...ולכן צריכים שמירה שלא יבואו שודדים ויתלו את הכל. שהרי הנותן מתנה לעבדו ונוטלים אותה ממנו מה הנאה יש לו ממתנה זו? מי שקיבל מתנה ולקחו לו אותה, יש לו הנאה מזה? אפילו שהאדון נתן לעבד אבל באו ונטלו מהעבד. אם ה' נתן לאדם ממון, נכסים ובירך אותו בלי שמירה עליהם מה יועיל? זו הברכה הראשונה. למה זה הברה הראשונ. כי בן דם שלא יהיה לו ממון ופה ושם ותחפש אותו בחוץ ממילא הברכה השניה לא תחול. מה הברכה השניה? יאר ה' פניו אליך, הברכה הזאת הולכת על רוחניות, כמו שדרשו בספרי, רבי נתן אומר, זה מאור השכינה, יאר ה' פניו אליך זה מאור השכינה. דבר אחר, זה מאור התורה, אז ז"א הברכה השניה היא רוחניות. איך אדם יזכה למאור השכינה או מאור התורה אם הוא טרוד בפרנסה ואין לו ברכה והוא צריך ללכת להבי את זה, איך הברכה השניה תתקיים, לא יהיה לו פנאי כביכול. 

ויש לציין שבברכה השניה לא הוזכרה שמירה כבראשונה, "וישמרך", אין וישמרך, אולם ביאור הענין שהשמירה מן השמים קיימת רק על נכסיו, על היברכך יש וישמרך, אבל ברוחניות חובת השמירה חלה על כל אחד ואחד שישמור את רגליו מלהילכד בעצת היצר וכו', רק אם יתאמץ בעצמו להשמר מכל מלכודת ומכל מכשול, אז הוא זוכה לסיעתא דשמיא שמן השמים עוזרים לו, ומוסיפים לו שמירה על שמירתו בבחינת רגלי חסידיו ישמור. אז אחרי שאדם עושה את השמירה לעצמו על הרוחניות שלו, מן השמים עוזרים ומוסיפים לו שמירה על שמירתו בבחינה של רגלי חסידיו ישמור.

כבר ביאר הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל את הפסוק, "בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר", אדם מחוייב למלא ראשו בשמנה של התורה, על ידי יגיעה רבה, כמו שאמרו חכמים ז"ל, שצריך להקיא את החלב שינק משדי אמו עליה, מה שמחזק את האדם זה מה שהוא ינק בקטנותו, צריך שהוא יקיא את החלב שינק בשביל להשיג את התורה. אבל אחר שהשיג את שמנה של התורה, צריך לתאר לעצמו כאילו הוא נושא על ראשו פח של שמן, אחרי שהוא מילא את ראשו בשמנה של התורה, צריך להרגיש ולתאר לעצמו כאילו הוא נושא על ראשו פח של שמן, שכל סטיה קלה עלול להפיל וללכלך את הבגדים הלבנים שעליו. כלומר עם רכישת השגת התורה עליו להשמר ביתר זהירות שלא יצא חוץ מגדרו ולבל יכשל בגאוה. ז"א אם נדמה את זה, אדם שהולך בזהירות עם שמן על הראש אז הוא הולך לאט לאט ככה, אבל אם אחד משוויץ ועושה ככה אז אוטומט זה ישפך עליו וילכלך אותו, ז"א סטיה, הסטיה זה גאוה, אם יש לו גאוה מהתורה שהוא למד אז הכל ישפך עליו וילכלך לו את כל הבגדים.

זה בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר, אז בכל עת יהיו בגדיך לבנים שלא יתלכלכו, ממה? מהשמן הזה שעלול להשפך אחרי שמילאת את הראש שלך בשמן של התורה ושמת את הכד עד לראש למעלה, כדי שלא תהיה התורה שלו הסיבה להשחתת טוהר מידותיו, בגלל שהוא מתגאה אז הוא משחית את מידותיו, ומי גרם לו? התורה המרובה שהכניס לו לראש, שמנה של התורה מילא את ראשו ואז הוא מתחיל להרגיש החשבה עודפת על בני אדם ומזלזל בהם.

וכידוע שהבגדים גם מרמזים על המידות, אז לכן בכל עת יהיו בגדיך לבנים פירושו שהמידות שלך יהיו מתוקנות ולבנות ולא יהיה בהם שום גוון אחר. 

אז ברכה ראשונה זה על הממון והשמירה עליו, וברכה שניה זה על הרוחניות ואנחנו צריכים לשמור, ואם נשמור ה' יוסיף שמירה על השמירה.

איתא בספרי "ויחונך", מזה ויחונך אומר הספרי? בדעת בבינה בהשכל ובמוסר ובחכמה, מה הסדר שכתוב? בדעת, ובבינה, ובהשכל, ובמוסר ובחכמה. הדבר יפלא, כי בכל מקום מקדימים חכמה לבינה ודעת, משום שחכמה זה מורה על מה שקיבל מרבותיו, אדם קנה חכמה פירושו קיבל אותה מרבותיו את החכמה, בינה זה כבר שהוא מבין דבר מתוך דבר. מכל מה שהוא למד הוא כבר יכול להבין דבר מתוך דבר. ודעת זה הקנין הסופי של מה שהוא השיג בחכמה ובבינה וזה כבר המציאות שהוא חי על פיה, זו הדעת, יש לו דעת תורה, יש לו כבר דעת. 

אבל דבר גדול השמיענו התנא בזה שהקדים לנו פה "ויחונך" בדעת קודם ובבינה ובהשכל ובמוסר ובחכמה בסוף, מה הדבר הגדול שהשמיענו התנא? שכמו שהברכה הראשונה של נכסים אין לה שום קיום בלי שמירה מלסטים, כמו כן הברכה השניה של השגות רוחניות אין לה שום ערך אם לא יתאמץ לשומרה, ועל כן מדגיש לנו התנא שאחרי שהגיע לשיא השגותיו בינה דעת והשכל, בכל זאת עליו להתחזק תמיד במוסר וחכמה שהם הם אבני הבנין, ורק אם ישתמרו היטב יהיה קיום לבינה ודעת שרכש. 

ז"א התנא מדבר שאפילו שכבר השגנו דעת בינה והשכל, שלא נחשוב שאנחנו כבר לא צריכים מוסר וחכמה, כי אלה אבני הבנין שעליו עומד הכל, אז לכן מזכיר בסוף לומר שתמשיך הלאה להתעסק במוסר וחכמה.

מה האמת? שחכם הכי גדול צריך לזכור תמיד שכל יסוד השגותיו בנוי על החכמה שקיבל מרבותיו, מאיפה יש לנו חכמה אם לא קראנו ספרים, לא שמענו מורי הוראה ודברים, מאיפה אנחנו יודעים חכמה? איזה חכמה? מאיפה יש לנו חכמה? 

האמת שהחכם הכי גדול צריך לזכור תמיד שכל יסוד השגותיו בנוי על החכמה שקיבל מרבותיו. בלעדי זה לא היה משיג כלום. ומאידך גיסא צריך לחזור תמיד על חכמתו שלמד בתחילת לימודו, זה לא זה כבר למדתי פעם, צריך לחזור ולמשמש בה תמיד, למה? כי התפתחות מוחו והשגותיו משתנים במשך השנים, אם אדם הולך ומשביח במוחו והשגותיו, שהוא יקרא את החומרים שהוא קרא פעם, הבהירות תהיה לאין ערוך לעומת מה שהיה לו במוחו קודם. כמו שכתב חובת הלבבות בשער חשבון הנפש, בפרק שלישי בחשבון כ"ד, הוא אומר על הפסוק "החכם עיניו בראשו" מה שמופיע בקהלת ב', שלא יסמוך על ההבנה של תחילת לימודו, אלא תמיד ישתדל להבין מחדש כאילו הוא עכשיו מתחיל, ולא יחשוב שהשכל שלו לא ישתנה ולא יתבגר מכפי שהיה בימי נעוריו. ז"א כל בן אדם שלומד אז אחרי שהוא לומד אז יש לו השגה ממה שהוא למד, אז אח"כ הוא הפליג בחכמה עוד ולמד הרבה ענינים, בענין זה צדדים וכו', כשהוא יחזור עוד פעם לקרוא את אותה מסכת, ללמוד אותה, פששששש כבר יהיה לו הבנות אחרות לגמרי, אדם למד תנ"ך, איפה הוא למד תנ"ך? כשהיה בתלמו דתורה קצת לימדו אותו פה שם כמה דברים, ואולי הוא קרא בעצמו, אבל איזה הבנה היתה לו אז? של נער, אז הציורים שהיו לו בראש זה ציורים של נער, היום אחרי שכבר עברו הרבה שנים והוא כבר גיבש את הדעה וכבר בצורה אחרת יותר מבוגרת, יותר מבינה, יותר מלומדת, אם הוא יחזור ויתחיל לקרוא מחדש, כמובן שההסתכלות שלו הראיה שלו, ההבנה שלו אחרת לגמרי. ציורים של ילד כשהוא מצייר אלקים ודברים כאלה, הוא יש לו איזה ציור הוא מצייר ציור, כשאדם מתבגר הוא יודע שלא שייך ציור, אבל הוא עוד מונח עם הציורים של פעם כשהוא היה ילד. כשהוא מתאר את דוד וגלית יש לו איזה ציור, כשהוא מתאר דברים מסוימים יש לו ציור, אבל כשמתגברים הציורים משתנים.

מרן רבי שמחה זיסל זצ"ל העמיק להרחיב את הרעיון הזה, שמאד יתכן אפילו באנשים מבוגרים שישארו כל ימיהם בהשגה של תינוקים. מאחר שחומש בראשית יש בו יסודות אמונה, והם נקלטו אצלם מילדותם בתור סיפורים ללא שום העמקה, ומכל זה מתבאר לנו גודל חשיבות של אמונת חכמים שהם המוסרים את התורה מדור לדור, וחכמתו של הגאון הכי מופלג בהכרח בנויה על מה שקיבל מרבותיו מהדור הקודם, וכבר העיר החובת הלבבות כמה צריכים לדקדק בדברי הקבלה שקיבל, ולעמול כדי לעמוד על דבריהם, ולכתת רגליו אצל חכמי הדור שיבארו לו איזה דבר המוקשה לו, ולא יהין לדחות את הדברים בקלות, אלא יתלה בקוצר הבנתו, ואם ידקדק בדברים יבין בהם סודות שלא היה באפשרותו להשיג בתחילת לימודו, הוא שמע את הרב אומר ככה, אבל הוא לא עמד על מה שהוא אמר, שמע, שמע, שמע והבין, שמע, לא תמיד יורדים לסוף דעתו של הרב מה שאמר, כתוב אין תלמיד עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה, בשביל לדעת דעת רבו כשהוא אומר משהו הוא צריך ארבעים שנה של שימוש, אבל יש כאלה חושבים שהם הבנו, שהם שמעו שהם הבינו, אתם רואים את כל הלשון הרע שקורה ברחובות בגלל שהם חושבים שהם הבינו, הם לא יודעים מה עומד מאחורי מהלך, מאחורי אמירה, מאחורי רמיזה, מאחורי עקיצה, הם לא יודעים מה הרקע, שמעו מה אמרו, לא יודעים אבל מה הרקע, כי הם לא מתעמקים. אנשים פשטיים, אנשים שטחיים, אין להם עמקות, לא מבינים, לא מכירים מי האיש שעומד מאחורי האמירה, מיהו, מה תכנו, מה שיגו, מה שיחו, מה הרקע לדבריו וכו', שום דבר, הוא אמר, הוא אמר, תבדוק, תחשוב, תשקול, למה הוא אמר, למה הוא אמר ככה ולא אמר אחרת, למה ככה ולא ככה, אין להם הבנה בזה, אנשים שטחיים. 

אז אפילו אנשים שלמדו אצל תלמידי חכמים, מכל זה מתבאר גודל החשיבות של אמונת חכמים שהם המוסרים את התורה מדור לדור, וחכמתו של הגאון הכי מופלג, הגאון הכי מופלג בהכרח היא בנויה על מה שקיבל מרבותיו מהדור הקודם, וכבר העיר חובת הלבבות כמה צריכים לדקדק בדברי הקבלה שקיבל ולעמול כדי לעמוד על דבריהם, ולכתת את רגליו אצל חכמי הדור שיבארו לו איזה דבר המוקשה לו, כמה אנשים אתם מכירים שיש להם איזה קושיה הם רצים מרב לרב מרב לרב אתה מבין תירוץ? ולא יהין לדחות את הדברים בקלות, אלא אם זה מוקשה לו יתלה את זה בקוצר הבנתו, ואם ידקדק בדברים יבין בהם סודות שלא היה באפשרותו להשיג בתחילת לימודו. 

אז שמענו שאומר בעל חובת הלבבות על הפסוק, החכם עיניו בראשו, מה זה החכם עיניו בראשו? שהחכם תמיד הוא בראשו מתחיל מהראשית עוד פעם ללמוד מחדש. למה? כי אתה יודע, אתה במשך הזמן כבר התבגרת, המח גובש וכו' וכו' וכו', עכשיו חוזרים להתחלה מבינים כבר אחרת, אבל מי שחושב שכבר קראתי מה לי עוד פעם עוד פעם, צריך להתקדם יש עוד דברים שלא למדתי, תחזור, תחזור, תראה תראה שלא למדת עדיין, תראה, תחזור. 

וכן מצאנו בש"ס בחגיגה כ"ב, איך שהתנא רבי יהושע בן חנניה ייסר את עצמו בתעניות וסיגופים עד שהושחרו שיניו, מרוב תעניות וסיגופים. אין ויטמינים, אין סידן, אין כלום השוחרו שיניו, למה? למה הוא התענה וסיגף את עצמו כל כך? על שדחה את דברי בית שמאי, באמרו, בושני מדבריכם בית שמאי, אני מתבייש איך אתם אומרים דבר כזה. למה הוא אמר את זה? כיון שהוא לא מצא שום הסבר לדבריהם. תתבייש לך איזה סברא אתה אומר. ואחרי שהוסברו לו הדברים, הרגיש בעצמו שחטא, משום שהיה צריך לתלות בקוצר הבנתו על אף שהיה חכם גדול, ולא לדחות את דבר קודמיו. לא לדחות את דבר קודמיו. לא פשוט לדחות דברי קודמיו. לא פשוט בכלל. אז רבי יהושע בן חנניה פשששש על שאמר בושני, ז"א כל כך היה מוקשה לו מה שהם אומרים ולא מצא לזה שום תירוץ, שהוא דחה את זה על הסף. אבל אחרי שזה הוסבר לו, אז הוא הבין שהוא חטא ולא הפסיק בתעניות וסיגופים עד שהושחרו שיניו על החטא הזה שהוא עשה. 

יש אנשים לפי זה שצריך שלא יהיה להם שיניים בכלל. 

בכל אופן ראינו את הברכה יברכך ה' וישמרך, זה ברכת הנכסים והשמירה עליהם, ברכה שניה זה הרוחניות ושאנחנו צריכים לשמור על זה, צריכים למלא את הראש בשמנה של התורה וצריכים שגם נרגיש שזה למעלה שלא יפול מהכד שמן שמה מלמעלה וילכלכך את הבגדים, והבגדים זה משל למידות שלא יושחתו בגלל שאתה כבר מלא וגדוש תהיה בעל גאוה וכו', ודבר שני ויחונך למדנו, שאפילו שיש לך דעת בינה והשכל, תמיד אתה צריך את המוסר והחכמה מחדש כי איזהו חכם - מי שעיניו בראשו, כל הזמן עיניו להתחיל מהתחלה מהראשית וללמוד ולדעת שמה שלמדת קודם זה היה פלטפורמה לבוא עוד פעם. זה כמו המדרגות הנעות, אלה שעלו למעלה חוזרות עוד פעם למטה ומתחילות מחדש, אז ככה אתה צריך ללכת ולחזור, ושננתם, ושננתם וזה כבר יהיה משהו אחר. אם תקיים ושננתם אתה גם תהיה משונן, חד, ויודע את התורה כמו שצריך.

ש. לא שומעים

הרב: לא, הספרי אומר שככה זה, ויחונך - אפילו אם ה' חנן אותך בדעת בבינה ובהשכל, צריך גם מוסר וחכמה. אדם מחונן כבר יש לו דעת, בינה , השכל זה יפה מאד, זה מצוין, אבל הלא, זה עדיין לא מספיק, אתה צריך מוסר והחכמה. זה לא שייך ליחונך, מוסר זה אתה צריך ללמוד, אין ויחונך, לא נותנים לך הבנה לבד, צריך לעמול. חכמה צריך לקנות. צריך ללמוד מה שצריך. בינה דעה השכל, דעה בינה השכל, השכל בינה דעה, זה כל זה תוצאות של, זה ויחונך. אבל שלא תחשוב שתשאר עם זה, אני מחונן, לא, אתה צריך מוסר וחכמה תמיד. אוקי? 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל....