יש בטחון ויש בטחון - ג | הרב אמנון יצחק

הרב: נציב יום, למשפחת מרדכי יואל לוקסנבורג - תשובה שלימה אמתית, אריכות ימים ושנות חיים, זרע של קיימא תלמידי חכמים, זווג הגון לכל זרעם, שפע רוחני וגשמי לעבודתו יתברך, בית מרווח ושכנים טובים וצדיקים - אמן.

קהל: אמן.

הרב: אנחנו ממשיכים "יש בטחון ויש בטחון - חלק ג'".

הדרך להשגת הבטחון; 

יש אדם שמזלו צוחק לו; פרנסתו בטוחה, וגופו בריא, מתענג בחברים טובים, ויש לו שלום בית, והכל והכל הולך בקלות ובטוב, אדם כזה אינו מרגיש את הצורך בבטחון, מאחר שהשיג את הכל בלי בטחון. 

גם בראש השנה הוא תמה בליבו: 'למה יש לו לצעוק בתפילת: 'אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה!' הלא יש לו פַּרְנָסָה ברווח?

האמת היא שאדם זה ניזון בחסדי ה'! אך אין הוא מרגיש את זה, רק אם יעבור עליו מצב קשה! וינצל מן הצרה בלי תחבולה בכוחות עצמו - אז יטעם בפעם הראשונה בחייו: את השגחת ה'! זה אם הוא מכת המאמינים. 

ואם הוא בעל נפש, ילמד דבר מתוך דבר ויכיר: שגם מיום היוולדו נהג אותו ה' בהשגחתו. אך למידת בטחון עדין לא הגיע, כי משמעות בטחון: זה לבטוח בה' קודם עשיית איזה עסק או פעולה, ולא להכיר את יד ה' 'אחר מעשה', בטחון זה לפני מעשה, לא 'בדיעבד' לאחר מעשה.

אז איך מגיעים לבטחון? 

איך יגיע אדם אשר עניניו בטוב? לא חסר לו כלום! איך הוא יגיע למידת הבטחון? אז צריך לדעת: מה מבקשים מהבוטח. 

דבר ראשון, שיאמין: שאין 'מקרה' בעולם וכל הנעשה תחת השמש - הכל בהכרזה מהשי"ת, בין אם זה נוגע לכלל, בין אם זה נוגע לפרט, הן בעניני הפרנסה, הן בעניני הבריאות, וכן כל עניני המשא ומתן עם בני אדם, הכבוד והבושת, וכל הקורות אותו, הכל זה בגזירה מן השמים, כפי חוכמתו ורצונו יתברך. כך אומר החזון איש ב'אמונה ובטחון': צריך לדעת ולהאמין; שכך הכל בגזירת הבורא, אין שום דבר במקרה. 

דבר שני, לפני עשיית איזה פעולה או עסק, צריך לזכור במחשבתו: 'שאין השלמת המעשה והצלחתו מסורה בידו - אלא אם כן יסכים לזה רצונו יתברך!' עפ"י רבנו בחיי ב'כד הקמח', זאת אומרת צריך לדעת: אני הולך לעשות משהו, האם אני אצליח לסיים את המעשה לטוב כמו שאני מכוון או לא? לא תלוי בי ולא בהשתדלותי! אלא בגזירת הבורא יתברך אם הוא מסכים שאכן יתקיים הדבר. 

דבר שלישי, אם נפגע באיזה מקרה שצפויה עליו סכנה ח"ו! צריך להאמין: שאין מעצור לה' מלהושיעו! ולכן יאמין באפשרות של 'ישועת ה' כהרף עין' ויצפה לישועה. מי שהביא לך את הפגיעה - הוא יכול להסיר אותה: "אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל" (דברים לב לט) אז אין מקום להתייאש! אם יש מכה, צריך להבין: למה קיבלת? לא סתם, מאותתים לך, מסבירים לך ואתה צריך להבין, אם תבין - תסור המכה, לא תבין? עוד אחד... 

גם יאמין: שעצם המקרה בא עליו ע"י הקב"ה לכן אל תפחד מן המקרה, תפחד מהקב"ה שמביא את המקרה! אם תפחד מהבורא שמביא את המקרה, אז המקרה יכול לסור בכל רגע, לכן קווה אל ה' שיוציאך מן הצרה! על פי ה'חזון איש'.

אם ח"ו לא השיג תקוותו, ייחל, וקווה, והתפלל והשתדל - ולא השיג תקוותו, אז יאמין: שהקב"ה גזר עליו לטובתו את הצרה כדי לנקותו מחטאיו. ויזהר מאד מאד-מאד לא לתלות אי הצלחה בחוסר ההשתדלות; 

- 'אַה! לא, לא התאמצתי מספיק...' 

והוא תולה את זה בזה, הזהר שלא לפול בטעות הזאת! או שיתלה את זה באיזה טעות שהוא עשה, או יתלה את זה באחרים שהטעו אותו או לא עמדו בדיבורם, או שהוא תולה את זה ברשעתם של אנשים או בטפשותם - אל תעשה כך! אתה צריך להבין: לא לתות את הדברים בכל הסיבות האלה שאמרנו והדומות להם. 

גם יאמין: שה' יודע יותר ממך מה טוב בעדך! ולא כל מה שאנחנו חושבים שטוב לנו, טוב. לכן יתרגל אדם לומר: "כל מאן דעביד רחמנא - לטב עביד!" כל מה שהקב"ה עושה עמנו - זה רק לטובה: "מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב" (איכה ג לח) זאת אומרת אתה במעשיך גוזר לעצמך מה יארע לך, אז אם יש לך תלונות - על עצמך! תסתכל במראה ותנזוף בו, הוא אשם.

איך מגיעים לבטחון פנימי? 

הדרך לזה מאמונה לבטחון, הרמב"ן יסד בספר 'אמונה ובטחון': שהאמונה קודמת לבטחון, והבטחון הוא הפרי של האמונה. לכן ראשית עבודת האדם לחזק את עיקרי האמונה אשר הבטחון תלוי בהם, ואלו הן: 

דבר ראשון, יתבונן באמונת השגחה פרטית, כי הקב"ה משגיח בעולם התחתון, ויאמין שאמרו חז"ל: 'הכל בידי שמים!' וביד ה' לשנות את הטבע, ולהחליף המזל ו:"אֵין לַה' מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט" (שמואל-א יד ו) ואם הצרה קרובה - אז גם הישועה קרובה! כי הוא הכל יכול, מי הביא אותה ברגע - יכול לקחת אותה ברגע! ויתבונן בזה: שה' יכול להושיעו מכל מקרה רע, אפילו שלא רואה שום דרך להצלה! כי 'הרבה שלוחים למקום' ויחזק אמונתו ביסודות האלו, ע"י הרבה התבוננות, פעם אחר פעם, וגם יוציא דברים בפיו. 

יתרגל להוציא בפיו: 'ה' יכול להושיע לי! ה' יושיעני!' 

כמו שאנחנו אומרים בתפילה: 'הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה' הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה, מי יכול להושיע? היחידי שיכול להושיע זה רק ה'! וגם יחזק אמונתו ביסוד: שה' מכין מזון ופרנסה לכל בשר, ויכוון בתפילתו בפסוק: "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן" (תהלים קמה טז) 

זה הרי מדהים! פסוק קצר, אבל הוא מכיל את הכל; ביליונים של ביליונים של יצורים בעולם, שכולם מקבלים בזמן את המזון, אז איך אתה פוחד: 'שלך לא יהיה סנדוויץ?' מה, אתה פחות מנמלה?! פחות מחתול, מה, אתה לא הבן של הקב"ה! ראית אבא מפקיר את הבנים שלו? ועוד אם הוא אבא טוב! ורחמן והכל יכול, למה שיפקיר? ואם הוא קצב לך: 'שתחיה שבעים, שמונים, תשעים, מאה...!' אז הוא חייב לתת לך סנדוויצים עד שאתה תגיע לסוף... איך תחיה עד הסוף אם לא יתן לך אוכל? מוכרח שהוא יתן לך אוכל, אז זאת אומרת אין שום דאגה! למה אנשים דואגים כל הזמן לפרנסה? אז אין להם אמונה בכלל! מה קורה פה? בן אדם צריך לדעת: "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי!" לְכָל חַי, כל מי שחי - ה' מספק לו מזון. 

וגם לכוון טוב! טוב, בשביל מה יש לנו ברכת המזון? לברך ולכוון: "הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ" כֻּלּוֹ! גם רשעים הוא זן, הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, "הוּא נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר" להתבונן קצת בגודל נפלאות הבורא וחסדו אשר: "מֵכִין מָזוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא" זה פלא פלאות! 

פלא פלאות, הלכנו בשוויץ בשבילים מסביב לאגם, אתה רואה סנאים מקפצים ממקום למקום ומי נותן להם אוכל? אנשים, אנשים עומדים עם גרגרים והם מציעים להם והם באים אוכלים מהיד שלהם! שמעתם? הטיסו אותם מבלגיה לעשות סיבוב באגם לתת אוכל לסנאי... נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר - פלא פלאות! 

יחזק אמונתו בדרכי טובו של השי"ת; ש:"רַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" (תהלים קמה ט) בין לטובים בין לרעים! ושה': "רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת" (שמות לד ו) מה זה רַב חֶסֶד וֶאֱמֶת? וֶאֱמֶת שהוא מקיים הבטחתו. 

ויאמין: כי: "רוֹצֶה ה' אֶת יְרֵאָיו אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ" (תהלים קמז יא) ובפרט אם אתה מהיראים - אז הקב"ה רוֹצֶה אֶת יְרֵאָיו, את אלה ש:מְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ, לא סומכים על עצמם: "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי" (דברים ח יז).

דבר נוסף; יתבונן: שאדם תלוי בכל רגע ממש בחסד ה'! כי ה' נותן לו חיים!! ה' נותן לו חיים, ואנחנו אומרים שלוש פעמים, אנחנו לא שמים לב! "נוֹדֶה לְךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶיךָ" מה, זה כל כך פשוט?! ויכיר: שה' נותן לו כח של ראיה, ושמיעה, ומכין לו כל צרכיו, כמו שאנחנו מעידים ב'ברכות השחר' ולא שמים לב! ובברכות התפילה: 'ה' פּוֹקֵחַ עִוְרִים, מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים, זוֹקֵף כְּפוּפִים, הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר, הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ, חוֹנֵן הַדָּעַת, רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים' כל התפילות מוכיחות: שאנחנו מאמינים בהשגחת ה'! בכל המקרים של חיינו, כמו שמתפללים: 'שה' ירחיק אותנו מֵאָדָם רָע וּמִפֶּֽגַע רָע וּמֵחָבֵר רָע וּמִשָּׁכֵן רָע!' שישכיב אותנו לשלום, 'הַשְׁכִּיבֵנוּ – לְשָׁלוֹם', יתקן אותנו בְּעֵצָה טוֹבָה, ישמרנו...!' שכחנו מה אמרנו? 

ומאחר שה' עמנו בכל רגע! ועושה עמנו טובות תמיד, אם כן גם בעניני העסק, במשא ומתן, וכל מיני השתדלות - הוא גם עמנו, פה שוכחים אותו וודאי: לא סומכים עליו, סומכים על עצמנו, על התוכניות שלנו, על התחבולות, על העצות, על ה... פה אנחנו נופלים. וגם בעת שצרה עומדת נגדנו - רק ה' פועל חסדים! לכן אותו השי"ת הוא מיטיב עמנו באותו רגע ממש, הוא גם יטיב לנו בשאר הצרכים; בפרנסה, ברפואה, בישועה!

מי שמתבונן בזה: שיש לו פטרון וידיד כל כך טוב שמיטיב עמו חינם! מה שילמת בשביל שהוא יטיב לך את כל ההטבות האלה? חינם! ולא עוד, חושב תמיד הקב"ה: איך להיטיב עמך? כמו שכתוב בתהילים: "נִפְלְאֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבֹתֶיךָ אֵלֵינוּ" (תהלים מ ו) כל הזמן הקב"ה חושב עלינו ואלינו, איך להיטיב לנו. כשאדם מתבונן בכל מה שדיברנו עד עתה - יהיה לו קל להתחזק בבטחון. 

ולא לשמוע ליצר הרע שאומר לך: 'שאתה רחוק מן ה'!...' 

כי זה דמיון של שווא ושקר! הוא רוצה: שאתה תתרחק מה'. אלא, ה' עושה עמך טובות בכל עת! ועל זה אומר המדרש: 'משל לאב שהרכיב את בנו על כתפו 

ופגש בו אדם אחד ושאל הבן את האיש: 'ראית את אבא?' 

אמר לו אביו: 'שוטה! אתה רוכב על כתפַי וכל מה שאתה מבקש אני לוקח לך! ואתה אומר לזה האיש: 'ראית את אבא?!' 

אדם חי! מתפרנס, רואה, שומע, הולך - הכל זה מה'! ועוד שואל עליו שאלות: 'למה הוא לא עוזר לי? ולמה לזה נתן ולי לא נתן ולמה ההוא זה, ולמה...?' 

מה אתה שואל? אתה רוצה שהקב"ה יעשה לך מה שעשה חזקיה לבן שלו: השליך אותו מהכתף וריסק אותו למטה ברצפה! אתה רוצה? מה קרה לך? איזה שאלות אתה שואל?! אתה רוצה שהוא יזכיר לך שאתה רוכב עליו, מה זה, איזה שאלות? בפה הזה שאתה שואל - הוא נותן לך לדבר ואתה שואל עליו שאלות?! וכי: "מִי יָשׂוּם אִלֵּם" (שמות ד יא) נתן לך לדבר אז אתה משתמש בפה נגדו לשאול שאלות עליו?!

מי שמצפה לישועה - קרוב אליה! 

כתוב: "רוֹצֶה ה' אֶת יְרֵאָיו אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ" באר 'בעל העיקרים' (מאמר ד פרק מז): 'כי ה' רוֹצֶה שבני אדם יבטחו על חסדו - מפני שמידתו של ה' שהוא רוֹצֶה להשפיע מחסדו על בני אדם, אבל, בתנאי: שיקוו לו כראוי!' ממשיך 'בעל העיקרים': 'אילו היו בני האדם מקווים לה' כראוי, לא היה החסד נמנע מהם מצד ה'!' אתם שומעים? אתם רוצים הבטחה: שחסדי ה' יסובבו אתכם! תקוו אליו באמת!! רק שבני אדם אינם מקווים תקוה שלימה, כי הם משערים: 'שהם לא במדרגה ראויה שה' יעשה עמם חסד חינם כל מה שהם רוצים' ולכן התקווה שלהם חלושה. נראה להם רחוק: שה' יתן להם את בקשותם... ויש ללמוד מדבריו של 'בעל העיקרים': שהכל תלוי בחוזק הבטחון; וכל מה שהבטחון יותר חזק - גם הישועה יותר קרובה!

לפני מספר שבועות אמרתי לאלחנן: 'שיקח מיקסר שלנו של התבלינים לתיקון – התקלקל. 

אז הוא אמר להם: 'שהוא מבקש שזה היה לפני פסח' 

שאלתי אותו: 'מה פתאם אתה אומר להם 'לפני פסח'? אנחנו צריכים את זה מיד! מה פרוש 'לפני פסח' ומה יעשו בינתים? 

הוא אומר: 'אני ראיתי שמה במעבדה כמה יש להם מלפני...! אז לא העליתי על דעתי שאפשר לבקש משהו אחר, אז ביקשתי 'לפחות לפני פסח'. 

אמרתי לו: 'מה פתאם? תגיד להם: 'מחר!' 

הוא אומר לי: 'מה מחר? היא אמרה לי: שזה מינימום שבוע יקח!' 

אמרתי לו: 'שמעת מה אני אומר? תגיד להם: 'מחר!'

אומר: 'איך אני אגיד להם 'מחר'? היא כבר אמרה...' 

אמרתי לו: 'אתה קובע! אם אתה אומר מחר - אז אתה קובע שיהיה מחר! לא היא קובעת - אתה קובע'. 

לא הבין מה אני מדבר, למחרת אני שואל: 'נו, דיברת אתם?' 

- 'לא, לא. עכשיו אני אצלצל'. 

אמרתי: 'תשאל אם זה מוכן?' 

- 'איזה מוכן? היא אמרה לי: 'שבוע!' 

חצי רועד כזה שואל אותה: 'תגידי לי את זוכרת שאני הבאתי לך את הזה אתמול?' 

היא אומרת לו: 'כן', 

הוא אומר לה: 'מה המצב?' 

היא אומרת לו: 'מוכן! תבוא תיקח'. 

אם אתה בוטח - אתה קובע! אף אחד לא קובע, יש לך בטחון בה' - אז הוא קובע, אתה צריך לבטוח: שהוא יכול לעשות מה שאתה רוצה! זה כלי שאתה צריך להשתמש בו לקדושה - אז למה לעכב? למה שה' יעכב את זה??

התולה בעצמו...

אדם התולה על עצמו; אדם התולה עצמו על חוכמתו וחריצותו או על חוכמת אדם אחר וחושב: 'שאם ישמע לעצתו - וודאי יצליח!' אדם זה רחוק מן ההצלחה, כי ה' מסיר השגחתו ממנו. זה אומר רבנו בחיי בפתיחה לשער הבטחון. 

אם אמרו חכמים: "וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן" (משלי ג ה) זאת אומרת גם אם יש לך בינה אַל תִּשָּׁעֵן, אז אתה סומך על הבינה של השני?! 

ואתה אומר: 'אם הוא יתן לי עצה - העצות שלו חבל על הזמן!...' 

אם ה' רואה שאתה סומך על אנשים ולא בוטח בו, הוא מסיר השגחה: 'עכשיו תסתדר עם העצה שלו...' 

והיסוד הזה מבואר ב'חובות הלבבות': הסומך על עצמו או על בשר ודם - מסיר ה' מעליו השגחתו ומוסר אותו למקרה, כי 'בדרך שאדם רוצה לילך - מוליכים אותו'. 

- 'רצית לסמוך עליו? תשאר אתו...' 

וזה הפסד גדול! כי איך אפשר להצליח בלי עזר ה'?! אמרנו: שהכל זה בגזרת ה'! אז אתה צריך את הגזירה של ה', לא של ההוא. 

וכך אמר הנביא ירמיה: "בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה'" מה התוצאה? "וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ" (ירמיה יז ז) אם אתה בוטח בה' - אז ה' יהיה מבטחך! 

אומר ה': 'מה, אתה סומך עלי? אני לא אאכזב! אני לא אכזיב, אני, מה שמבקשים ומייחלים ממני באמת - אני עושה!' 

ואם לא יבטח בה', אז נאמר עליו: "אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם וְשָׂם בָּשָׂר זְרֹעוֹ וּמִן ה' יָסוּר לִבּוֹ" (ירמיה יז ה) הוא לא בוטח בה' והרי הוא בכלל אָרוּר! ומי שהוא אָרוּר ומקולל - וודאי שלא יצליח, אז נמצא: שגורלו של אדם בידו, אם אתה בוטח - מרוויח ואם לא - מפסיד. 

ויש אזהרות למי שבוטח;

כשאדם תולה בטחונו בה', אל יחשוב: 'שמאחר שדרכו של ה' להיטיב - בוודאי ימלא את הבקשה מיד!' ההנחה הזו נסתרת, נסתרת ממעשה אבותינו; יצחק אבינו התפלל עשרים שנה - עד שזכה לבנים! ויוסף הצדיק לא זכה לקיום חלומותיו - עד לאחר עשרים ושתים שנה! אז אל תעמוד להקב"ה עם 'סטופר'... הוא שמע! שמע, שמע, הוא לא צריך לרשום בשביל לזכור, 'זוֹכֵר כָּל הַנִּשְׁכָּחוֹת' (תפילת עמידה לר"ה) ידוע לפניו מה ביקשת, כשיגיע העת הראוי לפי מה שהוא יודע – הוא יתן בעזרת ה'! 

מה הטעם לזה? למה ה' מאחר ומעכב או מה? אחד מן הטעמים: זה שה' גם בוחן את האדם; האם הבטחון חזק, אמתי או לא? 

דבר שני, יזהר עוד: שאפילו שהוא שם את הבטחון בה', ובא עליו ח"ו מקרה רע, לא להתיאש מהבטחון, אלא יחשוב מיד: שזה תוכחה מן השמים לנקות אותו מחטאיו! ככתוב: "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה" (משלי ג יב) לפעמים צריך לקבל תוכחת, אנחנו לא ילדים הכי טובים וצריך להוכיח אותנו, אבל זה מאהבה! או כדי לקרב אותו לעבודתו יתברך ע"י שיתחזק יותר בבטחון, ואז יאדיר את חלקו בעולם הבא בשכר הבטחון בה'. כל זמן שאתה בוטח - אתה מקבל שכר על הבטחון, בין אם זה כמו שלמדנו: שצריך לקוות ולייחל, בין לפי מה שלמדנו שזה מצווה מן התורה של: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים יח יג) או לא לירוא מן האויבים כמו שלמדנו בתחילה בשיעור הראשון, אז זאת אומרת אתה מקבל שכר על הבטחון בהשי"ת כל משך הבטחון, אז אתה מקבל שכר! המונה דופק, ויש לך שכר.

קנין הבטחון - לא קונים בקלות;

קנין הבטחון - לא קונים בקלות, ולא 'על רגל אחת' צריכים לזה הרבה רגילות! והתבוננות, ועיון בדרכי ה'. מה קשה בעבודה זו? לחשוב תמיד לפני כל מעשה וכל פעולה: 'מחשבת בטחון' דהיינו; שיודע שאין הצלחה תלויה בידי אלא ביד ה'! אך שרחמיו מרובים, אפילו להרים את זה (טל') ולהחזיר, צריך לבטוח בה': שיתן לנו את הכח לעשות זאת. כי יש לפעמים שבן אדם פתאם משתתק, פתאם דום לב, אין שום דבר 'בטוח'! בכל רגע ובכל זמן, אז זאת אומרת אדם לא יודע, והוא צריך תמיד לדעת: שרק ע"י הבטחון בה' שהוא רַב חֶסֶד וֶאֱמֶת אז הוא יכול לבצע פעולות שהוא לא יודע אם יושלמו, רק בגזרת הבורא, אז יבקש מה': שישלים את המעשה! תמיד לבקש מה': 'בעזרת ה' - נעשה כך וכך...' 

לא להגיד מן השפה ולחוץ כמו כולם: 'אתה בא?' 

- 'בלי נדר, בעזרת ה'...' 

סתם הוא אומר, הוא לא מבין מה הוא אומר! מה זה 'בעזרת ה''? הוא לא רוצה להתחייב אז הוא אומר: בעזרת ה', אבל הוא לא אומר ש:'בעזרת ה' - הוא יסע אליו ויגיע אליו...' כי זה? מה הבעיה?! נכנסים לאוטו ומגיעים... השאלה: אם אני רוצה או לא? 

- לא! אתה יכול לרצות, והקב"ה ישלח אותך במקום לשם לבית חולים... למה? פתאם קרה ככה וככה מה, אתה קובע? מה אתה?! 

'בעזרת ה'' - זה באמת רק בעזרתו! בלי עזרתו... 

יש הרבה תימנים זקנים, אומר לו: 'אתה תבוא אלי ביום כך וכך...?' 

הוא אומר לו: 'ה' יתן חיים!' קודם כל שיתן חיים אח"כ נדבר. 

ואז הוא אומר לו: 'כן אני אהיה איתך' 

מה זה? מישהו הבטיח לך שאתה תחיה עד מחר?! אז מה אתה, קודם כל שה' יתן חיים אח"כ נבקש ממנו עוד.

שמירת המצוות זה תנאי לשלמות הבטחון;

כתב 'חובות הלבבות': 'קיום מצוות ה' - הוא הקדמה לשלמות הבטחון, כשם שאדם רוצה שה' ימלא את רצונו, כך צריך הוא לעשות את רצון ה', וכך נאמר בפרקי אבות (ב ד): "עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנְךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ"' ומסיים 'חובות הלבבות': 'אבל מי שבוטח בבורא והוא מורד בו, הרי הוא שוטה גמור! וכמה מועט שכלו והכרתו'. וכן כותב ה'מספיק' (רבנו אברהם בנו של הרמב"ם): 'כי השמיעה בקול ה' והדבקות בתורתו והשמירה מפני העברות - הם המבוא לבטחון! ככתוב: "קַוֵּה אֶל ה' וּשְׁמֹר דַּרְכּוֹ" פסוק בתהילים (לז לד) קַוֵּה אֶל ה' - אין בעיה, אבל וּשְׁמֹר דַּרְכּוֹ, זה המבוא לבטחון כדי שה' יקיים את רצונך. לכן, הצדיקים השומרים את כל התורה כולה, יכול להיות בטחונם חזק בה': שיציל אותם מכל צרה! ככתוב: "אִמְרַת ה' צְרוּפָה מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ" (תהלים יח לא) כוונת הפסוק הזה: כשיש שמירה של אִמְרַת ה', את כל מה שאמר ה' אתה שומר ביחד עם הבטחון - אז ה' מָגֵן לחוסה בּוֹ. 

בזה יובן מה שאנחנו אומרים בתפילה: "בָּרוּךְ אַתָּה ה', מִשְׁעָן וּמִבְטָח לַצַּדִּיקִים" כי יש לַצַּדִּיקִים שתי מעלות; 

אחת, בטחונם חזק מאד בבחינת מִשְׁעָן, כמו אדם שנשען על קיר אז הוא בטוח: שלא יפול! 

ודבר שני, שהם עושים את רצון הבורא, ולכן יתקיים בהם הפסוק: "רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה" (תהלים קמה יט) כל מי שיותר צדיק - בטחונו יכול להיות יותר חזק! אף על פי כן, יש תקווה לאדם אפילו שלא עושה רְצוֹן ה' כראוי, על פי דברי הרמב"ן בספר 'אמונה ובטחון': שהוא פרש את הפסוק: "וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" (תהלים קמה ט) שה' מרחם גם על הרשעים! מפני שמידת ה' שהוא 'מאריך אף, וממתין: אולי ישוב הרשע מרשעו?' ובזמן שהוא ממתין עד שישוב, לא מסלק את רחמיו ממנו! אז גם בזמן שהוא עדין לא בסדר, עדין רחמי ה' עליו! אבל מרגע שרואה שאין פניו כלל - אז כבר אין מרחם עליו.

דרכי ה'... 

אני אגיד לכם את הכותרות, בשיעור הבא נפתח אותם; 

ידיעת דרכי ה' נחוצה כדי למנוע מן הבוטח קושיות על השגחת ה', שבכח הקושיות האלה להפריע את בטחונו ומנוחת נפשו. אז צריך לדעת את דרכי ה', אם אתה יודע את הדרכים של ה' שנקריא עכשיו, אפילו שלא נפתח אותם כרגע ונסביר אותם בפירוט, אז לא יהיה לך קושיות על ה'! וכל אשר יקרה עמך - לא תיבהל.

מהם דרכי ה' המבוארים בתנ"ך ובדברי חכמים? 

אחד, ה' מנהיג עולמו בחסד, כל העולם הזה מונהג בחסד, חסד - זה שלא מגיע לך! וה' מנהיג את העולם בחסד. 

שתים, ה' זן ומפרנס את הבריות ומשגיח עליהם. זאת אומרת אל תחשוב 'שנעלמת לו מהעינים' כמו שאומרים, הוא משגיח עליך כל רגע, כל רגע, יותר משאתה שם לב על עצמך מה אתה עושה ומה אתה מדבר ומה אתה פועל, הוא מסתכל עליך ורואה הכל ויודע גם מה תגיד עוד מעט ומה תעשה הכל, אל תדאג! אתה מושגח. 

שלוש, ה' קרוב לחלשים. 

ארבע, 'בדרך שאדם רוצה לילך - בה מוליכים אותו' זה כלל בדרכי ה'. 

חמש, 'הבא להיטהר - מסייעים לו' צריך לדעת את זה וזה תלוי בך. 

שש, ה' שומר את עבדיו. אם אתה יודע שהוא אדון ואתה עבד, אז האדון שומר על עבדיו. 

שבע, ה' מתנהג עם האדם כפי דרכיו: "ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ" (תהלים קכא ה). 

שמונה, דרכו של השי"ת להעניש: 'מידה כנגד מידה' בעצם אתה קובע את העונש; איך שפעלת - ככה תקבל! מידה כנגד מידה ואל תבוא בטענות... 

תשע, דרך היסורים - הבאים מן ה'. צריך לדעת: שכל היסורים זה לא מקרים זה לא 'החלקתי ולא נפלתי ולא נפל עלי...' זה הכל מה'. 

עשר, דרך קביעת הפרנסה של כל אדם - זה מן השמים, לא 'אני התקבלתי לעבודה ועכשיו אני מסודר... קבענו, סגרנו חוזה ויהיה ככה וככה...!' שטויות הכל, שטויות הכל, הכל 'פרנסה מן השמים'. 

אחד עשרה, 'אין מזל לישראל', ישראל הם מעל המזל, הכוכבים, הכל, מי שמחובר לה' וקרוב אליו - מעל המזל. 

שתים עשרה, כבודו של אדם גם נקבע מן השמים, כמה כבוד יקבל כמה לא או לא יקבל למה לא, הכל נקבע מן השמים. 

שלוש עשרה, הנהגת ה' עם הבריות - היא על פי דרך הטבע, ה' לא ממהר לעשות ניסים לכל אחד, ולכן הוא מנהיג את הכל בדרך של טבע, וזה מבלבל את האנשים! 

כי הם חושבים: 'אֶה, הפעולה היתה כזאת - וודאי שהתוצאה תהיה כזאת' זה טבע. 

- לא! הוא מנהיג את העולם בטבע, אתה חושב: שזה טבע בלעדיו, - לא! הטבע פועל מכוחו. 

ארבע עשרה, הנהגת ה' עִם עַם ישראל במשך ימי הגלות, עכשיו אנחנו 'בהסתר פנים' וה' מנהיג אותנו גם בתוך הגלות אפילו שאתה רואה שאתה כאילו מוזנח, ומותקף ע"י הגויים וכל זה כאילו זה 'מקרה', כאילו היתה הסתה בתקשורת וזה ובגלל זה... כל זה מאת ה' במדויק. 

חמש עשרה, החיים והמוות - ביד ה'. 

ואם ירצה ה' מחר בלי נדר בעזרת ה' 'ה' יתן חיים' נבאר דבר-דבר, ונפתח אותם ונבין את כל הדברים שלא יהיה לנו קושיות על הקב"ה כלל!

"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הקב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מב כא): "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר":