חובות הלבבות | שער התשובה | הרב אמנון יצחק שליט"א
(אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'חובות הלבבות' לרבנו בחיי זיע"א התשובה פרקים ז' וח')
פרק ז:
וממפסידיה עוד ההסכם על העברה והוא ההתמדה על עשותה והאחור מהניח אותה ולא תתכן תשובה על זה וכבר נאמר: 'אין קטנה בעברות עם ההתמדה ולא גדולה בהן עם בקשת המחילה' והוא שההתמדה מורה על בזותו דבר האלהים ושהוא מקל במצותו והזהרתו ומזמן עצמו לענשו ובו נאמר במדבר טו, ל: "והנפש אשר תעשה ביד רמה ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמה כי דבר ה' בזה"
ועוד כי ההתמדה על העברה ואם היא קטנה הולכת וגדלה בהתמדתו עליה והגדולה כשמבקש בעליה מחילה עליה ועזב אותה ליראת האלהים הולכת הלוך וחסור ומתמעטת עד שתמחה מספר עונותיו ויינקה ממנה בעליה בתשובה. הלא תראה החוט של משי כמה הוא חזק כשיוכפל פעמים רבות
וכבר ידעת כי עקרו מחלוש שבדברים והוא ריר התולעת ונראה החבל הגדול של ספינה כשמשמשים בו זמן ארוך הולך הלוך וחסור עד אשר יפסק וישוב חלוש מכל חלוש. וכמו כן ענין הקטנות והגדלות בעברות עם ההתמדה ובקשת המחילה ועל כן דימה אותם הכתוב בו כמו שאמר ישעיה ה, יח: "הוי משכי העון בחבלי השוא".
וכבר נאמר: 'אל תביט לקטנות מה שעשית אך תביט לגדולת מי שחטאת לו' ואל תשמח לסכלות בני אדם ברוע מצפונך וראוי שתאבל לידיעת הבורא במה שאתה צופן והשקפתו על נסתרותיך ונגלותיך ושהוא זוכר אותם לך יותר ממה שאתה זוכר מפני שאתה תשכח והוא לא ישכח, ותתעלם והוא לא יתעלם כמו שנאמר ישעיה סה, ו: "הנה כתובה לפני" ואמר ירמיה יז, א: "חטאת יהודה כתובה".
וממפסידיה עוד החזרה אל העברה אחר השלמת תנאי התשובה ממה כמו שאמר בפרשת ירמיה לד, א: "הדבר אשר היה אל ירמיהו לקרא להם דרור לשלח איש את עבדו ואיש את שפחתו" ושאר הענין ההוא.
וממפסידיה גם כן מי שיבטיח את נפשו לשוב באחרית ימיו וחושב שיתרחק מן העברות לאחר שגיע אל רצונו וישלים תאותו מהן והוא כמרמה את אלהיו ובו אמרו רבותינו זכרונם לברכה יומא פה, ב: 'אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה.'
ובתוכחה אשר כתבתי בסוף זה הספר: 'נפשי! הכיני צידה לרב אל תמעיטי, בעוד בחיים חייתך ויש לאל ידך כי רב ממך הדרך ואל תאמרי: 'למחר אקח צידה' כי פנה היום ולא תדעי מה ילד יום ודעי כי תמול לעד לא ישוב וכל אשר פעלת בו שקול וספור וחשוב. ואל תאמרי: 'מחר אעשה' כי יום המות מכל חי מכוסה. מהרי עשות בכל יום חוקו כי המות בכל עת ישלח חצו וברקו ואל תתמהמהי מעשות חוק דבר יום ביומו כי כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו'.
וממפסידי התשובה גם כן שיהיה השב שב מקצת עוונותיו ומתמיד על קצתם כמו שיצא מן העבירות שבינו ובין המקום וישוב מהם ולא יצא ממה שיש בינו ובין בני אדם מגזל ואונאה וגניבה והדומה לזה ובזה נאמר איוב יא, יד: "אם און בידך הרחיקהו" ואמרו רבותינו זכרונם לברכה תענית טז, א: 'אדם שיש בידו עבירה ומתוודה ואינו חוזר בו - למה הוא דומה? למי שתופס שרץ בידו אפילו טובל בכל מימות שבעולם - לא עלתה לו טבילה זרקו מידו - עלתה לו טבילה! שנאמר משלי כח, יג: "ומודה ועוזב ירוחם".
ומה שהקדמנו ממפסידי השערים אשר קדמו בספר הזה כולם גם כן מפסידים התשובה ואינני צריך לשנותם בשער הזה.
פרק ח
אבל אם ישתווה השב עם הצדיק?
אומר: כי יש מן השבים שישתווה אחר התשובה עם הצדיק אומר הצדיק אשר לא חטא ומהם - מי שיש לו יתרון על הצדיק ומהם - מי שיש לצדיק יתרון עליו אף על פי ששב.
וביאור החלק הראשון הוא שיהיה החוטא החטא בקיצורו במצות עשה שאין בה כרת כציצית וכלולב וכסוכה והדומה לזה וכאשר ישוב המקצר בהן בלבו ובלשונו וישתדל לעשות אותן ולא ישנה קיצורו בהן ימחול לו הבורא וישתווה עם הצדיק אשר לא קיצר בהן ובכמו זה נאמר: 'השב מן החטא כמי שלא חטא!' ואמרו רבותינו זכרונם לברכה יומא פו, א: 'עבר על מצות עשה שאין בה כרת ועשה תשובה אינו זז ממקומו עד שמוחלין לו' שנאמר מלאכי ג, ז: "שובו אלי ואשובה אליכם".
והחלק השני והוא שיש לו בו היתרון השב על הצדיק ביאור זה שיהיה השב חטא חטא קטן במצות לא תעשה שאין בה כרת, ואחר כן שב ממנה תשובה שלימה בכל תנאיה ושם עוונו לעומתו ונוכח פניו ומבקש תמיד המחילה עליו ונכלם מבשתו מבקשתו מהבורא ונכנס בלבו המורא מענשו ונשברה נפשו והוא נכנע ושפל לפני האלהים תמיד והיה חטאו סיבה לכניעתו והשתדלותו לפרוע חובות הבורא לא יתגאה במאומה ממעשהו הטוב ולא ירבה בעיניו ולא יתפאר בו ויישמר בשארית ימיו מן המכשול.
חוטא זה שיש לו יתרון על נצדיק שלא חטא החטא ההוא והדומה לו, כי הצדיק לא ייכנע כניעת השם שזכרנו אין ואין בטוחים בו שלא יתגאה ויגבה לבו וירום במעשהו, וכבר נאמר כי יש חטא שמועיל לשב יותר מכל צדקות הצדיק ויש צדקה שמזקת לצדיק יותר מכל חטאות השב, כשיפנה לבו מן הכניעה ודבק בגאות ובחונף ואהבת השבח,
כמו שאמר אחד מן הצדיקים לתלמידיו: 'אילו לא היה לכם עוון, הייתי מפחד עליכם ממה שהוא גדול מן העוון'.
אמרו לו: 'ומהו גדול מן העוון?'
אמר להם: 'הגאות והחונף'.
ובשב כזה אמרו רבותינו זכרונם לברכה ברכות לד, ב: 'במקום שמעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.'