מעלת רבי עקיבא וגדולתו | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח הנושא להיום הכנה לקראת

חג מתן תורה גדלות מעלת מסירות הנפש

של רבי עקיבא על קדושת שמו יתברך

איתא בגמרא מסכת עבודה זרה דף י עמוד ב קיסר רומי ששונא ישראל התייעץ עם שריו

והסכימו עמו שצריך להשמיד את היהודים רחמנא ליצלן

אבל אחד משרי רומי

שמו היה קטיעה בר שלום

אמר לקיסר לא כדאי לך וראוי לך

שתשמיד את היהודים וזאת

משתי סיבות

האחת כי לא תצליח להשמיד את כולם

כיוון שבני ישראל מפוזרים בכל קצוות העולם כולו

יש מהם שאינם נמצאים תחת ממשלתך

והשנית

שגם אלו שנמצאים תחת ממשלתך אם תשמידיהם יקראו לך מלכות קטיעה דהיינו מלכות

קטועה וחסרה

שבכל המלכויות ישנם יהודים ורק אצלך לא

ממילא המלכות שלך יורדת בדרגה

אמר הקיסר לקטיעה בר שלום אותו השר אני מקבל את דבריך

והחוק היה שמי שמנצח את המלך בדברים

נגרמת על ידי כך בושה למלך

והוא מתחייב מיתה

על ידי שהוא מושלך לבית האסורים

שמלא באפר דק והיה טובע בתוך האפר הזה ונחנק למוות

וכאשר עבדי המלך לקחו את קטיעה בר שלום למיתה

הוא שמע איזה מטרוניתא אחת שאומרת

ויהי לספינה שעוברת בלא לשלם מכס

ומפרש שם הרשע

ובתורת חיים פירש

שרמזה לו

אותה מטרוניתא

שכמו שבמקרה כזה הספינה נתפסת כולה בגלל שלא שילמו מכס

כך כיוון שהוא הולך למות בגלל עם ישראל

חבל שלא ימול את עצמו.

אתה עושה ברית מילה לפני שאתה,

ועל-ידי זה תוכל ליטול חלק

לעולם הבא

כיוון שבגן-עדן

לא יכול אדם להיכנס אם אינו מהול.

הטור כותב,

ומביאים את זה שאר המפרשים,

זה ס'

הלכות מילה,

זה ס' א'.

אברהם יושב על פתחו של גיהינום

ורואה למי שאינו נימול,

נותן לו אישור להיכנס,

אבל מי שהוא נימול מציל אותו מדינה של גיהינום.

גיהינום.

ומכניסו לאן? לגן-עדן.

שמע זאת קטיעה בר-שלום ונפל על עורלתו ומל עצמו.

ואמר, כיוון שנתתי את המכס שלי,

שזה החלק

ששילמתי, לא יעקבוני מלהיכנס לגן-עדן.

ובעת שהושלך אל מותו, אל תוך האפר,

אמר קטיעה בר-שלום, כל נכסי

יהיו נתונים לרבי עקיבא וחבריו.

הוא מקדיש את כל הנכסים שלו

לרבי עקיבא וחבריו.

יצא רבי עקיבא ודרש,

וכך כתיב בלחם הפנים,

והייתה לאהרון ולבניו ואכלו במקום קדוש.

כיוון שהוזכר שמו של אהרון הכהן

כנגד כל בניו,

אזי כהן גדול מקבל חצי מלחם הפנים,

ושאר הבנים כולם מקבלים את החצי השני, ובו מתחלקים כולם,

כל אחד,

את החלק

פרע אנשים.

ואף כאן, כיוון שקטיעה בר-שלום, אותו השר,

הזכיר את שמו של רבי עקיבא,

ורבי עקיבא ככהן גדול דמא,

ממילא הוא יקבל את החצי אחד,

וכנגדו,

כל הירושה כן, וכנגדו כל החברים כולם יתחלקו בחצי השני.

ובגמרא, בנדרים, דף נ עמוד ב', מסופר שרבי עקיבא נעשה עשיר גדול

על ידי שלושה דברים.

האחד, מאותו רכוש

שהוריש לו קטיעה בר-שלום,

ובזמן מיתת קטיעה בר-שלום יצאה בת קול ואמרה, קטיעה בר-שלום מזומן לחיי העולם הבא.

והתוספות במסכת כתובות, דף קג עמוד ב',

מפרשים שהכוונה שהוא לא יזכה ליטול את החלק שלו בעולם הזה,

אלא יזכה ליטול את חלקו לעולם הבא בלי שום דין ובלא צורך בייסורים של גיהנום.

ככה אתה מסרת את עצמך,

לכבוד השם יתברך, מלת את עצמך,

עשית את כל הפעולות ועוד הקדשת לגבוה את כל הרכוש שלך והכול.

אין לך דין ומשפט

בעולם הבא.

אין לך ייסורים.

וכשרבנו הקדוש למד מעשה זה, בכה ואמר יש קונה עולמו בעמל של כמה שנים.

וקטיעה בר-שלום

זכה לקנות את עולמו בשעה אחת.

ורבנו יוסף חיים דוד אזולאי, מרן החידה הקדוש,

בספרו מראית עין, כותב

שאדם טורח שנים רבות לתקן את עצמו,

אבל מי שנהרג על קידוש השם

קונה עולמו בשעה אחת.

וכן כתב האלשיך הקדוש

שברגע אחד זוכה אדם ומתקן את כל איבריו וגידיו.

והחתם סופר

בדרשותיו לז' באדר חלק א',

מקשה על דברי הגמרא הזאת.

איך ייתכן שרבי עקיבא דרש את הפסוק הזה לעצמו ולא למד מאחרים,

בלא אחרים?

הלא כאשר יש בדבר איזה נגיעה לאותה תלמיד חכם.

אין שומעין לו בדרשתו בלי לשמוע על האחרים.

ואיך רבי עקיבא דורש לאחרים

בעוד שהוא לוקח חצי מהנכסים של קטיעה בר שלום,

נגוע.

אלא אומר הרב הקדוש מרמינוב

בספר מנחם ציון בדרושים לפסח.

הוא אומר, אני אגיד לך עוד דבר.

רבי עקיבא כבר אז היה עשיר מופלג.

והרכוש, מאיפה היה?

מחמיו, מקלבא סבוע.

קלבא סבוע הוריש לו את מה? את כל הרכוש. אחר כך כבר התחתן עוד פעם. כן.

כפי שמובא בגמרא בנדרים, אם כך, אני מבין

שמה שהוא צריך הוא סך הכל לקחת חצי, לא מעבר לזה.

ומה תגיד? אולי יש בזה חס שלום תאוות ממון? לא, לא.

שום דבר. הוריש לי את זה.

כדבר שנתון לי במתנה גמורה. מה בעיה?

למה שאני לא אקח?

שום תאוות.

ועוד מקשה הרב הקדוש מרמינוב, זכותו תגן עלינו, אמן.

איך דרש רבי עקיבא בדבריו, אמרנו?

הרי לא למד ולא שנה מימיו קטיע בר שלום. ומי אמר שמה שהוא אומר שהוא דמה כאהרון הכהן וכו', ורבי עקיבא,

אתה משתמש בדימוי של רשע כזה?

מה, פתאום מתקבלת על הדעת שיבוא איזה, אני יודע מה, עוכר ישראל,

כן?

בלי להכליל אותו לצד כזה או אחר?

ואנחנו נשתמש באמרה שהוא אמר,

כי האמרה היא נשמעת.

איך זה יכול להיות?

האדם הזה לא שנה ולא שום דבר.

ולפי זה חצי מהרכוש היה מגיע לרבי עקיבא, וכי דברי קטיע בר שלום הם דברי תורה?

מה, וכי עושים בהם דיוקים?

אולי בכלל זו לא הייתה הכוונה של קטיע בר שלום,

שהוא יירש חצי?

אולי הוא יתכוון למשהו אחר?

כדי ליישב את העניין

אנחנו נביא את דברי הגמרא במסכת ברכות.

הגמרא במסכת ברכות, דף סא עמוד ב',

מספרת לנו אודות פטירת רבי עקיבא.

בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה היה זמן קריאת שמע,

והיו סורקין את בשרו במסרקות של ברזל.

ובמדרש משלי בפרק ט' מובא,

שהיו מסרקות הברזל תולשים חתיכות מבשרו.

והיו הרשעים שוקלים את אותן חתיכות במקולין של האטליז.

ובאותה שעה היה רבי עקיבא מקבל על עצמו עול מלכות שמים,

וקורא קריאת שמע בכוונה גמורה.

רבנו אמרו לו תלמידיו, עד כאן.

אמר להם רבי עקיבא כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה, ואהבת

את אדוני אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודיך שיש לאהוב את הקדוש ברוך הוא

בשעה שהוא נוטל את נשמתך. ואמרתי,

מתי אבוא לידי ואקיימנו? ועכשיו שבא לידי שנוטלין את נפשי לא אקיימנו?

והיה רבי עקיבא מאריך באחז

עד שיצאה נשמתו באחד

ויצאה בת קול ואמרה אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד.

והנה כאשר לומדים את דברי חז״ל הקדושים הללו

על אופן הסתלקות

ופטירתו של רבי עקיבא מן העולם,

רואים שם עניינים שלא מצינו בשום צדיק

במשך הדורות.

ואף על פי שמסרו את עצמם על קדושת השם יתברך

ונפרט כמה עניינים

חשובים מעוצם ייסורי רבי עקיבא ומגודל דרגתו

בקבלת הייסורים באהבה.

במדרש שיר השירים

מובא שרבי עקיבא היה חבוש בבית האסורים במשך עשרים שנה.

ובבן יהוידע כתב שהיו סורקין את בשרו במסרקות ברזל במשך ארבעים יום

מראש חודש אלול

ועד יום הכיפורים.

עשרה ערוגי מלכות כתיב שנפטרו ביום הכיפורים

בתפילות שאנחנו מכוונים,

בתפילת מוסף כמדומני, שם אנחנו בסדר העבודה,

שם אנחנו מזכירים אותם ברמז.

וכיוון שכל יום היה סבור שבאותו יום הוא ימות מרוב הצער והייסורים, היום אני מת, היום אני מת, היום אני מת,

כך הוא היה סבור,

לכן בכל הארבעים יום הללו רבי עקיבא היה מקבל עליו

את העול מלכות שמיים של קריאת שמע כמו שצריך,

כי הוא אמר היום זה היום האחרון.

היום זה היום האחרון, אז שאני לא אפספס את ה...

שמע ישראל,

שאני לא אפספס את ה... ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודיך.

והבן יהודם הוסיף, ובכל אותם הימים היו תלמידים באים אליו ועומדים במקום שהיה נידון,

אבל ביום פטירתו, בעיצומו של יום הכיפורים,

באותו יום לא יכלו התלמידים לבוא,

כי היה יום עבודה עבורם.

כל אחד עסוק בעבודת השם ביום הכיפורים.

ואפילו רבי יהושע בן גרסי,

ששימשו בדרך קבע להביא לו דבר מאכל, לא בא אליו ביום הכיפורים,

כי הוא ידע שרבי עקיבא, בעיצומו של היום הזה, כמו כולם,

שרוי בתענית,

ולא היה צריך לשמש אותו באותו יום.

ובאותו יום הכיפורים יצאה נשמתו של רבי עקיבא ונפטר.

וגזרו הרשעים שלא יוכלו לבוא לקחתו מבית העשורים לקבורה.

עד שבא אליהו הנביא וגילה את הדבר הזה לרבי יהושע הגרסי,

והביאו למערה בטבריה.

ואומר רבני או ידע שתכף לאחר שאליהו הנביא ורבי יהושע הגרסי יצאו מן המערה,

נסתמה המערה בידי שמים ורק המערה החיצונה נשארה פתוחה.

הוא מובא בירושלמי

על מסרת ברכות, פרק ה',

שדינו של רבי עקיבא היה נעשה לפני תורוס נורפוס הרשע,

וראה שהגיע זמן קריאת שמע תוך כדי איסוריו הנוראים,

ורבי עקיבא התחיל לקרוא ולשחוק בשמחה את קריאת שמע,

ומאידך מובא בספר עמק המלך,

שבזמן שהיו סורקין את בשרו, אזי מהבל פיו,

שהיה יוצא מצעקתו היה מכוון ועושה ייחודים לבורא יתברך,

והיו ייחודים הללו נוראים ששברו וביקעו את כל כוחות הקליפות,

וזו הייתה כוונתו בצעקות,

אבל מלאכי מעלה שלא היו יודעים את פסוד צעקתו של רבי עקיבא תמהו

ואמרו לריבונו של עולם,

זו תורה וזו סחרה.

הוא ממשיך הירושלמי,

שכאשר תורוס נורפוס הרשע ראה שרבי עקיבא למרות

הייסורים הנוראים שרוי בשמחה ובשחוק,

אמר לו, מכשף אתה או מבעט בייסורים אתה?

ענה לו רבי עקיבא, טיפך רוחו של אותו רשע

לא מכשף אני ולא מבעט בייסורים אני,

אלא כל ימי הייתי קורא את הפסוק הזה, ואהבת את אדוני אלוהיך בכל לבביך

ובכל נפשך ובכל מאודיך,

ואהבתי אותו בכל לבי,

כמו שאומר הזוהר הקדוש בבראשית, במדרש הנעלם.

היה רבי עקיבא קורא את שיר השירים לפני רבי אליעזר, וכשהגיע לפסוק סמכוני בעשישות,

גאה בבכייה את כלות הנפש מאהבת השם,

והתלמידים ראו שאף בשבת היה בוכה

באמירת שיר השירים,

והלא נאמר וקראת לשבת עונג,

אלא שדבקות השם ואהבת השם יתברך היא הייתה עונג שלו.

וממילא היה מותר לו לבכות,

וכפי שמובא בתז,

בסימן רפח שמרוב דבקותו הבין עד היכן הדברים הגאים באהבת הבורא ועם ישראל.

ומזה זלגו לו הדמעות שלו,

שהגיע אז לבחינה של

עזך המוות אהבה קשה רשפיה רשפה אשלב את יר.

וכן אהבתי אותו בכל ממוני,

אומר לו רבי עקיבא.

ולכן היה לרבי עקיבא עניין בעשירות,

כי לולא עשירות הוא לא יכול למסור את הנפש.

מה זה הוא בכל מאודיך?

אפילו נוטל את כל ממונך. אם אני לא אעשיר, איך אני אקיים את ה' ובכל מאודיך'?

ובכל נפשי לא יכולתי לקיים עד עכשיו.

ועכשיו שזכיתי, שנוטלים את נפשו?

איי איי איי, אני בא ומקיימה בשמחה.

ועתה נראות פלאות מגודל דרגת רבי עקיבא בגיליוני השס.

דיבור המתחיל והאיום מוכיח מדברי הירושלמי הנ'

שרבי עקיבא היה מרגיש בייסורים הנוראים,

אלא שקיבל אותם בשמחה ובשחוק.

וכן מוכיח ממה שמובא בשאר הגלגולים

לרבנו חיים ויטל בהקדמה ל״ח,

שרבי חיים ויטל מעיד על עצמו שהיה מגולגל בגלגולו של רבי עקיבא.

ולכן נפשו זכרה את גודל הצער ונוראות הייסורים של רבי עקיבא.

ולכן

בכל עת שראה דבר ששייך להריגת בני אדם,

מי? אמר הוא?

היה מתעלף.

למה הוא היה נזכר באותם ייסורים של הגלגול הקודם שלו,

שזה רבי עקיבא?

הוא מקשה גיליוני השס מדברי הירושלמי

על מה שמובא בשו״ת מהרם בן בר ברוך.

חידוש נפלא שכאשר אדם גומר בנפשו למסור

את נפשו על קידוש השם מכאן ואילך אינו מרגיש יותר בשום ייסורי מיתה.

הוא אומר, אני מוסר את עצמי למען קידוש השם? לא מעניין אותו שום דבר.

לא מעניין אותו הייסורים שעשו לו,

זה לא משפיע עליו כי הוא זה.

ולכן למרות שאין לך אדם בעולם שבשעת נגיעת איבר הקטן ביותר באש יכול לעכב ולעצור את עצמו מלצעוק איי

ומלכאוב ולהתייסר,

ובכל זאת אנחנו רואים שהקדושים שנהרגים על קדושת השם אינם צועקים כלל.

אינם צועקים כלל.

הוא מובא ביעבץ,

בספרו מגדל עוז,

וביוסף אומץ,

ובערבי נחל,

שלא רק שנהרגים על קידוש השם אינם מרגישים בייסורים, אלא להפך.

אלא להפך.

בשעה שהיוצא להיהרג והוא צדיק, הוא מתלהב בחשק נמרץ למות על קדושת שמו. נו נו, איפה, איפה, איפה המקום?

ואזי מתעלים כל חושיו בהתלהבות,

כי הנפש שלו רוצה להידבק בצור מחצבתה בבורא עולם.

ובהתלהבות הזו אל עולם המחשבה הוא כולו מתלבש במחשבה עד שחושיו והרגשותיו

וכל גשמיותו כולם בטלים ומופשטים ממנו.

וככל שייסורי הריגתו גדולים יותר,

כך מתהפך המצב להרגיש תענוג,

שמחה ועונג יותר.

ואם כן,

איך ייתכן לפי הדברים שדווקא אצל רבי עקיבא מצאנו

שהרגיש כל כך בייסורים הנוראים שעשו לו?

הוא מתרץ בספר גיליוני הש״ס,

תירוץ נורא.

שרבי עקיבא,

בגלל גודל עוצם קדושתו ומדרגתו הנשגבת באהבת הש״ם, אדרבה,

רצה דווקא לסבול ייסורים עבור קדושת שמו יתברח,

ולכן מצד הרצון ירעיו יעשה שהיה לו נשתנה הסדר הרגיל והיה יכול להרגיש את הייסורים.

ובספר מעון הברכות כתיב

שאין מציאות שאיסורים ומידת הדין יכולים לשלוט על הצדיקים,

אלא אם כן הם עצמם חפצים בזה.

וכמו שמובא בגמרא בברכות דפי עמוד ב',

שכאשר האמוראים לא רצו בכלל איסורים,

מה הם אמרו?

לא הם ולא שכרם, ומיד נתבטלו מהם האיסורים.

אבל, כשרצו את האיסורים,

הם היו קוראים לאיסורים, והאיסורים הללו היו באים.

וכאין זה מובא בספר אסיפת זקנים,

בשם האוצר חיים,

שבדרך הטבע נשמתו של רבי עקיבא כבר הייתה צריכה להסתלק מעוצם נוראות האיסורים שקיבל על עצמו לסבול,

ולא הייתה יכולה להישאר רגע אחד בגוף,

אלא כיוון שרבי עקיבא העריך בקבלת עול מלכות שמיים,

ורצה כמה שיותר לסבול בעבור הבורא,

נעשה נס,

והמשיכו חייו של רבי עקיבא למעלה מן הטבע,

ולא יצא נשמתו,

וזהו היה רצונו של רבי עקיבא.

וכשראו זאת תלמידיו, אמרו, רבנו, עד כאן?

כלומר,

תקצר בקריאת שמע ותפטור את עצמך מהאיסורים מהר.

מה אתה מאריך בקריאת שמע?

וענה להם רבי עקיבא, אדר הבא,

כל ימיי הייתי מצטער אני ומחכה לכך,

ולכן עכשיו דווקא זה הזמן המתאים ביותר להאריך.

ועל זה יצאה בת קול ואמרה, אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד,

דהיינו שהארכת במילה אחד

ולא מקודם.

ובזה נוסיף את חידושו המופלא

של המקובל האלוקי, הרב הקדוש רבי שמשון מאוסטרופולי,

זכותו תגן עלינו, אמן,

שמובא בכוונות האריז על שמשה רבנו, עליו השלום, הרג את המצרי בשם הקדוש

תכה שמסוגל להציל מאויבים.

תזכרו אם תראו את בילי.

תכה.

שם קדוש, מכוונים בו, אתה הורג את בילי הדבילי.

ולכן אמר,

רשע, למה תכה רעיך?

הוא ידע את השם הזה גם,

ואמר לו, רשע, למה תכה רעיך?

וענה לו, הלהורגני אתה אומר,

אתה רוצה להשתמש בשם הקדוש עליי,

כמו שהרגת את המצרי באותה שם קדוש?

אה?

הלהורגני אתה אומר, כאשר הרגת את המצרי?

ויאמר משה, מה כתוב שם?

אכן נודע הדבר. איזה דבר?

לא דבר הריגתו, זה שולי.

אלא השם הזה שהורג. וואי וואי וואי, חביבי, זה רק ליודעי שמו יתברך.

זה רק ליודעי שמו יתברך, זה לא לכל אחד.

וככה השם הקדוש,

זה כמו שם מ״ב,

שידעו אותו,

וכו׳ או שאר שמו.

והנה במילים של ואהבת את השם אלוקיך יש בסופי תיבות את השם הקדוש תכה.

וכשראו התלמידים שרבי עקיבא היה מעריך באחד ומגדיל את איסוריו,

כאשר יכול היה להמשיך ולומר ואהבת את השם אלוקיך, ששם רמוז השם תכה,

ועל ידי כן יוכל להכניע את אויביו הרשעים,

וברגע אחד כולם יהיו בטלים ומבוטלים,

אמרו לו רבנו עד כאן,

מדוע אתה מאריך באחד של הפסוק הראשון,

ואתה לא ממשיך לכוון בשם הקדוש

שיוצא ממנו השם תכה,

שבהמשך של פרשת ואהבת את השם אלוקיך.

ועל כך ענה להם כל ימי הייתי מצטער.

ולכן, כי רצוני למסור את נפשי למען קדושת שמו יתברך.

ועל זה יצא בת קול ואמרה רבי עקיבא אשריך,

שיצאה נשמתך באחד, ואתה לא משתמש בשמות הקודש כדי להמשיך להינצל.

ועל פי זה נבין

את דברי הגמרא התמוהה ביותר במסורת פסחים, דף קי ד, עמוד א',

שכאשר רבי עקיבא היה חבוש בבית האסורים, הגיע רבי שמעון בר יוחאי ואמר לו רבי למדני תורה.

אמר לו רבי עקיבא איני מלמדך.

אמר לו רבי שמעון, אם אין אתה מלמדני אני אומר ליוחאי אבא ומוסרך למלכות.

תקשיבו, חידוש עצום.

וצריך כאן ביאור בכמה עניינים במדרש,

בפרשת אחרמות,

אות כא' מובא שרבי שמעון

כבר למד אצל רבי עקיבא בבני ברק 13 שנים.

ואם כן, מה יש לך ללמוד עכשיו

בבית האסורים?

כאשר יש בזה סכנה, שעל הסכנה הזאת רבי עקיבא נתפס על זה שהוא לימד תורה והכול,

כמו עם המעשה עם פפוס בן יהודה.

ומדוע אתה אומר, ומדוע רבי עקיבא אומר לו איני מלמדך?

הרי כבר עברת על גזירת המלכות וכבר לימדת ברבים.

אז עוד עבירה אחת תעבור מה קרה?

ועוד תמוה כיצד ייתכן שרבי שמעון בר יוחאי בתור תלמיד של רבי עקיבא 13 שנה

יאמר לרבו בלשון כזאת, אם אינך מלמדני תורה אני אומר ליוחאי אבא ומוסר למלכות.

מה אתה מלשין?

מה אתה מויסר?

ובאמת יש להבין מה בכלל שייך למסור למלכות אם הוא כבר לקוד בתוך החבוש בתוך בית האסורים של המלכות.

הרי מה שייך יותר מזה אם כבר גזירתו ניתנה להריגה.

הוא ביהר

על לחם שלמה בדרשותיו,

שרבי עקיבא היה כבר בהכנות

מעולות

למסירת נפשו על קידוש השם והיה שרוי בדבקות נוראה ביותר, קינן.

ומה שרשב״י בא ללמוד אצלו הייתה כוונתו לתורת הנסתר,

שרבי עקיבא זכה להשיג בזה יותר ממשה רבנו עליו השלום.

וזה מה שאמר משה רבנו לקדוש ברוך הוא אם יש לך כרבי עקיבא בן יוסף למה אתה רוצה לתת את התורה על ידי?

תן את התורה על ידי.

אמר לו הקדוש ברוך הוא שתוק

כך עלה במחשבתי

ובעניין הזה מובאים דברים נוראים

במדרש רבה

על הפסוק ולא קם נביא עוד בישראל כמשה

דרשו כי נביא כמו משה רבנו עליו השלום לא קם

אבל בחכמים כן קם כמשה

ומנעו מי זה? רבי עקיבא

והיינו שנתעלה רבי עקיבא בשמונה עשרה מעלות

של חכמה יותר ממשה רבנו

ובמדרש מובא

מדרש רבה

שדברים שלא נגלו למשה רבנו עליו השלום נגלו לרבי עקיבא

ומביא רבי שמואל ויטל

שבזה היה רבי עקיבא גדול ממשה רבנו

שהשיג

שער החמישים בחכמה

מה שלא השיג משה רבנו

שנאמר ותחסרהו מעט מאלוקים

ובליקוטי תורה להאריז על

פרשת עת חנן מובא שבשעת מתן תורה זכה משה רבנו עליו השלום לשער החמישים

אלא שאחר כך

בחטא העגל נחסר לו

וזוהי כוונת הגמרא במסכת ראש השנה דף כא עמוד ב'

חמישים שערי בינה נבראו בעולם וכולם ניתנו למשה חסר אחד

שנאמר ותחסרהו מעט מאלוקים

שעל פי דברי האריזה על היה זה לאחר מתן תורה

שהפסיד שער אחד

ואחידה בספרו דבש לפי כתב

במערכת ג' או טו בשם הלב אריה שזה מרומז בלשון המדרש

וכל יקר רעתה עינו הכוונה על רבי עקיבא זה רבי עקיבא

שכל בגימטריה זה נ'

שזוהי הבחינה של היקרות

שזכה להם רבי עקיבא והוא שער הנון.

ומעתה יובן

מה שאמר רשבי הקדוש לרבי עקיבא

ובא ללמוד אצלו שהיה גדול ביותר בתורת הנסתר כמובן בגמרא בחגיגה דף יד עמוד ב'

שרבי עקיבא היה מאלו שנכנסו לפרדס ומפרש רשי

שעלה לרקיע על ידי שם

הוא מובא בשערי קדושה רבי חיים ויטל

שזהו סוד שימוש בפרקי ההיכלות

שהשתמש בו רבי עקיבא

שהיו אופנים ידועים להם לפתוח שערי שמים ולעלות מעלה

וכן מובא בכתבי האריזל

שרבי עקיבא השתמש בשמות הנוראים לצורך זכירה

ופתיחת הלב

וכמו שרבו רבי אליעזר מעיד עליו שהיה ליבו פתוח כאולם

וכך מבאר האוהב ישראל מאפתא

מה שאמר רבי שמעון בגמרא בגיטין

ס״ז עמוד א',

אמרנו יש למעלה מאלף מימרות

בגמרא של רשבי הקדוש

למעלה אם תשמעו את השיעור הקודם

למעלה מאלף מימרות של רשבי

שני מימרות שמה הבאנו אותן שהן מיוחדות

ובגמרא בגיטין ס״ז עמוד א', מה שאמר רשבי,

שנו מידותיי שמידותיי מתרומות מידותיו של רבי עקיבא

דהיינו שתרומה היא אחד מחמישים

ובזרע מז

שכל תורת רשבי מהיכן היא משער החמישים מתורתו של רבי עקיבא

דהיינו כל הסודות שרבי שמעון בר יוחאי זכה והוריד לעולם הזה

הכל משער החמישים של רבי עקיבא שזכה

הוא מובא באריזל בשער מאמרי רשבי

שחלק הגלוי של תורת הנסתר נמסר דווקא לרבי שמעון בר יוחאי

כמובא בזוהר הקדוש פרשת משפטים שהוא ידע להלביש את החוכמה

באופן כזה שמי שלא ראוי לא יבין

לכן הדברים הם סתומים למי שהוא לא ראוי להבין אותם

והם מבוערים בהר היטב למי שראוי

אבל רבי עקיבא רבו של רבי שמעון בר יוחאי היה גדול יותר ממנו בנסתר

ולכן הוא בא ללמוד

ומכל זה מובן העניין דווקא למה הוא בא ללמוד רבי שמעון בר יוחאי בבית העשורים

בזמן שעל זה הוא נידון

בזמן שעל זה הוא חבוש והכול כדי להשיג ממנו את מה?

את השער הנון

כי מזה הוא צריך להוציא את תורתו רבי שיום בר יוחאי

וחבל לפספס את זה

ואם אני אפספס את ההזדמנות הזו עכשיו מאיפה אני אשיג אותה?

אז מה אני אוציא לעולם?

ודברי רבי שיום בר יוחאי לרבי עקיבא בהמשך יובנו בשני דרכים

האחת על פי הלחם שלמה שביער

את דברי רבי עקיבא לרשבי שאמר לו

איני מלמדך לא מלמד אותך

שהיה זה מחמת נוראות דבקותו בבורא יתברך

הוא היה בזמן הייחודים עכשיו

ולפי זה יש לומר כי רבי שמעון בר יוחאי אמר בדבריו אני אמסור אותך למלכות

דהיינו הוא ביקש לעשות כעין בדיחותא כלפיו

כאילו אני אמסור אותך למלך

וכמו אדם קורץ עין ואומר לחבר שלו איזה משהו

שעל ידי זה הוא יבוא לידי גיחוך ושחוק

ומתוך כך תיחלש דבקותו

וכלות נפשו ואז יוכל לרדת מדרגתו הגבוהה רבי עקיבא וללמדו

כרגע אתה עכשיו בדרגה גבוהה איך תרד מהמדרגה אני מוסיף אותך למלכות

תכף נראה לאיזה מלכות

ובאופן נוסף מובא במדבר יהודה ספר מדבר יהודה

שכיוון שכל ימיו יצטער רבי עקיבא לקיים את הבכל נפשך ועכשיו אם לא ילמדהו ימסרו למלכות

הכוונה שיספר למלכות שרבי עקיבא חזר בו מללמד תורה

שעל זה נתפס על ידי המלכות

שהרי ברש בי ללמוד ולא רצה ללמדו

ועל ידי זה יגרום שישחררו את רבי עקיבא

מבית האסורים

אבל רבי עקיבא לא הסכים לוותר על מה שציפה לו כל ימיו וזה לדבוק בקדוש ברוך הוא בכל לבביך ובכל נפשך ובכל מאודיך

והרי לנו מכל הנעל שלמרות שרבי עקיבא היה יכול למנוע לגמרי את מיתתו

על ידי אזכרת השם הקדוש

ועל ידי שהוא היה מסכים ללמד אותו וכו׳

אם כן היה יכול למנוע את ייסוריו אם לא היה מסכים להם

ובפרט שבדרך הטבע של מסירות נפש לא חשים כלל בייסורים

ורבי עקיבא בדווקא פעל בנס

שיהיו לו ייסורים וירגיש בהם

כמובן בגיליוני השס

ועוד שהוא העריך במילה אחת

ולא רצה לכוון בשם

כדי שמה?

שלא ייחלו האויבים ממנו

והוא יוכל למות על קדוש השם

והמשיך בייסורים עד שזכה וסיים לקבל עול מלכות שמים

כי בדרך הטבע כבר היה צריך להסתלק מקודם

כי היה לו עניין מיוחד למסור את נפשו באופן כזה מה שלא מצינו

אצל אף אחד ממוסרי הנפש האחרים בעם ישראל

וכדי לבוא בסוד השם להבין את העניין הנשגב

נקדים את קושיית הרב הקדוש מרמינוב

על דברי רבי עקיבא מהו כל ימי הייתי מצטער אם מתי יבוא לידי ואקיימנו

שהרי כל אדם מישראל צריך לעשות את כל התצדקה שבעולם לחיות על קידוש השם

ורק כאשר מגלגלים עליו מן השמיים ניסיון של מסירות נפש

אזי הוא צריך

הוא מחויב לקבל על עצמו עול מלכות שמיים בשלמות ולקדש את השם בשמחה

אבל מכל מקום אין שום עניין שיבוא מצב כזה לידו

מי התיר לך להגיע למצב כזה

ובוודאי שלא להביא את עצמו למצב כזה

ואם כן איך אומר רבי עקיבא שכל ימיו יצטער וישתוקק להגיע לבחינה הזאת

ומיישב הרב הקדוש מרמינוב

כל העניינים במהלך פלאי פלאות

שהם שורש נשמת רבי עקיבא שהיה טמון בתחילה

בתוך קליפות הגויים

כמובן בפירוש רב ניסים גאון על הגמרא בברכות דף כז עמוד ב'

וכן ברמב״ם בהקדמתו למשנה תורה

שרבי עקיבא היה בכלל בין גרים

ובאריז על מובש הוא היה אחוז בגלגול הקודם כפי שכותב הרמ״ם מפנו

לפני שכם בן חמור

הוא היה אחוז בשורש נשמתו של

זמרי בן סלו וקודם לכן

בשורש נשמתו של שכם בן חמור

ובמגלה עמוקות כתב שנשמת רבי עקיבא הייתה תמונה בין המצרים במצרים שתחת פרעה

שנאמר עליהם בשר חמורים בשריו

ולכן זה היה המימרה שלו מי ייתן תלמיד חכם

ונשכנו כחמור

וזו הדוגמה שהיא נתנה לו שהיא הביאה חמור ושמה על גביו וכו' וכו'

כדי להורות לו

וכן

יש מן המפרשים שאומרים שהיה טמון בכלל בסיסרא

שר הצבא

וזהו הסוד שנאמר במצרים וכן בסיסרא לא נשאר בהם עד אחד

שלא נשאר טמון אצלם אותו אחד שיכוון באחד

וזהו רבי עקיבא שנאמר עליו אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד

ובערי זל מובא שבאותם מ״ט ימי הספירה מיציאת מצרים ועד שבועות

נזדככה נשמת רבי עקיבא שהייתה מקודם בבין המצרים

עד שבשבועות נתגלתה

מדרגת רבי עקיבא ולכן בימים הללו שבין פסח לעצרת

נתבררו גם כן ענייני תלמידי רבי עקיבא

ונצרף לדברים הללו פשט נפלא שאמר הרב הקדוש רב מורדכה מזביל

והרב הקדוש הרב לופיאן

בביאור הגמרא בתענית דף כפי עמוד ב'

שפעם לא ירדו גשמים

ירד רבי אליעזר לפני התיבה ולא נענה

אך כאשר רבי עקיבא ירד לפני התיבה מיד נענה

וריננו חכמים

על רבי אליעזר אמרו כנראה רבי אליעזר קצת איך אומרים

חס שלום

נחסר במשהו?

מדקדקים איתו יותר?

ויצאה בת קול באותו זמן ואמרה לא מפני שזה גדול מזה

אלא מפני שזה מעביר על מידותיו

וזה אינו מעביר על מידותיו

ומקשים על כך וכי אפשר לומר על התנא הקדוש רבי אליעזר שהיה לו איזה חוסר של עניין בהעברה על המידות?

אלא הביאור הוא שרבי אליעזר בעבודת הקודש שלו היה קל יותר

ולא היה צריך לשבר את טבעו הוא לא היה צריך יותר להתאמץ

משום שמדורי דורות היו אבותיו כבר קדושים וטהורים

מה שאין כן רבי עקיבא שהיה בן גרים

הגיע ניצוץ נשמתו מכל הקליפות וואי וואי

אז שם צריך לברר ולטחון ולעמול ולעבור על מידותיו וטבעיו

שניתנו לו מקדמת דנא

רק בגיל 40 הוא הגיע למצב שהוא יכול להתחיל ללמוד

תורה

כי אז הוא זכה בעצם לברר את כל הקליפות

וכיוון שהוא זכה אז כשהוא ירד לתיבה פששט

מיד זה העיר לו ונשמעה תפילתו

ומעתה יובן מהו הצער שהיה רבי עקיבא מצטער כל ימיו

לפי פירושו של הרב הקדוש מרמינוב

שכיוון שרבי עקיבא ידע כי אינו כמו כל יהודי פשוט שמיוחס לאבותיו הקדושים

וקיבל איזה ירושה מהם של כוח טבע של מסירות הנפש לעקד על גבי המזבח

אם כן כאשר יהודי פשוט קורא קריאת שמע ומכוון במחשבתו

שהוא מוסר את נפשו להשם יתברך אז הוא יודע בוודאות שאם באמת יבוא לידו ניסיון כזה בפועל

בוודא הוא ימסור את נפשו ויקדש ויקיים בקדושה ובשלמות ונקדשתי בתוך בני ישראל כמו שעשו אבות אבותיו

אבל אצל רבי עקיבא לא היה את זה

ולכן הוא היה מצטער והיה אומר מתי אבוא לידי ואקיימנו

דהיינו מניין לי שאני אקיים את זה באמת

הרי אין לי שום ייחוס מאבותיי הקדושים שקיימו את הדבר הזה ונקדשתי בתוך בני ישראל

אז אולי אני אגיע בפועל ולא אני לא אצליח לעמוד בדבר

הזה, אולי אני לא אצליח לקיים את הדבר הזה

ולכן אומר הרב הצדיק מקומארנה

שכל פעם שהיה רבי עקיבא קורא קריאת שמעה

היה מצייר בהמחשות נוראות איך יעשה זאת בפועל

ולפי זה ניתן לפרש את מה שהיה מונח בדברי רבי עקיבא שאמר כל ימיי הייתי מצטער

על ידי שהתרגלתי במחשבותיי להמחיש את הצעה

וזהו הביאור שרבי עקיבא היה מעריך באחד

פירוש שאם לא היה עומד בניסיון חס ושלום

היה מבטל את כל הקריאת שמע של כל ימיו שהוא הכין את עצמו

ועכשיו שעמד בזה אזי נעשה אחד ארוך

מתחילת מחשבתו עד התיקון שמחבר את כל הקריאת שמע של כל ימיו

וחייו שראוי לקיימן

ומעתה רבותיי

נבין דבר מתוך דבר

דבריו המופלאים שמובאים בספר הקדוש

שעשרה הרוגי מלכות הם עונש על חטא מכירת יוסף שעברו השבטים

על הפסוק וגונב איש ומחרו ונמצא בידו מות יומת

ורבנו בכי אומר

שביקשו האחים אמנם מחילה אבל כיוון שהוא לא פירש בפיו שמוחה להם אלא רק בלבו לא היה להם תיקון ראוי

וכתב הריקנטי

מדוע נעשו עשרה הרוגי מלכות על חטא שלא עשו

אומר הארי זל

בספר הליקוטים פרשת וישב פרק ל״ז

שעשרת הרוגי מלכות היו גלגול נשמות של עשרת השבטים

שמכרו את יוסף

והרי קנאתי שם חישב חשבון נפלא ששמותיהם של עשרה הרוגי מלכות יוצאים בגימטריה

כנגד שמות השבטים והוא הפלא ופלא

ומקשה רב שמשון מאוסטרופולי

הלא הרי עשרה הרוגי מלכות

היו בעוד שמכירת יוסף

נעשתה היו רק תשעה

כי יוסף עצמו לא נחשב ובנימין היה קטן ולא ידע את המעשה

וכן ראובן לא היה בשעת מעשה כי שימש את אביו באותו יום מצוות כיבוד אביהם

אם כן היו תשעה אז למה עשרה?

אנחנו יודעים שצירפו עמם את השכינה אבל מאיפה עשרה?

למה עשרה הרוגי מלכות?

אומר הרב הקדוש רבי שמשון מאוסטרופולי זכותו תגן עלינו אמן

תירוץ נורא נורא עוד רבותיי

כיוון שמובא עפיר כדי רבי אליעזר פרק ל״ח ובזוהר הקדוש פרשת וישב קפג עמוד ב׳

שהשבטים צירפו עמם את השכינה הקדושה

על ידי שנסתלקה מיעקב אביהם כדי שלא ידע על המכירה

ונמצא שגם לשכינה יש חלק פה במכירת יוסף

ולכן היה צריך אחד שהוא כנגד השכינה הקדושה

ומי זה שראוי להיות כנגד השכינה הקדושה?

רבי עקיבא

שהוא מייחד ייחודים כאחד

הוא מביא הרב הקדוש

רבי שמשון שני טעמים לזה האחד

למה הוא זכה לזה?

כי בן גרים

הוא אחוז במידה העשירית היא מידת מלכות

ורבי עקיבא היה בן גרים

ובפרדס יוסף הביא כי כוונתו היה כיוון שגר בא ועוזב את כל העולם שלו

הוא בא להסתופף תחת כנפי השכינה למי מייחסים אותו?

לבורא עולם

שאנחנו מלאים את הגרים

ויקרא שמו בישראל

פלוני בן אברהם אבינו ואברהם אבינו מיוחס לשכינה הקדושה

אנחנו לא מייחסים אותו לאבא שלו,

לאימא שלו, למשפחה שלו, הוא לא מיוחס להם

יש לו פה משפחה חדשה, משפחת אברהם אבינו

ואברהם זה בורא עולם

זה השכינה הקדושה

והדבר השני אומר הרב הקדוש רב שמשון

היתה בגמרא בפסחים כב עמוד ב שמעון או נחמיה המסוניא דורש כל עת דין שבתורה

וכיוון שהגיע לעת השם אלוקיך תירא נעצר, לא ידע מה לפרש

עד שבא רבי עקיבא ודרש את השם אלוקיך תירא לרבות תלמידי חכמים

איי איי איי

כיוון שרבי עקיבא השווה בזה את כבוד תלמידי חכמים לכבוד המקום ברוך הוא

על כן הוא היה התמורה לשכינה הקדושה

אתה תהיה העשירי שמצטרף להיות מתוקן

כנגד השכינה הקדושה

אתה השווה את המדקדקים על ידך

אתה ענית את התשובה הזאת?

מדקדקים איתך? יפה מאוד

גדר נאה דורש נאה מקיים

ובזה מוסיף לפרש את הפסוק בסוף פרשת וחוקותי וכל מאסר בקר וצאן

כל אשר יעבור תחת השבת העשירי יהיה קודש להשם

וכל מאסר ראשי תיבות וידעו כולם למה מת עקיבא שהיה רועה

איזה רועה? של בקר וצאן

כמובן בגמר בכתובות סב עמוד ב

שרבי עקיבא היה בצעירותו רועה צאן ובקר

של מישל כלבא סבוע

כל אשר יעבור תחת השבת שכל אחד מעשרה הרוגי מלכות

שעבר מן העולם ומת

למה זה? בגלל היותו תחת אחד השבטים

שעשו מעשה בעצם מכירת יוסף אבל העשירי שזה רבי עקיבא יהיה קודש להשם

הוא התמורה כנגד השכינה הקדושה

ובספר שפתי צדיקים הובאה ראשי תיבות באופן שונה וכל מאסר וזה כפרה לשכינה מיתת עקיבא שהיה רועה בקר וצאן

וזהו מה שאומרת בת קול אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד דהיינו כביכול עבור האחד יחיד ומיוחד שזה קודש הבריחו

ובגמרא היית רבותיי

אנחנו לא מתייאשים

ובגמרא היית

מנחות כט עמוד ב'

כאשר עלה משה רבנו עליו השלום למרום מצאו לקדוש ברוך הוא יושב וקושר כתרים לאותיות של הספר תורה

ושאל את הקדוש ברוך הוא מדוע אתה לא משאיר את האותיות בלי תגים

וענה הוא כי יש אדם אחד שעתיד להיות בסוף כמה דורות

ועקיבא בן יוסף שמו

שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ

טילי טילים של הלכות

וטמע משה רבנו ריבונו של עולם אם כן מדוע אינך

נותן את התורה על ידו

ולבסוף אמר משה רבנו עליו השלום לקדוש ברוך הוא

הראתני את תורתו הראיני את שכרו

הראת לי את התורה שהוא עתיד לחדש תראה לי את השכר שלו

הראה לו הקדוש ברוך הוא איך שוקלים את בשרו במקולין

אמר משה לפניו זו תורה וזו שכרה זה פירוש שני

האחד המלאכים אמרו והאחד

בזמן המעשה והאחד משה רבנו

אמר לו הקדוש ברוך הוא שתוק שכך עלה במחשבה לפניי

הוא מקשה על כך באר שלמה

מדוע רבנו משה

לא תמה ושאל על כל שאר התשעה הרוגי מלכות

מה אם שאר התשעה הרוגי מלכות

למה עליהם אתה לא שואל זו תורה וזו שכרה

שהרי כולם היו גדולים בתורה וכולם מתו במיתות משונות

אלא מבואר בספר עמודי השבעה

ובילקוט יהושע

בשם המקובלים ששורש נשמות עם ישראל אחוזים באותיות התורה

ישראל ראשי תיבות

יש שישים ריבו אותיות לתורה

ושורש נשמות הגרים איפה?

אחוז בתגין שעל גבי האותיות

ולכן תורתו של רבי עקיבא שהיה בן גרים

הייתה דווקא על כל קוץ וקוץ ועליהם הוא דרש תלי תלים של הנחות

ולפי זה מובא מה הייתה טענת משה רבנו עליו השלום

שהרי תורת רבי עקיבא הייתה שייכת לתגים של נשמות הגרים ואם כן זו שכרה?

איך ייתכן שרבי עקיבא קשור לחטא של יוסף והרי הוא לא מצאצאי השבטים

כמו כלל ישראל

ועל כן אמר משה מדוע?

ועל כן סליחה מובן למה משה רק הקשה על רבי עקיבא?

ולא יקשה על שאר הצדיקים

כי שאר הצדיקים קשורים בנשמות הם לא גרים

אבל רבי עקיבא הוא גר ממילא הוא לא קשור לשבטים

ועל זה עונה לו הקדוש ברוך הוא שתוק

כך עלה במחשבה שלפניי פירוש שאי אפשר לדבר לדבר בזה

אבל יש בזה עניין שכיוון שגרמו שהקדוש ברוך הוא שותף במחשבה בעניין המכירה

וזה צורך בבחינה של תמורה

לכך עלה רבי עקיבא לדרגה להיות תמורה לפני השכינה

אז אף על פי שהוא לא בן גרים הוא שייך

בכלל השבטים

ובשלה הקדוש ביאר שרומז שקודם הבריאה עלה במחשבה לברוא העולם במידת הדין

וראה הקדוש ברוך הוא שאין העולם מתקיים במידת הדין

עמד ושיתף עימה את מידת הרחמים ורבי עקיבא הצדיק

אפשר היה לנהוג עמו במידת הדין ולדקדק עמו

כמו שעלה קודם במחשבה לפניי

ובתורת שלום הוסיף שלמעשה גרים אינם יכולים להגיע לדרגה נוראה

שכזו כפי שזכה רבי עקיבא לא כל הגרים

יכולים להגיע לדרגה של רבי עקיבא

אבל בגלל שכל ימיו של רבי עקיבא היה מצטער

והשתוקק לקיים את המסירות נפש קרוי בפועל ולא רק במחשבה לכן אמר הקדוש ברוך הוא כך עלה במחשבה שלפניי

שבאותן מחשבות שחשב רבי עקיבא כל ימיו

הוא עלה לדרגה הזאת שלפניי שהוא מקביל לשכינה הקדושה

ובזה נוסיף

על מה שמובא בגמרא באבמות דף טז עמוד א'

שיונתן בן הרקינס אמר לרבי עקיבא אתה הוא רבי עקיבא ששמו הולך מסוף העולם ועד סופו

אשריך שזכית לשם ועדיין לא הגעת לרועה בקר

אמר לו רבי עקיבא אפילו לרועה צאן

והיינו פשוט שיונתן מן הרקינס לא בא לפגוע ברבי עקיבא חס ושלום

אלא אמר לו אשריך שזכית לשם

ואם אינו ראוי מה שייך אשריך

ויש שביארו

על פי מה דאיתא

ביומה כ' עמוד א'

שבשעת יציאת נשמה קולה היה הולך מסוף העולם

ועד סופו ובאו רבנן

רחמים וביטלוה

כי סתם מיתה היא בעטיו של נחש

וזה גנאי לנשמה

ולפי זה במיתה שהיא על קידוש השם

נעשה אז בבחינה של

להשתאווה בגופה דמלכה ובזה לא בתלואה

ואכן כל הנשמה של האדם שיוצאת

הולך מסוף העולם ועד סופו

ולפי זה יש לפרש שאמר לרבי עקיבא שכיוון שפטירתו הייתה על קידוש השם

על כן קולו היה הולך מסוף העולם ועד סופו

וזהו אשריך ששמך הולך הכוונה קולך נשמתך הולכת מקצה העולם ועד קצהו

ופירוש שם השם שמחובר בך ועדיין לא הגעת לרועה בקר

שזהו הפסוק המרמז על דרגת רבי עקיבא שהוא תמורת השכינה

וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבור תחת השוות העשירי הקודש להשם

ומה השיבו רבי עקיבא?

שאפילו לדרגה להיות תמורת השבטים שהיו רועי צאן

גם כן הוא לא היה ראוי

ומה שזכה לבסוף להגיע לדרגה כנגד מלכות כנגד השכינה הקדושה זה רק בגלל שהוא היה כל ימיו מצטער

ועתה נחזור רבותיי להתחלה לביאור שהבאנו בראש על המאמר של

קטיע בר שלום

על פי הסברה וההסבר של הרב הקדוש מרמינוב, זכותו תגן עלינו אמן. אמן, אמן.

שאותה בחינה שהייתה לרבי עקיבא שכל ימיו נצטער האם יזכה לעמוד בניסיון בפועל,

ומחשבה זו העלתה לו כל ימי חייו,

כך קטיע בר שלום שזכה להתגייר בשעתו האחרונה,

עלתה לו אז חשש בלבו שכאשר יצטרך עוד מעט למסור את הנפש מי יודע אם הוא יעשה זאת בשלמות ובשמחה

אולי בגלל שאין לו שורשים של האבות הקדושים הוא ייפול בניסיון ויערער אחר מידותיו של הבורא יתברך שמו,

ולא ימסור את נפשו חס שלום לקידוש השם.

ולכן עלה בדעתו שהתקשר עם צדיק בבחינה שלא כבן גרים,

שיש לו את אותו ניסיון כמוהו,

ועל ידי הצדיק הזה שהוא מתקשר אליו, דהיינו שהוא מוריש לו את כל נכסיו והכול, ורבי עקיבא הוא כמותו בן גרים,

ועכשיו הוא גם עושה עצמו כבן גרים והוא מתקשר איתו,

יוכל לקבל את הכוח שיש לרבי עקיבא למסור נפש קרוי.

ולכן, תכף ומייד אמר,

כל נכסי יהיו לרבי עקיבא וחבריו.

ורבי עקיבא שהיה בבני ברק,

שהייתה במרחק גדול מאוד מרומי,

ששם התרחש המעשה עם קטיע בר שלום,

וכל זה בקדושתו וברוח הקודש שלו, מייד הוא הרגיש

את דבריו של קטיע בר שלום שרוצה לצרף את עצמו.

ותוך כדי השיעור אמר רבי עקיבא לתלמידיו,

שעסקו בו כדי לדרוש מחצה לאהרון ומחצה לבניו,

שבזה שאמר שהוא מחצה הוא קיבל התקשרות

עם אותה נשמה של קטיע בר שלום אליו.

שהרי קטיע צריך דווקא את ההתקשרות דומה אליו שהוא בן גרים,

כדי לקבל את אותה זכות

שבאמת הוא ימסור את הנפש ולא יקפור חס ושלום ברגע האחרון.

ובזכות אותה התקשרות של אותו רגע פעל רבי עקיבא

שקטיע בר שלום יזכה לקנות את עולמו בשעה אחת ולקיים

את מסירות הנפש בשלמות הראויה.

ועתה לסיום,

בוא ונראה את נפלאות תורתנו הקדושה,

שהנה הפסוק רומז על רבי עקיבא וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבור את הרדשה ותעשיר יהיה קודש להשם.

והוא בסוף פרשת בחוקותיי,

החותמת את ספר ויקרא,

ופרשה זאת דווקא נקראת מתי?

בשבוע שחל בה ל״ג בעומר.

ובסוף חומש ויקרא נעוץ אף תחילתו.

וכפי שמובא בספר הקדוש

שער יששכר על המועדים.

לרב הקדוש ממונקתש.

זכותו תגן עלינו אמן בשם הרמה מפנו.

שבמילה הראשונה של ספר ויקרא ישנו רמז סוד שורש לנשמת רבי עקיבא.

שהמילה ויקרא היא ויקר וא' זעירה.

שא' זעירה בגימטריה רבי עקיבא והאותיות ויקר רומזין למדרגתו.

כפי שמובא במדרש.

וכל יקר רעתה אינו זה רבי עקיבא.

וכן איתה בגמרא בסנהדרין ל״ח עמוד ב׳

שכאשר ראה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון את רבי עקיבא קרא עליו את הפסוק בתהילים קלט י״ז ולי מי יקרו רעך.

ופלא הדבר שהמדרש אומר על הפסוק ויקרא אל משה הדאו דכתיב שמה ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד.

מה זה קשור?

על הפסוק ויקרא את אומר שמע ישראל.

ומובא באים ראמת.

על דברי הגמרא שבשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמעיה.

ורבי עקיבא מקבל על עצמו ללכות שמיים שכוונת קריאת האמיתית

של קריאת שמע היא לדעת ולהשיג שגם אלוקנו שזה מידת הדין.

הכל אחד עם שם הוויה שהוא במידת הרחמים.

הכל מתייחד יחד.

ומתחילת הבריאה לא היה שום אדם שהשיג את ההשגה הזו בשלמות רק רבי עקיבא.

שגם מה שנראה הנהגת דין הוא מידת הרחמים וחסד.

ודווקא רבי עקיבא שזכה לדרגה הכי גבוהה

של שער החמישים של החוכמה,

וכל ימיו היה מצטער בזה להשיג בהמחשה ובהירות הכי גבוהה,

שגם שסורקים את בשרו במסרקות של ברזל,

בייסורים הכי קשים זה חסדים עצומים של הבורא יתברך,

שעל ידי זה נעשים תיקונים נוראים וזה שייך למדרגות נוראות.

לכך היה רבי עקיבא יכול לצחוק ולשמוח.

וזהו הפירוש שהגיע הזמן קריאת שמע, היה אז נעשה הזמן

קריאת שמע כראשון בעולם שרק אז בפעם הראשונה נעשתה קבלת עול מלכות שמיים

כדבע על ידי רבי עקיבא באופן הכי מושלם.

וזהו שאומר השער יששכר על פי הפשט,

שיצאה בת קול ואמרה אשריך רבי עקיבא,

שיצאה נשמתך באחד באופן שהייחוד הוא אחד, הוא מושלם

הכי בעולם.

וכשם שבתחילת ספר ויקרא רמוז

שורש רבי עקיבא ועיקר א', כמו שאמרנו,

כך בסוף הספר ויקרא במילים האחרונות של פרשת בחוקותיי,

שנקראת

בתקופת ל״ג בעומר,

רמוז שזכה רבי עקיבא שיצאה נשמתו באחד,

כי הוא הראוי להיות תמורה לשכינה הקדושה שהיא אחד,

יחיד ומיוחד.

ברוכים דהיו להשם.