בריאת העולם ותכלית החיים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

שם

נציגים, השם עלינו ואנחנו נרגיע.

אני אנסה לברר ערב

מהי תכלית הבריאה שנשמלה נברא האדם.

האם האדם נברא לעולם הזה בסביבה כלשהי,

או שהבריאה ניסתה?

בריאה שלא אין צורך.

שאלה שכל אחד מאיתנו היה חייב לשאול את עצמו היא שאלה,

אם באנו לעולם הזה בשביל לחיות,

והמטרה היא לחיות,

למה אנחנו צריכים למות?

ואם בסוף אנחנו צריכים למות,

בשביל מה לחיות?

זאת שאלה שכל אחד מאיתנו צריך מעלה תשובה.

הייתי רוצה לשאול את הציבור, אם הציבור יש לו תשובה כבר נברא על זה.

מה הסיבה שהאדם עברה בעולם?

שיש לציבור תשובה?

לעשות מאזינים טובים בעולם הזה ולעשות מה שהוא יכול להבין. זה מה שהשביר לעולם הבא.

נו, שמענו תשובה אחת, כן.

אני חושב שאני אגיד שאתה יודע שכשם השם ישבילו יהיו אלוהים.

זה היהודי המאמין. מה, הם סוברים?

לא צריך לשמור.

שאלתי כבר.

לעבוד את השם.

איך? לעבוד את השם. שוב פעם, זה הציבור הדתי, אני שואל את הציבור האחר.

יש מישהו שיודע מה התכלית של הבריאה, של מה קיבל העולם?

אין תגובה.

גמרנו כיתה א', ב', א', ז', ה', ז', ח',

גם בתיכון חמישית, שישית, שביעית, שמינית.

יש חלק שהחליקו לאוניברסיטה ועדיין לא יודעים בשביל מה האדם נברא.

בשביל מה האדם נברא בעולם?

נברא נברא.

נכון.

נשאר את השאלה, למה?

למה?

לעשות תענוג להורים.

וההורים

- סליחה, להמשיך את הצאצאים של ההכמדה הלאה.

אם האדם נברא בשביל להמשיך את הצאצאים הלאה,

והצאצאים ימשיכו הלאה,

הצאצאים ימשיכו הלאה,

מי שברא את העולם היה יכול להביא את הצאצאים האחרונים וידלג על כל האמצעים.

מה המטרה של אלה באמצע?

אם הם רק להביא?

אם הם רק להביא?

אז נביא את האחרונים ישר, כשנלטה שבעה אז נביא את זה.

העולם, נשאיר אותם באחרונים, וזה לא בשביל לתת אותם, זה לא שום דבר אחר. תראה, יש מרוץ שליחים באולימפיאדה.

כל שליח באמצע אין לו שום תפקיד חוץ מאשר להעביר את הלפיד עד הסוף.

המטרה של כל הריצה של לפיד הגיעה לסוף.

ברגע שהגיע הלפיד לסוף, זו הייתה המטרה, זו הייתה התחליטה.

בסדר, אבל... רגע,

ואם יכולתי לעשות את זה בשליח אחד,

בשביל מה צריך את כל השליחים באמצע?

אני חושב שיש לי זמן,

לא כל כך מייבנת, הייתה בריאה, הייתה... למה בין הלכה שלך?

זה אני שואל. שלא, זה אדם נולד, להמשיך, להמשיך. לפני שהוא ימשיך, בשביל מה הוא נולד? בלי להמשיך.

אלף, לא שאלו אותי.

זה אמרנו.

זה אמרנו.

מסכים.

אבל כשהוא בא, הוא רוצה שימשיכו את הספר שלו, ימשיכו את הדרך בהמשך.

טוב, זה מה שאתה אומר. רגע,

למה אחרי שהוא מביא את הילדים, אחרי זה הוא כבר לא מוריד? שיראו אותה עכשיו, למה עוד קצת?

הוא לא רוצה להתאבד. לא הוא, זה שברא אותו, למה לא עושה את זה ככה? למה לא גמרת, הבאת את הממשיכים?

הם יגידו את זכרך, ישירו עליך כמה שירים,

יגידו אולי קדיש, נגמר. הם יביאו ילדים, בגיל ה-25 החליטו להפסיק,

למות, יאללה, ממשיכים, הלאה, הלאה, ככה נמשיך.

לא צריך לבדל לחיות, גמרנו. נגמרה השליחות, המשכת, הם מבטיחים לך בכתב, הם ימשיכו, הם יזכירו אותך, תקראו.

אלף,

החיים של רובייה, זה האפסי ושל הנאה. זאת אומרת שהוא אומר שהאדם נברא בשביל הנאה. של הנאה. ואם נעשה חשבון של החיים,

אז 99% מהחיים זה ההפך מהאדם.

99% מהחיים. נו, אז מה, אז איפה אדם?

אז הרגע ה-11,

הרגע ה-11. שווה את כל 99% של צוות.

אומרים שה...

רק להגיד את זה, אנשי הפילוסופיה אומרים שבן אדם מאושר במשך שנה של מעט, אני אבדוק את זה בדקות,

אולי, אולי סך הכול

24 שעות, זה הכול.

כל החיים של רובי חייכת סבל אמר ופוטינס, אבל כנגד זה החיים האלה שעלו את זה עד התבחרת נקרא את זה, הם שווים את כל הספר של רובי החיים. רגע, אז יכול היה בורא גבריו להביא את האנשים,

לצמצם להם את ה-24 שעות כפול מספר השנים,

לתת להם תמצית מרוכזת,

כמו שמוכרים בפרפומריה, אתה יודע, בוסם מרוכז.

וגם באנו, בשביל מה צריך 99.9% איסורים לבעיות את העגול,

וגם מוות בתוך?

מי צריך לתת את ההנאות לגמור ולהתראות?

יש כאלה שתוגעים בהשיטה הזאת. דוגלים, גם אני תוגל וארים דגל, אבל תכל'ס זה לא קרה.

תכל'ס בשטח, אין בסדר תשובה, אם אתה... אין לי תשובה.

אין לזה תשובה. לי תשובה. אבל הוא נותן לך תשובה.

כן.

אני אומר שבזה תגובה,

אם אתה לא תיקח את ההספקט הדתי בנושא הזה.

אם אתה תיקח את ההספקט הדתי,

הוא עומד דבר אחד.

יש בנדן, ויש כל הסיפורים האלה, אתה אמר כאן מבחינה דתית,

לא להתייחס לזה.

למה צריך להתכבד את הכביש?

למה צריך להתכבד את הכביש?

יש מחדוריות, יש עולם, כמו בורא, כמו בורא, עולם מוצר שנוצר בהתפתחות, התפוצצות אטומית. על העולם הזה חיים, יש עולם, אבל על העולם הזה חיים גם יסודיים.

להפרה יש תכנית, לאריה יש תכנית. ודאי זה. ואין. אין. אתה לא מתאים. למה יש? למה אתה אומר, יש מחדוריות, אריה מת?

גלעד שאני אומר. אני אבין לך, תקשיב רגע. ככה זה מחדוריות, זה כמו שעשה משוקעת.

ככה החבר'ה עובדים על עצמם שנים במחזור.

מחזירים במחזור את כל השטויות האלה וחוזרים עליהם וחוזרים וחוזרים. למה? יש חוקיות בזה. החוקיות מחדורית. הטבע נולד ככה. שמעתי. הטבע קיים. תקשיב, אתה אומר, הטבע נולד מהמוליד.

זה מוליד. זה מוליד.

איך? איך? איך? איך? חרדי מי? לא יודע. לא יודע. באו שני גזים. באו שני גזים. באו שני גזים. מאיפה באו?

באו שני גזים. מאיפה? בסדר, באו שני גזים.

תקבל את הגזים.

באו שני גזים. קודם כל מאיפה היו גזים. אגב, מאיפה באו הגזים?

ומי שלח את הגזים לעשות גדות.

מה?

אדם צריך להתחיל בנקודת יסוד ולסיים ותכלית?

אני רוצה לומר לך, מבחינה מדעית.

כן.

מאז אתה תיקח בעצם את המדעים. כן.

איך נוצר יש עוד דבר, כן. איך נוצר...

יפה.

יש להם איזשהו השערה, יש להם איזשהו שערות,

כשהעולם בא כתוצאה מכל מיני גופים

מסכים, מכיר את כל הטנזות האלה.

את הנקודה האחרונה, מי הביא, מי לקח, אלה.

שוב, אתה לא, אבל אתה ידבר מתוך האמת. עוד לא יצא.

ההנחה בסיסית אחת, שיצאת, אבל בשאלה שלך יצאת מתוך שני הענקות.

כן. זה הנחה בסיסית אחת,

שצריך תכלית.

כן. לפעמים. היא אומרת, מה זה תכלית חפים?

אני חי. למה אני צריך תכלית? בשביל מה?

אני אגיד לדבר בשביל מה. אתה אומר לי, אני אומר, לא, לא, לא. יכול להיות שאני במוח שלי טוב ושאני צריך תכלית.

אבל מי אמר שאני צריך תכלית? בוא, בוא, אני אגיד לך. למה? התכלית שלי זה לשמש, אני אגיד לך מה לשמש.

לשמש מנהגים טוב של האדמה שאני נפטר, אז אני מבין טוב. פיצוי זמל אורגני. בסדר. בסדר. בסדר. בסדר. בסדר. בסדר. בסדר. בסדר. בסדר. מאה אחוז.

מאה אחוז! זאת אומרת, האדמה הייתה חסרה אותך. ועכשיו היא תושלם בעזרתך, אוקיי.

אז עכשיו אנחנו רוצים להגיד עוד דבר.

אתה הגעת לפה הערב לתכלית?

לא, מי שיאמור. אבל הגעת.

לא. להביא את השעמור. להביא את השעמור.

לא, זה לא תכלית? לא. אתה שם את הרגל אחת על השנייה? זה תכלית? זה תכלית איזה? לא. נחיות שלך? לא, בטח.

ודאי, אין דבר שאדם עושה ללא תכלית, בין אם היא רצונית

בין אם אינה רצונית. ככה אתה אומר וככה אתה חושב. רגע, בואו נפרק את זה, נפרק. נפרק.

קנית משקפיים?

סתם גזים שהגיעו מכאן לשם? לא רואה. או, אז בתכלית הלאייה. לא, אה, לא. הנה, תכלית הלאייה, אז למה?

בסדר, זהו, זהו. החלטת את הגזר בתכלית של הרעייה על ידי המשכפיים, בסדר?

אתה לובש את הבגדים?

לתכלית. בנית בית? קנית, סחרת? לתכלית.

רכשת רכב? לתכלית.

קנית סיגריות? לתכלית. אתה יושב בפוזה הזאת? לתכלית. אתה מתבקד.

זהו. זהו. זהו. זהו. אחד היסוד של המוחו שלי.

אבל מי הבנת הראש שלי כובש כחול בכלל? אני יודע שהוא לא כובש כחול.

רק רגע. הוא לא דומה. את מסכים פה לדובר למוחו.

חכה.

רק רגע. חכה. אבל הרי אתה בעצמך אמרת, מי אמר שצריך תכלית?

ואמרת שיש תוכנית שאתה תהיה בסוף דבר לאורגני.

אתה אמרת.

אני יוצא מטוב ונכון, אני דורק השערות.

בדיוק כמו כל השאלה האחרת. אתה אומר שצריך תכלית, זו השערה. גם אני אומר, אני אומר, בכל מיני דבר.

אבל אין תמיד, אין דבר בחייך, רגע אחד שאין לו תכלית מכוונת או בלתי מכוונת.

אדם הולך לעבודה, תחליט להתפרנס, להריח, שיהיה לו מזון. הולך למכורת, תחליט להגיש את המזון הזה לשולחת נאבות.

כל מה שאדם עושה,

בין אם זו פעולה רצונית, בין אם אינה רצונית, זה לתכלית.

אפילו העפעפ שלנו, ברגע שהוא נסגר,

זה לתכלית ההגנה שהוצבעה בו,

בשעה שהוא מרגיש איזה משהו מתקרב.

יש לו הפרעה פנימית,

תחליט העפעף לעשות ככה בשביל להסיר את הדבר.

וכן אם זה ברצון,

אם לא ברצון,

אין דבר שלא נעשה לתכלית כלשהי.

עכשיו, האדם מורכב כולו מתכליות רבות אין סוף, כל זמן שהוא חי.

כל התכליות האלה,

ואין להן תכלית אחת מכוונת.

הרי אני עושה עכשיו איזה מכשיר.

אז כל חלק שבו יש לו תכלית להשלמה את כל המכשיר כולו.

אבל מכל רכיב שיש במכשיר הזה,

הכול ביחד, לכל אחד יש תכלית אחת נגיד,

אבל זו התכלית הפרטית של הרכיב הזה.

אבל בהצטרף כל התכליות של כל הרכיבים עצמם,

תבצר תכלית אחת גמורה,

שזה היה מכוון בבריאה של המכשיר הזה.

נברא עולם כזה מורכב,

אדם כזה מורכב,

שכל חלק בגוף האדם יש לו תכלית מסוימת, אין צוואר של דברי הפועל התוהו,

והכל נעשה לתכלית של מה.

כל המכשיר הזה נפלא, בשביל מה נברא? סתם?

כל חלקית פה לא מיותר, כל תא עומד במקומו.

כפי שאחד בפוח מראה לנו כמה התא הוא,

שנסתם כרגע, היה חשוב.

כשהרסם משתק חצי גופו של אדם.

כל תנועה לא נכונה של החלקים הפנימיים, כל תזוזה של כדוריות אדומות,

איזון, מאזן של כל זה,

גורם לצמודות ולשינויים מהותיים בביולוגיה של האדם.

כל מרחקים של הקוסמוס והתקרבות כוכבים והכול משנה את תכלית העולם.

כל פרט בבריאה כולה יש לו תכלית

בפני עצמו בעוד שהוא שייך למרכיב הכללי של כל העולמות.

אני אתייחס דווקא לנקודת היסוד,

וממנה נצא הלאה נגיע.

דבר אחד ברור,

שכשרואים דבר שאנחנו בשכלנו, מה שמונח אצלנו,

רואים שזה דבר חכם,

אנחנו מבינים שהדבר הזה נעשה בחוכמה,

ומישהו חכם עשה אותו.

אני אתן לכם רק דוגמה.

השעון הזה שנמצא לי כאן ביד,

אני מצאתי אותו ביער בן שמן,

שעון.

הסתובבתי שם,

וראיתי את השעון ככה זוהר,

קרבתי אליו,

חיפשתי אם יש אנשים בסביבה, אולי נפל מישהו, לא ראיתי אף אחד.

על פי התורה אני חייב להכריז עליו את דעת.

צעקתי, למי נפל שעון?

אף אחד לא ענה לי.

ראיתי אם יש עקבות, לא ראיתי שום דבר.

הייתי צריך עכשיו להסיק מסקנה כיצד הגיע השעון הזה ליער בן שמן, כשאין אנשים, אין עקבות ואין הבעיה.

נזכרתי בתזה שהוזכרה פה,

שהיו פיצוצים גרעיניים

בתחילת בריאת היקום,

וגלקסיות התערבו והתפוצצו.

ואז נהיה סופות חול ורוחות וגשמים ומטר,

וזה התרחש במשך מיליונים מערבולות של תוהו ובוהו,

ומתוך מיליוני השנים נהיה בוץ וטיץ ומתכות וחלקיקים,

וזמן מן הזמנים הכול התעוור,

ונהיה שעון דס.

וכתוב פה את הדויג ואת התארים ואת היום ומחשב,

יש פה כספת ואפשר להכניס פה חמישים זיכרונות,

משהו,

וזה בדיוק מתאים לילד עם מספר החוליות וזה מסודר נפלא.

מה אתם אומרים?

יכול להיות שזה באמת נוצר מאז?

למה לא?

למה זה לא יכול להיווצר מעצמו?

זה אתה אומר, אני שואל, למה זה לא יכול להיות מעצמו?

הנה עכשיו אתה רואה שיש דברים שנעשים מעצמם.

זה עצמם.

כן? אתה אומר, אני שואל, למה לא יכול להיות? יש שם פרמה של ספאו של... זה גם מס הרוח, פרמה, מה הבעיה לעשות פרמה על רוח?

רגע, רגע, אם יש הרבה כאלה,

זה סימן שזה היה להיות נעשה.

רגע, אם אתה אומר כך, מה אתה אומר, ידידי?

לא.

מה, מה פתאום?

זה נוצר מ... נפל מהשמיים.

לא, לא.

לא, לא, נכון. אז אתה מסכים שזה נעשה מעצמו.

מעצמו. אתם שומעים?

הוא אומר שזה נעשה, אני קלעתי, ראיתם?

עכשיו תגידו לי, כמה אנשים פה מסכימים עם איתו שזה נעשה מעצמו?

אה?

הוא נתקע קצת, אה?

רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע.

קודם כול, אני אצליח עם דבר אחד.

אתה אמרת, לא ראיתם את זה. הוא אומר, הראייה,

לא התנחשתי לזה.

לא התנחשתי לזה.

נפל,

הנפל!

הנפל! נפל, נפל, יא עבד שמן!

נפל, נפל כבר מוכן היום, אני מדבר נוסף! נוסף, נוסף, נוסף, נוסף. בסדר, אבל עכשיו תקשיבו דבר אחר.

לכן,

כשאתם לא מאמינים שזה נוצר על פי התזה הזו,

זה פשוט, למה אי אפשר?

סיבה אחת, סיבה אחת. יש פה נגיד,

מאות מרכיבים, חלקים.

עד שהשעון הזה הורכב,

היא יודעת.

וההתאמה, והסימטריה, והחוכמה, והדעת שהושקעו פה, לא ייתכנו לעשות באופן מקרי.

זאת אומרת, אם זה מורכב, שימו לב, אם זה מורכב ממאות חלקים,

וזה נראה לכם רחוק מן השכל, שייתכן שיורכב דבר כזה,

האדם מורכב ממיליארדי מיליארדים של דעים,

טועמים אחד לשני,

יש הרבה חתיכות בני אדם בעולם, ארבע וחצי מיליארד,

אז זה כבר סיבה שהתזה שרצית לגבול בה קודם, נפלה.

אלא אחרי הוא, רגע, רגע. לא, לא, אתה פתאום,

של קשר בין גבר ואישה, עזוב את זה, עזוב את זה. עזוב את זה. לא, לא, אתה, תהיה בריא, אתה, תקשיב, תקשיב, אתה כבר מדלג אחרי יצירת בני האדם, אני עוד לפני, רגע. אתה מדבר על השעון הזה. כן. דיברנו על השעון הזה.

רגע, רגע, רגע, רגע. חכה, שנייה, הוא לא עושה את עצמו על השעון. רק נתחיל להתחיל להתחיל להתחיל להתחיל להתחיל להתחיל. זאת אומרת, התזה לא יכולה להתקיים שמפיצוצים ייווצר עולם, ומתי לא בני אדם שמורכבים ויותר חכמים משעון הזה.

זהו.

עכשיו לך אני אסביר למה לא יכול להיות.

הסיבה היא פשוטה.

כמה פעמים אתה חושב שאני אצטרך לזרוק כסף בדיוק

באוויר על צדיק לבן

בשביל שאני אצטור את האות

א' שמונחת פה בשם רפאל.

אתה מדבר איתי על יצירה של האות א', אני מדבר איתך על אדם בודד. אני מסתכל על אדם בודד. אני יודע כאילו כך. הוא נוצר מחמש דקות הנאה.

לא, הראשון אנחנו נותנים.

רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, אנחנו בוא נבין דבר אחד.

אדם ראשון בזה שהיה.

אני אגיד לך למה.

כי אלה שאומרים את התיאוריה שלך, אומרים שלעולם יש גיל.

אם לעולם יש גיל,

אז לפני זה לא יכול להיות התרגיל שאתה מדבר עליו.

למה?

כי אם העולם נוצר לפני מיליון שנה, אז לפני מיליון ושנה לא היה כלום.

הוא רק נוצר.

איך נוצר הראשון?

אני יודע שנוצר היום בן אדם. היום אתה יודע, אני נוצר.

אתה אחד, אתה אחד, אתה יודע מוכן. אתה יודע מוכן. את הראשון אתה נוצר. אז מוכן. איפה אתה? איפה נוצר?

איפה?

שקט.

אלא מה?

אדם צריך להבין דבר אחד.

אדם צריך להבין דבר אחד.

אני שואל עוד שאלה אחת, סליחה.

כמה פעמים צריך לזרוק כסף דיו בשביל שייצא א' כזאת?

א' כזאת, סימו נק, לזרוק כסף דיו בשביל שיישפך הכל ושייצא א' כזאת,

כזה גודל, בדיוק בפנים חלול. כמה פעמים אני צריך לזרוק כסף דיו בשביל שייצא כסף דיו?

לזרוק ולא ייצא. לא ייצא לעולם. רגע, אולי כן. אולי כן. כמה פעמים נגיד?

אין סוף. אין סוף. טוב, טוב, נגיד פעם ראשונה, אוקיי.

פעם שנייה,

אני זורק כסף, לא, אני רוצה שיצא הלמ'

כמו שהיא כתובה פה. כמה פעמים אני צריך שיצא ל' כזה?

רגע,

אני רוצה גם שכשאני זורק

אחרי אין סוף שנוצר האלף,

חייב לצאת בפעם הבאה,

בבקה הראשונה, ל', בשביל שיצא לי א', ל', קרו' מג',

ואגב, בבקה הראשונה שיצאה א', של הראל אחרי זה.

אפשר כזה דבר?

ואפשר שיהיה לזה תוכן?

ושזה יחולק למילים,

ויחולק למשפטים,

ויהיה כותרת, וכותרת משנה,

והמנורה הזאת יכולה להיות?

רגע, רגע, מה אני רוצה להגיד?

אני רוצה להגיד שדבר פעוט וזעום כזה,

שמורכב, נגיד, ממאה אותיות בלבד,

שהן קרובות אחת לשנייה, בעלות תוכן כלשהו,

לא ייתכן בעולם,

אפילו תשמעו, אין סוף שנים לעשות,

עוד אחת לא תוציאו,

ועם גט השנייה ודאי שלא.

איך המורכבות של האדם, שתואמת יותר,

יותר, שימו לב,

יותר מהאותיות? רק לדוגמה,

מוחו של האדם

נאמר בתוכנית טלוויזיונית.

אורך נימי הדם שנמצאים, הסליל הזה, המוחי,

אורך הנימים האלה אורכו עד לירח וחזור.

מה אתם אומרים?

זה נעשה במעגולת של יער בן שמן, אה?

זה נעשה שעון פה ומוח שם.

מה ההתפוצצויות?

מה ההתפוצצויות, מה ההתפוצצויות ונהיה מורכב. זה לא התפרק, התחבר, אתה מבין מההתפוצצויות.

אני ראיתי סקאדים מפוצצים בתים, אבל לא ראיתי סקאדים מונים בתים.

זה עוד לפעמים.

כל התפוצצויות נמנע.

תמיד.

עכשיו שרק המוח עג'ילה,

ומי סידר את הגולגולת הזאת,

הכניס את המוח וסגר.

על חמות, איך?

איך נתקענו בי?

זאת אומרת, אבוח עמדה, אני פתח בגולגולת, תזכר כמי.

איזה יום, התפוצצו, אני אשבל בת הסופות האלה של פעם.

זה ממש לא עדיף.

ושתי עיניים ככה, בואו, מה קוטב הדרומי, טאח.

מה שאתה אומר לכם?

אתה הוא עשר פה שמות, אתה נשוי.

רבותיי, על איזה מגלוק על עצמנו ועל מוחמדינו,

אנחנו נחשוב בצורה גדולה.

אלא מה ברור?

שכל דבר מעיד על היוצא.

לפי עקיבא אמר דבר חשוב.

אמר, כשם שהבניין מעיד על הבנאי,

ואף אחד לא יגיד בדעתו שבניין חם לבד,

כך העולם מעיד על בוראו.

תודה רבה, גברת. היהודי הזה, הוא לא שייך למחלקה שלך.

עכשיו,

זאת אומרת, מה קורה פה?

כן, עכשיו כבר לכל מורא.

יאללה, ומטעה.

יש תכלית, יש תכלית. הוא מכבד את מי שמדבר, יישר כוח.

עכשיו אני רק רוצה להגיד לכם דבר אחר.

זאת אומרת,

אם הבגד מעיד על החיית והבניין מעיד על הבניים, ודאי שהעולם מעיד על בוראו.

עכשיו, בהסתכלותנו רש

בעולם הזה,

אנחנו רואים כמה חוכמה מופלגה יש לבורא עולם.

אני רק אשאל אתכם כמה שאלות בטבע, אתם ודאי יודעים את התשובות, רק בשביל לרענן את הזיכרון.

האם אתם מכירים

סוג של בשר, כשר או מרק,

שמצמיח אבנים?

לא שאלו אותי אם חותכם בגלל צבע?

סוג של בן אדם מצמיח אבנים בצלאלות. לא, זה לא מצמיח, זה מצטבר.

זה החול שמצטבר.

אני שואל מצמיח.

אתה ראית איך צמח צומח מהאדמה?

שהבשר מצמיח אבנים. ראיתם כזה דבר? לא יכול להיות, נכון? זה רצח יום שלו.

מצמיח אבנים.

ראית?

שיניים. מצמיח אבשר, מצמיח, אבל בשתי נגלות.

נגלה ראשונה שינה חלב, נגלה שנייה שינה בשר.

למה? למה זה החלב? למה?

אחרי ההתפוצצות הראשונה,

כלומר השיניים התרגלו, אתה מבין?

אז עכשיו כל מי שנולד כבר לא צריך התפוצצות.

עכשיו ילד גודל,

הלסת מתרחבת,

אז השיניים הקטנות כבר לא יותאמו לפה גדול.

זה מצחיק, אתה מבין?

אז מה יורד לו השיניים האלה?

וגם הקדוש ברוך הוא, סליחה, הפוצץ הראשי.

הוא דאג שהשיניים האלה לא יתנו שורשים.

למה להכין לילד כשהוא קטן? אז אתה יודע, ראית פעם שאין חלב? אין לו כלום. זה תיק יוצא וקלוץ.

אחר כך באות שיני בשר, ככה רציניות, זה צריך להחזיק מעמד לאור השני.

עכשיו תראו איזה סדר מופתי.

למד בית שיניים, שלושים ושתיים שיניים סודרות, תואמות,

מתיישבות אחת על השנייה,

פה חותכות כאן ניבים ובפנים טוחנות.

אם היה בלבול במערבולת,

אתם יודעים מה היה קורה?

נגיד שהיה יוצא טוחנות מקדימה,

וחותכות פה מאחורה.

היית רוצה לאכול גזר, היית צריך לעשות ככה,

לחטוף בו ולהעביר לטוחנות בו.

ואחרי שהיית טוחן בו, זה בטח נופל החוצה כי אין לך לחי בו, אתה חי בו,

אז זה בעיה.

לא, אבל המערבולת הייתה חכמה וסדרה את הכל תמין כמו שצריך.

אולי מישהו מכם מבין בטבע קצת

איזה מיקסר הכי טוב בעולם?

הפה, שיניים. הפה זה לא המיקסר,

אנחנו מדברים על הקיבה.

שבעים שנה, שמונים שנה, טוחנת, טוחנת, טוחנת. כמה טוחנת?

אדם אוכל ביום במבוצע שלוש קילו עם שתייה.

כפול שלוש מאות שישים וחמש יום בשנה, יוצא שאתם טוחנים בשנה למעלה מטון.

משאית קוטן.

ראית איזה מיקסר?

אם תחיו בעזרת השם מאה שנה, אז זה כבר מאה תור אונייה.

אתם מכירים איזה מיקסר שיכול לטעון מאטום?

עכשיו זה מיקסר בלי ברזלים,

בלי שיניים, לא צריך להוסיף שמנים,

אין שום בעיה, לא גריז,

לא עושה רעש.

תאר לך שהיית אוכל את אותו מים בשוחרף.

בלי שום רעש, בלי כלום. איזה מילהפלאות.

ומיקסר שיש לו מחשב צמוד, זה עוד לא המציאו היום.

מיקסר שמוד.

למיקסר יש מחשב שיודע בכל מאחד איזה ויטמינים יש,

שולח אותם לכל האיברים,

קודם כל מכניס אותם לכבד, כן? לסנן אותם שם, להפוך אותם לדם.

האוכל הופך להיות דם,

עובר בנימין לכל המקומות, ומחיה את גוף האדם.

את הפסולת הוא לא זורק לפה,

לא.

מוציא אותו בסמפונות, כן? דרך המעין, לאן שצריך,

בהמתנה,

עד הזמן שאתה תצטרך להוציא.

זאת אומרת, זה פלאה פלאות.

עכשיו, המתכנת שתכנת המעשב, אתם יודעים, היום אפשר לתכנת...

המחשבים גם דרך טלפון, נכון?

מתחברים לטלפון ומכניסים תוכנה ואפשר לתכנת את המחשב שנמצא במקום אחר.

יש בתכנת שאפילו אם מרכיבים היום פירות חדשים, אתם יודעים שני סוגי פרי חדשים,

שבזה יוצא ויטמינים חדשים.

בכל מיני מוכרקבות אחרת, רגע, אבל המיקסר הזה עוד לא היה לו בתוכנה את הויטמינים האלה.

יש מישהו שכנראה דרך מחשב עם תוכנה,

הוא שולח ישר עדכון לכל המקסרים האלה,

וממשיך לפרט כאילו זה דבר ידוע מזמן והכל מסודר.

רבותי, כל פלאי הבריאה נמצאים באדם העש.

המצלמות,

הרמקולים,

מיקרופונים,

הכול, הכול נמצא באדם אחד.

מערכת המנופים,

המשאבה של הלב,

הכול מה שאתם רואים בעולם זה חיקוי לגוף האדם.

מנוע של אוטו. כל מה שאתם מכירים, חיקוי עלוב.

עלוב בשביל גוף האדם.

ועוד לא הצליחו לפרק את הצעה עד תכליתו לדעת את

סיבת רווייתו.

וזה אחרי מיניונים לטענתם של בירורים וכל המדע השואף לידיע המדע.

הסיבה הפשוטה.

כשרואים דבר כזה חכם,

מבינים שמי שעשה את זה חכם.

עכשיו, ברור שכל מי שעושה דבר חוכמה אינו עושה אותו לריק.

מי שעשה את הכוס, אפילו שהוא פשוט לכאורה,

לא עשה אותו לריק.

עשה אותו למטרה אחת. תכליתו, להאכיל את המשקה.

מי שעשה את הקלסר הזה לא עשה אותו לריק. הפרטי זה סתם חתיבת קרטון ופלסטיק וכמה מסמרים.

זה לא נעשה לריק.

אז אנחנו, ככל שרואים, רואים שהדבר שנעשה על ידי החכם, בוודאי שאין בו לריק.

נברא אדם כזה מושלם.

נבראה בריאה מושלמת מסביבו כדי שיוכל להתקיים בעולמו.

אם השמש תתקרב קצת, כולנו נסרב.

אם היא תתרחק קצת, אנחנו נקפא.

כל העונות של השנה מאפשרות את חיותנו.

זאת אומרת,

הכול מורכב ומתואם.

אנחנו שורפים את החמצן, נותנים ממנו דו-תחמוץ את הפחמל.

אותו מתכנן

דאג שהצמחים ייקחו את הדו-תחמוץ לפחמל ויחדשו לנו חמצן מחדש.

היישום של העולם, של כל החומרים והכול,

מתאזן באופן אוטומטי כדי שהאדם לא יכלה מכאן.

נשאלת השאלה, רבותיי.

כל החוכמה המופלאה הזאת, כל בית חרושת האדיר הזה,

מה צריך לייצר?

לייצר אדמה?

בשביל מה?

זבל אורגנית? בשביל מה?

שיהיו פירות ועצים?

מי צריך? אם לא יהיה אדם בסוף, למי יהיו העצים?

למי יהיו הפירות?

למי יהיו הצמחים?

למי עשה הפורע את המתכות?

לחיות?

לעבות? או לדגים? לאף אחד מהם?

את המחצבים מי היה יכול להוציא מהאדמה?

לעושת ברזל, כספי, כל הדברים. מאיפה היינו יכולים להוציא? רק האדם בעל השכל. הוא היחידי שבשבילו נברא האדם מליצמן במעמקי האדמה.

רק כוח מוכשר להוציא את זה. אם יחדר האדם מן העולם, העולם אין לו תכליל.

למי זורחת השמש?

מה הצורך בכל העולם כולו אם אין אדם עליו?

כבר יש אדם

שמה צריך אותו אם הוא הופך להיות בסוף דבל אורגנית.

זאת השאלה וזאת הסיבה שאני שואל, למה צריך תכליל.

אז אני אגיד לכם דבר אחד.

האדם לא נברא בעולם

בשביל לחיות.

האדם נברא בעולם בשביל למות.

אבל כשאדם מת, הוא מתחיל לחיות.

זה המשנה אומרת מבורש.

הילודים למות

והמתים לחיות.

החיים האמיתיים שלנו מתחילים במהלך.

עכשיו אני מגיע לנקודות שהעבירו לכם את שאר הדברים.

האדם מורכב משניים, מגוף ומנשמה.

וייצר השם אלוקים את האדם עפר מן האדמה,

ויפח בעפר נשמת חיים.

חכמים, זיכרונם לברכה, אומרים שלושה שותפים באדם, הקדוש ברוך הוא, האב והאם,

כל אחד נותן את חלקו.

הקדוש ברוך הוא נותן את נשמה, האב והאם נותנים

מתחיפת

הזרע והביצים את גוף האדם.

בשר, עצמות וגילים. זה משמעותי, כן, ההורים.

אבל בתוך הגופה הזאת מנופחת נשמה.

שותפים.

יום אחד מחליט הקדוש ברוך הוא לקחת את חלקו של הנשמה,

וחלקם של ההורים מוטל בפניהם, זו הגופה.

השם נתן, השם לקח, היא שם השם ממונה.

זאת אומרת, מה שהוא נתן, הוא לקח.

מה שהם נתנו, הוא מונח לפניהם.

עכשיו נשאל את השאלה.

אתה יושב פה מועיף.

אפשר לשאול אותך שאלה, נכון?

אנחנו כבר מכירים.

כן, מה ידע? אם תראה, זה לא קשור.

האם אתה רואה אותי?

כן, ברוך השם.

עכשיו תגיד לי, האם אתה רואה אותי בנשמה או בעיניים?

לא, לא רואה אותי על ידי הנשמה, על ידי העיניים? כן. אבל האם אתה רואה אותי על ידי הנשמה שיש בך, או על ידי העיניים?

על ידי העיניים.

אם אתה אחרי כמה זמן, תגיד, מה עשרים שנה נפטר?

ואני ארכתי ימים עוד קצת,

ועליתי לידך בשעה שנפטרת מן העולם,

ואני אפקח לך את העיניים.

האם תראה אותי או לא?

לא טוב.

מה חסר לך?

לא יודע, חסר לך רוח חיים,

אם חסר לך רוח חיים, אז מי ראה קודם?

תקרא את זה, תמשיך, תקרא את זה רוח חיים.

אז מי ראה קודם? ברוח חיים.

למה? כי עיניים יש להם מת,

והוא לא רואה. דקה לבני ראן.

עכשיו יש עיניים, פתחו לו, לא רואה.

מה נחצר ממנו בינתיים?

רוח חיים.

אז מי ראה קודם את זה?

הרוח חיים, הנשמה.

אגב מת יש לו אוזניים?

יש לו. הוא לא שומע.

מה חסר לו? לא דבר. הנשמה יצאה ממנו, הוא לא שומע.

אז מי שמע קודם?

הנשמה כשהייתה בתוכו.

מה אנחנו מבינים מכאן? דבר פשוט.

אוזן זה בשר, נכון? גם אצלך זה בשר.

בשר.

בשר שומע או לא שומע?

בשר לא שומע.

בשר רואה?

בשר לא רואה. בשר חושב?

בשר לא חושב. זה כמו בהכריז בדיוק, בשר.

אבל הנשמה היא רואה, היא שומעת, היא מבינה, היא חושבת, ואין בשר חושב.

אוהבת, שונא,

יש לה מוסר.

זה לא דברים של בשר, חתיכת בשר איך יכול להיות.

זה נשמה, דבר רוחני.

עכשיו, כיוון שהדבר הרוחני הזה קיים בפנים,

אז אני רואה, כשאני אומר אני רואה אותך, הכוונה הנשמה שלי זה אני רואה דרך העיניים אותך.

אבל אני זה נשמה.

אני רואה אותך, מה זה אני רואה אותך?

הנשמה רואה אותך.

עכשיו בוא תבין את זה טוב.

אדם עיוור

הוא גם כן רואה,

אבל יש לו מחסון בעין.

אם יסירו לו את המחסון, שוב יראה.

למה הדבר דומה?

נגיד שאני כולי נשמה,

והחדר הזה זה הגוף שלי.

ונגיד שמאחורי יש חלונות, זה העיניים שלי.

כן? כמו גופה אדם.

אם אני מסתכל דרך החלונות, והחלונות שקופים,

אני רואה מה שיש בחוץ.

אם החלונות יהיו מטושטשים,

אני לא רואה טוב מה שיש בחוץ.

אם הם יהיו סגורים לחלוטין, אני לא אראה כלל.

לא שנחסרה ממני הראייה,

אלא שיש לי הגבלה זמנית.

אבל אף אחד לא טוען שהחלונות רואים.

חלונות לא רואים.

מי שנמצא בתוך החדר,

הוא רואה דרך החלונות, אבל חלון לא רואה.

העיניים זה רק חלון.

החלון לא רואה.

מי שנמצא בתוך החדר בפנים ומסתכל דרך העיניים, דרך החלונות, הוא שרואה.

עכשיו, כשתצא הנשמה החוצה,

בכלל, היא תיפטר מן הגוף,

אז מה יקרה? היא כן רואה.

כי אין לה כבר את ההגבלה של העיניים,

והיא יכולה לראות כמו שהייתה בפנים דרך העיניים.

לכן,

כשהנפטר מוטל לפנינו, דהיינו גופת המת,

אומרים הספד עליו. למה אומרים הספד? כי הוא נמצא באותו מקום ושומע ורואה הכול ומדברים אליו.

נכון שכולם מסתכלים לגופה והוא כבר לא שם. אני שומע מרחמת יותר למעלה מן הגופה.

עדיין לא.

שבוע ימין,

נשמת האדם

נמצאת בתוך ביתו,

במקום שיש את השבעה.

משבעה ימים.

עד חודש ימים שאז בא השלושים,

הנשמה הולכת מן הבית אל הקבר, מן הקבר אל הבית.

משלושים עד שנה הנשמה עולה, יורדת, עולה ויורדת.

ואז ישבור צעיר, תגידו מהשנה.

אחרי שנה הנשמה עולה לעיניים.

זה הסדר, לכן יש שבעה שלושים בשנה.

כל זה בשביל ההנשמה עולה ויורדת, עולה ויורדת.

כיוון שהנשמה ממתנת לדינה עד שהיא תגיע לעולם העליון, וזה מדובר דווקא בדרך כלל ברשעים.

אבל צדיקים,

הנשמה שלהם מגיעה מיד במקומה בעולם העליון.

עכשיו, כשהנשמה נמצאת פה,

היא גם מתייסרת קצת, או נהנית קצת מההספדים במה שמדברים על אדם, כמה שהוא היה שווה בדיוק.

עכשיו, אני אגיע תכף להוכחות שיש חיים לאחר המוות,

ואלה סוג הוכחות שהן למעשה לא על ידי, אלא על ידי אנשי מדע, רופאים ופסיכיאטרים שחקרו את הנושאים האלה.

כמובן, כשהתורה אומרת שהעולם הזה הוא רק פרוזדור, והעולם הבא הוא הטרקלין,

באשר אצל רואה שכל חיות האדם בעולם זה לצורך היציאה,

וכולם יוצאים החוצה.

נשאלת השאלה אם כולם יוצאים החוצה וזה התכלית, לצאת החוצה, בשביל מה הוכנסו לכאן,

אם צריכים לצאת,

תשאיר אותם במקומם, איפה שהם היו מלפני כן.

נבעל את זה בעזרת השם.

אבל קודם כל צריך להאמין טוב-טוב שיש לאדם נשמה ויש לו גוף, ונשמה זה האדם והגוף זה רק כלי.

לדוגמה,

כל אחד מכם מבין,

ראה אולי טרנזיסטור,

כן? טרנזיסטור. אני שואל אתכם שאלה עכשיו בחשמל.

טרנזיסטור.

אני שומע עכשיו שדר ממונטה קרלו מדבר.

יש לי טרנזיסטור.

עכשיו, אני רוצה להבין בדיוק מי מדבר.

האם השדר מדבר?

האם הפלסטיק מדבר?

או האם הבטרייה מדברת?

מי מדבר?

השדר.

השדר, איך הוא נכנס למפנים?

על גדי קול.

או הוא מדבר על גדי קול.

זאת אומרת,

מה שרואים את הקופסה הזאת מדברת,

אף על פי שהקופסה הזאת מדברת,

ברור לנו שזה לא הוא.

אתם רואים פה קופסה מדברת, נכון?

הנה, אותו קופסה.

אבל הקופסה הזאת זה לא הוא.

יש שדר.

השדר הוא לא חייב להיות דווקא בתוך הקופסה.

הנשמה של האדם

היא אומנם במקרה שלנו נמצאת בתוך הקופסה,

אבל היא השדר.

לא זה מדבר ולא שום דבר אחר,

זה הדבר הפנימי הרוחני. אתה יכול לדבר גם בלי שפתיים, אתה יכול לסגור את הפה ולהשמיע קולות מבפנים.

זאת אומרת, הנשמה היא האדם, הוא המדבר.

עכשיו צריך להאמין דבר אחד.

חיות האדם זה הנשמה כמו שאמרתי, והגובה זה רק קופסה.

בואו נפרק את זה לרגע עוד קצת ונביא את עצמך.

זאת אומרת, בעיקריך נשמע כאילו הנשמה עצמה זה לא אתה מדבר, אלא זה מישהו ששאלה מלאימה שמדברת.

לא, אמרתי, במקרה שלנו... אולי זה אני מדברת.

כן, אולי, נכון. תיכף נראה עצום ערב, נבין מי מי מוצא, אתה רואה?

הוא מדבר, והקופסה שלו משמיעה את הסיפור.

עכשיו, תשים לב מה קורה.

מה זה גוב האדם?

גוב האדם, מבחינת חומץ, היסוד שלו עפר.

שמים אדם בקבר,

באים אחרי כמה חודשים, שנה, שנתיים, המוצאים, שהוא פורל הגוף להיות חול,

חפל.

זאת אומרת שהיסוד של הגוף הזה הוא עפר.

עפר, כידוע לנו, זה דומם.

דומם זה מת, לא חי, נכון? עבר זה מת, לא חי.

איך נהיה העפר הדומם הזה חי?

הנה, חנתי.

הוכנסה בו נשמת חיים, חנתי.

הנשמה הייתה חיה לפני.

הוכנסה בתוך הגוף, העניקה לו חיות חי,

יום אחד יוצאת את נשמת חיים, ממשיכה לחיות כמו קודם,

והגוף חזר ללמוד מה שהיה תמיד, מת.

דומם, עפר.

זאת אומרת, זה רק קופסה.

אצלנו היא מתבשרת,

והקופסה הזאת היא נתה.

לכן אנחנו שומעים לידו שני מושגים, מת ונפטר. מה ההבד?

אומרים, לפנינו מוטלת תגופת המת,

והאדם אמר קדיש לעילוי נשמת הנפטר.

מה ההבדל בין מת לנפטר?

נפטר זה לא מת.

הפירוש נפטר זה לא מת.

היה אחד עובד בבנק לאומי פה למטה,

פיטרו אותו, עבר לבנק דיסקוין.

הוא מת?

לא, הוא רק נפטר מהבנק הזה, הלך לבנק לאומי.

הפירוש נפטר, עזר.

פיטורים.

אביבה.

מה זה נשמת הנפטר?

הנשמה פשוט נפטרה מהגופה, עזבה אותו.

זה הכול.

לכן אומרים קדיש לעילוי נשמת הנפטר. הנשמה תיימת,

רק אנחנו מוסיפים לזכויות בשביל שהיא תוכל לעלות למעלה יותר ויותר. כמו שאם ארצה לזכות את חברי בחשבונו בארצות הברית,

אכנס לאחד מן הפנקים הקרובים ואפקיד לזכותו

שר כסף שאני מעוניין.

ברצוני לזכות את חברי לידי קרובי בעולם העליון בזכויות מהעולם הזה.

אני נכנס לבית כנסת,

אומר קדיש, מתפלל, תורם סידור, עושה משהו, או אפילו בבית.

עושה שיעור לטובת משמד הנפטר,

ובלאו הכי מסוגל בחשבונו בעולם האחרון.

עכשיו, עוד דוגמה אחת שתצטייר ותזכרו את זה טוב,

אבל על פי שאתם מבינים ואינכם חשודים על ההבנה,

תיאטרון בובות ראינו בקצמותנו.

יש במים שיש לו בובה חלולה,

הוא מכניס את האצבעות בפיליפליה, הוא גם עושה לקול של מוזיקה,

והבובה רוקדת, הילדים שמחים, שרים ביעד,

נגמרת ההצגה,

הוא שולף את האצבעות,

ולכאורה הבובה מתה על הבמה.

נגמרת.

אתם רואים את הגוב הזה עכשיו?

הגוב הזה, זה הבובה.

זה הקופסה החיצונית.

בפנים יש את הבמה,

והוא עושה עכשיו את התנועות האלה, אתם רואים?

יום אחד הבמה יוצא החוצה, והגובה תשכב על הבמה, נגמרה, על הצגה.

זאת אומרת, אדם זה נשמה,

וגוף זה רק בובה חיצונית.

כלי ביטוי חיצוני.

ועוד דוגמה אחת בשביל להאמין,

כשמצביעים על אדם אומרים, הנה הוא,

ומצביעים עליו לא תמיד מכוונים ובפנים הנשמה.

מצביעים גם על החולצה, נכון? הנה הוא.

אבל אף אחד לא מתכוון שהוא זה החולצה, מה שהצביעו עליה, נכון?

החולצה, נכון שהיא חוברת לאדם כרגע, אבל אף אחד לא טוען שזה הוא.

הוא, מתכוונים למה שמעבר לזה.

תדעו לכם, גם כשאומרים הוא על האדם בלי בגדים, אין הכוונה להוא, לבשר,

אלא הוא הנשמה הפנימי שנמצא בפנים.

והעור והבשר זה רק לבוש

מעל הנשמה, זה הכול.

כי אם הייתה בעולמנו הנשמה הוא, ללא הוא,

אי אפשר היה לעשות את הפעולות הנדרשות, כגון המצוות.

מלאכים לא מניחים ספינים.

הם לא קונים סוכה.

הם לא מעניינים נולד.

ולכן שאר המצוות שצריכות להיעשות על ידי האיברים דווקא.

זאת אומרת, כדי לקיים תורה ומצוות ותסיבות, אם נספיק נסביר כאן,

אז צריך איברי גוף.

והנשמה היא החיות הכוח המניע לבצע את הפעולות

להשתמש ולהיעזר בגוף הזה. כן, מה השאלה?

זה משמע ככה מהגיון שהקים,

אז צריך לעשות שמחה, ולמה אנחנו נמדים ונופים?

שאלה יפה.

שואלת, יוצא מזה,

למה צריך בכלל להתעצב על קטירת המן?

צריך לעשות שמחה. אם ממשיכים לחיות, למה להיות עצומים?

כי בהבנה הוא נע שהוא מת וסכן גם עלינו, הלך כברותך, לא נשאר כלום.

ואם הוא רק ממשיך, אז בעד יקנפל וצטער עמולו.

את צודקת ולא צודקת.

או לפני כמה ימים לגבעומר,

הוא שם את הפנים בתאריכון.

בלגבעומר היה הילולה דה רבי שמעון בר יוחאי. מה זה אומר?

יום פטירתו של הצדיק. מה זה תהילולה?

צריך למכור ככה דה רבי שמעון.

לא, מאה אלף היו על הציון שלו שמה במירון,

רוקדים ושמחים.

על מה? שהוא מת ושמחים. מה זה אגזריות פה?

לא, זה יום התעלות המשמע בעולם העליון.

צדיק, יום הפטירה שלו זה יום השמחה.

כמו יום שאת מקבלת משכורת.

גמרת 30 יום עבודה,

מגיע ראש חודש,

מקבלים משכורת, איך כולם עובדים?

אדם עבד כל החיים,

יוצא מפה, מקבל משכורת, גן עדן, זה תצמחי, למה שלא יצמחו?

רק יש בעיה, כולם.

רגע, אני אמרתי זה צד אחד, אמרתי שהיא צודקת.

וגם לא צודקת, רגע, עכשיו אלה שבאמת לא הספיקו להיות צדיקים.

פשוט לא נתנו להם הרבה זמן, רק 80 שנה, והם לא הספיקו.

אז אנשים כאלה, מה יהיה איתם?

מה יהיה איתם?

אז הם צריכים לקבל קצת עונש, בעולם העניין יש עוד מקום,

זה מחלקה מאוד גדולה, יש שם הרבה קנייטים,

קוראים לזה גיהנום, כן, והם מגיעים לשם והם צריכים לענש על העוולות שעשויים,

וגם להבין מה זה לענש.

במושגים שלנו זה נקרא לענש,

אבל בעצם זו מכבסה גדולה שכל מי שהגיע, מלוכלף, פשוט צריך להתנקות שם בשביל להיכנס לאחד המלך בעולם העליון. לא נכנסים עם גריז ועם שמן ולכלוף, כן?

אפילו לחתונות הולכים לקים.

אז מי שרוצה לגרם על עדן, מקום אחד המלך, ודאי שנשמתו צריכה להיות זכה ונקויה,

אלוה מטונפת בחטאים,

לכן הוא צריך לעבור את התהליך הזה,

כמו שאמר דוד אמיר, עליו השלום.

הרב כבסני מערוני ומחטאתי תהרני,

תרבה את הכניסה והנשמה שלי בשביל שלא אצטרף חלילה לעמוד לפניך עם חטא או משהו.

עכשיו,

אנחנו מצווים

שלושה ימים לבכי,

שבעה להספד, שלושים לתספורת, זה היה למה.

זאת אומרת, שלושה ימים את יכולה לבכות.

למה אנחנו באמת לא יכולים?

כי באמת לנו כואב שחלק מאיתנו הלך.

אנשים, אני רואה, בוכים גם על חפצים,

חפצי נוי, נשבח להם דבר יקר,

שרכשו אותו באיזשהו מקום ומעלה להם כסף רב,

או שהם מקושרים אליו בגלל הנותן,

יכולים להרזיל דמעות גם על חפץ.

כל שכן,

אם זה ילד או הורים או דבר כזה, בוודאי.

החסרון שלו קשה לנו.

הוא באמת, יכול להיות שהלך לטוב.

אבל לנו הוא חסר.

לנו זה קשה, לכן אנחנו מתפרצים בבית.

זה גם חסד שהקדוש ברוך הוא נתן לנו לבכות.

משום שהבעין משחרר הרבה שאם אדם עוצר בתוכו את הכול,

יכול למות גם משבץ לב ומשאל דברים בחוואים רבים שמתרבים בגופו,

בשעה שהוא לוקח הכול ומתים.

אז רגע, שלושה ימים.

אבל לבכות מעבר לזה,

זה כבר כאילו אנחנו מראים שהבורא יגברך, חס ושלום, הוא לא היה רחמני על המכתר.

וזה אסור לאדם להרבות בבחייה.

שהרב בסך הכול לאן הוא הלך?

הוא הלך לאבא שלו, שהוא היה רוצה יותר מברע.

והאבא שלו רוצה לקחת אותו עכשיו בסיבות הידועות.

ובוודאי כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא זה לטובת בנה.

כי אם מידת הרחמים שלנו, שנתונה לנו היום,

והיא לא פרי ותוצר שלנו,

אלא היא טבועה בנו מתחילת הווייתנו,

אז זה שייצר אותנו במתכונת הזאת, טבע בנו את הרחמים.

כמו שכתוב בפסוק,

ונתן לך רחמים מרחמך.

הקדוש ברוך הוא הטבע בנו רחמים, כרחם אב על בנים.

רואים שיש רחמים לילדים שלנו יותר מהרחמים לשכנים שלנו.

זה טבוע באדם.

זה לא הוא קנה את זה או רכש את זה ודווקא.

נכון שאפשר להשפיח את המיתות,

אבל בטבע מונח זה הדבר.

אז מי שנתן לך את מידת הרחמים,

בוודאי שיש לו מידת רחמים יותר גדולה משלך.

שלך, כאילו אם יש לחמים, יש שיקולים אינטרסנטיים שונים,

גם להחליט הפעם לא לרחם, או פעם כן לרחם, מה שצריך לקדוש ברוך הוא זה לא קיים.

כל מה שעושה לקדוש ברוך הוא זה רק מתוך רחמים.

אז לכן צריך לפעמים גם לבכור,

אבל בעצם אם אינטרסנטיין הוא היה אדם

שמושלג

עשה את התכלית של מה שרצה ממנו בוראות,

זה לא עצב

בשבילו ודאי.

אנחנו מצטערים שנעדר מאיתנו אדם רם מעלה כזה שהיה יכול לעזור לנו והזכות שלו מגינה עלינו,

אבל לא יותר מזה.

אחד מן הדברים כן, משום שלא לצער את הנשמה יותר מדי להרבות במחייה שם, משום שהיא מצטערת,

כיוון שיש איסור. הגמרא מביאה מעשה באישה אחת שנפטר לה בן

והיא הייתה מרבה במחייה ולא רצתה להנחם.

אז אמרו לה חכמים שלא תרבה במחייה, משום שהיא כאילו על שלום מערערת על מידותיו של הקדוש ברוך הוא. היא לא שומעה ונפטר לה עוד בן.

ועל השני היא גם כן לא הפסיקה לבכות, וככה שבעה ילדים אחד אחרי השני אמרו לה.

זאת אומרת, הרביית בחיות

שלא לצורך זה כאילו אתה אומר שהקדוש ברוך הוא גזם ממחייה רבה.

ובאמת ההשקפה של החכמים היא בדיוק אחרת.

ובא בגמרא מעשה ברבי מאיר.

מכירים ברבי מאיר בעל הנס?

היה צדיק גמור שכל העולם כולו חי וקיים לזכותו.

אתם רואים, זה הצדיק היחידי בעולם שקבור בעמידה.

כל הנפטרים קוברים אותו בשכיבה.

זכותו עומדת עד היום, והוא מגן על כל העולם כולו, רבי מאיר בעל הנס. לא בחינם כל כצוי העולם באים אליו ואפילו גויים.

אלא צריך לדעת, לוי מאיר פעם אחת עוזר הביתה בשבת מבית הכנסת,

ושני ילדים שלו נפטרו באותה שבת בעת ובעונה אחת.

אז אשתו, שהייתה חכמה גדולה,

לא אמרה לו אף מילה בשבת,

משום שאסור להצטער בשבת.

כידוע לכם, דיני אבלות אינם חלים בפרסיה בשבת,

ואין יושבים על הרצפה וכו', לובשים את הפעליים וכל הדברים.

אז היא לא אמרה לו כלום בשביל שלא יצטער בשבת,

חיכתה על מוצאי שבת, וכשהוא נכנס הביתה לעשות ההבדלה,

עברה לו רבי מאיר.

אם אחד שם פיקדון אצל חברו,

ולאחר זמן בה הוא ביקש את פיקדונו,

האם צריך לתת לו או לא?

אמר לבדל.

אמרה לו, דע לבא שבא בעל הפיקדון ולקח את פיקדונותיו.

הבין מייד שילדיו הלכו באותה שבת.

אבל זוהי הדרך שחכמים מקבלים את הדברים.

בסך הכול הילדים הם מושאלים לנו בתגופת מה,

ולסיבה של נבאר אם ירצה השם מספיק,

ואנחנו בסך הכול שומרים על הפיקדון ומשתדלים להנהיגו את הפיקדון הזה בדרך שרצה בורא מאיתנו וגם מהבארות שלנו.

אבל הרי גם אנחנו מופקדים

פה בידי האחרים, וגם אנחנו עתידים ללכת,

שכולנו הולכים אל בעל הפיקדון.

עכשיו,

אם הבנו את הנקודה הזאת,

מה הוא רואה נגיד מבשרה,

ואני לא אעריך על זה להתממש בבשרה,

היום?

כן, בבקשה. זו לא שאלה.

איזו שאלה אני אתן לך תשובה.

שאלה אחת.

לא שאלתי אותך.

היא שואלת שאלה יפה.

כיוון שאנחנו אומרים שהנשמות באו מן הבורא יתברך.

אז כיצד ייתכן שהנשמה מתלכלכת וחוטאת?

זאת אומרת, היא היתה צריכה להישאר בטהרדה.

ובכן, דעי לך שיש חילוק בינינו לבין המלאכים.

המלאכים,

מלאך,

פעולת המלאך זה שליחות.

מלאך.

והוא כמו רובוט.

רובוט עושה רק שליחות ותו לא. אין לו הבנה מצד עצמו, דהיינו,

אין לו בחירה להחליט כן לעשות או לא לעשות.

האדם נברא במדרגה יותר גבוהה ממלאך.

המלאכים נבראו לשרת אותנו.

כי מלאך יצא ולך לשמורך נכון תרחך.

זאת אומרת, המלאכים נבראו לצורכנו, ואנחנו נבראנו בעלי בחירה.

לנו יש את הבחירה לבחור בתור

או לבחור ברע.

על זה אנחנו נקבל את זכרנו.

זאת אומרת, אם נבחר בטוב נקבל הטוב, ואם נבחר ברע נקבל חלילה רע.

על זה נאמר בפסוק, ראה אנוכי נותן לפניכם היום את החיים ואת הטוב,

את המוות ואת הרע, ובחרת בחיים.

השם

ממליץ לנו,

תבחר בחיים, אני אתן לך את כל הטוב.

עכשיו, היות והאדם נברא שתהיה לו בחירה,

אז צריכים להיות שני גורמים מתנגדים,

מבקיעים אחד את השני על מנת שתיווצר הבחירה.

זאת אומרת, צריך אחד להמליץ על הטוב,

וצריך אחד להמליץ על הרע,

ואז אנחנו בתווך צריכים להחליט לאן לנטות. זה בגלל שאנחנו בוחרים, יש לנו היצע.

אם ההיצע היה שווה,

אם כן אנחנו מוכרחים לעשות דבר אחד.

ברגע שיש שני דברים הפוכים,

אנחנו בוחרים בין זה לבין זה.

לאחד קוראים יצר טוב ולשני קוראים יצר רע.

אלה הם הדחפים שיש לנו ואנחנו מכירים אותם בהרגש.

רק לפעמים, אם תתבונני במחשבתך,

כשאת חושבת אם לבצע כבר מה או לא,

אז עולה ברעיונך כך.

כדאי, לא כדאי. את רואה צדדים לכאן ורואה צדדים לכאן. מי מנגיש לך את הצדדים?

יש שני כוחות שפועלים, אחד ממליץ ואחד מתנגד.

על כל דבר.

אין דבר של אדם לחולף במחשבתו שני דברים.

...צדדים האלה.

הרג מים שדורים שנעשים כהרף עין,

ואם הוא יישב לנתח, למה עזה יכיר שוב פעם את הצדדים שהיו לו?

מכן עזתר.

זאת אומרת, יש לנו את הבחירה להכריע לכאן או לכאן.

אם מכריעים לבחור ברע,

אז פשוט מאוד רושם הרע נדבק בנו.

כיוון שההחלטה היא רוחנית,

והמעשה הוא גם כן מתבטא בסוף ברוחניות,

כיוון שהנשמה משתנה על פי המעזים שאדם עושה,

אז לכן רישום הנשמה הוא רע.

ומה הדבר דומה?

לקלטת של דף

או קלטת של וידאו או שתיהן ביחד.

הקלטת היא ריקה,

כל רחש, כל רעש, כל דיבור,

כל תנועה נקלט,

הכל נרשם.

גם הנשמה שלנו רושמת

את כל מה שאנחנו רואים, שומעים, עושה מיקסים,

מעבדת את הכול,

יוצרת דעות חדשות ומחליטה בהכרעות חדשות כל הזמן.

כל זה נמצא בתוך הקלטת שלנו, שמוקלטת על הנשמה.

והנשמה נבנית מאפס גמור.

ילד שנולד בגיל אפס, שיוצא לבית העולם, הוא אפס גמור, אין לו שום דבר מוקדם בו.

והכל מתחיל מאפס.

הבנה, ידיעה, הליכה, דיבור,

הכל הוא לומד מאפס.

בעוד

שהחיות, הפהמות, כל הברועים האחרים בעולם,

נבראים מוכנים לעולם, לא צריכים ללמוד. חתום לא צריך ללמד אותו ללחם,

קינגורו לא צריך ללמד אותו לגפות.

שום דבר לא צריך ללמד אותם. הם מוכנים בטבעם,

כיוון שאין להם מחירה והם רק משמשים את העולם.

אם זה להשתמש בהם למסעות,

אם זה למאכל,

אם זה ללמוד מהם דברים הנצרכים,

ומכן על זה הדרך.

האדם היחידי שנברא, אפס ימות אבעתיש הוא השיא בבריאה.

אבעתיש הוא החכם מכל הבלויים.

אבל יש לו דרך של לימוד במה שהוא מלמד את עצמו, מחליט ומכריע.

ככה נשמתו נבנית.

ברגע שהיא משתחררת,

זאת כספת החיים שלה,

שתעמוד בדין בפני מורא עולם,

ועל זה תצטרכי לתת בין וחשבון.

הוא לא בורא דברים רעים,

אין שום דבר רע בעולם, כלום,

כלום, אין שום דבר רע, שנייה, אין שום דבר רע בעולם.

כל כלי המשחית שאת רואה היום,

אפשר היה להשתמש בהם לטובה,

ולא היה צריך אותם, נכון?

אז יצר האדם הוא ליצור את כלי המשחית האלה,

להתגבר בגלל מיטותיו, הגאווה והכבוד,

שהן עוברות את הגדר שהקדוש ברוך הוא היה רוצה,

ואז ה-balance משתנה לכיוון מסוים,

ובגללו הכי מתחילים ליצור כלי משחית ומלחמות וכל מה שקורה.

אז רגע,

באחרית הימים הכתוב,

וכתתו חרבותם ואיתים חניתותיהם למזמירות.

לא ייסגו ילווי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. מדוע? איך ייתכן דבר כזה?

אלא כתוב, ובלעם מוות לנצח. הקדוש ברוך הוא שוחטו ליצר הרע,

מכיוון שהעולם מגיע לקיצור מבחינת הבחירה,

ואז לא יהיה יצר הרע, בלאו הכי לא צריך את כל כלי המשחית,

בלאו הכי אנחנו נתפוס את מה שאני מנסה להסביר הערב,

ואז בלאו הכי נשמיד בעצמנו את כלי המשחית,

ונתחיל לחיות בשלמה בכל העולם כולו.

אז רע מאיתו יתברך ולא יצא.

אנחנו, בבחירתנו, מחליטים אם לעשות טוב או לעשות רע.

אבל היצר הרע קיים בנו, היצר הרע,

והוא שמבטא אותנו לעשות דברים נגד מה שציווה השם. ולמה?

כי אם לא ניבחן, על מה נקבל שכר?

אז לא תראי אחד עולה לזירת האגרוף,

פושט את מלבושו ומתאבק עם האוויר, נותן כמה אגרופים, יורד, מבקש מחיאות כפיים,

במדליה.

רגע, מי עמד נגדך? אף בעד.

אז עמדנו במדליה.

צריך שיהיה מישהו נוגד לו, נכון?

על זה, אם תנצח, ספק.

אם אדם צריך להתמודד, צריך שיהיה מישהו מנגד לו.

הוא רוצה לעשות טוב האדם.

בא היצר ומפתה אותו.

והוא, איך?

היצר הוא בריאה רוחנית.

והבריאה הרוחנית הזאת, כן,

היא לא האדם עצמו, היא חוץ לאדם.

וכמו שתגידי בבית משפט, אני, נגיד השופט,

יש לפניי סניגור וקטגור, ככה כל בית משפט פועל.

והשופט שומע את שני הצדדים,

מי ששכנע אותו יותר, ככה הוא מכריע.

עכשיו, כמובן שכל אחד יכול להביא עדים, כל אחד מביא ראיות, כל אחד מנסה לעצות את דעת השופט לצד שלו.

גם אני, אני השופט, אני הנשמה.

צריך לבחור בין הסניגור יצר הטוב לבין הקטגור יצר הרע.

כל אחד בא עם הראיות שלו ועם העובדות שלו ועם הטענות שלו.

ולי יש את ספר המשפטים.

הרי גם השופט חייב שיהיו לו איזה כללים מסוימים שעל פייהם הוא יכריז, לא כל מה שזה יגיד, זה לא הולך לפי רגש.

יש חוקים.

אם אני לוקח את התורה ומסתכל מה הקדוש ברוך הוא שברא

עוד ירוצה ממני בדיוק אלא כי אני אדע איזו טענה יותר צודקת של הסניגור או הקטגור.

מה זה מביא ראיה ומה זה מביא ראיה.

והקדוש ברוך הוא אמר לנו בפירוש בראתי יצר הרע אבל בראתי תורת תבלים לו.

תדעו לכם היצר הרע יש כלי אחד שיכול לבטל אותו קוראים לו תורה.

ברגע שאדם לומד את ספר התורה זה פשוט מאוד האנטיביוטיקה של יצר הרע.

זאת אומרת, כמה שהאדם יעסוק יותר בתורה ויקיים אותה, לא רק ילמד,

יקיים אותה בפועל,

הוא יגיע למדרגת הצדיק השלם שכל מעשו ויהיו בפלס המאזניים ישרים וצודקים.

ולמה אחי?

היצר הרע לא אוכל לפתות אותו.

נכון שיש הרבה שנופלים בדרך,

זמנית או סופית,

אבל צריך לדעת שהשאיפה שלך היא לתקן

ואתה יוצא מנקודה אמיתית לחפש את האמת עד סוף,

אתה תגיע.

וזה מה שמגיע עם הצדיקים.

אני רק רוצה להגיד לכם שמי שיושב במאורכם הערב זה יהודי שהיה חילוני גמור

עד לפני כ-12-13 שנה.

חילוני גמור שהסתובב בדיזינגוף עם טנטנים וג'ינס ועומצנים ולבחור.

כן,

זה שרצה לשאול בסוף. ורציתי לשאול, למה רוב האנשים,

למה רוב האנשים ממשיכים לעשות עוונות והם חוטאים גם כשהם יודעים שיש חיים אחרי המוות?

השאלה שלך גם היא יפה,

למה אנשים ממשיכים לחתור על פי שהם יודעים שיש חיים לאחר המוות?

הסיבה היא אותה סיבה שהסברנו לקבלת קודם.

יצר הרע אומר לך בחייך, תגיד לי, מישהו חזר משם,

אתה ראית מה אתה מדבר בחייך, ועד שיהיה שם,

אז מה אתה עושה? לפחות תענה בינתיים, וחוץ מזה אם תהיה שם,

ולאו הכי עם הדוס אם אתה לא תסתדר,

אז תהיה מה חבר'ה בגיהנום יחד,

הוא נותן לך תיאוריות וככה,

וחוץ מזה יצר הרע גם בינתיים משלם מזומת,

והיצר הטוב משלם בתשלומים.

יצר הרע אומר לך, לך תגנוב עכשיו אלף דולר.

אתה רואה, הוא קיבל משכורת עכשיו,

נותן לו מכה בראש, בטח, קח את הכסף,

לא צריך לעמוד חודש, הוא עבד בשבילך.

הלכת ועשית כהצאת יצר,

מה יש לך ביד אחרי המכה בראש?

אין להם תולן.

תשלם יצר הרע, מזומן.

אמר לך יצר הרע, תיכנס למשחדה, אתה רואה סדיק לבן.

אתה רועל, פתוחה, מה קרה לך?

ויכוח נפש, אתה רועל, תיכנס לבד.

נכנס, אוכל, ער המקום, תשלם מזומן.

בא יצר הטוב בבוקר, אומר לך, קום בבית כנסת.

אתה אומר לו, מה אתה משלם?

הוא אומר, עולם הבא? הוא אומר, לא, לא, תשלומים,

בלי תשלומים, מזומן, אתה משלם משהו.

הוא משלם מזומן, עזוב אותי, מה אתה בוקר לי פעם לקבל עולם הבא?

אה, יצר הטוב מסכן הוא ענית אברהם, אתה מבין? הוא צריך להסביר לך שיש עולם הבא.

מה זה, אתה יודע, האם שלא כל דבר נותן על המקום,

סהלכו, פולקו, סך לשמה,

על המקום, רולטות, קזינו, פאבים, עולם,

על המקום, לא על כך.

אתה מבין? אז מה אתה תעשה?

אתה אומר מה זה, הכול תחכות,

תהיה לי צ'קים ושם, על מה בינתיים?

כן, אבל הוא לא מראה לך יצר רע.

הוא לא מראה לך יצר רע שאפשר גם לענות בעולם הזה בדרך הטובה.

זה הוא לא מראה.

ואני אסביר לך, מסביר את זה, אחד מגדולי ישראל נפלא.

הוא אומר שכאילו היו מה שקרויים חילונים,

יודעים איך חיים הדתיים החרדים באמת,

מבפנים, בתוך הבתים, איך החיים שלהם, איך חיי המשפחה,

איך ההנאות והמילואים שלהם

היו קופצים בריצה לצד הזה של החיים.

רגע, שנייה, שנייה, והוא מסביר את זה במשל.

הוא אומר, משל לאחד שמראה לחברו פעם אחת בשמיים איזה קופסה שחורה שזזה מצד, מזרח, לכיוון מערב.

אומר לו, אתה רואה את הקופסה שם למעלה?

זה קוראים לזה אווירון.

עכשיו תשמע, מה הגודל של הקופסה אתה רואה?

אז הוא אומר לו, אני יודע, שני סנטים ככה, בערב שני סנטים.

אז הוא אומר לו, אתה יודע כמה אנשים יש בתוך הקופסה?

יש שם 300 איש,

יושבים על כורסאות,

שטיחים, ודיילים ודיילות מגישים להם אוכל.

הוא אומר, מה אתה מקשקש עם הסכת שלך? בתוך קופסת גברורים יכולים לקדש 300 איש? על מה אתה מדבר?

הוא אומר לו, כן, בתוך הקופסה השחורה הזאת יש 300 איש.

לא מאמין, לא מאמין, אין בעיה.

נוסע איתו לשדה התעופה,

רואים איך הקופסה הזאת מתקרבת לאט לאט, היא גודלת, גודלת, גודלת, גודלת,

והיא נוחתת בסוף הקופסה, והוא ניגש איתו לרכב של המטוס,

עולים למעלה,

הוא מסתכל פנימה והוא משתומם. הוא אומר, תאמין לי, זה אמיתי,

300 איש, לא פחות ולא יותר.

תראה איזה שטיחים, תראה איזה כורסאות,

איזה מין דבר זה. טלוויזיה. אתה יודע מה היה חסר לו?

הידיעה.

הוא אף פעם לא התקרב מקרוב לראות את הקופסה השחורה.

אם היה פעם מתקרב לראות את הקופסה השחורה,

היה רואה שזה אמיתי.

אומר אותו צדיק,

הסבא מנובהר לו.

יש הרבה אנשים מסתובבים ברמת השרון,

הם בחיים שלהם לא התקרבו לקופסאות השחורות שמלוכות בבני ברק,

אלא היהודים החרדים.

בחיים שלהם, כשמספרים להם שהם חיים טוב,

הם אוכלים טוב, הם בנים טוב, הם אושרים,

ולא חסר להם מאומה מהנעות העולם הזה,

זה נראה להם לא ייתכן.

כן, אבל אם היו מתקרבים פעם לתוך קופסה אחת גדולת,

יושבים איתה, ומדברים, הם שוחחים,

אמנם אני קופסה צבעונית קצת,

אבל אתם קצת טועמים מה יש לקופסאות האלה לנקור.

אז,

וצורת החיים זה עולם אחר, אנשים לא יודעים, אבל תדעו לכם, ואני אגלה לכם סוד הערב,

בעולם הזה יש עוד עולם שהרבה לא מכירים, זה העולם החרדי.

מי שהיה זוכר להיכנס לבפנים, לראות השלווה, העושר,

חינוך הילדים,

את ההרמוניה המשפחתית,

את כל מה שקורה שמה.

הרי בחלומות הכי יפים, הכי יפים שאדם שואף,

זה אדם המשפחתי החרדי.

תארו לכם רק יחסי הנישואין בין חילונים לחרדים.

מה מאריך יותר ימים?

כמה אחוז הגירושין אצל חילונים מגיע ל-60%?

אצל הדתיים שואף לאפס.

מדוע?

משום שהחיים אינם מושתתים רק על תאוות והנאות וחיפוש של דברים

שאדם חולם עליהם יותר פריונו מאשר ניתן להשיג גם במציאות.

רום יום יוליה יש רק בסרטים.

האביר על הסוס הלבן זה גם כן באיזה ספרים של פער.

חבל, צריך לדעת.

את המציאות צריך להכיר,

וצריך לדעת איך לחיות,

איך להתבשל,

להגיע לכלל הבנה ואיך לבנות בית יהודי.

אז שנייה, לפני שאני אתן לך לדבר,

אני רוצה להענות... אני רוצה לשאול שאלה. עכשיו דיברנו, הוא שאל אותך את השאלה.

אם המדע הוכיח שיש חיים לאחר המוות,

הרי העולם החילוני יודע בעצם שיש חיים לאחר המוות. איך הוא מוותר על זה?

בואי אני אסביר לך דבר אחד.

אני אסביר לך את זה מכיוון אחר.

תקשיב, יש אנשים שהתקיימו כבר נגיד 40-50 שנה.

40-50 שנה בדרך כלשהי.

לתוך הדבר הוא אומר לו, חביבי, אתה חיית עד היום בטעות.

אתה יודע מה אתה עושה? לא עושה. זה כמו לקחת גרזן ולשבור לו את הראש לשניים ולהגיד לו, אתה אפס,

תתחיל מחדש.

אתה עכשיו תינוק שצריך להתחיל מחדש.

אתה קברת את העבר שלו,

והוא, בתור אחד שמרגיש את עצמו בעל מעמד,

בעל ידיעות, למד במשך עשרות שנים, יש לו תארים אקדמיים.

בואי נאמר, מה הוא עושה עם כל זה?

מה הוא עושה עם כל זה?

יש לו בעיה,

הוא לא יכול להתמודד איתה.

יש לו מעמד חברתי שהוא לא רוצה לוותר עליו.

יש לו משכורת נכבדת,

הוא חושב שהוא צריך לעזוב את העבודה, זה לא תמיד נכון.

הבן אדם הזה תמיד יושב במצב אידיאלי בחברה

הטובה שהוא הכיר אותה, שהוא רוצה לחיות בה.

בתור אומרים פה רק רגע, אתה נמצא בכתובת הלא-נכונה.

שם זה הכתובת.

ואתה יודע מה הכי מרגיז אותו?

שמי מגלה לו את האמת? אלה שהוא לא אוהב אותה.

אלה שהוא חושב שאלה הטמפלינים הכי גדולים הפרה-היסטוריים.

אלה הצאצאים של ההתפוצצויות של פער.

אתה מבין? שאפילו הבגדים שלהם נשארו בצבע אחים.

או כשהוא צריך, אתה מבין, לבוא ולהתמודד.

תכף הוא מיד עושה את החשבון והוא מבלבל.

וישר הוא מתחיל להתבונן.

אם אדם היה אמיתי, היה עושה פשוט.

בואו אני שוכח את כל מה שאני יודע.

אני רק אשתמש ב-IQ שלי לצורך דברים מחדש.

והיה יוצא לקראת הבירור והבדיקה הזאת עד תום,

תוך חמישה ימים היה מגיע למסקנה הברורה והמוחלטת

שכל העולם החילוני חי בשקם גמור,

שאין לו התחלה ואין לו סוף.

לחילוניזם אין תוכנית,

אין המשך,

אין עתיד,

ולא אין להתחלה גם.

זה השפוצצות של יצרים ותו לא.

אבל עובדה שהמדע הוכיח שיש חיים מאחר המוות, איך בן אדם מוותר על זה?

הספק, הרגע, אתה מבין עכשיו שאם המדע הגיע, אז הוא היה צריך לחזור בתשובה?

כן.

אתה מוכן לחזור בתשובה במקומה? בסדר, בסדר. כן או לא? כן. כן? לדעתי זה מקובל. כן, לא סיפורי. כן, כן. אני שואל אותך לדבר. כן, כן. אני שואל אותך לדבר. רק רגע, מהיום?

אני דתי, אל תדאג. איך אתה דתי?

אני רוצה רק שתדמיד דבר אחד.

איינשטיין היה גאון,

גאון עצום.

בגיל 80 הוא כותב שהוא גילה את האלוהים.

בגיל 80, הוא חי רק עד גיל 80,

ושתיים ועד גיל 80. עכשיו, איינשטיין בגיל 80 כתב

שהוא מצטער מאוד על שהוא גילה את האלוהים בגיל זה, איך הוא גילה?

הוא הוכרח מכל הסיבות הטבעיות,

מכל מה שהוא ניסה לראות, הוא ניסה להכחיש, לא שלא.

אבל הכל הוביל לדבר אחד,

יש מורה בעולם. ובגלל שהוא גאון הוא גילה את זה. רק רגע, חכה שנייה.

חכה רק שנייה.

אבל תראה מה שווה סגל של גאון

כשהוא אומר בהמשך,

אני כועס על הורי שלא גידלו אותי על ברכי יהדות,

אבל אין בי היום את הכוח לקום ולשנות.

זה פיגוי גדול חילוני. אתה מבין? כן, הוא חילוני. הוא היה מבטא יותר מאמין, אבל חילוני, בלי עשירים זאת.

זאת אומרת,

אתה צריך להבין דבר לאן. אדם יכול להשיג בשכלו דברים גדולים,

אבל הוא יכול להישאר בהמה.

אריסטו היה גדול הפילוסופי בעולם.

הרמב״ם אמר עליו שהוא היה קרוב

לשכלו ולמדרגת נביעים,

אבל הוא היה בהמין.

בשעה שהוא היה זולל וסובל, חי חיי הפקרות עם נשים,

שאלו אותו, אריסטו, אבל הפילוסופיה שלך היא טהורה, היא מדברת בעולמות העניינים בספירות ומעלה, היא מדברת על בורא, על ממציא, על בורא כל הגרומים, על הכול.

איך אתה, אריסטו, מתעסק בדברים כאלה נגשמים,

הוא שווה.

אדם אמר, עכשיו אני לא אריסטו.

שעה שהוא התלמיד זולל וסובל, הוא לא אריסטו.

קופסה בסגל בקופסה, והבהמה של אריסטו עובדת.

אחרי זה הוא מחבר את הדיסק וממשיך.

אתה צריך להבין דבר אחד,

יש לנו יצרים ויש לנו דחפים. אתה רואה שאנחנו כמו בהמות.

אנחנו זוללים, גם אנחנו, כל אדם,

יש לו את החלק הבהמי, זגוג, כמו כל בהמה,

יש לו את החלק העליון, זה החלק הרוחני.

ולכן נקרא האדם אדם.

אמרו חכמים, אדם יש לו שתי אפשרויות.

אדם,

אם האדמה לוקח,

אתה יכול להיות חתיכת עפר, רגל,

אתה בסך הכול אדמה, עפר,

אתה יכול להיות אדם מבחינת אדמה לעליון.

אתה יכול להיות כאלוקים, חלק אלוקה ממעל,

אתה יכול לרדת עד תחתית, עד שעון תחתית,

ולהיות בהמה גס יותר גרוע מחיות דרך.

וראית למה האדם מספר לא יכול להגיע? השמדת עמים, כן? יצורי אנוש כמוהו.

איך?

כי באדם יש חיה ביותר מחיה, חיה עם שכל זה יותר חשוב כאן.

חיה טורפת רק לצורך מאכלה.

ברגע שהיא לא רעימה, אינה טורפת.

הארי דורס

ואוכל

לצורך אכילה.

אבל אם הוא רואה, אם הוא שבע, הוא לא טורף.

אבל אדם יכול להרוג ולהרוס ולחלם עולמות בשביל טיפת כבוד שיש לו.

והוא לא יקבל אותו בזולתו,

אבל הוא יהרוס אותו ויהרוג אותו וידרוס אותו,

בשביל שיהיה לו עוד טיפה של כבוד.

יש לנו מידות, אי אפשר בהרבה.

פעם אחת להקיף את כל המערכת של האדם.

אבל רק אני רוצה להגיד לכם דבר אחד, כיוון שדיבדנו בזה, את רוצה לשאול? אני יודע, אבל עוד רגע.

אני לא, אי פעם אפשר לחזור לכל נושא.

אני רק אראה לכם, אני לא אפרט את כל הדברים,

אבל אני אראה לכם כתבה שהתפרסמה בידיעות אחרונות, אם יש כאן במקרה את הספר גופים שמאי, אני מוכן לקבל,

קובץ, קובץ, קובץ, קובץ.

האומנם יש חיים לאר המוות מאת יעל מאור תנויות,

רופאים ופסיכיאטרים אמריקנים אשר חקרו חולים שנחשבו פיתים מכל כללי הרפואה,

אך התעולרו בדרך נס,

מצאו קווים משותפים בסיפורי המחקרים על הרגשתם בעת המוות,

המעידים לדעתם על הפרדת הנפש מהגוף ועל סיום עולם שמעבר למוות.

וכאן כתוב,

יש חיים אחרי המוות,

טוענים בפעם הראשונה אנשי מדע, רופאים ופסיכיאטרים,

שחקרו במשך שנים ארוכות חולים שנחשבו מבחינה רפואית למתים וחזרו אחר כך לחיים,

מצאו קווים משותפים בסיפוריהם המעידים לדבריהם כי המוות אינו חידלון.

דוקטור אמן מובי, רופא צעיר ומתמחה בפסיכיאטריה ובעל תואר בפילוסופיה מאוניברסיטה בירקיניה,

מביא בספרו חיים לאחר החיים, כשיצא לאור האחרונה,

עדויות של אנשים שראו את המוות,

חולים קשים או פצועי תאונות שהוכרזו מתים אך נשארו בחיים

רפואיים.

הם מספרים על ניסיונם בווריאציות שונות,

אך אלמנטים מסוימים משעות או רגיעה פתירה חוזרים בכל הסיפורים.

מה הם רואים? כולל מנהרה אפלה,

אור גדול וחזק שהיה ישות שופעת אהבה ללא קץ,

הישות דיברה עימם בדרך של העברת מחשבות,

הם ראו את כל קרוביהם וידידיהם שנפטרו לתניהם ולהיום לקראתם,

הם ראו תמונות

מהירות אבל ברורות בחייהם,

לכולם בלי יוצא מן הכלל הם מסוגלים לראות ולשמוע את הקול הנעשה סביב גופם הגשמי שעזבו למטה.

הגופה מוטלת למטה, הנשמה מרחבת מלמעלה ורואה את הקול.

כולם סיפרו כדי פרטים על שולחן הניתוחים שעליו נפטרו,

כמו על המכונית המרוסקת שבה נהרגו פרטים מדויקים על הפרט הרפואי הקטן ביותר.

הרופאים שטיפלו בהם אינם מבינים איך קלטו אותם שעה שהיו מתים,

לפי כל כללי הרפואה,

ללא דופק,

ללא נשימה וללא גלי מוח.

סיפרה אישה שנפטרה.

ידעתי שאני נפטרת, אך לא יכולתי לעשות דבר,

כי אף אחד לא שמע אותי.

יצאתי מתוך רגום,

אין לי ספק בכך כי ראיתי את גופי מונח על שולחן לניתוחים ושמעתי את הרופאים מוותרים עליי.

הרגשתי נורא, כי לא רציתי למות.

פתאום ראיתי אור, הוא היה עמוד תחילה, התחזק.

זה היה אור עצום,

קשה לתארוג,

הוא עטב את הכול, אך לא סינוור אותי, ויכולתי להמשיך לראות את חדר הניתוחים.

כשהאור הגדול היה עליי, או נכון יותר, כשהייתי בתוכו, לא הבנתי מה קורה.

אך כשהאור שאל אותי אם אני מוכנה למות,

הייתה לי הרגשה כאילו שאני מדברת עם אדם.

אך זה לא היה אדם,

זה היה האור שדיבר, שהתקשר.

ידעתי שהאור יודע שלא הייתי מוכנה למות.

הייתה לי הרגשה כאילו אני נבחנת.

הרגשתי כל כך טוב,

הרגשתי ביטחון ואהבה,

קשה לתאר, קשה להסביר.

אחרים גם מספרים,

כשהייתי שם ונוכחו את האור העצום הזה, היה לי כל כך טוב שלא רציתי לחזור,

העידה אחת הברואיינות.

חשבתי על בעלי ושלושת ילדיי,

וקשה להסביר איך או מדוע ידעתי שאני צריכה להחליט להישאר או לחזור.

כאילו נתן את ההחלטה בידי, והחלטתי לחזור.

אחרת סיפרה, הייתי מחוץ לגופי,

אך ידעתי בבהירות שאני יכולה להישאר שם או לחזור.

וכן, חוזרת הכתבה ומרחיבה.

יש כאן ספר שכל מי שמעוניין יוכל להשיגו פעם שנייה,

ובסוף הערב מי שיבחר יוכל להשיג בספר כאן.

אף הוא מביא כאן, הספר הזה נקרא כמו הוא שמה, הוא עוסק בכל הערכים של רחל המוות,

מביא ראיות על ידי מתים קליניים,

אקנוזה, גלגולי נשמות וסיאנצים,

שמעידים ומוכיחים שיש חיים לאחר מוות.

אף הוא מביא פה מה ניוזוויק מאמר דומה לזה,

ועוד ציטטות וראיות מאוד מדענים ומדעניות ומדענית קולנר רולס ואחרים,

נוסף סטיבנסון, ועוד שמדברים בנושא. רק שנייה.

יש פה עוד יהודי אחד, קוראים לו רון וייס, עולה חדש מצ'ילה,

היה בעולם הבא וזכה לחזור בחזרה, אף הוא מספר סיפור דומה, אור, מנהרה,

מאבק.

נשאר בחיים,

ניתן לו בחירה, הוא חוזר שוב פעם לעולם הזה.

יש פה מקרה אחד מפורסם מאוד בשבוע השעבר,

הייתי עם היהודי הזה באולם שרת בפתח תקווה,

והיה שם אדם שנרצח ונבקר למוות בשש דקירות סכין,

שלוש בתוך הלב,

האדם הזה היה מת קליני במשך שעתיים,

הוא בא לבית החולים בילינסון,

הגיע ממצב של מוות

וחזר לחיים.

הוא מספר שברגע שהוא נדקר

הוא רץ קומה ראשונה כמו עוף שחוט,

פרפר,

הלב שלו שתת דם,

הוא הרגיש שהוא נשלף מלמטה לכיוון הסערות, נעצר כאן בסף,

שמע פקיעים התפוצצות, השתחרר, הגופה נפלה.

ואז הוא מספר שהוא היה מרחף מעל הגופה,

רואה את אבא ואחיו שירדו למטה זועקים,

הוא רוצה להגיד לאבא שלו, אבא, אני למעלה,

אני רואה אותך, למה אתה בוכה? הוא לא יכול לדבר.

מביאים רכב מסחרי, מכניסים אותו פנימה,

חלק מהאנשים שהיו בסביבה, כולל ההורים,

מצטרפים לאותו רכב,

הוא אומר שהוא נמצא בתקרת הרכב, הוא רואה את גופתו שוכבת בפנים,

הוא רואה את כל מה שמדברים, שומע, הכול,

והוא מספר לאחר מכן לנהג איזה עבירות תנועה עשה בדרך.

מגיעים מבית חולים וילינסון,

הוא מגיע למיון, רואים את מצבו, מכניסים אותו לחדר פיתוחים, בלי זריקות ארדמה,

בלי כפפות, בלי שום דבר.

הוא מספר אחר כך למנתח את פירת הצוודר שלו עם שקים מנתחים,

מסור חשמלי, מנסה לו את הצלעות,

הוא הוציא את הלב ומנסה לעשותו בידיו.

הוא מרחף

בתקרת חדר הפיתוח,

רואה את הכול מתחיל עם הלב עד סוף,

מחברים לו אלקטרודות בידיים וברגליים, יש לו חורים עד היום מהם,

ושום דבר לא מועיל.

היה לו מצב של התרחקות,

שלא היה בערך כאן, יש את זה בקלטת וגם בקלטת וידאו שתצא לאור בקרוב,

ולאחר מכן

הוא חוזר, נכנס לגופה, אחרי שעתיים שהוא מת, כבר הרופאים

עמדו להתייאש ממנו.

דוקטור אהוד דבירי היה מנתח, פרופסור מוריס לוי היה באותו מקרה מנתח מגיר,

בביטחוני ולינסון,

והם קיבלו אותו במצב של מת קליני.

הבן אדם הזה אומר שהוא ירד מן התקרה, נכנס דרך המחיריים שלו לתוך הגופה,

ואז ליבו התחיל לפעום פעם ראשונה אחרי שעתיים,

התחיל ניתוח בין שבע שעות,

והבן אדם הזה אחרי ימים חזר להכרה,

התעורר לחיים,

והיום הוא נמצא בישיבת אוצר החיים בפרדסטאנס,

חי עם תעודות על מצבו ההוא.

הדבר התפרסם גם בעיתונות בשלושה עיתונים,

עיתון חדשות,

מערים וחדשות של שבת.

הבן נדקר מחזהו לעיני אמו,

חוזר בתשובה נדקר מחזהו בפרדסקאץ,

עם החשוד ברצח חג'ני ואחד עשרה ימי מעצר.

הציג המשטרה סמל ראשון שלמה יונס אמר כי חג'ני עובר במצב של מוות כליני לבית חולים ולינסון

בוצח ועדיין אינו מדבר.

היהודי הזה חג, בריא ושלם, למרות שהיה מת לגמרי.

הוא מספר דברים, מה שאמרו עליו ברגע שיצא מן המובן.

עוד אחד שהתפרסם לא מזמן,

בן 67 מחיפה, שב לחיים לאחר שהיה במוות קליני,

וכתוב, ביקרתי בעולם שכולו טוב וחזרתי.

ויש כאן עוד אחד לסיום.

הייתי בעולם הבא פעמיים וחזרתי לחיים,

זה כבר יש לו כרטיס מנוי כנראה.

זה פחות או יותר המצב.

על פי זה עומדי המדע, לא זה, יש עשרות אלפים של מקרים דומים וזהים,

שהיום רואים הפסיכיאטרים, המדענים, כל מי שמטפל בנושא הזה מכל זווית שהיא מגיעה למסקנה אחת,

יש חיים לאחר המוות ואין המוות חידלון.

סיאנסים,

שוב פעם, אפשרות של לעלות ולשמות, דבר ידוע, גופות אותרו ונקבלו במלחמת יום כיפור בששת הימים, עד סיאנסים לבריטניה בשם אנה טוויג,

שורה לארץ ככה זוהרו, גופות אותרו ונקבלו.

אני בעצמי, יש לי גם כן ראיות ועובדות על הדברים האלה,

אבל לא אאריך.

בהתנוע זה אפשר היום להחזיר אחורה אדם גם לפני היותו עובר,

הוא מספר דברים שקרו לו בעבר, זאת אומרת, לפני שנולד ולעד.

זה מורה שהיה בגלגול לפני שהגיע לעולם הזה.

יש פה עוד דבר אחד, זה גלגול נשמות פשוט, שאדם מגיע לעולם

פעם ראשונה, כמו שאומרים, לפי דעתו,

והוא מגיע לאיזשהו מקום,

והוא פתאום מכיר את המקום, על פי שברור לו שמעולם לא היה כאן.

או שהוא נזכר במקרים שלא היו בגלגולו זה.

וזה נראה במעוד כתבה שהתפרסמה לא מזמן בעיתון.

מי זוכר כיצד נרצחתי בשעה 5.45,

התפרצל ב-1 במאי 1990. ב-28 באוגוסט 1983,

בשעה 5.45,

נורה ונהרג סוריה שוורמה, תושב העיר אגרה בהודו.

הכדור פגע ברקתו והרגו בו במקום.

הרוצח נמלג.

ארבעה חודשים מאוחר יותר נולד פיתוסים אבו בעיר אגרה.

כאשר מלכו לטיטוסים שש שנים, הוא סיפר להוריו.

בגלגול הקודם שלי הייתה לי חנות למכשירי רדיו.

אני זוכר כיצד נרצחתי בשעה 5.45 אחר הצהריים.

הייתי בדרכי מהעבודה לביתי.

לפתע פתחו עליי שני גברים באש מקנחים שהיו בידיהם.

כדור אחד פגע בראשי,

היה זה איש העסקים,

סדיק יהודיאן,

שרצח אותי.

הפראפסיכולוג המפורסם ביותר של הודו, דוקטור צ'טדה,

בדק את הילד ולאחר מכן הורה להוציא את עצמותיו של הסוחר שנרצח מן הקבר ולבדוק אותה.

בגולגולתו של הנרצח נמצאו שני חורים.

החור שדרכו חדר הכדור כסנטימטר אחד מעל לרקה הימנית

וחור היציאה בצד השמאלי של הגולגולת במקום שבו הייתה האוזן.

בצילומי רנטגן שנעשו לילד

נמצא חריץ עמוק בגולגולתו סמוך לרקתו הימנית

ובליטה ליד אוזנו השמאלית.

פרופסור צ'טדה הפגיש את הילד עם אלמנת הסוחר שנרצח.

טיטו סיפר לה על פיקניק כשהיא בעלה עשוי יחדיו,

ושבמהלבו נתן לבעל בונבוניירה גדולה.

הפיקניק היה אירוע שעל אודותם ידעו רק הבעל ואשתו,

רק השניים השתתפו בו והם לא סיפרו עליו לאיש.

והמוזר מכול,

משטרת פגריו עצרה על סמך עדותו של הילד את הסוחר יהודי המחקרה אותו,

לאחר זמן קצר הוא נשבר והודה ברצח.

חוזר ילד לעולם,

מזהה את רוצחו מהגלגול הקודם,

והרוצח מודה ברציחה של אותו אדם.

זה אחד מהמקרים, יש כאלה רבבות לאין מספר.

זאת אומרת,

היום החומר שנמצא בנושאים האלה מוכיח חד משמעית,

העולם הזה אינו סוף אלא תחילת דרך.

כן,

מי שיש לו שאלה, בבקשה.

כל כתוב על הלוי,

הלויינו,

מה אנחנו עושים? שהכל נהיו ללמוד.

כמה התמוצצויות.

כן.

רגע, היה יהודי העיר, רצתה? היה עוד... בינתיים אנחנו אמרנו את זה, מה משהו שהעולם החרדי הוא הרבה יותר טוב ומאושר וכיף טוב ונעים ומכוחד יום.

הייתה עוד רוצה להגיע לקטע הזה, אני מאמינה בזה,

אבל נשואה ליישוב מיליוני שגם מאמין בזה, גם מאמין בזה,

הוא בתוך תהילת דוק, וזה לא חושב שבת האוויר ילד,

התאפשרו לגבי הטלוויזיה ומאלצות הים.

אז יש לי מיקוח על הקטע הזה. איפה אפשר לפגוש משפחה במהלך השישי שבת, ובאמת לראות אין משפחה עם הבעיל הזה, נוכל להעביר את השישי שבת כשהזיקורת יום, כשה...

שאלה תכליתית.

תכל'ס, איך אני מתכוונת? תכל'ס,

כמו בבנק במזרח.

אם הייתי,

אם הייתי רווחה כדומה, אין בעיה,

אני אחראי לסדר לה בלי נדר שבת במשפחה חרדית ובמשפחתך,

בשביל שתרגיש...

לא נעימי להיות נטל. אין אפשרות אחרת להכיר מקרוב.

יש אצלנו נער אחים. לא. היא רוצה משפחה חרדית לראות כיצד היא מנהלת אורח חיים בשבת.

בסדר, בסדר.

אני רק רוצה להגיד לך דבר אחד,

שמשפחות מרובות ילדים,

מארחות משפחות,

גם אם הן אפילו מרובות ילדים,

ועושים את זה בסיטונות בבני ברק.

אז זהו, אני יכולה לפסוק, כן, בטח, אני רוצה להגיד,

לא,

זה לא קצת ממנו.

לא, לא, לא. אז יש עצה אחרת,

יש עצה נוספת.

פשוט מאוד, בשבועות עוד מעט יש סמינר,

של חמישה ימים במלון נוף ערד.

שמה,

במשך חמישה ימים אתם יושבים ככה, ויושבים מרצים ומדענים ופרופסורים ורבנים ושועלים ומבררים ומתווכחים,

ואחרי זה רואים את כל הדברים כמו על מגש.

עכשיו, מחבר לזה עושים שבת אחת ביחד כולה,

ומדובר במשפחות של אילונים כולן.

זו השבת הראשונה בדרך כלל שהם שומרים בחיים שלהם, ופתאום מתבהר

שלא נזקקו לסיגריות,

לא זכרו חמישה ימים שיש טלוויזיה,

הילדים לא שיחקו בקשקשתא,

והכול בסדר ונפלא, ולא עוד,

אלא שיש מדריכי נוער שם

שממלאים את הילדים בתעסוקה דתית,

והילדים משתלמים היטב,

אף על פי שהם לא מכירים את הנושא מהעולם,

ובסוף הסימפוזיון, בסוף הסמינר,

הילדים החילונים עושים הצגת דתית.

שהרבה הורים שרואים את הילדים שלהם במצב זה, מזילים דמעות אין-סוף.

זאת חוויה של מעמד הד סיני זוטא.

תזמיני אותו לבית מלון על חשבונך,

תראה את הטבונות.

זה גם בתשלומים כזון מאוד.

דומה לי שזה 460 שקל בלבד למוכר חמישה ימים פנסיון מלא,

שמטפיות,

קייטנות לילדים בפשר כל הימים, את לא צריכה לדאוג לילדים בכלל. מאכילים, משקיעים, ומשכימים אותם,

ואת בנויה, את ובעליך להתדיין, לשמוח, ללמוד ולהבין.

את מקבלת ליהדות על מגש

שאם היית צריכה לנבור בספרים,

גם בתואר

שני או שלישי באוניברסיטה לא היית משיגה את תמצית הדברים במוכז,

ברור, חד וקולע,

כמו ששיכולה שם חמישה ימים תלבד.

ואם תרצי,

אם תרצי,

אז אין לי שום בעיה לסדר על משפחה כעבד נשם, ספרדיה, אשכנזית, מה ששוכרו לנו, זה שומעת.

איך הוא צריך לשנות?

כן.

בבקשה, מי שרוצה להשיב לשאלה יקשיב.

בבקשה, אדוני.

ובכן, הוא שואל שאלה.

אז מה תכלס עניין הבריאה?

אנחנו נסכם גם.

עכשיו שימו לב, רבותיי.

הקדוש ברוך הוא ישתבר את עמי שמו.

הוא טוב.

ומדרך הטוב להטיב.

טוב אשר לכל.

ומדרך הטוב להטיב.

כל טוב רוצה להטיב.

אז הקדוש ברוך הוא רוצה להטיב.

בשביל להטיב צריך שיהיו מקבלי הטבה.

אני רוצה להטיב למישהו, אני רוצה שיהיה גם מישהו.

הקדוש ברוך הוא בורא ברואים בשביל שיקבלו את ההטבה.

עכשיו אבל, להטיב למי שאינו חסר זה לא נקרא הטבה.

אם אתה שבע,

ואני בא לתת לך פידה,

לא הטבתי לך ממומן.

אם היית רעק והבאתי לך אפילו חצי פידה, הטבתי לך.

מה פירוש שהאדם ירגיש את התורה כשהוא חסר אותה?

זה נקרא שהטבת לו.

כדי שהאדם יקבל את התורה של הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא בורא אותו, חסר.

מה חסר?

את ההטבה.

וברגע שהוא מקבל את השלמת עשרונות, טוב לו.

אבל לתת טובה

כשהיא לא שלמה מכל הצדדים, זה אינה נקרא טובה.

אם הייתי עושה לך טובה, נותן לך הלוואה,

אבל בפנים זעופות,

טובתך לא הייתה שלמה.

היית מגיש שיש בזה דוח.

הקדוש ברוך הוא, אם ייתן לנו את הטובה,

את מילוי החסרון כל פעם,

ייתן לנו אותו בלי שאנחנו נעשה משהו.

כדי שנהיה ראויים לקבל אותו,

יהיה לנו בושת פנים לקבל את הדבר הזה. זה נקרא אוכל חינם.

אז הקדוש ברוך הוא נותן לנו מערכת

שבה נהיה זכאים לקבל את הטובה ולהרגיש טוב.

איך להרגיש טוב? מגיע לי.

עשיתי משהו שמגיע לי. אני ראוי עכשיו לקבל את הטובה.

מערכת החוקים הזאת, זוהי התורה הקדושה,

שהקדוש ברוך הוא נתן אותה,

ובא הוא אומר, אתה רואה?

אני אגיד לך כמה טובה אני מוכן לתת לך,

ואתה כמה שתרצה תוכל להשיג.

מה עליך לעשות? תקיים את הציוויים האלה והאלה,

תקבל שכר כמו שכתוב.

אם אתה לא תקיים את הציוויים האלה, אתה גורע מעצמך. זאת אומרת, אתה נהיה עוד יותר חסר.

אתה מחסיר מן הטובה ואתה מתחסר בעצמך.

עכשיו, בשביל שתוכל לבחור,

ולא תהיה מוכרח רובות,

הקדוש ברוך הוא נתן לך את הבחירה, מה שדנו קודם.

ואז בהיותך שליט לבחור בדבר הטוב,

הינך ראוי לקבל בזכות

את הטובה שהשם רוצה לעתים לך.

ועיקר הטובה שהקדוש ברוך הוא רוצה לצאת בך אינה בעולם החולף הזה.

עיקר הטובה זה כאשר נשמתך תתנתק ותחזור לסוף מחצבתו בעולם העליון,

תקבל את העינוגים והעידונים הרוחניים הגבוהים שיש בעולמות העליונים.

כל ההנאות של העולם הזה מסתכמות ברגעים,

ויש להם קץ וגבול.

דבש זה מאכל טוב, צעים, נכון?

אבל דבש אתה צריך להאמין,

אם תאכל הרבה תקי, כמו שאמר שלמה מלך השלום.

דבש מצאתה אכל דייקה פן תסבע וכאותו.

לכל דבר טוב וכל הנאה ישקעו חמש דקות, עשר דקות, שעה,

ואחרי זה אתה כבר לא יכול.

אתה רוצה לאכול עוגת גבינה, אתה תאם לה יותר פיסים נוספים, אתה כבר חנילה פולט את זה. אתה לא יכול.

תאכל דבר קבוע אותו דבר, יימאס לך.

בעניין הגשמי התאוות צריכות להיות מתחלפות,

יש להן קץ וזמן,

וגמלנו.

אבל ברוחני אתה יכול כל הזמן לסבול ולסבול. חוכמה לדוגמה.

אדם יכול עשרות ומאות שנים, היו הולכים לא לעסוק בחוכמה ולא לסבוע.

למה?

כי זה דבר רוחני.

מוזיקה, אדם יכול לשמוע בלי סוף. למה?

כיוון שזה דבר רוחני.

ריח, אדם נהנה.

כמה שלך ניתן לו הרוחות לסבול, כיוון שזה רוחני.

אבל דבר גשמי יש לו קץ ויש לו תכלה.

בואו תראה עכשיו את ההפרש.

רבנו סעדיה גאון,

זכר צדיק וקדוש ברוך הוא, אחד מהגאונים לפני כאלף שנה,

כותב לספר,

הוא אומר ככה,

מה עם ההנאות שהאדם מחפש בעולם הזה? מה עם?

הוא מחפש מה אכל טוב,

ריח טוב,

בגד טוב,

אישה טובה או גבר טוב.

אבל אלה הנאות האדם מחייב בדרך כלל.

אז בואו ניקח מאכל טוב.

מאכל טוב,

דבש טעים,

מזין, מבריא, מפרה, מרענן,

ויטמין די,

דבש מלכות עוד יותר טוב,

מה חסר? דבש, מאכל מלכים.

ממה עשוי הדבש, אומר לנו הרבנו סעדיה גאון, מאיפה אתה משיג את ההנאה הזאת?

הדבש מיוצן על ידי בריית חוטה בעולמו של הקדוש ברוך הוא.

זוהי הדבורה.

ומניין יוצא הדבש בדבורה במקום פחות ומאוס.

זהו הכי שמקיאה הדבורה החוצה.

היא מוצצת את הצוף,

עושה מה שעושה בתהליך הפנימי שלה ומקיאה אותו החוצה.

דבש שאנחנו אוכלים זה כי של דבורים.

עכשיו, יש כאלה שהם אניני דען והם לא אוהבים כי של דבורים,

הם רוצים כי של מלכות,

והם נוסעים במקומות מרוחקים כדי להשיג אותו.

עכשיו, רלח טוב,

כולם אוהבים, נשים משקיעות הון עדק בזמן רב כדי להריח ולכרח בכל הפרפומריות להשיג את הבשמים.

מניין הם באים, אומר רבנו סעדיה גאון, זר צדיק בגלל הדבר העם,

הוא אומר,

רוב הבשמים הטובים,

הם באים מזיעתן של חיות.

אתם שמעתם לדוגמה על

הקוסם הנקרא מוסק,

מוסק, אווה, קונים אותו ביוקר.

זה מזיעה של חיות.

מריצים חיות,

ומקצף הזיעה שהן בורטות,

זה ניגר לתוך טלאים,

מערבבים את זה עם כל מיני צמחים,

חמרים ושמרים,

ואתה

נמלא את עצמך בזיעה של חיות.

המור,

המור זה כריש דם ועורפה של מהימה,

שברגע שמשבשים אותו, הוא מיטיב את הריח הנפלא הזה, נקרא מור. אבל זה דם קרוש של מהימה.

וכן עוד הייתה דרך, תיגשו לפרפומריות,

נשאלו, תתעניינו, תראו שהדברים אכן כך.

אז הנה שוב פעם, מאיפה זה בא? הריח הגושם הזה ממקום פחות ומלכלוך.

והאדם בשבילו זה הנאה הגדולה ביותר.

עכשיו בגדים,

בגד משי, בגד משי,

כמה נעים, כמה יפה, כמה מרחיב, מאיפה הוא בא?

מפרי השפלה ועולמו של הקדוש ברוך הוא,

מתולעת המשק,

ומאחד מייצר את התולעת, את המשי,

שוב פעם, זה קי שהיא מקיאה אותו ונוצר החוט, חוט משי.

ולוקחים חוטי משי רבים ושוזרים אותם ביחד,

וניהל לך ארים בגד משי.

תראה עד כעת

מה יש לנו.

אתה אוכל קי,

מרסס זיער

ומתלבש בקי של שולחים.

אתה יוצא לבילוי עם האישה הנאה או עם הגבר הנאה.

והטעבה והנאה של גבר ואישה שלא נפרד גם היא מהמקומות הפחותים בתרופו של האדם שמשמשים לדברים פחותים ביותר.

זה כל הנאות שלנו.

על זה עובדים שמונה שעות עם שעות נוספות.

על זה רצים בקצה עולם אל קצהו.

אומר רבינו סעדיה גאון,

אם כל הנאת העולם הזה מסתכנת בדברים כאלה, למה?

הקדוש ברוך הוא נתן לנו להתבונן

עם הנאות העולם הזה, הם מהדברים הפחותים האלה.

כשאני אתן לכם שכרכם מושלם,

אני, ולא על ידי מלאך, ולא על ידי בליעד,

יש לכם הבנה איזה סוג של עושר מטופח.

עושר שאין לו גבול, עושר שאינו מוגבל,

עושר רוחני מצחי.

זה התכלית בתמצית מה שרצה הבורא.

שורה אחרונה, נבראנו לקבל הטבה,

האמינו שבשמיים.

אנחנו בעולם של ניסיון לעמוד במערב את החוקים שהוא נתן.

ברגע שאנחנו מקיימים אותה,

אנחנו יוצאים שלמים בדעותינו ובמעשינו,

אנחנו מגיעים לעולם העליון לקבל ספרנו מוצלח.

אין לך הנאה ועונג יותר גדול מזה.

זה מה שאמרנו חכמים,

שצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים בגזי בשכינה.

זה ההוסחת האדיר והעליון שהנשמה שלנו עתידה לקבל בהתיבנו את דרכנו.

וזה האדם צריך לשאול,

לשם קו הוא קיבל דעת ותמונה.

האדם לא קיבל שכל בשביל לנבור פסח באשפה להשיג לו טרף לביתו.

לא לשם כך נברא האדם.

שאם נברא האדם לצורך זה,

הבהמה עטיפה ממנו,

משום שהחתון משיג את מאכלו ונקל.

אין לו בעיות של מעם,

לא מסך רצה, כל פח זבל פתוח,

יש בו הרבה מה לעבוד.

אתה ראית חתון שצריך להתלבש לפי צו האופנה?

אין לו בעיה.

ראית חתון שעושה פנים ואבו עגלה?

אין לו בעיה.

ראית חתון שיש לו קשיים להתקבל לאוניברסיטה?

אין לו בעיה, הדלת פתוחה, הוא נכנס חופשי.

ראית חתון רודף אחר הפרופסור? לא ראית, אבל פרופסור אחרי חתון? כן ראית.

יש חתולים מיוחסים שקונים אותם בכסף מלא ושמים אותם בבית, אלא חתולים ומשפחת שיאם?

אתה מכיר אותם?

בהון עדק מכניסים אותם לתוך הפער.

קרב להיות בדורנו, אתה יודע איזה מדרגה?

היום קרב הון מיוחד,

יש לו מאכל מיוחד, דוג לי,

נעוג לי, אתה רואה משאיות,

סופרמרקטים מלאים על המדפים, מאכל תזונתי וכלבים.

יש להם חוץ מכבודכם שירותים.

בשדרות דורדור ובתל אביב, ציבוריים, לא תמצא לגברים, לנשים, לכלבים כן.

ספרים וספריות יש להם.

מה אין להם?

הכל יש להם.

יש בוטיק אפילו, בוטיק הכלב זה טיזיקור.

ועל זה מספר הרב אלבז, שהוא יקיע מיהדך ימים,

אומר שפעם אחת, אישה אחת, הוא נמצא לבוטיק הכלב,

אז הגיעה לשם, אמרה לו למעלה, עדות שם,

אמרה לו, תשמע, יש לי כלב פודל,

כלב פודל נחמד מאוד, מטומטם, מטומטם, שחרחר ככה,

ואני רוצה לקנות לו איזה בגד גוף.

הוציא לה מעמדיו כמה בגדים עם מספרים, עם דוגמאות, עם צבעים.

אמרה, זה לא מתאים לו, זה לא הולם אותו, זה יהיה צר עליו,

בגד לא כל כך, זה סטרס, זה לא מקביסה, לא טוב,

נקרה, נקרה, שקעה אותו, שעה שלמה,

עומד לו, לא זה, זה לא יתאים לי.

אמר לה גברת מסלעית,

יש לך כלב בכלל?

אמרה לו, אתה לא מתבייש?

ודאי שיש לי כלב, אני כבר שעה מחפשת לו פה בגיל.

אומר גברת, זה לא יכול להימשך כאן, תעשי לי טובה.

תמיד הכלב לכאן, נמדוד לו על המקום.

אמרה לו, אוי, איזה שוטה אתה, אני רוצה לעשות לו הלכאה.

היא רוצה לעשות לו הלכאה.

היום כלב, רבותיי, עם מצב טוב, הלא כתוב מפורש בהגברה.

שני הדור כבנה את אלה.

איזה כיף להיות צב, אתם יודעים?

צב, צב חי שלוש מאות שנה. בטח, לא בוער לו, לא בוער לו, לאבשים האם.

חוץ מזה אין לו בעיה, אפילו צב רוסי, צב רוסי גם אין לו בעיה.

אין לו בעיה של דיור, שהוא בא לכאן.

לא צריך להשכיר לו דירות.

הוא והבית שלו גדל ביחד.

זה גם בית קברות שלו.

סודר, צער, איזה טענו.

ואנחנו נבראים,

מוגבלים, לא יודעים כלום, צריכים ללמוד, ודאגות, וצרות, ויסורים, של מה?

אבל זה הכל נטולה. בשביל מה?

אתה שים חתול, גור,

גור של חתולים,

וכל בו שלום למעלה על המעכה, שלושה חודשים.

לא שלושה חודשים.

קח גור בן שבוע,

שים אותו למעלה,

תן לו ללכת על המעכה, הוא יגיע עד לסוף והוא יחזור אחורה.

הוא לא ייפול.

שים תינוק בן חצי שנה, שמה? טווח ראש למטה.

למה? אבל זה יש לו שיחה, גם זה אין לו.

לא.

עזוב.

אנחנו צריכים לפתח בסדר, אנחנו צריכים ללמוד.

הם נבראו מוכנים לעולם.

בטבע שלהם הם יודעים מה הסכנה.

החתול יודע שהבעת שלו עכבה,

על פי שלא טעם אחת לניסיון.

הוא יודע כך. כל אחד מהאם יודע בדיוק מה התכנית שלו. למה? כי זה בטבעון יותר חשוב.

אנחנו נבראנו לעמוד בניסיון, לכן יש לנו הבינה, השכל.

אז אם נתנו לנו סגל, מה אנחנו עושים?

מחפשים רק את מה שמוכן ומזומן לחיות,

יוצא שאנחנו גרועים לחיות.

על זה אמר יושבי הנביא,

ידע שור קרוניו בחמור אבוס בעליו,

ישראל לא ידע עמינו את בונן של מאמץ קומבינה כזו ותפלאה.

האמנת? צריך להכיר את בוראנו עם הזרד שלנו ולעמוד על זה.

כן, מה השאלה?

כן, בואו נאמר.

היא שואבת שאלה מיוחדת.

אדם שהיה ניצול שואה ובגלל זה הוא נהיה חילוני,

לפני כמה ימים הוא נפטר וטרף את תגובתו למדע,

מה יהיה איתו?

ובכן, אני לא מבין אם הוא היה ניצול שואה, למה הוא נהיה חילוני?

והיה אצלנו להיות דווקא דתי.

מדוע?

היה לי מקרה כזה בחיים,

זאת אומרת, עם האד ניצול שואה שהיה בחיים.

והוא אמר, תשמע,

אותי אתה לא תשכנע.

אחרי מה שאני ראיתי, אותי לא תשכנע.

אמרתי לו, אני אשאל אותך שאלה.

תגיד לי, אם אתה היית נוסע לירושלים במכונית משפחתית,

וחס ושלום קרתה תמונת דרכים, ובני המשפחה נהרגו.

אתה ניצלת, אתה צריך להודות להשם שניצלת או לא?

אמרתי להודות.

אמרתי לו, אם כן,

כשניצלת מן השואה, אף על פי שמשפחתך נהרגה, למה אתה לא מודה להשם?

שנית,

אם אתה כועס על הקדוש ברוך הוא, מה הבעיה? אתה יכול עכשיו להצטרף למשפחה גם כן.

אתה לוקח את החיים מבורא עולם,

ובמקום להודות לו, אתה מורד בו.

תגיד, יש לי שאלה, למה זה קרה?

נו, אני מבין, מותר לשאול, אפשר לענות.

אבל לבוא ולהסיג את המסקנות, זה כמו אחד שאומר,

עד השואה האמנתי, אבל עכשיו אני בכלל לא מאמין. מה זה בכלל?

משמע שגם קודם אתה לא היית הכי מאמין,

עכשיו קיבלת את החותמת, אה, איזה כיף.

עכשיו אפשר בכלל לא להאמין.

והיהודי הזה עוד עשה את העות אחת נוספת בחייל,

דרם את תגופתו למדע.

נכון

שהוא לא יקום בתחיית המתים,

כי אם הוא לא יאמין בשם מדעי שהוא לא יקום בתחיית המתים. אבל נגיד אם הוא היה צריך לקום בתחיית המתים, נגיד שהיה מגיע לו איזושהי סיבה,

הוא גם לא היה כאן.

בגלל שתגופתו ודאי

מתפוררה לחלקים, ניסו ועד מה שניסו, זרקו את הנפח, נגמר הסיפור.

אז בגלל שאת המתים צריך לקום עם הגוף שאדם נפטר בו.

אסור לתרום גופה של שום אדם למדע. זה האחד.

תורגג שנייה, שנייה. איברים מותר חלק, לא כולם.

עכשיו, צריך להאמין דבר נוסף.

האדם הזה,

אפילו אם היה צריך להגיע לעולם האמת, לגן עדן בסוף,

בגלל סיבות כלשהן, הוא לא הגיע.

למה הוא לא הגיע?

אנחנו חושבים שכל זמן שהנגופה לא נקברה,

הנשמה לא יכולה להגיע למקום שלה בעולם העליון.

ואת זה לומדים ביהודה,

ב-12 השבטים,

שכל 40 שנה שהיו בני ישראל במדבר, עצמותיו היו מתגוללות בארון,

ונשמתו לא הגיעה לעולם העליון.

עד שמשה לבינו עליו השלום ומין עליו זכות בשמיים,

כן?

ואמר, שמע השם כל יהודה ואל חמו תביאנו בעולם העליון.

שמע השם כל יהודה שאמר, צדקה ממני באותו מעשה שהוא דמר.

בכל אופן, כל זמן שהגופה אינה מחוברת בקבר,

אי אפשר שהנשמה תגיע אל מנוחתה בעולם העליון.

ומן הסתם, נשמתו של אותו אדם מרחפת בכף הקלע לאורך שנים רבות.

ייתכן שיעשה איתו חסד בהמשך,

שיחזור בגלגול עוד פעם לעולם, יעמוד בניסיון מחדש.

אם זה שלוש פעמים, שלושה פעמים,

שאדם בא בגלגול, יכול לעבור בתור אדם,

לאחד מכן בא בטור או זומן או צומח או נבחר.

זה הדברים שיקרו על מותו אדם.

אבל אם אתה אומר את זה, שאותו בן אדם, שהגוף שלו כאילו לא מקובר,

כאילו לא מגיע לו לחצור את הית אמיתי, מה קורה עם אנשים שנפטרו למשל תוך כדי מלחמה, השתן כי התפוצץ, תעפו?

כן.

מה קורה עם אותם אנשים?

אז בדרך כלל כל אלה שהם זה, לכן חברה אקדישה ימים ולילות מחפשת את כל האיברים להשלימם.

אני השתתפתי במלחמת יום כיפור וראיתי את עבודתם הפדושה בזה,

שהם מכנסים לעולנו את כל הגופות וחלקי הגופות לתוך שקיות חמימות,

ואחר כך מביאים אותם לכמורה כפי ההלכה.

לכן לא מוותרים על שום אבל ומחפשים עד תכלית להשלים את מבנה הגוף, מה שאפשר.

ובמידה ולא,

זה במלחמת יום כיפור.

או, שוב פעם, אם זה דברים שלא ניתן להשיג, אין מה לעשות.

אם זה אשמה באדם עצמו,

זה רצון הקורה. אבל אדם שילד ויתרום את גופתו,

שיעשו כרמי את כל העולה על רוחם,

זה ודאי שאדם אחראי למעשהו, הוא ייתן את המתעסקת.

הבעל אדם שבגזירת שמיים קרה לו,

זה אחרת. אבל כל מה שיש בידינו לעזור לו, והיינו מחפר את גופתו להביאה לקבורה,

זה ועסוק.

אם כבר אנחנו מדברים, רצוי להזכיר להם שכל אלה שלא עלינו ולא עליכם ולא על דבר ישראל,

שיש להם נפלים, עוברים או דברים כאלה, צריך להביאה לקבורה גם כן,

ולא להשאירם בתוך פחי האשפה של הדוקטורים בבתי החולים.

גם אותם צריך לקבור.

אלה שנפטרים תכף לגידתם, זאת אומרת, צריך לעשות...

עוד ברית מילה, דהיינו לקרוא להם פטירה ויש לקרוא להם שם בשביל שיקומו בעזרת השם לחיית המתים אבל זה צריך להגיד פה שכבר ההזדמנות

דיברנו על הנושא הזה, כן, נדהים אותם מאוד אמיתי, אין? כן,

לנצור את לחיית המתים לא נצטרך עכשיו, כן

שאלה יפה.

אם הנשמה שלי היא הנשמה של מישהו אחר קודם,

אז איך זה שכל הזמן מתרבים אנשים בעולם?

קודם כל הנשמה שלך לא יכולה להיות נשמה של מישהו אחר קודם,

זה הנשמה שלך

בגוף אחר רק.

זה אותה נשמה, רק היא הייתה בגוף אחר, לא של מישהו אחר הנשמה.

הנשמה זה את,

בגוף אחר, רגע.

עכשיו את שואלת איך מתרבות הגופות,

אז צריך להאמין

שקודם כל לא כולם מתגלגלים,

ויש סף של נשמות שצריכות לרדת לעולם,

רק רגע,

ונשמות שבאות לעולם האמת,

ונגיד שהן לא תוקנו, דהיינו לא שתיקו את התיקון שלהן בעולם הזה,

הן נקראות נשמות שעדיין חסרות.

אז חלק הנשמה המתוקן נשאר למעלה.

החלק הבלתי-מתוקן יורד עוד פעם בגוף חדש,

ואז הוא ממשיך את התיקון בגלגול החדש,

שאם ניתנו עוד פעם לנשמה הקודמת המתוקנת לרדת, יכול להיות שהפעם הוא יהיה יותר גרוע ממה שהיה קודם, אם נשמה מתכללת את מה שהיה כבר מתוקן מנגיד.

אז לכן יש דבר שנקרא ניצוצות,

חלקי נשמות שיורדות,

ולכן הן יכולות להתרבות בפחות נספר.

את אומרת דברים גדולים ונכבדים, שכל שיש יותר גלגולים, האנשים יותר פחותים ופחות נכבדים. נכון? את צודקת.

חלקי הנשמות

הן הולכות ומתפחדות,

כמו שהאדם הראשון היה יציר כבד של הקדוש ברוך הוא, היה שיא השלמות,

ונוח אחריו, ואחר כך אמרם אבינו וכן הלאה,

ככל שהדורות הולכים,

הולכים ומתמעטים,

והאנשים הולכים ומתגמדים,

וגם הדעת,

וגם כל הדברים, בכוח הסיבולת הגופנית, הכול משתנה, הולך ויורד,

כי זה כמו נסנד של דיין.

בהתחלה חזק,

בכוס השני יותר חלש, ויותר חלש, וכן על זה הדרך.

צודקת.

השאלה היא שאם נכון נברא לנסיבת נוספת האטומים, והפחות הכול נסידה, גרוב,

בשביל זאת האדם. לא הבנתי. עוד לא. אם נכון נברא לנסיבת האטומים שלנו,

האדם נסים מבורים שם, בעולם הולכים.

שאלה יפה נוספת,

אם כל דבר נברא לנסיבה ותכלית.

מדוע בורא התברך לא ברא כמות רציגית בהתחלה? למה ברא אחד, ואחר כך עוד אחד, ואחר כך עוד אחד, ואחר כך עוד אחד?

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

נברא אדם יחידי בעולם, כדי שכל אחד מאיתנו יאמר,

כל העולם נברא בשבילי.

שלא תחשבי

שאת נבראת רק אם יהיה עוד.

לא.

השמש, הירח,

כל הבריאה משרת אותך בנפרד, בין אם יהיה עולם או לא. הכל נברא בשבילך.

אם את עושה רצון הבורא,

את נחשבת כי מקיימת את כל העולם כולו.

את עוברת על גב, את כאילו מחריבה עולם מלא.

את לא יכולה לומר,

יש פה אחריות קולקטיבית,

אני רק חלק מכולם, לא.

את אינדיבידואל שכל העולם נברא בשבילו,

ואחראי כלפי כל העולם כולו.

לכן הקדוש ברוך הוא ברא את העולם עם אדם אחד שיסחית ממנו.

סליחה, יש לך את ההצעה הזאת שמה לסמינר הזה? אני מאמין שיש פה את הטפסים לסמינר קודם כמובן.

רק שנייה,

רק שנייה, רק שנייה, רק שנייה, רק שנייה.

שנייה, רק שנייה.

למה שווה אמצע נפלגת על ישראל? אחרי ההמצאה.

כי הרבה פעמים שהיא מתפלגת ומתאימה נורא להתפלגת בתפילה.

הרבה פעמים היא שחורגת, היא חושבת על עסקים להשתלגת, והיא חושבת על דברים אחרים. איפה אתה עושה שהגיעו את זה?

בלי שום בעיה. בעסקים, כשתחשוב על התפילה, כשאתהגיע לדמלה, תחשוב על תפילה.

לא, לא, אני צוחק.

בסדר, אני אגיד לך.

למה רוב הגיעו את זה? כן, אני אגיד לך, אני אגיד לך. יש עצה אחת בדוקה וטובה, זה עדיין לא יביא ל-100% הצלחה,

אבל יותר הצלחה.

צריך להתפלל כמובן מתוך סידור, ואני מאמין שהיא עושה כן,

וצריך להסתכל על המילים שקוראים בפירוט.

בדרך כלל אדם משיג בעיניו את הכתוב.

זאת אומרת, הוא רץ כבר למילים הבאות,

והוא זוכר מה הוא קלט קודם,

אז הוא לא מסתכל על המילה. נגיד, פה כתוב שהיו מקימים להם המלכים.

אז אני כבר רואה עכשיו את כל השורה כמעט,

ואני אומר את המילים האלה, אבל אני כבר רץ בעיניים כמה מילים קדימה. לא.

כשמתפללים תקראו ככה, כשהיו, תסתכלו על המילה שהיו מקימים להם המלכים. תסתכלו על המילים,

זה כבר חייב אתכם יותר להבין את משמעות המילים שאתם אומרים.

לא יהיה 100% ביום הראשון, אם יהיה 10% גם טוב.

ברגע שאדם יורדל בזה ויכין את עצמו יותר לקראת התפילה,

יש לו סיכוי להגיע ליותר.

אבל תזכרו דבר אחד,

אפילו אם אדם לא הצליח להתכוון, והוא שואף להתכוון,

זה כבר נחשב הרבה מאוד בשמיים.

יש אונסים שקוראים לאדם,

אבל זה יבוא עם הרגל במשך הזמן עד שאדם יזכה

להגיע לתפילה אחת כמו שצריך, טובה.

והם מרגישים את זה.

מרגישים טוב מאוד מתי התפילה התקבלה. כשהאדם מתפלל לכל הנשמה. סליחה, יכול גם לגלות על מה הגעתם לזה?

איך אני הגעתי לחזרה בתשובה? כן.

אני לא יודע אם זה סיפור כל כך מוצלח,

אבל אם אתם מקשיבים, אתם מקשיבים.

אני הייתי, כמו שאמרתי, חילוני,

וישבתי פעם אחת בספרייה של הוריי.

הם היו בפית מסורתי,

ושם היו את הספרים שקיבלתי בבר מצווה, מטרה.

היה עלה בדעתי כך,

מעניין אותי סתם לראות מי היו עוד רבות משפחה קמצנים שהביאו ספרים במקום צ'יקים.

ככה עלה לי בנות.

חמצנים אחרי זה ספרים.

כן, הייתי עילותי, נו, מה לעשות? כאלה עומדים.

אז החלטתי לראות את הספרים.

וזה אני מדבר איתכם אחרי 11 שנה שלא פתחתי ספר מהספרים האלה.

אבל משכת ענש בי ספר אחד מאוד מיוחד. זה היה עם כריכה מוזהמת קצת.

והיה כתוב שם קיצור שולחן ארוך

עם מסגרת השולחן.

חשבתי, כשניגשתי לספר, שזה אומר בישול.

איך מסדרים את השולחן בקיצור ממסגרת השולחן.

פתחתי את הספר, חשבתי שאני אמצא תמונות של עוגות, ביסקוויטים, משהו.

ספר שחור לבן ככל הספרים.

טוב,

פתחתי ככה באמצע הספר,

והנה מה אני רואה.

אני רואה שכתוב שמה,

שכשאדם קם בבוקר צריך לנעול קודם נעל ימין,

ואחר כך לנעול נעל שמאל.

כשמוריד את הנעליים צריך להוריד קודם נעל שמאל,

ואחר כך נעל ימין.

כשסורך את הנעליים, סורך קודם נעל שמאל, ואחר כך נעל ימין.

מה אכפת לו זה הסופר הזה?

תגיד,

קצת אלך יחד, אמרנו, מה אתה אומר, אני נוענה להם.

לא הבנתי מה...

פתחתי עוד מוצא של דפים,

ואני מסתכל מה כתוב,

שעד חצות לילה צריך לישון על צד שמאלי,

מהחצות לילה צריך לישון על צד ימי.

אמרתי, מה זה סבב ספורל?

מה עולה פה?

אני יושב באוסטרדה עד הבוקר, לקום, להתחלם, מה עולה פה?

עוד קבוצה של תפליט בעידן יורש, כתוב כותרת, דין עניית אמן.

מסתכל,

עניית אמן.

אני הייתי הולך לבית הכנסת בשבתות המשביע לוקח אותי, אז הייתי אומר אמן.

מה זה אמן?

אף פעם לא הבנתי מה המשמעות של המילה אמן.

הייתי יודע, כשנגמרת

המנגינה, כולם אומרים אמן.

מה זה אומר אמן? לא מבין, אף פעם לא עזוב לי מה זה אמן.

שם כתוב שהאמן, הכוונה היא יאמנו דרלי האומץ,

שזה אמת מה שהוא אומר.

זה נכון, אני מסכים עם מה שהוא אומר.

ואמן זה לשט עבוד של...

ואין מלך נאמן,

לאמן פעמים צריך להתכוון כן יהיה רצון, פעמים צריך להתכוון אמת, יהיה סיפור שלם.

פתאום התחלתי להאמין משמעות של דברים שעשיתי ואף פעם לא התמוננתי בהם.

ואני מסתכל על ערך הסדר, נראה שכתוב,

שיביתי ה' לנגדי תמיד,

זה כלל גדול במעלות הצדיקים והחסידים העורכים בפני ה'

שאין הילוכו וישיבתו ותנועתו של אדם בתוך ביתו,

שיבתו והילוכו ותנועתו לפני מלך בשר ודם,

ואין דיבורו בתוך ביתו,

כדיבורו לפני מלך בשר ודם,

וכל שכן לפני מלך מלכה מלאכים הקדוש ברוך הוא,

שנאמר אם יסתתר איש במסתרים ואני לא יראה, אין לו נאום ה' הלא את כל הארץ אני מלא.

ואז זה נתפס.

אמרתי לך רגע, אני מאמין,

חינכו אותי בבית לאמונה,

אבל אף פעם לא ידעתי מה זה אומר, מה זה מחייב,

אף פעם לא הייתי בהרגשה שמישהו מסתכל עליי,

שרואים כל מה שאני עושה, פתאום הרגשת שיש מצלמה מצלמת אותך,

כתל כמרה,

מה קורה איתי?

התחלתי עוד תעיין.

זה היה בשעות הצהריים,

וזה נמשך בקריאה רצופה עד ארבע וחצי בבוקר.

הלכתי לישון, כשקמתי המשכתי,

משכתי עוד ספרים של בר מצווה וברכתי את כל אלה שנטלו לי הקמצנים

האלה ואת הספרים האלה.

הספרים האלה העזירו אותי בתשובה.

אני במשך שנה שלמה ישבתי ובלעתי ספרים,

אבל היה לי קונפליקט.

אני למדתי בצפר חילוני בתרנוטוי בתל אביב,

אני למדתי כפירה,

אני למדתי שמוצא האדם מן הקוף,

אני למדתי אבולוציה, דרמי,

אני למדתי על המורבנים,

על הגינזהורים,

מה קורה פה? עכשיו איך זה יסתדר עם התורה?

התחלתי לשבת ולקחת ספרים אלה מול אלה ולבדוק.

התחלתי לבדוק ולבדוק, ובעצם התחלתי לקרוא בעיון ושמתי לב שכל ספרי המדע,

כל אלה שחוקרו וחוקרים, מדברים רק על ספקולציות,

על השערות,

על סברות, ולא עוד,

אלא שאחת סותרת את רעודה.

ומה שאני קורא פה מתיישב לי על הדעת,

ובעצם גם אין סתירה אפילו בין הרבה מן הדברים שהמדע מתיימר להגיד, ואין לו בסיס.

ואז חקרתי וחקרתי וחקרתי, והגעתי למסקנה הברורה שאין לה שום הזמה והכחשה שתורת ישראל אמת.

אני מצטער שבמוקדש אחד אי אפשר את הכול להגיד,

אבל יש קלטות שמ-24 במספר, פלוס קלטות בדאו שיוצאות כעת,

שיכולות להשלים לכם את כל התמונה,

הוכחות לתורה שיאמת,

נבואות שהתגשמו במשך כל הדורות.

מלחמת המפרץ, אמרנו אותה מראש.

מה יקרה עוד מעט? אמרנו מראש.

הכל עם סימוכים מנלמיים כתובים כבר מראש.

כשאתה עומד

מול דבר מוחלק, אבסולוטי כזה,

שבמשך שלושת אלפים שלוש מאות שנה מאז היווצרותו של העם היהודי לא היה אדם בעולם שהיה יכול לערער דבר אחד מכל דברי התורה הקדושה,

והעם היהודי זו עדות הנאמנה לאמיתות התורה,

עם שנרדף כל ימי חלדו,

מאף אומה בעולם לא מצליחה רק בגלל הבטחה אלוקית,

לא מאספים ולא כערקים לחלותם להפר בריתי איתם.

זו עדות ניצחת שהעם היהודי הוא עם ששייך לבורא עולם ואנחנו בניו והוא שומר עלינו מכל משמר.

ואתם, דונלדטי, היושבים כאן, זכיתם לעמוד אחת מן החוויות שהעם היהודי אורגן בהן בניסים של מלחמת המפרץ.

כש-39 טילים נפלו כאן,

וברוך השם, במעט מן המעט נזער של הרוגים,

אחד בלבד.

וכשנפל רק טיל אחד אצל האמריקאים, טיל אחד שכן נחת,

28 הרוגים, 40 נעדרים ו-100 פצועים.

והטילים עכשיו שנפלו לפני שבוע, שבוע וחצי אצל הכורדים,

מראים כמה ניסים היו לנו כאן,

שכל טיל הורג אצלם בין 300 ל-500 איש.

אני רק רוצה להגיד לכם דבר אחד,

במלחמה זו האחרונה, למי שלא יודע,

במערך ההגנה האזרחי, אגב,

יש צוותות של חברה קדישא שהיו ערוכים להרוגים,

וכל צוות כזה היה מצויד

ב-500 ארונות מתים על כל טיל סקאט.

זה מה שהיה צפוי לנו.

ורק הניסים והנפלאות שעשה איתנו הקדוש ברוך הוא, הצילו אותנו שוב פעם במסורת מופלאה של שמירה מעולה,

של הנה בריונות ולא ישן שומר ישראל.

הנה אנחנו עדיין כאן,

יש בינינו כאלה שצמאים, מבולבלים, מחפשים ותוהים.

אבל היהדות היא בקרבת מקום.

אפשר לגשת, לתפוס ספרים,

ללמוד, להתבונן, לחשוב,

לשכוח רגע מעבר,

לבדוק הכול מחדש,

ומייד מגיעים למסקנה,

זוהי האמת הברורה, המוחלטת, היחידה.

זו רק מסתייגה, פעם ראשונה. אני רוצה להגיד, השלושים ותשע טילים נפלו הרבה יותר,

אך באזעקה הראשונה ישלחו מירב 32. תודה.

אני יודעת ממקור צבאי מוסמך, קליבורים גדולים.

יכול להיות שהרבה התפוצצו באוויר, הרבה נפלו בשטחים פתוחים, שאף אחד לא יודע, בגלל זה לא דיווחו בשביל לא ללחיץ את האוכלוסייה.

הרבה נפלו בגבול הירדני, הצאר הירדני, אבל הם לא היו 39. אוקיי,

אז את מגדילה את הנס עוד יותר. לא, עד שזה נס לספק, אמר המשרד נטע, אבל אני רוצה לתת לו הרבה יותר. בואי אני אגיד לה, 39 דיווחו,

ניפור האנשים הרגישו וראו בכל. בואי אני אגיד לך יותר מזה. אבל הרבה צהל הסתיר. הודיעו על 11,000 דירות שנפגעו.

פירוש הדבר שבממוצע בכל דירה זה ארבע נפשות.

זאת אומרת שבין 40 ל-50,000 נסים פרטיים היו.

אתם מבינים איזה נס זה?

זאת אומרת, אדם צריך להעים. אבל יש עוד כאלה שרוצים לשאול,

היה נס או לא היה נס?

הם מחפשים את התשובה,

לא היה נס.

ששיבו להמשיך להיות בהפקרות,

בלי להכיר בבוראי דבריו.

הוא שואל שאלה נפלאה.

השאלה היא,

האם יכול להיות צדיק

ללאו תפקדתי,

אלא צדיק חילוני?

יכול להיות.

אבל צדיק בעיניו.

בעיניו.

את הכללותות הצדיק

קובע הקורא שברא את האדם.

אם הוא הולך בצדק וביושר לפי הקריטריונים שהשם קבע, לא לפי מה שאנחנו קובעים.

לכל אחד יש יושר אישי,

צדק שלו.

תשמע הרבה מה החברה אומרים, זו האמת שלי.

מה הפירוש זו האמת שלך?

זה יש לו אמת אחרת וזו אמת אחרת. אין דבר כזה, אמת זה רק האד.

לא יכול להיות זה שתיים ועוד שתיים, שתי תוצאות. רק אמת האד.

אם האמת שלך נכונה, אז שאלה הוא שקרית, ואם שלא נכונה, אז שלך שקרית, יש לה קמת העם.

יכולות להיות שתיים

שהם אותו דבר, אבל למה כי זו אותה אמת?

אבל אין דבר כזה צדיק במושגים של חילוני. כן, יש. אני אגיד לך מה זה צדיק חילוני.

לא גונן,

לא רוצח,

בחור טוב,

עושה גביון אסדי, נותן צדקה,

מסייע לחולים,

תומך בישומים,

עוזר ללבנות, כל הכבוד.

אין בעיה, מיתות יפות, אין מה עליהן.

כן, אבל זה עדיין רחוק והרחק הרחק מתחבק יש את מן האמת.

למה כל גוי כמעט מצוי, הוא כזה.

והצדיקים הגויים,

במירכאות, יותר צדיקים מאיתנו.

פעם ראיתי בטלוויזיה, בהיותי עילוני,

את התוכנית מצלמה נסתרת.

אז הרגעו באנגליה,

מה זה נקרא אנגלית טיפוסית?

אז זה הוא אחד,

שהוא מהטלוויזיה,

ניגש לסתם אחד אנגלי שעובר ברחוב,

ואומר לו, סליחה, אתה יכול לתת לי אולי עט לכתוב?

אז הוא אומר לו, בבקשה, מוציא לו עט.

הוא אומר לו, סליחה, עוד דבר אחד, אין לי ער, יש לך נייר אולי לתת לי לכתוב?

‫אומר לו, אין לי איפה לכתוב, ‫אולי אתה מוכן להתכופף, ‫אני אכתוב על גמך?

‫הוא מתכופף? כותב לו על הקו.

‫אומר לו, תזוז לכיוון השמש, ‫הרציתי לדבר ככה וכותב. ‫בקיצור,

‫משעמד אותו שעיבוד גמור,

‫באו במסירות, בניחום דם, מסתובב.

‫אם זה היה ישראלי,

‫אולי אתה מבקש ערב.

‫היה עומד לך, אתה מבין? ‫לך תעמוד, מה קרה? ‫בוא נותן לך ספירה, ‫היית מעזב, יש בנו להתכופף, ‫לכתוב עליו.

‫והוא עוד בסוף, אחרי הכול, ‫אומר לו, יש לו מעטבה, אז בואו.

‫למקד מתגמרה.

‫אז יש גויים שהם בסדר, ‫צדיקים במלחמות.

‫ממא תרזה, קיבלה פרוס נובל ‫על היותה הומאנית, גויה.

‫מה פועלה? להיות צדיק כזה?

‫אין שום בעיה.

‫להיות צדיק כמו שאנחנו אומרים, ‫כמו שאתה לא אומר,

‫זה הרבה יותר קשה.

‫זה הרבה יותר קשה.

‫ואהבת לרעכה כמוך,

‫זה רק מצווה אחת עשרה. רק אחת.

‫היא קשה מאוד,

‫אבל זה רק אחת.

‫אתה יודע מה הכוח שלנו?

‫להיות צדיק זה להודות ולהכיר טובה ‫למי שנותן לך חיות כל רגע.

‫אתה יודע כמה שווה נשימה אחת שלך?

‫אני רק אתן לך דוגמה.

‫אם היית חס ושלום,

‫מגיע למצב של עיוורון, חלילה,

‫והיית צריך לעמוד ניתוח בארצות הברית, ‫להגיד, שעולה 40 אלף דולר,

‫היית מוכן לשלם ארבעים אלף דולר בשיטה ראש?

‫מוכן.

‫אני שואל אותך שאלה.

‫האם אתה חושב שהקדוש ברוך הוא הגזים ‫בשעה שמפגש ממך, ‫כשאתה קם בבוקר לברך,

‫ברוך אתה השם אלוקינו ברוך העולם ‫פוקח עבריים,

‫על עשרים וארבע שעות של רגיעה חינם?

‫זה מוגזם?

‫כן. במקום אלפחים אלף דולר?

‫-24 שעות שלי, בלי ניתוח, ‫בלי כאבים, בלי צרות, בלי ארומתו.

‫לא מוכנים.

‫אתה שותה מים.

‫מה הבעיה של חוברי המצוות?

‫המצוות הם לא קשורים, ‫אבל צריך להחליט וחוזרים לדרך. ‫צריך לברר, להחליט ולצאת לדרך, ‫אבל אתה תראה שיהיה יותר מושלם, ‫יותר אושר ויותר שלם מהעצור הזה.

‫אני מודה לכם, ועד להגשת דבריו.

‫-מה הבעיה?

יהודי יקר, יהודייה יקרה,

‫הוצגה בפניכם טעימה מתורתנו הקדושה.

‫אם ברצונכם להמשיך לבדוק ולאמת את האמונה,

‫הנכם מוזמנים להגיע למשרדי שופר,

רחוב מתתיהו 10 בני ברק,

‫או לטלפן ל-03-677779 וגם לפקסס ל-03-5743073.

כתובתנו באינטרנט,

www.sopar.net.

ברשותנו מלאי קלטות וידאו, אודיו ודיסקים למחשב בכל הנושאים.

כל אדם המעיד על עצמו כאדם של אמת,

מחובתו לבדוק כדי שבחירתו בחיים תהיה אובייקטיבית.