מי אומר בגיהנם שירה? | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מי אומר בגיהנום שירה?

שאלה.

מיהו אדם גדול?

אתם יכולים לענות מיהו אדם גדול?

תשובה יפה.

יש בעל מוח גדול

ואף על פי כן הוא אדם קטן.

מאידך גיסא ייתכן שבעל מוח לא גדול

יהיה לאדם גדול.

אשרי מישהו גדול בשכלו

וגם בכוחות נפשו.

האדם הגדול

יודע להבחין בגדלות האפשרויות שלפניו

ולא יבזבז אותן בקטנוניות.

רוב האנשים מתעסקים בשטויות, בהבלים.

אדם גדול

זה אדם

שהלוואי ויש לו שכל גדול

ושולט בכוחות נפשו.

והוא יודע להבחין

בגדלות האפשרויות. לנצל את ההזדמנויות קוראים לזה היום.

אבל אנשים מכירים את זה בחומר

ולא ברוח.

ולא יבזבז בקטנוניות.

הוא מבחין כל עניין באופן הפנימי

ואינו משחק בחיצוניות.

רוב האנשים זה הכול פוזה.

חיצוניות.

להיראות.

אבל איפה העבודה על הפנימיות של דברים?

רחמנא ליבא בעי.

לא מתפעל מהפוזה החיצונית.

הוא רוצה לראות במקור, בפנים, בפנים, בפנים, מה יש שם.

הגדול, מעשיו גדולים בתוכנם.

וכערך גדלותו,

כך ערך שלמות מעשיו.

זאת אומרת, אם אתה רואה אדם שהוא שלם במעשיו,

ועושה כל מצווה על הצד היותר טוב, היותר בטוח,

יותר מוגן,

עושה את זה יותר בשמחה,

בזריזות, באהבה,

עם כל הכללים,

זה מראה את גדלותו.

כערך גדלותו, כן, ערך שלמות מעשיו.

כל אחד יוכל להיות גדול, כל אחד.

אם אך ישים ליבו ויעריך נכונה את אפשרויותיו אשר

לפניו.

אני לא מכיר אדם שיש לו אפשרויות מוגבלות,

למעט מוגבלויות ממש. נגיד אדם, עלילה, הוא נכה, לא? אז הוא מוגבל בהליכה אחת, מוגבל בזה, מוגבל.

בלי מוגבלויות פיזיות

אין שום מוגבלות לאדם להגיע לרמות הגבוהות ביותר.

שום מניעה.

גם אם כרגע

אין לו בפוטנציאל אפשרות,

אבל אם הוא יתפלל, יבכה, יתחנן, יבקש, הוא יקבל.

כי אמרנו כבר שהקדוש ברוך הוא ברוחניות מוכן לתת בלי הגבלה

לכל אדם.

אז כל אחד יוכל להיות גדול אם אך ישים ליבו ויעריך

נכונה את אפשרויותיו אשר לפניו וינצל אותם עד תום ברצינות ובכובד ראש,

ולא יטביע אותם בים ההבלים ולא יבזבז אותם בעניינים פעוטים וקטנים.

זה גם רואים

בלהג של אנשים.

יש אנשים

מדברים מדברים מדברים מדברים.

לא מגיעים למה שרוצים. הכל דיבורים דיבורים דיבורים.

מה אתה רוצה?

תקלע לנקודה.

אדם שיודע את ערך החיים לא מבזבז זמן גם בדיבורים.

ודיברת פעם ולא בדברים בטלים.

מה אתה רוצה? תכליס.

מה אתה רוצה? תגיד ברור.

או כמו שאני נוהג לומר לאנשים, בסוף,

בסוף, מה אתה רוצה? בסוף, תגיע לנקודה, מה אתה רוצה?

לא.

רגע, רגע, אני אסביר לך. לא רוצה שתסביר לי.

בסוף, מה אתה רוצה?

לא, הוא חייב, חייב.

ככה הוא רגיל.

פרטים, שוליים, לא קשורים, לא מחייבים, לא נצרכים.

חייב, חייב. מי חייב אותך?

כי הוא חי בשגיונות.

הוא לא יודע לנצל

את התוך של דבר.

הוא כל הזמן בחיצוניות.

הוא בנוי על חיצוניות.

ויגבה ליבו בדרכי ה'

גבהות

זו

גדלות היא בעצם.

ויגבה ליבו בדרכי ה'

הגבהות הזו

היא גדלות בעצם.

היא, שפותחת את כל שערי ההצלחה.

אם ויגבה ליבו בדרכי ה' פירושו של דבר שאדם רוצה תמיד בדרכי ה'

שמה הוא רוצה להגביה את עצמו,

לא בעניינים שאנשים רוצים אחריהם בעולם הזה, כאילו להיראות בעיני אנשים. יש לי, ואני יודע, ואני מבין, ואני יודע.

ויגבה ליבו בדרכי ה' שמה הוא רוצה להיות גבוה,

זה מראה על גדלות.

השאיפות במקום הנכון.

זו פותחת את כל שערי ההצלחה.

כשאדם יודע להגביה את עצמו לקראת המטרות הנעלות

ואינו מסתכל עליהן מתוך קטנותו,

אז בכל בחינה ובכל מדרגה יש את המקום הגבוה שלה, שהוא הקצה העליון של המדרגה.

אשרי מי שיעלה אליו

ויסתכל משם על כל אשר סביבו.

הן במבט אחר

יראה

ובבחינה אחרת הוא כבר יבחין.

מי שנמצא ועלה לקצה הפסגה של אותה בחינה, אותה מדרגה,

כשהוא מסתכל מלמעלה,

הוא כבר רואה את הכל

ומבחין אחרת.

כי ממעל הוא יראה את התוכן הפנימי של הדברים.

הוא יעלה ויצליח באמת.

אחד כזה יעלה ויצליח באמת.

מי שמגביה את עצמו לנקודה הכי גבוהה שבמדרגתו.

נקודת טהרת ליבו לפי ערכו.

אדם כזה ימצא עולם אחר לפניו.

אחר לגמרי ממה שהורגל בו עד עתה.

חזנים.

יש אנשים שהם חזנים.

מה הם חושבים שצריך?

מנגינה, שתרתק את הקהל ושיהיו מרוצים.

זה לא החזנות.

חזנות

זה לא להגיד פיוטים.

חזן

זה כמו עורך דין סנגור.

בא אליו לקוח,

ואומר לו, תשמע, אני הסתבכתי בזה וזה ופה ושם,

אתה חייב להוציא אותי מזה.

אז הוא מבקש ממנו מסמכים, ואומר לו, מה היה? תספר לי בדיוק, וזה פה ושם, מי יהיה מוכן לחתום על תצהיר, מי יהיה ככה וכו'.

ואחרי שהוא לומד את התיק טוב-טוב,

והוא חייב ללמוד אותו טוב-טוב,

והוא יעמוד לפני השופט,

והוא חייב לדעת

להמניץ נכונה ולהפוך כערה על פיה, כי הצד השני

טוען בדיוק הפוך ממה שהוא טוען.

אז הוא צריך גם לסתור את דברי השני,

והוא צריך גם להוכיח ולקיים את דבריו הוא.

אז הוא צריך להיות מונח בתיק היטב היטב. אם הוא לא מונח בפרטים,

ויתקפו אותו הקטגורים,

אז תהיה בעיה, הוא לא ייצג את הלקוח נאמנה, והוא יפסיד.

בא חזן, הוא שליח ציבור, הוא סנגור שלנו.

הוא צריך עכשיו להמליץ להעביר את התפילה לשמיים.

אז קודם כל, יש זמירות.

מה זה זמירות?

לזמר עריצים.

כל מזמור מזמר.

יש קליפות בדרך שלא נותנות לתפילות לעלות.

והוא, על ידי זה שהוא אומר את הזמירות, הוא מזמר אותן, מפני דרך,

עד שמגיעים לעולם האצילות, ושם צריך להניח

את כל מה שיש לו להניח, ושזה יעבור בשלום.

אבל אם הוא לא מבין בכלל מה הוא מדבר,

מה התיק, כאילו, מה התיק, על מה אתה מדבר? אתה יודע בכלל מה אתה מדבר?

אם יבוא אחד לפני שופט ויפייט לו,

הוא לא יגיד לו טענות וזה לפי מה שצריך,

הוא יפייט לו.

יעב, יעב, יעב, יסלסל, ופה, ויעשה פה זאת, וילך בהיכל, ויאמר, וזה, ויחזור.

השופט יעץ אותו, אדוני,

מה בסוף אתה רוצה להגיד?

אתה יכול לענות על השאלה הזאת וזאת?

רק רגע, תשמע, עוד לא גמרתי את זה.

הוא יזרוק אותו מכל המדרגות, הוא אומר לו, טוב, שב, שב, שמעתי, שב, כן.

אתה בבקשה, מעביר כבר לצד השני, נגמר הסיפור שלו.

גמרנו, לא מעניין, נשמע אותך יותר.

זהו.

בא חזן,

ולא יודע מה הוא מדבר.

רק מה הוא יודע? פה צריך לעשות ככה, פה מנגינה כזאת, פה מקם כזה, פה זה, פה זה. מה אתה עושה?

מה אתה עושה רושם על הקדוש ברוך הוא שאתה יודע לעשות?

מה אתה מדבר?

למדת את התיק?

אתה יודע מה כל משפט אומר, מה כל פסוק אומר, מה כל דבר?

אתה יודע לשכנע,

אתה יודע לפסק בכלל בין עניין לעניין.

אתה יודע להגיד בדקדוק, או שאתה משבש בכלל את הכול.

אתה אומר הפוך על הלקוח שלך.

אתה במקום להגיד עליו דברים נכונים, אתה אומר דברים לא נכונים.

הכל נרשם בפרוטוקול.

בסוף מתייחסים למה שכתוב בפרוטוקול, זה מה שאתה אמרת.

זה מה שאתה אמרת.

אדם צריך

להסתכל על תוכן הדברים.

המטרה קודם של חזנות

זה להעביר את התפילה של כל הציבור שתתקבל למעלה. זו המטרה.

זה התוכן הפנימי.

עכשיו, מה אתה עושה בשביל להגיע לזה?

אתה צריך להגיע עד למעלה,

לפסגה של המעלה הזאת בשביל להיות מסוגל להעביר את זה.

אבל אם אתה חושב שאתה באת רק לזמר,

אז אתה טועה טעות גדולה.

עד כדי כך שאמרו שאם חזן טעה בתפילה סימן רע לו ורע לציבור.

למה שיטעה?

אולם רוכז.

הוא לא שם לב.

הוא לא הכין את עצמו טוב.

אם הוא מתפלל בדחילו ורחים, הוא לא אמור לטעות, אבל אם הראש שלו במקום אחר.

אם הוא לא שם לב מה הוא אומר.

אם הוא אומר דברים לא נכונים.

זה סימן רע לציבור.

אתם בחרתם אותו. אם בחרתם אותו, זה מה שהבאתם עליכם.

זה הסנגור שהבאתם. מה אנחנו יכולים לעשות?

זו דוגמה, כן?

ככה בכל דבר. אדם צריך להסתכל על התוכן. מה התוכן? מה המטרה?

מה התכלית?

מה פנימיות הדברים?

החיצוניות חשובה בסוף.

בסוף.

זאת אומרת, אם אתה לא תעשה את העוגה טוב,

והמרכיבים לא יהיו במידה הנכונה,

ובסוף תשים קרם מלמעלה,

אבל מלמטה יהיה בלטה,

לא יהיה עוגה.

אתה צריך קודם כל שכל המרכיבים נכונים.

אחר כך לשים קרם, אתה נותן סוכריות כאלה עם צבעים, וזה בסדר.

זה לא העוגה.

העוגה זה קודם כל המרכיבים הנכונים,

כמה צריך לשים מכל דבר,

ולעשות את זה בזמנים הנכונים, בחום המתאים.

ואחר כך יש קישוטים, אין בעיה, אתה יכול לעשות קישוטים,

אבל זה לא זה להראות שהעוגה יפה ואנשים ייחנקו.

בכל דבר זה ככה.

זה לא חוכמה להתנענע

בהראש בשוק הכרמל.

בכל דבר זה ככה.

עכשיו תשמעו עד איפה זה.

גם בגיהינום יש מקום גבוה.

יש שבעה מדורים, יש עול תחתית,

ויש גיהינום במדרגה הראשונה,

וגם בגיהינום יש מקום הנמוך שבו, ויש המקום הגבוה שבו.

גבוה לא פיזית,

גבוה ברוחניות של מי שנמצא שם.

זה נקרא מקום שהאדם מתעלה מעל הייסורים של הגיהינום. הוא בתוך הגיהינום,

והוא מתעלה מעל הייסורים של הגיהינום.

מקום

שבו הבחינה של הגיהינום מתהפכת לשירה.

שמעתם דבר כזה?

אפשר להיות בגיהינום

ולומר שירה.

אני חושב שאדם נצלע.

תכף נראה תיאור קטן.

אדם נצלע. איך יכול להגיד שירה?

איזה שירה?

זה גילו לנו חכמים זיכרונם לברכה.

הפסוק אומר, ובני קרח לא מתו?

תנא משומר רבנו.

תאמרו,

מקום נתבצר להם בגיהינום.

מקום נתבצר

להם בגיהינום.

כמו שאדם הוא נמצא במבצר, מקום מבוצר, שאי אפשר להגיע אליו לפגוע בו,

נתבצר להם מקום בגיהינום.

אומר רשי,

התקין להם הקדוש ברוך הוא מקום גבוה,

שלא העמיקו כל כך בגיהינום,

ולא מתו.

וישבו עליו ואמרו שירה.

אז מקום נתבצר להם בגיהינום,

וישבו עליו ואמרו שירה.

והם אמרו, מזמור לבני קרח,

עשרה מזמורים.

הם אמרו את זה בגיהינום,

וכל ישראל התקרבו לפתח של הבור הגדול שנפער,

שפצתה אדמה את פיה,

ושמעו אותם אומרים דברי נבואה לעתיד לבוא.

בגיהינום!

אמרו שירה של נבואה.

איך זה קורה?

בעניין המפליא הזה התבאר בילקוט,

ילקוט שמעוני ברמז תשנ״ב.

שואל הילקוט, ומה זכות הייתה בידם של בני קרח שניצלו,

שבשעה שהיו יושבים אצל קרח אביהם,

רואים את משה וכובשים את פניהם בקרקע? התביישו מפנם,

דו לדור.

אמרו, אם נעמוד מפני משה רבנו,

אנו נוהגים בזיון באבינו.

ואם לא נעמוד,

כבר כתוב מפני שיבה תקום.

מוטב שנעמוד מפני משה,

אף על פי שאנו נוהגים בזיון באבינו.

הגיעו למסקנה.

באותה שעה הרחישו את ליבם בתשובה.

עליהם אמר דוד,

רחש ליבי דבר טוב.

זה נאמר על בני קרח.

רחש ליבי דבר טוב.

אומר המכתב מאליהו,

מכאן נראה מבואר

שלא היו לגמרי על צד משה.

הם לא היו לגמרי בצד של משה רבנו.

אלא שהם עלו לתחילתה של תשובה.

כמו שאמרו,

מוטב.

מוטב שנעמוד מפני משה.

מוטב,

זה אומר שבתוך כלל השיקולים,

אז עדיף מוטב.

מוטב זה תחילתה, תחילתה של תשובה.

זה הנקרא רכישה.

מתחיל לרחוש ליבי.

הלב מתחיל לרחוש דבר טוב.

בבחינה הזאת הם ניצלו שעלו לראות ממקום גבוה שבגיהנום.

זאת אומרת,

נקודה יותר עליונה שבמדרגת חטאם,

משמה הם השקיפו לראות הכול.

אמר רבי יוחנן,

דוגמה שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לצדיקים, לעתיד לבוא.

שהוא עתיד לאחוז בכנפות הארץ,

והצדיקים תלויים ברומו של עולם כשתתבטל החומריות אחרי שיט אלפי שנים.

החומריות תתבטל אחרי ששת אלפים שנה.

ואז מי שדבוק בה,

בחומריות, ייפול עימה.

ומי שהוא צדיק,

דהיינו זה שעלה למקום שהוא רומו של עולם,

לא יסבול כלל בביטול חומריות עולם הזה.

כתוב שהקדוש ברוך הוא יאחוז בארבע כנפות הארץ וינערו רשעים ממנה.

כמו שלוקחים שטיח,

עושים ככה, ומנערים אותו, והכול עף.

ככה ינערו. מי? מי אלה?

אלה שדבוקים בחומר, אלה שדבוקים בארציות.

הקדוש ברוך הוא ינער אותם.

אבל אלה שנמצאים ברומו של עולם הצדיקים, שהם לא קשורים לחומריות בכלל,

אלה לא יאונה להם כלום.

תתבטל החומריות, כי בעולם

ימות משיח

לא יהיה שום ערך לחומריות, הכל יהיה מצוי בשפע.

אני חוזר.

אמר רבי יוחנן,

דוגמה שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לצדיקים, לעתיד לבוא,

שהוא עתיד לאחוז בכנפות הארץ,

והצדיקים תלויים ברומו של עולם הכוונה ברוחניות,

כשתתבטל החומריות אחרי ששת אלפים שנים,

כמו שכתוב בסנהדרין צדיק זן,

אז מי שדבוק בה ייפול עימה,

ומי שהוא צדיק,

היינו זה שעלה למקום שהוא רומו של עולם לא יסבול כלל בביטול חומריות העולם הזה.

דוגמה,

בקהילות פז מנסים, משתדלים לעלות לרומו של עולם,

ומתנתקים מהחומריות,

עוזבים

את האוכל הזה והאוכל הזה והאוכל הזה והמשקה הזה, וזה וזה וזה וזה, והם מבטרים ועולים לרומו של עולם.

מסתכלים מלמעלה ואומרים מה נכון, מה מותר, מה אסור, בלי קשקושים,

מה כן,

מה התוכן, מה אשם רוצה,

שנחטא, שנשקר, שנזייף, מה הוא רוצה?

הוא רוצה שנהיה טהורים וכשרים,

הוא רוצה שנהיה קדושים וצדיקים.

אז עולים, עולים מהחומר, כי החומר משקיע אותך למטה ואומר לך, בוא, בוא, תטעם אותי,

זה לא טעמת,

זה אתה לא יודע, אתה יודע איזה טעם יש פה?

פשש, עכשיו יצא משהו חדש.

חביבי,

יאכלו ענבים, יאללה.

אנחנו לא, אנחנו רוצים לעלות לרומו של עולם,

אנחנו רוצים לעשות מה שנכון,

אנחנו מסתכלים על התוכן הפנימי ולא על החיצוניות.

כך עשה להם הקדוש ברוך הוא לפני קורח.

מאותה דוגמה לעולם הבא,

עשה להם כבר בעולם הזה.

רבי יהודה הנשיא אומר, כמין עמוד נתבצר להם בגיהינום,

ועמדו עליו,

והיו כל ישראל רואיין אותם.

קידוש השם

זה שבני ישראל ראו והכירו את אמיתות הדקדוק שבמשפטו של הקדוש ברוך הוא.

אתם שומעים?

הם היו רשעים,

כמו אבא שלהם, כמו כולם.

אבל ברגע מסוים רחש ליבם דבר,

אמרו בשיקול כזה וכזה, מותר שנעמוד מפני משה,

רק התחילו את הערעור תוך כדי בליעה.

תוך כדי בליעה, כמו שאומרים,

ביצר להם הקדוש ברוך הוא מקום,

כי הם לא דומים בכלל

לקורח ועדתו. הם לא הרהרו תשובה ולא כלום.

לכן הם ירדו לשאול תחתית.

אבל הם,

שרחש ליבם, ותחילת תשובה כבר הייתה, לא הספיקו לגמור את התשובה לגמרי,

שאם הספיקו לא היו נבלחים.

אבל כיוון שהם הרהרו את ההתחלה,

כבר הקדוש ברוך הוא ביצר להם מקום, כל ישראל ראו.

אז היה מזה קידוש השם.

מה קידוש השם?

שראו שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם כל אדם ואדם, כי ידעו שהם קמו מפני משה.

ראו שהם קמו מפני,

בעלי המחלוקת לא קמו מפני משה.

אבל הם קמו.

כיוון שהם קמו מפני משה,

היה קידוש השם גדול, שראו שהקדוש ברוך הוא מדקדק בדינו,

וכל אחד מקבל בדקדוק רב בדיוק.

על ידי שראו שהקדוש ברוך הוא קיבל את הסנגוריה הדקה הזאת,

זה היה התיקון שלהם.

למה?

כי הם היו הכלים.

הם היו כלים לזה,

והם ניצלו.

בזה שרחש ליבם דבר טוב,

בזה שהם גרמו לקדוש ברוך הוא לדקדק בדינם ולשים אותם במקום מבוצר,

בזה הם הפכו להיות כלים לקידוש השם שעם ישראל...

ראו איך הקדוש מקדש.

הזכות הזאת שהם גרמו לקידוש השם גרמה להם להצלה.

באותה שעה פתחו פיהם ואמרו שירה.

מה אמרו?

כאשר שמענו

כן ראינו בעיר אדוני

שעתיד הקדוש ברוך הוא לבנות ירושלים בניין קבוע שאין לו הפסק, נתנבאו על בניין בית שלישי.

כאשר ראינו,

כאשר שמענו, כן ראינו בעיר אדוני.

המסתכלים מגבוה רואים הכל.

הם ראו את דכות רחמיו של הקדוש ברוך הוא בתוך המשפט שלהם.

שאפילו קצת מחשבה לטובה הצטרפה לזכות במשפט בעולם העשייה פה.

אפילו של מעשיה הם לא פרשו מבית אביהם אפילו אחרי ההתראה של משה רבנו עליו השלום.

בזה ראו את האמת הגמורה בתשלמות הנצחית. במה?

שלמרות שהם לא עזבו את ביתו של אביהם ונשארו במחלוקת,

אבל הם

רחשו בלבם.

והייתה תחילת תשובה.

בכל אופן, בזכות זה הם ראו את האמת הגמורה והשלמות הנצחית

ושפטו

מזה ללמוד את האמונה בתיקון כל הפגמים לנצח נצחים.

זאת אומרת שעתיד הקדוש ברוך הוא לבנות ירושלים בעניין קבוע שאין לו הפסק.

יהיה תיקון לעולם ויהיה תיקון לאנשים ולא יידח ממנו נידח.

והם ראו את זה בעצמם,

שרק רכישה קלה גרמה שנתבצר להם מקום.

אז זו עדות מעצמם על כל העולם כולו,

שאם בעולם הזה הקדוש ברוך הוא, בדרכם לגיהינום,

כבר עשה הבדל עצום בינם לבין האחרים.

במה?

בפעולה קטנטונת של מוטב, מוטב שנקום.

מוטב, כי משתלם יותר, נכון יותר, צודק יותר.

בכל אופן,

פעולה אחת, פעולה אחת, בתוך כל המחלוקת האיומה והנוראה של כפירה במשה.

תראו מה הם זכו,

ומדובר על רשעים.

תראו מה הם זכו,

ומזה הם נתנבאו.

אפילו שאין מעשה בחשבון ודעת בשאול

אשר אתה הולך שמה,

ואין תשובה שייכת בגיהינום,

גם אם תרצה לעשות תשובה בגיהינום, לא מועיל.

מכל מקום הבחינה הזו,

הזכות של לעלות למקום הגבוה בגיהינום,

הם זכו בחייהם

כשהגיעו לתחילת התשובה על ידי הרהורי תשובה.

בכוח של התעלות זו כבר יכלו לעלות למקום הגבוה,

ששם

בחינת גיהינום מתהפכת למצב של שירה,

כשאדם אומר אותה כשהוא מגיע לשלמות ההכרה.

משם הם הסתכלו בעניין הגיהינום במבט של גדלות.

לראות גם שם את הרחמים של הקדוש ברוך הוא,

ואת אמת דקדוק משפטו,

שאפילו הרהור קלוש, שהוא טוב,

אינו בטל.

והיינו,

לא מתו,

שגם בגיהינום

הם לא נעבדו ונתבטלו בקטנותם.

זאת אומרת, אדם שהולך בגדלות

הוא חי,

אדם שחי בקטנות הוא מת.

זאת אומרת, אם ההסתכלות לא נכונה, זה מת.

זה אדם לא מפוכח, לא בשכלו,

לא מבין את מצבו.

אז אפילו בן אדם, אתם שומעים, נמצא בגיהינום,

יודע להבחין.

לדוגמה,

יש אנשים שרואים רק את מצבם, הם בקטנות.

מה זה בקטנות?

הוא רואה, איי, איי, כואב לי, איי, איי.

יש אחת חי בגדלות.

הוא מתאפק, כואב לו, הוא מתאפק. הוא אומר, מה אני? על מה אני אצעק?

תראה מה אנשים סובלים,

תראה מה יש לזה,

תראה מה זה,

זה גוסס, זה ככה.

על מה אני צועק?

על מה אני צועק?

זה נקרא שהוא בתוך המצב שלו בגדלות.

לעומת זאת, אם הוא לא רק את המצב שלו ולא מסתכל בהיקף על כל העניינים ולא יודע לשער את מיקומו לפי זה,

הוא חי בקטנות, הוא מת.

בכל מצב אדם צריך להיות בגדלות.

בכל מצב. ראיתם אתמול הייתה פה יהודייה שדיברה,

אמרתי לה, מה יקרה אם תמצאי אלף שקל?

אז היא אמרה, אני אחייך.

אבל אם תמצאי מאה שקל, היא אומרת, גם אני. אז מה ההבדל בין מאה לאלף?

אותו דבר, במאה אלף, אותו דבר. אפשר לחייך יותר?

היי, היי, איפה, תמתח מאה אלף? מה, איפה תמתח?

אז בעצם אם את תחליט זה לחייך,

אז מה זה משנה?

ואם לא חסר לך כלום, למה את לא מחייכת?

אי אפשר לגנוב לך, אי אפשר לקחת לך, לא ייפגע לך, לא יישבל לך כלום, כי אין לך כלום.

את יכולה לחייך כל הזמן.

אבל אחת שיש לו רכוש והכל, כל הזמן הזה פוחד שיפגעו לו ויזיקו לו ויעבד לו,

וכל הזמן, הפוך, הוא לא יכול לחייך, כל הזמן בפחד.

את יכולה לחייך?

אם אדם חי בגדלות,

הוא רואה את המצב שלו מרום,

המדרגה למטה, אז הוא אומר שירה.

שירה, מצב שלי דליקטס.

אבל אם הוא נמצא למטה בקטנות,

אני אמר, גן דייקון, אני אקם, נגן גן גון, נגמר, נגמר, נגמר.

זה אדם מת.

זאת אומרת, הם לא מתו. למה הם לא מתו?

בגלל שהם לא נעבדו ולא נתבטלו בקטנותם. הקטנות הורגת את הבן אדם.

זהו.

בא אליי בן אדם לפני כמה ימים,

והוא חשב להתאבד, והוא זה.

מה שהקדוש ברוך הוא עושה לו,

דברים קשים אמר,

סוסר,

מה זה?

ואל תגיד לי שיש מצב יותר גרוע משלי,

זה לא משכנע אותי.

כשאדם נכנס לקטנות,

הוא מתאבד.

למה? הוא לא רואה סיכוי,

הוא לא רואה כלום. הוא לא מתרומם למעלה, להביט

על המצב מלמעלה. הוא חלק מהמצב, חי את המצב,

ולא יכול להפליג מעליו להתבונן.

אנחנו לומדים פה יסוד עצום.

תשמעו,

כותב הרמב״ן,

זכר צד גברך בשער הגמול,

שכל איסורי איוב במשך כל ימי חיי האדם

אינם דומים לייסורי גיהינום אפילו על חטא קל אחד.

שמענו מריבותינו בשם הגריס,

זכר צד גברך, איך שאדם צריך לצייר לעצמו ציור חי מעונשי גיהינום.

איך אתה מצייר לעצמך כדי להתרשם ולהתפעל מהעונש של גיהינום שאתה עלול לעבור אם חס ושלום תעשה חטא אחד.

ידמה לעצמו

אדם

שלוקחים לו אצבע קטנה אחת

לרגע אחד

ושמים אותה באש.

בהרצאות הייתי אומר, אני אומר, לא, לפעמים גיהינום, אין בעיה, בוא, מותק, אתה מוכן לפני כל הקהל, אני אדליק מצית ורק אני אשרוף לך אצבע אחת כאן, זה הכול.

אתה מוכן?

כן, אני מוכן. היה אחד עלה?

עשית, מה? תעמוד, תעמוד.

הוא לא יכול.

לאחד, מצית, מה זה מצית?

כלום.

אומר רבנו רבי ישראל סלנטה,

תדמיין לך שלוקחים לך אצבע אחת

ושמים אותה באש.

כמה זמן?

רגע אחד.

כואב או לא כואב? כואב.

עכשיו, אם יגידו לך,

טוב, עוד שני רגעים, אנחנו מוסיפים לך עוד שני רגעים.

אחר כך שלושה רגעים.

אחר כך עצישה.

אחר כך הוסיפו לו עוד אצבע.

אחר כך עוד אצבע.

אחר כך כף היד.

אחר כך לאט לאט

וגם השלישית.

עכשיו את הרגליים.

אחר כך את הבטן.

אחר כך את הראש וכל הגוף.

ואחר כך, זה כל הציור באש פשוטה. זה של גס. של גס, לא של גס.

ואחר כך מכפילים אותה פי שתיים.

ואחר כך, פי שלוש.

ואחר כך, פי שישים.

ולא חצי שעה,

אלא שעה,

שבוע,

שנה,

שנתיים,

חמש,

עשר,

ומגבירים את החום.

מאה שנה,

מאתיים,

וככה ממשיכים.

אומר רבי ישראל סלנטר,

כך ציירו להם גדולי המוסר

בגודל לבבם לדעת מה הם עונשי הגיהנום.

וכך הם התגדלו ביראת שמיים, לראות השם באמת.

אבל כיוון שהלבבות שלנו כל כך נתקטנו,

אנחנו צריכים ציורים פשוטים כאלה.

אנחנו צריכים ציורים פשוטים כאלה.

תשמעו עכשיו משהו קצת יותר גבוה.

הבאנו דברי המהר״ל מפראג, שעניין גיהנום הוא היעדר.

גיהנום

עניינו היעדר.

וציירנו

איך ירגיש אדם

ששמים אותו בבית הסוהר,

בנפרד מכולם.

ואין לו שם שום דבר שיעניין אותו.

לא נותנים לו, לא עיתון,

ולא נותנים לו טלפון,

ולא נותנים לו שום דבר מצורכי האדם.

לא אנשים,

ולא כלים,

ולא עזרים,

לבד.

ובצינוק.

מטר על מטר.

לשכב הוא לא יכול.

רק לעמוד ולהישען מקיר לקיר.

בשקט.

לא שומע בחוץ כלום.

לא ציפורים,

לא דופקים, לא מפתחות.

לבד.

בן אדם לבד.

הבדידות

זה העונש הכי גדול והצער

שאי אפשר לתאר.

הבדידות.

אבל עדיין

הוא יכול

לאכול קצת,

לישון קצת,

ולחשוב בדברים שמעניינים אותו.

עדיין יש לו ראש, הוא יכול לחשוב באיזה עניינים.

אבל זה כשהוא עוד פה בחיים.

כל זמן שהוא עוד עם שכלו הוא יכול לחשוב.

אבל במותו,

במותו,

אני לא אעזוב פה את כל מה שהוא התעניין בו.

כל מה שהוא רץ ודאג והכול, ופה ושם.

וכמו שכאן,

הוא לא הכיל בקרבו שום ערך רוחני אמיתי,

כמו כן שם בעולם האמת,

אין לו שום רכוש רוחני שהוא יוכל להתעניין בו.

זאת אומרת,

אם באת לשם,

ולא למדת שום דבר,

אין לך אפילו על מה לחשוב.

נגיד בן אדם למד פעם איזה שיעור או משהו,

אז הוא יכול לחשוב באותו שיעור.

כמה שהוא זוכר, כמה שהוא מבין, יכול לחשוב ולפתח מזה.

אבל אחת שלא למד,

ולא שום דבר,

אז גם לא יהיה לו במה לחשוב.

בחומר אין לו מה לחשוב, כי אין.

מה שייך שם, רק רוח, רוחניות.

וזה נקרא ההיעדר הגמור

להיות הוויה ללא כלום.

אתם רוצים לראות ציור שהוא קצת מתקרב לזה, כן?

מתקרב.

אדם שחס ושלום חולה אלצהיימר במצב

קשה ביותר, בלי הכרה, לא מזהה אנשים, מדבר סתם, פולט מילים, אין קשר בין מה שהוא מדבר למה שהוא עושה,

עושה את כל מה שהוא עושה בגופו, בלי השגחה,

בלי כלום.

פה עוד לפחות מטפלים בו, סועדים איתו, משמיעים לו קולות, אולי הוא ישמע ברקע מוזיקה,

אולי זה חודר, לא חודר, הוא מבין, לא מבין, אנחנו לא יודעים מה עובר אצלו, וזה פה ושם.

כשמסתכלים על אדם כזה, אנחנו מרחמים, רחמים גדולים, מסכן, אדם שהיה נורמלי, שהיה אדם במעמד, והיה פה ושם, ופתאום אתה רואה אותו ככה,

מול העיניים דועך ונכבה, ולא שום דבר, ולא כלום, לא זה.

זה איום ונורא.

אז המרחמים הגדולים יגידו שעדיף לו מותו מחייו, כן? המרחמים הגדולים.

הם לא יודעים שיש חשבון שמיים שצריך להישאר עד רגע מסוים, ורק אחר כך.

אבל זה אנחנו מבינים, אם אנחנו רואים דבר כזה.

עכשיו, תאר לך בן אדם כזה בעולם, האמת,

מנותק לגמרי, אין לו כלום, אין לו סביבה אוהדת, אין לו עם מי לדבר,

אין לו עם מי לספר,

אפילו להגיד שכואב לו, אין לו כלום.

אתם יודעים מה זה עונש להיות בבדידות בעולם האמת.

פעם אמרתי לאנשים, בואו, בואו איתי החוצה. הוצאתי אותם החוצה מהרסעה.

הם לא הבינו מה אני מדבר, מה זה, מה, מה יכול להיות מפחיד בגיהנום. אמרתי, שום דבר, בואו, בואו איתי, יצאנו החוצה.

אתם תסתכלו, אתם רואים את השמיים עכשיו חושך, חושך.

תאר לך, שמים אותך שם למעלה בחלל, לבד.

זהו.

הם משאירים אותך שם, ואתה לא יכול לרדת ולא לעלות ולא לזוז שם, תישאר תקוע.

זהו. שלום, ביי.

אנחנו יורדים.

אתה יודע מה זה לשער בחושך שם? ואם פתאום בא אליך מישהו,

מתחילים קולות, מתחיל רדיפות.

אתה בכלל יכול לצייר מה הולך להיות,

אתה בכלל מבין מה זה כף הקלע, אתה מבין מה זה גיהנום,

אתה מבין בכלל מה זה, אתה לא מבין שום דבר.

פה אתה נמצא, אתה רואה אנשים, זה, זה, זה זורם.

לא יכול לצייר לעצמך אפילו. אין לך זמן, אתה עסוק, עסוק, עסוק.

נכון שאתה עסוק? כן, עסוק. אז הוא לא יכול לציין.

אין צער יותר גדול מן העדר, אומר המהר״ל מפראג.

בלי שום התעניינות, בלי שום שייכות לאיזה דבר שהוא. הרגשה איומה של העדר בכל המובנים.

תראו, בן אדם עבר איזו חוויה,

ישר הוא מצלצל.

אתה יודע מה? מגיע לי מזל טוב, מגיע לי מזל טוב. הוא רוצה לחלוק את השמחה שיש לו עם אנשים.

אבל בן אדם, אם יקרה לו משהו,

נגיד אתה בירח לבד,

וזכית בפיס,

וקיבלת חמש מיליון,

נו, מה אתה עושה עם זה בירח?

למי תספר?

ואין פלאפונים?

ואין מי להודיע?

תשאל לבד.

נו, אז יש לך חמש מיליון.

שלחו לך שמה שטרות.

אתה הולך לקנות משהו?

מה יש לך?

אין לך כלום.

ראיתם איך נראה ירח? בטח ראיתם איך נראה ירח.

משעמם כזה.

תאר לך, אתה שמים אותך שם על איזה תל,

ואומרים לך, שב פה.

ביי, אנחנו עוזרים עוד אלף שנה.

אתם עניינים אומרים דיכאון.

דיכאון.

יש הבחנות אחרות בעונש גיהינום

שנשיג אותן יותר בהבחנות שכליות.

תשמעו עכשיו עוד דבר יותר עמוק.

אמרו ריבותינו, זיכרונם לברכה,

בגנות הכעס.

המשבר כליו בחמתו יהא בעיניך כעובד עבודה זרה.

גמרא בשבת כופה.

הכועס

משבר כלים של עצמו,

המשבר כליו בחמתו,

זה תחליף לרצונו לשבור את כלי אויבו.

הוא לא יכול,

אחד מתעצבן על מישהו,

והוא לא יכול להכות אותו,

והוא לא יכול לשבור לו את מה שהוא רוצה לשבור,

אז מה הוא עושה? הוא לוקח את הצלחת,

פאח, שלא הצלחת,

שובר,

כורע.

המשבר כליו בחמתו

יהיה בעיניך כעובד עבודה זרה. למה? כי הוא כועס ומשבר כלים של עצמו כתחליף לרצונו לשבר את כלי אויבו,

ואם היה אפשר,

היה רוצח לרצוח אותו, היה רוצה לרצוח אותו נפש.

רק הוא לא יאכול!

אז הוא שובר את הכלים שלו בחמתו.

ואם ראינו אחד ששובר כלי של עצמו במרץ רב ובכעס פנימי,

על ידי זה הוא משביע את יצרו.

בזה הוא נרגע כאילו.

היצר אומר לו,

הוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו

אז הוא שובר משהו.

מה הוא עשה בזה?

מה הוא הרוויח בזה שהוא שבר?

הוא פגע ב... הוא בזבז לעצמו את הכסף,

הוא עשה לעצמו נזק, מה הוא הרוויח בזה?

הוא הרוויח בזה שהוא משביע בזה את יצרו הרע.

מה היה אם ככה

הסיפוק שלו,

אם היה מצליח לשבור את הכלים של האויב שלו

ולא היה ניזוק.

וואי, איך הוא היה שבע רצון מזה.

ואם היה יכול גם לחסל אותו,

לא מגיע לו לחיות.

הוא היה מאושר. מה זה מאושר?

אולי היה עושה לו תעודה ממוסגרת

על שביעות הרצון.

בזה הייתה באה כל מהותו לסיפוק ונחת רוח.

הרי קל וחומר,

אם בתחליף הוא נהנה כל כך ונרגע ומשביע את יצרו,

קל וחומר,

אם היה מוציא את הכעס שלו לפועל על הכנים של אויבו,

וקל וחומר, בנו של קל וחומר, אם היה מוציא את כעסו באויב שלו ממש.

הנה אמרו אנשי החוכמה,

כל השנאה שבעולם

היא תחליף לשנאת המצפון.

שמעתם איזה משפט?

כל השנאה שבעולם

היא תחליף

לשנאת המצפון.

אתה לא מרוצה מעצמך.

אתה שונא את עצמך על מעשיך, על הטעויות שלך, על ההפסדים שלך.

אם אתה דתי, על החטאים שלך,

אתה שונא.

אבל זה מנביע שנאה לאחרים והסובבים אותך.

אתה חסר

שיקול דעת,

נחת רוח.

אתה קצר רוח.

וכל מי שמדבר איתך, מפריע לך, לא אומר בדיוק מה שמתאים לך, אתה פתאום מתפרץ עליו. מה, סליחה, מה אני אמרתי? מה אני עשיתי?

זה לא קשור אליו.

זה קשור אליך.

לכן יש הורים שמנחיתים על הילדים מכות

של מה שקרה להם בעבודה.

קרה להם בעבודה משהו?

למה אתה...

הוא מלא, איפה הוא השתחרר?

הוא לא הצליח לפרוק.

מתאר חשמלי.

אז הוא מגיע הביתה.

והילד לא עשה בדיוק מה שהוא אמר,

ואז הוא פרק עליו את כל המתאר.

כל השנאה בעולם

זה בגלל שלא מגיעים.

דעש.

רוצחים עולם ומלואו. מה יש פה? מה יש פה?

יש להם כעס פנימי שהם לא ממצים את עצמם. הם רוצים שהמדינה המוסלמית וחוקי הדת

ישלטו בכל העולם. הם לא מצליחים.

לא מצליחים. אף אחד לא משתכנע, אף אחד לא רוצה, לא שום דבר.

אז מה הם יעשו? הם לא יכולים.

הם רוצים לפרוק את זה.

אז כל מי שלא רוצה, שואלים אותו מהקוראן. מה כתוב ככה וככה? אתה לא יודע.

טררר! מורידים לו את הראש.

מה כתוב? לא יודע.

טררר! מורידים לו את הראש.

מה זה?

זה בגלל שלהם יש בעיה עם עצמם.

הם מוציאים את זה על העולם.

אתם שומעים? כל השנאה שבעולם,

זה רק בגלל הסיבה שאמרנו.

היא תחליף לשנאת המצפון.

אשר ישנא אדם את עצמו מפני רוע מעשיו.

אם כן,

הרי הדברים הם קל וחומר.

עם כל השנאה והקנאה וכל ההיזקים והחבלות והחורבנות שבעולם הם רק מצד התחליף.

אם כן, כמה גדולה השנאה המחריבה

שישנה בליבו ובמצפונו של אדם

על עצם העוון והחטא,

שהוא המקור לכל התחליפים שאתה עושה בחוץ.

זאת אומרת, באמת, באמת אדם שונא את עצמו בתוך-תוכו. לא כולם. יש כאלה שאומרים, אני שונא את עצמי.

יש כאלה שאומרים ממש. הם כבר מרגישים את זה.

יש כאלה שלא מבינים שהם שונאים את עצמם על מעשיהם. הם לא מבינים.

וזה יוצא החוצה על אחרים.

למה חילונים שונאים חרדים?

לא כולם. למה?

כי הם מזכירים להם את עצמם מה הם היו צריכים להיות.

ולכן הם מזלזלים דווקא.

ועושים נגד

כי זה יש להם אצלהם פצלה יש

להם פיצול.

מצד אחד הם היו רוצים, מצד שני התאוות לא נותנות להם.

הם מכירים, מוקירים.

יש להם כל מיני מנהגים וטקסים שהם לא מוותרים עליהם. יש להם נקודות שהם כן עושים ויש דברים שהם ימסרו נפש אפילו וכו' וכו'.

אבל הם לא שלמים עם כל המציאות ולכן כיוון שהם מעורבבים מכל מיני דברים

יש להם שנאה פנימית והם לא יודעים, לא כולם מרגישים, לא כולם מבינים.

מי ששומע אותי עכשיו, יכול להיות שמעכשיו הוא יתחיל לזהות את זה.

אבל בלי זה אדם לא מודע לדבר הזה. ואת כל מה שהוא מוציא כעס על העולם זה בגלל עצמו.

אז תארו לכם, אם כל השנאה שאתם רואים בעולם זה רק ביטוי למה שאדם לא מרוצה מעצמו,

מה יהיה לו בגיהנום כשהוא יכיר את חטאו? שם הוא יכיר. פה הוא לא מכיר שזה בגלל מה שהוא עשה ורוע מעשיו.

אם כן, יש לנו עכשיו דרך להבין את העונש לגיהנום.

עונש הגיהנום זה עניין החרטה והשנאה

שיהיה במצפון שלו על מעשה עצמו.

איך עשיתי לעצמי זאת?

איך הפסדתי לעצמי זאת?

איך עשיתי וכפרתי ואיך לא הבדתי ואיך לא בחנתי ואיך לא שמעתי ואמרו לי,

והזהירו אותי,

ולא רציתי להגשים.

אתם יודעים מה זה השנאה העצמית שפתאום תתפתח ותתגלם ותצא החוצה

באותם רגעים שהוא יגיע ויכיר את האמת במהותה?

רק בעולם הזה,

כל אותן הרגשות שהתבררו לו בגיהנום במלוא חוזקם,

היום הן אצלו מתחת לסף ההכרה.

הוא לא מודע כל כך. יש חלק, אמרתי שכן, יש חלק שלא.

ולכן, במקום זה באה שנאת הבריות בענייני הבלי העולם הזה.

אבל כשהסתלקו במותו כל העניינים של העולם הזה,

התגלו כל החורבן

והשנאה העצמית שבפנימיותו,

כל החרטה על מעשה עצמו,

ואלה יהיו ייסורים וצער איומים ונוראים מאוד,

שאין דומה להם.

אין דומה להם. זה הגיהנום. הגיהנום בוער באדם עצמו.

הגיהנום

זה באדם עצמו.

וככל שהוא שקע בחטא,

בעוון, בפשע, במרידה,

ככה זה יתפוצץ עליו,

הוא לא יוכל לסלוח לעצמו על מה שהוא איבד, מה שהוא עשה.

הוא לא יוכל לסלוח לעצמו.

אם בן אדם לקח את התינוק שלו ושיחק איתו ליד מחקה, ופתאום הוא נשמט לו, וזה בן יחיד,

והוא נשמט לו למטה.

אחרי 15 שנה הוא קיבל ילד, והוא נשמט לו.

והוא כבר מבוגר, לא יכול להביא ילדים.

מה תהיה הרגשתו כרגע שהוא עשה במעידה אחת, מעידה אחת, שהוא עמד ליד המעקה, ומעד, ומעד, והילד נפל, התרסק?

אין ילד יותר.

מה, מה, איך הוא יוכל לסלוח לעצמו? איך הוא יוכל?

כמה הוא יבכה? למה עמדתי פה? איזה טיפש. למה לא התרחקתי מהמעקה? למה עשיתי כך? למה לא לקחתי בחשבון? למה לא?

אז אם על ילד שלך, אתה נשארת חי,

הילד מת, אתה לא יכול לסלוח לעצמך.

אז אם אתה בעצמך,

איבדת את עצמך לדעת במעשיך,

נשארת חי.

אבל הפוך, בזה שנשארת חי, איבדת את עצמך כל יום, מחדש.

עם עוד עוונות ועוד עוונות,

ואתה תעמוד יום אחד ותראה איזה התרסקות

אתה גרמת לעצמך.

ולעומת זאת, אתה תראה אחרים

שלא עשו כמעשיך, והלכו והתחזקו,

ועלו לרום הפסגה,

והסתכלו מלמעלה בגדלות

ולא בקטנות,

ותראה איפה הם. נתבצר להם מקום.

אפילו בגיהנום. נתבצר להם מקום.

כל שכן מי שזכה להיכנס לגן עדן,

ושם יש מעלות לאין שיעור.

עוד נוכל לצייר

את ייסורי הגיהנום

מצד הבחנת הפחד.

זאת אומרת, אנחנו עכשיו, מה עושים? עושים מבדק,

לראות שגם מפה אנחנו יכולים כבר להבין מה יהיה הגיהנום שלנו.

שהמשבר כלים בחמתו,

אנחנו יודעים איזה ייסורים יש לו בפנים שהוא לא יודע, והוא מבטא אותם בזה שהוא משבר.

אבל הוא היה רוצה לשרוף את העולם, כמו שאומרים.

אבל הוא לא יכול.

אז בינתיים הוא שובר כלים.

אז אם היינו יודעים שהוא מצליח לשרוף עולם ומלואו, הוא היה נרגע,

אז תארו לכם, כשזה יגיע להכרה שלו מה הוא עשה לעצמו באמת,

כמה צער וייסורים יהיו לו.

יותר מהשרפה שהוא רוצה לשרוף את העולם, הוא רוצה לשרוף את עצמו בגיהנום. זה מה שעושים לו בדיוק, וזה מה שקורה איתו.

עכשיו,

בואו נצייר עוד דבר מנקודת הפחד. אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

שרק החוטא מפחד.

שנאמר, פחדו בציון חטאים.

מי פוחד?

מישהו חוטא.

נתנו דוגמה.

בן אדם נוסע ברכב, פתאום הוא שומע מאחוריו,

וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו! עוצר זה, זה,

מעיץ זה, פסם חגורה, עוצר כל מיני תנועות.

נכנס ללחץ.

פתאום עובר את הניידת לידו, מסתכל אליו השוטר תוך כדי נסיעה,

והוא ככה,

מה, כאילו, מה?

למה?

כי הוא יודע שהוא פספס איזה רמזור אחד,

והוא חושב אולי הם ראו אותו, ובגלל זה רדפו אחריו, וואו, וואו, וואו, וואו, עכשיו שלילת רישיון, לקחו לו את הרכב,

ואולי גם מאסר.

אז הוא פועל.

אבל אם אחד נסע,

על פי החוק, מאז שיצא מהבית, הוא נוסע ושומע,

וואו, וואו, וואו,

מה אכפת לו שינבחו כמה שהם רוצים?

ואם השוטר עובר לידו, אם הוא עוזר, מסתכל עליו, אז הוא מחייך לו,

מה הוא יכול לעשות לו? מה הוא עשה לו טוב?

הוא לא מפחד.

על מה יש לו מפחד?

מי מפחד?

מי שחוטא.

פחדו בציון חטאים.

בלי חטא מה יש לפחד?

מה עשיתי?

לא מפחד.

בזוהר מבואר יותר שהפחד בענייני העולם הזה,

תקשיבו טוב,

אינו אלא דמיון.

אינו אלא דמיון.

אתם שומעים?

אני תפסתי את הנקודה הזאת חזק, חזק מאוד, מתי נפטרו ההורים שלי.

אני יודע כמה הם היו חיים בחששות,

בנקודות מסוימות וכל מיני דברים.

ובתוך השבעה

אמרו שיש טלפון

מקופת חולים, הרופאה.

הרופאה של ההורים מצלצלת, היא אומרת להזכיר להורים שיש להם תור ביום כך וכך.

פתאום תפסתי איזה עולם של שקר.

כשאומרים לך שיש לך תור לרופא, לא כולם לוקחים את זה בשמחה.

יש כאלה, יואו, יש לי תור לרופא ביום זמן צריך לרופא,

וזה כבר נכנס לכל, מה יגיד לי הרופא, מה ימצא הרופא,

מה יהיה עם הרופא?

יש חששות, אנשים חוששים מכל מיני דברים. בדיקות, זה לא רוצים לעזוב אותי בדיקות. אני בסדר, ברוך השם.

פתאום אתה שומע את אפסיות העולם,

הרופא מצלצל, יש לך תור. איזה תור? הוא כבר בעולם העליון, ואומר לו, יש לו תור, תבוא ביום רבעי. איזה יום רבעי?

מה אתה מדבר?

כל העולם הזה חרטא, אומרים לך, יש לך ככה, ועכשיו יגידו לך ככה, ואתה יודע מה יקרה, ויהיה ככה, ויהיה ככה, ויהיה ככה, ויהיה ככה, ויש כל שטויות.

הזוהר אומר שכל הפחד בעניינים של העולם הזה אינו אלא דמיון.

נדמה לאדם

שהוא מפחד מפני סכנת העולם הזה.

באמת, ממה הפחד, אתם יודעים?

הפחד הוא על מה שאתה לא יודע שיקרה.

אתה חושש שיקרה, אתה מדמיין שכך וכך יקרה, ואם יהיה, ואם יהיה ככה, ואם יהיה ככה, זה יהיה ככה וככה. אתה מדמיין, אתה מדמיין, ואתה נכנס לפחד.

זאת אומרת, הכל זה דמיון.

לא קרה כלום, עוד לא היה כלום, לא היה זה ולא.

אבל בקרב הלב

מגלים לנו,

אתה יודע למה אדם פוחד?

בגלל שיש לו חטאים.

אפילו אם הוא לא מודע,

אפילו לא מודע, הוא לא יודע מה ערך חטא, לא חטא, לא חטא.

אבל אדם שיש בו חטאים,

זה גורם לו את הפחד.

זאת אומרת, תקשיבו טוב, הפחד בענייני העולם הזה אינו אלא תחליף

לפחד מפני החטא.

זאת אומרת, הפחד האמיתי

זה שאדם חטא.

וכיוון שיש לו את הפחד שהוא חטא,

והוא יודע שעכשיו צריך להגיע אליו משהו,

אז עכשיו מכל דבר הוא מפחד. למה? אולי סוגרים איתו עכשיו חשבון.

אולי עכשיו יקרה ככה וככה.

למה? כי הוא יודע, כי הוא בעל חוב.

נצא ונחשוב ונתאר לנו את הפחד

שאדם פוחד

כששם עליו חרב חדה על הצוואר,

וברור לו שהשונא הזה רוצה ויכול לרצוח אותו נפש.

דאעשניק.

מכל מקום הפחד הזה

הוא רק תחליף.

שורש הפחד

הוא הפחד מפני עונשי הגיהנום על חטאיו.

כאילו היה שלם בנפשו

ולא היה בו שום פגם,

לא היה מפחד כלל.

למה?

כי מי שדבק

בדבקות גמורה אל השם יתברך,

מה יש לו לפחד?

הרביע עקיבא פחד?

שסורקים את בשרו למוות?

הוא קרא קריאת שמע.

עשרת הרוגי מלכות, כל אחד במיתה משונה.

הם פחדו?

הם לא פחדו.

למה?

כי הם היו דבקים בקדוש ברוך הוא, דבקות גמורה.

אז מה יש לו לפחד?

אם זה מה שהשם רוצה,

השם רוצה.

אנחנו מבינים

שתרנגול

נועד לאכילה.

אז איך אנחנו מסתכלים על זה ששוחטים אותו?

יש כאלה נרתעים בגלל הדם, בגלל זה וזה. אבל מי שמבין

שהקדוש ברוך הוא התיר

לאכול את העוף,

והוא מותר על ידי שחיטה.

אז בסדר, לקחו את הסכין, עשו כך וכך, פרפר כמה שניות וזה הכול.

מבינים שזה התכלית שלו.

כתוב, הילודים, למות.

כל מי שנולד, למות.

סוף בהמה לשחיטה

וסוף אדם למיתה.

מה, זה חדש?

אני מחדש משהו?

מה, זה לא ידוע?

זה ידוע.

אז אם אתה יודע שאתה פה אורח

ועובר אורח לתקופה,

ביום אחד אתה צריך למות,

למות פירושו של דבר זה לעבור מהעולם הזה לעולם השני,

הבא אחריו,

אז מה הבעיה? לא הבנתי מה הבעיה.

אם אתה בסדר ואתה שלם,

מה אתה מפחד?

ממה אתה מפחד?

אומרים לך, עכשיו צא מהחדר הזה, הלך לחדר השני. אז מה? אז עוברים מהחדר לחדר, מה הבעיה? עוברים מעולם לעולם, מה הבעיה?

למה אנשים מפחדים מהמוות? כי הם יודעים מה מצפה להם.

הם לא יודעים בדיוק, אוי ואבוי מה יודעים בדיוק.

אבל הם לא יודעים בדיוק, אבל הם יודעים שוודאי שלא מצפה להם שמה גן עדן ישר.

אז זה בעיה, הם מפחדים.

אבל צדיקים מה כתוב בהם? בתשחק ליום אחרון.

כי הוא יודע שיום שהוא נפטר מפה זה יום קבלת השכר.

הולכים לקבל משכורת.

מישהו שהולך לקבל משכורת הוא עצוב?

הוא לא רוצה שיגיע היום הזה בשביל מה עמדת חודש?

שקבל משהו ומשכורת.

בשביל מה עמדת במשך כל ימות חייך?

שקבל שכר. אז למה אתה מפחד?

למה אתה מפחד?

אתה דבק בדבקות גמורה אל השם יתברך, מה יש לו לפחד?

השם לי, לא יירא.

מה יעשה האדם לי?

והדברים הם קל וחומר.

אם הפחד מחרם חדה הוא כל כך גדול,

כל שכן אם היה מתגלה לפנינו השורש של הפחד,

שזה החטא עצמו,

כמה היה מתרבה הפחד שלנו בכפלי כפליים.

וזה ציור חזק מאוד להבין את עניין הפחד הנורא שבגיהנום.

וזה נקרא ציורים של הגיהנום בבחינה התחתונה שלו.

אבל אם יגיע האדם למקום הגבוה שבגיהנום,

ימצא את עצמו מלא שירה לקדוש ברוך הוא.

מלא שירה לקדוש ברוך הוא.

ועד כמה שגדולה הבחינה הזו,

כמה שגדולה הבחינה הזאת שהוא זכה להגיע לרום מדרגת הגיהנום,

באותה מידה הוא גם ימצא תנחומים מהייסורים של גיהנום.

זאת אומרת,

נגיד אדם נפצע

ואדם שוטט

ועכשיו שמים לו יוד,

ויות שורף,

אבל אחד שיודע שברגע שמים את זה,

אז מחטאים לו את המקום וחוסמים את המקום מפני המשך הסכנה שהוא ימות,

הוא צריך לשמוח.

אהההההה הוא נרגש סוף סוף,

סוף סוף שמים, חסמו, אין סכנה,

אין שום בעיה.

נכון, כהן, כהן, אז מה אם כהן? אז מה אם כהן? מתים מזה, לא מתים מזה.

אז מה אם כהן? כהן.

אבל אם יש לך תנחומים מזה,

תנחומים בייסורים,

זה תלוי באיזה דרגה אתה נמצא.

אם החוטא עומד בגדלות מדרגתו,

אפילו בשעה שעדיין עוד לא השתחרר לגמרי מהחטא.

אז זה נקרא שהחטא שלו לא שלם.

כי בחטא עצמו יש נקודה דקה של תשובה וחרטה.

ואם גם לא עלינו, הוא כבר חטא במעשה.

אבל כיוון שבמחשבה יש אחיזה וניצוץ קל של תשובה,

הוא זוכה על ידי זה למקום גבוה שבגיהנום.

מקום גבוה שבגיהנום.

על ידי נקודה זו הדקה

של קידוש השם, כי זה קידוש השם, מי שעושה תשובה.

אפילו כזאת זה קידוש השם. כל שכן עושה תשובה ממש.

כבר יש לו תנחומים,

ולא נשלמה לגמרי בחינת הגיהנום,

כי הרי הגיהנום הוא צער של ההיעדר והסבל מטומאת החטא שמצויה באדם.

ועד כמה שיש בו ניצוץ של קידוש השם,

אז יש בו מציאות רוחנית,

והוא ניצל מההיעדר הגמור.

ואז הוא יכול להתעלות להכרה בדקדוק משפטי וחסדי השם

בתוך העונשים של הגיהנום,

עד שיכול להגיע לדרגת שירה.

מעתה למדנו,

אם ההפרש הוא כל כך

בין הבחינה התחתונה

של המדרגה

לבין העליונה שבה, אפילו בגיהנום, שיש כזה הבדל בפער, בבמה, ורחש ליבו משהו קטן של הרהור,

כל שכן לצד הטוב,

והחסד והרחמים.

כשאדם עושה מעשים טובים,

כל נקודה,

כל נקודה,

כמה היא מוסיפה חיזוק

במעמדו בגן עדן,

כל נקודה,

כל חשבון קטן שהוא מחשבן, אפילו לא יצא לפועל,

כל מחשבה טהורה שהוא חושב לעשות דברים טובים, אפילו עוד לא הגיעה לפועל,

וכמה יזכה האדם אם יצליח להוציא לפועל?

ואפילו לא בשלמות.

והיא מגיעה גם לעשיית מעשה אחד ובשלמות.

הרי אמרנו שהרמב״ם אומר שהוא זוכה בזה לחיי העולם הבא,

מעשה אחד בכל חייו.

איזה גובה של מדרגה,

ואם יש לו תורה ומצוות,

וגם הם נעשים בשלמות וכו',

יא ביי ביי.

אדם צריך לצאת מקטנות דמוחין,

ולהתרומם, ולהעריך הכול במבט הגדלות,

ולנצל את כל האפשרויות של עבודת השם שבמדרגתנו.

כשנבצר את המקום הגבוה במדרגה שלנו עכשיו,

נוכל לעלות משם לעוד מדרגה שנייה,

וכך נתרומם למעלה, למעלה, למעלה.

מרגע שאני הבנתי מה שהבנתי,

הבנתי שאני צריך להעיר את כולם.

כל מי שאני רואה ישן,

להעיר אותו.

התחלתי להגיד לאנשים

מה הם צריכים לעשות, מה לתקן.

ועברתי מבית לבית, ואחר כך מהרצאה להרצאה, וכן הלאה. אתם מכירים קצת.

אבל לא הסתפקתי בזה.

הבנתי שאני לא יכול להזהיר את כולם בתשובה.

איך, אני לא יכול להגיע לכולם.

אז רכש ליבי דבר טוב,

והחלטתי להפיץ קלטות לכל ישראל,

לכל בית יהודי.

והשם זיכני.

אין בית שלא שמע

דרשה שלי.

בכל העולם היהודי,

אולי אנשים שלא קשורים לשום קשר לאיזשהו משהו,

אולי.

בסקר האחרון של הבחירות,

הסוקר נדהם,

אמר לי, 64% מכלל האוכלוסייה בישראל מכירה אותך.

לא שומעה, מכירה אותך.

אומר, יש חברי כנסת מדברים כל היום, כותבים על מה אני אומר כל היום,

לא יודעים מי הם ומה התפקיד שלהם.

וכולם קושרים אותך,

אמנון יצחק, זה חזרה בתשובה.

אתה יודע מה זה?

תראו כמה צופים בגוגל בסרטים.

מיליונים.

אל תסתכל בקטנות.

יש אנשים קטנים, מה הם חושבים?

אני אלך לתת הרצאה, ואני אקח כך וקח כסף, וזהו, שלום.

אתה חשבת פעם לחלק בחינם את כל האוצרות שלך?

אתה הענקת לכולם את כל החוכמה שלך?

אתה השתדלת לרוץ ממקום למקום, לספק לאנשים את כל מה שרק אפשר?

לא, מה פתאום?

מה פתאום?

מה פתאום?

אז אם אני לא מצליח להחזיר בתשובה את כולם,

אבל לפחות הרהור תשובה,

אני יכול לעורר אצל כולם.

לכן חילקתי מיליונים,

מיליונים, מיליונים של קלטות, דיסקים, בידאו וכו'.

ואם יצרתי אצל בן אדם פעם אחת הרהור תשובה, אתה יודע מה?

וואלה, בזה הוא צודק, בזה הוא צודק.

נתפס.

יש לו הרהור.

הרהור?

ראיתם?

נתבצר לו מקום!

בגיהנום!

הרהור.

שמעתם?

מה אדם יכול לזכות בערעור? סופו שיצא מהגיהנום? בערעור.

סופו.

זה נקרא לחשוב בגדלות.

אבל יש אנשים כל הזמן בקטנות, חושבים רק על עצמם.

לעולם,

אל תסתכל בדלת אמות שלך.

יש לי קלטת, נקראת רוצה, רוצה, רוצה.

מי שישמע אותה יבין מה אמרתי עכשיו ביותר.

אז זאת אומרת, לאדם יש יכולות וכוחות

לא נורמליים.

בנורמל אנשים דואגים רק לעצמם, אגואיסטים.

אבל יש כוחות לא נורמליים,

מעבר לנורמל, לאין שיעור.

שאדם יכול לפעול בשביל כל העולם כולו.

ממש בשביל כל העולם.

אדם פשוט, לא אדם.

אדם פשוט.

תראו היום אנשים חושבים כל הזמן לעשות סטארט-אפים. למי?

לכל העולם. ומי שיצאים לעשות סטארט-אפ שכל העולם יצטרך להשתמש בו,

אבל הם עושים את זה בשביל כסף,

בשביל כבוד, בשביל תהילה.

לא כולם עושים את זה בשביל באמת למצוא פתרון

לכל תחלואי החברה העולמית.

לא.

אז לכן

למדנו פה שיעור גדול.

נחזור לפתיחה,

ואז נבין מה רצינו ללמוד בעצם.

מי זוכר מה הייתה השאלה הראשונה?

אם זה לא בגן.

מי הוא אדם גדול? מי הוא אדם גדול? יצחק ברדה, כל הכבוד.

מי הוא אדם גדול?

יש בעל מוח גדול,

ואף על פי כן, הוא אדם קטן.

מי אידך גיסא?

ייתכן שבעל מוח לא גדול,

יהיה לאדם גדול.

אשרי מישהו גדול בשכלו וגם בכוחות נפשו.

האדם הגדול יודע להבחין בגדלות האפשרויות שלפניו,

ולא לבזבז אותם בקטנוניות.

הוא מבחין כל עניין באופן פנימי,

ואינו משחק בחיצוניות.

הגדול,

מעשיו גדולים בתוכנו.

וכערך גדלותו כן ערך שלמות מעשיו.

כל אחד יכול להיות גדול אם אך ישים ליבו ויעריך נכונה את האפשרויות אשר לפניו

וינצל אותם עד תום ברצינות

ובכובד ראש.

ולא יטבעם בים ההבלים ולא יבזבזם בעניינים

פעוטים וקטנים ואם נחזור לחזן ולא יבזבז את התפילות בסלסולים

כי הקדוש ברוך הוא אומר נתנה עליי בקולה על כן שנתייה. לא ביקשתי ממך סלסולים לשם גאווה שרוחה שלך, לא.

אתה סנגור ואתה צריך להעביר את התפילה.

לכן אם זה המקצוע שלך,

תלמד באורי תפילות.

פירוש המילות.

תוכן העניינים.

תדע מה כוח פעולתם.

תדע דקדוק מלעיל, מלרע.

דגש חזק, דגש רפה.

את כל התנועות.

תלמד. תבטא חטא ועין.

תגיד כראוי

רהוט

וגם תגיד את זה בניגון כי זה חשוב מאוד שהציבור יתעורר בעקבות התפילה.

זה מקצוע.

אתה צריך להתייחס אליו בכבוד גדול.

אתה סנגורן של ישראל.

אתה שליח ציבור.

אז אתה צריך שהפה שלך יהיה טהור ולא תאכל נבלות וטרפות כי אתה פסול.

פה דובר נבלה.

פה דובר עם נבלה בתוך הפה שלו.

אי אפשר להיות שליח ציבור כזה. צריך להיטהר את הסנגור. אתה צריך להיות

שלם במעשים.

לכן יש הלכות. מי זה שליח ציבור שראוי שביתו ריקן מעבירות

ולא עבר אפילו עבירה אחת במזיד?

העובר עבירה אחת במזיד פסול להיות שליח ציבור.

אז צריך להסתכל על תוכן הדברים,

על מהותם,

לא על חיצוניותם.

זו עבודה שלנו

מעתה להתבונן בדברים,

להיכנס לבחינת גדלות,

להתרחק מהקטנות,

להסתכל בתוכן.

וגם אם אנחנו לא כל כך עשירים בשכל גדול,

יש לנו פה הבטחה גדולה

שגם בעל מוח לא גדול

יכול להיות אדם גדול,

ואדם גדול,

עם שכל גדול,

יכול להיות אדם קטן.

רבי חנניהו בן הגשי אומר

ראשו הגדוש והולכו לזכות ישראל לפי כוח ירבו להם תורו ומסורות שנעמור אדם לא יחבץ למען סבגו יגדיל תורו ויעדיה.