הלכות שבת - מוקצה - חלק ד'

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

דיברנו בשיעור הקודם בנוגע למיגודי התקצאי בין השמשות,

התקצאי לכולי יומא.

המושג הוא שאמרנו הרי דיברנו שיש את המושג של בסיס לדבר האסור.

כאשר אנחנו קובעים שהמקום נהיה בסיס לדבר האסור,

אותו דבר נהיה מקבל אותו דין. ניתן דוגמה, דוגמה פשוטה.

אם יש שולחן, שולחן קטן נניח, שולחן שאדם חשב, בחל הבית חשב אני לא מתכוון להשתמש איתו בשבת כי הוא מיותר לי,

הניח עליו עשרה שקלים למשל וכדומה מוקצה גמור,

אם הניח עליו לפני שבת וזה נשאר כל בין השמשות ודעתו היה שיישאר עד לאחר השבת.

באופן הזה אנחנו אומרים מגודי התקצאי לבין השמשות, התקצאי לכולי יומא,

כלומר גם אם המטבע תיעלם בכל דרך שהיא,

השולחן נהיה אסור כדין המטבע.

הרי אמרנו מטבע,

כל מטבע שאנחנו משתמשים, כסף, לא משנה מטבע או כסף אפילו לא ממטבעות ממש,

אלא משטרות,

יש להם דין של מוקצה מחמת גופו,

שזה אסור לטלטל בכלל.

ולכן במקרה שדיברנו, אם היה כסף על השולחן,

אם הוא ניח בדעה שלא אכפת לו שיישאר עד מוקצה שבת,

באופן הזה השולחן נאסר גם אם במשך השבת הכסף נלקח.

מדוע?

כי השולחן מקבל את הדין של הכסף.

ככה הסקנו בשבוע שעבר,

דיברנו על עוד סוגים ומחלוקות בין הפוסקים, על כל פנים המקרה הזה הוא ברור.

עכשיו, מה קורה,

מה קורה כשלא מדובר ככה,

כשמדובר,

אם אדם מניח בכוונה, נאמר, אדם לקח פטיש,

פטיש זה נקרא כלי שמלאכתו לאיסור.

עכשיו, פטיש ידוע לנו,

פטיש פשוט אנחנו מדברים, לא פטיש מיוחד.

כל כלי שמלאכתו לאיסור,

מותר לטלטל אותו בשבת לצורך או גופו או מקומו.

ולכן,

אם אדם נצרך מאוד בשבת לפטיש, נגיד יש לו אגוז מאוד קשה, רוצה לפצח אותו,

מותר לו לקחת פטיש על מנת לפצח את האגוד.

עכשיו, מה קורה אם אדם הניח מיום שישי,

מיום שישי לפני שבת, פטיש,

נגיד במגירה מסוימת, או על שולחן קטן מסוים,

לא אכפת לו שזה יישאר עד מוצאי שבת.

מה קורה,

האם הכיסא או השולחן שהפטיש היה עליו מקבל את דין הפטיש

כל זמן שהפטיש עליו? בוודאי שכן.

אנחנו מדברים, מה יהיה, דוגמה,

אם אדם ביום שישי גמר להתעסק עם פטיש,

הניח אותו לפני שבת בכיסא, הניח אותו על הכיסא.

לא אכפת לו שזה יישאר עד מוצאי שבת.

הניח, הוא אומר, זה מקום מתאים לי.

והפטיש עצמו דינו כחליש למלאכתו לאיסור,

שדינו שלהשתמש בו לצורך גופו או מקום או מותר.

זאת אומרת ככה,

אם במשך השבת אני אצטרך את הכיסא על מנת לשבת,

בוודאי מותר,

או כי יהיה מותר להוציא את הפטיש,

כי אני צריך את מקום הפטיש.

עכשיו, השאלה שלנו, מה קורה אחרי שהשתמשתי עם הפטיש? נגיד, דוגמה,

הנחתי את הפטיש על הכיסא,

בשבת אני רוצה להשתמש עם הפטיש

למטרה מותרת, כגון לפצח אגוז.

לקחתי את הפטיש, שברתי אגוז, פיצחתי אגוז,

הפטיש בעד שלי, מותר לי לשים אותו במגירה מיוחדת של כלי חבודה, אין שום בעיה.

עכשיו, מה קורה עם הכיסא הזה?

האם הכיסא נהפך

לדינו כמו הפטיש?

הרי אמרנו, אם הייתי שם כסף

על הכיסא על מנת שיישאר עד מוצאי שבת,

אז אמרנו שגם אם הכסף נחלם מהכיסא,

בכל דרך שהיא הכיסא מקבל דין של הכסף,

והכיסא נהפך למוקצה מחמת עצמו,

כמו הכסף. כיוון שדעתי היה שאכן הכסף יישאר מלפני שבת עד מוצאי שבת,

אז אמרנו שבאופן הזה בוודאי הכיסא מקבל דין של הכסף, ואסור לטלטל אותו בשום פנים ואופן.

השאלה שלנו,

במקרה שלא הניח כסף אלא הניח פטיש וכדומה,

והפטיש נחלם, כבר לא נמצא על הכיסא,

האם הכיסא הזה מקבל מעמד כמו פטיש,

ויהיה אסור לטלטל אותו סתם,

כגון מחמה לצל וכדומה?

הרי כיסא באופן נורמלי זה כלי שמלאכתו להיתר.

מותר לטלטל אותו גם בשביל דבר קטן מאוד.

נגיד, בשביל מפחדים הוא נמצא במקום לא נוח.

מותר לטלטל אותו.

הוא נמצא בשמש, מותר לטלטל אותו. זה לא כמו פטיש.

פטיש, אמרנו, וכדומה, כל כלי שמלאכתו לאיסור,

רק לצורך גופו או מקומו מותר לטלטל אותו.

אבל אם אני פחד שלא יגנבו אותו, אסור לטלטל אותו.

השאלה, הכיסא הזה שהיה עליו הפטיש,

בכל משך בין השמשות, כמו שאמרנו,

והאם גם כאן נגיד מי גודי יתקצה אל בין השמשות,

יתקצה אל לכולי יומא,

ואז גם אחרי שהפטיש נעלם מהכיסא,

לכיסא יש דין כמו של הפטיש,

או נאמר לא,

או נגיד

זה לא דומה.

כל מה שאמרנו, מי גודי יתקצה אל בין השמשות, יתקצה אל כולי יומא,

זה רק אם בבין השמשות היה מונח בדעת וברצון מוקצה כזה שאסור לטלטל אותו בשום פנים ואופן,

כמו כסף, כמו מוקצה מחמת חתרון כיס,

כמו אבנים וכדומה.

אז אני אומר,

כיוון שהיה עליו כזה מין מוקצה שאי אפשר לטלטל את המוקצה הזה בשום פנים ואופן,

אז הוא נתן לכיסא או השולחן דין של מוקצה של עצמו.

הכיסא נהפך למעמד כמו הכסף.

אז יש כאלה שטוענים, רק במקרה כזה אני אומר, מי גודל יתקצה אל בין השמשות, יתקצה אל כולי יומא.

אבל פטיש, כיוון שגם הפטיש עצמו,

ניתן לטלטל אותו לצורך גופו ומקומו,

אז ממילא הכיסא לא יקבל אפילו את השם של הפטיש. למה?

כי זה לא הוקצה מדעתי לבין השמשות.

זה לא כמו שכשהנחת כסף, אז אתה יודע, אין על מה לדבר,

הכיסא הזה אבוד למשך כל השבת.

אבל אם הנחתי פטיש,

הכיסא לא אבוד למשך כל השבת,

הרי לצורך גופו ומקומו בוודאי שמותר לטלטל.

אז ממילא כיוון שיש צד לטלטל את הכיסא לצורך גופו ומקומו,

אז אם הפטיש נעלם, אז ימותר לטלטל אותו לחלוטין.

אז בזה מצאנו מחלוקת הפוסקים איך להתייחס אל הכיסא וכדומה.

האם הוא מקבל את המעמד של הפטיש או הוא נשאר במעמד שלו לאחר שהפטיש יוסר משם.

זאת אומרת, נסכם את הדברים,

יש מחלוקת בין הפוסקים, כאשר הנחתי ביום שישי פטיש על כיסא במטרה שישר עד מוצאי שבת נגיד,

שלא אכפת לי שישר עד מוצאי שבת והפטיש נעלם משם,

לא משנה לי באיזה דרך,

מה קורה עם הכיסא?

שאני רוצה לטלטל אותו ממקום למקום בלי סיבה מיוחדת, כגון מחמה לצל או כגון שלא ייגנב, שלא יישבר, שלא ייפול וכו' וכו'.

אז באופן הזה, כמו שאמרנו, יש מחלוקת בין הפוסקים,

כאשר יש כאלה שאומרים שהכיסא אחרי שהפטיש נעלם משם, אין לו דין של איסור בכלל ומותר לטלטל אותו,

כמו כל כיסא רגיל,

ויש כאלה שטוענים לו,

כיוון שהכיסא הזה היה עליו בין השמשות פטיש במטרה שישאר וברצון ובידיעה,

אז הכיסא מקבל את אותו דין של הפטיש.

כמו שלמדנו שאם היה מונח על כיסא כסף,

שהכיסא מקבל את המעמד של הכסף,

גם לאחר שהכסף נעלם מהכיסא,

אז הוא הדין גם אם פטיש היה על הכיסא,

הכיסא מקבל את השם של הפטיש,

ואז אסור לקטל אותו רק לצורך גופו ולצורך מקומו.

אז כמו שאמרנו, זוהי מחלוקת בין הפוסקים,

יש מתירים ויש אוסרים,

ומסתבר מאוד שלצורך בוודאי יהיה מותר.

כל שכן כשמדובר על כיסא ושולחן,

בכל מקרה הרי לצורך גופו ומקומו בוודאי מותר,

אז אם לצורך גופו ומקומו בוודאי מותר,

אז ממילא, וזה בדרך הכיסא, שולחן,

עיקר השימושים זה או לצורך גופו או לצורך מקומו,

אז ממילא הנפקמינה בצורה מעשית היא לא כל כך גדולה.

עוד נקודה שצריך להשלים,

אנחנו דיברנו על בסיס שנאסר, מחמת המוקצה, כמו שדיברנו.

קורה, הרבה פעמים אדם בשבת פתאום מגלה בכיס של המעיל או של המכנסיים, מגלה כסף,

בטעות.

כמובן, לכתחילה אדם צריך לנהוג ככה, לפני שבת, לבדוק את הבגדים שהוא מתכוון לבוש בשבת,

לבדוק,

למשמש בכיסים, יש משהו, יש מוקצה, יש זה, יש זה,

כי הרבה פעמים קורה טעויות,

אבל לפעמים קורה שכחה, טעות, שגגה, לא משנה מה,

ואדם פתאום מגלה שאכן יש בכיס כסף.

אנחנו צריכים לדון בעצם,

הרי אמרנו, כסף זה מוקצה מחמת עצמו, אין מה לדבר, אסור לקלטל אותו בשום פנים ואופן.

עכשיו, האדם הזה גילה שבכיס למשל יש כסף.

עכשיו,

הכיס הזה נהיה בסיס לדבר האסור.

מה קורה? האם הבגד גם נקרא?

גם הבגד מקבל את השם של בסיס לדבר האסור?

הרי דיברנו כל הזמן,

אם אדם יניח כסף על שולחן,

במטרה שישאר כל השבת,

השולחן מקבל מעמד של הכסף.

הוא נהיה, גם אם הכסף ייעלם ממנו.

עכשיו השאלה בבגד.

אדם הניח כסף בבגד, מה קורה? האם הבגד הזה מותר לטלטל? אסור לטלטל?

אז נחלק את זה קודם כל לפי הפרטים.

הרי כל הזמן דיברנו,

דיברנו כל הזמן שכל מה שאמרנו מגודל קצאי לבין השמשות קצאי לכל יומה,

מתי אני אומר שהשולחן או הכיסא נאסר אם הנחתי כסף לפני שבת.

זה רק, אם זה היה ברצון, בידיעה.

אבל שכח

אדם ששכח בטעות.

אז הניח על השולחן כסף בטעות וזה היה לפני שבת, פתאום ביום שבת הוא מגלה כסף על השולחן.

השולחן,

בינתיים אסור לטלטל את השולחן כי ישאר לך כסף,

אבל ניתן לנער את הכסף,

אנחנו מכופפים את השולחן,

הכסף ייפול ואז מותר לטלטל את השולחן.

למה?

כי הכסף לא הונח על השולחן ברצון,

כיוון שהכסף לא הונח על השולחן ברצון,

השולחן לא מקבל את דין הכסף אחרי שהכסף ייעלם מהשולחן.

עכשיו,

בדרך כלל בגד של שבת,

אדם שיש, בגד של שבת שיש בו כסף, אף אחד,

אף אחד לא מניח את הכסף בכוונה,

זה בוודאי. אז יש לזה דין של שוכח.

כיוון שיש לזה דין של שוכח, ממילא אין בעיה.

הבעיה שלו הייתה שהוא לא בדק מלפני שבת, זאת בעיה אחרת.

אבל עכשיו שהוא גילה בשבת שאכן יש כסף בכיס, במעיל או במכנסיים,

אז מה הוא עושה?

אז ינער, ינער את הכסף,

ואז הבגד מותר בשימוש.

עכשיו, והיה, מה יהיה באופן,

באופן, למשל, אם הוא הניח כסף,

כן בכוונה?

נגיד, דוגמה, אדם שיש לו,

יש לו, נגיד, כמה מכנסיים, יש לו כמה מכנסיים לשבת,

והוא התכוון ללבוש מכנס מסוים,

וזהו, הוא לבש אותו, הכל בסדר. בשבת החליט ללבוש את הבגד השני, את המכנס השני,

והוא מגלה שיש שם כסף. מה קורה?

האם המכנסיים, הוא נהיה בסיס לדבר האסור?

אנחנו מדברים באופן שהוא ידע, הוא ידע מלפני שבת שיש כסף,

לא היה אכפת לו שיישאר,

כי הוא לא התכוון ללבוש את המכנסיים הזה.

הוא חסה חשבון, יש לי, אני אשתמש עם זה,

והשני, שבוע הבא, פעם אחרת.

והניח שם כסף בכוונה שיישאר עד מוצאי שבת.

ובשבת החליט ללבוש כן את המכנס השני,

משום מה.

אז מה קורה?

האם המכנס הזה,

יש לו דין של בסיס לכסף, וכל המכנסיים הללו יש להם דין של הכסף?

ונגיד מגודל התקצאי לבין ראשונות התקצאי לכו ליומה, או רק הכיס?

אנחנו יכולים להגיד ככה,

הכיס בוודאי הוא נהיה בסיס לדבר האסור, אז הכיס נכון, אסור לתעל אותו.

אבל למכנסיים,

מה פתאום שנגיד שכל המכנסיים יבטל אל הכסף שנמצא בכיס?

אז בפוסקים הוא בא ככה, תלוי איך צורת הכיס.

יש כיס שבעצם יש לו חיבור למכנסיים והוא כיס בנפרד,

כמו שבדרך כלל במכנסיים רגילות.

אז באופן הזה, או כמו חליפה

באופן רגיל, אז כיוון שהכיס הוא נפרד,

אז הכיס באמת נהיה בסיס לדבר האסור,

אז רק הכיס נהיה בסיס לדבר האסור.

אז במקרה שאמרנו,

אם אדם מגלה במכנסיים הללו כסף, הוא יודע שהיה כסף ולא היה אכפת לו שיישאר כל השבת,

אבל בינתיים הוא החליט להשתמש איתו,

אז הוא יכול לקחת את המכנס, לנער את הכסף.

ונכון, הכיס הוא בסיס לדבר האסור,

אסור יהיה להשתמש עם הכיס,

אבל המכנסיים הוא לא בסיס לדבר האסור,

כי אנחנו רואים את המכנסיים בפני עצמו, והכיס בפני עצמו.

אז הכיס הוא נכון, הוא בסיס,

היה בסיס לדבר האסור,

שנאסר ואסור יהיה להשתמש איתו ואסור יהיה לטלטל אותו, זה נכון,

אבל המכנסיים לא נהיה בסיס לכסף,

כי הכסף לא על המכנסיים אלא בכיס,

שהכיס יש לו מעמד נפרד.

מדובר בכיס דומה כמו שאמרנו כיס,

שהוא תפור ונפרד והוא בעצם בפני עצמו כדוגמת

מכנסיים שאנחנו רגילים ללכת איתם,

שרואים שיש בגד ויש מכנס בנפרד.

אבל ישנם כיסים כמו של חולצות בדרך כלל,

ששם הכיס בעצם הוא בעד שתפרו אותו אל החולצה.

אז רוצה, כשהנחת כסף בכיס,

אז הכסף מונח על גוף הבגד גם.

אז כיוון שכן, אין כאן כיס וגם בגד, הכל לזה אחד.

במקרה הזה אדם שהניח ביום שישי כסף וכיס של חולצה במטרה שיישאר עד מוצאי שבת, כמו שאמרנו,

אז אנחנו אוסרים את החולצה הזאת לחלוטין,

והחולצה הזאת מקבלת שם של מוקצה גמור מגודל קצאי לבין השמשות קצאי לקולימום.

ולא יעזור עכשיו, גם אם ינער את הכסף או גם אם הכסף הזה ייעלם באיזה דרך שהיא,

זה לא יתיר.

אין כאן שום היתר, החולצה נשארת בייסור הכיוון שהיה כאן כסף מונח על גוף הבגד.

ולכן,

צריכים מאוד לשים לב,

יש הרבה מקומות שיש הרבה שמניחים כסף בכיס של חולצות,

בחולצה שאנחנו מדברים באופן הזה.

מניחים כסף יום שישי ותולים את החולצה.

אז ביום שבת הם לא רוצים אפילו להשתמש בחולצה, אבל הם רוצים להזיז את החולצה ממקום למקום כדי להגיע לאיזשהו דבר.

צריכים לדעת, החולצה יש לה דין של הכסף.

כיוון שהכסף מונח, כמו שאמרנו,

בכיס המחובר ישירות אל הבגד,

לא שהכיס הוא נפרד,

הבגד עצמו נהפך לבסיס דבר אסור,

אז ממילא יש דין לחולצה כמו הכסף.

גם אם הכסף ייעלם מהחולצה באיזה דרך שהיא,

הכיס עצמו נאסר, ולא רק הכיס, גם הבגד.

ולכן, מאוד מאוד צריכים להיזהר באופנים האלה.

אז עדיף לא להניח כספים בחולצות כאלה,

שאכן ייתכן שאני אנענע או אזיז אותם ממקום למקום.

אבל והיה,

אם אדם יודע שמונח

שמונח בכיס מוקצה גמור, כגון כסף וכדומה,

באופן שהכיס הוא,

כמו שאמרנו, כיס של חולצה,

שהכיס הוא תפור אל הבגד,

והכסף מונח ממש על הבגד,

הבגד מקבל מעמד של הכסף,

וגם אם הכסף יפול,

אסור יהיה לטלטל את החולצה בשום פנים ואופן. זה לא משנה עכשיו חולצה של מי של מה,

כי הוא הניח את הכסף,

בכוונה שיישאר כאן.

אז זה לאו דווקא בזה.

בכל בגד ובגד,

ומצוי מאוד בחלוקים, במיוחד חלוקים של נשים,

שהרבה נשים שוכחות ומניחות כסף בכיס, והרבה פעמים הכיס הוא, כמו שאמרנו, דומה לכיס של חולצה.

אז יש כאלה חושבים, אם אני אנער את הכסף,

החלוק מותר לטלטל. זה טעות.

אם הכסף הוא נח בכוונה, אנחנו שוב מדברים,

אם הכסף הוא נח בכוונה מיום שישי,

והרבה פעמים הרי לא אכפת לבעלת הבית שיישאר הכסף שם עד מוצאי שבת,

כיוון שהיא חשבה שהיא לא תשתמש שם באותו חלוק,

ובשבת החליטה להשתמש עם החלוק הזה,

אבל פתאום היא נזכרת שהיא הניחה כסף על מנת שיישאר שם, שלא היה אכפת לה שהכסף יישאר שם,

והכיס עשוי בצורה דומה לשל חולצה כמו שדיברנו,

אז כל הבגד יש לו דין של כסף.

כל הבגד מקבל את המעמד של כסף מבחינת הלכות מוקצה,

והבגד מוקצה מהחמד עצמו,

שאסור יהיה לקלטל אותו בשום פנים ואופן.

ולכן, כמו שאמרנו, תמיד עדיף בבגדים שאולי נשתמש לא להניח בהם כספים ולא להיכנס כל מיני בעיות.

אנחנו לא מדברים בשכח, אם שכח זה משהו אחר.

כמו שבן אדם שוכח,

הרבה פעמים קורה מוצאי שבת, בן אדם שם מטבע או כסף

בבגד של שבת,

הוא נזכר בשבת הבאה כשהוא כבר לבוש באותו בגד.

באופן הזה אנחנו נכנסים רק לשאלה, זה נקרא שכח, הוא לא הניח בכוונה.

אז כל זמן שהכסף מונח בכיס באמת אסור ללבוש את הבגד,

אבל לנער את הכיס ואז יהיה מותר להשתמש עם הבגד.

זה בסך הכל איך להשתמש עם כספים, עם הבגדים.

וכמו שאמרנו, ברור שלא להיכנס לבעיות האלה,

רצוי תמיד,

צריכים.

כל אחד צריך גם להרגיל את הילדים ואת ה... כל מי שיש לו בגד עם כיסים,

לבדוק לפני כן כל בגד, לאו דווקא שאני לובש בכניסת השבת.

גם בגד שייתכן שנלבש אותו במשך השבת,

אם זה מעיל בחורף, אם זה חלוקי בית וכדומה,

לבדוק מלפני שבת כדי לא להיכנס לכל מיני ספקות או לכל מיני שאלות למיניהן.

יש לנו עוד הרבה נושאים בהלכות מוקצה, נעבור לעוד נקודה.

מרן ושולחן ערוך מביא, כמו שאמרנו בתחילה,

שהלכות מוקצה הם מאוד מאוד רחבים,

הדינים ארוכים מאוד, ובאמת צריכים תמיד ללמוד את כל הפרטים, פרטי פרטים,

אבל אנחנו מדברים בדברים שיותר שייכים, יותר במציאות קיימים,

ונעמוד על עוד נקודה.

שולחן ערוך מביא בכמה מקומות,

אחד המקומות...

זה בסימן שי סעיף וו

כל דבר שאסור לטלטלו, אסור ליתן תחתיו כלי כדי שייפול לתוכו

למה? מפני שאוסר הכלי בטלטול ונמצא מבטל כלי מהיכנו אבל מותר לכפות עליו כלי ובלבד שלא ייגע בו

זאת אומרת זה נקרא מבטל כלי מהיכנו

ניקח דוגמה,

דוגמה פשוטה,

אדם שלוקח כלי מניח אותו מתחת לנר שמטפטף שמן,

השמן מטפטף אל הכלי,

אסור לעשות את הפעולה הזאת בשבת כי הכלי הזה היה מותר לטלטל אותו,

אחרי שייפול המוקצה אליו יהיה אסור לטלטל אותו, זה נקרא מבטל כלי מהיכנון.

הכלי היה מוכן לשימוש,

עכשיו כשאתה הנחת אותו תחת מקום שיבוא אליו מוקצה גמור,

אז אתה ביטלת את הכלי מהשימוש שלו,

זה נקרא מבטל כלי מהיכנון.

הגמרא מביאה דוגמה,

אדם שיש לו תרנגולת היא אמורה להטיל ביצה,

אסור לו להניח כלי כדי שהביצה תיפול אל הכלי,

מדוע?

כי הכלי עד עכשיו היה מותר להשתמש איתו.

ברגע שהוא יניח את הכלי תחת התרנגולת כדי לקבל את הביצה,

אז הביצה היא הרי מוקצה גמור,

זה נולד,

אנחנו הרי אוסרים, ביצה שנולדה בשבת או ביום טוב, לא משנה,

היא הרי אסורה.

אז כיוון שהיא אסורה ואתה הנחת את הכלי תחת התרנגולת כדי לקבל את הביצה,

זה נקרא מבטל כלי מהיכנו שזה אסור.

השאלה למה זה אסור?

נכון, אנחנו אומרים שזה אסור, אבל למה? מה הרעיון של האיסור?

אז דיברנו בעבר בקצרה, לא ישירות

על ההלכה הזאת בקצרה,

אבל האיסור,

הרמב״ם אומר שזה דומה,

הרמב״ם מביא בפרק כה שם,

מביא שזה דומה לסותר.

למה דומה לסותר?

כי עד עכשיו היה לי כלי שימושי,

עכשיו אני לא יכול להשתמש איתו.

אז כאילו סתרתי את הכלי.

היה לי כלי, סתרתי אותו, עכשיו אני לא יכול להשתמש איתו.

אז כיוון שכן, זה דומה לסותר.

רש״י במקום אחד כותב באמת כמו הרמב״ם, מדין סותר, דומה לסותר.

במקום אחר הוא כותב שזה דומה ליותר מחבר,

מחבר דבר אל מקומו כי עד עכשיו יכלתי לטלטל אותו עכשיו הוא מחובר למקום אני לא יכול לטלטל אותו

וכבר עומדים האחרונים

למה רש״י פעם מביא ככה פעם מביא אחרת ואפשר לעיין באחרונים בפני יהושע ועוד פוסקים מה הם מיישבים.

על כל פנים לדידן אנחנו צריכים להבין לבטל כלי מהיכנות זה בוודאי שאסור רק השאלה למה האם בגלל זה נראה כמו סותר את הכלי

או כאילו מחבר את הכלי אל המקום.

על כל פנים ההמשך של ההלכה כתוב

כל מה שאמרנו שאסור זה רק להניח כלי כדי לקבל אליו את המוקצה כי אני מבטל כלי מהיכנות אבל מותר לי לקחת למשל תרנגולת שהטילה ביצה בחצר האדם מפחד שהביצה תלך לאיבוד מותר לו לקחת כלי ספל למשל או כוס וכן על זדר כל מיני דברים כאלה

ייקח אותו ויניח על הביצה זה כן מותר.

למרות שאני מטלטל כלי לצורך המוקצה אנחנו פוסקים להלכה שכלי ניטל גם לצורך דבר שלא ניטל.

כלומר אני יכול לטלטל כלי גם בשביל דבר שעשוי לטלטל אותו.

דוגמה יש לך נגיד כסף ומונח בצורה גלויה מותר לך לקחת כלי להניח עליו

למרות שאת הכסף אסור לי לטלטל נכון אותו אסור לי לטלטל אבל אני יכול לקחת כלי להניח עליו.

יש לי ביצה שהיא אסורה כמו שאמרנו ביצה שנולדה ביום תואר או בשבת שהיא אסורה מותר לי לקחת כלי רגיל ולכפות על הביצה.

למה?

כלי ניטל לצורך דבר שלא ניטל אפילו שהוא לא ניטל אבל זה ניטל לצורכו כדי להגן או כדי להציל אותו.

אבל להניח כלי כדי לקבל אליו את המוקצה הזה נקרא מבטל כלי מהיכנו שזה אסור כמו שאנחנו רואים כאן.

השולחן ערוך בעוד מקום כותב

הפוסקים האחרונים מזכירים את זה בהרבה נקודות, בהרבה מקומות אבל בשולחן ערוך יש גם סימן ר' סמי ח'

אין נותנים כלי בשבת תחת הנר לקבל שמן הנוטף

מפני שהוא מבטל כלי מהיכנו.

זאת אומרת ככה

אדם בזמנם היו הרבה רגילים להדליק נרות שבת קודש על ידי שמן היום לא הרבה עושים את זה יש עניין גדול בזה אבל בזמנם זה היה מאוד מצוי גם אם לא שמן זית שמנים אחרים. על כל פנים אדם בא בשבת ומבחין שיש טפטופים של השמן שהשמן הולך לאיבוד אז מה הוא עושה? לוקח כוס וכדומה הוא רוצה להניח תחת הטפטופים כדי לקבל את השמן

זה אסור זה מה שכתוב כאן אין נותנים כלי בשבת תחת הנר לקבל שמן הנוטף מפני שהוא מבטל כלי מהיכנו שוב הכלי הזה עד עכשיו היה אפשר להשתמש איתו.

היה לי כוס רגילה אני יכול להשתמש איתה ורגע שמתי אותו תחת השמן תחת הנר שמטפטף ממנו שמן אז הכלי יקבל את השמן השמן הרי הוא מוקצה

אז המוקצה נפל לתוך הכלי פעולת נתינת הכלי תחת

הנר הזה כדי לקבל את השמן, זאת פעולה אסורה.

רק מה, מוטל יתינומי בעוד יום והשמן הנוטף, אסור להסתפק ממנו בשבת. אבל זה כן,

מלפני שבת, נגיד אדם יודע שהנר שלו,

נר הכוונה כאן הכוסית,

בית קיבול של השמן.

הוא יודע שאצלו הרבה פעמים קורה טפטופים שהשמן מטפטף.

אז הוא יכול מיום שישי מלפני שבת להניח כלי בית קיבול,

כדי שאם יטפטף,

לא ילכלך את הרצפה,

וגם כשהשמן לא ילך לאיבוד,

יניח ביום שישי כלי לקבל את השמן,

ואכן

הפעולה הזאת מותרת, כי עשית אותה מלפני שבת.

כל הפעולה שאנחנו אוסרים זה רק אם הוא מניח בשבת.

כמובן,

השמן שמטפטף יאסור להשתמש איתו,

כיוון שהוא מוקצה, כמו שמרן אומר,

אסור להסתפק ממנו בשבת.

אז שוב, אנחנו עוד מקום מצאנו שאסור לבטל כלי מהחנות. כלומר,

כלי שמוכן לטלטול,

מוכן לשימוש,

אסור לי לטלטל אותו, להניח אותו במקום שיפול אליו מוקצה.

עוד מקום אנחנו מוצאים,

בהמה שנפלה בסימן ש״ה, קודם זה היה סימן ר״ס סמיך, סעיף ג״ם,

עוד מקום, סימן ש״ה.

בהמה שנפלה על אמת המים,

בהמה שנפלה לאמת המים, מקום של מים, היא לא יכולה לעלות,

יש בעיה איתה,

ולהרים אותה אסור, כי אנחנו יודעים שבהמה זה מוקצה.

אם המים עמוקים ופני כך אינו יכול לפרנסה מקומה,

מביא כרים וקצתות ונותן תחתיה משום צער בעלי חיים.

זאת אומרת, הוא יכול לזרוק כריות וכדומה, כרים וקצתות,

עכשיו לשים תחתה והיא תעלה על זה,

וככה יהיה לנוח יותר,

בגלל צער בעלי חיים.

עכשיו בינתיים הוא מבטל את הכלי. הכלי הזה, היה לך כרים וקצתות, משמשים אותך.

ועכשיו שהנחת אותם בתוך אמת המים,

אתה לא יכול להשתמש איתם.

אתה ביטלת את הכלי, אתה ביטלת את הכרים והקצתות מהיכנם.

הם היו מוכנים לשימוש, עכשיו גמרנו, הלכו לאיבוד לכאורה.

שוב, אז אנחנו מוצאים ביטול כלי מהיכנות,

שזה אסור,

אבל שמה התירו בגלל צער בעלי חיים,

כדי שהבהמה לא תצטער, כמו שהגמרא אומרת, צער בעלי חיים דאורייתא וכאן זה רק דרבנן.

אנחנו מתירים על כל פנים את החלק הזה,

בלי להיכנס לכל הסוגיה של צער בעלי חיים.

על כל פנים אנחנו מוצאים בכמה מקומות שאסור לבטל כלי מהיכנות.

הפוסקים האחרונים דנים על הרבה נקודות,

על הרבה נקודות.

אחת הנקודות,

הזכרנו את זה פעם בקצרה.

הרבה פעמים קורה שיש טפטוף של מים, דליפת מים ממזגן.

השאלה הנידון, האם המים שמטפטפים מהמזגן בכלל.

אז באופן נורמלי צינור מוביל החוצה, זה אין לנו בעיה.

לפעמים קורה שיש טפטוף בתוך הבית וכדומה, מחמד איזו טעות או איזו תקלה,

ואכן יש טפטוף.

המים הללו, יש הרבה מן הפוסקים,

רוב האחרונים שראיתי עד עכשיו, שדענו מאז המצאת המזגנים,

שזה נקרא נולד גמור, וזה אסור, זה מוקצה גמור.

אז מה קורה?

כשבשבת מתחיל לטפטף.

אז היות ואנחנו מחליטים שזה מוקצה גמור,

אדם רוצה לקחת טערה,

דלי וכדומה,

הוא אומר, מה הבעיה? אני אשים את זה מתחת לדליתה הזאת,

ואז לא יהיה לי שום בעיה, אז יהיה מותר.

לא יהיה לי בעיה מבחינת,

השאלה אם זה מותר או אסור, לפי מה שלמנו עד עכשיו,

יש כאן בעיה של מבטל כלי מי חנוך.

הכלי הזה, היה מותר לטלטל אותו.

עכשיו שהנחת אותו לקבל את המים המטפטפים מהמזגן,

הוא נהפך לכלי בטל משימושו.

אז כיוון שהוא נהפך לכלי הבטל משימושו,

זה נקרא מבטל כלי מי חנוך, ולכאורה זה אסור.

אז מה יעשו באופן הזה?

בנושא למעשה ישנה הצעה מאוד פשוטה לפני שאתה מניח את הדלי לקבל את המים תניח שם כלים שמותרים להשתמש איתם או פרי לא משנה אתה יכול לשים תפוחים נגיד הם לא יתקלקלו אז עכשיו הדלי הזה יש בו תפוחים הנחת אותו מתחת לדליפה של המזגן אז אין בעיה לא ביטלת את הכלי מהכנות כי הכלי הזה משמש גם דבר המותר או לחילופין אתה יכול לשים כלים מזלגים

כפית כף לא משנה מה תשים שם מזלג או כף וכדומה אז הדלי הזה הוא בסיס להם ואם הנחתי אותו כדי לקבל את הדליפה של המים מהמזגן אז אין לי בעיה עכשיו אני לא מבטל את תדלימי החנות כי יש בו גם דבר המותר

זאת העצה הכי טובה לכאורה וככה אנחנו נרוויח

זאת אומרת ככה

בפוסקים האחרונים יש דנו להתיר לאסור לכאן ולכאן מכל מיני סברות

רק אנחנו מחפשים מהו הדבר הטוב ביותר שיועל לכולם

יש כאלה שטענו

שיש לנו עוד, אפשר לשים מים, מה הבעיה?

תיקח את הדלין, שים בו מים מהברז אז הוא בסיס דבר המותר

עכשיו המים שיטפטפו הם יתבטלו הרי יש כזה דבר בהלכה שדבר שנופל לדבר יכול להתבטל גם כאן לכאורה המים

של המזגן יפלו אל המים שבתוך הדלי

שכבר לקחנו אותם מהברז אז שבוודאי הם לא מוקצים ועכשיו כל טיפה שתיפול תתבטל

ככה היו כאלה שהציעו אבל כאורה הצעה הזאת היא לא חזקה

יש לנו הרי הלכה גם אם אנחנו אומרים ביטול אבל דבר שיש לו מתירין

לא בטל ככה יש דין דבר שיש לו מתירין לא בטל כי אתה יכול להתיר אותו זה נושא ארוך בהלכות תערובות שם

אבל אנחנו יודעים דבר אחד זאת אומרת המושג הזה כיוון שזה יהיה מותר הרי זה יהיה מותר

למשל דוגמה בצע שנולדה ביום טוב שהיא התערבבה

עם עוד ביצים אפילו עם מאה ביצים אסור לאכול אף ביצה למה?

כי אתה אומר תשמע אתה יכול לאכול את הבצע במוצאי יום טוב זה נקרא דבר שיש לו מתירין דבר שיש לו מתירין ההלכה היא אפילו באלף לא בטל

לכן כאן המים הללו של המזגן שיפלו מה אתה רוצה להגיד?

שהם יתבטלו, הרי יש לו מתירין במוצאי שבת

אז ממילא היות ויש לו מתירין במוצאי שבת הם לא בטלים לכן אנחנו הצענו שהכי טוב אם בתוך הדלי הזה יניחו כף מזלג וכדומה זה האופן הטוב ביותר ובזה אנחנו מרוויחים שלא יהיה שום בעיה כמו שאמרנו יש כאלה שמקילים

עם כל זאת מכל מיני סברות אבל אם אנחנו מחפשים את הדבר הטוב זה לא קשה

בכלל לא מסובך להניח קודם דבר מסוים אז זה הרבה יותר קל

עוד נדון מה יהיה

זאת אומרת אנחנו הרי מדברים כאן על ביטול כלי מייחנו

הרבה דנים הרי כמו שאמרנו הביטול כלי מייחנו זה כל כלי שאתה מבטל ממה שהוא היה מוכן

מה יהיה בדברים כאלה שאני רגיל להשתמש איתם בצורה הזאת

ניקח דוגמא פח אשפה הרי פח אשפה כשאתה מניח את הפסולת

אם הפסולת לא ראויה בכלל לכאורה אם הדלי הזה היה נקי מלפני שבת ניקח דוגמא הפח אשפה נקי נגיד ניקן אותו לחלוטין לפני שבת היה נקי לגמרי

כיוון שהוא נקי לגמרי אז ניתן לטלטל אותו ברגע שאדם זורק פסולת גמורה

בעצם הוא מבטל את הכלי מייחנו הרי לכאורה הוא מבטל את הדלי הזה עכשיו הפח הזה אי אפשר עכשיו לטלטל אותו עד עכשיו יכלתי לטלטל אותו כשהוא היה נקי וריק עכשיו שהנחתי בו פסולת אני לא יכול לטלטל האם אנחנו גם כאן נגיד מבטל כלי מייחנו או כאן לא נאמר

אם הייתה פסולת מלפני שבת, אז אין בעיה, אז מותר לי להוסיף פסולת, כי היה כבר פסולת, זה הכלי מבוטל ועומד, זה בוודאי שאין לי בעיה.

כבוד דין גם, נגיד, דוגמה,

כל דבר שכבר היה, זה לא, אני לא מבטל כלימי חנוך כי כבר מבוטל מאליו.

אנחנו דנים באופן שהדין היה מאוד נקי, האם מותר יהיה להניח פסולת במשך השבת,

או זה נקרא מבטל כלימי חנוך.

הפוסקים דנים בזה,

ומסתבר מאוד, וככה שמעתי בשם הרבה מגדולי תלמידי החכמים כאן,

שאין על זה בעיה. מבטל כלי מהיכנו זה רק אם אתה מבטל את הכלי ממה שהוא בדרך כלל מוכן.

פח השפעה

הוא עומד לפסולת, כיוון שהוא עומד לפסולת,

אתה לא ביטלת אותו מהייעוד שלו.

נכון שלפני כן, כשהוא היה ריק,

יכולתי לטלטל ואחר כך לא,

אבל אין את המושג,

אין כאן את המושג מבטל כלי מכנו כיוון שהייעוד.