להיות חכם ולנהל את החיים עם שכל | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

זה הטיפשות של אנשים שהולכים לשון עתידות.

וביותר,

שהרי כל שאיפת כלל ישראל הייתה להיכנס לארץ.

והמשילו זאת למי שטרח ויגע להכניס את ביתו לחופה, וקודם כניסתה לחופה מתה.

מכל זה נראה שהעונש היה חמור ללא מידת רחמים.

אז איך תואם הדבר את דברי החכמים, זיכרונם לברכה, ששיתף הקדוש ברוך הוא,

מידת הרחמים בדין?

גם במחלוקת קורח ועדתו יש לראות

אותו דבר.

היבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע.

הרמב״ן באר, ואם קורח חטא,

מדוע רצה הקדוש ברוך הוא להכניס את כל העדה?

כתב,

מתחילה היה לב העם אחר משה ואהרון,

וכאשר לקחו קורח ועדתו איש מחטאתו,

קרא קורח לכל העדה,

ואמר להם, כי בכבוד כולם הוא מקנא,

דהיינו הוא עושה לכבודם,

ואיטב הדבר בעיניהם.

ונקלעו כולם לראות, אולי ישר בעיני האלוהים,

בתשוב העבודה לבכורות,

שהרי העבודה בתחילה הייתה בבכורות,

והיא נלקחה מהם ללוויים.

והנה התחייבו קליה,

שהיו מהרהרים אחר ריבם,

והם כמהרהרים אחר השכינה,

ומבטרים על נבואתו של נביא,

ומחייבים מיטה בידי שמיים.

ומשה ואהרון נימדו עליהם זכות

שלא חטא במעשה זה אלא כורח,

והוא הגורם, וראוי שימות לבדו לפרסם את עונשו ברבים.

וזו דרך מבקשי רחמים,

שיקלו החטא מעל העם,

ונותנים אותו על היחיד הגורם.

הרי לנו,

שעבור מעשה אחד של הרהור ומחשבה לא טובה,

שנכנסה בליבם,

שפיתה אותם כורח,

כבר הגיע להם עונש חמור כל כך שימותו כולם מיד,

כשם שמתו כורח ועדתו.

אתם שומעים מה זה דבר?

ראיתם כזה דבר?

בשביל מעשה אחד של הרהור ומחשבה לא טובה,

שנכנסה בליבם,

לאחר הפיתוי של כורח, כבר הגיע להם עונש חמור כל כך שימותו כולם מיד,

כשם שמתו כורח ועדתו.

וגם כאן לכאורה אין מידת רחמים.

וכך מצינו עוד.

באספסוף אשר בקרבו התאהבו תאווה,

והבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת,

ואף השם חרא בעם,

ביח השם בעם מכה רבה מאוד.

הרי ניתן עונש השם יתברך מיד,

ובחוזקה,

וללא רחמים כלל.

ואם כן, שוב צריך עיון.

מה זה שאמרו חכמים שהקדוש ברוך הוא שיתף מידת רחמים בדין?

המבואר מכל זה שהנהגת השם יתברך עם ישראל במדבר הייתה הנהגה אחרת.

כמו שכתוב בפסוק, ושלחתי לפניך מלאך, כי לא אעלה בקרבך.

כי עם כשעורף עדת, פן אכלך בדרך.

זאת אומרת, השם אומר, אני אשלח לכם מלאך,

אני לא אעלה אתכם ביחד בקרבכם,

כי אתם עם כשעורף, ועל זה מקבלים קליה,

וזה יהיה מיידי בדרך.

אז לכן לא כדאי לכם שאני אהיה איתכם,

אני אשלח מלאך.

זאת אומרת, הנהגה על ידי מלאך

היא מקלה מאשר עם השם.

זאת אומרת, בעת שהוא שולח מלאך, יש תקווה לאדם.

אבל בעת שהקדוש ברוך הוא עצמו מנהיג את העם,

עם העם כשעורף הסכנה גדולה, שיכולים לבוא לידי קליה.

ומה כתוב בכתוב?

משה רבנו אומר לקדוש ברוך הוא, אם אין פניך הולכים,

אל תעלנו מזה.

אני לא רוצה מלאך ולא כלום, אנחנו רוצים שאתה תהיה איתנו.

לא רצה משה רבנו שהנהגה תהיה על ידי מלאך, אלא הקדוש ברוך הוא בעצמו ילך אל העם במדבר.

ומכיוון שהנהגה במדבר הייתה באופן של פניי ילכו,

לכן אפשרי שההנהגה תהיה רק במידת הדין,

ללא שיתוף של מידת הרחמים.

למה?

כי לא ייתכן שישהה חוטא במחיצתו של הקדוש ברוך הוא.

לא ייתכן חוטא שוהה במחיצתו של הקדוש ברוך הוא.

עשית,

קיבלת.

אין הנחות בחשמל.

התנגעת, התחשמלת.

הנהגת הדין,

בעת שהקדוש ברוך הוא עמו היא גופה

הנהגת הרחמים.

אז כל ההנהגה שהיא בדין,

זה שהשם מנהיג אותנו בדין, זה הרחמים הכי גדולים.

אין שמירה יותר גדולה לבן אדם.

למה?

משה ביקש

מהקדוש ברוך הוא,

שהוא מעדיף שהקדוש ברוך הוא יניג בעצמו את ישראל,

אפילו בהנהגת הדין.

שהרי מה שביקש הקדוש ברוך הוא להנהיג את העולם במידת הדין,

זה לא היה מבחינת עונש,

גרידא,

אלא שזו גופה מידת הרחמים.

כי עיקר ההצלחה האמיתית של האדם תלויה רק במידת הדין.

בשעה שלא יתנהגו עמו במידת הדין,

אלא ברחמים, מה יקרה?

הוא יבוא עם כל החטאים שלו לעולם הנצח,

ואז אין לך עונש יותר גדול מזה.

כי בעולם הבא קשה מאוד לתקן את החטאים.

לכן זה גופה מידת הדין.

כשמגיעים עם מידת הרחמים לשם,

זו מידת הדין.

למה?

אי אפשר לתקן כמו פה. פה אתה יכול לעשות תשובה,

פה אתה נלחץ,

פה אתה בבעיות,

אתה פונה לשם, מתחרט, מקבל תנאי תשובה, נמחל.

אז הדין שומר עליך.

אבל אם לא,

אדם הולך על מדרון תלול,

אז אם שמים לו גדר מימין ומשמאל,

זה דין.

מה פירוש?

תוחמים אותו.

אתה לא יכול לזוז.

זה לטובתו, שלא יידרדר.

אבל אם ייתנו לו מידת הרחמים,

לא להגביל אותו,

אז הוא יתרסק.

הדין מגביל את הבן אדם,

אבל זה השמירה שלו.

אז לכן,

עדיף שאדם יהיה במידת הדין בעולם הזה,

כדי שלא יבוא לעולם הבא, ושם יחכה לו ההפתעה.

אמנם בעת שמתנהגים עמו במידת הדין,

ויענש על החטאים בעולם הזה,

ויבוא בטהרתו לעולם הבא,

זו מידת הרחמים.

כי כל העניין זה איך מגיעים לשם. אם מגיעים נקי, ונכנסים בשל גן העדן,

זו המתנה הכי גדולה.

אבל אם צריך לעבור מסלול של ייסורים,

שזה פי אלף אלפים לאין שיעור ממה שהעולם הזה, עם כל הצרות שלו,

אז איזה רחמים זה?

זה הדין הקשה.

ומה ששיתף השם יתברך במידת הרחמים,

זה בדיעבד.

למה?

משום שאין קיום לבריאה באופן אחר.

דהיינו, אם יהיה הכול רק דין, לא יוכלו להחזיק מעמד.

ואנשים יתאדו.

טוסטוס.

יעופו מהעולם.

עושה עבירה, אכלה.

נגע משהו אסור,

נמק ביד.

מראה מראה אסור, תעוור.

שמע זמר פסול, תחרש.

שרשיר פסול, אילם.

מה?

העולם לא יכול להתקיים.

אז לכן שיתף.

לא לגמרי, שיתף.

ככה שאדם יוכל לעכל, כמו שאומרים.

ומה ששיתף השם יתברך במידת הרחמים, היא בדיעבד.

משום שאין קיום לבריאה באופן אחר.

אבל באמת אין בזה רחמים.

אלא ההפך.

הדין הוא הרחמים.

ולכן כאשר הקב'ה בעצמו מנהיג את הבריאה,

אז מנהיגה במידת הדין שיהיה הרחמים.

כיוון שזו באמת ההנהגה האמיתית.

אז מה שאומרים, שיתף מידת רחמים, מידת הדין,

אז זה תלוי באיזה מדרגה נמצאים האנשים, באיזה הנהגה.

אם זה דור המדבר, שכזאת הוא נמצא איתם,

אז זה שיתוף.

אין יותר גדול מהשיתוף כשהולכים איתם בדין, שזה הרחמים האמיתיים.

ומעתה יש להתעורר.

די.נ.א ראינו בחטא העגל שבני לוי לא חטאו.

ובשעה שאמר משה רבנו עולם השלום,

תמיד השם אלי נאספו אליו כל בני לוי.

ויאמר משה מילאו יתכם היום לאדוני כי איש בבנו ואחיו,

ולתת עליכם היום ברכה.

הקדוש ברוך הוא מבקש מהלווים, קחו כל אחד חרם ותהרגו.

איש בבנו ואחיו.

תהרגו את כל מי שהיו שותפים במעשה העגל,

ותהיה לכם ברכה מזה.

זה מה זה לקחת עכשיו חרם ולנעוץ אותה בקרובים שלך הכי קרובים,

והם אוכל לך ברכה.

והם עמדו בזה.

רואים ששבט לוי נמצאו שלמים ללא שום פגימה,

וזכו שייתן עליהם היום ברכה.

ומכל מקום ראינו שבעת שנבחרו הלווים לעבודה,

מובא הפסוק,

קח את הלווים מתוך בני ישראל וטיהרת אותם.

עדיין הם צריכים טהרה.

וכהו תעשה להם לטהרם.

אז זה עליהם מחטאת.

והעבירו טהר על כל בשרם,

וכבסו בגדיהם וטהרו.

והניף אהרון תלווים תנופה לפני ה'

מאת בני ישראל,

והיו לעבוד את עבודת ה'.

מבואר שו צריכו טהרה נוספת ומיוחדת כטהרת מצורע,

כדי שיוכלו להיות כשרים לעבודת ה'.

ואפילו שהם היו שלמים,

זכים וטהורים.

מפני שלהתקרב אל הקדוש ברוך הוא לא מספיק הטהרה המוקדמת,

אלא צריך טהרה על טהרה.

וכיוון שהנהגת ה' התברך במדבר הייתה לא על ידי מלאך,

לכן הייתה הנהגה רק במידת הדין,

מפני שלזכות להתקרבות לעבודתו יתברך,

חייבת להיות טהרה מוחלטת ללא שום פגם.

ואם כן, יש לנו להבין.

הרי התכלית של החיים שלנו זה לזכות להתקרב אל ה' יתברך,

קרבת ה' אלוקים לטעום.

אם כן, חייבים אנחנו לבוא אליו הנשמות שלנו זכות וטהורות.

ואם כן,

לא יעזור לנו מידת הרחמים,

כי רק בהנהגת העולם הזה,

שם אין רחמים,

רק פה.

אבל לזכות לקדוש ברוך הוא, חייבים להיות מושלמים לגמרי.

וחייבים לקחת דוגמה מהנהגת ה' יתברך במדבר,

שזה היה עומק הדין ללא גבול.

כי רק בדרך זו אפשר לזכות לקדוש ברוך הוא.

אז אל נשלה את עצמנו שיש ויתור,

כי כל האומר שה' ותרה, נוותרו בניהם מאב.

אין ויתור.

אז מעתה, כאשר נתבהר שמידת הקדוש ברוך הוא כדי להתקרב אליו,

והיא מידת הדין,

ייפלו כל התירוצים והמטלאות שיש לאדם.

מה שאמרו חכמים, זכרונם לך, ביום הלמי,

הלל מחייב עניים,

רבי אלעזר בן חרסם מחייב עשירים,

יוסף מחייב בעלי עבירה,

אלה שאומרים שיש לי את צרררר.

אוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו ווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו

שלא יתקבלו אצל הקדוש ברוך הוא בחיצה, היא רוצה לאדם להתחזק, להתחזק בעבודת התורה, התורה, התורה, התורה והמוסר, המוסר, המוסר, המוסר, תורה ומוסר, תורה ומוסר, תורה ומוסר, תורה ומוסר, תורה ומוסר.

והחיזוק חייב להיות תמידי ללא הפוגה, ללא הפוגה, ללא הפוגה, ללא הפוגה. והסבא מכלם זכר צדיק ברכה היה מעיר, שגבי יהושע נאמר רק חזק ואמץ, רק חזק ואמץ, רק חזק ואמץ.

אפילו יהושע הצדיק הגדול, המחליף של משה רבנו, צריך היה להתחזקות מתמדת, ורק בדרך זו יוכל לנצח את המלחמה החזקה, רק חזק ואמץ.

רק חזק ואמץ.

זה גם השם של הדרשה, רק חזק ואמץ חייבים.

ולזכור שמידת הדין זה הרחמים הגדולים האמיתיים.

זאת אומרת, שלא נותנים לך לזוז.

כשלא נותנים לך לזוז, זו שמירה הכי טובה.

אבל אם יש מרחב,

אז אדם חביבי אוסף לו עבירות שכרגע לא מקבל עליהן שום דבר, אבל העונש נשמר.

זה כמו האשראי.

נותנים לך אשראי, אתה נכנס לאובר,

ואחר כך יונקים ממך ריבית, דריבית, וכולי וכולי, ואחר כך הלוואות, וההסתבכות, ואחר כך שוק הפואר, ואחר כך, ואחר כך, ואחר כך,

ולך תדע איפה אתה גומר.

בעיקולים, בתי סוהר, התרעות, בלאגנים, ריצות כל היום, אחרי הלירות, שאתה היית יכול לחסוך אותן בהתחלה אם לא היית מקבל אשראי.

ודרך אגב,

חלק מהאשראי שמקבלים וכל הדברים בלי היתר עסקה, ושזה הולך להבית,

קניות של הבית ודברים כאלה,

גם היתר עסקה לא מועיל, וזה ריבית.

בריבית, אז מתמעטים ומתמוטטים נכסיו,

ויש בזה הרבה בעיות, ולא קמים בתחיית המתים,

וזה כופר ביציאת מצרים,

וזה סיפור גדול.

אז לכן, לא כדאי אשראי,

לא כדאי אשראי,

אלא להגביל את החשבון. נאמר, אם אני חורג, לא לשלם.

וממילא תעבוד עם חשבון, חשבון בראש,

שלא לשחרר יותר מהחשבון,

ולהסתפק ולהתמעט לפי היכולת.

אין היום לאכול, נאכל מחר, לא קרה יום. תענית 40 כבר עשינו מספיק.

אפשר לחיות גם תענית.

מה הבעיה?

בפרוסת לחם זה לא עולה הרבה.

אז אם צריך להצטמצם, מצטמצמים, אין מה לעשות.

אתה לא יכול לחיות בהרחבה כשאין לך ולהגיד, סמוך.

החפץ חיים במשנה ברורה אומר שכיוון שהאדם,

מזונותיו קצובים לו כל שנה,

ומאחר והוא לא יודע כמה קצבו לו, אל יבזבז הרבה, כי איך אתה משחרר אם אתה לא יודע כמה יש לך?

אם קצבו לך כל השנה, נגיד, 100,000 שקלים,

אז איך אתה מזוז 150 על סמך זה שיש לך כאן?

אתה אומר, לא, אני גלגל, ואני, מה זה גלגל?

לגלגל זה רק גלגל, אבל זה חוב.

אז לכן אדם צריך לדחוק חום ולנהל את החיים שלו עם שכל,

ולא לגלוש בשום תחום,

להצטמצם כמה שיותר להיות ממוקד בנקודות שחייבים לעבוד.

לחם בשקל.

כן, לחם בשקל. אם אין, לא קונים.

מה פתאום נשלם שבע שקל?

שבע שקל לחם היום, יבא ביי. איפה האופוזיציה הלוחמת?

איי, איי, איי, אבל כנראה שיש בזה כוונה.

האופוזיציה הלוחמת, מלשון נחם,

שלא רצתה לחם בשקל, אז עכשיו היא לוחמת בשבעה שקלים.

בכל אופן, רבו יסעי, רק חזק ואמץ.

תזכרו,

מידת הדין.

אנחנו רוצים להתקרב לקדוש ברוך הוא. איך נתקרב?

טהרה על טהרה, הלוויים, איזה מסירות נפש מן השם. אליי, לא חטאו הכל. דקרו, עשו, פעלו, הכל. אתה יודע? עוד.

לתאר אותם כמו בצהריים.

לא פשוט.

אבל זה האמת.

מי שלא רוצה להתבונן בה ככה, ייפגש איתה בפרצוף.

ביי.

רביחה אני אומר מה שאומר.