יש בטחון ויש בטחון - ד | הרב אמנון יצחק

הרב: נציב יום; שרון בן ברכה - זיווג הגון מקפ"ז (קהילות פז) במהרה בזכות נציב יום, שתהא אשה עם יראת שמים, צדיקה וצנועה ואוהבת חסד.

קהל: אמן.

ידיעת דרכי ה' – שלא להפריע למנוחת הנפש;

הרב: שיעור רביעי 'יש בטחון ויש בטחון', התחלנו אתמול את הכותרות של השיעור להיום שידיעת דרכי ה' נחוצה כדי למנוע את הבוטח מקושיות על השגחת ה' שעלולות להפריע את בטחונו ומנוחת נפשו, אז יש דרכי ה' שמבוארים בתנ"ך ובדברי חכמים שצריכים להכירם ולדעת כיצד הם פועלים עלינו ואז לא יהיו לנו קושיות. 

א. ה' מנהיג עולמו בחסד!

אז דבר ראשון ממה שהזכרנו אתמול זה שה' מנהיג את עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים; הקב"ה מנהיג את עולמו על פי שלוש עשרה מידות של רחמים, נמצא שכל הנהגתו עם עם ישראל בכלל ועם כל אחד בפרט זה רק להיטיב כדי שנזכה לחיי העולם הבא ולהנות מזיו השכינה שזהו התענוג הנפלא, הבלתי משוער! (השיעור של אתמול 19-05-2019 בראשון לציון 'אפשר שיהיה שלום בתנאי...' - יועיל להבין זאת יותר!).

והנה הקב"ה אוהב את עמו ישראל, מתוך אהבה זאת הוא מתחסד עמנו כמו שאמר ירמיה הנביא: "וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד" ('ירמיה' לא ב) רק לפעמים מידת האהבה דורשת: שימנע ה' את הטובות מאתנו, ככתוב: "כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱ-לֹקֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ" ('דברים' ח ה) אז אם נדע שזה דרך ה' שדרכו להיטיב והוא מתחסד אתנו על פי שלוש עשרה מידות של רחמים, אבל פעמים מידת האהבה דורשת: שהוא יְיַסֵּר אותנו לטובתנו, אז לא יהיה לנו קושיות, כי אם אנחנו יודעים זאת אז אין קושיות. 

ב. הקב"ה משגיח ומפרנס.

דבר שני, אנחנו צריכים לדעת: שהקב"ה משגיח עלינו והוא זן ומפרנס אותנו ומשגיח עלינו בפרט, ככתוב בתהילים: "נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" (תהלים קלו כה) כתוב (שמואל א ב ז): "ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם" בדברי הימים כתוב: "וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל" (דברי הימים א כט יב) במשלי כתוב: "לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה' עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ" (משלי כא א) בבראשית כתוב שיעקב אבינו אמר: "הָאֱ-לֹקִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (בראשית מח טו) מה זה הָרֹעֶה אֹתִי? הזן אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה. 

ב'חולין' אומרים: "אין אדם נוקף אצבעו למטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה" גמרא (ביצה טז): "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה" ב'יומא' (לח): "אין אדם נוגע במוכן לחברו ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימה" 'ברכות' (לג): "הכל בידי שמים" אז מאחר שה' מנהיג את הבריות יש להאמין: שכל הנעשה עם האדם בעבר שלו, מיום היוולדו ובמשך כל ימי חייו הכל בהשגחה פרטית לטובתו של האדם. בכלל זה, כל הטובות שהגיעו לאדם מאביו, מאמו, קרוביו וידידיו, שאר בני האדם - הכל זה מאת ה' והם שימשו רק שלוחי המקום שה' נתן חינו בעיניהם להיטיב עמו. וגם סיבב סיבה אחר סיבה עד שיצא הדבר לפועל, גם כל הטרדות והבלבולים שעוברים על האדם, הכל בהשגחה פרטית מאת השי"ת, אז אם אתה יודע זאת לא יהיה לך קושיות. 

ג. עם ישראל – מיוחד בהשגחה פרטית!

דבר שלישי, עם ישראל הוא מיוחד בהשגחה פרטית, נאמר בפרשת זכירת יציאת מצרים: "אֲנִי ה' אֱ-לֹקֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" למה? "לִהְיוֹת לָכֶם לֵא-לֹקִים" (במדבר טו מא) באופן פרטי, הוא נקרא: "אֱ-לֹקֵי יִשְׂרָאֵל" (תהלים קו מח) אני אלוקים פרטי לָכֶם.

הענין הזה של ההבטחה: לִהְיוֹת לָכֶם לֵא-לֹקִים, הוא שה' ישגיח על עם ישראל במיוחד ויעשה את כל צרכיהם! כעין זה מפרש הספורנו, מה הכוונה: לִהְיוֹת לָכֶם לֵא-לֹקִים? בלתי אמצעי, בלי מתווכים. אומות העולם ניזונים ע"י שרי מעלה, לכל אומה יש מלאך הממונה עליה ואת השפע היא מקבלת דרך המלאך הממונה, אבל בעם ישראל, אומר הספורנו: לִהְיוֹת לָכֶם אישית בלי אמצעים, בלי מתווך. 

הדבר מבואר יותר ברשב"ם, אצל יעקב אבינו שהתפלל: "וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱ-לֹקִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ: וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לֵא-לֹקִים" (בראשית כח כ-כא) פרש הרשב"ם מה הכוונה: "וְהָיָה ה' לִי לֵא-לֹקִים"? שיסיעני בכל מעשי! זאת אומרת השגחה פרטית, לכן גם פרוש הפסוק: "לִהְיוֹת לָכֶם לֵא-לֹקִים" זה שה' יסייע לנו בכל מעשנו, ס"ד מה שנקרא וזה השגחה פרטית.

ד. ה' קרוב לחלשים.

דבר נוסף, מדרכי ה' שהוא קרוב לחלשים. אז זה צריך לעודד את אלה שחושבים: שהם פחותים, חלשים, מדוכאים, שהם רחוקים מה' - בדיוק הפוך! הקב"ה קרוב למי שצריך סעד ועזר יותר מלאחרים, כמו שמעידים הפסוקים הבאים ב'תהלים': "סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנֹּפְלִים" (קמה יד) "קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב" (לד יט) "הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם" (קמז ג) "יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד" (קמו ט) "כִּי יַעֲמֹד לִימִין אֶבְיוֹן" (קט לא). ב'ישעיה': "וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים" (נז טו) ואנו אומרים בתפילת 'נשמת': "מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ" (תהלים לה י).

ה. בדרך שאדם רוצה לילך...

עוד דרך ה'; שהוא מנהיג אותנו באופן ש:'בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו' אחר שהקב"ה מסר את כח הבחירה בידנו, אין הקב"ה מתערב עוד כביכול במעשיו של האדם בקשר לבחירתו, לכן אדם שבוחר בדרך רעה, לא מונעים אותו מן השמים להמשיך בדרכו, כמו שמצינו שלא מנע ה' את בלעם מלילך עם שרי מואב, ה' אמר לו שהוא לא חפץ שילך אתם, הוא לא שמע, אז הניח לו ללכת אתם.

כעין זה אמרו חכמים: 'עולם כמנהגו נוהג ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין' גמרא ('עבודה זרה נד) שם אומרת הגמרא: 'הרי שגזל סאה חיטים וזרעה בקרקע דין הוא: שלא תצמח, ומי שבא על אשת חברו דין הוא: שלא תתעבר! יוצא ממזר, אלא עולם כמנהגו נוהג ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין' הקב"ה לא מונע, רשע! אתה רוצה להיות רשע? לך ברשעתך - עד הגיהנם...! פתוחה ומוכנה, לא מונע, 'עולם כמנהגו נוהג' וה' לא מתערב בבחירה ומה שבחרת תשא. במקום אחר אמרו: 'הבא להיטמא פותחין לו' ופרש רש"י: 'שלא ימנע אותו ה' מבחירתו אבל גם לא יעזור לו להימנע מבחירתו'. 

אז זאת אומרת שלא יהיה לך קושיות על הבורא, הנה כתוב לך במפורש זה הכל אתה קובע! ומה שמתגלגל עליך, בגללך. 'דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ' (אבות ב ה) דַּע, שכל מה שיורד עליך מלמעלה זה מִמְּךָ, בגללך וממה שאתה החלטת.

'הבא להיטהר מסיעין אותו' לא כמו הבא להיטמא, אמרו חכמים: 'כל השׁם אורחותיו בעולם הזה - זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה!' מי ששׁם, שׁם זה מחשב, שׁומה, מי שמחשב אורחותיו בעולם הזה זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה (מועד קטן ה) באור המאמר הוא: אם אדם מפקח על דרכיו שיהיו על פי דרך התורה והמצוות, ככה הוא מפקח, הוא לא רוצה להיכשל, הוא בא להיטהר, ה' עוזר לו שינצל מיצרו הרע! לכן תיקנו מתקני התפילות, אנשי כנסת הגדולה, יתפלל אדם בכל יום: 'וְאַל תְּבִיאֵנוּ לֹא לִידֵי חֵטְא וכו' וְאַל יִשְׁלוֹט בָּנוּ יֵצֶר הָרָע... וְדַבְּקֵנוּ בְּיֵצֶר טוֹב' אנחנו מבקשים - וה' עוזר למי שבאמת מתכוון. 

ראוי להבין את הלשון הזה: 'וְאַל תְּבִיאֵנוּ לֹא לִידֵי חֵטְא. וְלֹא לִידֵי עֲבֵרָה וְעָוֹן' קשה: וכי עולה בדעתנו שה' יגרום לאדם לחטוא? שאתה אומר 'וְאַל תְּבִיאֵנוּ' כאילו הוא מביא אותך לידי חטא ולידי עוון, הוא מביא?! ואנחנו מבקשים: 'אל תביא' זה כאילו הוא, איך אומרים לשון כזה? 

אלא הביאור עפ"י מה שאמר הרב אליהו לופיאן זצ"ל: אנחנו מתפללים; שלא יביא אותנו הקב"ה לידי מצב שעלולים מחמתו לבוא לִידֵי עֲבֵרָה, ומדויק הלשון, לא אמר 'וְאַל תְּבִיאֵנוּ לא לחטא ולא לעברה ועוון, וְאַל תְּבִיאֵנוּ אמר: לִידֵי חֵטְא, לִידֵי מצב של עֲבֵרָה, זאת אומרת תשמור אותנו כבר מראש שלא נגיע למצב... מבקשים וה' עוזר למי שרוצה להיעזר. יש אומרים: 'וְאַל תְּבִיאֵנוּ לִידֵי, כשאתה מתקרב לחטא יש לו ידיים הוא תופס אותך – וזהו...! אחרי שאתה נתפש - קשה לך להשתחרר, אז 'וְאַל תְּבִיאֵנוּ לִידֵי, כי אתה כבר תפוס. 

ו. ה' שומר את עבדיו;

עוד דרך, ה' שומר את עבדיו, אפילו שאין הקב"ה מונע את האדם מלהוציא מחשבה רעה מן הכח אל הפועל, כל זה בנוגע לעצמו אבל בנוגע לאדם אחר זה לא כך. אתה בחרת לעשות רע, אם אתה בוחר לעשות רע - לעצמך ה' לא מונע אותך, 'בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו' אבל אם אתה רוצה לעשות רע לחברך, זה הקב"ה יכול להתערב, לא כל מה שאתה רוצה לעשות לאחרים ה' מסכים, כי יש חשבון של אחרים: 'מגיע להם או לא מגיע להם?' פה הקב"ה יכול להתערב, למנוע וכו'.

אי אפשר לאדם להזיק או לצער או לחבול אדם אחר אלא אם כן נגזר עליו, על השני הצער, ההיזק או החבלה, ואם נגזר עליו כך - אז נוהגת ההנהגה ש:'מגלגלים חובה ע"י חייב'. אתמול רח"ל! נהרגו ארבעה אנשים בנפילה של מנוף, אבן אחת מהמשקולות נפלה, השתחררה הרגה ארבעה אנשים רח"ל! אז נגזר עליהם ומגלגלים חובה ע"י חייב, על מי שהיה אחראי שמה על כל הדבר הזה ואת הדמים האלה יבקשו ממנו, אז בלי שהיתה גזירה - זה לא יכול להיות, אין 'מקרה' בעולם. 

וכמו שפרש רש"י את הפסוק: "כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ" (דברים כב ח) – 'ראוי זה ליפול ואף על פי כן לא תתגלגל מיתתו על ידך שמגלגלים זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב' זאת אומרת יש מי שצריך ליפול והוא כבר נקרא נופל, והפסוק אומר: "כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ" אז זאת אומרת זה גזור, אבל 'מגלגלים חובה ע"י חייב' ומי שזכאי לא מגלגלין חובה ע"י זכאי. לכן, כשאדם רע מצליח להרע לאדם אחר, אי אפשר זאת אלא מפני שקדמה גזירה מן השמים. ועל פי הכלל הזה התנהג דוד המלך בשעה ששמעי בן גרא קילל אותו וסקלו באבנים, 

אמר דוד: "ה' אָמַר לוֹ קַלֵּל" (שמואל-ב טז י) – 'מגלגלין חובה ע"י חייב' והוא היה חייב שמעי, אבל דוד המלך הכיר בזה שאם יצא לפועל הדבר הזה, זה בגזירת ה' ש:אָמַר לוֹ: 'קַלֵּל!'.

אך אם לא נגזר כן, אז ה' שומר את עבדיו! ואין שום בריה יכולה להזיק להם, כמו ששמר ה' את יעקב מלבן ומעשו, וכמו ששמר את משה מחרב פרעה, וכה דיבר ה' אל משה: "מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי ה'" (שמות ד יא) מפרש רש"י: 'מי עשה את פרעה אִלֵּם? שהוא לא יכול לדבר עם העבדים: 'להרוג אותו!' את משה על מה שהוא הרג את המצרי, מי עשה את משרתיו חרשים? שהם לא יכולים גם לשמוע אפילו אם מישהו יגיד להם: 'תפסו אותו' מי עשה את כל האחרים השוטרים ההורגים עיוורים? שלא ראו כשברח משה!' 

אז זאת אומרת הקב"ה הוא מחליט: אם אתה צריך להינצל - אז כולם הופכים להיות; אילמים, חרשים, עיוורים לא רואים לא מבינים ואתה יוצא לך לדרכך... וגם השיש, הצוואר שלך יהיה שיש והחרב לא תוכל לפגוע בך. וכן, אין בכוחו של אדם לגנוב או לגזול מחברו, אין בכוחו, רק בגזירת ה' ש:'אין אדם נוגע במוכן לחברו אפילו כמלוא נימה' רק בגזירת ה', 'אין אדם נוקף אצבע למטה רק אם הכריזו עליו מלמעלה'.

ז. ה' מתנהג כפי דרכי האדם

דרך נוספת, ה' מתנהג עם האדם כפי דרכיו, אמר הנביא ירמיהו: "אֲנִי ה' חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו כִּפְרִי מַעֲלָלָיו: ... עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט בַּחֲצִי יָמָיו יַעַזְבֶנּוּ וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל" (ירמיה יז י-יא) אם אדם עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט לא על פי דין, גזלן, חמסן, עושק, מרמה, מונה את הבריות, 'עשה כסף' - זה בגזירת ה', הוא עשה עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט, מה יהיה דינו? בַּחֲצִי יָמָיו יַעַזְבֶנּוּ; או שהכסף יעזוב אותו והוא יתרושש, או שהוא יעזוב את הכסף וימות, בכל מקרה אחריתו יִהְיֶה נָבָל! אין דבר כזה שאתה החלטת לעשות והצלחת, זה לא הצלחה, אין דבר כזה.

כתוב: "ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ" (תהלים קכא ה) אומר המדרש: 'מה צִלְּךָ אתה משחק לו והוא משחק לך, אתה בוכה לו והוא בוכה כנגדך, אתה מראה לו פנים זעומות או מוסברות אף הוא מראה לך פנים זעומות או מוסברות; אף הקב"ה צִלְּךָ, כשם שאתה הווה עמו הוא הווה עמך!' אתה מול המראה אתה עושה לה ככה, היא מחזירה לך אותו הדבר, בדיוק מה שאתה עושה זה מה שאתה מקבל, כמו הצל שלך, בדיוק.

ח. 'מכ"ם'

דרכו של ה' להעניש 'מידה כנגד מידה' עונש הבא על האדם זה מעין החטא, כדי שידע האדם: במה חטא? ועל מה לשוב, אבל זה שייך רק בצדיקים שהעוונות אצלם מועטים, אז הם יכולים לזהות על מה בא להם, כי אין להם פאשלות, אחת פה שמה... יכול להיות אז, 

- 'אהה! בגלל זה - וואי וואיוואי...' 

אבל אחד שהוא מלא עוונות איך הוא ידע על מה בא לו כל דבר? הרי יש לו חובות גדולים לאלפים ולרבבות! אז מה, אז קרה לו משהו, אז הוא יכול לשייך את זה ולקשר את זה למשהו? הוא לא יכול מסכן! אבל בן אדם שהוא צדיק יכול להיות ששגג במשהו ואז מעוררים אותו מן השמים, קל לו לזהות על מה ולמה.

ט. דרך היסורים שה' משתמש; 

היסורים והצרות שה' מביא על האדם, כולם הם רק לטובתו, כי ה' רוצה לנקותנו מכל אשמה ועוון, כדי להגדיל את שכרנו לעולם הגמול! מה נחשב 'שלוות עולם הזה' וימי אדם שהם: "כְּצֵל עוֹבֵר" (תהלים קמד ד) מול תענוג עולם הנצחי בלתי נפסק?! ואין האדם עצמו יודע מה טוב לו באמת, רק השי"ת יודע בתקנתו, בתועלתו ומה טוב לו: שלווה או יסורים? לכן אל יקוץ האדם בתוכחת ה' ועל זה אמר שלמה המלך: "מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס" (משלי ג יא) ה' מביא עליך יסורים - אַל תִּמְאָס! קבל אותם בשמחה ובאהבה. 

כשבאים יסורים על האדם יאמין: 'שאין זה מקרה ח"ו! אלא כך נגזר בדקדוק מן השמים מפני חטאיו'. וכך אמר שלמה המלך בתפילתו: "בְּהִנָּגֵף עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אוֹיֵב אֲשֶׁר יֶחֶטְאוּ לָךְ וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ ... וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל" (מלכים-א ח לג-לד) למה ישראל ניגפים מפני האויבים? למה יש חמאס? למה יש איראנים, למה יש סורים, עיראקים, לובים, תימנים? כל אלה נגד! למה? בגלל שחטאו לך, אבל אם הם ישובו - וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, למה אין גשמים? 

אומר שלמה "בְּהֵעָצֵר שָׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ וּמֵחַטָּאתָם יְשׁוּבוּן כִּי תַעֲנֵם... וְנָתַתָּה מָטָר עַל אַרְצְךָ" (מלכים-א ח לה-ו) הכל חוזר להיות בסדר.

צרה פתאומית או לאט-לאט;

בענין הצרות שעומדים נגד האדם, יש להבדיל בן צרה פתאומית לבין צרה שבאה לאט לאט; צרה שעומדת נגד האדם פתאם, אין לו לפחד ממנה! לא כל כך... אדרבה! יש לבטוח בבטחון בה', בטחון חזק: שלא יארע לו דבר רע. אבל דבר שבא לאט לאט כמנהג העולם, יש לירוא: שלא תגדל הצרה יותר ויותר! ולכן מיד צריך להחזיק בדרכי התשובה והתפילה, את היסוד הזה מגלה לנו המהר"ל מפראג, בספר 'נתיבות עולם' (בפרק הבטחון על פי הגמרא ב'ברכות' ס): 'תנו רבנן: 'מעשה בהלל הזקן שהיה בא בדרך ושמע קול צווחה, ואמר: 'מובטח אני! שאין זה בתוך ביתי' עליו הכתוב אומר: "מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בה'" (תהלים קיב ז) 

מסביר המהר"ל מפראג: כיון ששמועה רָעָה - זה דבר פתאומי אינו ראוי שיקרה רע פתאם לאדם שבוטח בה'! כי אם היה הדבר בא מעט מעט ולא בפעם אחת, אין הבטחון יכול לעמוד כנגדו שלא יבוא לו דבר רע, כיון שזה 'מנהגו של עולם' שיש גם רע בעולם, והרי ידוע: שיש 'צדיק ורע לו' גם, אבל כשבא פתאם, מאחר שאין זה בהנהגת העולם הזה שהעולם מתנהג בגדרי הזמן, לכן מה שבא פתאם בלא זמן, משך זמן, אז הבטחון יכול לעמוד נגדו. כלומר, מי שבוטח תמיד בה', אין לו לירא מדבר שהוא חוץ ממנהגו של עולם. 

על דרך זה מבואר במסכת 'מועד קטן' (כח): שעל פי רוב אדם חולה לפני מיטתו לכל הפחות חמישה ימים, ואם הוא מת פתאם - זו מיטה חטופה!' כלומר זה יוצא מן הכלל. מיטה חטופה - זה ה' ירחם! אדם לא הספיק לעשות תשובה, 

יעקב אבינו התפלל: על חולי; בשביל שאדם יוכל להכין צוואה, יוכל לעשות תשובה, יספיק לעשות משהו, הוא כבר מבין: שהוא הולך... אז יוכל להכין את עצמו לדרך הארוכה.

'צדיק ורע לו'; 

הנהגת ה' עם הצדיקים להענישם בעולם הזה - כדי שיזכו לחלקם השלם בעולם הבא! כתוב בתורה: "כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱ-לֹקֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ" (דברים ח ה) והגמרא ('ברכות' ה): 'דעולם הבא לא ניתן לישראל אלא ע"י יסורים; תורה, ארץ ישראל ועולם הבא נקנים ביסורים!' ולפעמים אדם מקבל 'יסורים של אהבה' רש"י אומר: 'מיסר ה' אותו בלי עוון, כדי להרבות שכרו בעולם הבא יותר מכדי זכויותיו!' כשאדם עובד את ה' מתוך יסורים, אז 'כפום צערא אגרא' הוא מקבל שכר פי מאה! וגם הוא מקדש שם שמים; כי אם רואים את הצדיק מקבל יסורים ועובד את ה' מתוך יסורים - זה קידוש ה'! כי מה אומרים? 

- 'תראה צדיק כזה ומקבל יסורים, ותראה איך הוא עובד את ה'! אז אנחנו הרשעים - ה' ירחם מה אתנו...! אם הוא מקבל יסורים ולמרות זאת הוא עובד, אז אנחנו מה?!' 

אז מגדיל את שכרו של העובד ה' ביסורים. 

הרמב"ן אומר: 'אין יסורים בלא עוון' לא כמו שאומר רש"י, אז מה פרוש: 'יסורים של אהבה'? יש דברים שהצדיק עושה לפעמים והוא לא יודע אפילו שהוא עשה דבר שגרם נזק, או מישהו נפגע ממנו או כל מיני דברים כאלה, הוא לא ידע, אז הוא גם לא יודע לעשות תשובה על זה, אז שהוא יגיע למעלה מה יהיה? 

יגידו לו: 'הלו יש חשבון! זה עשית וזה עשית...' 

- 'אני?!' 

- 'כן הנה בוא תראה את הסרט זה מה שהיה, אתה רואה? אתה לא ראית אבל ככה קרה...' 

ואז הוא יצטער צער גדול ויגיד: 'מה, אז מה, למה לא אמרו לי? למה לא הודיעו לי, למה לא, למה לא ניקו אותי, עכשיו אני צריך להתייסר ולהתבזות וכל הדברים האלה?! מה, אני כל החיים שלי עבדתי בשביל: שלא יהיה לי חטא! אז לא הרגשתי, לא שמתי לב' 

אז ה' אוהב את הצדיקים, זה נקרא 'יסורים של אהבה' אתה לא יודע אפילו על מה אתה מקבל אותם, אבל בלעדי שתקבל אותם, תקבל אותם 'שם' אז מה עושה ה'? אומר: 'אני פה מנקה אותך שתגיע לשם אף טענה לא תהיה עליך! כי גמרת את כל החשבון' זה יסורים מתוך אהבת ה', לנקות את הצדיקים שיגיעו לשם שלמים.

חולאים שבאים על האדם; 

זה גם מן השמים! ככתוב: "מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא" (דברים לב לט) אמרו חכמים: 'הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים' רק צינים פחים אתה יכול להישמר מהם, זאת אומרת חולאים שבאים מחום וקור, אם אתה לא שומר על הבריאות ואתה מתנהג לא על פי הכללים של: "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לנפשותיכם" (דברים ד טו) אז אתה יכול להתקרר, אתה יכול לחלות, אתה יכול לקבל קדחת, הכל אתה יכול לקבל...! זה תלוי בך וזה אתה יכול להישמר, כל השאר? זה 'בידי שמים'. גם יסורים קטנים-קטנים - הם גם בגזירת שמים, כמו שאמרו: 'אין אדם נוקף אצבע' אפילו קוץ לא יכנס בך בלי גזירת שמים, בית דין יושבים על זה בשביל להחליט: 'אם יכנס לך קוץ או לא?'

"מה' מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ" (תהלים לז כג) הגמרא (ערכין טז) אומרת: 'עד היכן תכלית יסורים? אמר ר' אלעזר: 'כל שארגו לו בגד ללבוש ואינו מתקבל עליו' לא יוצא בדיוק לפי המידה, מה שהוא מודד, מה שתפרו לו, לא יוצא מדויק. יש לו מזה קצת צער, בסדר יתקנו, אבל צריך להמתין ועוד פעם ועוד פעם... זה יסורים. 'יש אומרים: 'אפילו נתכוונו למזוג לו בחמים ומזגו לו בצונן או הפוך...' ביקש: 'תה' עשו לו נס קפה, ביקש: 'נס קפה' עשו לו קפה, ביקש: 'קר' הביאו לו חם, גם זה יסורים, ויסורים אלה מכפרים! 'ויש אומרים: 'אפילו נהפך לו חלוקו' לבשת את הבגד הפוך, צריך לפשוט אותו וללבוש שוב פעם, למה זה יסורים? כן, גם זה יסורים. 

'כל שעברו עליו ארבעים יום ולא היה לו יסורים' מהסוג הקטן הזה אפילו – 'כבר קיבל עולמו בחייו!' אז לכן אם אתם רואים שכל פעם יש לכם בעיות כגון; שאמרו: 'הושיט ידו ליטול שלוש מטבעות ועלו בידו שתים' גם זה יסורים, אז זאת אומרת כל זה בשביל להציל אותנו ולנקות אותנו 'בקטנה' בקטנה, אפשר לשפשף חזק! ואפשר בעדינות לאט לאט, גם זה מאת ה'.

פרנסת האדם; 

פרנסת האדם נקבעת לפעמים לפני הלידה ולפעמים ע"י גזירת ראש השנה; והפסוקים מעידים על זה. כתוב: "ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר" (שמואל א ב ז) כתוב בחגי הנביא: "לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם ה' צְבָאוֹת" (חגי ב ח) רש"י אומר: "בידי להביאם למי שחפצתי בו" מי מקבל כסף וזהב? מי שה' חפץ בו. כתוב: "וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ" (דברי הימים א כט יב) הגמרא אומרת: 'ארבעים יום קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת ואומרת: "בת פלוני - לפלוני, בית פלוני - לפלוני, שדה פלוני - לפלוני". הכל גזור מן השמים. 

ובענין גזירת ראש השנה; אמרו חכמים: 'כל מזונותיו של האדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכיפורים, חוץ מהוצאות שבת ויום טוב ותלמוד תורה לבניו" - מתשרי עד תשרי כל המזונות קצובים חוץ מתשר"י; תשרי: תלמוד תורה, שבת, ראשי חודשים, ימים טובים. כל ההוצאות האלה שאתה מוציא - חוזרות. אז אל תפחד, אתה יכול להוציא. כל מה שאדם עתיד להשתכר באותה שנה קצוב לו, וכך הוא ישתכר באותה שנה. לכן יש להיזהר: לא לעשות יציאה מרובה, אל תשחרר, כי אתה לא יודע כמה קצבו, היות שלא יוסיפו לו שכר למזונות רק מה שפסקו לו. 

אבל, לענין הוצאות שבת רש"י אומר: 'כשימציא לו מה שצריך לשעה או לאחר שעה ולכן אינו צריך לצמצם בהוצאות שבת' לפעמים הוא יתן לך הוצאות שבת לפני השבת ולפעמים אחרי השבת. צריך לדייק בלשון רש"י שלא כתב שיצמצם בהוצאותיו, אלא כתב: 'לא יוציא הוצאה מרובה' הכוונה יתנהג בדרך הממוצע לפי מצבו אם הוא עשיר או בינוני או עני, כי הצמצום וההקפדה על כל פרוטה - זה מורה על חיסרון של בטחון! ועל מידת הדין!! והאדם יש לו להתנהג קצת בדרך וויתור ושמחה, כמו שהוא מתנהג למטה - כך יתנהגו עמו מלמעלה, וכל שכן שלא יזהיר ויפחיד את אשתו: 'שתצמצם ושתתן לו חשבון מפורט על כל הוצאה...' רק אם באמת הפרנסה מצומצמת בדוחק.

'אין מזל לישראל!'

עוד נקודה שצריכים להבין בדרך ה': 'אין מזל לישראל' חכמים אמרו מצד אחד: "בני, חיי ומזוני" בנים, אורך החיים והמזונות, "לאו בזכותא תליא מילתא" זה לא תלוי בזכות אלא ב:"מזלא"; איך שנולדת, קבעו אם יהיה לך ילדים, כמה תחיה וכמה יהיה לך מזונות, תהיה עשיר, תהיה עני, תהיה בינוני, תהיה... זה גמרא (מועד קטן כח). במסכת 'שבת' מונה הגמרא עוד כמה דברים התלויים במזל שבהם נולד הילד. וכתבו התוספות (מסכת נידה יז): "הכל בידי שמים" שמה כתוב בד"ה... 'אין הקב"ה רוצה לשנות הילוך המזלות'. עכשיו, במסכת 'נידה' אומרת הגמרא: 'המלאך הממונה על ההריון נוטל הטיפה שממנה נוצר הוולד ומעמידה לפני הקב"ה 

ואומר: 'רבש"ע! טיפה זו מה תהא עליה; גיבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני?' 

אז לכאורה קשה: הגמרא ב'מועד קטן' אומרת; שהמזונות - תלויים במזל? ונראה בכל אופן שאין פה סתירה, באמת הכל עומד תחת יד ה' ואין המזל ח"ו פועל על פי עצמו, לא המזלות, 'הכוכבים קובעים'.. אלא ה' דרך המזלות מפעיל את ההשפעות ולכן מאחר שהקב"ה יודע את המזל, הרי הוא מגיד למלאך ההריון: איך יקבע המזל.

עכשיו בענין המזלות וקביעתם, הקשו התוספות (שבת קנו): יש מחלוקת; האם יש מזל לישראל או לא? האם אנחנו מושפעים מהמזלות מהכוכבים או לא? רוב האמוראים וקצת מן התנאים סוברים: 'אין מזל לישראל!' ולכן, איך הם יפרשו את המימרא הזאת במסכת 'מועד קטן': 'חיי, בני ומזוני - לאו בזכותא תליא אלא במזלא!' איך הם יפרשו? אז מתרצים התוספות: 'שע"י זכות גדול יכול המזל להשתנות!' גם אם נקבע במזל - אתה יכול לשנות, איך? אם אתה מתחבר לבורא אתה עוקף את המזל ואז ההשפעה כבר באה ישירות ולא דרך. 

אך כתבו: שלפעמים אפילו לצורך צדיק גדול - לא ישתנה המזל! לפעמים במקרים מסוימים גם אם תהיה הכי צדיק בעולם לא ישתנה המזל, איך? דוגמא: מה שקרה עם ר' אלעזר בן פדת הוא היה עני גדול! והשעה היתה דחוקה לו ביותר!! עד שפעם אחת לא היה לו מה לאכול, מתי? הוא הקיז דם, היו רגילים להקיז דם לצורך בריאות ואחרי הקזת דם, זה מצב מסוכן צריך לאכול וכוון שלא היה לו, הוא היה עני, נהיה חולה - אז היה מסוכן, אז מה קרה? 

ראה בחלום שהוא מבקש מהקב"ה: 'עד מתי אצטער עוד בזה העולם?' 

אמר לו הקב"ה: 'בני! נוח לך שאני אהפוך את כל העולם מראש?' אתה רוצה שאני אחזיר את העולם מ'בראשית' – 'ואז אתה תיוולד במזל של מזונות' 

מה יוצא? יוצא משם: שלפעמים אי אפשר בשום אופן להפוך את המזל וצריך אדם לקבל מזלו איך שהוא, כי כל זה מן השמים ואין להרהר אחר דרכי ה', וכתוב בתורה: "כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ" (דברים טו יא) אין מצב כזה שלא יהיה אֶבְיוֹן, תמיד יהיה אביונים ותמיד יהיו ענים בגזירת ה' על פי מה שהוא יודע: מה נכון לתקן ולמה. אז לפעמים בשביל לשנות מזל של אחד צריך להפוך את כל העולם מחדש! לבטל את העולם, להתחיל מחדש, לסדר אותו בסדר חדש, כי הכל מחושבן לא רק כלפי האדם אלא כלפי סביבותיו והחשבון מזה לזה, לזה לזה, זה מורכב מאד מאד- מאד!

בספר העיקרים (מאמר ד ד): מבאר שהוראת הכוכבים אינה הכרחית, ואפשר שתתבטל מפני איזה זכות או מצווה, כמו שפרש רש"י (מסכת שבת קנו): על זה שאמרו: "אין מזל לישראל" - שע"י צדקה או תפילה או זכות - ישתנה מזלו לטובה! וזו היתה הכוונה בנתינת התורה; שע"י קיום מצוותיה ינצל האדם מהוראת מערכת הכוכבים, כמו שאמר הנביא ירמיה: "וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה" (ירמיה י ב) וכתב ה"עיקרים" בשם ה"אבן עזרא": שהבוטח בה' שהכל תלוי רק בו, ה' יסובב סיבות להצילו מכל נזק שיש לו במולדו עפ"י המזל! ומסיים ה'עיקרים': וזה מסכים על פי מה שאמרו חז"ל: 'ששינוי שם, 

כמו שאמר ה' לאברם: "אברם - לא מוליד, אברהם - מוליד", זאת אומרת 'שינוי השם או שינוי מעשה או צדקה או צעקה בתפילה - מבטלים גזר דינו של אדם!' כמו שאמרנו 'אברם - לא מוליד, אברהם – מוליד'. גם המהר"ל (פרוש האגדות על מסכת שבת דף קנו) מבאר את המזל, את ענינו של המזל עפ"י דרכו של "בעל העיקרים", ולברור הענין נביא גם את דברי הרמב"ן בפרוש על התורה בפסוק: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱ-לֹקֶיךָ" (דברים יחי ג) וזה לשונו: 'נייחד לבבנו אליו לבדו ונאמין: שהוא לבדו עושה הכל והוא היודע אמיתת כל עתיד! וממנו לבדו נדרוש העתידות מנביאיו או מאנשי חסידיו' הכוונה הכהנים ע"י האורים והתומים, 'ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם'. 

אתמול בא אלי אדם מבולבל, מסכן, היה אצל מישהו בירושלים שאמר לו: 'אתה קשור אתי – נגמר...!' 

קשר אותו, נגע לו בראש פה, עשה לו ככה, אמר לו: 'אתה קשור' ומאז שאב ממנו עשרים אלף שקל...! עשה לו 'תיקון' על הכסף, תיקן לו את הכסף, העביר אליו הכל בסדר... מי שרוצה ללכת אצל הטמבלים האלה מכל הסוגים, זה נקרא "הוברי שמים" ואסור ללכת אליהם! 

'ולא נבטח שיבואו דבריהם על כל פנים' זאת אומרת לא נחשוב שבהכרח יבואו הדברים הנראים אפילו עפ"י כוכבים ומזלות! אבל אם נשמע דבר מהם 

נאמר להם: 'הכל בידי שמים!' כי ה' הוא א-לקי הא-לקים!' פרושו: שהוא בעל כל הכוחות כולם, א-לקים זה כוחות והוא בעל הכוחות כולם, הוא עליון על הכל, והוא הכל יכול, והוא משנה מערכות הכוכבים והמזלות כרצונו, והוא מפר אותות בדים וקוסמים, ונאמין: שכל הבאות תהינה - כפי התקרב האדם בעבודתו!' 

מה יוצא מדברי הרמב"ן? אפילו אם ה' מכין את המזלות לעשות את פעולתם כפי חוקי הבריאה, מכל מקום הוא שולט עליהם כפי רצונו, והכל תלוי על עבודת האדם; אם הוא מתקרב אל ה' - ישתנה מזלו לטוב! 

עד כאן להיום, המשך מחר.

"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "הקב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מב כא): "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר":