הרב אבנר עוזרי

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אנחנו במסגת שבת דף כח עמוד ב',

הגענו לשורה השנייה בסוף העמוד,

אבל קודם שנמשיך

נחזור שוב בקצרה על מה שלמדנו בשיעור האחרון.

המשנה הביאה מחלוקת לגבי אם אדם לקח פתילה את הבגד,

כלומר לקחת אחד בגד ועושה ממנה פתילה

על ידי שקיפל אותה,

דיקק אותה,

שתהיה ראויה לפתילה לנר.

מדקדקת המשנה ואומרת אם הוא קיפל ולא הבהב,

היינו לא חרך את זה באש,

אז יש מחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבא אם אפשר להדליק בה לנר שבת או לא.

לפי רבי אליעזר אין מדליקין בה,

לפי רבי עקיבא מדליקין בה.

יש גם מחלוקת נוספת לגבי טומאה וטהרה,

האם מקבלת היא טומאה או לא,

לדעת רבי אליעזר מקבלת טומאה,

ולדעת רבי עקיבא הטהוראי אינה מקבלת טומאה.

לגבי טומאה,

היה פשוט לגמרא הסברה

והחילוק בין

ומה בדיוק סברות המחלוקת ברבי אליעזר לרבי עקיבא.

הרי בגד

שהוא שלוש על שלוש

מצמר ופשתים,

ראוי לקבל טומאה,

שלוש על שלוש הכוונה, שלוש על שלוש אצבעות,

ואם הוא הלך וקיפל,

האם

התבטל ממנו שם בגד

ואין טומאה מכאן ואילך,

או שעדיין נשארו בחשיבותו,

שמו בגד נשאר עליו,

ולא יועיל להוציאו מאפשרות טומאה.

אז זו המחלוקת. לפי רבי אליעזר, טומאה היא.

כלומר, עדיין אפשר שיקבל טומאה,

כי הקיפול של אותו בגד

לא מבטל אותו משם בגד שבו.

מה שאין כן, לפי רבי עקיבא,

קיפול מועיל.

הקיפול עצמו מבטל ממנו שם בגד,

ואשר על כן,

אין לזה את אותה חשיבות

כמו ג' על ג', כאשר אינו מקופל.

כשהוא לא מקופל, הרי הוא עומד להיות ראוי לטלאי

לבגדי עני.

אשר על כן, זהו השיעור המינימלי

שיהיה אפשר שיקבל טומאה.

אבל מה שאין כן, כשהוא הלך וקיפל, אמר רב קיבי,

אז זה התבטל מלהיות בגד,

ואינו עומד מסתם אגם לטלאי לבגדי עני,

וממילא אין יותר אפשרות קבלת טומאה באותו בגד.

נכון מאוד. מכיוון שהלך ועשה בו

את פעולת הקיפול והוכיח במעשה שכוונתו להשתמש בזה לטורך פתילה,

ממילא אנחנו אומרים שאין כוונתו יותר להשתמש בזה בתור טלאי לבגד עני,

ממילא נתבטל מתורת קבלת טומאה, כלומר מאפשרות שיקבל טומאה.

כן?

נשאלתי ביום חמישי מה יהיה עדי ג'

ג' על ג' שכבר קיבל טומאה.

האם

בזה שהוא חותך אותו במקצת,

האם זה מבטל אותו מטומאתו?

דיברתי עם תלמיד חכם גדול אחד פה בבני ברק,

והוא עצמו לא יודע תשובה, אני ממתין לתשובה ממנו, הוא קיבל כמובן את הטלפון,

אבל בסברה אני נוטה לומר שפחות מג' על ג'

לא יהיה טומאה,

והטומאה תתבטל לגמרי.

אמנם מצאנו בכלחרש שנשבר, גם שם נאמר, נשברו תהרו,

כלומר אם יש כלחרש שקיבל טומאה כשנשבר נתהר בטומאה,

אבל עדיין יש בו

אפשרות לקבל טומאה אם השבר ראוי לשימוש כאושהו,

כאן כל האפשרות היא רק להעסקה בלבד.

שימוש של העסקה לא נקרא שימוש חשוב לגבי טומאה,

לבוא ולומר שיהיה לו חשיבות

שבכוח זה יקבל טומאה.

משום שאם נאמר

ששימוש להעסקה זה גם נחשב כשימוש,

ככל שימוש חשוב אחר,

אם כן למה מלכתחילה חז״ל נתנו את הכיוון לומר ג' על ג' אצבעות?

הלו, כלשהו מהבגד ראוי להעסקה,

אז למה תלו את זה בג' על ג'?

אלא ודאי

רואים ששימוש של

העסקה לא נקרא שימוש

שבגלל זה יקבל הבגד, הבעד הזה,

האריג הזה,

חשיבות כלשהי לגבי קבלת טומאה.

כן,

עכשיו, אז לגבי טומאה וטהרה, אמרנו מחלוקת רבי אליעזר על רבי עקיבא,

האם כשהוא קיפל את אותו בגד שהוא שלוש על שלוש,

האם מועיל לבטל אותו משם בגד שבו או לא?

אבל מה המחלוקת לגבי הדלקה?

למה לדעת רבי אליעזר אין מדליקין בו?

לדעת רבי עקיבא מדליקין?

אז זה בערוב הגמרא שמדובר

במצב מסוים,

והגמרא הקדימה לזה ארבע הקדמות.

שני הקדמות שמדובר במצב מסוים,

ושני הקדמות נוספות

שהם סוברים מבחינה הלכתית

באיזושהי דעה מסוימת, כדעות מסוימות.

זה שכל הקדמים מסוימים. בדיוק.

מבארת הגמרא כך,

התנאים שהם תנאים של מצב,

אז פירושו שמדובר פה בג' על ג' מצומצמות,

חיינו בדיוק, לא פחות ולא יותר.

ובנוסף,

מדובר פה ביום טוב שחל להיות ערב שבת.

אלה הם שני התנאים של מצב.

עכשיו, שני ההקדמות הבאות

זה תנאים הלכתיים.

כלומר, סוברים כדעת רבי יהודה שמסיקין בכלים

ואין מסיקין בשברי כלים,

ובנוסף, כעולה שהמדליק צריך שידליק ברוב היוצא.

פירושו,

לדעת רבי יהודה אפשר לקחת כלי

ולהכניסו לתנור על מנת להשיג בו

את התנור.

שני התנאים הלכו כהלכה לזה נפסקו כהלכה?

אני חושב שלא.

לגבי רבי יהודה, נדמה לי שלא.

אבל לא בדקתי.

תרשה לי, תרשה לי. תרשה לי. חבל לבזבז את הזמן על זה.

אני יכול לבדוק את זה מיד.

להגיד לך אם אכן ככה נפסקה ההלכה.

בסדר? אז תמתין דקה.

אמרנו,

מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים.

זה דעת רבי יהודה.

כן, בהלכה מובאה כלים שנשברו ביום טוב,

אין מסיקין בהם, פני שהוא נולד.

שהם נולד. נראה אם זה מוסכם על כולם.

שולחן ערוך. שולחן ערוך והרמב״ם.

כן.

שער הציון כתב שיש לעיין בזה. אני לא יודע מה בדיוק

צריך עיון בשער הציון.

אבל פשטות,

גם שולחן ערוך וגם הרמב״ם פוסקים

כדעת רבי יהודה, שאין מסיקין בשברי כלים.

כן. אז מה הפשט?

בתנאי השני.

בתנאי השני שצריך שילגבו ויוצא.

בואו נבדוק

אם אכן יש איזה...

לא. אני לא מוצא פה בינתיים.

יכול להיות שבהמשך נמצא משהו, אבל עדיין לא מצאתי.

כן. אז בכל אופן, לגבי העניין הזה של מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים,

ברור הדברים הוא כך.

כאשר לאדם יש כלי,

הכלי הזה ראוי לטלטול,

מכיוון שהוא כלי, הוא מייעד אותו לשימוש בס...

יש לו איזשהו שימוש כלשהו.

אז מאחר והוא ראוי לטלטול, מאחר ויש לו שום כלי,

אז אגב, הטלטול יכול גם להשליך אותו לתנור על מנת שישיג בו.

אבל שברי כלים אסור להשיג,

אסור לטלטל אותם.

למה אסור לטלטל אותם?

מכיוון שיש פה מצב של נולד.

הלוא עכשיו הוא שבר כלי.

מאחר שהוא שבר כלי, אז השימוש שהיה בו מקודם בבין השמשות לא ראוי יותר.

הוא לא ראוי לאותו שימוש שהיה מלכתחלה מיועד לו.

אלא מה? משהו חדש, להסקה.

זה משהו שלא היה, זה נקרא נולד.

כאשר התחדש איזשהו מצב מסוים שמכוחו אתה רוצה לבוא להתיר,

אבל הסיבה הזו לא הייתה קיימת בבין השמשות,

זה נולד.

זה נולד ביום טוב.

זה לא סופר.

לכן,

לא קשור לסופר.

לכן,

אין מסיקין בשברי כלים.

ובנוסף, גם מוסיפה הגמרא ששניהם סוברים שהמדליק צריך שידליק ברוב היוצא.

פירושו שכשאדם מדליק פתילה

בנר שבת,

לא יניח את ידיו מלהדליק, מלעסוק בהדלקת הפתילה,

אלא אם כן כבר הגיעה, האש

נתפסה ברוב הפתילה היוצאת מן השמן.

אבל אם...

זה רק מקצת, לא יהיה לא מספיק.

למה? אמרנו שתי סיבות לזה, או בגלל שחישינן

שלא יהיה אור

טוב כמו שראוי שיהיה,

רק על ידי שהוא מבחין ברוב היוצא, זאת אומרת, אחרי שהוא מדליק את הרוב היוצא,

אז יכול לשים לב אכן שהשלהבת עלתה יפה,

או בגלל שחישינן שמזה יכבה.

אם הוא יסתמך בהדלקה כלשהי ולא ימתין עד שידלק רוב היוצא,

יש לחשוש

שאולי זה יכבה אחר כך מאיזה סיבה,

ומילא כשהוא יבוא אחר כך,

כשכבר נכנס היום טוב,

או השבת,

יבוא בשבת מבית הכנסת ויראה שהפתילה, שהנר כבוי,

יבואו להדליקו

לעבירו בשבת.

אז משום מחסה שמעבירנו בשבת,

לכן אמרו, אין לך להסתמך על

הדלקה כלשהי בפתילה, אלא אתה חייב לוודא

שאכן האש נאחזה היטב

ברוב הפתילה היוצאת מן השמן.

אלה הן ארבע ההקדמות

שמחויבות

לפי רב עדה בר רבא כדי לבער את מחלוקת רבי אלעזר ורבי עקיבא.

אז מה המחלוקת אבל בפועל?

המחלוקת היא

כאן בבית שהוא לוקח את אותה פתילת הבגד,

כן? פתילת הבגד הזו, הוא הולך ומקפל אותה.

אומר רבי אליעזר, קיפול אינו מועיל.

כמו שאמרנו מקודם לכן לגבי טומאה שלדעת רבי אליעזר,

הקיפול לא מועיל לבטל אותה מתור הזווגת.

ממילא גם פה, זה עדיין יש לזה שם כלי.

כי השימוש שהיה ראוי מקודם לכן להיותו טלאי בבגדי העניים,

עדיין קיים גם אם הוא קיפל אותו.

חשיבותו ככלי לא התבטלה ממנו במה שהוא קיפל.

ממילא, אם הוא הולך ומדליק

את הפתילה הזו,

כן, שנעשית מג' על ג' מצומצמות,

אז זה הופך להיות מיד, במה שנחסר כלשהו מן הבגד, על ידי ההדלקה הראשונית,

זה הפך להיות פחות מג' על ג'.

אז איזה שם יש לזה כבר מכאן ואילך? שבר כלי.

והרי כדי להדליק את הפתילה צריך שילד יגמרה ויוצא.

אז ההמשך התעסקותו בהדלקת הפתילה על

מנת שתיאחז השלהבת ברוב היוצא נמצא שהוא אוחז בחלק שהוא נקרא שמר כלי.

לכן אין ראוי להדליק בו לנר שבת.

משום שכאשר נתבטלו,

נחסרו מליאות ג' על ג' מצומצמות,

כי הרי אמרנו שזה ג' על ג' מצומצמות,

זה בדיוק ג' על ג' אצבעות.

אז בזה שהוא הדליק ונאחז קצת מהאש בפתילה,

מיד נחסר השיעור של ג' על ג' מצומצמות.

אז זה כבר לא כלי,

זה כולם הודי.

איזה כוונה בגד, חשיבותו כבגד.

מובן?

אבל גם אם זה יותר מג' על ג' זה כבר דיברנו על זה.

זה כבר החלק שדיברנו.

הסברתי לך שהנקודה היא מלכזית.

זה עדיין נהיה של רצמית,

כי הוא גם כן בזה שהוא מהבהם אותם,

הוא גם כן... לא, אבל זה צריך לדעת,

שאם

יכול להיות מצב שידליק רוב היוצא ועדיין לא יחסר מג' על ג', אז זה בסדר.

כאן הבעיה, שכשהוא ממשיך להתעסק כדי לקיים את הדין

של הדלקה ברוב היוצא,

אז נחסר הוא משיעורו.

הבגד נחסר משיעורו,

וממילא נמצא שהוא עוסק פה בשבר כלי.

מובן.

זה כבר את הדברים.

אז אומר המליאה עזר, מאחר וקיפול אינו מועיל,

אם כן,

במה שזה מונח בשמן, עדיין שמו עליו.

יש לזה שם בגד.

כשהוא הולך ומדליק,

מיד כשנחזה השלבת במקצת מן הבתילה,

נחסר משיעורה להיות פחות מג' על ג'.

ממילא לזה שם בגד.

זה שבר כלי.

כמו כלי שנשבר,

אז זה שבר כלי ואסור להשיג בו,

כך כאן,

שכבר נחסר מליאותו בגד, כי אין בו ג' על ג' מצומזמות,

ממילא הוא כשבר כלי ואסור להשיג בו.

יבואו לקיים את הדין של עולה, להדליק ברוב היוצא,

יהיה פה בעיה.

שהרי,

שהרי,

כשאר ההתעסקות שלו בבתילה,

נמצא שהוא עוסק בשבר כלי שאסור בטלטול.

כך לפי מירה בן-אליעזר.

בסדר. אמרת שבשבר כלי, חבל, חבל, חבל, חבל. עוד פעם, זה מקרא כלי כפתילה, ובמקצת הפתילה זה גם כלי?

מה, מה, מה? הפתילה זה לא המקרא כלי? לא, הפתילה לא כלום.

עוד פעם,

הפתילה כמו שהיא פתילה,

אין בזה שום בעיה. הבעיה כאן, שהוא לקח בגד,

שהיה בו חשיבות של ג' על ג' מצומצמות,

והוא רוצה להפוך את זה להיות פתילה.

הוא הלך וקיפל.

אתה מבין? אז אם הוא היה מהבהב,

כך כמו מה ששמע במשנה,

אז מיד בעצם הייבוב כבר הפך את זה לפתילה ככל פתילה אחרת,

ומילא אין בעיה.

אבל כאן שלא היבב,

אז מתי הוא עושה את ההדלקה הראשונית?

מתי?

ביום טוב, נכון?

נמצא שביום טוב עצמו הוא הפך מכלי להיות שבר כלי.

שהרי קודם ההדלקה הראשונית זה היה ג' על ג',

שיעור שיכול לקבל טומאה.

בזה שהוא הדליק אותה,

את ההדלקה כלשהי,

כבר נחסר מג' על ג'.

מובן, ממילא הפך את זה להיות שבר כלי.

וכשהוא ממשיך להתעסק כדי לקיים את הדין של המדליק, צריך שידליק ברוב היוצא,

נמצא שמתעסק הוא בשבר כלי, וזה אסור.

מה שהתקלה לפי רבי עקיבא, שצובר קיפול מועיל.

אז מיד כשהוא קיפל את הבגד, זה כבר אין לזה שם בגד.

מערב יום טוב. מערב יום טוב הכוונה. לא מערב יום טוב.

ממילא מאחר שהוא קיבל את זה מערב יום טוב והתבטחה בתוך חשיבותו מבגד,

אז זה לא נקרא שהוא הופך להיות שבר כלי ביום טוב.

זה,

יש לזה שם פתילה כבר מקודם היום טוב.

זה פתילה.

בפתילה, מאחר והיא עומדת למצב הזה,

אין בעיה של נולד,

אין בעיה של מוקצה, מותר לו להדליק פתילה

לצורך הדלקה לנר של יום טוב, לנר של שבת, אין בעיה.

רגע, אבל איך זה רבי אליעזר?

אם הוא יטפל את זה,

וזה יותר מג' על ג'?

אז עוד פעם, בשביל זה אני חוזר ואומר,

שאם זה יותר מג' על ג'

הוא לא יטפל, על זה מטובע.

אני הבנתי את השאלה.

אם זה יותר מג' על ג',

אז תלוי אם אחר ההדלקה הראשונית

יישאר יותר מג' על ג' או לא.

יותר נכון, זה תלוי האם כשיגיע להדליק את רוב היוצא,

עדיין יישאר בו ג' על ג' או שיחסר מלהיות ג' על ג'.

אם,

כשהוא ייקח את הפתילה,

אבל שאלה אחרת,

האם זה לא נקרא לפי מצווי, הוא אומר שאם הוא מטפל את זה,

זה לא נקרא, זה עדיין נקרא בגד, זה לא נקרא סוף החדש של הפתילה.

הוא צריך להבהב.

רק אם הבהב, כן.

אם זה יותר מג' על ג'.

הוא מדמיק את זה, וזה עדיין נשאר יותר מג' על ג'.

אבל עדיין שם בגד עליו.

למה שם בגד? הוא הבהב.

אם הוא הבהב בזה...

תתבונן.

אבל אם הוא הבהב,

אתה מדבר על הבהב או הוא קיפל

בלבד.

בלבד. נו, בסדר.

נו. הוא קיפל. אז עדיין שם בגד זה היה בגד על יד. נכון. עכשיו, הוא יותר מג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג' על ג'

אין פה, לא תהיה פה הבעיה,

חושבני, שלא תהיה פה הבעיה של מוליד.

זו לא הנקודה של מוליד.

הנקודה היא נולד, פירושו התחדש פה דבר, זה דין בהלכות מוקצה.

כאשר אתה רואה דבר שלא היה מקודם, והמציאות הזו התחדשה ביום טוב עצמו בשבת,

זה נקרא נולד.

נו, גם זה התחדש, קודם זה היה בגד עכשיו נפילה. אז הסברתי, זה לא שאלה של מוליד.

אתה מבין?

אין פה בעיה של מוליד.

לא, אתה בא לדון מצד האם מותר לו להפוך את הבגד להיות מבגד להיות פחות מבגד.

כן?

יכול להיות שזה גדל של מקלקל, זה לא מוליד.

משום שקודם לכן הייתה ראויה לשימוש, ועכשיו זה פחות מכן.

זה לא גדל שעושה איזושהי פעולה,

שהיא נקראת מלאכה.

אבל כאן אנחנו מדברים מצד דין כאילו טלטול,

מוקצה.

אז התחדש שיש פה עוד דין מוקצה.

שהוא נקרא נולד.

לפי רבי יהודה יש מושג שנקרא נולד.

המוליד זה פירושו של דבר, עצם הפעולה של יצירת הדבר,

כן?

זה נקרא מוליד.

אבל נולד פירושו, זה דין במוקצה.

כאשר התחדש פה דבר אפילו לא על ידך,

אלא התחדש פה דבר שלא הייתה הסיבה הזו מקודם לכן,

בכניסת היום טוב או בכניסת השבת,

הרי זה נקרא נולד.

זה שני גדרים שונים.

זה כאילו נהיה מוקצה אחרת?

לא, לא, לא, לא, לא. אני רוצה שאתה תבין, רבי יהודה סובר

שבשביל להתיר דבר בטלטול או בשימוש,

צריך שהסיבת ההיתר תהיה קיימת כבר בבין השמשות.

בכניסת היום טוב או בכניסת השבת,

סיבת ההיתר הייתה כבר בבין השמשות.

אבל אם לא הייתה סיבת ההיתר בבין השמשות, אלא זה...

משהו שיתחדש

ביום טוב עצמו או בשבת,

זה לא מתיר לטלטל לא להשתמש בזה שימוש כלשהו.

דין של מוקצה אומר שכמו שאסור לטלטל,

כך אסור להשתמש במוקצה.

מובן?

ולזה אומר רבי יהודה, רבי יהודה בדווקא, אני מדגיש רבי יהודה,

אומר רבי יהודה, כדי שיהיה התר של טלטול או שימוש

בדבר מסוים,

צריך שסיבת ההתר לא תתחדש ביום טוב או בשבת,

אלא תהיה קיימת כבר בכניסת השבת או היום טוב.

זה לשונם של חכמים, מגודי תקיצייל לבין השמשות,

תקיצייל לכו ליומא.

פירושו אם היה סיבה מסוימת שבגלל זה היה אסור בטלטול או בשימוש

בבין השמשות,

אלא מה?

סיבת האיסור הזו התבטלה במשך השבת או היום טוב,

עדיין אסור,

כי מכיוון שהיה אסור בטלטול או בשימוש בכניסת היום טוב,

זה הקובע לגבי היתר טלטול או שימוש במוקצה,

הבין השמשות.

וזה מה שנאמר במה שאמרו חז״ל, מגודי תקיצייל לבין השמשות,

מתוך שהיה מוקצה בבין השמשות,

הוקצה לכל היום, לכל היום השבת או לכל היום טוב.

כמו שיש סיבת איסור שקיימת בערב שבת או ביום טוב, בכניסת היום טוב,

כן?

זו סיבה שגם אם היא מתבטלה אחר כך, עדיין קיים איסור.

כך שהתחדש היתר ביום שבת או ביום טוב,

אבל ההיתר הזה לא היה קיים בכניסת השבת או היום טוב.

אסור לרבי יהודה,

כי בין השמשות הוא הזמן הקובע לגבי דין טלטול או שימוש במוקצה.

זאת אומרת, אם היקים אליו דין ומתים סמות והוא הדליק את דרכויות רבי אליעזר,

אז קודם זה לא היה מוקצה,

ועכשיו הוא הופך לדיני מוקצה. בדיוק.

בדיוק.

זה גוף ממש כתוב,

מעסיקין בקהילים ואין מעסיקין בספרי קהילים.

כן,

אז זו המחלוקת,

וכך באיר רב אדם אברהם את מחלוקת רב אליעזר ורבי עקיבא.

מובן?

סתם רב אליעזר זה רב אליעזר בן אורקינוס.

הגם של מאי שרב אליעזר בן אורקינוס היה רבו של רבי עקיבא,

יכול להיות בגדר תלמיד חבר, למד ממנו תורה,

אבל בכל זאת לא נמנע מלחלוק על הבעיינין הזה.

סתם רבי אליעזר, רבי אליעזר בן שמוע.

פה נראה שזה רבי אליעזר.

אמנם כתוב...

היה תנא שקראו לו רבי אליעזר בן שמוע.

היה רבי אליעזר בעזריה, אבל זה משהו אחר.

אני אומר, כשכתוב רבי אלעזר במשנה,

סתם רבי אלעזר ורבי אלעזר ושמוע.

לא, כי חבר'ה לא מן הזמן היה, אני מכיר סיפורים על הרבי עקיבא, אני מכיר סיפורים על הרבי עקיבא, אני מכיר סיפורים על הרבי עקיבא, אני מכיר סיפורים על הרבי עקיבא, סתם, לא נורא.

אם הזמן תקבל גם סיפורם על הרבי עקיבא, או אם הזמן תקבל גם סיפורם על הרבי עקיבא, או גם בלי סיפורים, אפשר להסתדר גם בלי סיפורים.

אני, הסיפורים מובילים אותי לדעת מי זה היה הבן אדם, אבל די לי.

זה קצת להכיר אותו.

הוא היה תלמיד ראש הרבי עקיבא, כמה שזכור לי,

מרזמי אל-שמוע, כן.

אתה מבין?

אבל בעצם זה שאתה רואה את דעתו במשנה,

אז די בזה כדי שתבין שיש לו מעמד חשוב מאוד,

גם בלי שיש לך סיפורים עליו.

גם עליו בדורות איפה הוא מסודר את הדמות. כן.

הלאה.

לא, למה?

כשאתה עושה את הדמות, אחר כך כשאתה קורא את המשנה הזאת, את השמות,

אתה יותר מתחבר, אתה יודע, זה, זה, זה וזה.

טוב.

איך אומרים? דורדור ושיטותיו, דורדור מן הגב.

אני גם בלי סיפורים מסתדר.

אתה מבין? כשאני רואה סברות של האוויר, אני

חי יותר,

הדברים קרובים אליי בזה, זה מספיק לי, אני לא צריך לשמוע את הסיפורים מסביב.

אתה מבין?

כן.

הגדלות לא נמדדת לפי הסיפורים.

גם בן אדם שאין עליו סיפורים,

אבל פעמים שהוא גדול, גם בלי שצמדת עליו סיפורים.

לא, לא, זאת אומרת שאישה מתקדם ברוב. תבין, הגדלות, המושג שלנו...

הוויתרון יותר טוב, אתה זוכר את מי אמר ומה אמר ומה המחלוקת,

אתה זוכר בחירות בין, ככה וככה. בסדר.

הזעזערים בשביל שתזכור את הדברים, אבל לא מעבר.

אבל לא עומדים גדלות בצורה הזו.

כדי לאמוד גדלות צריך לדעת,

זה לא בנוי ממה שמסתכלים עליו העולם,

כן?

זה לא בנוי מזה שיש לו כל מיני סיפורי מייסלח, כמו שאומרים,

כל מיני סיפורים שמספרים מסביב.

יש כאלה שמפתחים סיפורים,

סביבם סיפורים,

ובסוף מתגלה שהכול עורבא פרח,

אתה מבין?

אבל בגמרא כשרוצה להגיד, לשבח מישהו,

אני מתחיל לספר על הסיפורים כמו רבי חנינה בן דותן. אתה מתכוון?

אתה לא מתכוון גם בגמרא, אתה מתכוון בגמרא. גם בגמרא. גם, כי כשאתה עושה גם את הפירושה, אתה בא להשוות בין הסיפורים האלה למה שבגמרא.

וזה היסוד ש...

היא באה בשביל ללמד אותנו

את ההנהגות של הצדיקים,

כדי שנדענו איך להתנהג.

זה הכול.

אבל לא זה בונה את הגדלות, שתבין.

לא חייב להיות שאם אין סיפורים, אז הוא לא אדם גדול.

יש בני אדם שבכלל לא שומעים עליהם כלום.

כלום.

אני אומר לך מתוך ידיעה שאני יודע מקרוב.

לא שומעים עליהם כלום.

אבל כשאתה מתקרב אליהם,

ואתה עוקב אחריהם, אתה מגלה שהם אנשים ענקי רוח.

אז למה הם לא מתפרסמים?

ההמון שואל למה הם לא מתפרסמים.

השאלה הזו היא בטעות יסודה.

אם עומדים את הגדלות על פי הסיפורים, אז באמת אתה צודק. לא שמעו עליו, אז זה לא גדול.

אבל הגדלות

לא נמדדת בזה.

ככל שהוא קרוב יותר לקדוש ברוך הוא,

וזה על ידי עמל התורה הגדול שלו.

זה על ידי עבודת השם

באופן קבוע ומתמיד,

על ידי

ההבנות שלו, על ידי המחשבות שלו.

היכן הוא נמצא, באיזה עולם הוא נמצא.

יש בן אדם מהלך פה, אבל הוא בשמיים.

האמת של התופעים הוא יותר נראה מהם הדתי.

זאת אומרת, אתה יודע שהוא מנהיג, הוא רואה, אתה יודע, כמו שאתה אומר,

מי שאמר לך, אתה יודע, כאילו דוד המלך, אברהם אבינו, הוא צחק,

למה מאוד אין לכם חופסמות? הם מנהיגים, הם רואים, זאת אומרת, כולם זקוקים להם.

זאת אומרת, הם לא צודקים לעצמם.

הם צודקים שהם רואים, רואים את הציבור.

הם צודקים לראות שהם דיונים על ענקי רוח.

אז אתה מדבר על מבחינת צדיק שהציבור זה הפוך לו,

שהציבור רואה את הציבור, שהוא מנהיג את הציבור.

אז אני אומר, שלא חייב להיות מנהיג בשביל להיות גדול.

מנהיג זוהי תכונה שהיא חשובה מאוד,

ולא כל אחד זכה לזה.

אבל זה לא אומר שהאחר שאין לו מנהיג הוא לא גדול.

אתה מבין?

מי זה היה הרב צדוק? שמעת, הרב צדוק?

הרב צדוק. כן.

הרב צדוק, שעה, שעה אפל באמת ה... כן,

ארבעים שנה צם,

וידוע שאם הוא,

הוא הבטעניות שלו היה מונע את החורבן,

היה כוחו כזה גדול.

עם כל זה שלא היה כזה מפורסם,

הוא היה במקומו יושב בבית המדרש,

יושב ולומד.

אבל רבי יוכלן בן זכאי, שהוא היה המנהיג של אותו דור, ידע את

ערכו של רבי צדוק.

ואז רבה, אם אתה פונה לגדולים,

אז הם יכולים להגיד לך

שיש כאלה שהם נסתרים, אבל דע לך, הם גדולים.

איך הם יודעים מזה?

מספיק שיחה אחת או שתיים, כבר מבינים במה מדובר.

כי בדרך כלל מתוך דיבוריו של אדם,

אתה יכול לקלוט היכן הוא נמצא.

לא בשעה שהוא בא לארצות, זה עדיין לא אומר כלום.

שיחה בינך לבינו.

בשעה שהוא בא לארצות, אז הוא

יכול להכין איזושהי מערכה יפה ולדבר בצורה נפלאה ביותר.

הוא אולי גם למד את תורת הנאום,

כן, והוא יודע להעביר דברים בצורה יפה, אז זו אומנות.

אבל עדיין זה לא מעבר ראיה שהוא אדם גדול.

הוא יכול לדקלם דברים שהוא ראה, וכך להעביר אותם הלאה.

אבל בן אדם, בינך לבינו אתה מגלה את השיחות שלו,

את ההבנות שלו,

איפה הוא נמצא כל הזמן, איפה המוח שלו נמצא כל הזמן.

אני יכול לומר לך על כאלה שמסתובבים פה בבני ברק,

אני מכיר אותם.

כאלה שאתה לא מכיר אותם בחוץ כלום.

אבל כל הזמן, כל הזמן טוחנים

ראשונים, אחרונים,

בבלי, ירושלמי, מה שאתה לא רוצה.

ממה זה נובע?

זה נובע שהם כל כך לא רואים לקדוש ברוך הוא, שהם לא יכולים להתנתק ממנו.

אי אפשר שיתנתקו.

וזו גדלות.

להגיע למצב של התמדה בתורה, ממש בלי הפסק.

כמה יש כבר כאלה?

יש כאלה, ברוך השם,

אבל אין הרבה.

גם אלה שזכו לפרסום, לא חייב להיות שהם

קשורים לתורה כמו אותו אחד שהוא לא מפורסם.

אני מדבר על מעבר לרגיל,

מעבר לנורמה.

אני מתלהב מכל אדם שהוא בן תורה ויושב בסמדרה שאני מדבר, אבל

להגדיר אותם כגדולים,

אין הרבה כאלה.

כי הם עמלים ממש בצורה מתמדת,

בלי הפסק.

אתה רואה מה מעניין אותו.

מה מעניין אותו?

שום דבר.

אתה מדבר איתו על אלוהים, אז הוא בכלל לא מסתכל עליך.

כאילו הוא לא מבין מה אתה רוצה, מה זה שייך אליו בכלל?

אבל רק תדבר על איזושהי קושייה של הפקיע והאיגר, אתה תראה איך שהוא משתולל.

כל המרץ שלו.

איך זה הגיע?

זה החיים שלו.

אדם מתחבר למה שהוא מקושר.

זה יותר מלהתחבר לזה, זה עמל.

נכון.

זה עמל. זה עמודה. נכון מאוד.

אבל הגיע מצב שזה כבר אהבת תורה כזו עצומה,

שהוא כבר לא בוחר בשום עמל. זה כל כך, הוא כל כך הנאה,

כמו שיש כאלה. כשאני למדתי בישיבה ראיתי בחור

לוקח לו להכין סלט חצי שעה,

חצי שעה בשביל שהוא אחר כך יגומר את זה בשלוש דקות.

הייתי מסתכל על זה בטבעה,

חצי שעה לבזבז מהחיים בשביל שלוש דקות הוא יכול?

לא חבל על הזמן?

אבל, אבל, לא, זה המושגים.

אם אלה המושגים אז

אפשר לבזבז חצי שעה בשביל לאכול שלוש דקות, אז מה?

אבל כשבן אדם, כלומר, מה אני התכוונתי? אני מתכוון לבן אדם עמל על מה שהוא מבין שזה חשוב.

אדם שזה החיים שלו עמר עליו,

והעמל בשבילו זה לא, הוא לא מרגיש בעמל,

כי הנה הוא מתקרב תכף למסעת חייו,

שיהיה לו פה סלט טוב ככה, מטובל כמו שצריך.

אז להבדיל אלף ומדלות, כשבן אדם

זוכה לתורה,

אז כמה שיעמל, אבל הוא עושה את זה מתוך הרגשה נפלאה,

שאין דבר אחר בעולמו, רק זה.

הנה הוא מתקרב יותר ויותר.

אז הוא לומד רשי, הוא לא מבין.

מה עוד פעם לומד רשי?

עוד פעם לומד רשי.

כל פעם שהוא חוזר על רשי, הוא מגלה עוד איזשהו קנץ',

כמו שאומרים ביידיש.

כלומר, עוד איזושהי נקודה קטנה שאותה לא הבין מקודם.

עוד יותר ועוד יותר, ואז לאט לאט זה מתעצם,

ופורצת שלהבת גדולה בתוך הסוגיה שהוא עמל בה.

בהתחלה זה רק ניצוצות, אבל אחר כך...

כן, כן.

כן, אני מדבר על כאלה שאני ראיתי אותם מול עיניי,

שככה הם היו.

כשהיו מקבלים איזו הבנה באיזושהי סברה חדשה,

ממש כמו שאומר על החיים, כמשתגעים.

ראיתם אותו כאילו,

שום דבר.

כמו משתגע אחרי התורה הקדושה.

הוא לא יכול בלי זה.

אתה מבין?

המצב הוא שאתה צריך להגיע למצב שגם כשאתה חולם אתה תחלום על תורה, לא על דברים אחרים.

יכול להיות שגם כשאין לו הנאה מזה,

אבל הוא לא בטוח, כי ככה זה בשבוע חומות נשים, לא קורה. בסדר, גמור.

אבל עדיין זה לא, זה לא,

זה לא

המסד חייו של היהודי.

מסד חייו של היהודי צריך להיות שהוא יעמול מתוך,

מתוך שהוא אוהב את זה.

ואם הוא מבין שלהיות בקרבת הקדוש ברוך הוא זה הדבר הטוב ביותר.

אתה מבין?

אז כל עמל שהוא ייתן בזה

שווה את זה.

כי הוא עמל,

הוא עמל בקרבת הקדוש ברוך הוא.

אתה ראית פעם בן אדם שאוהב,

שאוהב איזשהו מאכל טוב,

כן?

הוא מרגיש קושי שהוא צריך,

בשביל להיענות ממנו הוא צריך לאכול אותו?

הוא צריך להתאמץ ככה לאכול ולנגוס ולכסוס אותו בפיו?

או שזה, גם זה גוף החלק מההנאה,

כי הוא יודע שאו-טו-טו הוא...

זה טבעי אצלו.

זה מה שאני אומר. אז אצלו הגוף השלים עם הנשמה,

והגוף הוא רק עבד לנשמה, אז גם הגוף הופך להיות משרת להקדוש ברוך הוא.

בסדר, אבל זה מלאכ.

אז אני אומר,

זו עבודה, אני מסכים איתך שזה לא בא בהתחלה,

אבל ישנם כאלה שאחרי העבודה הגיעו לדרגה הזו.

הגיעו לדרגה הזו שהם נהנים מעצם זה שהם יושבים ולומדים.

עם תורה.

לא בוחלים בשום עמל שצריך.

הכול מוכנים, הלאה.

עוד סוגיה ועוד סוגיה ועוד סוגיה, עם כל הקושי.

זה העושר, זה ההנאה.

מובן.

הגמרא אומרת במסכת אירובין,

שחורות כעורב אין אדם זוכה לתורה,

אלא אם כן משחיר את פניו עליהן כעורב.

אמר להם, להם זה, להם זה.

היה עוד אחד שנהנה מזה, אמרו לו, שאלו אותו, אמרו לו ויאליק.

מה ההנאה שלך?

אמר, מאשר לדרגות הבא,

לוקח לך סיגריה וללמוד את כל הקודש הזה.

נכון, מאוזמנו.

מצאנו כבר כדוגמתו בהיסטוריה.

גם דואג האדומי, היה לו הנאה מלימוד.

איך הוא הגיע למה שהגיע?

אז כתוב בחז״ל, למה?

בגלל שספרי מינים היו נושרים לחלקו.

כשיש שיבוש של אפיקורסות בראש,

אז

מילא זה לא סתירה.

הוא לוקח רק את החלק המחשבתי שבתורה,

אבל לא את החלק הרוחני שבתורה.

החלק הרוחני פרשום לדבר שהוא מרגיש את עצמו קשור לקדוש ברוך הוא יותר ויותר, זה החלק הרוחני.

וזה קיים עם הראש נקי, עם מחשבות אפיקורסיות.

הבנת? אבל אם יש מחשבות אפיקורסיות,

זה מסוכן.

מינות,

אביק, בהגמרא אומרת. מה זה אביק?

לבן אדם יש לו מחשבות של מינות,

אפיקורסות,

זה גורם לו להתקשר על אותה מחשבה,

קשה לו להשתחרר מזה.

מה זה יוצא? יש כל העבודה,

היא

לא קיימת אצלו.

מוציא אותה לדברים אחרים.

אבל כל הנימור שאדם לומד,

זה גם צריך גם להתבטא באיזשהו מקום במעשה.

ודאי.

אין ספק בזה.

כשבן אדם למד תורה,

אז הוא מקישר לקדוש ברוך הוא. כשהוא מקישר לקדוש ברוך הוא, אז הוא יותר רוחני.

ואם הוא יותר רוחני, אז הוא חייב להיות, שגם ההנהגה שלו תהיה הנהגה שונה.

עם הזמן, כמובן שלא מיידי.

אבל ככל שהוא עמל יותר, כך הוא משתנה יותר.

ועוד יותר מתעלה, עוד יותר מזדכך, עוד יותר.

טוב, אז זה מה שלמדנו השבוע שעבר.

הרב, לפעמים אדם מתעלם ומתעלם ומזדכך ומזדכך,

אבל הסביבה מורידה אותו. אז לא להיות בסביבה ההיא. סליחה, עם כל הכבוד.

זה לא משנה משפחה, הסביבה הזאת.

זה לא משנה.

זה משנה הרבה.

אם בן אדם, בן אדם לא יבוא ויגיד, תשמע, אני אלך.

זה המציאות שלו, לא, לא, לא, זה לא נכון. זה לא נכון מה שאתה אומר.

אם כתוב גם בהלכה, שאם בן אדם נמצא במקום שיש

כאלה שמדיחים אותו מעמודות השם, אז ילך למדבר,

פירושו של דבר שהוא חייב לעשות מעשה כדי להתנתק מאותה סביבה

הגורמת לו לירידה ביראת שמיים.

אז לא מדיחים אותו מעמודות השם. לא משנה.

לא משנה.

זה יותר גשמי. לא משנה.

זה לא משנה.

הוא מאמין, הוא דתי. זה לא משנה.

קוראים לו לירידה פירושו של דבר שכפי מה שהיה צריך להתעלות, לפי הזמן,

לפי השנים שהוא חי,

הוא לא מתעלה.

הוא נשאר עומד במקום. זה גם נקרא ירידה.

התורה אמורה לגרום לבן אדם להתעלות יותר ויותר.

ואם זה לא כך, אז תברח מאותו מקום. תעשה את הכוח על מנת שלא להיות באותו מקום.

אדם לא יכול לבוא ולהגיד, שמע, אני לומד תורה, מה אכפת לך שאני בלילה הולך להסתובב בתל אביב?

הולך להסתובב

בכל מיני מקומות השם על החיים.

אין דבר כזה.

לא, דוגמה, אני אתן לך דוגמה.

אדם יודע עכשיו שולחן שבת הוא רוצה להקפיל בשולחן שבת

שידברו רק דברי תורה. נו.

מה דיבור זה לא יכול?

אבל מה לעשות?

מי נמצא בין אנשים? הם לא מקפילים אם זה לא יכול?

תוריד אותו.

הוא לא יכול, הוא לא יכול

להתעלות בצורה שהוא היה רוצה איתנו.

אלוהים, או כל זה, זה לא טוב, זה לא כמו שהוא רוצה.

אתה תפסת דווקא נקודה קיצונית זו,

ואתה מתכוון להביא את זה בתור כלל, בתור דוגמה.

בתור דוגמה.

בתור דוגמה. אז הנה חינמי.

אם זה כלול בכלל לעבודת השם שלך, וזה לא רק מתבטא בזה, אלא מתבטא בעוד דברים,

זה נהיה חינמי. מה שאמרתם מקודם עדיין קיים.

כן?

שנברוח מאותו מקום.

זה בגדר חסידות מה שאמרת.

אתה מבין?

נו, נו, הייתי יכול להבין את זה. בן אדם בישיבה, כן? בן אדם בישיבה,

יכול להיות שהוא מתעלב וכל האלול שלו זה טרניס דיבור.

פתאום מגיע הביתה,

בבית,

מדקדקים כמו שהוא מדקדק.

לא אומר לו, אל תהיה בבית, אל תכבד את ההורים שלך, לא אומר לו את זה.

אבל אם זה פוגע בו כללית בכל עבודת השם שלו, הנה חינם.

הנה חינם.

לא צריך להיות שם.

הרב, מה זה חסידות?

אדם בשליחה שלא רוצה לשמוע פוליטיקה? זה חסידות?

האדם רוצה לשמוע דברים ספצויות?

ההנהגה הזו,

תתבונן טוב.

ההנהגה הזו,

אבל ההנהגה הזו זה הנהגה של חסידות.

אתה יכול לא להשתתף ולהיות בשקט.

זה הכול. זה מה שאתה צריך לעשות.

אתה לא יכול.

נו.

בסדר, בסדר.

נכון.

זה, זה, זה, זה, תוצאה, זה מה שאתה רוצה. מסכים, אני מסכים איתך. יש בזה עניין של

כבוד יותר גדול לשבת,

שבזה שהוא מדבר כל דברי תורה.

זה הנהגה שראויה באמת לאנשים גדולים.

הנהגה שראויה לאנשים מיוחדים.

אבל לבוא ולומר שהוא עובר איסור במה שהוא,

שומע כאלה שמדברים כך, לא.

אבל אחר כך מדברים אז הוא גם מצטרף. כל מה שהוא מתכנן, כל מה שהוא רוצה, לגנות את עצמו. אז יכול, הוא יכול, הוא יכול,

אז לחנך את עצמו במוסר, לדעת שבדברים מסוימים יתנתק מהם.

זה הכול. ללכת לצד ולחזוק בשלום, מה?

כל כך נורא.

טוב,

נחזור לעניינינו.

נראה את רש״י קודם כשנמשיך.

אתה יודע מה?

קודם נראה עוד כמה שורות, ואחר כך נראה את רש״י.

השורה השנייה, מסוף העמוד, בדף כח עמוד ב'.

אולי שורה שלישית אפילו.

הוא בדקה מתרץ רבי דבר ראווה.

על איבד רבי יהודה,

שמע אמינה כי רבי יהודה סביר עליהם.

כלומר, מאחר ורבי דבר ראווה, הוא שתירץ את התירוץ

הזה כדי לבייר את המחלוקת בין רבי אליעזר לרבי עקיבא,

אז משמע שהוא סובר כמו רבי יהודה.

עצם הדבר שהוא הולך ומפרש

מחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבא, שכולם סוברים כמו רבי יהודה.

רואים, בגלל שהוא סובר כמו רבי יהודה.

רבד אב רבא.

כלומר, הוא סובר מהעניין הזה של איסרו נולד.

כי הרי זו הסיבה,

ליבד רבי יהודה, למה אין מסיקין בשברי כלים.

על זה מסקיפה הגמרא, ומי אמר רבד אב רבא, אחי,

וכי רבד אב רבא, אוחס ההלכה כמו רבי יהודה בזה.

והאמר רבד אב רבא,

כן,

אני ממשיך עכשיו בכף ט', עמוד א',

נוכרי שחקק בבקעת

ישראל מסיקה ביום טוב.

בבקעת זה היינו גוש של עץ.

גוש של עץ ראוי באופן נורמלי להסקה.

הלכו וחקק בזה

בתוך אותו גוש עץ,

עומק מסוים שאפשר להכניס שם קו.

כלומר, היום הוא בית קיבול.

יש באותה או בקעת

קרן חקיקה שיש שם אפשרות לקבל בתוכו קו.

זו מידה מסוימת.

אז מה כתוב על זה?

ועם כל זה ישראל מסיקה ביום טוב.

ועם כל זה שהוא היום יש לזה שם כלי,

כי זה נעשה לצורך להיות בית קיבול,

אם יחליט בסוף לקחת אותו,

או הישראל החליט לקחת את הבקעת הזו מן הגוי,

יש סיכה ביום טוב.

מתי הגו הפך את זה לבקעת?

הפך את הבקעת להיות כלי?

רק ביום טוב.

בכניסת היום טוב זה לא היה,

בכניסת היום טוב המצב הזה לא היה.

מה היה?

בקעת כמו שהיא.

מתי זה הפך להיות אם כן כלי?

ביום טוב עצמו.

‫אז אתה מוצא על זה? ‫-הגוי, לא היהודי.

‫הגוי? כן. ‫-למה הוא חוטא?

‫זה, תשאל אותו למה.

‫הוא עשה את זה בשביל להשתמש בזה, כנראה.

‫מובן.

‫עכשיו, יש איזה שם כלי, לא טבקה, ‫שלא ראוי לקבל בו, זה בית קיבול.

‫נכון?

‫ממילא...

‫אמרנו, הנה קו בבקעת. ‫קו זה מידה מסוימת ‫שהיא יכולה, יכול להיכנס שם ‫באותו בית קיבול.

‫קו, כן?

‫קו זה ארבע עלוגים, ולא גשישות הביצים, ‫דברים ידועים. למדנו את זה כבר פעם בעבר.

‫בכל אופן, זה דבר שנוצר רק היום,

‫ביום טוב.

‫בכניסת היום טוב זה לא היה ראוי, ‫לא היה כלי.

‫נכון? אומר אבא דבר רב, ‫יכול היהודי לקחת אותה בקעת הזו ‫ולהשיג אותה ביום טוב, ‫להניח אותה בתנור,

‫על מנת שתהיה, יהיה פה, יחלים.

‫שואלת גמרא והעם, היי... ‫-אין קעת של גוי אחד של גוי. יפה.

אז ככה, ב...

בפשטות, ככה מביאים כאן המפרשים, ‫נראה שזה מדובר בקעת של גוי.

‫בכל זאת, מזה דין נולד.

‫אבל יש דיון בזה בראשונים,

‫האם שייך נולד בחפץ של גוי.

‫יש בזה מחלוקת.

‫לפי אלה שאומרים ‫שלא שייך נולד בחפץ של גוי,

‫אז צריך לומר שהבקעת הזו ‫היה של יהודי,

‫רק שהגוי עשה את הבקעת הזו ‫בבקעת של יהודי.

‫מובן.

טוב, אבל זה עניין שהוא דרך אגב.

‫מה שחשוב לנו, שהישראל הזה ‫יכול להעסיק אותה ביום טוב. ‫האגם שלמעשה זה לא היה כלי בכניסת היום טוב,

‫רק עכשיו,

‫רק ביום טוב עצמו.

‫-זה כאילו נוכלי. ‫-עמיי.

הפוך.

‫קודם לכן, בכניסת היום טוב, ‫זה היה בקעת.

‫כלומר, לא היה לזה שם כלי. ‫-בוודאי, כי מסיכין מכילים.

‫אז כאילו לא עשה כלום. ‫כאילו מותר היום שכבר עשיתי את זה. ‫זאת אומרת, כאילו זה לא כלי.

‫השאלה היא, אבל זה נולד.

‫מתחלטת פה איזושהי סיבה חדשה,

‫שהיא לא הייתה קיימת מקודם.

‫אם כן, זה נולד.

‫מובן.

‫אני אסביר לך את העומק של הדברים. ‫כך מבארים הראשונים.

‫קודם לכן, היה אומנם עומד להעסקה,

‫וגם עכשיו, כשזה כלי, ‫הרי מסיכין מכילים.

‫אבל הסיבה שבגללה אפשר להשיג בה עכשיו, ‫זו לא הסיבה שהייתה קיימת ‫בין השמשות של כניסת היום טוב.

‫בכניסת היום טוב, למה היה אפשר להסיק? ‫כי זה עומד להעסקה,

‫נכון?

‫אבל לאחר שעשה ממנו כלי, ‫זה עומד להעסקה? ‫הכלי עומד להעסקה? לא.

‫אלא למה בכל זאת מותר להעסיק?

‫כיוון שכלי מותר לטלטל, ‫ואגב, הטלטול מותר לקחת אותו גם להעסקה.

‫אבל זו סיבה חדשה שהשאלה הייתה קיימת

‫בכניסת היום טוב.

‫-אבל על שיטה טובה. הסברתי.

‫-אבל כניסת הוא לא מותר.

‫-אז הסברתי. מכיוון שהסיבה הזו ‫שמכוחה אתה רוצה להעסקה,

‫הסיבה הזו לא הייתה קיימת ‫בכניסת היום טוב.

‫זה גם גדר של נולד.

‫מובן.

‫זה גושת הגמרא, ‫מה, נוילד הוא, למה מותר?

‫הרוא אם רבד וברא וסובר, ‫כמו רבי יהודה,

‫שכשישנו ילד אז זה אסור, ‫גם פה זה נוילד.

‫תרצת הגמרא,

‫ודבריהם דרבי ליזור ורבי קיבא, ‫כאמר ליה, ולא אילו סבירה ליה.

‫כל מה שהוא אמר, לפרש כך ‫את מחלוקת דרבי ליזור ורבי עקיבא, ‫הוא התכוון לשיטתם.

‫לשיטתם הם סוברים כמו רבי יהודה, ‫שאין מסכיל בשדרי כלים בגלל נוילד.

‫אבל הוא עצמו לא סובר את המושג של נוילד,

‫אלא הוא סובר כמו רב שמע. ‫רבי שמע לא סובר בכלל דין מוקצה,

‫לא מוקצה ולא נוילד, וכלום.

‫במובן, ממילא הקושייה הזו לא קיימת,

‫עכשיו נראה את רשי. ‫קודם שנמשיך,

נראה את רשי.

‫רשי,

מהמשנה,

כן?

‫אומר רשי שקיפלה בכ' עמוד ב',

‫שקיפלה כמו שגודלין בטילות.

‫כלומר, כשכתוב פה קיפלה, ‫לא הכוונה שהוא רק

הפך אותה לארבעה כבלים,

‫אלא גדל אותה.

‫כלומר, דיקק אותה עד כדי שתהיה ראויה ‫להיות כמו כל פתילה אחרת.

‫הבהבה, כתובים, ‫אם הוא לא הבהב אותה על השלהבת,

‫כדי שתהיה מחורכת ותדלק יפה. ‫הוא לא עשה את זה, ‫אלא השאיר אותה בלא שיבהב.

‫אז בזה חולקים רבי אליעזר ורבי עקיבא. ‫רבי אליעזר אומר, טמאה היא.

‫יש פה שתי מחלוקות, ‫גם לגבי טומאה וטהרה, ‫וגם לגבי הדלקת הנר

לנר שבת.

‫טמאה היא, אומר אמרם אליעזר, ‫דבגד, קליהו,

‫או מקבל טומאה אם היה שלוש על שלוש.

‫חייבים להדגיש שמדובר פה בצמר ופשתים,

‫כי אם זה לא צמר ופשתים,

‫אין טומאה שלוש על שלוש.

‫גם אם למאן דאמר שיש טומאה, ‫זה רק טומאת שלושה על שלושה טפחים,

‫אבל שלוש על שלוש אין.

ג' על ג' אצבעות אין, ‫רק בצמר ופשתים.

מובן?

‫-כל המחלוקת שלהם זה רק בצמר ופשתים.

‫וודאי.

‫אם מדובר פה בגלל ג' אצבעות, כן.

זה דבר פשוט, לא צריך להדגיש את זה.

מדברים פה במצב שזה שלוש עול שלוש מקבל טומאה.

אז כל אחד יודע ממילא ששלוש עול שלוש מקבל טומאה רק בצמר ובשתים ולא בשאר בגדים.

אומר רשי, נמשיך הלאה.

תמאה אידי בגד כלי הוא מקבל טומאה, אם היה שלוש עול שלוש.

דקיפול אין מבטלה מתור הבגד.

על ידי זה שהוא קיפל אותו, זה לא ביטל אותה מניעות בגד.

הואיל ולא הבהבה.

כלומר, מה שמו אומר רשי,

שאם הוא היה מעבב אותה,

אז זה ודאי הואיל לבטל אותה מתור הבגד, ושיחשב כפתילה בעלמא.

אבל כאן, שהוא רק קיפל ולא הבהב,

לדעת רב אליעזר, הקיפול לא מועיל

לבטל אותה מחשיבותה כבגד.

שיאבד זה להגיד בלחם המשפט? כן.

ואין מדליקין בה,

מוסיף רב אליעזר ואומר, וגם לא מדליקין בה לנר שבת,

כי זה מפרש תמא בגמרא.

קיפול מועיל, עכשיו אני קורא את רשייה לגמרא, קיפול מועיל,

לדעת רב אליעזר, לבטולה מתורת בגד.

כדי לבטל אותה מתורת בגד,

אה, אז אומר, סליחה, הרבי עקיבא אומר, קיפול מועיל.

קיפול מועיל לבטולה מתורת בגד.

מצומצמות,

בנוסף צריך להגיד שמדובר פה בגמרא גמל מצומצמות.

דיה ודפי פורתא,

וכולנו המדליקין.

משום שאם לא היה פה מצומצמות,

אלא יותר מגמרא גמל,

אז ידליקו לשיטת כולם גם דעת רב אליעזר.

ומיום טוב שחל להיות בערב שבת,

שייך באיסור מוקצה עסקינא.

כלומר, גם חייבים לומר שמדובר פה לא בכל ערב שבת רגילה,

אלא יום טוב שחל להיות בערב שבת.

שעה שחל להיות באיסור מוקצה.

ממילא נוכל להסתדר שמי שאוסר בגלל שהוא סובר כמו רבי יהודה,

ואין מסיקין בשברי כלים, אומר רבי יהודה,

שנשברו בו ביום.

למה דעבולו נולד? בגלל זה נולד.

אבל בכלים, עסיקין,

היה קשה לרש״י.

אם אתה אומר שכשנשברו זה נולד,

אז למה בכלים מותר להסיק?

אומנם נכון

שאין פה בעיה של נולד,

אבל יש פה בעיה שהם לא מיועדים להסקה.

הם לא עומדים להסקה, כלי סתם עומד להסקה.

אז למה מותר להסיק בו?

אומר רש״י, דעך הזו לטלטלן.

מכיוון שלטלטלן ראוי, כי הוא כלי,

הוא ראוי לשימוש,

אז אגב זה שהוא יכול לטלטלו,

הוא גם יכול להניח אותו בתנור.

הלאה?

אמרת לו את הזילים בכלים, זה אומר שהוא לא יקלט.

מה?

זילים בכלים. מסיקין בכלים ומסיקין בכלים.

כן, אבל אני מסביר למה.

למה מסיקין בכלים?

למה לא נאמר?

אבל הוא לא מיועד להסקה.

אז לגבי זה יש פה מצב של נולד.

אתה רוצה לקחת כלי שהוא לא מיועד להסקה

ולהפוך את זה להסקה?

נו?

אבל כל כלי שתבעיר אותו,

בסופו של דבר הוא יצטרך לגמרי.

אז בסופו של דבר הוא יגיע למצב שהוא יש איזה כלי.

אז מה אתה שואל?

יא, יא, יא, נו, נו, נו, בוס פרקט, מה אתה רוצה לשאול?

פתאום הוא צריך ללכת את הכלים, פתאום הוא צריך ללכת את הכלים,

ובוא נדבר, הוא יכול לדבר, הוא יכול לדבר. יפה.

סייאגות יש האלה.

טוב, זו שאלה ששואל התוספות שאתה אמר במסכת ביצה.

אבל זה הופך להיות שבר כלי כשהוא מתחיל להסיק בו.

אתה מבין?

טוב, אז יש שם בתוספות, תוספות מביאים שמדובר שהוא מרבה עליהם עצים,

מוסיף עצים, אז אכן מותר.

מאחר וכניסת,

כאשר הוא מכניס את זה לתנור, אז אין מזה בעיה,

כי עדיין זה כלי.

אלא מאכל כך הוא הופך להיות שבר כלי. אז כל הבעיה מה?

בזמן שהוא

מהפך בהם, כן? כשהוא מהפך בהם.

מהפך בהם, אז כתוב שמרבה עליהם עצים מוכנים, הוא בטלן.

יכול לקחת עצים שהם ראויים לטלטול,

עצים שרויים להעסקה ועומדים להעסקה.

ומרבה עליהם, שם על הכלים הללו עוד עצים

שהם יהיו הרוב, העצים המוכנים יהיו רוב

ולא הכלים.

ומילא אפשר כבר יהיה גם ל... איך אומרים?

להתבטל ברוב. בדיוק, ביטול ברוב.

ביטול ברוב. אה, הייתה תגיד, זה דבר שיש לו מטריל, ואין.

ואין ביטול בדבר שיש לו מטריל.

אבל כאן, כשקבל האיסור מדבר בונו, אני אומר תוספות,

אפשר כן לעשות ביטול ברוב.

אה, אבל זאת אומרת, שאם אני לא הוספתי את ה... את העצים האלה,

וגם אותו תירוז, אין מבטלים לכתחילה. אין מבטלים איסור לכתחילה.

אז יש פה כמה וכמה שאלות, זה על כולם תוספות עונש שם.

טוב, אבל...

איך איך שאתה אומר, רק אם אני מסכנע אותו עוד איתים, אבל אם אני לא...

מדובר כך, שהוא מוסיף.

אפשר להגיד, יש לנו תקע... לפי תוספות שם,

מדובר שהוא מוסיף כמה שזכור לי. אתה רוצה להביא מסכת, אני לא זוכר את הכל במדויק.

שם, למעשה,

אם אני לא סובר

כמו רבי יהודה,

של בעיה של נולד,

כן?

אז קודם זה היה ראוי להעסקה, ועכשיו זה ראוי להעסקה.

אז מה הבעיה?

אה, אלא מה אתה אומר? לא, אבל עכשיו זה כלי, זה כבר לא...

עכשיו זה כלי, וזה לא עומד להעסקה.

לא, הכלי סתם לא עומד להעסקה.

אני נכן עמי. יכול להיות שגם שם יצטרך להגיע למצב הזה.

כן.

רק נולד לא יהיה לפי רבי שמעון.

לפי רבי יהודה לא יעזור שיהיה הרבה יצים מוכנים,

כי סוף סוף יש פה נולד, אסור לו להוליך את זה לתנור.

או להדליק אש בתנור.

רשי אומר,

ואין,

כן, ותכולה עלמא יתלו,

צריך המדליק להדליק בידיים, קודם סילוק ידיו,

רוב היוצא מן הפתילה חוץ לנר.

כלומר, כולם סוברים שהמדליק

צריך להדליק את הפתילה,

ולא יסלק את ידיו מן הפתילה, אלא עד שהשלהבת

תאחז ברוב היוצא מן הפתילה.

אל כך, על כל חג, צריך לעסוק בו לאחר שנפחד משלוש.

כאן, שזה ג' על ג' מצומצמות,

אז הוא עדיין צריך

להמשיך לעסוק בהדלקת הפתילה

גם לאחר שנפחד משלוש על שלוש אצבעות,

כדי שיהיה פה מצב שיש עלהבת אוחז ברוב היוצא.

ילקח,

תם רב אליעזר דא אוסר,

למה רב אליעזר אוסר?

מה הסברה? כסובה? הרי הכיפור לא ביטל את זה מתור הדבגן,

אז מתי זה הפך להיות שבר כלי?

ואהבה לכלי שנשבר ביום טוב,

וכי כמה דקפו בפורתא,

כי אין עד עם צומצומות היו אבא שבר הכלי.

מסביר רשי, למה זה כלי שנשבר ביום טוב?

כי מזמן שהוא הדליק,

אז זה נחסר ומלהיות ג' על ג',

ואז זה שבר כלי.

זה פחות משלוש רב כלי הוא.

כשבזה שהוא הדליק את ההדלקה הראשונית,

זה כבר לא כלי,

כי זה הופך להיות פחות משלוש,

ואף על הכלי שנשבר ביום טוב.

וכי כמה דליק בידיים להשלים רוב היוצא?

בשבר כלי גם אדליק.

אז ממילא אם הוא ימשיך

להדליק בידיים, כלומר לקיים את הדין של, צריך שידליק ברוב היוצא,

יוצא נמצא שהוא מדליק בשבר כלי.

אחד, אמרים על מעסיקין בכלים,

שואל רשי את השאלה שלך,

אז מה זה מעסיקין בכלים?

גם רשי שואל את השאלה הזו.

מה, איך מעסיקין בכלים? הלוא מיד אחר שהוא מעסיק בכלים,

ההסקה עצמה הופכת את הכלי להיות סבר כלי.

אומר רשי, דווקא שלא ייגע בו אחר שנפחת.

כל זה בתנאי

שלא ייגע בכלים הללו אחר שנשברו או נפחתו.

כלומר, שנתבטל מהם שם כלי.

אם על ידי ההסקה, האש שאחזה בהם

נפחתו בלהיות כלי,

כן, נפחתו, נחסרו,

ועל ידי ההפחת או החסר כבר אין בהם שם כלי,

אז הנה חינמי, אסור יהיה לטלטל אותם.

אז מה צריך לעשות?

אלא אם כן בעליו עצים מוכנים כדלקמן.

דבר בהמשך גם כן מביאה את העניין הזה.

קיפול מועיל, ועל כל חג מהערב טוב, אם טוב קיפלה.

כלומר, לפי רבי עקיבא, קיפול מועיל.

מתי הוא קיפל אותה?

מערב יום טוב.

מאיפה פשוט לך שהוא עשה את זה מערב יום טוב?

לא מוזכר שלפי רבי עקיבא הוא הפך את זה להיות פתילה מערב יום טוב.

אומר רשי, דה אין גודלין פתילה ביום טוב.

לא ייתכן שלפי רבי עקיבא הוא עשה את זה ביום טוב,

שהרי אסור לעשות פתילה ביום טוב,

כי דתנא בא ווי.

אז מאחר והוא כבר קיפל את זה מערב יום טוב,

הוא כבר התבטל הכלי מבעוד יום.

אז כבר הפך להיות שבר כלי, ממתי?

מתי זה להתבטל משם כלי? כבר מערב יום טוב, על ידי הקיפול, לפי רבי עקיבא.

ואין כאן שבר כלי.

היינו דתנינא, אומר רבי יוסף, היינו דתנינא,

שהייתי שונה מרבותיי,

משנה ג' על ג' מצומצמות,

ולא הוויידנא למי הלכתא עיתמא.

אני לא הייתי יודע בכלל איזה...

נאמר הדין הזה של ג' על ג' למצומצמות.

למה רבותיי שנו לי את העניין הזה של ג' על ג' למצומצמות?

אבל עכשיו אני מבין,

דיהי לעניין תמויה, אם נגיד שכוונתם לגבי הדין של טומאה וטהרה,

כל שכן דיהי כת ודמי טמא, אז מה פתאום הם צריכים להגיד לג' על ג' על ג' למצומצמות?

הרי ברור הדבר שאם זה יהיה יותר, ודאי כל שכן זה יטמא.

אלה ודאי כוונתם לומר לגבי דין הדלקה,

שכל האיסור הדלקה לפי רבי אליעזר, דווקא עם גברה גם הן המצומצמות,

אבל אם זה יותר,

אין איסור הדלקה.

ומדכא מתארץ

מילתא באפניו, שהיא בתמיהה.

למירמת רב עדה עד רב עדה.

כלומר, רשי מסביר

שכאן התוספת הזו בגמרא,

זה לא קשור למה שפרש רב עדה בר אביב, את מחלוקת רבי אליעזר רבי עקיבא.

אלא עכשיו באים ליצור סתירה בתוך דברי רב עצמו,

איך ייתכן שהוא שוטר את דבריו?

ומה הסתירה?

מתקמת הארץ למדניתין ואוקי.

דיכאו לאן מעיד לו אין מסיקין בשבריים?

דהיינו, עליבא רבי יהודה דית לנולד, מזה שהוא מפרש את המשנה.

כשאין רבי אליעזר רבי עקיבא סוברים כמו רבי יהודה,

שאין מסיקין בשברי כלים, אם כן הואיל שהוא סובר כמותו.

שמע מנה כבתי סביר עליהם.

ואר רב עד אביב אמר שאם נוכלי חכה קו בבקעת ביום טוב,

דהיינו נולד,

שמותר להציג אותו ביום טוב, לכאורה למה? הרי זה נולד.

אז עונה הגמרא לדבריהם רבי אליעזר ורבי עקיבא קאמה.

מפרש רש״י

היי דאוקים לו רב עדה עליבא רבי יהודה

וחזה פלוגתא יהודה לא מתוקווה אלא עליבא רבי יהודה.

כלומר, מה שרב עדה הלך ופירש את דבריו אליעזר ורבי עקיבא

כרב יהודה שאמר מסיקין וכן ואין מסיקין בשברי כלים,

זה בגלל שהוא בא ללמוד את מחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבא לא היה לו דרך אחרת ללמוד אלא בדרך הזו שסוברים שניהם כמו דעת רבי יהודה שאין מסיקין בשברי כלים.

אבל הוא מיהו איהו עבר על כל פנים הוא עצמו לא סביר עליהם.

הוא לא סובר כמו רבי יהודה שיש איסור של נולד אלא כרב שמעון.

רב שמעון לא סובר את העניין הזה של נולד.

הוא אוהד, אתה לא אמר גם? כלומר, לא, אמורא.

רב שמעון לא סובר את הדין של מי גודל יתקצאי בין השמשות קצאי לכו ליומא,

אלא אם עכשיו מותר לטלטל אותו מאיזה סיבה, גם אם הסיבה הזו לא הייתה קיימת בכניסת היום טוב,

אפשר לטלטל לו.

כמובן?

נחזור לגמרא, רמא אמר.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, נכון?

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, נכון?