הזלזול בתפילה | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

אז זלזול בתפילה

וישמע משה ויפול על פניו

פירש רשי מפני המחלוקת

שכבר זה בידם סרחון רביעי

חטאו בעגל

ויחל משה את פני אדוני אלוהיו

במתאוננים

ויתפלל משה אל אדוני

במרגלים

ויאמר משה אל אדוני ושמעו מצרים

אבל במחלוקתו של קורח

שזה כבר הסרחון הרביעי נתרשלו ידיו

משה לבן מלך שסרח על אביו

ופייס עליו אוהבו פעם ושתיים ושלוש

כשסרח רביעית

נתרשלו ידי האוהב ההוא

אמר עד מתי יטריח על המלך

שמא לא יקבל עוד ממני

איך אומרים? טעוף לי מהעיניים כל פעם אתה בא לי עם תירוצים כל פעם עם סיפורים מה הולך פה?

ולכאורה,

בכל פעם שסרחו

היה טעם אחר.

בעגל היו נבוכים עקב אי ירידת משה והשטן ערבב את העולם

וראה דמות חושך ואפלה וערבוביה

והראה להם כמין דמות משה שנושאים אותו באוויר הרקיע

והראה להם אותו כאילו הוא מת

וערב רב החטיאו אותם

אז זה טעם אחד בפני עצמו

במתאוננים היו אלו הרשעים שהתסיסו

ומחמת טורח הדרך

ובמרגלים באים עשרה מתוך שנים עשר ואומרים

אחינו הם עשו את לבבנו

אומר בי יעקב גלינסקי אבל גם אני הייתי משגיח בישיבה

שאלתי בחור

למה לא היית היום בתפילה?

הייתי אמש בחתונה ורקדתי עד כלות הכוחות

הגעתי לחדר אחרי חצות

באפיסת כוחות

וקמתי מאוחר

נייחה

ואתמול?

מדוע לא היית?

אתמול?

דווקא קמתי בזמן

אבל הצלחתי להיפנות

והשעה הייתה חרה

נו אדם זה אדם

ושלשום למה לא הגעת לתפילה?

שלשום?

שלשום אה כן התעוררתי וראיתי שספל הנגל וסר נשפך

מי ציפורניים

הרי אסור ללכת ארבעה עמוד בלי נטילת ידיים

חייב הייתי לחכות שיחזרו מארוחת הבוקר

ויפיעו לי את הספל של המים

על צדיקים כמוהו העולם קיים ולכן כך הוא נראה

אחרי שלוש פעמים זה כבר סנקציות

חי חי חי חי חי חי חי חי סרחון רביעי כבר

אי אפשר כבר יותר אפילו ידיו של משה נתרשל זאת אומרת הולכים למות פה אנשים

לסנקציה של מיתה כבר

אמרתי לו בוא נלמד קטע בגמרא

תנור רבנן

איזה הוא שותה

לא שותה

שותה

שהוא פטור מכל המצוות

ופטור גם מעונש

ואין קניינו קניין

ואין ממכרו ממכר

כתוב היוצא יחידי בלילה

והלן בבית הקברות

והמקרע את כסותו

אם אחד יוצא יחידי בלילה

זה נקרא שותה

אם הוא לן בבית הקברות

מג'נון

ואם הוא מקרע את כסותו

מי קורע את הבגדים שלו?

זה שותה

מבארת הגמרא

שאם לן

בבית הקברות אין זו ראיה לשתותו

זה לא ראיה שהוא שותה

אולי ביקש שתשרה עליו רוח טומאה

כי הלן שלושה ימים בבית הקברות שורה עליו רוח טומאה

כמו שכתוב בנידה יוזן

ואז הוא יוכל לכשף

ואם יצא יחידי בלילה

אולי הוא היה צריך להתאוורר

ואם קרע כסותו

אולי הוא בעל מחשבות והוא עשה את זה בסך הדעת בלי לשים לב

כי הוא טרוד במחשבותיו

כמו שרבא ישב על אצבעותיו בשעה שהוא לומד

אבל אם עשאן לכולן

הוא גם יצא יחידי בלילה, גם לן בבית הקברות וגם קורע את כסותו

נעשה כשור שנגח שור, חמור וגמל

אז זה מועד

זה כבר מועד

לא אבל פה הוא נגח רק שור

אחר כך הוא נגח חמור

אחר כך הוא נגח גמל

זה כבר מועד

נעשה מועד לכל בעלי החיים כולם

למה לא נאמר

שהוא גם שואף לקסום קסמים

והוא גם חייב להתאוורר

והוא גם בעל מחשבות?

למה כשכל אחד בפני עצמו אנחנו נותנים את הטעם הזה?

למה לא יכול להיות שכל הטעמים יתרכזו ביחד?

ונגיד שאותם טעמים שאמרנו ביחיד

על כל פרט ופרט נגיד גם הכל ביחד מי אמר שזה לא ככה?

שהוא גם חייב להתאוורר והוא גם רוצה לקסום קסמים והוא גם בעל מחשבות וקורע את כסותו

התשובה היא שבשלוש פעמים זה חזקה

חזקה

למה לנו לחזר אחרי שלושה תירוצים

אם תירוץ אחד עונה על הכל?

שוטה ודי!

לא!

פה הוא נגח שור זה משהו אחר פה הוא נגח חמור לא זה משהו אחר

פה הוא נגח גמל לא זה משהו אחר זה לא כמו אתמול

לא לא זה שור נגח

זה לא משנה את מי הוא נוגח הוא שור נגח זה כבר חזקה גמרנו

אחד שעושה אחד נו אפשר להגיד שזה סיבה כזאת

אחד אחר עשה סיבה אחרת? נו, אז זה דבר אחר.

אחד שעשה את שלושתם, במקום להביא שלושה תירוצים כל פעם, כל פעם.

אז אומרים, אתה בטלן,

אתה לא עובד אלוקים,

אתה כל יום יש לך תירוצים,

אתה לא קם לתפילה,

אל תבלבל את המוח.

אתה כמו דין שוטה, שעושה שלושה דברים ביחד, ויש לך חזקה,

שאתה לא רוצה להתפלל במניין.

אתה לא רוצה להתפלל בנץ.

אתה לא רוצה.

כל פעם יש לך תירוצים, פעם ראשונה תמואר, פעם הימה שלי ככה, מחר נצח ככה, אם לא נספיק, אם לא נאכל, אם לא נעגור.

זהו.

כל יום, לא שלושת תירוצים.

שלוש מאות שישים וחמש תירוצים.

לא שלושה תירוצים.

איי איי איי איי, כיוצא בכך,

אדם בא לרופא.

אומר לו הראש כואב.

ויש לי גם חום גבוה וגם פריחה בכל הגוף.

רופא טיפש יטפל בתופעות אחת לאחת.

ירשום לו כדורים נגד כאב ראש.

ירשום לו תרופות וכדורים להורדת החום,

וירשום לו גם תרופה נגד גירוי.

רופא חכם יבין שלכל התופעות יש סיבה אחת,

ויפעל למיגור החיידק שגרם לחולן.

זאת אומרת,

כל התירוצים זה אומר שיש לך חיידק אחד שקוראים לו יצר הרע.

וזה החיידק, הוא עושה לך פריחה בגוף,

הוא עושה שאתה ישן מאוחר,

הוא עושה שאתה לא קם מוקדם,

הוא עושה את הכול שאתה מחכה לה,

ספל של המים, עד שיעזרו בארוחת הבוקר, יעני,

מעשר, יא יא יא יא יא.

וכל זה בשביל לא לקום לתפילה.

זה מה שכתוב, וישמע משה, ויפול על פניו.

זה כבר הסרחון הרביעי.

אמנם כל אחד מהסרחונות הראשונים,

עם העגל והמתאננים וכו',

והמחלוקת.

כל אחד היה לו סיבה שונה.

אבל הצד השווה שבכל השלושה,

שזה בן מלך ששרח על אביו המלך.

אם אתם בני מלכים, בניו של הקדוש ברוך הוא, והוא המלך,

אז אם אתם לא באים שלוש פעמים לתפילה,

אז אתם שרוחים.

שרחתם מעל אביכם שבשמיים.

יש לכם תירוצים.

אחד אמר לי עכשיו, אה,

אנחנו מה?

אנחנו עכשיו מכינים לחם לבד.

עכשיו אנחנו עושים הכול לבד, איפה יש לנו זמן?

הוא עושה לחם לבד.

אמרתי לו, כן, אבל על לחם זה נכון.

לא, אף אחד לא התחייב שמהלחם

אתה תקבל גן עדן והעולם הבא.

לחם, אתה נזהר מאיסורים,

אתה נזהר מהרבה דברים רעים,

מדברים לא טובים,

מתולעים, כל מיני דברים.

אבל פה כתוב שאם אתה מתפלל בנץ, אתה מובטח לך שאתה בן העולם הבא,

ואתה את זה מפסיד?

וכתוב שלא יזוג כל אותו היום, ואת זה אתה מפסיד?

לא הבנתי.

זה האלף-בית, ההתחלה של היום, בוקר טוב, הקדוש ברוך הוא.

קודם כל יש לך פגישה איתו.

הוא כותב, יראו לך עם שעמש, קבעתם פגישה.

איך אתה לא בא?

קודם יש לך תירוץ, לא בא לפגישה.

מי הפסיד?

אתה.

היית יכול לבקש מהבורא,

וזה, היה ראש, הקמת מוקדם, באת בזמן, לא איחרת.

למה לא? על העיני, מה אתה רוצה, מותק?

מה אתה מבקש? נותן לך.

אבל אם אתה לא בא,

אז, זאת אומרת, זה לא שווה, כאילו, מה לבקש? מה לבקש? עזוב, לא, לא צריך, לא צריך, לא צריך, לא צריך. כשתבקש, גם אני אגיד לך, לא צריך, לא צריך, לא צריך, לא צריך.

אז בואו אני אגיד לכם מה הדין.

פרסמנו שאנשים מאשדוד ונתניה, אתם יודעים, החזן מגיע מאשדוד,

ויש עוד מגיעים מאשדוד, ברחוק, מכל מיני מקומות. למה קשה היום למצוא מניין? אין מניין כשר.

אוכלי נבלות וטרפות, ועוד כל מיני מרעין בישין, ואנשים שלא ראויים, וכל מיני דברים.

תקראו את ההלכה בסימן נג'.

אז קשה,

זה לא אומר שאתה פטור.

יש מניין, הנה, יש פה מניין,

מניין טוב, מניין חשוב, יודעים להתפלל, מבטאים כראוי,

אנשים כשרים, שומרים על המצוות, מדקדקים.

אז ההלכה אומרת,

מצווה מדברי החכמים להתפלל במניין,

לפי הרמב״ם דאורייתא.

וחייבו אדם לטרוח וללכת למניין,

אפילו אם הוא רחוק מביתו, כשיעור מהלך מיל,

שזה בערך קילומטר,

960 מטר,

וזה מרחק

של זמן 18 דקות,

כמו שכתוב במשנה הברורה, צדיק נב.

ואם הוא נמצא בדרכו,

אתה נמצא בדרך,

אז אם תוך מהלך של 72 דקות,

זה מהלך 4 מילים, 4 קילומטר ברגל,

הוא עתיד להגיע למקום שיש בו מניין,

אפילו שהוא תכנן לעצור למנוחה,

עליו להמשיך בדרכו כדי להתפלל במניין.

אבל אם

מקום המניין נמצא לא בדרכו, כשהוא הולך, נוסע לכיוון הזה,

אלא זה לצדדים,

צריך לנטות לצדדים,

להיכנס לאיזה עיר בצד,

אז הם מחייבים אותו 18 דקות.

זאת אומרת, עליו לנטות מדרכו בדרך להתפלל במניין.

עכשיו, מי שרגיל לנסוע במכונית,

לדעת רבים,

עליו לנסוע למניין

עד מרחק נסיעה אורכת 18 דקות.

וכן, מי שנמצא בנסיעה

ויודע שתוך 72 דקות הוא עתיד להגיע למקום שיש בו מניין,

עליו להמשיך ולנסוע למניין.

אז זאת אומרת, אנשים, בפרט בלילה

ארבע וחצי יוצאים לדרך, 18 דקות,

אין פקקים, אין מכוניות, כבישים פתוחים, יכולים להגיע ולהתפלל במניין כמו שצריך.

זה מה שכתוב שצריך לעשות.

אז לכן, אין תירוצים.

אתה תבוא אחר כך,

מה, למה לא באת? תתחיל לספר את הסיפורים כמו למשגיח.

אה, אל תשאל, היה זה. אה, אל תשאל, היה זה. אה, אל תשאל.

אם משה רבנו, נתרשלו ידיו, ומדובר היה בהצלת עם ישראל מעונש מוות,

ונתרשלו ידיו, זה סנקציה, סנקציה.

אז תבינו,

אמרתי לכם, מי שמאחר שלוש פעמים בחודש,

סנקציה.

לא כדאי.

כדאי להיות ילדים טובים,

לבוא בזמן,

להתפלל כראוי

בפני הבורא יתברך בנץ,

מובטח לו שהוא בן העולם הבא,

ולא ייזוק כל אותו יום.

לכן, אני מאחל לאלה שבאו יום טוב.

רבי חנניהו בן-גשיוא אומר,

אנסו הקדוש ברוך הוא אנסו קדוש ישראל,

להביא כוח רבונו.