רבי אליעזר בן הורקנוס בור סוד שאינו מאבד טפה | הרב אמנון יצחק

- - - אין זה התמלול! אלא עיקרי הדברים מהספר 'דרכי אבות' - -  - 

(דרכי אבות עמוד ערה')

'רבי אליעזר בן הרקנוס בור סוד שאינו מאבד טפה' אף שהחל ר"א ללמוד בהיותו בן כ"ב (22) שנה לא איבד מאומה מן התורה מחמת רוב אהבתו אותה; 

בשפת אמת ביאר את גודל השבח הלזה באשר רבי אליעזר בן הורקנוס לא למד מאומה עד היותו בן כ"ב שנים ואעפ"כ מחמת גודל אהבתו את תורת ה' וכמה שהיה מייקר כל דיבור ודיבור ממנה היה מדבקה בגופו בחיבור עצום ולא היה מאבד ומשכח אפי' טיפה אחת. 

וגופא דעובדא איתא בפרקי דרבי אליעזר פרק א' ופרק ב' שהורקנוס אביו של ר"א היה עשיר גדול והיו ברשותו שדות וכרמים וחילק את שדותיו לבניו שיחרשו ויזרעו אותם ובחלקו של רבי אליעזר נפלה שדה שהיתה מלאה אבנים יום אחד בא הורקנוס לבקר את שדותיו ומצא את אליעזר בנו כשהוא בוכה אמר לו אביו: 'מפני מה אתה בוכה? שמא מצטער אתה שנפלה בחלקך שדה מלאה אבנים?' 

נתן לו שדה טובה הימנה שוב בא הורקנוס ומצאו בוכה שאלו: 'מפני מה בוכה אתה?'

 אמר לו: 'מפני שאני רוצה ללמוד תורה!' 

אמר לו אביו: 'והרי בן כ"ב שנים אתה ועדיין לא למדת איך תוכל ללמוד תורה?! קח לך אשה ותוליד בנים ואתה מוליכם לבית הספר ללמוד תורה' 

נתן לו אביו שדה אחרת בהר בא לחרוש בה (עמוד רעו') נפלה פרתו ונשברו רגליה אמר: 'לטובתי נשברה רגלי פרתי!' 

נגלה אליו אליהו הנביא ומצאו בוכה שאלו: 'מפני מה אתה בוכה?'

 אמר לו: 'מפני שאני מבקש ללמוד תורה' 

אמר לו: 'אם תרצה ללמוד תורה עלה לירושלים ולמוד אצל רבי יוחנן בן זכאי' 

מיד ברח ועלה לירושלים הלך אל רבי יוחנן 

שאלו רבי יוחנן: 'בן מי אתה?' ולא רצה לומר לו 

אמר לו: 'וכי מימיך לא למדת קריאת שמע ותפלה וברכת המזון?' 

אמר לו: 'לאו' 

אמר לו:' עמוד ואלמדך שלשתם' 

אחר זמן מצאו שוב בוכה וכששאלו: 'מפני מה הוא בוכה?' 

אמר לו: 'חפץ אני ללמוד תורה!' והיה מלמדו שתי (2) הלכות בכל יום והיה חוזר עליהן ומשננן וכן עשה משך שמונה (8) ימים ולא טעם ר"א כלום עד שעלה ריח רע מפיו לפני ריב"ז והעמידו מלפניו! 

החל ר"א לבכות א"ל ריב"ז: 'מפני מה הינך בוכה?' 

א"ל: 'מפני שהעמדתני לפניך כמוכה שחין' 

א"ל: 'אל תירא! כשם שעלה ריח מפיך לפני כך יעלה ריח התורה ויהלך מפיך מסוף העולם ועד סופו' 

א"ל: 'בן מי אתה?' 

א"ל: 'בן הורקנוס אני' 

א"ל: 'א"כ בן גדולי עולם אתה ולא הגדת לי? חייך היום אתה סועד אצלי!' 

ובעת סעודתו נתגלה לריב"ז שזה ח' ימים שלא טעם כלום לאחר תקופת זמן בא אביו כשבדעתו היה לנדותו מנכסיו מפני שברח אמנם כאשר  ראה שרבי אליעזר דורש לפני כל התלמידים ופניו מאירים חזר בו מכוונתו והעניק לו את כל נכסיו. 

רבי אליעזר היה דומה לבור סוד רק לענין שלא איבד מאומה אך היו לו שאר מעלותיו של באר מים; 

במדרש שמואל תמה כיון שידענו מכבר שמעלת בור סוד היא שאינו מאבד טיפה למה הוצרך ריב"ז לנקוט ולפרש שבחו 'שאינו מאבד טיפה'? והלא היה די שיאמר שהוא כבור סוד. 

וביאר הענין: כי הנה לבור סוד יש צד מעלה וצד חסרון חסרונותיו הם כי מימיו אינם טובים ומתוקים כ"כ כמי באר מים חיים כיון שהם מכונסים ועומדים ואינם מתחלפים ולא עוד אלא שניזוקים הם בכך שמקבלים טעם מן הסיד וגם שלעולם אין ניתוספים בו מים מיניה וביה אך מאידך גיסא יש לו מעלה גדולה שאינו מאבד טיפה מן המים הניתנים בו. 

והנה ודאי זאת אין לומר שרבי אליעזר (עמוד רעז') היה דומה לבור סוד בכל מהותו שהרי בודאי חכמתו ומימי תורתו היו מתוקים מדבש ונופת צופים ולא נפגמו כמימי בור הסיד וגם ודאי חידש הרבה הלכות מדיליה והיה מוחו נובע דברי תורה שנמשלו למים מיניה וביה וע"כ הוצרך התנא לפרש בהדיא  שהיה דומה לבור סוד רק בדבר זה שאינו מאבד טיפה אמנם לענין שאר הדברים פשיטא שהיו מימיו דומים למי באר מים חיים. 

ר"א לא שכח מאומה מתורתו כיון שהיתה התורה חשובה וחביבה בעיניו עד למאד; 

שאלו את מרן החפץ חיים זצ"ל אודות השבח ששיבח ריב"ז את ר"א: 'וכי מה שבח יש בדבר שלא איבד טיפה וזכר את כל תלמודו? והלא זוהי מתנת שמים שניתנה לו שיהא כח זכרונו חזק ולא נתייגע כלל להשיגה!' 

והשיבם: 'שאף האדם בעל הזכרון לא ישמור בזכרונו כ"א דברים שהוא מקדיש להם תשומת לב מרובה ומשתוקק מאד לדעתם וכדוגמא לדבר אמר כי זקן אחד סיפר לו שלפני שבעים (70) שנה היה נוכח בעצמו בזמן שהקיסר ניקולאי חלף בעיירת ראדין והיה הזקן הלז עומד ומספר בדקדוק נפלא ובפירוט כל פרטי הפרטים שהיו בביקור ההוא וכגון; סוגי המרכבות והסוסים האבירים וכן קישוטי פמליית המלכות כלי הזמר שהיו שם והניגונים ששוררו אך לעומת זאת כשהיו  שואלים אותו אודות דברים שאירעו רק לפני שנים מעטות לא היה זוכרם כלל וסיבת הדבר הוא כי ביקורו המיוחד של הקיסר היה נתון בראש מעייניו והיתה לו השתוקקות עזה לזכור את כל המעמד לפרטיו ודקדוקיו ולכן נשאר הדבר חקוק בזכרונותיו לעולם ולא החסיר פרט אחד וזאת היתה מעלתו של רבי אליעזר שהיו דברי התורה חביבין עליו ביותר והיתה תשוקתו רבה אליהם עד מאד עד שנקלטו במוחו לעולם ולא שכח מהם אפי' דבר אחד. 

ובדומה לדבר זה מסופר שפעם בא חסיד א' לרבו והתאונן לפניו שאינו זוכר את תלמודו 

אמר לו רבו: 'וכי למה זה אינך שוכח איך מכניסים את הכף עם האוכלין לתוך פיך? הרי שאם היתה התורה חשובה בעיניך כמו האכילה ודאי לא היית שוכח דבר א' ממנה!' 

'רבי יהושע בן חנניה אשרי יולדתו' ענין 'אשרי' כולל את כל המידות הטובות;

כתב רבינו יונה: כי כשנאמר לשון 'אשרי' בסתם הרי הוא כולל את כל המידות הטובות שאדם מאושר בהם ומצינו שנאמר לשון זה על ענין יראת השם ככתוב תהלים קיב, א: "אשרי איש ירא את ה'" וגם על קביעות מקום ללימוד התורה שנאמר משלי ח, לד: "אשרי אדם שומע לי לשקד על דלתותי יום יום" וכן על הדביקות בהשי"ת כדכתיב תהלים סה, ה: "אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך" (עמוד רעח') וכן על  האמונה בו ית' ככתוב תהלים פד, ו: "אשרי אדם עוז לו בך" וגם על השומר שבת נאמר ישעיה נו, ב: "אשרי אנוש יעשה זאת" עוד מצינו שנאמר על ההולכים בתורת ה' תהלים קיט, א: "אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'" ונאמר גם על שומרי כל המצוות שנאמר שם פסוק ב: "אשרי נוצרי עדותיו בכל לב ידרשוהו" וכן על שומרי משפט ועושי צדקה ככתוב תהלים קו, ג: "אשרי שומרי משפט עשה צדקה בכל עת" גם נאמר על הבוטח בהשי"ת משלי טז, כ: "ובוטח בה' אשריו" וכן על מי שזכה לחכמה נאמר משלי ג, יג: "אשרי אדם מצא חכמה" וכאן שנאמר על רבי יהושע בן חנניה 'אשרי יולדתו' בסתמא הכוונה היא שהיה מאושר ומוכתר בכל הדברים הנזכרים והיה גדול בחכמה ומתוקן במידותיו ובכל ענייניו. 

טבע המידות לעבור לצאצאים וריב"ח נתעטר במידותיו הטובות בכח הוריו מולידיו;

הר"ע מברטנורא פירש: שהיה רבי יהושע מאושר במידות טובות עד שכל בני העולם אומרים עליו: 'אשרי מי שילדתו!'. 

ונראה להוסיף תבלין בדבריו: ולבאר מפני מה קשרו כתר מידותיו הטובות לאמו לומר 'אשרי יולדתו'? ע"פ מש"כ הר"ן בדרשותיו דרוש החמישי בטעם הדבר שנמנעו האבות הקדושים מליקח לבניהם נשים מבנות כנען ולא משכו את ידם מקחת נשים משאר אומות עובדי ע"ז והוא כי בני האומה הכנענית היו מידותיהם רעות ומקולקלות וטבע המידות שהם עוברות מן האבות לזרעם ומכיון שהיו בנות כנען מוטבעות בתכונות רעות בחרו האבות הקדושים להתרחק מהם בתכלית וחפצו להתדבק במי שאין מוטבעים בו תכונות רעות על אף שהיה עובד ע"ז' עד כאן דבריו. 

נמצא מזה שהמידות הרעות המה כמו מיני חולאי הגוף הנקראים בספרי הרפואה חולאים תורשתיים הנמשכים גם בצאצאי מי שחולה בחולאים אלו ומעתה מובן היטב מפני מה אמרו על רבי יהושע בן חנניה שהיה מעוטר במידות טובות 'אשרי יולדתו' משום שבמידות אלו נתעטר בכח הוריו מולידיו שהורישו לו זאת והיה דומה להם במידותיהם. 

אמו של ריב"ח הניחה עריסתו בבית המדרש בינקותו וקדושת התורה השפיעה עליו בגדלותו; 

עוד כתב הרע"ב שאמרו עליו: 'אשרי יולדתו' משום שאמו גרמה לו שיהא חכם כיון שהיתה מחזרת על כל בתי מדרשות שבעירה ואומרת לחכמים (עמוד רעט'): 'בבקשה מכם בקשו רחמים על העובר הזה שיהיה חכם!' ומיום שנולד לא הוציאה עריסתו מביהמ"ד כדי שלא יכנסו באזניו אלא דברי תורה. 

והרה"ק בעל קדושת ציון מבאבוב זי"ע אמר בזה כי אף שלא הבין מאומה ממה ששמע עכ"ז זה גרם לו שיהיה חכם כיון שקדושת התורה שקלטה נשמתו בקטנותו עשתה רושם גדול בנפשו ומזה נעשתה לו תועלת גדולה בגדלותו שיהיה חכם בתורה. 

ריב"ח הי' בעל מוסר ודרך ארץ ע"י שיסרתו אמו בבחרותו; 

ובמדרש שמואל ביאר את סיבת הדבר שאמרו לשון זה על אמו של רבי יהושע מה שלא נאמר בשאר אמהות התלמידים שנזכרו כאן? לפי שאפשר שהיה בעל מוסר ודרך ארץ וקנה עניני מוסר אלו בקנין גמור מהמוסר שיסרתו אמו בבחרותו וכמו שאמר שלמה המלך ע"ה משלי לא, א: "אשר יסרתו אמו" וע"כ ברכו את אמו מפני שהיא היתה סיבת המוסר שהיה בו.