בדין כרם רבעי - א' | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

‫על רבעי,

אם רק כרם תנן.

‫יש מחלוקת, בדף ל' מובא מחלוקת,

‫האם כרם תנן,

‫כרם רבעי תנן או נטע רבעי.

‫אחד אומר שכל המשניות,

‫סתם משנה, כרם רבעי.

‫רק כרם חייב ברבעי.

‫לא כל האילנות.

‫והשני אומר, נטע נביתנן. ‫בכל מקום במשנה זה נטע. ‫אני יודע, הקדושה של הטוסות ‫בקידוש נדף ב',

‫כתוב שם, אתרוג שווה לאילן,

‫לעורלה,

‫לרבעי ולשביעית. ‫אז כתוב שאתרוג חייב ברבעי. ‫מה הוא אומר שרק קרן,

‫יש משנה, אומר הטוסות, ‫לא שהוא צובר שאין אף אחד שאומר כן.

‫זו מחלוקת, ודאי המשנה שאומרת ‫שאתרוג חייב ברבעי, ‫אתרוג הוא לא או לא גפן.

‫ודאי סובר, כל האילנות חייבות, המשנה הזאת.

‫אבל איך סותמים המשניות של מעצר שני?

‫האם בכל המשניות תנא, הוא תנא, היה גורס,

‫נטע רבעי, והוא גורס כרם רבעי.

‫באמת במשניות אצלנו, בהתחלה כתוב כרם.

‫אחרי זה כתוב נטע,

‫הירושלמי מביא את זה, ‫ויש ירושלמי בפאה.

‫אז לכן פוסקים אנחנו נטע רבעי.

‫למה?

‫כי המשניות האחרונות, ‫כמו בסתום ואחר כך מחלוקת.

‫אין הלכה כסתם.

‫כי המחלוקת, הרי בהתחלה הוא אמר סתם, ‫כאילו אין מחלוקת, ‫מה זמן כך הלכה?

‫אבל אם הוא מביא אחרי כן מחלוקת,

‫רואים שהוא חזר מן הסתם.

‫גם פה, היות בסתם השני ‫גרסינן נטע,

‫לכן פוסקים נטע רבעי.

‫בארץ ישראל כל אילן מאכל, ‫עץ מאכל, כי תבוא אל הארץ,

‫ונטעתם כל עץ מאכל ‫והרלתם עורלתו את פריו, ‫שלוש שנים ערירים יהיו לכם, ‫לא יאכל.

‫כל עץ מאכל.

ובשנה הרביעית,

‫קוד יהיה פריו, קודש הילולים לשם.

‫אז האם רבעי נוהג ב... האם רבעי?

‫אז רבעי זה רק על כרם. ‫יש מי שאומר רבעי, רק על כרם.

‫לא על כל האילנות.

‫בגמרא אצלנו בדף ל״ה,

‫יש שתי ילפותות על זה.

‫בהתחלה הגמרא אומרת,

‫מי שובר כרם דווקא חייו ברבעי,

‫ולא שאר אילנות, כי בפסוק כתוב,

‫יהיה קודש הילולים לשם.

‫איזה פרי מדובר פה? ‫פרי שמהללים עליו,

‫ואין אומרים שירה אלא על היין. ‫בניסוך היין הלווים שרים.

‫אבל ניסוך המים בהקטרת חלבים ואיברים,

‫בזריקת הדם, אין שירה.

‫רק על היין, ‫הם לומדים את זה מפסוק בספר שופטים.

‫אז כיוון שרק יין טעון הילול,

‫אז התורה מדברת קודש הילולים ‫בדבר שאומרים עליו הילול.

‫אז רק על יין.

‫אבל שאר פירות אין רבעי,

‫ובשנה הרביעית

‫יהיה פריו קודש הילולים לשם.

‫התורה מדברת על פרי שמהללים עליו, ‫דיין הוא הגפן, אז על היין.

‫זו דרשה בהתחלה, ‫אבל הגברה אומרת, הרי ההילול הזה,

‫צריכים אותו למשהו אחר.

‫אחד לאחלה ואהדר אכלה,

‫כשצריך חילול, ‫אחרי החילול תוכל לאכלו,

‫ואחד,

ההילול השני...

‫לא, מקודם הגמרא עשתה ללמוד ‫מזה שמברכים,

‫מרכת הנהנים,

מהילולים.

הגמרא דואר אלף מאן דאמר כרם רבייתנן,

‫הוא לומד את זה מהילול.

‫אז אני עכשיו היום מדבר ‫רק על רבעי, לא על ברכת הנהנים.

‫רבעי רק,

‫יש מי שאומר רק כרם רבעי.

‫מהילולים, דבר הטעון הילול,

‫שאומרים עליו שירה.

‫אחרי כן הגמרא אומרת

עוד דרשה.

‫עוד כי הגמרא רצה ליישב שהילול בא לברכה,

‫ולא דורשים את זה לומר, ‫רק על יין יש רבעי.

‫כי יש,

בשנה החמישית

יהיה לכם, בשנה החמישית

יהיה להוסיף לכם תבואתו. ‫בשנה החמישית תוכלו להוסיף לכם תבואתו. ‫הקב' ברוך הוא יברך בשנה החמישית, ‫הוא יברך את הנטע הזה.

‫אז שם כתוב תבואתו.

‫לומדים גזרה שווה תבואתו מתבואת הכרם.

‫כתוב בכלאיים, בכלאי הכרם,

‫כתוב בפסוק,

‫כרמך לא תזרע כלאיים,

‫פן תקדש המלאה ותבואת הכרם.

‫אם זורעים כלאי הכרם, דהיינו,

‫כלאי הכרם זה שני לווין,

‫כי הלכה היא צריכה שלושה מינים בשביל הלאוו.

‫חיטה ושעורה וחרצן במפולת יד.

‫אתה לוקח חרצן, חרצן זה הגרעין של הענב.

‫חרצן, מחרצנים ועד זג לא יאכל.

‫החרצן עם חיטה ושעורה,

‫אז יש כבר איסור כלאיים ‫מצד החיטה ושעורה.

‫ואתה עושה גם,

‫מוסיף גם החרצן, וזורע את זה ביחד. ‫לפי רבי יושיע צריך במפולת ‫השלושה מינים האלה, זה כלאי הכרם.

‫יש כאן עוד לאו של כלאי הכרם, ‫וכלאי הכרם עצורים בנאה מן התורה.

‫זה מה שאומר הפסוק, ‫פן תקדש המלאה ותבואת הכרם.

‫המלאה זה הקמה, ‫אתה זרעת החיטה ושעורה,

‫ותבואת הכרם זה הענבים.

‫זה תבואת הכרם.

‫אם אתה תזרע כרמך כלאיים,

‫זאת אומרת,

‫מלבד הכרמך יש כבר כלאיים, ‫ככה הפשט בפסוק.

‫לא תזרע כרמך כלאיים, זאת אומרת,

‫חיטה ושעורה וחרצן במפולת יד.

‫אז זה עברת עליו של כלאי זרעים, ‫וזה לא אוסר בהנאה,

‫אבל אם אתה עושה גם חרצן, ‫זה גם כלאי הכרם.

‫אבל כלאי הכרם לא יכול להיות ‫בלי שיהיה כלאי זרעים.

‫צריך שלושה מינים, ‫זה לומדים מהפסוק.

‫אז עכשיו כתוב שם, ‫פן תקדש המלאה. ‫מה זה תקדש?

‫אומרת הגמרא, פן תוכד אש.

‫תצטרך לשרוף אותו.

אם זה יהיה כלאי הכרם,

‫ומה תצטרך לשרוף? ‫המלאה,

מה זה המלאה?

‫הקמה, התבואה, החיטה ושעורה.

‫נותנים שיבולים.

‫פן תוקדש המלאה ותבואת הכרם, הענבים.

‫אז יש מי שאומר, ‫כיוון שכתוב בשנה החמישית ‫להוסיף לכם תבואתו,

‫אז כתוב תבואה,

‫ותבואה, מגזר השווה היא אלפינן ‫מתבואת הכרם של כלאיים, ‫של כלאי הכרם, שזה רק כרם.

‫אז מילא נשאר הילול אחד מיותר, ‫מזה לומדים ברכה.

‫כבר אחרי כן דוחה, ‫אני לא חוזר, רק יש לנו, רק הפרט הזה,

‫שיש כאן שני דרשות אפשריות,

‫למה אומרים רק כרם חייב ברווחי,

‫או בגלל שלומדים את זה מהילולים, ‫דבר טעון הילול,

על זה אמר, ‫יהיה פריו קודש הילולים לשם,

‫זה דווקא על היין, ‫או מגזר השווה היא תבואת הכרם, ‫שכתוב בכליים.

‫יש דבר מעניין, לא דיברתי על זה,

‫עכשיו נשלים את העניין הזה.

‫בראש השנה,

ברן על הריף, בדף ב' של הריף,

‫מביא,

‫שנחלקו רב אחיו משבחה, ‫זה בעל השאלתות, גאון,

‫הוא היה מהגאונים,

‫בעל השאלתות.

‫אז רב אחיו משבחה קוראים לו,

‫הוא אומר,

‫הוא אומר שבחוץ לארץ נוהג רוועי, ‫אבל רק כרם.

‫אפילו שבארץ ישראל פוסקים נטע רוועי,

‫כל הנטיעות,

‫אבל קיימלן, כל המקל בארץ, ‫הלכה כמותו בחוץ לארץ.

‫כיוון שיש מי שחולק ‫שרק כרם חייו ברוועי

בארץ ישראל, ‫אפילו שהלכה כמו הדמר השני, ‫אבל לגבי חוץ לארץ,

‫כל המקל בארץ הלכה כמותו בחוץ לארץ.

‫והרמב״ם, הבאנו בשיעור ביום ראשון,

‫שהרמב״ם אומר, ‫אין בכלל רוועי, ‫לא נוהג בחוץ לארץ.

‫והבאתי אז את מה שכתוב ‫בספר חידוש של רבי חיים הלוי,

‫להסביר את המחלוקת.

‫אני לא רוצה עכשיו לחזור על זה.

רק

בשולחן ארוך נפסק כמו הגאונים, ‫לא כמו הרמב״ם,

‫שרבעי נוהג בחוץ לארץ,

‫אבל רק קרב,

‫לא כל האילנות.

בארץ כל אילן,

‫כל אילן שלוש שנים עורלה ‫בשנה רביעית רבעי.

‫אבל בחוץ לארץ, כל המקל בארץ, ‫הלכה כמותו בחוץ לארץ.

‫אז כתוב בשורן ערוך, לחלל,

‫אם אדם יש לו גפן,

‫יש לו בחוץ לארץ,

‫יחלל את זה. כרם, דהיינו ענבים דווקא.

‫אבל מה רב אהם משבחה אומר?

‫היות ולומדים מכרם,

‫וכרם זה שתיים כנגד שתיים ואחד זנב.

‫כרם זה רק חמישה כפנים.

‫אם יש לך גפן יחידי, ‫אתה לא קורא לה כרם,

‫לא נקראת כרם.

‫כרם זה שתיים ושתיים כנגדם ואחד זנב.

זה מצאנו, הרי הדין הוא,

‫מי שנטע כרם

ולא חיללו,

‫חוזר מעורכי המלחמה.

‫פן ימות במלחמה,

‫ואיש אחר יחללו.

‫אז פסט בטה, ראיתי, אתם יודעים ‫את התורה הזאת, שזה בפרסת שופטים.

‫מי שבנה בית חדש ולא חנכו,

‫לא עשה חנוכת הבית עדיין,

‫חוזר מעורכי המלחמה.

‫שמא ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו. ‫אומר רשי, זו עוגמת נפש.

‫הרי אדם, כשהוא עוזב את העולם הזה,

‫הוא עוזב את כל הרכוש שלו,

‫את כל הבית, את כל ה... ‫כל מה שיש לו הוא עוזב. אין לו כרם.

‫הוא הולך לקבר בודד, מסכן לבד, ‫כל אחד ככה.

אבל זה לא היה נורא. ‫אדם מת, אז אין לו כבר כרם. ‫היה לו כרם, מת.

‫אבל שאחר ייקח אותו,

‫זה יהיה עוגמת נפש.

‫רסע יכין וצדיק ילבש.

‫זה כואב לבן אדם, לכן התורה מקפידה ‫שהוא לא יצא למלחמה.

‫אבל רק לא יוצא לחזית.

‫פן ימות.

‫אבל הוא חייב לעבור בחיל אספקה.

‫חיל אספקה בעורף,

‫לצורך הצבא הוא חייב, ‫רק חוזר מהמערכה, מהחזית.

‫למה? כי הוא עלול למות.

‫אבל אם הוא בעורף,

‫רק עוזר להם לחיל אספקה, ‫מזונות ונשק להעביר להם,

‫זה לא... זה הוא חייב.

‫זו פרשה אחת.

‫מי ש... וגם ארץ אישה,

‫ולא לקחה, עוד לא נשא אותה, ‫רק נותן לה קידושין.

‫מה זה ארץ? עירושין, נערה מאורסה.

‫מקודשת.

‫גם פה, אם הוא קידש אישה,

‫ועוד לא נכניס אותה לחופה,

‫חוזר מעורכי המלחמה,

אבל הרי גם שם כתוב, ‫פן ימות במלחמה ואיש אחר ייקחנה.

‫מה רוצה יונתן?

‫-הרב אמנון אמר בשם חיים וזכרונו, ‫בגלל שכל השלושה דברים האלה ‫זה בעצם הסוואה.

‫זה לא באמת תורה כתבה את זה, ‫כי זו הסיבה האמיתית, ‫זו הסוואה בשביל לקפות, ‫אבל מישורת הלבב.

‫אה, זה לא... בסדר, הסוואה, אבל זה נכון.

‫זה נכון שמי, מה, מה, מה...

‫התורה פטרה מן המלחמה ‫אדם שהרס אישה, ‫לחזית, הוא פטר אותו,

‫או אדם שבנה,

‫שנטע כרם ולא חיללו,

‫או בנה בית ולא חנכו.

‫שלושה אלה חוזרים מן המלחמה,

‫פן ימות במלחמה,

‫ואיש אחר ייקחנה, אומר רשי, ‫זו עוגמת נפש.

זה צער, שאדם

‫מה שהוא עבד, הולך לשני.

‫זו עוגמת נפש. ‫כל אדם צריך, כשעוזב את העולם,

‫לא לוקח כלום איתו.

‫הכול הוא משאיר כאן.

‫אבל זה יותר עוגמת נפש ‫אם אחר ייקח.

‫אז התורה פטרה אותם מללכת לחזית.

‫אבל להתחיל אספקה בעורף? ‫כן, חייב.

‫אבל יש עוד פרשה. ‫אני אומר את זה בגלל ש...

‫אני לא הרגשתי בזה. ‫רק היום הרגשתי שיש שתי פרשיות בתורה. ‫זו פרשת שופטים.

‫ופרשת כי תצא,

יש עוד פרשה אחרת.

‫כי ייקח איש אישה,

‫נקי יהיה לביתו שנה אחת,

‫ושימח את אשתו, ‫לא יצא לצבא ולא יעבור כל דבר עליו.

‫הוא כבר נשא את האישה.

‫מקודם, בפרשת שופטים דבים, ‫הוא קידש אישה ולא נקחה.

‫אז חיישי נשמה ימות במלחמה ‫ואחר ייקח אותה.

‫אבל אם הוא כבר נשא אותה,

‫אז נקי יהיה בתור שנה אחת.

‫וכתוב במשנה בסרטן המ״ד, ‫אני חושב, מ״ד המשנה,

‫ופסק כן הרמב״ם, ‫הלכות מלכים, פרק ז',

‫שלא רק ממי שנשא אישה,

‫הוא פטור מן הצבא, ‫ומכל דבר שהוא צורך הצבא. ‫לא יצא למלחמה ולא יעבור עליו דבר.

‫לא יעבור עליו דבר לצורכי המלחמה. ‫זה שני לווים.

‫לא יצא ולא יעבור עליו.

‫אומר רבי יהודה במשנה בדף דף דף,

‫גם מי שנטע כרם

‫ולא חיללו,

‫הוא לא יצא למלחמה שנה אחת מאז,

‫אם חיללו, חיללו, אבל שנה אחת נקי.

‫לומדים את זה מאיתור.

‫אם חיללו, אם לא חיללו, זה מה שאמרנו,

‫פן ימות במלחמה, ‫אבל מספק צורכי המלחמה, צורכי הצבא.

‫אבל אם הוא חיללו כבר,

‫יש לו אותו דין כמו נשא אישה,

‫שנה אחת הוא נקי מן הכור, ‫גם לא אוכל אספקה.

‫אני לא ידעתי ששתי פרשיות בתורה,

‫פרשה על מי שלא חנך את ה...

‫עוד לא חילל את ה... ‫אז הוא פטור, אבל חייב לספק.

‫ואותו דבר, מי שבנה בית ולא חנכו,

‫ואותו דבר, מי שקידש אישה ‫ולא התחתן איתה עדיין.

‫אז הוא פטור מללכת לחזית, ‫פן ימות במלחמה.

‫אבל מי שנשא אישה,

‫כתוב בפירוש, ברשה, כי תצא,

‫כי כך יש אישה חדשה.

‫מה זה אישה חדשה? ‫אישה חדשה, הכוונה,

‫לא מחזיר גרושתו.

‫אבל הוא עדין אלמנה וגרושה, ‫בשבילו היא חדשה.

‫מי שלקח אישה חדשה,

‫נקי ילד ביתו שנה אחת. ‫רבי יהודה לומד מי טור,

‫גם אם חילל את הכרם,

‫שנה אחת נקי.

‫בנה בית ועשה חנוכת הבית.

‫גם שמה אחת נקי לכל הדברים. ‫זה לומדים.

‫זה שתי פרשיות.

‫על כל פנים,

כתוב שם, ‫מי שנטע כרם ולא חיללו. ‫בהתחלה, אני אומר על הפרשה הראשונה, ‫מה זה נטע כרם ולא חיללו?

‫כרם

זה חמישה גפנים, ‫שתיים,

‫שתיים ואחד זנם.

‫ובגמרא לומדים שהוא עדין חמישה אילנות, ‫ואפילו אילנות, כל אחד מן אחר.

‫יש לו תאנה ויש לו תפוח ויש לו שקט.

‫אפילו חמישה מיני אילנות,

‫זה כמו כרם, אבל צריך חמישה.

‫ארבעה אילנות או ארבעה גפנים,

‫הולך למערכה.

‫רק אם נטע כרם.

‫לומדים את זה מן הפסוק. ‫לא כתוב, אומר רשי, רשי מסביר, ‫רשי הראשון מסביר לנו,

‫לא כתוב אשר כרם נטע.

‫אשר נטע כרם.

‫כשאתה שומע אשר נטע, כל הנטיעות.

‫אחרי כן כתוב כרם.

‫אז זה מרבה כל הנטיעות, ‫אבל כרם שיהיה חמישה.

‫אז גם בדין שלנו,

‫רב אחאמיש וחאה אומר, ‫כרם רבעי,

רק חמישה גפנים.

‫למאן דאמר כרם,

‫אז בארץ ישראל רק חמישה גפנים, ‫וגם בחוץ לארץ רק חמישה גפנים. ‫הוא דיבר למעשה, גם בחוץ לארץ, ‫כאילו צובר,

‫שרבעי נוהג בחוץ לארץ. ‫אבל רק כרם, ולא נטע. ‫ומה זה כרם? ‫זה לא גפן יחידית,

‫ולא אילן יחיד, חמישה, ‫שתיים, שתיים ואחד זנב.

‫זה עצה איך להיפטר מן הצבא ‫על פי התורה.

‫או להתחתן,

‫או לבנות בית ולעשות חנוכת בבית,

‫או לנטוע כרם.

‫ועל זה הרמב״ן חולק על הרבה המשפחה. ‫איזה יופי הסברות של הרמב״ן.

‫אומר הרמב״ן,

‫אנחנו לומדים את זה ‫מתבואת הכרם. ‫כרם, כרם מגזירה שווה.

‫אבל גם בכלאיים לא צריך כרם. ‫וכי בכלאיים, איסור כלאיים, ‫כלאי הכרם זה רק אם יש כרם?

‫ואם יש לך, הרי אפילו חרצן,

‫חיטה ושעורה וחרצן במפולת יד, ‫זה כלאי הכרם.

‫גרעין אחד של הגפן.

‫לא צריך כרם בשביל איסור כלאי הכרם. ‫אפילו גרעין אחת

זה כלאי הכרם. ‫אז אתה לומד משם, אז מה אתה לומד? ‫שיהיה כרם?

‫וכי בכלאי הכרם צריך כרם?

‫מספיק חרצן אחד.

‫אנחנו לומדים מין כרם.

‫הלימוד הוא שרק בין הכרם, ‫אבל גפן אחת מספיק.

‫זה הרמב״ן טוען טענה אחת,

‫ובטענה שנייה, הוא טוען,

‫הרי לפי הדרשה הראשונה ‫שלומדים מהילולים,

‫קודש הילולים לשם,

לפי הדרשה הראשונה, מה כתוב?

‫הילולים, דבר שאומרים עליו שירה.

זה היין.

כתוב שם קרן, בקודש הילולים כתוב, ‫שיהיה על יין.

זה קודש הילולים.

משם לומדים שרק על גפן יש קרביי.

‫ושם לא כתוב כרם, כתוב על יין.

‫יין, גם מגפן אחת אתה יכול לעשות יין.

‫אז כמו שלפי מי שדורש מהילולים, ‫לפי מה שעשבנו מהילולים,

‫זה לא כרם, רק יין. ‫אפילו מגפן אחת יש לך יין.

‫גם גפן אחת זה מספיק להיות רבעי.

‫אז גם למנדלם הראשוני ‫שלומד מתבואת הכרם,

‫זו קושייה שנייה.

‫גם למנדלם אמר השני, ‫לא מצאנו שיש חילוק ‫בין הדרשה הזאת לדרשה השנייה.

‫כולם תנאי כרם.

‫מי שתנא כרם, או שלמד מהילולים, ‫או שלמד מהגזיר השבע ומתבואת הכרם. ‫אז כמו שלמנדלם אמר מהילולים,

‫לא צריך כרם, ‫לא מוזכר שם כרם, ‫רק

דבר שאומרים עליו שירה, דהיינו יין,

‫אז גפן אחת, עושים יין מגפן אחת.

‫וגם למנדלם אמר מגזיר השבע,

‫מספיק גפן אחת. ‫אז שני קושיות, איזה יופי, ‫איך הראשונים למדו. ‫אני נהניתי מהרמב״ן, ‫איך הוא למד יפה דם וגמור.

‫איך הוא למד יפה.

‫לפי הדרשה של המילולים, ‫מה פתאום לומר כרם? ‫כתוב שרק על יין.

‫בסדר, היין יש בו כרם רבועי.

‫אבל, אז הוא אומר, ולא מצאנו ‫שיש ביניהם נפקא מינא ‫בין הדרשה הזאת לדרשה הזאת. ‫כולם תנאי כרם רבועי, ‫או מטעם זה או מטעם זה. ‫אולי אין ביניהם מחלוקת לדינה.

‫אין ביניהם מחלוקת לדינה.

‫אז אם אין ביניהם מחלוקת,

‫אז הרמב״ן אומר, מספיק גפן אחת.

‫גפן אחת,

‫כבר זה לכרם רבעי.

‫זה, אנחנו,

אנחנו

מחמירים כמו הרמב״ן, ‫בשולחן ארוך אפילו גפן אחת.

‫אבל זו חומרה שיש בה כולה,

‫כי הרי רבעי פטור מן המעצרות.

‫בשנה הרביעית

זה רבעי,

בלי מעצר.

‫תקח את זה לירושלים או תבדה את זה, ‫ואם הכסף תקנה מה שתרצה, ‫תקנה בקר, תקנה.

‫אין מעצרות ברבעי.

‫רבעי פטור מן המעצר.

‫אז עכשיו אנחנו נוהגים להחמיר ‫שאילן אחד,

יש בו רבעי.

וגם גפן אחת.

כי לא צריך פה די כרם כמו בעורכי המלחמה, שמה חוזר מעורכי המלחמה, רק כרם.

זה הגמרא מפורש, בווסותה.

שיהיה כרם שתיים נגד שתיים וזנם.

אז חוזר מעורכי המלחמה, אם נטע רק גפן אחת או אילן אחת, אילן עצמא אחר אחד, לא חוזר

מעורך המלחמה, רק אם נטע כרם.

אבל כאן הרמב״ן מוכיח שרק גפן אחת מספיק או אילן אחת.

כאן לא צריך מלחמה, צריכים מין כרם.

מהמין של הכרם, אבל לא צריך כרם.

אדוני הרב, אתה מבין?

אם הסיבה,

אם הסיבה, כבוד הרב, שמחזירים אותו במלחמה, הסיבה האמיתית זה בגלל היער ואח הלבב.

מה הקפאתי אם הוא עושה שתיים נגד שתיים וגרם על משהו אחר. אוי, בותק, תשמע, אתה חושב, אתה מוחק,

רוצה למחות ככל דיני התורה האלה בגלל מה שכתוב.

זה רואים בתורה.

הרי גם כן, איפה אומרים את זה?

הרי פעמיים הכהן הגדול אומר,

מייד כשהם יוצאים מן הגבול.

והשני,

אחרי כן אומרים, ממש בשעת המערכה.

אז זה נכון מה שכתב רשי, מביא את זה,

שזה מחפה

על החוטאים שלא יתביישו.

אבל אתה אומר, כל זה טפל בעיקר.

אני אומר לך, אני אומר לך, זה שכולם עיקרים.

ככה דין, מי שנטע כרם, פטור מללכת לחזית.

מי

שהרס אישה,

לא ילך לחזית.

ומי שבנה בית ולא חנכו, לא ילך לחזית.

ואם הוא כבר נסע וחנך ובנה בית, יש לו שנה,

אפילו לחיל אספקה הוא פטור.

זה כתוב בפרשת כי תצא,

לא יעבור עליו כל דבר וגם לא יצא למלחמה.

זה דיני.

רואים בתורה, טוב, זה היה גם כן מחפה על הירא והרחל אמרו.

אבל לא שכל מה שאמרו, זה סתם אמרו.

לא בשביל שהסתם אמרו, באמת, הדין הוא נכון,

שמי שבנה בית ולא חנכו,

ומי שנטע כרם ולא חיללו,

ומי שאירס אישה ולא לקחה,

חוזר מעורכי המלחמה. אי אפשר למחוק את ההתפסוק.

רק למה נאמרו יחד?

כדי שאותו שירא מרחל לבב לא יתבייש.

אבל ככה זה הדין גם אם אף אחד לא יצא וירא מרחל לבב. בסדר, אבל ממה נפג?

אף אחד לא יצא כי כולם לא מפחדים.

ברוך השם, כולם יראי שמים,

לא מפחדים מעבירות שביעדם, לא עבירה דאורייתא, לא עבירת רבנון.

אבל מי שבנה בית ולא חנכו,

מי שנטע כרם ולא חיללו,

ומי שהרס אישה ולא קדשה, חוזר מעורכי המלחמה.

פן ימות במלחמה בחזית

ואיש אחר יכהנה.

לכן באה, לכן פטרה תורה מללכת לחזית,

אבל הוא חייב בחיל אספקה.

אבל אם כבר נשא את האישה,

או כבר חנך את הבית,

או כבר חילל את הרבועי, זה פרשה וכי תצא.

נקי יהיה לביתו שונחת. אומנם בפרשה כתוב רק על אישה.

נשא אישה, כי כעש אישה עד נשא.

אבל רבי יהודה, בדף מ״ד במשנה,

מביא ריבוי שגם מי שבנה בית וחנכו,

או מי שנטע קרן וחיללו,

גם כן שנה אחת הוא פטור,

אפילו לשום דבר הוא לא חייב.

גם לצורכי העיר הוא לא חייב, לא רק לצורכי המלחמה.

תראו, ברמב״ם, הלכות מלכים, פרק ז', מביא הלכה כרבי יהודה.

יש לי שתי שאלות, כבוד הרב. אחת, ממה נפשיו?

אם אתה רוצה לומר לי את הדין של קרן, בסדר.

אבל זה לא בישוי לחפות, זה לא בישוי לדמין להוציא את העזרה.

אמרתי לך,

למה אומרים את זה ביחד?

למה לא עושים מזה שני חלקים?

כדי לחפות, אגב, אבל הדין של...

אם אתה רוצה לומר לי את הדין, אז בסדר, זה מביא את הדין.

מי שלא חנך

בית שבנה או לא חילל

כרם שנתה,

חוזר מעורכי המלחמה.

זה דת דינים.

ומי שנשא אישה וכבר חנך, וזה נותנים לו שנה, זה פרשת קטצי.

אבל פרשת שופטים זה שעדיין לא לקח, עדיין לא חינך, עדיין... זה, זהו.

אז מה אני אומר כאן?

רב אחאם משבחה, בעל השאלתות,

אומר, היות והגמרא אומרת, חתני כרם.

כרם זה חמש גפנים,

או אם... יש ריבוש גם כל האילנות, יש בהם רבעי, גם כל האילנות.

לא, למען דאמר כרם, רק כרם חייב.

אבל כמו ששמה בחוזר מעורכי המלחמה צריך כרם חמישה,

גם פה חמישה.

והרמב״ן אומר שלא,

וכי למדנו,

מאיפה למדנו? מכלאיים בכרם.

וכי בכלאיים צריך כרם?

אפילו אם יש לך חרצן, אחת אתה זורע אותו עם חיטה או שעורה,

וחרצן במפולטיה עובר על כלאי הכרם וגם כלאי זרעי.

אז אמרתי, אנחנו מחמירים כמו הרמב״ן,

שאפילו אין אחד, יש בו רבעי.

אבל הרי זו חומרה דעתה לידי כולה.

כי אם באמת פטור מרבעי, חייב במעשר.

רבעי פטור ממעשר.

אבל אם מלאן אחד לא חייב מרבעי,

אז אם כן חייב במעשר?

באמת, ההערה הזאת ראיתי בספר אור לציון,

של רבי בן ציון, זכר צדיק לברכה.

הוא אמר שצריך להחמיר לעשר אילן אחד, אפילו זה רבעי.

אנחנו נוהגים כמו הרמב״ם.

אבל צריך לחשוש לדעת רב אחר המשוואה, והוא מביא שגם ברמב״ם

משמש צריך חמישה.

זה ארוך,

אבל זהו אומר ההערה הזאת.

זה בקשר לכאן.

עכשיו,

היה טוב,

היה טוב,

היה טוב.

אני רוצה לומר, אנחנו נעבור לדף ל״ו

על הצלף.

הייתי אומר לכם, אם אתם יתחילים להביא לי צלף לשיעור,

זה יהיה אצלם. פעם דרשתי על זה,

הבאתי צלף וגם שיבורים של פירות הצלף.

מייבאים אותם מחוץ לעצמם, ממרוקו,

מפס.

יש יבוא בכל החנויות היוקרתיות,

הרשתות היוקרתיות,

אתה תמצא שימורים מאביונות

של הצלף.

זה, מהו הצלף?

הרבי עובדיה מברטנורה אומר, בערבית

קוראים לזה לכפר,

ובלועזית קוראים לזה לקפרייה ולקפחון.

והיום יש,

יש כל הסימנים,

יש צלפים, בעיקר

על יד מודיעין, באזור המרכז ממש, ובירושלים, בערים, בערים,

בצפת היה המון

עצי צלף.

ויש בצלף כמה פירות.

יש האביונות.

האביונות זה הפרח כשהוא עדיין סגור וקטן.

קוטפים את האביונות וכובשים אותן בחומץ או במלח,

זהו אביונות.

ויש קפריסין,

זה קליפה שמכסה את זה.

אני לא עמדתי על זה. רש״י, כך אומר, אבל אני לא מצאתי את זה בצלף שלנו.

ועוד יש, אחרי שהפרח הזה,

האביונות נפתחים,

נהיה פרח, נפתח הפרח,

אז צומח,

צומח יפה עם אדום,

ונוצרת תמרה.

זה תמרות ויש עלים.

ואנשים אוכלים גם העלים וגם התמרות,

ובעיקר אוכלים מהאביונות. זה הפריח החשוב.

לוקחים את הפרח לפני שנפתח,

וכובשים אותם בעומץ או במלח,

ואוכלים את זה.

יש מקומות שראיתי,

וגם פעם קניתי קופסת שימורים. הייתי בצפת,

והבאתי צלף לשיעור, וגם קופסת שימורים,

להראות להם את הצלף.

אבל דבר מעניין על הצלף,

זה עץ.

הגמרא אומרת על האוויונות מברך בורא פרי עץ,

והאוויונות חבים בעורלה.

וזה דעת בית הלל, שזה עץ.

אבל בית שמאי אומרים,

אסור בכלאיים, עם גפן.

למה? ידוע שאפשר לנטוע אילן על יד אילן, על יד גפן.

אבל ירק על יד גפן אסור, אסור.

זה כבר היה כרם.

אפילו מין אחד, אסור.

היה, אני זוכר, פעם הייתי בהרי יהודה,

היה שם איזה יישוב יהודי, ערש המים.

אני הייתי ביישוב הזה, קצת לנופש.

הוא בא, היה לו גפן,

גפן, וכל שנה ממלא הפחים האלה של ה...

הפחים האלה ממלא ענבים ועושה יין מזה.

אז הוא אמר לי שהוא רוצה ללמוד את הדינים של הפרת והעוללות.

יש דינים, מה משאירים לעניים?

למדתי, למדנו יחד את זה, בסדר? הוא רוצה לקיים את הדינים.

טוב,

אני הולך,

אני הולך לראות את הגפן,

אני מוצא תחת

תחת הגפן, תחת דליות הגפן,

דלעת.

הוא שתל דלעת תחת הגפן ועבר על יישוב כלאי הכרם.

אומנם יכול להיות שצריך שלושה מינים, כאן זה רק,

אבל זה כלאי הכרם, ונאסרים, במיני עד גם נאסרים.

ואמרתי לו, והוא נטע את הדלעת

אחרי שהגפן, הגפן הייתה עתיקה.

אבל גם כן, אפילו שלא נטע בבת אחת,

זה נאסר בהנאה.

כמו מי שיודע את הגמרא בבא בתרא דף בית

או בבא קמא דף קוף,

מחיצה את הכרם שנפרצה,

אומר לו גדור, ואם לא אמר לו גדור, הרי זה קידש,

אפילו ששמה היה מחיצה,

ופה הייתה חיטה ופה היה גפנים.

נפרצה מחיצה,

יש תערובת, זה גרעים, נאסר, הרי זה קידש,

במין אחד גם מתקדש.

אבל לאו,

מה שרבי יושיע אומר, עד שאינו חייב מלכות,

עד שיזרע חרצן וחיטה ושעורה במפולת יד.

זה לגבי הלאו,

אבל זה כלאי הכרם.

אז עשיתי חשבון,

אולי מאז שהוא שתל,

הגפן לא הוסיפה אחד מ-200.

הרי

אחד נגד 200 בטל, גם כלאי הכרם ועורלה בטלים ברוב.

אבל עורלה דאורייתא.

ואני מדבר איתך, מה אתה מסתובב איתך, אני מדבר. תדע,

תדע שגם איסור דאורייתא בטל ברוב מן התורה ומדרבנן.

רק יש דרגות,

יש דרגות, יש למשל תרומה,

אחד נגד 100. זה בטל ברוב.

ביטול ברוב.

בעורלה וכלאי הכרם שכפל איסורם, שאסורים בה נאה,

אחד נגד 200. אז תמיד כשיש בעיה של כלאי הכרם,

מודדים שוק.

אם הוא זרע בבת אחת, זרוע מעיקרו, אסור, אין מה לאחד למדוד.

אבל אם היה גפן מקודם, אחרי כן זרע דלעת,

אז צריך לראות אם הדלעת נעצרת, זה המלאה,

ותבואת הכרם, הגפן.

פן תקדש המלאה ותבואת הכרם.

זה תוקד אש.

אבל אם זה הוסיף פע אחת כנגד יותר מ... כנגד 220, 210, 210, 21,

200 גם, בטל, זה לא נאסר.

אז הייתי צריך למדוד,

למדוד איך זה.

מאז שהוא שתל,

האם הגפן, כמה הוסיף הגפן וכמה הוסיף הדלעת?

לא, הדלעת, הרי בטח כולה נולדה באיסור.

הוא זרע דלעת, אז כל הדלעת היא באיסור.

אבל לגבי לאסור את הגפן והענבים,

צריך לראות אם הוסיפו,

הייתה תוספת של אחד כנגד 199,

אבל לא כנגד 200,

או אחד כנגד 200, ואז זה בטל.

ואז היינו, לעשות חשבון כזה,

לא היה קל.

לראות כמה הוסיפה הגפן מאז,

והענבים.

על כל פנים, זה צריך לדעת.

ירק בגפן,

אסור.

זה כלאי הכרם.

אבל אילן עם גפן,

אסור בהרכבה.

כל אילן ואילן אסור בהרכבה, אפילו בחוץ לארץ, מן התורה.

הרכבה זה מצווה שאינה תלויה בארץ.

זה מצווה שבגופו.

אסור להרכיב אילן ואילן.

אבל אם לא מרכיב,

מרכיב, אתה יודע מה זה מרכיב? עושים,

מכניסים איחור בתוך העץ הזקן,

מכניסים איחור והוא צומח מן הזקן גם.

זה הרכבה.

אבל אם אין הרכבה רק אחד על יד השני,

אין איסור כלאי עם אילן ואילן, אפילו אילן וגפן מותר.

מותר לשתול אילן מה שתרצה, אילן תאנה, אילן תפוח, על יד הגפן.

עכשיו, צלף.

בית שמאי אומרים שהצלף

הוא כילאיים בקרן.

איך זה יכול לקרות עם הקרן? אילן בגפן אינו כילאיים.

כי בית שמאי סוברים, אולי הצלף

הוא לא אילן, הוא ירק.

זה ירק.

יורק. ירק.

הצלף, אתם יודעים, נדמה לי, בכותל,

יוצא, בכותל המערבי,

ראיתי גם כן צלפים, מבין האבנים יוצא צלף.

ובערי יהודה, בערי הצפון,

מלא צלפים.

אז בית שמאי אומרים

שזה כילאיים בקרן.

אחרי כן אומרים, ובית הילן אומרים, אינו כילאיים בקרן,

זה עץ.

מחלוקת בית שמאי ובית הילן, אם זה עץ,

אבל ממשיכה מאברייתא בדף ל.ו.

ומודים, ואלו ואלו מודים שאסור בעור לה.

שואלת הגמרא, אם בית שמאי אומרים, זה כילאיים בקרן, אז זה ירק. ירק אין בעור לה, רק עץ.

אומרת הגמרא, בית שמאי מספק עליהו.

אז הוא הולך לחומרה, בין לגבי איסור כאם, זה איסור דאורייתא.

אז לחומרה הוא מחמיר שיש כילאיים בגפן,

וגם שיש בו דין עור לה.

כילאיים בגפן, כי אולי זה ירק.

ועור לה, כי אולי זה עץ.

אבל בית הילל אומרים, זה ודאי עץ.

וזה פלא עצום, איזה...

מה המחלוקת כאן?

למה בית שמאי מסתפקים אם זה עץ או ירק?

ובית הילל ודאי זה עץ.

מה הולך כאן?

תגידו לי, אני לא יודע את הזמן, מתי גמרנו מעריב?

כמה, אני לא דיברתי יותר מדי, אני...

עוד קצת.

לא, אבל הכול לא ממשיך.

טוב, תשמע, אני לא רוצה לעכב את הציבור, אני...

אבל...

אז טוב, תראו, אני אגיד, אני, ברוך השם,

יתגלה לי,

יתגלה לי

סוד השם לרעיו, ובריתו להודיעם.

יגלה לי הפשט בעניין הצלף.

מה בית שמאי מסתפקים? למה בית הילל? מה הולך כאן?

ראיתי בתלמידי רבנו יונה,

הוא אומר כי הצלף הוא עץ נמוך, עץ קטן.

אני לא כל כך מקבל הפשט הזה. טוב, הראשונים, אבל אני אומר, תכף תראו.

כי יש,

גפנים,

אני נוסע לפה, בדרך ירושלים אתה רואה גפנים, יש גפנים דלויות.

היה לנו במקנס,

היה על יד התלמוד תורה,

היה איזה,

איזה סככה כמו אנצ'ינל מברזל,

כמו מנהרה של מאה מטר

יותר

והוא, וזה כולו, עשו דליות,

זרעו גפנים בצדדים ואת הענפים

קושרים עם הזה,

עם חוטים, קושרים,

וככה כל הדרך,

כל הגפנים ואשכולות ענבים תלויים.

והם קוראים לזה סארגוסה.

סארגוסה זה עיר בשפניה,

אבל זה כאן, זה לא היספניולים שעשו את זה, זה צרפתים.

היו צרפתים, ניצלו את מרוקו.

לא, יש להם שטחים,

והוא עשה כרם ענק.

כרם ככה, גודל כזה,

מאה מטר.

אז,

אבל אני ראיתי בדרך לירושלים גפנים

קטנים אפילו אולי 30-40 סנטימטר, מקסימום,

גובה.

הם גפנים מפוזרים בשדות.

וזה עץ, כל אחד יודע שגפן זה עץ, אפילו שהוא נמוך.

למה אומר התלמודי רבי נאנוש, היות

והצלף הוא נמוך,

אולי הוא לא נקרא עץ, הוא נקרא ירק.

כי אין צלב גבוה.

רגע שלי.

יש צלב גבוה.

מה? יש צלב גבוה.

או, רגע אחד.

יש גם וגם.

טוב, אבל ענבים יש גם וגם.

אז זה זנים, יש זנים. בסדר, אבל הרגע שהיו חלק יותר אמינו. אז רגע, בסדר, טוב, בסדר, תשמע.

אני אגיד פשוט, פשוט שלי, תכף תראה, תראה, תכף תראה.

הייתי אומר שיעור,

פעם בשבוע הייתי אומר שיעור ברמלה,

לא ברמלה, ביד רמב״ם,

מושבים על יד רמלה,

בית עוזיאל.

פעם בשבוע הייתי הולך לומר להם שיעור, לפני שנים.

אז העידו כולם שהצלף,

הוא מתחיל לצמוח באביב,

בסוף הקיץ נעלם.

לא תכיר את מקומו.

רק חוזר ויוצא עוד פעם באביב הבא מן הגזע, מן השורש.

אם הגזע לא נשאר קיים,

זה לא עץ,

זה כמו בננות.

למה בננות? מרן פרסק לברך על בננות.

הוא מביא איזה שם באספניולית,

אני לא מכיר את השם, הוא מביא,

שבננות, הוא אוהב פרי אדמה. מדוע?

בגלל שהבננות, נכון, זה עץ,

אבל הוא מוציא אשכול בשנה הזאת,

הרכב מוציא עוד, זה מן השורשים צומח עוד גזע.

הגזע הראשון ייבול ויוש גזע אחר.

כל פעם הגמרא בדף מ',

כשהאילן מחליף גזעו,

זה יוצא מן השרשים ויוצא גזע אחר, זה לא עץ.

זה פרי אדמה.

ככה בגמרא בדף מ'.

העידו לי...

אם מחליף גזעו, אם זה יוצא בשנה הבאה מן השורש.

מה?

מה הספק אם זה עץ או לא?

מה ניתן? פשוט שזה לא עץ.

לא הבנתי מתי.

אם זה מחליף גזעו... עץ נקרא,

הרי הקדוש ברוך הוא נתן לנו פירות וירקות מן האדמה,

ופירות דרך העץ, הם גודלים דרך העץ.

מה נקרא עץ?

אם הוא מחזיק...

העץ, הגזע נשאר קיים,

ולכמה שנים הוא נותן לך פירות עד שימות העץ.

זה נקרא עץ.

אבל אם הוא כל פעם מוציא מחדש מן השורשים,

זה לא עץ.

מה הספק? אז מה הצד שזה עץ?

מה? בית שמאי. למה יש צד שזה עץ?

למה גמרות על השורשים? רגע, עוד לא אמרתי, תן לי... אני עוד לא גמרתי, אני רק אומר.

אז אני שואל, התפלאתי?

אם אני...

‫אותו אשה צלף מתחדש.

‫כל פעם בקיץ לא... הוא אומר,

‫אמר לי היהודי, אמר לי,

‫לא תכיר איפה הוא היה בכלל. ‫נעלם לגמרי בקיץ,

‫ואחרי כן באביב הבא ‫הוא מתחיל עוד פעם לצמח מאותו מקום.

‫אז זה לא עץ.

‫אז למה בתילל אומרים שזה עץ?

‫אתה שומע, זו כופשה גדולה.

‫אבל הייתי, בנופש הייתי הולך, ‫באב הייתי הולך לצפת.

‫והייתי הולך,

‫יש שם בתוך העיר ‫גן המצודה, קוראים לו.

‫זה מקום גבוה מכל העיר. ‫אני הייתי במאור חיים, זה נמוך,

‫אבל אתה עולה לעיר, ‫זה עלייה, זה הר,

‫וגן המצודה הוא מקום גבוה, ‫ויש שם הרבה עץ עצי אורן,

‫ויש שם אוויר קריר והרבה צל.

‫והייתי הולך לשכב שם עליו דשא,

‫מעיני אני שם לב שיש שם צלף,

‫ככה גזע.

‫שלב של שנים.

‫זה עץ הצלב, ‫אני מכיר אותו טוב עם הפירות שלו.

‫אני התפלאתי, כאן אני רואה איזה עץ,

‫ופה אני רואה איזה ירק. ‫פה במרכז

לא נשאר.

‫במרכז נעלם העץ,

‫ומתחיל מן הסורש מחדש.

‫ואילו במצפת היה שם עץ הצלב,

‫אתם יכולים ללכת לראות את זה ‫בגן המצודה.

‫עץ צלף עם גזע ממש,

‫גזע עבה מאוד, זה עבה של שנים.

‫אז מה ההסבר?

‫פשוט,

‫אני אומר זה בטילל סוברים, ‫זה עץ, אם בצפת הוא עץ,

‫גם במרכז הוא עץ.

‫רק הרי הוא הולך ומתחדש,

‫זה עץ שמתקלקל בחום.

‫כשעץ מתקלקל בחום, אבל זה עץ, ‫אתה רואה במקום קריר,

‫הוא עץ.

‫אה, כאן אני רואה שהוא נ...

‫בגלל שזה עץ שמתקלקל בחום.

‫רגע.

‫אז במקום שהוא קריר,

‫הוא מחזיק מעמד, שמה קריר.

‫באוויר טוב, יש הרבה.

‫הוא מחזיק מעמד.

אז אם אני רואה... ‫מתי אמרה הגמרא בדף מ',

‫שהוא מחליף גזעו.

‫זה לועץ.

‫אם יוצא כל פעם מן הסורת, זה לועץ. ‫זה כל...

בכל מקום הוא ככה, כמו הבננות.

‫איפה שתשתול בננות,

‫מחליף גזע כל שנה.

‫אבל בצלף,

פה מרכז חם מאוד, בקיץ,

‫הוא מתייבש, מתייבש.

‫יצא אחד באמצע השיעור, יהודי זקן.

‫יהודי זקן מווארזזאס.

‫טנטון דה פרלי דה ווארזזאס.

‫הוא יצא מאמצע השיעור,

‫הוא עושה דה מאוק.

‫יהודי זקן גבוה,

‫בלי עין הרעה.

‫מהמקום שהוא בבא סאלי, למטה שמה.

‫הוא יצא מאמצע השיעור,

‫הביא לי את העץ לצלף. ‫זה היה בקיץ, כנראה.

‫וזה הצלף, הוא נשבר לבד, ‫כי הוא התייבש.

‫אז זה מתי אמרו חז״ל,

‫שאם מחליף גזעות זה לא נקרא עץ.

‫בכל מקום ככה הוא,

‫אבל כאן אתה רואה איזה עץ.

‫אה, פה אתה רואה שהוא מתייבש? ‫זה לא.

‫אז הוא מתקלקל, פשוט העץ מתקלקל.

‫כי בכלל החום הוא מתקלקל.

‫במקום קריר, כמו בגן המצודה בצפת,

‫אתה מוצא גזע כזה ענק,

‫זהו. ובית שמאי,

‫מסתפקים אם זה עץ או ירק.

‫פה במרכז יש לצלף תכונה של ירק,

‫ואיפה היו גרים בית שמאי?

‫בירושלים.

‫במרכז.

‫אז פה יש לזה תכונה של ירק.

‫אומנם שמה במגן המצודה יש לו עץ,

‫אז הם מסתפקים. ‫האם זה אולי זה סוג כזה ‫שלפעמים הוא ירק ולפעמים הוא עץ?

‫זה ספק.

‫אז הם מחמירים, זה כלאיים בכרם.

‫למה? כי אולי זה ירק.

‫אבל נוהג בו עורלה, כי אולי הוא עץ.

‫אבל בתילל אומרים, ‫זה עץ' מתקלקל בהום.

‫זה המחלוקת.

‫כמה אתה משלם על זה, מוטי?

‫יש לך כסף להעריך את זה? ‫אתה יודע כמה זה שווה שאומר את זה?

‫אבל זה, ברוך השם, תעלה שום הולד.

‫מהטיול שהייתי שם בצפת,

‫פגשתי עץ כזה גבוה, והתפלאתי.

‫כסבכו עזר לי לגלות ‫את הפשט האמיתי בצלם.

‫אפשר להכשול אותנו שאלה?

‫נו, רק תתקרב שאני אשמע אותך, ‫כי אתה יודע שאני אקבע עוד מעט ‫שמיעריך המים. ‫אני שואל שאלה, ‫האם יוצאים עוד מקומות ‫שיש דבר כזה שעץ,

‫אם הוא נפגע מהחום, הוא נעלם?

‫או שזה יחיד?

‫אם יש עוד אחד?

‫-זה צריך לעשות רב אמנון אובקי בבוטניקה. ‫-לא, אבל אם... אז קשה. ‫אתה יודע שבמכשיר הזה שיש לפה,

‫במכשיר הזה אפשר לראות תמונה של צלף.

‫וראיתי שיש שם, אני אין לי את זה, ‫אבל מישהו הראה לי,

‫שיש כמה סוגי צלפים.

‫יש כמה סוגים של צלף.

‫הצלף שידוע לנו,

בעזרת השם, בדף ל״ו,

‫נפרט את כל הפרטים. ‫יש שם כמה דעות.

‫מה חייב... הרי ידוע שרק עיקר פרי העץ ‫היה בעורלה ומאסר.

‫עץ נותן כמה מינים,

‫כמה דברים שנאכלים,

‫כמו בצלף,

‫יש האביונות, יש הקפריסין,

‫יש הטמרות ועלים, גם נאכלים.

‫אז רק עיקר הפרי יש בו דין עורלה,

‫וחיום מאסר.

‫מה שלא עיקר, כי את קצת תורה אומרת, ‫פרי העץ או בורא פרי העץ,

‫הכוונה, פרי המיוחד של העץ,

‫למה שהוא עיקר העץ.

‫אם זה לא עיקר הפרי של העץ, ‫אפילו זה מעניין.

זה לא חייב בעולם, ‫ולא אומרים בורא פרי העץ על השאר,

‫וגם במאסר הוא פטור,

‫אפילו שבמאסר גם פירות אדמה ‫חייבים במאסר.

‫אז תחשב על זה פרי אדמה.

‫אבל לא, חיוב מעשר של העץ, ‫רק פירות העץ.

‫הפרי היה העיקרי של העץ.

‫אפילו שפירות אדמה חייבים במאסר. ‫בסדר, תחשב על קפריסין אדמה,

‫ועלים,

‫טוב, גם פירות אדמה חייבים במאסר. ‫מילא עורלה זה רק פירות העץ.

‫אז זה נחשבים, מברכים עליהם בורא פרי אדמה,

‫על העלים והטמרות מורה פרי אדומה, ‫וגם על הקפריסין זה מחלוקת.

‫על הקפריסין.

‫גם כן, זה בדף הלמ״ד ועמוד ב׳.

‫מה?

‫-החשיבות של הפירות.

‫הורידו את החשיבות של ה...

‫מה?

‫החשיבות של הפירות.

‫כן? ‫-הורידו את החשיבות של העלות, של העץ.

‫כן, ככה, אם בגברה, ‫שמשהו לא עיקר הפרי,

‫אבל גם לא התחייב במעשר.

‫אבל תחשיב את זה, פרי אדמה. ‫-כן, אבל החשיבות של הפירות, זה דוחה.

‫אז אתה רואה בגמרא שרק הפרי העיקרי ‫של העץ חייב במעשרו בעולם,

‫וגם רק עליו מברכים בורא פרי עץ.

‫זו גמרא, זו גמרא חשובה.

‫יש הרבה נפקא מינא לדינה,

‫אבל מה שאמרתי מקודם, מה זה צלף?

‫ומה המחלוקת של בית שמאי ובית הלל?

‫רבי חנן הנבל הקשיא אומר,

‫רצה הקדוש ברוך הוא לזכות לישראל,

‫לפיכך חילבה להם תורה ומצוות,

‫שנאמר, אדוני חפץ ומען צדקו יחדית, תורה וידין.