הלכות שבת - זמן קבלת שבת

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בעזרת השם אנחנו נדבר היום בנושא של זמן קבלת שבת,

כי בשיעורים האחרונים שדיברנו בנושאים של דיבור שמותר או אסור בשבת,

אז ראינו בשולחן ערוך בסימן שנזן בסוף,

כל שבות דה רבנן,

אני קורא בסעיף כב,

כל שבות דה רבנן מותר בין השמשות לצורך מצווה,

כגון לומר לאינו יהודי להגליק לו נר בין השמשות,

או אם היה טרוד והוא צריך לעצר בין השמשות.

תכף נדבר על מה זה בין השמשות ולמה הכוונה.

הלכה דומה לזו נאמרה בשולחן ערוך בסימן שמ״ב,

זה למעשה כמעט סיום החלק

השלישי במשנה ברורה,

כל הדברים, אני קורא את לשונו של השולחן ערוך,

כל הדברים שהם אסורים מדברי סופרים,

כלומר,

דברים שהם אסורים מדברי חכמים,

ישנם הרי איסורי דאורייתא וישנם דברים שחכמים אסורו,

אז השולחן ערוך כותב שכל הדברים שהם אסורים מדברי סופרים,

כלומר כל הדברים שהם אסורים מדרבנן,

לא גזרו עליהם בין השמשות,

אין עליהם של גזרת חכמים לבין השמשות,

והוא שיש שם דבר מצווה או דוחא,

כיצד מותר לו בין השמשות לעלות לאילן או לשתות על פני המים,

להביא לולב או שופר וכן מוריד מהאילן או מוציא מהכרמלית עירוב שעשה וכו'.

למעשה ככה, ההלכות שהזכרנו כאן,

בעצם מדובר על בין השמשות.

בין השמשות זה ספק מיום, ספק לילה.

כאשר אנחנו מדברים על בין השמשות,

מתי הזמן של בין השמשות בכלל זה נושא מאוד

מורכב ומאוד רחב אנחנו נדבר בין השמשות לפי המנהג, על פי מה שנהגו ברוב תפוצות ישראל.

ברוב תפוצות ישראל נוהגים כך

כשהשמש מתכסה מעינינו,

זאת אומרת כשהשמש שוקעת ומתכסה מעינינו אז זה נקרא שקיעת החמה.

מאז שהשמש שוקעת, ברור לנו הרי עדיין

שאין ג' כוכבים, אין כוכבים זה עדיין לא לילה ברור.

מה שכן, בהלכה הזמן הזה מוגדר

כבין השמשות, בין לבין, זאת אומרת זה זמן של ספק,

ספק יום, ספק לילה.

בדרך כלל כשהשמש שוקעת, כמו שאמרנו,

אחרי שהשמש שוקעת הזמן הזה עד צאת הכוכבים,

שזה כמה דקות,

הזמן הזה מוגדר כבין השמשות,

ספק יום, ספק לילה.

ברור שבכל האיסורים אנחנו מחמירים.

למה?

כי זה ספק דאורייתא.

אז ממילא בכל האיסורים,

אם זה איסורי מלאכות,

ברור שאסור,

משום שזה בוודאי ספק דאורייתא.

איסורי דרבנן, זה מה שקראנו קודם. ישנם איסורי דרבנן שחכמים הקלו בזמן בין השמשות,

אם זה לצורך מצווה,

אבל לא כל איסורי דרבנן.

ישנם איסורי דרבנן שחכמים הקלו,

אם היה צורך גדול או צורך מצווה,

כמו שקראנו קודם.

אנחנו נחזור לנקודה הזאת בהמשך,

רק

רצינו להזכיר אותה כי זה היה בעצם סיום של השיעור האחרון.

מרן משחן ערוך כאן, שדן רססא,

דן כאן מרן בעניין של קבלת שבת, זמן הדלקת נרות לשבת.

זו הכותרת של ההלכה,

ומרן משחן ערוך מתחיל עם הנידון של ספק חשיכה.

ספק חשיכה, והוא בין השמשות.

אז מה הדין של ספק חשיכה? כמו שאמרנו,

זמן בין השמשות נקרא ספק חשיכה.

לא ניכנס כאן לשיטתו של רבנו תם הידועה.

אנחנו הזכרנו בתחילה, אנחנו רוצים לדבר על פי המנהג כשיטת הגאונים,

שהשקיעה זה מאז שהשמש מתכסה מעינינו. זאת אומרת,

ברגע שהשמש יורדת אז היא שוקעת,

אז לפעמים כשאנחנו נמצאים מול הצד המערבי אנחנו רואים את השקיעה.

בדרך כלל כשהשמש מסיימת את הסיבוב בחלק הזה ולא רואים אותה יותר,

זה מה שאנחנו קוראים היום שקיעת החמה.

כיום שקיעת החמה, בדרך כלל אפשר לראות בלוחות מה זה שקיעת החמה,

כיום שקיעת החמה זה בסביבות 25,

אולי שתי דקות קודם,

אבל השקיעת החמה שאנחנו קוראים, כמו שאמרנו,

זה כשהשמש שוקעת מעינינו.

הזמן הזה במשך כמה דקות,

אם זה 13 וחצי דקות או קצת יותר,

על כל פנים הדקות הראשונות בסביבות רבע שעה, קצת יותר, קצת פחות,

זה נקרא זמן בין השמשות.

ולכן, כיוון שהזמן הזה הוא בין השמשות, זה זמן מסופג.

לכן

לא מעשרים את הוודאי,

לא מטבילים כלים והן מדליקות את הנרות והן מערבות עירווה תחומין וכו', אבל מעשרים את הדמאי.

דמאי זה ספק אם זה מאוסר או לא מאוסר.

כלומר, בזמן חז״ל,

היום אנחנו יודעים שבוודאי אנחנו צריכים לעשר את כל היבול, תוצרת יהודית וכו'.

בזמן חכמים היה מצב שרוב עמי הארץ היו מעשרים.

כך היה המצב.

אבל בכל זאת,

מי שהיה קונה מעם הארץ היה מצריך לחסר שוב,

אבל זה היה נקרא דמאי.

דמאי זה מלשון דמאי.

זה מה זה.

כלומר, האם זה מאוסר או לא מאוסר.

אז כמו שאמרנו בעיקרון, רוב עם הארץ היום מעשרים.

אז אפילו עם הארץ היו מאוד מקפידים,

ועל כן נאמר, רוב עם הארץ מעשרים.

מה קורה אם אחד קנה מעם הארץ, וזה ספק חשיכה,

כלומר בין השמשות,

יכול לעשר, כמו שכתוב כאן,

מערבין, עיר וחצרות,

ומותר לומר לאינו יהודי הכוונה לגוי. מותר לומר לו בין השמשות להדליק לו נר לצורך שב״כ.

וכן לומר לו לעשות כל מלאכה שהיא לצורך מצווה,

או שהוא טרוד ונחפז עליה.

זה בעצם מה שדיברנו קודם.

בין השמשות לומר לגוי,

לומר לגוי לעשות אפילו מלאכה דאורייתא,

אם יש צורך מצווה וכדומה, זה מותר.

לכן הרבה פעמים צריכים לשים לב,

לפעמים מאוד מצוי,

זה דבר שנראה שזה ממש מאוד מצוי,

אולי בגלל הזמן הלחוץ והדחוק הזה שמדליקים חשמל וכדומה, ופתאום קורה תקלה של קצר וכדומה,

וכבר נהייה ונשמשות ולא יודעים מה לעשות.

במקרה כזה, אם יש גוי בסביבה, זה דבר מאוד קל. מותר לרוץ,

לקרוא לגוי ולומר לו תדליק את החשמל או את הכפתור הזה שירד וכדומה.

בשבת עצמה, הרי אמרנו שזה לא פשוט.

לקרוא לגוי לחסות מלאכה דאורייתא בשבת זה לא פשוט.

זה בדרך כלל אסור, חוץ ממצבים מסוים שמותר.

צריך לשאול כמובן רב מתי מותר ומתי אסור.

בבין השמשות

מותר לקרוא לגוי

ולומר לו להדליק אור וכדומה לכבוד שבת קודש כי זה מצווה,

או להדליק גז וכדומה איפה שיש צורך,

או אם קרה קצר וכדומה.

מותר לקרוא לגוי כי זה בין השמשות,

לצורך מצווה וכדומה זה מותר.

זה מה שכתוב כאן בדברי השולחן הארוך.

ישנם עוד איסורי דרבנן שהקלו בבין השמשות כמו שראינו,

אבל לזכור שאמירה לגוי שבשבת עצמה אסורה במלאכה דאורייתא,

חוץ, כמו שאמרנו, ממקרים דחוקים שצריך לשאול בכל מצב,

אבל בין השמשות, שזה הזמן בין

שקיעת החמה עד כמה דקות בסביבות רבע שעה כמו שאמרנו,

אז ניתן לקרוא לגוי ולומר לו אפילו במפורש להדליק אור.

וכן, על זה הדרך.

יש אומרים, אני עובר לסעיף ב' יש אומרים שצריך להוסיף מחול על הקודש

וזמן תוספת זו הוא מתחילת השקיעה,

שאין השמש נראת על הארץ על זמן בין השמשות והזמן הזה שהוא שלושת רבעי מיל וכו'.

שלושה מילים ורביע וכו'.

כאן מרן נכנס באריכות, אנחנו נדבר על פי המנהג.

למעשה ככה, המנהג,

המנהג כמו שהזכרנו קודם, זה לא כדעת רבן אותם.

ידוע שיטת רבן אותם,

זה הלילה, זה רק

72 דקות בערך אחרי השקיעת החמה.

אז, זאת אומרת, אם נעשה חשבון, 72 דקות,

אז יצא את הכוכבים,

אז השאלה אם זה שעה וחומה,

שאלה אם זה שעות זמניות או שעות קבועות,

זה עוד נדון.

אבל על כל פנים,

שיטת רבנותם היא שונה. לא ניכנס להסבר מה שיטתו.

מה שכן, אנחנו צריכים לדעת שלחומרה הרבה הרבה מן הפוסקים והרבה אנשים נוהגים להחמיר מוצאי שבת,

להוציא את השבת על פי רבנותם.

זה מה שהרבה פעמים אנחנו שומעים,

מתי יוצאת שבת ומתי שואלים ומתי לפי רבנותם.

זאת אומרת, לפי שיטת רבנותם, הרבה מחמירים

אם נאמר אנחנו נגיד בלוחות הרגילים זה בסביבות 35 דקות אחרי השקיעה,

בערך 35 דקות אחרי השקיעה,

אז יוצאת שבת. נגיד נכון להיום,

אם כמו שאמרנו בערך שקיעת החמה ב-25,

אז צאת השבת זה יוצא בערך חמש ורבע, בערך אני אומר.

זה בסביבות 35 דקות, קצת יותר, קצת פחות.

זה צאת השבת הרגיל,

אבל צאת השבת לרבנו.

זה הרבה יותר מאוחר, אז אם שקיעת החמה זה בעשרים לחמש, כמו שאמרנו,

לפי רבנותם צריכים שעה וחומש,

אז במינימום של שעה וחומש של שבעים ושתיים דקות,

נכון להיום זה יוצא קרוב לשש.

קרוב לשש, אז יוצאת השבת לפי רבנותם.

יש גם הבדל לרבנותם בכניסת השבת,

אבל בכניסת השבת אנחנו לא נוהגים כמותו.

גם בצאת השבת, לא שנוהגים כמותו.

רוב הפוסקים במנהגים, שהזכירו איך המנהגים,

לא נהגו כמו רבנותם בצאת השבת,

אבל הרבה הרבה נהגו כמו רבנותם בצאת השבת.

אבל, כמו שאמרנו, הרבה מאוד נהגו על פי הלוחות.

אבל כל זה נכון כדי להחמיר, לצאת מהשבת יותר מאוחר.

אבל כשאנחנו מדברים על לקבל את השבת,

פה בוודאי אנחנו לא נוהגים כרבנו תם,

כי לפי רבנו תם קבלת השבת היא יותר מאוחרת.

אנחנו נוהגים לקבל את השבת על פי

שיטת הגאונים, כמו שאמרנו.

ועכשיו,

ישנו מושג של תוספת שבת, זה מה שעכשיו קראנו.

יש אומרים שצריך להוסיף מחול על הקודש.

כלומר, אם אנחנו אומרים ששקיעת החמה,

שקיעת החמה, מתחיל להיות ספק יום, ספק לילה,

אז אם שקיעת החמה זה בסביבות 25,

ואז זה נקרא ספק יום, ספק לילה.

עכשיו, אנחנו רוצים להוסיף, כמו שכתוב כאן, יש אומרים שצריך להוסיף מחול על הקודש.

זאת אומרת, ישנה מצווה של תוספת, להוסיף.

לא לצמצם את השבת

איך שצאת הכוכבים, עד צאת הכוכבים ודי.

להוסיף מלפני שבת קצת ולהוסיף לאחר השבת קצת.

זה נקרא תוספת שבת.

למעשה, רוב הראשונים כותבים שמצוות תוספת שבת זה דאורייתא.

ישנם כאלה שסוברים זה דרבנן.

ככה שיוצא, איך שלא יהיה, אם זה דאורייתא או דרבנן,

בוודאי אנחנו צריכים לדאוג לכך שיהיה לנו מצוות תוספת שבת.

הגמרא מביאה בכמה מקומות, הגמרא במסכת יומה,

מרן מסכת ראש השנה, בכמה מקומות מוזכר הנושא של תוספת

כאשר מדובר שם על תוספת יום הכיפורים.

כלומר, שהצום צריך להתחיל מלפני כן ולהסתיים אחר כך.

תוספת יום טוב, תוספת שבת, תוספת שמיטה.

כל המושגים האלה בראשונים ובפוסקים, דנו בהם.

אנחנו יודעים עכשיו, אנחנו מדברים על הלכות שבת,

אנחנו יודעים שבשבת מרן משחנא ערוך הביא,

אומנם הוא כתב בלשון יש אומרים,

למה הוא לא כתב סתם תוספת שבת,

אז כבר הפוסקים דנים,

כי הרמב״ם לא הזכיר את הנוסחת תוספת שבת

כמו שהגמרא הזכירה.

מה שאין כן לגבי כיפורים, הרמב״ם כן הזכיר.

אז השאלה שהרמב״ם לא הזכיר, מה הכוונה שלו?

אז יש כאלה שאומרים שהרמב״ם לא צבר את התוספת שבת,

אבל זה קשה לומר,

מקסימום אנחנו יכולים לומר שהרמב״ם סובר,

תוספת שבת זה לא דאורייתא,

אבל אכן מדרבנן כן גם לרמב״ם יש תוספת שבת,

מה גם שבלשונו רואים בפרק ה' מלכות שבת,

שמה שהוא מדבר על התקיעות שהיו נוהגים לתקוע לפני שבת,

אז מוכח מלשונו שבתקיעה האחרונה שובתים ואז זה היה לפני שקיעת החמאס.

איך שלא נאמר,

זה ברור שרוב הפוסקים סוברים שיש תוספת שבת.

ישנם כאלה שאומרים זה דאורייתא,

ישנם כאלה שאומרים דרבנן.

ברור גם שהמנהגים היו,

מי שרואה בפוסקים בראשונים ואחרונים,

אז הוא רואה בפוסקים שכולם דיברו על התוספת שיש להוסיף מלפני שבת לאחרי שבת.

מעבר לכך,

המנהגים ידועים בכל תפוצות ישראל,

בכל המקומות,

בכל המקומות

שדיברו וכתבו ודנו ושואלים,

ידוע וברור שקיבלו את השבת עוד לפני שקיעת החמה.

ככה שממילא, כשאנחנו דנים על הלכה ומנהג,

אז ברור שהמנהג היה לקבל את השבת כבר לפני השקיעה.

וכמו שאמרנו, למרות שמרן כתב לשון יש אומרים,

אבל זהו מנהג של כל ישראל.

בכל

תפוצות ישראל נהגו לקבל את השבת לפני שקיעת החמה,

ואז היה להם מצוות תוספת שבת.

עכשיו,

כמה הזמן הזה של תוספת שבת ואיך מקבלים את תוספת שבת? תכף נראה.

אבל קודם כל אנחנו צריכים להניח ולומר שיש מצווה להוסיף מחול על הקודש

מלפני השבת וגם לאחר השבת.

אנחנו בדרך כלל, בדרך כלל,

ישנם בלוחות מופיע מתי כניסת השבת.

על פי רוב כניסת השבת ברוב הערים זה בסביבות 20-22 דקות לפני השקיעה.

אם נכון להיום השקיעה זה 20-25 כמו שאמרנו,

אז כתוב הדלקת נהרות בלוחות 4.18, 4.16, זאת אומרת, זה בסביבות 20-22 דקות לפני השקיעה.

בזה שאנחנו פורשים ממלאכה,

בזה שאנחנו פורשים ממלאכה 20 דקות לפני כן,

לפני שקיעת החמה,

בוודאי שאנחנו מקיימים מצוות

תוספת שבת בהידור.

כי בסך הכל אנחנו 20 דקות ויותר מלפני השקיעה קיבלנו על עצמנו את השבת,

בוודאי שיש לנו כאן תוספת שבת מלפני השבת בצורה מהודרת ביותר.

אנחנו מרוויחים עוד שיטות אחרות, שיטות שסוברות שאז

יש עניין של תוספת מעבר לעניין שאנחנו מדברים עליו עכשיו.

קיצור, כשאנחנו מדברים על תוספת שבת מלפני שבת,

העניין הכי חשוב זה להוסיף

ו-20 דקות זה מצוין.

אדם שלא הצליח 20 דקות אפשר גם פחות,

מעיקר הדין אפשר גם פחות, רק לא כדאי להסתבך. זאת אומרת, בן אדם התחיל מהר

לעשות כל מיני פעולות וחס ושלום ייכנס ל...

כי אם חס ושלום בן אדם עושה איסור בבין השמשות,

זה ספק דאורייתא,

אז הפרישה, מה שהוא צריך לפרוש,

הוא חייב כבר מלפני הבין השמשות,

כלומר לפני השקיעה.

אבל אדם שיקבל את תוספת שבת נגיד עשר דקות לפני השקיעה,

זה גם בסדר, לא נגיד שהוא עשה לא בסדר,

אבל רצוי מאוד להנהיג,

רצוי מאוד להשתדל שזה יהיה בסביבות 20 דקות לפני השקיעה.

אבל שוב אנחנו אומרים שגם האדם שקיבל שמונה או עשר דקות לפני השקיעה תוספת שבת,

גם זה טוב.

השאלה היא כיצד מקבלים את התוספת שבת.

ידוע שהיה ברוב תפוצות ישראל,

היו רגילים להתפלל בערב שבת מוקדם,

או היו מתפללים מנחה מוקדם,

ואז היו אומרים,

או שהיו מקבלים את השבת על ידי שאמרו ברכו את השם המאורע,

כלומר תחילת תפילת ערבית,

ואז זה היה עדיין לפני בן השמשות,

או שהיו אומרים מזמור שיר ליום השבת,

או לך דודי לקראת כלה.

כל הדברים האלה שאנחנו אומרים, בעצם אנחנו מבטאים כאן,

זה ביטוי לקבלת שבת.

לכן אנחנו קוראים לזה קבלת שבת.

כי ברגע שאנחנו אומרים לך דודי לקראת כלה, בואי כלה,

כל הדברים האלה זה ביטוי של קבלת שבת.

אז אם אנחנו אומרים קבלת שבת לפני בין השמשות, אז זה מצוין.

היו מתפללים מנחה מוקדם, ויש זמן לקבלת שבת.

השאלה היא מה קורה, אלה שמתפללים מנחה ממש סמוך

ואז יוצא שאיך שמסיימים מנחה כבר נהיה בין השמשות.

אז מתי

מקבלים את השבת?

אז מתי יש תוספת שבת?

באמת זה קצת בעיה.

זה קצת שאלה איך אנחנו יוצאים ידי חובת תוספת שבת אם מאחרים את תפילת המנחה.

לכן מאוד מאוד רצוי להנהיג,

למרות שבמציאות שלנו נראה שזה קצת קשה, אבל מאוד

רצוי להנהיג שיקבלו את תוספת השבת לפני השקיעה,

ואכן יסיימו תפילת מנחה עוד לפני השקיעה.

ניתן לעשות, אם אנחנו מתחילים חצי שעה לפני השקיעה במנחה,

מסיימים עשר דקות לפני השקיעה,

ואז ברווח ניתן לקבל תוספת שבת עוד לפני השקיעה.

והאדם שנמצא במקום שמתפללים מנחה סמוך,

אז צריך לדאוג שידאג לעצמו שלפני שקיעת החמה יפרוש כמובן ממלאכה,

וגם יגיד שהוא מקבל על עצמו תוספת שבת.

או לפחות לחשוב האם צריכים לומר בפה או לא.

בפוסקים יש נידון, יש כאלה שאומרים שכן, צריכים לומר בפה.

יש כאלה שאומרים שלא חייבים לומר בפה. אפשר גם לחשוב,

אני מחליף במחשבה שמעכשיו אצלי זה שבת, אז החלטתי, קיבלתי.

בזמנם הנושא היה פחות פחות קשה.

כמו שאמרנו, אם היו מקבלים שבת, היו אומרים שיר השירים מוקדם,

מתפללים מוקדם,

אומרים מזמור של יום השבת ועוד היה אפשר לראות גם את השמש.

אז ממילא לא היה להם את השאלה איך לקבל תוספת שבת.

ברור שקיבלו תוספת שבת בזה שאמרו מזמור של יום השבת.

ואז אמרו את מזמור של יום השבת

לפני שקיעת החמה ברווח,

והיה להם תוספת שבת ברווח.

מה שאין כן אצלנו בהרבה בתי כנסיות שמאחרים את מנחה באמת זה שאלה איך מקבלים עליהם תוספת שבת.

כמו שאמרנו, כל אחד צריך לדאוג לעצמו.

אם ניתן לדאוג שבבית הכנסת יסיימו את מנחה לפני השקיעה בכמה דקות,

אז זה מצוין.

אז ירוויחו שכולם יקבלו תוספת שבת בעוד מועד,

אבל גם אם לא, ברגע שאתה התפללת מנחה וסיימת,

אתה יכול לקבל על עצמך תוספת שבת. תגיד, הרי אני מקבל על עצמי תוספת שבת,

ואתה מסודר בסדר גמור,

גם אם עדיין אומרים חזרת השעה וכדומה.

למעשה ככה, כשאנחנו דנים,

זה כשאנחנו דנים על האדם עצמו שמקבל עליו תוספת שבת.

אדם יכול לקבל על עצמו תוספת שבת גם הרבה לפני כן.

זאת אומרת, אחד אומר,

הרי ברגע שאני מקבל תוספת שבת, זה לא אומר שאם חס ושלום,

נגיד, בזמן תוספת שבת

אדם קיבל על עצמו,

או אפילו החליט, או אפילו הציבור קיבלו, לא משנה.

ברור שזה לא נקרא עדיין עיצומו של יום.

נגיד, אם אנחנו היום אומרים שהזמן הדלקת נרות בארבע ורבע, ואדם אפילו אמר מזמור של יום השבת,

ואם חס ושלום הוא עשה מלאכה, אחר כך הוא לא חייב סקילה, זה לא כמו ביום השבת.

כל המושג הזה של תוספת שבת זה מצוות עשה, אם זה דאורייתא, זה מצוות עשה להוסיף מלפני שבת קדושה על הזמן הזה, שהוא יום חול,

אנחנו מוסיפים מחול על הקודש.

כאילו מחברים את החול אל הקודש.

אבל זה לא אומר שזה כבר נהיה יום השבת,

עיצומו של שבת עם כל המשתמע, זה בוודאי לא.

ניתן לקדש, ניתן לסעוד, כל הדברים האלה כן,

ואז אסור לעשות מלאכה.

אבל אם חס ושלום מי שקיבל על עצמו שבת בכל צורה שהיא, אפילו בצורה החלטית,

אם הוא יעשה מלאכה דאורייתא אפילו,

הוא לא יקבל סקילה,

לא יסקילו אותו בגלל זה גם אם הוא עשה במזין.

ברור שהוא עבר איסור,

אבל הוא לא נקרא חילל שבת בעיצומו של יום.

עיצומו של יום מתחיל בצורה ברורה מאז שהלילה נכנס. זאת אומרת, מאז שיצאת הכוכבים.

כי עד אז זה בין השמשות.

אז בין השמשות זה ספק יום, ספק לילה, כמו שאמרנו,

אז זה ספק דאורייתא בכל מצב.

תוספת שבת שאנחנו מקבלים עוד לפני בין השמשות זה מושג קצת שונה. זה לא ספק,

זה גם לא עיצומו של יום,

זה לא יום השבת בעיצומו אלא זה מצוות תוספת שבת,

שאכן יש לנו מצווה שאנחנו מוסיפים לעצמנו קדושת השבת.

עכשיו, כמה זמן אנחנו אומרים ככה

תקבל עליך את השבת לפני השקיעה, כמה זמן?

אז אמרנו, עשרים דקות זה מצוין,

עשר דקות זה גם טוב, אבל עדיף עשרים דקות.

אדם אומר, אבל אני רוצה לקבל מקסימום כמה אני יכול.

אדם אומר, אני רוצה לקבל שבת,

אני מרגיש בשבת מאוד טוב,

אני לא רוצה שבת קטנה, אני רוצה שבת גדולה מאוד,

שבת ימכור הברכה,

אני רוצה ברכה של שבת הרבה,

לא עשרים וארבע שעות וקצת, אני רוצה עוד יותר.

כמה, ממתי הוא יכול לקבל את תוספת שבת.

זה ברור ששעתיים לפני השבת הוא לא יכול לקבל.

אדם בשעה שתיים בצהר המחליט, אני מקבל עלי שבת.

זה בוודאי לא יועיל.

מה שכן יכול להועיל לו זה שעה ורביע,

זאת אומרת שעה ורביע קודם הלילה.

זאת אומרת מפלג המנחה ומעלה,

אז הוא יכול לקבל על עצמו תוספת שבת.

זאת אומרת אם נתרגם את זה בזמן,

כמובן שהנושא הזה גם בפוסקים מובן לכאן ולכאן,

אנחנו מדברים בצורה מקסימלית. כמה אדם אומר, תשמע, אני רוצה לקבל מקסימום זמן,

כמה הוא הזמן שאני יכול לקבל על עצמי תוספת שבת?

אז אנחנו נאמר לו שעה ורביע לפני השקיעה.

אז אם נתרגם את זה לזמן שלך, אם השקיעה, נגיד אם, אם הייתה השקיעה

בשעה רבע לחמש,

אז תעשה שעה אחורה, זה רבע לארבע,

ועוד רבע שעה אחורה, זה שלוש וחצי.

זאת אומרת אם השקיעה ברבע לחמש,

אז שלוש וחצי אני יכול כבר לקבל שבת.

זאת אומרת ככה,

אם אשקיעה ברבע לחמש, הזמן של הלוח זה בסביבות ארבע עשרים וחמש,

אבל אתה רוצה יותר,

אז אנחנו אומרים בערך בשלוש וחצי אתה יכול לקבל עליך את השבת.

זאת אומרת,

ניתן לקבל שלושים דקות קודם, ארבעים דקות, חמישים דקות, זה כן. אדם יכול להחליט, אני עכשיו,

נגיד הוא מתפלל כמובן מנחה, אדם מתפלל מנחה נגיד בשלוש,

עכשיו הוא אומר, אני רוצה במקסימום זמן שיהיה לי קבלת תוספת שבת.

אז אמרנו, שלוש וחצי הוא יכול.

אז הוא יכול בשעה שלוש וחצי לבוא ולהגיד, הרי אני מקבל על עצמי תוספת שבת.

לקרוא, להגיד, מזמור של יום השבת,

יקרע את המזמור בינו לבין עצמו,

ואז הוא מקבל על עצמו את תוספת שבת.

ישנם מקומות,

ישנם בתי כנסיות כאלה,

שזה התקן שלהם.

זאת אומרת, בערב שבת הם מקדימים

להתפלל מנחה,

ואז יוצא שהם אומרים מזמור של יום השבת בסביבות 20 ל-5,

24 ל-5. זאת אומרת,

הם מקבלים שבת חצי שעה לפני שכל האחר הם מקבלים,

או אפילו יותר,

אבל כמו שאמרנו, בתנאי שזה לא יהיה יותר משעה ורביע קודם הלילה.

שעה ורביע קודם הלילה. כלומר, אנחנו תרגמנו את זה קודם השקיעה,

למרות שאמרנו שזה נידון, מה זה שעה ורביע לפני מה?

אבל לקחנו את הצד הכי מקסימלי שניתן,

שעה ורביע לפני השקיעה, כמו שאמרנו.

אם השקיעה תהיה ב-5,

אז זה ברבע לארבע וכדומה.

ולכן, כמו שאמרתי, ישנם מקומות

שמתפללים ממש מוקדם,

ומנחם מוקדם, וקבלת שבת עושים חצי שעה לפני השקיעה, 40 דקות לפני השקיעה,

והדברים האלה הם מאוד טובים,

כי יש להם ברכה יותר, קודם כל יש להם את הברכה יותר,

וחוץ מזה אף פעם לא נכנסים לכל מיני שאלות וספקות,

שלצערנו הרבה נדחקים,

מחכים עד הרגע האחרון, נזכרים ונזכרים וכל מיני דברים.

דקה או שתיים לפני השקיעה עדיין רואים אותם רצים מפה לשם,

ונכנסים כאן לספק חילול שבת,

שבוודאי שהדברים הללו זקוקים וטעונים לתיקון גדול שלא יחס ושלום,

ספקות של חילולי שבת.

אז כמו שאמרנו,

אדם באופן פרטי יכול לקבל על עצמו תוספת שבת יותר,

ציבור, גם יכולים לקבל על עצמם יותר איך שהם מבינים, איך שהם רוצים,

אבל כמובן שכל זה בתנאי שיהיה שעה ורביע קודם הלילה, מפלג המנחה ומעלה.

ישנה עוד שאלה,

ישנה עוד שאלה,

האם אדם,

אדם שלא קיבל עליו שבת,

האם זה נהיה ממילא יהיה עליו תוספת שבת או לא יהיה עליו ממילא?

כי יש כאלה שטוענים,

גם אם לא קיבלת,

זאת אומרת, נגיד אדם לא קיבל שבת. אדם, נגיד, הוא

מפלל מנחה, הכל טוב ויפה,

ועסק, עסק מלאכות, ועד קרוב להשקיעה הוא לא עשה מלאכות,

אבל הוא לא חשב על תוספת שבת, לא חשב כלום.

הוא קרא כל מיני דברים, למד פה, למד שם.

מה קורה עם האדם הזה?

אז יש כאלה שטוענים שכמה דקות לפני השקיעה, בכל מצב,

אז זה נהיה ממילא התוספת שבת.

בכל מצב. אז אם הוא חושב, זה פשוט שזה ככה.

אנחנו מדברים גם, אם הוא לא חושב,

אז מה נגיד, האדם הזה לא קיבל והפסיד את המצווה.

אם הוא עשה מלאכות, ברור שהוא לא קיבל והוא הפסיד את המצווה.

אנחנו מדברים מה יהיה באופן שהאדם לא חשב לא ככה ולא ככה,

והוא לא מכיר את המושג הזה.

אז בפוסקים ישנם כאלה שאומרים שהחלק הקטן, חלק הקצץ, שהוא פרש ממלאכה,

שממילא הוא לא עושה ממלאכה,

זה לבד נותן לו את התוספת שבת.

עד עכשיו דיברנו, תוספת שבת רגילה,

שאדם מקבל על עצמו, אדם מצטרף למניין וכדומה.

ישנו מושג של תוספת שבת של הציבור.

נגיד דוגמה,

היום, האמת, בזמננו ההלכה הזאת קצת לא ברורה,

אבל נדבר דוגמה.

אם ישנו מושב או כפר, יש בית-כנסת אחת.

יש בית-כנסת באיזה מושב או כפר,

או נגיד באיזה מקום נמצא ציבור של יהודים, באיזה עיר נמצא ציבור של יהודים,

יש להם בית-כנסת אחת.

עכשיו, אם יש להם בית-כנסת אחת,

רוב הציבור באו לבית-הכנסת,

לבית הכנסת, הרוב הגיעו לבית הכנסת, התפללו,

קיבלו עליהם שבת. כלומר,

אמרו לך דודי לקראת,

או שאמרו מזמור של יום השבת,

נניח שהם קיבלו על עצמם תוספת שבת

עשרים דקות או חצי שעה לפני השקיעה.

ישנם אנשים שהם עדיין נמצאים בבית,

שהם מתכוונים להגיע באיזשהו שלב לבית הכנסת, או לא מתכוונים, זה לא משנה,

מה קורה איתם.

אז נניח הבית הכנסת קיבלו על עצמם חצי שעה לפני השקיעה.

הוא אומר, אני מתכוון.

אין לקבל תוספת שבת עשר דקות לפני השקיעה, זה מספיק על פי ההלכה.

האם הוא צודק או לא צודק, הוא לא צודק.

ישנו מושג של יחידים נגררים אחרי הציבור.

אם רוב הקהל,

אני קורא כאן בסעיף יב, אם רוב הקהל קיבלו עליהם שבת,

המיעוט נמשכים אחריהם על כורחם.

זאת אומרת, אם יש רוב קהל, אבל כמו שציירנו,

נגיד מושב, כפר,

כל מיני מקומות שיש בית הכנסת אחד,

נגיד יש מאה מתפללים,

הרוב נמצאים בבית הכנסת,

רוב הציבור, 70-80 אנשים, לא משנה כך,

רוב הציבור קיבלו עליהם שבת בדרך כזאת או אחרת, העיקר הם קיבלו שבת.

היחידים,

היחידים שנמצאים בבתים עדיין,

אסור להם על פי ההלכה לעשות מלאכה.

השבת נכנסה על כורחם.

למה? כי אתם גרים במקום של ציבור,

הבית הכנסת הזה שאתם אמורים להתפלל איתו כי אין לכם מקום אחר לכאן,

רוב ציבור שקיבלו עליהם את השבת,

המיעוט נגררים אחריהם.

ולכן צריכים לשים לב, הרבה פעמים קורה שישנן קבוצות שנוסעים לאיזשהו מקום ומתפללים באיזשהו מקום,

או עושים שבת חתן וכל הקבוצה נמצאת באיזשהו מקום,

באיזה יישוב וכדומה.

יש להם את הבית הכנסת שלהם,

יש להם את התפילות שלהם,

והם מקדימים להתפלל ועושים קבלת שבת מוקדמת.

וישנם כאלה שעדיין נמצאים בחדרים,

עושים פעולות כאלה ואחרות.

צריכים לדעת שבעצם הם נכנסים כאן לאיסור של תוספת שבת.

כי הרי כמו שעברנו,

כיוון שאתם נמצאים בציבור הזה,

הציבור קיבלו עליהם את השבת,

ברגע שציבור מקבלים עליהם את השבת,

המיעוט נגררים אחריהם.

זה מה שקראנו כאן בשולחן ערוץ.

אם רוב הקהל, רוב, לא צריך שיהיו כולם, רוב הקהל קיבלו עליהם שבת,

המיעוט נמשכים אחריהם על כורחם, בין ירצו בין לא ירצו.

השאלה רק נשאלת,

השאלה נשאלת,

טוב, רק רגע, נקרא קודם עוד סעיף, יג, אדם שבא לעיר בערב שבת,

וכבר קיבלו אנשי העיר עליהם שבת.

מה קורה? אדם נכנס, נגיד, לאותו עיר,

פתאום הוא מבין שעדיין לא שקעה חמה.

הוא בתוכנית שלו לקבל תוספת שבת,

אבל פתאום נודע לו שבעיר הזאת כבר קיבלו שבת,

אז מה קורה איתו?

אדם שבא לעיר בערב שבת, וכבר קיבלו אנשי העיר עליהם שבת,

אף פעם כפי שעדיין היום גדול, זאת אומרת יש עדיין זמן.

מה הוא יעשה? הרי אמרנו שהוא נגרר בעל כורחו אחרי הציבור.

אם היו עליו מעות או שום חפץ, מניחו לפעול. אם יש עליו משהו, הוא צריך לעזוב את זה. למה?

כי כבר שבת, למרות שהוא אומר, אבל עדיין

לא שקעה חמה.

אני לא קיבלתי על עצמי את השבת.

בסדר, אתה לא קיבלת, אבל העיר הזאת,

קיבלו עליהם את השבת,

ואתה באת אל העיר, אפילו שאתה לא מקומי,

אבל אתה נכנסת אל העיר,

אתה שייך עכשיו לעיר,

ואם רוב אנשי העיר קיבלו עליהם את השבת,

אתה נגרר אחריהם.

זאת אומרת ככה,

המושג ציבור גורר את היחידים שהם חייבים להיגרר אחריהם,

בין ידעו, לא ידעו, ירצו או לא ירצו.

השאלה נשאלת,

זה בזמנם הייתה עיר,

רוב הציבור התפללו במקום אחד,

הרעב היה, ואנשים היו, אז ידעו פחות או יותר. הרוב כאן,

יודעים מתי רוב העיר קיבלו ומתי רוב העיר לא קיבלו.

השאלה, מה קורה היום?

ישנם היום, אדם אומר,

תשמע, אצלנו באזור יש עשרה,

או אפילו יותר, עשרה בתי כנסיות,

אחד מקבל בשעה כזאת, אחת כזאת, אחת כזאת. אז אחרי מי אני אלך?

אחרי הבית הכנסת הגדולה, אחרי הקטנה,

אחרי רוב האנשים?

איך אנחנו היום נמדוד את המושג של רוב העיר?

אז באמת זה קצת שאלה,

זה קצת שאלה, כי נגיד, סתם דוגמה,

יש בית הכנסת אחת גדולה מאוד,

שיש שם 300 אנשים.

עכשיו, יש עוד שתי בתי כנסיות,

שפה 50 ופה 50. אז מה נגיד,

300 האנשים יגררו את בתי הכנסת האחרים?

לא.

אז מי שמתפלל בבית הכנסת

הגדולה הזאת, שהתפללו מוקדם, הוא נגרר אחרים,

כי הוא איתם, ודאי הוא נגרר אחרים.

יותר מזה,

גם אם הוא עדיין לא הגיע לבית הכנסת,

הרבה פוסקים כותבים,

כיוון שאתה רגיל להתפלל בבית הכנסת הזאת, ואכן גם היום אתה עדיין אמור להגיע לבית הכנסת הגדולה הזאת,

ורוב הציבור שלך קיבל עליו את השבת, אתה נגרר אחריהם.

אבל בית הכנסת אחרת,

שהיא לא שייכת לכאן,

הציבור שלה לא נגרר אחרי הכנסת היותר גדולה,

כי להם יש את ההנהגה שלהם, את הציבור שלהם.

לכן, אם אדם מתפלל בבית הכנסת היותר קטנה,

נגיד שיש שם 50 מתפללים והוא מתפלל איתם,

אז למרות שבבית הכנסת היותר גדולה קיבלו שבת והם יותר ציבור יותר גדול,

הציבור ההוא קיבל,

אנחנו עדיין לא קיבלנו.

הם קיבלו חצי שעה לפני השקיעה,

אנחנו רוצים 20 דקות לפני השקיעה.

זה בהחלט ניתן.

זאת אומרת, באופן הזה שיש ציבור ועוד ציבור ועוד ציבור,

כל ציבור, כל אדם, באופן פרטי,

נגרר אחרי הציבור שלו,

רוב הציבור שלו,

במיוחד אם הוא מתכוון להתפלל שם.

עכשיו, אדם שהגיע למקום ולא ברור לו איפה הוא יתפלל,

במיוחד הוא עדיין חדש,

הוא עדיין לא קבע לעצמו את המקום,

אז נכון, אז פה אנחנו לא יכולים לבוא ולומר שהוא ייגרר אחרי הבית כנסת הזאת או האחרת.

אבל זה ברור שבזמן מסוים, נגיד, אם יש כזה דבר בכלל,

אם יש כזה דבר שבזמן מסוים כבר כל המקומות קיבלו שבת,

נניח, נניח שעד חמש דקות לפני השקיעה,

כולם קיבלו עליהם תוספת שבת. אם נניח ככה,

אז נכון, אז מהזמן הזה בוודאי שכל תושבי העיר אסור להם לעשות מלאכה. למה? כי אתה חייב להיגרר או איפה או איפה.

כל מה שאמרנו שלא נגררים,

זאת אומרת,

אם אנחנו אנשי בית הכנסת הזאת,

אנחנו לא נגררים אחרי הבית כנסת השנייה,

למרות ששם הציבור הוא יותר גדול,

אבל זה לא נוגע.

כל שכן, אם זה נוסחאות אחרות, בוודאי שלא נגררנו.

מה שמרן כאן דיבר,

במיוחד בזמנם, או אפילו בזמננו,

איפה שיש בית כנסת אחד,

או אנשי בית הכנסת ביחס לאותו בית כנסת שהם מתפללים,

הם נגררים אחרי הרוב,

שבעצם הרוב זה הציבור שלהם.

כל שכן,

אדם שנמצא בבית הכנסת זה פשוט.

זאת אומרת, אם אתה נמצא בבית הכנסת ואמרו קבלת שבת ואתה איתם,

זה ברור שאתה נגרר איתם, על זה אנחנו לא מדברים.

גם אם לא אמרת, נגיד אם אמרו מזמור של יום השבת ואתה עדיין לא אמרת, אתה קורא שיר עשירים וכדומה.

זה לא משנה,

ברגע שאתה כאן, בוודאי שאתה נגרר אחרי הבית הכנסת שאתה נמצא.

אנחנו מדברים שהוא נמצא אפילו בבית והוא מתפלל כאן, והוא אמור להגיע השבת גם לבית הכנסת הזה,

כיוון זאת הבית כנסת הקבועה שלו והוא אמור להגיע לבית הכנסת הזאת

בדקות הקרובות,

אז הוא נגרר אחריהם בקבלת השבת.

ולכן צריכים לשים לב,

במיוחד אלה שמתפללים קצת מוקדם ומקבלים את השבת מוקדם, והוא מתכוון להגיע לבית הכנסת שלו,

שהוא רגיל להתפלל שם,

והוא מתכוון להתפלל איתם,

רק משום מה הוא התעכב בבית,

הוא צריך לעשות חשבון האם הם כבר קיבלו עליהם שבת,

ואז לפרוש ממלאכה בביתו,

גם אם עדיין יש לו זמן מבחינת זמני תוספת שבת.

למעשה ככה, כמו שאמרנו, הנקודות האלה של איך להיגרר אחרי ציבור זה קצת נושא כיום,

בגלל שיש הרבה בתי כנסיות,

ציבור פה, ציבור שם,

גם אדם שלפעמים מתפלל פה, לפעמים שם,

כל הדברים האלה גורמים לכל מיני שאלות.

ולכן צריכים בכל מצב,

כל אחד צריך לבדוק את עצמו מה המצב שלו, ועל פי זה לדעת.

האם המצב שלי,

האם המצב שלי נקרא שאני נגרר אחרי הציבור או לא?

ואם לא,

אז לפחות שאני אדאג לעצמי שיהיה לי תוספת שבת על פי הלכה.

כשאנחנו מדברים על מצוות תוספת שבת,

אז רוב הפוסקים כותבים שזה לא רק מצווה על הגברים,

זה גם נשים, גם נשים עצומות.

השאלה היא, הנשים שנמצאות בבית,

איך הן מקבלות שבת?

אז הרבה נשים מקבלות שבת בהדלקת נרות.

בהדלקת נרות

מקבלות עליהן שבת.

זמן הדלקת נרות, כמו שאמרנו, משתדלות בדרך כלל על פי הלוחות.

על פי הלוח זה בדרך כלל סביבות 20 דקות לפני השקיעה.

אז אישה שמקבלת עליה שבת בהדלקת נרות, אין לה בעיה.

אז היא הדליקה נרות,

לא ניכנס כרגע איך להדליק את זה, בעזרת השם שעורים הבאים לדבר.

על כל פנים,

אישה שרגילה בהדלקת נרות, אז אין לה בעיה.

גם אם בעלה עדיין לא קיבל שבת,

בוודאי שהיא יכולה לקבל שבת.

אם זה בהדלקה,

או שיש כאלה שנוהגות שבהדלקה ממש לא, אבל מייד אחרי ההדלקה אומרות איזשהו משהו,

אומרות בארוך קדש השבת וכדומה,

ובזה הן מתכוונות לקבל תוספת שבת.

זאת אומרת, גם אם נאמר שהיא לא קיבלה בהדלקה,

כי זה לא פשוט אם היא כן מקבלת אותו.

זה, כמו שאמרנו, צריך לדון על זה בנפרד.

אבל

בכל מצב,

בדרך כלל הנשים מקבלות שבת או בהדלקת נהרות או סמוך מיד להדלקת נהרות.

אישה שצריכה לנסוע וצריכה כל מיני דברים לעשות אחרי הדלקת נהרות,

זה נושא פני עצמו,

בעזרת השם כשנדבר על הדלקת נהרות נדבר גם בנקודה הזאת.

רק אנחנו אומרים שבעצם הנשים כן מקיימות,

כן מקיימות תוספת שבת,

בזה שהן מדליקות לפני הזמן.

הבעיה יותר זה, לפעמים קורה שהגברים נמצאים,

האישה הדליקה נהרות אז היא קיבלה שבת,

הוא עדיין לא קיבל,

עוד הוא הולך להתפלל מנחה וכו' וכו'.

יוצא שבסך הכול יש לנשים יותר זכויות מבחינה מסוימת.

אם האישה קיבלה בהדלקתה,

זה 20-25 דקות לפני

שקיעת החמה,

אז בעלה עדיין הולך להתפלל מנחה ויש לו עוד כל מיני עסקים וסידורים,

אז

בעצם הוא מתאחר כאן בקבלת שבת למרות שבסוף הוא יקבל נגיד כמו שאמרנו לפחות עשר דקות לפני השקיעה תוספת שבת.

אבל בעיקר אנחנו רוצים לומר שגם נשים שלא הולכות לבית הכנסת והן מתפללות בבית וכדומה או הדלקת הנרות זה קבלת שבת שלהן או מייד לאחר הדלקת נרות מקבלות על עצמן את קבלת שבת.

אבל זה ברור שאם אישה לא הדלקה נרות ובעלה מתפלל בבית הכנסת,

נגיד כמו שציירנו קודם,

יש בית כנסת אחת באיזה מושב, באיזשהו מקום,

רוב בית הכנסת קיבלו שבת,

אז האישה בבית נגררת אחריהם וגם היא חייבת לקבל שבת.

נגיד במקומות כאלה שאכן מתפללים מוקדם.

השאלה הזאת יכולה להיות במידה,

נגיד שאומרים קבלת שבת בית הכנסת,

בבית הכנסת הזאת זה רוב הציבור ורובם הגיעו לבית הכנסת,

במיוחד אם אנחנו מציירים ציור במקום של בית כנסת אחד.

רוב האנשים הגיעו, התפללו וקיבלו עליהם שבת חצי שעה לפני השקיעה.

עכשיו, הנשים שנמצאות בבתים אסור להן להדליק נרות 20 דקות לפני השקיעה,

כיוון שהציבור קיבלו שבת, גם הן נגררות אחרי הציבור.

רק בדרך כלל זה לא יוצא כך,

כי בדרך כלל

אם הבעלים הולכים מוקדם לתפילה,

אז הם מודיעים לאנשים לפני כן שידליקו נרות מוקדם.

אז הכוונה שלנו רק לומר שצריכים לשים לב, כשאנחנו אומרים אתה נגרר אחרי הציבור,

באותה מידה גם האישה נגררת אחרי הציבור.

רק על פי רוב הנשים מדליקות נרות שבת עוד לפני שהציבור מדליקים,

ולכן אין את השאלה הזו.

אבל ברור שאם תהיה כזאת שאלה,

שאכן הציבור התפללו וקיבלו שבת, ואנשים עדיין לא הדליקו נרות,

זאת תהיה שאלה האם מותר להם להדליק נרות או שיאסור להם להדליק נרות.

ובמקומות כאלה שהציבור מקדים מאוד להתפלל,

אז באמת צריכים לדון כיצד עליהם לנהוג,

כי זה לא כל כך פשוט.

ובאמת בפוסקים מובהק,

מה קורה במקומות כאלה?

הבעל, נגיד,

בבית הכנסת של בעלה מתפללים מאוד מוקדם,

מקבלים שבת מאוד מוקדם,

אבל לאנשים בבית עדיין יש להם עסקים,

סידורים, כל מיני עבודות למיניהם,

כי יש להם זמן.

האם הן נגררות אחרי הבעלים או לא?

זה נדון גדול בהלכה,

שזה לא כל כך פשוט להתיר, יש כאלה שטוענו שכן.

אם בעלך מתפלל בבית הכנסת הזאת, והוא קיבל שבת, נגיד,

ב-1600,

ואת עדיין לא הדליק נרות כי ב-1600 ורבע זמן ההדלקה,

אז ייתכן שאת לא יכולה להדליק נרות.

תצטרכי להדליק נרות לפני השעה 1600,

לפני שבעלך יקבל עליו תוספת שבת בבית הכנסת.

אנחנו מדברים במקרה בודד, מקרים בודדים,

שבאמת צריכים לשאול,

לברר בכל מצב, בכל מקרה,

איך עליהם לעשות.

כי הרוב זה לא ככה.

הרוב זה, כמו שאמרנו קודם,

הנשים מדליקות נרות בדרך כלל עוד לפני שבבית הכנסת מקבלים שבת,

ואז אין את השאלה הזאת.

אבל אם לא, אז אין הכינם. אם באמת צריכים לשים לב מה קורה כאן, האם היא נגררת אחר בעלה או לא נגררת אחרי בעלה,

זוהי באמת שאלה.

הקדוש ברוך הוא יעזור שבעזרת השם נשתדל לקבל על עצמנו תוספת שבת בצורה מהודרת,

גם מלפני שבת וגם

אחרי שבת,

בזה שאנחנו נתפלל מעריב אחרי צאת הכוכבים,

וברווח עד שנעשה הבדלה יעבור ברווח הרבה אחרי צאת השבת.

בוודאי בצורה כזאת אנחנו מקיימים מצוות תוספת שבת בידון.