הבן איש חי: על משיח בן יוסף | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

‫שמחה ותודה רבה.

‫רציב יום,

שפרה בת נורית,

‫השם יפתח לה ולכל משפחתה את העיניים,

‫לזכות לראות את האמת ולקבלה,

‫ויזכו להתקרב לכפז,

‫לעבודת השם יתברך, אמן.

‫הבן איש חי בספר אימרי בינה, ‫סימן טזן,

‫חקרי לב.

‫נשאל שאלה.

בשנה זו, בליל שביעי של פסח,

‫עלה בליבי ללמוד בלימוד שהובא ‫בספר קריאי מועד המתוקן ללילה הזה.

‫בהייתי לומד בהתחברות אהובי ורעי,

‫אשר שנינו לא הורגלנו בלימוד זה ‫בשנים עברו,

‫וכאשר הגענו ללמוד במאמרי ריבותינו, ‫זיכרונם לברכה, ‫לקוחים מהגמרא בסנהדרין, דף צדיק ח',

‫ראינו דברים נפלאים,

‫שאין הדעת סובלתן.

‫ועד עתה משתוממים אנחנו על המראה הזה.

‫והודי איתמר,

‫אמר רב גידל, אמר רב,

‫עתידין ישראל דאך לשני משיח.

‫אמר רב יוסף,

פשיטא.

‫אלא מן אכיל להוא?

‫חילקו בילק אכללו.

ומשנה,

‫לאפוקי מרבי הלל דאמר אין משיח נישראל,

‫שכבר אכלוהו בימי חזקיה.

‫אז הגמרא אומרת שאמר רב גידל, אמר רב,

‫עתידין ישראל דאכלה שני משיח. ‫כאילו, בהבנה פשוטה,

‫שעתידין ישראל ליהנות ולאכול,

‫בשנים שיבואו ימי המשיח, ‫יהיהי טובה, מושפעת וכולי.

‫אז אמר רב יוסף פשיטא.

‫אלא מן אכיל להוא? מי יאכל? ‫אם לא ישראל יאכלו את ימות משיח, ‫דהיינו, את כל הטובות שהובטחו על עידן ויא? ‫מי יאכל?

‫חילק ובילק,

‫ויש אומרים שמות של שדים,

‫יש אומרים שזה כמו חנג'ורי בסטרי.

‫אז מי יאכל?

‫הוא מתרצים

‫לאפוקי מרבי הלל דאמר אין משיח לישראל.

‫שכבר אכלו בימי חזקיה.

‫ובהילל, לפי הפשט,

סובר שחזקיה היה ראוי להיות משיח, ‫וכל הטובות נעשו בזמנו,

‫וכל צבאות סנחריב מתו,

‫והכול היה בסדר, ‫כי הקב' הוא חשב לעשות אותו משיח, ‫ואת סנחריב לעשות גוג ומגוג,

‫וזהו,

נגמר הסיפור.

‫ככה הפשט מובן.

‫עוד התמראתם,

רבי הלל אומר, ‫אין להם משיח לישראל ‫שכבר אכלו בימי חזקיה.

‫אמר רב יוסף,

‫שר אליהם מראה לרבי הלל.

‫חזקיה אימה טבה.

‫חזקיה מתי היה? בבית ראשון.

‫ואילו זכריה קם מתנבאים בבית שני.

‫אבל אחרי שהיה כבר חזקיה,

‫בבית שני, מתנבא זכריה הנביא ואומר,

‫גילי מאוד בת ציון,

‫הרי עם בת ירושלים.

‫הנה מלכך יבוא לך,

‫צדיק ונושע הוא,

‫עני ורוכב על חמור

ועל עיר בין אתונות.

‫והוא אומר, הדבר הזה היה בעינינו ‫הפלא ופלא.

‫דע לא רבי הלל תנא כדישהו.

‫איך יכחיש חס ושלום ‫בביאת המשיח לישראל,

‫אשר דבר זה הוא משלוש עשרה עיקרים ‫של האמונה,

שאחד מהם שאנחנו, כל בית ישראל,

‫מאמינים שיבוא מלך המשיח.

‫ואף על פי שנדחו דבריו,

‫כאשר קרא עליו תגר,

‫רבי יוסף באומרו, ‫שרי למראה לרבי הלל,

‫חזקיה אבה בבית ראשון,

‫וזכריה הנביא עליו השלום, ‫שהיה בבית שני, מתנבא,

‫הנה מלכך יבוא לך.

‫עם כל זה תמיה לן,

‫האי מילתא טובה.

‫הדבר הזה מאוד מאוד תמוה אצלנו.

‫למה הזכירו דברי הלל אלו בתלמוד,

‫שבזה עשו פתחון פה למנגדים ‫להכחיש בביאת המשיח ‫ולהסיר תקווה?

‫באומרם, תנא הקדוש שלהם,

‫כך הוא מעיד בדבר.

‫ולא עוד,

אלא שהמסדר לימוד זה בעבור ליל שביעי של פסח,

‫אשר תקנו אותו שילמדו כל עם הארץ.

‫הביא והזכיר גם את המאמר הזה ‫עם המאמרים.

‫ומה היה חסרון בלימוד זה ‫אם היה משמיט

‫ומחסר מאמר זה דרבי הלל.

‫ועוד בכלל המאמרים הנזכרים,

‫מצינו מאמר תמוה מאוד,

‫דאית מרהתם, אמר רב נחמן,

‫אי מן חייהו

‫הוא עם המשיח ומן החיים,

‫כגון אנא,

‫שנאמר, והיה אדירו ממנו,

‫ומושלו מקרבו יצא.

‫אמר רב,

‫אם מן חייהו,

‫כגון רבנו הקדוש,

‫אם מן מתיהו,

‫אם זה מן המתים, ‫כגון דניאל, איש חמודות.

‫עד כאן.

‫ולפי דבריו של הרב נחמן,

‫נמצא שהוא עושה עצמו משיח.

‫והיה האותות והמופתים ‫שצריך להיות מן המשיח.

‫והיה הגאולה שצריך לגאול את ישראל.

‫כמו שאני שואל את כל המשיחים ‫שמגיעים בהרצאות, ‫נו, אם אתה משיח, יאללה, תתחיל, שחרר, יאללה.

‫תגאל, נו.

‫וכן לדברי רב,

‫דאמר אי מן חייהו,

‫אי מן החיימו, כגון רבנו הקדוש.

‫אז שוב אותה שאלה, ‫והיה האותות והמופתים, ‫ולמה לא גאל את ישראל?

‫וכן מה שאמר, אי מן מתיהו,

‫כגון דניאל, איש חמודות. ‫אם כן, לפי דבריו,

‫כבר בא משיח,

‫כי דניאל באותו זמן כבר מת,

‫ולא עבד כלום, חס ושלום. ‫אז היה משיח ולא עשה כלום.

‫באופן כי מרעידים על כל המאמרים ‫הנזכרים לעיל.

‫מלקח בנו לחלות פניך,

‫להאיר עינינו בתשובה ניצחת,

‫שתשכך דעתנו ודעת זולתנו.

‫כי בוודאי יש עוד אחרים ‫אשר התפלאו במאמרים אלה.

‫על כן ימהר לבאר לנו ‫המאמרים האלה ושכרו כפול מן השמיים.

‫והבן איש חי, זכותו תגן עלינו, אמן.

‫זכר צדיק וקדוש ברוך הוא.

תשובה.

‫המאמרים הנזכרים לעיל ביארתים היטב,

‫בעזרת השם יתברך בספרי הקטן, ‫בן יהוידע,

‫בחלק חמישי במסכת סנהדרין, ‫דף מ״א מן הספר.

‫מעתיק לך לשוני שכתבתי שם, ‫וזה הלשון.

‫לא מתעצל, מעתיק לו את הכול.

‫לא היה אז לשלוח לו צילום ולשבת ‫ולכתוב מחדש תשובה, תשובה, ‫לכל בן אדם בשטבח הבורא.

‫ומה שאמרו עתידין ישראל, ‫דאח לשני משיח,

‫נראה לפרש בסייעתא דשמיא,

‫מילת שני אינו רוצה לומר שנה-שנתיים,

‫דאח לשני משיח, את השנים של המשיח הישראלי ‫אכלו ויהנו וכו',

‫אלא שני זה מספר,

רוצה לומר מספר שניים,

‫כלומר,

‫עתידין ישראל דאח לשני משיחים,

‫משיח בן דוד ומשיח בן יוסף.

‫וידוע,

‫קודם שיבוא משיח בן דוד, ‫יתגלה משיח בן יוסף.

‫ואנחנו בטוחים,

‫על ידי אורך צער זמן הגלות

וריבוי התפילות, ‫שלא יהרג משיח בן יוסף ‫על ידי ארמילוס הרשע,

‫ויהיו ישראל נהנים מטוב גדולתו ‫של משיח בן יוסף

‫ומן הניסים הנעשים לו.

‫בהיינו, שלא יהרג משיח בן יוסף,

‫ויאכלו ישראל מטוב ממשלתו.

‫ומה כשרב יוסף פשיטא?

‫ברור שעתידין ישראל.

‫לאכול וליהנות

משני משיחים פשיטא.

‫פשוט הדבר.

‫ומתרץ לאפוקה מרבי הלל,

‫דאמר אין משיח לישראל.

‫הוא נקט לשון משיח בסתם,

‫כי הוא מדבר על משיח בן יוסף.

‫סבר רבי הלל שלא יענו ישראל,

‫אלא רק מהמלכות וביאתו ‫של משיח בן דוד.

‫אבל משיח בן יוסף כבר אכלו את טובו ‫וזיבו ועדרו המיועד לו בימי חזקיהו,

‫שהוא נתגלגל, משיח בן יוסף, בחזקיה, ‫המלך עליו השלום.

‫וג ומגוג נתגלגלו בסנחריב,

‫ונענו ישראל מן הנס הגדול והנורא ‫שעשה השם יתברך לחזקיהו,

‫מלך עליו השלום,

‫במפלת סנחריב,

‫אשר יצא מלאך השם בליל פסח,

‫ונשף

בחילו העצום ויבשו כולם ברגע אחד.

‫והנה בבוקר ראו אותם כולם פגרים מתים,

‫אשר לא היה נס כזה מבריאת העולם.

‫ומה שאמר רבי יוסף,

‫שר הילה מארה לרבי הלל,

‫היינו שמפני שהוא הבין

‫שדכאי רבי הלל הכול הוא,

‫דהיינו גם על משיח בן דוד,

‫אז לכן

הוא מדבר עליו בלשון הזאת, ‫איי, איי, רבי הלל,

‫מפני שהוא הבין שהוא מדבר על שניהם,

‫אך באמת, אומר

‫הבן ישחי,

רבי הלל,

‫לא קאה על משיח בן דוד, ‫אלא רק על משיח בן יוסף, ‫כאשר כתבנו והוא דייק

‫שאין להם משיח, משיח אחד.

‫אחד כבר נהנו, ‫אכלו אותו כבר בזמן חזקיה, ‫נהנו ממנו.

‫או אפשר,

אומר רבי ישחי, להסביר ‫שגם רבי יוסף הבין בכוונה ‫שרבי הלל כדברינו,

‫הכוונה,

שמדובר רק על משיח בן יוסף בלבד,

‫ואז הוא מקשה לו מהפסוק.

‫כתוב, הנה מלכך יבוא לך,

‫ומסיים בו עני ורוכב על חמור,

‫והקבלה הייתה בידם שעני ורוכב על חמור, ‫מדובר על משיח בן יוסף,

‫אבל משיח בן דוד לא שייך בו הדברים האלו, ‫כי הוא יבוא בוודאי מעוטר ומכותר,

‫בכל התפארת,

‫ומזוין בכל מיני זין.

‫כמו שכתוב בזוהר הקדוש ‫באורך בחלק ב',

‫דף ח' עמוד ב', וחלק ג', דף קסד עמוד ב'.

על כן מוכרח לפרש פסוק זה ‫על משיח בן יוסף,

‫שיבוא תחילה קודם משיח בן דוד,

‫ואם כן, איך יאמר,

‫דאכלוהו למשיח בן יוסף

‫בימי חזקיהו ולא יבוא עוד,

‫הרי יש פסוק מפורש ‫שהוא הוא עדיין צריך לבוא,

‫אחרי כבר שנפטר חזקיה המלך.

‫זאת היא הטענה שטען רב יוסף ‫על המאמר שרבי אליה.

‫עוד כתבתי בספרי הקטן,

‫בן יהוידע,

‫וזה לשוני.

‫דבר רבי שלה אמרי שילו שמו.

‫אין הכוונה שכל אחד בא להחליט ‫לו שם

זה שהוא אומר עליו,

‫אלא כל אחד כוונתו לומר,

‫ראוי שיהיה נקרא בשם זה,

‫שמוציא לו אסמכתא מפסוק, ‫עד כי יבוא שילה.

‫אומנם שם אומרים שכל אחד חשב ‫שהרב שלו הוא-הוא הראוי,

‫אבל לפי הבן ישחי,

‫כל אחד אמר את השם ‫לפי שראוי שהוא ייקרא בשם הזה. ‫ומה שאמרו רבנן,

‫חיברה דבי רבי שמו,

‫יש מפרשים שזה מצורע,

‫של בית רבי שמו,

‫חיברה,

‫נראה לפרש בסיעתא דשמיא, ‫על פי מה שאמרו ריבותינו זיכרונו לברכה,

‫בהקדמת התיקונים בכתב יד,

‫כל רב מבבל,

‫כל רבי מארץ ישראל.

‫ופרש הארי הקדוש, זיכרונו לברכה, ‫בריש שער מאמרי ריבותינו זיכרונם לברכה.

‫הכוונה,

‫בחוץ לארץ יש הארת רב,

‫שהוא מספר אב-קל.

‫אב-קל יוצא רב.

‫בסוד, בסוד, מה שכתוב בישעיה הנביא,

‫הנה אדוני רוכב על אב-קל ובמצרים.

‫זאת אומרת, בחוץ לארץ יש הארה

של אב-קל, זה רב.

‫ובארץ ישראל יש הארת אב-קל ‫הנזכרת בתוספת עשרה.

‫לכן, שם נקרא בארץ ישראל רבי,

‫כנזכר בדברי קודשו.

‫נמצא שבארץ ישראל יש הארת רבי.

‫וידוע שהמשיח בן יוסף סובל חוליים וייסורים בעבור ישראל,

‫ובעבור חורבן ציון וירושלים,

‫אשר משלו בם זרים

‫וגלו ישראל מתוכם.

‫לכן נקרא חיוורא דברי רבי,

‫שהוא סובל חוליים וייסורים בעבור בית רבי,

‫שזה ציון וירושלים. ‫אמרנו שהארת ישראל נקראת רבי,

‫שזה ציון וירושלים.

‫ועל ערי ישראל שייבנו במהרה בימינו אמן,

‫והארמון על משפטו ישב,

‫ודע

כי כל אלו השמות שדיברו בהם,

‫מדובר על משיח בן יוסף,

‫מי שאמר ששמו שילה, ‫מי שאמר ששמו ינון, ‫וכן הלאה, חנניה וכו'.

‫באשר נתפלאתם

במאמר רב נחמן,

‫שהוא אמר כגון אנה,

‫במאמר רב שאמר כגון רבנו הקדוש,

‫שאם המשיח מהחיים אז כגון רבנו הקדוש,

‫ואם הוא מן המתים כגון דניאל איש חמודות,

‫גם המאמרים האלה השבתי אותם לנכון ‫בשיחתא דשמיא בספרי הקטן,

בני או ידע.

וזה לשוני.

‫נראה לפרש בסייעתא דשמיא,

‫שהיה מקובל אצלם,

‫שבכל דור ודור

יבוא ניצוץ ממשיח בן יוסף,

‫שהוא יושב תמיד סמוך לגן עדן,

‫וסובל ייסורים לכפר בעד ישראל,

‫והתגלגל אותו ניצוץ באיזה צדיק שבדור,

‫על דרך שאמרו ריבותינו זיכרונם וברכה ‫על משה רבנו עליו השלום,

‫שבכל דור יבוא ניצוץ ממנו בצדיק שבדור,

‫כמו שכתוב בספר הליקוטים לרבנו,

‫זיכרונו לחיי העולם הבא, ‫פרשת

בית חנן,

על הפסוק בדברים ג', כו'

‫ויתעבר אדוני בי למענכם.

זאת אומרת, כביכול שהוא בא בעניין של עיבור.

וכבר נודע מכתבי המארחו,

‫רבנו חיים ויטל, זיכרונו לברכה,

‫שרבנו הארי,

‫זיכרונו לחיי העולם הבא, ‫היה בו ניצוץ משיח בן יוסף.

‫והזהיר רבנו הארי,

‫זיכרונו לחיי העולם הבא, לתלמידיו,

‫לכוון בכל יום בתפילת העמידה באומרם,

‫וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין.

‫על משיח בן יוסף לכוון,

‫שהוא נקרא כסא דוד,

‫כמו שנזכר בשאר הכוונות, דף ל״ז,

‫והנה הם הייתה קבלה בידם,

‫כי ניצוץ משיח בן יוסף, אשר יבוא בכל דור,

‫יבוא בצדיק שהוא מזרע דוד המלך עליו השלום,

‫שלכך אמר רבנו הארי, ‫זיכרונו לברכה, ‫שנקרא כסא דוד,

‫ועליו אומרים,

‫וכסא דוד עבדך.

‫הכוונה על משיח בן יוסף, עבדך.

‫אז בא הרב נחמן לומר,

‫אין הכוונה שהוא יהיה מזרע דוד המלך עליו השלום ממש,

‫אלא אפילו כגון אנה,

‫שאני לא מזרע דוד,

‫אלא רק אשתי,

שהיא הייתה בת רש גלותא,

‫שהוא מזרע דוד,

‫גם כן זה נחשב שהוא עצמו מזרע דוד.

‫דקיימלן בסנהדרין כח,

בעל כאשתו,

‫והתגלגל בו ניצוץ משיח בן יוסף. ‫זאת אומרת, הוא גם יכול להיות פוטנציאל, ‫לא חייב להיות מזרע

בית דוד דווקא.

‫לכן אמר כגון אנה, ‫לא אמר אנה הוא כגון,

‫כי הוא מדבר על אדם אחר,

‫ועושה לזה האדם דמיון בו בעצמו ‫מצד היחוס.

‫ואין כוונתו להתגדל, לומר אנה הוא ‫שבי מתגלגל ניצוץ של משיח בן יוסף,

‫אלא כגון אנה, דהיינו שהתגלגל באדם

‫שהוא כמותי, שיש לי שייכות

בזרע דוד,

‫ואין עצמי מזרע דוד.

‫והביא על זה פסוק, ומושלו מקרבו יצא.

‫מושלו זה משיח בן יוסף.

‫הוא נקרא במדרגת מושל

‫לגבי משיח בן דוד, שהוא אדיר.

‫זאת אומרת,

‫משיח ימשול על העולם

גם נגד רצונם,

‫ומשיח בן דוד הוא כבר יהיה אדיר, ‫מקובל על כולם.

‫אז כשאומר מושלו,

‫מקרבו יצא, מקרבו של דוד המלך, ‫עליו השלום יצא,

‫כלומר, אפילו מצד הבנות,

‫אשתו של

החכם המדובר.

‫ומה שאמר רב,

‫אי מן חייהו,

‫אי מדובר שהוא מן החיים, ‫כגון רבנו הקדוש.

‫גם כן כוונתו על משיח בן יוסף,

‫שהתגלגל במישהו מזרע דוד המלך, ‫עליו השלום, אפילו הוא מנוקביה.

‫כי רבנו הקדוש היה מן נוקביה ‫ולא מדוכריה.

‫כמו שאמר רבנו הקדוש עצמו ‫על רב הונא ריש גלותא,

‫שהוא מדוכריה מצד הזכר,

‫וענה מן נוקביה מצד הנקבה.

‫יש נשמות שיורדות לעולם שמצד זכר, ‫ויש כאלה שיורדות מצד נקבה.

‫-אולהכי

אהבה עייל לארץ ישראל,

‫הייתי מושיבו למעלה ממני,

‫ככה אומר רבי, אם רב הונא היה עולה,

‫ראש הגלות היה עולה מבבל לארץ ישראל,

‫הייתי מושיב אותו למעלה ממני.

‫וכנזכר בגמרא,

בירושלמי כלאיים,

‫פרק ט', הלכה ג',

‫ואמר כגון רבנו הקדוש,

‫כגון, עוד פעם, כגון,

‫שגם הוא סבל ייסורים רבים

‫להגן על הדור מאליו ומעצמו, ‫כמו שכתוב בבבא מציעה, פה.

‫ולכן,

אם יימצא בדור צדיק מזרע דוד המלך, ‫עליו השלום, וסובל ייסורים,

‫כידוע שבו מתגלגל ניצוץ ממשיח בן יוסף.

‫זה מה שאומר רב.

‫ואמר עוד,

‫אם היא מתייה,

‫אם מדובר שזה אחד מן המתים, ‫כגון דניאל איש חמודות.

‫כלומר,

שגם בדורו של דניאל

‫נתגלגל ניצוץ משיח בן יוסף בדניאל,

‫והדומה לו.

שהיו משבט יהודה וסבלו ייסורין בשביל ישראל,

כמו שנאמר בדניאל

בסימן יוד, פסוקים ב' וג',

בימים ההם אני דניאל

הייתי מתאבל שלושה שבועים, ימים,

לחם חמודות לא אכלתי

ובשר ויין לא באלפי

וסוך לא סכתי.

ומה כתוב שם בפסוק י״ב?

אל תירא דניאל

כי מן היום הראשון

אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלוהיך,

נשמעו דבריך.

אז הוא קיבל על עצמו ייסורים

ורואים מפה שהשב אומר רק קיבלת עוד לא התענת עוד לא עברו הימים כבר כשאדם מקבל על עצמו קבלה

אומר לו הקדוש ברוך הוא

מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלוהיך נשמעו דבריך.

מסכם

הבן ישחי הוראת לדעת

מכל הדברים הנזכרים שכתבנו בסיעתא דשמיא נתבערו המאמרים הנזכרים לאל היטב

ולא נשאר לכם פליאה בכל המאמרים הנזכרים נעל אשר באו בתלמוד בבלי הקדוש.

אך על המסדר שסידר את הלימוד של המאמרים בתיקון שביעי של פסח בעבור המון העם

ודאי יש עליו תרעומת

כי המון העם לא יודעים לפרש דברי המאמרים כאשר ביארנו.

וחושבים שחס ושלום מכחיש רבי הלל בביאת המשיח.

לכן טוב לפרסם באורים אלה שביארנו בסיעתא דשמיא ולכן אני מפרסם אותם כבקשת ועצת הבן ישחי

לפני שביעי של פסח

והשם יתברך יאיר עינינו באור תורתו אמן כן יהי רצון