הבוטח בה' חסד יסובבנו | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

וזכרת את אדוני אלוהיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל,

למען הקים את בריתו אשר נשבע לאבותיך כיום הזה.

אחד הכוחות החזקים ביותר

הטמונים בנפש האדם,

שמרגיש את עצמו כעצמאי.

הוא היוזם,

בא, מוציא לפועל ומצליח,

והוא נהנה מהישגיו.

עיקר הנאתו הוא בזה שלפי דעתו הוא שהוציא את הדבר לפועל.

הדבר שבעבורו הוא רץ ועמל ויגיע, הוא בדרך כלל פחות חשוב בעיניו לאחר השגתו,

מאשר עצם הצלחתו להשיג דבר שלא היה לו קודם לכן.

ההרגשה שהוא אמר ונעשתה מחשבתו היא חשובה לו מהכול.

וכמובן שאף אחד לא שם לב מה שאני אמרתי.

מי יכול לחזור על מה שאמרתי?

כן, בבקשה.

כשאדם הוא עצמאי,

הוא מוציא,

הוא המוציא מהכוח אל הפועל,

והוא מרגיש את עצמו שהוא היוזם.

הוא דומן לזה.

והדרך החשובה לו, לא עפוצה.

זה שהוא עושה, זה אומר, והוא הכול על עצמו,

שאני ואני ואני ואני לא תמיד.

חשוב ליותר.

אחד הכוחות

החזקים

שבאדם זה שהוא מרגיש את עצמו כעצמאי.

פירושו שהכל נתון בידו,

הוא מניע, הוא פועל, הוא יוזם, הוא חושב, הוא מצליח, הוא הוא, הכל הוא.

זה אחד הכוחות החזקים שטמונים בכל אדם,

שיש לו את ההרגשה שהוא עצמאי והוא עושה הכול.

והדבר הכי פחות חשוב זה התוצאה שהוא מסעיד.

מה שמהנה אותו ביותר זה עצם זה שהוא הצליח להשיג את התוצאה.

לא התוצאה עצמה,

עצם השגת התוצאה.

ראית איך הבאתי אותה?

הוא לא מדבר מעצם הדבר.

הוא מדבר על איך הבאתי, איך עשיתי, איך הצלחתי.

או במילים פשוטות, איך קימבנתי.

זאת אומרת, ההרגשה הזאת שהוא אמר,

ונעשתה מחשבתו, חשובה לו מהכל.

וזה מכבר שמענו שואלים,

מה בעצם מעלת בעל החסד?

איזה מעלה יש לבעל חסד?

אם נהנה זה שעושה מעשים עבור עצמו,

גם בעל החסד הוא נהנה מזה שעושה הסדים.

אז זהו שאמרנו, עצמאי שעושה ומשיג את מה שהוא רוצה,

והוא נהנה מעצם זה.

גם בעל החסד הוא בעצם נהנה מזה.

אז מה היתרון הזה על זה?

יש טעות פה בשאלה,

אבל לא נעמוד עליה כאן.

אבל לפי מה שאמרנו קודם, ההבדל הוא פשוט.

בעל חסד,

כשאנחנו אומרים בעל חסד אנחנו מתכוונים לאמיתי.

לא כולם בעלי חסד אמיתיים, יש כאלה שהם בעלי אינטרס

שכל מטרת החסד היא להתחסד עם עצמו.

אבל בעל החסד, שאנחנו קוראים לו בעל חסד, הוא רודף חסד משאיפה טהורה לחסד.

לכן הוא נקרא בעל חסד.

בזאת המעלה שלו נשגבה לאין ערוך,

כי הוא מחפש את המטרה לעשות את החסד,

ולא איך הוא עשה, ולא אני עשיתי, ולא אני יזמתי,

אלא שזה יגיע לזולת.

זה נקרא בעל חסד.

לעומת זאת, זה שרץ אחרי מאווייו הפחותים והבזויים,

הרגשת ההנאה הבאה לו לאחר המעשה היא לא מהחסד שלו,

אלא רק ממה שעלה בידו להוציא לפועל את מחשבתו.

ואני מצטער שאני לא יכול לתת דוגמאות,

כי זה לא מתאים במצב הזה.

בכל אופן, זה שונה לחלוטין.

הרגשת העצמאות בעניינים הגשמיים בטעות היא סודה.

זאת אומרת, אדם שחושב שהוא עצמאי,

פתחתי עסק, עשיתי,

פתחתי רשת,

עכשיו אני הולך לפתוח סניף בארצות הברית, עכשיו אני הולך לעשות ככה. הכל בלשון אני עושה, אני פועל, אני עוזם, אני עשיתי, אני, אני.

ההרגשה הזאת של עצמאות בעניינים גשמיים בטעות היא סודה.

הכתוב אומר, ואמרת בלבבך,

כוחי ועוצם ידי עשה לי את החי לזה.

אז דע לך שזה לא זה,

אלא הקדוש ברוך הוא, הוא הנותן לך כוח לעשות חיי.

ואם תאמר, טוב, הוא נותן לי את הכוח, בסדר, ואת היכולת, את ההצלחה ואת השגשוג, הוא נותן, בסדר.

אבל של מי היוזמה?

מי יזם את הרעיון?

מי חשב על זה?

זה אני.

זה שה' סייע בידי בסוף להצליח, בסדר, זה שייך לו.

ומה איתי?

אני, בכל אופן, יזמתי את הרעיון.

הוא אומר, גם זה לא עשית.

כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיי, לתרגום, הוא אומר, יאהב לך עצה למקנה נכסין.

אז גם העצה זה מה הקדוש ברוך הוא, אז מה אתה עשית?

ולמה הקדוש ברוך הוא נותן לו עצה?

לאחד נותן עצה טובה, לאחד נותן עצה לא טובה.

אלא לפי מעשיו של האדם,

בהקדמות שלו, בהכנות שלו לעבודת הבורא או להתרחק ממנו,

לפי זה נותנים לו, או שמזכים אותו או שהפוך.

תלוי.

לא כל מה שאתה מצליח זה לטובתך.

אדם חושב שאם הוא רבע נכסים זה לטובתו, הפוך, יחייבו אותו בשמיים הרבה.

מה עשית עם כל מה שקיבלת? קיבלת כלים נפלאים לפעול בעם ישראל. מה עשית איתם? לקחת הכול, נכסת הכול לעצמך?

מה עשית?

אז כל זה יהפוך לתביעה.

לא יהיה לו אוברדרפט בבנק, יום אחד לא יהיה לו.

אבל יהיה לו אוברדרפט ענק בעולם העליון,

בחיסור מצוות שיכול לעשות עם הכסף.

אין בעל אוברדרפט יותר גדול מהעשיר.

זו דוגמה, כן? אפשר לתת עוד דוגמה.

אבל אם הוא נותן מעשר מה שלפי החוק הזה, אין לו בעיה עם זה.

מעשר אצל עשיר זה לא הולך מעשר בדיוק.

למה? אולי יהיה כמו לוואי כשהוא משקיע ונותן...

אנחנו לא דנים עכשיו באנשים ספציפיים. לא, יש גם עשירים שאנשים צודיקים, לא חס וחלילה. זה לא אומר דברים כאלה. מי שנותן מעשר והוא עשיר, יחייבו אותו בשמיים.

למה?

משום שקבעו החכמים,

שאדם לא יפריש יותר מחומש,

לא יבזבז יותר מחומש,

שלא יצטרך לבריות.

אבל אחת שיש לו מיליונים רבים,

או מאות מיליונים, או מיליארדים,

הוא יצטרך לבריות אם יפריש 90% הוא לא יצטרך לבריות.

אז אין לו שום בעיה.

וגם זה לא איסור גמור,

לא יבזבז יותר מחומש, לא יצטרך לבריות. זה לא איסור אם הוא נתן יותר.

כי לדוגמה, במקום של פדיון שבויים,

מצווה האדם לתת גם יותר.

כל בן אדם מחויב על פדיון שבויים, אז צריך לתת גם יותר.

אז זה לא נותן מעשר. מה זה נותן מעשר?

זה נקרא לבאס יחייבו אותו, נכון? אז עני שנותן שקל מעשרה שקלים,

בעשיר שנותן ממאה מיליון עשר מיליון, מי נתן יותר?

לא, אני נתן בגלל שזה... מי נתן יותר?

אני נתן יותר בגלל שעני זה חלק יותר משמעותי. לא, הם נתנו אותו דבר. נתנו אותו דבר, אבל הוא מרגיש את זה יותר.

אבל תקשיב טוב,

אני אתן לך דוגמה למה עני הוא פי אלף יותר טוב מעשיר.

בחיים עשיר לא יכול לגע למדרגה של עני,

בנתינה.

אם עכשיו יש עני ויש לו רק פיתה פלאפל.

והוא ראה פתאום עוד עני, גם פיתה פלאפל אין לו.

עכשיו הוא ייתן לו חצי פיתה.

מה הוא נתן לו?

חצי רכושו.

תראה לי עשיר שייתן חצי רכושו למישהו.

וכמה יישאר לעני אחרי החצי פיתה?

גורנישט בגורנישט.

ומה יישאר להוא?

מאות מיליונים.

הוא ייתן?

הוא לא ייתן.

אז הקדוש ברוך הוא לא מתפעל מהנתינות של העשירים.

והגמרא מספרת

על מי שאכלה מתחת כפות רגליו של הגמל,

בגלל שאבא שלו לא נתן כפי השיעור שהיה ראוי ליתן.

ויש הרבה דוגמאות.

בקיצור, זה לא הנושא,

אבל הנושא הוא שאנשים חושבים שהם עושים משהו. אז הוא אומר, לפחות היוזמה שלי, המחשבה שלי,

שום דבר לא שלך מתוק.

שום דבר.

גם עצמה היא מהשם.

נו, אז לשם מה איפה ניתנת לאדם הרגשה חזקה כזו,

שהוא מרגיש שהוא עצמאי והוא פועל והוא יוזם והוא חושב והכול? למה ניתנת לו?

היא לא ניתנה לו אלא בעבור הבחירה.

עליו לדעת

שבתחום הבחירה בין טוב לרע,

שבשביל זה הוא נברא,

הרי ברשות עצמו לגמרי.

הוא ברשות עצמו לגמרי. הוא יכול לבחור מה שהוא רוצה.

הוא באמת עצמאי.

אתה עצמאי לבחור כאן ולבחור כאן, לבחור טוב, לבחור רע,

אתה יכול לבחור ברוחני, אתה יכול לבחור בגשמי,

אתה עצמאי ממש.

הכוח הזה של עצמאות זה בשביל הבחירה.

אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה.

בכל החוזק והתוקף של הכוח הזה נצרכים, כי מבלתם לא יצליח אדם במלחמת היצר.

ככה הוא עצמאי ללחום בו או להפקיר את עצמו. הוא צריך להחליט.

אם היו בני אדם מפנים רק קצת מהיוזמה והמרץ והחריצות שהיו משקיעים במלחמת החיים

לתחום המלחמה האמיתית, מלחמת היצר,

כל העולם היה מקבל פנים אחרות.

אתה יודע מה תהיה התביעה לעשירים?

הרי לא נחתם.

רגע,

רק טיקסתם עצם, מאיפה תביא עוד ומאיפה תביא זה,

ואיפה תוריד את המחיר, ואיפה תביא סחורה יותר זולה, ואיפה הוא בא, וטסת,

טסת באוויר, בימים, ימים, בלילות, והכול, בזה, בטלפונים, ומה, ומה, בשביל מה?

להרבות עוד ועוד ועוד ועוד ביודעך שלא תיקח מפה כלום.

אותו כוח, אותה השתדלות, אותה עוצמה, אותה יוזמה, אותה כל מה שאתה אומר,

היית מפנה לתחום הרוחני,

בין אם זה בחלק של לימוד, אם זה זיכוי רבים,

אם זה בכל תחום שהוא רוחני,

היית הופך עולם.

והנה התוצאות שלך, תראה מה הצלחת לעשות.

בדיוק אותו דבר ואפילו יותר. למה אפילו יותר?

כי בתחום הגשמי לא תמיד מקבלים סיוע מן השמיים.

לפעמים מניחים את אדם על טבע עולם,

הוא עובד, מצליח, לא מצליח, ככה או ככה,

לא תמיד הוא יקבל סייעתא דשמיא.

אבל ברוחניות,

לעולם מה שיבקש אדם ברוחניות, אם הוא אמיתי,

אין דבר כזה שהקדוש ברוך הוא לא ייתן לו כלים להצליח.

אין דבר כזה.

יכול להיות שלא מיד,

כי השם מנסה קודם, לוקח הזמן,

יכול להיות שנה, עשר, עשרים, שלושים שנה,

ואז הוא יפתח לו.

אבל אין דבר כזה שהוא לא יקבל.

אין דבר כזה.

אז ודאי שעם אותם כוחות היה מצליח ברוחניות פי אלף אלפים יותר.

אז זה ניתן לאדם הכוח להחליט מה הוא רוצה.

תראו, ידוע שהכל בידי שמיים, נכון?

חוץ מיראת שמיים, זה כולם יודעים לשנן.

אז מה זה אומר?

שהאדם עלול להפך את היוצרות

בתחום הרוחניות

ששם הוא השליט,

שמה הוא קובע,

כי הכול בידי שמיים.

במה? בגשמיות.

חוץ מיראת שמיים, שזה רוחניות.

פה אתה יכול לעוף לאיזה גבהים שאתה רוצה.

יראת שמיים זה ביד שלך.

כמה אתה רוצה?

איזה כלי קיבול אתה רוצה?

קטן? גדול? רחם? מה? כמה?

כמה שאתה רוצה.

אז בעניינים האלה, בתחום הרוחניות ששם הוא שליט, הוא עשוי לומר, מה אני יכול לעשות?

אני לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא נולדתי ללמוד, אני לא יכול לשבת,

אני לא יכול זה, אני לא יכול זה. זה מידה טבעית בי, ככה אני זה. גם אבא שלי הוא ככה, גם זה ככה. והייתה כל מיני תירוצים של ילדים.

אז זה הוא יגיד ככה וככה וככה, וזה גזירה משמיים,

אני לא יכול לשנות את זה, ניסיתי וזה, זה לא עוזר.

אני לא בנוי לזה.

אבל כסף אני יודע לעשות.

יא קוקו.

הכל בידי שמיים, שם אתה לא יכול להזיז כלום

ולהצליח בכלום בלי גזירת הבורא.

אז מה אתה עומד עלינו?

שפה אתה לא יכול,

פה אתה לא יכול, שם אתה יכול.

הפוך אתה אומר.

אתה לומד.

אתה לומד.

בעזרת השם, בעזרת השם, בעזרת השם.

אתה עובד.

אם אין אני לי מי לי.

ומה צריך להיות?

אתה לומד.

בטח. אם אין אני לי מי לי, מאיפה יהיה לי? מה אני אקבל לעולם הבא? כלום. אם לא למדתי, מה יהיה? שום דבר לא יהיה.

אתה עובד. בעזרת השם. מה שהקדוש ברוך הוא נותן, משתבח בורא.

עולם הפוך.

בתחום הגשמיות שהיה שם הכל בידי שמיים,

הוא מדמה שהכול ברשותו ובממשלתו.

ואם תחשוב שהטעות הזו היא בת זמננו,

עידן הטכנולוגיה המודרנית,

ראה מה כתב לפני אלף שנים רבנו, בחייה בחובת הלבבות.

והוא,

מי זה הוא?

יצר הרע.

והוא מהפך הטענות.

זה התפקיד שלו, לבלבל ולהפך טענות.

פעם בהכרח ובגזירה,

ופעם בצדק ובבחירה.

כפי מה שיעוט לו לפת אותך ולרפות את ידיך.

כמו שאמרנו עכשיו.

מתי שהוא רוצה, הוא אומר, שמע, בעניין רוחניות זה הכרח וגזירה, אתה לא יכול לעשות שום דבר.

אבל בגשמיות זה צדק, בחירה, תצדק את עצמך, תעשה מה שאתה רוצה,

תבחר מה שאתה רוצה, אתה יכול לפעול מה שאתה רוצה.

אתה יכול להיות בטלן השבט ואתה יכול, איך קוראים לו,

לצאת לעבודה ולהרוויח. תהיה בעל אמביציה, תרוויח.

ובזה טועים הרבה, לא אנשים פשוטים.

לא אנשים פשוטים.

אנשים חשובים, אנשים למדנים.

הרי כתוב במפורש, רבי שמעון בר יוחאי אומר,

שמה?

שאתה יכול רק ללמוד,

והקדוש ברוך הוא יאזון אותך.

זכה מלאכתו נעשית על ידי אחרים.

ועמדו זרים ורעו צונכם, ובני ניכר יקריכם.

לא צריך לעשות שום דבר. זכה, אם אתה בעל זכות, זכאי,

זך במעשיך,

שום דבר לא רוצה לעשות.

אבל רבי ישמעאל אומר, הנהג בהם דרך ארץ.

צריך גם קצת עבודה, קצת ככה, השתדלות, משהו.

ורבים עשו כרבי שמעון בר יוחאי בדורו, ולא עלתה בידם.

לא הצליחו לעמוד במידה הזו של ביטחון גמור.

בביטחון גמור לא הצליחו לעמוד.

גם בדור התנאים.

אז זה לא פשוט.

לא פשוט.

אבל כולם יודעים את זה.

ולמרות זאת זה לא פשוט.

ולמרות זאת זה לא פשוט.

אבל יש מעשה מדהים

מרבי יוחנן באילפא,

שפעם אחת היה מצב דחוק שלא היה, אין מה לאכול.

אין מה לאכול.

אין מה לאכול. אז הם החליטו לצאת לעבודה, עזבו את הלימוד והלכו לעבודה.

ישבו לנוח לאכול תחת כותל,

ופתאום רבי יוחנן שומע שני מלאכים שמדברים ביניהם,

ואומר בואו נפיל עליהם פה את הכותל.

אלה פרשו

מאילן החיים, עזבו את התורה והכל, חייבים איתה.

אז השני אומר לו, אנחנו,

אחד מהם עתיד להיות גדול בדור.

רבי יוחנן שמע,

אמר לי, אילפא, אתה שמעת משהו?

אז הוא אמר לו, לא שמעתי,

אבל זה מבין שזה מתייחס אליו.

אמר לו, תשמע, אני חוזר בחזרה.

אני חוזר בחזרה.

חזר בחזרה, וקיבלנו את רבי יוחנן עם תלמוד ירושלמי.

אם לא, היינו מקבלים פועל.

רבי יוחנן.

רגע, אבל לפני כן, כשהוא יצא משם מהלימוד,

מה הוא אמר?

שאי אפשר,

לא יחדל אביון מקרב הארץ. אי אפשר, אין, אין, מה לעשות?

גזירה, גזירה, אין מה לאכול, חייבים לצאת לעמוד.

מה קרה שפתאום הוא קיבל אומץ וכוח ללכת, אבל אין, אין מה לאכול, הרי לא השתנה המצב.

לא אמרו לו שתהיה לו עכשיו שקית אוכל מוכנה כל יום, יהיה לו בשר.

לא אמרו לו.

אמרו שאחד צריך להיות גדול.

זה היה הפוש

שדחף אותו ללמוד גם במצב כמו שהיה קודם,

ומזה הוא נתעלה.

זאת אומרת, מה היה חסר לרבי יוחנן?

מה יצא ממנו?

מה יצא?

מה יצא ממך? מה יצא? אני יושב לומד, נו, אבל אני לא אוכל, אני לא אוכל, לא יכול, הקישקע, לא יכול.

אבל אם הוא יודע שיצא ממנו גדול בדור,

כדאי לו לאכול או לא כדאי, כדאי.

וברור שהוא יחיה, כי אם הוא יהיה גדול בדור,

אז עד אז יהיה סנדוויצ'ים,

לא, איך הוא יחיה עד אז?

אבל זה אפשר להבין גם בלי זה, בלי מלאכים.

מאנדי יאב חיה יאב מזונה, נכון? מה הפירוש?

אם קצרו לך 70-80 שנה לחיות,

מוכרח שעד אז אתה תאכל.

כי בלי לאכול אי אפשר לחיות.

אז מה אתה מוטרד?

מה תאכל?

מה זה משנה מה תאכל, העיקר שתתקיים.

אבל זאת הבעיה.

כשיש בקישקע קצת רעש,

זהו.

כשהראש עושה חשבון, מה יוצא לי בסופו של יום?

אז למדתי עוד דבר, ועוד דבר, ועוד דבר, ותכלס, אבל איך אני חי.

ואנחנו לא מדברים על אנשים פשוטים, אנחנו מדברים על רבי יוחנן.

אז זאת אומרת,

כל בן אדם צריך להבין

שזה ניסיון.

אבל מי שלומד את שער הביטחון של רבנו בחייה באמת,

ומתכוון להפקיר את חייו, להפקיר את חייו

למה שאומר רבנו בחייה,

שזה בעצם מה שהתורה אומרת,

אם הוא מפקיר את חייו,

הוא יעלה ויצליח למעלה, למעלה, למעלה, לאין שעוד.

יש הבטחה במשנה המפורשת,

שכל המקיים את התורה מעוני,

סופו לקיימה מעושר.

וזאת למה?

רבי החיים וולוז'ין, זכר צדיקות שלך, מסביר.

כל המקיים את התורה מעוני, זאת אומרת, העוני בדוחק,

לא הפסיקו אותו מהתורה,

לא הפסיקו אותו מהתורה.

והוא עמד בניסיון,

והוא לא עבר על דעתו.

אז גם אם יהיה לו עושר,

העושר לא יעביר אותו על דעתו, והוא ימשיך ללמוד תורה, לכן אפשר לתת לו עושר בלי שום בעיה.

כי מה כתוב?

כל המקיים את התורה מעוני, סופו לקיימה מעושר.

הקיום יישאר קיום.

מה עושר? נתרבה עכשיו.

אז עכשיו הוא יוכל לעשות מה שהוא לא יכול היה לעשות קודם,

ולהפנות את המשאבים האלה לטובת הכלל.

מכל מקום,

כתב עוד רבנו בחי, כאשר יראה אותך מתעלם במעשה העבודה ונוטה אל דרך העבירות,

ישתדל לברר אצלך עניין ההכרח, ויאמר לך, וכי תוכל לעמוד כנגד גזרותיו.

אין לך לעשות, אלא מה שנגזר עליך לעשותו,

כי ממשלת כל הדברים ביד הבורא יתעלה,

כמו שכתוב, אני השם עושה כל.

זאת אומרת, יצר הרע בא אליך עם פסוקים,

תורה, הכול, מסדר לך את הכול, איך שהוא רוצה.

ואם יראה אותך מתעסק מעשה מענייני העולם הזה,

יאמר לך, היזהר מן העצלה והרפיון,

ואל תסמוך על זולתך,

כי הטוב והרע הוא רק ביכולתך,

ישתדל בכוחך ותרהם בכל יכולתך,

תגיע אל מה שתתאב מתענוגי העולם הזה.

איזה רמאי.

איי, איי, איי, איי, בעניין העבודה הרוחנית, הוא אמר, זה גזור, זה הכרח, אין לך מה לעשות, ככה אתה לא נולדת לזה,

אתה לא הרב קניבסקי, אדוני, אני מצטער, אתה לא הרב קניבסקי.

רק הרבה לא יודעים שהרב קניבסקי, שליטא,

כן, כשהוא היה בישיבה,

אז הוא בא פעם לאבא שלו ואמר לו, אבא, אני לומד ולא מבין.

אז הסטייפלר, זכר צדיק ברכה, אמר לו, לא צריך להבין, צריך ללמוד.

אז הוא חזר ללמוד עד עכשיו, הוא לומד.

הוא לא הפסק ללמוד, צריכים ללמוד, אז זה לומד.

יש מקום היום שהוא לא מונח?

שהוא לא יודע,

בסוף הכל נפתח.

אין דבר כזה שהקדוש ברוך הוא לא יפתח. אין דבר כזה.

הרבה מגדולי ישראל בתחילתם

היו כאלה שלא היו להם כישרונות מיוחדים.

וביום בהיר פתאום הכל נפתח.

יש זוהר נפלא על זה.

שהתורה רוצה שיחזרו אחריה.

ומביאה משל שמה.

כמו אחת שרוצה איזו אישה להתחתן איתה,

ואז הוא בא ועומד ככה מחוץ ל...

ומתחיל לנגן,

אולי תפתח, אולי זה,

ומנגן כמה ימים עד שבסוף היא פותחת שלב, הוא כל כך מתלהם,

מביא תזמורת ומתחיל טררררם,

ואחר כך עוד שלב ועוד יותר שמחה וזה ומשם, עד שרואה אותם מלא קומתיו והדרה.

אומר ככה התורה.

אתה לומד, לומד, לומד, לומד, לומד,

אין בהתחלה שום,

לא מכוון אפילו לדבר אחד.

פתאום מתיישב לך תירוץ, ואתה קופץ ושמח, פששש, פתחה לך אשנה.

אחר כך אתה מכוון לדעת, לא אני, ואחר כך זה, ואחר כך זה, ואחר כך זה, ואחר כך זה, סוחב, ואתה רואה, כל התורה נפתחה.

גל עיניי והביטה נפלאות מיטותיך.

אז את אומרת, היצר משבש את האדם.

ברוחנית אומרת, תסמוך על אף אחד, חביבי.

ישר לעבודה, לעבוד השכם בבוקר.

תקום בנץ, מה פתאום?

העבודה, כן.

עבודה, מה זה, שלוש?

אנשים קמים בשלוש בלילה, שתיים בלילה, עובדים בזבל,

הולכים להריח.

כולם ישנים, מבסוטים, והם קמים בשלוש בלילה להריח את כל הריח הכי יחיד.

אבל מה, מרוויחים כסף. אם מרוויחים כסף, צריך לעבוד.

אבל אם מרוויחים, חביבי, עולם הבא,

איך אני יכול לקום?

איך אני יכול לקום? לא יכול לקום. אני עייף, ארוך, ארוך.

אבל אם ייתנו לך קצת ריח, אתה...

כן.

כמה אדם מרוויח היום? 25 שקלים שעה, 30 שקלים שעה.

מוכר שעה של חיים ל-30 שקלים ומבסוט.

וכל עוד שאנחנו לומדים, תרי״ג מצוות.

תרי״ג, תרי״ג, תרי״ג, תרי״ג, תרי״ג, תרי״ג, תרי״ג. כמה בשעה? מיליונים.

בשעה?

מיליונים.

לא, זה לא משתלם.

מיליוני מצוות זה לא משתלם.

30 שקל? אתה יודע מה זה 30 שקל?

העלו לי עכשיו את המשכורת 30 שקל שעה.

אמרתי לבן אדם, אני מוכן לקנות ממך.

ב-30 שקל כל שעה, ואל תעבוד.

אבל את השעות האלה אני לוקח.

אז כמה זה עכשיו? בוא נעשה לשנה. זה יוצא, נגיד, כך וכך אלפים.

בבקשה, כך אתה מוכר לי שנה.

לפי 30 שקל.

אתה מוכר לי שנה? הוא אומר, אתה משוגע ואני מוכר חיים? הוא אומר, זה לא, מה אתה עושה פה?

אתה מוכר חיים ב-30 שקל שעה.

ואתה עובד.

בוא נאמר לך, בלי לעבוד.

יושב בבית, תמכור לי שנה של חיים.

מה אכפת לך?

הוא משלם לך בלי לעבוד.

הוא לא מוכן,

הוא פתאום מבין שהוא מוכר חיים. מי מוכר חיים?

אז מה אתה עושה כל יום?

מוכר חיים.

קשה לתפוס את הטעות שבכוחי ועוצם ידי,

כי כולם נגועים בדבר,

ומדמים לעצמם ששולטים בסיבות

ובפיקחות שלהם הם מנצלים לטובתם.

אבל אם האדם מתבונן באמת יראה שהוא בין הסיבות כשומע המגשש באפלה.

כמה פעמים נוכח האדם לדעת שהסיבה בה תלה את כל תקוותיו נכזבה.

וסיבה אחרת שלא החשיב וגם לא חשב עליה היא הביאה עד מבוקשו.

בטעס אדם כדגיע ים,

דג גדול רודף אחרי קטן.

כשפותחים אותו, לא רואים שהם באותו כיוון שניהם.

רואים אותו הפוך.

למה כשהוא רדף אחרי זה,

בסוף הוא בלע את זה שבמימון.

ככה האדם. חושב שהוא התפרנס מפה בסובל או פרנסה ממקום אחר בכלל.

חושב שסיבה זו תצליחהו,

סיבה אחרת היא בסוף התוצר.

אמר רבי בניומין,

הכל בחזקת צומין,

עד שהקדוש ברוך הוא מאיר את עיניהם.

מאיפה לומדים? ביפקח אלוהים את עיניה ותרא באר מים.

מה זה ביפקח?

הבאר לידיה, עומד ליד הבאר,

והיא לא רואה.

למה? כי הכל בחזקת צומין.

שומעת עליכם עיניים פקוחות,

ואין עיוור יותר ממך.

הכל בחזקת צומין,

עד

שהשם פוקח עליך את העין.

לפעמים אדם מחפש איפה משקפיים? איפה שמתי את המשקפיים?

אומרים לו על הראש, אה הנה כן.

כל אחד יודע מניסיונו איך אפשר להשתמש בסיבה

ידועה ולקבל תוצאות הפוכות למה שהוא צפוי.

אחי אוסף מכרו את החיים, בשביל מה?

שיהיה עבד.

למען יהיה ממנו מלך.

התכוונתם לא', קיבלתם ב'.

חשבתם זו הסיבה שתביא אותו. המכירה תביא אותו להיות עבד, נכון?

והמכירה תביא אותו להיות מלך,

לקיים את החלום.

המלוך תמלוך עלינו?

כל זה בא ללמד אותנו שהסיבות העיקריות לכל מה שמתרחש בעולם,

הן הסיבות הרוחניות.

איך אתה כלפי השם ברוחניות?

לפי זה התגלגלו לך הסיבות הגשמיות.

שום דבר בגשמי שאתה עושה לא מניע ולא מזיז ולא כלום.

חכמים אמרו,

הגזרה לועגת להשתדלות.

עומדת הגזרה בצד, רואה אותך משתדל וצוחקת.

מה אתה משתדל?

אני יודעת, אני הגזירה.

אני יודעת מה גזור עליך.

שום דבר אתה לא מזיז, כלום, כלום, כלום, כלום.

שום דבר, גבורניש עם גבורניש.

אבל זה דמיון חזק, יש לך יותר חזק מזה?

שאתה אומר לו, אתה יודע מה, אם אני אעשה את זה, אתה תוסיף לי?

הוא אומר לך, כן, אני אוסיף לך. אז מי גרם?

עכשיו, מה שאני אמרתי לך,

אני אשאר עוד שעה, תוסיף לי עוד חמישים שקל?

הוא אומר, כן, אתה יודע מה, תשאר עוד שעה, נתן לך חמישים שקל. מי גרם ל-50 שקל? לא אני שדיברתי איתו עכשיו.

קשקוש בגרוש.

גם אם היית יושב בבית,

החמישים שקל הייתה אתה מקבל.

רבנו בחי אומר שהגנב הוא טיפש,

כי הוא גונב מכיס זה ומעביר לכיס זה.

הכסף הוא שלו גם בלי לטפס על הקירות.

המזונות קצובים.

היו יכולים להגיע אליך בהיתר,

ואתה הלכת לגנוב את הכסף שלך.

מה יצא מזה?

שאתה גנב.

ומה גנבת?

את שלך גנבת, לא גנבת משהו אחר.

אתה מתאר לך?

גנב, יש אור, הוא לא רוצה שיראו,

מקבה את האור, מעביר את הכסף לפה, מדליק את האור, אומר,

מבסוט,

מה עשית?

הסיבות העיקריות זה רוחניות.

מה שנראה אצלנו כסיבה אינו אלא אמצעי

להגשמת הרוחניות.

בעליבה דה אמת זה לא סיבה גם, זה מסובב.

הכל מסובב מן השמיים.

ויש לנו דוגמה לתוצאות הפוכות

למה שהיו צפויות,

כמו שאומר המדרש.

תשמעו דבר מדהים,

המדרש מספר ויקרא רבי יב.

אמר רבי יאחא,

מעשה באחד שהיה מוכר כלי ביתו ושותה בהם יין.

שיכור כרוני.

כבר מוכר את הציפיות, המיטה, את הכיסא, את השולחן, מוכר, כלי ביתו, מוכר רק לשתות יין.

אמרו בניו, הרי אבינו, לא ישאיר לנו כלום,

הם דואגים לירושה.

השקוהו

והושיבו בבית הקברות.

למה? כדי שיפחד ויתחרט שיקיץ וימצא את עצמו בית קברות,

ואולי הוא יתעשת.

מה קרה?

סוחרי יין עברו על פתח בית הקברות.

פתאום שמעו קור רעש בעיר.

פרקו את המסע שלהם בבית הקברות, והלכו לראות מהתרחש בעיר.

נעור האיש וראה נוד יין נתון מעל לראשו,

התיר אותו, נתנו לתוך פיו.

לאחר שלושה ימים אמרו בניו, נלך ונראה מה אבינו עושה.

הלכו ומצאוהו, והנוד מונח בפיו.

אמרו לו, אף כאן לא עזב אותך בוראך.

הואיל והוא נתן לך,

אין אנו יודעים מה נעשה לך.

עשו ביניהם תקנה שכל אחד מהם ישקה אותו יום אחד.

זהו, אין מה לעשות.

אי אפשר להתפטר מזה.

לא מענייננו כאן לבאר באיזה מידת השגחה היה פה.

האם זה בגדר הבא לטמא פותחין לו,

או ממידת לא החזיק לעד אפו, והוא נותן לו שכר בעולם הזה על מעד מצוות לשלם לו פה שכרו ביין?

מכל מקום,

יהיה איך שיהיה, אנחנו רואים מכאן שהקדוש ברוך הוא משתמש במעשי האדם למטרה הפוכה למכוונת.

דרך האמונה היא להתבונן ולהבחין את הסיבות הרוחניות הפועלות בעולם,

ולאן מוליכים אותו מן השמיים.

לפי זה לכוון את המעשים.

כשהוא יודע שכל השתדלות יתרה על פי הסיבות הגשמיות המדומות,

היא בסתירה עם האמונה.

והמאמין בכוחים ועוצם ידי באמת

הוא אפיקורוס.

המאמין בכוחים ועוצם ידי הוא אפיקורוס.

יש מעשה שמובא בגמרא שבא פעם אחת לרבא.

אז הוא שאל אותו רבא, מה אתה סועד?

אז הוא אמר לו, אני בתרנגולת מפותמת מיין ישן.

אמר לו, אתה לא מטריח על הציבור?

מה זה החוצפה כאילו אתה בא ומבקש ככה וזה פה ושם?

אמר לו, וכי משלך אני אוכל?

איזה עזות, אה?

נכנס לבית של מישהו,

מבקש ממנו תרנגולת מפותמת, וזה אומר לו,

אני לא אוכל משלך בכלל.

אצלו בבית הוא אומר לו, איך אם משלך אני אוכל?

פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון. הקב' נותן לכל אחד מה שהוא רוצה.

עד אחי ואחי הגיעה אחותו אחרי 12 שנה

של רבא.

ועימה היא באה, תרנגולת מפותמת ויין ישן.

אמר לו, רבא, נעניתי לך.

מה אני, לא, לא, אין פה מה אני, אין עם מה לדבר פה.

מה, כזה ביטחון?

לרבא לא היה ביטחון כזה.

נעניתי לך, מה אני יכול לעשות?

אם אתה רגיל בזה והכדולת הוא שולח לך?

רק שתבינו,

אחותו לא גרה בשכונה,

כי אם היא לא באה רק אחרי 12 שנה, אז ודאי שהם לא קרובים.

אז יצא לדרך

מספר ימים או שבועות, לך תדע מה המרחק.

והעיתוי שהגיע,

בדיוק מתי שהוא צריך לאכול, אחרי שהוא מוציא את המשפט שהוא אוכל תרנגולת מפותמת ויין יתר.

אז זה פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, או לא?

איזה השתדלות הוא עשה? ועוד הוא מדבר בחוצפה.

הוא אומר לו, וכי משלך אני אוכל?

אתה יודע מה זה להיכנס לבית של מישהו? תעלה את המקרר ולהגיד לו, אני לא אוכל משלך בכלל.

מה זה הדבר הזה?

ורבי שמעון בן חלפתא פעם אחת הלך בדרך

ובא לקראתו אריה.

אריה?

אריה רעב.

מה עושה בן אדם שבא לפניו אריה?

תתפלא לקראת אותו. לפני כמה ימים

היו חמישה אנשים שהסתובבו בג'ונגל

והיה שם טיגריסים, הם היו ציידים,

ונלכד טיגריס קטן

במלכודת שלהם,

והטיגריסים הגדולים שידעו מהמצוקה שלו

באו וטרפו אחד מהציידים וארבעה אחרים טיפסו על העץ

שלושה ימים בלי אכילה ושתיהם היו שם, והם חכים להם למטה טיגריסים.

אבל היה להם טלפון והם צלצלו שהם זה,

הם לא יכלו לתת נקודת ציון מדויקת, הם עברו שם ביער,

מייצאו שם משטרות וכל מיני הליקופטרים עד שאיתרו אותם, הם כבר עומדים להתעלף, ליפול מהעץ, הצילו אותם.

ארבעה טיגריסים חיכו להם למטה.

מה עושה רבי שמעון בן חלפתא?

בא אריה לפנם, מלך היער הגיע,

מה עושים?

תראה מה הוא עשה.

אמר לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, מה כיף אירעים?

שואגים לטרף ולבקש מלוך לעם, אני לא ארוחת בוקר.

אתה צריך לבדוק לה אם לא אוכל.

באותה שעה הקדוש ברוך הוא מנחית מן השמיים נתח בשר,

האריה אוכל מהבשר ומותיר.

רבי שמעון בן חלפתא לוקח את הנתח הנשאר,

הולך לבית המדרש

ושואל

מותר או אסור לאכול?

אמרו לו, אין דבר טמא יורד מן השמיים.

מותר.

מה אנחנו עושים עם נתח בשר?

מזמינים ישר את התשקורת, אומרים לו, תראה איזה,

מה שמיים ירד עכשיו, אריה, סיפור, עושים כותרות,

בהכל,

עושים מסגרת, מקפיאים,

עושים זה פה,

מה הוא עושה? הוא הולך, מבשל ואוכל.

זהו, נגמר הנס.

אתם יודעים למה הוא עשה את זה?

כי רבי שמעון בן חלפתא יודע שנתח בשר שיורד מן השמיים

ונתח בשר שקונים באתליז זה בדיוק אותו נתח בשר והשולח זה אותו אחד.

הקדוש ברוך הוא.

ולקדוש ברוך הוא יש הרבה סיבות ודרכים איך להביא לך את האוכל. הוא יכול להביא את זה מהשמיים, הוא יכול להביא את זה מהארץ.

למה עם ישראל אכלו 40 שנה במדבר?

מן מן השמיים. מישהו יכול לעלות על הדעת?

לקח אותם למקום צייה, שאין שם כלום, אין ממי לקנות גם, אין מצוי שום דבר.

תוקע אותם שם,

ומאיפה שאי אפשר לחשוב בעולם שיבוא אוכל,

הוא מוריד להם, אל השמיים.

להראות לנו שהקדוש ברוך הוא, מהדבר הכי רחוק שלא תעלה בדעתך,

יכול לתת לך לאכול.

שאל אחד את החכם, אמר לו, כבוד הרב,

תגיד לי,

אם אני אסגור על עצמי בחדר,

אני אסגור,

יגיע עליי תרפי?

אמר לו, כן.

אמר לו, כיצד?

אמר לו, כשם שישיגך מלאך המוות בחדר סגור,

ישיגך מלאך של מזון בחדר סגור.

מי ששולח את זה, שולח את זה.

זאת אומרת,

אדם צריך לדעת שהסיבות הן בעצם מסובב.

אתה לא עושה שום דבר, הכל גזור מלפניו.

אתה רק תבחר בטוב או לא.

זה מה שיש לך. בזה אתה עצמאי, לבחור או בטוב או לא.

רק זה ניתן לך.

אבל הכל גזור.

והנה אנחנו רואים את הסיפור של השיכור הזה.

השם מתברך משתמש במעשה עד המטרה ההפוכה למכוונת.

בדרך האמונה להתבונן ולהבחין את הסיבות הרוחניות שפועלות בעולם, ולאן מוליכים אותנו מן השמיים.

לפי זה צריכים לכוון את המעשים.

ביודענו שכל השתדלות יתרה על פי הסיבות הגשמיות המדומות

יכולה להיות בסתירה עם האמונה.

כבר ביארנו בכמה מקומות שמידה זו מדויקת היא מאוד, והרבה תפילה והרבה סיעתה דשמיא נדרשות כדי להגיע למיטתה.

גם יוסף הצדיק נענש בשנתיים נוספות במאסר,

לא מפני שהוא ביקש משר המשקיעים, שהרי כל אדם חויב להציל את עצמו במה די אפשר.

אם פדיון נפש זה מצווה לעילא ולעילא,

וכולם מחויבים בפדיון נפש להציל נפש יהודי,

כל שכן שבן אדם צריך להציל את עצמו.

אז מה, אסור לו לבקש?

אז מה החטאו היה שנתנו לו עוד שנתיים?

אלא משום שתלה בו לזוכרו.

לרגע הוא הביט לסיבה גשמית והחשיב אותה,

ושכח לרגע שרק הסיבה הרוחנית, רצון השם, היא לבד פועלת בעולם.

אבל גדלות הצדיק זה שלומד מטעותו.

בן אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם.

והיה לו שנתיים שלמות במילואן להשיג את המבט האמיתי שוב,

שלא לסמוך על שום סיבה.

נו,

יש לך דבר לא הגיוני יותר מזה שהעבד והעברי והנער

יהפוך להיות מלך במצרים 80 שנה?

יש לך דבר יותר לא נורמלי מזה?

ואיזה השתדלות הוא עשה בשביל זה?

שום דבר.

חלום חלום.

זה הוא חלם.

לא חלם. החלימו אותו.

חלומות מחלימים, אתה לא חולם חלומות, אתה לא מזמין חלומות.

היוצא מדברנו,

שאין האמונה דבר פשוט לה, היא מעשה אומן.

היא ככלי זכוכית יקרה שלא יערכנה פנינים.

כל מי שהוא אומן במלאכה זו יבין את ערכה.

כתוב, ויאמן בה' אדוני ויחשביה לא צדקה.

הרי דבר שהקדוש ברוך הוא חשב צדקה.

למי?

לאברהם אבינו ראש המאמינים.

ומה היה?

האמונה.

כל אחד אומר, הרי אני מאמין. אני מאמין. מה אל תראו אותי? בטח שאני מאמין. מה פירוש? ודאי שאני מאמין.

אבל מי שלא עמל ויגאה על זאת, אי אפשר לא להיות מאמין אמיתי.

מאמין כן,

אמיתי לא.

דרגות באמונה יש, מאפס עד אינסוף.

איפה אתה בסקאלה? זו השאלה.

עם ישראל יצאו מצרים אחרי אותות ומופתים, ביאמן העם, ואחר כך עוד פעם, יאמינו בשם, משה עבדו.

ואנחנו אומרים כל יום, אמת ואמונה כל זאת וכיום,

אמת ואמונה כל יום צריך לשנן מחדש את הכל. אמת ואמונה, אמת ואמונה, אמת ואמונה.

אמונה צריכה חיזוק כל רגע.

עובדה שאם יהיה עכשיו איזה מופת, אנחנו נתפעל וזה וזה. מה?

למה אתה מתפעל? דברים פשוטים, לא?

הקב'-הוא לא עשו מה שהוא רוצה, למה אתה מתפעל?

כי זה יוצא מהמסגרת שאתה רגיל אליה,

וב-level שאתה נמצא עם האמונה,

יש דרגה יותר מזה.

בקיצור, מה למדנו?

וזכרת חובת הזכירה,

אחת מעשר זכירות שאדם חייב לזכור בכל יום, וזכרת את אדוני אלוהיך,

כי הוא הנותן לך כוח לעשות חייל.

ולמה הוא נותן לך כוח לעשות חייל? למען נקים את בריתו

אשר נשבע לאבותיך כיום הזה.

אשטרף של מי שזוכה להאמין בשם וכולי.

כשבן אדם נוסע,

כן?

הוא רואה אחד הולך בדרך.

והוא, אין לו שום תקווה שהוא יעלה על רכב כי אין לו כסף.

פתאום עוצר לידו מרצדס,

ואומר לו, אתה רוצה לעלות?

אני אקע אותך טרמפ לאן שאתה רוצה.

יש סיבה שהוא לא יעלה?

יש סיבה שהוא לא יעלה? הוא לא בקר את הבן אדם, אבל יש סיבה שהוא לא יעלה?

אין שום סיבה שהוא לא יעלה.

הקדוש ברוך הוא אומר, בוא, אני אקח אותך טרמפ.

אשליך על השם יאהבך,

והוא יכלכל לך. טרמפ, כל החיים אני לוקח אותך.

כל הפרנסה שלך, הכל עליי, עליי. תשליך רק את הכל עליי, אני מסדר את הכל. יאללה, אתה עולה?

תעלה טרמפ.

לא, ומה יהיה? ואם ככה? ולא יודע, ואולי אתה תעצור יום אחד, ואולי אתה תוריד אותי, ואולי כמה כן.

קשקושים.

אמרנו באחת ההרצאות שבני האדם מאמינים בנהג מונית יותר מהקדוש ברוך הוא.

אתה מגיע למנהטן,

קושי עוצר לך את המונית הצהובה,

אתה אומר לו את האדרס, לאן אתה רוצה להגיע,

נותן לו את הפתק,

הוא שם את הראש לגבדם,

עד שהוא מגיע, הוא אומר לך, הגעת.

יש כאלה שמגיעים לכתובת, יש כאלה למקום אחר.

אבל הוא סומך על הנהג מונית, נכון?

וגם כשאומר לו את המחיר, הוא סומך עליו.

אז נהג מונית אומר לך, אני אקח אותך למקומות שאתה צריך,

סומך עליו. ואמא שאומרת לך, אני אקח אותך לגן עדן, אתה לא סומך עליו, אה?

לא סומך עליו.

נו, וזה המאמינים.

זה לא הלא מאמינים.

המאמינים לא סומכים עליו.

אם היו סומכים, משליכים הכול על הקדוש ברוך הוא.

אם אדם רוצה להיות תלמיד חכם,

יהיה כעורב על בנם.

נעמי יהיה כעורב על בנם.

מי יהיה כעורב על בנם?

ילדים בוכים וזה פה ושם. היו מחכמי ישראל,

שומעים את הילדים בוכים, נכנסים לגמרא עשרים שעות רצוף,

צוללים בפנים, שוכחים בכלל מה שיש מסביב.

אין להם מה לתת להם.

אם השם לא נתן, אין,

ואם הם ילכו לעבוד, יהיה.

פעם סיפרתי מה סיפר לי הרב דויטש, כשהיינו חברותה,

שאבא שלו, הרב דויטש,

לך צדיק וברכה.

הם חיו בעניות, 11 אחים,

בעניות גמורה.

ממש עניות גמורה.

אבל הוא היה לומד בכולל, זה היה הבית שלו.

והוא רק היורד לישון.

הכל למעלה.

הכל לחזון איש.

הגיע הזמן שצריכים לחתן את הילד הראשון.

נו, החתונה עולה כסף, אשכנזים משקיעים.

מאיפה יביא?

אין.

הוא אמר לי שאף פעם האימא לא ביקשה ממנו לעבוד,

אבל היה פעמים שהיא הייתה מתלוננת שהמצב כבר קטסטרופה.

אבל לא ביקשה ממנו ללכת לעבוד.

גם אם היא הייתה מבקשת, נסתה מזה לעבוד.

אבל ככה זה היה

שנים רבות.

והנה, לפני הנישואים של הבן הראשון,

מודיעים לו שהוא קיבל ירושה של מיליונים דולרים.

מיליונים.

איך זה?

היה אחד, אני לא זוכר אם הוא אמר לי שוויצרי או משהו כזה מאיזשהו...

מה?

כן, אני לא זוכר מאיפה.

שהוא בא לכולל

ואמרו לו, זה הרב קרליץ,

זה הרב פניאבסקי,

זה הרב שפירא, זה מה שאתה אומר.

הוא שאל, ומי זה שם?

אמרו לו, זה הרב דויטש.

אמרו לו, זה הכולל.

זה הכולל.

הוא,

מהרגע הראשון עד הרגע האחרון,

הוא פה.

הוא אפילו לא ראה את מראה פניו, הוא ראה אותו מגבו.

זהו. הלך הביתה, כתב צבא, שכל הכסף שלו הוא מעביר לרב דויטש.

חיתר את כל הילדים,

הוציא את כל הספרים שהכין, ולא היה לו כסף להוציא,

הכול, הכול, הכול, הכול.

נו,

מה אתם אומרים? צריך היה להתייגח?

ואם היה הולך לעבוד, היה מבזבז את הזמן,

מרוויח 30 שקל שעה,

וזה פה ושם,

מה היה לומד? חצי, אולי פחות ממה שהוא לומד.

מי זוכר אותו, ואיזה זה, ואתה ואתה.

הקדוש ברוך הוא לא יעזוב ולא ייטוש.

וגם מי שלא זכה בחייו, לאחר חייו יזכה.

כמה אנשים כתבו ספרים ולא זכו להוציא אותם בחייהם. לא היה כסף.

פעם הראשונים לא היה כסף להוציא ספרים.

באו אחריהם

וגילו את הספרים והכל, והוציאו ופרסמו, וכולי וכולי וכולי וכולי.

אין דבר כזה שפעולה של האדם שבוטח בשם תלך בחינם. אין דבר כזה. בוטח בשם. חסד יסובבנו. אמן.

רבי חנניהו בן אשר אומר עושה כל דקות.