---

http://live.shofar-tv.com/videos/2764
21-2-13
"קיימו וקיבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים אליהם להיות עושים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה". ואמרו בגמרא, אמר רבא, אע"פ שמתחילה קיבלו ישראל את התורה בכפיית ההר כגיגית, אפילו הכי הדר קיבלוה בימי אחשוורוש דכתיב "קיימו וקיבלו" קיימו מה שקיבלו כבר. מעיקרא היתה קבלת התורה באונס, ובימי אחשוורוש היה ברצון.
אז רבא אומר שכיון שקיבלו ישראל את התורה בכפית ההר כגיגית, שנאמר "ויתייצבו בתחתית ההר" מלמד שכפה עליהם הר כגיגית, משמע שקבלת התורה היתה באונס. אז רבא אומר, אע"פ שמתחילה קיבלו ישראל את התורה בכפיית הר כגיגית, באונס, אפילו הכי הדר קיבלוה בימי אחשוורוש, חזרו וקיבלו את התורה שוב בימי אחשוורוש, שכתוב במגילה "קיימו וקיבלו", מה זה קיימו וקיבלו? קיימו מה שקיבלו כבר. מעיקרא, מתחילה היתה קבלת התורה באונס, ובימי אחשוורוש היה ברצון.
והנה ידוע דענין הזמן הוא דישנה סגולה למה שנעשה בזמן ההוא, יש ענין של זמן, ויש סגולה למה שנעשה בזמן ההוא, ז"א דבר שעבר בהיסטוריה בזמן מסוים, יש חזרה על אותן הזדמנויות שוב. וכן אמרו בתענית כ"ט, הלכך בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי דאישתמיט מיני דאב בר מזלין, ישראל שיש לו דין עם נכרי ישתמט ממנו בחודש אב, למה? באב המזל רע, ונימצי נפשא בהדא דברים אזלי, דווקא ישתדל אם יש לו משפט או משהו שיידחה לאדר כי באדר יש לנו סגולת הזמן שהמזל הוא טוב. ומכל שכן שזמן זה הוא מסוגל להשגות ברוחניות, שהשיגו אז יותר, ז"א אז הזמן הזה הוא לא רק מסוגל לענינים גשמיים כמו משפטים בל ידעום וכו', אלא שזמן הוא מסוגל להשגות ברוחניות שאז ישיגו גם יותר. ועליהם תיקנו כל מצוות פורים ופרסום הנס, ובודאי צריך לקבל על עצמו קבלות בהשגות רוחניות בזמן הזה, ז"א זמן אדר ובפרט פורים זה זמן לקבל קבלות רוחניות, כי הזמן מסוגל, וכל מי שפותח יד נותנים לו, אז גם ברוחניות אם הוא פותח את ידו ומבקש מאת ה', יתנו לו.
זהו עיקר ההבדל בין אונס לרצון, אמרנו שעם ישראל במעמד הר סיני זה היה באונס ובפורים זה היה ברצון. אז מה עיקר ההבדל בין אונס לרצון? גדר אונס הוא שהיתה התנגדות בעצמותם, אפילו שראו בעין השגת אלוקות, במעמד הר סיני, אבל היתה להם התנגדות בעצמותם, מצד החומר היתה בהכרתם התנגדות, אז מצד השכל הם הבינו מה הם עומדים לראות, מה הם עוברים וכו', מצד החומר הם עדיין לא היו שלמים עם זה לגמרי, ובפורים אחרי הסכנה הגדולה של להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, בהשגחה ניסית, אז היתה הקבלה של התורה ברצון, משום שהרגישו שדוקא דרך התורה מתאימה עם המציאות של האדם, ודרכי היצר הם בניגוד למציאות, ואינם מובילים אל המטרה הנכונה. ז"א כשמקבלים את התורה במעמד הר סיני אז אתה מבין על פי שכל כמה זה טוב, אבל אתה מבין עכשיו שנהיה גדרים וסייגים ואיסורים שהגבילו אותך, שהגבילו אותך בחומר, אתה לא יכול לעשות כל מה שאתה רוצה, אז מצד הגוף היתה התנגדות, אבל פה בפורים אחרי שהיה כמעט ביטול הגוף לגמרי, מיתה של כולם, והם ראו ניסים והשגחה וכל זה בגלל שהם עשו מעשים ברוחניות שביטלו את החומריות, ע"י צום שלשה ימים יום ולילה, ההיפך ממה שנהנו מסעודתו של אחשוורוש, שזה הביא את הגזירה לשיטת תלמידי רבי שמעון בר יוחאי, אז פה רואים שהסתדר להם, הקבלה מרצון היתה משום שהרגישו שדוקא דרך התורה מתאימה עם המציאות של האדם, ודרכי היצר הם בניגוד למציאות ואינם מובילים אל המטרה הנכונה. הם סברו שההתקרבות הגדולה תהיה על ידי סעודתו של אותו רשע, אכן לאמיתו של דבר היא גופא גרמה את הגזירה, והמציאות מתנהלת בהשגחה לפי חוקים רוחניים, כי התכלית היא כולה רוחנית, כל ההשגחה שמתנהלת לפי חוקים רוחניים תכליתה היא כולה רוחנית, וזאת דרך התורה, ולכן קיבלו אותה ברצון, לא לבד שנתרצו, אלא ברצון ממש, זה לא שהם הסכימו כאילו לקבל את התורה, נתרצו, אלא זה היה ברצון ממש שהם רצו בזה והרגישו החמדה והאהבה והטוב והיפה, וצריכים להתחזק בידיעה הנכונה שכן הוא, ז"א חזרו וקיבלו את התורה מאהבה. פעם ראשונה זה היה מיראה, פעם שניה זה היה מאהבה.
ז"א התורה לא מתנגשת עם החומר, הפוך, יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואילולא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, שנאמר "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו", אז הרשע זה היצר הרע, הוא צופה וממתין כמו בתצפית ושם אותך על הכוונת לצדיק, מה הבקשה שלו לא פחות מאשר להמיתו, אבל ה' לא יעזבנו בידו, אבל כתוב אילולא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, מה זה עוזרו? עוזר נקרא מי שמתעצם בעצמו ועוזרים לו, ז"א אתה מתחיל לעשות, אתה מתעצם בעצמך להתגבר, וכשאתה לא יכול או כשאין לך מספיק כח, רואים אותך ובאים לעזור לך, אתה צריך עזרה, ועוזרים לך, אבל אם אתה לא עושה כלום זה לא נקרא עזרה, זה שאחד עושה במקומך הכל. אז הקב"ה עוזרו, למי? למי שמתעצם מעצמו ראשונה אז ה' עוזרו, וצריך שילחם בעצמו ואז הוא יהיה בטוח בעזרת הקב"ה.
והנה במלחמה, ראשית כל צריך לידע מיהו האויב, ועם מי צריך ללחום, ומהן כוונות האויב, ומה מרה המלחמה אם יתחלף האויב באוהב, ועיין בחובת הלבבות ביחוד המעשה ה'.
אבל הסכנה היותר גדולה אם אתה מכיר את האויב ואת תכסיסיו ומה מטרותיו כמו שאמרנו צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, אבל הסכנה היותר גדולה אצל האויב זה כשהוא מתחלף, מראה לך פנים והופך להיות אוהב, לא לבד שהוא דורש טובתו ורץ לעשות רצונו, אלא יותר מזה שסובר שזו עצמותו ממש. היצר הרע והאדם הופכים להיות אחד, מה השוחד עושה - עושה שניים אחד, מה היצר הרע עושה? נותן לך שוחד, הנאות החומר, ואתה כבר משוחד אליו אז נהייתם אחד, עד שאתה מרגיש שהוא אתה אתה זה הוא אתה לא מרגיש שיש פה שניים, זה אני, אני רוצה, כן כן אני רוצה כן, כן, כן, אני רוצה כן, אתה לא רוצה, עכשיו אתה מדבר לא מכוחך, מכוחו, ואדרבא, צד הטוב מרגיש האדם מרוב שהוא התחבר ליצר הרע הוא מרגיש שצד הטוב זה מחוצה לו, מכח ההכרח מציווי הבורא יתברך שמו, אז הוא מרגיש שאני זה אני עם היצר הרע, כמובן שהוא לא קורא לו יצר הרע, ויצר הטוב זה חיצוני לו, ולמה הוא שומע לו? מכח הכרח של ציווי ה', כאילו זה לא הרצון הפנימי אלא אני מוכרח כי ה' ציוה, אם ה' לא היה מצוה לא הייתי עושה, וגם מצד שכר ועונש, אז זה כאילו חיצוני, יש עלי איום - שכר ועונש, אז אני עושה. לדוגמא, אם היו אומרים עכשיו לדתיים, שבוע ימים חופש לא חייבים לקיים שום מצוה, כמה אנשים היו קמים להתפלל באותו זמן שהם רגילים, אם בכלל היו קמים להתפלל? כמה היו מברכים על כל דבר? היו אומרים לך עכשיו, כל שבועיים יש שבת, לא כל שבוע, כמה היו שומרים שבת כל שבוע? היו אומרים לך שמותר לאכול הכל, למה היו רצים אנשים? היו אומרים שמותר להסתכל על הכל, מה היו עושים אנשים? ז"א האדם כבר הופך להיות הוא ויצר הרע אחד, והיצר הטוב זה כאילו חיצוני לו, רק בגלל הכרח של ציווי הבורא, ורק בגלל שכר ועונש. ואם מתנגד לו הרי הוא כמתנגד לעצמו. ז"א אם היצר הטוב מתנגד לו ואומר זה אסור, הרי זה כאילו מנגד לעצמו. ולכן ראשית כל היא הדעת וידיעת האמיתיות דאפילו שהיצר הוא נמסך במזג רוחו של האדם, והוא בכוחות נפשו, אבל צריך לדעת שהוא נגד האדם, ולא רק מצד מצבו הנצחי שהוא יפסיד לו את הנצח, אלא הוא תכלית הרע בעצם והוא באמת המתנגד של האדם הגדול ביותר, והוא הרודף הגדול ביותר הרוצה לאבדו משני עולמות. אבל מה, הוא מחובר, הוא הופך להיות מאויב לאוהב, ואז במתיקות ככה, במתיקות ככה איך הוא מעדן אותך ככה, נותן לך עידונים ואומר לך איזה כיף ואיזה כיף אתה יודע איך וזה וזה ומצייר לך הכל פנטסטי, ואתה לא יודע שהוא משקיע אותך בביצה לאט לאט לאט לאט עד שלא תוכל לבצבץ עם ראשך.
ובגמרא בכתובות ה', היינו דאמר רבי אלעזר מפני מה אצבעותיו של אדם דומות ליתדות? אילי משום שמחלקם כל חדא וחדא למילתא עבידא דאמר זו זרת זו אמה זו קמיצה זו זרת זו גודל, אלא מה הטעם שפות כיתדות, שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעותיו באזניו. הרי בענין כזה שתלוי בו כל המציאות המעשית, ואין לשער כמה פעולות נגמרות רק ע"י חילוק האצבעות, הנה יסוד הדבר שנבראו כל אחת למצותה, לכל אצבע יש מצוה מיוחדת לה, לכן נבראו האצבעות. אם תשאל בן אדם בשביל מה את הצריך אצבעות הוא אומר בלי זה איך אני יכול? איך אני יכול לכתוב, איך אני יכול להזיז את האצבעות, איך אני יכול לעשות ככה, בלי זה אי אפשר. והגמרא מגלה לנו שיש לזה מציאות של מצוות, כל אצבע יש לה מציאות של מצוה ולכן הם נבראו, זה שהרווחת על הדרך את מה שאתה יכול לעשות, עד נח היד שלו היתה מחוברת ככה, רק אח"כ חילקו לו אותה, ככה נח נולד, עד נח.
