הלכות י"ז בתמוז | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, היום נעסוק בהלכות יז בתמוז דחוי

נקווה בעזרת השם שיהפוך אותו הקדוש ברוך הוא לששון משמחה

אנחנו נמצאים כמובן בחודש תמוז,

נכנסים החל מיום ראשון הקרוב לימי בין המצרים

למרות שבאמת בשבת זה יז בתמוז,

נופל השנה, אבל היות ולא מתענים בשבת

אלא אם יצאו הצומות הבאים,

יום הכיפורים,

אז כן יטענו בשבת,

או עשרה בטבת, שזה לא יכול לחול בשבת, לעולם לא יחול עשרה בטבת בשבת,

אבל בערב שבת זה כן יכול לחול.

אבל לו יצויר שעשרה בטבת היה נופל ביום שבת, היו צריכים להטענות בו.

למה גדולה גזירת החורבן, תחילת החורבן שזה היה עשרה בטבת,

תחילת המצור היא יותר מהחורבן עצמו.

עד כדי כך.

יפה. החל מי״ז בתמוז, השנה זה שבת, אז זה לא רלוונטי,

אלא ממוצאי שבת

ואילך נוהגים כל המנהגים למשך שלושה שבועות

שאנחנו נוהגים בהם. התימנים קצת יותר מקלים.

כדאי להיות תימני בחודשים הללו של י״ז בתמוז ואב.

כן, הם יותר מקלים בהרבה מנהגים.

האשכנזים הכי מחמירים, ואנחנו הספרדים

בין פטיש לסדן, זה נקרא,

בין אחד לשני. ככה נוהגים במנהגים כולם. נראה בעזרת השם גם הרבה דברים שלא שמעתם עד עכשיו, בעזרת השם.

כן, אז הדבר הראשון, קודם כל, היות ובשבת זיוזים בתמוז, ובשבת אין,

יש לנו כלל בהלכות אבלות, אין אבלות בפרהסיה, זה אחד. ודבר נוסף, אין מתענים בשבת.

לא מתענים בשבת, אלא אם כן זה תענית יחיד,

תענית חלום, מיוחדת, משהו וכולי.

הוא כן מתענה.

אבל סתם תענית ציבור,

מלבד מה שהזכרנו, עשרה בטבת ויום הכיפורים, לא מתענים בשבת.

אפילו השנה, ת'ה באב שיחול בשבת,

מתי מתענים אותו?

במוצאי שבת, כן?

נדחה למוצאי שבת וכולי ראשון.

יפה.

אז לכן כל המנהגים כולם, שהיינו נוהגים אותם בשנה סטנדרטית, שיוז בתמוז היה חל בחול, היינו צריכים לנהוג אותם גם.

אם זה לא היה נופל בשבת, אבל היות ויוז בתמוז נפל בשבת,

היות ויוז בתמוז נפל בשבת, אי אפשר להתענות.

לכן אנחנו דוחים את הכול בעזרת השם מיום ראשון.

הדבר הראשון שאנחנו נוהגים בו,

וזה מי שקשה לו ורוצה להסתפר, אז יכול להסתפר עד ערב שבת.

מוצאי שבת כבר נגמר שלושה שבועות,

לא יכולים להסתפר,

למעט ג' בעל הברית,

שזה אבי הבן,

סנדק והמוהל,

שהם כן יוכלו להסתפר,

יש שיחמירו,

וכן על זה הדרך.

יפה.

מיום ראשון, בעזרת השם, אנחנו נוהגים לומר תיקון מיוחד.

מהו התיקון שאנחנו אומרים? זה נקרא תיקון חצות,

תחת הכותרת תיקון רחל.

אומרים אותו כל יום מעט אחר חצות היום.

הגיע הזמן חצות היום, לצורך העניין, היום זה רבע לאחת בערך,

פלוס מינוס.

אז יושבים על הארץ,

יש שנהגו לשבת סביבות ההיכל,

יושבים, חולצים את מה? את הנעליים, יושבים על גבי הקרקע, ישיבה מזרחית,

כן? לא רק גליים פשוטות, אלא ישיבה מזרחית, ככה, כמו בייגלה כזה,

כן? יושבים ואומרים בבכייה את התיקון שנקרא תיקון רחל.

מי שנוהג בכך כל לילה,

למעט הלילות שלא אומרים בהם,

תיקון נאה, כן? שאומרים בלילה,

ישתבח שמו אשר אשר חלקו, מי שבוכה על השכינה,

השכינה תשמח בשבילו.

אבל מי שלא עושה את זה, לפחות ישתדל בשלושת השבועות הללו לתפוס. זה כמה דקות לוקח, זה לא לוקח הרבה זמן, חמש דקות, שבע דקות,

יושב על הרצפה,

יגיד את התיקון, אפשר לומר את זה עד השקיעה.

זה הזמן שאפשר לומר אותו את התיקון, עד השקיעה,

וכך הרוויח שהוא מבכה על השנייה, כתוב כל המתאבל על ירושלים. הרי למה אנחנו עושים את זה?

בגלל החורבן שהיה של בית המקדש.

אז כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בבניינה,

זוכה ורואה בשמחתה. אז מי שרוצה לשמוח,

בעזרת השם, בבניין בית המקדש השלישי,

צריך עכשיו להתאבל. זה לא עובד ככה שעכשיו הוא ישמח וגם אחר כך הוא ישמח.

להבדיל אלף אלפי הבדלות, תראו את המוסלמים,

לא עושים חשבון, אה?

אתה יכול לפגוש אותו, אתה נוסע באמצע הכביש הראשי,

אתה רואה אותו פורס לו שם את השטיח.

לא מזמן מישהו שלח לי ככה סרטון כזה, שאתה רואה אלפים אלפים אלפים של מוסלמים,

אה זה הרב סלאח,

אלפים אלפים של מוסלמים שם, לא יודע, באחד המקומות בארצות הברית,

יושבים לך שם כולם ושומעים את השייח' שם ומתפללים תפילה. יתאסלמו כולם שם, כל האמריקאים יתאסלמו.

אז הם לא עושים חשבון והם לא מתפללים לקדוש ברוך הוא.

אז אנחנו,

כמה אנחנו צריכים לבכות ולבכות את הדבר הזה? למה? אנחנו רואים בזוהר של פתיחת אליהו, השכינתה בגלותה.

השכינה בגלות, הקדוש ברוך הוא אין לו בית עכשיו.

אז אנחנו צריכים לבכות על זה שלאבא שלנו אין בית, להבדיל.

אם היה אבא גשמי, כן?

הקדוש ברוך הוא זה האבא הרוחני שלנו. אם היה אבא גשמי שאין לו בית, מה יעשו הילדים?

יעבדו שעות נוספות, העיקר לדאוג למה?

לכלכלת ופרנסת אבא, לא כמו כאלה שלא דואגים לאבות שלהם.

אז הם היו דואגים לאבא שלהם כמו שצריך, הכול.

אז כל שכן וכל שכן שאנחנו צריכים לבכות ולדאוג על זה שלאבא שלנו אין בית, ואבא שלנו החריב את הבית שלנו, בגלל מה?

בגלל המעשים שלנו.

את התיקון הזה ייסד אותו הארי הקדוש, זכותו תגן עלינו, אמן.

הפלא יועץ, שאנחנו לומדים אותו כמדי שבוע,

אז נזכיר דבר בשמו, הוא אומר,

שיעשה כן כשהוא מניח תפילין.

סליחה, שיעשה כן וישב לומר את התיקון חצות, וייקח אפר ויניח על מקום התפילין.

להבדיל מהספרדים, אחינו האשכנזים, שהם לפני החופה או במהלך החופה, קודם שבירת הכוס, אם אשכחך ירושלים, מיקי,

מה הם עושים?

הם לוקחים מעט אפר,

אפר של סיגריה וכולי, הם שמים את זה במקום של הנחת התפילין. למה?

זכר לחורבן בית המקדש.

אז אם אדם יכול לעשות תיקון חצות ולשים עליו את האפר, וואה,

נשתבח שמו לעד.

הוא לא נמצא בבית הכנסת, יושב בפתח צמוד למנוזל, לא מחוץ לדלת,

שלא יחשבו שאשתו זרקה אותו,

כן?

יושב בתוך הדלת, אבל צמוד לפתח של המנוזל, ושמה יבכה

ויאמר את התיקון בלב נשבר ונתקן.

יפה.

לגבי שאר הימים, כגון ערב שבת, לא אומרים בו

את מה, את התיקון חצות.

ראש חודש אב,

תשעה באב,

כל הזמנים הללו,

לא אומרים בהם תיקון חצות.

בחודש הזה, כידוע, חודש תמוז, אדם צריך להרבות בצדקה

כדי לעורר את מה?

את הרחמים של הקדוש ברוך הוא,

שיבנה בעזרת השם את בית מקדשנו ויגאל אותנו מכל הצרות

שסובבים אותנו.

הבן ישחי הקדוש בספרו כותב,

רבנו יוסף חיים,

שנהגו להימנע מלברך ברכת שהחיינו בימים הללו.

פה לא מדובר עכשיו על ברכת שהחיינו,

שאדם

מכניס את הבן שלו בבריתו של אברהם אבינו,

אלא מדובר סתם על בגד חדש או על פרי חדש.

בשלושת השבועות הללו, ופתאום מתחיל השאלות. הרב,

יש עכשיו חמישים אחוז הנחה בחנויות של הבגדים. אני יכול לקנות או לא יכול לקנות?

איפה היית עד עכשיו?

מה קרה?

תעשה שופינג עכשיו, יש לך כמה ימים,

תעשה שופינג, כן, בהקניות, לך תקנה, אין בעיה, לפני.

אל תחכה לשלושת השבועות כדי לקנות מבצעים. וזה יצה הרע.

מה יצה הרע אומר למוכרים? תעשו בדיוק את המבצעים, מתי? בשלושת השבועות.

למה, לא רוצים שעם ישראל יתאבל כמו שצריך, רוצים ש...

הוא אומר, לא, הפסד מרובה, אם אני לא אקנה עכשיו זה יעלה.

רגע, למה כל השנה אתה לא אומר את זה, אם אני לא אקנה עכשיו? פתאום העץ הרע הזה מגיע.

לכן אדם לא יקנא לעץ הרע. אתה רוצה לקנות, תקנה את הכל מראש,

אין בעיה.

אל תחפש לקנות. לכן הבן אישך הוא מחמיר.

הוא אומר, מלבד שבתות וימים טובים,

לא יכול לברך שהחיינו.

יש אחרים שמקלים,

פוסקים אחרים שהקלו בכך, שיכול לברך שהחיינו.

בפרי חדש, בגד חדש, אין בכך כלום.

בסדר?

יפה מאוד.

אבל הטוב ביותר, כמובן, לעשות את זה לכבודה של השבת.

כשאתה עושה לכבוד שבת משהו מיוחד. בשבוע שעבר, יום שישי,

היינו עם פרופסור הגדול, פרופסור בן חיים,

בשתי בריתות באסותא,

בחדר הניתוח. האבא שכח להביא בגד חדש ופרי חדש.

מה יעשה? מתי יברך?

תגיע הביתה עד השקיעה, יש לך זמן, ערב שבת,

תקנה לך מה לא אכלת, איזה פרי, הוא חשב חשב,

במקום האננס עוד לא אכלתי. יפה מאוד, תיקח את האננס,

תחתוך מנוחת אחד, ואח שהחיינו וקימנו, הגיענו לזמן הזה, תכוון גם על הילד. הילד הוא לא שמונה ימים היה, הוא כבר חצי שנה, היה פלוס.

עשו ניתוח בגיל טיפה מאוחר.

או בגד חדש.

לך תקנה חולצה, הוא אומר לו, בגד חדש פחות,

אז אני אברך על פרי חדש עדיף, אני נהנה יותר. יפה מאוד. כל אחד לפי מה שהוא נהנה.

לגבי אישה שהיא מעוברת, באמת מאוד קשה להגיד למעוברת, אל תאכלי פרי חדש.

ראינו מעוברות שחס ושלום יכולות להינזק עד כדי הפלת התינוק.

או להבדיל שהיא מגרדת פה, שם יוצא כתם לידה, זה נקרא.

אם היא רצתה איזה משהו ולא קיבלה,

או בעלה אמרה, אני עייף עכשיו, ב-12 בלילה, פתאום מתחשק לה אגס.

הוא אומר, איזה עיר כאן יהיה פתוחה ב-12 בלילה?

לא מעניין אותי, לך תביא מהשטחים.

תביא לאגס

וכשרות טובה של חברת בראשית,

כמו שצריך, כשרות של הרב לנדה אני רוצה.

הוא אומר, אין לי, זה, והוא אמר, צריך לקשור לה את הידיים.

תיזהרי, אל תגיעי פה, למה, אם היא מתאבה כל כך לפרי חדש או משהו ולא מביא לה,

זה יכול, זה לא מוכרח שיגרום, יכול לגרום למה

שיעשה איזה כתם על גבי גופו של התינוק.

לא משנה,

של כל הלחי זה יכול להיות משהו קטן,

גם זה לא משנה.

לכן, היות ויש בזה גדר, חס ושלום, חס וחלילה, של סכנה,

הותר לה לברך על פרי חדש שהחיינו אפילו בימים הללו.

יפה מאוד.

קטן, אותו דבר.

מה אתה עכשיו יכול להגיד לקטן הזה מתחת לגיל חינוך? אל תאכל פרי חדש.

אם אתה יכול להרגיל אותו זה מעל גיל חינוך, בסדר, הוא רגיל.

אבל מתחת לגיל חינוך, כאשר הוא בוכה, הוא רוצה את זה דווקא.

עכשיו, בן שנתיים, בן שלוש.

הוא רוצה עכשיו בדיוק את השסק, אני יודע מה, הוא רוצה איזה פרי חדש.

תגיד לו, לא, הוא לא מבין מה זה לא.

הוא יעשה לך טרור בבית,

כן?

יפתח את המקרר, יסגור, יפתח את המקרר, יסגור. מה, תרביץ לו? אסור להרביץ.

חנוך לנהר, על פי דרכו.

לכן, אפשר לתת לו את הפרי החדש הזה.

אותו דבר לגבי אדם שהוא חולה,

וטוב שיאכל את הפרי הזה וכדומה,

אז אפשר לתת להם, לא צריך לדחות אותם לשבת עצמם.

גם מי ששכח ואכל פרי חדש, ולא זכר שצריך כבר איך שהחיינו,

ולא זכר שלא מברכים כשהחיינו בימים הללו,

ובאיך שהחיינו, אין בכך שום דבר.

הכל בסדר.

יפה מאוד.

הרב פלאג'י בספרו, מועד לכל חי, כותב שיש תשע שעות,

סליחה,

שיש מספר שעות, משעה רביעית עד שעה תשיעית ביום, בימים הללו,

שד מיוחד שהוא מסתובב. אומנם בארץ ישראל אין שדים, אבל יש שד של החום,

שקוראים לו כתב מררי,

השד הזה.

אמרו, מחר יהיה חמסין, נכון?

כולם כבר מפחדים, מה יהיה מחר? האתיופים החליטו לא להפגין,

כל השאר אמרו, אנחנו נהיה במזגן,

יש כאלה אם לא נצא לנופש, וכו', יש כאלה ברחו לחוץ לארץ, כל אחד והזה שלו.

אז השד הזה מצוי בימים הללו מאוד מאוד מאוד. לכן במקומות, כותב הרב פלאג'י

במועד לכל חי, במקומות שיש חום חום,

לא לגשת לשם, לא לשהות שם.

למה אדם, חס שלום, חס וחלילה, השד הזה יכול להזיק אותו, בפרט

שהוא מהלך יחידי בדרך.

כן? מדובר שהוא מדבר מהלך יחידי בדרך.

יפה מאוד.

אנחנו הספרדים אוכלים בשר כרגיל ושותים יין. עד מתי? עד

סעודת ראש חודש כולל של חודש אב

אוכלים בה

בשר ושותים יין, לכן אין בכך שום דבר,

בפרט אם זה סעודת מצווה. מה זה נקרא סעודת מצווה? לא שהוא עושה אותה עכשיו סיבה למסיבה כדי לאכול בשר.

הוא אומר, אני עכשיו רוצה לאכול בשר,

אז אני אעשה סעודת מצווה, יענתו סעודת מצווה.

הוא מסיים איזה פרק משנרת או משהו, זה לא סעודת מצווה.

אם זה לא על דרך הסדר שלו שהוא סיים, זה לא נקרא סעודת מצווה.

לכן הוא אשכנזים מחמירים בכך יותר שהם נוהגים שלא לאכול בשר, הם אוכלים טבעול יותר בימים הללו.

כל מיני שניצלונים וכולי וכולי, כל מיני דברים, ירקות,

עושים דיאטה רצינית, בלילה אוכלים חלבי,

לכן הם שומרים תמיד על גזרה יפה, אורן, אה?

אתה רואה את האשכנזים, תמיד נראים

גזרה יפה, לא כמו הספרדים, כל אחד

והלך לפניך צדקיך.

כן.

לגבי תגלחת ותספורת,

כמו שאמרנו,

יש הינהגות דווקא בשבוע שחל בו תשעה באב,

על פי הסוד,

וככה אנחנו נוהגים בהרבה דברים על פי הסוד, לא מסתפרים ולא מתגלחים.

בשלושת השבועות כולה אמרנו, למעט ג' בעלי ברית,

זוכר, בבן הראשון שנולד לי,

הגדול, אז זה היה השבוע שחל בו תשעה באב הברית.

ואם הם נוהגים על פי הסוד, אז נוהגים כמו שצריך, בהכל, לא עושים מתי שמתחשק על פי הפשט,

מתי שלא מתחשק עושים על פי הסוד.

זה לא עובד ככה, או שאתה עושה הכל על פי הסוד,

או שאתה עושה

הכל על פי הפשט.

אז לא הסתפרתי,

הייתי ממש ככה מלא זקן ושיער, מה לעשות?

דוגמה אישית,

ברית, ג' בעלי ברית.

עדיין, שבוע שחל בו תשעה באב,

מראש חודש אנחנו מחמירים, שלא להסתפר ולא להתגלח, נגמר הסיפור.

אז מי שנוהג את ה' יז' בתמוז, כמו הסוד, הרוויח.

מי שנוהג

מראש חודש ואילך,

גם תבוא עליו ברכת טוב כל אחד על פי מנהגם.

לגבי דברים של נשים, דהיינו,

היא עכשיו, אני יודע מה, מסדרת את פניה,

מסדרת את ציפורניה, כל הדברים האלו, או אפילו גבר שמפריע לו,

אספם.

זקן לא מפריע,

כן? אבל שפם. זקן זה עץ צערה, אומר שזה מפריע.

אבל אספם מפריע לו, ומפריע לו לאכילה וכדומה וכו'.

אז באמת יכול לסדר את זה, אין בכך שום דבר, חוץ מתשעה באב עצמו.

תשעה באב עצמו, יש לנו את החמישה דברים שאנחנו מקפידים בהם,

מחמירים בהם, נוהגים בהם, לא משנים, כולם בין גברים בין נשים.

לכן, עד תשעה באב הוא יכול לסדר את זה. אותו דבר,

בחור שהוא בשידוכים, הוא רוצה עכשיו,

יש לו פגישה עכשיו,

אתה יודע מה?

בשבוע שאכל בו תשעה פאה, הוא עושה פגישה.

הוא אומר, לא תבקש ממני לאפה שווארמה,

כן?

למה לא הולך איתה למסעדה עכשיו? נחסוך לא אוכלים בשר.

אז הוא אומר, בסדר, עכשיו אני אצא איתה, אני אחסוך, נביא לה איזה משהו חלבי.

תקנה לה, אני יודע מה, איזה משהו חלבי.

מה אנחנו, אנחנו לא אוכלים בחוץ, ברוך השם.

כלומר, הכל ביתי. אתה רוצה לעשות פגישה, אין בעיה, תעשה פגישה בבית של ההורים שלה,

בבית של האורחים שלך בנוכחות.

עוד מישהו שישב בבית. אסור לבן אדם לשהות, אמרנו.

זה לא משנה אם זה פגישת שידוכים או לא. אסור לשהות

עם רווקה בתוך בית, הדלת סגורה.

צריך מאוד להקפיד את זה. לכן נהגו ללכת לטייל גם אם נפגשים, נוהגים להיפגש במקום שהוא גלוי לרבים, שיש אנשים.

אז אתה לא רוצה שייראו אותך בשכונה, אין בעיה שאתה יוצא לשידוכים, אין בעיה, תעשה את זה בעיר אחרת.

אבל במקום שיש אנשים, לא מקום חשוך,

לא מקום של חשד וכדומה, מקומות כאלה ודאי שלא עושים. אז הוא רוצה לסדר, אני יודע מה? יש לו גבות מחוברות.

לא יודע מה? שפם שלו יותר מדי גדול. רוצה לסדר?

יכול לסדר את זה.

אבל להסתפר? ודאי שלא יסתפר.

אם בן אדם יש לו קוקו,

זה מפריע להנחת תפילין, נכון? היו' של התפילין צריך להיות צמוד למה?

למקום השקע.

אותו דבר פה מקדימה.

הוא מגדל פה שער ככה, שיער ככה, קרה כזה,

לצדדים שלו, עושה שביל לקינים באמצע.

אז עכשיו אומרים לו, הלו, מה אתה עושה?

אתה לא מניח תפילין.

אתה צריך לסדר את זה בצורה קדושה, שמספיק יהיה שיער שאתה יכול להניח פין, או להוריד את זה כלפי מטה.

כמובן, גם אדם צריך לכבד את עצמו במראה,

לא להידמות לאומות העולם, דמות לגויים וכו'.

אז אם דבר כזה שזה מפריע,

חייב להסיר את זה.

לא מניח תפילין אחד כזה, אז מה, מה?

התסרוגת קובעת או התפילין קובע?

יהודי חייב בהנחת תפילין.

לכן מאוד צריך לסדר את זה, כמובן מלבד תשעה באב.

תשעה באב

לא יכול להסתפר, לא יכול לעשות את ההנאות הללו.

אז עד תשעה באב יכול לסדר את זה.

לא יסתפר, יתפוס טרמפ, יספר כל הראש, כן?

זה רק אותו מקום הבעייתי, מסיר אותו ונגמר.

אותו דבר אם יש לו פצע בגוף,

כגון שערה הפוכה, או סתם פצע שמגרה,

ויש שם שערות מסביב שצומחות ומפריעות ונדבקות על הפצע,

וזה יכול לזהם את הפצע, זה ודאי שאפשר.

להסיר את זה, אין בכך שום בעיה.

יפה מאוד.

לגבי קטנים, אנחנו נוהגים להחמיר כמו הגדולים.

מי שנהג על פי הסוד מי'-ז' בתמוז,

אז ינהג אותו דבר בילדים הקטנים.

מי שלא, מי החל משבוע שחל פה תשעה באב, עושים ככה.

לגבי תספורת של גיל שלוש,

הוא נולד בשבוע שחל פה תשעה באב, החלאקה שלא יוצא מתי,

שבועות שחל בשבת, מה תגיד, מותר להסתפר? לא.

תדחה את זה, או תעשה לפני או תעשה אחרי, אין בעיה.

כתבנו על זה, המון דיו נשפך על זה, 350 עמודים,

רק על חלאקה, איך עושים חלאקה.

כתבו, אין בעיה להסתפר לפני, אין בעיה להסתפר אחר. לא חייב, בדיוק ביום של ה...

זה לא בר מצווה,

13 ויום אחד, או ברית מילה, חיוב של היום השמיני, לא.

גם שם אפשר לדחות במקרים מסוימים דוחים, חולי וכו' וכו'. אותו דבר פה, כל שכן וכל שכן. יפה. צום יז בתמוז

הוא הצום הרביעי המוזכר בדברי הנביאים.

למה? הוא נופל בחודש הרביעי.

החודש הרביעי נמנה על פי מספר חודשים החל מחודש ניסן.

ניסן, אייר, סיוון, תמוז,

זה החודש הרביעי, שנאמר החודש הזה לכם הוא ראש חודשים.

בדברי נביאים כתוב בו,

כמו שאנחנו רואים את הנוסח, צום הרביעי וכולי, לבית יהודה, והאמת שהשלום,

אהבו.

ביום הזה, מה הראה לנו שאנחנו מטענים? מה יש לטענות ביוזמת דמוז, כבוד הרב?

התשובה, הראו בו חמישה דברים, חמישה צרות.

הצרה הראשונה, משה רבנו יורד מהר סיני ורואה את עם ישראל,

שהוא מצחק, עושה עבודה זרה עם אותם ערב רב. המפרשים כותבים שהיו גם בני בלעם, יונוס וימברוס.

הם היו שם ביניהם, והם

שידלו אותם לעבוד עבודה זרה.

יפה מאוד, לכן הוא שובר את הלוחות בתאריך הזה.

סיבה שנייה, בוטל קורבן התמיד. בכל יום היו מקריבים קורבן בבית המקדש, ובאותו היום הפסיקו להקריב את הקורבן בבית המקדש,

בעקבות

הגזרה שעשו,

לכן אנחנו בוכים. זה היה בזמן בית ראשון. בזמן בית שני הופקעה חומת ירושלים.

דבר רביעי, הועמד צלם בהיכל,

דבר חמישי, היה רשע שקראו לו אפוסטומוס.

הוא שרף את התורה ביום הזה, לכן אנחנו מתאבלים על חמישה מאורעות קשים, ביניהם לא רק חורבן הבית, אלא גם שרפת

התורה הקדושה.

ביום הזה,

י״ז בתמוז זה לא סתם תענית.

אני לא עושה תענית כי אני רוצה לעשות דיאטה

או לשמור על גזרה. לא, זה לא הסיבה שאני עושה תענית. אני עושה תענית כדי לפשפש במעשים.

בתפילה שאומרים נוסח קבלת התענית במנחה,

שאומרים,

בדרך כלל בתענית יחיד,

הם כאילו נתמעט חלבי ודמי.

זה הנוסח שאומרים. זאת אומרת שאדם עושה תענית,

כדוריות האדומות והלבנות

לא פועלים כהוגן.

אז נתמעט הדם שלו,

נתמעט חלבו, הצבע שלו נהפך להיות, ממה? מאדום,

יפה,

סמוק, נהפך להיות למעלה לבן.

אז נתמעט

חלבו ודמו. לכן

אנחנו עושים תשובה ביום הזה.

חז״ל כתבו שבמקורות,

כך היינו בספר התודעה ועוד מקומות,

שבכלל בקיעת העיר לא היה בי״ז בתמוז, זה היה בט׳ בתמוז.

אז למה לא לעשות את התענית בט׳ בתמוז?

וגם בי״ז בתמוז, שתי תעניות לעשות.

התשובה היא, היות ולא רצו להכביד עלינו חז״ל

בשני תאריכים, קבעו את התענית למעלה י״ז בתמוז. היות ויש עוד ארבע דברים נוספים שעליהם אנחנו מתענים,

אז נכניס גם את הדבר של החורבן שהיה בט׳, נכניס אותו בי״ז, ועל זה יהיה סיבה אחת גדולה שבאמת יתענה. ופה באמת מוסבר למה אדם שלא מתעבל על ירושלים לא זוכה ורואה בשמחתה.

הוא יכול להתענות והוא לא מתענות. הוא אומר, לא, עזוב אותי, אני לא דתי מספיק.

אני לא חייב להתענות. אני מספיק מתענה.

שתי תעניות בשנה, תשעה באב ויום הכיפורים. מספיק, מה אני צריך להתענות כל הזמן?

לא מדובר באדם חולה, לא מדובר, בריא לחלוטין.

לא בא לו להתענות, רוצה לאכול עכשיו.

זה אחד כזה, אינו רואה בשמחתה של ירושלים.

יש שנהגו גם להתענות בט׳ בתמוז,

תאמרו עליהם ברכת הום, אין חובה לעשות,

כן.

הרמב״ם הקדוש כתב יש ימים, אני קורא את לשונו,

יש ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן

כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה לנו זיכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שיהיה כמעשינו עתה,

עד שגרם להם ולנו את אותם צרות.

שבזיכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר, והתוודו את עוונם ואת עוון אבותם אשר חטאו. אז אחת הסיבות שאנחנו מתענים גם,

סיבת מעשה אבותינו.

איך אדם יצא ככה?

מעשה אבות, סימן לבנים, הם נעשו ככה, גם לא עשינו ככה.

מקולקלים. הנה, דור המבול עשה ככה, אלה עכשיו, על ההטבים, כן?

הם גם עושים ככה. מאיפה למדו? מאבותיהם.

מי זה היה אבותיהם? דור המבול.

כן?

תמיד זה חוזר, ההיסטוריה תמיד חוזרת.

לכן אנחנו צריכים לפשפש במעשינו. אז על העבירות של מה שעשו אבותינו הקדושים, אנחנו עכשיו מתענים.

אף על פי שהצומות הללו הם מדברי נביאים,

ומדי רבנן, בכל אופן חשוב להתענות בהם

ולא לזלזל.

ואפילו שהאדם יאמר, אני עשיתי תשובה גמורה, אז אני פטור מלהתענות לו, אם עשיתי תשובה, נמחלו כל העוונות שלי.

אז למה אני צריך להתענות לו? התשובה, אתה לא מתענה רק על מעשיך, אלא גם אתה מתענה על מה?

על מעשה אבותיך.

יפה מאוד. ומן הראוי שלא יפרוש אדם מן הציבור, כלל פה מדובר על בריא, כן?

אלא יתענה עמה הם ויצר בצרתם, ומי שמונע עצמו מן התענית סתם, אף על פי שיש בידו. תקשיבו טוב, אף על פי...

מי שיש בידו מצוות ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא.

אז יכול להיות שהאדם היה מאה אחוז בכל,

אבל בי״ז בתמוז הוא לא יתענה כי לא היה בא לו.

אין לו חלק לעולם הבא.

מבהיר לדבר הזה.

וכגודל הצער שיצטער אדם על חורבן ירושלים, כך יזכה לשכר ולשמחה.

בראייתו אותה שנאמר, שמחנו קימות עיניתנו שנות ראינו רע, כמו שהתעננו, ריבונו של עולם,

וככה נטמא את חלבנו, אז ככה תשמח אותנו. באותה מידה שהצטערנו,

באותה מידה תרבה עלינו את מה? את השמחה.

וכדברי הנביא בישעיה ס.ו. יוד,

שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה.

אז אנחנו בעזרת השם בשבת הקרובה, זה היה צריך להיות יז בתמוז, אנחנו לא מטענים,

אבל אנחנו מכריזים על הצום.

בסיום קריאת התורה אומרים מי שברך, ואז אומרים נוסח.

אחינו כל בית ישראל שמעו.

צום הרביעי, שזה יז בתמוז,

וצום העשירי יהיה ביום ראשון.

יהפוך אותו הקדוש ברוך הוא לצום השמחה, להגיד הכתיב, כה אמר ה' צבאות צום הרביעי, וצום החמישי, וצום השביעי, וצום העשירי, אלה בית יהודה לצום השמחה ולמאדים טובים,

והאמת והשלום אהבו. אחינו בני אשכנז לא מכריזים על התענית, הם תולים שלט

בכניסה לבית הכנסת, היום תענית.

גם אדם

שיש לו מקום של אוכל,

מסעדה ביתית,

אני יודע מה,

ארוחת צהריים, באים אליו.

צריך לתלות שלט, היום תענית יז בתמוז.

האנשים לא יודעים, מרוב הטרדות והאייפון,

אין להם זמן אפילו לזכור מה התאריך היום.

הוא לא יודע מה היום. מה, היום תענית? איזה תענית מדובר?

פעם אחת הייתי באיזה ברית, מה, היום תענית? איזה תענית?

הם בכלל לא בעולם הזה. מאיזה עולם אתם? מאיפה באתם?

מאדים? מאיזה גלקסיה הגעתם לפה?

אנשים לא יודעים, לכן צריך לתזכר אותם שהיום תענית.

יפה מאוד.

השנה ליל ל״ז בתמוז, כמו שאמרנו, זה מוצאי שבת,

ובדרך כלל בליל תענית לא אוכלים הרבה מדי.

למה? כי מחר צריך להרגיש את התענית, הוא אוכל מידה מסוימת, אבל השנה,

לנוהג לאכול כמדי שבוע.

צריך להקפיד על הדבר הזה, סעודה רביעית,

עם המוציא לחם מן הארץ, לא מזלזל, אני אוכל גלידה, לא.

סעודה רביעית, המוציא עורך שולחנו כמו שצריך, עם כל המשפחה כאילו שהוא עורך את שולחנו לסעודת שבת וערב שבת.

אז צריך מה? להקפיד על הדבר הזה שמה?

לאכול כמו שצריך, סעודה רביעית, אותו דבר, באותה מידה, כפי שאוכל כל שבוע, ולא אגיד בגלל שיש מחר תענית,

אז אני אוכל מעט. לא, אוכל כהרגל או...

יפה מאוד.

החל מי״ז בתמוז ועד תשעה באב כולל,

כן?

לא רוקדים, לא שומעים שירים.

כמובן, אשרה ואשרי חלקו, מי שמחמיר בדבר הזה כל ימות השנה כולה, מלבד סעודת מצווה, זה שולחן ערוך מפורש, זה

מאז שחרב בית המקדש,

אסור לאדם למלא את פיו בשחוק וראינה,

כן? אדם צריך להקפיד על זה.

כמה אדם מקפיד על זה, ועוד איזה שירים בר מינן הוא שומע, כן?

של כל מיני שחורים ולבנים,

שאין כאן המקום להזכיר את שמותיהם בכלל,

כן? זה בכלל אסור לשמוע אותם כל השנה, בלי קשר עכשיו לימי שמחה או טענית.

האדם צריך להקפיד על הדבר הזה מאוד.

אז אם הוא אשרה ואשרי חלקו עושה כפי שכתב מרן השולחן ערוך,

יזכה לראות בשמחה אמיתית של ירושלים.

הוא כזה לא מקפיד, בפרט בימים הללו מאוד צריך להקפיד בדבר הזה. יש הרבה תירוצים.

מצב רוח, אני חייב לשמוע שירים, אני בעבודה,

אני בדיכאון, המכונות מרעישות.

לא חסר תירוצים יפים, כן? אדם שרוצה לקיים את ההלכה כמו שצריך,

יקיים אותה כמו שצריך. תחשוב שכואב לך אוזניים.

אתה יודע מה? יש אלף ואחת סיבות כדי לא לשמוע.

תחשוב שאתה לא אוהב את הזמר הזה או את השיר הזה.

בפרט זמרים שהם השם ישמור ויציל,

שזה מטמא את השכל, מטמא את השכל. הוא אומר, אני לא קולט, לא מבין מה הרב אומר,

לא מבין מה זה עין יעקב, קשה לי לקלוט את זה. למה זה?

שאלה מה נכנס לבפנים, לראש.

זהו, מה נכנס לבפנים, לראש? אם נכנס זמר כשר, כמו שצריך,

אז ברוך השם, אם נכנס זמר שהשם ישמור ויצילו,

מכשיל את הרבים, ומטמא ומנאף ועושה עבירות, ובדרך כלל אלו שהם זמרים,

והם לא כשרים, הם מצויים אצל עריות.

נוגעים בנשים, מצטלמים, השם ישמור בר מינה, איזה מכשולות יש מזה.

ואחר כך אתה מוצא אותו בבית הדין. מה אתה עושה פה? לא, באתי להתגרש.

אשתי לא מרוצה, לא מרוצה אשתך.

איפה טיילת אתמול בלילה?

מה עשית?

הכל מתחיל מהדבר הזה. הוא בא לשמח ונמצא מתאבל בסוף.

למה? זה לא שמחה של מצווה.

אם זו השמחה של מצווה, אז ברוך השם, ביתו היה מושלם.

אבל בגלל שהוא לא משמח שמחה של מצווה, אלא של הוללות,

השם ישמור ויציל, זה משפיע אפילו על ביתו.

כן, אבל אם זה שמחה של מצווה כגון סיום מסכת, ברית מילה,

פדיון הבאים, וכן על זה הדרך, ודאי ששם אין שום בעיה לשמוע. כמובן, כמו שאמרנו,

שירים הגונים, וכן על זה הדרך. מקום שלומדים, או בית ספר

שלומדים ויש שם,

לדוגמה, נו,

לומדים שם חזנות,

פיוטים או מכאמים וכדומה,

אז זה דרך לימוד, או הגננת שהיא שמה שירים לילדים.

עדיף לשים בלי מנגינה, כן, בעיה עם הללו, אבל לו יצווה, עכשיו כולם בחופש, אבל,

לו יצווה שנגיד כן הם שמים,

יכולים לשים שירים כאלו שהם

דרך לימוד,

או דרך סיפור, בכך

אין שום בעיה.

יפה.

אדם שרוצה לקום ולאכול קודם התענית, הרי התענית מתחילה מעלות השחר ועד

צאת הכוכבים.

אדם שרוצה לאכול מעט קודם מעלות השחר,

צריך לעשות לו תנאי לפני שעולה לישון.

מה התנאי? מה הנוסח?

אומר הרייני מתכוון לאכול

קודם עמוד השחר.

רק אז הוא יוכל לאכול. אם לא עשה את התנאי הזה, לא יכול לאכול, שתייה אפשר להקל.

אותו דבר לגבי כל אלו שבולעים כדור פעם ביום ולא משנה מתי יבלע אותו. הוא אומר, לא, אני צריך לבלוע כדור, זה לא תירוץ לבטל צום.

אם אתה יכול לבלוע את הכדור הזה לפני עם מים, כמו שצריך לשתות, אז אין בעיה, תקום מעט קודם מעלות השחר,

תבלע את כל הסריה של הכדורים שלך, פתרת בעיה.

אני מכיר אנשים שמאוד מאוד מאוד לא צריכים להתענות,

לא נגיד אסור, לא צריכים להתענות, ובכל אופן

מקפידים כן להתענות, הם לא רוצים לפספס את השמחה של ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה.

לכן אדם שכבר בולע כדורים, אם יכול לבלוע אותם בלי מים, תבוא עליו ברכתו.

לא יכול לבלוע אותם במים, הוא מוכרח לקחת אותם בשעות מסוימות אחרי האכילה או אחרי שתייה.

ודאי שאחד כזה פטור מלהתענות, בפרט השנה שזה צום דחוי,

אז יותר מקילים בכל אותם האנשים.

לגבי צחצוח שיניים, יש מי שכתב

שאפשר לצחצח שיניים גם ביום התענית. כמובן שיקפיד לא לבלוע את מה?

את המים שמשהו מצחצח. אותו דבר לגבי מקלחת, זה לא תשע באב ולא יום הכיפורים שעשו.

אפשר להתקלח, כמובן שיקפיד שלא יבלע את המים, בפרט שמצאנו שיש עקריות בברז.

אם יש כזה מסנן, צריך פעם בשבוע לפתוח אותו,

להבריש אותו היטב היטב. אם לא, יש שם תולעים כאלו שבהגדלה, במיקרוסקופ, אתה רואה אותם לבנות כאלו, הם נמצאים שם, זה נקרא אקריות מים.

ואם אין לו את המסנן הזה של הברז, זה נכנס לו הכל באוכל ויפה מאוד.

טעים זה נהיה.

יפה מאוד.

כן,

כפי שנוהגים בכל מועד, בכל חג, פסח, שבועות וסוכות,

גם לפני התענית יש לנהוג בדבר הזה, לדאוג להביא לעניים, שיהיה להם סעודה למוצא התענית.

אין לעניים מה לאכול מוצא התענית מסכים. מה ישר? עוד יום צום.

לכן תדאג בערב התענית לדאוג לו סלטים של קפז,

תדאג לתת לו מה שיאכל מהסלטים הללו, שיהיה לו מה לפתוח את התענית במוצא התענית.

ביום יז בתמוז לא הולכים לטייל, זה לא יום לטיולים

או לעביר את הזמן.

זה יום שאדם צריך לעשות בו תשובה,

לפשר במעשה, ולכן ביום הזה לא הולכים לטייל, ככה לא יהיה לך קשה לצום,

תהיה במזגן, תשב, תלמד תורה, בכולל או בבית הכנסת,

תפתור את הבעיה הזאת. אדם שמוכרח לעבוד וכדומה,

ישתדל לעבוד עם כובע וכדומה,

כדי שבאמת, או במקום מוצל, כדי שהוא לא יוכל להימנע מן התענית ולהפסיק את התענית. במקרה שלא הייתה לו ברירה,

רבו שיחח אותו אם לא נפטר אותך וכדומה וכו',

וכבר הגיע לידי מחושי ראש קשים,

וגם אחרי שהוא נח לא עוזר לו, יכול לפתוח

את תעניתו.

לגבי אדם שמבשל עכשיו אוכל עם מוצאי התענית, בדרך כלל מוצאי התענית

או אוכלים משהו קליל, לא אוכלים סטייקים עם מוצאי התענית.

זה כבד עכשיו, אתה גם עייף, גם לאכול משהו כבד, בכלל.

אז הוא רוצה עכשיו לשתות איזה מרק צח, או רוצה לאכול משהו חלבי,

אוכל חלבי,

אין בכך בעיה, הכול בסדר,

רוצה לטעום מהתבשיל,

לראות כמה מלח חסר, או פפריקה, או כורכום, וכמון, וכן על זה הדרך.

אז אין בעיה, יכול לטעום מהתבשיל, אבל לא יבלע את זה, אלא

טועם ומיד רוקק את זה החוצה.

בשלושת השבועות אנחנו מקפידים גם לגבי העניינים של סכנה.

אלו ימי סכנה, היות והם ימי סכנה, אנחנו מקפידים שהוא ללכת בימים הללו לבריכות

וכל שכן לא לים.

שאר מקומות בילוי ואטרקציות, אין בעיה, כמובן, להקפיד לראות אם מקום שלא מחלל שבת.

אתה יכול ללכת בשמחה.

מקום שמחלל שבת זה בגדר של מסייע בידי עוברי העבירה.

אתה עכשיו הולך לפארק הזה של המים,

והוא פתוח בשבת שם.

ברוך השם, מאז שהגיעו הסודנים פתרו הרבה בעיות,

אז הרבה אנשים לא הולכים בשבת, ברוך השם, לבריכות,

והכול בסדר.

למה הם רואים את הסודנים שם? הם לא רוצים ללכת. מה, הסודנים הגיעו לפה, מה פתאום שאנחנו נשחה איתם ביחד?

אז הרוויחו, ברוך השם,

משתפרים, הם מתחילים לשמור שבת כמו שצריך.

אז טוב שהם באו מצד אחד.

ככה אנשים, יהודים, לא מחללים שבת.

בסדר? לכן מאוד צריך להשתדל להימנע מהימים הללו ללכת לים. למה? ימי סכנה הם.

היות שהם ימי סכנה, אבל אם אדם הולך לצורך לימוד,

הוא שלח את הילד שלו עכשיו לקורס בבריכה, זה לא להנאה,

או שהוא הולך לצורך רפואה.

יש, זה נקרא, יש ארגון של הרב פיר, נקרא עזרה למרפא או עזר מציון,

שם יש בריכה טיפולית.

מה זה בריכה טיפולית? להרפאיה, לאנשים שהם חלושים וכולי, עושים להם את הבריכה הזאת, זה מרפא אותם.

מסייע להם. זה בגדר רפואה?

אין בכך שום בעיה. כמובן, בשבוע שחל בו תשעה באב, ישתדל

להימנע ולא ללכת.

כן,

לגבי טיפולי שיניים, זה גם שאלה נפוצה. הרב, מותר היום לטפל טיפול שיניים?

מעכשיו לא לקבוע את התור?

מתי?

בי' בתמוז ובתשעה באב. תדחה את הרופא שיניים.

או תקדים אותו, או תדחה אותו, תשתדל לא לעשות טיפולי שיניים בימי התענית. למה?

אין מציאות שמה אתה לא תבוא לאכול או לשתות, בפרט אחרי טיפול שיניים. אם אדם חלוש, הוא רוצה לאכול ולשתות.

לכן, אל תעשה את זה ביום התענית. זה גם תענית, גם עקירה,

או אני יודע מה, טיפול שורש. תדחה את זה ליום אחי.

יפה מאוד.

לגבי ברית מילה, מה קורה בברית מילה שנערכת

ביום ראשון הקרוב, יז בתמוז?

כיצד צריך לנהוג בה?

אז כדאי להיות אבי הבן או סנדק או מוהל

ביום ראשון הקרוב, בגלל שזו תענית דחויה.

ג' בעלי ברית מטענים חצי יום, עד חצות.

שש שעות ומחצה.

אחרי חצות היום כבר מותרים באכילה.

מי שירצה אחר כך לקנות סנדק,

ידבר איתנו, ככה נפתור אותו מהתענית.

כן, אז יום ראשון, ג' בעלי ברית,

פטורים מן התענית, אחרי חצות היום כבר יכולים לאכול. למה?

יום טוב שלהם הוא.

גם לא צריכים להשלים את התענית הזאת.

יפה מאוד.

לגבי הסעודה, מתי עשו את הסעודת ברית?

אז לכתחילה,

הסברנו את זה כמה וכמה פעמים,

הברית צריכה להיעשות עד חצות היום.

זה המהדרין מן המהדרין.

אדם שלא יכול, או מחכה לסנדק חשוב וכולי, או אבי הבן שנתאחר.

עכשיו באל על תמיד אנשים נוסעים,

אז הם יכולים לחכות שם כמה שעות בשדה התעופה לפני הטיסה, ואחרי הטיסה איחורים על ימין ועל שמאל,

ואין עם מי לדבר. אתה מדבר רק עם המייל.

אין לך מענה אנושי שיכול לדבר איתך ולפתור לך את הבעיה או להחזיר לך כסף וכו'. זה לא רק הם,

כל מיני חברות אחרות. אנשים מתלוננים.

אל תיסע, מישהו אמר לך לצאת מארץ?

תשאיירפוט, תרוויח את העניין של ארץ ישראל.

כל רגע ורגע שאדם בארץ ישראל סופג קדושה

מארץ ישראל עכשיו הוא נסע לצורך העניין או אבי הבן הוא נסע עסקים שלו בחוץ לארץ והוא רוצה לבוא לפה והוא מתאחר המטוס איחר

בכמה שעות הוא יגיע לפני השקיעה אין בעיה.

אז יעשו על פי הסדר הבא עושים את תפילת מנחה עם קריאת פרשת וייחל וכו'

ולאחר מכן עושים את מה? את הברית מילה

אחרי הברית מילה תפילת ערבית מיד ואחר כך עושים בצאת הצום

סעודת

ברית

את סעודת הברית אפשר לעשות ג' ימים אחרי

הברית עצמה לא חייב באותו היום

עדיף

באותו היום זה ייקרא סעודת ברית אבל אפשר עד ג' ימים

יש היום רק יום אחד

כל אחד ושיטותיו ודעותיו

לכן גם אם הוא עושה את הברית ביום הרי עושים את הברית ביום, אז שקיעה ואחר כך בלילה את הסעודה אין בכך כלום. מה קורה לגבי מוזיקה?

האם הוא יכול לעשות מוזיקה בברית?

הרי זו סעודת מצווה, כמו שכן יכול.

התשובה היא, עדיף שיעשה עם סיום מסכת.

הביא איזה תלמיד חכם,

שהוא מסיים מסכת כמו שצריך, לא ככה מסכת כזו שגענטו סיים. לא.

באמת מסכת טובה, יעשה את הסיום מסכת,

ואז הרוויח סעודת מצווה כפולה.

גם בגלל... למה?

כי זה לא יומו, זה לא ביום, הרי אי אפשר לעשות את הסעודה ביום.

בגלל שזה לא ביום, זו שאלה גדולה.

הרי אמרנו, אסור לשמוע מוזיקה.

וזה עכשיו אומנם נקרא סעודת הברית, כי לא הייתה לו ברירה, הוא לא יכול להכיל את כולם בתענית.

אז מה לגבי מוזיקה? אם זה לא סעודת,

אם זה לא היום של הברית, עכשיו איך תעשה מוזיקה?

לכן עדיף שיעשה את מה? את סיום מסכת,

וכך הרוויח שזה נהיה סעודת מצווה כפולה.

גם בגלל הברית שהייתה קודם לכן מספר שעות, וגם בסיום מסכת שעושה בסעודת הברית, ואז יכול לשים שירים. את השירים יצטרך לשים רק אחרי הסיום מסכת.

לא יכול לקרות.

שירים של הברית אין בעיה,

אבל השירים עצמם אחר כך רוצים לרקוד, ושירים כשירים כמו שצריך,

רק אחרי שיסיים את המסכת.

לגבי היולדת והתינוק, פטורים מהתענית, כן? לא אומרים לתינוק בן שמונה ימים, גם אתה צריך להשתתף בתענית. פטורים, רק בגיל שלוש עשרה. היא יולדת כבר בתוך שלושה ימים ללידה או שמונה ימים ל... סליחה,

בתוך שמונה ימים ללידתה, פטורה מלהתענות.

יפה. לגבי ברית דחויה,

זה לא היום השמיני, נדחתה הברית מסיבה שהיה לא צהבת,

חולי שבכל גופו או באחד מאיבריו חולי חזק, שנדחתה הברית לשבעה ימים,

זה לא פוטר מלהתענית.

גם גימל בעלי ברית יצטרכו להתענות

כמו שצריך.

זה ברית דחויה, אבל ברית בזמנה של שמונה ימים לא צריכים להתענות.

יפה מאוד.

כל אותם החייבים להתענות,

אמרנו צריכים להתענות כמו שצריך,

כי למה? הפורץ גדר, מה כתוב עליו?

ישכן ונחש.

יפה מאוד.

החיוב הוא מגיל 13, לזכר ולנקבה מגיל 12 ויום אחד, כן?

וקודם לכן לא מחמירים איתם לצום. זה לא כמו יום הכיפורים שמרגילים אותם להתענות.

קודם לכן, כדי שיהיו גדולים וכו'.

הרמוא כותב שנהגו שלא לברך על הכוס

ביום הכיפורים. הלכות מילה.

נהגו שלא לברך על הכוס בהלכות יום הכיפורים.

למה לא נותנים לקטן דבריך על הכוס? תיתן לקטן לשתות.

הוא אומר, הקטן הזה הגיע לגיל חינוך,

אתה עכשיו תיתן לו לשתות מהכוס יין? מה הוא יגיד?

רגע,

הרב של העיר היה,

הוא קידש על הכוס ביום הכיפורים, נתן לשתות יין. אז מה שמה? שגם שוקו אפשר לשתות ביום כיפור.

מה הבעיה?

ואז הוא יהיה גדול, הוא יגיד, אפשר לשתות, כי כשהייתי קטן נתנו לי.

אבל הוא לא יודע שזה בגלל הסיבה, שמה?

שלמה לנו לשתות?

בגלל שמה? שגדולים לא יכולים לשתות.

לכן,

כתבו רבותינו הפוסקים, לא עושים קידוש על הכוס.

בברית שנערכת מתי? ביום הכיפורים.

יפה מאוד.

כל אותם הפטורים, חולה שיש בו סכנה, חולה שאין בו סכנה, אישה אחרי לידה, מעוברת, מניקה וכולי, כל אותם האנשים, כמובן,

ברגע שהם, בזמנם שהם פטורים להתענות, פטורים.

אם הם

מרגישים טוב, לדוגמה, עכשיו אישה כבר שנתיים

אחרי הלידה.

אחד מרבותינו כתב, שכ״ד חודש אחרי הלידה,

אם היא מרגישה חולשה,

פטורה מלהתענות.

פטורה מלהתענות מתי?

אם היא תרגיש לא טוב במהלך התענית, זאת אומרת, מתחילת התענית שלה.

בסדר? גם אדם

שאין בו סכנה, חולה שאין בו סכנה, זאת אומרת, סתם, יש לו פתאום כאב ראש.

אם יכול להתענות, למי אין כאב ראש ביום צום?

לכן אחים יותר ולא עובדים יותר ולא מתעסקים יותר ולא נחשפים למקומות שמה, שמקשים עלינו את התענית.

לכן כל אותם אנשים באמת יכולים להתענות,

יתחילו את התענית שלהם כהוגן,

אבל אנשים שפטורים מן התענית, מעיקר הדין,

ודאי שלא צריכים להתענות.

יפה מאוד.

אדם ששכח,

קם בבוקר, הכין לו את הנס הקבוע,

נס שוויצרי,

חתך לו פרוסת עוגה, גבינה שאשתו מכינה,

בא לברך על זה שהכל נהיה בדברו, זו גבינה מלאה.

רגע, רגע, מה הולך פה? אני היום יז בתמוז.

רואה על הלוח שנה, מודגש, וטוש זוהר,

זרחני, יז בתמוז. מה אני אעשה עכשיו?

אני בירכתי עכשיו, לאכול או לא לאכול?

אז מאותו רגע שהוא טעם את הביס הראשון, מפסיק, ומאותו רגע הוא מתענה, וזה מה שהוא צריך להשלים הלאה.

זה נקרא להשלים את התענית. מה נקרא להשלים את התענית? כמה זמן לקח לך מה חיסרת מהתענית עצמה?

עשר דקות, רבע שעה? במוצאי התענית צריך להוסיף את העשר דקות, רבע שעה. בדרך כלל במוצאי התענית זה יותר קל.

יוצא יום הכיפורים, פתאום כולם לא רעבים.

בתפילה העץ זרה של רעבון זה

ביום הכיפורים. הוא בא לך בנעילה,

לקמד אתה רעב, במנחה, וואי, אתה רעב, אתה לא יכול לשמוע את הפטרת יונה, לא יכול לקרוא את הפרשה שמדברת על האריות, לא יכול כלום, אתה עכשיו שקוע, רוצה לאכול כבר, בטן מקרקרת, קשה.

הכל הולך אחר מחשבה. אם אדם יכניס בליבו מחשבה ששום דבר לא מדבר אליו, הוא עכשיו שקוע בעצמותו של יום הכיפורים,

שקוע בתענית, לא יבוא לו רעב.

אם הוא חושב על זה,

זה יבוא לו, אה?

חושב, חושב, חושב על זה, העץ הרעב מביא לו את המחשבה לידי מעשה.

הוא מרגיש רעב, אני לא יכול לאכול. לכן, כל אותם אנשים שסובלים, בגלל שהם חושבים. אבל אם הראש שקוע בדברים אחרים, לימוד תורה, תפילה וכולי,

מילא אין בכך שום דבר. זה אותו דבר הכדור הפסיכולוגי, קל לצום.

איזה כדור יש, הוא מקל על הצום. זה חרטה ברטה.

זה הכל במחשבה של האדם.

הוא לוקח את הכדור, אז הוא מרגיש שהוא כבר שבע, זה בסדר. זה פסיכולוגי.

זה כמו שהוא יבלע סוכריה ויגיד, זה קל לצום, אותו דבר.

יעבוד אותו דבר בדיוק.

אז זה היה סוג הזה, כן, כדור שהוא עם כל מיני חומרים והכול, לא יודע, כן אפשר, אי אפשר

לבלוע אותו, אבל הוא לוקח אותו, והוא אומר, זה יקל עליי מהצום.

זה ודאי שזה לא מקל מהצום. הכול הולך, כמו שאמרנו,

אחר המחשבה.

אז לכן, אדם כזה צריך להשלים את התענית שלו בסיום התענית.

מי שטעה הוא בערך על דבר מאכל כלשהו ביום התענית,

ונזכר קודם שטעה שצום היום,

מה יגיד? לפני שאכל ברוך שם כמו מרותו לעולם ועד.

ושאומרים שיטעם מעט מן המאכל, שלא תברכתו לבטלה, ואז משלים את מה שהחסין.

כן,

לגבי תפילת שמונה עשרה, אנחנו מוסיפים את נוסח ענינו,

כן, בין ביחיד בתפילת הלחש ובין ברבים,

מוסיפים את נוסח ענינו שבתפילה,

וכמובן הבקשות שלו יכול להמשיך לבקש בשומע תפילה. בנוסח התפילה שלנו בשחרית יש לנו תוספת.

מה התוספות שיש לנו? בתחנון.

תחנון שאנחנו אומרים, שמה יש,

בארץ שפל רומי וכולי וכולי, הנוסח שקוראים אותו,

זה נמצא בדרך כלל בסוף הסידורים.

מה קורה עם ג' בעלי ברית?

אומרים את התחנון או לא אומרים את התחנון? אז ככה.

בשחרית אין להם לומר סליחות ותחנונים ופיוטים כלל. ג' בעלי ברית פטורים. שאר הציבור

אומר על פי הסדר הבא, אומר את נוסח אנא,

אומר מה נאמר לפניהו של מרום, אלה רכפיים,

מדלג את נפילת אפיים שזה נקרא על ידי דוד, וממשיכים לסליחות,

י' ג' מידות, ולא אומרים בסוף הוא וכו' מכפר עוון וכולי. למה?

היות וג' בעלי ברית נמצאים איתם,

אז הם מבטלים מעליהם את אמירה,

התחנון עצמם. אז שאר הדברים שצריכים להיאמר, אומרים אותם

בגלל התענית עצמה, אבל הם עצמם

פטורים מלומר יחד עם כל הציבור.

לגבי עלייה לתורה, זו שאלה גדולה. במקומות שיש בעל שמחה,

חתן,

אבי הבן,

סנדק, מוהל וכולי, מכבדים אותם הרי לעלות, נכון? עלייה, יום שמחתו ויום שמחת ליבו, יום חתון הטוב ויום שמחת ליבו, מעלים אותו.

אז אם זה נופל בימים שני וחמישי,

אין בעיה לעלות אותו,

רק בשחרית אני מדבר.

על מנחה ודאי שלא יעלה. למה?

מי צריך לעלות לתורה?

רק מי שמתענה, וזה עוד חצי יום כבר הוא לא מתענה,

אז לכן הוא לא יכול לעלות לתורה

ביום התענית.

בסדר?

זה, אם יצא בשני וחמישי, יוכל,

מגימל בעלי ברית, אם לא יצא בשני וחמישי, לא יכול לעלות לתורה.

אפילו שהוא מתענה חצי יום, למה?

כלשהו בדעתו שבהמשך לא מתענה, לא יכול לעלות.

טוב, במנחה ודאי שלא עולים גימל בעלי ברית

כי הוא כבר אחרי, הוא פתח את הסעודה כבר,

כן? פתח את הצום שלו,

לכן ודאי שלא יכול לעלות לתורה.

אז מתי יעלה?

יש מנהג אצל האשכנזים, החסידים, כן לעלות,

באותו שבוע של השמחה שלו, מה יעלה בשבת שקודם?

השנה זה יז בתמוז, שבת שקודם תקנה את העלייה, פתרת את הבעיה.

יכול לעלות, תקנות.

או שבת שאחרי, או ימים שאחרי, כגון שני וחמישי,

יכול לעלות. אה, מה הדין אם קראו לו בשם שלו?

אז אם זה בשני וחמישי, עולה.

אם לא, לא.

במנחה ודאי, כמו שאמרנו, גם אם קראו לו, לא יכול לעלות.

לגבי תפילת מנחה, אם אחד מגימל בעלי ברית משתתף,

אז אם הברית היא אחרי צהריים,

ודאי שאומרים בשחרית מה את התחנון ונפילת אפיים.

פה מדובר שכל זמן שהברית היא בבוקר עצמה.

האם הברית היא אחרי צהריים? ודאי שיגיעו את התחנון בשחרית, עם כל הנוסח כולו.

אה, אביה בן סנדק מואל שמשתתפים במנחה שכזאת,

כגון שזה באולם,

והביאו לשם את הספר תורה וכדומה,

אז לא אומרים שם את הווידוי,

שזה כן,

אשמנו בגדנו, ולא אומרים את הלדוד,

ישר מדלגים,

בסדר?

צדיקים אנחנו ולא חטאנו, אבל חטאנו, אבינו פשענו אחרונותינו ואנשי ביתנו,

ואז אומרים ישר את מה?

את ה... נו, את הקדיש ולמנצח.

יפה מאוד.

מה קורה,

ובזה בעזרת השם אנחנו, סליחה,

בשחרית עצמה, כמובן שהם מוציאים ספר תורה, עולים בו שלושה עולים,

במנחה מוציאים ספר תורה, עולים בו שלושה עולים,

לאחר מכן ממשיכים את הנוסח של התפילה, מוסיפים את המזמור לאסף אלוהים באו גויים בנחלתך, זה מופיע שם אחרי הושיענו את הנוסח, במנחה,

אנחנו נוהגים לתת שלושים אגורות לצדקה, קודם תפילת מנחה,

כפי דברי הגמרא במסכת ברכות ו',

עמוד ב',

אגרדת ענית צדקת,

שם את השלושים אגורות לצדקה, ואז הוא מתפלל.

יש כאלו שנוהגים לומר את פרשת העקדה

קודם למנצח,

עד והארץ אזכור, כן, ואלוהים נישאת אברהם עד והארץ אזכור, כל אחד נוהג כמנהגו וכולי.

טוב להתפלל ביום התענית, שימו לב, מנחה,

קטנה או גדולה?

סטנדרטית. כמו שעכשיו, מה זה נקרא, מנחה גדולה או קטנה שהתפללנו עכשיו?

קטנה.

נכון? קטנה.

מה זה מנחה גדולה? שעושים אותה מיד

בזמן שאפשר להתפלל, לאחר חצות היום, שאפשר להתפלל כבר, זה נקרא מנחה גדולה.

מנחה קטנה זה כמו שאנחנו מתפללים, ביום התענית לא כדאי להתפלל מנחה גדולה.

למה?

כי בזמן מנחה גדולה ביום התענית אי אפשר,

לכהנים לעלות לדוכן.

זה לא זמן.

כל מה שהתירו להם לעלות לדוכן ביום התענית, כמו ביום הכיפורים שאנחנו עושים,

שזה במנחה סמוכה לשקיעה,

וחבל לפספס ברכת כהנים.

למה אומר הקדוש ברוך הוא, ושמו ישבי על בני ישראל, ואני אברכם, אני מברך אותך.

אז מי רוצה לפספס פה ברכה מהקדוש ברוך הוא?

אף אחד לא רוצה לפספס. לכן,

אדם שמתפלל מנחה גדולה כל ימות השנה כולה, בימות התענית, ישתדל לא להתפלל מנחה גדולה,

התפלל מנחה קטנה.

יש נהגו להניח תפילין דווקא במנחה ולא בשחרית.

כמובן שמניחים בבוקר בברכה, אומרים את שאר הפסוקים, וידבר וכולי,

ולאחר מכן

ממשיכים הלאה.

זמן התפילת מנחה צריך להיות שעה ורבע קודם השקיעה,

לא לפני כן.

אחרת אין לו דין של מה? של מנחה.

סליחה,

סמוך לשקיעה.

אם יתפללו קודם לכן, אז יש לו דין של מה? של מנחה גדולה.

כמובן שלעלות לתורה עולים רק אנשים שמתענים יום שלם.

מי שלא מתענה יום שלם לא עולה לתורה, תזכרו.

לקרוא בתורה רשאי,

אבל לעלות לתורה אחד משלושה עולים,

חייב אך ורק מי שהוא מתענה.

לגבי הוצאת ספר תורה, חייבים שיהיו שישה מתענים לכל הפחות.

בבית הכנסת אין שישה מתענים, לא יכולים להוציא.

מה הדין אם בשחרית,

ביום התענית, וזה או יום שני או חמישי,

ואין שם עשרה שמתענים או שישה שמתענים? יכולים להוציא ספר תורה?

התשובה, יכולים להוציא ספר תורה,

אבל יקראו בו מה? לא יקראו בפרשת ויכל?

כי תישא אלה יקראו לו בפרשת השבוע.

יפה מאוד. צאת הצום, כידוע, כמו שאמרנו,

זה בצאת הכוכבים, אחרי תפילת ערבית,

אז שוטפים את הפה, כך קוטע המשנה ברורה,

שהיות ויש ברים של הפה של האדם

חומרים לא טובים, לכן חובה לשטוף את הפה, ואז יוכל לאכול ולשתות. העדיפות היא שישתה משהו חם ולא מוגז וכדומה, זה ממש ממש לא בריא.

נסיים לגבי

קידוש שבברכת הכוס בברית שחלה בי״ז בתמוז, דחוי.

השולחן ערוך הוא בסימן רס״ה, כותב,

אני מקריא את הלשון, וביום הכיפורים ובדלת צומות לא אברך על הכוס, ומיהו בגימל צומות

מהם שהיולדת אינה מטענה, כגון

עשרה בטבת,

י״ז בתמוז,

וכן על זה הדרך,

אינה מטענה, יכול לברך המברך על הכוס, ולמי מביאים לטעום מהכוס?

ליולדת או לקטן. הרמ״ה לעומתו כותב, ויש אומרים דה מברך על הכוס בכל התעניות, ונותנים הברכה לתינוקות קטנים, וכן נוהגים.

וביום הכיפורים נוהגים ליתן לתינוק הנימול עצמו. אם בירכו ביום הכיפורים, כותב הרמ״ה,

דאז שולחן ערוך אמרנו שלא לברך, מקום אמרתי הרמ״ה, שולחן ערוך כתב שלא לברך,

הרמ״ה אומר שמה שמברכים על הכוס ביום הכיפורים, ונותנים לקטן, לתינוק, לטעום יתר עליו.

אם נותנים לו בדמי חיי פעמיים, פה ייתנו לו טיפה יותר מהרגיל.

מנהג הספרדים, כדעת השולחן ערוך, כשהיולדת אינה מטענה,

שותה היא מהכוס של הברכה, ובתנאי שהיא צריכה לשמוע את הברכה של המברך,

להתכוון לצאת ידי חובה, ואז היא תוכל לשתות מאותה הכוס של הברכה. אבל אם היא לא נמצאת,

היולדת,

כן?

או שהיא רוצה להתענות, מחמירה על עצמה, רוצה להתענות.

אז כגון שהברית, מה?

היא דחויה, כן?

יברכו בלא כוס. אז ישר במקום להתחיל סבו מהמענן, בורא פרי הגפן,

עצה בסמים, מדלגים את כל זורם, את הברכה. באו, רדשו וגורמים לך למשל, כדי שיהיה דין מבטן וחוק, בישורו שם, וכו' וכו'.

את כוראת הברית, פה סיימו, ואז בקשת רחמים, וכו', בלי כוס.

מנהג האשכנזים,

כך כתב הרמ״ה, שמברכים על הכוס ונותנים לקטן שהגיע לגיל שש ומעלה,

שזה גיל חינוך,

אם נמצאת היולדת ולא מטענה, רשאית גם היא לשתות מן הכוס.

ברוך ה' לעולם, אמן ואמן. רבי חנן המקשר אומר, עזר, ישבחו לדקות ישראל לפיכך.

בלהם תורה ומצוות שנאמר, ה' חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויעדים.