פתע זה אונס, פתאום זה שוגג, וכי ימות מת עליו בפתע פתאום, פתע זה אונס, פתאום זה שוגג, פתע אתה מופתע לגמרי, זה אונס. פתאום - היית צריך לצפות זה - זה שוגג.

מהו חטאו של הנזיר אם נטמא בפתע פתאום שמת עליו מת? אחרי שהוא רק אונס או אפילו שוגג, מה החטא שלו? מה הוא אשם שפתאום נפטר בן אדם לידו? 

ברם יש להבין שהתורה חייבתו לנזיר במשפט וצדק, כי אילולא איזה חטא שחטא הנזיר מרצון מקודם אחר, לא היתה מזדמנת לו נסיבה כזו שיטמא בשעת התקדשותו, עבירה שקדמה לנזירותו עונשה יתרמיא ליה עכשיו, על ידי אונס או שגגה. 

הנזיר הזה קודם לנזירותו עבירה הוא עשה, ועכשיו הביאו את זה עליו על ידי אונס או שגגה. אז עונש של עבירה שקדמה לנזירות הביאו עליו עכשיו ע"י אונס ושגגה, והוא נאלץ להתחיל את חשבון התעלותו והתקדשותו מחדש, מתחיל לספור מחדש שלשים יום. 

עכשיו מובן, כשאנחנו אומרים למישהו לעשות שעתיים בתענית דיבור שלשה חדשים רצוף, ללמוד תורה שעתיים בתענית דיבור שלשה חדשים רצוף, ואם הוא לא אמר פעם אחת יום אחד מתחיל מחדש. כמו פה, הוא נאלץ להתחיל מחדש את חשבון התעלותו והתקדשותו מחדש. נו, ולמה נופל על בן אדם פתאום הוא שכח ללמוד את השעתיים תענית דיבור? עונשא איתרמיא ליה על מה שהוא עשה עבירה קודמת עכשיו הביאו אותו שיצטרך לחזור עוד פעם ללמוד מחדש. פה הנזיר צריך להתחיל את ימי נזירותו מחדש. גם השעתיים בתענית דיבור זה כעין נזירות. 

וכן פירש האבן עזרא ז"ל על הפסוק "ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעולה", והסוד הוא אמרו ז"ל, ושכר עבירה עבירה, עד כאן לשונו. למה הכהן צריך לעשות אחד לחטאת ואחד לעולה? הסוד הוא שכר עבירה עבירה, כלומר, ולא יקשה עליך המאמר אחד לחטאת, כי מה חטא זה אם מת עליו בפתע פתאום שיצטרך להביא על טומאתו אחד לחטאת? כי ודאי חייבתו תורה במשפט, כי לא יאונה לצדיק כל אוון, וכבר נעבר בקדושתו ונזירותו כי בשכר אותה עבירה באה לו עבירה זו שנטמא תוך נזירותו. 

ועיקר הרעיון כי אם רואים אנו אחד נכשל בחטא, נכשל בחטא, סימן הוא שעובר לחטא זה לא היה נזהר ביותר, ולא היה מונע את עצמו מקרבת העבירה האחרת, אז ז"א אם אדם נכשל בחטא זה סימן שעובר לחטא זה, כי עבירה גוררת עבירה, אז עובר לחטא זה הוא לא היה נזהר ביותר. אם אדם לא נזהר ביותר למה שהוא לא יהיה לו פתע פתאום? ולא היה מונע את עצמו מקרבת העבירה אחרת, צריך להתרחק מלבוא לידי עבירה, הוא לא היה נזהר מזה, ולא מנע את עצמו מקרבת עבירה אחרת, לכן איתרע לו, ויש שבתור עונש על אותה אי זהירות מזדמנת לו עבירה אחרת, למה? למען יזכה ויבין להיות מתרחק מן הסכנה. אז מראים לו אתה רואה, לא רצית להכשל נכשלת. למה עושים לו את זה? תתבונן ותראה, אם היית מתרחק מסכנות לא היית בא לידי סכנה כזאת. זה אתה לא אשם באמת שמישהו נפטר לידך בדיוק, אבל זה בא בשביל לעורר אותך שאתה גם לא נזהרת קודם מעבירה עוברת, אז ממילא כדי לעורר אותך מביאים אותך כי עבירה גוררת עבירה. 

לכן מחובתו של בן תורה ומוסר, לעיין תמיד עיון מתמיד ונוקב לתוך תסביכי נפשו, תמיד צריך לעיין, אבל לעיין בעיון מתמיד ונוקב לתוך תסביכי נפשו, ויתקן את כתמי נפשו, לא להשאיר אותם קיימים ומכוסים, כי גורמים בעל כרחם מכשולים חדשים. שאפילו שהם נראים לכאורה כשגגות וכאונסין, אבל לאמיתו של דבר הם המשך של הזדונות שלא נתכבסו ונטהרו כל צרכם, כי בכח של עבירה לגרור עוד עבירות, אז אם לא ניקית את עצמך לחלוטין ולא שיפרת את עצמך ולא נזהרת יותר, אין ברירה, אתה תצטרך להגיע לעוד כדי לעורר אותך, ואין אמתלאות של שוגג ואונס יפה לבן תורה ולבן מוסר היודע תסביכי נפש האדם ותוצאותיהם, בלי תרוצים, בלי אמתלאות, בלי בלי בלי בלי, אל תגיד אני מצטער זה שוגג ואונס, זה לא יפה, אם אתה בן תורה ובן מוסר, ואתה יודע תסביכי נפש האדם ותוצאותיהם, אז אתה צריך לדעת, שאם איתרע לך מקרה כזה בא לעורר שכבר נפלת קודם. האלשיך הקדוש אומר שלפני שוגג היה מזיד אחד. 

ונדע, שכל מעשה שוגג מבחינה מוסרית עילאית קרוב הוא למזיד. ויש שהוא כמזיד גמור. עכשיו שימו לב מה הוא אומר, הרחמן יזכנו להיות מאלה שזדונותיהם נעשים להם זכויות ולא חלילה מאלה ששגגותיהם קרובות למזיד, ואת ההבנה הזו אנחנו יכולים להגיע אליה רק ע"י לימוד המוסר, כמו עכשיו, שמביא לידי טהרה שמימית אמיתית. 

אז מה הוא אמר, הרחמן יזכנו להיות מאלה שזדונותיהם נעשים להם זכויות, מה זה אומר? מי אלה שזדונותיהם נעשים להם זכויות? בעלי תשובה. עדיפים הבעלי תשובה ולא חלילה מאלה ששגגותיהם קרובות למזיד. אלה שאין להם בכלל זדונות, אבל השגגות שלהם קרובות למזיד. ז"א בן תורה ובן מוסר שהשגגות שלו קרובות למזיד, זה בגלל שהוא נשאר עדיין במה שהוא ולא תיקן את פגמי נפשו, ולכן עבירה גוררת עבירה, כי הוא לא כיבס את עצמו. בעוד שבעל תשובה כיבס את עצמו, שהרי הזדונות הפכו להיות זכויות, אז עדיף להיות אחד שהתלכלך אפילו בזדונות וידע להפוך אותם לזכויות, ממי שיש לו תירוצים שהוא רק עושה שגגות, אבל הן קרובות למזיד. אז נחזור על לשונו, הלשון הוא כך, הרחמן יזכנו להיות מאלה שזדונותיהם נעשים להם זכויות, ולא חלילה מאלה ששגגותיהם קרובות למזיד. והבנה זו עלולה להגיענו רק ע"י לימוד המוסר המביא לידי טהרה שמימית אמיתית. 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל....