הלכות חנוכה - א' | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

‫אפשר להתחיל?

‫-משה, תתקדמו, תתקדמו לי כבר. ‫-מהי חנוכה?

‫במסכת שבת,

דף כא עמוד ב',

‫מהי חנוכה?

מה זה חנוכה?

‫דתנור הבנה.

‫בכפה בכסלו

ימי דחנוכה

‫תמיניה אינון,

‫דלא למשפט בהון ולא להתענק בהן.

‫ידוע שיש מגילת,

‫איך קוראים לה?

‫מגילת תענית.

‫זו ברייתא נפרדת.

‫שם כתוב כל הימים הטובים ‫שהיו בישראל על מאורעות

‫ומה ידינם, והתבטלו, ‫מה שהתבטל התבטל, נשאר חנוכה ופורים.

‫זה, כשאומר, כתוב פה דתנור הבנן, ‫הכוונה מה כתוב במגילת תענית.

‫כתוב שם

‫בכפה בכסלו ימי דחנוכה ‫תמיניה אינון.

‫הם שמונה,

‫דלא למשפט בהון ולא להתענות בהן.

‫אסור להתענות בחנוכה ‫ואסור לעשות הספד.

‫חכם יכול להיות חכם בפניו,

‫לא יותר חמור מחב המועד,

‫בפניו מספידים.

‫ולמה כל זה שכשנכנסו יוונים להיכל ‫טימאו כל השמנים?

‫מאתיים שנה לפני חורבן בי שני ‫היו שולטים היוונים.

‫היוונים, אתם יודעים,

‫הם

זה היה,

‫היה להם תרבות.

‫התרבות היוונית זה פיתוח הגוף,

‫ספורט,

‫כל הדברים האלה באו מהיוונים. ‫היוונים היו ביניהם הרבה חכמים,

‫פילוסופים. ‫אריסטו היה חכם גדול.

‫והם, גם הייתה להם אידיאולוגיה ‫שהעיקר לפתח את הגוף.

‫בכדורגל,

בספורט וכל ה...

והם רצו

‫להקנות את התרבות שלהם ‫לעם היהודי,

‫כי גויים לא סובלים את העם היהודי ‫עם דתות שלהם.

‫אנחנו מתגאים בזה שאנחנו,

‫יש לנו מצוות מפי הקדוש ברוך הוא.

‫אנחנו שמחים לקיים אותן,

‫והם, אין להם, אין להם דברים כאלה, ‫מצוות ומוסרים כמו שלנו יש.

‫אין בכל העולם כולו לא תמצאו ‫אחד כמו רבי אמנון,

‫שדורש כל יום מוסר.

‫אה, מי צריך מוסר? ‫מה זה מוסר?

‫אצל הגוי מוסר?

‫זה לא שייך בכלל.

לא גמילות חסד ולא...

‫ולכן זו קנאה מן המעלה של העם היהודי.

‫וכך היה, היוונים רצו להעביר ‫את ישראל על הדת.

אני אומר לכם,

‫שנים רבות הייתה לי קושייה,

‫ולא היה לי תירוץ.

‫עד לפני כמה שנים היה לי תירוץ,

‫ואז אמרתי את הקושייה והתירוץ.

‫הקושייה שהייתה לי,

‫שאני מתפלא על החשמונאים,

‫איך הם הלכו להילחם עם היוונים,

‫מעצמה יוונית.

‫היוונים הייתה באותו זמן מעצמה.

‫אלכסנדר מונגדון גם היה מיוון.

‫ואחריו, ואנטיוכוס,

‫יש שם באותו אזור,

‫והם היו עם נשק,

‫עם פילים מלאים נשק, ורבים,

‫וכמה היו יהודים כהנים,

‫שבטח התישו גופם בשביל התירו,

‫תור המטה של גופו שלנו,

‫והם ילכו להילחם נגד מעצמה.

‫איך עולה להם על הדעת ‫לעשות דבר כזה?

‫זה מאבד עצמו לדעת.

‫איך הם עשו מלחמה? ‫תמיד היה קשה לי.

‫קנאות, מה זה קנאות? קנאות זה להשתגע?

‫ללכת להיהרג?

מה עשו? מה היה?

איך הם עד

‫שלפני כמה שנים קראתי מה שאמר ‫החפץ חיים.

‫החפץ חיים אמר,

הרי אתם יודעים שהיו, ‫כשהמהפכה הקומוניסטית ברוסיה,

‫היו הרבה יהודים מהצבא,

‫והם גם היו קומוניסטים. ‫האידיאל של הקומוניזם

היה מאוד מפתה.

‫ליהודים המסכנים סובלים,

‫וכאן אומרים להם, ‫לא יהיו עשירים, כולם שווים, ‫כולם אוהדים של המדינה.

שוויון.

היהודים התפתרו ולחמו להשליט ‫את הקומוניזם.

‫אתם יודעים מה זה קומוניזם.

‫כמו סיפר לי רבי ינקלה,

‫גליונסקי סיפר לי

שהוא היה בקלם,

‫והייתה שם חנות של יהודית

‫מתלמוד תורה,

‫יהודי מהישיבה של רבי שמחה זיסוס.

‫היו קוראים לו תלמוד תורה.

‫זו הייתה ישיבה,

‫ואנשים גדולים יצאו משם,

‫אבל היו קוראים לו תלמוד תורה.

‫והיה יהודי מתלמוד תורה,

‫שהיה לו חנות של מכשירי כתיבה.

‫נכנס רבי ינקלה לקנות מכשירי כתיבה.

‫ואז מה היה עושים הקומוניסטים?

‫להלאים כל הרכוש שיש במדינה.

‫הכול שייך למדינה.

‫ואתה תעבוד.

‫אז מי שהיה לו חנות, ‫השאירו אותו בחנות.

‫אבל בתור עובד למדינה מקבל משכורת,

‫והוא מוכר וממשיך למכור ולקנות ‫בשביל המדינה,

‫הרווחים למדינה.

‫הוא מקבל משכורת.

זה היה,

וככה העשירים היו עניים.

החרימו את הכול.

‫כל מי שהיה לו חווה של פרות ושברים,

‫הנעימו את הכול, עזים, הכול.

‫הכול של המדינה.

‫אתה עובד ונותן דוח. ‫לכן הם היו עוברים על כל החנויות ‫ורושמים את הסחורה שנמצאת,

‫ויודעים,

‫אז תמכור את הסחורה הזאת, ‫אתה צריך להביא את הרווח.

‫תקנה סחורה אחרת, ‫אבל תביא את הרווח.

‫הכול פונים.

‫אז היהודי, בעל החנות,

‫בא לרביין, ‫כאילו הוא היה על יד המחברות, ‫לעתים אמר לו, ‫מהצד הזה תיקח בחינם, רק תיקח.

‫אבל מהצד השני כבר רשמו.

‫הקומוניסטים, הם נמצאים שם. ‫היו כבר הפקידים שרשמו את הסחורה ‫שששייכה למדינה.

‫אבל מה שהם עוד לא רשמו, ‫אתה יכול לקחת בחינם.

‫אז היו ביניהם יהודים קומוניסטים ‫שכל כך התפתו לה,

‫וגם חשבו שהיו, הרי גדולי הקומוניסטים ‫היה טרוצקי, היה יהודי.

‫הוא היה גנרל גדול,

‫וסטלין פחד ממנו,

‫שמה הוא יארגן נגדו,

‫עד שהרג אותו במקסיקו, ‫שלח סוכנים שהרגו אותו במקסיקו.

‫לייבל,

רב לייבל טרוצקי, ‫שהחפץ חיים היה בוכה עליו,

‫אמר,

פעם בא הרב של העיר,

‫איפה שגדל לייבל טרוצקי,

‫הוא בא לחפץ חיים,

‫בא לדבר, לברכה.

‫חס חיים לא רצה לקבל אותו.

‫אמר לו, אתה היית בעיר הזאת,

‫ויצא ממנה לייבל טרוצקי?

‫אם היית לומד עם הילדים,

‫אם היית מקרב אותם, היה לנו גאון.

‫הוא היה גאון בנאום.

‫אפילו רבי יוזל, בעל ענובר, היה הולך

לשמוע את טרוצקי ‫כדי ללמוד איך להשפיע על הציבור.

‫אז היו יהודים מכורים לקומוניזם,

‫והם לחמו נגד הדת.

‫לא הבנתי למה הקומוניסטים ‫לחמו נגד הדת.

‫הרי הדת היא... כי הרי כל מה שהם עשו ‫זה גזל גמור.

‫גוזלים את כל האנשים, אין לך בעלות.

‫אני לא יודע, למה הם לחמו? ‫יכולו לאשר את הטרוציה הדתית, ‫תהיה דתי.

מה לזה אכפת? ‫אבל היסוד, הקומוניזם יכול להתקיים.

‫לא הבנתי בדיוק למה הם לחמו. ‫אבל

מי לחם נגד הדת בעיקר? ‫לא הגויים,

היהודים. הם לחמו. ‫הרב שך סיפר לי

שהוא היה נוכח במקום,

ביום כיפור.

‫שבאו יהודים קומוניסטים,

‫קוראים להם יבסקים,

‫בגלל שהם היו לוחמים נגד הדת. ‫נכנסו לבית כנסת,

‫שהיו יהודים מתפללים,

‫ואכלו בבית הכנסת,

‫ואחרי כן גירשו אותם,

‫ונעלו את הדלתות עם קרז'ים ומסמרים,

‫שלא יוכלו לפתוח את הדלת.

‫זה היה ממש מלעם.

‫אז החפץ חיים ידע מהסיפור הזה,

‫ואחר שנים הוא אמר לפני שהקומוניזם

‫ממש קלקל את היהודים של רוסיה.

‫ברוסיה היו גאונים גדולים לפני הקומוניזם,

‫אבל הם קלקלו, שחייבו את כולם

‫לא להאמין בבתי ספר,

‫וראו הקלקול הגדול שנעשה ברוסיה. ‫אז אמר החפץ חיים שהיהודים טעו.

‫היהודים היו צריכים לצאת למלחמה ‫נגד היבסקים.

‫מלחמה עם נשק, מה שיש.

‫תילחם.

‫יהיו הרבה יהודים שיהרגו.

‫אבל זה, הוא אומר, ‫זה היה מתיש את הסטרה אחרונה.

‫למדתי מדברי רבנו החפץ חיים ‫שבשביל מלחמת הדת

‫חייבים לצאת להילחם במסירות נפש,

‫ולכן החשמונאים, בעצם בזמן היוונים,

‫זו הייתה מלחמת הדת.

‫הם באו להשכיח,

‫לשכחם מתורתך, להשכיחם מתורתך.

‫כמו שאנחנו אומרים,

‫וגם ברמב״ם כתוב,

‫גזרו עליהם גזירות לבטל אותם מדתם,

‫ולכן החשמונאים יצאו להילחם

‫במסירות נפש בשביל

הקדוש ברוך הוא.

מה זה

לשמד?

זאת אומרת, מה?

אז אין מלך ואין עם,

‫אנחנו עמו של הקדוש ברוך הוא. ‫אתם יודעים, אנחנו העם הכי חשוב ‫אצל הקדוש ברוך הוא.

‫העם הנבחר, עתה בחרתנו מכל העמים.

‫הם רצו למחוק את זה.

‫אז יצאו להילחם,

‫אז החבצעים אמרו שהיו צריכים

‫להילחם בחרבות.

‫ממש מלחמה עם היבסקים,

‫אומנם היו נהרגים הרבה יהודים,

‫אבל הוא אומר שהסטרה האחרונה ‫הייתה נחלשת.

זה מה ש... זה גם בימינו.

‫גם בימינו היום יש

מלחמת דת,

‫עם היבסקים של היום.

‫כל החילונים כל הזמן רוצים

לבולל את החרדים.

אין חרדים,

‫גיוס בצבא.

‫זה הרי אסור ללכת לצבא.

‫הצבא הזה מקלקל את האדם.

‫אתה לא יכול ללכת למקום כזה מקורקע.

‫אתה תתקלקל, כי דרך האדם ‫להימשך אחר הסביבה שלו.

‫אי אפשר ללכת לצבא.

‫אסור ללכת לצבא.

‫כך הרב שחר היה צועק,

‫תפרסמו בשמי שאסור ללכת לצבא.

‫טוב, אז בקיצור, מה כתוב? ‫בסוף נצחו החשמונאים, ניצחו

את היוונים ונכנסו להיכל,

‫ולא מצאו

שמן טהור,

‫רק פח אחד,

פח פט-כף.

פח אחד שהיה מספיק

ליום אחד.

‫כמה נרות יש במנורה?

‫שבע נרות.

‫בכל נר

היו צריכים לשים חצי לוגו,

‫שתי רביעיות,

‫רביעית של החזונים שאתם מכירים, כפול,

‫של שמן בכל נר.

‫זה היה שלוש וחצי נוגין

כל ערב.

‫למה? כדי שבלילות הארוכים, כמו בטבת,

‫כדי שידלק. ‫הרי המצווה היא להדליק מערב עד בוקר.

‫אז היו צריכים להדליק ‫את המנורה כל יום,

‫בלילות הארוכים של 14 שעות ‫וללילה או 15 שעות כמו עכשיו.

‫אז היו צריכים שמן שידלק כל הלילה.

‫וכאן

מצאו פח אחד

של שמן,

‫בואו נגיד שלוש וחצי נוגין, ‫עם קצת עודף אולי,

‫וזה מספיק ללילה אחד.

‫והם הדליקו מזה שמונה לילות.

שמן טהור,

‫כי לא היו השמנים, כולם היו טמאים. ‫למה רשת הכלים טמאים?

‫והשמנים גם, עם

הגויים האלה,

‫וגם היו לפעמים הורגים באמצע, ‫בתוך ההיכל.

‫היה טומאת מת.

‫אז בשביל...

זה היה טמא, השמנים טמאים,

‫אבל הפח הזה היה מחרס,

‫והכלי חרס לא מטמא מגבו,

‫הוא היה נשאר טהור.

אבל בסדר, אבל...

טוב, תכף...

‫והם הדליקו בזה שמונה במקום... איך זה?

‫יש בבית יוסף שני פירושים.

‫או שהם שפכו בנרות,

‫רק התחילו לשפוך שמינית מחצילוג.

‫כל נר היה חצילוג.

‫הם שמו שמינית,

‫וכר התמלא הנר.

‫הנר היה ריבוי השמן,

‫כמו הנס שהיה אצל אלישע ‫עם אשתו של עובדיה,

‫שאמר לה שהשמן יתרבה ‫ומזה היא פרעה את החובות,

‫וגם היה לה במה לחיות,

‫בשנות הבצורת.

‫אני לא רוצה להאריך. ‫אתם יודעים, עובדיה,

‫עליו השלום, ירא שמים,

‫אומר עליו הפסוק, ירא השם מאוד.

‫-עובדיה הנביא.

‫-מה?

‫-עובדיה הנביא. ‫-עובדיה הנביא.

‫הוא היה,

‫הרי איזבל הייתה הורגת

‫את נביאי השם,

‫וגם היה בצורת, היה רעב,

‫והוא, עובדיה, החביא

‫שתי מערות, 50 נביאים במערה אחת, ‫במערה השנייה.

‫והיה צריך להאכיל אותם לחם, ‫וזה היה יקר, ומים יקר מאוד,

‫לפי שהייתה בצורת בזמן אחאב.

‫והוא

היה לווה בריבית,

‫לפי זה היה פיקוח נפש.

‫היה לווה מיהורם, הבן של אחאב.

‫וזה אותו יהורם, הוא בא לקחת

‫את הבנים שלו לעבדים בגלל החובות.

‫אז הנס, לפי הפירוש אחד,

‫הנס בחנוכה היה ריבוי השמן. ‫היה קצת והתרבה.

‫אתה שם שמינית בנר,

‫נהיה כל הנר מלא בשמן. ‫פירוש שני בבית יוסף,

‫הם מילאו את הנר ליום אחד, זה הכול.

‫אבל כשהדליקו אותו, מערב עד בוקר,

‫בער, והתבזבז, רק שמינית.

‫ונשארו שבע שמיניות,

‫ומזה הם הדליקו עוד שבעה ימים.

‫הנס היה שמקצת שמן בער, ‫כמו חצי, לא, קצת שמינית.

‫זה שני פירושים בבית יוסף. ‫אחרי כן, בהמשך,

‫אז כיוון שהיה הנס הזה,

‫שכשנכנסו יבנים להיכל, ‫טימאו כל השונים שבהיכל,

‫וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחוהם,

‫בדקו ולא מצאו אלא פח אחד של שמן,

‫שהיה מונח בחותמו של כהן גדול.

‫זאת אומרת שלא פתחו אותו, ‫עדיין החותם שלם.

‫אולי יש חותמות כאלה, ‫כשאם פותחים,

‫נשבר החותם.

‫אז ככה ידעו שלא נגעו בו,

‫ובחוץ זה היה מקרי חרס כנראה,

‫ואז

לא היה טמא.

‫רק תוצות שואל,

‫הרי גויים מטמאים בהסת.

‫זאת אומרת, מדבר על זה, ‫צריך לומר שהיה מחובה במקום ‫שלא יכלו להסית אותו.

‫או, אז, אז, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, ‫נעשה בו נס,

‫והדליקו ממנו שמונה ימים.

‫לשנה אחרת,

‫קבעום ועשאום ימים טובים ‫בהלל ובודאה.

‫לשנה הבאה,

‫בסנהדרין קבעו את ימי חנוכה ‫להלל ולהודאה.

‫עשאום ימים טובים, לדקדקי.

‫עשאום יום טובים, זה מותר במלאכה.

‫ימים טובים בהלל ובהודאה.

‫כי ביום טוב אנחנו אומרים הלל, נכון?

למה?

כי הקדוש ברוך הוא, כתוב בזוהר הקדוש,

‫בפרשת וחוקותיי,

‫שהקדוש ברוך הוא מבקר את ישראל בחגים.

‫בא לביקור.

המלך בא לבקר.

‫אם המלך בא לבקר, מה עושים? ‫אני זוכר,

כשבמרוקו, להבדיל,

‫המלך היה בא פעם בשנה לעיר שלנו,

‫אז מה היו עושים?

‫היו מקבלים אותו עם מוזיקה וחצוצרות,

‫וגם דורון, הוא היה בא בשביל הדורים היהודים, ‫נתנו, נתנו, נתנו, היה פעם מספר ביוסי מוזג,

‫מאה אלף פרנק

בשביל המתנה למלך.

‫הרבה כסף.

טוב, אז הוא היה בא, ‫אבל היו מקבלים פניו בתזמורת ובדורון.

‫לכן גם אנחנו בימים טובים ‫מקבלים את פני הקדוש ברוך הוא בהלל,

‫בהלל, אומרים את ההלל,

‫וגם מביאים לו קורבנות מוספים.

‫זה היה דורון,

‫מוסף, המוסף,

‫מוסף של יונטי.

‫והיום טוב מחייב את ההלל.

אני בא לומר את היסוד,

‫שהחיוב הלל וחנוכה, לא סתם, ‫מתי יש חיוב הלל?

‫בגלל שקבעו אותם ימים טובים.

‫להלל הוא לא דע.

עשו,

חז״ל,

הקדישו את הימים, ‫כאילו קידשו את ימי חנוכה,

‫להיות כמו יום טוב,

‫וזה מחייב לומר הלל.

‫לכן אנחנו רואים שהלל דחנוכה, ‫על נשים פתורות, כך מפורש ברמב״ם.

‫נשים פתורות, וגם מהלל של ימים טובים,

‫כי זה מצוות עשה שהזמן גרמה.

‫אבל הלל של ליל פסח, נשים חייבות.

‫ושהלל של ליל פסח נתקן,

‫לא בכלל היום טוב.

זה,

הקדוש ברוך הוא עשה לנו נס,

‫אנחנו משבחים אותו,

‫על אלוקה, על אלוה עבדי ה'.

זה בשביל הנס.

‫בחנוכה, הלל הוא לא חיוב בגלל הנס.

‫בחנוכה,

‫בגלל שקבעו את החנוכה ‫שיהיה כמו יום טוב,

‫וביום טוב צריך לומר הלל.

‫ולכן זה עשה שהזמן גרמה. ‫החיוב הוא לא בגלל הנס.

‫בגלל הנס עשו אותם חכמים ימים טובים.

‫לעניין להגיד הלל והודאה.

‫החיוב של הלל של חנוכה ‫לא בגלל הנס כמו בליל פסח.

‫בליל פסח זה בגלל הנס.

‫היום יצאו ממצרים, בליל פסח...

‫היה מכת בכורות,

‫ובבוקר הם מצאו.

‫אז הליל הוא על הנס, ‫של יציאת מצרים.

‫אבל הליל של חנוכה לא בגלל הנס.

‫בגלל הנס קבעו אותם ימים טובים.

‫ולכן זה מצעת עשה שהזמן גרמה.

‫בשביל הנס

לא אומרים מצעת עשה שהזמן גרמה פטור. ‫אתה רואה, נשים חייבות.

‫בקריאת מגילה,

‫בגלל שהבן היו באותו הנס, ‫אז הם מצטטו את הזמן גרמה,

‫אבל אם הם גם היו באותו הנס, ‫זה לא פותר מה שהיו במצעת הזמן גרמה.

‫אז גם הליל של ליל פסח, ‫נשים חייבות.

‫אבל הליל של חנוכה זה לא בגלל הנס,

‫זה בגלל שקבעו להיות ימים טובים,

‫וזה כוח של חז״ל, שאלתי פעם,

‫מורה הוראה פה בוויז'ניץ, הרב שטרן,

‫נסעתי איתו,

שאלתי אותו, ‫איך יש להם לחז״ל כזה כוח

‫לעשות

יום שהוא יום חול,

‫לעשות שהיום יהיה יום טוב.

‫ואז הוא אמר לי שיש בספרים של החסידות,

‫שיש אורות מיוחדים בחנוכה.

טוב, אנחנו,

‫בקיצור, רק אמרתי, אבל מילה אחת.

‫תדעו לכם שבחנוכה לא רק מצוות ‫הדלקת הנר יש לנו,

‫יש לנו גם מצווה לומר הלל כל יום.

‫ומי שמדלג מילה אחת מן ההלל,

‫לא יצא ידי חובתו.

‫כמו במגילת אסתר.

‫יש חיוב ליהודים ופורים לומר מגילת אסתר.

‫כל המגילה דילג

‫מילה אחת, לא יצא.

‫אותו דבר,

מה זה הלל?

‫לומר מי יללו עבדי ה'

‫עד

ענא השם משה ענא, עד סוף מן המצר.

‫הפרקים האלה הם יחד, ובתהילים הם ביחד.

‫זה חיוב להגיד,

‫וחייבים להלל.

‫ומי שעובד השם ברצינות, ‫זו הזדמנות

‫להלל לקדוש ברוך הוא, ‫לשבח אותו.

‫לא רק את קבוצת הנשיא מלומדת, ‫לא מרגישים בכלל שמעללים את הקדוש ברוך הוא.

‫להכין את עצמו,

‫אני הולך לדבר עם המלך הגדול,

‫להלל אותו באמת.

‫אז על כל פנים יש מצוות הלל,

‫ויש מצוות הודאה.

‫בהלל ובהודאה.

‫לומר על הניסים.

‫כך קבעו חז״ל, שזה יום טוב, ‫לא לעניין מלאכה,

‫אלא לעניין שהוא מחייב הלל מצד היום טוב,

‫ומחייב הודאה, ‫להודות לקדוש ברוך הוא על הניסים.

‫זה אומרים על הניסים ומודים.

‫שמעתי דבר נכון

‫מרב לייבל מינצוורג, שמש מרעו.

‫רב לייבל מינצוורג, הוא רב בירושלים,

‫הוא בעל דעת גדול.

‫רב לייבל אומר,

‫הדין הוא שמי שלא אמר על הניסים ‫בברכת המזון

או ב-18',

‫דיעבד, לא חוזר.

יצא.

‫אמר רב לייבל,

‫במה הוא יצא?

‫הוא יצא בתפילה.

‫זה לא מעכב בתפילה של 18', ‫ולא בברכת המזון.

‫מי שלא אמר יעלה ויבוא בראש חודש ביום,

‫צריך לחזור. זה מעכב בתפילה.

‫זה תפילת ראש חודש.

‫אם לא הזכרת ראש חודש, ‫אז היא תפילת תפילה אחרת, ‫לא תפילת ראש חודש.

זה מעכב.

‫אבל מי שלא אמר על הניסים בחנוכה,

‫זה לא מעכב את התפילה. ‫אין תפילה מיוחדת בחנוכה.

‫רק יש דין להזכיר,

‫להזכיר את הניסים.

‫אז יצאת איזה תפילה,

‫אבל מה חידש רב לב?

‫בזכות החידוש הזה,

בטח הקב' ברוך הוא ישלם לרב לב, ‫שיהיה בריא ויאריך ימים.

‫הוא אומר,

‫מה זה, בדיעבד לא צריך לחזור. ‫התפילה לא, בסדר,

‫אבל אתה לא עשית מצוות הודעה.

‫הרי כתוב, קבעו אותם ימים טובים ‫להלל ולהודאה.

‫להלל,

צריך להלל,

צריך לומר הלל, ‫ואני כבר אמרתי לומר בסידור,

‫כי זה הרי

הלל גמור.

‫לחיוב הלל, לא כמו ראש חודש, ‫זה רק מן ה...

לחיוב גמור.

‫ואם אתה מדלג מילה אחת,

‫לא יוצאים. ‫אז בלולנו יש הרבה

אפשרות לטעות.

בלולנו.

‫לכן צריך לומר, בתוך הסידור,

‫לפי שהמלואו אתה עלול

לדלג

‫עיניים להם ולא יראו אף להם ‫ולא יריח עוני.

‫במילים האלה יש את המטעויות.

‫אז צריך, זה הלג.

‫ועכשיו כתוב עוד חיוב והודאה.

‫צריך להודות לשם שעשה לנו ניסים.

‫מה אתה לא אמרת? יצאת ידי חובת תפילה, ‫אבל לא יצאת ידי חובת תודעה.

‫זה החידוש שלו.

‫הבנה, הבנה של תלמיד חוכו.

‫נכון שזה לא מעקב בתפילה.

‫לא כמו

יעלה ויבוא בראש חודש ביום ששם,

‫חז״ל תיקנו

‫תפילת ראש חודש, איך תהיה.

‫לא אמרת יעלה ויבוא,

‫לא הייתה תפילת ראש חודש.

‫אבל כאן לא תיקנו חז״ל בתפילה

‫שיהיה בעל הניסים.

‫רק, דין, אתה חייב להגיד על הניסים, ‫להודות איפה תגיד את זה.

‫תגיד את זה בברכת תודה ומודים,

‫או תגיד את זה

‫בברכת המזון.

‫אז היה מייעץ רב ליב,

‫שמי שאכל ולא עבר על הניסים,

‫יאכל ערכה זית

ויברך עוד פעם.

‫לא בשביל שחייבים לברך עוד פעם.

‫חייב לברך עוד פעם, ‫כי הוא אכל עוד פעם כזית.

‫אבל בשביל להגיד ההודעה,

‫אני אומר את החידוש הזה ‫כדי שלא נזלזל. ‫בכל הדברים שבדיעבד יצא, מזלזלים.

‫רגע, הרב הזה,

לעשות תפילת נדבה בשביל לחזור עוד פעם? ‫-הוא אמר גם שיותר טוב ‫לעשות תפילת נדבה, למה לא?

‫-ואם יגיד את זה על הניסים, ‫בלי התפילה ובלי... לא,

‫והדין על הניסים זה בהודעה, ‫תקנו עזה, עם ברוכת.

‫באותה שם,

‫הטוב שמך ולכנאי להודות.

‫או על הניסים, בסוף אומרים, ‫בנודה לך,

‫של ברכת המזון.

‫ואנחנו אומרים, ועל הכול, ‫אנחנו מודים לך ומברכים את שמך.

‫אני לא פותח את הלב.

‫אז זה, הרבנן תקנו את זה עם ברכה,

‫אבל זה לא מעכב את התפילה,

‫זה לא דין בתפילה ‫של חנוכה שתהיה עם הלניסים.

‫זה דין, נאמר עוד העמת. ‫איפה אני אגיד? בשעת ה...

‫זה במשלת הודעה.

‫אז למה צריך לחזור על ברכת המזון? ‫הוא יגיד גם מחר, יש לו שמונה ימים.

‫כן, אבל... אה...

‫כי זה לא מתקן את הלב המפריע. ‫למפריע זה לא מתקן.

‫כן.

‫אז אם לעניין הודעה, הוא אומר מחר.

‫-יהיה לו כל יום, כל יום הודעה. ‫-אבל הוא לא מתקן את הלשעה עולם. ‫קבעו משמונה ימים להלל ולהודעה.

‫כל יום צריך להודות. ‫-בסדק, יש שלוש סעודות, יש שלוש סעודות ביום. ‫-יש שעודה בצהריים. ‫-יש שלוש סעודות, שלוש סבילות, ‫הוא הודה כל יום, שמונה ימים.

‫נחשוב.

‫נחשוב על זה.

‫אין לי תירוץ בינתיים.

‫טוב.

‫עכשיו, רציתי לומר,

‫יש בגמרא לעיל,

‫בדו כא עמוד ב',

‫תנו רבנן, מצעת חנוכה,

‫נר איש ובטו.

‫החיוב של חנוכה, נר אחד.

כל יום, נר אחד.

‫אפילו, ואם יש לי משפחה, ‫נר איש ובטו.

‫לא יותר מזה. זה החיוב. ‫מצעת ענוכה, נר איש ובטו.

‫והמהדרין

זה הידור,

‫נר לכל אחד ואחד,

‫כמו שעושים האשכנזים.

‫והמהדרין מן המהדרין מוסיף והולך.

כל יום,

מחלוקת בית שמאי ובית הלל.

‫בית שמאי אומרים, פוחת והולך.

‫ביום ראשון שמונה נרות,

‫ביום שני שבע נרות,

‫ביום שלישי שש,

‫ממש להפוך את החנוכה לפי בית הלל.

‫ביום ראשון נר אחד,

‫ביום שני עוד אחד.

‫מה הפשט מקודם?

‫נר אחד זה החובה.

‫והנר השני כנגד הימים היוצאים, ‫לפי בית הלל.

‫יכולה לזכור את הנר של אתמול.

‫ביום השלישי, נר חובה אחד.

‫אבל מהדרין, זוכרים את הימים שיצאו, ‫עוד של אתמול, של ששון. נראה, עוד מעט נראה.

‫בית הלל אומרים הפוך.

‫לא, מתחילים משמונה ימים, שבעה,

‫בית שמאי.

‫בית שמאי.

‫בית שמאי

הפוך מבית הלל.

‫לפי בית הלל,

‫ביום השמיני שמונה וביום הראשון אחד.

‫ולפי בית שמאי הפוך ביום הראשון שמונה ‫או ביום האחרון אחד. ‫איזה פחסו עליך.

טוב, לא שצריך. עכשיו פה,

רבי, כמה זמן אני יכול עוד לדבר?

‫-עוד חלוקה.

‫אני צריך לאכול,

‫אנחנו מוגבלים. ‫-אנחנו יכולים להביא לכבודו. ‫-בסדר, טוב, עכשיו נראה. ‫בינתיים יש לי כוח.

‫אז תראו.

‫הייתי פעם, נסעתי,

‫באוטובוס,

‫בכניסה לירושלים,

‫תראו, עם הארץ נוסע באוטובוס, ‫מה הוא עושה?

‫חושב, שומע מה שהוא מדבר פה, ‫מדבר דברים בטלים.

‫אבל בין תוירו, מה הוא עושה באוטובוס?

‫אם הוא נוסע באוטובוס, חושב בלימוד.

‫זהו, ככה זה.

‫אז אני התרגלתי, ברוך השם,

‫להשתמש במוח שלי לחשוב בלימוד.

‫המשבוע שעבר אמרתי בשיעור של הישיבה,

‫איזה קושייה ותירוץ.

‫איפה זה היה לי?

‫הלכתי פעם לקופת חולים.

‫הייתה לי שם קושייה.

‫ואחרי כן, ברוך השם, ‫היהיה לי תירוץ בקופת חולים.

‫וזה לא נתפס בספר על קידושים.

‫זה מאחרי הספר.

‫אמרתי את זה לבחורים. ‫אמרתי להם, עם הארץ ‫הוא הולך לקופת חולים, מה הוא עושה?

‫הם יסתכל פה, יסתכל שם, יסתכל, ‫ומה חשב? שטויות.

‫אבל בין תוירו,

‫מה צריך לעשות?

‫הוא מלך תוך בדרך ובשוך וחוקו בך. ‫בכל הזמן צריך ללמוד.

‫ושינתם לבניך

‫השיב איתך בביתך ‫הוא הולך איתך בדרך.

‫אדם הולך לרחוב

‫הוא הולך לחתונה.

‫ומה אתה יכול להיכשר בהשתכרות?

‫אבל אם אתה תשקיע את הראש שלך ‫באיזו קושיית עורבה, ‫באיזה תירוץ להעמיק,

‫אז הלב והמוח נתונים בדברים אחרים,

‫אז הוא ניצל ונצל.

‫אני כבר אמרתי פעם,

‫יש ספרים שאומרים ‫שאדם ישנן לעצמו פרק משליות,

‫כדי שכשיהיה בדרך,

‫ידע את זה בעל פה, ‫יאמר פרק משליות, להינצל.

‫ואני אומר, זה לא מועיל להינצל.

‫סתם לגרוס, לא מועיל להינצל.

‫אם אתה לא משקיע את הלב

והמוח בטרו,

אתה תראה, זה לא מספיק לומר,

‫שצריך שהלב שלך יהיה עם הטרו.

‫אתה חושב בלימוד בדבר עמוק,

‫אז תראו, היה לי הסיפור הזה, ‫אם אני אזכה לומר את זה טוב,

‫דבר עמוק.

זה היה בכניסה לירושלים, ‫הייתי באוטובוס.

זה היה חנוכה.

‫אז התחלתי לחשוב,

‫והתפלאתי, מה זה העניין שאנחנו עושים?

‫איך אנחנו נוהגים?

‫מדליקים ביום ראשון נר אחד.

‫הרמב״ם מביא מנהג כל ספרד, ‫כל ערינו בספרד,

‫להדליק יום ראשון נר אחד, ‫אפילו יש לו הרבה בנים ובנות,

נר אחד.

יום שני,

נר אחד כנגד יום שני, ‫הנט שלי היה ביום שני,

ונר כנגד אתמול.

‫יום שלישי, נר אחד. ‫החובה של היום?

‫של היום זה חובה,

‫אבל שלאתמול זה מהדרין.

‫זו לא חובה, זה מהדרין.

‫אז שני,

ביום רביעי,

‫נר אחד להיום,

‫נגד הנס היה יום,

וזה חובה.

‫היום ביום רביעי

שלחנו כאן היה להם נס,

‫שנדלק השם, ‫קצת שמן דלק כל הלילה.

‫אותו דבר, או שהתמלא, ‫או ששני פירושים שווה כסף.

‫והשאר,

בשביל אתמול ובשלשום.

‫והתחלתי לחשוב,

‫זה טעימה,

‫זה דבר תמוה,

‫העניין הזה של חנוכה.

‫מה אני צריך ביום שני או שלישי ‫לזכור

‫הניסים של אתמול,

‫שכבר הזכרתי?

‫מה העניין עוד פעם? ‫אחד הדבר פלא, אתה מהנה.

‫אתה עושה חזרות על הנס ‫ליום הראשון,

‫שבע פעמים חזרות,

‫עד יום השמיני.

יום שביעי, אני מדליק, ‫נגד יום היום,

‫ושישר כנגד היוצאים.

‫הימים שעברו.

‫יום שמיני, אחד כנגד היום, ‫נש היה ביום שמיני,

‫ונגד היוצאים.

‫אז יוצא שהנר הראשון, חזרתי עליו

‫שבע פעמים,

‫השני, שש פעמים, השלישי,

‫השמיני לא חוזר עליו בכלל, ‫פעם אחת וגמרו.

‫התפלאתי על הדבר הזה,

‫אני התפלאתי, ‫איך זה עשו חזר כזה דבר?

‫וגם, איזה טעם לחזור על מה שהיה אתמול.

‫היום זה לא חפה, ‫בכו״ו זה לא חפה.

‫בכו״ו היה נס.

‫אז עשיתי, הדלקתי בכו״י.

‫בכו״ו, אחד נכד חו״ו, ‫אחד נכד חפה של אתמול. ‫למה אני עושה חזרות על אתמול?

‫כבר עשיתי אתמול.

‫אני אגיד לך תירוץ, כבוד הרב.

‫-יוא.

‫לא להתפעל רק מהניסים של היום.

‫לא לשכוח את כל הניסים על ניסיך ונפלאותיך ‫שבכל עת, ערב ובוקר וצהריים.

‫זה אחד.

‫שתיים, הלשון מהדרין,

‫לשון חזרה.

‫מהדרין,

תחזור עוד פעם גם על מה שהיה אתמול ‫ומה שהיה שלשום וכולי.

‫איך זה הרב?

‫-יפה מאוד. ‫-בלי אוטובוס.

‫זה על דרך המוס. ‫-אבל אני רוצה לדבר ‫על דרך ההלכה.

‫-אוקיי.

‫אני אומר, אז באותו

מעמד, בנסיעה,

‫חשבתי,

‫יש לחקור

‫למה עושים המהדרין.

‫ביום כ״ו נגד אתמול עוד אחד,

‫ביום כ״ז שניים נגד העוורים.

זה לזכור הנס שעבר,

‫או שזה להגיד שזו פעם השלישית ‫שנעשה נס.

‫אותו נס שהיה אתמול ושלשום, ‫עוד פעם נעשה.

‫אני צריך להבליט, זה לא היה רק היום נר אחד, ‫אלא אני צריך להבליט, ‫זה פעם שלישית.

‫להראות חיבתו של הקדוש ברוך הוא ‫שעוד פעם חזר לנו, ‫ועוד פעם עשה לנו עוד פעם את הנס.

‫לא לזכור את הימים של האתמול. ‫-אז אם כן, מעיקר הדין ‫היה צריך להדליק שלוש.

‫אז מעיקר הדין היה צריך להדליק ארבעה. ‫-לא, טוב, טוב, לא. ‫עיקר החיוב הוא על הנס של היום.

‫אבל ההידור הוא,

‫נפקא מינה, מה ההידור הזה?

‫אז רוצים מאיתנו לעשות מעבר לדין.

‫כן, זה הידור, טוב, אבל זה לא חובה.

‫חובה,

זה פירוש הבריתא.

‫מצד נר חנוכה,

‫נר אחד, יישוב ביתו.

‫זו החובה.

‫כל יום.

אבל המהדרין,

‫אומרים, מוסיפים פרט,

‫שהיום זה פעם שנייה, פעם שלישית, ‫פעם רביעית, פעם חמישית.

‫לא שאני חוזר על אתמול,

‫לא שאני חוזר על הניסים של אתמול, ‫רק הכול בשביל היום.

‫כמה, איזה פעם זאת?

‫ביום רביעי זה פעם רביעית.

‫זה להראות יותר חיבתו של הקדוש ברוך הוא ‫שעשה לנו.

‫ראיתי במשנה, מה כתוב לעשות כזה? ‫שעשה לנו הנס עוד פעם.

‫אבל לא בשביל אתמול.

תראו,

נפקא מינה,

נפקא מינה, אני אגיד,

‫שאם חסר לו נר אחד, לדוגמה,

‫ביום חמישי חסר לו נר,

‫אז מה הדין, האם ידליק שלוש ‫או לא ידליק שלוש,

‫כי הוא צריך להדליק ארבע נוספים.

‫מה יהיה הדין?

‫-ויש לו רק ארבע. ‫-נכון.

‫זה, הבית הלוי והמשנברורה אומרים, ‫-נחלקי.

‫שלא יחזור, רק אחד. נכון.

‫-לא יעשה שום הידור. כן.

‫אבל, אבל בספר אבי עזרי... ‫-של הרב שער.

‫צעק על זה שפשוט שאינו כן.

‫כך הוא צעק, שזה לא כך, ‫אמרו לו, יחזור מה שיכול.

‫אני חוזר עוד פעם להסביר לציבור.

‫אדם שיש לו, נגיד, ביום רביעי,

‫יש לו רק שלוש נרות.

‫אז אחד בשביל חובת היום.

ומה בשביל היוצאים?

‫היוצאים, שלוש, ויש לו רק שתי נרות.

‫אז אם הוא יעשה את מה שיש לו, שלוש,

‫הוא לא אומר שהיום זה פעם רביעית.

‫שלוש זה לא ארבעה.

‫אבל הוא חוזר על מה שיכול.

‫אז זה תלוי בחקירה הזאת.

‫אם הגדר של החיוב הוא לחזור ‫על הניסים שעברו,

‫הנה, שמענו מרבי אבנון, ‫גם בדרך המוסר.

‫לחזור גם, לחזור על הניסים שעברו. ‫איזה יופי.

‫אבל אם הביאור הוא באמת לחזור ‫על הניסים שעברו,

‫אני לא יכול לחזור ‫על כל השלושה שעברו.

‫אבל אתה יכול לחזור על...

‫או ארבעה. ‫לא יכול לחזור על כולם, ‫אבל מה שאתה יכול, תחזור.

‫זה הרב שך טען, ‫למה לא יעשה מה שהוא יכול?

‫אני אמרתי לרבי, אמרתי לו, ברוך השם,

זו תורה שהתפרסמה

משמי

ובתפוצות, בכל ה...

אמרתי לרבי, זה לא לחזור על אתמול,

אלא לומר שהיום, יום רביעי,

איך אני אעשה שלוש?

שלוש לא יאמרו שהוא יום רביעי,

אלא מה?

יום שלישי כבר עשיתי אתמול.

אין שום טעם לעשות,

לעשות, ביום רביעי שלוש.

אין שום טעם.

היום זה לא יום שלישי.

יום שלישי כבר עשיתי אתמול.

לכן אומר המשנה ברורה,

והבית הלוי,

שיעשה רק אחד.

הפסיד את ההידור, אין לו נרות,

הוא אמר, הוא יכול לעשות,

אין לו נרות,

אבל את היום כנגד היום הוא חייב.

זה הכול.

ואפשר אמר, צריך לחזור על אתמול.

אני הבאתי ראיה שרבי עקיבאיגר,

רבי עקיבאיגר, אבל יש אולי עוד עצה.

כשיש לו רק שני נרות,

אם זה נרות שעבה, יחצה אחד לחצי, ויהיה לו שלוש.

אם זה שמן,

ימעט בכל אחד קצת, אפילו אם לא יהיה לו שיעור של חצי שעה.

ואז לפחות התזכורת בהתחלה תהיה,

כי בעיקר הדין לא צריך את החצי שעה, חצי שעה בכל אחד.

אם זה לסיבת הזיכרון, שזה היום הרביעי.

לפחות.

זה דרך ביניים, דרך ביניים.

טוב,

אבל אנחנו אומרים מצווארי,

שזה לא לחזור על עקמה.

בסדר, בסדר. לא, אז אנחנו אומרים...

אבל אם אני מכתיב את הכמות... אז אין לי, אז באמת לא אעשה,

אז מילא אני אעשה רק אחת.

אז מה אתם אומרים? למה לעשות רק אחת? נחלק למה אם אפשר למה לא. בוודאי.

אבל מי זה אומר שחצי שעה זה לא מעכב?

זה מעכב, אבל לא בהידור כמו בדין.

ודאי שהדין צריך חצי שעה ולא פחות.

אבל אם זה רק לזכור שזה יום רביעי,

מי אמר שבדין זכירה של מהדרין צריך את החצי שעה בשביל... זו הייתה תקנה שיהיה עוד נראה. לא, לא פשוט, מה שאתם אומרים. אין בעיה. זה לא פשוט.

זה לא פשוט.

על כל פנים, תראה,

במסכת פסחים דף זין עמוד בית.

מבואר בגמרא.

כל, אמר שמואל, כל המצוות

מברך עליהן עובר לעשייתה.

צריך לברך לפני המצווה

כדי שיהיה ניכר.

לא אחרי שעשית מצווה,

לכל פנים.

אומר התוספות, אם אדם נטל

ולא ברך

יכול עוד לברך,

הרי זה בעניין עובר לעשייתן.

ניגוב עדיין. עובר התוספות, מכיוון שעדיין הוא צריך לנענע.

נענע זה הידור מצווה.

כיוון שצריך לנענע זה כמו עובר לעשייתן.

לפי ניכר שזה על המצווה אני מברך.

הפסט בתוספות,

שהדין שלו עובר לעשייתן, כך אמר לי רב גדליה פעם,

שהדין שלו עובר לעשייתן שיהיה ניכר,

כשאתה מברך לפני, ניכר יותר שאתה בירכת על המצווה.

אתה מברך אחרי,

לא יודע להסביר את זה טוב.

גם נטילת ידיים בדין של השולחן ערוך יכול לברך אחרי נטילה טרם הניגוב, אומר הרבו שם.

שעד הניגוב זה עדיין מצוות נטילה, אז יכול לברך גם אחרי נטילה.

נטילה.

אז גם יכול עדיין. זה אותו, אותה עוונה. טוב שמע, לא ניגב

מי שאוכל פת בידיים רטובות.

אבל אברוכי על הנטילה ולא על הניגוב ולא על הגמר. זה על כל פנים כתוב בתוספות

שאם עדיין אני עסוק

בהידור המצווה, בנענועים,

אתה יכול לברך גם אחרי שנטלת.

זה נקרא,

העניין שלו עובר לעשייתן שיהיה ניכר שזה בעד המצווה, זה בסדר.

איך הדין אם אחד

הדליק בלו ברכה

אבל עדיין לא גמר להדליק את הארבעה?

נגיד ביום רביעי הדליק בלו ברכה. קורה שטועים מדליקים מייד כשמכינים.

האם יברך על השאר?

אז הרבי עקיגר מחפש.

אני שואל, למה לא אומרת כמו התוספות?

כל זמן שעסוקים בהידור

אפשר לברך?

התירוץ הוא,

זה תלוי מה ההידור הזה.

אם ההידור הזה הוא במצווה שאני עסקתי בה, אני הדלקתי נר הראשון.

בשביל לפרסם זה ארבעה,

אז צריך להמשיך לברך.

זה רביעי, זה נקרא הידור במצווה שעשיתי.

אני מוסיף לגמור, אני צריך, עוד לא גמרתי את המצווה.

אבל אם נגיד שההידור זה לזכור את האתנוז,

אז, אבל הנר של היום

הוא מעוטר.

רק לא הזכרתי את הניסים שעברו.

זה לא הידור בגוף המצווה, זה לא, איך לנענועים?

זה הידורים בנטילה.

הנטילה של הלולב זה להרקיד את הצמחים לפני בוראם.

זה היסוד של הנענועים.

אז ירננו כל עצי היער לפני השם.

היסוד של הנענועים זה להרקיד. והנטילה של הלולב היא גם, זה אותו דבר.

התורה רוצה שניטול ארבעת מינים

להודות ל... ל... ל... ל... ל... ל... ל... ל... ל... לומר לו, אתה בראת אותנו?

אנחנו רוקדים לפניך.

לרקוד לפני המלך.

אז אני... אבל כאן, תלוי.

אם אתה אומר שהחז... ה... ההוספות,

ביום רביעי עושה אחד להיום ושלוש על העבר.

אם זה לזכור את העבר,

אז זה לא הידור בגוף הרביעי, זה הידור בפני עצמו.

תזכור גם את הניסים של אתמול.

אז זה לא הידור ברביעי.

אז טוב מאוד מה שרבי עקיבאוינגר אומר,

מה שרבי עקיבאוינגר לא מדמה את זה ללולב.

אבל אם נגיד שזה לומר שהיום זה פעם רביעית נעשה נס,

זה הידור בנר של היום.

ואז באמת לא היה צריך רבי עקיבאוינגר למצוא.

אז היבטי של רבי עקיבאוינגר הבין כמו הרב שך,

שזה חזרה על אתמול.

ולכן הרב שך אומר,

אתה, אין לך ארבעה?

יש לך שניים, אתה מתעשה שניים.

אחד להיום ואחד, לפחות אחד אתה מזכיר נס לאתמול.

לא חושב ששום זה.

זה, וגם אביעזרי ככה הוא מתכוון. ועוד ראיות היבטי,

זה לא דברים נפלאים?

מאוד!

זהו. אז השיעור הזה נכתב, נתפס כבר בית ספר על סבבה.

בסוגיית חנוכה צריך לחפש שמה בסוף.

זה הוספתי את זה.

עקיבא פה אני...

אבל אמשיך משהו.

היה לי קושייה על דבריי

מבית שמאי.

בית שמאי, מה אומרים?

שמונה ביום הראשון, ופחות והולכים.

כנגד הנכנסים.

נר להיום,

ועוד שבעה לימים שייכנסו.

מיום שני, שתיים, אחד להיום,

מיום שני, ועוד שבעה שייכנסו.

רק לנכנסים.

ורבי צד הלל אומרים עליי, נראה לא יוצאים.

אני אומר,

מה העניין של בית שמאי?

ביום הראשון לזכור על הניסים שיהיו מחר ומחרתיים?

מה הפעילות הזאת? מה אתה עושה על מחר?

למה מיום ראשון להזכיר

את הניסים שיבואו?

אתה יכול לומר שזה דין ביום הראשון?

אלא מה רואים?

אני לא יודע להסביר.

לא, ככה. אני אומר שבית שמאי רואים

זה עניין להזכיר את כללות הניסים. אתה צריך

ביום ראשון לזכור שיש עוד שבעה ימים נס. שיהיה.

אז גם לבית הלל זה לזכור את היוצא.

אז זה לא כמו...

אבל אמרתי עכשיו, אני אומר עוד דבר.

זה לא התחדש לי באוטובוס.

התחדש לי פה.

אבל אני אגיד עוד פשט.

בהסבר בבית שמאי.

האמת שיש לתמוה,

הקדוש ברוך הוא עשה לנו נס

שהמציא להם פח אחד שמועיל ליום אחד.

ומה הרווחנו?

כי

מה יהיה מחר?

פח אחד ליום אחד.

אני שואל את הקדוש ברוך הוא, אתה רוצה שנעשה בטהרה.

אז מה, אתה נותן לנו ליום אחד?

איך יהיה לנו? כל השבוע לא יהיה לנו שמן טהור.

אם אין שמן טהור עכשיו,

אז צריך מקודם להזות על הכלים.

למשל, המנורה עצמה, אני לא יודע מה היה,

אבל המנורה עצמה, יכול להיות שהחליפו את זה במנורה של עץ בינתיים.

לא צריך דווקא, זה כתוב ברמב״ם,

שאפשר,

מנורה של עץ, גם טוב.

זה לא מעקב הזהב,

אבל זה לא הולך התחילה, אבל אז בינתיים הטבילו את המנורה,

מטבילים אותה ביום שלישי ומזים עליה מחטאת,

וביום שביעי ומזים עליה,

לא, ביום שלישי רק מזים, לא מטבילים.

ביום שלישי מזים ממחטאת.

יום שביעי מזים מחטאת וטובלים.

גם המנורה, כמו אדם,

אדם תממת.

יום שלישי מזים עליו במחטאת,

יום שביעי, ואחרי כן טובל, והוא נהיה טבול יום,

שהכנים נכנסים לאכול בתרומתן בערב שמש.

גם הכלים נהיים טהורים לתרומה,

כי טבוליון פוזל את התרומה.

אז עד הערב שמש.

נו, אז מה הקדוש ברוך הוא עושה לנו נשי? יהיה לנו יום אחד בטהרה.

ומה הלאה?

הרי אין שמנים.

כל השמנים טמאים.

ועד שמעשה שמן

חדש וטהור,

ייקח זמן.

אז באמת הקדוש ברוך הוא יתחשב עם זה.

ועשה שהשמן,

רק שמינית ממנו

בערה או מילה את כל הנר.

מה זה עושה?

מה זה מרמז לך?

יש לך זמן, שבעה,

יש לך אפשרות עוד שבעה ימים בשמן טהור.

הנה רק שמינית ועוד שבעה ימים. בשביעה ימים האלה

אתה יכול לטהר את הכלים,

למסוק את הזיתים. סתם אגיד לכם שזיתים,

גם טמא יכול למסוק,

אז זיתים לא מקבלים טומאה.

עד?

למה? כי צריך הכשר.

שום אוכל לא מקבל טומאה בלי שנפל עליו מים.

או אחד משבעת משקים, יד שחר דם.

כאן אומרת המשנה, זה בפסחים דף ג',

בוצרים בטהרה ואין מוסקין בטהרה.

מה זה בוצרים בטהרה? כשאתה בוצר ענבים,

המוהל שיוצא מהענב שנתלס,

יש קצת מוהל. המוהל ההוא יש לו דין יין,

והוא מכשיר את הענב.

ואם הוא קשור עם האשכול,

רק קצת, רק מן הצד.

כל האשכול נהיה מוכשר.

אם נפל מים על אשכול, או נטמא,

חלק הוא האשכול. כל האשכול טומא.

אבל במוסקין, אין מוסקין בטהרה.

אתה יכול למסוק בטומאה. מדוע?

לפי שהשמן, המוהל הזה של הזיתים,

אין לו חשיבות של שמן.

אז הם לא הוכשרו.

אז אתה יכול, גם בטומאה הם כשהם טורים.

אז למסוק זיתים יכלו למסוק כבר ביום הראשון.

בכלים טמאים, זה לא משנה.

רק אחרי כן,

כשיעשו שמן, איפה ישימו את השמן?

צריכים כלים.

אז היו צריכים הזאה על הכלים

בשלישי

ובשביעי וטבילה

ובליל

או למחרת ביום שמיני

יעשו את השמן על כלים טהורים.

אז בליל התשיעי כבר יהיה שמן טהור.

אין לכם מה לדאוג.

וזה, אני אומר, זו התשובה על השאלה

מה פתאום

ביום הראשון לעשות שמונה ימים,

שמונה נרות על הניסים שיהיו. מה אנחנו צריכים לדאוג עכשיו על הניסים שיהיו ומחר?

תדליק.

אלא אני בא לומר שזה הראשון לשמונה.

הנס הראשון לשמונה.

היום רמז לנו הקדוש ברוך הוא שיהיה עוד שבעה ימים.

מה ריווחנו?

אחרת לשמחה מה זו עושה?

מה יהיה לנו מיום אחד?

ומה נעשה מחר?

רמז לנו הקדוש ברוך הוא, אל תדאג,

יש לך שבעה ימים נס,

בינתיים תוכל להכין שמן טהור,

זה שמן כתית, רק מועכים קצת,

יוצא הטיפה הראשונה,

אבל צריך כלים, איפה לאסוף את זה.

אם היה להם כלי פלסטיק היה טוב מאוד,

כלי פלסטיק לא מקבל. אבל טומאה בציבור היא לא...

אפילו שטומאה בציבור מותרת, אבל רק

רצה וטהרה.

ברור. למה? הוא לא רצה, הוא לימד אותנו שלא לחפש את תיירים.

הוא רוצה שנחמיר.

הוא לא רוצה תיירים. אפשר לסמוך על התיירים, מספיק ספייקה.

הוא אומר, אני רוצה שתחמירו. איתא נאורייתא, וזה לא בידינו.

אז זה בסדר טוב. אני אגיד לרב עכשיו וורט,

שבזכות השיעור של הרב עלה לי עכשיו,

למה הקדוש ברוך הוא לשיטת בית הלל התחיל עם פח אחד שמן שמספיק לי יום אחד?

ולמה מדליקים ומוסיפים?

כמו שבית חשמונאי היו בודדים נגד הרבים?

אבל הם היו טהורים, הם באו למסור נבש?

אז ככה הקדוש ברוך הוא מראה שמפח אחד שמן יכול

לתרבות אור, אור, אור, אור, אור בלי סוף.

הולך וממשיך.

מקטן.

אפילו יוצאים קטנים.

אין דבר כזה. כשיוצאים עם אור, יוצאים עם אור הטוילה, רוצים

לקדש שם שמיים,

בטארו,

כנגד הביזוי של כל היווונים והכול?

אז הולך ומוסיף.

אל תפחד, תלך.

בקבל בית שמאי,

בית שמאי הטעם השני בגמורה זה

נגד פרי החג שהולכים ומסמעטים.

הולכים ומתמעטים.

אז הוא אומר, אל תיבעל שיש הרבה יוונים.

הם התמעטו.

אם אתה הולך, הם התמעטו.

כל יום הם הלכו והתמעטו והתמעטו.

אני,

תרשני רק להדגיש מה שאמרתי.

עכשיו באמת אני,

הקשינו מבית שמאי על דברינו.

מה יש ביום ראשון

לעשות

על מחר הזוי, אם שככה, לעשות על כללות הניסים?

רק הם אומרים,

הנכנסים, והם אומרים כנגד היוצא.

אני אומר לו, הכול, זה נס של יום ראשון.

ביום ראשון רמז לנו הקדוש ברוך הוא עוד פרט.

א', הוא עשה נס היום.

תדליק ותרא.

נוסף לזה, תדע לך שיהיה לך עוד שמן טהור כל השבעה ימים.

זה לפי הפירוש של הבסיואי סאב שהיה רק שמינית.

לפי הפירוש של השמינית, כי פה הוא רמז. שמינית,

פירושו שאתה שם רק שמינית. כן, זה הפירוש. מה, יש פירוש אחר?

אבית עצב אמר שני פירושים, אבל שניהם אותו דבר.

שניהם,

או שהשמן בער,

שמינית מן הנר בער, והשאר נשאר.

אז הוא כבר רמז לנו.

רק רמז לנו אחרי הבעירה.

מחר בבוקר.

אבל לפי הפירוש הראשון, הוא רמז לפני כן.

שהרי מייד כששמו שמינית

בנר התמלא.

אז כבר רמז לנו.

הקדוש ברוך הוא.

אני אומר שוב, הלום דשי,

שזה דין בנר הראשון,

גם לבית שמאי

וגם בשאר,

לפי בית הלל, זה דין בנר הרביעי, החמישי.

לומר זה חמישי.

להבליט שזה פעם חמישית.

וכאן להבליט שזה הראשון לשמונה.

לא סתם לנר אחד הדלקנו פה.

יש רמז

שיהיו שמונה.

לכן, בבית שמאי יכולים, תעשה שמונה נרות.

מעכשיו תעשה שמונה נרות.

כדי לרמוז, כי אחרת, מה יש לנו מזה שיום אחד נדליק בטהרה ולמחר אין לנו שמן?

עד שנכין שמן טהור ייקח שבעה ימים, שמונה ימים.

אז באמת הקדוש ברוך הוא רמז להם שיהיה לכם שמן

לעוד שבעה ימים, ובינתיים אתם תכינו שמן טהור,

כי זיתים, בכסלו, אתם יודעים,

בסוף כסלו,

אפילו בטבת,

יש עדיין זיתים לרוב

באזור הזיתים. אזור הזיתים,

שעליה תקועה,

כל השטח שם,

מלא זיתים.

משרד האמריקאים

נתנו עצה לערבים,

שיטעו

עצי זית,

כדי שעל פי החוק הבינלאומי,

זה שלהם, הם מחזיקים בזה.

יש שם המון זיתים באזור. יש גם ישראלים שעשו את הפטנט הזה.

מה? יש גם ישראלים שעשו את הפטנט, שנוטעים זיתים ואומרים שהשטח שלהם.

אה, זהו.

אז אם כן, על כל פנים,

זיתים היה אפשר למצוא בכסלו וסוף כסלו בשפע.

רק הבעיה היא שאין לנו כלים טהורים.

וגם למסוק את הזיתים,

הם לא נטמעים.

אפילו טמאים יכולים למסוק.

אבל איפה תשים אותם?

אחרי כן, את השמן איפה תשים, לא את הזיתים.

הזיתים עוד לא מוכשרים.

אבל את השמן איפה תשים.

אתה חייב לטהר כלים,

בהיות מי אמת צריכים שלישי ושביעייה זעות.

ואין טבילה,

וביום השמיני כבר יכולים להכין שמן טהור לערב.

הרי מצוות ועם נורא מערב עד בוקר.

כתוב בפירוש בפסוק,

בפרשות תצווה.

רק בלילה יש חיוב שיהיה אור.

בבוקר מטיבי הכהן את הנרות,

ובערב הוא מדליק את הנרות.

והקטורת,

ששחריתו עושה מטה שהוא מטיב את הנרות,

ושל הערב עושה מטה שהוא מדליק את הנרות.

כתוב בפסוק,

ביטיבו את הנרות ידליקנה,

יקטירנה.

ואחרי כן, ובעלות אהרן את הנרות,

זה אחרי הצהריים, יקטירנה.

זה הקטורת.

אבל אמנורה מדליקים בערב,

ובבוקר מתקנים את ה... יש דשן, יש,

מחליפים את השמן. אני לא יודע אם זה לא פסול,

אבל אם הוא יתלכלך מן הפחם של הפתילה,

ככה,

זה כליוון, והוא התנעב לפניו במצוות

והטיב את הנרות.

אז זהו מה שאמרתי ואמרתי,

שלפי זה לא צריך לעשות

מה שר אבשרח אומר, נר אחד לפחות. למה?

תעשה אחד לפחות,

אבל זה לא אומר לי את זה פעם רגעית.

אמרתי לו את הדברים, אבל הוא לא התייחס.

היה כל כך,

לא יודע, זה היה,

לא תפסתי,

זה היה בזקנה מופלגת.

בפרשת ויחי, כבוד הרב, כל שנה נופל חנוכה.

מה? פרשת ויחי,

חנוכה.

מתי? חנוכה, פרשת ויחי.

פרשת ויחי. פרשת ויחי. אה, ויחי, לא שמעתי טוב.

ושמה יש רמז על חנוכה.

היש לכם אב או אח?

מה כתוב?

יש לנו אב זקן.

אז שאלו,

יוסף שואל אותם, את האחים,

יש לכם אח או אב?

בית שמאי או בית הלל?

אח!

זה משמונה יורד לאחד.

או יש לכם אב?

אלף, בית, עולה, הולך ומוסיף.

אמרו לו, יש לנו אב זקן.

הלכה כבית הלל הזוקן.

Very good.

רבי חנניה בן עקשיה אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.

לפיכך הירבה להם תורה ומצוות,

שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר יתגדל.