צדיק נסתר | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום משפחת לסטרי הבעל, האישה והילדים יזכו לעלות בתורה, בירת שמיים, הצלחה בכל מעשי ידיהם, בריאות שלמה ואיתנה והגנה מפני הקורונה

שמזכה אותם לכל מיליון המיטב

אנחנו ממשיכים עם הצדיק רבי יוסף זונדל

רבו של רבי ישראל סלנטר

רבי יוסף זונדל החליט להיות נסתר,

לחיות כסוחר,

ללכת בבגדים כפשוטי העם

כך שלא יכירו ויסברו שאיננו אלא עוד סוחר מסוחרי סלנט

ואכן בגאונותו הצליח רבי יוסף זונדל להצניע את גדלותו וצדקתו

עד שכל רועהו סבור היה שאינו אלא סוחר

ולא יותר.

ההתייחסות אליו הייתה כזאת

כשפנו אליו אפילו אותו הרב

שהיה מקובלת איתו לרוב האנשים לא נתנו לו.

כולם קראו לו זונדל.

רבי יוסף החל להתעסק במסחר,

העיסוק היה רק כדי חיותו,

ושאר הזמן הוגה בתורה בסתר.

הצליח לרכוש לעצמו תכונה שאפילו בעת עיסוקו בענייני חולין,

ראשו ממשיך להגות בתורה.

כך שגם בעת עוסקו במסחר,

רבי יוסף זונדל

הגה בתורה ללא הפסקה.

איש לא העלה על דעתו שהוא תלמיד חכם, גדול ומופלג.

כשם שהוא עסק בתורה בסתר ללא ידיעת אחרים,

קח את עבודת השם שלו עשה בהסתר.

רבי יוסף זונדל היה יוצא להתבודד בשדות,

שם עשה חשבון נפשו.

שם למד מוסר,

השתפך בתפילות לפני קונו.

כשהיה בין אנשים

נראה אדם פשוט.

הבגדים שלבש,

בגדי פועל

או בגדי עגלון.

כולם סברו שזונדל

עוד אחד מפשוטי העיירה.

במשך שנים ארוכות הצליח רבי יוסף

לחיות בעולם נסתר כאחד האדם,

אך בד בבד

גם לחיות בעולם הרוחני משלו.

היה זה עולם נעלה של קרבת השם,

עולם של עבודת המידות ועמל בתורה.

והוא הצליח במלאכת ההסתרה מאוד מאוד בצורה מושלמת.

איש לא שם לב לאותו צדיק פרוש וקדוש ההולך ומתעלה בדרגות גבוהות ונישאות.

רבי זונדל היה מבחינת סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמים.

ההצלחה להסתיר את עצמו

הביאה לכך שרק יחידי סגולה מגדולי הדור ידעו

כי מאחורי המעטה שושן,

שכיסה את עצמו טמון אדם יחידי

מיחידי הדור עובד אלוהים קדוש וטהור.

מעשה היה באחד מתושבי סלנט

שביקש מרבי יוסף זונדל,

כשיזדמן לווילנה יעשה לו טובה,

להעביר מכתב על רבי גרשון מאמסטרדם.

רבי גרשון מאמסטרדם היה מחשובי הרבנים.

ואכן רבי יוסף

עשה את בקשתו,

וכשהגיע לווילנה נכנס לביתו של רבי גרשון,

הגיש את המכתב,

ורבי גרשון היה בטוח שזה עגלון שנשלח להביא לו את המכתב.

ונהוג לכבד עגלונים בכוסית יין שרף,

ולכן מזג לו,

ונתנה לרבי יוסף,

שנראה עגלון בעיניו,

ביקש ממנו לשתותה.

רבי יוסף זונדל לא היה רגיל בשתיית יין שרף,

מכיוון שהיה זהיר במצוות ומדקדק בכל דבר הלכה,

ראה בבקשה ממנו לשתות ציווי של בעל הבית,

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

כל מה שאומר לך בעל הבית עשה,

אז נטל רבי יוסף זונדל את הכוסית ולגמה.

בהמשך שוחח עמו רבי גרשון התעניין היכן הוא מתגורר.

וכשענה לו שהוא מסלנט,

אז שאל אותו

אם אתה מסלנט,

אולי אתה יודע מה שלום החסיד הצדיק רבי זונדל שמתגורר שם?

רבי יוסף זונדל

ניסה להתחמק מלענות לו,

וגם ניסה למחט בחרכו של אותו רבי זונדל שעליו הוא מדבר.

מתוך דבריו החל רבי גרשון המשתרדם לחשוד

שמא הוא אותו רבי זונדל בעצמו.

ושאל אותו מה שמך?

ענה לו שמי זונדל.

אמר לו רבי גרשון בהתפעלות עצומה מתקיים בכם הרצון,

רצון יראיו יעשה.

לא ניכר עליכם כלום

כלל וכלל.

מה זה רצון יראיו יעשה?

הוא רוצה להיות נסתר,

שלא יכירו אותו ולא יזהו אותו.

אז הוא אומר לו, הפסוק יתקיים עליך, רצון אליו יעשה. לא רואים עליך שום דבר,

שאתה האדם הצדיק והקדוש.

רבי יוסף זונדל הצליח להסתיר את עצמו באופן שסברו כולם

שהוא יהודי פשוט.

פעם עבר בשוק הבהמות,

ובגלל המראה החיצוני סברו שהוא עגלון.

ופנו אליו שיחווה דעת לגבי סוס מסוים

שהיה מועמד למכירה.

הוא בתור בעל ניסיון, לפי הבגדים,

שיעריך את שנותיו ואת מצבו של הסוס.

רבי יוסף זונדל החל לבדוק את הסוס מכף רגל מהדרוש,

נתן הערכה לשווי של הסוס והלך לו.

הסוחרים הודו לו לעגלון

על עזרתו להם.

כשלא מעניין בדעתם,

מי האדם המסתתר

מתחת המסכה של העגלון שראו.

באותם ימים בהם התפרנס ממסחר,

המשיך כל הזמן לעמוד בתורה ובעבודת השם.

כשהיה חש צורך להתעלות נוספת,

היה עוזב הכול והולך לחיי פרישות במקומות אחרים.

כך שנה שלמה הלך לעיירה מיר,

וכך עשה תקופות אחרות במקומות אחרים,

כשהוא פרוש מכל ענייני העולם וכולו קודש לשם.

פעם אחרי שנה של פרישות,

חזר רבי יוסף זונדל לביתו,

הצטרף לעגלה שהיו בסוחרים העיר ממל,

שנסעו לצורך עסקיהם לסלנט.

כשראו אותו סברו שהוא אביון פשוט,

והחליטו להשתעשע בהתעללות

באותו אביון.

כל הדרך לעגו לו,

ובדרך שעצרו באכסניה,

נשכב רבי יוסף זונדל לנוע על ספסל שהיה שם,

וניסו לשרוף לו את הזקן,

והצליחו לחרוק אותו מעט.

כל אותו הזמן

רבי יוסף זונדל שמח בליבו על הזיכוך בביזיונות,

וכך כל הדרך סבר רבי יוסף מההתעללות של אותם אנשים שפלים.

מה היה אומר אדם בדורנו?

חרד בודדות, שנה,

בעלייה ופרישות,

חוזר בחזרה,

זה מה שמגיע לי? ככה מתעללים? ככה עושים לי?

שום דבר.

כעבור זמן הגיע רבי יוסף זונדל לעיר ממל,

לצורך ענייני מסחרו.

לפתע אותם הסוחרים ראו אותו משוחח עם אחד מגדולי ממל,

והם התפלאו מה לאביון הזה עם אדם חשוב.

ניגשו לברר אצל אותו אדם,

ונודע להם שזה לא אדם פשוט,

אלא צדיק, נשגב ועובד השם מופלא.

מיהרו להגיע אליו לבקש מחילתו על אשר עשו לו,

ורבי יוסף זונדל נעתר בשמחה

למחול להם,

אבל אחרי שהבטיחו לו

שלא ילעגו ולא יתלוצצו משום אדם כל ימי חייהם.

גם בזמן

שבו כביכול עסק במסחר,

מנהגו היה שביום שישי,

אפילו שהיה זה יום השוק,

לא עסק במסחר.

ביום הזה הוא עמל כל היום להכין חלות,

יין,

בכל צורכי השפעת.

הוא היה קפזניק.

ואחרי זה היה עובר מאכסניה אחת לשנייה לבדוק

שלכל הסוחרים יש להם את צורכי השבת,

רבי יוסף זונדל ידע כי בהיותם טרודים ביריד ויום השוק,

רבים ישכחו מההכנות לשבת,

והשבת מטהה עליה,

לכן דאג לכל הסוחרים מדי יום שישי.

פעם נסע רבי יוסף זונדל עם עגלון לרגל מסחרו,

ובדרך ראה העגלון

חבילת מספו של גוי,

שהבעלים לא נמצאים שם.

עצר העגלון את העגלה, לקח שק

והחלם מלא מהמספו.

לא הספיק העגלון למלא את שקו,

לפתע הוא שמע קול, רואים אותך, רואים אותך, תיזהר.

העגלון אומר לשפוך את המספו הגנוב,

ונכנס לעגלה, ופתע במנוסה מהירה.

כשהתרחק העגלון מעט,

הביט לאחוריו, והנה הוא רואה שאין איש רודף אחריו.

פנה בכעס לרבי יוסף זונדל ואמר לו, מדוע שיקרת אותי?

הלוא שום אדם לא ראה ולא הגיע.

ענה לו רבי יוסף זונדל,

הלוא היושב בשמיים רואה כל מה שנעשה.

בשמיים רואים הכל, רואים אותך, רואים אותך.

זה מה שאמרתי לך, שרואים אותך.

כזאת הייתה אמונתו,

אמונה חושית פשוטה וברורה,

שהכל גלוי לפניו יתברך בכל עת ושעה,

כמו שלימד אותו רבי חיים, תמיד תזכור שני תמידים.

שיוויתי השם לנגדי תמיד.

מטוב לב שמח תמיד.

הביטחון הנשגב,

רבי יוסף זונדל המשיך בעבודת השם במלוא עוזה גם בעיסוקו כסוחר.

עסקיו שימשו לו כר נרחב לעבודת השם,

עבודה של שלמות בדקדוק ההלכה בדיני חושן משפט,

כמו גם עבודת השם של ביטחון, לדעת שהכל מיד השם,

ומה שצריך להגיע לאדם יגיע בין אם יעבוד הרבה ובין אם יעבוד מעט.

לכן עסק מעט בענייני מסחרו,

ונתן ביטחונו בשם שיפרנסנו,

ואכן הבוטח באדוני,

חסד יסובבנו.

כשהיה רואה סוחרים שמנסים להשיג ממון שלא כתורה,

היום הוכיח אותם כאילו, אגב,

בדברי פיוסין ומילא דבדיחותא,

הוא משתדל לפשט העקמומיות שבליבם.

בעת שבטו בסלנט

התעסק תקופה מסוימת בהעברת סחורה מגרמניה לארצו.

יום אחד השקיע את כל כספו בסחורה מסוימת

ופעל להבאתה.

כשהגיע עם הסחורה למעבר הגבול,

החרימו שומרי הגבול את כל הסחורה.

בני ביתו היו בצער גדול,

כיוון שידעו שכל כספם שהושקע בסחורה ירד לטמיון.

חשו שעולמם חרב עליהם.

נותרו חסרי כול.

היחיד שנותר רגוע ושלו,

רבי יוסף זונדל.

ביטחונו בשם חזק מאוד.

הוא אמר, אני בטוח שלא יאונה לנו כל רע.

את תדהמת כולם לאחר מספר ימים באו אליו והחזירו לו את כל הסחורה.

רבי יוסף זונדל היה בעל ביטחון מופלא.

לכן הוא סבר כי על האדם להתחזק בביטחון בשם,

ולמעט עד כמה שניתן בהשתדלות.

וכך היה אומר.

הלא צריכים לעסוק בהשתדלות

רק מפני שאנחנו לא ראויים לניסים גלויים.

על כן מחויבים לעסוק באופן שההשפעה יורדת אלינו.

אפשר יהיה לתלות אותה באיזה סיבה.

והרוצה לטעות כאילו זה בא בדרך הטבע,

דרך הסיבה,

יבוא ויטעה.

אם כן, בזה נגמר השיעור להשתדלות.

לעיתים היה מוסיף, אני קונה שטר הגרלה,

ובזה אני יוצא ידי חובת השתדלות.

שהרי אם יזכה בגורל,

יוכלו לתלות שזה בדרך הטבע.

אה, הוא זכה בפיס, מה זה חוכמה?

הייתה תקופה שאכן הצליח רבי יוסף זונדל במסחר ונעשה בעל ממון.

אבל, לדאבונו, הראה לו אסון.

הבן הראשון נפטר ימים אחדים אחרי הלידה.

יצא רבי יוסף זונדל החוצה,

נשא כפיו למרום ואמר, ריבונו של עולם,

רוצה אני בזרע של קיימא יותר מבעשירות.

לא עבר זמן קצר,

דלקה פרצה בביתו, כילתה כל ממונו,

ומאז נשאר עני כל ימיו,

ומאז נולדו לו בנים, בני קיימא.

במכתב מאליהו,

רבי אליעזר שולביץ ורבי יחזקאל לוינשטיין העידו כי רבי יוסף זונדל סבר כי לגביו עצם זה שהוא יודע את השפה הליטאית,

די לו בכך לגבי חובת ההשתדלות.

במכתב לבנו שנסע לחוץ לארץ ללא כל אמצעי לקיום,

כתב לו כי אעשה השתדלות בדבר, וכך כתב

תבקש

שילכו עבורך שני אנשים,

ויותר לא תשתדל,

כמו שכתוב בחובת הלבבות, מי שבוטח בשם ובזולתו אין ביטחונו שלם.

זאת אומרת, אם הוא הולך לגייס כסף,

אל תטרח הרבה,

כמו שאני עשיתי בפעם האחרונה באנגליה שסיפרתי.

ונשלח שני אנשים, יביאו או לא יביאו, זהו, עשית השתדלות.

והוא אמר רבי יוסף זונדל שהעצם זה שהוא יודע מה שהיום אנחנו קוראים אנגלית.

זה מספיק השתדלות.

פעם אחת נולד לו בן זכר,

ולדעבונו עם כניסת השבת נפטר הרך הנולד.

תקשיבו טוב,

זה לא מתאים למה שכתבו קודם, יש פה שם חרחרים על הקטע הקודם שנולדונו בני קיימא מאז.

אבל

נפטר לו הרך הנולד עם כניסת השבת.

רבי זונדל לא רצה להשבית את שמחת השבת,

לכן לא גילה לאיש על מות הילד,

ואפילו מאשתו ביקש שלא תספר על כך לאיש.

כך במשך השפעת פקדו את הבית מכריו וידידיו,

לאחל לו מזל טוב, מזל טוב,

ונערך בבית שלו שולים זוכר.

שלום זכר.

רבי יוסף זונדל קיבל את כולם סבר פנים יפות,

ואף אחד לא חשד כי בעל השמחה

אינו אלא אדם שפקד אותו אסון.

רק במוצאי שבת הודיע לחברה קדישה על פטירת הילד.

התנהגותו של רבי יוסף זונדל נובעת מכוחות נפשו המיוחדים,

יחד עם האמונה היוקדת,

כי כל מה שמגיע לאדם מן השמיים הכל לטובתו.

הביטחון המופלג והאמונה החזקה הם שהביאו אותו לכך

שבניסיונות הקשים ביותר עמד איתן כצור חלמיש.

הוא חש וחי את השם

המלווה אותו בכל צעדיו.

והיה זה בבחינת השם לי לא יירא.

מכוח אמונה מופלאה זו במקרה אסון אחר שניחת עליו. בפטירת ביתו,

כשברך בהלוויה את ברכת ברוך דיין האמת,

ברך ככל ברכת שבח אחרת,

ולא היה ניכר עליו שברון הלב והאסון הנורא.

עד כאן המשך יבוא.