http://live.shofar-tv.com/videos/2783
10-3-13
בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח
הגמרא בסנהדרין דף י"א בפרק חלק מביאה "כי אנכי בעלתי אתכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושניים ממשפחה", אמר ריש לקיש, דברים ככתבן, אמר ליה רבי יוחנן, לא נייחא ליה לנייחו דאמרת להכי, אלא אחד מעיר מזכה כל העיר כולה, ושניים ממשפחה מזכים כל המשפחה כולה. אז הפסוק בירמיה אומר, כי אנכי בעלתי אתכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושניים ממשפחה, ועל זה ריש לקיש ורבי יוחנן אומרים, מה הביאור בכתוב הזה? ריש לקיש אומרים דברים ככתבן, ז"א שהקב"ה יציל רק אחד מעיר ושניים ממשפחה. ורבי יוחנן אומר, זה לא נח לקב"ה כביכול שהקב"ה ימעט את ישראל כל כך באחרית הימים עד כדי כך שיישאר רק אחד ושניים ממשפחה, אלא מה המכוון? הוא דורש דרשת חכמים ז"ל שאומרים, אלא אחד מעיר הכוונה אחד זה אחד מעיר שמזכה את כל העיר כולה, ושניים ממשפחה מה שכתוב זה שניים שהם מזכים את כל המשפחה כולה. ז"א בשביל חסיד אחד שבעיר אקח את כל העיר כולה להצילה.
טוב, עכשיו אנחנו נבוא לבאר את הדברים עפ"י דברי רבינו יואל זצ"ל, והוא אומר ככה, בדברי יואל בפרשת בוא, הוא אומר המאמר הזה כל מי ששומע אותו תצילנו אזניו, היתכן שלא יישארו חס ושלום ימות המשיח אלא שניים משישים ריבוא? כי בהמשך כתוב מקיש יציאתם ממצרים לביאתם לארץ, מה ביאתם לארץ שניים משישים ריבוא אף יציאתם ממצרים שניים משישים ריבוא, אמר רבא וכן לימות המשיח, כי לארץ נכנסו רק שניים משישים ריבוא, זה יהושע בינון וכלב בן יפונה ושש מאות אלף מתו, אז כמה נכנסו יוצאי מצרים? שניים, אז הוא אומר וכן יהיה לימות המשיח, רבא אומר ככה יהיה, והשומע את זה תצילנה שני אזנו, יתכן שלא ישארו בימות המשיח אלא שניים משישים ריבוא? ואי אפשר להעלות על הדעת שיהיו דברי רבא הנזכרים לעיל ככתבן וכפשוטם. ועוד קשה, שאין החשבון מכוון ומדוקדק, מה שאמר הכתוב אחד בעיר ושניים ממשפחה שהרי בעיר ימצא על פי רוב הרבה משפחות, ויספיק לדברי רבי יוחנן הגנת צדיק אחד על כל העיר ועל הרבה משפחות שבתוכה, ואיך משפחה שעל פי הרוב אנשיה מועטים מעיר יצטרכו שני צדיקים להגן עליהם שיימלטו בזכותם, ועל עיר שלמה אחד יספיק? ואינו מובן על פי הפשט, והסברא היא להיפך, על מרובים צריך יותר שיגנו ועל מועטים צריך פחות שיגנו, ופה כתוב שאחד אל עיר שכוללת משפחות ועל משפחה צריך שתיים, איך זה מסתדר?
ואפשר לומר הערה בדרך ארץ על מה שאמר הכתוב, אחד מעיר ושניים ממשפחה על פי מה שכתב הרד"ק, רבי דוד קמחי זללה"ה בירמיה ה', על הפסוק "שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש אם יש עושה משפט מבקש אמונה, עוד פעם, הנביא אומר, תצאו לעיר, שוטטו בחוצות ירושלים, וראו נא, ודעו, ובקשו ברחובותיה, אם תמצאו איש אם יש עושה משפט מבקש אמונה, לא תמצאו כאילו, אין, אף אחד לא מבקש לא משפט ולא אמונה ולא כלום, לא תמצאו, תחפשו תשוטטו, תמצאו לי איש.
הקשה הרד"ק זלל"ה, כי הנה היו בירושלים חסידים ועבדי ה', כמבואר בפסוקים בכמה מקומות שהיו, היו צדיקים והיו חסידים בירושלים, ואיך אמר ירמיה "אם תמצאו איש עושה משפט מבקש אמונה"? ופירש אדוני אבי זללה"ה, כי ירמיה אמר בחוצות ירושלים, ואמר ברחובותיה, שמה תשוטטו תמצאו לי אנשים שמסתובבים ברחובות, כי החסידים שהיובירושלים היו מתחבאים בבתיהם, ולא היו יכולים להתראות ברחובות ובחוצות מפני הרשעים, ז"א הם שמעו על עצמם שלא לצאת לרחובות מחמת הרשעים שהסתובבו בחוץ והם שמרו על עצמם ועל חסידותם בתוך ביתם, ז"א ממילא הם לא השפיעו על הציבור.
וכן פירש השל"ה הקדוש, שלכן אמר הכתוב בחוצות וברחובות, כי אלמלא לא היו יראים מן העם לעשות משפט ולבקש אמונה ברחובה של עיר אז היו בכוחם להגן עליהם. אם הם לא היו פוחדים, החסידים הצדיקים והרבנים לא היו יראים מן העם לעשות משפט ולבקש אמונה וברחובה של עיר להגיד את זה לעיני כולם, אז היה בכוחם להגן עליהם. וזה שאמר ירמיה שוטטו בחוצות ירושלים ובקשו ברחובותיה אם תמצאו שם איש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לכל העיר בזכותם, אז רואים שמי שלא יכול להגן זה מי שלא עושה את זה בפרהסיא, לא יוצא להגיד את האמת בפרהסיא לעיני כולם. וכעין זה פירש האבן עזרא בפרשת וירא, על הפסוק "אם אמצא בסדום חמישים צדיקים בתוך העיר ונשאתי לכל המקום בעבורם", ז"א אם אומר הקב"ה אני אמצא חמישים צדיקים בכל עיר חמשה ערים, עשרה צדיקים בכל עיר שהם בתוך העיר, בתוך העיר בפרהסיא אומר האבן עזרא, בפרהסיא, ונשאתי לכל המקום בעבורם אני אמחל להם על כל מה שהם עשו, אסלח להם. וזה לשונו והטעם בתוך העיר שהם יראים את ה' בפרהסיא, אם יש כאלה שמסוגלים לירוא את ה' בפרהסיא ולהגיד דעת תורה בפרהסיא לעיני כולם, אה, ועל זה הוא אומר וכן שוטטו בחוצות ירושלים, מכוון אותנו האבן עזרא מהתורה אל הנביא ירמיה ואומר שמה, הנביא התלונן שאין אנשים שנמצאים בחוצות ולא נמצאים ברחבותיה של ירושלים, לכן אין בכוחם להגן על העם.
ולזה לא התפלל אברהם אלא על אותן הצדיקים שהן בצדקתם בתוך העיר, אז אברהם אפילו, אפילו הוא רק התפלל על אלה שבחוץ ולא על אלה שבפנים. אם יש צדיקים מאה אלף צדיקים, אבל הם בתוך הבית והם לא יוצאים החוצה לעורר את העם ולהגיד להם את האמת בפנים ולעשות משפט כמו שצריך ולהגיד דעת תורה ברבים אז לא התפלל עליהם אברהם אבינו. ולזה לא התפלל אברהם אלא על אותם הצדיקים שהם בצדקתם בתוך העיר, בתוך העיר בפרהסיא כמו שאמר האבן עזרא, אבל באלו שיראים להגיד האמת ולהוכיח בשער בת רבים, אלה שהם יראים להגיד את האמת, מפחדים, ולהוכיח בשער בת רבים, ידע אברהם שאין בהם כח הגנה להיות האיש נמלט בזכותם ולא ניסה להתפלל בזכותם. הם לא יכולים להועיל אנשים כאלה. חסידים לעצמם צדיקים לעצמם.
ודבר המסתבר הוא כי אם אין מתקשר עמהם להיטיב דרכיהם אין זכותו מצטרף להגן עליהם. ז"א אם אין מתקשר אליהם להיטיב דרכיהם אז הזכות שלו לא מצטרפת אליהם. ולפי זה, אפשר לומר לכוונת חכמים ז"ל, במה שאמר הפסוק ומה שאמר רבי יוחנן, דאחד מהעיר מזכה העיר כולה, היינו מדובר בצדיק שהוא בתוך העיר ומוכיח בשער בת רבים זה יש לו כח להציל עיר שלמה. אז יש לו כח הגנה להציל את כל העיר כמו שכתב הרד"ק ז"ל, ושניים ממשפחה במי מדובר? הרי הקשינו איך יכול להיות אחד מספיק לעיר אז איך שניים מספיק למשפחה שזה פחות? אומר ושניים ממשפחה מיירי בצדיקים שמוכיחים רק את בני משפחתם, הם רק מדברים בתוך המשפחה, לא הולכים בתוך העיר וברחוב להגיד לפני כולם וכו' וכו', ואין להם התקשרות עם בני העיר להגיד להם להטיב מעשיהם, על כן אין להם כח הגנה להציל את כל העיר רק את בני המשפחה. גם כח זכותם מועטת משל הראשונים, ולכן צריך זכות של שני צדיקים להגן על בני המשפחה. ואם גם בני משפחתם לא יוכיחו, אם הם הצדיקים לא יוכיחו את בני משפחתם, אין להם כח הגנה כלל שיצילו אחרים בזכותם, כל זה אומר רבינו יואל אפשר לומר בדרך רמז בגמרא הנזכר לעיל. על פי הרד"ק, על פי אביו, על פי האבן עזרא, כל זה מסתדר ליישב את הקושיה איך יכול להיות שאחד מעיר ושניים ממשפחה, אם אחד מספיק לכל העיר אז זה כולל את המשפחות שבתוכם, אומר לא, אחד רק מעיר ושניים יספיקו שזה יותר למשפחה קטנה, למה זה אומר את הכל בחוץ, לכלל העיר, ואם זה לכלל הארץ אז זה לכלל הארץ, ואם זה לכלל העולם אז זה לכלל העולם, אבל אם אלה שהם צדיקים דואגים רק למשפחה להגיד ולהזהיר אותם ולומר להם לילך בדרך ארמת, אז צריך יותר זכות, צריך שניים והם יכולים להספיק להגן, אבל גם אם הם לא יגידו בתוך המשפחה להוכיח על דבר אמת, אז גם הם לא יוכלו, אין להם שום זכות אפילו להגן על מישהו מהמשפחה שלהם. מפה מיושב המון דברים, המון דברים מיושבים פה, זה דבר מדהים מה שהוא כותב פה.
ועל פי זה יבואר אצלנו פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש הנזכר לעיל, דהנה מה שאמר ריש לקיש, אחד בעיר ושניים ממשפחה דברים ככתבם, זהו פשוטו של מקרא, הפשט של הפסוק ככה אומר, ומשמעות הכתוב כן הוא, ודברי רבי יוחנן שאחד מעיר מזכה את כל העיר כולה ושניים ממשפחה מזכה את כל בני משפחה זה הדרשה של חכמים ז"ל, ומצאתי כן מפורש בפירוש מהר"י קרא זללה"ה וזה לשונו: ולקחתי אתכם אחד מעיר, אמר הקב"ה, אילו הייתי ממתין שיהיו כל בני הדור צדיקים, לא היתה מידת הדין נותנת שתהיו נגאלין עולמית, אלא בזכות צדיק אחד שימצא בעיר, ובזכות שני צדיקים שיימצאו במשפחה והבאתי אתכם ציון, זהו המדרש, והפשט של המקרא, אני עתיד ללקט אתכם אחד בעיר ושניים ממשפחה והבאתי אתכם ציון.
מבואר, אם ידין הקב"ה אותנו לפי שורת הדין הגמור, לא יימצא זכאי בדינו וראוי להגאל בזכות עצמו כי אם אחד מעיר ושניים ממשפחה, אם בודקים את כולם במיקרוסקופ לא ימצא בעיר רק אחד ושניים ממשפחה. ומועטים המה אשר יוכלו לעמוד נגד הדין הקשה, אם ידין הקב"ה את כולם על פי שורת הדין הגמור, כי החשכות והתגברות כוחות הטומאה יהיה גדול מאד בדור האחרון בעקבתא דמשיחא, ומי יוכל לעמוד בנסיונות הקשים האלה? וזהו פשוטו של מקרא, ודברים ככתבם, כמו שאמר ריש לקיש, שבאמת רק אחד ושניים, על פי הדין הקשה אם תבחן יכולים להנצל על פי הדין בזכות עצמם רק אחד ושניים. שלא ימצא אלא אחד בעיר ושניים ממשפחה שימלטו בזכותם. אבל לא מדבר הכתוב בכריתה חס ושלום, וחס ושלום לומר שהשאר ייכרתו, דעל כך גם ריש לקיש סובר שהדרשה של חכמים ז"ל מוכרחת וקיימת, דאותו אחד שימצא זכאי יגן על כל העיר, והשניים יגנו על כל המשפחה, אלא שלא יינצלו השאר בזכות עצמם, ז"א זכות לאחרים להנצל בזכות עצמם לא תהיה, ובאמת מה שאומר ריש לקיש הוא צודק שיהיה רק אחד ושניים שהם בזכות עצמם, אבל מה, ורק הם ינצלו והשאר לא, לא חס ושלום, גם זה ריש לקיש מסכים לדרשה של חכמים שאחד יציל, משמע שהשאר לא יינצלו בזכות עצמם אלא בזכות האחד והשניים.
ונפקא מינא, מה הנפקא מינא? כמוש אמרו חז"ל, דמאן דאכיל דלאו דיליה דאיתי לאסתפוקי באפי, מי שהוא אוכל מה שלא שלו הוא מתבייש להסתכל בפנים של השני, למה אם אתה ניצל בזכות השני ולא בזכות עצמך אז זה בושה שאין כדוגמתה, אתה והלך עם פראק ועם כפתורים ואתה אדם חשוב ואתה ראש ישיבה ואתה הכל, ואתה לא יכול להציל את עצמך אפילו ולא להציל אחרים, אלא מה, אתה זקוק למי שהלך והוכיח את הציבור ברבים ואמר את האמת כמו שצריך לכולם והוכיח אותם להעמיד את התורה. זה יש לו כח להציל. אבל אם לא, ואז הוא ניצל בזכות השני, ואז הוא מתבייש. ואותם שיזכו בזכות עצמם לא יהיו בושים, מה יש להם להתבייש בזכותם עצמם, ויקבלו פני משיח צדקנו והישועה האמיתית בנחת ובשמחה, מה שאין כן אחרים יהיו בושים מצד מעשיהם. אתם שומעים, משיח יבוא ופתאום הוא יתחיל להקריא שמות, פלוני אלמוני פססס בא, ויראו אנשים שלא חלמו שבאמת, מה הוא מה פתאום, איך זה יכול להיות, מה זה משיח ספרדי, מה זה משיח זה מה זה? זה משיח ככה, מה זה מה הולך פה, מה זה מאנ"ש, הוא קורא לאנ"ש מה הולך פה? וכל האנשים החשובים שכולם החשיבו והכל, שהם היו ספונים בתוך היכלי התורה ולא פעלו בחוצות ימתינו שהמשיח יקרא להם והוא לא קורא. ווס מכסטע, מה קורה פה? יגידו להם רבותי, אתם יצאתם לרחובות עיר? אתם עשיתם מה ששמואל הנביא עשה, הלכתם מעיר לעיר ודיברתם והוכחתם? הרי אתם יודעים שפנחס נתפס הקולר בצווארו על שבעים ושתיים אלף שמתו בפילגש בגבעה בגלל שהיה לו ללכת ולכתת את רגליו פעם לחברון פעם לבית אל, פעם לירושלים להוכיח את הציבור, מכיון שהוא לא עשה זאת אז הוא נתפס בזה ושבעים ושתיים אלף שמתו זה הכל בצווארו, הוא היה גדול הדור, מי לא יודע שהוא היה גדולה דור, פנחס, פנחס הקנאי, אבל אתם הלכתם או לא הלכתם? אור החיים הקדוש אומר "כנחלים נטיו כגנות עלי טל" על הפסוק הזה אומר יש ארבעה סוגי צדיקים, יש צדיקים הגדולים ביותר הראשונים במ עלה, זה אלה שהולכים כמו שמואל הנביא ומכתתים את רגליהם כמו שמואל הנביא ללמד את העם תורה ודרך ארץ, ויש כאלה שהם הסנהדרין, הם דרגה שניה, הסנהדרין, 71 שיושבים בירושלים שמהם תצא תורה, "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" אלה דרגה שניה, כי הם יושבים במקומם וכולם באים לשאול אותם, אבל הם לא מטריחים את עצמם לצאת, אלה דרגה שניה. דרגה שלישית זה אברכים שיושבים בבית או בכולל לומדים, דואגים לעצמם לומדים, מרימים את עצמם בן תורה בן תורה, זה דרגה שלישית. דרגה רביעית זה אלה שהם תומכים בתורה ומעמידים את התורה, אלה נקראים צדיקים רביעיים.
אומר הפסוק אומר, כנחלים נטיו כגנות עלי נהר, נחלים נטיו, הם הולכים ככה נחלים ממקום למקום מסובבים ומשקים בכל מקום שהם מגיעים, זה הראשונים, כגנות עלי נהר זה אלה שהגינה היא לידה נהר, היא לא הולכת הגינה להסתובב בכל מקום, ככה הוא מפרש את כל הפסוק ומסביר אלה ארבע. יבוא משיח והוא יקרא לאנשים ויהיה פדיחות, פדיחות חבל על הזמן, מה זה, הוא? הוא? אתה קורא לו, כן, הוא הוא הוא כיתת את רגליו והלך ממקום למקום, הוא. דורעי אמר בדרשה אצל דני צעקני, אמר שמה שהרב אויערבך אמר לו למה זכה הרב עובדיה יוסף להיות גדול דור, למה הוא זכה? כי בשעה שאנחנו ישבנו ולמדנו והיינו ספונים בתורה ולא יצאנו החוצה הוא כיתת את רגליו והלך ממקום למקום להעביר שיעורים, ככה הוא אומר שהוא אמר לו, אז בזכות זה הוא זכה למה שהוא זכה. אז ז"א מי שמכתת את רגליו והולך ממקום למקום להגיד תורה, פירושו של דבר זה הנה, מה כתוב פה, כתוב כאן מה שאין כן אז כשיקבלו פני משיח צדקנו והישועה האמיתית תבוא בנחת, הצדיקים האלה האמיתיים לא היו בושים להסתכל בפניו של המשיח, אדרבא, הוא יקרא להם בשמותם, אבל האחרים יהיו בושים מצד מעשיהם, זה גם ההבדל בין אברהם אבינו לבין שם ועבר, אברהם אבינו למד אצל שם ועבר, הוא היה תלמיד שלהם, אבל הוא היה יותר גדול מהם. במה הוא היה יותר גדול מהם? שהוא כיתת את רגליו לעשות פעולות מעשיות לקרב את האנשים, לכן ה' בחר, כך אומר החפץ חיים, בחר להעמיד אומה ישראלית מאברהם ולא משם ועבר. מי שטורח להביא את הבנים בחזרה לאבא שבשמים ומי שמלמד אותם את תורתו, זה צדיק האמת.
על כל פנים אחרי כל הצירופים יישארו חלק גדול מישראל ואפילו לריש לקיש שהוא סובר שדברים ככתבן, על כן אית ליה דרשת חכמים ז"ל שאחד מגן על כל העיר כנזכר לעיל, ז"א אז ישארו, לא יהיה רק אחד מעיר ושניים ממשפחה ככתבן, אלא יישארו אבל יהיה הבדל נפקא מינא מי יתבייש מי לא יתבייש, מי יהיה בזכות השני ומי לא יהיה בזכות השני וכו' וכו', אז מסכים גם ריש לקיש לדרשה של רבי יוחנן.
וכמו שאמר הרמב"ן ז"ל בהשגותיו לספר המצוות, דלא אמרו חכמים ז"ל אין המקרא אלא כפשוטו, חכמים לא אמרו אין המקרא אלא כפשוטו ואין שום פירוש אחר, לא אמרו ככה, אלא אמרו, אין המקרא יוצא מידי פשוטו, ז"א גם המקרא אפילו שהמקרא הוא קשה לא יוצא מידי פשוטו, ויש לו גם פשוטו ויש לו גם מדרשו, גם פשט וגם דרש, ואינו יוצא מכל אחד, ויסבול הכתוב את הכל ושניהם אמת.
ורבי יוחנן סבריא ליה, לא נייחא להו למרייהו דאמרת לי הכי, ובאמת גם רבי יוחנן סובר כפשוו של מקרא כן הוא, כמו שאמר ריש לקיש, ולפי שורת הדין הגמור לא יצאו זכאי כי אם אחד מעיר ושניים ממשפחה, אבל הוא סובר שהדרש עוקר את הפשט של המקרא, ומפיק ליה ממשמעותה, מוציא אותו מהמשמעות שלו לגמרי, ולא ירצה הקב"ה להשתמש בפשוטו של המקרא ולהתנהג חס ושלום בדין הקשה, ז"א הוא מכריע שיש מקום שהקב"ה יכול לפעול לפי הפשט, ויש אפשרות לפי הדרש, והוא סובר שלא נח לו לקב"ה להשאיר כל כך קמצוץ קטן של יהודים בעולם ואת השאר חס ושלום לספות, אז לכן הוא אומר שהעיקר זה הדרשה. אמנם קיים גם שאם ירצה ה' להעמיד על פי הדין.
וכמו שפירש רש"י, לא נייחא להוא למרייהו אומר רש"י, לא נייחא לו לקב"ה שאתה ממעט אותם כל כך את עם ישראל, אלא ידון הקב"ה אותנו במידת הרחמים ובערך מצב הדור ונסיונות העצומות אשר יהיו בימים ההם, יהיה לימוד זכות גדול על ישראל. ואם יימצאו עובדי ה' יתברך והולכי בדרך האמת למרות הנסיונות הקשים, כח להשפיע, 28 אלף לפחות, אע"פ שלא יהיו נקיים לגמרי מחטאים ועוונות, אע"פ שלא יהיו נקיים לגמרי מחטאים ועוונות, כי מי יאמר זכיתי ליבי טהרתי מחטאי, אעפ"כ אם ידין הקב"ה אותם במידת הרחמים חלק גדול מישראל יצאו זכאים בדינם ויזכו בדין בזכות עצמם.
וכמו שאמרו ז"ל בעין תחת עין, עין תחת עין אמרו חכמים שלפי שורת הדין על פי האמת הגמור ראוי היה כפשוטו להוציא את העין לשני, כאשר עשה כן יעשה לו. אלא דחס רחמנא עליה, הקב"ה חס, וקיבלו חכמים ז"ל שיתן כופר ויתקיים פשוטו של מקרא על פי הדרשה ז"ל ויהיה עין תחת עין בדרך פדיון וכופר. אז ז"א רואים מפה עכשיו בדיוק את המצב שבו אנחנו נמצאים, ובדיוק מה הולך להיות.
עכשיו, אנחנו מקוים כמובן שהדרשה נדרשת כמו רבי יוחנן, ושהקב"ה יתמלא ברחמים ולפחות בזכות אלה שמחטטים רגליהם ועושים את העבודה אז יוכלו להציל את העם וכו', אבל אם זה לא יהיה כמו דרשת רבי יוחנן אוי וי בוי.

ש. כתוב שתיים זה בארץ, ז"א לעיר מספיק אחד, ארץ אע"פ שזה יותר יוצא החוצה אז...

הרב: לכן אמרתי לך שתלוי, פעם היה יכול אדם לפעול רק בעיר אחת, למה יכול לפעול בעיר אחת? כי לא היתה ניידות, לא היתה תקשורת לא היתה אפשרות, היום אחד יכול לפעול לא בעיר אחת, יכל לפעול בכל העולם כולו, ואברהם למרות שלא היה לו נידות ולא היה לו אינטרנט ולא דיסקים ולא כלום, הוא פעל לבד בכל העולם והוא הציל את כל העולם, ואלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקראי בהבראם אלא באברהם.
רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.