"חנו-כה" - לימוד תורה בכל מצב

השם חנוכה מיוסד על שמע ישראל שבו היחוד, שיש בו 25 אותיות. והפרשה כוללת כל התורה. כי ראה השי"ת הגלות והצרות נתן פרשה קטנה שרוב גופי התורה תלויין בה שנעסוק בה ויחשב כאילו עסקנו בכל התורה. ואם ח"ו תהיה הגזירה שלא יעסקו בתורה כבזמן ר' עקיבא, לפחות ישאר הפסוק שמע ישראל שבכוחו נצחו החשמונאים ומעשים נפלאים

"חנו-כה" - לימוד תורה בכל מצב

פתח דבר: 

בספר צרור המור (פרשת ואתחנן) העיר על השם "חנוכה" - מדוע כינו חז"ל ימים אלו דוקא בשם זה, ונעתיק את לשונו: "ואני הצעיר אברהם סבע רוצה לגלות לך בכאן מה שנתגלה לי בלי ספר ובלי מלמד, ומעולם לא ראיתי ולא שמעתי פירוש תבניתו, למה נקרא מועד החשמונאים - חנוכה, כי כל המועדים יש להם קישור וטעם השם עם המועד, כמו פסח, סוכות, פורים - "עַל שֵׁם הַפּוּר" (אסתר ט, כו) אבל חנוכה על שם מי"?... 

והוסיף שם להקשות, אל תאמר שדי לנו בזה ש"חנוכה" - על שם "חנו בכ"ה", כי אם כן היה ראוי להיקרא "חנובכה" ולא "חנוכה" ללא בי"ת, כלומר - השם "חנוכה" משמעותו שחנו - מכוח התיבה "כה", ויש להבין מה פשר הדברים?...

ונעתיק חלק מדבריו הנפלאים שם וזה לשונו: "והטעם השני שנראה שנקרא חנוכה בלי תוספת בי"ת הוא מיוסד על פרשתנו על פסוק "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" (דברים ו, ד) שבו הייחוד, לפי שכבר כתבתי שיש בזה הפסוק כ"ה אותיות. וידוע כי זאת הפרשה של שמע ישראל כוללת כל התורה כולה. ולפי שכוללת התורה כולה יש בה סוד הייחוד וסודות גדולים. 

ולפי שראה השם אורך הגלות וגודל הצרות עד שכמעט נשתכחה תורה מישראל, רצה לתת להם פרשה קטנה שרוב גופי התורה תלויין בה באופן שאם ח"ו תשתכח התורה מרוב הצרות תשאר להם פרשה קטנה של פרשת הייחוד "שיהיו עוסקים בה ויהיה חשוב להם כאילו עוסקים בכל התורה כולה", ואם ח"ו תהיה הגזירה שלא יעסקו בתורה כמו שהיה בזמן רבי עקיבא ובזמנים אחרים, לפחות ישאר להם פסוק שמע ישראל שיחשבו בו בלבם ויחשוב להם כאילו עוסקים בכל התורה אחר שלא היו יכולים לעסוק בתורה.

ולכן רצה השם לתת פרשת הייחוד בקצרה, ואם לא יוכלו לומר כל הפרשה לפחות יאמרו פסוק "שמע ישראל" שהוא סוד הייחוד ויש בו כ"ה אותיות. והמייחד שמו של הקב"ה בזה הפסוק הוא כקורא כל התורה כולה. 

ולכך החשמונאים לפי שמרוב הצרות והשמדות לא היו יכולים לעסוק בתורה היו מייחדים את השם בפסוק "שמע ישראל" שיש בו כ"ה אותיות, ובכח זה הייחוד נצחו אויביהם עד שלזה קראו שם המועד הזה "חנוכה", כי זה שמו האמיתי בלי תוספת בי"ת", עד כאן תורף דבריו.

היוצא מדבריו שנס החנוכה אירע מכוח העמל והמאמץ של בני ישראל באותו הדור ללמוד תורה - למרות הטרדות הרבות וחרף זאת שהיו בעת צרה וצוקה, עם כל הקושי להתרכז וללמוד - עם כל זאת הם התגברו על הקושי ועסקו בתורה, ועל ידי זה זכו לנס חנוכה.

ולכן שמו נאה לו - "חנוכה" - מפני שעסקו ב"כה" - דהיינו בתורה כולה אשר כלולה בפסוק "שמע ישראל", לכן זכו לנצח את אויביהם וזהו סוד השם "חנוכה"!

במאמר הבא נתמקד בנושא זה של חיוב לימוד תורה למרות הקשיים והטרדות, נעמיד על נס את המעלות והסגולות המיוחדות הכלולות ב: "לימוד תורה באף" - גם בזמנים קשים, ונביא על כך עובדות מאלפות מגדולי הדורות. 

במה הרהר מרן הרב שך זצ"ל בזמנים קשים?...

מעלה זו המופיעה בדברי בעל הצרור המור זצ"ל - ללמוד תדיר ואפילו את הדברים הפשוטים ביותר - הייתה נר לרגליו של מרן הרב שך זצ"ל בעיתות של צרה ומצוקה, וזאת על פי עצתו של הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל, ומעשה שהיה כך היה:

רבינו זצ"ל הגיע לבקר את רעייתו אשר שכבה במצב קשה בבית החולים וקיים היה חשש לחייה, עוד טרם התבררה האבחנה המדוייקת ורבינו זצ"ל המתין לתוצאות דיון שנערך באותה שעה בין טובי רופאי בית החולים - באותה עת שח רבינו זצ"ל למלוויו וכך אמר:

במצבים קשים, כאשר קשה לי להתרכז בדברי תורה, אני נזכר בדרשתו של הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל... היתה זו דרשה בה עורר על גודל החשיבות של לימוד התורה, והדגיש כי אין אדם מישראל אשר פטור ממצות תלמוד תורה. כל יהודי מחוייב ללמוד! זעק הגרי"ס זצ"ל. 

הדברים נכנסו ללבו של עם הארץ אחד אשר היה בין המאזינים, והוא ניגש אל הגרי"ס זצ"ל לאחר הדרשה בשאלה:

רבי, אינני יודע מה לעשות! מעודי לא קראתי, לא שניתי ולא למדתי, אינני יודע תורה, אפילו לא חומש אחד או דף גמרא אחד! כיצד איפוא אוכל לקיים את מצותי ולעסוק מדי יום ביומו בתורה?...

רבי ישראל זצ"ל, הקשיב לשאלתו של אותו עם הארץ בתשומת לב, ולאחר מכן פתח ושאל: יהודי יקר, אמור לי מה אתה עושה בבוקר כאשר הינך קם ממיטתך? היהודי השיב: "כאשר אני קם בבוקר אני נוטל ידיים, לובש ציצית, אומר מודה אני, לוקח את הטלית והתפילין והולך לבית הכנסת"...

הפלא ופלא! - השיב רבי ישראל סלנטר זצ"ל... "אם כן, מדוע סבור הינך כי אינך יכול ללמוד תורה? אמור בכל יום, שנן שוב ושוב: כאשר קמים בבוקר יש מצוה ליטול ידיים, ללבוש ציצית, להגיד "מודה אני", להניח תפילין ולהתפלל, והרי מצות תלמוד תורה בידך! גם שינון ההלכות היומיומיות הפשוטות הללו הרי הם בגדר לימוד תורה"!

אף אני - אמר מרן הרב שך זצ"ל - נוהג כמוהו... ברגעים קשים בהם אינני יכול להתרכז, אני חוזר ומשנן לעצמי: "חייבים לשמור שבת, אסור לאכול ביום הכיפורים, יש ליטול לולב בסוכות" - וכן הלאה, ובכך אני מקיים מצות תלמוד תורה אף ברגעים קשים אלו!...

אין ספק, כי ענוה גדולה היא אשר עמדה מאחורי דבריו של רבינו זצ"ל. הלוא ידוע, כי גם בזמנים הקשים ביותר לא חדל מלמסור את שיעוריו תמידים כסדרם, ולא היו אלו שיעורים אשר עסקו בחיוב לשמור שבת או באיסור לאכול ביום הכיפורים אלא בסוגיות העמוקות שבש"ס. אכן אנו על פי דרכנו כדאי שנתבונן בדברים וניקח מהם לתשומת ליבנו.

(נ.ב. כתבה: יום השנה: רבי ישראל סלנטר זצוק"ל)

הוראת בעל השאגת אריה זצ"ל...

כעין זה מסופר על בעל השאגת אריה זצ"ל: כאשר הזקין קרא לבני ביתו והורה להם כיצד לנהוג עמו לכשיחלש ושוב לא יוכל ללמוד כהרגלו. הוא ביקש כי אם כבר לא יוכל ללמוד ש"ס ופוסקים בעיון עם כל המפרשים, ילמדו עמו גמרא בלבד, וכאשר לא יוכל ללמוד גם זאת ילמדו עמו משניות, ואם יתדרדר המצב ולימוד המשניות לא יהיה אפשרי ילמדו עמו חומש, וכאשר גם את זאת לא יוכל ללמוד יקראו בפניו את האותיות א' ב', שכן גם הן תורה הן!

כפי שכבר נתבאר עצה זו היא אשר הביאה את ניצחון החשמונאים, שעסקו בתורה למרות הקושי, והגם שלפעמים לא היה באפשרותם לעסוק בתורה כפי רגילותם קראו שוב ושוב את הפסוק "שמע ישראל", והיה נחשב להם כאילו עסקו בכל התורה כולה. 

"תורה שלמדתי באף היא שעמדה לי"

שלמה המלך ע"ה אמר (קהלת ב, ט): "אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִּי" ואיתא על זה בילקוט שמעוני (קהלת תתקסח): "אמר רבי חנינא בר פפא: תורה שלמדתי באף נתקיימה לי".

יסוד זה חייבים לדעת - אם רוצים לגדול בתורה ושיהיה לה קיום לאורך ימים, צריכים ללמוד למרות כל הטרדות האופפות אותנו.

עיקר מצות תלמוד תורה - בעת הקושי

ידוע בשער בת רבים לשונו הזהב של הרמב"ם זצ"ל בהלכות תלמוד תורה (פרק א הלכה ח): "כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל חַיָּב בְּתַלְמוּד תּוֹרָה בֵּין עָנִי בֵּין עָשִׁיר בֵּין שָׁלֵם בְּגוּפוֹ בֵּין בַּעַל יִסּוּרִין בֵּין בָּחוּר בֵּין שֶׁהָיָה זָקֵן גָּדוֹל שֶׁתָּשַׁשׁ כֹּחוֹ". 

ההבנה המקובלת בדברי הרמב"ם זצ"ל היא, למרות שהמצב האופטימלי ללימוד תורה הוא כאשר האדם נקי מבעיות וטירדות, מכל מקום גם אם באים עליו טרדות בכל זאת חייב ללמוד תורה. אמנם נראה להוכיח שלא כך הם פני הדברים, אלא כוונה אחרת מונחת בדברי הרמב"ם זצ"ל, ונקדים בזה:

כאשר ירד משה רבינו ע"ה מהר סיני וראה את מעשה העגל, שבר את הלוחות. ואיתא בתנא דבי אליהו (רבא פרק כא) בזה הלשון: "באותה שעה נגזרה גזרה על ישראל שילמדו תורה מתוך הצער ומתוך השעבוד ומתוך הטילטול ומתוך הטרוף ומתוך הדוחק ומתוך שאין להם מזונות. ובשכר אותו הצער, עתיד הקב"ה לשלם שכרם לימות בן דוד כפול ומכופל".

ומבואר שמאותה שעה של שבירת הלוחות בידי משה רבינו ע"ה נגזר על ישראל ללמוד תורה "דוקא" מתוך טירדות שעבוד וטלטול וכיו"ב.

(נ.ב. כתבה: יום השנה לפטירת משה רבינו ע"ה)

אל תאמר לכשאפנה אשנה - שמא לא תפנה...

וראיתי פשט נפלא בענין זה: 

הנה איתא במשנה באבות (פרק ב משנה ד): "וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִּפָּנֶה".

והסביר בזה הרבי מקוצק זצ"ל, אין הפשט שאם האדם ימתין עד שיסתדרו לו כל הענינים ואז ישב וילמד תורה - יש חשש שלא יוכל ללמוד אף פעם, וזהו ה: 'שֶׁמָּא לֹא תִּפָּנֶה', אלא הביאור הוא כך: "וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה" מפני שאולי יש לך ללמוד ב: "לֹא תִּפָּנֶה" היינו - שמא הקב"ה רוצה שתלמד דוקא במצב של "לֹא תִּפָּנֶה" - מתוך טרדות מפריעים ודאגות... 

"כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו - אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא"

על ענין זה אפשר להמליץ את פירושו של החפץ חיים זצ"ל (עיין מכתבי הח"ח) על הפסוק (שמות ג, ה): "כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא"

- רצה לומר: המצב והנתונים אשר אתה עומד בם עכשיו, אם זה מצב של טירדה, של רפיון, של קושי וכדומה - "אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא" - אל תזלזל בהם כי "אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא" ועליך לעבוד את הקב"ה במצב זה, כי מדובר במשימת קודש, וזה מה שהקב"ה רוצה ממך עכשיו.

אבל האמת היא שפעמים רבות, כל מה שצריכים אנו לעשות בזמנים של טירדות וכדומה, הוא רק להתעלם מהטירדות ואז הם ייעלמו ולא יפריעו לנו בעבודתנו. וכמו שמפורש באבות דרבי נתן (פרק כ א') וזה לשונו: "רבי חנניה סגן הכהנים אומר: כל הנותן דברי תורה על לבו מבטלין ממנו הרהורי חרב, הרהורי רעב, הרהורי שטות, הרהורי זנות, הרהורי יצר הרע, הרהורי אשת איש, הרהורי דברים בטלים, הרהורי עול בשר ודם".

הרי לנו מזה, שלמרות שרובצות כבר על האדם כל הטירדות הללו, כל מה שמוטל עליו לעשות בכדי שהן יעלמו ולא יפריעו לו יותר, לתת את דברי תורה על לבו, היינו - לעסוק בתורה למרות הקשיים.

"ידחוק עצמו" לעסקה של תורה...

שוב ראיתי בספר החינוך (מצוה תיט) שכתב על זו הדרך, ונצטט את לשונו: "ומה שאמרו (אבות פרק ב משנה ד): "שלא יאמר אדם לכשאפנה אשנה, שמא לא יפנה לעולם" - כי לא ידע האדם מה ילד יום, שעסקו של עולם מתחדש יום יום ומדיח את האדם מדבר לדבר ומטירדה לטירדה, ונמצאו כל ימיו יוצאין בבהלה אם לא יתן פנאי על כל פנים, וידחוק עצמו לעסקה של תורה.

וכל שעושה כן וחפץ בברכה, מן השמים מסייעין אותו ומקילין מעליו טירדות העולם המבהילות, ומעבירין ממנו עולן של בריות, ושוכן בשמחה כל ימיו בין בעולם הזה בין בעולם הבא".

הרי לנו מזה סדר ההנהגה הראויה, אין להשתדל "לסדר" את כל הענינים ורק אחר כך להתיישב ללמוד, אלא להיפך, אם מתיישבים ללמוד - מן השמים מעבירין ממנו את הטירדות וההפרעות. 

ישים עצמו אכזרי על בני ביתו כעורב!

הגמרא במסכת עירובין (דף כא:) דורשת את הפסוק (שיר השירים ה, יא): "שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב": "במי אתה מוצאן (דברי תורה) - במי שמשכים ומעריב עליהן לבית המדרש. רבה אמר: במי שמשחיר פניו עליהן כעורב. רבא אמר: במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב". 

ראש ישיבת לייקוואוד הג"ר אהרן קוטלר זצ"ל במשנת רבי אהרן (חלק ג' עמוד קכז) ביאר את הדברים: ידוע שבכל ענין תקף הכלל "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו". ואם כן תלמוד תורה שנאמר עליו שהוא "כנגד כולם", ברור אפוא שבמצוה זו היצר הרע ממציא לאדם בכל הדרכים אשר מוצא הוא לנכון, כל מיני מפריעים ללימוד התורה. 

ועל כן כתב רבינו הג"ר אליהו מוילנא זצ"ל (אבן שלמה פרק ז, ו') שהרוח של דברים בטלים הוא דבר רוחני שיש לו המשכה בלי שום הנאה, והוא גדול מכל העבירות, ועל כן גדולה כח ההמשכה הזו, והכל כי מתנגד לתורה, והרבה פעמים מה שבאמת הוא רק צל הרים נדמה לו כהרים ממש, ואם אין לו דאגות ממשיות ממציא לו היצר דאגות מדומות, והכל רק כדי להפילו ולבטלו מהלימוד.

ובזה מבוארים דברי הגמרא "במי אתה מוצא תורה, במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב", ויש לשאול הרי חיוב הרחמים והחמלה חל במיוחד כלפי קרוביו ומשפחתו ובני ביתו התלויים בו וזקוקים לרחמיו, ועל כן אמרו חז"ל במסכת הוריות (דף ד:) שמי שאין לו בנים פסול לישב בסנהדרין, משום שחסרה בנפשו מדת הרחמים, ואילו כאן הורו לנו חז"ל שישים עצמו אכזרי על בניו ובני ביתו? 

אלא סוד הענין הוא: רבותינו זצ"ל ראו ברוב חכמתם שמפריעים רבים יכולים לצמוח מבני ביתו לשקידה בתורה, ועל כן הזהירו התורה להשתמש במידת האכזריות, אבל באמת לא יקנה בנפשו מידה זו והיא לא תעשה בו רושם, רק בשעת הלימוד צריך להסיח דעת מצערם. וכך יגמול עמם חסד כי כך רצונו של הקב"ה, וצרכיהם יתמלאו לטובה, שהרי הכל הוא ניסיון מאת השם כדי להגדיל שכרו.

היוצא מדבריו, פעמים שעל האדם לנקוט ב"אכזריות" כביכול, בכדי שמסוגל יהיה להתעלם מכל המפריעים הסובבים אותו, וכך יוכל להמשיך בלימודו. כי המתבטל מלימודו מפני כל הפרעה, הוא מן הנמשכים אחר עצת היצר העושה שימוש בכל התחבולות שברשותו, והכל בכדי לבטל את האדם מלימודו.

"שום דבר לא בוער"!

מסופר על מרן הרב שך זצ"ל, שנשאל כיצד הוא מסוגל להתנתק מכל הסובב אותו ולשקוע בלימודו, הרי כל עניני הנהגת הציבור מוטלים על כתפיו, ובכל עת עולות על שולחנו שאלות הדורשות הכרעה, ואילו הוא כמו אינו חש במאומה? 

הרב שך זצ"ל השיב על השאלה במתק שפתיו במשפט קצר וקולע: "שום דבר לא בוער".

אנו אזובי הקיר אשר כל טרדה קלה מוציאה אותנו מהלימוד, כמה מוסר עלינו לשאוב ממשפט חד שכזה... הרי רק התורה חשובה, ולעומת העיסוק בה שום דבר לא בוער! 

באלו תנאים למד הרב מבריסק זצ"ל?...

מעשייה דומה מפורסמת על מרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל: היה זה כאשר חתנו הג"ר משה פיינשטיין זצ"ל הסיח את אשר בלבו בפניו, וכך אמר לו - קשה עלי הלימוד בדירה הקטנה בה אנו מתגוררים, מפני שבעת הלימוד אני סובל מהפרעותיהם של הילדים וכדומה. 

השיב לו חמיו מרן הבריסק'ר רב זצ"ל: ומה הינך חושב כיצד אני למדתי בצעירותי, הייתי לומד כאשר ילד אחד ישוב על ברכי האחת, והשני על ברכי השנית, בעוד שידי אוחזת בילד נוסף, (כידוע שמרן זצ"ל התברך בילדים רבים אלא שאשתו וכמה מילדיו נספו במלחמה רח"ל) וגם כך למדתי "עם כל הכח ועם כל הריכוז"!

"אין דברי תורה מתקיימין במי שמרפה עצמו עליהן"

צא ולמד מדברי הרמב"ם זצ"ל (הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה ז): "שֶׁמָּא תֹּאמַר עַד שֶׁאֲקַבֵּץ מָמוֹן אֶחֱזֹר וְאֶקְרָא. עַד שֶׁאֶקְנֶה מַה שֶּׁאֲנִי צָרִיךְ וְאֶפָּנֶה מֵעֲסָקַי וְאֶחֱזֹר וְאֶקְרָא. אִם תַּעֲלֶה מַחֲשָׁבָה זוֹ עַל לִבְּךָ אֵין אַתָּה זוֹכֶה לְכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה לְעוֹלָם. אֶלָּא עֲשֵׂה תּוֹרָתְךָ קֶבַע וּמְלַאכְתְּךָ עַרְאַי (משנה אבות ב ד) וְלֹא תֹּאמַר "לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה שֶׁמָּא לֹא תִּפָּנֶה"". 

עוד כתב הרמב"ם זצ"ל בהלכה יב: "אֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מִתְקַיְּמִין בְּמִי שֶׁמַּרְפֶּה עַצְמוֹ עֲלֵיהֶן. וְלֹא בְּאֵלּוּ שֶׁלּוֹמְדִין מִתּוֹךְ עִדּוּן וּמִתּוֹךְ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עֲלֵיהֶן וּמְצַעֵר גּוּפוֹ תָּמִיד וְלֹא יִתֵּן שֵׁנָה לְעֵינָיו וּלְעַפְעַפָּיו תְּנוּמָה. אָמְרוּ חֲכָמִים דֶּרֶךְ רֶמֶז (במדבר יט יד) "זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל" אֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ בְּאָהֳלֵי הַחֲכָמִים. וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ (משלי כד י) "הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה צַר כֹּחֶכָה". וְעוֹד אָמַר (קהלת ב ט) "אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִּי" חָכְמָה שֶׁלָּמַדְתִּי בְּאַף הִיא עָמְדָה לִי. אָמְרוּ חֲכָמִים בְּרִית כְּרוּתָה שֶׁכָּל הַיָּגֵעַ בְּתוֹרָתוֹ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ לֹא בִּמְהֵרָה הוּא מְשַׁכֵּחַ. וְכָל הַיָּגֵעַ בְּתַלְמוּדוֹ בְּצִנְעָה מַחְכִּים שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יא ב) "וְאֶת צְנוּעִים חָכְמָה". וְכָל הַמַּשְׁמִיעַ קוֹלוֹ בִּשְׁעַת תַּלְמוּדוֹ תַּלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּם בְּיָדוֹ. אֲבָל הַקּוֹרֵא בְּלַחַשׁ בִּמְהֵרָה הוּא שׁוֹכֵחַ'. 

ועיין בפירוש רבינו יונה זצ"ל על מסכת אבות (פרק ב משנה ד): "אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה - כי לא תדע מה ילד יום וגם למחר יקראו לך, כי חדשות הם מגידים ותצטרך ללכת בדרכיהם, כי אין מחסור לענינים המתחדשים בכל יום, ונמצאת יוצא מן העולם בלא תורה, אלא עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי".

בזמננו - "ודאי לא תיפנה"!

וראה מה שכתב החפץ חיים זצ"ל בספרו תורת הבית, שמה שאמרו חז"ל במשנה "שמא לא תפנה", זה היה בזמנם שלא היו מצויים כל כך הרבה עסקים, אך כיום זה לא "שמא" - אלא "ודאי" לא תפנה!

"עד דכפנת - אכול"!

הגמרא במסכת ברכות (דף סב:) מספרת: "בר קפרא הוה מזבן מילי בדינרי" כלומר - שהיה מציע לכל דורש דברי חכמה, והיה גובה ע"ז תשלום - דינר, וכך אמר: "עד דכפנת - אכול, עד דצחית - שתי (פירוש: כל עוד שאתה רעב תאכל וכל זמן שאתה צמא תשתה), עד דרתחא קדרך - שפוך".

ופרש רש"י זצ"ל וזה לשונו: "עד דכפנת אכול - שאם תשהא תעבור ממך תאות המאכל, ואין המאכל מועיל. עד דרתחא קדרך שפוך - קודם שתצטנן, משל הוא זה: כשאתה צריך לנקביך - שפוך, ואל תשהא אותם". 

ועל פי פשוטו יש להבין מהו דבר החכמה הטמון במרכולתו של בר קפרא, וכי עצות בעניני אכילה הוא משמיענו? 

וביאר רבינו הגר"א זצ"ל בחידושיו על מסכת ברכות, שיש אדם הרעב וצמא ללמוד, וכמאמר הכתוב (עמוס ח, יא): "לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'". ועל כך נסובים דברי הגמרא, כאשר יש בך חשק ללמוד - מיד תלמד, מפני שאם תשתהה עד שתעשה דבר זה או אחר, הרעבון יעבור מקרבך. אך שונים הם דברי תורה מאוכל, שבדברי מאכל אין הרעב מורגש אך ורק קודם האכילה, וכל עוד שלא יאכל הרגשת הרעב תתחזק ותתגבר עליו עוד ועוד עד שיאכל ואז ישקיט רעבונו, ואילו דברי תורה אם תאב להם האדם ויתעכב הוא מללמוד, הרעבון יחלוף ולא יתאפשר לו ללמוד שוב כי כבר לא יהיה לו יותר חשק לזה...

כל ימי חייך תלמד בלי הכנות!

מסופר שבחור שעמד לפני חתונתו בא לבקר את הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל, והנה פרץ הבחור בבכי מר וכך אמר: אני מתחתן בקרוב, אך דא עקא לאחר שאתחתן לא אוכל ללמוד כיאות שהרי רחיים בצווארו ויעסוק בתורה? ועל כן מבקש הנני ברכה מפי הרב שאוכל להמשיך ללמוד. 

ענה לו הרב אברמסקי זצ"ל: מברכה שלי לא תצמח לך ישועה, אבל עצה טובה אני בהחלט יכול למכור, אדם זקן הנני עם ניסיון בחיים, לכן אומר לך כלל ברזל כיצד תוכל ללמוד - כל ימי חייך תלמד בלי הכנות! תתיישב על מקומך והתחל ללמוד! אך אם תרצה להכין ולסדר כל מיני ענינים וכו' ורק אחר כך ללמוד, אף פעם לא תוכל ללמוד!

אלף ימי חסד...

ומסופר על פוסק הדור הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל, שכאשר נשא את הרבנית ע"ה, עמדו לפתחם עיסוקים רבים, כגון מציאת מקום מגורים, קניית רהיטים וכו'. המנהג המקובל היה שבני הזוג עסקו בכך במשך ימי השבע ברכות,

אך הגרי"ש זצ"ל פנה אל כלתו הרבנית ע"ה ואמר לה: הרי התקופה הראשונה שבחיי הנישואין היא חשובה מאד, ובה יוצקים את יסודות הבית, ואף שיודע אני שיש ענינים הדורשים טיפול, אך מבקש אני ממך כי תעניקי לי אלף (1,000) ימי חסד ללמוד בשקידה ללא הפרעות וסידורים, ואחר כך אפנה לטפל בכל הדרוש.

אשתו אשת חיל בת הגאון רבי אריה לוין זצ"ל הסכימה לבקשתו, וכך למד בהתמדה רבה. למותר לציין שלאחר שעברו ה"אלף" ימים, לא נשארו לו כל סידורים והכל הסתדר על הצד היותר טוב... 

רק כך גדלים!

"בלי טרדות אי אפשר להצליח"! 

מסופר על רבינו בעל הקהלות יעקב זצ"ל שבא לפניו אברך והתאונן בפניו כי אינו יכול ללמוד מרוב דאגות וטרדות אשר מביאים אותו עד כדי עצבות.

ענה לו הסטייפלער זצ"ל: כדי להצליח בלימוד צריך "להתעלם" מכל הצרות, הטרדות, והדאגות של העולם הזה.

עוד הוסיף באוזניו, וסיפר על עצמו: היו לי את כל הנתונים על מנת להישאר עם הארץ, אם רק הייתי שם לבי למה שקורה סביבי. וכך תיאר לו: תמיד היו לי טרדות בפרנסה, לפעמים עד כדי דקדוקי עניות, מצב הבריאות לא תמיד היה אצלנו שפיר, ומצער גידול בנים גם זכינו בשפע רב - דע לך שניתן היה לחלק את צער הגידול בנים שלי למאה (100) אנשים, וכן עוד ענינים של צער ועגמת נפש, אך תמיד השתדלתי להתעלם מהכל שלא יטריד אותי, שפכתי שיח לפני קוני שיהיה לטובה, ונעזרתי בביטחון בה' שהכל לטובה, רק על ידי זה הצלחתי בעזרת השם יתברך ללמוד תורה". (פניני רבינו בעל הקהלות יעקב חלק א עמוד י"א).

וכך הוה מרגלא בפומיה: "בלי טרדות אי אפשר להצליח, סוד ההצלחה היא בהתגברות על הטרדות".

בסידור שלי כתוב: "ותלמוד תורה כנגד כולם"...

הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל היה אומר בדרשותיו שנשא לציבור, בסידור שלי כתוב: "וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם" (פאה א, א) כנראה שבסידור שלכם כתוב "כולם כנגד תלמוד תורה" כי על כל דבר מבטלים הנכם את הלימוד, לא ניכר כלל שהדבר החשוב ביותר שלכם הוא לימוד התורה.

על הלומד להשיג בעצמו צלילות הדעת!

המורם מן הדברים שעל האדם ללמוד למרות שאין לו יישוב הדעת ומנוחת הנפש, ואדרבה זהו עיקר תפקידו. אך מול יסוד זה ניצבת קושיא גדולה, הרי הגמרא במסכת מגילה (דף כח:) קובעת: "שמעתתא בעא צילותא כיומא דאסתנא". ופרש רש"י זצ"ל: "דעת צלולה ומיושבת, שאינו טרוד בכלום מחשבה". שהרי יומא דאסתנא הוא יום מואר ונוח לבריות.

ואם כן הכיצד ייתכן ללמוד למרות הטרדות, ולא עוד אלא שכתוב (קהלת ב, ט): "אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִּי" ודרשו חז"ל "תורה שלמדתי באף היא שעמדה לי", ומה עם "צלילות הדעת"?

את הקושיא הנזכרת הקשה מרן הרב שך זצ"ל בהקדמה לספרו אבי עזרי (סדר נשים), ותירץ הגרא"מ שך זצ"ל: "אבל העבודה שלנו היא להתרומם מעל כל מפריע ומעל כל סיבה, ומתוך הצער ימצא לו האדם הרווחה, ושיהיה לו ישוב הדעת וצלילותא".

וזאת ניתן להשיג רק על ידי הכרה פנימית שערך התורה יקר מפנינים, וכאשר האדם חי בתחושה זו, כל שאר הדברים הופכים בעיניו לענינים ללא משמעות ביחס לערך התורה, וכך מתמלא הינו בשמחה ושוכח לגמרי את כל טרדותיו.

"לא תמצא התורה, כי אם במפנה לבו מכל דאגותיו"

וכן כתב מרן החתם סופר זצ"ל בדרשות (ז' אדר), שהדרך להגיע לשקידת הלימוד היא על ידי בטחון, וכך שום טירדה לא תטרידנו, וסיים: "ולא תמצא התורה, כי אם במפנה לבו מכל דאגותיו ועסקיו תחילה".

איזהו תלמיד חכם? המבטל עסקיו מפני משנתו!

נצטט כמה מאמרי חז"ל בענין. 

איתא בירושלמי (מסכת מועד קטן פרק ג' הלכה ז'): "אי זהו תלמיד חכם? רבי אבהו בשם רבי יוחנן כל שהוא מבטל עסקיו מפני משנתו".

ובילקוט שמעוני (שיר השירים רמז תתקצא): "זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי" - אמר הקב"ה כל מי שמבטל צרכיו ויושב ועוסק בתורה: "זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי" ולא עוד אלא כאלו בנה בית המקדש דכתיב: "בְּנוֹת יְרוּשָׁלָ͏ִם".

וכך איתא במשנה במסכת כריתות (דף טו.): "אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, שָׁאַלְתִּי אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְאֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בָּאִטְלִיס שֶׁל אֶמָּאוֹם, שֶׁהָלְכוּ לִקַּח בְּהֵמָה לְמִשְׁתֵּה בְנוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ וְעַל אֲחוֹת אָבִיו וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ בְּהֶעְלֵם אֶחָד מַהוּ, חַיָּב אַחַת עַל כֻּלָּן, אוֹ אַחַת עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת, וְאָמְרוּ לִי, לֹא שָׁמָעְנוּ. אֲבָל שָׁמַעְנוּ, הַבָּא עַל חָמֵשׁ נָשָׁיו נִדּוֹת בְּהֶעְלֵם אֶחָד, שֶׁהוּא חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. וְרוֹאִין אָנוּ שֶׁהַדְּבָרִים קַל וָחֹמֶר:'. 

ויש לשאול לשם מה חשובה הידיעה שרבן גמליאל ורבי יהושע היו באותה עת באיטליס? 

ועיין בתוספות ישנים שם שביאר: "להודיע שבחן, שאף על פי שהיו טרודין, היו עוסקין בדברי תורה".

מה בכך ש"צדיקים מבקשים לישב בשלוה"?

על הפסוק בפרשת וישב (לז, א): "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן", פירש רש"י זצ"ל בזה הלשון: "ועוד נדרש בו: "וַיֵּשֶׁב" - ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלוה, אומר הקב"ה: 'לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה?!".

שואל הסבא מקלם זצ"ל (אור רש"ז פרשת וישב): מה רע בכך שישב מעט בשלוה? וכי לא די בצרות שיעקב אבינו ע"ה כבר עבר, הוא הצטער י"ד (14) שנה בהיותו בישיבת שם ועבר שלא עלה על יצועו, ועשרים שנה בבית לבן הארמי אשר גם שם שבע לא מעט מרורים, לאחר מכן אפף אותו הפחד מעשיו שבא ועמו ארבע מאות (400) איש להורגו, "וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ" (בראשית לב, כה) מכירת יוסף, ועוד, ואם כן מה עוול בכך אם רוצה לישב בשלוה לקראת סוף ימיו?

ותירץ על פי הגמרא במסכת ברכות (דף ו:): "אגרא דכלא דוחקא" - כלומר: עיקר קיבול השכר כשמתכנסים שלושים (30) יום קודם הרגל כדי לשמוע הלכות הרגל, הוא עבור מה שעומדים בדוחק! 

נראה מזה שמגיע על הדוחק שכר רב יותר מהלימוד ומהשמיעה עצמה, אם כן מובנת אפוא טענת הקב"ה אל יעקב אבינו ע"ה, הרי על עבודת ה' למרות הטרדות מקבלים שכר רב יותר לאין שיעור מעבודת ה' מתוך שלוה, ואם כן למה הינך מבקש לישב בשלוה?!

הזדמנות חד פעמית! 

עלינו לדעת לנצל את ההזדמנות הנקרית לרגלי האדם!

מסופר על הגאון רבי שמואל ברנבוים זצ"ל ראש ישיבת מיר בארצות הברית: כאשר עזב יחד עם תלמידי ישיבת מיר את שנחאי שביפן בתום מלחמת העולם השנייה, הם נסעו דרך הים לאמריקה. כשהתקרבו ליבשת "קליפורניה" עברה ספינתם ליד הגשר המפורסם GOLDEN GATE" "BRIDGE שסימל עבור הנוסעים פליטי המלחמה, את החירות והאושר של אמריקה. הרבה מהם הזדרזו אל הסיפון בכדי שיספיקו לראותו, אומנם הגר"ש ברנבוים זצ"ל נותר כל כולו מרוכז בדף גמרא אשר לפניו. 

כאשר הפצירו בו איזה אנשים באמרם, הרי זו הזדמנות חד פעמית להביט מקרוב ב-GOLDEN GATE BRIDGE"" כיצד הינך מחמיץ אותה? ענה לעומתם רבינו זצ"ל "הרי זו הזדמנות חד פעמית ללמוד תורה גם בשעה שיש תשוקה לראות את ה !!!"GOLDEN GATE BRIDGE"

זאת היא ההשקפה של גדולי התורה ושל כל מי ששואף לגדלות, וזה מה שיש להשריש בלבנו פנימה בעת בואם של הניסיונות: ככל שהטרדה היא גדולה יותר כך גם גודל ההזדמנות לצמוח מהניסיון גדול יותר, צריך רק לנצל את ההזדמנות!

כיצד נכתבו ספרי הגדולים?

למעשה בהתבוננות מעמיקה בקורות חייהם של גדולי ישראל מגיעים למסקנה, כי ספריהם שמפיהם אנו חיים, נכתבו במסירות נפש מתוך התגברות על כל טירדה וצער.

דוגמאות לכך ניתן לראות בהקדמה של רבינו חיים בן עטר זצ"ל על ספרו אור החיים הקדוש ופרי תואר, וכן במלאכת שלמה על המשניות, כמו כן מפורסמת היא העניות הנוראה שהיתה מנת חלקו של בעל הקצות החושן זצ"ל, הדברים הגיעו עד כדי כך, שלאחר שהתחתן עם רעייתו, פסקו הרבנים שהוא ימשיך לאכול אצל הוריו והיא תמשיך לאכול אצל הוריה, כי לא היה להם כלום. 

למרות הכל הם ישבו ולמדו וכתבו יצירות פאר ללא הרף, כך צומחים גדולי תורה!

הגאון רבי חיים קרייזוירט זצ"ל שהיה עילוי ידוע וגאון עצום, התבטא פעם: כל המסכתות שלמדתי כששרוי הייתי בקשיים או בטרדות למיניהם, אלו הם המסכתות שאותם הנני זוכר בבהירות רבה יותר!

"בשמים רוצים שתלמד למרות עול הפרנסה"!

לסיום נביא סיפור על סנגורם של ישראל, רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל (דרכה של תורה עמוד רנ"ב): במוצאי יום הכיפורים, פנה האדמו"ר זצ"ל, לאחד מחסידיו, ואמר לו: בוא ואגלה את אזניך, על מה התאמצת בתפילותיך ביום הקדוש.

הלה הופתע ושאל: האמנם, על מה נסובו תפילותי?

נענה הצדיק ואמר:

"בתפילת מעריב, פנית להקב"ה ואמרת: "רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שהוצאות הבית מסתכמות אצלי בסך אלף רובל לשנה, וסכום זה אתה ברוב טובך ורחמיך ממציא לי בעסקים שונים במשך השנה כולה. לפיכך, אם טוב בעיניך, אני מבקש שתזמין לי את כל האלף (1,000) רובל בבת אחת - בתחילת השנה, כך אהיה פטור מטירדות פרנסה, ואוכל להתמסר בישוב הדעת לתורה ולתפילה".

ברם - המשיך רבי לוי יצחק זצ"ל ואמר - בבוקרו של יום הכיפורים, בתפילת שחרית, נמלכת בדעתך, שלמעשה גם אם תרויח את כל הסכום בבת אחת, קיים חשש שמא תתפתה להשקיעו בעסק מסויים, כדי שהמעות לא תהיינה מונחות בטלות. בשל כך העתרת, שבתחילת השנה תרויח חמש מאות רובל, וכעבור מחצית השנה תרויח עוד חמש מאות (500) רובל.

אבל כאשר הגיעה עת תפילת נעילה, גברו חששותיך, שמא תעשה עסקים צדדיים בחמש מאות רובל, ושוב תוטרד ולא תוכל לעסוק בישוב הדעת בתורה ובתפילה, לכן בקשת שירחמו עליך מן השמים, ויתנו לך בכל שלושה (3) חדשים, מאתים וחמישים (250) רובל.

אבל - סיים הצדיק זצ"ל - בשמים לא קבלו את תפילותיך, ודחו את בקשותיך. ואמרו שהם רוצים שדוקא מתוך הטירדות, תתגבר ותקבע שיעורים לתורה, ותעסוק בעבודת השי"ת, כך חשוב יותר בשמים! 

לומדים אנו מכל האמור: כאשר עוברת על הלומד תקופה קשה בכל תחום שלא יהיה, יכול הוא לנצל את ההזדמנות וללמוד למרות הקושי, חרף העיכובים, ולמרות המניעות. 

זהו עיקרם של ימי החנוכה על שם חנוכה - "חנו - כ"ה".

ונסיים כעין הפתיחה - אם נתחזק בלימוד התורה למרות ההפרעות והטירדות הסובבות אותנו, ונדע מהי ההנהגה הנכונה במצבים קשים - כיצד ומה ללמוד, נוכל להתעלות מאוד, ובזה נזכה לישועות כמו שזכו החשמונאים בנצחונם נגד היוונים!

(שיעור מפי הרב שליט"א: 'ללמוד למרות הטרדות' ע"פ הספר 'הראנו בבנינו' מאת המחבר רבי אברהם חנונו שליט"א מלייקווד ישר כוחו!)

- - - 

(נ.ב. קישור לשיעורים מהרב שמעון רחמים שליט"א על חנוכה)

- - - 

[קרדיט: מאמר 2 מהספר הנפלא שפורסם כאן לראשונה! חנוכה דיליה, באדיבות הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! מחבר הספרים הנפלאים: אל תדיחנו, ארחות דיליה, הראנו בבנינו, פורים דיליה, מידות דיליה, מצוות דיליה, (שבת קודש), תורה דיליה, תפילה דיליה, תשובה דיליה ועוד...].

לכתבה הקודמת: חשיבות ימי החנוכה [לחץ כאן] הזדמנות להסתכל על מי החנוכה במבט בוגר ולא כמו של הנשאל: 'מהו חנוכה?' והוא עונה: "אוכלים לביבות, מקבלים דמי חנוכה, ומשחקים עם סביבון..." לנצל את הימים הללו שהשכינה יורדת למטה מ10 טפחים, ימים שמעל הטבע, ומשמים קבעו זאת לימים טובים בהלל והודאה, וההכרח של הקב"ה כביכול לנס פך השמן - להראות אהבת השי"ת!