"ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'". רש"י אומר, כולם קדושים, כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה, והיינו דכיון שהיו במעמד הר סיני ודאי הגיעו למדרגת קדושה ובתוכם ה', כולם קדושים ובתוכם ה', שעומדים בקרב ה' בענני כבוד, וכיון שכולם קדושים ביקשו הכל להיות כהנים גדולים. ואמרו שאהרן הכהן נבחר לכהן גדול ע"י משה רבינו ע"ה בעצמו ולא מפי הגבורה, בקיצור הוא סידר תפקיד לאחיו הגדול. 

נמצא שכל טענתם של קרח ועדתו היתה מכח אמונתם במעמד הר סיני, ולכאורה והרי יסוד מעמד הר סיני היה למען להוציא מליבם כל ספק, וכמו כן מעמד הר סיני חיזק את האמונה במשה רבינו ע"ה, אז כל מעמד הר סיני היה בשביל להסיר כל ספק, אבל גם לחזק את האמונה במשה רבינו ע"ה כמו שכתוב "הנה אנכי בא אליך בעב הענן וגם בך יאמינו לעולם", ז"א מעמד הר סיני גורם שעם ישראל יאמינו בו לעולם. 

הרמב"ם אומר שכל מי שלא מאמין במשה רבינו ובתורת ה', אדם הזה לא עמדו אבותיו על הר סיני, משום שה' אמר "וגם בך יאמינו לעולם", אז מי שהיה במעמד הר סיני חייב להאמין הוא וזרעו עד סוף הדורות במשה רבינו שהיה שליח ה' ועבד הנאמן, ואם תמצא כאלה שלא - לא עמדו אבותיו בהר סיני. 

נו, אז איך יתכן שלמרות אמונתם במעמד הר סיני באו לידי כפירה במשה רבינו ע"ה, וטענו שמשה עשה זאת מדעתו ולא על פי ה' יתברך, ובאמת גודל תמיהה זו מובא בדברי חכמים ז"ל, אמר להם משה, בדרכי הגויים העובדי כוכבים ומזלות יש נימוסים הרבה, וכמרים הרבה מתקבצים בבית אחד, אנו אין לנו אלא ה' אחד, ארון אחד, תורה אחת, מזבח אחד, וכהן גדול אחד, ואתם 250 איש מבקשים כהונה גדולה? הא לכם את הקטורת שסם המוות נתון בתוכו, שבו נשרפו נדב ואביהו, ומי שיבחר בו יצא חי וכולם עובדים, אז היות ויש רק כהן אחד שיכול להבחר, ואתם 250 איש רוצים להבחר, אז תדעו, רק אחד יצא והשאר ימותו. ובאמת זה פשוט, ולא עזר להם, ולא טיפשים היו, שכך איתרע בהם וקיבלו עליהם לקרב את המחתות, אלא הם חטאו על נפשותם שנאמר "את מחתות החטאים האלה בנפשותם". אתם מאמינים דבר כזה? אומרים לכם עכשיו מי שיעלה במדרגות, רק אחד ישאר בחיים כל השאר יהיה מתים, מי יעלה?

ש. מה הסיכוי שלהם אבל לזכות בכלל בזה?

הרב: אחד חלקי 250.

ש. אבל מי אמר שהם ראויים מבחינת ה

הרב: הם החליטו, בגלל שהם היו במעמד הר סיני בדיוק כמוהם

ש. לא מצד הלויים

הרב: לא, כולם קדושים, כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'.

ש. ז"א רק לקרח באמת היתה איזשהי טענה אמיתית, השאר הם סתם מצד ה

הרב: נכון, הוא פיתה אותם כאילו הוא לא דואג לעצמו בכלל, אני דואג לעצמי? אני אוהב צדק, יושר, אני רק בגלל היושר, מה זה מקפחים אתכם?

ש. ולמה באמת משה אמר לקב"ה אל תפנה אל מנחתם, גם ככה היה צריך להגיד לו את זה?

הרב: אפילו תפילה של רשעים מכל הלב יכולה להתקבל, ואפילו על שקר, ואפילו גנב, אפילו גנב שעומד על פתח המחתרת וקורא רחמנא, תציל אותי הקב"ה שלא יתפסו אותי, גם כן יכול להענות. וקרח שפיקח היה מה ראה לשטות זו? עינו הטעתו. הוא היה בעל רוח הקודש, והוא ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו, מי? שמואל ששקול כנגד משה ואהרן, אמר אפשר שכל הגדולה הזאת יוצאת ממני ואני אדום? ולא ראה יפה, לפי שבניו עשו תשובה. הוא מת, אבל הבנים שלו שניצלו מהמחלוקת מהם יצא שמואל, אז הוא ראה שלשלת יוצאת ממנו, נכון, מזרעו יצא אבל לא ממנו,

ש. אבל מה אכפת לו, אם זה יוצא ממנו אז זה כבר יוצא, מה יש לו להפסיד

הרב: זה מראה שאם מזרעו יוצאים, אם הוא רואה שמזרעו יוצא אחד ששקול כנגד משה ואהרן, אז מי הוא אם הוא המקור?

ש. לא חייב להיות

הרב: אז הוא פשיטא יותר גדול, ואם הוא פשיטא יותר גדול איך זה שהם מחלקים לעצמם את התפקידים?

ש. עינו הטעתו או

הרב: עינו הטעתו זה עינו, זה עין רוחו זה לא עין זה, זה עין ההשקפה. לא עין פיזית. חזקיה לא ראה שמנשה יחזור בתשובה, גם לו היתה רוח הקודש, והוא אמר שיצאו לו בנים לא מהוגנים והוא צדק, אבל תשובה הוא לא ראה שהוא יעשה, למה כי תשובה היא למעלה מרוח הקודש, אי אפשר להשיג את זה מרוח הקודש, זה ממקום הרבה יותר גבוה,

ש. זה נבואה?

הרב: יותר גבוה. 

ובכן, וקרח שפיקח היה מה ראה לשטות זו, עינו הטעתו, ראה שלשלת יוצאה ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן, אמר אפשר שכל הגדולה הזאת יוצאת ממנו ואני אדום? ולא ראה יפה, לפי שבניו עשו תשובה, וזוהי תמיהת חכמים ז"ל, כיון שהיו מאמינים וידעו שהקטורת ממית, איך הוסיפו לקבל על עצמם ולא חששו להוסיף במחלוקת, ובפרט כל ה-250 איש שלא היה הדבר נוגע אליהם כלל, וכמו שאמרו בחכמים ז"ל, גבי און בן פלת, שאשתו הצילתו. ועל זה מפרשים חז"ל שחטאו בנפשותם, היינו היו מוכנים אף למסור את נפשם עבור חטאתם, אך עדיין אינו מחוור, והרי האמינו במעמד הר סיני והכירו בכח הקטורת להמית, איך הלכו למסור את נפשם למיתה? תיכף נראה.

אותו דבר, בהמצאת המחלוקת בבחירות האחרונות בין ש"ס לכח להשפיע, כאילו יש מחלוקת, נגיד שהיתה מחלוקת,א ז המחלוקת בין מי היתה למי? נגיד היתה מחלוקת בין הרב עובדיה לאמנון יצחק, נגיד, מה אתם מתערבים האחרים? מה זה ענינכם? למה תספו במחלוקת? מה זה ענינכם בכלל? מי אתם שתהיו צד שתגידו מי צודק ומי לא? שמעתם פעם בית דין שדן בענין? אז מאיפה אתם יודעים מי צודק? ובפרט שאין לכם שום הוכחה שנעשה מה שאתם אומרים שנעשה, אז מה הטענה? אז אלה שהיו עוד בסנהדרין היה להם שכל קצת יותר מאלה מש"ס, כי היה להם איזה צד שהם ירויחו בעצמם אולי להיות כהן גדול, אולי אחד מהם יהיה כהן גדול, זה טפשות שאין כדוגמתה, אבל פה אף אחד מכם לא יהיה גדול, מה לכם ולהכנס לתוך זה? מה ענינכם? מה אתם שמצדדים בצד בלי בירור? מה זה משנה? נגיד שעכשיו יש תלמיד חכם גדול ויש אחד אדם פשוט בעל הבית, ויש ביניהם סכסוך ממוני, אז אנחנו נגיד, אם זה תלמיד חכם ודאי שהוא צודק? בכל סכסוך ממוני נגיד שתלמיד חכם ודאי צודק ובעל הבית הוא תמיד לא צודק? אז לא צריך דין, לא צריך דיין, כי אם זה הולך לפי הגודל והמעמד לא צריך דינים, אומרים מי יותר גדול - תשלם לו, תמיד הקטן ישלם לגדול, יש דבר כזה? מה זה קשור? מה זה קשור אם זה גדול הדור לא גדול הדור, זה חכם לא חכם, טיפש לא טיפש, מה זה קשור? יש פה טענה, טענה צריכה להתברר, תבררו את הטענה, לא בררתם מה אתם מתערבים? ש"ס יותר גרועים מ-250 שהיו בקטורת, שמה לפחות היה סיכוי לאחד, פה אין סיכוי לאף אחד רק גיהינום. אז אנחנו תמהים עליהם, והנה יש לנו במציאות. והם עוד קראו לזה מחלוקת קרח ועדתו, הם חלקו על מה שאני עושה והם קוראים לזה מחלוקת קרח ועדתו, כאילו אני חלקתי על מישהו.

ובפשטות יש לבאר דהנה מביאה הגמרא במועד קטן ה', כל השם אורחותיו בעולם הזה זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה. כדי לזכות בעזר ה', ולראות בישועת הקב"ה, חייב אדם לשום אורחותיו, לדקדק להשגיח על מעשיו ודרכיו, ובלי זאת לא יזכה לסיעתא דשמיא. הבא להטהר מסייעין אותו, הבא להטמא פותחין לו, כדי לזכות למסייעין אותו הוא חייב לחיות במצב של הבא להטהר, שהוא יהיה הבא להטהר, מעצמו הבא להטהר. וכל שאינו בגדר הזה שהוא בא להטהר, הרי הוא בכלל הבא להטמא, כי יש או זה או זה, ואז פותחים לו שערי טומאה כי אין מצב ביניים, אם אתה לא בא בנץ, הבא להטהר בנץ אתה ישן עד אחד עשרה, עד שתים עשרה, כי פותחים לו, יש שעון בלי סוף, אתה יכול לישון כמה שאתה רוצה, ואם לא קמת כבר בבוקר, אז בשביל מה לך, מה זה משנה כבר מתי תתפלל? 

בטבע של האדם שהוא שואף ומבקש, וכל שאינו מבקש את הטוב הוא במצב נגדי רח"ל, ז"א טבע האדם שתמיד הוא שואף ומבקש, מה? מה שהוא אוהב, כסף, פרנסה, נוחיות, תאוות, זה הוא מבקש, הוא לא פסיבי אם זה יבוא יבוא, הוא יושב במרפסת ואומר, אם זה יבוא יבוא, טבע האדם שהוא מבקש, שהוא שואף, שאפתן, אמבישס, אבל אם הוא לא במצב כזה אז באיזה מצב הוא - במצב נגדי, עצלן, בטלן, פסיבי, ומה אתם חושבים שיהיה, רק צרות, חובות, רדיפות וכו'. 

והוסיף שם הרמח"ל, ופשוט הוא שאפילו אם יפקח האדם על עצמו אין בכוחו להנצל אילולא הקב"ה עוזרו, כי היצר הרע תקיף מאד, וכמאמר הכתוב "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו". וכבר אמרו בשם הגאון, שה' יתברך מחזיק את היצר הרע כמו שמחזיקים כלב נושך בשלשלת ברזל שלא יזיק את האדם, וכל שמרפה מעט מהשלשלת מיד הכלב נושך, אבל אם אינו מפקח על עצמו, ודאי שהקב"ה לא יפקח עליו, כי אם אינו חס על עצמו מי יחוס עליו? אין מרחמין על השוטה, כל מי שאין דעה אסור לרחם עליו, אומרת הגמרא בברכות ל"ג. 

ומכיון שנתברר שללא עזר ה' לא יתכן בשום אופן להמלט מיד של היצר הרע, נבין היטב את חטאת קרח ועדתו למרות אמונתם בקב"ה. שבשעה שקרח נפגע בכבודו בעת שמינו את אליצפן בן עוזיאל, וכמו שמובא בחכמים ז"ל שקרח סבר שמגיעה לו הנשיאות משום שהוא חשוב יותר, ובעת שפגעה בו המידה, מידת הגאוה, הקנאה, ולא נתעשת מיד לבטל את כח השפעתה, נמסר ביד כח יצרו התקיף ממנו, ואי אפשר בשום אופן להנצל מן היצר הרע. לכן על אף שהאמין בה' הגיע לידי כפירה ומינות, כי אין לו עזר ה' בעת שהוא מסור ביד יצרו. הוא שחרר את השרשרת של הכלב, והיינו מה שכתב רבינו יונה בשערי תשובה, יבין לבבו כי רע ומר עוזבו את ה', מי שעוזב את ה' שידע, רע ומר מצבו וגורלו. ובעת שאין לו עזר ה', אין יכולת לעזוב את דרכי יצר הרע. בשביל שאדם ינצל מיצרו הוא חייב להיות הבא להטהר, רק במצב זה מסייעין לו, אבל אם הוא לא במצב של בא להטהר, באיזה מצב הוא - בא להטמא, וממילא פותחין לו וההתדרדרות היא מיד, לא טיפה טיפה טיפה, כבר על כל הקופה.

ש. מה זה הבא להטהר דוגמא הרב

הרב: כבר אמרנו דוגמא

ש. מה, מדברים על זה שכאילו מה זה להטהר, יכול לבוא אחד לנץ ובערב לטעות בטעות אחרת, אז לא יהיה לו נץ באותו יום....

הרב: לא לא, מי שבא לנץ ורוצה להתפלל באמת בנץ, לא בגלל שהוא רוצה להקדים את העבירות מהבוקר, אלא אחד שבא בנץ על מנת שמובטח לו שכל היום יהיה לו אתה מבין, חוט של חסד משוך עליו והוא יהיה בן העולם הבא, הרי מובטח שמי שיקום כל יום בנץ, אם הוא בא בשביל זה ומתחיל ברגל ימין והוא הולך עם הקב"ה ויש לו שיעור מיד אחרי זה ואחרי זה הוא הולך, אז מלוים אותו מלאכים שנבראו מהתפילה, שנבראו מהלימוד, שנבראו, אז זה מונע אותו, הוא צריך להיות מושחת במידותיו ובעל תאוה כמו עשיו בשביל שאחרי תפילה כזאת הוא יקום ויחפש לעשות עבירות. אם הוא עשיו זה בעיה, זה כבר צריך טיפול יסודי יותר. אבל אם הוא לא עשיו, אתה מבין, לכן טוב לרשעים שהם ישנים, שינה לרשעים טוב להם וטוב לעולם, יותר טוב שישנו. 

איתא בגמרא בשבת ל"א, דרש רבא, מה זה שכתוב זה דרכם כסל למו, יודעים רשעים שדרכם למיתה ויש להם חלב על כסלם, שמא תאמר שכוחה היא מהן? תלמוד לומר, ואחריהם לפיהם ירצו סלע. יש רשע מרושע אחד שקוראים לו דוד בן זמרי, שהוא באיזה הקלטה באיזה טלפון של איזה חדשות של נייעס כזה של מחריתים, אז הוא שמה אמר שאמנון יצחק זה דרכו כסל למו, הוא בעצמו עובר עבירה של מוציא דיבה, רשע מרושע שלא יודע במה מדברים, ואומרים לו שהרב יעקב יוסף צידד במפלגה של הרב אמנון יצחק ואמר ככה ואמרה ככה, אומר מה פתאום חס ושלום, מה הוא יצא נגד אבא שלו, מה הוא יעשה ככה, איך זה יכול להיות, סתם הוא נוול, הוא מנוול, הוא זה הוא דרכו כסל למו, הוא כסל למו, הוא כסל למו, זה בדיוק עליו נאמר, זה דרכם כסל למו, יודעים רשעים שדרכם למיתה ויש להם חלב על כסלם, שמא תאמר שכוחה היא מהם, הם לא זוכרים בכלל שדרכם למיתה, תלמוד לומר ואחריהם, מה יקרה אחריהם - בפיהם ירצו סלה, הם בעצמם מדברים על זה מרצים על זה ואומרים הכל על זה, רק אומרים את זה על אחרים בשעה שזה מדובר עליהם. אז עכשיו יוצא סרטון קצר להסביר, אתה מבין, מי המנוול. עכשיו יוצא סרט מי המנוול.

תלמוד לומר, ולכאורה תימא, תימה רבה, יש תמיהה רבה, איך יתכן שלמרות שיודע הרשע שדרכו לאבדון ואין זה שכוח מאיתו כלל, מכל מקום חייו מתנהלים כאילו ואינו זכור מיום המיתה. איך זה יכול להיות והוא עוד כאילו ראש כולל בבית שמש וחרית, והוא בן זמרי, עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס, כאילו הוא דואג לכבודו של מרן. איך זה יכול להיות? אמר בזה הסבא ז"ל דהיא נכי נמי מגדרי הטבע לא יתכן מציאות כזו של תערובת שכחה וזכרון יחד, על פי טבע איך זה יכול להיות, גם זוכרים גם שוכחים את אותו דבר? אך מכל מקום הכא מצינו כאיה גוונא, משום שזה כח רוחני מיוחד שיצר הקב"ה, שהעולם יתנהל באופן שלמרות הזכירה יתנהג כאילו שכח הכל. אדם זוכר שהוא הולך למיתה, יודע גם מה העונש ומתנהג כאילו זה לא קיים, כאילו שכח את זה הרגע. עכשיו אמרת, עכשיו אמרת, ומה אתה עושה, אומר הבל הבלים ורץ להבל, אומר העולם הזה הבל הבלים והראש שלו טמון בצלחת. 

ועשה ה' יתברך בריאה מחודשת שאינה מתאימה עם המהלך הטבעי, להורותנו שתמיד חייבים אנו לחזק את היסודות, כי רצון ה' יתברך הוא שכל זכייתנו תהיה בגדר עמל ויגיעה, ולכן לו היה הזכרון הקבוע מוסיף להשפיע עלינו כל הזמן, אז לא היינו חייבים להתייגע בחידוש היסודות האלה, ז"א פעם אחת זוכרים ולעולם לא יכולים לשכוח, ואז ממילא לא עוברים, אז תבטל הבחירה. אלא יש זכירה ויש שכחה, וצריך כל הזמן לחזק את היסודות האלה, ומשום כך יצר הקב"ה בריאה שהזכרון לא ישפיע על השכחה, שיהיה מצב שכחה והזכרון לא יהיה כזה חזק שהוא יסלק את השכחה, אלא שתהיה מציאות שכחה גם אחרי הזכרון, ואפילו תיכף, ואפילו תוך כדי, כדי שתהיה בחירה, ושאדם יצטרך לחזק את זה כל הזמן. 

ומעתה יבואר שפיר חטאם של עדת קרח, שאף על גב שהאמינו במעמד הר סיני ואמרו כל העדה כולם קדושים, מכל מקום כפרו בקב"ה ובמשה עבדו, שהרי כך יצר הקב"ה את עולמו, שלא יפריע הזכרון לשכחה, ולא עדיף זכרון מעמד הר סיני מזכרון יום המיתה שאין חולק על זה, ומכל מקום לא משפיע הזכרון על הנהגתו, זכור ושכוח יחד, והכי נמי מעורב זכרון מעמד הר סיני יחד עם השכחה, ואינו סותר את הכפירה במשה, לא סותר הכפירה במשה את האמונה והידיעה במעמד הר סיני, כי ללא חידוש וחיזוק תמידי של מעמד הר סיני תהיה הנהגתו כאילו שכח ואינו מכיר בהר סיני. 

מפה אנחנו רואים את כל אלה שמחללי שבת שמאמינים בקב"ה, אומר לך אני מאמין בקב"ה, מאמין, אז איך אתה מחלל שבת? מה הקשר, מה הקשר, אומר לך, מה הקשר? אני מאמין בקב"ה ולא שומר שבת, מה ז"א מה הקשר? איך זה יכול ללכת ביחד? ה' אמר זכור זה עשרת הדברות, זכור את יום השבת, מה זה מה הקשר, אז בשביל מה יש הקב"ה אצלך, סתם ידיעה שיש כזה דבר? ומה זה מחייב אותך? ומה עם התורה שלו? מה הקשר, מה הקשר.

ש. האם זה אומר שאותו אחד כן עמד במעמד הר סיני?

הרב: לפי מה שאנחנו אומרים שזה מכח התאוה שאדם נגרר אחרי הבא להטמא פותחין לו, אז ממילא יכול להיות שהבן אדם הזה עמדו אבותיו על מעמד הר סיני, רק הוא מן התאוה נדחה, אבל מי שהוא כופר לגמרי אז יחול עליו הדבר הזה לגמרי. 

וכן טוב מאד לחדש את ענין התפילה, בפרשת השבוע יש הערה מהסבא ז"ל אודות התפילה, ככתוב "אל תפן אל מנחתם", משה רבינו ע"ה ביקש מהקב"ה שלא ישעה לקרח ועדתו, והסבא ביאר מנחתם הכוונה לתפילה, משה רבינו ע"ה חשש שמא יעמדו עדת קרח בתפילה לפני הקב"ה, וכשאדם מתפלל באמת ובתמים יתכן שיתמלא בקשתו, ומשום כך הוצרך משה רבינו ע"ה לעמוד בתפילה ולבקש מהקב"ה אל תפן אל מנחתם, רואים מכאן כוחה של תפילה אפילו של רשעים כופרים. משה הוא האמת, קרח הוא השקר, אבל כוחה של תפילה באמת מעומקא דליבא, יש לה כח אדיר שמשה רבינו חושש ממנה והוא מתפלל ומבקש מהקב"ה שלא יפנה לתפילה שלהם.

אז אם זה כוחה של תפילה, ואנחנו לא כאלה רשעים כמו קרח ועדתו, אז בואו ננצל את התפילה בעזרת ה' שתעלה לפני הקב"ה לרצון שיהיה בבחינת הבא להטהר מסייעין לו אמן.