טבריה - טבריה בית פרטי

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמם ירוויח

בהגדה של פסח למדנו

אילו לא הוציא אותנו הקדוש ברוך הוא,

אילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים הרי אנו בנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעו במצרים

כמה מעלות טובות למקום עלינו

אילו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים, דיינו.

אילו עשה בהם שפטים ולא עשה באלוהיהם,

דיינו.

מה זה דיינו?

מספיק לנו.

אפילו כשאדם צועק דיינו,

דיינו,

דיינו, 15 פעם, דיינו, דיינו, דיינו.

מכל מקום,

הקדוש ברוך הוא לא מתחשב עם הדיינו.

אנחנו מסתפקים במעט והקדוש ברוך הוא לא מסתפק במעט.

אלא הקדוש ברוך הוא כשנותן מתנות,

נותן אותן בשלמות.

והוא נותן אותן לפי ההשגה של הקדוש ברוך הוא ולא לפי ההשגה של המקבל של ישראל.

יש נותן המתנה,

יש המקבל.

הנותן זה השם, המקבל זה ישראל.

ההשגות של עם ישראל זה דיינו, מספיק, מספיק.

ההשגות של הקדוש ברוך הוא זה בלי גבול.

הוא נותן, נותן, נותן.

ובאמת אחרי כל מה שנותן הקדוש ברוך הוא אין שום דבר מיותר במה שהוא נתן

לפני כן אמרנו דיינו

אחרי שקיבלנו רואים שבלי זה באמת אי אפשר היה

כמו שאנחנו אומרים אילו קירבנו להר סיני ולא נתן לנו את התורה

דיינו

אתה מגיע עד הר סיני ולא מקבל את התורה ואתה אומר

דיינו מספיק, בלי תורה גם מספיק

איך היום אנחנו יכולים להבין את זה, כשנגיע להר לא נקבל את התורה וזה מספיק?

היום כשאנחנו חיים על פי תורה ויודעים מה זה תורה, יודעים מה ערכה של תורה ומה זוכים בזכות התורה,

איך אפשר היה להגיד דיינו?

היום ברור שבלי זה אי אפשר

אלא מה? צריך להבין שכשעם ישראל הגיעו להר סיני

ועוד לא קיבלו את התורה.

על מה הם אמרו דיינו?

הם אמרו את זה שאם היו מגיעים להר סיני הייתה להם השגה אחרת.

לא השגת התורה, אבל השגה אחרת.

שההשגה הזאת כבר הייתה עלייה גדולה מאוד כיוון שהם הזדככו ב-49 ימים

ויצאו במ״ם ט שערי טומאה ונכנסו ל-49 שערי קדושה.

ממילא ההשגה הזאת היא כבר השגה גדולה מאוד והיו יכולים להגיד דיינו.

אבל היום כשאנחנו מדברים אחרי נתינת התורה אי אפשר להגיד דיינו.

וזה גוף החסדו של הקדוש ברוך הוא,

אף על פי שהטבע של האדם

שהוא נותן למקבל מסוים משהו,

הוא לא רוצה להרגיל אותו למשהו יותר ממה שהוא רגיל.

לדוגמה,

אם יבוא אדם וידפוק בו בדלת ויבקש צדקה,

אז בעל הבית לא ייתן לו 50,000 שקל.

כי אם הוא יותן לו 50,000 שקל הוא יבוא כל יום.

אז נותנים 5 שקלים, 10, 20, 50 שקל,

100 שקל.

אבל הוא לא הרגיל אותו לנתינה מה שהוא לא מסוגל אפילו לעכל.

אבל הקדוש ברוך הוא לא כך.

גם לאדם שאין רצון לקבל ממנו הוא פותח לו את הרצון בשביל שיקבל.

פותח את ידיך

ומשביע לכל חי שיהיה לו רצון.

אין לו אפילו רצון לקבל.

הקדוש ברוך הוא פותח

את היד,

אבל לפני כן הוא פותח לך גם את הרצון לקבל.

כי אם לא, לא רוצה לקבל. הוא אומר דיינו.

אתם שומעים דבר כזה?

כמה הקדוש ברוך הוא רוצה לתת?

הקדוש ברוך הוא רוצה לתת נחלה בלי מצרים, בלי גבולות.

אבל הבן אדם מסכן, לא יודע אפילו מה רוצים לתת לו, לא רוצה.

בוא, תעשה, לא, לא.

בוא תשמע, לא, לא, לא.

לא, עזוב, אני ממקום אחר כבר קבעתי.

לא יודע מה הוא מקבל אפילו.

לא רוצה.

הקדוש ברוך הוא פותח את הרצון.

ובפרט ברוחניות,

שבזה אין הגבלה בכלל.

כמה שתבקש מהקדוש ברוך הוא,

תקבל.

אם תראה לקדוש ברוך הוא שאתה רציני,

שאתה באמת רוצה לקבל,

וגם כשעלית מדרגות, רואים שאתה מטפס, מטפס, רוצה, רוצה.

מבקש עוד,

נותן בלי הגבלה.

יש דרגה מסוימת שאדם מגיע,

שכבר פותחים לו את הכול.

לא צריך לבקש יותר.

כמו משה רבנו, בכל ביתי נאמנו.

לא צריך יותר לא לבקש, לא לשאול שום דבר, זה הכול. תסתובב, תעשה מה שאתה רוצה בכל העולם.

קח את המפתחות, סע.

ברוחניות, תזכרו, מה שמבקשים מהקדוש ברוך הוא נותן.

אבל תראה לו גם שאתה מתכוון להשתמש בכל מה שאתה מקבל

לעבודתו יתברך.

עכשיו, מה שכתוב,

אילו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים, דיינו.

אנחנו יושבים במצרים, משועבדים לפרעה, משועבדים למצרים,

מקבלים מכות כל היום,

הורגים את הילדים,

משקעים אותם בטיט,

בלאגן, בלאגן.

אז אילו הוציאנו ממצרים, דיינו.

עזוב אותי, שפטים למצרים, מכות, תן להם, אל תיתן, תן לי לצאת, תשחרר אותי, עזוב.

זה כאילו אחד אומר,

בצוהר 25 שנה, פתאום בא מישהו,

אומר לו אני יכול לשחרר אותך אחרי חמש שנים.

בל תשחרר אותו,

אומר לו לא, לא, אני לא יוצא,

עד שאני אראה שתעשה שפטים בכל השב״ס.

אחרי שאני אראה שתעשה בהם שפטים אני אצא.

שמעתם פה על מישהו כזה, אפילו הכי שונא,

אומר רק תשחרר, תן לי לעוף מפה, תן לי לעוף, בלי נעליים, בלי בגן, תן ללכת.

אז איך זה,

עם ישראל, אילו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים, דיינו.

מה זה דיינו? סתם ככה, מי מחכה עד שיראה שפטים?

אז אומרים דיינו, אנחנו היינו מסתדרים גם בלי זה.

אבל הקבוצה הזאת הוא החליט, לא.

אני מוציא, אבל אני מוציא בגדול.

אני לא מוציא בקטן,

בגדול.

כשאדם דוחק לו השעה והוא רוצה להינצל,

אז הוא לא מעניין אותו אם יש שפטים.

אבל מי שדעתו רחבה,

הוא לא דחוק, הוא לא לחוץ, יש לו דעת ונפש רחבה,

הוא מחפש גם שיהיה כבוד שמיים ביציאה.

הוא רוצה שיציאה תהיה עם כבוד שמיים,

שיהיה פרסום ליציאה,

שיהיה קידוש השם ביציאה.

כי השם יתברך שונא עוולה,

עוולה, והקב' ברוך הוא נוקם אל נקמות השם מכל עושה רע,

כדי שיתגדל כבוד שמיים,

שלא יהיה חוטא נשכר,

מקבל שכר החוטא,

אלא שיראו כולם שהקב' ברוך הוא פורע.

אז לכן לא מספיק

בלהגיד דיינו,

צריך גם שיעשה בהם שבטים.

אילו עשה בהם שבטים ולא עשה באלוהיהם, דיינו.

טוב, בסדר, לא צריך להמתין. קיבלו חלע.

עכשיו מה,

חכה גם שהאלוהים שלהם יקבלו מכות,

שיישרפו באש,

שייטוצו,

שיימסו.

אבל גם זה מקוצר רוח.

אבל מי שדעתו רחבה צריך להשתוקק בכל ליבו

שכל הילידים כרותי כרתון

ושיתבחר השקר והעבודה הזרה מן העולם.

אז אנחנו לא צריכים להסתפק בדיינו, אנחנו צריכים לשאוף

שגם יהיה שפטים, שיהיה פרסום ויהיה קידוש השם, וגם שכל הילידים כרותי כרתון.

כמו שכתוב,

למה נקרא פתאום ברעמסס?

פתאום

פי תהום בולעו

למה עשה הקדוש ברוך הוא שכל מה שהיו בונים היה פי, תהום, בולעו?

היו בונים, בונים, בונים, והכול נפתח ונבלע. למה?

אמרו, מפני שבנו בית לעבודה זרה.

והקדוש ברוך הוא רצה לזלזל אצל עם ישראל את העניין של עבודה זרה שאין לה כוח.

בונים לכבודה והכול מתמוטט.

והיא לא יכולה לעזור בבנייה.

אז זה מזלזל בעיני ישראל.

לכן,

פי תהום בולעו, כל בית שבונים לעבודה זרה, שלוע מתחת לים.

כן.

וזה שלא יפלו בחמישים שערי טומאה ישראל, לכן עשה שנבלע יסוד למטה.

גם מה שאנחנו אומרים,

ולא הרג בכוריהם, דיינו.

בסדר, אנחנו נצא במצרים בלי להרוג את הבכורים שלהם.

דיינו.

גם זה מקוצר בינה.

כי מי שדעתו רחבה רוצה שתתברר השגחה פרטית באופן מרעיש ומפליא, כמו שהיה במכת בכורות.

כל העולם רואה שהקדוש ברוך הוא יכול להבחין בין טיפה

לטיפה מי בכור ומי לא בכור ולהרוג את כולם כהרף עין בבת אחת.

זה השגחה פרטית. אין טבע, יש בורא לעולם שמשגיח בכל הברואים ויודע מה נעשה בחדרי החדרים.

אז זה לא מספיק שלא יעשה בבחוריהם.

צריך שיעשה,

בשביל שיהיה ניכר השגחה פרטית.

ואז ממילא, תקשיבו טוב, יש פה בכורים?

יש פה בכורים?

כן, יפה.

הנה, שני בכורים.

גם אתה, שלושה בכורים.

ובכן,

מה ילמדו הבכורים מזה?

אם יש השגחה להרוג את הבכורים של מצרים,

אז ודאי שיש גם השגחה על הבכורים סתם.

ובוודאי על הבכורים של ישראל.

הבכור הוא קדוש, מרחם.

שלא יפחדו הבכורים לעסוק ברוחניות כרבי שמעון בר יוחאי.

רבי שמעון בר יוחאי לא עבד.

הוא אמר, זכה מלאכתון העשית על ידי אחרים.

הרבה עשו כרבי שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידם.

אבל מעט כן עלתה בידם.

אבל מישהו בכור יכול לעשות כמו רבי שמעון בר יוחאי.

למה? הנה, הופלו כל הבכורים של ישראל לטובה ונתקדשו.

אז לכן יכול להיות עוסק ברוחניות כרבי שמעון בר יוחאי.

ויעשו קל וחומר ממידה רעה למידה טובה שהיא מרובה פי חמש מאות.

אם הבכורים של מצרים הושגחו על ידי הקדוש ברוך הוא כדי להורגם,

בכורי ישראל מושגחים פי חמש מאות.

לטובה.

אז צריך לנצל את זה אם אתה בכור.

אם יש השגחה להרוג את הבכורים, כל שכן שיש השגחה מיוחדת לקיים את בכורי ישראל שתורתם אומנותם.

אז מישהו בכור ופורש לעבודת הבורא יכול להיות כרבי שמעון בר יוחאי.

נראה אתכם.

אבל בטח אתם תגידו דיינו, דיינו.

אתגר, אתגר.

וכן מה שכתוב, אילו לא נתן ממונם דיינו.

ישראל היו מוכנים לצאת גם בלי כסף. עזוב כסף.

זה כמו האסיר שאומר, לא, אני לא הולך עד שאני לוקח את כל הכסף של השב״ס.

פותח להם את כל הארנקים,

לוקח להם את כרטיסי האשראי, רק אחרי זה אני יוצא. בלי זה אני לא יוצא.

אילו לא נתן לנו את ממונם דיינו.

דיינו.

גם פה יש קוצר,

קוצר דעת

וקוצר ביטחון.

כי פחדו ישראל ליטול את ממונם שלא ירדפו אחריהם.

מחמת הכעס שהם נטלו את ממונם.

והקדוש ברוך הוא רצה שיתלו את הכסף ולא יפחדו מהם.

וזה שאמר אין נא

אלא לשון בקשה שלא יפחדו כלל.

זה מה שכתוב,

כדי שלא יאמר אותו צדיק ועבדום ועינו אותם כי אין בהם,

ואחרי כן יצאו ברכוש גדול,

לא כי אין בהם.

שזה גורם חיזוק האמונה והביטחון

שלא יאונה להם כל רע גם אם יתלו את ממונם.

אז עם ישראל לא רצו כל כך לקחת את הממון.

אתם רואים, כשלא רוצים לקחת את הממון

ולא רודפים אחרי הממון,

אז הממון רודף אחריך.

כתוב שהשם

נתן את חן העם בעיני מצרים.

וינצלו את מצרים.

מה זה וינצלו?

רוקנו אותם לגמרי.

אז כתוב, והשם נתן את חן העם בעיני מצרים, וישאלו

וינצלו את מצרים. מה זה וישאלו?

המצרים השאילו להם.

לא שהם שאלו מהם,

הם המצרים השאילו להם בעל כורחם.

הישראל לא רצה.

הישראל רצה לצאת.

אילו לא נתן לנו את ממונם, דיינו, לא רצו.

אז שם נתן את חן העם

בעיני מצרים,

שמה?

שהם השאילו אותם בעל כורחם.

מי שלא רוצה כסף, הכסף רודף עליו.

מה אם נצלו את מצרים? לקחו להם את כל הכסף.

ולמה עשה ככה הקדוש ברוך הוא?

כי כשאברהם אבינו שאל את הקדוש ברוך הוא, במה אדע כי ירשנה?

אבל לא ידוע תדע

כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה.

על כל מילה מיותרת ששאל אברהם אבינו,

במה אדע כי ירשנה, ארבע מילים,

ארבע מאות שנה עונש, מאה שנה על כל מילה.

לא שואלים שאלות אצל הקדוש ברוך הוא.

למה יאמרו הגויים? אנחנו לא שואלים.

אין למה על הקדוש ברוך הוא.

אפילו שהוא התכוון לדעת בשכר איזו מצווה הם יזכו והכול,

לא שואלים שאלות. עדיף לא לשאול.

שאלו פעם אחת תלמידה במה ארחת הימים.

אמר אני לא שאלתי שאלות על הקדוש ברוך הוא אף פעם.

אמרו לו וזה סוד אריכות ימים? אמר כן.

יש כאלה ששואלים ולא יכולים לענות להם את כל השאלות, לוקחים אותם למעלה,

אבל לא מחזירים אותם.

כי אי אפשר להגיד להם את כל התשובות כאן.

אז לכן עדיף לא לשאול. אני לא שאלתי, ארכתי ימים.

מכל מקום,

אז הם נתנו,

אחרי שהוא שאל,

אמר לו ה' ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה.

אז מה כתוב כאן?

בעבדום ועינו אותם.

יכול לבוא הצדיק ולומר,

בעבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה, קיים בהם.

אבל ואחרי כן יצאו ברכוש גדול,

לא קיים בהם.

אז לכן הקדוש ברוך הוא דאג שישאילו אותם, יתנו להם כסף,

וזהב, ושמלות,

ויצאו מלאים, עמוסים,

תשעים חמורים, כל אחד יצא, כסף זהב.

וזאת למה? לקיים את ההבטחה לצדיק, לאברהם אבינו,

שאחריכם יצאו ברכוש גדול.

למה ויש עילום? למה לא נתנו להם מתנה גמורה וכולי?

כי בני ישראל לא רצו לקבל.

אז מה הבינו המצרים?

שהם לא מתכוונים לברוח.

לכן הם נתנו להם,

כי הם היו בטוחים שהם יחזרו,

כי הם לא רוצים.

אבל השם נתן אותם חן,

חן,

שהוא בא מהלב שלו, המצרי, לתת להם.

הוא היה בטוח שהם יבואו בחזרה.

אז לכן ויש עילום.

כי אם היו שומעים שישראל אומרים, תביא, תביא עוד, תביא עוד, תביא עוד, היו בטוחים שהם יברחו.

מה תביא?

בשביל מה אתה צריך כל דבר?

הוא לא רוצה, הוא אומר, ככה גם את זה, ככה את זה, ככה, ככה. ככה, שיהיה לכם, שיהיה לכם לדרך, ככה, ככה, ככה.

ככה רוקנו את מוצרים.

וזו הייתה הסיבה בשביל שהקב' ברוך הוא רצה לגרור אותם לים.

למה? אה, הם אמרו שלושה ימים, הם לא חוזרים.

גנבו את הכסף, גנבו את הכסף, עכשיו לרדוף אחריהם, רודפים אחריהם,

ככה מושכים אותם לים בשביל שיצבעו.

תוכנית, אה?

אז אילו הוא לא נתן לנו את ממונם, היינו אומרים דיינו, הוא אומר לכם, לא, לא, לא, אני רוצה אתכם עם ביטחון,

תיקחו, אל תפחדו, לא לפחד מהם שירדפו, אל תפחדו, אל תפחדו, ביטחון אני רוצה.

אם לא קרע לנו את הים, דיינו.

בוודאי

למי שיש הרחבת הדעת,

היינו אחר הקריאה,

אז כולם ראו את ההכרח של הקריאה לשנים עשר גזרים,

כי בזה נמלטו מן המקום.

כמו שאמר הרמב״ן זיכרונו לחיה עולמו הבא,

הסיבה שרדף אחריהם, פרעה,

שסבר שרוח קדים עזה, היא קרעת הים.

לכן חשב שאין כאן השגחה פרטית.

אבל כשנגזר הים לשנים עשר גזרים,

אז הרוח לא יודעת כמה שבטים יש בשביל לחלק להם לכל שבט ושבט

חריץ בים שיעברו.

אז מה נעשה? הקריאה הייתה מחויבת. בשביל מה?

בשביל להראות השגחה פרטית על עם ישראל,

שזה לא רוח קדים עזה, זה רק היה לבלבל את פרעה.

וזה היה בשביל להראות השגחה פרטית על עם ישראל.

ואם לא העבירנו בתוכו בחרבה,

דיינו.

גם אם היינו הולכים בבוץ קצת וזה פה ושם, לא נורא. למה צריך שזה יהיה יבש ומסודר והכול כמו אספלט? למה צריך?

גם זה הכרח גדול לכבוד שמיים.

כי בנוהג שבעולם אם אחד מציל את רעהו שטבע בנהר

על ידי שהוא חוטף אותו ומושך אותו בזקן מן המים,

האם יש לחשוש ולדקדק? מה ציערת אותו? מה אתה מושך לו בזקן?

תתבייש לך, ככה מצילים בן אדם?

מה אתה תופס לו בזקן? תלשת לו כמה שערות,

עשית לו צער. מישהו יבוא ויגיד לו איך משכת לו בזקן?

בכל מצילים אותו, באוזניים, באף, תמשוך,

רק תוציא אותו החוצה.

אדם שבולע את הלשון, חס ושלום, מה עושים לו?

מכניסים סיכה בפנים לתוך הלשון או מזלג ומוציאים, אחרת הוא יחנק.

מישהו יכול לבוא בתביעה מה הוא עשה לו?

ברור שלא.

הציל אותו.

האם יש כאן מקום לחייב את המציל לחשוב כן?

אבל לא כן הקדוש ברוך הוא, בשעה שהוא חושב על פיקוח נפש,

הוא חושב גם על הצער היותר קטן,

שעם ישראל לא יטנפו את הנעליים.

מה, לטנף את הנעליים? למה? אם אני יכול להציל אותם ביבש? למה ברטוב?

וכשעשה את קריעת הים, עשה אותו חרבה

להציל את הנפש וגם את המנעלים.

כשיוסף היה צריך לרדת למצרים,

אז בדרך כלל אורחות הישמעאלים מעבירות נפט. אתם יודעים, מאז ומתמיד יש לישמעאלים נפט.

אבל האורחה הזאת שהגיעה היה בסמים.

שלא יצטער הצדיק כל הדרך עד מצרים. מה יריח? נפט,

תחנת דלק על הראש.

סידר לו הקדוש ברוך הוא שהאורחה שתעמורת היא ישן ריחות גן עדן.

הקדוש ברוך הוא מדקדק על כל פרט ופרט.

ובשעה שחשב על אודות דבר גדול חושב הקדוש ברוך הוא גם על אודות דבר קטן.

וכל מקום שאתה מוצא את גדולתו שם אתה מוצא את ענוותנותו של הקדוש ברוך הוא.

וזה כבוד שמיים.

זה כבוד שמיים.

אילו

סיפק צורכינו במדבר ולא נתן לנו את המן?

דיינו.

מה זה משנה מה נאכל? צריך דווקא מן?

מה שיהיה.

המן היה לו הרבה טעמים.

אבל זה כבודו של הקדוש ברוך הוא בשעה שהוא חושב לספק את צורכי עם ישראל במדבר.

הוא חושב גם איך לספק להם סגולה שכל חך יטעם

משהו חפץ ומשהו מורגל בלי טרחה.

זה המן.

איזה טעם שאתה רוצה.

אשם יחוד קודשא בריך ומשכין תהרי אני מכוון שזה יהיה אבוקדו.

טראח? אבוקדו.

אננס. אננס.

אנטריקו. טראח. אנטריקו. מה שאתה רוצה.

לא צריך לטרוח. עיגולים.

ככה חופן.

שלום עומר לגולגולת.

כל אחד. עכשיו תבחר איזה טעם שאתה רוצה. וגם שבע.

אוכל מעט ומתברך בתוך מאיו.

נו.

איזה הצלה זאת.

אותות ומופתים וכסח ומכסח אותם ואת האלוהים שלהם שורף להם.

ומוציא אותם ונותן להם ממון. איזה דברים. וקורא עליהם אותם נגזרים ונותן להם לך לך בנעליים ומכין להם אתה מן את המן.

מה זה? איזה פינוקים. מה קרה פה?

ככה.

כמו יוסף. ויריצוהו מן הבור.

ויחלב ויגלח ויחלב שמלותיו.

פתאום מהבור להיות עם מצרים שמה תינופת של התינופת.

פתאום הוא נהיה מלך על כל מצרים שמונים שנה.

ומה שהוא אומר בפה שלו זה מה שהולך.

איזה דבר זה?

משאול תחתית

לגן עדן?

איך זה?

אצל הקדוש ברוך הוא ישועת ותשועת השם כהרף עין.

כמו שאתה עושה מהעין ככה. טרו.

פעם אחת.

זהו.

התחלף המזל. הכל בשנייה.

שנייה.

פחות איזה שנייה. הרף עין.

אילו הביאנו להר סיני ולא נתן לנו את השבת. אילו נתן לנו את המן ולא נתן לנו את השבת.

דיינו.

אפשר לחיות בלי שבת?

בלי שבת.

זה גם מקוצר העמקות. כל היסוד, אומר הרמב״ם באחת האגרות שלו,

שכל היסוד של יציאת מצרים,

זה לתת לנו את השבת.

והשם החליף את העבדות של מצרים

שבעה ימים בשבוע

בשביל שאנחנו נהיה עבדים לקדוש ברוך הוא בשבת.

מה עבדות?

נוחה וקלה. עוסקים בתורה.

לא ניתנו שבתות לישראל אלא לעסוק בתורה.

אז אפילו אם אדם טרוד כל ימיו בעבודה,

בעבודה, במלאכה, בכל,

שבת זה קודש לשם.

זכור את יום צאתך מארץ מצרים וגם זכור את יום השבת.

למה אתה צריך לזכור את יציאת מצרים? כי יצאת ממצרים והיית עבד.

אז זכור את יום השבת? הלו.

אז תהיה עבד בשבת לקדוש ברוך הוא.

מה העבדות?

שתהנה, תלמד תורה.

אבל לישראל אמרו,

אילו לא נתן לנו את השבת, דיינו, כי הם לא יודעים.

כל עיקר יציאת מצרים זה נתינת השבת,

שנוכל לעבוד את הקדוש ברוך הוא.

לכן כתוב, כי אקח מועד,

עניים ישרים אשפוט.

אדם טוען כל השבוע, אני לא יכול ללמוד, אני חייב.

אומר הקדוש הוא בסדר, אני מחכה לך בשבת ויום טוב, אני רוצה לראות מה אתה עושה.

כי אקח מועד, אני בודק אותך במועד,

אני משרים אשפוט אותך לגיהנום.

אם אתה לא לומד בשבת, לא לומד ביום טוב,

זהו.

קיבלתי את הטיעון שלך על השבוע, שאתה טרוד ועסוק, אבל נתתי לך יום אחד חופש, נכון? מה עשית? הלכת לישון?

הלכת לטייל?

מה עשית?

בשביל מה הייתי לך את השבת?

יכולתי לתת לך שבעה ימים עבודה והיית עובד.

לא לתת לך שבעה ימים, תתיר לך יום אחד. בשביל מי? בשבילי.

אז בבקשה תלמד. אם לא,

כי אקח מועד, אל תבוא בטענות.

אני משרים אשפוט.

כל יציאת מצרים לשבת.

אז כמה שאדם ממעט בטיולים, בשינה, בכל מיני שטויות ועוסק בתורה,

הוא מכוון לתכלית של יציאת מצרים. לכן מזכירים בקידוש זכר ליציאת מצרים.

אז עם ישראל הרגישו את הרגשת חידוש העולם על ידי הניסים.

מה זה חידוש העולם?

שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם

מהעין הגמור.

הוא חידש אותו.

איפה ראו את זה?

בכל המכות.

כל המכות היו שינוי הטבע.

אין טבע.

אם ברגע אחד כל הימים בעולם הופכים להיות דם,

זה לא טבעי.

מישהו פה התערב בבריאה ואמר שכל המים יהיו דם,

ואחרי שבוע הוא מפסיק.

אז הוא מחזיק את השיפר של העולם.

אם הוא פתאום אומר שכל הצפרדעים יצאו,

וישליטו בכל מצרים, אבל הוא אומר, בני ישראל לא.

מה זה?

זה שליט על כל העולם.

אם הוא מחליט שיהיה פתאום כנים,

אתה דורך על מטר כנים.

אתה יודע מה זה? איזה רעש זה.

אתה יודע, זה גירודים.

שבוע ימים.

זה מראה שינוי הטבע. זה מראה שיש מחדש לעולם.

הרוב,

כל החיות מתאספים דרגם. החיות לא נכנסים למקום מישוב. הן פוחדות בעצמן.

אם אדם יעז להיכנס לתחום שלהם,

טורפים אותו.

אבל הן לא נכנסות

למקום מישוב. זה דבר חריג.

ופה כל הבעלי החיים נכנסים למצרים.

כאילו זה ג'ונגל.

זה לא הגיוני.

כל מכה ומכה זה מהתהום עד שמי השמיים. הקדוש ברוך הוא מראה שהוא חידש את העולם.

אז חידוש העולם כבר הכירו עם ישראל וראו לפני יציאת מצרים.

אבל השבת

היא מחדדת את הזיכרון.

אנחנו מעידים ביום שבת, יום השישי, ויחולו השמיים וארץ וכל צבא העם. כולם עומדים בבית כנסת בעמידה, ואחר כך בקידוש. כולם עומדים ואומרים יום השישי ויחולו השמיים וארץ. למה אומרים?

זו עדות שהשם ברא את העולם בשישה ימים ובשביעי שבת.

בשביעי הוא שבת. ויברך השם את אמוש מקדש אותו כי בוא שבת מכל מלאכתו שבאנו לעשות.

זאת אומרת, זו עדות.

וכל דבר בשבת מזכיר לך את חידוש העולם על ידי הקדוש ברוך הוא. למה זה אסור? למה אסור בורר? למה אסור סוחט? למה אסור זה?

למה אסור זה?

למה אסור זה?

שבת. מה זה שבת?

השם ברא בשישה ימים בשביעי שבת.

אז אנחנו איך מעידים?

וזה שאנחנו לא עושים מלאכה, לא תעשה בו כל מלאכה.

שלושים ותשע מלאכות נאסרו, אנחנו לא עושים.

אז יש לנו כל כך הרבה תזכורות בשבת,

שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם וחידשו מן העין.

אז מה שראו במצרים,

בסדר, ראו עשר מכות.

אבל אדם בשבת נשכר יותר מעשר פעמים.

אי אפשר לכבות את האור, אי אפשר לכבות את המזגן,

אי אפשר להדליק את המזגן, אי אפשר לעשות ככה, אי אפשר לעשות ככה.

זה אסור, זה אסור, זה אסור, זה אסור. כל זה תזכורות, שמה?

שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם בשישה ימים ובשביעי שבת.

אז אפשר להגיד, אילו לא נתן לנו את השבת, דיינו.

הרי כל יציאת מצרים זה להכיר את הבורא מהשבת.

זה שיא השיאים שבמשך יום שלם

אתה רק זוכר שהקדוש ברוך הוא חידש את העולם ואתה מעיד

בעצם זה שאתה לא עושה כל מלאכה.

לכן מי שלא שומר שבת הוא ככופר בכל התורה כולה.

ויש לו דין של גוי,

ואם הוא נוגע ביין זה נסך.

דין של גוי.

לא פשוט.

אז אפשר להגיד, אילו לא נתן לנו את השבת, דיינו.

וגם בסוף,

אילו הכניסנו לארץ ישראל ולא בנרנו את בית הבחירה,

דיינו.

פרש הגאון, רבי יעקב עמדין,

אף על פי שהיה להם משכן,

לעם ישראל היה במדבר משכן.

מכל מקום, גם כשנכנסו לארץ היה משכן, מכל מקום השפיע הקדוש ברוך הוא להם את בית הבחירה.

שיהיה בית מקדש בנוי מעצים ואבנים, לא מיריעות עזים.

למה צריך שיהיה בית הבחירה מעצים ואבנים וכו'?

משכן גם שכנה שכינה.

אומר רבי יעקב עמדין, שאם ישפוך הקדוש ברוך הוא חמתו

על חטאם של ישראל,

ישפוך על העצים באבנים שיחריבו את בית המקדש ולא יהרוג את ישראל.

אתם שומעים?

זה כמו אבא לא רוצה להרביץ לבן.

הבן עשה דבר איום.

נותן מכה לשולחן ידו בחגורה, שיפחד, שירעד.

הוא לא מחפש להכות אותו.

אבל מה לעשות?

הילד עשה דבר, אם הוא לא יראה לו מה יכול לקרות לו,

הוא לא יתקן את דרכיו.

מה עשה? אומר רבי יעקב עמדין, כל בניין בית הבחירה היה בשביל מה?

שיעשם עצים ואבנים, שאם יחטאו ישראל הקדוש ברוך הוא ישפוך חמתו על העצים ועל האבנים.

וזה דבר,

זה לא לתת להם נעליים עכשיו שלא יתלכלכו,

זה לא יאומן כי יסופר.

הקדוש ברוך הוא גובה חובתו בטובתו.

תקשיבו, זה מתנה,

זה אין, זה רק אלוקים יכול לעשות את הדברים האלה. לגבות את החובה,

אתה חייב לו עכשיו על מה שעשית חובה,

איך הוא גובה אותה?

בטובה שהוא נתן לך.

נגיד אני עכשיו נותן לך

אלף שקל.

ואתה אחרי שקיבלת את האלף שקל

ביזית אותי ועשית דברים איומים ופגעת לי במכונית ועשית ככה וככה.

אז במקום שאני אשבור לך את המכונית ואת העצמות והכל, מה אני אומר? אתה יודע מה? תביא את האלף.

ולוקח את האלף ואומר זהו,

פיטים.

איזה דבר זה?

מה זה?

מה זה?

זה גובה חובתו בטובתו שהוא נתן.

שמעתם איזה דבר?

זה חסד שאין כדוגמתו.

חסד שאין כדוגמתו.

זה כמו להכניס עז ולהוציא אותה.

אתם יודעים מה זה להכניס עז ולהוציא אותה?

אחד מכניס לך עז לבית,

ואתה אומר לו, מה הכנסת לי את העז?

אז הוא אומר, אני לא מוציא.

לא מוציא את העז.

למה? אתה חייב לי ככה וככה וככה.

אז הוא אומר לו, אתה יודע מה? אני מוחל לך על זה, אבל תוציא את העז.

נו, מה, מה, מה עלה לו?

הכניס עז, הוציא עז והוריד את החוב.

אבל פה זה הפוך.

פה הוא נותן טובה ומוציא אותה

ומוחק את העוון של ישראל.

לא יאומן כי יסופר.

וזה סוד נפלא של בניין בית המקדש.

כדי שיהיה אחר כך מקום לכפר על ישראל על ידי החורבן.

עכשיו תשמעו דבר מדהים.

זה, אני לא חושב שהרבה אנשים שמעו דבר כזה.

כתוב שבכל דור

שלא נבנה בית המקדש בימיו,

כאילו נחרב בימיו.

זאת אומרת, הדור הזה,

בגלל שלא נבנה בית המקדש,

אין לנו זכויות מספיק ויש לנו חטאים שאנחנו לא מצליחים לבנות את בית המקדש להביא את הגאולה.

אז זה כאילו נחרב בימיו. זאת אומרת, אם היה בנוי עכשיו בית המקדש,

בגללנו היה נחרב.

כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו,

כאילו נחרב בימיו.

אז עיכוב בניין בית המקדש זה כאילו נחרב.

עכשיו תקשיבו טוב למה שאני אומר.

כמו שחורבן בית המקדש

מכפר

כשהקדוש ברוך הוא החריב את בית המקדש, הוא כיפר לישראל.

ככה לא נבנה גם מכפר.

זה שלא נבנה עכשיו בית המקדש,

גם זה מכפר לנו.

אם היה בנוי,

מה היה קורה לו? נחרב.

ומה היה?

מתכפר לנו.

כי החורבן בא במקום שלנו לקבל את העונש.

אז גם היום הלא נבנה

מכפר עלינו גם כן.

זה חסד שאין כדוגמתו, זה לא יאומן כי יסופר.

אנחנו גורמים שהוא לא ייבנה.

וזה שגורמים שלא ייבנה זה כאילו נחרב

וכמו שבחורבן הייתה קפרה לישראל, גם בלא נבנה זה גם קיר קפרה לישראל

שמעתם דבר כזה? אנחנו חוטאים, בלא נבנה מכפר

אתה שומע איזה חסד? זה לא יאמן כי יסופר

מה? הכל לא מובן אצל הקב' ברוך הוא

אי אפשר להבין דבר כזה

אי אפשר להבין דבר כזה, על פי שכל איזה מין דבר זה?

אנחנו מבקשים שייבנה כי אנחנו רוצים אבל

אבל אנחנו עושים את המעשים בשביל לתקן.

אחד רוצה להיות עשיר ולא עומד בכלל,

אחד רוצה להיות חכם ולא לומד בכלל, מה הבעיה לבקש?

לבקש שאתה רוצה שיהיה בית המקדש ואתה לא עושה כלום?

מה זה לבקש?

אנחנו מצפים למשיח, מצפים?

מה מצפים? אתה מוכן? אם הוא בא עכשיו, הוא שואל אותך שאלות

בגמרא, בהלכה, בזה, אתה יודע הכול?

מה? איך אתה מוכן?

אתה מוכן במעשים? במדינות הטובות? בכול?

אתה חושב שהוא יקרא לך?

הוא יתלהם ממך?

אז מה אתה מצפה? ככה מצפים?

אדם רוצה שיבוא משיח, צריך להכין את עצמו.

זה לא לקנות בגדים,

זה להכין את עצמו.

צריך להיות מוכן ללמוד משיח, מוכן פירושו, מוכן.

חליפה זה העיקר? זה העיקר, חליפה?

בטח חליפה.

זה רק אחרי שהכל בסדר.

אחרי שאתה הולך להיות חתן, קונים חליפה.

יש כלה, יש חתן, יש חליפה.

חפץ חיים היה הולך לכל מקום עם החליפה.

אולי הוא יבוא. כל רגע הוא עלול לבוא,

אז הוא הכין.

היו גם שהכינו תכריכין,

לא רק חליפה.

כי כל יום יכול לבוא גם המוות.

אתה לא יודע מי יבוא קודם.

צריך להיות מוכן.

פעם אמרתי לאחד

איזה משהו, והוא הבין מדבריי שתוך שלושה חודשים יבוא המשיח. ככה הוא הבין.

הוא התחיל לפחד, התחיל לרעוד בהרצאה.

הוא אומר, יואו, יואו, מה אני אעשה? מה אני אעשה? אני לא מוכן, לא מוכן. אמרתי לו, מה אתה לא מוכן?

הוא אומר, יבוא המשיח תוך שלושה חודשים. הוא אמר, לא למדתי כלום, מה אני אגיד לו? אני לא יודע כלום.

אמרתי לו, אשריך קודם כל שאתה מבין בכלל איך צריך להיות מוכן, כל הכבוד.

אבל אתה יודע שאתה יכול למות היום?

ותגיע לפני הקדוש ברוך הוא מה תגיד לו אתה כן מוכן?

אה, אתה חושש רק בעוד שלושה חודשים אם יבוא משיח

ואם היום תמות ומחר ומחרתיים, מה אתה מוכן?

אז אדם מפחד אם יבוא משיח ואם הוא יעמוד לדין אצל הקדוש ברוך הוא לא מפחד

זה הבעיה, אנשים לא חיים בכלל את המצב האמיתי

יוצא מכל מה שלמדנו

שהקדוש ברוך הוא משפיע עלינו יותר ממה שאנחנו מוכנים לקבל

אנחנו מצידנו דיינו, מסתפקים בכל דבר

בוא תלמד כמה זמן לומדים

אומר שעה, לא,

זה הרבה, אני אצא באמצע, בסדר, לא אכפת לך, נכון?

למה? תשב שעה, מה קרה?

לא, לא, יש לי איזה סידור וזה

בוא, לומדים שעתיים, לא, אני לא יכול, שעתיים, הגזמת, אני לא

אני ארדם, אני לא יכול, אני

לא תופס ראש, לא תופס ראש

דיינו, דיינו, דיינו, לומדים איזה שיעור בין מנחה לערבית, שתי הלכות מבסוטים, כן, יש לנו שיעור,

שיעור בין מנחה לערבית, כמה זמן אתם לומדים?

חמש דקות

בושה להגיד אפילו, בושה,

בושה להגיד

מה? כן, מה זה? זה קטרוג.

זה קטרוג.

אכלת? כן, מה? בוטן.

זה אכילה, בוטן, אכלת בוטן, מה זה? המן?

אלא מה?

דיינו כל דבר, אבל בחומר אין דיינו, כסף אין דיינו,

תאוות אין דיינו, אוכל אין, חופש אין דיינו, הכל אין דיינו, רק בתורה רוחניות דיינו.

לא חבל?

כל מה שבאנו לפה זה רק להגיע לשם.

ועם מה נגיע עם שקית אוכל?

הולכים לנצח.

שקית אוכל?

לא, לא תספיק. לא, יש לו איזה כמה מצוות, כמה זה...

שקית אוכל.

נו,

זה לא בושה?

בן אדם לא מבין אפילו על מה הוא נמצא כאן בעולם?

לכן צריכים לדעת, הקדוש ברוך הוא נותן שפע,

שפע,

שפע,

שפע,

שפע,

שפע,

וכל אחד זוכה לפי הכלים שהוא מכין.

אם יש גשם בחוץ, תצא עם כוס כזה,

תמלא כוס.

תצא עם פיילה, תמלא פיילה. תצא עם אמבטיה, תמלא.

תכין סכר, יתמלא.

אין לבעיה, הקדוש ברוך הוא ברוך הוא. הוא מוריד שפע בלי סוף.

בלי סוף.

עשרה דורות מאדם ועד נוח.

עשרה דורות מנוח ועד אברהם,

שהיו באים ומכעיסים לפני הקדוש ברוך הוא,

עד שבא אברהם ונטל סכר כולם.

מה זה נטל סכר כולם?

עשרה דורות שהיו עובדי עבודה זרה, לא מכירים באלוקים.

הקדוש ברוך הוא מוריד שפע מן העולם העליון של רוחניות. מלא, מלא, מלא, מלא, מלא, מלא, מלא, מלא. בשביל כולם, בשביל מיליארדים.

אף אחד לא לוקח, כי אף אחד לא יצא עם כלי לקבל.

אחרי עשרה דורות מגיע תינוק.

קוראים לו אברהם.

בן שלוש הכיר את בוראו.

והכין כלי שאת כל השפע של הרוחניות של עשרה דורות, מיליארדים בני אדם,

הכל הוא קיבל.

ועם הכוח הזה הוא הפך את כל העולם.

מה שהיה מגיע לכל אחד בנפרד,

הוא היה משביר לכולם.

שכנע את זה, שכנע את זה, שכנע את זה, שכנע את זה, שכנע את זה,

עד שכל העולם הכיר בו ואמר לו, נשיא אלוקים, אתה בתוכנו.

רצו לעשות אותו אלוה.

בן אדם

קיבל את כל השפע של כולם, ואחר כך הוא חילק להם.

היו יכולים לקבל ישירות.

לא היה להם כלי קיבול.

הוא היה לו כלי קיבול, קיבלת של כולם. סייעתא דשמיא של מיליארדים באדם אחד.

שמעתם דבר כזה?

והוא הביא את האמונה באל אחד לכל העולם כולו עד היום.

כל העולם היום שמאמין באלוקים,

זה מכוחו של אברהם אבינו.

אתם שומעים מה בן אדם יכול?

כמה הוא יכול לקבל?

השם

נותן בלי הגמנה.

והוא נתן לו את המפתחות של הבריאה.

ונברחו בך כל גויי הארץ.

ויהיה ברכה. אתה מקור הברכות.

נתן לו את כל המפתחות הקדוש ברוך הוא.

זה אברהם אבינו, רבותיי.

ומי שעושה מעשים של אברהם אבינו,

הוא זוכה.

יש לו סיוע גדול מן השמיים, כי הקדוש ברוך הוא אהב את אברהם אבינו.

הוא קרא לו אברהם אוהבי.

אוהבי. למה הוא נקרא אוהבי? כי הוא היה מאהיב אותי, את הקדוש ברוך הוא,

על כל הבריות.

היה גורם שכולם יאהבו את השם.

ובגלל זה הקדוש ברוך הוא נתן לו כוחות עליונים.

כל אחד מחויב להיות כמו אברהם אבינו.

אתם יודעים?

חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי,

אברהם, יצחק ויעקב.

חייב.

חייב. אתה לא עושה טובה.

והרמב״ם, בספר המצוות בהלכה שלישית,

במצווה שלישית,

הוא מביא שמה שצריך להיות מי שרוצה לקיים, ואהבת את השם אלוקיך,

כמו שכתוב בספרי ואתחנן,

שתהמא אהיבו על הבריות כאברהם אבינו,

שנאמר בית הנפש אשר עשו בחרן,

שהוא היה עושה נפשות.

אברהם אבינו עושה נפשות.

וכי אי אפשר לאדם לעשות נפשות?

אם יאספו את כל המדענים בעולם וכל החכמים בעולם,

שמא יוכלו לתת נשמה בנמלה,

אז איך כתוב את הנפש אשר עשו?

אברהם ושרה עשו נפש? עשו?

כן.

מי שמקרב את הגרים, או מי שמחזיר בתשובה,

אז מי שהוא מחזיר בתשובה זה כאילו ילדו, כאילו עשאו, כאילו בראו, כאילו יצרו.

זה ארבע עולמות.

יצירה, בריאה, עשייה.

כל הנקרא בשמי ולכבודי, ברטיב יצר טיב, אף עשי טיב.

אני אראה לכם סרטון קצר

שבו אתם תראו

מה זה מוציא יקר מזולל

כפי תהיה.

אתם יודעים מה זה מוציא יקר מזולל כפי תהיה?

מי שמחזיר יהודים בתשובה,

הקדוש ברוך הוא אומר

שהפה שלו זה כמו הפה של הקדוש ברוך הוא.

מה שהוא אומר הקדוש ברוך הוא מקיים

מוציא יקר מזולל

לוקח אדם שהיה זול

ועושה ממנו יקר

כפי כמו הפה שלי תהיה.

אבל זה נאמר במי שמחזיר בתשובה

מוציא יקר מזולל כפי תהיה.

עכשיו בואו תראו

סרטון קצר כמעט חי רגעים

ותבינו עד כמה אפשר לפעול בעולם אם עושים את רצון הבורא כמו שצריך.