אין קטנה שבעברות עם ההתמדה | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום שלום בן ציפורה יזכה לחזור בתשובה שלמה אמיתית וזריזות בעבודת השם בריאות הנפש והגוף

ויזכה לבנים זכרים לעבודתו יתברך אמן

ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצוות האלה

פרשת בחוקותיי

שלמה המלך במשלי פרק א' אומר

לדעת חוכמה ומוסר

חכמים זיכרונם וברכה בילקוט שמעוני שם

אומרים אם יש באדם חוכמה הרי הוא לומד מוסר

מי שהוא חכם

יש בו חוכמה

הוא לומד מוסר

משמע מי שלא לומד מוסר אין בו חוכמה והוא לא חכם

ביאור הדברים שהמוסר הוא תנאי הכרחי ללימוד התורה

המוסר תנאי

הכרחי ללימוד התורה

שבעת שלומד מוסר

מגלה הבנות חדשות בתורה

אתמול בשיעור בבת ים למדנו שאנשים יש להם הנחות קדומות

והוכחנו

ששאלנו את האנשים

למה חייבים במצוות צדקה

כולם אמרו תשובות, אף אחד לא אמר את הנכונה

כי יש להם הנחות קדומות וכשיש הנחות קדומות

לא מעיינים ולא בודקים עיקרם של דברים

אבל בעת שלומד מוסר

מגלה הבנות חדשות בתורה

והתורה נעשית כביכול תורה אחרת

ממה שהוא ידע עד עכשיו

והנה הסבא מקלם

זיכרונו לחיי העולם הבא

היה מתעורר

מזה שרואים בתורה פסוקים

שעל פי הבנתנו

היו צריכים להיות הפוכים

כתוב

מכה אביו ואימו מות יומת

זה אומר שאם

הבן

עשה חבורה ואביו ואימו

דינו חנק

חנק זה משתי המיטות הקלות

חנק והרג

והמקלל אביו ואימו בסקלה

שתי חמורות

שרפה וסקלה

וסקלה זו החמורה שבה חמורות

אז מכה אביו

ועשה בו חבורה או אמו

זה רק

רק

חנק

אבל מקלל

זה סקלה

וידוע כמו שאמרנו שסקלה חמורה ממיטת חנק

אתם יודעים שלא היו קוברים בבית קברות רשעים גדולים עם רשעים קלים

רשעים גדולים זה רשעים שעברו על שתי המיטות החמורות שרפה וסקלה

ורשעים קלים זה אלה שנידונו במיטה של חנק והרג לא קוברים זה רשע גדול

זה רשע קטן

רוצח זה מרשעים מקלים

זה נקרא עוד מקלים

הוא בהרג

מקלל אביו

ואימו

זקלה

ואם הוא מכה את אבא שלו שבר לו את העצמות הוציא ממנו דם והכול

זה רק חנק

הוא רשע קטן

אבל אם הוא קילל אותו

ואיזה רשע גדול

והעונש שלו סקלה

לכאורה לפי ההבנה הפשוטה

דברים צריכים להיות להפך

כי מה יותר חמור להכות את האבא ואת האימא או לקלל

לקלל זה כאילו מילים

אין טמבל מגלל

אבל להכות השם מרחם, להרים יד

ויאמר לרשע למה תכה רעיך עוד לא הכה כבר נקרא רשע למה תכה כבר נקרא רשע

הכה לא סתם אדם

לא עם סיבה

אביו ואמו שילדו אותו והוא מכה אותם עד שמוציא מהם דם

זה לדעתנו הרבה יותר חמור

והגרוע שבגרועים

קשה לו להרים יד על אביו

אפילו הגרוע שבגרועים

ואם נכשל בהכה

ודאי שגרוע יותר מהמקלל לפי דעתנו

כי הגרוע שבגרועים, כמה אנחנו מכירים אנשים שמכים את ההורים שלהם?

בודדים

בדור הזה יש הרבה יותר מהבודדים שהיו פעם

כי זה חינוך שמקבלים

אבל

כמה יש ולקלל חופשיים כללים בלי שום בעיה

אם כן היה צריך שהתורה תחמיר יותר בעונש המכה

יותר מהעונש המכלל כך לפי דעתנו

אבל אנחנו רואים מכאן שהתורה לא אמרה כמו שאנחנו חושבים

והיא החמירה בעונשו של המכלל יותר מהמכה

רואים מכאן שדווקא בגלל שקל יותר לחטוא בקללה

מאשר בהכאה

לכן העונש שלה חמור יותר

שהכאה, כיוון שהיא חמורה מאוד,

אפילו אם ייכשל באדם

מכל מקום,

הלב שלו יכה אותו ולא ייתן לו מנוח לנפשו.

הוא יותר יתחרט מהר

על זה שהוא יראה את אבא שלו מתבוסס בדם

הוא יתחרט יותר מהר בליבו לא ייתן לו מנוח על מה שעשה לאחר

שישכחו עצביו

ובוודאי

לא ישוב שנית על חטאתו הנורא.

אומנם קללה מכיוון שהיא קלה בעיניו

ייתכן שיתמיד בחטאו

ויוסיף עוד לעשות כמעשהו הרע

ולכן העונש חמור יותר.

למה?

כי ההתמדה בחטא קל,

התמדה אתה מתמיד, עושה חטא קל תמיד, תמיד, תמיד מתמיד,

היא חמורה יותר ממעשה חמור פעם אחת.

אם אדם עשה נכשל בדבר קשה ביותר,

חמור ביותר,

פעם אחת,

זה הרבה יותר קל מדבר קל שאתה מתמיד בו.

דוגמה,

בית ראשון חרב

על שהיה בו שפיכות דמים,

עבודה זרה וגילוי עריות.

אלה העבירות

הכי חמורות שיש,

הכי חמורות שיש, שעליהן נאמר

ייהרג ולא יעבור.

אם יבוא לידו לעבור

עבירות אלה, או יאנסו אותו לעבור את העבירות האלה,

אם לא יהרגו אותו,

מצווה להרג ולא לעבור.

זה חמור מספיק.

אלה השלוש עבירות היחידות

שהתורה אמרה ייהרג ולא יעבור.

אם יאנסו אותך לחלל שבת,

אל תהרג.

תחלל את השבת. אם זה אונס שאתה עלול למות,

אתה יכול לחלל שבת.

אבל עריות,

לעבור עבירה של עריות,

ייהרג ולא יעבור.

עם ישראל בגלל זה חרב הבית,

והם גלו מארץ ישראל לשבעים שנה וחזרו,

ובנו בית שני.

בית שני נחרב, על מה?

על שנאת חינם.

מה זה שנאת חינם?

לא בא לי עליך.

לא, למה?

מה, שנא חינם דוקר אחד את השני ומנאץ אותו, וזה וזה. שנאת חינם.

נו, מה, בני אדם זה ככה, מה אתה רוצה? זה בני אדם.

אלפיים שנה לא נבנה הבית.

מה יותר חמור?

שפיכות דמים, עבודה זרה, גילוי עריות,

לעומת שנאת חינם. מה זה?

כלום.

כלום. אלפיים שנה.

כן, אבל בגלל שזה כלום, כאילו, כלום,

אז אתה מתמיד.

זה לא נגמר.

וכל הזמן שונאים חינם.

אז התמדה בחטא קל,

הרבה יותר חמורה מעוון חמור גדול, פעם אחת.

וכך דברי חובת הלבבות

בשער התשובה, פרק ז׳.

אין קטנה בעבירות עם ההתמדה.

אין דבר כזה.

אה, זה עבירה קטנה, זה כלום, מה עשיתי?

לא.

נכון, זו עבירה קטנה.

אבל עם ההתמדה,

אם אתה חוזר ושונה כל הזמן ומתמיד בעבירה הזאת, חוזרת על עצמה,

אין דבר כזה עבירה קטנה.

כשאתה מתמיד, היא חמורה שבחמורות.

הרמב״ם מונה

בין המומרים,

אדם שמומר לעבירה אחת.

ואפילו מן הכלות.

הוא אומר שאם אתה משחית את הזקן

או מקיף את הפאות,

שזה מעבירות הכלות יחסית.

אמנם העונש הוא מלקות וחבית חבית, אפשר למות מהמלקות.

אבל זה מעבירות הכלות נחשב.

אבל אם אתה מתמיד בזה, אתה מומר,

מומר לדבר אחד בתורה.

וזה כמו מומר לכל התורה כולה.

כי אין קטנה שבעבירות עם התמדה.

אז כשאדם, יש עבירה מסוימת שהיא קלה יחסית.

יש אנשים שצובעים את השערות.

לא מתאים לו להיות עם שער לבן, הוא רוצה להישאר צעיר בן 80. צובעים את השער, זה העבירה!

על כל שערה שהוא צובע.

או על כל שערה שהוא תולש לבנה מתוך שחורה.

עבירה?

נראה קטנה, לא?

כולה חינא, כולה צבע, כולה זה, כולה...

זה עבריין.

זה מומר לדבר אחד מן התורה.

כמומר לכל התורה כולה, עבריין.

אז אין קטנה בעבירות

עם ההתמדה, אומר

רבנו בחייה.

וזה שמובא בגמרא בסוכה נב.

יצר הרע בתחילה דומה לחוט של בוכיה.

מה זה בוכיה?

עכביש.

יצר הרע בהתחלה הוא דומה לחוט של בוכיה.

כמו קורא עכביש, כזה משהו דקיק,

אבל דביק.

ולבסוף דומה לעבותות העגלה.

כן, איך יש עבותות של העגלה, חבלים הגדולים,

שמחוברים,

רותמים את הסוס אל העגלה,

והסוס סוחב את העגלה. עם מה הוא סוחב? עם חוט?

עם עבותות?

ומה זה עשוי?

חוט

ועוד חוט ועוד חוט נהיה חבן.

אחר כך הוא עוד חוט ועוד חוט נהיה עוד חבל.

ונהיים כמה חבלים,

ולוקחים שמונה חבלים,

ומלפפים אותם, שוזרים אותם,

ואז נהיה אבות.

ממה זה התחיל?

מחוט.

אז ככה יצר הרע.

הוא לא אומר לך הרבה, רק פעם אחת.

בקטנה, איך אומרים היום?

בקטנה.

בקטנה ועוד בקטנה,

וכשאתה מתמיד זה כבר לא קטנה.

זה יותר גרוע מאחד בומבה

גדולה.

יצר הרע בתחילה דומה לחוט של בוכיה,

ולבסוף דומה כעבותות העגלה.

מכיוון שהתמיד בחטא,

והוסיף עוד לעשות כמעשהו הרע פעמים רבות,

חמור מאוד חטאו.

רבנו יונה מביא את הפסוק

ככלב השב על כאו,

כסיל שונה באיוולתו.

כלב אוכל דברים מאוסים.

אחרי שהוא לוחס אותם, מקיא,

ואחר כך הוא לוחס אותם שוב.

יואו, איזה מגעיל, איזה כלב מגעיל.

ככה מי ששונה בחטאו, הכסיל טיפש,

עשית עבירה אחת,

אתה צריך למאוס בעצמך על המעשה.

חוזר עוד פעם,

זה כמו כלב שהקיא וחוזר ואוכל תקיא.

זה השונה בחטאו, זה רק פעמיים.

אם זה שלוש פעמים,

זה כבר כאילו הותרה לו, כאילו מותר לו כבר. יצא לך לשחק אותה, בחייה, אתה כבר עברת, אתה כבר רגיל בזה, נו.

מה אתה פתאום, יש לך ייסורי מצפון וזה, מה קרה לך?

בסוף, תעשה תשובה, מה אתה דואג?

ובינתיים

החוטים האלה מתחילים להיות עבודות,

ויתלו אותך איתם.

אתה תשלם על כל חוט, יא חביבי.

אז זה לא פשוט

מי ששונה בחטאו.

בנוסף לכך,

אז בינתיים מה למדנו? שבלי מוסר

לא נבין את התורה,

כי אנחנו, לפי השכל שלנו,

מה מבינים?

מבינים

שההכאה יותר חמורה מקללה.

אבל כשאתה מתבונן דרך המוסר להבין,

אז אתה רואה שגם דברים קטנים יכולים להיות גרועים יותר,

יותר,

מדברים החמורים ביותר.

זה רק בהתבוננות של מוסר אתה יכול להבין את זה.

אם לא, זה חוק יבש, אתה לא מבין.

כי לפי ההבנה שלך זה בדיוק הפוך.

אבל המוסר מנתח לך בדיוק מה קורה פה.

למה זה יותר חמור?

אתם יודעים, יש אנשים

שהולכים מכות.

יש אנשים שלוקחים עלה

של בייסבול

ונותנים לבן אדם השני בראש, בגולגולת, ונפתח לו הראש, מתפוצץ,

והוא חי.

הרבה אנשים קיבלו מכות קשות ואגרופים, ופה, לפנים. אתם רואים?

יש אנשים מתאגרפים גם.

אחד מפוצץ את השני בפנים, ונשארים חיים בדרך כלל.

בדרך כלל.

אבל אפשר להרוג בן אדם עם טיפה.

טיפה.

היפנים,

כשהיו תופסים את השבויים, היו מענים אותם.

שמים להם דלים מעל הראש,

חור,

ומטפטפת להם טיפה על הגולגולת כל פעם.

טאם.

טאם.

טאם.

טאם.

טאם.

טאם.

טאם.

טאם. על הגולגולת.

בן אדם משתגע.

משתגע. מה אתה רוצה, אני אגיד לך.

אין מרגל שלא ידבר. מה, מה, רק תפסיק! לא יכול. משתגע.

משתגע.

אנשים מתים מזה.

מה זה?

אין קטנה שבטיפות?

עם ההתמדה?

זה יותר גרוע מגל עצום שיהדוף אותך לחוף.

בנוסף לכך יש לבאר,

בעת שחוטא

בעבירות הקלות

והוא לא חושש,

שמא יתמיד בחטאו,

זה ראייה שאין לו יראת שמיים.

אם הוא יראת שמיים, צריך לפחד אפילו מההתחלה של החטא הראשון, שמא יידבק ויתמיד בו.

אז אם בן אדם חוטא בעבירות הקלות והוא לא חושש, לא חושש שמא יתמיד,

זו ראייה שאין לו יראת שמיים.

כי הירא,

הוא יודע שהוא מסוגל לחטוא שנית.

כי אם הוא יחטא פעם אחת, ודאי שהוא יוכל

לחטוא פעם שנייה.

והוא נזהר

לא להתפתות אפילו פעם אחת.

ובעבירות הקלות ביותר.

יש פרשת עקב.

בפרשת עקב כתוב היה, עקב תשמעון, אומר רש״י,

אלו עבירות שהאדם דש בעקבו.

ודוד המלך אומר, עוון עקבי יסובני.

החשש של דוד המלך היה רק מעבירות קלות.

קלות.

כי זה אדם דש.

איזה, בקטנה זה כלום, ככה נראה לו זה קטנה.

אומר הקדוש ברוך הוא, והיה עקב תשמעוני. אם תשמעוני בעבירות שאתם עוברים עליהן בעקב, שהן קלות בעיניכם, ולא תעברו אותן,

כל הברכות שבתורה אני אתן לכם.

אבל תישמרו מהקטנות.

מהקטנות תזהרו, כי זה הכול מתחיל מהקטנה.

יצר הלא בא ואומר, לא יך עבוד עבודה זרה. מה פתאום? הוא יודע שאתה לא תסכים.

אבל בקטנה תאחר כמה דקות לתפילה,

תאחר לכנישתא,

תאחר לכולל.

ככה, כל פעם בקטנה.

אחר כך תגיד שאתה חולה, אחר כך כאבי גב, אחר כך תגיד לא זה, אחר כך אל תשאל מה היה, ואחר כך ככה, ואחר כך ככה, רגילות, לאט לאט וככה. אחר כך תבוא לכולל ותישן שעה, ועוד פעם, ומה, אומרים לך שלא,

וחוזר, כי זה בקטנה.

מה, מה, ואני אשלים, אני אשלים אחר כך.

וככה בן אדם הופך להיות עבד נרצע של יצר הרע שמפתה אותו שזה רק קטנה,

קטנה,

קטנה,

קטנה,

ורואים שאצל אלה שחושבים שזה קטנה זה חוזר ונשנה וחוזר ונשנה וזה מגפה.

לא, אני תמיד מאחל שלוש-ארבע דקות,

למה שאתה אחר? תבוא עשר דקות קודם ולא תאחר, תמיד תקדים בחמש דקות, מה הבעיה?

לא, אני יושן מאוחר.

אתה יושן מאוחר? איזה תירוץ.

אז עוד עשר דקות לפני תשער קודם, אתה קום עשר דקות. מה זה השטויות האלה?

תירוצים של יצר הרע. יצר הרע נותן תירוצים שעושה ממך אהבל.

אל תגיד לפחות את השטויות שהוא אומר לך.

תגיד, חטאתי, עוויתי, פשעתי, ונגמר.

ותחזור בתשובה,

ותראה לו שלא משתלם לו להציע לך הצעות כאלה.

אז ירא שמיים נזהר שלא להתפתות אפילו פעם אחת בעבירה קלה.

ומכיוון שאין לו יראת שמיים,

הוא נחשב

כמומר ופורק עול.

יש עול, צריך להגיע בזמן מסוים, צריך לעשות מצווה מסוימת. זה עול.

עול.

אתה לא יכול להשתחרר מהעול.

כמו ששמים על השור עול,

שמים על החמור עול, על הסוס,

והם צריכים לעשות מה שאומרים להם.

אבל אתה לא רוצה, אתה רוצה לפרוק עול.

לא, אני לא יכול להיות ממוסגר.

אל תמסגר אותי, אל תגיד לי זמנים וזה, ואני לא יכול.

מה, אני חמור?

מה, אני שור?

לא, אתה פחות מהם.

כי הם שמים עליהם עול,

לפחות עושים מה שצריך.

נהנים מהם

ומאכילים אותם

ונותנים להם כל טוב.

למה?

כי הם לא סוררים.

אבל אתה בן סורר ומורה, אתה רוצה לבעוט, אתה.

למה אתה צריך כל פעם זייף?

למה כשאומרים לך משהו, אתה אומר, רגע.

למה רגע?

מה, אתה רוצה לשים עליי עול?

אתה רוצה להגיד לי מה לעשות?

רגע, אני מחליט מתי.

לא עכשיו.

עוד מעט אני אתפנה.

אני עסוק.

העיקר להגיד את המילה שלך, אה?

לא רוצה עול.

בלי עול.

זה נקרא פורק עול.

ובאמת יש בזה הרגש עוד יותר עמוק.

כשאדם חוטא בעבירה חמורה

הוא מרגיש שהוא בעל עבירה

והלב שלו נוקף

והוא מתיירא,

כי הוא יודע שהוא עשה עבירה חמורה,

הוא פוחד מתי יגיע העונש.

והוא גם מתייסר תמיד,

למה עשיתי את זה? איזה שטו... נו הנה עבר הדבר, מה יצא לי מזה?

עכשיו אני צריך לחכות מתי יבוא עליי עונש?

אבל בעת שהוא עובר עבירה קלה,

אפילו שהוא מתמיד בחטאו,

הוא לא ירא והוא לא חושש כלל.

כי הוא סובר שאין בזה פגם

ואז הוא כאילו אומר, הותרה לו.

בעל לשון הרע

הוא יותר גרוע מרוצח.

יש איסור שפיכות דמים,

לא תרצח,

זה חמור ביותר.

אבל

בעל לשון הרע

זה אביזריו דשפיכות דמים,

כי אתה מלבין פני חברך ברבים,

אתה מוציא לו את הדם מהפנים, הוא נהיה לבן.

לבן. מלבין את פניו. איפה הדם הלך?

זה כאילו הרגת אותו.

יש אנשים שמתים גם מהבושה.

רוצח,

רוצח,

זה עוון גדול.

אבל מי שרצח,

יש לו חלק לעולם הבא.

אבל בעל לשון הרע,

אין לו חלק לעולם הבא.

זה הרג אותו, הוא מת.

הפסיק אותו מעשיית מצוות.

פגע במשפחתו, בקרוביו, בילדיו.

הוא יכול לזכות לעולם הבא.

אבל בעל הלשון,

אין לו חלק לעולם הבא.

מה יותר חמור?

תשאל כל בן אדם מה יגיד לך.

ברור.

ברור.

אבל התורה אומרת, כן, בגלל שלשון הרע בעיניך זה קל.

מה אמרתי? אמרתי עליו את האמת.

מה אני אמרתי?

אבל לשון הרע זה גם על אמת.

אם אתה אומר את האמת על מנת לפגוע,

על מנת להזיק,

זה לשון הרע.

אם אתה אומר על אחד,

אה, זה אל תקנה אצלו, זה גנב.

אל תקנה אצלו, גנב.

אתה עוקר לו את הפרנסה?

הילדים שלו יהיו רעבים.

אתה מטיל דופי בבן אדם.

הוא אומר, מה אני אעשה? זה האמת.

אם זה באמת,

מצווה להודיע שאנשים לא ייכשלו, שלא יגזלו אותם.

אבל אם זה לא אמת,

ואתה אומר עליו כי אתה רוצה לפגוע בו ואין לך איך לפגוע ואתה לא מעז להרים יד כי אתה פחדן.

אבל בלהגיד בשקט, ככה,

ככה, ככה, אתה יודע, זה, זה, זה, זה, זה.

אז זה קל בעיניך.

בדבר קל לא? חוזרים בתשובה?

מה?

זה מגיע לו, מגיע לו.

ואז הרבה פעמים אתה אומר, אומר, נהיית בעל הלשון.

אתה כבר רגיל בזה, נהיית בעל הבית על הלשון.

לשון, אתה כבר אשר אמרו ללשוננו נגביר.

שפתנו איתנו.

מי אדון לנו?

כופרים באלוקים.

השם אומר שאסור, לא תלך רכיל בעמך.

והוא אומר, מי אדון לנו? הפה שלי ברשותי.

שמעתם פעם שהילדים אומרים, הפה שלי ברשותי, אל תגיד לי מה לעשות?

אז אצלו זה קל.

מה שקל ואתה מתמיד בו, אין לו חלק לעולם הבא.

מרוצח,

יש לו חלק לעולם הבא.

אז אתם רואים, בלי מוסר, אי אפשר להבין בכלל.

אי אפשר להבין. לפי השכל אנחנו מבינים בדיוק הפוך.

לכן אמר החזון איש, והטביע המטבע לשונית,

שדעת בעלי בתים,

הפך תלמידי חכמים.

דעה של בעלי בתים,

אלה שלא למדו תורה כראוי,

הם בעלי בתים,

עמי ארצות,

הדעה שלהם היא ההפך מתלמידי חכמים. כי הנה ראינו מה שתי ההבנות שהיינו מבינים.

ההבנות הפשוטות זה כאילו הכה זה יותר חמור ורוצח זה יותר חמור.

ומה אנחנו רואים בעונשים?

בדיוק הפוך.

התורה אומרת הפוך.

אז דעת בעלי בתים, ההפך מתלמידי חכמים.

אם בעל הבית אומר לך משהו, תעשה הפוך, זה עשית בסדר.

אז זאת אומרת, זה חמור מאוד.

ורבנו יונה בשערי תשובה אומר,

חמורים דברי סופרים

יותר מעינה של התורה,

מפני שבדברי סופרים סבור שאינם חטא כלל.

חמורים דברי סופרים.

זה החכמים.

למה הם נקראים סופרים?

בגלל שהיו סופרים אותיות שבתורה.

לא רק פסוקים, אותיות.

מרוב חביבות התורה,

ידיעת התורה,

היו סופרים את האותיות של התורה.

עד כאן חצי הספר, עד כאן חצי התורה, עד כאן...

אז

אומר רבנו יונה, חמורים דברי סופרים.

אם אתה עובר על דברי חכמים,

דרבנן,

דרבנן, מה זה דרבנן?

מצוות של רבנן,

אם אתה עובר על זה,

זה יותר חמור מינש לתורה.

זאת אומרת,

מהמצוות שהשם ציווה.

למה?

השם מצווה זה דאורייתא.

ואם חכמים מצווים זה רק דרבנן, זה יותר קל.

מה יותר חמור, אם השם מצווה או חכם מצווה?

ברור שאם השם אמר ואתה עובר על דברי השם זה הרבה יותר חמור,

אם אתה עובר על דברי החכם, לא החכם של היום,

חכמי המשנה,

חכמי הגמרא.

אז זאת אומרת,

הוא אומר שחמורים דברי סופרים יותר מן של תורה.

ומה הדין? העובר על דברי חכמים חייב מיתה.

כן, העובר על דברי חכמים חייב מיתה.

איי איי איי, למה?

כי דברי החכמים זה קל בעיניך, זה חכמים אמרו, זה לא אשם.

לכן קל לך בעיניך לעבור על דברי חכמים.

זה בקטנה כאילו.

נו, הם אמרו,

יהיה נסך,

והם אמרו נטילת ידיים,

בסדר, אז לא עושה בדיוק, או לא עושה בכלל,

זה בסך הכל, זה לא דווארייתא, זה לא מן התורה,

זה חמור. למה? כי אין

קטנה שבעבירות עם ההתמדה.

אתה פורק עול.

אתה מומר.

ועוד דבר אומר רבנו יונה, עוד טעם נוסף.

כי אם ניצח אותך יצר היום בדבר קטן,

הוא ינצח אותך מחר בדבר גדול.

כי אם נתת לו מדרס רגל,

נתת לו כניסה אצלך, אז הוא כבר נשאר אורח,

הוא לא עוזב אותך.

אמרנו, חבר שלך, הוא כבר יודע איך להיכנס,

פתחת לו את הדלת,

הלב פתוח לשמוע אותו.

והיום הוא אמר לך בקטנה,

עוד חמש דקות, הוא רק אמר לך, חמש דקות,

זה הכול,

חמש דקות. וככה הוא מרגיל אותך,

לאחר עם תירוצים.

בקטנה, כל דבר זה קטנה אצלו, שום דבר הוא לא בא בגדול.

אבל אחר כך הוא כבר ילמד אותך בגדול.

אחר כך אתה אומר, מה, אני אגיד עוד פעם שאחרתי חמש דקות בגלל שהשעון שכח לצלצל.

איזה תירוץ, השעון שכח לצלצלתו?

זה כמו חנווני שקרן שיוצא חשבון טעות, הוא אומר, אה, המכונה הדפיסה לא נכון.

נכון, כן. ומי לחץ על המכונה שתדפיס לא נכון? אתה.

מי לא קם?

אתה. מי זה השעון?

אתה צריך לכוון אותו, לא כיוונת.

הוא שכח לצלצל.

הוא שכח לצלצל? מה הוא שכח לצלצל?

אז מה הוא יעשה מחר? הוא לא יבוא בכלל.

למה?

הוא יודע שהתירוץ הזה כבר די, שמיש כבר יותר מדי.

אז מה הוא אומר? לא, אני הייתי חולה, לא יכולתי לקום. למה? בשביל לא להתבייש להגיד שהוא יאחר חמש דקות.

אז כבר

יצר הוא אומר לו, בוא, אני אתן לך תירוץ שלא יוכלו להגיד לך. מה חולה? לא יכול לבוא. ואמרנו, אתה אנוס, מה זה? חצי מת.

אתה לא יכול.

אבל אתה שקרן, מה הוא עשה לך?

אתמול אמר לך רק חמש דקות.

מחר מחר תלך בכלל לבית כנסת.

למה? לא יפה. מה אתה תגיד שאתה עוד פעם?

איי, איי, אלוף העולם, אלוף העולם.

אז אם כן,

חכמים זיכרונם רכה אומרים לנו כך,

בשבת כופי

כל המשבר כלים בחמתו יהיה בעיניך כאילו עובד עבודה זרה.

אדם עצבני,

לוקח כלי, זורק בעצבים.

יהיה דומה בעיניך כעובד עבודה זרה.

למה? מה הקשר בין

לאחד ששובר כלי לעבודה זרה.

לכאורה זה רחוק, מרחק גדול.

יש הרבה בתים שעפות צלחות ועבים סכינים ומזלגות.

כן, לא משעמם.

אבל זה נקרא עבודה זרה, מה הוא עשה? פסל והוא משתחווה לו.

כן, יעמוד כבודו.

אז מה? לא הבנתי.

אלא מה?

מה זה קטנה?

הייתי עצבני, יש לו סיבה מוצדקת כאילו, אני עצבני, אני לא שולט בעצמי.

אני,

יש לי פוסט-טראומה.

אני, מה אני יכול לעשות?

אז אני עושה ככה.

כן, אבל אתה עושה דברים שנראים בעיניך קטנים,

ויצר הרע מחר יגיד לך גם,

לך עבוד עבודה זרה.

מי גרם לך שתזרוק את הכלי?

מי אמר לך? הוא אמר.

איך תשקיט את העצבים שלך? איך תרגיע את עצמך?

תעשה את זה. אם לא, אתה יכול להתפוצץ בלב. זה טוב שתשלח את הצלחת.

זה חשוב מאוד.

אחרת אם אתה תקפיא את כל הרגשות שלך בתוך הלב, הוא יתפוצץ.

אתה חייב לשחרר.

שחרר.

איי, איי, איי, היצר הרע.

היום רק אומר לך שחרר.

הוא ישחרר אותך מהעולם.

הוא יגיד לך, לך עבודה, עבודה זה רע.

הביאור,

שעיקר החשש לא לתת ליצר הרע מקום של אחיזה,

כי בעת שיצר רע תופס את האדם,

רע ומר אחריתו, רחמנא נצלן.

לכן הזהירו אותנו חכמים שלא נבוא לידי עבירה.

מה פירוש לא נבוא לידי עבירה?

מה זה שלא נבוא לידי עבירה? מה, לעבירה יש ידיים?

תגיד, שלא נבוא לעבירה?

שלא נגיע לעבירה?

שלא נעשה עבירה?

מה זה שלא נבוא לידי עבירה?

לעבירה יש ידיים.

ידיים. אתה עובר ליד העבירה, טאק! היא תופסת אותך.

יצר הרע,

כמו הכורי עכביש.

מה אתה רואה? רק חוט.

מה זה חוט?

בגודל של הזבוב קורע את החוט.

אבל הוא לא יודע שהחוט דביק.

הוא גמיש.

ואז הוא נדבק אליו,

דינג דינג דינג דינג דינג. הוא מתנדנד.

ואחר כך בא עכביש

ולא מתווכח איתו עם הזבוב, לא רב איתו, לא כלום.

תתנדנד.

ואחר כך עושה לו

עוד קור ועוד קור ועוד קור ועוד קור. ככה מעבה אותו, מחמם אותו, עושה לו סוודר.

וככה הוא חונק אותו, מרעיב אותו, מצמיא אותו. אז הוא תקוע שם.

אחרי שהוא מת,

הוא בא ואוכל אותו ארוחת ערב, ארוחת צהריים, ויש לו מזון.

איך הוא תפס אותו?

רק

בידי עבירה,

בדבק, בפעם הראשונה, טאק, נדבק.

אל תיתן לי יצר הרע בית אחיזה.

אם הוא תופס אותך, יבא ביי.

אתם ראיתם? יש סרטונים כאלה,

שדוב תפס בן אדם, אריה תפס בן אדם. אתם רואים? רק פעם אחת הוא תופס עם היד. טאח, לא משחרר.

זהו.

עכשיו תתנגד, תסתובב, אתה רק תקרע את האיברים שלך, שום דבר. הוא לא עוזב.

ברגע שהוא תפס,

נגמר.

זה כמו, תגיד,

שתפס אותך עכשיו מנוף,

סגר עליך.

מה אתה עושה עכשיו? נגמרת בידיים שלו.

אל תיתן בית אחיזה ליצר הרע.

אל תיתן לו. מזהיר אותנו, רבנו יונה.

בשעה שיצר הרע תופס את האדם,

רע ומר אחריתו, רחמנא ליצלן. מה זה רחמנא ליצלן?

הקדוש ברוך הוא יציל אותנו.

מהידיים שלו.

רחמנא זה הקדוש ברוך הוא, אל רחום וחנון.

מה זה, ליצלן יציל אותנו.

רחמנא ליצלן. הקדוש ברוך הוא יציל אותנו מידו.

והנה, בדברים החמורים האלה,

שאפילו אם נכשל בהם,

מכל מקום אינו אלא לשעה,

ולא קיבל היצר רע ממקום אחיזה,

מה שאין כן בעבירות קלות,

שאינם חטאים בעיניו,

נותן ליצר מקום אחיזה.

כשאתה עובר עבירה גדולה,

אתה לא נותן בית אחיזה, כי אתה מיד אחריה נרתע מהמעשה שעשית, נבהל,

מפחד מהעונש,

מתייסר,

מתחרט על מה שעשית.

אתה לא נותן לייצר לרע עוד פעם.

אבל בקטנות,

אתה בעצמך אומר שעם זה בעיה.

אבל מי פיתה אותך לעשות אותם? הוא. אז הוא כבר

תפס אותך.

נתת לו בית אחיזה. לכן הקטנות הן יותר חמורות,

כי אתה כבר משועבד מייצר הרע. אתה תפוס כבר בידו.

לכן חובה על אדם להקפיד לא ליפול בקטנות,

לא בעבירות קטנות וקלות.

משום כך

חייבים תמיד

להתחזק במוסר, כי רק המוסר ידריך אותנו.

כמו זה שאנחנו לומדים עכשיו.

רק המוסר ידריך אותנו, יציל אותנו, יכוון אותנו,

יפקח את עינינו, יייסר אותנו.

אם אדם ילמד מוסר, הוא גם יגיע לירת שמיים.

שהרי היצר אורב לנו בכל עת,

כדברי החובת לבבות בשער ייחוד המעשה.

פרק ה'

אומר

אתה ישן לו.

אתה כלפי יצר רע אתה ישן לו. אתה בכלל לא ערני לו, לא שם לב.

כמו שאדם ישן, לא יודע מה קורה איתו בשינה,

ככה אתה הולך ער, פיקח,

ולא מרגיש

שהוא קיים,

שהוא מטריד אותך, שהוא מדריך אותך, שהוא מנהיג אותך.

אתה ישן לו,

והוא ער לך.

הוא אף פעם לא ישן.

הוא ער כל הזמן מתי לתפוס אותך, מתי להפיל אותך, בקטנה, לא בגדולות, בקטנה.

אתה מתעלם ממנו והוא אינו מתעלם ממך.

ככה אומר לנו רבנו בחייה, הוא הכיר אותו טוב מאוד.

אמרו חכמים שהקדוש ברוך הוא ורבנו בחייה

שניהם מכירים את יצר הרע.

רבנו בחייה חי לפני אלף שנה,

היה גדול, צדיק, חסיד, בעל חובת הלבבות.

כתב שולחן ערוך על הלב.

כל המצוות התלויות בלב.

אם כן, בוודאי שיצר הרע רוצה לאבד אותנו,

בפרט בעבירות הקלות,

כי בזה קל לו מאוד לפתות אותנו על דברים קלים,

ואז הפירות שלו הם רבים,

כי אתה עושה עוד ועוד ועוד קטנות קטנות, וזה מלא, מלא, זה נהיה עבודות.

והוא עולה לקטרג עליך למעלה,

והוא נשלח להיות מלאך המוות כלפיך.

בזה נראה לפרש עכשיו את מה שהתחלנו בהתחלת הפסוק.

ואם לא תשמעו לי

ולא תעשו את כל המצוות האלה,

רש״י אומר שתהיו עמלים בתורה.

אם בחוקותיי תלכו זה שתהיו עמלים בתורה.

מבואר שההתחלה של התוכחה, זה נקרא פרשת התוכחות, פרשת בחוקותיי,

היא פותחת ואומרת שבעבור זה שאתה לא עמל בתורה,

יבואו כל הקללות,

כל הקללות שכתובות בפרשה.

שבע על חטאותיכם, ויספתי עוד שבע, ויספתי עוד ועוד ועוד.

כל זה בגלל מה? זה התחיל בגלל שאתה לא עמל בתורה.

ואם אתה עמל,

אם בחוקותיי תלכו, אתם כן תהיו עמלים בתורה, כל הברכות.

ונתתי גיש מכם והכל, ולא תעבור חרב בארצכם והכל הכל הכל שלום,

הכל יהיה טוב.

לכאורה,

על מי מדברים הפסוקים?

על מי שעוסק בתורה,

מי שלומד תורה.

רק מה אומרת התורה?

שחסר לו עמל.

אם בחוקותיי תלכו,

מה זה בחוקותיי תלכו?

תלכו זה כל הזמן,

זה שתהיו עמלים בתורה.

זאת אומרת,

ללמוד, אתם לומדים.

אבל עמלים, איפה עמלים?

איפה עמלים?

ללמוד תורה זה לא לקרוא.

זה לא ככה להיענות.

זה לעמול, לפרק, לעיין, להבין שורשי הדברים.

כל הדברים צריך ללמוד אותם כמו שצריך בעמלות.

אז רואים שמדובר במי שלומד תורה, ורק חסרה לו עמלות והגיעה בתורה.

ועמל התורה, ידוע שזו מדרגה גדולה ביותר.

אם כן, מי שלומד תורה, אבל ללא עמל,

הוא לא מרגיש שהוא חוטא.

מה, אני לא לומד תורה?

מה, אני לא לומד תורה?

הנה, אני יושב בכולל.

והוא לא עמל, אבל.

אם הוא לא עמל, הוא לא מרגיש שזה חטא.

ומדוע עבור

האי-עוון מגיע לו עונש כזה חמור?

כל הקללות שכתובות.

אם הוא לא לומד בעמלות, בסוף הוא לא יקיים.

ואם הוא לא יקיים,

הוא ישניא את אלה שהם מקיימים אחר כך. הוא ישנא את התלמידי החכמים,

אחר כך הוא ימנע אנשים מזה, אחר כך הוא יקפור,

ואחר כך הוא יהיה אפיקוירס,

ככה כתוב.

שבע הדרגות,

בגלל שהוא לא למד בעמלות.

והוא יגיע עד לשם.

אלה הם הדברים שנתבהרו,

שדווקא בגלל שנראה בעיניו כעבירה קלה,

כי הרי הוא עוסק בתורה,

נו, נו, רק חסרה לא הגיעה.

אבל קיבל כבר יצר מקום, יצר רע, קיבל מקום אחיזה,

ומזה נפתחת התוכחה כולה, כל פרשת בחוקותיי, עם כל הקללות שיש בה.

כי נתת בית אחיזה ליצר הרע,

התרפאת בתורה, נרפים אתם, נרפים.

לא לומדים בעיון,

לא בעמילות,

בסבבה.

לא צריך לאמץ את הראש יותר מדי,

ותוך כדי כבר יצר הרע אומר, אתה לא לומד בעיון, אתה לומד חפיף.

אז הוא אומר, כאן תדבר על טראמפ,

תדבר על האירוויזיון,

תדבר על זה, בתוך הלימוד.

ואז הוא תופס אותך עוד, ואז מבטל אותך מתורה בכלל,

ולאט לאט ככה, ואחר כך אתה אומר, יש לי משהו לסדר,

ואחר כך יש לך סידורים,

היום לא יכולתי לבוא,

ולאט לאט עד שיוציא אותך, ואחר כך זה, והוא מרוויח הרבה כסף, ואני יושב פה כמו טמבל,

ומה יוצא לי מזה?

ואז אתה הולך לעבוד, ואז אתה עוזב את התורה,

ואז אתה יודע מה אתה לעומת מה שהיית,

ואז אתה שונא ומשניא.

עזוב אותך דתיים, אני הייתי שם, אני אומר לך,

הכל זה ככה, והכל זה ככה,

ואחר כך את החכמים עוד יותר, הם עובדים על אנשים, והכל ככה וככה.

ואחר כך הוא מונה אנשים שלא תעיז לעשות, שלא תיפול איתם, ופה פה פה פם.

וכן הלאה עד שהוא כופר בקור. זה הפטנט שניצר רע. איך הוא התחיל?

בקטנה. איזה קטנה?

אתה לומד תורה, אתה בכולל, אתה אברך.

אבל אני אומר לך, אבל לא בעמל.

אל תתאמץ יותר, אתה יכול להתפוצץ.

אתה יודע שהחזון איש למד הרבה,

ובסוף הרופאים מסרו עליו ללמוד, כי הוא היה יכול למות.

מה, אתה רוצה למות?

אוי ואבוי לך.

תרגע, תלמד ככה, לפי יכולתך.

ואז נתת בית אחיזה ליצר הרע.

עכשיו, לפי זה יומתק לנו באור

מה שהוסיף רשי שם ואמר, ומה תלמוד לומר לי?

זה המכיר ריבונו, הוא מתכוון למרוד בו.

לכאורה,

אנחנו עוסקים במי שעסוק בתורה,

עוסק בתורה, יושב ולומד,

ומקיים מצוות כקטן,

והוא רק לא עמל בתורה, לא מתייגע.

הוא לא הרב קנייבסקי,

הוא עבירך רגיל.

ומדוע נחשב למכיר את ריבונו ומתכוון למרוד בו? למה?

אלא, לדברינו יבואר שכיוון שחסרון העמילות בתורה

היא לא בגלל שקשה לו היגיעה,

אלא מפני שדומה בעיניו

כי העמילות בתורה היא מיותרת ואינה נצרכת.

והוא מזלזל בה, ואינו מחשיב אותה.

לא צריך להגזים יותר מדי.

תן ללמוד בכיף, למה אתה?

וזה נראה בעיניו כהיתר.

לא חייבים עד כדי כך ללמוד ככה, וככה, וככה, ופרק כל דבר, ולחטט, ולברר.

בסדר, מלמעלה, הבנו את העניין. יאללה, בואו נתקדם, בואו נתקדם. אנחנו תקועים באותו מקום. בואו נתקדם, בואו נתקדם.

וכבר נתבער לנו שעוון

אלה שמחשיבים את העבירות להיתר,

הם נקראים מומרים ופורקי עול,

כי הם סוברים שבידם

ובכוחם לקבוע מה הדברים שנצרכים לעבודתם הרוחנית,

באיזה עניינים מותרים ואינם נדרשים.

משום כך הם נקראים בלשון חכמים,

מכיר את ריבונו ומתכוון למרוד בו.

אתה עושה לעצמך הנחות על חשבון השם.

השם אומר שצריך להיות עמל.

יגעת ומצאת אמין צריך להתייגע בתורה?

נפש עמל עמלה לא צריך לעמול בתורה?

ואתה מחליט לא, לא צריך.

אם זה לא בא מהלב בכיף וזה,

זה לא שווה שום דבר.

מה זה בכפייה? מה זה בכפייה?

זה יודעת ריבונו או מתכוון

למרוד בו.

אומר הרב יחזקאל לוינשטיין, בעל המאמר זה המשגיח דפונוביץ',

אחד מגדולי חכמי המוסר.

הוא אומר, למדתי השבוע,

הוא כבר לא חי בינינו,

למדתי מוסר בדברי הרמחל.

רבנו משה חמלוצתו, בעל מסילת ישרים.

שם הוא כותב ככה,

כי הנה היצר רע באמת,

חזק הוא באדם מאוד,

ומבלי ידיעתו של האדם

הולך בו ומתגבר בו ושולט עליו.

ואם עושה כל התחבולות שבעולם,

האדם

יעשה כל התחבולות, נתפטר ממנו, מהיצר הרע.

ולא ייקח הרפואה שנבראת לו, יש רק רפואה אחת שנבראה נגד היצר הרע,

שהיא התורה.

בראת יצר הרע, בראתי תורת ולין. זה הדבר היחידי.

השם ברא אותו, והוא אומר, אני אומר לך, מה,

איך מנטרלים אותו.

אתה רוצה לנטרל את יצר הרע?

זה רק עם התורה.

אדם שלא השתמש בתרופה הזאת, שהיא נקראת התורה, נגד יצרו,

לא ידע

ולא ירגיש

בתגבור את חוליו,

אלא כשימות בחטאו ותאבד נשמתו. עד הקבר הוא לא ידע בכלל שמי שהנהיג אותו,

שלט עליו, על מוחו, על תנועותיו, פעולותיו, כוונותיו,

זה היה יצר הרע. רק

כשתיפרד נשמתו מעליו,

רק אז הוא יכיר

בטעות של כל ימי חייו.

למה?

כי יצר הרע

הולך ומתגבר באדם ושולט עליו.

וגם אם תעשה כל תחבולות שבעולם, צומות ותעניות וכל מיני דברים וסיגופים ותתפלל וזה,

ולא תלמד תורה בעמילות,

לא תנצח אותו, לא תכיר אותו אפילו, לא תרגיש בו שזה לא אתה אומר, לא אתה מחליט, זה הוא.

ויתגבר החולי עד כדי כך

שהוא ימות

בחטאו ותאבד נשמתו.

היצר הרע נמצא באדם מטבע בריאתו.

כשאתה נבראת יצר לב האדם רע מנעוריו,

איך שננערת מהמעיים של אמא שלך,

הוא כבר דבוק איתך.

הוא בטבע איתך ביחד.

הוא נמסך בדמך.

חכמים אומרים,

לא תטורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם.

מה זה לא תטורו אחרי לבבכם?

זה מינות.

מינות, כפירה.

הלב

מלא כפירה.

לא תטורו,

אחרי לבבכם.

שם המשכן, המידות הרעות,

שמה הכפירה. למה?

כי המידות

הן שואפות לגשמיות, לחומר, לתאוות.

וזה נגד מה שהשם רוצה. זה כפירה, זה מינות.

ולא תטורו אחרי עיניכם, זה תאוות.

זנות.

אדם מתהווה לראות

צורות נאות.

המינות

והתאוות

הן מוטבעות באדם.

לאדם יש כוח מרידה.

להגיד, לא רוצה,

לא מסכים,

יש לו טבע של מרידה.

אתה לא מדבר עליו נכון?

אתה רואה את המרידה ישר.

זה טבוע בכל בן אדם.

ככתוב, כי יצר מחשבות ליבו

רק רע כל היום.

ומשום כך,

היצר חזק מאוד,

הוא מתגבר בו,

ושולט עליו,

ואינו מרגיש כלל.

ובעת שכבר מגלה שתפס אותו היצר,

אין לו תקווה לרפא ממנו.

עוד ממשיך המסילת ישרים,

ודאי שחושך החומריות ילך ויגבר עליו מדרגה אחרי מדרגה.

והוא לא יבין.

עד שיימצא שקוע ברעה

ורחוק מן האמת הרחק גדול,

שאפילו הרהורי דברים לא יעלו על ליבו לבקש את האמת.

יש פה בן אדם שיושב בינינו,

שהיום הוא כבר בגיל 57. ולפני שנים הוא חשב לחזור בתשובה, ולאשתו לא הסכימה.

והוא ירד מזה.

ועברו 57 שנים,

ויצר הרע חנק לו את החיים,

בזבז לו את החיים שלא יזכה לעשות מצוות.

איזה הפסד.

איזה הפסד.

איזה הפסד.

אבל מן השמיים רחמו,

מסיבות לא ידועות לנו,

והעירו את ליבו,

בגלל מקרה שלא נפרט.

והוא כבר חוזר בתשובה שלוש וחצי חודשים,

והוא מאושר.

מאושר.

קולומבוס שגילה את אמריקה

לא היה מאושר.

למה? מה הוא מצא?

חול בחול ואולי קצת אינדיאנים בסוף.

אבל הוא מצא את קהילות פז,

בית כנסת, תפילות. לא מדברים בתפילה.

אוהבים אחד את השני, עוזרים אחד לשני.

מצוות כראוי.

מסייעים. מסבירים. מארחים.

מזמינים.

פשיח!

איפה יש דבר כזה?

כל אחד בדרך כלל אנוכי.

כל אחד דואג לעצמו.

פה נושאים בעול, עוזרים והכול. והוא פורח, פורח, פורח.

יום שבת לא היה לו חולצה.

לא היה, לא התארגן, לא היה לו חולצה.

אז הוא בא עם מגבעת ובא עם חליפה.

ככה אמרו לו, צריך ללכת כמו שצריך.

אבל החולצה לא מתאימה. תכלת.

עם צווארון סיני.

בשבת, מה, תשיני?

שלחו אותו להביא שלוש חולצות לבנות.

פשש!

שלוש!

למה שלוש?

כי הוא אכל ארוחת ערב ותלכלך.

אם לא היה שלוש, מה היה עושה?

היה נשאר עם חולצה מלוכלכת.

השתבח הבורא.

איפה יש דבר כזה?

ועכשיו הוא נוסע לחוץ לארץ להתחתן,

ובעזרת השם,

האישה יעודה אומרת לו, אני לא רוצה שתעבוד, אני אפרנס,

אתה רק תלמד בכולל.

והוא מסכים.

והוא בן אדם שמרוויח טוב, יש לו ידיים טובות,

הוא שיפוצניק.

הוא עשה פה, תראו, איזה תקרה לתפארת,

איזה דברים,

יא חביבי.

ובגיל כזה,

השם זיכה אותו לחזור בתשובה.

אמיתית?

איזה יופי.

איזה יופי.

אבל בלי התורה הוא היה יכול?

אם לא היה שומע פה מוסר ודברי תורה הוא היה מתעורר?

שום דבר.

בשום מקום הוא אמר, הוא לא שמע דברים כאלה.

ובפרק זמן כזה קצר

הוא עובר הרבה אנשים שהם חרדים מלידה.

כי הוא רוצה לקיים הכול

כמו שצריך ולברר כל דבר ולעשות על הצד הטוב ביותר.

זה רק התורה היא הטבלין נגד יצר הרע. בלי תורה אתה לא יכול לתגבר עליו.

כי אם לא,

בסדר, אז אני אעשה, מה אתה רוצה? שאני אנטבילין?

אני אנטבילין, מה הבעיה?

מה אתה רוצה, ציצית?

זה ציצית, בסדר.

אבל אחר כך אפשר ללכת לאן שאני רוצה, כן? לא,

לא, התורה אומרת לא, יש סדר, הלא. אתה לא,

אתה לא פורק עול.

אתה מקבל עליך עול תורה,

עול מצוות,

עול מלכות שמיים.

אדרבה, זה הדבר, אתה מוכתר בנימוסיו של הקדוש ברוך הוא.

השתבח הבורא, אתה בן של מלך.

הקדוש ברוך הוא בחר בך מכל העמים.

עלו פה על ספר תורה יום שני ואמרו לו, אשר בחר בנו מכל העמים,

מטראמפ,

ממרקל,

מכולם.

בחר בנו כאן ונתן לנו את תורתו.

פשיט.

ודיברתי אתמול על השר מהונדורס,

שהוא אומר שצריך להידבק בעם ישראל אפילו אם לא מסכימים איתם. למה? השם בחר בהם.

אני אומר בתמצית, כן?

נו,

אומות העולם יודעים מה זה התורה, יודעים מה זה הערך של עם ישראל.

אפילו טראמפ אמר, ירושלים בירת ישראל.

יא חביבי,

איי, איי, איי, איי, איי.

נו,

אז רואים שהתורה זה התיקון שאיתו אפשר להגיע רחוק, רחוק, עד כיסא הכבוד.

ואפשר להתנתק מהייצר הרע.

נמצא שעיקר הסכנה זה בעת שלא מרגיש כלל בחטאים,

ואפילו הרהור לא עולה בליבו לבדוק במעשים שלו, אולי הוא חוטא.

וביותר זה חמור בדברים הקלים שהוא בכלל לא חש וסבור שזה מותר.

לדוגמה,

אדם

שיש לו אפשרות להתפלל בקהילות פז,

והוא הולך למניין של אוכלי נבלות וטרפות.

אז זה קל בעיניו, מה, אני אסע עד שמה ואני,

מה,

אני אתפלל פה, בסדר, אני אתפלל בלחש ואני אענה רק קדושה ומודיעין

וקדיש אחרון של יתום.

לא, אתה מפסיד תפילה בציבור,

אתה מפסיד

תפילה במניין,

יש בזה מעלות גדולות, יש חסרונות עצומים,

והתפילה שלך תענה או לא תענה כי אתה מתפלל יחיד,

מה אתה חושב?

זה קטרוג,

כי תפילת רבים, השם לא מואס,

אבל רבים, שהשליח ציבור הוא סנגור ולא קטגור.

אבל אם הוא קטגור,

הוא אוכל נבלות טרפות, פד עובר נבלה,

איך אתה רוצה שתעלה התפילה?

אז יש לך אפשרות ואתה לא עושה.

אתה גם נקרא שכן רע,

יש לך בית כנסת,

כשר,

שליח ציבור כשר,

ציבור כשר,

ואתה לא עושה את המאמץ להגיע,

אתה תיענש על זה, אין קונצים.

אז לדוגמה, מי שסבור שהוא מחסיר תפילה בציבור,

כמו שאמרנו,

הרי זה חטא.

ופה כתוב,

הוא דיבר בזמנו שמי שהוא בן תורה ויכול להתפלל בישיבה,

בציבור של הישיבה, והולך להתפלל בציבור של בעלי בתים,

זה חטא.

למה?

כי זה קל בעיניך.

נו, מה ההבדל בין תפילה של אברכים, בני תורה,

לבין בעלי בתים?

אז זה, זה יצר הרע. ככה אומרנו, זה כלום, זה ההפרש הזה, הוא כלום.

זה כמו אני לומד תורה, רק לא בעמילות, לא בעמילות.

מפה יש בית אחיזה ליצר הרע,

והוא כבר ילכוד אותך, ואחר כך גם תזייף בתפילות,

ואחר כך תעבור זמן קריאת שמע, ותעבור זמן תפילה,

והוא כבר יטפל בך.

הוא כבר יטפל בך. אתה בדרך הנכונה.

אז אם כן, מעתה נבין שעיקר הצלחת האדם תמונה בדברים הקלים,

ועל ידם יזכה לעולם הבא,

כיוון שבהם

תמונה יראת שמיים.

ירא שמיים לא רוצה להיכשל אפילו בדבר קטן.

ירא שמיים

לא רוצה להיכשל בדבר קטן.

מי שיש לו יראת שמיים,

כשאומרים לו, תישאר אחרי התפילה,

והוא הולך הביתה כאילו לא שם לב,

הוא אפילו שם לב ואפילו אחי הלך הביתה, אין לו יראת שמיים.

אין לו יראת שמיים.

למה? הוא שקרן.

אמרו לך, תישאר אחרי התפילה,

לא נשאר.

אז איפה יראת שמיים שלך?

איפה אתה מקבל את דברי ריבך ועושה מה שאומרים לך?

איפה זה?

אין ירד שמיים.

יצר רע אומר בוא בוא בוא.

בוא תספיק, תאכל,

תזה, תקרא, תכין משהו, תעשה זה, זה, זה. אחר כך נדבר, אחר כך נדבר.

ובזה מובא בפרשה

אם בחוקותיי תלכו.

רש״י אומר

שתהיו עמלים בתורה,

כיוון שהעמלות של התורה

אינה נראית לאדם כעניין חמור,

כי הוא סבור

שבין כך ובין כך אני עוסק בתורה. מה אני עושה?

מה אתה רוצה ממני עוד? אני יושב פה, לומד, לא.

לא אני אמרתי שצריך להיות עמלים בתורה.

אני לא נתתי את התורה, אני לא נותן התורה. נותן התורה זה הקדוש ברוך הוא. והוא ביקש ממך,

ממני, מכל אחד,

עמילות בתורה.

וכל ההצלחות שמבטיחה הפרשה הזאת והברכות,

זה תלוי בזה.

וכל הקללות זה בזה.

עמילות בתורה.

כי אם נתת בית אחיזה ליצר הרע, לרפאות אותך ולהגיד לך,

אהה,

קצת פחות, לא נורא, זהו, הוא כבר תפס אותך.

מפה כבר ידרדר אותך, כמו שאמרנו.

שבסוף גם לא תעשה מצוות ותשנא ותשניא ותבטל אנשים,

וכולי וכולי, עד שתהיה כופר ואפיקוירס,

כמו כל הכתבים לענייני דת,

שהם פורשים מן התורה,

ופרשו מן הישיבות,

הפכו שבבניקים,

והם מויסרים של הציבור החרדי.

הם מדווחים את כל הקלקול שיש בשביל לרצות את האדונים שמהם מקבלים פרנסה.

רבי חנניהו בר-גשי אומר,

רוצו הקדוש ברוך הוא זכות ישראל,

דפיקו חרבו עולם תורו ומשואות,

שנה אמור אדונאו וסלמאן סרבו יגדיל תורו ויעדיו.