חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי". הלא כחלב תתיכני - שאדם מתחבר מאברים מתחלפים, והתחלת יצירת האדם זה מן הטיפה, מטיפה סרוחה, והטיפה היא הנבחרת מן הדם, ועליה אמר הלא כחלב תתיכני, שהטיפה היא לבנה כחלב, ואחר זה בבואה ברחם היא נקפאת שם מחום הרחם ועל זה אמר "וכגבינה תקפיאני", ואחר זה אמר "עור ובשר תלבישני" מי אמר עור ובשר תלבישני? הנשמה, שהבשר הוא כמו לבוש לנפש, שעיקר משכנה ומושבה בלב במח ובכבד, ובכלל האיברים הפנימיים, ואחר זה אמר ובעצמות וגידים תסוככני, כמו סככה, שהעצמות והגידים נבראים לשמור ולחלק את הרכבת האדם, שבלעדם היתה קומת האדם נקפלת ונקמטת לשעתו, אם לא היה לנו עצמות היינו מתקפלים ככה כמו שמיכה, לכן אמר תסוככני לשון מסוכה שהוא לשון הגנה, שהיא מסוכת חדק העשויה לכרם לשמור מה שבתוכו, כך אומר ישעיה הסר מסוכתו והיה לבער, ואחר זה חלה בו הנפש החיונית ועל זה אמר "חיים וחסד עשית עמדי", שניתנה בו רוח חיים בתורת חסד, ועל קיום רוח החיים במשך זמן הקלעו בבטן, שזה דבר מפליא בטבע, אמר ופקודתך, הכוונה גזרתך והשגחתך שמרה רוחי, כי הנשמה היא רוחנית והיא נמצאת בגוף מלא חורים והיא לא יוצאת, מי שומר עליה? פקודתך, בידך אפקיד רוחי, הקב"ה פוקד על הנשמה להשאר אז היא נשארת. אז רואים פלאי פלאות איך נוצר האדם, מטיפה סרוחה הולך ומתפתח, איך מנוזל נהיה עצמות וגידים וגולגולת ולב ומערכות משתנות, מה זה? מה זה? אם מישהו ימציא אפשרות שהוא יקח טיפה וישים אותה על השלחן, יכול לצאת מזה בקבוק קולה בעוד תשעה חדשים? אם יהיה אחד שיעשה ככה השקעה מינימלית כזאת ויצא ככה, הוא יהיה עשיר אדיר. אם מישהו ימציא מיקסר שיכניסו לתוך המיקסר תפוחי אדמה ויצא בצד השני חלב, הוא יהיה עשיר אדיר. אם יכניסו לבפנים עשבים ויצא חלב, הוא יהיה עשיר. הקב"ה לקח פרה, אחלה מיקסר, כל מה שהיא אוכלת יוצא חלב. מי יכול לעשות דבר כזה? כל מה שאדם אוכל נוצר דם, לא משנה מה אתה אוכל נוצר דם, שזה חיותו של האדם, מי עשה את זה? פיצוצים.
אז אם אנחנו מתבוננים ובוחנים את גוף האדם, ישר אנחנו רואים את הקב"ה. "מבשרי אחזה אלוה", אם אני רק מסתכל על עצמי אני כבר רואה את האלקים.
דבר רביעי, סימן החכמה הנראה במיני שאר החיים מקטנם ועד גדולם, מהם המעופף והשוחה והזוחל וההולך על ארבע, לפי התחלקות צורותם, מידותם, שימושם והנאתם ותועלתם בעולם, כמו שנזכר במענה שהוכיח בו הבורא את איוב כדי להעיר אותו, אמר לו מי יכין לעורב צידו כי ילדיו אל אל ישוועו יטעו לבלי אוכל, ושאר מה שסיפר בו ממיני החיות המדבריות והימיות, העורב הוא אכזר על בניו וביום הראשון הוא עוזב את הגוזלים שלו והולך, אז מי יכין לעורב צידו? העורב הקטן שרק נולד, מאיפה הוא יכול לאכול? מי מכין לו אם ההורים שלו עזבו אותו? הקב"ה נותן לו יתושים שבאים אליו כדי שיוכל לאכול להתקיים, עד שיגדל. ז"א הקב"ה דואג לכל. יש חית שנקראת אדני השדה, שהיא צומח וחי, צומח וחי, זה כמין קוף עם טבור שיוצא הוא מחובר לאדמה, והוא לא זז ממקומו, וכדי שהוא יאכל אז צומחים לו על הטבור עשבים ומזה הוא חי. אדני השדה. ואם תולשים אותו הוא צועק צעקה גדולה לפני שהוא מת ומי שנמצא בטווח קילומטרים מת מהצעקה. אדני השדה, יש תיאור שלו, אבל איפה למצוא אותו? בג'ונגלים.
יש עוד דבר כזה שזה ציפור שצומחת בעץ והיא מחוברת לעלים והיא ניזונה מהם, ויש שאלה אם היא חייבת בשחיטה, היא צומח חי, אבל היא לא פורשת מן העץ. אז יש כל מיני בריות מדהימות בעולם, שמזה רואים את החכמה האלוקית. אבל כמובן שאנחנו מייחסים את הכל חס ושלום לפיצוצים. הכל פיצוצים.
החמישית, סימן החכמה הנראה בצמחים ובמוצאים המוכנים לתקנת האדם, ואופני התועלת בהם על התחלקות טבעיהם ומזגיהם וכוחותם, יש צמחים לאכילה, יש צמחים לרפואה, יש צמחים לאכילת בעלי חיים, וכל אחד מהם יש לו טבע ומזג וכח שונה. אתם יודעים שיש צמח שקוראים לו אל תיגע בי, אם אתה בא לגעת בו הוא סוגר את עצמו ככה. יש כל מיני דברים פלאי פלאות. עוד ארבע דקות התענית מתחילה, שלוק אחרון. אנחנו כבר אוחזים ב-180 מתענים ארבעים יום, הנה עכשיו 181.
הרב: הלו
ש. הלו
הרב: כן
ש. הרב שלום עליכם
הרב: ועל בניכם עוד מעט
ש. רציתי להגיד שאני גם מקבל על עצמי
הרC: מה אתה מקבל?
ש. גם מקבל על עצמי את התענית
הרב: מה תענית יום אחד?
ש. למה יום אחד, כל הארבעים
הרב: אה, לא יודעים אנשים
ש. בעזרת ה' עכשיו ידעו
הרב: בסדר גמור, זה יוחאי הצלם שלנו שמצלם בערבים, גם מקבל על עצמו, אשריך תבורך, זיווג הגון מהרה
ש. אמן, עליה בתורה בעזרת ה'
הרב: ועליה בתורה ושמחת חיים
ש. אמן אמן, ובעזרת ה' נעשה השתדלות להפיץ את זה בבתי כנסיות של בת ים
הרב: שנגיע בקרוב לאלף
ש. אמן אמן
הרב: כל טוב.
כן, זה גם מנפלאות הבורא. יש אפשרות לאכול ואנשים צמים, זה מנפלאות הבורא, רוצים להתקרב אליו.
עכשיו אנחנו אומרים, וכבר הזכירו הקדמונים בספריהם מן הענין כפי השגתם וכמו שכתוב "וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון עד האזוב אשר יוצא בקיר" שלמה המלך היה בקיא בכל אלה.
אתם יודעים שהרמב"ם היה יודע סוג של עשב שמוציא את כל הרעלים בגוף, ופעם אחד החכמים המצריים תמיד התנכלו לו וחיפשו עצות איך הוא ימות, אז הם באו למלך ואמרו שהוא לא רופא כל כך מומחה, אז המלך נתן להם שלשה ימים, ושכל אחד ייצר רעל ויתן לצד השני לשתות אותו, ומי שהוא רופא מומחה יוכל להציל את עצמו מן הרעל, אז הרמב"ם אמר להם אין לי בעיה, תתחילו אתם הראשונים, תנו לי איזה רעל שאתם רוצים ואני ארפא ממנו. והאכיל את נערו ואמר לו איזה עשבים לקחת ובשעה שהוא ישתה שיעטוף אותו בעשבים האלה והעשבים האלה כוחם למשוך ממנו למוץ ממנו את כל הרעלים מהגוף החוצה. והוא שתה את הרעל וכך עשה נערו וחיה מן הרעל. ואז הוא בא לפני המלך, הנה אני חי, וההם התחילו לרעוד כי עכשיו זה הוא, והוא הביא להם תמצית קלה, אמר להם לשתות, איך שהם שתו מתו על המקום. אז המלך התפעל מחוזק הרעל, אז אמר לו איך ייצרת כזה רעל ממית על הרגע, אמר לו אדוני המלך ישתה, אתה אומר לי לשתות? אמר לו אדוני המלך, זה בכלל לא רעל, זה מים, ושתה הרמב"ם, אמר לו זה מים מהברז, אומר לו אז מה הרג אותם? אמר לו הפחד. זה הרעל הכי גדול. הוא היה חכם לא רק בטבע אלא בכוחות הנפש.
בקיצור, דבר שישי, סימן החכמה הנראה בחכמות ובמלאכות ובפעולות אשר הכינם הבורא יתברך לאדם להשלמת תקנתו וסבות טרף חקו ושאר תועלותיו הכוללות והמתבודדות. ועל זה רמז הכתוב באמרו "מי שת בטחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה" ואמר "כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה", אז רואים סימני החכמה הנראית בחכמות ובמלאכות ובפעולות שהכין הבורא יתברך לאדם להשלמת תקנתו וסיבות טרף חוקו ושאר התועלות הכוללות והמתבודדות, ז"א יש מלאכות כבדות שאדם משתמש בהם כמו חרישה וזריעה, ויש פעולות ומלאכות קלות כמו תפירה וכו', ושאר הדברים ושאר הכלים שאדם משתמש בהם, אז ז"א, מי שם, מי שת בטוחות חכמה, מה זה טוחות? בטחות זה הכליות, הכליות יועצות, אז מי שת בטוחות חכמה ומי נתן לשכוי בינה, שכוי זה הלב השוחה והצופה את הנולדות, ז"א הקב"ה נתן באדם חכמה כזאת שהוא יכול לייצר כל דבר שישמש אותו לצרכו, היום בכלל אנחנו רואים לאן ההתפתחות הגיעה של השכל האנושי, לייצר מטוסים ואניות וצוללות ואייפונים ובייפונים וסמרטפונים וחרותנים, הכל, כמעט כל מה שאדם שואף ורוצה נמצא בהישג יד. אז רואים מזה מי נתן, תראו בעלי חיים חסרי השכל, לא התפתחו, לא ייצרו להם כלי הגנה נוספים ועוד דברים, נשארים בטבע אותו דבר, מאז הבריאה ועד עכשיו נשארו אותו דבר, אבל האדם משתכלל ומתפתח ועובר ממקום למקום ומאיץ את הדברים ומזרז אותם והכל נהיה קצר ומהיר. למה? כיון שהקב"ה נתן בטוחות חכמה ונתן ללב השכוי בינה, אז רואים רק את החכמה הזאת כבר מבינים שיש פה מי שמנהיג את העולם, כיון שהאדם הוא נזר הבריאה והוא דומה לאלקיו, וכמו שהאלקים יצר את העולם יש מאין נתן הקב"ה כח באדם לעשות יש מיש, ואז האדם לוקח ממה שכבר ברא העולם, מהחומרים הקיימים, ומייצר עוד דברים נוספים, משכלל את העולם.
דבר שביעי, זה סימן החכמה הנראה בקביעות התורה והחקים לעבוד בהם את הבורא יתעלה להגיע בהם השוקד עליהם להנאות העולם הזה מיד, ולגמול העולם הבא באחרית, אז החכמה הכי גדולה זה מה שאנחנו רואים אלה שקובעים עיתים לתורה, יש פה שיעור אתם יודעים מיד אחרי זה דף היומי, אז כדאי להשאר. אז אלה שקובעים עיתים לתורה, ומקיימים את החוקים לעבוד בהם את הבורא יתעלה, שעל ידי זה מי ששוקד על התורה מגיע להנאות העולם הזה מיד, וגם זוכה לגמול העולם הבא באחרית, כמו שאמר הכתוב "שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם", אם תשמעו לי, אומר הקב"ה, אני אאכיל אתכם רק טוב ואענג את הנפש שלכם בדשן. ואמר, הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם, תדעו לכם שהאוזן חשובה יותר מן העין, שמעו ותחי נפשכם, כל חיות הנפש תלוי בשמיעה, ראיה זה חשוב, אבל שמיעה עוד יותר. חרשו נותן לו דמי כולו, אם אדם חרש את חבירו צריך לתת לו את ערך דמי כולו. אז לכן צריך לדעת שהכל תלוי בלימוד התורה ובקיום מצוותיה. ותלויים בזה עניני המנהגים אשר בהם סדר הנהגת שאר האומות ותועלותם, והם עומדים להם במקום התורה בעניני העולם בלבד. ז"א הכל אומה אחרת שאין להם תורה, יש להם הנהגות וסדר וחוק ומשפט איך להנהיג את האומה לתועלתם, אבל זה מועיל להם רק לעניני העולם הזה, החוקים שלהם זה רק טוב לפה, אבל זה לא משפיע לעולם הבא. אצלנו חוקי התורה לא רק שמשפיעים על יישוב הארץ בדרך הנאותה ביותר, אלא גם מעניק לנו חיים לחיי העולם הבא. וכבר נאמר, כי מדרגת הטבע מן התורה כמדרגת העבד מאדוניו, מה היחס של הטבע לתורה? אנשים מתפעלים מהטבע, כל מה שאמרנו זה חכמות נפלאות, נשיונל גאוגרפיק, אבל הטבע הזה עם כל נפלאותיו ביחס לתורה עם כל חכמתה שכל הטבע טמון בה ויוצא ממנה, כי הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם, אז מה שיש בעולם זה מה שיוצא מן התורה, זה כמו בחינת העבד מאדוניו, הטבע הוא עבד ושפחה אצל התורה הקדושה. כי כוחות הטבע הם נוהגים בהנהגת העולם כפי מה שיאות לתורה, כמו שאמר "ועבדתם את ה' אלקיכם וברך את לחמך ואת מימך והסירותי מחלה מקרבך", אומר הקב"ה, אם אתה תעבוד אותי אז אני אברך לך את הלחם, אז הטבע יודע להוציא מה שהוא יודע, אבל אני יכול לברך שהוא יוצא פי כמה וכמה ובשבח הרבה יותר גדול, ואני אברך גם את מימיך, ובזה הסירותי מחלה מקרבך.
סיפרתי בשיעור הראשון שהתחלנו פה שער הבטחון שהפסוק הזה כשלמדתי אותו פעם, כתוב "ועבדתם את ה' אלקיכם וברך את לחמך ואת מימך והסירותי מחלה מקרבך", ז"א שהקב"ה הוא מברך את הלחם ואת המים, ועל ידי זה יסורו המחלות מקרבך. פעם אחת ביקשתי מאמא שלי שתחיה ותאריך ימים תמיד, ביקשתי ממנה שהיא תברך בתחילת התשובה שלי, והיא אמרה שהיא לא רגילה מתימן, לא למדו שמה לברך, היו אומרים ככה מילים באופן חופשי, כמוש כתוב בגמרא, שהנשים היו אומרות כל מיני משפטים, לא ברכות סדורות, ולא הקפידו עליהם שיברכו כאילו כסדר. אז היא אמרה לי שהיא לא יודעת. אז התעקשתי איתה קצת ככה, והיא אמרה לי אבל אני לא יודעת, אמרתי לה מה הבעיה תגידי מה שאני אומר, עכשיו היא היתה משתעלת במשך שנים, היה לה שיעול יבש, לא סירופ ולא שום דבר לא עוזר, שום דבר לא עוזר, יבש וזה כואב, אמרתי לה אמא את רוצה להיות בריאה - תברכי, אני בדיוק למדתי את הפסוק הזה, ואמרתי לה כתוב "ועבדתם את ה' אלקיכם וברך את לחמך ואת מימך והסירותי מחלה מקרבך", אל תקרי וברך, וברך את לחמך ואת מימך ואז אני אסיר מחלה מקרבך. אם תברכי הכל ילך. היא ברכה, אמרתי לה איך לברך היא ברכה, עמד שמה על השלחן בקבוק קולה, ואמא שלי לא שותה תוסס ולא מתוק אף פעם, אף פעם, אמרה לי יבני תן לי לשתות טיפה מזה, נתתי לה לשתות טיפה, וראה זה פלא - אין שיעול. נגמר השיעול. זה היה בקצב קבוע, אין שיעול. היא התחילה לשמור בקבוקים כמו תרופות, עבר.
ש. אולי זה בגלל שאתה אומר, ולא בגלל זה, כי אחרת היינו עושים את זה והיינו מתרפאים
הרב: לא זה בגלל "וברך את ל חמך ואת מימך והסירותי מחלה מקרבך",
ש. אז איך זה שאנשים מברכים ולא נרפאים
הרב: הם לא מתכוונים בברכות כלום, הם אומרים אותם כמו טקסט כעוף המצפצף ואינו יודע מה מצפצף. איך יכול להיות שברכה של צדיק מועילה וזה בסה"כ מילים, לא, למילים יש כח גדול מאד, תלוי מאיפה זה יוצא, אם זה יוצא מן הלב אז זה עובד. ז"א, כל הסודות נמצאים בתורה הקדושה, הכל בכל מכל כל, והטבע הוא כעבד בפני התורה. מה זה אומר שהטבע כמו עבד בפני התורה, כמו שעבד שומע לאדוניו ככה הטבע שומע לתורה, מה שהתורה אומרת לטבע הטבע עושה. אז לכן הצדיקים אצלם הטבע זה שום דבר, הם יכולים לפקוד עליו פקודות והוא נשמע להם. לכן רבי פנחס בן יאיר אומר ל טבע - לנהר חלוק מימיך, ויש לו ברירה? חייב לחלוק. ככה צריך, כי אצל הצדיקים בדרגה שלהם הטבע זה עבד שחייב להשמע, אסור לטבע להפריע להם. אז לכן אם אתם רוצים הנה יש לכם אפשרות להתגבר על הטבע, ע"י שלומדים את התורה והמצוות ומקיימים אותם באמת הופכים להיות צדיקים והטבע מסור בידכם.
"ויאמר אם שמוע תשמע בקול ה' אלקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצוותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" אז רואים שכל החולאים שנמצאים בטבע הקב"ה אומר אתה רוצה להסיר אותם, תשמע למה שאני אומר. קיים את המצוות שלי, אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך והישר בעיניו תעשה, לא הישר בעיני החברה, והאזנת למצוותיו ולא לקול בערמה, ושמרת כל חוקיו, כל ולא חלק, אז כל המחלה אשר שמתי במצרים, מי שם מחלות? אני, לא אשים עליך כי אני ה' רופאך אני אומר לך, אני בתור רופא פרטי שלך אומר לך כיצד להזהר מכל המחלות, ואני מבטיח לך שאני לא אשים עליך. ואם כבר ש מתי עליך ואתה חוזר בתושבה, והסיר ה' ממך כל חולי. בד"כ גם אדם שמתרפא מחולי נשאר בו רושם המחלה, נגיד בן אדם עשו לו פלטינות ברגליים אז הוא מרגיש כאבים בחורף, אבל אם הוא יהיה צדיק ממש אז הקב"ה יסיר ממנו גם את רושם החולי. ז"א הכל תלוי בעד כמה אתה מתקרב לקב"ה. הכל תלוי עד כמה אתה מתקרב לקב"ה.
אז ז"א רואים פה שמדרגת הטבע מן התורה כמדרגת העבד לאדוניו, ואנחנו נתחבר כמה שיותר לתורה, ובפרט עכשיו שאנחנו כבר חצי מלאכים, כמו שאומר חיים, כי אנחנו כבר מתענים ארבעים יום ביום, לא בלילה, אבל אם נגיע שגם בלילה נתענה אז נהיה כמו משה רבינו. אבל אנחנו לאט לאט נתרגל, בסוף נוכל גם לעופף. כמו שאליהו עלה בסערה השמימה.
ויש מי שסובר, הכל בגללו התחיל שתדעו, הכל בגללו, מוצ"ש. כן, הכל בגללו, במוצ"ש נתתי דרשה על הרמב"ם שהוא מסביר כל מיני דברים על האבות הקדושים, אז שאלתי אותו נו, אתה יכול, אתה זה, אמר רוצים רוצים, אמרתי לו רוצים רוצים בבקשה, בא נראה אותך, אתה מוכן להתענות ארבעים יום? מסתכל עלי, מה זה מאיפה נפלת עלי, אז אמרתי לו רוצים רוצים והתעקשתי, הבן אדם לא ידע מה לעשות עם עצמו, לאן ילך עכשיו, אמר רוצים רוצים, אפשר להיות מלאך, אמרתי לו אתה רוצה להיות מלאך? רוצים רוצים או לא? ככה לאט לאט לאט לאט, מה אתה אומר אבל איך, איך אני אחזיק איך אני אהיה, אמרתי אל תפחד, לא יקרה לך שום דבר, אמרתי מי, ואז התחילו לקחת, ואז הוא לקח, קודם אחרים לקחו, ואח"כ, מי זה? מי זה היה השני? הראשון מי? מי זה הוא? שירים את היד, כן אשריך, אז הוא היה הראשון וככה זה התחיל, ואמרתי אם תגיעו לעשרה יהיה פה הפתעה, הגענו לעשרה אמרתי להם עכשיו גם אני לוקח, ואז זה דרבן עוד את השאר והגענו לשלשים, היום אנחנו ב-181, יפה. אז זהו, ככה אפשר לעלות במ עלות למעלה למעלה.
ויש מי שסובר במאמר החכם "חכמות ביתה חצבה עמודיה שבעה" שכוון שלמה המלך אל אלה השבע פנות שזכרנו. אז הנה ראינו שבע פינות של חכמה בבריאה, באדם וכו' שמהבחינה בהם נוכל להכיר שיש בורא לעולם.
אך איזה מין קרוב אלינו ואנו חייבין לבחון בו יותר, מכל המינים שאמרנו מה המין שאנחנו צריכים וחייבים לבחון בו יותר, נאמר כי הבחינה בכל אחד מהם ואם הצורך אליו גדול ואנו חייבים לבחון בו יותר זה הקרוב אלינו יותר והגלוי לנו הוא סימן החכמה הנראה במין האדם שהוא העולם הקטן, והוא הסיבה הקרובה להוית העולם הגדול הזה. אז אנחנו יכולים וצריכים לבחון דוקא את האדם, כיון שהאדם הוא העולם הקטן והוא הסיבה הקרובה להוית כל העולם כולו, אם לא היה מין האדם בעולם לא היה עולם. לא היה עולם. וחייבים אנו לעיין בהתחלת האדם ומולדתו וחיבור חלקיו והרכבת איבריו ותועלותם בכל אחד מהם, והצורך המביא לעשותו על הצלם אשר הוא לו, ואחר כך נעיין בתועלותיו ובכל מדה ממדותיו וכוחות נפשו ואור שכלו והדברים העצמיים והמקריים אשר בו ותאותיו ותכלית ענינו. ובעמדנו על מה שזכרנו מן האדם יתבאר לנו מסוד העולם הזה הרבה מפני שהוא דומה אליו. אחרי שנלמד טוב טוב את גוף האדם נוכל ממנו ללמוד על העולם, כיון שהעולם הוא עולם קטן.
וכבר אמרו קצת החכמים, שהפילוסופיה היא ידיעת האדם את עצמו, רוצה לומר ידיעת מה שזכרנו מענין האדם כדי שיכיר הבורא יתעלה מסימן החכמה בו, אז אדם מזה שיש בו חכמה הוא יכיר את הבורא יתברך, כמו שכתוב "מבשרי אחזה אלוה". "ומבשרי אחזה אלוה". וכיון שזה כך ראוי לנו להזכיר מכל מה שזכרנו מעניני האדם מעט מזער מכל ענין להעיר המתעלם, רוב העולם מתעלמים, לא בוחנים את הדברים ולא רוצים לדעת, רוצים לחיות כמו עיר פרא או כמו סוס דוהר במלחמה שלא מתבונן, לא על ימין ולא על שמאל, רק רודף למלא תאוותיו. אז כדי להעיר את המתעלם על מה שהוא חייב לזכור תמיד ואז יביא אותו לחקור על מה שזכרנו ואז יכנע לבורא על רוב חסדו וטובו עליו ותתגדל הודאתו לקב"ה. כמו שאמר דוד ע"ה, "אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד, ולא נכחד עצמי ממך אשר עושיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ימים יוצרו ולא אחד בהם". ז"א נפשי יודעת מאד - כלומר מנפש האדם ותיקונו מתבארים פליאות מעשי ה', לא נכחד עוצמי ממך, הכוונה העצם האדם, אשר עושיתי מלשון סחיטה, שנסחט הזרע בשעת תשמיש, רוקמתי בתחתיות ארץ, כמו רקמה שנוצר האדם בגידים, ורידים, עורקים, כמעשה רוקם, והארץ רוקמתי בתחתיות ארץ הכוונה והכינוי למדור התחתון שברחם האשה. גלמי ראו עיניך - בתחילת היצירה האדם הוא כמו גולם בלי היכר איברים, עד שהוא מתפתח מתפתח, ודבר שהוא לא נגמר במלאכתו נקרא גולם, חומר גולמי שהוא עדיין לא מעובד, אז בהתחלה מהטיפה זה גולם, ועל ספרך כולם יכתבו - ספרך זה כינוי לגרמי השמים השמימיים וכוכביהם המשפיעים על כל חי, וכדרך שאמרו חכמים ז"ל, בני חיי ומזוני - בנים חיים ומזון לאו בזכות הא תליא מילתא - הדבר לא תלוי בזכויות אלא במזל, ז"א אם יהיה לך בנים וכמה, אם יהיה לך חיים וכמה, ואם יהיה לך מזון וכמה, כל זה לא בזכות התליא אלא במזלא, דהיינו במזלו של האדם. אבל בספרים כתוב שגם את זה אפשר לשנות, אלא בתחילת ההויה נקבע שכך וכך יהיה לאדם, ולאחר מכן אם בן אדם לא יעשה כלום זה ישאר על מתכונתו, אבל אם הוא יעשה מעשים טובים וזכויות מרובות יכול גם לשנות. כלומר שאע"פ כן הקב"ה פוקד על כל נוצר עת יצירתו וצופה ויודע מקרהו כל ימי חייו, לפי מה שנתחבר לו בזמן יצירתו במעי אמו כמו שנודע לחכמי האיצטגננות. ימים יוצרו, כלומר אם רגע יצירתו נוצר עמו מקרה זמניו, ואת אשר יגיע אליו, כמו שכתוב שמביאים את הטיפה לפני הקב"ה והקב"ה אומר על טפה זו אם יהיה חכם או יהיה טיפש, אם יהיה עשיר או עני, אם יהיה בריא או חולה, אם יהיה כך או כך, הכל נאמר כבר על הטיפה. ז"א הכל נקבע למעשה מתחילת היצירה, אבל כמו שאמרנו לאחר מכן, אחרי שזה נקבע שזה הסטארט, יש ביד האדם אפשרות לשנות את הדברים.
ש. לא שומעים
הרב: לא קראת טוב, הרמב"ם אמר שנכון שיש לאדם מתחילת ברייתו טבעים, ויש טבעים מולדים בו, ויש טבעים שהוא נוטה אליהם, וזה תלוי באיזה חברה הוא יהיה, והאדם צריך לשאוף להגיע למיצוע - לאמצע, הוא לא נולד באמצע.
ש. לא שומעים
הרב: זה הסטארט. בדיוק זה מה שאמרת טוב בסוף אתה לא מבין. אדם נולד בתל אביב למשפחה כזאת או אחרת, בחברה כזאת או אחרת, זה הסטארט שלו ככה הוא נולד, והוא נולד גבוה או נמוך, והוא נולד שמן עצמות כבדות או קלות, לא משנה, אבל כל זה זה הסטארט, עכשיו הוא יוצא לשוק העולם ועכשיו הוא יכול לשדרג את עצמו, או להנחית את עצמו, תלוי. אז הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, אז הדברים נקבעים מראש חוץ מיראת שמים, וביראת שמים שלך אתה יכול לשנות הכל.
ש. לא שומעים
הרב: בפוטנציאל זה נכון, עשיו היה יכול להיות יותר מיעקב, אבל הוא נשאר על הנטיות שלו ולא תיקן, למרות שהיה לו אבא גדול מאד - יצחק אבינו, שהדריך אותו והסביר לו והכל אבל זה לא עזר, כי הוא לא ניסה לעבוד על מידותיו. ואנחנו רואים שיש אנשים שהפכו להיות גדולי ישראל ובתחילתם הם היו לא כשרוניים בכלל, אבל העקשנות שלהם וההתמדה והשקידה הביאו אותם למה שהם הגיעו. אז ז"א אם בן אדם מתעקש ורק העקשן מנצח, ורק העקשן מצליח, עקשנות לטובה כמובן. העקשנות של עם ישראל היא חשובה מאד, כי כשהם מתעקשים על האמת אז הם גם לא משתחוים לעובדה זרה ולא מתפתים להבלי העולם, זה טוב העקשנות. אבל אם בן אדם מוותר ומשלים עם המצב, אז הוא דועך. לכן אדם צריך להתמודד מכל מצב, ואם הוא סימן מטרה לא יעזור, הוא יגיע אליה, העקשן יגיע. אבל אם באמצע הוא מתייאש הוא לא יגיע.
אז לכן אדם צריך להצטייד בעקשנות בעבודת הבורא, הוא חייב להיות מצויד במידת העקשנות, אם לא תתעקש להשיג משהו לא תשיג שום דבר בחיים שלך, שום דבר, רק עקשנות.
ש. יצחק אבינו היה.... דוגמא אישית היתה לשניהם, איך יתכן שעשיו לא יכל להתקרב ליהדות?
הרב: אמרנו, לא שכחת מה אמרתי קודם? שאם היה עובד על עצמו היה יכול להיות יותר מיעקב אבינו.
ש. אבל יעקב אבינו היה לו יותר קל להתקרב לקב"ה מאשר עשיו, עשיו מרגע שנולד הוא נולד אדום, הוא היה שעיר,
הרב: כן, אבל סביבה משפיעה.
ש. אבל היה לו סביבה הכי טובה בעולם, אין סביבה יותר טובה מיצחק אבינו.
הרב: אבל היה לו עשיו אח לידו. והוא יכול לקלקל אותו, אחד מספיק לקלקל.
ש. לא אני שואל על עשיו, לא שואל על יעקב.
הרב: אמרתי שסביבה יכולה לקלקל, אמרת שיעקב היה לו נטיות טובות, וכאילו היה לו בסביבה טובה של יצחק אבינו אבל היה לו גם עשיו, אחד יכול לקלקל.
ש. זה הבנתי, אז יעקב אבינו היה לו כלים איך שהוא נולד
הרב: ולעשיו היה כלים
ש. אבל היה לו כלים הוא נולד אדום, נולד שעיר וכל הדברים האלה
הרב: זה לא מפריע, זה רק מראה שכמו שהוא השתמש עם הכוחות האלה לצוד ציד היה יכול להשתמש עם הכוחות האלה לצוד אנשים לעבודת הבורא.
ש. כן, אבל זה יותר קשה מאשר יעקב אבינו, יעקב אבינו נולד עם טבעו אז הוא יכול לצוד אנשים לעבודת הבורא, ועשיו זה הרבה יותר קשה לו, ז"א הכלים שהיה לו להתחיל את הדרך הם כלים הרבה יותר קשים, באמת אם עשיו היה חוזר בתשובה אז הוא היה בדרגה הרבה יותר מיעקב למה שיעקב אבינו לא נולד עם תכונות רעות
הרב: שמעתי,
ש. ועשיו נולד עם תכונות רעות, אז הוא הפך אותם לטובה. אבל האם אפשר לבוא אליו בטענות?
הרב: שמעתי, ואני אומר לך שלעשיו היה את היכולת להיות יותר מיעקב אבינו, מדוע, בגלל שהתכונות שלו היו מצוינות של עשיו, הוא היה מהפכן, הוא לא היה שוקט על שמריו, הוא היה חייב לצאת, הוא היה הופך את העולם, אבל אם הוא היה לוקח את זה לא לשלילה אלא לטובה, הוא היה מהפכן, הופך את כל העולם לטובה כמו אברהם אבינו. אבל הכל הוא ניכס לעצמו, הכל היה לטובתו להנאתו, למלא את רצונו ותאוותו, אם הוא היה פועל עם כל זה החוצה, כמו שאברהם אבינו פעל החוצה, לא לעצמו, לשנות את העולם, הוא השקיע מעצמו לטובת הכלל, עשיו היה היפוך, את כל העולם הוא שימש לעצמו, צד נשים של בעלים, רצח אנשים שלא התאים לו, צד ציד בשביל לאכול, בעל תאוות, הלעיטני נא, הכל לעצמו. אבל אותו כח יכול להיות בדיוק הפוך. אז כל בן אדם בכל הנתונים שהוא מגיע לפה, הוא יכול לשנות, ואדרבא, כמה שאדם הוא יותר כזה שונה מהסטנדרט, הוא יכול להגיע להישגים יותר גבוהים מאחרים, כי הוא לא שוקט על שמריו, ואחרים נשארים בסטנדרטים. הבנת?
ש. כשלון בחינוך שלו אי אפשר לבוא לאבא שלו בטענות
הרב: כן באו לאבא שלו בזה בגלל ש"ויאהב יצחק את עשיו" הוא נקט אתו בשיטת האהבה, ואצלו זה לא היה מועיל. אם היה הולך איתו בדרך קשה, מרדה אותו, היה יכול לתקן אותו. אבל יצחק פחד שהוא יצא לתרבות רעה עוד יותר, אז לכן הוא הלך איתו בשיטה הזאת והיא לא צלחה. ועל כן אמרו חכמים, שבגלל שהוא לא רידה את בנו הוא יצא לתרבות רעה.
ש. אז כל אבא יאשימו אותו בחינוך של הילדים שלו?
הרב: כל אבא שעשה עד תכלית ידיעתו והבנתו לא יאשימו אותו, אבל אם הוא לא עשה די והותר אז כן.
ש. אבל הוא לא יודע
הרב: מתייעצים, לפעמים צריך להתייעץ.
ש. מישהו אמר לי שצריך ללמוד, תורה מיוחדת
הרב: כן אבל היא לא כתובה. היא לא כתובה וצריך אדם
ש. ... בדור שלנו אנחנו רואים את זה, צדיקים יוצאים להם בנים רשעים ולעומת זאת רשעים יוצאים להם בנים צדיקים. אין איזשהו קו, אין איזושהי דרך
הרב: לכן צריך כל הזמן להשתדל, זה נסיון ותהיה, כל הזמן. אין מה לעשות, זה העבודה שלנו. כמו שאתה משתדל תמיד בעניני הפרנסה, וכשלא הולך משהו אז אתה מנסה משהו אחר או שיטה אחרת או נסיון אחר וכו' ואתה לא מתייאש, ואתה ממשיך לנסות ולנסות ולנסות, אותו דבר גם בחינוך
ש. אבל אי אפשר לנסות בחינוך, אני חושב שזה
הרב: גם בפרנסה כמו שאתה מבין זה
ש. אם בן אדם אומר מילה אחת הוא לא יכול לקחת את המילה הזאת בחזרה.
הרב: נכון, כמו שאתה אומר לעשיר מילה אחת לא במקום אתה מפסיד את הצ'ק
ש. נכון, הפסדתי צ'ק אבל ככה אני מפסיד ילד, אם אתה אמרת מילה לא נכונה במקום
הרב: אז תהיה זהיר במילים. דבר איתו פנטומימה.
ובכן, ותחילת מה שראוי לך שתעלה במחשבתך זה אל תחילת האדם ואל ראשית הווייתו, אם נתבונן איך האדם נוצר מתחילת הווייתו ואז תראה כי חסד האלהים עליו הוא המציאו אחר אפסו, אדם היה אפס גמור, לא היה במציאות בכלל, והקב"ה המציא אותו מן האפס, והוא צאתו מתכונת היסודות אל תכונת הצומח, ואח"כ יעתק מתכונת הצומח אל תכונת המזון, וממנו יעתק אל תכונת הזרע והדם, וממנו יעתק אל תכונת החיים, ואחרי כן יעתק ממנו אל תכונת האדם והוא החי המדבר המת, והוא הולך בשינויים וגלגולים וסבות מתחלפות ומצועים מתמידים מחוברים במחשבה נכונה וחיבור מתוקן. ז"א, האדם יוצא מתחילת הווייתו מהיסודות שהוא נברא מהזרע של האיש ודם האשה, והזרע והדם התהוו מהמזון שניזון האדם מהם, והמזון הוא הצומח, והצומח נתהווה מארבע יסודות, שמכולם נתהווה הצומח, ואם כן תחילה היה לו צורה ותכונה של ארבעה יסודות, ומצורה זו נהפך לצורת הצומח והמזון, ואח"כ לצורת הזרע והדם, ואח"כ לתכונת החי שניתן בו חיות התנועה שם במעי אמו, ואח"כ ניתן לו צורת האדם, והוא האדם שהגדר שלו חי מדבר מת, שבגדר חי הוא נבדל מכל הברואים, ובמיתה הוא נבדל מהעליונים, וזה גם כן תקנתו שהבחירה נובעת מהמיתה, כי ברגע שאדם יודע שהוא ימות אז הוא צריך לבחור אם הוא עושה את רצון הבורא או לא, אבל אם הוא לא היה מת אז לא היה בוחר כלום, היה עושה מה שבא לו ואי אפשר להעניש אותו. ואם לא היתה המיתה לא היתה הבחירה, והיינו כמלאכים שהם עומדים והאדם היה מהלך ממדרגה למדרגה, כידוע. ועוד שאין כוונת הבריאה שהכל יהיו מלאכים, אז לכן הוא ההולך הבלתי מדבר ובמילת המת שללו אותו מן המלאך שהוא חי ולא מת. ואז האדם עובר שינויים וגלגולים, וזה השתנות מזג האדם בחדשי ההריון ואחר זה מטבע היותו ברחם הוא עובר לטבע שאחר היוולדו, שאז יש לו טבע אחר, והגלגולים שהוא עובר זה ענינים חוזרים כמו גלגל חוזר, וכמו מילוי הגוף וחסרונו וכן חוזק האצטומכא - הקיבה בימי הקור וחלישותה בימי החום כידוע לרופאים, ויש סיבות מתחלפות ומיצועים שהסיבות גורמים שינוי במזג האדם, ומתחלפים באיכותן לארבע מרות, שהם סיבות פנימיות שגורמות שינוי מצד התגברותן זה על זה כידוע, יש מרה שחורה, לבנה, ירוקה, אדומה, ויש סיבות חיצוניות כמו קור וחום ולחות ויובש, ובין המתחלפות יש המיצועים עומדים בתווך ונוטים לזה ולזה, כדרך כל שני הפכים שימצא ביניהם ממוצע, וכל אלה הסיבות אם הם המתחלפות ואם הממוצעות הם מתמידים מחוברים במחשבה נכונה וחיבור מתוקן, שהקב"ה חושב מחשבות לתקנת עולמו ומסבב את אלה הסיבות בהמשך הזמן כפי הנכון והנאות למזג האדם, שעל ידי חילוף הסיבות יתמזג ויעמוד בקו הבריאות, וזה במחשבה נכונה. ויש חיבור מתוקן שחיבר סיבות זה בזה בחיבור מתוקן שהוא ממוצע ביניהם, ואם לא יהיה כך אז זה יזיק לגוף האדם. אז אם כן אנחנו רואים איך בן אדם נברא מתחילת הויתו, איך ה' לוקח תהליכים על תהליכים על תהליכים עד שמביא את האדם אל בוריו.
אם כן מה אנחנו רואים, שמהסתכלות רק בבריאה ומהסתכלות בפרט באדם אנחנו רואים שזה לא פיצוצים, אני ממש קשה לי לאכזב את המדענים והפרופסורים והדוקטורים שלפי מה שלמדנו עד עכשיו אין שום סיכוי שמפיצוצים כל זה יהיה, ובעזרת ה' מחר אנחנו נמשיך לראות את סימני הטובה והחכמה והיכולת בכל וההסתכלות והחשיבה בשרשי החיבור הנראים בנפש ובגוף, בגוף האדם שמורכב מיסודות חלוקים ומטבעים שאינם דומים שחיבר הבורא בגבורתו וקשר אותם בחכמתו, והתחבר מהם גוף עומד מתאחד במראיתו, ומתחלק בטבעיו וחיבר אליו עצם רוחני אוירי דומה לרוחניות האישים העליונים המלאכים, וזה העצם הוא נפשו אשר קשר אותה באמצעים ראויים בשני קצוות, וזה רוח החיים והחום הטבעי והדם והגידים והעצבים והעצבים והעורקים ושם להם סיבות לשמור ולהגן עליהם מהפגעים, וזה בשר ועצמות ומיתרים והעור והשער והצפרניים וכולם מגינים ומכסים להגן על האדם מהפגעים, וכמובן שהכל לא נעשה מהפיצוצים, להתראות מחר בעזרת ה'.
רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות...