באר שבע - שלום בית - חלק ב

- - - אין זה תמלול אלא עיקרי הדברים מהספר 'שלום ואושר בבית היהודי' באדיבות המחבר הרב שמחה אהרונוב שליט"א, לכתבה על ספריו - לחץ כאן - - - 

תוכן ענינים; פרק ח' אהבה בין בני הזוג / פרק ט' מהי מצות חסד / פרק י' התמודדות / פרק יא שיחה בין בני הזוג / פרק יב ביקורת / פרק יג חשיבות ההתחדשות / כיצד להתנהג בעת מריבה / משהו יפה לקראת תשעה באב.

פרק ח' אהבה בין בני הזוג 

אומר שלמה המלך משלי י', י"ב: "על כל פשעים תכסה אהבה". כשיש אהבת אמת בין בני הזוג – אז גם אם יש טעויות ביניהם, קל הרבה יותר לקבל את הדברים בהבנה ובלי כעס ומריבות, מאשר בשעה שאין כל כך אהבה ביניהם ואז כל דבר קטן ביותר מקומם מאד, מכעיס וגורם למריבות מיותרות. 

כדוגמת הילדים שמטריחים את הוריהם ומעירים אותם באמצע הלילה בעיצומה של שינה מתוקה, בבקשה שיגישו להם דבר מה לשתות... ההורים אינם כועסים כלל אלא מקבלים את הכל בהבנה ובאהבה, ואף מוסיפים ונותנים לילדם נשיקה לפני שהוא נרדם . 

מדוע זה כך? משום האהבה הגדולה שיש להורים כלפי ילדיהם, לכן כל הדברים שהם עושים מתגמדים ביחס לאהבתם אליהם. 

בדרך כלל המריבות מגיעות מכך שכל אחד טעון כלפי השני בטענות ומשקעים ואז כל סיבה קלה דומה לנעיצת סיכה בבלון נפוח... הכל מתפוצץ פורצת מריבה ... 

 לבסוף, כאשר מסיימים עם הריב ומתפייסים, מתבונן כל אחד מבני הזוג על מה ולמה פרץ הריב, ומגלה שבעצם היתה זו שטות גמורה לריב על דבר כזה... 

לכן, כשעובדים באמת על הדבר החשוב הזה הנקרא 'אהבת הזולת' ומשתדלים בו מאוד, הדבר משפר מאד את יחסי בני הזוג. 

כמובן שכל אחד עובד על עצמו, ולא על השני, וממילא מתגברת האהבה כמו שכתוב משלי כ"ז, י"ט: "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם", וכן גם במקרה של טעויות או תקלות, הרבה יותר קל לקבל אותם ולהשלים. 

א. מהי אהבה? 

התנא באבות פ"ה משנה ט"ז אומר: כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר - בטלה אהבה .ושאינה תלויה בדבר - אינה בטלה לעולם! 

איזו היא 'אהבה התלויה בדבר'? זו אהבת אמנון ותמר ,ו'שאינה תלויה בדבר' זו אהבת דוד ויהונתן. 

אצל אמנון כאשר בטלה הסיבה שמחמתה הוא אהב את תמר, הפכה האהבה לשנאה שהיתה גדולה עוד יותר מאהבתו אותה. 

כך גם בין בני הזוג, צריכים להשתדל מאוד שאהבת איש ואשה לא תהא תלויה בשום סיבה או גורם חיצוני, אלא זו אהבה הנובעת מכך שבעולם העליון הם נשמה אחת – ובעולם הזה הם גם גוף אחד. 

האם אדם לא יאהב את יד שמאלו בגלל שיד ימינו חזקה יותר או יפה יותר או פעילה יותר...? 

האדם אוהב כל חלק וחלק שבו מפני שזה 'הוא עצמו.' 

כך גם על הבעל או האשה להתייחס אל בן או בת זוגם .האשה היא 'עצם מעצמי ובשר מבשרי', משום כך הוא ימשיך לאהוב אותה, ידאג לה ולא יכעס עליה גם אם תעשה טעויות . 

כך צריכה להיות אהבת האיש והאשה ללא שום סיבה – ואז מבינים אחד את השני ומקבלים את השני ברוח טובה ,ודבר זה מונע הרבה מתחים, כעסים ומריבות . 

אם חיים במחשבה וידיעה כזאת החיים הרבה יותר נעימים, שמחים ומאושרים. 

ב. על כל אחד מבני הזוג להשתדל להסתכל על הדברים הטובים שבבן הזוג, המעלות הטובות שלו הטבעים הנוחים וכדו'. יש להסתכל על הצד הטוב, לא כדברים המובנים מאליהם . 

אם כך ייעשה, הדבר מכניס בלב אהבה כלפי השני גם בימים כתקונם שלא היתה שום תקרית ביניהם . 

עבודה זאת צריכה להיות במשך כל החיים. פעמים שיש בזה מעט רפיון, ובפרט אם פרצה מריבה – אז יש ירידה דרסטית בעוצמת האהבה שבין האיש לאשה. במקרה זה צריכה להתבצע עבודה פנימית - כל אחד לעצמו - להחזיר את המצב ואת האהבה שהיתה בניהם לקדמותה ואף להוסיף . 

אם מרבים להסתכל על הצד החיובי, אזי רמת המתח נמוכה ולא במהרה פורצות מריבות, אולם אם חלילה בני הזוג לא משכילים להביט אל החיובי שבבן הזוג, אזי כל טעות קטנה מעלה מיד את רמת המתח, והמריבה הבאה תהיה הרבה יותר מהירה ותכופה. 

ומכאן הדרך להתדרדרות חמורה ביחסים בניהם היא קלה מאוד – לכן אדם חכם משתדל כמה שיותר מהר למחוק מלבו את הרשמים של המריבה ולחזור לאהבה אמיתית ,לסלוח ולמחול. 

למרות שזה קשה מאוד לסלוח ולמחול לאחר מריבה ,אבל בל נשכח שגם לנו יש טעויות ואנחנו מאוד רוצים שבשמים ימחלו לנו עליהם, וכן אנו מצפים מאחרים ובפרט מבן או בת הזוג שימחל וישכח את הטעויות שאנו עושים... 

כשם שאנחנו מצפים מאחרים, כך אנחנו צריכים להתנהג כלפי אחרים. 

ג. הדבר ידוע ושגור בפי העולם שע"י הנתינה באה האהבה . 

אהבת ההורים לילדים לא יודעת גבולות. מדוע? משום שכל הזמן ההורים נותנים לילדיהם ומשקיעים בהם ,– אם באופן פיזי ואם במחשבה ודאגה ללא הפוגה . 

בהתאם לכך גדלה אהבת ההורים כלפי ילדיהם. 

אם נשכיל להגביר את הנתינה גם כלפי הזוג, נוכל על ידי כך להגביר את האהבה. 

הנתינה צריכה להיות כמובן נתינה פיזית, את כל הצרכים שכל אחד מבני הזוג צריך לעצמו, אבל לא פחות חשוב מכך: נתינה רגשית, לחשוב כל הזמן איך אני יכול לשמח לתמוך ולתת. בכל זמן, בכל מפגש, איך לתת את התחושה הטובה, את המילה הטובה והמשמחת. 

בכל ישיבה בצוותא, בכל שיחת טלפון - לעצור רגע אחת לפני שמתקשרים ולהבין שאם אומר מילה טובה, או איזה שהיא התייחסות אישית – עשיתי את הדבר החשוב ביותר מכל! 

צריך להבין שהתייחסות אישית רגשית היא מזון לנפש האדם, והיא מאוד מספקת, משמחת, מקשרת ומוסיפה אהבה אמיתית בין בני הזוג. 

כשאחד מבני הזוג משתדל לנהוג בדרך זו – גם השני משתדל לעשות כן והרווח לשני הצדדים הוא עצום! 

כשהאדם משתדל בזה, זוכה הוא גם לעזרה מיוחדת מאת ה', כמו שאמרו חז"ל במסכת מכות דף י' ע"ב: בדרך שאדם רוצה לילך בה - מוליכין אותו! 

כל דרך שאדם בוחר לעצמו בעולם הזה – אל הדרך הזאת עוזרים לו משמים להגיע וללכת בה. 

אם האדם רוצה באמת ,משתדל ומתפלל על כך - יקבל עזרה מיוחדת משמים להצליח בדברים אלו. 

 פרק ט' מהי מצות חסד 

מצות חסד היא מצוה חשובה ויקרה מאוד, ועם ישראל מקיימים אותה בשמחה. ויש כאלו שאפילו מהדרים במצוה זו והולכים לעשות חסד מחוץ לביתם אצל אחרים. אבל הבעיה היא שכשהם חוזרים לביתם, לא נשאר להם כוח וסבלנות לקיים את המצוה הזו גם בביתם וחשים הם שכבר יצאו ידי חובת המצוה הזו בחסד שעשו מחוץ לביתם. 

יהודי יקר! אדם שעושה חסד רק בחוץ ולא בבית, החסד שהוא עושה אינו חסד אמיתי, אלא הוא נחשב חסד לשם גאוה. משום שבחוץ טופחים על שכמו, ואומרים לו כל הכבוד וכו'. אבל בבית לא תמיד משבחים אותו, ובפרט הילדים שאינם מבינים מה זה לומר לאבא תודה וכו'. ולכן אם לא עושים חסד גם בבית זה מראה שכל החסד שעושים מחוץ לבית הוא חסד לשם כבוד וגאוה. 

החסד האמיתי מתחיל בבית עם האשה והילדים. והוא קודם יותר לעשיית חסד עם האחים או עם ההורים והקרובים ולכלל ישראל, כמו שכתוב "עניי עירך קודמים ."

ואם כך אתה מתנהג, זה מראה שגם החסד שאתה עושה מחוץ לבית הוא חסד אמיתי. 

זוג יקר – הנה לפנינו מצוה חשובה המצויה בידינו בתוך ביתנו, ואפשר לקיים אותה בכל רגע.  

פרק י' התמודדות 

דורנו התברך בשפע רב, מכל הבחינות, והחיים כביכול נעשים קלים יותר מיום ליום, נוחים וברי השגה. קל מאד כיום להשיג סוגי נוחיות ותענוגות למיניהם. בדברים שכדי להשיג בהם תוצאה היו צריכים בעבר להשקיע יום שלם כדוגמת הכביסה ,אפיה מסתפקים כיום בלחיצת כפתור. 

אם בעבר היו משפשים וממרקים כלים, נכנסו כלי החד-פעמי אל תוך חיינו והפכו את מלאכת שטיפת הכלים לקלה הרבה יותר. 

לכאורה, צורת חיים זו הייתה צריכה להיות למעשה סיבה טובה לחיי זוגיות קלים יותר ופשוטים, כיון שיש הרבה פחות תקלות, בעיות והתמודדויות מבעבר. 

אבל לצערינו אנו רואים בדורינו דווקא את ההיפך. יותר ויותר בעיות קשות וחמורות של שלום בית, והרבה יותר מבעבר מקרים של פירוד וגירושין, שבאותם ימים היו נדירים הרבה יותר. 

נשאלת השאלה: מה קרה לדור שלנו? איפה הטעות ?

האם בעבר לא היו קשיים, התמודדויות ונסיונות? בודאי שהיו! אף יותר מהיום, אז מדוע דוקא בדורינו דור השפע והקלילות – לא עומדים בנסיונות? 

התשובה פשוטה. בעבר היה להם רצון להתמודד עם המצב, ואילו היום מכיון שהחיים נעשו 'פשוטים' כל כך ,קלים ונוחים - אין כל רצון להתמודד מול הנסיונות והקשיים. 

כאשר בני זוג נתקלים במעט נסיון, מעדיפים הם 'לשבור את הכלים' מאשר להתמודד. 

לא מעט תרמה לכך ה'תרבות המערבית' הקלוקלת ,שחדרה לתוך בתים רבים של עם ישראל. בתרבות המערב אין כל מקום לחשיבות וקדושת הבית והזוגיות ,ואילו הדבר המרכזי בחיים הוא ההנאה המיידית ללא כל מאמץ. משום כך כל מטרת נישואיהם בשביל סיפוק תאוותיהם ואין להם כל רצון להתמודדות בשל כך. 

מהרבה זוגות - שנקלעו לנסיון קל - אנחנו שומעים את המשפט: 'אנחנו לא מתאימים ...' 

חייבים להבין שאין מציאות כזו של 'מתאימים'! לעולם בני זוג לא נולדים כשהם מתאימים. כל אחד נולד במשפחה אחרת, בסביבה אחרת, במנטליות אחרת, בעצם הכל שונה אלא שההתאמה צריכה לבוא מבני הזוג עצמם. מאותו רגע ששני בני הזוג סיכמו בניהם שהם צועדים לקראת נישואים, הם יכולים להיות מתאימים וההתאמה לא מגיעה באופן אוטומאטי, אלא בעבודת חיים תמידית להתאים את עצמם האחד לשני. 

אין ולא יכולה להיות מציאות כזו של 'מתאימים' ללא עבודה והשקעה יום יומית. 

זו טעות חמורה שחדרה לתודעתם של הרבה בני זוג שחושבים שהם צריכים להיות מתאימים מראש, ואז מורידים מעצמם את כל הרצון והאחריות להשקעה ולהתמודדות בנסיונות החיים. 

כל זוג שנישאים צריכים לדעת שמה' אשה לאיש. והרי הדברים קל וחומר: אם אדם צדיק גדול ומקובל היה אומר לבני הזוג: 'אתם זוג מן השמים'! בוודאי היו מאמינים לו .

אם היה בא האר"י ז"ל הקדוש מן השמים והיה אומר להם שהם בני זוג משמים - בודאי ובודאי שהיו מאמינים לו! ומה אם היה בא רבי שמעון בר יוחאי או משה רבינו והיה אומר כך - על אחת כמה וכמה שהיו מאמינים! 

עלינו לדעת שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו אומר: אתם זוג מן השמים! מה' אישה לאיש, אז איך אפשר לומר: 'אנחנו לא מתאימים...' 

חוץ ממקרים חריגים מאוד עליהם אומר הזהר הקדוש במקרה שאדם חוטא הרבה, מקבל בת זוג שהיא לא משורש נשמתו, אבל רוב רובם של הזוגות הנישאים הם מתאימים מאת ה' יתברך אלא שלא מוכנים להתמודד ולהשקיע בשביל להצליח בחיי הנישואים ולהיות מתאימים בזוגיות. 

מה צריך לעשות? 

ראשית יש לקבל הדרכה טובה לפני הנשואים. חשוב מאד להתחיל את חיי הנשואים ב'רגל ימין' וצריך לעשות את זה בכל הרצינות וההשקעה. 

על בני הזוג להבין שהדרכה זו חשובה יותר מהכל! 

עוד חשוב מאד לדעת שיש קשיים והתמודדויות אחרי הנישואים וצריכים להיות מוכנים להתמודד . 

אדם שיש לו קשיים והתמודדויות עם ילדיו, הוא לא יפקיר אותם או יחפש להתפטר מהם. אף אם יש לו קושי גדול מאד אתם, הוא לא יסכים בשום פנים ואופן שיפרידו את ילדיו ממנו. הוא ילחם בכל כוחותיו על כך ויהיה מוכן לקבל על עצמו את כל הקשיים והנסיונות, ולהתמודד מולם בכל הדרכים והכלים העומדים לרשותו. 

כך לפחות - אם לא יותר - צריכים לרצות להתמודד על זוגיות בחיי הנישואים. עם כל הנסיונות והקשיים העומדים בדרך החיים המשותפים – אסור להרים ידים ולהיכנע בשום אופן! 

וכשהאדם באמת רוצה, משתדל ומשקיע את כל כוחותיו, רצונותיו ומחשבותיו למען בנין ביתו כראוי - הוא מקבל עזרה רבה מאת השם יתברך, משום שבדרך שאדם רוצה לילך - מוליכין אותו, ומכיון שהוא בחר בדרך של רצון להשקיע ולהתמודד, כך מן השמים מוליכים אותו בדרך הזאת.  

פרק יא שיחה בין בני הזוג 

חשיבות רבה יש לבני זוג לפנות מידי פעם זמן מיוחד לשיחה משותפת ביניהם, בה יוכלו לשוחח ולדון על כל הנושאים העומדים על הפרק בחייהם המשותפים, או בכלל. 

השיחה בין בני הזוג מקשרת מאוד ונותנת את האפשרות לכל אחד לבטא את עצמו ואת צרכיו, לפרוק את אשר על לבו ביודעו שיש מי שיקשיב, יאזין ויזדהה עמו בתשומת לב מירבית. הרגשה טובה ונינוחה זו גורמת לפתיחות רבה ולקשר טוב בין בני הזוג. 

חשוב לא פחות לדעת כיצד לנהל שיחה או דיון בצורה נכונה, על מנת להפיק את מלא התועלת מבחינה מעשית ורגשית. 

ראשית השיחה בין בני הזוג צריכה להתנהל בצורה חיובית ומתחשבת מאוד בדעותיו של השני. 

במהלך השיחה יש להשתדל להקשיב לשני בתשומת לב מירבית, טוב להראות לו שדבריו הובנו ומומלץ לחזור על דבריו ולנסות לרדת לסוף דעתו. 

 קראתי פעם על מטפל שבא אליו אדם שנואש ממטפלים אחרים – המטפל הנ"ל לא נתן לו שום טיפול, אלא רק הקשיב לו וחזר על דבריו - והמטופל התרפא. 

כשדבריו של השני או דעותיו בעניין לא נראות לאחד מבני הזוג, אין לחלוק עליו בצורה בוטה אלא בצורה המכובדת ביותר. 

כמו כן, חשוב מאד שלא להגרר לויכוח, כי בויכוח לא מנצחים, וכמו שאמר חכם אחד שלנצח בויכוח זה 'לא להתווכח.' 

אומר התנא באבות פ"ה משנה ט' שבעה דברים בגולם ,ושבעה דברים בחכם, חכם אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו . 

אדם חכם יודע להבליג ולעצור את עצמו ומאפשר לאחרים לענות תחילה ולהביע את דעותיהם ובפרט אם הם גדולים וחכמים יותר ממנו. החכם אינו נכנס לתוך דברי חבירו אלא נותן לו לסיים את דבריו עד תומו - למרות שיש לו הרבה מה לומר... 

עוד מעלה שמנו חז"ל במשנה בין תכונותיו של החכם: 

"ואינו נבהל להשיב". אדם שהוא בהול מדי להשיב על דברי חבירו – יתכן שכלל לא הבין על מה הוא דיבר ומשום כך תשובתו כלל לא לענין. 

שנית, גם אם הבין את תוכן דבריו, אבל עדיין לא ירד לסוף דעתו של השני ואז נוצרת מזה אי הבנה ומתחים מיותרים. וממשיך התנא ואומר שהחכם הוא מודה על האמת .החכם מתבונן היטב בדבריו של השני ומבין שהם דברי אמת ואינו בוש להודות על האמת שהוא עצמו טעה. 

לפעמים כששניים משוחחים ביניהם, יש הרגשה לכל צד ש'השני בודאי לא צודק ואילו אני לגמרי צודק...' מראש כבר מבטלים את דברי השני ולא מנסים כלל לראות אולי יש גם דברי אמת בדבריו. גם אם מבחינים במעט אמת - לא מודים בכך. 

וכאן צריכה מדת האמת והיושר לפעול בלבו, ולגרום לו להיות חכם המודה על האמת - למרות שהאמת סותרת את דבריו. 

הגמרא עירובין י"ג ע"ב אומרת: למה זכו בית הלל שנקבעה הלכה כמותם בכל מקום? מתרצת הגמרא: מפני שנוחין ועלובין] -סבלנין[ היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן. 

בית הלל ענוותנים היו, וכשהיו לומדים ודנים בהלכה מסוימת והיו בית שמאי מביאין ראיה לדבריהם מן התורה ,ובית הלל מביאין ראיה ממקרא אחר – היו מקדימים בית הלל ולומדים את דברי בית שמאי תחילה ומנסים להבין ולרדת לסוף דעתם, ורק לאחר מכן היו לומדים ומתבוננים בדבריהם שלהם. כך יכלו בית הלל לכוון יותר לאמת ומשום כך זכו שהלכה כמותם בכל מקום. 

מסופר על בני זוג שלאחר שחתנו את כל ילדיהם ישבו פעם אחד מול השני בשתיקה. אף אחד לא הצליח לעניין 

את השני בשיחה. שואלת האשה את בעלה: למה אתה לא מדבר? ענה לה בעלה: שלושים שנה לא דברנו, עכשיו את רוצה שנדבר...!? 

האם הם באמת לא דברו? בודאי שהם דברו, אלא שכל שיחותיהם היו תמיד רק בעניינים כלליים, עניני תפקוד הבית, פרנסה וחינוך הילדים וכו', אבל מעולם לא ניהלו שיחה אישית רגשית שבין בני זוג. 

לכן זה יצר הסתגרות מסוימת בקשר ביניהם, כך שכעת לא יכלו לענין אחד את השני בשיחה נעימה ומעניינת. 

הבה נתבונן: כיצד זה קורה שזוג לא משוחחים ביניהם? 

יתכן מאוד שבתחילת נשואיהם היו נסיונות של שיחה משותפת ביניהם, אבל כיון שלא ידעו והשכילו לנהל את השיחה בצורה חיובית ובאוירה נעימה, הולידו שיחות אלו תוצאות של מתח, ויכוחים והאשמות הדדיות כאשר כל אחד עומד על דעתו בעקשנות. 

חיש מהר הבינו בני הזוג שמשיחה כזו לא תצא תועלת ,לכן העדיפו לוותר על השיחות כדי למנוע מתחים וויכוחים מיותרים . 

לעומת זאת אם בפעמים הראשונות היו משכילים להבין שכל אחד יתן לשני את מירב תשומת הלב, את מלא הכבוד וההבנה ולרדת לסוף דעתו, היו בני הזוג יוצאים מהשיחה בסיפוק רב והיה מתעורר בהם רצון וחשק להמשיך עוד ועוד במפגשים ובשיחות כאלו. 

באופן כזה התוצאות חיוביות מאוד להמשך כל חייהם ואז כשמשיאים את כל ילדיהם – יש עם מי לדבר! 

 פרק יב ביקורת 

בגמ' במסכת שבת נ"ד ע"ב מובא: כל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו ולא מיחה - נתפס על אנשי ביתו, באנשי עירו - נתפס על אנשי עירו, בכל העולם כולו - נתפס על כל העולם כולו. 

מצות 'מחאה' היא מצוה מן התורה – וחייבים לקיים אותה. 

לעומת זאת מצינו בגמ 'במסכת ערכין ט"ז ע"ב: א"ר טרפון: תמה אני אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה. אם אמר לו: 'טול קיסם מבין שיניך', אומר לו: 'טול קורה מבין עיניך.' 

כאשר אדם אומר לחבירו: 'טול קיסם מבין שיניך', כלומר עון קטן שבידך, אזי במקום ליטול את הקיסם מבין שיניו ,דהיינו לחזור בו ממעשיו ולהודות למוכיחו, במקום זה עונה בעזות ומוכיח ואומר: "טול קורה מבין עיניך!" טול אתה עון גדול שבידך! 

נשאלת השאלה: הרי אם יעירו לאדם שחליפתו מלוכלכת מאבק, הוא לא יתקומם, אדרבה, ישמח ויודה למי שהעיר את תשומת לבו וימהר לסלק את האבק. מדוע, אם כן כשמעירים לאדם על איזה מידה או תכונה שעליו לתקן - דברים מהותיים וחשובים בחיים – מיד הוא מתקומם ,וקשה לו מאוד לקבל את הדברים? 

אלא כל אדם באשר הוא מסתכל על עצמו באופן כללי בהסתכלות חיובית, תירוצים והסברים יש לו למכביר כדי לחפות לעצמו על מעשיו, גם אם הם השליליים ביותר .

לרוב בני האדם יש הרגשה שהם כמעט מושלמים, כמו שאומר שלמה המלך משלי כ"א, ב': "כל דרך איש ישר בעיניו", וזה בעצם מגביר אצלו את בטחונו העצמי. 

לכן, כשבאים לבקר אדם על מעשיו, תכונותיו או מדותיו ,הוא מרגיש באותו זמן שהקרקע המוצקה של הבטחון העצמי שהוא עומד עליה, נשמטת מתחתיו והרגשתו האינסטנקטיבית היא שהוא חייב מיד לקום, להגיב ולהלחם – ובכך להדוף כל ניסיון לשלול אותו או את מעשיו השליליים . 

במקרים רבים השבת מלחמה זו היא באופן שהוא מנסה למצוא דברים שליליים על המבקר ולהציג אותו עצמו באור שלילי. 

לכן קשה מאוד לקבל ביקורת מאחרים - גם אם הם צודקים לגמרי. 

אז מה עושים באמת? מצד אחד חשוב מאוד למחות ולבקר, ואילו מצד שני זה יכול לגרום למריבות ולמחלוקות. 

כלל ראשון: כמה שפחות לבקר אחרים, כאשר המדובר בדברים שאינם קשורים לקיום תורה ומצוות, או למידות רעות, שבהם יש לנו מצוה של "הוכח תוכיח את עמיתך." 

מנטליות, טבעים, או התנהלות של חיי היום יום, כגון סידור הבית טיפול בילדים, פרנסה, הגבלה בהוצאות הבית וכו ,'בדברים כגון אלה מומלץ מאוד לא לבקר, כי כאמור באופן כללי קשה מאוד לאדם לקבל ביקורת. 

אבל אם הדבר קשור למידות רעות, או לעבירות מסויימות שבן או בת הזוג מרגישים חובה לבקר ולהוכיח – גם אז צריך לנהוג בזה זהירות גדולה מאוד, כי אם לא יבקר בצורה הנכונה – עלולה להתקבל תוצאה הפוכה לגמרי. 

שלמה המלך אומר משלי ט', ח': "אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך" 

ומסביר השל"ה הקדוש ש"חכם" ו"לץ" מדובר כאן באותו אדם. כאשר אתה בא להוכיח אדם, אל תעשה ממנו "לץ "שלילי רע, כי אז בודאי לא יקבל ממך מאומה, ואף ישנא אותך על כך. אבל כאשר אתה פונה לאותו אדם ומתייחס אליו כאדם חכם ואף אומר לו את שבלבך עליו: עד כמה הוא חכם, אדם בעל לב טוב ובעל מידות טובות ויש לו רצון לשמוע ולקבל - אזי אותו אדם מתייחס אך ורק לאותה בעיה במבט שכדאי לו מאוד לשפר את הדבר בשביל שאם כך יעשה - יהיה הוא מושלם עוד יותר. 

בצורה כזאת קל הרבה יותר לקבל את הדברים והסיכויים גדולים מאוד שהדברים יתקבלו והשומע אכן יקבל וישפר את מעשיו, ובסופו של דבר לא יקפיד על המוכיח אלא יאהב ויכיר לו טובה על כך. 

נמצאנו למדים מכל זה שאדם שאינו יכול או אינו מסוגל לבקר בצורה נכונה ואחראית, פטור מלבקר ולהוכיח מכיון שבכך רק יגרע, יזיק וירחיק, והתוצאות יהיו חמורות יותר ,וכמו שאמרו חז"ל בגמרא מסכת יבמות דף ס"ה ע"ב: אמר רבי אילעא משום רבי אלעזר ברבי שמעון: כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע - כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע. 

ביקורת נכונה תתקבל רק כאשר היא מגיעה מאדם המסוגל לבקר בצורה נכונה ואחראית. ואף הוא בטרם שייגש לבקר או להוכיח יקדים לכך תפלה לה' שהדברים שיצאו מן הלב יכנסו אל הלב ויעשו פירות, ורק אז הוא יתחיל בביקורת בצורה המכובדת ביותר – בכך שפותח תחילה בתיאור מידותיו הטובות והדברים הטובים של בן שיחו - וכמובן באופן שאינו מתנשא מעליו ועושה את הכל בהכנעה ובענוה - צורה כזאת תהיה הביקורת יעילה ביותר ויש סיכויים גדולים מאוד שהדברים יתקבלו על לב השומע ויעשו פירות. 

אסור בהחלט שהביקורת תהיה ספונטאנית, בצורה לא מבוקרת או במעמד אנשים זרים. 

כמו כן אסור שהביקורת תיאמר בשעת מעשה. עד כמה שהמעשה יהיה מכעיס וכואב, עדיף לא להעיר ולמחות מיד, משום שהתפרצות מיידית משדרת חוסר שליטה ופורקן עצבים, ומשום כך תגרור אחריה אי צדק בתגובה . 

פעמים רבות שמתוך התפרצות נאמרים דברים שלא היו צריכים להיאמר והתוצאה היא רק פגיעה שאינה גורם לשינוי אצל המבוקר . 

לכן ראוי מאד להשתדל ולהבליג מעט, לחשוב להתבונן ,ורק אחרי מחשבה והתבוננות – להעיר וכך גם המבוקר מבחין שהדברים באו מתוך מחשבה ורצינות, והתוצאות יהיו בהתאם. 

הדברים הללו נכונים כלפי כל שטחי החיים, כלפי האיש והאשה – כלפי חינוך הילדים, רב ותלמיד, כלפי ציבור ,שכנים, משפחה, חברים וכו.' 

באופן כללי על הבעל לדעת שהוא לא אחראי על חינוכה של רעיתו ואין זה תפקידו כלל! גם על האשה לדעת שהיא איננה אחראית על חינוכו של בעלה והטבת דרכיו והנהגותיו! 

כל אחד מבני הזוג צריך לקבל את השני כמות שהוא ,לחיות עם זה ולשמוח בזה. 

אם בכל זאת מרגישים צורך לתקן ולהעיר – יש לעשות זאת אך ורק בדרכים שהזכרנו. 

ביקורת – של האיש כלפי האשה או ההיפך – הנאמרת ליד הילדים, פוגעת מאוד מאוד בחינוך הילדים, משום שהילדים בתא המשפחתי נמצאים במסגרת אותה אף ילד לא יפרוץ . 

מתי מתחילות המסגרות בבית לפרוץ? כאשר האיש והאשה אינם מכבדים, או גרוע מכך - פוגעים אחד בשני .כאשר אחד מבני הזוג מעיר או מבקר אחד את השני ליד הילדים – אז המסגרות נפרצות וגם הילדים מרשים לעצמם להתחצף או להתנהג כראות עיניהם. 

לכן, בשום אופן אין להעיר לבן או בת הזוג לפני הילדים .תהיה זו הטעות החמורה ביותר - לא מעירים אחד לשני ליד הילדים! לא מתלוצצים אחד על השני ליד הילדים! 

ככל שתכבדו אחד את השני יותר ויותר - כך הילדים יכבדו ויקבלו יותר ויותר . 

אמנם, אם הילדים עצמם לא מתייחסים מספיק בכבוד כלפי האמא או האבא, במקרה זה מוטלת החובה על ההורה השני למחות מיד על הדברים או ההתנהגות ובכך יגן וישמור מאוד על כבודו של השני. 

אין לאפשר בשום אופן לילדים - בכל צורה שהיא - לפגוע בכבודו של השני. אדרבה, יש לדאוג שהילדים יכבדו יותר ויותר את ההורים. לדוגמא: כאשר האבא נכנס אל הבית ,האמא תדאג שהילדים יקומו לכבודו - כי כך התורה מצוה .כך גם בשעה שהאמא נכנסת – אז מוטל על האבא לחנכם שיקומו לכבודה. 

או כשאחד ההורים נכנס לנוח מעט, ידאג בן או בת זוגו שהילדים ישמרו על השקט בבית. 

כך בכל מעשה ומעשה בחיי הבית, ידאג כל אחד, יתבונן ויחשוב כיצד לגרום לילדים לכבד יותר . 

דבר זה מהווה שמירה גדולה מאד בחינוך הילדים, ובדרך זו תהיה להם משמעת כלפי ההורים, וכולם רק ירוויחו מכך. 

 פרק יג חשיבות ההתחדשות 

זוגות רבים המתחילים לבנות את ביתם, בשנים הראשונות שוררת ביניהם אהבה וחיבה, הבנה הדדית ונתינה . 

את כל המעלות הטובות שבני זוג יהודים וכשרים צריכים — יש להם בביתם. 

אך עם השנים, האהבה וההרמוניה דועכות מעט מעט, עד כדי שבני הזוג מתגעגעים ונזכרים בערגה בשנות נישואיהם הראשונות. 

מדוע זה כך? הרי היה צריך להיות בדיוק ההיפך הגמור ?

הרי האהבה אינה מגיעה ביום אחד, אלא היא נבנית עם הזמן! אם כן, ככל שחולפות השנים, צריכה היתה האהבה להתגבר ולהתעצם, ואילו כאן אנו רואים דברים הפוכים . 

מדוע? 

התשובה היא, שכמו שבכל דבר זקוקים אנו להתחדשות ,כך גם באהבה אנו זקוקים להתחדשות. 

כיצד נעשה זאת? 

 האדם אינו אוכל את אותו מזון כפי שאכל כשהיה בגיל צעיר מאוד, הרגלי האכילה וסוגי המזון משתנים בגיל מבוגר, כפי הגיל וכפי מצב הבריאות . 

גם לבושו של האדם משתנה לפי גילו ולפי מעמדו. בהיותו צעיר התלבש כשאר בני גילו, ואילו עתה כאשר התבגר שינה את טעמו. 

הוא הדין גם בחיי הנישואים של בני הזוג. 

אותו היחס ואותה אהבה שהענקתי בשנים קודמות, אינן מספקות יותר אלא זקוקים להתחדשות תמידית. צריכים להראות בכל פעם יחס וקירבה מחודשים האחד לשני ,ולעשות 'ענין גדול' ואמיתי מכל מפגש, מכל שיחת טלפון ומכל ארוחה משותפת . 

דבר זה צריך להימשך ללא הפוגה, אפילו בגילאים המבוגרים ביותר . 

בדומה למה שראינו אצל אברהם אבינו, שכאשר באו אליו המלאכים שאלו אותו "איה שרה אשתך "— "ויאמר הנה באהל". ושואל שם רש"י: האם לא יודעים היו מלאכי השרת שרה אמנו היכן היתה? אלא להודיע שצנועה היתה כדי לחבבה על בעלה. 

הבה נתבונן, אברהם ושרה היו בשיא שלימות המידות ובודאי גם ביחסים ביניהם. ואם כן, לאחר עשרות שנות נישואים בודאי שאברהם אבינו הכיר היטב את שרה אמנו ואת כל מעלותיה, ומה כאן המקום להוסיף ולחבבה על בעלה ע"י שיספרו לו ששרה מצטנעת באהל ? 

מכאן אנו רואים ולומדים את חשיבות ההתחדשות בכל יום ובכל גיל, להראות התעניינות בבן או בבת הזוג, לעודד מחדש ולהחמיא כמה שיותר. 

לא 'לחסוך' במחמאות! 

היתה פעם אשה שהתלוננה לפני בעלה שהוא אינו אוהב אותה ולא מעריך אותה כלל, ויש לה מזה צער גדול. אמר לה בעלה: וכי מנין לך שאיני אוהב אותך ולא מעריך אותך ? 

את זאת אני יודעת - ענתה האשה - מכיון שאף פעם אתה לא אומר לי שאתה אוהב אותי... 

הקשיבי היטב! - אמר לה בעלה - לפני עשרים שנה כשנישאנו כבר אמרתי לך שאני מאד אוהב אותך ומאד מעריך אותך, ואם יהיו שינויים אני אעדכן אותך... 

צריכים אנו להפנים ולהבין היטב שאלו הם דברים שצריכים להיאמר בכל יום ובכנות אמיתית. מוכרחים אנו לדעת שאהבה והבנה בונים צעד אחר צעד ולא משיגים במהרה. צריכים לתת על זה את הדעת בכל יום, וצריכה לבא התחדשות בכל יום. 

לדוגמא: 

א. ראוי שהנהגת יום הטהרה לא תהיה ככל יום אחר בחודש. יש להשתדל תמיד לחדש משהו. מספיק שמשנים משהו בחדר ע"י אחד מבני הזוג. הדבר כבר נותן לבן הזוג הרגשה שהשני חושב עליו ועל יום מיוחד זה. כך נוצרת ביניהם קירבה ואהבה רבה. וכל שכן אם עושים יותר מזה .

יום הזה הוא יום חשוב מאוד ליחסים בין בני הזוג, ומשום כך חשוב מאד להתפנות מכל שאר העיסוקים האחרים ולייחד את המחשבות ואת המעשים רק עבור בן הזוג. 

ב. חשוב לבעל לדעת להתייחס באופן נכון למאכלים שאשתו מבשלת ומכינה, ולהשתדל תמיד שתהיה בזה תוספת התחדשות ביחס ובמילים, כגון: 'האוכל טעים מאוד!', 'את מומחית בבישול' וכדו'. כל בעל יודע היטב איזו מחמאה אשתו אוהבת לקבל. 

ג. להראות בכל פעם מחדש כמה טוב להם להיות אחד בקרבתו של השני, ולשוחח יחד. 

יש לזכור בענין השיחה המשותפת באופן כללי, שיכול אדם לשוחח עם אשתו בטלפון חצי שעה אך הוא עדיין לא סיפק אותה די הצורך. ומאידך יכול אדם אחר לשוחח עם רעייתו דקה אחת בלבד, והיא כבר שמחה ומאושרת ויש התקרבות ביניהם . 

ומה ההבדל ? 

אותו אדם שדיבר עם אשתו חצי שעה, לא נתן את דעתו לשמח אותה ולא התייחס אליה כלל בדבריו, אלא שוחח באופן כללי על כל מיני נושאים . 

לעומתו, הבעל שדיבר רק דקה אחת, חשב לרגע לפני שהוא מתקשר: 'כיצד אני יכול לשמח את אשתי בשיחה הזו, וכיצד אני יכול להעניק לה אהבה וקירבה', כאשר סידר את הדברים במוחו התקשר ואמר לה את אשר עם לבבו ועל ידי כך הצליח לספקה ולשמחה. 

נזכור! לעולם בכל מפגש בין בני הזוג, צריכים הם לחשוב האחד על זולתו, כיצד אנחנו יכולים לשמח את בן הזוג ,לכבד אותו ולגרום לו הנאה מהימצאות שנינו יחד . 

אם תמיד יהיו מחשבותינו ומעשינו מכוונים כיצד נוכל להעניק, לתת ולשמח, אנו משיגים כמה וכמה מעלות טובות בדבר: 

א. קיימנו מצות חסד, ומצות "ואהבת לרעך כמוך." ב. נוספת אהבה בינינו. 

ג. ככל שאתה נותן - כך תקבל בחזרה את אותה התייחסות . 

ומי אינו רוצה לקבל התייחסות כזאת? 

נתינת מתנה 

נתינת מתנה, ואפילו הצנועה ביותר, מראה לרעייתך שאתה חושב עליה . 

מסופר על הרב יהודה צדקה זצ"ל, שהיה קונה בכל יום לאשתו דבר-מה, ויהיה זה אפילו דבר קטן ופעוט ערך. 

אם הרב, על כל טרדותיו הרבות הרגיש צורך להראות לאשתו שהוא חושב עליה בכל עת, בוודאי שלכל אחד מאתנו מומלץ להשתדל להראות לבן זוגו שהוא קרוב ללבו והוא חושב עליו תמיד. 

חשוב מאד לדעת כיצד לתת מתנה . 

ההתייחסות סביב נתינת המתנה, חשובה לא פעם הרבה יותר מהמתנה עצמה. מספרים על אשה שביקשה מבעלה שיקנה לה זר פרחים. הניח לה בעלה עשרה שקלים על השולחן ואמר לה: לכי קני לך זר פרחים . 

הבה נתבונן! האם חסרים לאותה אשה עשרה שקלים לקנות לעצמה זר פרחים?! אשה זו מצפה להתייחסות נאותה מבעלה סביב לזר הפרחים, ואז המתנה ככל שהיא צנועה אם היא באה עם התייחסות, אם יצורף פתק קטן למתנה ובו מילות אהבה וחיבה תקבל המתנה משקל יתר ,ונותן המתנה ירוויח כפלי כפליים. 

צריכים להשתדל לחשוב תמיד כיצד ניתן לשפר את יחסי האהבה. במה אני יכול לשמח את בן או בת זוגי. 

זכרו! כל מעשה ולו הקטן ביותר שהאדם עושה בשביל השני, אם הוא מראה בזה שהמעשה בא מתוך רצון עמוק ואמיתי להעניק, הדבר מוסיף נופך ועומק ליחסים הטובים שבין בני הזוג . 

התייחסות אמיתית לימים מיוחדים של הזולת, כגון: יום הולדת, יום נישואין, ימי הטהרה וכו', מוסיפים ומקשרים מאוד בין בני הזוג. 

  התחדשות בנתינה התחדשות ביחס, התחדשות במחשבה,  כיצד לשמח את השני זה מה שנותן את הכח  והרצון ומוסיף אושר , שמחה ושלום בית 

 פרק יד כיצד להתנהג בעת מריבה בבית 

אם חלילה פורצת מריבה בבית, הדבר החשוב ביותר במקרה זה הוא כמה זמן תימשך המריבה. על כל אחד מבני הזוג לדאוג לכך שהמריבה תסתיים במהירות וכך לא תשאיר 'צלקות' מיותרות. 

מריבה פורצת לפעמים מחמת דברים שאי אפשר למנוע ,זה יכול לקרות לכל אחד, הריב מגיע באופן ספונטאני ללא כל הכנה . 

נכון שע"י הדרכים שלמדנו בפרקים הקודמים אפשר למעט את מספר המקרים מאוד, אולם בכל זאת מריבה יכולה להתפרץ . 

במצב זה, הדבר החשוב ביותר הוא לסיים את המריבה כמה שיותר מהר. יכול להיות שהגורם לסכסוך לא היה דבר כל כך נורא, אולם ככל שעובר יותר זמן במצב מריבה, כל אחד נזכר בעוד דברים שליליים שעשה לו השני, ואז הוא מגביר ומעצים במחשבתו את הרוגז והכעס כלפי בן או בת זוגו, וממילא מעמיקים יותר ויותר את הריב . לכן, חשוב מאוד ברגע זה, לגמור מהר עם הריב ולהתפייס אחד עם השני. 

בדרך כלל ומצוי מאד שכל אחד ממתין לשני שיבוא להתפייס עמו. 'הרי הוא זה שצריך לבקש סליחה...' 

לא פעם מתפרשים במוחנו ההתפייסות ובקשת הסליחה כרגש של חולשה ואשמה. 'היא האשמה במה שקרה, לכן עליה לבקש סליחה'... 'אני צודק בכל מאת האחוזים, האם אני זה שצריך 'להתקפל...'!? ' 

זאת טעות חמורה! אדרבה, מי שיבא הראשון להתפייס ,הוא הנקרא גבור השולט על יצרו. במעשהו זה הוא מראה שיש לו יותר אחריות על שלימות הבית, בכך הוא זוכה לתואר 'רודף שלום .' 

כל רגע שיש ריב ורוגז בבית עלול להביא חלילה לקטרוגים ודינים ח"ו. אדם שלא מעוניין בהתפייסות ,מראה שיש לו גאוה והתנשאות. 'אפילו אם אני חושב שאני הצודק, בכל זאת אין בכך הצדקה להמשיך את הריב, אדרבה צריך להתפייס - וכמה שיותר מהר .' 

אם כך ינהגו יוכלו לשבת יחד, ללבן את הסיבה שבשלה פרצה הקטטה ולנסות לתקן את הבעיה . 

ע"י המריבה בעצמה לא מתקנים ולא מרוויחים מאומה. 

בנוסף על כך, בזמן שפורצת מריבה חייבים להיזהר מאוד לשמור על כבודו של השני במידה המירבית, משום שבזמן כזה יש נטייה לחשוב שהכל מותר. לכן צריך לשים לב היטב על כל מילה שמוציאים מהפה ולהיזהר מאוד . 

אין לדמות את בן או בת הזוג לאנשים שליליים אחרים, וכן אין לדמותו למשפחתו, שכביכול 'כל משפחתכם היא כזאת ...' 

אלו דברים שפוגעים מאוד וקשה מאד לתקן אחר כך את הפגיעה העמוקה שנוצרה. 

  משהו יפה לקראת תשעה באב

ל שנאה יש 4 אותיות. ל אהבה גם., ל אויבים יש 6 אותיות. ל ידידים גם. ל שקר יש 3 אותיות. ל אמת גם. ל טיפש יש 4 אותיות. ל פיקח גם. ל עבירה יש 5 אותיות. ל מצווה גם. ל כישלון יש 6 אותיות. ל ניצחון גם. ל מורת-רוח יש 7 אותיות. ל קורת-רוח גם. אפשר להפוך כל אנרגיה להילה של טוב, של חיוביות. הכל יכול להראות אחרת.. הכל תלוי בזוית הראיה שלנו...? תקופת בין המיצרים  שבה חשוב וכדאי להיות  יותר טובים יותר "אנשים" בלי אגו, ושחצנות וגאוותנות. להיות בשלום עם המשפחה והחברים.ואחד הדברים החשובים: הכרת הטוב! מאחל לכם: להיות תמיד באהבת חינם...

- - - שאלות ותשובות - - -