השיעור מתקיים כל בוקר בשעה 4:30 בבית כנסת יביע אומר עוזיאל 41 בני ברק הציבור מוזמן חובות הלבבות - שער הבחינה 18-1-12

...מהמזון שניזון האדם ממנו, אז הבעל והאשה אוכלים מזון ומזה נוצר הזרע והדם, הביצית מה שאנחנו קוראים, והמזון הוא הצומח והצומח נתהווה מארבע יסודות שבכולם נתהווה הצומח, אם כן תחילה היה לו צורה נכונה של ארבע יסודות ומצורה זו נהפך לצורת הצומח והמזון, אח"כ לצורת הזרע והדם, ואח"כ לתכונת החי שניתן בו חיות התנועה שם במעי אמו, שבחודש הרביעי החמישי הוא כבר מתחיל לבעוט שמה, ואח"כ ניתן לצורת האדם והוא האדם שגדרו חי מדבר מת, שבגדר חי האדם הוא נבדל מכל הברואים, ובמיתה הוא נבדל מהעליונים, ז"א כל הברואים שנבראו ע"י הקב"ה הם אינם בבחינת חי מדבר, בעלי החיים בחינת חי אבל לא חי מדבר, ובענין המיתה אנחנו נבדלים ושונים מהעליונים הכוונה מהמלאכים, וזה גם כן תקנתו שהבחירה נובעת מהמיתה, שאם לא היתה הבחירה לא היתה המיתה והיינו כמלאכים שהם עומדים, והאדם מהלך ממדרגה למדרגה כידוע, ועוד שאין כוונת הבריאה שיהיה כמלאכים, כי אם היה רוצה הקב"ה היה בורא אותנו שכלים נדלים, סכלים נבדלים זה המלאכים - שכל שנבדל מגוף. אלא עיקר ההויה של הבריאה וגם המלאכים נבראו לצורך האדם, ואם לא האדם אין צורך לעולם. שכל נבדל מגוף זה הגדרה של מלאך, שכל בלי גוף.

ש. לא שומעים

הרב: המשנה אומרת את מה שאתה אומר, היא אומרת בדיוק, שבעה דברים בחכם והיפוכם בגולם.
והוא הולך בשינויים וגלגולים והאדם הזה עובר והעולם עובר שינויים וגלגולים, ז"א משתנה מזג האדם בחדשי ההריון ואחרי זה מטבע היותו ברחם, מטבע שהוא היה ברחם לטבע שאחר היוולדו, שאז מתחדש בו טבע אחר כידוע, וגלגולים הכוונה לענינים החוזרים חלילה כגלגל החוזר, וסיבות מתחלפות, שהסיבות גורמות שינויים במזג האדם ומתחלפות באיכותן כמו ארבע מרות שהן סיבות פנימיות שגורמות שינוי מצד התגברותן זו על זה כידוע, ויש סיבות חיצוניות כמו קור וחום ולחות ויובש, ובין המתחלפות יש ממוצעים שעומדים בתווך נוטים לזה ולזה, כדרך שני הפכים שביניהם יש ממוצע, וכל אלו הסיבות אם הן מתחלפות ואם הן ממוצעות הם מתמידים מחוברים במחשבה נכונה וחיבור מתוקן. כשהקב"ה חושב מחשבות ותקנת העולם ומסבב סיבות בהמשך הזמן כפי הנכון והיאות למזג האדם, שע"י החילוק וסיבות יתמזג ויעמוד בקו הבריאות, וזה מה שאמרו במחשבה נכונה, ואמר חיבור מתוקן שחיבר הסיבות זה בזה בחיבור מתוקן מאד לידי איכויות ממוצעות ביניהם, או דרך משל שחיבר הקיץ עם הסתם והחורף ע"י זמן האביב שהוא ממוצע ביניהם, וזלת זה היה מזיק לגוף האדם, ז"א אם היה יום אחד חורף בבת אחת ויום אחד קיץ בבת אחת, בלי מעברים של העונות, או פתאום אור, פתאום חושך, אם אין מיצועים בין הדברים אז לא יוכל האדם להתקיים על מתכונתו. אז לכן הקב"ה יצר גם מיצועים בין ההפכים. וכאשר תתבונן בזה ותראה סימן הטובה והחכמה והיכולת בכל, יסתכל ויחשוב בשרשי חיבורו הנראים, רצוני לומר נפשו בגופו, ותראה גוף האדם מחולקים מטבעים שאינם דומים, חיבר אותם הבורא יתברך בגבורתו וקשרם בחכמתו והתחבר מהם גוף עומד מתאחד במראיתו, מתחלק בטבעיו, וחיבר אליו עצם רוחני אוירי, דומה לרוחניות האישים העליונים - המלאכים, וזה העצם הוא נפשו אשר קשרה בו באמצעים ראויים בשני קצוות, והם רוח החיים והחום הטבעי והדם והגידים והעצמים והעצבים והעורקים, ושם להם סיבות לשמרם ולהגן עליהם מהפגעים, והם הבשר והעצמות והמיתרים והעור והשיער והצפרניים וכולם מגנים ומכסים להגן עליהם מהפגעים. מי שרוצה להזדרז לשתות עוד לפני.
כאשר נתבונן בזה ונראה את סימן הטובה והחכמה והיכולת בכל, וחוזר על זה ומבאר, סימני הטובה זה שהקב"ה יתברך שמו הוא טוב לכל, והחכמה שהוא חכם ויודע בתקנת בריותיו על הצד הטוב ביותר, והוא בעל היכולת להוציא את רצונו לפועל, אז אנחנו רואים נתבונן בסימני הטובה והחכמה והיכולת בכל, נסתכל ונחשוב בשרשי החיבור של האדם הנראים, מהם שרשי החיבור, הנפש והגוף, אז אומר לפי שאדם מחובר ומורכב מדברים הרבה, אבל כששני אלו הגוף והנפש הם השרשים הכוללים מכל כלל החיבור, וקרא אותם נראים לפי שהפרטים שבכל אחד מהם נעלמים, וקרא אותם נראים לפי שהפרטים שבכל אחד מהם נעלמים, ז"א עדיין בגוף כמה שנחטט ונבקש יהיו עוד פרטים נעלמים וגם בנפש, למרות שאלה שני הדברים הברורים שיש בנו נפש ושיש בנו גוף, כמו בגוף הקרביים והורידים הדקים והמרות, שזה דברים הנעלמים מענינינו, רק יודעים אותם מתוך מחקר, ובנפש הכוחות הנעלמים אשר בה, דהיינו כלל הכוחות שנובעים מן הנפש כגון תאוה וקנאה וכו', כל הדברים האלה זה בנפש והם נעלמים מאיתנו, רק כלל הגוף והנפש הם נראים, כלומר הם מושגים, אנחנו משיגים אותם בכללותם, שהגוף הוא מושג לחוש הראות, והנפש מציאותה היא מושגת בשכל, איך אנחנו משיגים את הגוף - ע"י הראיה, ואיך אנחנו משיגים שיש נפש? עם השכל. איך? מצד הרגשת הגוף ותנועתו והמצאה עמו ובהעדרם היא מסתלקת ממנו. אתה רואה כל זמן שאדם חי הוא בתנועה מדבר, חושב, מרגיש וכו', ובהסתלקות הנפש והנשמה לא מרגיש ולא כלום, חתיכת בשר, כמו שניצל. נותן לשניצל מכות הוא צועק איי? אבל זה עוף, לא, אין כלום אין הרגש.
ויש בנו טבעים שאינם דומים, כי ארבע מרות לכל אחד טבע מיוחד, וגם איברי האדם חלוקים בטבעיהם כידוע לרופאים. ולמרות זאת אנחנו רואים את האדם כחתיכה אחת אבל אין זה נכון, מה שאתה רואה את האדם כחתיכה אחת במראהו, כאילו אשת אחת, זה לא אומר שהוא לא מורכב מאלפי אלפי איברים שונים מתחלקים. והקב"ה חיבר אותם בגבורתו וקשרם בחכמתו, על היסודות אנחנו אומרים שהוא חיבר אותם בגבורתו, שהרי יש באדם אש ומים, אדם מורכב מארבע, אש רוח מים עפר, יש בכל אחד מאיתנו אש זה חום הטבעי, רוח זה רוח חיים, מים זה הנוזל שיש בגוף האדם, ועפר זה גופנו, מעפר באת ואל עפר תשוב, כידוע אש ומים הם הפכים, ובהתגבר אחד מהם השני מתבטל, אם תגבר האש אז המים מתאדים, ואם יגברו המים אז האש נכבית, והאדם מורכב מכל זה ביחד ומי שומר על זה שיהיו מחוברים ביחד, הקב"ה מחבר אותם בגבורתו. כמו שאנחנו אומרים שמים - אש ומים, אז עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו, מה עושה ה' שלום במרומיו? יש מלחמות שמה? לא, יש שמהשני הפכים - אש ומים, והוא עושה שלום שלא יגברו זה על זה אלא ישארו שמים, אש ומים, אז כמו שהוא יעשה שלום במרומיו יעשה שלום עלינו. מכל מקום בגוף האדם יש גם אש ומים, וכל אחד מתעצם על חברו להפילו או לגרשו מגבולו, והקב"ה חיבר אותם בגבורתו ועצר את כוחם שלא יתגברו זה על זה. ועל הטבעים שזכר שאינם דומים, אמר שקשר אותם הקב"ה על הטבעים בחכמתו, שאף שבטבע כל דבר ישכון במנוחה עם הדומה לו, וידיעת ההפכים אחד שהבלתי דומים אין ביניהם שכונה טבעית רק מקרית, והמקרה לא יתמיד רק שהוא יתברך קשר בחכמתו בקשר של קיימא שיתמיד החברה משך זמן רב, אז יש טבעים שהם מתנגדים זה לזה, כמו אהבה ושנאה, נדיבות וכילות - קמצנות, וכן על זה הדרך, אז כל זה הם הפכים, הטבעים האלה מהופכים, אז איך אדם יכול לשכון ביחד כשבעצם כל ההפכים נמצאים בו? הקב"ה קושר אותם בחכמתו. ומתאחד במראיתו ומתחלק בטבעיו, גוף האדם נראה לעיניים כאשת אחת ולפי הנראה ידמה שהוא ממהות גוף אחד, אמנם אעפ"כ יש בו טבעים חלוקים. והאדם מחובר מעצם רוחני אוירי שדומה לרוחניות האישים העליונים, זה החלק של הנשמה, וזה העצם הוא נפשו, החלק הזה האוירי הרוחני הוא העצם דהיינו עצמי - אני, האני שלו זה הנפש, והקב"ה קשר בו באמצעים ראויים לשני הקצוות, מה קשר? איך אתה קושר רוח ובשר? נשמה וגוף, זה שני דברים שלא מתחברים ביחד. איך אתה קושר? דוגמא, יש רוח בתוך בלון, בלון זה גוף בתוכו יש רוח, אם יש חור פססססס הכל יוצא, מה הקשר שיחבר ביניהם, אם סגרו את זה אז זה יכול להתקיים ביחד, אנחנו מלאים חורים וזה לא יוצא. מפליא לעשות, היית עושה הפצ'י והיה צריך לצאת הנפש, שלום להתראות.

ש. פעם זה היה ככה

הרב: כשאדם היה מת היה מתעטש והוא היה נפטר.
אבל מכל מקום השמירה עד, איך? אלא מה הקב"ה שם ממוצעים שהממוצעים הם מחברים בין הנשמה לבין הגוף. מה הם הממוצעים? רוח החיים, והחום הטבעי והדם והגידים והעצמים והעצבים והעורקים, ז"א הקב"ה שם באדם רוח חיים שהוא נושף ומנפח תמיד באפיו לתוך גופו, ומזה שהוא נושם ונושף ומנפח תמיד באפיו לתוך גופו, נתהווה החום הטבעי שבאדם, והחום הטבעי שוכן על הדם, החום הטבעי חומו של האדם שוכן על הדם, כי נראה שהחום גובר גם הדם שבגידים דופק יותר מההרגל, ואז הדופק גובר, ואם כן הנפש שוכנת על רוח החיים, והחום הטבעי והדם הם האמצעיים שבין הנפש והגוף, ז"א הדם הוא מקום משכן הנפש, לכן התורה אומרת "כי הדם הוא הנפש", מה זה הדם הוא הנפש? הנפש שוכנת על הדם, ובדם יש את החום הטבעי, שהחום הטבעי זה כבר משהו הרבה יותר קרוב לרוחני, החום הטבעי, לא עצם הדם עצמו אלא החום הטבעי, והרוח של האדם שנכנסת כולל החום הטבעי והדם הם הממוצעים שעליהם יש את החיבור של הנפש של הגוף.
וגם הגידים שיש בהם דם והעצמים שיש באדם, או למאן דאמר העצבים, והעורקים והעצבים נולדים מן המח ומחוט השדרה, וגם יוצאים בעצבים חוטין וימלאו החוטין בבשר ונעשה עורק, אח"כ יוצא העורק מקצה העצב ויתקשר ויתערב עמו כחבל חתיכות קשות, ונעשה ממנו מיתר וידבק המיתר באבר ויחובר בו, אז יוכל העצב להניע את האבר על זאת המדרגה, וזה הגידים הלבנים שמחוברים בין הבשר, אם ראיתם פעם את הפרה שחותכים, אז רואים שיש לה את הגידים, הגידים יוצאים מהבשר ומתחברים לעצם כמו הלחמה, זה חזק מאד, חזק מאד. כל זה כמובן מהפיצוצים.
ושם להם סיבות לגידים ולעצבים ולכל הנזכר לשמרם ולהגן עליהם, כי אם יהיו הגידים כך מגולים בלא בשר ועור לא יוכלו להתקיים מקור וחום ומשאר פגעים, והנפש לא תתחבר כי אם ברוח חום טבעי, ז"א אם אדם יאבד את חומו, ירד לו החום לגמרי הוא ימות, למה? כי הנפש לא תתחבר כי אם ברוח חום טבעי, ואי אפשר לו בלתי לב שיקשור בו הקשר כלהב בראש הפתילה, דמיון הפתילה הוא הלב, והלב צריך אל משך הדם, והדם לא יתהווה כי אם כשיבואו לכלי העיכול, על כן הוצרך אל האצטומכא זה הקיבה והכבד ושימושם, ורצה לומר כי כל הגוף הוא מגן ומשמש להנפש על ידי כל מה שברא הקב"ה במתכונתו בדרך זו. אז אנחנו רואים שהקב"ה שם סיבות לשמור עליהם ולהגן עליהם מן הפגעים, כל האיברים האלה, והם הבשר והעצמות והמיתרים והעור והשיער והצפרניים וכולם מגינים ומכסים להגן עליהם מהפגעים. ז"א להגן עליהם זה לשמור מכל מה שבא להזיק בכוונה, ועל המזיקים בטבעם בלי כוונה כמו רוח קרה או חמה, אז צריך להגן עליהם, כי לפעמים בא מבחוץ קור או חום ויכול להזיק את האדם, צריך הגנה. מה ההגנה? הבשר והעצמות, שהבשר בא להגן מן הרוח הקר והעצמות מעמידים את הבשר, איך יעמוד הבשר אם אין לו עצמות, דהיינו צריך שלד שעליו הבשר יעמוד, כדי שיעמוד על עמדו וגזרתו, ולולא הם היו חלקי הבשר מתקפלים ומתכווצים כמו טלית, לא היינו צריכים ללכת לישון על מיטה, אפשר היה לקפל אותנו ולשים במגירה, והמיתרים הם הגידים הדקים והלבנים הצומחים ומתפשטים מן הבשר ועולים על קצה העצם ומתלכדים בו ואוחזים אותו.
והעור למה אנחנו צריכים, שהוא מגן על הבשר, כי בלי זה, בלי העור הבשר היה מתמסמס לרכותו, שהיה נוגע בדבר קשה. אתה רואה את הבשר של הבהמה אחרי שאתה הסרת את העור, אתה מצמיד אותו למשהו הוא מתמסמס, כולו נוזלי ואתה יכול למסמס אותו. והשיער, התועלת שלו ידועה לחמם את הראש, ולא רק, אלא לדחות את המותרות, כמו הצפרניים גם כן, אדם מזיע ויוצא מתוך גופו כל מה שיוצא, מלמולי זיעה מה שאנחנו קוראים וכו', והשערות מושכים את זה החוצה. אז זה גם מריבוי האדים העולים אליו תמיד מחלל הגוף ונפלטים החוצה, וכידוע שהזיעה יוצאת מחוץ לגוף האדם, גם יוצרת מיזוג ומצננת את האדם וכו'.
והצפרניים - התועלת שלהם להגן על קצה האצבעות, שלא יתמעך בשרם ע"י רוב השימוש שאדם עושה בהם תדיר בכל הדברים. אז לכן יש לנו את הקושי בסיום האצבעות, כדי שנוכל ללחוץ דברים ולהזיז דברים, אם לא - אוי ואבוי, מכל דבר קטן אתה תהיה פגיע. וגם הם מוציאים את המותרות מאברי הקצוות.
אז רואים שהקב"ה ברא את האדם בחכמה והשלים הכל, ועוד לא אמרנו כלום. אם אדם יתבונן, יסתכל שהעיניים שלנו שקועות, כיון שהן מאד חשובות, כדי שלא יקבלו מכה, אז אם אדם יקבל מכה יש לו את העצמות למעלה והאף שיגנו, אם הוא מקבל מכה ככה אז השקע הזה שהעין טמונה בפנים היא תשמר מפגיעה. וכדי שהעיניים חס ושלום לא יתעוור האדם מרוב המליחות שמתהוית בגופו, אז עשה לו גבות, שהגבות עוצרות את הזיעה ואז זה הולך ככה עם השערות למטה ויורד פה למטה, ועשה לו ריסים בשביל שימנעו את האבק שלא יכנס ישירות לתוך העין. ועשה נוזל בעין לשטוף כל הזמן את העין, אם היה משקפיים שכל פעם היו מנקים את עצמם זה היה פטנט עולמי, סטרטאפ כל הזמן לנקות את עצמם, היום עושים במכוניות שפריצר, שעושות טוז השפריץ על זה ומנקה לך, אבל בעיניים כל הזמן נכנס משהו ישר שטיפה, עין דומעת שטיפה. הכל זה מפיצוצים, ברור, איך יכול להיות אם לא מפיצוצים.
עכשיו, האף בולט, אם זה היה שקוע בלי זה היית נושם היה שריקות כמו חליל, היית עושה ככה בגלל שהאויר עובר על מקום שקוע הוא יוצר שריקה, אז אנשים היו נושמים היו שורקים כל הזמן, היה תזמורת, אז עשו לנו את זה ככה בולט ונח, ותקעו לנו שמה שערות בשביל שהשערות יסננו את האבק שלא יכנס פנימה חלילה ויזיק, ואז יש לך גושונים שאתה צריך לפלוט אותם וכו', וגם כן יש לחות מידי פעם בשביל שזה יהיה רך, אם לא אז יהיה לך שמה כמו סלעים, ורק תגע טוז יצא לך דם, אז לכן הכל נעשה ככה.
ובאזניים שמו לנו דונג, שהדונג השומני הזה גם כן יתפוס את כל האבק ולא יתן לו להכנס לבפנים. גם מרכך ומעדן את השמיעה, חוץ מצורת האפרכסת שהיא גורמת גם כן שהדברים יהיו באופן הזה. וכן על זה הדרך כל אבר ואבר בגוף האדם. ושפתיים, בשביל שאדם יוכל לעצור את כמות המשקה שיכנס לפיו, אז הו איכול לצמצם את שפתיו ואז להכניס טיפה טיפה כמו מקש או מבקבוק או מזה, אבל אם היה לו פה פתוח כל הזמן ככה והיית שופך, היה נשפך כל הזמן והיה יכול להיחנק, אז צריך שפתיים. וגם בשביל לדבר, וכל העיצורים שהוא אומר, ואח"כ יש לנו את החיך ויש לנו את האותיות ויש לנו כל מיני דברים, כל זה נעשה מפיצוצים.
והשיניים המתחלפות שבגיל הרך יש לנו שיני חלב מה שנקרא ואח"כ יש לנו שיני בשר, מה שקרוי, ואף פעם הן לא נופלות כולן, כי אם התינוק יפול לו כל השיניים בת אחת, אז הוא לא יוכל לאוכל, יהיה תקופה שהוא לא יוכל לאכול, לא יוכל לעשות כלום, אז יש שן אחת צומחת אחת יורדת, עד שזה מתחלף לכל. ואם הקב"ה היה משאיר לנו את השיניים הקטנות מהתחלה ולא מחליף לנו כשאנחנו גדלים, הרי הפה של התינוק בהתחלה הוא קטן והלסת שלו היא קטנה, ואם הוא היה נשאר עם לסת כזאת, והיה נשאר הלסת ככה עם שיניים קטנות, הוא היה נראה מעפן כזה מצחיק, תאר לך בן אדם גדול עם שיניים של תינוק יוצא לו ככה ככה, אז זה בלתי אפשרי. אז לכן זה מתחלף, אתה מתרחב ואז יוצאות שיניים יותר בומבילות ככה וכו'. וה' עשה מהפיצוצים כמובן, שהשיניים הקדמיות הן יהיו חותכות, ופה יהיה ניבים בשביל לקרוע את הבשר או לפצח את העצמות, והפנימיות טוחנות בשביל לטחון את הכל, ואם זה היה מתחלף והיו החותכות בפנים והטוחנות פה, אז הוא היה צריך להכניס את זה מהצד את האוכל והוא היה אוכל כמו בעלי חיים, למה שלא יפל לו, אבל ככה הוא חותך ומכניס לבפנים אז הלחי עוצר את המאכל ואתה יכול לטחון וזה לא נופל, אז לכן אנחנו אוכלים מהצד, אבל אם היינו צריכים פה ללעוס פה אז אתה לא יכול במצב כזה כי זה יפול לך הכל, אז היית צריך להגביה כמו שהם עושים הציפורים או אלה מרימים למעלה. אז הקב"ה עשה אותנו בצורה שנוכל לאכול כמו בני אדם. מי סידר את זה? פיצוצים. אז ז"א האנשים החכמים במרכאות, המדענים כאלה טיפשים, שאפילו דברים פשוטים של שער הבחינה הם לא יודעים. אם הם היו קמים בארבע וחצי אולי היו מתבוננים. הכי מעניין שהם חיים את זה, והם יודעים יותר ממה שאני אומר, כן אני אומר רק את הכותרות, אבל הם יודעים גם איך זה פועל מאחורי זה, ושום דבר לא מפליא אותם כאילו זה פשוט להם, כאילו אבא שלהם עשה את זה. זה לא בעיה.

ש. כבוד הרב, למה הנשמה יוצאת מהצפרניים?

הרב: הנשמה יוצאת מהצפרניים? אני לא יודע מי זה שאמר לך את זה,

ש. לא שומעים

הרב: מצטער, אני לא יודע איפה השכל של האיש שאמר לך, אבל יכול להיות שגם הוא לא במקום. אם יוצא לו מהצפרניים הנשמה אז גם הראש כנראה לא במקום.

ש. אפשר לדעת הכל מהצפרניים

הרב: אפשר לדעת הכל מכל חלקיק שבאדם. בשערות רואים את הכל ובצפרניים רואים את הכל ובעיניים רואים את הכל ובכל איבר ואיבר של האדם רואים את הכל, והזוהר אומר שכל האדם נמצא בכל חלק שבאדם, שבכל חלק שבאדם נמצא כל האדם, אף אחד לא הבין מה זה שהזוהר אומר שבכל חלק שבאדם נמצא כל האדם. היום שיודעים שיש די אן אי מבינים. ושמענו חידוש יפה מחכם אלחנן, שאמר רמז לדי אן אי, שאצל דינה נאמר שהיא היתה כאמה בתה, כמו האמא שלה, לאה היתה אמא של דינה, ודינה אמרו עליה שהיתה יצאנית כאמה, שיצאה לקראתו, אז כאמה בתה, מה זה כאמה בתה - דומה לה, במה? מה זו אף זו. ומה זה דינה? די אן אי. אז רמז לדי אן אי. כן.
ובכן, אחר כן תחשוב בחנות הבורא יתעלה בהנהגתו את האדם. עכשיו בואו נראה כמה חנינה הקב"ה חנן את האדם בהנהגתו את האדם כשברא אותו, אשר שם לו בטן אמו למצע בתחלת ענינו, תחילת בריאתו של העובר הקב"ה שם אותו בתוך הבטן של אמא שלו, שזה מצע, עוד לפני שהמציאו מזרן מים כבר הקב"ה מתחיל הבריאה יצר אצל האשה מזרון מים, התינוק נמצא בתוך מי שפיר וחביבי בתוך המים יש לו מזרון והוא חביבי נע לו ונד לו, משהו משהו. אז הקב"ה כבר כין לו את זה כדי שיהיה במקום שמור ומבצר בצור, מקום שלא תשיגהו יד ולא יגיע אליו לא חום ולא קור, עם המגן החזק והמחסה הנבצר, ועם המזון המזומן, והקב"ה נותן לעובר הזה דרך הטבור של האמא לאכול, והוא אוכל דרך הטבור, ומה הוא מקבל? את תמצית הטוב שהאמא אוכלת, ז"א מעבר למיקסר העצמי שלה שיודע לברור את הטוב ולחלק אותו לאיברים ואת הפסולת להוציא, שאם זה היה הפוך אוי ואבוי, אם זה היה הפוך אוי ואבוי, שכל הפסולת של האוכל היה הולך לאיברים וכל הטוב היה הולך החוצה, אז אדם היה כמו חיריה, והיה מתפוצץ מהסרחון והחידקים ומת על המקום. ומעניין איזה תכנה הקב"ה שם בגוף האדם איך יש שדרוגים און ליין כל רגע שהגוף יודע לזהות את האוכל ולדעת לקחת מהאוכל את הויטמינים ואת הדברים המברים את הגוף ואת הדברים המחליאים והמותרים של כל גו, הפסולת מה שאנחנו קוראים יוצא החוצה, עכשיו הוא יודע לקחת תפוח ולפרק אותו, הוא יודע לקחת בננה, לוקח לחם יודע לפרק אותו, לוקח זה, כל דבר יודע לקחת מכל אחד את תמצית הטוב ולהעביר אותו לכל האיברים לחיותם ורק את הפסולת הוא משחרר. ואם עכשיו עושים הרכבה של פרי חדש, אפרשזיף, שהגוף לא ידע מזה עד עכשיו, ומכניסים לו, איך הוא יודע עכשיו מה הבלגן פה, חרבשו לו את התכנה, לא, לא מתפעל בכלל ישר יש לו עדכון מיידי, טרררר אשאדה מי עשה את זה? פיצוצים, פיצוצים. אז הקב"ה דואג שהתינוק הזה העובר יהיה עם מחסה חזק ומבצע ומזון מזומן.
עכשיו תקשיבו עוד דבר, התינוק הזה העובר שנמצא בפנים, בתחילת הווייתו כמה הוא מקבל אוכל? מה שהוא צריך, אם היה יותרמ ידי היה מת, אז ככל שהוא מתפתח חודש ראשון שני שלישי רביעי חמישי, הוא צריך סיפוק מזון בהתאם לגדלו, מי עושה עכשיו, מי זה שפותח שסתומים ומשחרר לפי הגודל, איך הוא יודע הגוף כמה הוא התפתח, איך הגוף יודע כמה צריך לספק, מי עשה את זה? אתם קולטים בכלל מה קורה פה? ואחר כך הוא הולך וגדל עד שיחזק על התנועה והתנודה, ואז הוא כבר מתחזק בפנים ויודע לזוז קצת ככה ואפילו לבעוט קצת, עם הגעתו אל מזונו בלי יגיעה וטורח הוכן לו במקום אשר לא יוכל אדם להגיעו אליו בשום פנים. והאוכל מגיע אליו למעמקי הבטן מה שנקרא, בלי ששום יד אדם מנהלת את זה והכל מנוהל פיקס. וכל אשר יגדל גופו ירבה מזונו עד עת קצוב שהוא צריך לצאת. ואז מה קורה, חותכים את הטבור ואז מתחבר משהו בפנים שהוא יכול עכשיו לאכול בזכות עצמו, אם לא יתחבר החלק הזה הבן אדם ימות. דברים מדהימים.
ואחרי כן יצא מבטן אמו אל דרך צר מבלי תחבולה שיתחכם בה לצאתו ולא דבר שיעשה לסייע לו בו אלא ביכולת החכם הרחום וחנון המרחם על בריותיו, ולא צריך לפרט איך הוא יוצא והמקום פתאום מתרחב והוא נשלף החוצה ויוצא. אשאדה, מה הכח הזה שפתאום טרק הוא יוצא לאויר העולם?
וכמו שאמר איוב, "הידעת עת לדת יעלי סלע חולל אילות תשמור תספור ירחם תמלאנה וידעת עת לדתנה" הוא אומר איוב, רק תקח דוגמא איך הקב"ה החומל והמרחם מתנהג עם בריותיו, "הידעת עת לדת יעלי סלע", היעלים שנמצאים במצוקים הגבוהים כתוב שהיעלה היא שונאת את עוברה, שונאת את עוברה. והיעל היא הולכת לצוק, לצוק, הולכת לצוק, ועל שפת הצוק היא יולדת את העובר בשביל שיתרסק למטה, אז איך יש המשך ליעלים? הקב"ה בתזמון מדויק שולח נשר שמגיע בדיוק מתי שהיא ממליטה אותו והוא נופל עליו נושא אותו ומוריד אותו. והאילה רחמה צר, והיא לא יכולה להוציא את העובר עד שבא נחש מכיש אותה ואז טזז מההכשה נפתח רחמה והיא יכולה להוליד. מי מתאם את כל זה לקיום העולם?
היעלים בד"כ אין מחקרים, הסתכלתי בויקיפדיה והסתכלתי בגוגל ובמקומות, לא הגיעו מחקרים עד לגובה של ההרים שלהם להגיד, אבל גם הם טוענים את אותן טענות שאף אחד לא ראה יעלה בשעת לדתה. והן מסתתרות, הן לא נותנות לאף אחד, היא גם בורחת מבעלה שלא יראה אותה בשעה שהיא יולדת. ממה שכתוב חוץ מאצלנו, אין מי שראה בחוש איך הדברים או הביא אותם בהסרטה או במשהו.
"כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף" אני לא מבין אותך בכלל מה אתה מדבר, אם אתה מדבר על תזמונים אז יש דגים שיודעים להשפריץ ולפגוע בחרקים או דברים שמעופפים בהתחשב במים וחוץ למים, אז ז"א הם צריכים לעבור בזריזות את המים, יודעים את התנגדות המים, יודעים את מהירות המעוף של החרק, וטוז להפיל אותו. וזה משתנה. נכון, אופטיקה, האופטיקה היא מעוותת לכאורה, איך אפשר? פיצוצים. ושלדג שיודע לרדת וללכוד אם לא איך הוא, יש כל כך הרבה שאם אדם מסתכל על זה, זה משגע, משגע, כאילו.

ש. לא שומעים

הרב: בשביל שתוכל לסמוך רק על חכמים. אני לא מתפעל מכל מה שמוצאים היום, אני לא מתפעל מכל מה שמוצאים היום, משום שהחכמים ז"ל אמרו את הדברים בלי המחקרים ובלי החקירות ובלי כל הדברים. כי חכמי ישראל קיבלו את הדברים, אתה מבין, מהר סיני, ואת סודות הבריאה והכל, זה חכמה יותר גדולה, לדעת הכל גם מבלי מחקר, ושהמחקר יבוא ויאשש את מה שחכמים אמרו, זה דבר גדול. תשמע קלטת שלי מספר 75 בטייפ או בדיסק ותראה כמה דוגמאות לזה. זה משגע איך חכמים היו יכולים לדעת.
אחרי כן יוצא הולד אל העולם הזה והוא חלש בחושיו זולתו חוש המשוש והטעם, ז"א חוש הראות והשמיעה חלשים אצל התינוק שהוא נולד והוא לא רואה בהתחלה טובה, וגם לא שומע טוב, אבל מה כן, חוש המישוש והטעם זה בתחילה יש לו, ומזמין לו הבורא יתעלה מזונו משדי אמו ויהפך הדם אשר היה מזונו במעי אמו לחלב בשדיה, שמעתם דבר כזה? הדם שהאשה רואה כל חודש כיון שבזמן ההריון זה פוסק, מה נעשה, הוא נקפא והופך להיות החלב שממנו ניזון התינוק. נו, מדברים על שיטות המחזור, תראה מה זה, שום דבר לא נפלט סתם, כדי להפוך דם מחלב, מי יכול להפוך דם לחלב. אז ז"א, ולא רק זה, אלא הקב"ה דאג לו שיהיה ניגר ערב ומתוק, עכשיו הדם הזה אם תטעם אותו כדם אז יש לו טעם של דם, אבל כשהוא הופך להיות חלב אז קודם כל הוא לא סמיך מידי, הוא ניגר, הוא יכול לצאת בצורה כזאת שהוא לא גושים והוא לא יותר מידי נוזלי מימי, הוא חלב. ניגר ערב, הוא צריך להיות ערב, אם לא ימאס בו התינוק לא יאכל, ומתוק כמעיין הנובע בעת הצורך אליו, ואיננו רב, זה לא מתרבה יותר אצל האשה, שלא יכביד על האמא את המשא, וייגר מבלי מיץ, ז"א לא צריך למצוץ את זה חזק שהילד יתעייף אלא זה ניגר מעצמו, בקלות. ולא מעט ואין ממנו מעט כדי שיגע הילד יתייגע בהוציאו מוצאו מן השד, אלא הוא רק שם את הפה וטררררר זה נוזל לתוך פיו. עכשיו, אם החור הוא דק מידי הוא יסבול, כי יהיה לו סחיבה לאט לאט, ואם זה יהיה רחב מידי אז הוא יכול להחנק, הכמות שתכנס תהיה יותר גדולה ממה שהוא יכול להכיל, אז צריך להיות בחום מתאים בטעם מתאים, צריך להיות ניגר, החור צריך להיות מדויק כדי שיוכל לצאת שלא זה ולא זה, ושהחומר הזה החלב לא יכביד על האמא יותר מידי וכו' וכו', כל זה מי עשה? פיצוצים.
ומחנותו בזה ששם נקב השד כפי מחט - כמו פה של מחט, לא רחב שיגר החלב מבלי מיץ או שיחנק בו הילד בעת מצצו את השד ולא צר הרבה שיטרח בהוצאתו במיץ.
אחר כן יחזק הקב"ה את גופו של התינוק לראות המראים ולשמוע הקולות, רק אח"כ הקב"ה מחזק כי מה שיש לו בהתחלה זה חוש המישוש וחוש הטעם, לכן תינוק כל דבר מזהה ע"י שהוא מקרב לפה, כל דבר הוא מביא לפה, איך הוא יודע להבחין בין דבר לדבר, אתם שמים לב, לוקח צעצוע לפה לוקח זה נושך, הכל בפה. אז אח"כ מחזק הקב"ה שיראה את המראות וישמע את הקולות, וחסד הבורא זה שבהתחלה האדם לא יכיר ולא ידע ולא ירגיש כל כך רק טעם ומישוש, זה חסד הבורא למה אם התינוק היה יודע ממצבו היה מת. לא, בגלל שהוא היה מרגיש שהוא עושה גדולים ועושה קטנים והוא נשאר עם זה, הרי אם בן אדם חס ושלום מבוגר מגיע למצב שחלילה קורה לו פליטות מהסוג הזה ככה באמצע היום מה שנקרא, הוא לא יודע איפה למצוא את עצמו, כאילו הוא רוצה לקבור את עצמו, איפה ילך. אז תאר לך בן אדם מוטל השאירו אותו ככה, אם היה לו הכרה במה שהוא עובר מהבושה והזה הוא היה מת, ה' חסך ממנו את זה, אז אין לאדם כל בהתחלה כל כך בשביל להרגיש את מצבו עד שהוא גדל וכו' וכו' וכו', כשהוא כבר מתרגל, בהתחלה טיטול וחיתול וכו', אח"כ הוא כבר צועק אמא אמא אמא, הוא כבר מפחד, רוצה שיקחו אותו, אח"כ הוא כבר יודע לבד וכו' וכו' וכו'.
ובכן, ואז מחזק הקב"ה את גופו לראות המראים ולשמוע קולות ויתנהו אלהים לחן וחסד ורחמים בלב יולדיו. עכשיו הילד הזה, תינוק כל כך מטריח את האמא, וכל כך הוא מסריח, כל פעם הוא עושה מה שהוא רוצה בלי להתריע, רק שומעים את התרועות וכן הלאה, אז צריך לתת, והיום, היום האמהות זה הקב"ה כבר חמל על האמהות לאין שיעור, כי אני זוכר כשהיינו קטנים אז לא היה טיטול, היה חיתול, מי שלא מבין מה זה אומר, זה אומר שאם עושים גדולים אז זה לא זורקים לפח, זה האמא צריכה לשטוף את זה אח"כ עם הגדולים עם סבון בשביל שזה ימשיך לשימוש רב פעמי, לא חד פעמי, יו, מי שראה את זה. וכשהאמא היתה צריכה לקרוא לאבא, תחליף לילד, הוא לא היה חוזר מהעבודה. עובד שעות נוספות. אבל זה לא כל כך פשוט חבר'ה. והקב"ה נותן חן וחסד ורחמים לתינוקות האלה בלב היולדים, והאמא עוד אומרת לו מאמי עשית, במקום שהיא תגיד לו מה קרה לך אתה כל רגע אתה, מה קרה, אז היא עושה לו איזה מאמי עשית, ועוד פותחים ומריחים, זה אם ה' לא היה נותן חן וחסד וחמלה להורים לילדים היו משליכים אותם. מה זה. וכל זה כדי שלא יכבד עליהם הגידול, וירגישו עליו יותר מעצמם, והם חושים וחוששים לו יותר מעצמם, ודואגים לו למאכל ולמשתה יותר מעצמם, התינוק עוד לא אכל, התינוק עוד לא אכל, נו תכין לו תכין לו הילד בוכה, אבל אם הוא נגיד בן חמש ופתאום הוא עושה מה שלא צריך לעשות, האמא אין לה חן וחמלה, היא פותחת עליו מה קרה לך, איפה נעלם החן והחמלה? הוא כבר בזכות עצמו, אז כבר מתמעטת החן והחמלה, כבר מתחילים לבוא אליו בטענות, כמו שהסברתי פעם, תיכף נגיע לזה.
מכל מקום, ירגישו עליו יותר מעצמם במאכל ובמשתה ויקל בעיניהם כל הטורח והעמל של הגידול מרחיצה וחיתול וכיוצא בהם ועוד שמים עליהם שמן ג'ונסון ומה לא עושים עליו, וקונים את הדברים הכי טובים שיכולים להיות, והיום יש בקבוקים מיוחדים ויש מוצצים מיוחדים, אוווו כמה הוצאות בשביל שיהיה קל לילד ולאמא. ולנהל אותו לאט ודוחים מעליו כל נזק, שחס ושלום לא יבוא עליו, ואחרי כן הוא נעתק מענין ה ילדות על הנערות ולא יקוצו בו אבותיו, ולא יתקצפו בו לרוב צרכיו ומעוט הכרתו מה שהם סובלים מטרחו וספוקו ומשאו אך תגדל הדאגה לו מלבם עד שיגיע לימי הבחרות, וכבר למד לדבר על סדר ודילוג, ואז יש דברים שהילד יודע להגיד ויש דברים שעדיין הוא לא יודע להגיד, יש דברים שהוא מדלג. כתוב ודילוגו עלי אהבה, ודגלו עלי אהבה - ודילוגו עלי אהבה, הקב"ה אומר שהוא כל כך אוהב אותנו שאפילו הדילוג שלנו מה שאנחנו לא קוראים כסדר, ודילוגו עלי אהבה, כשאדם חוזר בתשובה אז הוא לא יודע בהתחלה להתפלל, אז נותנים לו סידור אז הוא קורא הכל מה שכתוב, כולל בחורף אומר בקיץ אומר הכל הוא אומר, ראש חודש הכל, יעלה ויבוא, הכל הוא אומר, כל הסידור הוא קורא, ואז אומר ודילוגו עלי אהבה, הקב"ה אומר, זה כמו תינוק שבהתחלה הוא מתחיל לדבר, אז אומרים לו מה אתה רוצה? מה אתה רוצה? אז אומר אבא לתות, אז האבא כל כך מבסוט אומר לו תגיד עוד פעם, הוא לא נותן לו, תגיד עוד פעם, אבא לתות, תגיד עוד פעם, בואי תשמעי, בואו תשמעו, תגיד עוד פעם, אבא לתות, ככה מענים אותו עד שנותנים לו לשתות, בסוף נותנים לו לשתות, אבל אם הוא יהיה בן תשע והוא יגיד אבא לתות, הוא יתן לו כף, תקום תקח לבד. אבל כשהוא קטן ודילוגו עלי אהבה, זה כשהוא קטן, אבל אחרי זה. אז ז"א ה' נותן בכח בהורים לסבול את הילד תוך כדי גידולו, עד הבחרות שהוא לומד כבר לדבר על סדר ודילוג, ויחזקו כחות חושיו וכחות נפשו ויקבל החכמה והדעת ויכיר קצת המוחשים מקצתם בחושים הגשמיים וקצת המושכלים מקצתם בחושיו הרוחניים, וכמו שאמר החכם "כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה". ז"א האדם הזה הקב"ה נותן לו בהדרגה להשיג את הדברים ולהכיר דברים מוחשיים ודברים שכליים שהוא יכול מתוך תבונה להתבונן ולהבין דבר מתוך דבר.
ומרוב הטובה על האדם שאיננו משכיל ולא מכיר הטוב והרע בעת ילדותו, זה טובה שה' עושה לאדם, בעלי חיים הם נולדים עם שכלם ברגע הראשון, שור בן יומו קרוי שור, ישר לא רק שהוא הולך והכל, אלא הוא נברא ישר מוכן מתוכנת שהוא יודע מה מזיקו ומה מועילו, הוא לא יתקרב לאש בלי שילמדו אותו, הוא יהיה על שפה של גג והוא לא יפול, הוא מרגיש נוגע ככה חוזר בחזרה, תשים תינוק על גג, סלטה ישר למטה. הקב"ה האדם שונה מבעלי החיים, בעלי החיים נולדים גמורים, שלמים, והאדם צריך כל הזמן ללמוד ללמוד ללמוד ללמדך שאפילו אתה הכי נבון בעולם אתה חייב כל הזמן ללמוד, אתה לא גמור, לא באת גמור וזהו תתחיל לאכול ולשתות, לא לא, אתה צריך כל החיים שלך ללמוד. למה? כי לבהמה אין שום ייעוד, היא נבראה לצורך האדם, אין לה יעוד עצמי, אין לה אחרית, אז או שהיא משמשת למשא או שהיא משמשת בעורה או לכל מיני דברים אחרים, כל זה נעשה לצורך האדם, אבל האדם למה הוא צריך כל הזמן ללמוד? כי הנשמה שבאה לעולם היא באה ריקה, וכל רושם שעובר האדם נרשם בה, וככה האדם הדיסק ריק, ואז האדם ממלא את הכל וזה מהווה אותו מהו, מי קובע מה הוא? מה שהוא הכניס בנשמה שלו. אז ממילא כל חייו הוא צריך ללמוד והוא ממלא את הדיסק בחומר, בתוכן.

ש. לא שומעים

הרב: מה פירוש היתה? אלה שהם זה אבל החלק הבלתי מתוקן, לא החלק המתוקן שנמצא למעלה. מכל מקום, צריך להסיר את הפגמים בגלגולים הקודמים ולמלא בתוכן. ונשמות חדשות שבאו אז הן צריכות להתמלא מתחילה, כיון שהיו ריקות לגמרי.

ש. לא שומעים

הרב: מה זה מבראשית? נכון, וזה חלק מהצער של הגלגול, שאדם צריך להתחיל מהתחלה, וללכת לגן ילדים עוד פעם ולהתחיל כתה א' וכתה ב',

ש. איזה צער יש בזה?

הרב: אחלה של חיים, אחלה של חיים? זה מה שאתה מבין? זה מה שאתה מבין? אז תקשיב מה שאני מדבר עכשיו, היה בן שעזב את הוריו ונסע לשבע שנים למלאכה ועבודה, והגעגועים שלו גדולים מאד מאד מאד, ולפני שהוא עלה לאניה בא אליו הרב ואמר לו תשמע, לפני שאתה עוזב אתה מאד מכובד אצלנו בקהילה, טרם עזיבתך תבדוק אם אתה חייב למישהו משהו כדי שלא ירננו אחריך על זה שאתה השארת חובות פתוחים וכו', אז כדאי שתסגור את הכל וכו', וגם כדי שלא יעצרו אותך אח"כ ויבקשו למנוע ממך את היציאה או את החזרה אל בית הוריך. והבן אדם מאד מאד כבר משתוקק ומתגעגע להורים, למשפחה, לחברים וכולם, והוא לא לקח את דברי הרב ברצינות, והשאיר כמה חובות, כמה מאות שקלים וזה פה ושם, ואמר שזה לא נורא. עלה לאניה והאניה שבעה חדשים מטלטלת בים והוא מגיע אל החוף והוא רואה מנפנפים כולם, לוקח משקפת מסתכל רואה את ההורים שלו מאושרים, מנפנפים, אחים שלו והכל, הוא בא לרדת מכבש האניה ובודקים תעודות זהות של כל היורדים, פתאום רואים את התעודת זהות שלו, ואומרים לו חביבי אתה לא יכול לרדת, למה קיבלנו טלגרף שאתה השארת חובות במדינה שאתה יצאת ממנה, אתה צריך לחזור בחזרה, אומר לא מה פתאום, כמה אני חייב? שבע מאות שקל, הנה אני אתן לך 1400 שלח, אומרים אדוני אין שירות פה כזה, אתה צריך להמתין פה על האניה היא חוזרת בחזרה שבעה חדשים, אתה תלך שם ותחזיר את החוב, ואחר כך אתה תוכל לעלות שוב פעם. איך מרגיש עכשיו אחד כזה? אתה אם רק ישהו אותה טיסה אחת, הגעת למטוס אומרים לא תעלה רק בטיסה הבאה, איך תרגיש? תאר לך אתה מגיע לבן גורגור ואומרים לך סליחה אדוני, יש פה איזה טעות מישהו טוען עליך משהו, אתה חוזר 12 שעות לארה"ב עכשיו, אתה תחזיר לו אח"כ תבוא עוד פעם. וגם אומרים לך זה על חשבונך הטיסות, יבבי, זה אפס. אתה כבר גמרת את הכל, הכנת צידה לדרך, אתה רוצה להגיע לגן עדן, חלאס האנשים פה הפרצופים האלה הקנאים האלה, כל הצרות האלה, כל המחלות, כל היסורים, כל הבלגנים, אתה זהו, גמרת את הכל, אתה הולך, אומרים רגע השארת כמה מאות שקלים חוב אז תצטרך לחזור בלגול, תהיה תינוק, תתחיל מחדש, חלב, אמא, ווו ווו מהתחלה, חיתולים, טיטולים, גן ילדים, אתה מבין, הכל, מורה, שיעורים אל תשכח להכין שיעורים, צריך להכין שיעורים, מתחילים מבחנים עוד פעם, ועד שתגדל ועד שזה ולך תעבוד ועוד פעם בלוס אנג'לס ועוד פעם, מי צריך את כל זה וכל זה בשביל חוב קטן שיכלת לגמור קודם, מה ההנאה בזה? איזה הנאה? אייי, בגלל שאתם לא מכירים את העולם העליון בגלל זה אתם חושבים להשאר פה זה תענוג. אין פה שום

ש. איך בן אדם יודע מה עליו לתקן

הרב: אם בן אדם מרגיש שיש דברים שקשים עליו מיתר בני האדם, זה סימן שהוא צריך לתקן את הדברים האלה בעיקר. אתה מבין? נגיד אחד אוהב ממון מאד אז הוא בא לתקן את הדבר הזה, הוא צריך לדוגמא להשתדל להשתחרר מהתלות בממון, אבל אם כל הזמן הוא רק ממון ממון ממון ממון אז זה בעיה. צריך לעבוד על הנושא הזה.

ש. איך עובדים על זה?

הרב: פשוט מאד, ילמד שער הבטחון פעם שלישית אם זה לא עזר ואח"כ.

ש. לא שומעים

הרב: הכל יכול להיות.

ש. עדיף שבן אדם לא יעלה למעלה, שישאר פה

הרב: הוא לא יכול להשאר פה, אתה מבין, הוא לא יכול להשאר פה, רשעים לא יחצו ימיהם, למה כי זה טוב להם, אם הם ישארו פה הם יצברו עוד עוונות ואח"כ התיקון יהיה עוד יותר קשה.

ש. אז מה עושים, זה בעיה

הרב: באים לשיעורים ולומדים, מתחילים לקיים ברצינות מה שכתוב, זה הכל. יש הוראות איך להתפטר מכל הבעיות אז מה הבעיה?

ש. יש כאלה שבאים לעולם הזה, נולדים להורים לא דתיים

הרב: בשביל זה אנחנו מנסים להגיע לכל בן אדם בארץ ובעולם יהודי שיכיר את האמת ועי"ז חוזרים הרבה יהודים בתשובה וב"ה מתקנים את עצמם.

ש. אם אדם תיקן בגלגול הקודם בגלגול הזה יכול לקלקל אותו?

הרב: את מה? אם הוא תיקן אז הוא לא יעמוד במבחן כזה בכלל, ז"א לא יהיה לו צורך כזה. הצורך, אם הוא תיקן כבר אז זה לא מונח באופי נפשו, אז ממילא אין לו משיכה, אז כמו שבפעם הקודמת הוא עבר את זה אז זה לא יחזור בצורה אחרת. בד"כ נותנים לו מסוג הדברים שהוא צריך לתקן שמה נותנים לו קשיים בשביל שהוא ירגיש וידע שזה מה שבעיקר הוא צריך לתקן, כי יש דברים, לדוגמא יש אנשים שאין להם בכלל אהבה לממון, לא מעניין אותם הממון, אז הם גם לא נכשלים בזה, אבל יש אנשים שכל הזמן ממון ממון בכל קומבינה הם רוצים ממון, האנשים האלה צריכים לדעת שאצלהם זה חולי והחולי הזה צריך תשובה יותר מרצח וגניבה, כי רצח וגניבה זה יכול להיות פעם פעמיים וזה פה שם, אבל אהבת הממון זה בלתי פוסק. או כמו אכלת המאכלות, לא האסורות, אפילו המותרות, כשאדם יש לו תאוה לאכילה קשה מאד לחזור בתשובה, הוא צריך לחזור בתשובה על זה, אז לכן התענית של ארבעים יום זה מתחיל להרגיל אותנו שאנחנו סחבנו משקל עודף סתם. אוכלים ואוכלים ואוכלים וטוחנים כשאין צורך, הגוף לא צריך את כל זה. עובדה שאנחנו כבר כמה ימים לא אוכלים ורק בערב והנה מתקיימים יפה בלי שום בעיה. זה הכל מנוטרלים מהמחשבה, אין נשנושים ואין בטיח ואין שום דבר, אדם חי בכיף, יש לו 12 שעות בלי לחשוב על המקרר. אתה יודע איזה כיף זה, כלום, שום דבר, יש לך את כל הפנאי לעשות מה שאתה צריך, שום טרדה, יו לא שתיתי עוד לא אכלתי, שום דבר גם רעב לא מרגיש, יום ראשון שני עוד מפחד קצת, אחרי זה חבל על הזמן. אני חושב שאחרי ארבעים יום אנשים ימשיכו הלאה. זה יותר בריא, יותר בריא, בטח. משום שבן אדם לא דוחס את עצמו, לא מטריח את עצמו לא כלום, האיברים הפנימיים שלו לא טורחים יותר מידי, צריך רק לאכול בלילה את האוכל הנכון שיש בו את כל המרכיבים התזונתיים המתאימים ושלום על ישראל, אם את היכול למלא דלק פעם אחת ולנסוע יש ענין לעצור שלש פעמים ביום בתחנה ולמלא גז?

ש. לא, אבל הבנתי שזה לא בריא

הרב: מה זה לא בריא, מי אמר לך שזה לא בריא? אתה תאכל מה שצריך ולפני שאתה קם לאיך קוראים לו תאכל ושלום על ישראל. דוקא בגמרא כתוב שבלילה היו אוכלים בשר. לא לישון מאכילה, ללכת קצת כאילו לא ללכת להתעכב קצת עד שזה יתעכל.

ש. כבוד הרב, החזון איש היה קם לפני ילדים אוטיסטיים או דברים כאלה שהם באו כאילו לתקן את ענין של לשון הרע וכל זה, אז לפחות אם אדם היה יורד לעולם הזה הקב"ה היה חוסך ממנו לא יודע, היה מחסיר ממנו חס ושלום איזה משהו בשביל שאת זה הוא יוכל לתקן, שלא יחזור עוד פעם

הרב: הוא יודע, הוא יודע, הוא יודע מה לעשות. תודה על העצה.

ש. לא, אבל למה לילדים אוטיסטים הוא עושה את זה ולא עושה את זה לאחרים?

הרב: אתה יודע, היה אחד ששאלו אותו התלמידים מה הסוד שהארכת ימים, אז הוא אמר סוד הארכת הימים שלי שלא הייתי שואל הרבה שאלות, שאלו אותו למה, הוא אומר יש אדם שואל הרבה שאלות אי אפשר לענות לו את כל התשובות פה, כבר מעלים אותו למעלה שמה עונים לו את כל התשובות אבל לא מחזירים אותו בחזרה. אז כדאי פחות לשאול.

ש. שבן אדם יגיע לתיקון שלו

הרב: אל תדאג, אמרתי לך, הקב"ה יודע איך לתקן בן אדם, בין בעולם הזה בין בגלגול חס ושלום השני

ש. אבל שלא חס ושלום יקלקל את התיקון ויבוא עוד פעם לעולם

הרב: למה חס ושלום, אל תקלקל ולא חס ושלום וזה הכל. למה חס ושלום, אל תקלקל, למה אתה צריך לקלקל?

ש. הוא משתדל

הרב: מה משתדל, אם הוא משתדל אז הוא לא יקלקל. מה זה משתדל? משתדל זה תירוץ. ז"א הוא לא משתדל והוא קורא לזה משתדל.

ש. גם משתדל זה לא מספיק

הרב: למה משתדל זה לא מספיק?

ש. אולי הוא יכול לעשות יותר

הרב: נכון, זה מצוין, מה הבעיה? אבל אם הוא עושה מה שצריך והוא רוצה עוד יותר זה עוד יותר טוב. אבל קודם כל לא לעבור עבירות, יודעים בדיוק מה העבירות לא עוברים עבירה, מה אדם טיפש יורה לעצמו בראש ואומר לא שמתי לב, מה לא שמתי לב, האדם עושה הכל במודע. אדם יודע איפה יש מקום סכנה, אל תכנס למקום סכנה

ש. למשל סיגריות בן אדם יודע שסיגריות זה מסוכן ובכל זאת ממשיך

הרב: נו, הוא חכם או טיפש?

ש. הוא טיפש,

הרב: שלום אז מה אתה רוצה שאני יעשה לו, אם אדם מחליט להיות טיפש וולקם, שיסבול. אתה מבין? אחד בא לשופט אמר לו תשמע, אני שברתי את כל הזכוכיות ובגלל שאני הייתי שיכור, נו אז אפשר לדון שיכור? שיכור הייתי, אומר לו אני לא דן אותך על זה שאתה שיכור, אני דן אותך על זה שהיית עדיין בריא בשכלך והחלטת לשתות את המשקה, על זה שהיית בריא בשכלך והחלטת לשתות את המשקה וידעת את ההשלכות, על זה אני דן אותך.

ש. לא, אבל איך בן אדם מבין את זה.

הרב: פשוט מאד, מקבל עונש ועוד עונש ועוד עונש עד שהוא מבין.

ש. הוא לא מבין שזה עונש בכלל,

הרב: אתה צודק, אלה שעוצרים אותם משכרות ולוקחים להם את הרשיון והכל זה לא עונש, זה כיף. שימשיכו לשתות עוד פעם, ואח"כ יעצרו אותם ישללו להם את הרשיון בכלל. אז מה הבעיה? יש עונש חביבי. יש עונשים, אם זה לא מספיק בעולם הזה משלימים את הענשים למעלה, אם גם שמה זה לא מספיק אז מורידים אותו עוד פעם, ועוד פעם טיטולים ועוד פעם גן ילדים ועוד פעם מוצץ ועוד פעם ועוד פעם.

ש. הרב, שהורידו אותו לעולם הזה זה מתנה

הרב: זה גם מתנה וגם צער.

ש. כי אחרת הוא יכנס לגיהינום

הרב: יש כאלה שטוענים שהגלגול הוא יותר חמור מגיהינום,

ש. אז איך נדע?

הרב: אתה צריך להחליט מי צודק. אתה יכול גם לדרוש לבקש לעבור את שניהם ואז תדע מה ההפרש.
ומרוב הטובה על האדם שאיננו משכיל ולא מכיר הטוב והרע בעת ילדותו, הקב"ה דאג שבעת הילדות לאדם לא יהיה מספיק שכל להכיר את הטוב והרע בעת ילדותו, אבל יש כאלה שאצלהם זה ממשיך כל הזמן, שהוא לא מכיר את הטוב והרע גם בבגרותו, שאם היו כשלו והכרתו שלמים בעת גדולו ויכיר יתרון בני אדם עליו בהנהיגם עצמם ומהירות תנועתם ונקיותם ויראה עצמו בהיפך כל זה היה מת מן הדאגה והיגון. היום אנשים מהקנאה שהם רואים אנשים מצליחים יותר מהם הולכים למות. אז תאר לך אם התינוק היה יודע מה היתרון של האדם המבוגר שהוא עושה כל מה שרוצה ונע והוא מושלך מוטל וממתין עד שיחונו אותו ויתנו לו, והוא בוכה ולא מבינים בכלל למה הוא בוכה, אז דוחפים לו אוכל ושוטפים אותו, ועושים הכל, ובסוף מה מתברר יש לו בסה"כ גזים, והוא לא יכול אתה מבין להשתחרר מהגזים והוא לא יכול להגיד גזים, גזים, מה עושים לו, מכניסים לו עוד אוכל נהיה לו עוד יותר גזים. אתה מבין? ואח"כ זה יוצא בטיטול עוד פעם, ועוד פעם והגזים לא פתרו לו, והוא בוכה בוכה בוכה, אתה מבין? אז ה' נתן לו פחות שכל בשביל שלא יכעס גם, אם הוא יכעס איזה טיפשים לא מבינים מה אני מדבר, הוא יכול להתפוצץ. תאר לך בן אדם מדבר עם מישהו והוא לא עונה לו, הוא הולך להשתגע.

ש. וזה הכל נחשב לכפרת עוונות?

הרב: מה פתאום, זה דרך גידולו ככה, אבל לכן ה' חמל עליו שלא נתן לו שכל להכיר בזה, אם היה לו שכל להכיר הוא היה מת מדאגה ויגון, זה חסד הבורא שלא נתן לו. אז לכן אנחנו צריכים לראות כמה אם אנחנו בוחנים את גוף האדם רק ואיך הקב"ה הוציא אותנו מהויה אל העולם הזה ואנחנו רק עוד בחצי הדרך, כמו שאומרים, אז רואים כמה צריך להודות לבורא יתברך על כל רגע ורגע שה' חמל עלינו בהוציאו אותנו לעולם עד הכינו לנו את הגן עדן, את ימות משיח, את תחיית המתים והעולם הזה שכל זה אושר שאין כדוגמתו, וכל זה רק מהטיפה שהתחילה ולאן היא צריכה להגיע. והאדם מתבגר ונשאר עם שכל של קטן, במקום לקחת אחריות על חייו וללמוד ולהגיד תודה שהבאת לי ספר הוראות איך אני מגיע לכל הטובות שבראת בשבילי, ומתעלם מזה, אז הוא מתעלם מטובתו, אתה לא מרויח כלום, אתה רק מפסיד. אומרים לך מה הדרך לאושר ואתה לא רוצה ללמוד.

ש. למה שלא יוולד כמו החיות... ידלג על הקטע הזה

הרב: לכן אמרנו שאדם בונה את עצמו בעצמו וכך הוא יהיה, לכן ניתנה לו הבחירה. אז כמה שתמלא בעצמך אתה לא מוגבל, אם אתה תברא נגיד במצב מסוים אתה יכול להגיד למה אני נבראתי ככה רוצה יותר, נגיד עכשיו יקבעו לך שאתה תרויח אלף שקל בחודש, ואתה יודע אחד מרויח חמש והשני 15 והשלישי שבעים,

ש. ... אבל עם שכל לא עם כל המוגבלות

הרב: מה שאתה צריך נתנו לך, לפי ההתפתחות שלך נתנו לך, ככה נתנו לך, שאתה תתחיל בדרך הזאת. ההמשך יבוא מחר בעזרת ה'.
מי שרוצה לקבל על עצמו בעזרת ה' תענית ארבעים יום בזריזות אז יכול לקבל על עצמו תענית ארבעים יום, אמרנו שזה גם לבטל את הגזרות הקשות שעומדות על עם ישראל, אתם יודעים שביבי רוצה מאד מאד מאד לתקוף בזמן הקרוב את האיראנים ולכן הוא ביטל את המבצע עם האמריקאים בגלל שהאמריקאים מנסים לדחות כל הזמן את הענין והם מחכים בעצם שלאיראנים כבר תהיה פצצה ויגידו שכבר מאוחר, הם לא רוצים להסתבך, לא רוצים שהנפט יעלה, לא רוצים כלום, תפסו להם את המל"ט שלהם, הם לא עשו שום דר נגד זה, אומרים סנקציות לא מבצעים, גם הסנקציות שעשו עם הבנק וזה, והנפט והכל זה רק מבעוד שנה יתחיל, בקיצור הוא רואה שאובמבה מרדים את הענין פע