פרקי אבות חלק ב | הרב אמנון יצחק

הרב: נציב יום, זרע של קיימא לאושר בן מיכל ולאה בת אברהם אבינו - מהרה אמן.

קהל: אמן.

משנה ד:

הרב: 'יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם קִבְּלוּ מֵהֶם. יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר: 'יְהִי בֵּיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַּצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם' (אבות א ד).

יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר מהעיר צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן מהעיר יְרוּשָׁלַיִם. הם קִבְּלוּ מֵהֶם, ממי? משמעון הצדיק ואנטיגנוס איש סוכו, הם למדו אצלם וקיבלו מהם. 

 יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר: 'יְהִי בֵּיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים' - תשתדל תמיד לארח תלמידי חכמים בביתך כשירצו להתכנס יחד ועל יד כך בוודאי גם אתה תלמד ממעשיהם הטובים: "הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם" (משלי יג כ). 

וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם – כלומר; שתלך אחרי החכמים לכל מקום שהם הולכים. 

ויש מפרשים: תשב לפניהם על הארץ, כי אז היה מנהג שהרב יושב על הספסל והתלמידים יושבים לרגליו על הארץ. 

ויש אומרים מה זה מִתְאַבֵּק? לא רק כלשון נדבק מה שהסברנו אלא מִתְאַבֵּק כל כך קרוב אליהם שכשהם הולכים עולה אבק, הדרכים פעם לא היו מרוצפות, אז כשהיו הולכים היה עולה אבק ואתה מִתְאַבֵּק מרוב הקרבה, הקרבה מתמלא אבק. 

וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַּצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם – כלומר; תקשיב תמיד לדבריהם של חכמים ברצון ובתשוקה כמו אדם ששותה לצימאון.

יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה - היה אחד מגדולי החכמים מבני הזוג הראשון, נקראו 'הזוגות'; אחד - היה נשיא ואחד - היה אב בית דין. והם עמדו בראש העם, אחרי ימי כנסת הגדולה, זה היה תקופת הזוגות, התקופה הזו ארכה מאתים ושמונה (208) שנים בין השנים 3560 – 3768 לבריאת העולם, בסה"כ היו חמשה (5) זוגות מאנטיגנוס איש סוכו - ועד רבן יוחנן בן זכאי. 

אז יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר היה תלמידו של אנטיגנוס איש סוכו, וחברו של יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם והוא שימש 'נשיא הסנהדרין' בדור שלפני מרד החשמונאים. 

יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר היה כהן ממשפחה מיוחסת ומחמת זהירותו בדיני טומאה וטהרה כינוהו: 'חסיד שבכהונה!' (חגיגה ב ז) הוא ויוסי וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם - שהוא שימש 'אב בית דין' על ידו ושניהם נקראו: 'אנשי אשכולות' שיש בהם את כל המידות הטובות!

במסכת בבא בתרא (קלג) מובא שהיה ל: יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה בן שלא נהג כשורה! ולכן עמד והקדיש את כל הונו לבית המקדש. 

בן אחותו של יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר היה 'יקים איש צרורות' שברשעתו הגדולה עשה שפטים בחסידים! ולא חס גם על דודו יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר והוליכו לצליבה...! בדרך ניסה להשפיע עליו להטותו לדרכו, הוא הלך עם האויבים - ומכר את היהודים לאויבים! 

- כמו ביבי סוחר היהודים... 

ואמר לו: 'ראה סוס שהרכיבני אדוני!' אני על הסוס! אתה רואה? 'וראה סוסך שהרכיבך אדונך' היו גוררים אותו בזנבו של סוס!! 

אמר לו יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר: 'אם כך למכעיסיו - קל וחומר לעושי רצונו!' 

אמר לו: 'האם עשה אדם רצונו יותר ממך?!' 

אמר לו: 'ואם כך לעושי רצונו - קל וחומר למכעיסיו!' 

ונכנס בו הדבר כארס של נחש והלך ואיבד את עצמו לדעת! 

ורואים מפה: שהוא קיבל את הגזירה בשוויון נפש! והוא מחשיב את עצמו מ'מכעיסי ה'' ומגיע למכעיס ה'... 

אומר לו: 'אתה?! יש עוד מישהו שעבד את ה' יותר ממך?' 

אז הוא אומר לו: 'רגע! אם אתה מבין שאני עובד ה' וככה הוא נותן לי עונש, מה מחכה לך שאתה מהמכעיסים שלו...!?' 

ואז זה נכנס בו כמו ארס של נחש! וקיבל עליו ארבע (4) מידות בית דין והציל את חייו בזה כמו שאומרים: 'לחיי העוה"ב!'

מדברי יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר שבמשנתנו למדנו: שיש לאדם להשתוקק לשמוע דברי תורה מפי החכמים כאדם צמא! הנמצא במדבר צחיח המשתוקק למים בכל מאודו, וכשאדם יעשה כך - ימצא טעם בתורה כמו שאמרו חז"ל: 'נמשלו דברי תורה למים; מה מים אין אדם נהנה מהם אלא אם כן הוא צמא ומשתוקק להם, אף דברי תורה אין אדם נהנה ומוצא בהם טעם - אלא כאשר הוא יגע ומשתוקק אליהם!' לכן אתם רואים אנשים שלא משתוקקים הם נרדמים בשיעור, הוא לא צמא לדברי תורה אז הוא נרדם...

עוד אמרו חז"ל: 'למה נמשלו ישראל לדגים? שנאמר: "וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (בראשית מח טז) - לומר לך: מה דגים הללו גדלים במים, ובכל זאת כשיורדת טיפה אחת מים מלמעלה, הם מקבלים אותה בצימאון! קופצים הדגים כמי שלא טעמו טעם מים מימיהם, כך ישראל גדלים במים, היינו; בתורה וכיון שהם שומעים דבר חדש מן התורה, הם מקבלים אותו בצימאון כאילו לא טעמו דבר תורה מימיהם!'

משנה ה:

'יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר: 'יְהִי בֵּיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה, וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵּיתְךָ, וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה. בְּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים: 'כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנֹּם'.

אמרנו ש: 'יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן היה מהעיר יְרוּשָׁלַיִם, הוא היה רגיל לומר שלושה (3) דברים: 'יְהִי בֵּיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה - להכנסת אורחים! כמו אברם אבינו שאוהלו היה פתוח לארבע (4) רוחות השמים שיכולו להיכנס מכל מקום ולא להטריחם להקיף את האהל, לחפש את הפתח... 

וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵּיתְךָ - קבל את העניים 'בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת' (אבות א טו) ותדאג שתמיד יהיה להם מקום לאכול ולישון, 

ו... יש בזה מאות ואלפים של פרושים...! אני אומר רק בקצרה מה שכתוב כמו שאומרים צ'יק צ'ק בשביל להגיע לתיאור הדמות, האישיות הגדולה שעומדת מאחורי הדברים! 

וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה – 'בדברי הבאי שאין בהם צורך!' אומר ה'מאירי'. ויש פרשו: שבשעה שהיא... כי על ידי ריבוי שיחה עלול לבוא לידי הרגל עברה, וזה כמובן אָמְרוּ בְּאִשְׁתּוֹ שלא ירבה שִׂיחָה, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ שלא ירבה שיחה עמה, מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים: 'כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ'.

ב'אבות דרבי נתן' פרש: 'ש: גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ' ע"י כך שהוא מספר לה את קורותיו; 'כך וכך אירע לי היום עם פלוני...' 

והיא תלמד אותו לחרחר ריב: 'מה אתה שותק? ככה אתה שותק?! ככה עושים, ככה מבזים אותך, איך אתה מסכים?...' 

כמו שאירע עם קורח שסיפר לאשתו מה שעשה משה; 'הניף את כל הלווים תנופה! גילח אותם, עשה מהם צחוקים...' 

והביאה אותו בדבריה לידי מחלוקת! 

וכך מתוך שהוא מספר לה שחבריו גינו וביישו אותו, גם האשה תזלזל בך! 'איזה בעל יש לי?! נחנח' כזה...' 

והרי הוא גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תּוֹרָה כי מתחיל לכעוס וזה והוא חושב נקמות וכו' וכו', ואז כבר הוא לא יכול לעסוק בתורה - מהעצבים, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנֹּם כי הוא עתיד גם להיכשל בעברה, הוא גם לא לומד תורה והסוף ברור...

יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם - היה אחד מחכמי הזוג הראשון, מן הזוגות שעמדו בראש העם אחרי תקופת 'אנשי כנסת הגדולה', הוא היה חברו ובן זוגו של יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה ששימש 'נשיא' והוא היה משנהו 'אב בית דין' שניהם היו תלמידי אנטיגנוס איש סוכו ונחשבו לחכמים גדולים הנקראים: 'אשכולות!'.

אחד משלושת הדברים שאמר יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן: 'יְהִי בֵּיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה' - ב'אבות דרבי נתן' (פרק ז) מובא: שאברהם אבינו עמד ובנה פלטרין גדולים על אם הדרך! והניח בהם מאכל ומשקה לכל עובר ושב, שנאמר: "וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע" (בראשית כא לג) אש"ל ראשי תיבות: אכילה, שתיה, לוויה. באכילה, אברהם אבינו תיקן את העוון של אדם הראשון כשאכל מעץ הדעת. בשתיה, הוא תיקן את העוון של נח: "וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר" (בראשית ט כא) ובלוויה, הוא תיקן את עוון אנשי סדום. 

'אמר ר' יהודה אמר רב: 'גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה!' 

והוכיח זאת מדברי אברהם שאמר להקב"ה: "אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ" (בראשית יח ג) למרות שהיה באמצע הדיבור עם השכינה, עזב את ה' והכניס אורחים לאוהל! אז רואים: ש: 'יְהִי בֵּיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה' - כמו אברהם אבינו, זה מה שהוא אומר יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן.

מעשה בר' שמעון בן אנטִיפּטְרֵס שהיה חכם ועשיר גדול! ביתו פתוח לרווחה, אך שמעו עליו ר' יוחנן בן זכאי וחכמים; שאורחים שבאים ואוכלים אצלו כשנפטרים ממנו - הוא מלקה אותם מכת מרדות! מצד אחד מאכיל אותם, מצד שני נותן להם מכות?! 

אמרו חכמים: 'מי ילך ויברר לנו את התנהגותו?' 

אמר להם ר' יהושע: 'אני אלך ואראה מה מעשיו' 

הלך ומצאו על פתח ביתו, 

אמר לו ר' יהושע: 'שלום עליך רבי!' 

השיב לו: 'שלום עליך רבי ומורי!' 

אמר לו: 'אני צריך מקום ללון' 

אמר לו: 'בוא! היכנס לביתי לשלום' ישבו ועסקו בתורה עד הערב ואכלו ושתו, בשחרית היה ר' יהושע מתירא שמא ילקה אותו ויקפחנו על שוקיו, אז לאחר שאכלו פת שחרית ושתו 

אמר לו ר' יהושע: 'מי מלווה אותי לדרכי?' 

אמר לו: 'אני אלווה אותך' 

נפנה ר' יהושע לאחריו, נרתע, 

אמר לו: 'רבי! למה נפנית לאחוריך?' 

אמר לו: 'אני צריך לשאול אותך שאלה, מפני מה אתה מלקה את האנשים הבאים אליך ואותי לא הלקת?' 

אמר לו: 'רבי! אתה חכם גדול ודרך ארץ יש בידך, אבל אורחים רבים הבאים אצלי הייתי מבקש מהם: 'שיאכלו וישתו' והם נודרים בתורה: 'שלא יאכלו ולא ישתו!' 

משחקים אותה: 'לא, לא, ח"ו, אני לא זה...' 

'ואח"כ הם עוברים על נדרם - והיו אוכלים ושותים, עוברים על הנדר! לפיכך הייתי מלקה אותם, למה? כי כך שמעתי מפי חכמים: 'שהנודר בתורה ועובר על נדרו - הרי זה לוקה! שנאמר: "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ" (במדבר ל ג) 

אמר לו ר' יהושע: 'ברוך אתה לשמים שאתה עושה כך! חייך וחיי ראשך; מי שנוהג לעשות כך, דהיינו; מי שמפר את הנדר - הלקה אותו ארבעים כמנהגך, ועוד ארבעים (40) מלקות בשם חכמים ששיגרוני אליך!' 

הלך ר' יהושע וסיפר לפני חכמים מה שראה אצל ר' שמעון בן אנטיפטרס. 

אז אתם רואים: 'יְהִי בֵּיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה' אבל צריך לדעת גם איך מתעסקים עם האורחים כן, גם אברהם אבינו מי שלא ברך 

אמר לו: 'תשלם! אם אתה מברך - בחינם, אבל אם לא – תשלם!'

נאמר בגמרא: 'מנהג גדול היה בירושלים; אם מפה פרוסה על גבי הפתח - אז אורחים נכנסים' כל זמן שהמפה פרוסה על הפתח אורחים נכנסים, זה סימן. 'נסתלקה המפה - אין אורחים נכנסים' זאת אומרת שאדם ידע פה אתה יכול להיכנס, פה מזמינים אותך, יש פה מקום להיכנס! (בבא בתרא צג). 

רב הונא כשהיה אוכל לחם היה פותח דלתות ביתו ואומר: 'כל מי שצריך לאכול - שיבוא ויאכל!' (תענית כ) - 'יְהִי בֵּיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה, וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵּיתְךָ'. 

עוד נאמר במשנה: וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, עד כמה זה? עד כמה זה נקרא להרבות? 

'מעשה בר' יוסי הגלילי שהיה מהלך בדרך, בדרכו הגיע לפרשת דרכים = צומת, פגש את ברוריה אשתו של ר' מאיר בעל הנס, חכמה היתה! 

אמר לה: 'באיזה דרך נלך ללוד?' 

אמרה לו: 'גלילי שוטה! לא כך אמרו חכמים?! וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, היה לך לקצר בדיבורך ולומר: 'באיזה ללוד' אמרת עוד שתי מילים מיותרות, וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה כתוב - איי איי איי.

'מעשה שהיה באחד שלמד בפרק ראשון של מסכת אבות: וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה בְּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ. 

הוא הבין בזה בתמימותו: שחייב למעט בדיבור עם אשתו בכל מה שרק אפשר שלא לדבר, וכשהתחתן הוא היה כך במקום לדבר עמה אפילו בדברים הכרחיים! היה רומז בידו, קורץ בעיניו, עד שאשתו היתה מבינה מה כוונתו... בסוף שבעת ימי המשתה, נכנסה הכלה לאביה ושפכה לפניו את מר נפשה על התנהגות של הבעל, התגבר האב ונכנס לפניי ולפנים אל גאון וצדיק הדור ר' יהושע לייב דיסקין זצ"ל לשאול לעצתו. הגאון הזה ידוע ומפורסם מי שרק התקרב לדלת של הבית נפלה עליו אימה ופחד מהדרת גדולתו! 

הרב הרגיע את האבא ואמר לו: 'אני אטפל בדבר בעצמי, תשלח את האברך שיבוא אלי' 

האברך דפק באימה יתרה על דלת בית הרב, השמש נתן לו להיכנס לחדר והרב יושב ולומד, הרב הגביה עיניו לראות מי נכנס והמשיך בלימודיו, עברו שתי (2) דקות, חמש (5) דקות - והאברך עומד נבוך! האם עליו להישאר עד שהרב יגמור? אולי הרב לא ראה אותו בכלל ועליו להתקרב או לעורר את תשומת ליבו, או עליו לצאת כי הרב לא רוצה לדבר אתו, מרוב פחד - נשאר משותק במקומו! עברו שעתים...! 

הפסיק הרב מלימודו ובלי לשים לב לאברך קרא לרבנית: 'שרה! בבקשה בואי הנה' 

הרבנית יצאה מהמטבח, נכנסה לחדר הרב 

ואז אמר לה: 'שרה! שבי, תגידי לי מה עשית הבוקר?' 

ענתה הרבנית: 'יצאתי לשוק' 

- 'מה קנית בשוק?' 

- 'קצת תפוחי אדמה וקישואים' 

- 'הגידי נא! מה את מבשלת היום לארוחת הצהרים?' 

אז היא ענתה לו: 'שהיא באמצע הכנות לבשל' 

אמר לה הרב: 'תודה רבה!' והרבנית חזרה לעבודה, ואז הרב רמז לאברך שהוא יכול לצאת. 

כעבור שנים סיפר האברך: שהוא למד באופן יסודי שני (2) דברים; איך מרגיש אדם כשלא מדברים עמו ולא שמים לב אליו! דבר שני שהוא למד: שגם ר' יהושע לב דיסקין - שפחדו נפל על קרובים ורחוקים ושקידתו בתורה וביראת שמים היה כמלאך ממש! יכול לדבר עם הרבנים דברים פשוטים כמו על סדר היום שלה...! 

ומסופר על הגאון ר' משה פיינשטיין זצ"ל מגדולי פוסקי הדור לפני עשרים (20) שנה, מחולל המהפכה הרוחנית בארצות הברית, ראש ישיבת 'תפארת ירושלים' בניו יורק, בעל שו"ת 'אגרות משה' הכולל חמשה עשר (15) חלקים והעמיד עשרות רבנים בארה"ב! 

פעם בא אליו איש צעיר והתלונן: 'כי אשתו מתרעמת על כי אין הוא מצלצל אליה במשך היום!' 

אמר לו ר' משה בתימהון: 'אין ספק שעליך לצלצל אליה במשך היום, אני עצמי מצלצל תמיד לרבנית!!' 

נכדו הרב מרדכי טנדלר שכמעט לא מש ממנו בשנותיו האחרונות, זוכר; כיצד דרבן אותו ר' משה להחזיר צלצולים לאשתו ללא דיחוי, הוא גם לא הרשה לו להשאר עמו מעבר לזמן המתוכנן, באומרו: 'חשוב יותר כי תהיה בבית בזמן שאשתך מצפה לך מאשר להישאר איתי כאן!' 

שמעתם? אז צריך להבין כל דבר במינון הנכון וצריך להתענין ולברר את הדברים כיצד עושים ומה ואיך...?

משנה ו:

'יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי קִבְּלוּ מֵהֶם. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר: 'עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת'.

יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי קִבְּלוּ מֵהֶם, ממי? מ: יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן. מה הוא היה אומר? היה רגיל תמיד לומר שלושה (3) דברים: עֲשֵׂה לְךָ רַב - הכוונה תלמד ממנו תורה בקביעות ולא פעם מזה ופעם מזה. 

וּקְנֵה לְךָ חָבֵר - תשתדל שיהיה לך חבר טוב, נאמן ואפילו אם צריך לתת לו כסף ומתנות שיהיה מוכן להיות חבר שלך, לקנות אותו, לקנות את החבר ממש! 

וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת - אם ראית חברך עושה מעשה מסוים ואתה יכול להכריעו לצד חובה או לצד זכות - הכריעהו לצד זכות ולא לצד חובה ותחשדהו בעברה, כמובן שיש בזה כללים, לא נכנס... (ראה סדרת 'היכל הזכות').

יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה - הוא היה 'נשיא הסנהדרין' וראש חכמי ישראל בימי יוחנן כהן גדול החשמונאי, מחכמי הזוג השני, וחברו ובין זוגו של נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי ששימש על ידו 'אב בית דין'. 

במסכת 'סוטה' (מז) מסופר: כשהחל ינאי המלך לרדוף אחר חכמי ישראל להורגם! ברח יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה לאכלסנדריה של מצרים וכשנעשה שלום בן ינאי לחכמי ישראל על ידי שמעון בן שטח שהיה גיסו של המלך, שלח שמעון בן שטח מכתב לרבו יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה

 וביקש ממנו: 'לשוב לירושלים', 

וכך כתב לו במכתב: 'מיני ירושלים עיר הקודש, לך אלכסנדריה של מצרים אחותי, בעלי שרוי בתוכך ואני יושבת שוממה!' 

הבין יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה שחלפה הסכנה בירושלים והוא יכול לשוב, החליט לשוב לירושלים בדרך נכנס עם תלמידיו לאכסניה אחת ועשו לו שם כבוד גדול כראוי לו! והחל משבח את בעל האכסניה ואת אשתו 

ואמר: 'כמה נאה אכסניה זו!' 

הוא מתכוון על האירוח של המקום הזה. 

אמר לו תלמידו 'ימח שמו וזכרו' (יש"ו) זה היה התלמיד שלו: 'רבי! אתה משבח 'כמה נאה אכסניה זו'?! אבל עיניה של בעלת האכסניה טרוטות = עגולות מידי!' 

אמר לו ר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה: 'רשע! בכך אתה עוסק?! שמסתכל בנשים וגם אתה חושד אותי שאני דיברתי על האשה של בעל האכסניה?!' 

הוציא שופר ונידה אותו, כל יום היה בא אצלו להתיר לו את נידויו - ולא רצה לקבלו, לימים חשב: 'לקבלו בחזרה!' אך הורע מזלו של יש"ו (ימח שמו וזכרו) ובא בזמן שר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה קורא קריאת שמע, רמז לו: שיחכה לו שיסיים את קריאת שמע ואז יתיר לו את נידויו, אך הוא לא הבין את הרמז וחשב: 'שעודנו בדעתו לדחותו' 

יש אומרים: שזה היה עם היד שהוא הסיר אותה ואז הוא חשב שהוא אומר לו: 'תלך מפה'... 

מה עשה? הלך ועבד עבודה זרה! והחטיא את הרבים!! לאחר זמן פנה אליו שיחזור בתשובה, פנה אליו ר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה. 

אמר לו: 'כבר קיבלתי ממך ש:'כל המחטיא את הרבים - אין מספיקין בידו לעשות תשובה!' 

דאמר מר: 'ימח שמו וזכרו' - כישף והסית והדיח והחטיא את ישראל'.

הראב"ד בספר 'שלשלת הקבלה' כתב: 'שכותבי זכרונות ישראל על פי חכמי התלמוד אומרים: 'כי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה הוא רבו של ימח שמו הנוצרי והיה בימי ינאי המלך, אבל כותבי הזכרונות של אומות העולם: אומרים שהוא נלכד בימי הורדוס ובימי ארקילוס בנו הוא נתלה, ומחלוקת גדולה היתה שיש הפרש ביניהם יותר ממאה (100) שנה, אבל קבלת האמת היא בידינו!' כך אומר הראב"ד.

הוא היה אומר, ר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה היה אומר: 'בתחילה כל מי שהיה אומר לי: 'עלה לגדולה והיה נשיא!' - הייתי קופתו ומניחו לפני הארי, ועתה לאחר שעליתי לגדולה ונהייתי נשיא, כל מי שיאמר לי: 'לירד ממנה' - אני מטיל עליו קומקום של חמין ומאבדו! שהרי שאול ברח ממנה והיה נחבא אל הכלים, ולאחר שעלה – ביקש: 'להרוג את דוד!' מרוב קנאתו ממנו'. 

זאת אומרת מי שטעם טעם השררה - קשה לו מאד לרדת ממנה!! 

תראו איך נתלה ביבי דיכי להישאר עוד ועוד-ועוד-ועוד כל הקומבינות בעולם הוא עושה, עכשיו הערבים הם כבר שותפים שלו, פעם קרא להם: 'אש"פיסתים' וכו' עכשיו הם בסדר, פעם ככה, פעם ככה, מה זה - תחמן אבי אבות התחמנים...

למדנו במשנתנו: שיש לדון כל אדם לְכַף זְכוּת, במסכת 'שבת' (קכז) נאמר ש:כל הדן את חברו לְכַף זְכוּת - מן השמים גם ידונו אותו לכף זכות!' 

ומובא מעשה: באדם אחד שירד מהגליל העליון ונשכר אצל בעל בית אחד בדרום, והיה אצלו שלוש (3) שנים! (האדם הזה אתם יודעים מי הוא כן, אם לא? אני אגלה לכם בסוף...) בערב יום הכיפורים אחרי שלוש שנים בא לו לחזור לביתו, 

אמר למעסיק שלו: 'תן לי שכרי בבקשה! ואלך לביתי לזון את אשתי ואת בני', 

אמר לו: 'אין לי מעות', 

אמר לו: 'תן לי פרות', 

אמר לו: 'אין לי', 

אמר לו: 'תן לי קרקע', 

אמר לו: 'אין לי', 

- 'תן לי בהמה', 

- 'אין לי', 

- 'תן לי כרים וכסתות', 

- 'אין לי', 

מה עשה האיש הזה? הפשיל את כליו לאחוריו והלך לביתו בפחי נפש! - שלוש שנים עבד פארש' בחינם, אין כסף, עכשיו הוא אומר לו: 'אין לי!' הוא לא אומר לו: 'אין לי כרגע ואני אביא לך עוד מעט...' אין לי, מה זה עובדים בחינם שלוש שנים, לאחר הרגל לקח בעל הבית את שכרו בידו ועמו משא של שלושה (3) חמורים; אחד של מאכל, אחד של משתה ואחד של מיני מגדים (כמו ששושן מכין...) והלך אצל שכירו, לאחר שאכלו ושתו ונתן לו את שכרו, 

אמר לו בעל הבית: 'תגיד לי, בשעה שאמרת לי: 'תן לי שכרי' ואמרתי לך: 'אין לי!' במה חשדתני?' 

אמר לו: 'חשבתי שיתכן שהציעו לך לקנות סחורה בזול וקנית אותה מהם!' זאת אומרת הוא דן אותו לזכות, 

- 'ובשעה שאמרת לי: 'תן לי בהמה' ואמרתי לך: 'אין לי בהמה' והוא רואה שיש לו בהמות, במה חשדתני?' 

אמר לו: 'אמרתי שמא היא מושכרת ביד אחרים', לכן אתה לא יכול לתת לי את הבהמות, 

- 'בשעה שאמרת לי: 'תן לי קרקע' ואמרתי לך: 'אין לי', מה זה אין לי, יש קרקע, מה זה אין לי?! – 'במה חשדתני', 

אמר: 'אמרתי שמא היא מוחכרת ביד אחרים', 

- 'בשעה שאמרת לי: 'תן לי פרות' ואמרתי לך: 'אין לי' במה חשדתני?' 

אמרתי: 'שמא אינם מעושרים הם', 

- 'בשעה שאמרת לי: 'תן לי כרים וכסתות' ואמרתי לך: 'אין לי כרים וכסתות' במה חשדתני? 

אמרתי: 'שמא הקדשת כל נכסיך לשמים!' זאת אומרת אם זה וזה-וזה כלום-כלום-כלום ואני רואה שהכל יש אז בטח כבר הקדשת את כל נכסיך לשמים, 

אמר לו: 'העבודה!' זה לשון שבועה, יש אומרים: שזה שבועה כאילו בעבודת בית המקדש, - 'באמת כך היה; שהקדשתי כל נכסי לשמים בגלל הורקנוס בני שלא עסק בתורה! וכשבאתי אל חברי בדרום התירו לי את הנדר' ולכן עכשיו באתי לשלם, 'ואתה כשם שדנת אותי לכף זכות - הקב"ה ידון אותך לכף זכות!' (שבת קכז) 

מי זה היה הפועל ומי זה היה הבעל הבית? הפועל - היה ר' עקיבא, והבעל הבית - היה רבו ר' אליעזר בן הורקנוס, אתם שומעים איזה מידות היו לר' עקיבא! לא סתם בחרה בו רחל, היא ראתה: שיש לו מידות טובות.

משנה ז:

'נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר: 'הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע, וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע, וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת'. 

נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי היה רגיל לומר שלושה (3) דברים; הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע - לא לגור ליד שכן שהוא רע, כי אתה עלול ללמוד ממעשיו הרעים וגם ללקות עמו במפלתו כי: 'אוי לרשע - ואוי לשכנו!'. 

וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע - אל תהיה חבר של אדם רשע, ואפילו אם אתה לא עושה כמעשיו מכיון שבוודאי תושפע ממנו, כשאדם נכנס למקום שמעבדים עורות ויש ריח רע והוא לא נוגע בכלום, אבל הגוף שלו קולט את הריח! כך מי שמתחבר לרשע בוודאי שילמד ממעשיו הרעים. 

וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת - אל תחשוב: 'שכדאי להתחבר לאדם רשע' כשאתה רואה שהוא עשיר ומצליח מעסקיו - הכל זמני ופתאום תבוא עליו הפורענות ויקבל את עונשו! 

כמו שעכשיו מת ימח שמו וזכרו וה' מחה את שמו, בעלה של מלכה אנגליה פיליפ, רשע מרושע! שהיה עובד את השטן והיה פדופיל והנה ציטוט ממה שאמר בעבר: 'גידול האוכלוסיה האנושי - הוא כנראה האיום החמור ביותר על הישרדות לטווח הארוך! אנו עומדים בפני אסון גדול אם הוא לא נבלם...' הוא מהחברה של בילי הדבילי וכו' 'אין לנו אפשרות אם הוא לא נשלט מרצון, זה יהיה נשלט באופן לא רצוני ע"י גידול במחלות, רעב ומלחמות!' זה אמר פיליפ הדוכס אדינבורו - רשע מרושע ה' הקיא אותו מן העולם וכך יקיא את כל ה'דיפ-סטייט!' 

אז הוא אמר: צריך להגדיל את המחלות ואת הרעב ואת המלחמות כדי למגר את האנשים! 

ועוד ציטוט ממנו: "אם הייתי מתגלגל מחדש הייתי רוצה שאני אחזור לעולם כווירוס הרוצח! כדי להוריד את רמות האוכלוסייה האנושית!!" 

שמעתם? עכשיו הוא כבר נבלה סרוחה - ברוך ה' ו: "כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ ה'" (שופטים ה לא) - אמן.

נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי היה מחכמי הזוגות, הוא שימש בתור 'אב בית דין' ובן זוגו יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה שימש כ'נשיא'. 

במשנה למדנו שאדם יתרחק מִשָּׁכֵן רָע ואל יתחבר לָרָשָׁע כדי שלא ילמד ממעשיו הרעים. בהקשר לכך מובא מעשה בר' אלעזר בן ערך, שכידוע היה מגדולי תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי שאמר עליו: 'שהוא כמעיין המתגבר!' והוא היה גר בעיר שכולם בה תלמידי חכמים, 

יום אחד ביקשה ממנו אשתו: 'שילכו לגור בעיר דיומסת' שיש בה גנות ופרדסים ונהרות אך אין בה תלמידי חכמים והוא השתכנע והלך עמה לגור שם, לאחר כמה ימים חש צער גדול על כך שאין לו עם מי לעסוק בתורה! 

וביקש מאשתו: 'לחזור אל חבריו שבעירו הקודמת' 

אך אשתו לא הניחתהו ואמרה לו: 'מי צריך למי; אתה צריך אותם או שהם צריכים אותך?' 

אמר לה: 'הם צריכים אותי' 

אמרה לו: 'גבינה ועכברים מי דרכו לילך אצל מי? העכברים הולכים אצל הגבינה!' - איזה יחס איך היא וואי וואי-וואי... 'כך גם פה שהם יבואו לכאן וילמדו איתך תורה' 

שמע לה וישב שם עד ששכח את כל תלמודו, אתם רואים: השומע בעצת אשתו - סופו יורש גיהנם! 

כשחזר לעירו הקודמת כיבדו אותו כולם! לא ידעו שהוא שכח את תלמודו, ביקשו ממנו שיעלה לברך בתורה, במקום לקרוא: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" (שמות יב ב) קרא בטעות: 'החרש היה ליבם' תארו לכם מה זה! עד איפה, יש לזה פרושים על פי הסוד דברים מדהימים! והתביש מאד על כך!! 

תלמידיו וחבריו שהבינו ששכח תלמודו, התפללו עליו והקב"ה ברחמיו הרבים שלח לו את אליהו הנביא שיזכיר לו בחזרה את כל תלמודו! (שבת קמז). 

נאמר: "הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם" (משלי יג כ) משל; למי שנכנס לחנותו של בַּשׂם, אף על פי שאינו מוכר לו ואינו לוקח ממנו הוא יוצא וריחו וריח בגדיו מבושמים ואין ריחו זז ממנו כל היום! "וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ" משל; לאחד שנכנס לחנות של בורסקי מעבד עורות, אף על פי שאינו מוכר לו ואינו לוקח ממנו - הוא יוצא וריחו וריח בגדיו מלוכלכים ואין ריחו וריח בגדיו זז ממנו כל היום!' זאת אומרת הוא מסריח.

ב'אבות דרבי נתן' נאמר: 'אמר ר' עקיבא: 'המתדבק בעוברי עברה אף על פי שלא עשה כמעשיהם הרי זה מקבל פורענות כיוצא בהם!' דהיינו; מי שנדבק בעוברי עברה - אז הוא מקבל פורענות כמו שהם מקבלים! 

הבוחר בבחירות זה יותר גרוע מהמתדבק - זה ממנה אותם על כל העם, כל הפורענות שהם צריכים לקבל גם הוא יקבל!! 

'והמתדבק בעושי מצווה אף על פי שלא עשה כמעשיהם - הרי זה מקבל שכר כיוצא בהם, 'הנטפל לעושי מצווה - כעושי מצווה, הנטפל לעושי עברה - כעובר עברה' (מכות ה:) 

'אמר אביי: 'אוי לרשע ואוי לשכנו, טוב לצדיק טוב לשכנו!' (סוכה נו) 

אז מה זה? זה סתירה כאילו מיניה וביה; אם אוי לרשע ואוי לשכנו, נגיד יש רשע ויש צדיק שניהם שכנים, כתוב: 'אוי לרשע אז אוי לשכנו', כתוב: 'טוב לצדיק אז טוב לשכנו', אז אם אוי לרשע יהיה רע גם לצדיק ואם טוב לצדיק זה יהיה טוב גם לרשע, איך זה הולך? זה לא סתירה?! 

אלא זה תלוי מי גובר על מי; אם הצדיק הוא יותר צדיק ממה שהרשע רשע - אז טוב לשכנו! ואם הרשע יותר גדול מהצדיק - אז אוי לשכנו, בכל אופן הכי טוב: 'הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע, וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע כמו שאמר נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי.

'רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: 'רָצָה הקב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מב כא): "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר":