העליה לארץ ישראל | הרב אמנון יצחק [מתוקן] [15.03.2020]

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום אלעזר בן פנינה יזכה לזיווג הגון מהרה בקלות ובמהירות ויזכה לאישה שאוהבת צדקות וחסדים

וזיכוי רבים

ושתתמוך גם בארגון שופר בשמחה רבה

אל ארץ הקודש

אחרי שנים רבות של עלייה ועבודת השם

כמהה נפשו לעלות לירושלים להסתופף בעיר הקודש ולהתפלל ליד המקום

ממנו לא זזה שכינה מעולם

וזו הייתה השאיפה נחלתם של כל תלמידי הגאון מביא לה

זו הייתה השאיפה של הרב יוסף זונדל

ריבו של רבי ישראל סלנטר

הגרא

הגאון מווילנה שאף כל ימיו שאף כל ימיו לעלות לארץ ישראל לארץ הקודש

שאמר

ארץ הקדושה שהכל מצפים לראות חמדת כל ישראל וחמדת השם יתברך

כל העליונים והתחתונים תשוקתם אליה

את זה הוא כתב

לאשתו ובניו לפני שהוא יוצא לעבר ארץ ישראל הגאון בעצמו

מעלתה של ארץ ישראל בעיניו הייתה נשגבה בכתביו ומתבטא על קדושתה ורוממותה

הוא כותב אבירה דה ארץ ישראל מחכים

וגם הנבואה אינה שורה אלא בארץ ישראל

ועיקר התורה היא בארץ ישראל

ונס שבארץ ישראל

אינו כל כך חידוש

זה דברים שכותב הגאון על ארץ ישראל

וכן כי התורה שאפשר להשיג בארץ ישראל היא בדרגה אחרת

משאפשר להשיג בגלות

רבים עד אין ספור המעלות שראה בארץ ישראל

ומתוך אותה שאיפה לרוחניות וקרבת השם

שאף הגרו

ושאפו תלמידיו לזכות להגיע לארץ ישראל

הגאון אכן נפרד מבני משפחתו, אשתו וילדיו

והחל במסע לעבר ארץ ישראל

התוכנית שלו הייתה שאחרי שהוא יגיע לארץ יעלו בעקבותיו אשתו וילדיו

והוא כותב באיגרת

עליהם

ובפרט אם נזכה לבוא לארץ ישראל

כי שם צריך ללך מאוד בדרכי אדוני

ולכן תרגילם

כי הדיבור והמידות צריך הרגל רב

זאת אומרת שאשתו תכין את הילדים

שיעבדו על עצמם

בעניין הדיבור ובעניין המידות

כי בארץ ישראל זה פלטרין של מלך

צריך ללכת מאוד בדרכי השם

אז הוא נפרד מהמשפחה, מהאישה,

מהילדים

והחל במסע לעבר ארץ ישראל

את הדרך עשה דרך מדינות רוסיה והונגריה

ולדאבונו לא זכה להשלים את שאיפתו ולהגיע לארץ ישראל

בן נאלץ אגרו לחזור על עקבותיו

הסיבות לביטול הנסיעה נותרו עלומות

בניו ששאלו על כך

נענו בתשובה אין לי רשות מן השמיים

ראיתי מכתב של החפץ חיים שהוא אמר

שהוא אמר שלעלות לארץ ישראל

צריך להיות בעל מדרגה גבוהה כל כך שהוא לא חושב שהוא יוכל לעמוד בה

אבל יש אמרו

שבספר עליות אליהו כותב שמעתי מפי מורנו ורבנו הגאון

אליהו זכה צדיק אב בית דין דקאליש כי ברור לו ממעשים וכן מכתב יד קדשו של הגאון

נשמתו עדן

שהוא היה ניצוץ משה רבנו עליו השלום

וכי על כן לא נתנו לו רשום נשום היום להיכנס לארץ

אבל הרדל

והרבי מאמציסלאב פקפקו בטעם הזה

בכל אופן הוא לא רצה לגלות מה הסיבה ואמר אין לי רשות מן השמיים הוא התחיל במסע

ואותו דבר קרה גם עם החפץ חיים זכר צדיק

הסברנו באחת הרצאות למה

אף שהגאון עצמו לא זכה לעלות לארץ ישראל

שאיפתו ותשוקתו הוטבעו בתלמידיו

בגדול תלמידיו רבי חיים מוולוז'ין

הוא דחף ושלח את תלמידיו לארץ ישראל

בהם זכו לעלות לארץ ישראל בעלייה שנקראת על שמם עליית תלמידי הגרו

בעלייתם הם הקימו את התורה בארץ ישראל,

במוסדות לימוד,

בהלכות התלויות בארץ ובהקמת קהילות הממשיכות בדרכו של הגר״א.

הקבוצה הראשונה הייתה בראשות רבי מנחם מנדל משקלוב

היא עלתה בשנת תקססח

והם התיישבו בתחילה בטבריה

אך בגלל שהישיבה עם הקבוצה החסידית שהייתה שם זה מכבר

לא עלתה יפה

עברו לצפת

גם בצפת

לא הצטרפו לבית כנסת של החסידים אלא לבית כנסת של הספרדים

אחרי זה בשנת תקסת

שנה אחריה עלתה קבוצה נוספת בראשה עמד תלמיד אגרור רבי סעדיה ברבי נתן נטע

ובה היו 70 נפש

מסעם ארך עשרה חודשים

והקבוצה השלישית בראשות רבי ישראל משקלוב

עלתה בשנת תקע

זאת אומרת

עוד שנה אחרי סך הכל מספר העולים עמד על יותר מחמש מאות

לירושלים הגיעה הבשורה

כי רבי יוסף זונדל מתעתד להגיע ולעלות לירושלים

הדבר עורר התרגשות גדולה

בני הקהילה האשכנזית

היו במצב קשה

הקהילה הייתה קטנה מפורדת

ונסמכת על הקהילה הספרדית

בלה הם היו כבנים חורגים

הם שמעו על פועליו של רבי יוסף זונדל ועל גדולתו

ושמחו כי בואו יהווה חיזוק גדול

וקיוו כי בכוח אישיותו

יגבש את הקהילה, יקומם אותה ויעמידה על תלה

עוד קודם בואו

פנו אליו בני הקהילה ומינוהו למורה הוראה

רבי יוסף זונדל התנה

כי הוא מקבל על עצמו את הבקשה רק באופן זמני

עד שהגיע אדם הראוי לדבר יותר ממנו

וכך הוא הוכר עוד טרם בואו כפוסק של ירושלים

גם בעתיד

כשבאופן רשמי עזב את התפקיד

הוא המשיך להיות תל תלפיות

וכל הדבר הקשה הגיע על שולחנו כשכולם מבטלים דעתם

בפני דעת תורתו הגדולה

קודם עזיבתו את סלנט

הפציר מחתנו רבי שמואל סלנט

שיעלה עימו לארץ

אך רבי שמואל סרב, זה היה החתן שלו

אז מספרים שבעת פרידתו אמר לרבי שמואל

בטוחני

כי בקרוב תבוא אלינו

אתם זוכרים

שהוא אמר שהוא בטוח שהוא יהיה החתן שלו, אף אחד לא האמין, בסוף הוא יהיה החתן שלו

ופה הוא אמר לו בטוחני כי בקרוב תבוא אלינו

ואכן דבריו התקיימו אחרי שנתיים

רבי שמואל קיבל מחלת לב חזקה

והרופאים ייעצו לו לטובת בריאותו לעבור למקום חם כאיטליה

ורבי שמואל החליט שאם הוא עוזב את סלנט

מוטב כבר שיעלה לירושלים

ואכן בשנת תר' עלה רבי שמואל לירושלים

ודבריו של רבי יוסף זונדל

בטוחני שבקרוב תבוא אלינו יתגשמו במלואם

רבי יוסף זונדל החליט על עזיבתו לעבר ארץ ישראל אפילו שלא היה בידו כסף

שיסייע לו להתקיים שם

אך הוא החליט שבכל אופן לא יקבל

ולא יהנה מהחלוקה

אך ורק מיגיעה כפיו

רבי יוסף זונדל יצא לדרכו מסלנט

מלווה בבני העיר הכואבים את עזיבתו

של אחד היהלומים בכתרה של סלנט

רבים ליוו את רבי יוסף זונדל

בעת עזיבתו את סלנט

אך תלמידו הקרוב

רבי ישראל מסלנט

ליווה אותו שלוש פרסאות

שתיים עשרה קילומטר

כדין ניווי שמחויב תלמיד לריבו המובהק

אחרי מסכת נדודים ארוכה ומפרכת

הגיע רבי יוסף זונדל לירושלים

יחד עם בני משפחתו,

אשתו,

שתי בנותיו,

ובנו הקטן.

מיד עם הגיעו החליט

דבר ראשון ללכת לשפוך את סקון לחשו

במקום שבו לא זזה שכינה מעולם, בכותל המערבי.

בתקופה הזאת להגיע לכותל המערבי הייתה סכנה.

פורעים התנכלו לכל מי שחפץ להגיע לשם.

ומחמת זה חששו אנשי ירושלים ונמנעו מלהגיע לכותל המערבי.

רבי יוסף זונדל ראה שאין איש מוכן ללוותו,

החליט ללכת לבדו.

בנו סיפר כי רבי יוסף צעד לעבר הכותל המערבי כאדם שנהירין לו דרכי

ושבילי המקום,

כאילו הוא בן המקום ימים ימימה.

למרות שהייתה זו הפעם הראשונה בה דרכו רגליו במקום הזה.

בנוסף לכך, למרבה הפלא,

לא העזו הצוררים לעשות לו כל רע,

והגיע בבטחה,

שפך את לבבו במשך זמן ארוך ושב הביתה.

כשנשאל כיצד ידע את הדרך אל הכותל המערבי,

ענה רבי יוסף זונדל,

בהיותי בחוץ לארץ,

היו מראים לי בחלום

את צורת הכותל,

המקדש,

בכל השבילים המובילים עליהן.

וכשהגעתי לכאן, נוכחתי כי אכן אני מכיר את המקום ימים ימימה.

ונועם ממשיך ומספר כי רבי יוסף זונדל המשיך ללכת לכותל מדי פעם לבדו, ללא כל חשש.

והכל היו משתאים ומתייחסים לדבר כפלא,

שהוא לא נפגע מההצקות של הצוררים בדרך.

כביכול נפלה חיטת האלוהים עליהם

כשאותו קדוש עבר בין

הסמטאות

בדרכו להתפלל בכותל המערבי.

מעת באו לירושלים

החלו להגיע לפניות רבות מיהודי הגולה בבקשה שאותו צדיק נשגב יעתיר עליהם בכותל המערבי.

הם ידעו את גדלותו וקדושתו

והיו בטוחים כי תפילתו לא תשוב ריקם.

רבי יוסף זונדל

אף בקשה לא השיב ריקם.

מיהר לשאת תפילה מעומק הלב על כל צרה ומצוקה שעליה התבקש להתפלל.

אף במקרים שלא הכיר כלל את הפונה

או את נשוא הבקשה

רבי יוסף זונדל כאב את כאבו והתפלל מלב מלא כאב וצער לפני בורא עולם לישועתו.

תפילותיו הזכות עשו פרי.

רבי יוסף זונדל בתפילותיו הזכות פתח שערי שמיים,

שערי רחמים וישועות.

מקרים רבים בהם הכל היו בטוחים כי אין סיכוי ותקווה

בכוח תפילותיו זכו לישועה כי רצון יריעיו יעשה.

פעם אחת קיבל פנייה מאחד מתלמידיו בחוץ לארץ

שהתפלל עבור אשתו

שהיא חולה מאוד,

זקוקה לרחמי שמיים מרובים.

רבי זונדל ביקש מאדם

שהיה מסייע לו לכתוב,

שיכתוב לאותו יהודי שאכן הוא התפלל למען רפואתה של אשתו.

אלה ערך את המכתב והגיש אותו לרבי יוסף זונדל

על מנת שאחתום עליו.

הביט במכתב וסילק אותו מלפניו ואמר לא אחתום על דבר שקר.

אמרתי לך לכתוב כי התפללתי עליה.

מדוע כתבת התפללנו עליה?

בלשון רבים.

זה נראה כשקר

ומדבר שקר תרחק.

זאת אומרת,

הוא היה מדקדק על מידת האמת

מאוד

ענווה מופלאה.

אחרי הגיעו לירושלים התגורר באזור בית הכנסת החורבה,

למרות שרבי יוסף זונדל נחשב בירושלים מורה הוראות וראש הקהל,

ולמרות שהכול התייחסו אליו כקדוש וטהור.

כאחד מהמופלאים שבצדיקי הדור,

רבי יוסף זונדל עצמו נשאר בענווה כשהיה כל הימים.

המשיך להתייחס לעצמו

כאל זונדל הסוחר.

יהודי פשוט

המנסה למלות את רצון בוראו.

הוא לא היה צריך לעבוד על מידת הענווה.

הוא בכלל לא ידע שיש לו מעלות נשגבות

וכי הוא נעליו נשגב מעל כל בני אדם.

פעם אחת ראו את רבי יוסף זונדל כותב מכתב ליהודי כפרי ופשוט

את התוארים

הבאים

לכבוד הרב הגאון,

הצדיק,

המפורסם.

שאלו אותו מה זה התארים האלה ליהודי כה פשוט.

ענה להם רבי יוסף זונדל ראיתי שבמכתבים אליי

כתבו תארים כאלה.

אז הייתי סבור שהיום המנהג לתת תארים כאלה לכל אדם ואדם. לכן גם אני כתבתי לו את התארים האלה.

למרות גדולתו וצדקותו וקדושתו

רבי יוסף זונדל נשאר בפשטותו המופלאה.

בשכנות אליו התגורר אדם אלמן זקן.

רבי יוסף זונדל ראה שכה שעה עליו מלאכת שאיבת המים

לכן מדי לילה רבי יוסף זונדל הולך ושואב מים עבור אותו זקן.

לאורך זמן

לא ידע אותו אדם מי הוא ממלא לו את הכת במים מדי לילה.

פעם אחת פגש את רבי יוסף זונדל באמצע מלאכתו למילוי כדו ונבהל למראה עיניו.

זעק הצדיק הקדוש רבי יוסף זונדל משמשני כאחרון הסבלים.

רבי יוסף

לא הבין למה מונחים ממנו עשיית חסד שבה הוא מחויב.

מעשה נוסף אירע באישה שהגיעה לבאר

בחצר החורבה וחיפשה את שואב המים

כדי לבקש ממנו שישה אב עבורה מים.

היה זה בתקופה הראשונה בירושלים כשעדיין לא הכירוהו.

רבי יוסף זונדל נראה חיצונית אדם פשוט

עד כדי כך שאותה אישה סברה שהוא שואב המים

ושאלה אותו אם הוא יסכים לשאוב לה מים

וכמובן היא תשלם לו.

רבי יוסף זונדל אמר לה הוא מסכים

מי היה לשאוב לה את המים?

והאישה באה לתת לו כסף

ואמר לה שאין ככה צורך

פעם אחרת.

אחרי שבוע ימים

חיפשה אותו כדי לשלם לו

ולא מצאה.

כעבור זמן כשראתה אותו גילתה לתדהמתה כי אותו שואב המים

הוא רבי יוסף זונדל הגדול מורה ההוראה שעלה מליטא

ומכהן כראש הרבנים בירושלים.

התנפלה לרגליו,

בכתה,

ביקשה סליחתו

והוא לא מבין על מה היא מבקשת סליחה.

במקום זה הוא חייך ואמר לה יישר כוח

שזיכית אותי בעשיית גמילות חסדים בגופי.

שנים,

מאוחר יותר, כשהתפלל בבית הכנסת החורבה,

היה לו מקום קבוע להתפלל.

במקום עמד סטנדר

בו הוא החסן את הספרים.

יהודי אחד מבאי בית המדרש אהב ללמוד דווקא בסטנדר הזה.

מדי יום היה גורר את הסטנדר למקומו,

איפה שהוא לומד.

ולומד שם, הוא משאיר אותו במקומו, ולא מחזיר אותו מהמקום שלקח.

זה גרם לרבי יוסף זונדל קושי,

כי הסטנדר היה מלא ספרים

והיה כבד,

ונדרש מאמץ כל פעם לגרור אותו חזרה.

אז הוא ניגש לאותו אדם ואמר לו,

כדי שלא תהיה בגדר שואל שלא מדעת,

הנני מרשה לך להשתמש בסטנדר שלי,

אבל אני מבקש שבסיום הלימודים תחזיר אותו למקום.

אותו יהודי נעלם מדבריו,

במקום להתנצל על מעשיו,

עוד הראה כי דבריו של רבי יוסף זונדל פגעו בו עד עומק נשמתו.

רבי יוסף זונדל חש בדבר,

מיהר לגשת אליו להתנצל,

אבל אותו יהודי הודיע לו שהוא לא מוחל לו.

רבי יוסף זונדל עלה על הבימה

ואמר בקול חנוק מדמעות,

מוריי ורבותיי,

שגיתי בכך שציערתי את היהודי פלוני,

אני מבקש סליחתו בפני כולכם.

בעקבות כך ניאות אותו יהודי למחול לו ולהתפייס.

רבי יוסף זונדל

כיהן כמורה הוראות בירושלים,

וכפי שהוא התנה מלכתחילה שהתפקיד אינו זמני,

עד שיגיע האדם הראוי למלא את התפקיד,

בזמן שכיהן בתפקידו זה,

כמו גם אחריו,

כשמונה חתנו רבי שמואל

מסלנט להיות רב העיר,

כשהיו מגיעים אנשים לשאול אותו שאלה הלכתית,

אפילו שאת כל הסוגיות,

עד הכרעת השולחן ערוך,

בכל חילוקי הדעות,

כולל דעות הראשונים והאחרונים היו שגורים בפיו על פה,

למרות זאת כששאלו אותו שאלה פשוטה,

מקטן שבקטנים לעולם לא ענה על אתר, מיד.

אלא היה פותח את השולחן ערוך

ודן עם השואל

עד שכביכול היה נראה שביחד הכריעו אותה לך.

כעבור שנתיים מבואו לירושלים הגיע חתנו רבי שמואל סלנט, כמו שאמרנו,

ובעקבות כך הודיע רבי יוסף זונדל, מעתה

רב העיר יהיה רבי שמואל,

שנודע בגדלותו עוד מילדותו.

אז בואו נשמע מי זה היה רבי שמואל.

רבי שמואל נולד לאביו רבי צבי הירש

בשנת

תקעו אביו שימש כרבה של העיר

טראקי

ואחר כך בקהילת

באלקאניק,

יד ביאלסטוק,

והתפרסם בשנינותו ובחריפותו

עד שקיבל את התואר העילוי מקיידן.

משם הוא עבר ללמוד בווילנה,

עצר

רבי פסלובר,

שקרב אותו מאוד בהכירו שהוא נועד לגדולות.

בנערותו הסמיך אותו רבו לרבנות,

ואף ביקש ממנו לסדר גט מסובך.

אחר כך נסע לסלנט ללמוד בישיבתו של רבי צבי הירש ברוידה,

רבה של סלנט,

שם למד בצוותא עם רבי ישראל מסלנט,

ושם

ניסה לביתו של רבי יוסף זונדל סלנטר.

כעבור שנתיים,

בעלות חותנו,

עלה גם הוא לארץ ישראל.

למרות היותו רק בן 25 התמנה לרבה של ירושלים.

בנו היחיד,

רבי בנימין בייניש,

נפטר בחיי אביו.

היה זה בשבת קודש,

ניסו להעלים ממנו את הבשורה המרה,

ואכן כל השבת נהג כרגיל בזמירות ותשבחות אכילה ושתייה.

אחרי ההבדלה שאל האם כבר אפשר לברך הברכה?

כשענו כן, בירך דיין האמת.

ואז הבינו שהוא ידע מהבשורה המרה,

ורק בגלל קדושת השבת המשיך כרגיל.

רבים

מספור מעשה גדלותו ועמידתו על משמר עיר הקודש, בה כיהן עד זקנותו בשיבה טובה,

וקברו נכרע בין קבר חותנו,

רבי יוסף זונדל, לקבר בנו, רבי בנימין בייניש.

בקיצור, ברגע שהוא הגיע לירושלים,

העביר את התפקיד רבי יוסף זונדל לחתנו,

וכמו שאמרנו, הוא היה בן 25,

הפך להיות רבה של ירושלים.

רבי יוסף זונדל, בצדקותו, למרות שהעריך עד למאוד את גדלותו של חתנו,

נהג לשאול את אלה ששאלו את רבי שמואל מה השיב להם,

וכשסבר רבי יוסף זונדל שלא רק הראוי,

היה נכנס לרבי שמואל ומבקש אותו שינמק את

טעמו וביחד היו דנים בדבר עד שהגיעו לעמק השווה.

זאת אומרת הוא בדק תמיד.

רבי יוסף זונדל סמח עד מאוד מבואו של חתנו אשר יביא לחיזוק גדול

ויחדיו יכלו ביתר שאת להקים ולבנות את הקהילה בדרך ישראל סבא.

הערכה הדדית רבה שררה בין שניהם.

רבי שמואל כשהיה מזכיר את חותנו היה אומר חותני הקדוש

ורבי שמואל היה רגיל לומר שהעולם טועים בחושבם כרבי זונדל גדול במידות במוסר ובצדקות

האמת היא שכגדלותו במידות

כן גדלותו בתורה וכרוב בקיאותו בנגלה כן בקיאותו בנסתר

הוא גדול הדור בתורה כמו במידות

אלא שבענווה שלו וגדלותו הוא מצליח להעלים זאת מבני האדם.

מספרים שפעם אחת התאונן

בפני רבי שמואל אחד מהצאצאים

של רבי יוסף זונדל

אחד מהצאצאים

התאונן בפני רבי שמואל

על המצב החומרי הקשה

אמר לו רבי שמואל

בגלל שאתם מיוחסים לרבי זונדל

הקדוש ברוך הוא מדקדק עם חסידיו וסביביו נסערה מאוד

זאת אומרת מי שהם צאצאים של צדיקים מדקדקים איתם יותר מן השמיים

רבי יוסף זונדל יחד עם חתנו רבי שמואל סלנט עמלו להקים ולהעמיד על תהילת הקהילה בירושלים

הם גיבשו את הקהילה האשכנזית

שעד אז הייתה נסמכת על הקהילה הספרדית

הקימו מוסדות תורה בהם התת הראשון עץ חיים

כשבנוסף לכך עמדו על משמר החינוך הטהור שלא יפרצו בו פרצות

בזכותם נמשך החינוך הטהור בירושלים כמסורת ישראל סבא

כשהוצרכו בלית ברירה

רבי יוסף זונדל שמידותיו היו לשם

מעשה עצמו כאסקופה נדרס בפני כל אחד

הרי כשנגע הדבר לשמירה על טהרת החינוך לעמידה בפני פורצי גדר

לא היסס לצאת ולהילחם במלחמה ללא פשרות

במכתב שלו

שייעד אותו לידידו הרב מקרטיגנה

על אודות המחלוקת שפרצה בירושלים ושמעה הגיעה לחוץ לארץ

אז הוא התייחס לכך שאנשים שלפני כן לא היו מעורבים במחלוקות

מדוע כשמגיעים לירושלים מתערבים במחלוקות?

אז על זה ענה רבי יוסף זונדל כי הסיבה לכך היא

קדושתה של ירושלים

מכל הגדול מחברו

יצרו גדול ממנו

והיא מביאה את השטן שמתגרה בירושלים

בנוסף לכך הם פעלו

רבי יוסף ורבי שמואל לסיום בנייתו של בית כנסת החורבה

זה של רבי יהודה החסיד

אשר שנים רבות עמד בשיממונו

והם סברו כי השלמת בית הכנסת תוסיף מאוד לקהילה האשכנזית

כשיהיה להם בית כנסת מכובד וראוי לשמור

בשנת תר״ט

כשהגיע משה מונטיפיורי

לבקר בירושלים נפגשו עמו ראשי הפרושים

בהם היה רבי יוסף זונדל

וביקשו כי יפעל לקבלת האישור להשלמת הבניין

בשנת תר״טו הגיע מונטיפיורי לביקור נוסף בירושלים

כשבידו האישור להשלמת הבניין

נדרש כסף רב להשלמת הבניין

אך לבסוף נשאו המאמצים פרי

וביום ה'כח' באלוד שנת תרח״ד

אחרי סיועו של הנדיב רוטשילד

הושלמה בניית בית הכנסת

כשאת האבן האחרונה בקצה הכיפה

הניחו רבי יוסף זונדל וחתנו רבי שמואל סלנט

רבי יוסף זונדל ורבי שמואל סלנט בהיותם בירושלים שמעו

כי בעיר חאלב שבסוריה מצוי התנ״ך העתיק בן אשר

עליו הסתמך גם הרמב״ם

שהוא מוגה ומדוקדק

שלחו שליח מיוחד

אחד מחכמי ירושלים שילך לחאלב

ציידו אותו במכתב לחכמי המקום

שיסייעו בידו

ואכן השליח שם עם רשימת החסרות והיתרות

ועל פי זה נכתבו ספרי הנביאים והכתובים שחלקם הגדול מסתמכים עד היום על אותם ספרי סתם

זאת אומרת

ידוע שיש כמה שינויים בספרים

במשך אלפי השנים

יש עד חמש עשרה שינויים

נגיד יש כותבים דקה

עם א' ויש עם ה'

יש ויהיו ויש ויהיו בפרשת נח

יש כמה שינויים

אז הלכו לשמה ושלחו את השליח שיביא את כל היתרות

וכל החסרות בשביל שמזה יעתיקו ויעשו

ספרי תורה מדויקים לפי בן אשר

ועד היום

נכתבו הרבה ספרי נביאים וכתובים

וכולם מסתמכים על אותם ספרים שהם הביאו

עד כאן זו העלייה לארץ

מחר בלי נדר נראה איך הם שמרו על החומות שומרי החומות נטורי קרתא

שומרי העיר

מה הם עשו בשביל שלא תיכנס רוח

רפורמים

הידברותים

לתוך

מוסדות התורה בירושלים

מלחמת קודש

רבי חנניהו בן הגשי אומר

משוא הקודש ברוך הוא זה קודש ישראל

לפי כוחר בעולם תורה ומצוות

שנע אמר אדונו אבא סלמאן סתגוהו יחדיל תורה ויעדיל