מעלות - מעלות 02-01-2008 חלק א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בבקשה

זה נושא קצת אינפו, זה נושא קצת אינפו

אבל התורה אמרה לי שהיינו סומכים בו, למה היינו מסומכים?

למה הורידו לי את המחשב שלי בעבודה?

אני יכול להבין.

מי הוריד לי את המחשב? המחשב שלי לא עובד.

במצוות, נו.

למה? אתה רוצה שאתה רוצה לחשוב?

לא, אני עושה את זה בגלל שאתה רוצה לקבל מייל את ה...

לא, אני רוצה לעשות מכל אחד, אבל הוא ישאיר לי במייל, נו, איך קוראים לו?

כן, אבל כדי להעשו...

אמרתי לך, תשכורו לנו כניסה מיוחדת. לימפי, כניסה מיוחדת.

אה, אה.

תשכורו לנו כניסה מיוחדת.

תשכורו לנו כניסה מיוחדת.

תשכורו לנו כניסה מיוחדת.

תשכורו לנו כניסה מיוחדת.

תשכורו לנו כניסה מיוחדת.

אין לנו גיסים, אין גיסים, אין גיסים.

לא, עכשיו מסביב הבית רואים חדשות.

תסגרו את ה... תנו לי לעבוד על המחשב, אני מתנהל שידור, אני רוצה לפתוח שידור. תעזבו את המחשב.

תשכורו לנו כניסה מיוחדת.

לא, אני מבין. הוא מתקדם כבר, יש לי כניסה מיוחדת.

יש לי כניסה מיוחדת.

וואי, אני רוצה לכם טובה.

לא עכשיו, לא עכשיו.

אני אגיד את זה למה. תגיד לו, נו מה.

הנה, זה הממשק שלכם. בוא תראה, בוא תראה. איך קוראים לך?

בוא נכניס, אתה יודע לאן.

אין שום בעיה להתאמץ.

אתם יכולים לשים, תגידו את זה אחר כך.

אפס חמש, תס חמש. בוא תראה איך עושים, חוצפים סידור.

הגעת לממשק הזה? לא, אל תגיד לי מה אתה רוצה.

הגעת לממשק, הבעיה עכשיו להקדיר, זה סיכום.

את זה אני עושה עדכן ואומר לו, לא מושג.

לא מושג.

את השני עכשיו שידור. היי, יש מצלמות על צהל? משהו? מה יראו?

מה יראו באינטרנט?

תשימו צהל, תשימו משהו.

אוקיי, זהו, פתחתי שידור.

שידור פתוח.

אוקיי, בואו ניכנס נראה לשום פעם.

למה אני לא רואה סידור?

למה אני לא רואה?

שנייה,

הנה, אני מכניס סידור עכשיו, עוד שנייה

זהו, יש סידור.

אבל אין קפטר.

רגע, קפטר פה הוא תקוע, הוא לא רוצה את זה, בוא תקיע.

אל תגיד לפני.

חסי, יכולת לבוא עם גיבולים, אם הוא לא רוצה את הקפטר הזה?

יש גיבולים אצלכם, נכון?

רגע, תן לי רק כזה דקות.

אני כבר מסדר.

אני כבר מסדר, תשימו לב שמים נוראים שם.

אה, איך הגעתי לוויינטים, זו פעם נכון להביא?

דבי, מה איתך? יש סידור פה. יש סידור? פתרת? כן, כן. אפשר להביא סדרות? כן.

תגיד לו מה אתה רוצה לומר.

יש סידור. נו, הלאה.

אה, אה, סדרות. הנה, פה הבא פה, זה פה, הבא מקום.

עבדה במעלות,

אה, אה, עבדה.

עבדה בהיכל האושר במעלות.

מה תאריך היום? מה תאריך?

מה תאריך?

עבדה בסוף הלאהתי שלום.

מה תאריך היום?

מה תאריך? תאריך.

תאריך.

שני, שני. שני, שני.

שני ליאמרה,

שני, שני, שני.

אני פה פליייץ'?

יאללה, שתיים, שלוש.

שנייה לך רגע.

תפלמה.

אראלי.

איפה אראלי?

רק זה, סגל, סגל. סגל, איפה סגל?

איפה סגל?

אין לטלפון שלו, אין לי.

תני לי, הטלפון של נכנסת לסגל.

נקרא למנחם סגל!

מי נותן לי פלייילר אקונד?

אין לי פלייילר אקונד?

מי נותן לי פלייילר אקונד?

מי נותן לי פלייילר אקונד?

איתו אקונד?

על הסגל?

נכנסת לבחור.

איפה ביאתו ליהום איתו יצוא.

איפה יצר?

ואין לטלפון השם.

לשום הוויכון.

השם על גי איזרון.

אין, אין, אין.

תמידת אותו.

איפה ביאתו ליהום איתו יצוא.

איפה יצר?

ואין לטלפון השם.

ושומרותי הכל אשר בגללו מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך מלך אגב השעולות

וכן יזעקו פה וכיאבו וכיאבו וכיאבו וכיאבו וכיאבו וכיאבו וכיאבו וכיאבו וכיאבו וכיאבו וכיאבו וכיאבו וכיאבו וכיאבו וכיאבו וכיאבו וכיאבו וכיאבו וכיאבו וכיאבו וכיאבו וכיאבו וכיאבו וכיאבו וכיאבו וכיאבו וכיאבו וכיאבו וכיאבו וכיאבו וכיאבו וכיאבו וכיאבו וכיאבו וכיאבו וכיא�

מלך מלך מלך מלך, ומה חוזר בכל השולום?

מלך מלך מלך, שפר גדול מלך, ומלך מלך, ומה חוזר בכל השולום?

הלך מלך,

הלך מלך,

ומה תוצאי רכבי לשלום.

איי, איי, איי, הלך מלך,

שיתף רכבי לשלום.

הלך מלך, והחומת נושאי רכבי לשלום.

הכל לא ידעי איכות מי ידע, מי ידע שפה, מי ידע שפה,

הגדול לא ישגר שם.

הכל יוי ביטו, ויעקוי נשאר ביטו, ויעקוי נשאר ביטו, ויעקוי נשאר ביטו.

ויאכל יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יוי יו

ויעקוי יוימי ויעקוי יוימי ויעקוי יוימי ויעקוי יוימי ויעקוי יוימי ויעקוי יוימי ויעקוי יוימי ויעקוי יוימי ויעקוי יוימי ויעקוי יוימי ויעקוי יוימי ויעקוי יוימי ויעקוי יוימי ויעקוי יוימי ויעקוי יוימי ויעקוי יוימי ויעקוי יוימי ויעקוי יוימי ויעקוי יוימי ויעקוי יוימי ויעקוי יוימי ויעקוי יוימי ויעקוי יוימי ויעקוי יוימי ויעקוי יו

ויחל יואי מן, ויאי כבוד השכבתם,

ויחל יואי לשרטיך.

ויחל יואי מן, ויאי כבודו השכבתם.

ערב טוב.

בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמם ירוויח.

נלמד היום קצת על משה רבנו ועל כוחותיו המאוחדים ועל הכוחות שיש בנו,

אם נהיה חכמים ונשכיל להשתמש בהם.

כתוב ויהי בימים ההם, ויגדן משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם,

וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו.

רשי אומר,

וירא בסבלותם נתן עיניו ולבו להיות מצר עליהם.

במדרש

מעריך שם להפליא את מעשה משה,

ואמר שתי ציאות יצא אותו צדיק וכתב אותן הקדוש ברוך הוא זו אחר זו.

זאת אומרת, משה רבנו יצא מהארמון

של פרעה רק פעמיים,

ובשתי הפעמים האלה יצא רק לטובת אחיו.

בכתוב מספר בשבחו על כך,

ועוד כתוב, וירא בסבלותם.

מה זה וירא בסבלותם?

היה רואה בסבלותם ובוכה,

ואומר חבל לי עליכם,

מי ייתן מותי עליכם.

מרוב הצער, כשהוא היה רואה שמשעבדים את עם ישראל,

היה בוכה ומצר עליהם,

והיה אומר שהוא מוכן למות

על עם ישראל.

ומה היה עושה? היה נותן כתפיו ומסייע לכל אחד ואחד מהם. היו סוחבים לבנים,

והוא היה נכנס למרות שהוא היה נסיך

בבית המלכות.

היה מסכן את עצמו והולך ועוזר לאחיו.

הוא מניח את המעלה והמשרה שלו,

והולך ומיישב להם את סבלותם.

אמר הקדוש ברוך הוא,

אתה הנחת עסקיך והלכת לירות בצערן של ישראל,

ונהגת בהם מנהג אחים,

אני מניח את העליונים ואת התחתונים,

ואדבר עמך.

אם אתה הנחת את המעלה שלך,

את כל עיסוקיך האחרים,

עזבת הכול והלכת להסתכל בצרתן של אחיך,

עשית מנהג אחים,

גם אני אעשה כן,

אעזוב את העליונים והתחתונים ואדבר עמך.

זה מה שכתוב בפסוק,

וירא השם כי שר לרעות,

כשהקדוש ברוך הוא התגלה אליו בסנה,

אז כתוב, וירא השם כי שר לרעות.

מה זה הוא ראה השם שהוא שר לרעות?

ראה הקדוש ברוך הוא שהוא שר מעסקיו לרעות בסבלותם.

לפיכך, ויקרא אליו

מתוך הסנה.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא התגלה אליו בזכות זאת שהוא היה שר לרעות בסבלותם של עם ישראל.

בסיפורים האלה שמספרת לנו התורה על משה רבנו ועל תולדותיו של משה,

חכמים, זיכרונם לברכה,

הפליאו את העניינים לספר בשבחם,

ואמרו שעל ידם זכה משה רבנו לכל העתיד שלו שהיה משה רבנו.

המנהיג של עם ישראל שהנהיג אותם עד כניסתם לארץ

הוא מי שינהיג אותנו בעת ביאת גואל צדק.

יש מי שאומר שמשה רבנו הוא עצמו משיח שיגיע

באחרית הימים. מה שהיה הוא שיהיה, ראשי תיאום משה.

אז הקדוש ברוך הוא אומר, אני מניח את כולם

ואני

מדבר עמך.

בשביל מעשים כאלה שאינם חמורים כלל לפי דעתנו,

לתת כתף עם אחים שסובלים, זה נראה לנו לא כל כך

מעשה חמור במיוחד או מיוחד במיוחד.

האם אפשר לזכות כל כך לשכר כזה גדול?

אלא זה מפני שאנחנו מביטים על כמות המעשים וגדלותם.

אבל חכמים שהיו מסתכלים לתוכיות כל מעשה ומעשה,

בכל עסקם של חכמים היה לברר את הכוחות של כל אדם ואדם

ולמדוד את האדם עד כמה יש לו קניין

בכוחן של המידות,

הם שהפליגו בשבח מעשיו של משה וזיהו

בו את הכוחות הגדולים האלה והעצומים.

בשביל להבין את הדברים,

נראה מה כתוב במדרש בשופטים.

הפסוק,

לך אל נמלה עצל ראה דרכיה, וחכם אשר אין לקצין שוטר ומושל,

תכין בקיץ לחמה הגרה בקציר מההכלה.

מה ראה שלמה המלך עליו השלום

ללמד לעצל מן הנמלה?

חכמים אומרים,

הנמלה הזו שלושה בתים יש לה,

ואינה חיה אלא שישה חודשים.

מכל מאכלה אינו אלא חיטה ומחצה,

והיא הולכת ומכנסת בקיץ

כל מה שמוצאת חיטים וסעורים ועדשים.

ולמה היא עושה כן?

שאמרה, שמא יגזור עלי הקדוש ברוך הוא חיים,

ויהיה לי מוכן לאכול.

אמר

רבי שמעון בן יוחאי,

מעשה היה ומצאו בבור שלה 300 קור.

זו כמות אדירה של פי מיליונים ממה שהיא נצטרכת לאכול.

היא אוכלת בסך הכול חיטה וחצי

או סעורה וחצי,

ונמצא שם פי מיליון עם כמות.

אף אתם התקינו לכם מצוות מן העולם הזה לעולם הבא, אומר המדרש.

גם אתם, התקינו לכם מצוות מהעולם הזה לעולם הבא,

ותלמדו את זה מכוחה של הנמלה.

עוד פעם, הנמלה חיה שישה חודשים,

אוכלת שעורה וחצי,

חיטה וחצי, והיא אוספת

פי מיליונים, 300 קור זה כמות אדירה.

למה? שמה יגזור עלי הקדוש ברוך הוא חיים.

מה הסיכוי

שהוא יגזור עליה חיים יותר מחצי שנה,

אחד לטריליון?

למאה טריליון.

מה הסיכוי בכלל?

ואם יאריך את ימיה, כמה יאריך? פי שתיים.

זה כמו בן-אדם, חי 70 שנה, יחיה 140 שנה.

אז כמה היא צריכה?

שלוש סוערים.

אז מה היא אוספת פי מיליונים?

שולח אותנו שלמה המלך,

לכל נמלה עצל,

ראה דרכיה, מה חכם.

קורא שלמה המלך לנו עצלים.

והוא אומר, אם אתה רוצה להיות חכם,

לך תראה מה הנמלה עושה.

החכמים הלכו ובדקו ומצאו בכורה של נמלה כמות אדירה כזאת.

מה הלימוד מזה?

למעשה, המעשה של הנמלה הוא בלתי מובן, כאילו מעשה שיגעון,

כאילו היא אחוזת תזזית.

היא לא יכולה להפסיק.

היא לא נחה. ראיתם פעם נמלה נחה?

כל הזמן בתזוזה.

אלא חכמים רצו ללמד אותנו בזה את גודל העניין של כוח.

מה זה כוח?

כמה נורא העניין של כוח.

שמי שיש לו איזה כוח בעניין כלשהו,

אין גבול וקץ למעשיו היוצאים מן הכוח ההוא.

אין קץ וגבול לכוח הזה של אדם שטמון בו.

הכוח בעצמו הוא המכריח הכי גדול לכל פעולה.

בלי להתחשב עם שום הבנות, עם שום טעמים,

הכוח מפעיל את האדם.

יהיה הדבר מוזר בתכלית,

הוא לא יחדל בשום אופן להוציא את כוחו לפועל.

הנה רואים שנמלה כל כך חלושה.

יכולה בכוח של זריזות

להגיע לפי מיליונים ממה שהיא נצרכת.

כי יש לה את הכוח של זריזות.

ואפילו בספק הכי קטן,

של ביליונים-ביליונים, אחד חלקי ביליונים,

שיאריכו את ימיה,

ואפילו בפי שתיים, שזה בלתי סביר,

היא יכולה בכוח הזריזות שלה לאגור כמויות אדירות לבני אדם.

זה רוצה שלמה המלך שנלמד.

לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם.

תראה מה כוחו של כוח.

הכוח מניע את האדם בלי הפסקה.

זה דבר גדול שלימד אותנו שלמה המלך עליו השלום.

וזה מה שאנחנו רואים אצל משה רבנו.

איך זה באמת סמוכה יציאה מהארמון,

של מלך,

לראות סבל העובדים בבני ישראל?

בן אדם נמצא ברום העולם,

בביתו של מלך מצרים,

ששולט בכיפת העולם,

יוצא החוצה, ומה מטריד אותו? מה סובלים אחיו

וכמה קשה להם?

איך זה הוא לא פוחד מפרעו?

איך זה הוא מוחמיד את עצמו בסכנה והורג את המצרי?

כשהמצרי מכה עברי,

הוא הורג אותו ומסכן את חייו.

איך זה הוא בורח מחרב פרעו אחרי שהוא נתפס על זה,

וגר בארץ נוכרייה,

וקם נגד הרועים בארץ זרה ונוכרייה שהשליכו את הבנות

של יתרו

כהן מדיין לתוך הבאר,

והוא עומד מול כל הרועים, נלחם בהם ומציל אותם.

מאיפה הכוחות האלה?

מה זה?

אלא, מזה אנחנו דנים שמשה היה לו כוחות לכל עניינם.

היה לו כוח של מידה שנקראת נושא בעול.

להיות נושא בעול עם חבריו,

עם אחיו.

אתם רואים אחד תקוע בדרך, צריך להחליף פאנצ'ר? נושא בעול.

רואה אחד סוחף סלים כבד לו? נושא בעול, עוזר לו.

לא עומד מן הצד וממשיך.

נושא בעול זה בכל מצב. יש אנשים שיש להם כוח,

נושא בעול. כוח כזה היה למשה רבנו.

היה לו כוח לעשות משפט

ולשנוא אי-צדק.

עם הכוח הזה הוא נכנס למלחמה נגד המצרי.

מה זה נוגע אליך? שניים רבים, למה אתה מתערער?

ככה אומרים היום.

הוא לא יכול לראות אי-צדק.

יש לו כוח,

עשיית צדק

ושנאת עוול.

אז הוא נכנס

לתוך

המאבק הזה.

יש לו מידת הרחמים וההטבה,

כוח לרחם.

הוא רואה בנות מדיין בצער, מתעללים בהן, זורקים אותן לבאר בגלל שאבא שלהן כפר בעבודה זרה בסוף,

אז הוא נכנס לעימות איתן.

למי שיש כוחות כאלה,

אין לפניו שום חשבון.

הוא לא עשה חשבון,

פרעה

יכול להרוג אותי בגלל שאני הרגתי את המצרי.

הוא לא נכנס

לחשבונות מה יקרה, הוא רב עם רועים,

יכול להיות שאחר כך יתנכלו לו או יהרגו אותו.

אין לו חשבון.

הוא נכנס בלי חשבון.

למה?

כי יש לו כוח, והכוח הזה מפעיל אותו עד בלי גבול.

לכן משקיעה התורה לספר לנו את הסיפורים האלה, לדעת מה כוחו של מנהיג

מכוח מה קיבלנו את משה מנהיג

מזה שהיו לו כוחות,

והכוחות היו דוחפים אותו עד אין קץ.

להנהיג את עם ישראל 40 שנה במדבר,

כמו שהם מוגדרים בחכמים זיכרונו לברכה, טרחנים,

סרבנים,

ממרים,

היו טוענים עליו, יוצאים נגדו,

חושדים בו.

40 שנה הוא רץ לפניהם

כסוס שוטף במלחמה,

מתפלל לה'

עולה 120 יום

בלי אכילה ושתייה,

בלי שינה,

שלוש פעמים 40 יום.

כל הגזירות שהיו לכלות את עם ישראל בגלל העוונות שעשו, הוא נלחם ומוכן למות תחתיהן.

למרות כל מה שעשו לו, הוא מברך אותם תמיד.

לא יאומן כי יסופר. איש האלוקים, כמו שהוא מוגדר בפרשה, וזאת הברכה.

ואיך עוד סיבה הוא זכה להיות מנהיג?

אז כתוב שפעם אחת

הוא היה רועה צאן יתרו במדבר וברח לו גדי.

אומרים חכמים זיכרונם לברכה.

למי בוחן הקדוש-ברוך-הוא? לצדיק,

שנאמר, השם צדיק יבחן.

במה הוא בוחן אותו? במרעה צאן.

אף משה רבנו לא בחן אותו הקדוש-ברוך-הוא אלא בצאן.

אמרו ריבותינו,

כשהיה משה רבנו, עליו השלום, רועה את צאנו של יתרו במדבר,

ברח ממנו גדי ורץ אחריו,

עד שהגיע לחסחוס,

שם מקום.

ברח ממנו גדי והגיע לשם, כיוון שהגיע לחסחוס נזדמנה לו בריכה,

של מים.

ועמד הגדי לשתות.

כיוון שהגיע משה אצלו,

אמר, אני לא הייתי יודע שהוא רץ

מפני הצמא.

אמר לו, עייף אתה?

הרכיב אותו על כתפו והיה מהלך.

אמר הקדוש-ברוך-הוא, יש לך רחמים לנהוג את צאנו של בשר ודם כך?

חייך אתה תרעה את צאני ישראל.

זה מה שכתוב,

ומשה היה רועה.

זכה להיות רועה משה

בזכות הרחמים שלו.

אם אדם יכול להתייחס ברחמים גדולים כאלה לבעלי חיים,

לבני אדם,

על אחת כמה וכמה.

זהירות בצער בעלי חיים כזה,

אין זה אלא כוח של רחמים בשלמות כל כך גדולה.

הכוח הזה מחייב אותו בשיעור כזה שהוא ירוץ אחרי גדי אחד

לאורך דרך ארוכה

כדי להחזירו בחזרה לעדר.

וכשהוא רואה שבעצם הוא לא הבחין שהוא צמא,

אז הוא נושא אותו על כתפו להחזיר אותו בחזרה.

כאלה צדיקים ראויים לרעות את צאני,

אלה שמלאים רחמים, אלה שיש להם את כוח הצדק,

אלה שיש להם את הכוח

להיטיב ולהכיר טובה.

אלה כוחות שנמצאים באדם, ואותנו שולחים ללמוד את זה הם מנמלה.

נמלה יש לה כוח, כוח הזריזות מביא אותה לשיעורים.

לא יאומנו עד כמה אדם יכול להגיע.

גם דוד המלך נבחר מאחרי הצאן,

מאחר עלות.

גם הוא נבחן בצאן.

כשהוא היה רועה גם הוא היה מרחיק את הצאן למדבר.

על מי נטשת את הצאן? אומר לו אליאב אחיו.

למה הם היו הולכים למדבר?

אתם יודעים, למה הם היו רואים במדבר?

משום שהם לא רצו שיהיה גזל,

שהצאן לא יאכל משדות של אנשים,

ואז זה יהיה גזל.

אז היו מרחיקים,

מרחיקים מאוד.

לא צריך להתרחק, אפשר להגיע למקומות שיש הפקר.

אבל הגבול בין הפקר לבין שדה של אדם קרוב.

אי-אפשר לשמור כל כך על הצאן,

מכיוון שהיה להם כוח ההרחקה מן הגזל,

אז הם היו מתרחקים רחוק רחוק למדבר, אפילו שבמדבר קשה מאוד למצוא

מזון לצאן,

מכל מקום,

כוח ההתרחקות מן הגזל היה מרחיק אותם עד למדבר.

וכיצד היה עושה דוד המלך כשהיה מוציא את הצאן מהמכלאות?

היה מוציא אותם משם,

קודם כל את הקטנים,

כדי שהם יאכלו את העשב הרך,

אחר כך היה מוציא את הזקנים כדי שיאכלו את העשב הבינוני,

ובסוף היה מוציא את הצעירים

כדי שהם יאכלו את הקשים.

אז היה לו חשבון גם איך כולם יוכלו לאכול כמו שצריך.

מכל מקום,

כך נבחרים מנהיגים,

כך נבחרים הצדיקים,

וככה זוכה עם ישראל להנהגה כזאת

על-ידי אנשים כאלה.

יהודים יקרים,

בדור הזה אנחנו חסרים כאלה מנהיגים.

אין כאלה, לצערנו, שדואגים לטובת הציבור,

יש כאלה שדואגים לטובתם עצמם ולכיסא שלהם, שיהיה מרופד.

היום זה מאור צבי בכנסת,

יושבים שם ודואגים להעביר כאלה וכאלה דברים.

לא נוטשים חלילה את הכיסא,

אבל הציבור שלנו בעצם מסכן.

אנחנו היום

מדינה סוציאלית,

אבל בלי תנאים סוציאליים.

למעלה ממיליון עניים,

אנשים רעבים, חרפת רעב.

הרבה אנשים מתאבדים, אין אוכל.

למה?

כי אף אחד לא אכפת לו.

תקציבים, תקציבים, תקציבים, תקציבים, הכל מופנה לדברים,

אבל לא לפרט.

באופן כללי,

אף אחד לא מסתכל על אדם כאדם.

יש פה מצביעים,

הם יצביעו או לא יצביעו.

לפני הבחירות צריך לתת להם מה שצריך שיצביעו,

אחר איזה שקט, חמש שנים,

זהו.

עד הפעם הבאה הם ישכחו,

יהיה עוד פעם קטטה מהמנהיג הבא,

וככה אנחנו נסחבים

הלאה והלאה והלאה.

בחול המועד פסח, אם ירצה השם,

ובלי נדר,

אנחנו הולכים לעשות כנס גדול באצטדיון במתגן, 42,000 איש.

בכנס הזה אנחנו נעשה סקירה,

אתם יודעים שזה בדיוק שבועיים לפני החגיגות

של 60 שנה למדינה.

ואנחנו נעשה סקירה שם מה עשתה המדינה במשך 60 שנה.

ואנחנו גם נציג שם מה עשה עולם התשובה ב-30 שנה.

ואנחנו נראה שעולם התשובה הצליח ב-30 שנה לעשות יותר.

ובדיוק הפוך,

המדינה לא הצליחה להרים את הציבור והתושבים.

אמנם יש מדינה יפה,

יש כבישים מפותחת, הכול, בניינים, גורדי שחקים אפילו.

אבל מבחינת

האישי של היהודים שיושבים כאן,

חוץ מזה שהבטיחו לנו שיהיה לנו ביטחון פה,

אז 30 שנה אנחנו לא ניצחנו אפילו מלחמה אחת.

אבל חוץ ממה שהבטיחו לנו ביטחון, אז מה בעצם יש פה?

מה יש פה?

אין ביטחון אישי, אין ביטחון צבאי.

אין ביטחון ברמה כזאת שאתה יכול לגמור את החודש אפילו.

ובעצם, מה קיבלנו פה?

את הניתוח הזה ב-42,000 איש יהיה מעניין לראות ולשמוע.

מכינים משהו יפה.

כדאי להיות שם.

מכל מקום אני רוצה להגיד לכם רק דבר אחד, יהודים עיקריים.

אם אנחנו היינו ערים אחד לשני,

וכל אחד יש לו כוח, אין אדם שאין לו כוח.

אם כל אחד היה מנצל את הכוחות שלו באמת,

לא לעצמו רק,

אלא לזולתו, כמו שהקדוש ברוך הוא בעצם רוצה שעולם חסד ייבנה.

כשם שהקדוש ברוך הוא ברא את עולמו בחסד,

אף אחד לא חייב אותו, הוא לא חייב לאף אחד.

וכל מה שהוא ברא את עולמו זה בשביל להיטיב לבריות.

וברא אותו, מושלם את העולם.

חוץ מזה שאנחנו הורסים אותו בידיים,

בגלל מידות וכוחות שליליים שיש בנו.

אבל העולם נפלא, יש חמצן בכל מקום, לא חסר,

יש מים,

יש אוכל, זה מכביר, יש פירות, יש ירקות,

יש נוף,

יש בעלי חיים,

דברים נפלאים,

ים, טשיים, פרחים,

בריחות טובים,

שמיים טחולים, קצת עננים מדי פעם טפטוב,

כנרת בצער.

אבל

הקדוש-ברוך-הוא ברא את עולמו בחסד,

והוא רוצה שגם אנחנו ננהיג אותו בחסד,

שנתחסד

אחד עם השני.

השאלה איפה אנחנו מפעילים את הכוח הזה שלנו, אם יש לנו,

את הכוח הזה של לתת לזולת, להעניק לזולת.

ומהי ההענקה הכי גדולה שאדם יכול להעניק לזולת? אתם יודעים מה זה?

כולם יודעים שלהעניק לזולת, הדבר הכי גדול זה להעניק לו חיים.

אם חלילה אדם עומד לשווק חיים

ובא אחר

ונותן לו חיים, מציל אותו,

מחיה אותו,

מרפא אותו,

זה דבר גדול. כולנו יודעים להעריך מה זה הצלת נפשות.

אבל יש דבר יותר גדול מזה,

לא רק להציל חיים פיזיים,

אלא להציל חיים רוחניים.

חיים רוחניים, פירושו של דבר,

שאדם שכבר הגיע לעולם,

וכשיצא מפה יהיה לו חיי נצח לעולם הבא,

שבעצם זו התכלית

שבשבילה בא אדם לעולם הזה.

אדם לא בא לפה בשביל לאכול, לשתות,

לנוח, לעבוד,

לאכול, לשתות,

לנוח, לעבוד,

לאכול, לשתות,

לנוח, לעבוד,

עד בלי די, עד שהוא יהיה זקן,

ולקבל פנסיה, עכשיו יש פנסיה, אתם יודעים, חוקקו חוק שאפשר לקבל פנסיה סוף-סוף,

ולמות בכיף.

זהו.

אז או שהוא מת עני או שהוא מת עשיר,

או שהוא מת שבע או שהוא מת רעב,

או שהוא מת בגיל צעיר או בגיל מוגר,

אבל בשביל מה הוא היה כאן?

בשביל מה הוא היה כאן?

מה הוא עשה?

וכי אתם חושבים שמי שנפטר שוכב בקבר ודופק לשכן

והם מספרים סיפורים, מה היה?

מה הוא עשה כאן?

אם אין לו שארית ואין לו זכר ואין לו המשך,

מה נפקא מינא?

מה זה משנה אם הוא חי שעה,

שנה, מאה שנה?

אם היה עשיר, עני, בריא או סובל.

מה זה משנה?

הרי ברגע שהוא יוצא מכאן,

אם אין המשך,

לא היה ולא נברא.

אז למה הרגשות והצער ומצפון וכל הדברים? מה, מה, מה,

מה זה?

אלא כל המטרה של ביאתנו לעולם זה לא הגוף הזה שנטמן בעפר. הגוף רק נטמן בעפר.

אלא המטרה שבאתנו לעולם זה הנשמה שמדברת עכשיו, והנשמות האלה ששומעות עכשיו.

זה הנשמות, הן נמצאות בתוך גוף.

אבל הנשמות האלה הן נצחיות,

ובהן יש את הכוחות,

את כל מה שלמדנו עכשיו.

הכוחות לא בגוף, הגוף זה בשר, בשר כמו שניצל.

שניצל אין לו כוחות.

הכוחות הם רוחניים,

הכוחות לא מתים,

האדם לא מת.

הנשמה קיימת.

הוא רק עובר מתוך הגוף

לעולם שממנו הוא בא.

ואז שואלים אותו, עם מה באת ומה הבאת?

ואז מה יגיד?

הבאתי שוברים מהשקם.

הייתי בקניון כוכב הצפון במעלות תרשיחא.

קניתי לפני ההרצאה ביסקוויטים.

מה הוא יגיד?

מה עשית שם?

אז להציל אדם כזה זה דבר גדול מאוד.

שלא יחשוב שהעולם זה בשביל עוגיות, בשביל בייגלה.

בוש בשביל בייגלה אחד כמעט מת, אתם זוכרים?

שבוש בלע איזה בייגלה נתקע לו, כמעט מת, נשיא ארצות-הברית?

בלי טילים, בלי מימן, בלי פצצות, בלי אל-קאעידה, בלי שום דבר.

עם בייגלה אפשר למות.

מכל מקום,

מצווה גדולה להציל יהודים.

אז אם להציל פיזית, כולם מבינים,

אז להציל רוחנית אין דבר יותר גדול מזה.

ממילא אם אדם זוכה להכיר שיש בורא לעולם שמנהיג לכל הברואים

ויש לו ביטחון בשם יתברך,

אז גם אם מצבו הפיננסי הוא לא כל כך מזהיר,

מי שבוטח בשם לא חסר כלום.

זאת אומרת, אדם שנמצא בבית-החולים

הוא בטוח שהוא במצב הכי בטוח שהוא לא ימות.

למה?

כי יש לו משגיחים,

כל כמה דקות נכנסים, מבקרים אותו, מסתכלים אם האינפוזיה עובדת, הכול בסדר, הוא מחובר לכול.

אומנם הוא לא אוכל סעודות במסעדה,

זה רק אינפוזיה שחודרת ישר לעורקים ומספקת לו את המזון, את האנטיביוטיקה,

אבל הוא יותר בטוח כשהוא מרגיש שהוא בבית-חולים.

אנחנו במצב הרבה יותר טוב, אנחנו מחוברים לקדוש ברוך הוא באינפוזיה, מקבלים מנו נשמה, נושמים כל הזמן, כל המערכות מתפקדות.

אם הגענו לבית-חולים אנחנו כבר בבעיה, אנחנו בסכנה,

כי האינפוזיה הרוחנית שלנו כבר לא עובדת, לא מטפטפים לנו מלמעלה,

כל כך הרבה.

אז הגענו למצב שצריך להבהיל אותנו לבית-חולים, זה כבר בעיה.

אבל העולם הפוך,

אדם מרגיש ביטחון בבית-חולים במקום להרגיש ביטחון

כשהוא יונק מהקדוש-ברוך-הוא את החסד כל הזמן.

להכיר לאדם את מצבו בעולמו זה ולתת לו את הביטחון בכל מצב,

זה הדבר הגדול ביותר.

אדם שחי עם אמונה

בבורא עולם, ויש לו ביטחון בבורא עולם,

אדם כזה מאושר כל ימי חייו, בין אם יהיה לו או לא יהיה לו,

בין אם יהיה לו מעט או יהיה לו הרבה, בין אם יהיה בריא או חולה,

הכול הוא יודע שזה טובת הבורא עליו לפי מצבו הרוחני.

אם הוא לא 100%,

אז הקדוש-ברוך-הוא מעורר אותו על-ידי איסורים.

אם הוא 100%,

הקדוש-ברוך-הוא לא יעורר, אין מה לעורר אותו.

אדם שהוא ער לא צריך להשכים אותו, הוא ער.

אדם שהוא ישן צריך להשכים אותו.

אז לכן מי שהוא ער במצוות לא צריך לעורר אותו, הוא ער.

יש לו כוח של מצוות, הוא כבר נמלה.

הוא לא מפסיק,

הוא זריז בעבודת השם כל הזמן ללא הפסקה.

אבל אם הוא ישן,

מדי פעם נותנים לו איזו זריקת עדות, מה שנקרא, איזה ייסורים,

איזה תסבוכת קלה, איזה חובות כאלה,

כל מיני דברים כאלה שיאותתו לו,

שלא הולך חלק כמו התוכניות שלו.

יש מחסומים בדרך,

הוא צריך לבחון למה זה.

אדם שלא מחובר לתורה ולמצוות לא יכול לפרש את זה.

הוא תולה את זה באנשים שהציקו לו, הפריעו לו, לא הבינו אותו, לא שמעו לו, לא עשו את מה שהוא ביקש.

הוא תולה את זה באנשים.

זה לא אנשים, אנשים זה שליחים,

אנשים זה מלאכים, שלוחים,

והם עושים בעצם את מה שנגזר עליך.

אז או שמזמנים לך אחד שהוא טוב, או שמזמנים לך לא טוב.

הכול תלוי איך אתה כלפי שמים.

אז ההצלה הכי גדולה, רבותי,

זו ההצלה הרוחנית שאפשר להציל את היהודים.

יש לנו הרבה סכנות לפנינו כרגע.

אתם יודעים שהאיראנים מאיימים עלינו בהשמדה ממש.

זה לא חדש.

בפרס, מי שזוכר, היה שם אחד, קראו לו אחשוורוש,

והיה שם אחד המן,

והם אמרו להשמיד, להרוג את כל היהודים.

המן ואחמדינג'אד זה אותה משפחה.

וגם הוא אומר להשמיד את כל היהודים, ואין זכות קיום למדינת ישראל ולעם ישראל,

ולזרוק אותם לים.

הם מתכוונים לזה ברצינות.

גם הסורים,

הם מוכנים לגלוש קצת עד לכנרת ואחר כך לעשות את זה. אם זה לא עכשיו, אז יותר מאוחר.

אף אחד מסביבנו לא דואג לנו, באמת לא חושב עלינו ברצינות.

אפילו האמריקנים הפקירו אותנו בעת האחרונה,

והם עם ציר הרשע פתאום עושים שלום.

אותנו הם מנתקים,

ועם איראן וסוריה הם עושים שלום,

כי האינטרס שלדלק, לדלק יש ריח משקר,

ובפרט כשהחבית עולה ל-60 דולר,

100 כבר?

יואו, איפה אני אוחז?

אז אם זה כבר הגיע ל-100 דולר, 140, 130,

אז האמריקנים צריכים להבין את הרמז.

עולה להם הרבה להשקיע בישראלים,

אז יותר כדאי להשקיע שם בכל החבר'ה.

ומי שלא מבין את הטקטיקה, אז אני אסביר לכם קצת.

אף אחד לא רוצה את טובתנו.

אתם יודעים,

המדינות הגדולות,

טוב להן שיש מלחמות בעולם.

הן פשוט מתפרנסות מזה.

האמריקנים מוכרים לנו נשק וציוד להתגונן.

הרוסים מוכרים לצד השני.

מעצמות-העל מתפרנסות מזה.

אם הסכסוך ייגמר באמת, מה הם ימכרו?

חומוס הם לא מוכרים, רק בישראל מוכרים חומוס.

אז מה הם ימכרו?

אז הם צריכים למכור מטוסים, טנקים, עניינים, זה.

אז זה טוב שיש אקשן כל הזמן, אבל הם צריכים לדבר על שלום, כי זו דמוקרטיה וזו מעצמת-על, והם רוצים כאילו להשכין שלום.

אבל כשבהם פוגעים איזה משהו קטן, כשהם מורידים להם שני בניינים,

אז הם תוקפים את אפגניסטן,

הם תוקפים את עיראק,

הם יוצאים למלחמה, מה זה מלחמת זעם?

בלי הפסקה.

אנחנו מותקפים מכולם, יורים עלינו טילים, קסאמים,

כל זה אנחנו צריכים להבליג.

מה פתאום?

אנחנו צריכים להבליג.

מה, איפה הצדק? איפה כוח הצדק?

יש צדק אמריקני לאמריקנים,

ויש צדק כלפי ישראלים או יהודים, זה שונה.

יש לי קלטת

שקוראים לה

הכול שווים.

יש שווים יותר ויש שווים פחות,

אבל המכנה המשותף שווים.

גם בישראל יש שווים יותר ויש שווים פחות.

אז ככה האמריקנים דנים את העולם.

ממילא מתפרנסים מהבלאגנים.

יש כאלה שאומרים שאפילו יש קונספירציה עולמית,

שהם יוזמים גם חיכוכים בין מדינות והכול, בשביל שאפשר יהיה למכור.

אבל מכל מקום שום דבר לא כמו שנראה. מי שחושב שמה שהוא רואה והוא שומע זה משהו באמת,

אז הוא תמים ונאיבי, הוא עוד גן ילדים.

מי שהוא פיקח יודע למה המהלכים הם כאלה ואחרים.

מכל מקום, אני רוצה להגיד לכם רק דבר אחד. דבר אחד שקוף וגלוי וברור,

ושם אין נסתר ואין נפתל,

זו תורת ישראל שאומרת בדיוק

אם תעשה כך וכך תקבל כך וכך, ואם לא תעשה תקבל כך וכך.

ואדם יכול לבחון את הדברים אחד לאחד.

מי שזכה לשוב בתשובה והולך בדרכי ה' בשלמות,

בתום,

לא תמים, בתום, בשלמות,

אדם כזה זוכה לראות בהשגחת ה' יתברך על כל צער ושער.

אם הוא עושה את זה חפיף דליל, אז הוא גם רואה בהתאם.

אם הוא לא עושה כלום,

אז זה תלוי.

אם הוא רשע גמור, אז הוא יכול להצליח בגדול,

כי משלמים לו את כל שכרו בעולם הזה.

ואם הוא לא כל כך רשע, או ככה קומסי-קומסם,

אז הוא יקבל גם איסורים וגם הצלחות.

תלוי לפי מה שהוא.

רק תורת ישראל יכולה להדריך אותנו.

היא החזיקה אותנו 3,300 שנה

בלי צבאות-על,

בלי כוחות גדולים,

שום דבר.

הלוחמים הכי גדולים שלנו, אתם יודעים מי היו?

אנשים בודדים.

אברהם אבינו נלחם עם כל העולם כולו,

עם נמרוד שמלך בכיפת העולם.

הוא אמר שיש אלוקים,

ונמרוד היה עובד עבודה זרה ומכחיש אלוקים,

וכל העולם היה כזה, ועומד בן-אדם אחד שקוראים לו אברהם ומנצח את כולם.

משליכים אותו לכבשן האש והוא יוצא חי.

כי הקדוש ברוך הוא אומר, כמו שאמר למשה רבנו,

אתה יחיד בעולמך ואני יחיד בעולמי.

גבריאל המלאך רצה

לרדת להציל את אברהם אבינו מכבשן האש.

אמר לו הקדוש ברוך הוא, לא, אני יורד בכבודי.

הוא יחיד בעולמו ואני יחיד בעולמי.

נאל יחיד להציל יחיד.

זה אברהם אבינו. אברהם אבינו יצא להילחם נגד ארבעת המלאכים שניצחו את חמשת המלאכים,

לבד

עם דמשק אליעזר.

ואיך הוא ניצח אותם?

עם חול.

שמעתם מלחמה עם חול?

בגן אני יודע שיש בארגז חול, ילדים

זורקים אחד על השני חול.

אבל אברהם היה בן-אדם רציני, אברהם אבינו.

איך הוא הולך למלחמה עם חול?

אתם יודעים איזה מדינות זה היה?

זה היה פרס,

זה היה סוריה,

זה היה ירדן,

וזו הייתה עוד מדינה אחת שהייתה מורכבת

מהרבה גויים.

בקיצור, כמו שאתם רואים במפה היום,

כל זה נלחם נגדם, אברהם אבינו, עם חול.

ארטילריה של חול היה לו.

מה פירוש ארטילריה של חול?

כתוב שהוא היה משליך חול, זה הופך להיות כידונים וחצים.

שמעתם על תרגיל כזה?

אם היו ממציאים מכונת ירי שיורה חול

והורגת אנשים,

אין דבר יותר חסכוני מזה.

אבל מי שיודע מה זה הוריקן,

יודע מה זה הוריקן.

מה זה הוריקן?

חול,

עם ונטילטור.

זה מסתובב מהר, 320 קמ״ש חול,

וזה מפרק ערים שלמות.

עם הוואקום,

עיר שלמה עליהם.

אז אברהם אמר, רק השבוע אתה יודע, אין לי כוח בשבילי,

אם אני אזרוק חול אתה תפעל את הבנתא,

הוא זרק,

השם הפעיל,

ריסס את כולם, חיצים וכידונים.

החשמונאים יוצאים נגד יוון,

משפחה, אבא זקן,

חמישה בנים נלחמים נגד יוון ומנצחים. שמעתם על דבר כזה?

איפה יש דבר כזה?

רק בעם ישראל.

יחידים.

יהושע בן-נון,

שמש בגבעון-דום, ירח מעמק הילון, מעמיד את הירח והכוכבים וממשיך להילחם.

שמעתם דבר כזה?

זה עם ישראל. מכוח מה?

מכוח התורה.

מי שמחובר לקדוש ברוך הוא, מחובר לחיים. מי שמחובר לחיים, יש לו הכול.

איך 3,300 שנה העם הזה נשאר?

3,300 שנה, כל העולם נגדנו.

איך הוא נשאר?

רק מכוח התורה הקדושה.

עכשיו תבינו,

כשמצילים יהודי,

כשמכירים לו את ה' יתברך,

כשהוא חוזר בתשובה והולך בדרכי ה',

אין מתנה יותר גדולה, זה יותר מחיים.

זה לתת לו חיי נצח.

חיי נצח לתת לו, אין דבר יותר גדול.

לכן, ארגון שופר, הארגון שלנו, ברוך השם,

למד את המשל של הנמלה טוב מאוד,

טוב מאוד,

ואנחנו מייצרים זכויות לאין שיעור,

ממש

בשיטה ששלמה המלך לימד אותנו,

לך אל נמלה עצל,

ראה דרכיה בחכם.

אני נותן פה דרשה עכשיו, אתם יודעים,

יש פה מאות אנשים שמקשיבים.

כרגע ההרצאה הזאת משודרת באינטרנט לכל העולם.

יש אלפי יהודים כרגע שמסתכלים עלינו ועליכם.

מייד אחרי זה זה הופך להיות קלטות,

זה הופך להיות דיסקים,

וזה בשידור חוזר מהערב, כשתחזרו הביתה תוכלו לראות באינטרנט בשופר.net את עצמכם מחדש,

וזה בשידור חוזר לנצח.

זו הרצאה אחת.

שכפלנו,

שעתיים של תורה,

לנצח.

זו השיטה של הנמלה.

בלי הפסקה.

הכוח,

שבלי הפסקה,

לא כמו תל-אביב,

אלא לא הפסקה,

הם הולכים לישון,

לפנות בוקר, או ביום הם יושבים, אני לא יודע מה הם עושים שם.

בלי הפסקה.

הוצאנו עד היום 15 מיליון קלטות,

דיסקים,

DVD, וידאו.

חילקנו חינם לעם ישראל.

אתם יודעים כמה זה מייצר שעות של תורה?

מיליונים, מיליונים, מיליונים של שעות של תורה שלא מפסיקים, כל הזמן נגן.

אנשים נוסעים במכוניות, בבתים, באינטרנט, בכל מקום, כל הזמן, מנגן, מנגן, מנגן, מנגן.

אנחנו הולכים לישון וזה מנגן, מנגן, מנגן, מנגן. אנחנו ישנים פה, בארצות-הברית,

ערים, שומעים.

אנחנו קמים פה, שומעים שמיש עינים. כל הזמן מנגן, מנגן, מנגן. בלי הפסקות.

זה מה שרוצה שלמה המלך.

מה אומר שלמה המלך?

תעשו כמו הנמלה,

תרבו במצוות בעולם הזה, שיהיה לכם העולם הבא.

יש אנשים שמסתפקים

במצווה יומית, שתי מצוות יומיות,

שלוש, מבסוטים.

היום זכיתי לעשות מצווה.

אוי ואבוי, תראו לך חיים 24 שעות, מה אתה עושה?

עושה מצווה.

מה זה מצווה?

חי? 24 שעות?

בן אדם מגיע לעולם האמת, אתם יודעים במה מלבשים אותו? מהמלבוש שלו בעולם האמת.

יש מלבוש, קוראים לו חלוקה דה רבנן.

המלבוש הזה זה לבוש מהמצוות שלו, מה שהוא עשה כל ימי חייו.

זה הלבוש שלו.

אחד מגיע לעולם האמת, הוא עשה כל יום מצווה שתיים.

אתם יודעים איך הוא יעמוד בפני הקדוש ברוך הוא?

עם אצבעוני.

אתם יודעים מה זה אצבעוני?

זה החייטים שעושים תפירה, יש להם פה איזה אצבעוני כזה, מתכת?

אתם לא מכירים את זה כבר בטח.

מכירים? נשים מכירות.

אצבעוני.

יש כאלה, יעמדו רק עם גרביים.

זה כל החלוק הדרבנן של השואה עשה בחיים שלי.

אולי יהיה לו עוד פומפון.

נותנים לאדם חיים?

הבן אדם מבזבז את החיים.

אז לכן אני אומר, יהודים יקרים, תהיו ערים לא להפסיד את החיים. יש לכם כוחות. אין פה אחד שאין לו כוחות.

כל אחד יש לו כוח יותר בו...