עכשיו, הנה יסוד הדבר שנבראו כל אחד למצוותה, ונמצא דתכלית הדבר ונשמתו מה שגורם קיומו ומהווה את הדבר הוא קיום המצוה על ידו, אז כל תכלית דבר ונשמתו, מה שגורם קיומו ומהווה את הדבר זה קיום המצוה על ידו, וזהו עצם הטוב שנתקיים בתכליתו, וכל יתר הענינים הגדולים מאד בעינינו הנובעים מזה הם רק אגב אורחא, השמש ניתנה למועדים וזמנים ואח"כ אגב אורחא להאיר. ואותות השמים
הגרי"ל דיסקין זצ"ל אומר, אין הקב"ה מקמץ בבריאה וברא מין שלם בשביל אדם אחד שנצרך לו. ז"א אם אדם אחד בכל הבריאה יצטרך מין מסויים ייברא המין הזה ויתקיים כל שנות קיום העולם בשביל שימוש של אדם אחד מהמין הזה. וכן לברוא דבר המתקיים אלף שנים בשביל שיצטרך לרגע אחד, כגון הצרעה, הצרעה נבראה לייסר את האמורי ולכן נברא המין הזה וזנם ופרנסם ה' אלפי שנים. בשביל שהם יטילו ארס בעיניהם של האמוריים ויסרסו אותם.
דבר גדול ועצום יתכן שיברא ה' למען תועלת אחת כמו הצרעה, וכן מצינו בחכמים ז"ל, שהעורבים שהם אכזריים נבראו לכלכל את אליהו, כל המין של העורבים זה בשביל לכלכל את אליהו, שכך היתה הגזירה שיתפרנס דוקא ע"י אכזריים, ובשביל זה מתקיים מין זה לעולם. וכן הוא בכל עניני ההנאות, שמחסדי ה' יתברך שכל עניני האדם והנבראים בכלל שהם לצורך קיום העולם, יהיה בהם טעם והמשכה כדי שיתקיימו. למשל בענין האכילה, אילו היה ענין השלמת הגוף ע"י אכילה בלי שום טעם כלל, ויהיה האכילה כאכילת עשב או עפר, רוב העולם היו מתים ברעב, כל שכן קטנים בעלי דעה חלושה, אם זה לא טעים להם הם דוחים את זה מיד, והרי זה מחסדו הגדול ליטע הרגש של טעם, והכל במידה מרובה לאין שיעור, וריבוי מינים וטעמים, והוא מדרכי הבורא יתברך שמו בשפע לאין שיעור.
לא רק זה, הקב"ה ברא את העולם הזן את העולם כולו בחן בחסד, בחן, מה זה בחן? תראה סלסלה של פירות, איזה חן, בננה איזה צורה, אגס, תפוח, אננס, כל דבר נראה אחרת, תאר לך שהכל היה מרובע וירוק, עגול ואדום, מי היה לו חשק לזה, הצבעים עושים לך, החן, הצורה. אם לא - תאר לך שהכל היה ג'ולות או ריבועים או משולשים אותו צבע, אותו גודל, מי יכול? אז ה' נתן טעם בשפע לאין ש יעור. וגם בזה היסוד הוא בשביל עבודה לה' יתברך, כל מה שהוא נתן טעמים והכל, זה לא בשביל שאתה תשב ותיהנה ותאכל ותאכל ותאכל, אלא זה בשביל עבודה לה' יתברך, שזה נצרך לקיום האדם, שיאכל ויהיה בריא, והרי זה חובה ומצוה, ועל זה אמרו שולחנו של אדם מכפר עליו, וכמו שידענו מגדולים שאכילתם בבחינת קרבנות, זה השולחן לפני ה', וכן ענין אכילת קדשים ותרומה ועונג שבת ושמחת יום טוב ושאר שמחה של מצוה, ולזה נבראו ענין הטעמים והתענוגים, אך מצד הבחירה הדלת פתוחה גם למאכלות אסורות אוי ואבוי, כי יש בחירה בעולם. ובגמרא במגילה י"ב תלמידי רבי שמעון בר יוחאי אמרו, מפני מה נתחייבו ישראל שבאותו הדור כליה? מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. ז"א אפשר לאכול ולקיים מצוה, אפשר לאכול ולקיים עבירה. ועל מה נתחייבו כליה? שנהנו, נהנו, נהנו, לא היה באכילה מצוה, אלא סתם הנאה, סתם נהנו, נהנו,

ש. בלי לברך

הרב: ברכו, אכלו כשר הכל.
כמו שדרשו לעשות, כרצון איש ואיש, זה מרדכי והמן, איש ואיש, יש מאכלות של המן ויש מאכלות של מרדכי, מרדכי היה משגיח כשרות, הוא דאג שלא יהיה מאכלות אסורות והכל יהיה כמו שצריך, כרצון איש ואיש, כל אחד מה הוא רוצה לאכול - אכל. אך הגדר הוא ענין ההמשכה אחר הנאות הגוף, נהנו, נהנו, נהנו. מה המטרה היתה? הנאה, הנאה, הנאה. מה המצוה? יש מצוה להיות עם הגויים? מה המצוה? נהנו. ולקבוע עצמן ברצון להמשכת הנאות וסעודות גדולות במסיבות של רשעים, וההרגל והרדיפה בזה נוגעת לכל ענין עבודת ה' יתברך, והיא הירידה היותר גדולה המונעת עבודת ה' יתברך והעסק בתורה, והיא נגד דדרכה של התורה, וזה ממעט את הערך וחשיבות העבודה אפילו במעט שעושים. לכן כל ההנאות, כל הערבי שירה של הזמרים הפסולים, אין פה מצוה, יש פה הנאה, הולכים ליהנות ליהנות ליהנות, ערב של הנאה, סתם אין מצוה אין סיבה, יש עבירה יש איסור, יש תערובת אנשים ונשים, יש קלות ראש, יש ליצנות, יש פחיזות, יש פזיזות, כל מרעין בישין. ובעיקר שיהיה כסף לזמר וכל אלה שמסביבו, נו אז זה בדיוק כמו נהנו מסעודתו של אחשוורוש.

ש. שם לא היה מוזיקה

הרב: הוא לא נתן מוזיקה נכון, כי הוא ידע שבגלל גזירת החורבן שמה לא יבואו, כי אז היו שומרים.
ובחובת הלבבות בשער יחוד המעשה בפרק ה', ביטרידנו בעניני עולמנו ממאכל ומשתה ומלבוש ומרכב וליהנות במיני ההנאות הגופניות, יצר הרע תשמעו מה הפקיד שלו, מה הוא עושה. אומר בעל חובת הלבבות שהכיר את היצר הרע טוב מאד, אומר ויטרידנו, יצר הרע מטריד את הבן אדם בעניני העולם, ממאכל, ממשתה, תביא לי גם מזה, תביא גם מזה, תביא לי גם מזה, היה עוד צבעים על המדף תביא לי גם מזה, תביא לי גם מזה, ואח"כ יטרידנו ממאכל ומשתה ומלבוש, איזה בגדים ללבוש, איך ללבוש, מה לעשות, ומרכב, גם כן על מה הוא ירכב, סוס, חמור, גמל, מרכבה, כרכרה, מכונית, מה? וליהנות במיני ההנאות הגופניות. ואמר, מה אומר לך היצר הרע? שנס מתניך, חשוף זרועך האיש הנפתה, יבטלן, תתחיל לזוז, תהיה בעל אמביציה, אמבישינר, נו, השתדל בכוחך ועבוד העולם ועבוד אנשיו אולי תגיע לקצת מחפצך בו, הרי אתה חפץ בעולם, יאלה אודרום תתחיל לעבוד, לא לישון ישן, עצלן, קום, וזה ביטול עבודה, זה ביטול עבודת ה'.
אך יש איבוד המעשה גם כן אחרי דאינו עיקר בהרגש שלו, אך יסודו הוא ענין החומר, מה שהוא טעות גדול בעצם ונגד המציאות האמיתית. יש איבוד המעשה שאפילו שאתה עושה מעשה, עושה מעשה של מצוה, יש איבוד המעשה גם כן אחרי דאינו עיקר בהרגש שלו. כיון שהמעשה שאתה עושה הוא לא עיקר בהרגש שלך, זה לא נובע מההרגש שלך לעשות את המעשה, אלא אתה עושה אותו ככפוי, צריך לעשות, איך מגיעים לפה בבוקר סוחבים ככה זה צריך להגיע, אז זה נקרא שאין פה הרגש בעיקר, אתה מבין, אם היו יודעים שמגיעים בזמן מקבלים חמשת אלפים דולר, חצי שעה קודם כולם פה. אבל לא מקבלים כלום וגם תענית אז מה יש למהר. זה אומר, יש איבוד מעשה גם כן אחרי מכיון שזה אינו עיקר בהרגש שלו, אך יסודו ענין החומר, מה שהוא טעות גדול בעצם ונגד המציאות האמיתית, ידוע ביאור הרמב"ן וזה לשונו, אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה, והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו, או עד שנתרחק מדבר האסור לעשותו, אין זה אנוס ממנו אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה, והוא דבפנימיותו ההרגש הוא לטוב, אבל חובת העבודה שגם בהכרת האדם ובידיעתו יהיה ניכר שזהו הטוב בעצם ולא יטעה בהיפך.
מי שתוקף אותו היצר הרע ואומר לו תבטל מצוה, או תעשה עבירה, והכו אותו, עד שעשה את הדבר שחייב לעשותו, עשה את המצוה או שנמנע מהעבירה, או עד שנתרחק מן הדבר האסור לעשותו, אין זה אנוס ממנו, אבל היכו אותו, אין זה אנוס ממנו אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה, מה שהוא רצה לעשות את העבירה או לא לעשות את המצוה זה הוא אנס את עצמו בדעתו הרעה, והוא דבפנימיותו ההרגש הוא לטוב, בפנים ההרגש שלו הוא לטוב, ועל ידי ההכאה מסירים לו את הדעה הכוזבת הרעה ומחזירים אותו לעיקרו שהוא טוב. אבל חובת העבודה שגם בהכרת האדם ובידיעתו יהיה ניכר שזהו הטוב בעצם ולא יטעה בהיפך, לא צריך שיגיע עד שיכו אותו, יאנסו אותו, יחלצו אותו וכו', אלא חובת העבודה שאתה לא עושה את המעשה רק בגלל שחייבים לעשות את המעשה, אלא שגם בהכרת האדם ובידיעתו יהיה ניכר שזהו הטוב בעצם. כשאדם ניגש עוד מעט להניח תפילין אז זה בגלל שצריכים להניח תפילין עכשיו, בתפילה צריך להניח תפילין, האם הוא מרגיש שזה טוב בעצם שהוא מחכה לזה כמו שחיכה הגאון מוילנא בחול המועד מתי כבר הוא יוכל לחזור להניח תפילין, מתי? הגיע חול המועד, או, אפשר ללכת רק עם טלית, והגאון מחכה כל יום מתי יהיה אפשר לחזור לתפילין, כי הוא יודע טוב בעצם.
והנה אנשי כנסת הגדולה תיקנו בברכת אמת ויציב 15 לשונות, המראים על אמיתיות וקביעות קבלת עול מלכות שמים בנפשותינו, ובהם אהוב וחביב ונחמד ונעים ומתוקן ומקובל וטוב ויפה הדבר הזה עלינו לעולם ועד, מלבד ההתאמה בתכלית לנכון אף באהבה ובחביבות, בחמדה ובנעימות, אמת ויציב ונכון, אז מה שאנחנו עושים זה אמת ויציב ונכון, והנכון הזה מתאים בתכלית, אז אנחנו גם אומרים אהוב וחביב ונחמד ונעים, ז"א אפילו באהבה צריכים להכיר בזה שזה באהבה, בחביבות, בחמדה, בנעימות, ומתוקן ומקובל וטוב ויפה הדבר הזה עלינו. דרנ דרנ דרנ דרנ, איפה ההבנה? איפה ההרגשה שתכלית ההנאות והחמדות וכל עניני אהבה ונעימותה, הכל מונח בקבלת מלכותו יתברך ובקבלת עול תורה. הכל יש לך פה, אהבה וחביבות ונעימות, הכל יש לך פה, איפה? בקבלת עול מלכותו יתברך ובקבלת עול תורה.
וכמו שנתאמת בחוש אצל גדולי עולם, אפילו שסמוכים לדורותינו, באופן שלא ישוער ולא יתואר כמה אהבה וחביבות ונעימות היה להם בקיום תורה ומצוות.
אז רואים מפה שקיימו וקיבלו היהודים, אמרנו קיימו את מה שקיבלו כבר, קודם זה היה באונס אח"כ זה היה ברצון, אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו עושים הכל ברצון, באהבה, בנעימות, בחדוה, בששון בשמחה, כל מצוות הבורא יתברך ולא באונס, בדיוק הפוך ממה שאנחנו עושים ברצון את מה שהיצר הרע אומר לנו בעניני החומר, אנחנו צריכים לעשות ברצון את מה שאומר היצר הטוב, ולא יצר הטוב הוא חוץ לנו והוא כופה אותנו ומכריח אותנו ומאיים עלינו שיש שכר ועונש, לא לא לא, זה האמת שאיתה אנחנו צריכים ללכת ושיצר הרע יהיה מבחוץ, וכשהוא יבוא לפתות אותנו אז אנחנו נדחה אותו, למה הוא נמסך במזג רוחנו, הוא בדמנו, הוא המדבר, הוא אומר, הוא אומר. האדם חושב שהוא אומר אני רוצה, לא, לא, לא, זה לא אני רוצה, זה הוא, אתם יודעים מה זה אני? אני כמה זה גימטריא - 61. זה סטרא אחרא וזה אין סוף, ס"א או א"ס, תחליט, אם זה אני, אני רוצה זה סטרא אחרא, אם זה אין אז זה אין סוף, אם אתה מחשיב את עצמך לאין אז אתה מניח מקום לאין סוף ברוך הוא, אבל אם אתה הופך להיות אני אז זה סטרא אחרא. אז ז"א כל בן אדם צריך להניח מקום לקב"ה שיהיה מלך עליו והוא יהיה עבד, ואז ממילא אם הוא יעשה את הדברים כך ויגיע להכרה של אהבה ואהבה וחדוה וחמדה וחביבות ושמחה וששון ונעים ומקובל ונכון ואמת ויציב וכל הדברים ככה הוא ירגיש בעבודת ה', אין לך אדם יותר מאושר מזה. פורים זה הזמן, בפורים קיבלו מאהבה, כי ראו את הגזירה של מוות וראו את האותות והמופתים והניסים הגדולים שקרו, וראו שהרוחניות הצילה אותם והגשמיות שמחה אותם, כל הגזירה בגלל שנהנו, לא עברו איסור, אבל ההנאה לקחה אותם מדרך העבודה, מדרך הבטלה וממילא אה, אתה לא עושה את התכלית אז אפשר לוותר עליך, אתה לא צריך להיות פה, אז באה גזירת כליה. ברגע שחזרו לדרך התורה ע"H מרדכי ואסתר נתבטלה הגזירה והכל חזר למקומו, והם ראו שהרוחניות הולכת בד בבד עם החיים, גם החומריים, אז במקום אותה סעודה שנהנו מאחשוורוש עכשיו אנחנו נהנים מסעודת פורים ועושים כל שנה סעודת פורים על ההצלה ולא צריך את ההנאות של אחשוורוש ואנחנו יכולים ליהנות עם בני הבית, המשפחה והחברים והכל, ולשמוח בשמחת מצוה, ונהפך לנו מה שהיה שמה לרעה לטובה, ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם במהרה בימינו כן אמן ואמן.
במוצ"ש בשעה שבע בערב יהיה כאן ברח' מתתיהו 10 תפילת ערבית וקריאת המגילה, אלה שרוצים לבוא מוזמנים, גם ביום ראשון בבוקר כרגיל יש שיעור בשבע, בשמונה תהיה התפילה. הציבור מוזמן.