שכר מצוה באיה עלמא, האם יש שכר בעולם הזה או אין.

התורה אומרת "אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעיתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו וידועים דברי חז"ל בקידושין לט, שכר מצוה באיה עלמא ליכא. אין שכר על מצוות בזה העולם.

ויש לתמוה על מאמר חכמים זה, הרי אנחנו שומעים פה בפסוקים שהתורה מבטיחה כאן על קיום התורה והמצוות שכר, בעולם הזה, "ונתתי גשמיכם בעיתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו", אז איך אמרו רבותינו שאין שכר על קיום מצוות בעולם הזה? על זה נאמרו כמה תשובות.

בספר חובת הלבבות בשער הבטחון סוף פרק ד' כותב: מצוות הנסתרות שרק הקב"ה רואה אותם כגון, חובת הלבבות, דהיינו מצות שהן בלב כמו לא תשנא את אחיך בלבבך, או כמו ואהבת לרעך כמוך, או ואהבת את ה' אלקיך, או את ה' אלקיך תירא, לא תחמוד, כל הדברי םשהם שייכים ללב זה נקרא מצוות נסתרות, מצוות נסתרות שהקב"ה רק הוא רואה אותם, כגון אלה שהם חובת הלבבות, עליהם משלם בשכר מכוסה בעולם הזה, זה לא מקבלים שכר פה, זה שכר מכוסה צפון ממתין לעולם הבא, על זה אמרו שכר מצוה באיה עלמא ליכא, על הסוג הזה של המצוות המכוסות מעיני בני אדם ורק ה' רואה אותם. ומה שמבטיחה התורה שכר בעולם הזה, זה על המצוות הנגלות, כשאדם עושה מצוות נגלות על זה הוא כן מקבל שכר בעולם הזה. ככה אומר רבינו בחיי מלפני כאלף שנה.

הרמב"ם בפירושו למשניות פאה פרק א' משנה א' כותב: מצוות שבין אדם למקום משלם רק לעולם הבא, אין שכר בעולם הזה על מצוות בין אדם למקום, עליהם נאמר שכר מצוה באיה עלמא ליכא, ואילו על מצוות שבין אדם לחברו משלם גם בעולם הזה. אז גם זה כעין מה שאמר רבינו בחיי.

עוד כותב הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ט' הלכה א', כל התגמולים והטובות שכותבת התורה אין הם שכר עבור המצוות, אלא הבטחה, שאם נקיים את המצוות יסייע לנו הקב"ה שנוכל להמשיך לקיים אותם מתוך רחבות הדעת, אם בחוקותי תלכו אז ונתתי גשמכם בעיתם והארץ תתן את יבולה ועץ יתן את פריו, כל זה מסייעים להמשיך לעבוד את הבורא באופן שלא תהיה לכם שום טרדה ושום טרחה שתוכלו לעבוד את ה' מתוך הרחבת הדעת. זה בפרק תשיעי כל הפרק מדבר בזה.

דבר נוסף זה המהרש"א בקידושין ל"ט. הוא מתרץ שכל הבטחות התורה הם רק על מצוות וזכויות של רבים, כל ההבטחות הגלויות של מתן שכר זה אם אתה יש לך מצוות וזכות הרבים, על זה אתה מקבל, אבל זכויות של יחיד שהוא עושה אותן, אינן משתלמות רק לעולם הבא. ז"א אם אתה עושה מצוות ואתה היחיד שמקיים את המצוות שצריך לקיים לא תקבל שכר בעולם הזה, אבל אם אתה עושה מצוות שבהן אתה מזכה את הרבים אתה תקבל שכר בעולם הזה. ואומר המהרש"א שכל ההבטחות של התורה הם רק על מצוות כאלה וזכויות של רבים.

בספר של הכתב סופר הוא מבאר באופן נוסף, שכר על קיו םהמצוה משולם לעתיד לבוא, אז אם אתה מקיים מצוה משלמים לך עליה שכר לעתיד לבוא, זה על עצם המצוה, אבל על הטרחה והיגיעה שאדם יגע בעת קיום המצוות משלמים לו שכר בעולם הזה, ועל זה מבטיחה התורה כאן, ונתתי גשמיכם בעיתם וכל השאר. והמדקדק את זה מהכתוב, הכתב סופר מדקדק את זה מלשון הפסוק, "אם בחוקותי תלכו", ז"א אם תכתתו את רגליכם מעפולה, מטבריה, מבאר שבע לקחת בשר בכשרות מהודרת, על עצם מצוה לא תקבלו פה שכר, זה שמור שם, על ההליכה וההתייגעות והטרחה אם בחוקותי תלכו, על התלכו שאתם מתייגעים, על זה כל ההבטחות של התורה. אז ונתתי גשמיכם בעתם וכו' וכו'.

ונראה לבאר באופן נוסף, מה שאמרו שכר מצוה באיה עלמא ליכא, שאין שכר על מצוות בעולם הזה זה רק על מצוות שאין בהן כפיית היצר, על אלה לא מקבלים שכר, אתה לא כפית את יצרך במצוות האלה, והבטחות התורה כאן מה שכתוב בפרשת בחוקותי הן על מצוות שצריך לכפות את יצרו כשהוא מקיים אותם, על זה מגיע השכר פה. דהנה אמרו בגמרא בקידושין מ', כל הבא עבירה לידו וניצול ממנה עושים לו נס, אז בא לידו עבירה והוא ניצול ממנה, הוא צריך עכשיו עבירה זו להנצל לכפות את יצרו שלא יצליח, לזה עושים לו נס כי יש בזה כפיית היצר.

ובאר הבן יהוידע, הבן איש חי, הבא עבירה לידו וכפה את טבעו ולא חטא מידה כנגד מידה עושה לו הקב"ה נס וכופה את הטבע בשבילו. הוא כפה את טבעו נגד יצרו, שיצרו רצה שהטבע יאמר את דברו והוא לא נתן לטבע שמתפתה לעשות את רצון יצרו, כפית את הטבע? אומר ה' גם אני אכפה לך מידה כנגד מידה את הטבע. הטבע והנס זה הפוכים, כשה' עושה נס הוא כופה את הטבע שלא יפריע, כדי שיהיה את הנס. ומשלם לו שכרו כאן בעולם הזה למי שכופה את יצרו, כי את כפיית היצר עושה האדם מעצמו ללא סיוע שמים, שהרי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ומגיע לו שכרו מעיקר הדין ומשלם לו כאן בעולם הזה. אמנם על קיום מצוות עשה משלם רק לעולם הבא, שהרי על מצות עשה לא יכול לקיים ללא סיוע משמים, דמי הקדימני ואשלם, מי ביקשתי ממנו להטיל ציצית לפני שנתתי לו טלית, מי ביקשתי ממנו לשים מזוזה לפני שנתתי לו בית, מי ביקשתי ממנו לשים מעקה לפני שנתתי לו גג או מקום שצריך לשים  מעקה, ז"א מי הקדימני ואשלם, בלעדי שאני נתתי לא צריך לשלם, אז קיבלת סיוע משמים, אז מה שקיבלת סיוע משמים לא תקבל שכר פה רק לעולם הבא.

בעוד אופן נראה לבאר, אמרו רבותינו בעבודה זרה ה', אם בחוקותי תלכו, אין אם אלא לשון תחנונים, כביכול הקב"ה מבקש ממנו בתחנונים בחוקותי תלכו, בחוקותי תלכו, אם אם אם, וכן הוא אומר לו עמי שומע לי, מה זה לו? אם, אייי אם עמי היה שומע לי, לו עמי שומע לי, זה לשון של תחנונים. לו הקשבת למצוותי, לו הקשבת למצוותי, הקב"ה מתחנן לפני בני ישראל שישמרו את התורה, לו עמי אומר רש"י היינו תחינה, תחינה, ה' מתחנן אלינו תשמרו את חוקותי אני רוצה לתת לכם את כל השפע הזה שכתוב. אז כתבו המפרשים, שאפילו שהקב"ה נתן את הבחירה לאדם בכל זאת הוא מתחנן לפני הבנים שלו שישמרו את התורה. ולמה? כי הקב"ה הוא טוב וחפץ להיטיב, והוא רוצה שיעשו מעשים טובים כדי שיוכל להיטיב עמהם, כדי לתת שכר, וכתב בעל ההפלאה, מהו זה שאמרו חכמים ז"ל שכר מצוה מצוה, היינו מה שאדם גורם ע"י מצוותיו שהקב"ה יוכל לגמול עמו טוב, זהו מצוה בפני עצמה. אז בעל ההפלאה אומר, מה זה שכר מצוה מצוה, אתה האדם, אתה האדם על ידי המצוות שלך אתה גורם לקב"ה לגמול עמך טוב, וזו מצוה בפני עצמה, המצוה שאתה מקיים גוררת איתה עוד מצוה, איזו מצוה? שאתה נותן לקב"ה לגמול טוב, כי הוא רוצה לגמול טוב, ויקבל לעתיד שכר גם על הנחת רוח הזה שהוא גורם לקב"ה.

לפי זה ביאר הכתב סופר מה שנאמר בפסוק בתהילים ס"ב, "אחת דיבר אלהים שתיים זו שמעתי", שבכל מצוה יש שכר כפול, כיון שעושים פעמיים נחת רוח לבורא. אחד שעושים את המצוה, שתיים שנותנים לו את האפשרות להיטיב לנו וזה עושה לו נחת גדול מאד.

לפי זה ניתן לומר שמה שהבטיחה התורה כאן שכר בעולם הזה, זה על התוספת נחת שגורמים לבורא עולם שיוכל להיטיב לנו. אבל על עצם המצוה הוא ישלם לנו לעתיד לבוא. אז ראינו פה כמה אפשרויות שאדם יכול לקבל שכר כן בעולם הזה. במצוות שהן גלויות, וזיכוי הרבים שאדם עושה, וכו' וכו' וכו'.

אז אם אתם רוצים שכר תחזרו על השיעור ותדעו איך לקבל שכר גם בעולם הזה.

עכשיו כתוב "והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע ואכלתם לחמכם לשובע וישבתם לבטח בארצכם". הגאון רבי חיים מוולאז'ין זצ"ל בספרו רוח חיים פרק א' מקשה, לכאורה פלא הוא, מאחר שהתורה מבטיחה טובות עולם הזה לשומרי התורה, הרי כל זה מותנה באם בחוקותי תלכו, אם בחוקותי תלכו, אז מדוע אנחנו רואים הרבה הרבה עובדי ה' שחיים חיים בצער ובדחקות? אם כל ההבטחות למי שהולך בתורה, מי שמתייגע בתורה, מי שמצטער על התורה, אז כתוב כל הברכות האלה בשבילו, אז איך אנחנו רואים רבים וטובים שהם חיים חיי דחקות?

אלא הטעם הוא כי בעשיית המצוות מעוררים עם ישראל רוב טוב ושפע עצום בכל העולמות, כי המצוות מורידות שפע לעולם, ועל ידי זה יורד מזון וברכה בעולם, אך אם הם מעטים אלה שעושים את המצוות, אם כן נמעטים הצינורות שדרכם יורדים השפע לעולם, וה' יתברך ברחמיו חפץ חסד, שיהיה חיים ושפע לכל בני האדם, על כן נוטל מהשפע של המעשים ומחלק ומפזר את זה בין כל הבריות.

זה מה שאמרו חכמים ז"ל בברכות י"ז. כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת, ופירש השל"ה הקדוש, ניזון בשביל חנינא בני, שביל הוא אומר זה לשון צינור, דרך וצינור, כמו שיש שביל ליחיד שביל לרבים, כלומר כל העולם ניזון בצינור והשביל של רבי חנינא, וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת. נמצא שהצינור שלו רק שלו היה מוריד שפע לעולם, ולעצמו לא היה מגיע, כי היה מסתפק במועט.

לפי זה ביאר מה שאמרו חז"ל בחגיגה ט"ו. זכה צדיק נטל חלקו וחלק חברו בגן עדן, באיזה חלק נוסף יזכה הצדיק? כתוב שהוא נוטל את החלק המגיע לו וגם את החלק של החבר שלו, גם זה הוא לוקח, איזה חלק? איזה חלק הוא נותן? בחלק הרשע שהרשע לקח ממנו בזה העולם, תמורת זה הוא יקח את חלקו של הרשע בגן עדן. לכל אדם יש מקום שמור בגן עדן ומקום שמור בגיהינום, אם זכה - גן עדן, אם לא זכה - גיהינום. מי שהולך לגן עדן אז יש לו את השכר שלו והרשע אין לו, אז הוא הפסיד, מי לוקח את השכר שלו? מי שהינה אותו, מי הינה אותו - הצדיק, כי אם הצדיק בזכותו יורד שפע לעולם וגם הרשעים נהנו מזה, נכון? אז למי הם חייבים? למי שהינה אותם, וכיון שהם איבדו את חלקם מי ראוי לקבל את החלק שלהם? מי שהינה אותם, אז לכן זכה הצדיק הוא לוקח את החלק גם של הרשע.

אותו דבר זה בהיפוך, הצדיק הפסיד את חלקו בגיהינום, הפסיד, והרשע זכה בחלקו בגיהינום בעבור פעולותיו הנפלאות, אז מה יהיה עם החלק הזה של הצדיק? גם הוא לוקח אותו.

לפי דבריו אלה מובן היטב מאמר חכמים ז"ל, כל שאינו מהנה תלמידי חכמים מנכסיו אינו רואה סימן ברכה לעולם. מי שלא מהנה תלמידי חכמים מנכסיו לא רואה סימן ברכה לעולם. שנאמר "אין שריד לאוכלו על כן לא יכיל טובו", סנהדרין צ"ב.

הוסיף הגאון רבי חיים פלאג'י זצ"ל בספרו תורה וחיים מערכת ח' אות ס"א, אם עשיר הוא נעשה עני, מי שלא מהנה תלמיד חכם  מנכסיו אם עשיר הוא נעשה עני, ואם חכם הוא מסתלקת ממנו חכמתו. למה העונש כזה חמור? על מה ולמה? אלא כיון שכל העושר שלו הוא מחמת הצדיקים והתלמידי חכמים האמיתיים, אז בדין הוא שיהנה אותם, ואם לא עושה זאת שורת הדין הוא שיענש. אם אתה לא מחזיר לאלה שמיטיבים לכל העולם, שבזכותם העולם קיים, אם אתה לא מהנה אותם אז אתה גם לא ראוי ליהנות מהם, אז כיון שקיבלת עושר בזכות הצדיקים אז יטלו ממך כי אם אתה לא עושה בזה את מה שצריך לעשות, כי לא נותנים לעשיר עושר שיהיה לו סתם בקופה, יש לו מספיק בשביל לאכול כל ימי חייו, נכון? אז מה אתה עושה עם היותרת, סתם העיקר שיהיה? למה אתה לא מחזיר לזה שמילא את אסמיך בר? לכן מפסידים אותו ומביאים אותו לידי עוני.

אולם המהנה תלמידי חכמים שכרו גדול, כפי שמביא שם הגאון רבי חיים פלאג'י באות ס"ב מהזוהר הקדוש, שכל המהנה תלמידי חכמים זוכה להיות מבורך למעלה ולמטה, וזוכה לשתי שולחנות, עולם הזה ועולם הבא, והוא קודם להתברך לפני תלמיד חכם. וזוכה להנצל משוד וגזילה, מן השמים שומרים אותו שלא ישדדו אותו ולא יגזלוהו, וגם ממלאך המוות שלא ישחוט אותו. וכל זה כתוב אדם ובהמה תושיע ה'. אדם זה תלמיד חכם ובהמה זה משל לעם הארץ.

אז רואים מפה שמי שאינו מהנה תלמידי חכמים אינו רואה סימן ברכה לעולם, אין שריד לאוכלו, לא ישאר לו שום דבר לאכול, לא בעולם הזה ולא לעולם הבא על כן לא יחיל טובו.

אמנם באור החיים הקדוש פרשת קדושים י"ט ג' בשם הארי ז"ל דברים הפוכים, מהנזכר לעיל, שם כתוב שהקב"ה מוריד השפע לבינונים, ודרך הבינונים הצדיקים מושפעים, וזה לשונו: כתוב לא תעשוק, ירמוז על דרך אמרם ז"ל כי בני תורה אין להם פרנסתם בעולם הזה, וכמו שאמרו חכמים, שהתורה אמרה מפני מה בני עניים, הטעם שמעתי טעם נכון, מפני מה בני עניים, הטעם שמעתי טעם נכון בשם הארי ז"ל, כי אין העולם יכול לסבול את רוב הטובה אשר תנתן בשביל הצדיקים, אם הקב"ה יתן טובה בהתאם לצדיקים יהיה כל כך ריבוי של שפע וטובה העולם לא יוכל לסבול את זה, אינו משפיע אלא לבינונים, ודרך שם יהיו ניזונים בני תורה.

מזה לומדים שאין העשירים אלא מרזב שהוכן להסתפקות הצורך לצדיקים, ולכן ציוה ה' לבל יעשוק האדם את רעו שהוא הצדיק, ומאיפה שאתה יודע שלא תעשוק את רעך, רעך זה הצדיק, כי ה' אומר למען אחי ורעי, מי זה רעי - אלה הצדיקים, ואם לא נותן לו את חוקו מה שמגיע לו, חוק מזונותיו שעובר דרכו כמרזב הרי זה עושק מפורסם. אז ז"א, החילוק בין הדברים הקודמים של הרב פלאג'י לבין הארי הקדוש, שבעצם שפע יורד בזכות, השאלה מי, צדיקים או בינונים, אם זה מהצדיקים אז כל העולם מתפרנס מהם כמו חנינה בני שכל העולם ניזון בזכותו, אבל אומר הארי שאם זה היה, הארי מדבר במקום שהיו צדיקים כאלה גדולים שהיה מתמלא העולם בכזה שפע שהיה נגרם נזק, העולם לא יכול לסבול אותו רק היו מוציאים אותו לדבר קשים ורעים, אבל אם זה עובר דרך הבינונים, הבינונים זה לא הצדיקים, והם הופכים להיות עשירים, אז השפע כביכול מצוי בידם, אבל הם מצווים להעביר אותו כפי מידת הצורך לתלמידי חכמים שמקיימים את העולם, אם לא הם עוברים על לא תעשוק, ועליהם נאמר, גזלת העני בבתיכם. למה? כיון שהקב"ה לא נותן להם תוספת ויתור של כסף סתם שיעמוד בבנק ושתוכל להתרברב, בשעה שאחרים בחרפת רעב, זה פקדון, אתה כמו קופאי בבנק, הכסף הוא של הלקוחות, לא שלך, וזה שהם עומדים מאחורי האשנב מחכים לכסף זה לכסף שלהם, לא שלך, אתה לא עושה טובה שאת הנותן להם כסף, אל תשכח זה שלהם, אתה רק פקיד וגם את המשכורת שלך אתה מקבל בזכות שהפקדון שלהם אצלך, אם לא - יפטרו אותך, יחליפו את זה בפקיד אחר, יחליפו עשיר אחר, אתה תרד מנכסיך ויעבירו את זה למישהו אחר שראוי יותר.

אז מפה רואים שלמעשה גם הקושיה למה רואים שבני תורה עניים לפעמים, אז אחד בגלל שהם משפיעים לכולם ואין מספיק מי שישפיעו כי אין מספיק צדיקים אז זה מתחלק לרוב ולהם נשאר מעט, כמו רבי חנינא בן דוסא, וגם לפעמים בגלל הלא תעשוק של העשירים של הבינונים שלא נותנים להם, וזה נסיון גדול לשני הצדדים, האם הצדיק יבעט והאם העשיר יפשע. אבל מכל מקום הקושיה מתורצת מכמה כיוונים, ולענין שכר ראינו שיש אפשרות לקבל גם שכר בעולם הזה על יגיעה, על טרחה, על זיכוי הרבים, על מצוות נגלות ועוד ועוד ועוד. אז הנה יש לפנינו את כל הנוסחאות, עכשיו נשאר רק למלא את היעודים שאנחנו צריכים לעשות, והקב"ה מבטיח, מתחייב וגם מתחנן, מתחנן, אם אם תעשו טובה, אם בחוקותי תלכו, רוצה לתת לכם את כל השפע הזה, אז בואו נעשה לו נחת ונקבל בכפליים, גם על המצוה וגם על הנחת שיש לו מזה שאנחנו עושים מצוה.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל...