עין יעקב - ברכות קמא-קמח [סיום] | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח. אנחנו ממשיכים בלימוד עין יעקב. אנחנו במסרת ברכות, פרק תשיעית, דף נח עמוד א',

עוד קמ״א.

רבשילה נגדלה הוא גברה

דבעל זונה אך עזל אכל בי קורצה במלכה.

אמר איכה גברה חד ביהודאי

דדיין דינא בלא הורמנה דמלכה.

סדר עליה פרוסטקה.

כי עתה אמר לה מיתה מה נגדתלה הוא גברה?

אמר לה משום דבעל חמרה.

אמרו לה איתלך סעדה? יש לך עדים שהוא עשה מעשה כזה?

אמר להו אין כן.

עתה אליהו הנביא זכור לטוב.

דמה להו כאיניש ואסהייד.

בא להיות עד אליהו הנביא.

אמרו לה אי הכי בר כת להו.

אמר להו אי הכי מיומה דגלינא אל מרעין

לית לן רשותא למיקטל.

אתון מאי דבעיתון?

עבידו ואי דמעיינא בדינא.

אבל אתם צריכים לעיין בדין עד שתמצאו באמת את מה? את הדין שלו.

פתח רבשילה ואמר

לך אדוני הגדולה והגבורה והתפארת והנצח והעוד ככל בשמים ובארץ.

אמרו לה מייקה אמרת?

אמר להו הכי כאמינא בריך רחמנא דייב מלכותא דערא

כי אין מלכותא דרכיה וייב לכו שולדנה ורחמדינא.

אמרו לה ראיל וחשבינא עלייך ויקרא דמלכותא

לידונאי לכולי דינא.

יהבו לה כלפא דפרזלה.

אמרו לה

ודון דינא

כי הבה נפק

אמר לההו גברא עבד רחמנא ניסא

לשקרי הכי אמר לה רשע

ולאו חמרא יקרו דכתיב ביחזקאל כג אשר בשר חמורים בשרר.

חזיה דהבה כעזי למימרר

להו דקרינו חמרא.

אמר הי רודפו

והתורה אמרה

הבא להורגך השכם להורגו.

מחיה בקולפא

וקטלה הרג אותו.

אמר הועיל ויתעבד לניסא בה יקרא דרשינן לה נפק לבי מדרש

ודרש לך אדוני הגדולה זה מעשה וראשית.

וכן הוא אומר עושה גדולות עד אין חקר והגבורה זו יציאת מצרים וכן הוא אומר ויער ישראל את היד הגדולה

והתפארת זו חמה ולבנה שעמדו לו ליהושע

שנאמר וידום השמש וירח עמד והנצח זו מפלטה של בבל.

וכן הוא אומר וייז נצחם על בגדי וההוד זו מלחמת נחלי ארנון עם הערים שנתחברו

שנאמר על כן יאמר בספר מלחמות ה' ואהב בסופה

כי חול בשמים ובארץ זו מלחמת סיסרא

שהמלאכים באו וגילו השם גילה את השירה שלהם ומתו שם אלפים.

וכן הוא אומר

בשופטים ה'

מן שמיים נלחמו לך אדוני המלאכה זו מלחמת עמלק שנאמר בשמות יז

ויאמר כי יד על כס יא מלחמה והמתנשא זו מלחמת גוג ומגוג.

וכן הוא אומר ביחזקאל ל״ח הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותובל

לכל הראש אמר רב חנן בר אבא אפילו ריש

גרגותא מן שמאיה מוקאמי

במתניתא תנא משמי דרבי עקיבא

לך אדוני הגדולה זו קריעת ים סוף

והגבורה זו מכת בכורות והתפארת זה מתן תורה והנצח זו ירושלים וההוד זה בניין בית המקדש ויהי רצון

שיבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן.

קמ״ב.

תניא

רבי אומר לעולם יהרבה אדם רעים בתוך ביתו שנאמר במשלי יח איש רעים להתרועע.

תניא הרבי אומר

אל ימנה אדם אפוטרופוס בתוך ביתו

שאלמלא לא מינה פוטיפר את יוסף אפוטרופוס בתוך ביתו לא בא לאותו דבר

מה שהיה עם הנושא עם אשת פוטיפה.

תניא הרבי אומר, למה? למה זה? למה? באמת לא ימנה כי ברגע שהוא ימנה הגבי ברוך הוא השלחנו ניסיון

וזה מה שהיה עם יוסף. אה, עלית לגדולה?

ככל שאדם גדול, ככה ניסיונותיו גדולים.

גדול בעושר, ניסיונות העושר גדולים.

אמונה בהשם ידבר וכו'.

גדול בדברים אחרים וכו'.

טעניה רבי אומר, למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה?

לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין.

אמר חזקיה ברדה, רבי פרנך.

אמר רבי יוחנן, למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת תרומות ומעשרות?

לומר לך שכל שיש לו תרומות ומעשרות ואינו נותנן לכהן,

סופו נצרך לכהן על ידי אשתו.

אה, אתה חשבת לברוח מהכהן, אה?

אל תדאג.

הגדול יזמן לך עכשיו, שחס ושלום, חס וחלילה, אשתך תסטה.

והיא נסתרה, אז לאן הולכים? לכהן.

כן, היום הולכים לעורך דין,

השם ישמור ויציל.

אז הוא הולך לכהן,

ואז הכהן אומר לו, בוא נראה, נותן לנו לשתות. ואז יוצא שהוא גם מפסיד מומן,

וגם מפסיד, השם ישמור ויציל את אשתו.

הוא מתחיל מריבות, בלגן עם עורכי דינים.

אה, אם היה מביא את התרומות ומעשרות, היה פותר את הבעיה.

שלום בית, הכל בסדר.

לכן, למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת תרומות ומעשרות?

לומר שכל שיש לו תרומות ומעשרות, ואינו נותנן לכהן, סוף נצרך לכהן על ידי אשתו, שנאמר במדבר ה', ואיש את קדשיו לא יהיו.

כשאתה נותן, אתה גם מקבל מהקדוש ברוך הוא.

האם אתה מתקמצן לתת? הגשב ברוך הוא יגיד לך, התקמצן, גם אני

מתקמצן איתך.

וסמיך לאיש איש כי תסטה אשתו, וכתיב והעביר את אשתו, ולא עוד אלא סוף שנצרך להן, שנאמר, ואיש את קדשיו לא יהיו.

אמר רב נחמן בר יצחק, ואם נותנן,

אם אדם נותן מעשרות,

סופו שמתעשר, שנאמר, איש אשר ייתן לכהן, לא יהיה,

לא יהיה ממון הרבה.

אמר רב הוא נא בר ברכיה, משום רבי אלעזר הכפר,

כל המשתף שם שמיים בצערו, כופלין לו פרנסתו.

דהיינו, מה זה נקרא משתף שם שמיים בצערו?

שמברך על הרעה כשם שמברך על הטובה.

זה נקרא משתף מודל הקדוש ברוך הוא, משתף שם שמיים בצער שלו,

כמו בשמחה שלו.

אה, ככה?

אתה עדיין בטוח שהקדוש ברוך הוא דיין האמת?

עושה משפט כמו שצריך?

קבל שכר.

לכן, כופלין לו פרנסתו, שנאמר באיוב כב, והיה שדי בצריך,

וכסף תועפות לך?

רבי שמואל, מה זה בצריך ובצרתך? תועפות לשון כפול.

זה תעיף, תועפות כפול שתיים.

רבי שמואל בר נחמני אמר, פרנסתו מעופפת לו כציפור,

שנאמר, וכסף תועפות לך.

אמר רב טוביה, אמר רבי יושיע, כל המרפא עצמו מדברי תורה אין בו כוח לעמוד ליום צרה.

למה אנשים מתאבדים?

למה אנשים נופלים בכל מיני שברונות לב,

חוליים, מחלות, חוסר באמונה וכולי, כי אין להם תורה.

אדם לא קובע עיתים לתורה, שמשמור ויציל נופל.

אין לו כוח לעמוד ביום צרה.

אוטומטית הוא מתייאש ועושה מעשה אבדון.

חושב שבכך הוא פוטר את עצמו מן העולם, והוא לא יודע שעכשיו יש את החשבון של העולם הבא.

שנאמר במשלי כד, התרפית ביום צרה צר כוחך.

אמר רב עמי בר מדנה, אמר שמואל, אפילו מצווה אחת

שאדם לא עשה,

זה נקרא שהוא הרפא את עצמו. שנאמר התרפיתה, מכל מקום.

קמ״ג.

אמר רב ספרא רבי, עבר אוהב ומשתאה.

כשירד חנינא בן אחי רבי יהושע לגולה,

היה מעבר שנים וקובע חודשים בחוצה לארץ.

שיגרו אחריו שני תלמידי חכמים,

רבי יוסי בן כיפר ובן בנו של זכריה בן כבוטל.

כיוון שראה אותם,

אמר להם למבטם.

אמרו לו, ללמוד תורה בנו.

הכריז עליהם אנשים הללו גדולי הדורם,

ואבותיהם שימשו בבית המקדש, כאותה ששנינו.

זכריה בן כבוטל אומר, הרבה פעמים קריתי לפניו בספר דניאל.

התחילו מטמא והם מתארים, הוא אוסר והם מתירים.

הכריז עליהם אנשים הללו של שב הם,

של תהומם.

אמרו לו, כבר בנית, ואתה יכול לסתור.

כבר גדרת, ואתה יכול לפרוץ. אמר להם, מפני מה אני מטמא ואתם מתארים?

אני אוסר ואתם מתירים. למה?

אמרו לו, מפני שאתה מעבר שנים וקובע חודשים בחוצה לארץ.

אמר להם,

והלא רבי עקיבא בן יוסף היה מעבר שנים וקובע חודשים בחוצה לארץ.

אמרו לו, הנח רבי עקיבא שלא הניח כמותו בארץ ישראל.

כמו שידוע המדרש

על הקדוש ברוך הוא, שרצה להביא את התורה,

אמר, על ידי מי אני אתן את התורה לעם ישראל?

ואז הוא אמר למשה, אני רוצה לתת על ידך.

אבל הראה למשה דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, דור דור ומנהיגיו.

אמר משה רבנו, ראויה התורה שתינתן על ידי רבי עקיבא,

שדרש קולטין שבתורה וכו' וכו'.

אז אולי רבי עקיבא תן את התורה על ידו.

אמר לו הגבי ברוך הוא, לא, לא, לא, על ידך תינתן התורה.

אז אנחנו רואים שרבי עקיבא היה ראוי שתינתן על ידו תורה.

אבל הגבי ברוך הוא חפץ דווקא במי?

לתת אותה דרך משה רבנו.

מאיפה הראיה שכזה גדול היה רבי עקיבא?

מלבד כל המעשה שהיה, שבאיזה גיל הוא חזר בתשובה,

אפילו שהיה בן גרי, מתגייר וכו' וכו', ובסופו של דבר הגיע לרמות

של הגדלות. לא בעוצמה כמה תלמידים יש לו, לא, לא.

אה, היה לו 24,000 תלמידים, אז הוא אב חשוב. לא, לא, לא.

זה לא זה.

אלא בכוח של הרצון שהיה לו. אתם יודעים מה זה בגיל 40 לשבת בחיידר, ללמוד?

א', ב', הוא לא ידע כלום.

בור ועם הארץ.

ובסופו של דבר יצא הגאונים שהתורה הייתה אמורה להינתן על ידו מפי הגבורה,

על פי הקדוש ברוך הוא.

לכן לא הניח כמותו בארץ ישראל. רבי עקיבא לא הניח אדם

שדמה לו.

אמר להם, אף אני לא הנחתי כמותי בארץ ישראל. אמרו לו, גדיים שהנחת נעשו טיישים בעלי קרניים. מה אתה אומר לו?

והם שיגרונו אצלך.

וכך אמרו לנו,

לכו ואמרו לו בשמנו, אם שומע מותיו ואם לאו יהא בנידוי.

ואמרו לאחינו שבגולה אם שומעים מותיו ואם לאו יעלול הר.

אחיה יבנה מזבח, ענני ינגן בכינור ויכפרו כולם, ויאמרו אין להם חלק באלוהי ישראל, ויכפרו כולם.

מיד גאו כל העם בבכייה ואמרו, חס ושלום,

יש לנו חלק באלוהי ישראל.

וכל כך למה?

משום שנאמר בישעיה בית כי מציון תצא תורה ודבר אדוני מירושלים.

בשלמה הוא מטהר והן מטמאין לחומרה,

אלא הוא מטמא והן מטהרים,

איך יאווה?

ועתניה חכם שטימא, אין חברו רשאי לטהר.

עשר, אין חברו רשאי להתיר.

כסברי כי איכי דלא נגררו בתרי.

קמ״ד איתנו רבנן, כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה.

היו שם רבי יהודה ורבי יוסי ורבי נחמיה ורבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי,

התפתחו כולם בכבוד אכסניה ודרשו. פתח רבי יהודה ראש המדברים

בכל מקום בכבודה של תורה

ודרש את הפסוק בשמות ל״ג ומשה ייקח את האוהל ונטה לו מחוץ למחנה.

והלא דברים קל וחומר ומה אהרון השם שלא היה מרוחק אלא יב מיל אמרה תורה והיה כל מבקש אדוני אצל אוהל מועד.

תלמידי חכמים שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה

על אחת כמה וכמה.

ודיבר השם אל משה פנים אל פנים.

אמר רבי יצחק, אמר לו הקב' ברוך הוא למשה, משה,

אני ואתה נסביר פנים בהלכה.

חברו אותה עם הקב' ברוך הוא.

ייקדאמרי, כך אמר לו הקב' ברוך הוא למשה, משה, כשם שאני הסברתי לך פנים,

כך אתה הסבר פנים מישראל. למה?

לפעמים יושב לך איזה אחד לא חכם,

בלשון עדינה, כן? בשיעור. לא חכם.

אז מה?

עכשיו הוא רוצה הסבר, הוא לא מבין, עוד פעם הוא מסביר לו, ועוד פעם הוא מסביר, והוא לא מבין, סתום ובלום.

אז מה?

אמר הקב' ברוך הוא למוישה, כמו שאני ביארתי לך את הדברים, אמנם משה רבנו הבין מהר,

אבל אם יבוא אליך יהודי מעם ישראל,

שהוא לא מבין,

גם אתה צריך לתת לו מאור פנים ולהסביר לו את הדברים, אפילו

מאות פעמים, לא פעם ולא פעם, עד שיבין.

כך אתה הסבר פנים לישראל,

כי אם הקב' ברוך הוא הסבר פנים למוישה,

למה שמשה בתור בשר ודם לא יסביר פנים לבשר ודם אחר?

אז מה אם הוא גדול ממנו?

יש כאלה רבנים, אתם מכירים את זה.

הוא רואה אם אתה לא זה, לא מבין אותו, פעם, פעמיים, שלוש, יש כאלה מרגיזים, בלי קשר.

מתקשרים, הוא רוצה להגיד מה שהוא רוצה להגיד.

זה ההלכה, מה אתה רוצה?

לא רוצה.

אבל יש כאלה, לא נאה להם, ישר מנתק את הטלפון.

לא יודעים לנתק את הטלפון.

תסביר לו, לא הבין, תסביר. אם אתה רואה שהוא בכוונה עושה כדי להאכיז, זה משהו אחר.

תגיד לו, סליחה, תהיה בריא, אני עכשיו עסוק.

אבל אם הוא באמת לא מבין, תסביר לו עוד שיבין, מה לעשות?

ככה הקב' ברוך הוא חנן אותו.

והחזר האוהל למקומו ושב אל המחנה.

אמר רבי עברו, אמר לו, הקב' ברוך הוא למשה, עכשיו יאמרו הרב בכעס ותלמיד בכעס.

ישראל, מה תיעלם?

מה יהיה עם עם ישראל אם אתה מחזיר את האוהל למקומו?

אמר לו, אם אתה מחזיר האוהל למקומו, מוטע, ואם לאו, יהושע בן נון תלמידך משרת תחתיך.

והיינו דכתי ושב אל המחנה.

אמר רבה,

אף על פי כן לא יצא הדבר לבטלה שנאמר ומשער איתו יהושע בן נון, נער, לא ימיש,

מתוך האוהל, איך אמר הרב השבוע בשיעור?

מה זכה יהושע?

זוכרים את זה או לא?

מה זכה יהושע?

יכולו לזכות אחרים.

בעבור ההתמדה שלו, המסירות נפש שלו,

ההיצמדות שלו להיות הראשון לכל דבר שבקדושה,

זכה להיות המחליף של משה רבי.

קמ״ה ועוד פתח רבי יהודה בכבוד תורה ודרש,

השכת ושמע ישראל, היום הזה נהיית לעם.

וכי אותו יום ניתנה תורה לישראל?

והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה.

אלא ללמדך שחביבה תורה לומדיה בכל יום ויום, כיום שניתנה מהר סיני.

ואמר רבי תנחום ברד רב חייא,

איש כפר עכו, תדע

שהרי אדם קורא קריאת שמע שחרית וערבית וערב אחד אינו קורא,

דומה כמי שלא קרא קריאת שמע מעולם.

שמעתם?

פעם אחת פספסת קריאת שמע, כאילו שלא קראת קריאת שמע מעולם.

השכת, עשו כיתות כיתות ועסקו בתורה,

לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה.

כדר רבי יוסי בר חנינא.

ואמר רבי יוסי בר חנינא, מייד הכתיב חרב אל הבדים ונועלו?

חרב עשרוניהם של תלמידי חכמים שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה.

ולא עוד אלא שמטפשים,

נהיים טיפשים.

כתיב הכה ונועלו, בכתיבתם אשר נועלנו,

ולא עוד אלא שחוטאין שנאמר באשר חטאנו.

ויפייתם עמם הכה, נועלו שרי צעצוען.

דבר אחר, אזכת ושמע ישראל, כתבו עצמכם, כתתו עצמכם על דברי תורה כדרש לקיש.

דאמר אשלק איש מניין שאין דברי תורה מתקיימים,

אלא במי שממית את עצמו עליה,

שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באוהל.

דבר אחר, הפקד ושמע ישראל, הס,

ואחר כך כתת.

כדרבא, דאמר רבא לעולם ילמד אדם תורה ואחר כך יהגה.

אמרי דבר רבי ינאי, מהי דכתיב? כי מיץ חלב יוציא חמאה,

ומיץ אף יוציא דם,

ומיץ אפיים יוציא ריב.

במי אתה מוצא חמאה של תורה?

במי שמקיא חלב שינק משדה עמו עליה.

ומיץ אף יוציא דם,

מי זה?

כל תלמיד חכם שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושותק,

זוכה להבחין בין דם טמא לדם טהור.

השתבח שמו.

ומיץ אפיים יוציא ריב כל תלמיד חכם

שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושנייה ושותק,

זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות.

יש לו אוזן קשבת לשמוע מה אומרים לו.

הוא לא מקבל הערה וישר הוא נפגע, לוקח פנדל. לא, לא, לא.

להפך, הוא חפץ במוסר.

רק אחד שחפץ במוסר יכול להגיע לדרגות

כאלו גדולות.

דדנן רבי ישמעאל אומר,

רוצה שיתחכם יעסוק בדיני ממונות,

שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן,

שהן כמעיין הנובע.

ואמר רבי שמואל בר נחמני,

מהי דכתיב אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה?

כל המנבל עצמו על דברי תורה סופו להתנשא, ואם זמם יד לפה.

קמו,

פתח רבי נחמיה בכבוד אכסניה ודרש מאי דכתיב.

ויאמר שאול ללקני לכו סורו ורדו מתוך העמלקי, פן אוספך עמו,

ועתה עשית חסד עם כל בני ישראל, ועל עוד דברים קל וחומר. ומה יתרו שלא קרב את משה אלא לכבוד עצמו?

ככה מארח תלמיד חכם בתוך ביתו

ומאכילו ומשקהו ומהנהו מן יחשף על אחת כמה וכמה.

פתח רבי יוסי

בכבוד אכסניה ודרש

לא תתעב אדומי כי אחיך הוא, לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו, והלא דברים קל וחומר. ומה מצרים שלא קירבו את ישראל אלא לצורך עצמן, לעבודה.

שנאמר ואם ידת ויש בה מון שחייל ושם את המסרי מקנה על אשר לי.

ככה מארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מן יחשף על אחת כמה וכמה.

פתח רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי בכבוד אכסניה ודרש

ויברך אדוני את בית עובד אדום הגיתי בעבור ארון האלוהים,

שהיה בתוך הבית שלו.

והלא דברים קל וחומר ומה ארון שלא אכל ושתה אלא כיבד וריבץ לפניו.

כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו מהנום מנכסיו על אחת כמה וכמה.

ומה היא ברכה שבירכו? אמר רב יהודה בר זיבדא.

זו חמות ושמונה קהלותיה שילדו שישה שישה בכרס אחת.

שנאמר פעולותיי השמיני כי ברכו אלוהים השמיני כי ברכו אלוהים

וכתיב כל אלה מבני עובד אדום המה ובניהם ואחיהם.

איש חי בכוח לעבודה שישים ושניים ועובד אדום.

זכה עובד האדום שהמשפחה שלו תהיה משפחה ברוכת ילדים.

קמ'

אמר רבי אבין הנלוי כל הדוחק את השעה שעה דוחקתו

מאבשלום וכל הנדחה מפני השעה שעה עומדת לו.

מדי רבא ורבי יוסף.

די רבי יוסף

סיני ורבי עוקר הרים הצריכה לאו שעתה.

שלחו לאדם סיני ועוקר הרים.

איזה מהם קודם?

שלחו לאו סיני קודם שהכל צריכין למרי חיתיה.

אף על פי כן לא קיבל עליו רבי יוסף דאמרי ליה קלדאי.

מלכה תרתין שנין.

מלאך רבה עשרים ותרי תרתין שנין.

מלאך רבי יוסף תרתין שנין ופלגה.

כל הנך שנה דמלאך רבה אפילו אומנה לביתי לא קרא.

ואמר רבי אבין הלוי

מהי דכתיב יענך אדוני ביום צרה יששגבך שם אלוהי יעקב.

אלוהי יעקב ולא אלוהי אברהם ויצחק.

מכאן לבעל הקורה שייכנס בעובייה של קורה.

ואמר רבי אבין הלוי כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה כאילו נהנה

מזיו השכינה.

שנאמר ויאבו אהרון וכל זקני ישראל לאכול לחם ימחות אל משה לפני האלוהים. וכי לפני האלוהים אכלו

והלא לפני משה אכלו. אלא לומר לך שכל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה

כאילו נהנה מזיו השכינה.

קמ״ח קמח.

אם אין קמח.

ואמר רבי אבין הלוי אין נפטר מחברו אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום.

שהרי יתרו שאמר לו למשה לך לשלום עליו והצליח. דוד שאמר לו לאבשלום לך בשלום הלך ונתלה.

ואמר רבי אבין הלוי אין נפטר מן המת אל יאמר לו לך לשלום אלא לך בשלום.

שנאמר ואתה תבוא אל אבותיך בשלום.

ואמר רבי לוי ברכיה היוצא מבית הכנסת ונכנס לבית הכנסת

ומידע מביתו של בית הכנסת ועוסק בתורה וזוכה להקביל פני שכינה

שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה לאלוהים בציון

ואמר בכי הבראשי אמר רב תלמידי חכמים אין להם מנוחה

לא בעולם הזה ולא בעולם הבא כל הזמן רודפים אותם

שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה לאלוהים בציון

ואמר ביר עזרא מרבי חנינא תלמידי חכמים מרביעים שלום בעולם

אמר לי הרב

אני זכיתי לקרוא תלמיד חכם למה?

כי הרבתי שלום בעולם בין כל הרבנים.

אחד נגד השני, כולם. פתאום כולם התאחדו נגדי.

אין יותר שלום מזה.

תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם.

שנאמר וכל בנייך לימודי אדוני ורב שלום בנייך. אל תקריא בנייך אלא בונייך.

שלום רב לא אוהבי תורתך ואין לעמו מכשול. יהי שלום בחיילך שלווה בארמנותייך.

למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך. למען בית אדוני ולילולנו בקשה טוב לך.

אדוני עוז לעמו ייתן, אדוני יברך את עמו בשלום.

הדרן הלך מסכת ברכות בשעה טובה ובסייעתא דשמיא.

זכינו לסיים מסכת ברכות עין יעקב. מי ייתן בעזרת השם ונזכה ברצון עז

ובכוחות

גדולים וחזקים לסיים בעזרת השם על כל השס את עין יעקב. ברוך אדוני לעולם.

אמן ואמן. רבי חנניה בן הקשיא אומר,

ברוך הוא לזכות את ישראל. לפיכך,

ירבה להם תורה ומצוות, שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו,

יגדיל תורה ויעדיל.