חיוב המידות | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח. הערב הזו יהיה

לרפואה שלמה ובריאות איתנה בנפש ובגוף מהרה לרך הנולד, בן דבורה לאה.

השם יזכה אותו לגדול בתורה ומעשים טובים עד מאה ועשרים שנה, אמן.

אמן.

הערב גם לחילוי נשמת הורי וחמים נוחתם עדן.

ויקח קורח.

מה ראה קורח לחלוק על משה רבנו?

נתקנע נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל,

שמינה הוא משה

נשיא על בני קהת על פי הדיבור.

אמר קורח,

אחרי הבא ארבעה היו.

עמרם הבכור

נטלו שני בניו גדולה.

אחד מלך זה משה ואחד כהן גדול זה אהרן.

מי ראוי ליטול את השנייה? לא אני.

שאני בן יצהר

שהוא שני לעמרם בין האחים.

והוא מינה נשיא את בן אחיו הקטן מכולם.

הרי אני חולק עליו ומבטל את דבריו.

בספר שערי קדושה

לרבי חיים ויטל, זכר צדיק וקדוש לברכה,

כתב

מה הטעם שלא נצטווינו בתורה על המידות?

והוא אומר

מפני שהתורה אינה מדברת אלא בתרייג

אברי הנפש והגוף,

שכולם בנפש העליונה,

אבל מידות מקומם בנפש השפלה המורכבת מארבעה יסודות

דומם צומע חי ומדבר.

זאת אומרת, התורה מדברת,

יש רמח מצוות עשה, שסה מצוות לא תעשה.

זה תרייג,

והם כנגד האיברים של הנפש והגוף.

כנגד כל איבר בגוף יש מצווה,

כנגד כל גיד יש מצווה, לא תעשה.

אז התורה מדברת בתרייג איברים של הנפש והגוף,

והם כולם בנפש העליונה,

אבל מידות מקומם בנפש השפלה

היא מורכבת

מארבעה יסודות,

דומם, צומע, חי ומדבר.

אלה ארבע יסודות שבהן

כל העולם מורכב.

זאת אומרת, דומם, צומע, חי ומדבר זה כל מה שיש לנו מכל הבריאה.

אז בכל אדם

יש גם דומם,

יש גם הנפש הצומחת,

יש את החי כמו בעל חי,

ויש את המדבר, שזה דרגת האדם.

אז המידות הן נמצאות

בנפש השפלה,

שהיא מורכבת

מארבעת היסודות האלה.

דץ חם,

דומם, צומע, חי ומדבר.

וכתב עוד כי המידות הרעות

חמורות הרבה יותר מן העבירות הגדולות.

מידה רעה

חמורה לאין שיעור מהעבירה הכי גרועה.

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה.

מן הוא בן עולם הבא?

מי הוא בן העולם הבא?

והשיבו עינוותן

ושפל ברך.

מה פירוש?

מישהו עינוותן ושפל ברך ובן העולם הבא?

מי שלמד את כל השס,

מי שקיים את כל המצוות,

מי שלא עבר שום עבירות,

מי שהיה כך וכך.

זה בן העולם הבא.

אבל פה מה אנחנו שומעים?

מי זה בן העולם הבא?

עינוותן

ושפל ברך.

מה עם המצוות?

מה עם עבירות?

מה עם תלמוד תורה?

והנה ענווה,

זה מידה,

והנה ענווה להרבה פוסקים היא בכלל לא בתרייג מצוות,

לא נמנית בתרייג.

וכמעט לא נזכרה בתורה.

על משה נאמר שהוא היה ענו מכל האדם,

על מלך כתוב שלא ירום לבבו מאחיו.

זאת אומרת, הוא צריך להיות ענו. רמב״ן הוא היחידי שלומד שם את זה.

אבל רוב הפוסקים

לא מונים

את הענווה בתרייג מצוות.

ועם כל זה, תלוי בעולם הבא.

תלוי בעולם הבא.

ואליהו הנביא אמר

שאין דברי תורה מתפרשים אלא למי שאינו קפדן.

אדם שרוצה לעמוד

על הבנת התורה, על סתרי תורה,

הוא צריך להיות לא קפדן.

לא קפדן זה ההפך משמאי,

הלל, ענוותן, נתקבלה תורתו של הלל ולא נתקבלה תורתו של שמאי.

בינתיים, עד אחרית הימים.

וגם אני מעיד על עצמו, אליהו הנביא,

איני מדבר אלא במי שאינו קפדן.

זאת אומרת, אליהו מתגלה רק למי שהוא לא קפדן, הוא ענב.

אז אנחנו שומעים בפירוש שבשביל לזכות לחיי העולם הבא,

אם לאדם יש מידה

של ענווה

ושבל ברך,

הוא בן העולם הבא. למה? ודאי שאדם שיש לו המידה הזו,

הוא לא יעשה עבירות.

ודאי שתהיה לו הכנעה מפני הבורא ויעשה מצוות.

ודאי שהוא יקיים את רצון הבורא.

למה? כי הוא ענוותן,

ושפל ברך.

זאת אומרת,

המידה הזאת ודאי לא תפריע לו לקיים את רצון הבורא.

אבל אם יש לו גאווה,

אז קודם כול הוא מתועב אצל הקדוש ברוך הוא, וממילא הוא יכול לעבור על מצוות בלי שום בעיה.

למה? כי הוא החליט.

אבל אם הוא ענב,

אז הוא יכול לקיים את הכול.

מה לנו יותר גדול ממשה רבנו?

והנה, כשנתבונן בעץ מאכל

ונשאל

מה אנחנו רוצים יותר, את העץ או את הפירות,

כולם יגידו את הפירות. בשביל מה יש העץ בשביל הפירות?

כי הוא המשביע.

וכל חשיבותו של העץ, ודאי מפני הפירות.

מי הדליק?

תקבל, זה נכנס לשידור.

אבל אם נשאל שני בני אדם שקרה להם הפסד,

אחד הפסיד פירות

ואחד הפסיד את האילן,

בוודאי שמי שאיבד את האילן הפסיד יותר.

פירות, אם איבדת שנה, בשנה הבאה יהיו לך פירות,

אבל העץ נשאר, אבל עם העץ הלך.

ובאבדת האילן אבד ממילא גם את הפירות.

התכלית,

אומנם, היא לעשות מצוות

ולהישמר מעבירות,

אבל המידות הן

השורשים שמצמיחים

חטאים.

ועל כן, חמורות הן ודאי המידות יותר מן העבירות.

ולכן אמרו חכמים, כל הכועס

כאילו עובד עבודה זרה.

אבל הוא לא עשה עבודה זרה.

הוא סולד מעבודה זרה. לא עלה בדעתו דבר כזה.

אבל אומרים, כל הכועס כאילו עבד. מה פירוש? לפי פירוש אחד,

אם הוא כועס, הוא יכול לעבוד עבודה זרה בעצבים בלי שום בעיה. הוא לא רואה שכינה לנגד עיניו,

לא בית כנסת, לא בית מקדש, לא שום דבר.

זאת אומרת, המידה

שהיא הכעס,

שהיא ענף

של הגאווה,

היא יכולה לעקור אותו מן העולם.

וככה אמרו בכל המידות

דברים שלא נאמרו בעבירות הכי חמורות.

באורחות חיים לראש כתוב,

אל תיתן בלבבך קנאה

שזו חולה רעה

שאין לה רפואה.

כל הנמצא בארץ

צומח ושואף כוח ממנה.

כל מה שנמצא בארץ, ממידת הקנאה הוא שואף

וצומח ממנה. מהקנאה הוא רואה למה לא יש, למה הוא קנה, למה הם עשו, איך השגתם, מאיפה קנית,

איך עשית.

מהקנאה הכול צומח.

אלא עשו מגדל גורד שחקים, אלא עשו יותר גבוה.

אלא עכשיו עושים יותר גבוה, אלה יעשו עכשיו יותר גבוה. אלה יעשו יותר גבוה ואלה יעשו.

כל הזמן.

ואומנם הכול אפשר לאבדם

חוץ מן עצמה של האדמה.

כל דבר אפשר לאבד מעל פני האדמה,

הכול, אפשר להרוס הכול.

פצצת אדום, תפרק את הכול.

אבל את האדמה אי-אפשר לאבד.

גם אם תשרש אותה במקום אחד,

זאת אומרת, תחפור, תחפור, תחפור, שטח גדול מאוד, תמיד תישאר אדמה.

כך בעניין מידה רעה.

אי אפשר לשרש אותה לגמרי.

אומר הראש, אי אפשר לשרש אותה, דהיינו,

לעקור אותה מן השורש לגמרי, שלא יישאר ממנה יותר שום דבר.

אמרו חכמים זיכרונם רוחה על האדם הראשון,

שעשה תשובה 130 שנה ופרש מאשתו.

אחר כך כתוב, וידע אדם עוד את אשתו.

אמרו חכמים שנתווספה לו תאווה על תאוותו.

לכאורה משהו נמנע 130 שנה,

אז הייתי אומר שכבר נעקרה ממנו תאווה לגמרי.

אחרי 130 שנה זה כמו קפיץ שמטחת.

מטחת, מטחת, מטחת, מטחת,

ואחר כך הוא חזר עוד יותר.

נטוספה לאותה ועל תאווה.

מידה רעה אי אפשר להחריד כליל, כי היא חזקה מאוד.

מעבירה אפשר להיפרש.

אדם יכול להפריש את עצמו מעבירה,

ויותר לא לחזור אליה,

אבל ממידה

אי אפשר.

זאת אומרת, גם אם תעקור, תעקור, תעקור, תעקור, תמיד יישאר.

אז זאת אומרת, זה לא פשוט דבר כזה.

לא פשוט דבר כזה.

היה דוד המלך שאמר, ליבי חלל בקרבי.

הוא הצליח לרוקן את כל המידות הרעות.

ליבי חלל בקרבי. אין יצר הרע, גמרנו, גמר עליו.

אבל זה עלה לו בדמי, בבכיו.

ערשי בדמעתי ים שאהה, כמה בחיות וכמה תחנונים וכמה תשובה וכמה וכמה על מעשה אחד.

כתוב

בספר דברים,

פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה.

מה דואג משה רבנו, פן יש בכם

שורש

כל זה תלוי בשורש.

שורש הוא פורה ראש ולענה.

דהיינו, הוא מפרה ראש ולענה זה צמחים מרים מאוד.

הדאגה של משה בעיקר האם יש בהם שורש רע.

אתם, אני פעם סיפרתי לכם, היה אחד אמר לבן שלו ביי,

אמר לו, ביי, אין עלייק דאנת משורש רע.

הוא אומר, אני רואה עליך שאתה משורש רע. הוא אומר לבן שלו, הוא אומר לו, מי השורש?

בקיצור, משה רבנו

דאג מאוד משורש רע.

לא פחד מהעבירות שבישראל,

אלא מהשורש של העבירות,

כי שורשים אי אפשר לכלותם,

גם אם חופרים אחריהם במקום אחד, גם אם שורפים את השורשים.

אבל עדיין יש להם ספיחים במקום אחר.

הנה, פה למעלה אני אמרתי שישימו חומצה.

יש פה כל הזמן צומחים על הגדר?

שמו חומצה. חומצה עדיין, מכלה את הכול. צומח כל פעם לא שואל אותנו.

מבזבזים חומצה וזה יוצא.

אבל עדיין יש ספיחים במקום אחר.

כל עיקר דאגתו של משה רבנו הייתה

המידות הרעות.

שורש פורה ראש ולענה.

לכן גם הרהורי עבירה קשים מעבירה,

כי ההרגור בא מהתאווה.

ההרהור הוא מהמידה,

מידת התאווה.

ולכן השורש הוא יותר גרוע מעצם המעשה.

הגמרא בחגיגה ט״ו אומרת,

איתא דהשכחי שמואל לרב יהודה דאבה בכי,

שקרא בכתוב,

בישעיה ל״ג, איה סופר,

איה שוקל,

שזה נאמר על דואג ואחיתופל,

שהם היו שונין 300 הלכות במגדל הפורח באוויר,

ותנן, אין להם חלק לעולם הבא.

אז הוא היה בוכה.

ענן,

מה תהא ענן?

הוא אומר, אם דואג, כשהיה אביר הרועים, ראש הסנהדרין, ואחיתופל, שכל דבריו כמו אורים מתומים,

ושניהם הגדולים מאוד בישראל,

והם היו יודעים הלכות מה שאף אחד לא ידע בכלל,

ועם כל זה,

איה סופר, איה שוקל, נאמר

שאין להם חלק לעולם הבא.

אז אנחנו, מה יהיה איתנו?

ככה הוא שואל.

מה ענו לו?

טינה הייתה בלבם. למה הם איבדו את העולם הבא?

טינה זה המידות.

היה להם טינה מידות רעות.

היה להם קנאה.

קנאה.

בגלל קנאה קין רצח את הבל.

בגלל קנאה מכרו את יוסף.

קנאה.

האחים של דוד, אותו דבר. בכל מקום, איפה שתבדקו, קורח,

נתקנא.

קנאה.

קשה כשאול קנאה.

רשפיה רשפה שלהבתיה.

אז רואים יסוד נורא.

תורה יכולה להגן ולהציל מפני עבירה,

אבל תורה לא יכולה להגן

על מידות

שאנחנו קוראים לשחק למעלה.

למעלה.

זהו.

חזר. חזר. עזוב.

כשאנו קוראים פרשת קורח,

תמהים מאוד על חטאו של קורח,

שהיה בעל רוח הקודש,

והגדולה שלו בתורה הייתה למעלה מהשגתנו.

איך זה שחטא ונאבד

ולא עמדה לו כל תורתו וכל ייחוסו וכו'.

אלא זה מה שאנו אומרים.

מידה רעה של קנאה

שנתקנה בנשיאותו של אליצפן בן עוזיאל.

על זה אין התורה מגינה.

מאיפה ידע הראש

זיכרונו לחיי העולם הבא שקנאה אין לה רפואה?

הנה, לא רואים לנו זה ברור, מהמעשה של קורח.

זאת אומרת, מקורח רואים, אין תרופה למכתו,

רק מיטתו הוא וכל אשר לו.

זאת אומרת, זה חמור ביותר.

אורכב עצמות קנאה.

אדם הכי רשק שמת,

עצמותיו לא מרכיבים.

אבל מי שהיה לו קנאה בחייו, גם עצמותיו מרכיבים בקבר.

לא נשאר כלום.

תארו לכם כמה פועלת הקנאה.

אוך מידת הקנאה, כך מסתמה כל המידות.

המידות הן חזקות יותר מהתורה.

התורה לא יכולה להגן מפני מידות.

מפני עבירות יכולה,

מפני מידות לא.

וכן כתב רבנו חיים ויטל,

זיכרונו לחיי העולם הבא ושער הקדושה, חלק א', שער שני.

זה לשונו.

והנה, בנפש הזאת

תלויות המידות

הטובות והרעות,

והן כיסא

ויסוד

ושורש

אל הנפש העיונית השכלית,

אשר בה תלוין תרי״ג מצוות התורה.

לפיכך,

אין המידות מכלל התרי״ג מצוות.

אומנם הן הכנות עיקריות

אל תרי״ג המצוות,

בקיומן או בביטולן,

יען כי אין כוח בנפש השכלית

לקיום המצוות על ידי תרי״ג איברי הגוף

רק באמצעות הנפש היסודית,

זו הנפש השפלה שאמרנו קודם,

שבה יש את המידות,

שהיא מחוברת אל הגוף עצמו בסוד,

כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא.

לפיכך,

עניין המידות הרעות קשים מן העבירות עצמן מאוד,

ונמצא כי יותר צריך להיזהר

ממידות רעות

יותר מקיום מצוות עשה או אי-קיום מצוות לא תעשה.

הביאור של הדברים הוא

שהמידות היות והן עיקריות ויסודיות לכל הבניין של תרי״ג מצוות,

על כן, המידות חמורות ממצוות,

כי אם אין יסוד, אין בניין.

ממילא ודאי סתירת היסוד חמורה מסתירת הבניין. כמו שאמרנו, אם נסתור את העץ,

יותר גרוע מאם נסתור את הפירות.

המצוות זה הפירות,

אבל היסוד זה המידות.

ועוד דבר,

מידות

השכל מחייב אותן

שצריך לתנאי כך ולא לתנאי כך וכו'.

וזה קרוב להבנת האדם.

וכלל יש בידינו

דבר שהאדם מבין בעצמו את גנותו,

העונש חמור יותר.

לכן גם אומות העולם מתחייבות על מידות,

כי כל דבר שהשכל מבין,

אם אתה יודע שהעבירה היא עבירה חמורה, ואתה עושה העונש עוד יותר חמור. כל מה שהשכל מבין,

זה מחייב את כל האדם.

כך מבואר ברמב״ן.

מה הטעם שהמבול נחתם,

גזר דינם על גזל, על החמאס,

מפני שזו מצווה שכלית?

זאת אומרת, כל מה שהם עשו, רציחות,

שפיכות דמים, עבודה זרה, כל הדברים והדברים?

זה אתה יכול להגיד ככה, יכול להגיד ככה, אבל חמאס?

מה, אדם לא מבין שאם אתה תגנוב לו, הוא יגנוב לך? אם אתה תגנוב לו, הוא יגנוב לך? אם אתה תיקח, לא יישאל לו כלום, אם זה ככה, ככה?

מה?

זה כל אחד מבין.

אז זה נקרא מצווה שכלית.

לכן מתחייבים עליה, והעונש יותר חמור, והיא שהקדישה את השיח.

ועל זה בא המבון.

כי מלאה הארץ חמאס.

וזה יבואר,

שמצינו שומות עולם נענשו על מידות רעות,

כמו שאומר ישעיה.

אשור,

שבט אפי, הקדוש ברוך הוא השתמש באשור

בתקופות מסוימות להעניש

את כל מי שהוא רצה.

והם היו כמו המקל שאתו היה מכה את מי שרצה.

והם היו שבט אפו להעניש את כל העמים.

אבל אומר הנביא,

התפאר הגרזן על החוצב בו.

איך יכול להתפאר

הגרזן

על החוצב בו? החוצב לוקח את הגרזן ומכה. ומה אומר הגרזן? ראית איך אני חתכתי את העץ?

אם לא זה שעומד מאחוריך ומניע אותך,

אתה, מה כוחך?

אם השם לא שולח את השיעור ונותן לו את היכולת לנצח,

אז מי אתה בכלל?

והוא התפאר, אשור.

התפאר שזה הוא.

זו הטקטיקה, האסטרטגיה,

הוא, לוחמה כזאת, אחרת.

אתה, אשור, אינך אלא גרזן ביד החוצב,

ואתה מתפאר מניצחונך ומייחס אותו אליך?

והיה כי יבצע אדוני את כל מעשיהו,

כשהקדוש ברוך הוא יבצע את מה שהוא רצה לעשות לציון וירושלים,

אפקוד על פרי גודל לבב מלך אשור

ועל תפארת רום עיניו.

אני, אחרי זה שהוא יסיים את כל מה ששלחתי אותו, אני פרע ממנו

על מה שהוא התפאר

ואמר שזה הוא עשה והוא ניצח וכו' וכו'.

אז מה היה העונש שלו? על הגאווה.

מה זה גאווה? מידה.

על מה הוא נענש?

על מידה גרועה שנקראת גאווה.

ואיך שייך להעניש גויים על מידות?

בשלמה ישראל יש למצוא בדוח הגדול מקום בתורה שנזהרו על מידות,

כמו שאמר הרמב״ן,

ללמוד על מידת הגאווה מקל וחומר ממלך,

ככתוב, לבלתי ירום לבבו מאחיו.

אז כל שכן, אידיוט שהוא לא יתגאה.

אבל גוי,

שאפילו תרי״ג מצוות לא נוהגים בו.

אם כן, כל שכן שהם לא מצווים על המידות,

אז למה שהם ייענשו על מידות?

אבל לפי דברי רבנו חיים ויטל, זיכרונו לחיי העולם הבא.

הרי שמענו שמידות קודמים, לפני המצוות,

הן יסוד של הבניין.

ממילא פשוט הוא שאין חילוק במידות בין ישראל לאומות.

ישראל השתנו מאומות

רק במה שלישראל ניתנה תורה, ולאומות לא.

אבל מה שלפני התורה, דרך ארץ ומידות,

אין חילוק בין ישראל לאומות.

דרך ארץ זה מצד

שהאדם נברא בצלם אלוקים,

יש לו שכל אלוקי,

ומידות, זה כמו שאמרנו, זה הבניין שעליו בנוי האדם,

בנפש השפלה.

ואומר פה המחבר,

אני לא רוצה שתשמעו את דברי רבנו חיים ויטל כאילו אלה דברי מוסר,

אלא זה דין,

דין, דין,

ממש דין בשולחן ערוך,

שיותר צריכים להיזהר ממידות

מאשר מעבירות,

או ביסוד הנורא הזה נוכל לבאר הרבה מאמרי חכמים, זיכרונם לברכה, תמוהים ביותר,

לפי הכלל שרבינו חיים ויטל.

לדוגמה,

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה, ביום הט',

בשלם המקדש הראשון, חרב מפני עבודה זרה,

גילוי ערד ושליחות דמים שהיו בהם,

שזה ייהרג ולא יעבור,

והם עברו על הכי חמורות.

אבל מקדש שני,

שהיו עסוקים בתורה ובמצוות ובגמילות חסדים, זאת אומרת,

לא חסר להם שום דבר,

אז למה אחריו?

ותרצו בגמרא,

מפני שנאת חינם שהייתה בהם,

ללמד אותנו

ששנאת חינם שקולה כנגד עבודה זרה,

גילוי עריות ושפיכות דמים.

הגמרא הזאת נפלאה מאוד,

שהרי בבית שני קיימו כל המצוות,

ועוד היו גומלי החסדים,

ובכל זאת חרב הבית.

אבל לפי היסוד שלמדנו עכשיו, זה פשוט.

אין דבר זה נאמר דווקא על שנאת חינם, שזה מידה,

כמו לא חלקו כבוד זה לזה.

זה מידה.

לכן, מתו 24 תלמידי רבי עקיבא.

היו חסרים בתורה?

תנאים קדושים, מה חסר להם? מידה.

על מידה הם מתו.

אלא הוא הדין לכל המידות הרעות,

שחמור עונשם כעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.

ולא זו בלבד, אלא שאלו שם מאן עדיפה,

ראשונים עדיפה או אחרונים עדיפה.

והשיבו, תנו עיניכם בבירה

שחזרה לראשונים

ולא חזרה לאחרונים.

מי עדיפים?

הראשונים שעברו שלוש עבירות חמורות

או אלה שנכשלו במידה?

אומרים, תראו, למי חזרה הבירה? למי חזר בית המקדש?

לראשונים חזר.

לאן הוא לא חזר עד עכשיו?

סוף דבר,

מידה רעה אחת,

ותהיה זו, איזו מידה שלא תהיה,

חמורה יותר מכל התורה והמצוות.

רבי יוסף ורבי חנינא היה אומר כל ימיו,

בואו ראה

כמה צריך אדם להתרחק מן הכעס,

שהרי משה רבנו

שלוש פעמים בחייו

בא לכלל כעס.

מכיוון שבא לכלל כעס,

בא לכלל טעות.

הוא לא הגיע לכעס ממש,

אלא לכלל כעס.

כבר זה הגיע לכלל של הכעס,

אבל לא כעס ממש.

וגם אין בנו כוח להבין מה המהות של הכעס שלו הייתה.

רק התורה מבקרת אותו על דבריו שאמר,

שמעו נא המורים,

מלשון ממרים,

שמעו נא המורים.

והגיע בזה לכלל כעס,

ומפה רואים את סוד המידות.

אז זאת אומרת, המידה הזו

של כורח עקרה אותו מן העולם ואת כל אלה שהלכו אחריו.

היה לו עוד כמה מידות גרועות,

אבל כולם באו לידי ביטוי בזמן מסוים.

היה לו גם גאווה.

הוא אמר, מדוע תתנסו על קהל ה'?

על מי הוא מדבר?

על הענב מכל העולם שהעיד עליו השם.

הוא אומר, מדוע תתנסו?

למה לקחתם לעצמכם שררה? זאת אומרת, היה לו הרגש, בכבוד, בכבוד.

הפריע לו.

אז הוא אומר, אני יותר ראוי.

המידה הזאת.

היה עשיר הכי גדול, קורח, עשיר כקורח.

שליש מאוצרות העולם היו בידו.

לא חסר לו כלום, היה מכובד מאוד,

אם היה ממתין מי יודע מה היה דרגתו אחרי 120 שנה של

משה רבנו.

אבל כתוב עינו, התעתו.

שאלו פעם, למה לא כתוב עיניו?

למה עינו?

היה לו עין אחת?

לא, היו לו שתיים.

באחת

הוא ראה את גדלות הבורא,

אבל בשנייה הוא היה צריך לראות את קטנותו.

בשנייה הוא לא ראה את קטנותו, הוא ראה גם את גדלותו.

הוא ראה את השם גדול, וגם הוא גדול.

למה?

כי הוא ראה ברוח הקודש שיצא ממנו שמואל הנביא.

אז הוא אמר, אם יצא ממני שמואל הנביא, שהוא שקול כנגד משה ואהרון,

משה ואהרון בכהניו הוא שמואל בקורא שמו,

אז ודאי שאני ראוי לכהונה.

אז עינו התעתו,

אבל כתוב ויקח קורח.

כתוב לקחו ליבו.

כתוב, צדיקים

ליבם

ברשותם.

רשעים

הם ברשות ליבם.

מה כתוב אצלו? ויקח קורח לקח אותו ליבו.

אז הוא היה ביד ליבו, זאת אומרת, הוא היה ראשו.

מה הפירוש? עד עכשיו הוא היה צדיק.

עכשיו יש עוד דבר.

אלי צפן נתמנה כבר הרבה זמן לפני כן.

מה קרה שהוא דחה את זה שהוא ערער

עד עכשיו?

הוא פחד לבוא ולצאת נגד משה רבנו.

משה רבנו, יש לו אהדה גדולה בעם והכול.

אבל אחרי שהיה המעשה של המרגלים והמתאוננים והעם היה כועס על משה רבנו שנהרגו כל כך הרבה ונגזרה גזירה שימותו כולם במדבר,

אז הוא ניצל את המומנטום עכשיו שכולם חמים על משה רבנו.

זה הזמן לערער.

והלך לערער.

זאת אומרת, הכול התבשל אצלו.

זה כבר מזמן.

המידה פעפעה, פעפעה,

עד שבסוף

הוציא את זה בפיו.

אבל הוא ידע שאין לו כוח על משה רבנו.

כמו כל השפנים,

הם לא באים להתמודד מול הבן אדם, להגיד לו, תשמע,

אתה עשית כך וכך, למה עשית?

תענה.

מה?

שומדה מה?

הכול מסביב, הולכים, מפרסמים, אומרים, אומרים, אומרים,

אבל לא מתמודדים.

למה?

כי יודעים ששם תהיה התשובה.

כי מי שהולך עם האמת, האמת שלו תנצח.

אבל כשאתה בא עם שקר בגלל מידה,

בגלל מידה,

אז יש דרשה אחרת שנגיד במשך השבוע,

יש עניין של טעם באמת. השאלה מה קודם. הטעם לאמת או האמת לטעם?

אבל זה צריך להבין מה זה מדובר.

הנקודה היא ככה.

מידה רעה

יכולה להרוג

רבים

ולהפיל חללים בכל עם ישראל.

וגם אדם קדוש,

וכתוב שכל העדה קדושים, ובאמת כל העדה היו קדושים. שהרי כשהם ראו את אשתו של און בן פלץ סורקת את שערה, כולם ברחו.

אז זאת אומרת, היו קדושים.

ושכינה שרתה ביניהם, והוא בעל רוח הקודש.

ואדם גדול כזה,

אם יש לו מידה אחת לא טובה,

אפילו שעד היום היא לא בצבצה,

היא תצא ברגע מסוים, היא תהרוס אותו לחלוטין, מכל תורתו.

הכל, הכל, הכל, הכל יורד לטמיון.

הכל, ברגע אחר.

הכל מפסיד הכול.

כמו יוחנן כהן גדול.

80 שנה שימש בכונה גדולה,

ומידה אחת

הורידה אותו.

וככה נעקרו מן העולם, כמה גדולים בעולם,

רק בגלל מידה.

אז זאת אומרת, כמה צריך לעבוד על המידות? ראשית כל מידות.

אז גם קורח, אם היה לומד מוסר,

היה יכול להינצל.

ככה אומר הרב לופיאן.

רבי ישראל סרנטר, זכר צדיק ברוך הוא אומר שאין בן אדם שיכול להיפטר בלי מוסר.

אין.

רבי יצחק בלזר, זיכרונו לחיי עולם הבא, לומד שעתיים מוסר ביום.

הסבא מנובהר דוק, היה לומד ארבע שעות ביום מוסר.

גדולי עולם, גאוני עולם,

למדו מוסר, מוסר. שלמה המלך אומר, לדעת חוכמה הוא מוסר.

מי שלא לומד מוסר הוא לא חכם בכלל, בכלל.

חוכמה זה הולך עם מוסר. אי אפשר בלי מוסר.

הדבר היחידי שיכול היה לעורר את האדם, להכיר את עצמו קצת,

זה רק המוסר.

בלי זה הוא חושב שהוא צדיק, שהוא שלם, שהכול בסדר.

הפוך, הוא רואה הכול מלמעלה, הוא לא צריך. אתה מעליב אותו כשאתה אומר שהוא צריך מוסר,

כי הוא האדם השלם.

מה יש לתקן בו?

הוא שלם.

הוא ודאי שלם יותר מקורח.

ודאי הוא יותר שלם ממנו.

ומה היה סופו של קורח?

אז לכן צריך לדעת, רבותיי,

חייבים לעבוד על מוסר.

טוב, אני מודה לכם על ההקשבה.

אני הבטחתי

בקנישתה,

אתם יודעים שיש פה קנישתה חדה,

שלומדים משעה

רבע לארבע בערך,

עד ארבע וחצי אחר הצהריים,

מהבוקר לומדים פה תורה,

מתפללים בנץ,

ואחר כך כוילל,

ואחר כך תבלינים,

אנשים מיוחדים.

אז אני אמרתי להם שאני מבקש שכולם ילמדו משניות שבת בעל פה.

ואמרתי שמי שיגמור את כל המשניות,

24 פרקים,

יגמור את כולם בעל פה ולא יטעה טעות אחת,

יקבל 5,000 שקלים.

אז יש פה שני מועמדים

שאומרים שהם למדו,

והם לא יטעו אפילו טעות אחת.

אז אני הבאתי את הכסף,

ואני מקווה שהם לא יטעו.

אני אשמור עליך, אם תביא לשמור.

אז למה אני צריך שתשמור?

מה, אם יתחמם אצלך יצא יותר?

אז הראשון זה יהיה

רבי דנוך,

דנוך, מה?

הראל. הראל.

לא, הוא יישב פה לידי, הוא יגיד, תביא לי את המשניות שלמדת בהן.

כן, שידור חי, ודאי שידור חי.

דניאל הררי יגיד אחריו

איפה המשניות שלך?

להיום?

מה זה לא?

אתה צריך להיות מוכן כל הזמן. באת אליי לפני יומיים-שלושה, אמרת שאתה מוכן.

אין ערב של אף אחד.

אני משלם לשניכם, אם אתם ידועים.

אם אתם ידועים.

לא.

לא. זה נאמר לראש חודש.

לראש חודש.

כן.

הוא ייתן לך, לא בעיה.

אתה לא אומר מהר.

אם אתה אומר מהר ואני לא מבין מה אתה אומר,

אתה מפסיד. תגיד, בר'ון.

אתה לא חוזר, אין חזרות. ישר עד הסוף.

רגע, תן לו מיקרופון, יש לו גם, או שאין לו?

אז בוא, קח, בוא.

תשב לידי ואל תציץ.

רגע, אם יש לו טעות אחת, מה קורה?

הוא עוזב, זה.

טוב, בעזרת השם.

תראה את הקצב פה, תראה את הקצב.

אני אעשה לאט, אחר כך.

תשתה מים, בסדר, בסדר.

אין דוגמא. נלמד.

יציאות השבת, שתיים שאין ארבע בפנים ושתיים שהם ארבע בחוץ.

כיצד העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים.

פשט העני את ידו לפנים ונתן את אוחדו של בעל הבית, או שנטל מתוכה והוציא, העני חייב, ובעל הבית פטור.

פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונתן את אוחדו של העני, או שנטל מתוכה והכניס,

בעל הבית חייב, העני פטור.

פשט העני את ידו לפנים,

ונטל בעל הבית מתוכה, ושנטל לתוכה והוציא, שניהם פטורים.

פשט בעל הבית את ידו לחוץ,

ונטל לעני מתוכה, או שנטל לתוכה

והכניס,

שניהם פטורים.

לא יושב האדם ולפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא ייכנס אדם למנחץ ולא לבוסקיו,

לא לאכול ולא לדין.

ואם יתחילנו מפסיקים, מפסיקים לקרוא תקרית שמע ומפסיקים לתפילה.

לא יצא אחד במעטוס המוחלט שלך, השם אשכח ואצא, ולא אלבלר בכל מסור, ולא יפלט כלר, ולא יקרא לאור הנרך.

באמת אמרו החזן אורחן כדי לנקוט קוראים,

אבל הוא לא יקרא, כי יוצא בו לא אוכל עזב עם עזבם מפני הרגל העבירה. ואלו מן ההלכות שאמרו בעליית חניה, בן חזייה, בן גורון, קשה לו לבקור, ומלוא ורבו בית שמא, אל בית הללו לשמונה עשר דברים גזרו בו ביום.

בית שמאי אומרים אין שורים דיו וסממנים וחרשנים אלא כדי שישור מבאודיום ומבית הלל מתירים.

בית שמאי אומרים אין נותנים אונים של פשתן לתוך התנור אלא כדי שיהבילו מבאודיום ולא את הצמר ליורה אלא כדי שיקלוט העין ומבית הלל מתירים.

בית שמאי אומרים אין פורסין מצידות חיה ועופות ודגים

אלא כדי שיצודו מבאודיום ומבית הלל מתירים.

בית שמא אומרים אין מוכרים לו נכי ואין טוענים עמו ואין מגביהים עליו אלא כדי שיגיע למקום קרוב ובית הלל מתירים.

בית שמא אומרים אין נותנים עורות לעבדן ולא כלים לחוביס נכי אלא כדי שיעשו מבעוד יום ומחולן בית הלל מתירים עם השמש.

אמר רבן שמעון בגמליאל נוהגים היו בית הבא שם נותנים כלי לבן לחוביס נכי שלושה ימים קודם לשבת ושב הנה אלו ואלו שטוענים קורות בית הבד והעיגולי אגץ.

הן צוללן, בשר בצל ובצל, כדי שיהיה צולום בעוד יום.

הן נותנן פץ לתנור עם חשכה ולא חערה על גבי גחלים, אלא כדי שיקרמו פניהם בעוד יום. רבי אליעזר אומר, כדי שיקרמו מהתחתון שלה.

בשלושנן את הפסח בתנור עם חשכה ומחזין את האור במדורת בית המוקד ובגבולים, כדי שיחוז האור ברובן.

רבי יהודה אומר בפחמין כלשהו.

במה מדליקין ובמה מדליקין, לא בלחץ ולא בחוסן ולא בחלך ולא בחלך,

ולא בחלך ולא בפתילת העידן ולא בפתילת המדבר ולא בירוקה שעל פני המים.

לא בצוות ולא בשערוה ולא בשמלקיק ולא בשם לשרפה ולא בעלייה ולא בחלב. נחום עומדי אומר,

מדליקין בחלב מבושל והחכמים אמורים אחד מבושל ויחוד שלא מבושל, אין מדליקין בו.

אין מדליקין השם לשרפה ביום טוב ובישמעול אומר,

אין מדליקין בה יתרן מפני כבוד השבת והעכמים מתירים בכל השמנים, בשמן שומשומן, בשמן אגוזים, בשמן ציונות, בשמן דגים, בשמן פגועות, ביתרון ובנפט.

רבי טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד. כל היוצא מנו אצל מדליקין ואל אופשתן, וכל היוצא מנו אצלנו מטמא דומת אוהלים ואל אופשתן.

ועטילת הבגד שכיפלה ולא יבהבה רבי אליעזר אומר טמאה, ואין מדליקין בה רבי עקיבא אומר טהורה ומדליקין בה.

לא יקרוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתנאנה על פי הנר

בשביל שתהיה מנטפת ואפילו של חרס ורבי יהודה מתיר

אבל אם חברה יוצר ומתחילה מותר מפני שהוא כלי אחד לא ימלא אדם קערה של שמן ויתנאנה בצד הנר ויתן ראש הפתילה בתוכה בשביל שתהיה שואבת ורבי יהודה מתיר המכבה את הנר מפני שהוא מתיירם מפני גויים מפני אשנים מפני רוח רעה ואם בשביל החולש

ואם בשביל החולש ישן פטור, כחוס על הנר, כחס על השם וכחוס על הפתילה חייו.

הרבי יוסף פוטר בחול מחוץ מן הפתיל עם פני שהוא עושה פחם, על שלוש עבירות נשים מוטות בשעת ליאתן.

על שאינן זהירות בנידו, באכלה ובהדלקת הנר.

שלושה דברים צריך אדום ולומר בתוך ביתו ערב שבת.

האם חשכה עש, סרטן ערבתן הדליקות הנר. ספק חשכ וספק אין מחושך או הדמק מעשררים אותה ודאי, בן אם מתבלינן את הכלים ובן מדליקי מתנרות,

אבל מעשרם את הדמאים העורבים ותוהם המיניהם את ההמין. קריאה של שסיכו ובקש ובגבר ונותנים הניה לתבשיל.

בגפת ובעצם לא יתן עד שגרוף חודש או עד שייתן את האפר. בית שמה אומרים המין אבל לא תבשיל ובית שלא אומרים הכ cheated. בית שמה אומרים נטלין אבל לא מחזירין ובית שלא אומרים אף מחזירין.

תנור שיסיקו בקש ובגביו, לא יתן בן מתוכו, בן מעל גביו, קופח שיסיקו בקש ובגביו, הרי זה כקיריים, בגפת ובעצים ראו כתנור.

תנור שיסיקו בקש ובגביו,

לא יתן בן מתוכו, בן מעל גביו,

קופח שיסיקו בקש ובגביו, הרי זה כקיריים, בגפת ובעצים ראו כתנור.

הן נותנים ביצה בצד המחם בשביל שתתגלגל, ולא יפקיענה בסודרים.

ורבי יוסי מתיר, ולא יטמיננו בחול ובאבק דרכים בשביל שתצלה.

מעשה שעשו אנשי טבריה והביאו סילון של צונן, לתוכם מה של חמין. אמרו להם החמימים בשבת כחמין שהוחמו בשבת אסורים ברחיצה ובשתייה, ביום טוב.

כחמין שהוחמו ביום טוב אסורים ברחיצה ומותרים בשתייה, מול יר הגרוף שותין עמנו בשבת.

אנטיחי אף על פי שגרופה אין שותין ממנה מחמשי פינה,

ולא יודעת,

לתוכו צונן בשביל שיהמו,

ונותן לתוכו או לתוך הכוס כדי להפשירן האלפס והגדירה שהאווירן מרותח הן לא יתן לתוכן תבלין, אבל נותן לתוכו קערה או לתוכה תמחוי.

רבי יהודה אומר לכל נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ בציר.

אין נותנים כלי תחת הנר לקבל בו את השם, ואם נתנון בעוד יום מותר ואין נותן ממנו לפי שאין אמונה מוכן,

מטלטלין לחדש אבל לא יעשן רבי שמעון אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מהנר הדלוק בשבת.

נותנים כלי תחת הנר לקבל נצוצות ולא יתן לתוכו מים בלי שהוא מכבה במה תומנין ובמה אין תומנין אין תומנין לא בגפת ולא בזבב ולא במלח ולא בסית ולא בכל בן לחיים בין יבשים לא בתבן ולא בזגים ולא במוחים ולא באסמים בזמן שהם לחיים אבל תומנין בהם כשהם יבשים תומנין בחסות ובפירות בכנפיהם ולא במסורת של חרישים ובנעורת של פשתן דקה רבי יהודה אוסר בדקה ומתיר בגסה תומנין בשלחים ומטלטלין אותם בגזי צמר ואין

ואינו יכול להחזיר וחכמים אמורים נוטל ומחזיר לא חיסרו מבעוד יום לא יחסל משטח שחיסרו ונתגלה ומותר לכסות וממלא את הקיטון ונותן לתחת הקר או לתחת הכסת

במה בימי הוצאו ובמה עיני הוצא יוצא הגמל באפסר ונעקה בחתם ולובדיקיס בפומביה וסוס באשר וכל בעלי אשר רוצים באשר ונמשכם באשר

ומאזין עליהן וטבלים במקומם חמור יוצא במרדעת בזמן שהיא קשורה לו זכרים יוצאים לבובין רחלות יוצאות שחוזות כבולות וכבונות העזים יוצאות צרורות רבי עושה אוסר בחולן חוץ מן הרחלים הכבונות רבי יהודה אומר עזים יוצא צרורות ליבש אבל לא לחלב

ובמה עיני הוצאה לא יוצא גם על בי מתולתלת לא עקוד ולא רגול וכן אפשר כל הבהמות לא יקשרו גמלים זה בזה וימשוך אבל מכניס חבלים לתוך הדור וימשוך ובלבד שלא יכרוך

אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאין הקשורה לו ולא בזוג אף על פי שהוא פקוק ולא בסילום של בצווארו ולא ברצועה שברגלו

ואין התרנגולים יוצאים בחוטין ולא ברצועות שברגליהם

ואנה הזכרים יוצאים בעגלה שתחת העלייה שלהם, ואין רכלים וציות חנונות, ואין נהג יוצא בגימון, ולא פרה באור הקופד,

ולא ברצועה שבן קרניה, פרתו של רבי אליעזר בן עזריה היותה יוצאה ברצועה שבן קרניה שלא ברצון חכמים,

במה אישה יוצאה או במה אינה יוצאה לא לצטיישה,

לא בחוטי צמר, ולא בחוטי פישתן, ולא בחוטות שבראשה,

ולא תטבול בהימת שתרפהם לא בתוטפת ולא בסמוטין בזמן שאינן תפורים ולא בכבול רשות הרבים ולא באר של זהב ולא בקטלה ולא בנזמים ולא בטבעת שאין עליה חותם ולא במחת שאינה נקובה ואם יצאת אינה חייבת חטאת

לא יצא האיש בסנדל המסומר ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה ולא בתפילין ולא בכמיע בזמן שאינו מן המומחה ולא בשריון ולא בקסתה ולא במגפיים ואם יצא אינו חייב חטאת

לא תצא אישה במחת הנקובה ולא בטבעת שיש עליה חותם ולא בכל יער ולא בכובלת ולא בצלוחית של פיילטון ואם יצתה חייבת חטא דברי רבי מאיר וחכמים פותרים בכובלת ובצלוחית של פיילטון

לא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת ולא בתריס ולא בעלה ולא ברומח ואם יצא חייב חטאת רביה אליה אזור אומרת תכשיטין הן לא

והחכמים אומרים אינן אלא לגנאי שנאמר וכתתו חרבותם לעתים וחניתותיהם למזמרות

לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה ברית יורא ויוצאים בה בשבת כבלים טמאים ואין יוצאים בהם משבת

יוצא האישה בחוטי שיער בן משלה בן משל חברתה בן משל בהמה מטוטפת ומסמוטים זמן שאין תפורין בגבול ובפאה אנוכית לחצר במוח שבאוזנה ובמוח שבסנדלה ובמוח שהתקינה לנידתה בפלפל ובגרגיר מלח וכל דבר שתיתן לתוך פיה ובלבד שלא תיתן לכתחילה בשבת ואם נפל לא תחזיר שן תוטבת ושן של זהב רבי מתיר וחכמים מוסרים יוצאים בסלע שעלה צינית בנות קטנות צוצות בחוטין ואפילו בקסמים שאוזניהם

ערביות, תוצאות רעולות ומדיות, פרופות וכל, אדם מלא שתדברו החכמים בהווה,

פורפת על האבן ועל האגוס ועל המטבע ובלבד שלא תפרוף לכתחילה בשבת הקטע יוצא בקו שלו, דיבריה רבי מאיר ורבי יוסי עוסר,

ואם יש לו בית קיבול קטוטין טמא,

סמוכות שלו, טמייני מדרס ויוצאין בהם בשבת ונכנסין בהם בעזרה כיסא, וסמוכות שלו טמייני מדרס והן יוצאין בהם בשבת ונכנסים בהם בעזרה,

אנקטמין טהורין ואין יוצאין בנים יוצאין בגשרים ובני מלאכים בזוגין וכל האדם מלא שדיברו חכמים בהווה יוצאין מביצת החגול ובשם שועל ומסמיר מנצלו משום רפואה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אך בכל האיסור משום דרכיה האמורי

כלל גדול אמרו בשבת כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה נחה ולחטאת אחת

היה יודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת

היה יודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל האב מלאכה ומלאכה עושה מלאכות הרבה מאלה מלאכה אחת אינו חייב הלאכה תת אחת אבוד מלאכות ארבעים חסר אחד הזורע והחורש והקוצר והמאמר הדש והזורע הבורר הטוחן והמרקד והלש והאופה הגוזז את הצמר המלבנו והמנפצו והצבועו והטובע והמסך והעושה שתי בתי נרעין וההורג שנחותין והפוצע שנחותין הקושר והמתיר

התופר שתי תפירות והקורא על מנת לתפור שתי תפירות

יצא צבי השחטו והמפשיטו המולכו והמעבד את עורו והמוחקו והמחתכו

והמוחקו והמחותכו הכותב שתי אותיות והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות הבונה והסותר המחבב והמאוויר המכה בפטיש והמוציא מרשות לרשות הרי אלה אוהבות מלאכות ארבעים חסר אחד ועוד כלל אחר אמרו כל הכשר להצניע ומצניעים כמוהו והוציאו בשבת חייב עליו חטאת וכל שאין לו כשר להצניע ואין מצניעים כמוהו אינו חייב אלא מצניעו

ועוד כלל אחר אמרו כל הקשר להצניע ומצניעים כאמור והוציאו בשבת חייו עליו חטאת וכל שאינו קשר להצניע ואין מצניעים כאמור והוציאו בשבת אינו חייב אלא מצניעו

ומוציא תבן כמלוף יפרע עצה כמלוף יגמל עמיר כמלוף יתעלה עשבים כמלוף יגדי עליש ובעליו אצלם מלכים כגוגרת יבשים כמלוף יגדי

ואין מצטרפים זה אם זה מפני שלא שבו בשיעור אין המוציא החולים כגוגר את חייו ומצטרפים זה אם זה מפני ששבו בשיעור

‫שיעוריהן, חוץ מקליפיהן, ‫וגרעיניהן ועוקציהן וס...

קורבן ומורסונן, רבי יהודה אומר חוץ מקלפי העדשים שמתבשלת למים,

המוציאה אין כדי מזיגת הכוס חלב כדי גמיית דבש, כדי ליתן עלי כתית שמן, כדי לשיא חבר קטן מים, כדי לשוף בהם יותר קילה אור ושרכול,

משקין ברביעית, בכל השופכין ברביעית, רבי שמעון אומר כולם ברביעית, ולא אמרו כל השיעורים הללו,

עליה למצניעה, אין המוציא חביל כדי לעשות אוזן לקופה, גם כדי לעשות לה נעפב לכפר,

אמר רבי יהודה אומר כדי ליתן מלמדת מינהל הקטן,

נייר כדי לכתוב עליו קשר מוציא מוכסין והמוציא קשר מוכסין,

והמוציא קשר מוכסין חייב נייר מחוק כדי לקרוח על פיץ לוחית קטנה של פיילטון,

אור כדי לעשות קמי הקלף,

כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין שישמע ישראל,

דביוק כדי לכתוב שטויותיות כחול כדי לכחול עין אחת,

דבק כדי ליתן בראש השבשבת זפת וגופרית כדי לעשות נקב, שעבה כדי ליתן על פי נקב קטן,

הרסיד כדי לעשות פיקור של צורפי זהב רבי יהודה אומר כדי לעשות פטפוט

סובין כדי ליתן על פיקור של צורפי זהב סיד כדי לעשות קטנה שבה בנות רבי יהודה אומר כדי לעשות קלקול רבי נחמיה אומר כדי לעשות הנדיף יד אדמה כחותם המרצופים דברי רבי עקיבא וחכימים אומרים כחותם אגרות זבל וכל הדל כדי לזבל כלח של קור דברי רבי עקיבא וחכימים אומרים כדי לזבל קרישה כחול הגס כדי ליתן על מלוא כף הסיד

כנא כדי לעשות כל מוזבים היה עבי המרוסס כדי לבשל בו ביצה כאלה שבו ביצים תרופה ונתונה ואל פרס עצם כדי לעשות תרוות רבי יהודה אומר כדי לעשות ממנו חף

זכוכת כדי לגרור בו ראש הכיכר צרור או אבן כדי לזרוק בעוף רבי אליעזר בר יעקב אומר כדי לזרוק בבהמה חרס כדי לתת בין פצים לחברו דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר

כדי לחטות בו את האור. רבי יוסי אומר, כדי לקבל בו רביעית,

אמר רבי מאיר, ועל פי שאין ראי, אלא דבר זכר לדבר,

ולא יימצא במחיתתו חרס, לחטות נשמי עיכוד. אמר לו רבי יוסי, משם ראייה, ולחשוף מים מגה.

ויאמר רבי עקיבא, מנין לעבודה זרה שמטמאו במסע כנידה,

שנאמר תזרם כמודבה, צא תאמר לא מאני דם מטמאו במסע, עבודה זרה מטמאו במסע, שמו מנין לספינה שהיא טהוריה, שנאמר דרך אוניו בלב ים.

מנין לערוגה ששישה על שטפיים זרעים מתוך החמישה זרעונים ארבע ארבע רוחות ארוגה ויחד באמצע, שנאמר כיכר ארץ יוציא צמחה וכנז רואה את עצמך זרה, לא נאמר לזרועה.

מנין לפולצת שכבת זרע ביום השלישי, שהיא טמאה, שנאמר היו נכונים לשלושת ימים.

מנין שמרחצין את המילה ביום השלישי, שיכל להיות בשבת, שנאמר, ויהיה ביום השלישי בהיותם כואבים.

מנין שקושר נשן של זרעות באוסר, המשתלע, שנאמר,

ואם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו.

מנין לשיחה שהיא כשתייה ביום הכיפור, עם אף פי שאין ראה לדבר זכר לדבר, שנאמר,

ותבוק המים בקרבו, וכשם אל בעצמותיו.

המוציא עצים כדי לבשל בצקלה,

תבלין כדי לטבל בצקלה, ומצטרפים זה עם זה קליפי אגוז, עם קליפי רמון ומיסטיס ופורן, כדי לצבוע בהם בגד קטן בשבחה,

אומר, עגליים נטר ובורית, כמוניה ואשלג,

כדי לכבץ בהם בגד קטן בשבחה,

רבי יהודה אומר, כדי להעביר על הכתם פלפלת כלשהי ויתרן כלשהי, ומיני בסמים ובני מתחות כלשהם,

מאבני המזבח ומאפר המזבח, מקיק ספרים ומקיק מזפחותיהם,

כלשהם שמציינים אותן לגוזן, רבי יהודה אומר, אף פעם אומצים שם שעבוד הזרע.

כלשהו שנאמר ולא ידבק בית חמה וממינה,

אחרי מומציא קופת האוכלים, אף על פי שיש בה מנין,

הרבה אינו חייב לחטאת תחת, זרעו נגינה, פחות מכגוגרת.

רבי יהודה בן בטרא אומר, חמישה,

זרע כשונשניהם, זרע דלוים נשנן, זרע פלמצרי, שניהם חגב חי טהור, כלשהו מת כגוגרת,

ציפורת כערמין, בן חיים בן מתה, כלשהי, שמצניעים אותה לרפואה.

רבי יהודה אומר, אף הוא מוציא חגב חי טמאים, כלשהו, שמצניעים אותו לקטן לצחוק,

בו מצניע לזרע, לדוגמה ולרפואה, ואוציאו בשבת,

חייב בכל שהוא,

וכל אדם אין חייבה להווה לקשורו. חזר והכניסו, אינו חייבה להווה לקשורו. והוא מוציא אוכלים ונתנה לעליה איזה קופה,

בין שחזר ואוציאין, בין שאוציאין אחר, פטור מפני שלא עשה מלכתו בבת אחת.

קופה שהיא מלאה פירות, ונתנה עליה איזה קופה, חיצוני אף על פישרון ופרוט מבחוץ,

פטור עד שיוציא את כל הקופה

המוציא בין בימינו ובין משמאלו, בתוך חקרו על כתפו חייב, שכלמסע בנקי עת,

הופיעה למטה בין פונותה לו חלוקו ובשפת חלוקו ובמנעלו וסנדלו פטור שלא הוציא כדרך המוציא אם הוא מתכוון להוציא לפניו ובא לו לאחריו פטור לאחריו ובא לו לפניו חייב באמת אמרו

האישה החוגרת בסנא הרבה לפניו ובין מילה אחריה חייבת שכן ראו להיות חוזר רבי יהודה אומר אף מקבלי פתקין

המוציא כיכר לרשות הרבים חייבו ווציאו שניים פטורים. לא יכול אחד להוציאו ווציאו שניים חייבים.

ורבי שמעון פוטר המוציא אוכלים פחות מקשר ובקיל יהיה פטור אף על הכלי שהכלי טפלה לו את החי בממיטה פטור אף על המיטה שהמיטה טפלה לו.

את המת בממיטה חייה וכן קזה, את מן עמלת וחזית מן הנבלה וחדשה מן השרץ חייו ורבי שמעון פוטר,

הנוטל ציפורניו זהו וזהו בשיניה וכן שרועו וכן הספרמה וכן הסקנור וכן הגודלת וכן הכחלת וכן הפוקסת.

רבי אליעזר מחייב החכמים עושרים משום שבורות, התולש מעציץ אל עקוב חייו ושאינו עקוב פטור.

רבי שמעון פוטר בזה ובו זיהם זורק מרשות היחיד לרשות הרבים,

מרשות הרבים, מרשות היחיד חייב, מרשות היחיד לרשות היחיד לרשות הרבים באמצע, רבי עקיבא במחייב החכמים פוטרים כיצד שתי גזוסת רעות זו, כי נגד זו ברשות הרבים המושיט והזורק מזו לזה פטור, ראו שתיהם בדיוטה אחת,

המושיט חייו, הזורק פטור, שככה הייתה עבודה, תלוויים שתי עגלות זו, אחר זה פרישוט ערבים, מושיטים הקשים מזו לזו, אבל זורקים חוליית הבור והסלע, שאין גבוהן עשרה ורוחבן ארבעה,

הנוטל מעין והנוטל על גבם חייו, פחות מכן פטור.

הזורק ארבע מאות בכותל, למעלה מעשרת פעמים, כי זורק באוויר, למטה מעשרת פעמים, כי זורק בארץ, ארבע מאות חייו,

זורק לתוך ארבע מאות ואין גלגל חוץ לארבע מאות פטור, חוץ לארבע מאות ואין גלגל לתוך ארבע מאות חייו.

הזורק בים ארבע מאות פטור, אם הרקק מהים רשות הרבה מהלכת בו, הזורק לתוכו ארבע מאות חייו, וכאמורים כמה פחות מעשרה טפחים, רקק מהים רשות הרבה מהלכת בו, הזורק בתוכו ארבע מאות חייו.

הזורק מן הים ליבשה, מן הים לספינה, מן הספינה לחברתה פטור, ספינות קשורות,

זו בזו ומטלטלים מזו זו.

האם אינן קשורות אף אל פי שמוקפות אל מטלטלים מזו לזו?

זורק ונזכר לאחר שרצתה מידו קלטה אחרי קלטה כלב ושנשרפה פטור.

זרק לעשות חבורה בין באדם בין במהמה ונזכר עד שלא נעשית חבורה פטור. זה הכלל כל חייב החטאות אלא מחייבים עד שתכלתן ושגגה.

תכלתן ושגגה וסופן זדון ותכלתן וסופן שגגה פטורים עד שתהיה תכלתן וסופן שגגה.

הבונה כמה יבנה ויהיה חייב אבנה כלשהו והמצטט במוקר הפטיש ובומר הצדק הודח כלשהו חייב זה הכלל כל עשי מלכה לא מוכתם ותקיימת בשבת חייב

רבן שמעון בן גמליאל אומר אף פעם כבכורנוסה לסדן ממשלת מלאכה חייב מפני שהוא כמתקן מלאכה חורש כלשהו.

המלקש והמקרסם והמזרד כלשהו חייב המלקט עצים מתקן כלשהו אם להשיג כדי לבשל בצקהלה המלקט עשבים אם לתקן כלשהו אם לבהמה כמנופי הגדי הכותב שתי אותיות בין

בין בימינו בין בשמאלו בין משם אחד בין משני שמות בין משני סממנויות בכל לשון חייו אמר רבי יוסי לא חייבו שתי אותיות אלא משום רושם שככה הוא כותבים על כך שהמשכן לידה הזה הוא בן זוגו.

אמר רבי מצין שם כתלמישים גדול שם משמעון ושמואל נח מנחור דן מדניאל גד מגדיאל

הכותב שתי אותיות בעליהם אחד חייב כתב בדיו בסם בסיקרא בקומוס ובקנקנתו עם כל דבר שהוא רושם על שני כותלי זוויות ועל שני לוחי פנקס

והן נהיגים זה אם זה חייב הכותב על בשרו חייב המשרת על בשרו רבי אליעזר מחייב חצת ורבי יהושע פוטר כתב במשכן בימי פירות באבק דרכים באבק סופרים כל דבר שלא מתקיים פטור

לאחר ידו ברגלו בפיו ובמרפקו כתב אותך סמוך לכתב כתב על גבי כתב נתכוון לכתוב חטא וכתב שני זיימין אחד בארץ ואחד בקורה כתב על שני כותלי בית על שני דפי פנקס

ואין נהיגים זה אם זה פטור כותב אותך עות נטרי כהון רבי יהושע פלימי טרם מחייב החכמים פוטרים

כתב במשכן במי פירות באבק דרכים אבק סופרים כל דבר שלא מתקיים פטור זרק לעשות חבורה

לאחר ידו ברגלו בפיו ובמרפקו

בפיו ובמרפקו כתב אותך סמוך לכתב כתב על גבי כתב נתכוון לכתוב חטא וכתב שני זיימין אחד בארץ ואחד בקורה כתב על שני כותלי הבית

על שני דפי פנקס

ואין נהיגים זה אם זה פטור הכותב אותך נטריקון רבי יהושע בן בית הרם מחייב

כתב אותך נטריקון רבי יהושע בן בית הרם מחייב החכמים פוטרים הכותב שתי אותיות בשני על אמות אחת שחק טווחת בין ארבעים רבן גמליאל מחייב החכמים פוטרים רבי אלעזר אומר ההורג שלושה חוטין בתחילה ואחד על האריק חייב החכם הוא בן בתחילה בין בסוף שהוא ראש נחוטין העושה שתי בתי נראין בה נראין

בקרוס בן ארפה בחברה ובשל חייב,

התופרשת לתפירות והקורה על מנת לתפורשת לתפירות,

הקורה בחמתו ועל מתו וכל המקלקלים תורם עם המקלקל על מנת לתקן שיעורו כי מתקן שיעורם לבן והמנפץ והצבא והטובה כי מלוא רחב עשית כפול והתופך והורג שנחותין שיעורו כי מלוא עשית.

רבי יהודה אומר יצא ציפור למגדל וצבי לבית חייב אחכם הוא עם ציפור למגדל וצבי לבית ולחצר ולביברים לרבן שמעון מגמליאל אומר לו כל הביברים שווים

זה הכלל מחוסר צידה פטור ושלא מחוסר צידה חייב צבי שנכנס לבית ונעל אחד בפניו חייב נעלו שניים פטורים לא יכול אחד לנעול ונעלו שניים חייבים ורבי שמעון פוטר

ישב האחד על הפתח ולו מילאהו ישב השני ומילאהו השני חייב ישב הראשון על הפתח ומילאהו בא השני וישב בצדו אף על פי שעומד הראשון והלך לו הראשון חייב השני פטור הלמה זה דומה לנועל את ביתו לשמרו ונמצא צבי שמור בתוכו שמונה שרצים האמורים בתורה הצדן והחובל בהם חייב שר שקצים מורמסים

החובל בהם פטור הצדן לצורך חייב שלא לצורך פטור

חייב אהוב שברשותו הצדן פטור והחובל בהם חייב אין עושים מילים מבשבת

אבל עושה אות מהמלח וטובל בהם פיתו ונותן לתוך התבשיל.

אמר רבי יוסי והלא הוא היל מבין ברובה ובן מועט ואלולמי.

מלח המותרים נותן שמן לבית ההילה לתוך המים או לתוך המלח.

אין אוכלים אזוביון בשבת לפי שאין לו מאכל בריאין אבל אוכל להיות שהוא עזר ושותה אבו ברואה כל האוכלין אוכל אדם לרפואה וכל המשכן שותה חוץ ממית קלים וכוס איכרים מפני שאין לירוקה.

אבל שותה עומד קלים לצמאו וסך שמן יקרים שלא לרפואה החושש בשיניו לא יגמר בהם את החומץ אבל מתבל וכתרגו ואם תרפן תרפה החושש במותניו לא יסוך העין בחומץ אבל סך הוא את השמן ולא שמן ורד.

בני מלכים סכם שמן ורד על מכותיהם שכן דרכם נסוך בחול.

רבי שמעון אומר כל ישראל בני מלאכים הם אלו קשרים שחייבים עליהם קשר הגמלין וקשר הספן אלו כשהם שהוא חב על קישורן.

קר וחייב על היתר אין רבי מאיר אומר כל קשר שיכול להתירו באחת מידיו אין חייבים עליו יש לך קשרים שאין חייבים עליהם כקשר הגמלין וקשר הספן אלו קושר דשא מפתח אלוקה וחוטי שבחה ושל פסיקייה ורצועות מינל וסנדל ולנדות יען ושמן וגדרה של בשר רבי אליעזר בן יעקב אומר קושרים לפני הבהימה בשב שלא תצא

קושרים דלי בפסיקייה ולא בחבל רבי יהודה מתיר כלל אמר רבי יהודה כל קשר שהן לא של קיימה הן חייבים עליו מקפלים את הכלים אפילו ארבעה וחמישה פעמים ומציעים את המיטות מלילי שבת לשבת אבל לא משבת למוצאי שבת רבי ישמעלה אומר מקפלים את הכלים ומציעים את המיטות מיום הכיפורים לשבת ועל בי שבת קרבים ביום הכיפורים אבל לא של יום הכיפורים בשבת רבי עקיבא אומר לא של שבת קרבים ביום הכיפורים ואלה של עמי הכיפורים קרבים בשבת כל כתבי הקודש מצילים אותם פני הדלקה בין של קוראים בהם

בפני מין קוראים בהם בפני ביטול בית המדרש מצילין תיקה ספר עם הספר ותיקה תפילין עם התפילין ואף על פי שיש בתוכן מה עוד הולך על מצילין נותן למבושין יום המפולש בין בית רע אומר אף למפולש מצילין מזון שלוש סעודות

הראוי לאדם לאדם ראוי לבהמה לבהמה. כיצד נפלה דלי כבל לשבת מצילין מזון שלוש סעודות. בשחרית מצילין מזון שתי סעודות במלחם. מזון סעודה על אחד רבי יוסי אומר לו, לא מצילין מזון שלוש סעודות מצילין סן. מלי קרירות ואף על פי שיש בו מהסעודות ועיגול של דבי לבחר מציל יין.

ואומר לאחרים ברובה הצילו לכם.

ואם היו פקחי נשואים עם חשבון אחר השבת,

ולהיכן מצילן אותה לחצר המעורבת בין ביתר. הוא אומר אף לשאינה מעורבת ותולשה מוציא כל כלי תשמישו ולובש כל מה שיכול ללבש ולעטוף כל מה שיכול לעטוף.

רבי יוסי אומר שמונה עשר כלים וחוזר ולובש ומוציא ואומר לאחרים ובהצילורים מפורסין עור של גדי על גבי שידתת תיב המגדל שאחז בהם את האו פני שהוא מחרך

ועושים מחיצה בכל הקנים בין מלאים בין ריקנים בשביל שלא תעבור הדלקה.

רבי יוסי אוסר בכלי חרס חדשים מלאים מים

לפי שהם יכולים לקבל את האור והן מתבקעין ומכבין את הדלקה נוכרי שהדליק את הנר אין אומרים לו חבב ואל תכבה מפני שאין שביתתו עליהם

נוכרי שבא לכבות אין אומרים לו חבב ואל תכבה מפני שאין שביתתו עליהם אבל קטן שבא לכבות

הן שומעים לו מפני של שביתתו עליהם.

כופין כערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה ועל

ועל תשואה של קטן ועל הקרב שלא תישח אמר רבי יהודה מעשה בא לפני רבן יוחנן בזכאי בערבה אמר חושש אני לא מאחד תא התנוכי שהדליק את הנר משתמש לאור ישראל ומשביל ישראל אסור מילה מים להשקוט בהמתו משקיע אחרי רב ישראל ומשביל ישראל אסור עשה גוי כבש לרד בו יורד אחרי רב ישראל ומשביל ישראל אסור מעשה ברבן שמעון רבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה ועשה גוי כבש לרד בו וירדו בו רבן גמליאל וזקנים

כל הכלים

כל הכלים נטלים בשבת ודלתותיהן עימהם אף על פי שנתפרקו בשבת שאינן דומין לדלתות הבית לפי שאינן הם מיניהו מוכן נוטל אדם קורנס לפצע בו את הגוזים וקרדום לחתוך את הדבלה מגרה לגרור בה את הגבינה מגרפה לגרוף בה את הגורגורות את הרחת ואת המזלג לתת עליו לקטן את הכוש ואת הככר לדחוף בו מחט של יד ליטול בה את הקוץ בשל שקי ימים לפתוח בה את הדלת קנה של זיתים יש כאשר בראשו מקבל טומאה ואם לא אבנים מקבל טומאה ולכך ולכך נטל בש

גדול מחוץ מן המאסר הגדול וההתת של מחרשה כל הכלים נטלים לצורך ושלא לצורך רבי נחמיה אומר אין נטלין אלא לצורך כל הכלים הנטלים בשבת שבריהם נטלים למהם ובלבד שיהיו עושים מהם מלאכה שברה הערבה לכסות בהם את פי החבית

ושברי זכוכית לכסות בהם את פי הפח רבי יהודה אומר ובלבד שיהיו עושים מהם מלאכתן שברה הערבה לצוק לתוכן מקפאה ושל זכוכית לצוק לתוכן שהם עיניי אבן שבקרויה היא ממלאים בה

ועיני נופלת ממלאים בה ועם לב אין ממלאים בה זמורה שהיא קשורה בתפיח ממלאים בה בשבת

פקק החלון רבי אלעזר אומר בזמן שהוא קשור ותלוי פוקקים בו ועם לב אין פוקקים בו וכך אמורים בין כך ובין כך פוקקים בו כל כיסויי הכלים שיש להם בית אחיזה ניתנים בשבת אמר רבי יוסי

שאומר, אמר רבי יוסי,

אמר רבי יוסי באמת דברים אמורים בכיסויי הקרקעות אבל בכיסויי הכלים בין כך ובין כך ניתנים בשבת מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבל למשל תבואה מפני הרוחמים ומפני ביטולו את המדרש אבל לא את האוצר מפנין תרומת תאורה ודמאי ומעשר ראשון שנתלה תרומתו ומעשר שני והקדש שנפדו והתרמוס היבש מפני שהוא מאכל העניים אבל לא את התבל ולא מעשר ראשון שלא נתלה תרומתו ולא את מעשר שני והקדש שלא נפדו

ולא את הלוף ולא את החרדל רבן שמעון בגמליאל מתיר בלוף מפני שהוא מאכל עור ואין חבלי קש וחבלי עצים וחבלי זרדים ומתקנה למאכל בהמה מטלטלין אותה ואם לא מטלטלין אותה אין מטלטלין אותה נקופים את הסל לפני הפרוחים כדי שיעלו וירדו תרנגול שברכה דוחן אותה עד שתיכנס מדדין עגלין ושיחד ברשות הרבים משם מדדד בנה אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהוא נוטה לחתום מניח אחת אבל ימי הגורר אסור

הן מיילדים את הבהמה ביום טוב אבל מסעדין ומיילדים את האישה בשבת וקוראים לחכמה ממקום למקום ומחללים עליה את השבת וקושרים את הטבור רבי יוסי אומר אף חותכין בכל צורכי מילה עושים בשבת רבי אליעזר אומר אם לא אבי כלים מערב שבת מביאו בשבת מגיעו לערב הסכן המחסור על פי עדים

ועוד אמר רבי אליעזר עושים כורתים עצים לעשות פחמין ולעשות כלי ברזל כלל אמר רבי עקיבא כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת

שאינה דוחה את השבת ושאי אפשר לעשות אותה מערב שבת דוחה את השבת עושין כל צורכי מילה בשבת מועלים ופורענו מוצצין ונותנים עלי ספלנית וכמון אם לא שחק מערב שבת לא עש בשיניו ונותן אם לא תרפיין ושמן מערב שבת יינתן זה בעצמו וזה בעצמו ואין עושין לחלוק לכתחילה אבל כורך עליה סמרטוט

אם לא עתקין מערב שבת כורך על אצבעו ומביא ואפילו מחצר אחרת מחצין את הקטן בין לפני המילה ובין לאחר המילה ומזלפין עליו ביד אבל לא בכלי

בין לפני המילה ובין לאחר המילה ומזלפין ביד אבל לא בכלי רבי אלעזר בן עזרי אומר מחצין את הקטן

ביום השלישי

אפילו מחצין את הקטן בין לפני המילה ובין לאחר המילה ומזלפין ביד אבל לא בכלי רבי אלעזר בן עזרי אומר מחצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת שנאמר ויהיה ביום השלישי ביותם כואבים ספק ואנדרוגי נוס

אין מחללים עליו את השבת ורבי יהודה מתיר באנדרוגי נוס מי שאול ישנה תינוקות

אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת בשחר חומלת של אחר השבת בשבת חייב אחד למול בערב שבת ואחד למול בשבת בשחר חומלת של ערב שבת בשבת רבי אלעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר קטן נימו לשמונה לתשעה לעשרה ולאחד עשרה ולשנים עשר לא פחות וליותר

הכיצד כי דרכו לשמונה נולד לבין השמשות נימו לתשעה בין השמשות של הערב שבת נימו לעשרה יום טוב לאחר שבת נימו לאחד עשר שני ימים טובים של ראש שנה נימו לשנים עשר קטן החולן מועלים אותו עד שיעברי

קטן החולן מועלים אותו עד שיבר אלו הנציצין המעכבין את המילה בשר החופת רוב העטרה ואין אוכל בתרומה ואם הבעל בשר מתקנו מפני המראית העין נמל ולא פרה את המילה כאילו לא מעל

רבי אלי אזור מאיר תולים את המשמרת ביום טוב ונותנים לה תלויה בשבת והחכמים אומרים אין תולים את המשמרת ביום טוב ואין נותנים לה תלויה בשבת

אבל נותנים לה תלויה ביום טוב נותנים מהם על גבי ישמר מישי שיצא לו ומסננים את העין בסדרין ומכפיפה מצריד ונותנים עצה במסננת של חרדל ועושים לנו בלין בשבת רבי יהודה אומר בשבת בכוס ביום טוב בלגין ובמועד בחבית רבי צדוק אומר הכל לפי האורחין אין שורנת החלטית בפושרין אבל נותן לתוך החומץ ואין שורנת הקרשינים ולא שאפין אותן אבל נותן לתוך הכברה או לתוך הכלכלה אין קוברים את התבן בכברה ולא יתעננו על גבי מקום גבוה בשביל שירד אמוץ

אבל נוטל ובחבריו נוטל לתוך אהב ואושגר ופין מלפני הפתם ומסלקין מצדים מפני הראי, דברי ארבי דוסה וחכמים

וחכמים אוסרים נוטלין מלפני בהמה זו ונוטלין לפני בהמה זו בשבת הקש על גבי המיטה לא נעניהו בידו אלא נעניהו בגופו ואם אה מאכל בהמהו שעליו קר או סדין נעניהו בידו, מחפהר של בעלי בתין

מתירין,

אבלו כבשין ושל כובשין לא אגע בו רבי יהודה אומר,

אם היה מאותר מהערב שבת מתיר את כולו ושומתו או נוטל אדם מפנו ואבן בידו וכלכלה ואבן בתוכה ומטלטלין תרומה טמאה עם התאורה ועם החולין רבי יהודה אומר אף מעלין את המדומע באחד ומהאבן

שעל פיה חבית מטעה על צדה והיא נופלת הייתה בין החביות מגביה ומטעה על צדה והיא נופלת מה עוד שעל הקר נאר את הקר וימים נפלות הייתה עליו לשלשת מקנחה בסמרטוט

האטה של האור נותנים מעלה המים עד שתיכלה בית שמאמרים מגביה ממנה שולחן עצמות וקליפין ובית הלל אומרים נוטל את הטבלה כולה עם נערה מעברין מפני השולחן פעורים פחות מכזית

ושיער של אפונין ושיער של עדשים מפני שהוא מה אכל בהמה ספוג אם יש לו הרבה תחיזה מקנחים בו וימלא ואין מקנחים בו ומחכם אמרו מלקח ומלקח לטלבי שבת ואין עומק קבל טומאה

חבית שנשברה מצילין ימינו מזלם שלוש סעודות ואומר לכם הור-והצלו לכם ולבד שלא יספוג אל סוחטים את הפרות להוציא מהם אשכין ואם יצאו מעצמם אסורין רבי יהודה אומר אם לא אוכל אין להוציא מהם מותר ואם לא אמשכין יוצא מהם אסור

הלא דווה אשר ישכל מערב שבת ויצאו מעצמן אסורין ורבי אליעזר מתיר כל שבא בחמין בשבת

כל שבא בחמין מערב שבת שורן אותו בחמין בשבת

וקול שלא בבחמין מערב שבת מדיחין אותו בחמין בשבת חוץ מן המליח הישן ודגים אלוחים קטנים וקולי הספנין שהדחתן זוהי גמר מלאכתן שעובר אדם את החבית לאכול עם עיני גרוגורות ובלבד שלא התכוון לעשות כלי ואין עוקבין מגופה של חבית דברי רבי יהודה וחכמים מתירין

ולא יכווננה מצדה ואם הייתה נקובה לא יתענה לה שעבה מפני שהוא ממרח אמר רבי יהודה מה עושה בא לפני רבן יוחנן וזכאי בערב ואמר חושש שאני לא מחר תעד נותן טפשי לתוך הבור בשביל שיהיה שמור ואת המים העפים ברעים בשביל שיצנו ואת הצונן בחמה בשביל שיחמו מי שנשרו כליו בדרך ברמאים מה הלך בהם ואינו חושש הגיע לחצר החיצונה שטחן בחמה

אבל לא כנגד העם הרוחץ בימי מערה ובימי תבריה ונסתפק אפילו בעשר עלונתיות לא אביהם בידו

אבל עשרה בני אדם מסתפקים בעלותית אחת פניהם ידיהם ורגליהם

ומביאים אותה בידם שכנו ממשמשים בבני מעין אבל לא מתאמנים ולא מתגרדים ולא מתגרדים הן יורדים לכורדימה והן נוסעים להמפיק תוויזין

ואין מעצבים את הקטן והן מחזירים את השבר מי שנפרקה ידו ורגלו לא יתרופים בצונן אבל רוחץ וכדרכו והן נתרפה נתרפה

לא שואל אדם מחברו כדי יין וכדי שמן ולבד שלא אומר לו על

ואין וכן אישה מחברת הכיכרות ואימי לא מאמין לא מניח תליטו אצלו

ועושה עמו חשבון לאחר שבת וכן ערב פסח בירושלים שכה להיות בשבת

מניח טליטו את שלו ונוטל את פסחו ועושה עמו חשבון לאחר יום טוב מונה אדם את אוכה ואת פרפירותו מפיו ועלו מלכתיו ומפיס עם בניו ועם בלמתו על השולחן ובלבד שלא התכוון לעשות מנה גדולה כנגד איתנו משום קובייה ומטילין חלשים על הקודשים ביום טוב אבל לא על המנות לא יזכור אדם פועלים בשבת ולא אמר אדם לחברו לזכור לו פועלים

אל מחשיכים על התחום לשכור פועלים ולהביא פירות, אבל מחשיכו לשמור ומביא פירות בידו. כלל אמר בה שאול כל שאני זכאי באמירתו רשע אני להחשיך עליו.

מה שכן על התחום לפקח על עסקי חלב ועל עסקי האמת להביא לו ארון ותחרחים.

להביא לו ארון ותחרחים גוי שהביא חלילים בשבת לא יספוט בהם ישראל אלא אם כן באו ממקום קרוב עשו לארון והפכו לו קבר יקבר בו ישראל ואם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית

ואם בשביל ישראל לא ייקבר בו עולמית עושים כל צורכי אמץ שכן ומדיחן אותו ובלבד שלא יזיזו בו איבר

שומטין את הקר מתחתיו ומטילין אותו על החול בשביל שימתין

כושרין את הלחי לא שיעלה אלא שלא יוסיף וכן

וכן קורה שנשברה סומכין אותה בספסל או בארוחות המיטה לא שתעלה אלא שלא תוסיף אין מאמצין את עמד בשבת ולא בחול עם יציאת הנפש

והמאמץ עם יציאת נפש הרי זה שופך דמים

מי שיחשיך בדרך נותן כיסאו לנוכרי ואם אין עימו נוחים אין יכול לחמור הגיע לחצר החיצונה נוטל את הכלים הניתנים בשבת ושאינם ניתנים בשבת מתיר את החבלין והסכין מפנים אליהן מתירים כעמיר לפני בהמה ומפספסים את הכיפין אבל לא את הזירין הן מרסקין לא את השחט ולא את החרובין לפני בהמה בן דקה בן גסר רבי יהודה מתיר בחרובין לדקה

מתיר בחרובין לדקה אין אופצין את הגמל ולא דורסין אבל מלאיתין ואין ממרין את העגלין אבל מלאיתין

ומלהקטין לתרנגולים ונותנים מים למורסן אבל לא גובלים ונותנים מים למורסן אבל לא גובלים ואין נותנים מים לפני דבורים ולפני אונים שבשובח

ולפני אונים שבשובח אבל נותנים לפני אבזים ותרנגולים ולפני עוני ארציות

מעטכן את הדלעון לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים

אמר רבי יהודה אומר אם לא הייתה נבלה מערב שבת אסורה לפי שאינה מן המאוכן

מפרים נדרים בשבת ונשאלים עם דברים של נצוח השבת

פוקקים את המאור ומודדים את המצית ואת המקווה ומעשה בימי אביב של רבי צדוק ובימי אבא שאול בן בטנית

שפקקו את המאור בתפיח וקשרו את המקדה בגמל ידיים יש בגיגית פותח טפח עם לאו ובדבריהם למדנו שפוקקים ומודדים וקושרים בשבת

תורת השם קדימה תורת השם קדימה תורת השם קדימה תורת השם קדימה תורת השם קדימה קדימה קדימה קדימה קדימה קדימה קדימה קדימה קדימה קדימה קדימה קדימה קדימה קדימה קדימה קדימה קדימה קדימה קדימה קדימה קדימה קדימה קדימה קדימה קדימה קדימה קדימה קדימה קדימה קדימה קדימה

‫חזקה, חזקה, חזקה, חזקה.

תודה רבה.

לא הייתה שליפה להגיד את זה היום.

הרי גם נוכל להיות יצוא על השלבים שיגיד את זה. אנחנו עוד...

כבוד הרב, הוא שואל אם יש לך 5,000 שקל. צריך להיות מוכן כל הזמן. אבל אין מוכן עם אחרונה או אקסטרה כמו ש...

אם הייתה שליפה להגיד את זה, אני רוצה סליחה.

אם אני לא רוצה...

אני עובר לעג.

בעשרה.

תזכה להיות צודי גיר השמיים.

אז רק ברוך... רבותיי, הוא צריך שידוך.

שידוך.

יש, יש, יש. בן כמה אתה?

26. אבל צריך אחת שיודעת את כל המס...