טוען...

חובות הלבבות שער התשובה פרק ח | הרב אמנון יצחק שליט"א

 יביע אומר, בני ברק
 תאריך פרסום: 01.02.2012, שעה: 15:07



 

והחלק השלישי: כשיהיה השב עובר עבירות גדולות במצוות "לא תעשה" שיש בה - מיתה בידי אדם וכרת – בידי שמים, כחילול השם לשבועת שקר, והדומה להן מן הגדולות, ואחר כך שב מטעותו בהם והשלים תנאי התשובה בגדריה. אז אמרנו: שיש שב בתשובה - שמשתווה לצדיק, ויש שב בתשובה - שהוא מעל לצדיק, ועכשיו שב בתשובה - שהוא פחות מהצדיק, אז השלישי: זה שב בתשובה, והוא עבר עבירות גדולות, מהמצוות של "לא תעשה" שיש בהם מיתה בידי אדם, דהיינו: "ארבע מיתות בית דין",

וכרת בידי שמים, כחילול השם, כשבועת שקר והדומה להם גדולות, ואחר כך הוא שב מטעותו בהם והשלים תנאי התשובה וגדריה. זאת אומרת: קיים את התשובה על מתכונתה. כי המחילה לא תתכן לו עד שינוסה בעולם הזה, מה שיוכל לסובלו, וינקה מעוונותיו. אז במקרה כזה, צריך שהאדם הזה יקבל עונש –ייסורים, חייב, לפי ארבע חילוקי כפרה של רבי ישמעאל. אדם שעבר עבירה שהיא - "מצוות עשה" שאין בהם כרת, כי בברית מילה בפסח, יש בזה כרת, יש בהם מצוות שיש בהם כרת.

אבל אם הוא עבר על "עשה" שאין בהם כרת - כמו: סוכה, ברכת המזון, קריאת שמע וכו', והוא חזר אמרנו אינו זז משם עד שמוחלין לו מיד. אם עבר על "מצוות לא תעשה" שאין בהם כרת, ארבע מיתות בית דין, אז כשהוא חוזר בתשובה - תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר. צריך להמתין עד שיום הכיפורים יבוא - ויכפר כפרה גמורה. עכשיו, אם עבר על סוג כזה, עבירות שיש בהן ארבע מיתות בית דין וכרת -

ש. מה הן העבירות

הרב: מה? יש עריות ויש איסורים והוא מביא פה חילול השם שבועת שווא וכו', אם הוא עבר על כאלה - אז האדם הזה תשובה ויום הכיפורים תולין, וייסורים מכפרים. צריך להמתין עד שיתנקה מייסורים. ואחר כך ששב את טעותו בהן והשלים את תנאי התשובה ובגדריה - והמחילה לא תיתכן לו עד שינוסה בעולם הזה ממה שיוכל לסובלו וינקה מעוונותיו. זאת אומרת: נותנים לו "תשובת המשקל" מה שהוא חטא - צריך לתקן. אז הוא יצטרך להיות מנוסה, יעברו עליו ניסיונות בעולם הזה שיוכל לסובלו עד שיינקה מעוונותיו.

ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה: "עבר על מצוות "לא תעשה" שיש בה כרת ומיתת בית דין, ועשה תשובה, ייסורין ממרקין, ומיתה מכפרת. אבל אם העבירות שהוא עבר, יש בהם גם חילול השם, נגיד אדם חילל שבת בפרהסיה, על שגגה - זה כרת, ובמזיד - זה סקילה, אבל זה אם הוא חטא בחילול שבת שאף אחד לא יודע. אבל אם הוא עשה את זה בפרהסיה, חילול השם בפרהסיה - אז יש פה חילול השם, חילול שבת בפרהסיה - אז גם מיתת בית דין,

זאת אומרת: ייסורין תשובה ויום הכיפורים וייסורין שיבואו עליו - עדיין לא יכפרו לו לגמרי, הייסורין ימרקו, אבל רק המיתה מכפרת. כמו שכתוב: "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם" ונאמר: ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם, כתוב: "אם יכופר העוון הזה לכם עד תמותון". זאת אומרת: השב בתשובה הזה שהיה לו דרגות של עבירות כאלה, שהיה צריך עד כדי כך, כפרה רק במיתה - דרגתו יותר נמוכה, עם התשובה שלו מן הצדיק, שהצדיק לא עבר על אלה העבירות, וכמובן יש לו יתרון יותר מהשב בתשובה הזה.

ש. ---

הרב: מיתתו כפרתו, הוא ימות בסוג מיתה שהיא תהיה מעין הכפרה, למה יש ארבעה סוגים של מיתות? יש קלה יותר, יש חמורה וכו', מזה משנה איך מתים? העיקר מתים ולהתראות. לא, יש כוח במיתה לכפר, במה יש לה כוח?

יש צד הביזיון שאדם מתבזה כשהוא מת, אז יש מיתה שהיא פחות מבזה, ויש מיתה שיותר מבזה. אני לא רוצה לתאר להיכנס לתיאורים שלא יגידו שאני מצחיק, אז לכן אני לא אומר כרגע. אבל מכל מקום, "רק נפשו עליו תאבל" הנפש היא רואה בדיוק מה עשו לגוף - אז היא מרחפת מלמעלה והיא רואה,

אז "נפשו עליו תאבל" היא סובלת את הייסורים והבושות שנעשה בגוף בסוג המיתה שהוא עובר. וסוג המיתה מתואם לפי מה שהוא צריך לתיקונו.

ש. ---

הרב: היום זה מן השמים, אם אדם מתחייב סקילה - אז או שהוא נופל מראש הגג, או שחיה דורסתו, או מכונית דורסתו. אז לדוגמה אדם שהיתה תאונת דרכים, והאוטו העיף אותו 20 מטר, הבן אדם הזה נמרח על הכביש, ועברו לדוגמה נגיד סתם עוד כמה מכוניות מעליו - אז זו תמונה מזעזעת שאין כדוגמתה, ונפש שלו יצאה ומסתכלת מלמעלה על הביזיון, ועד שאוספים את החתיכות מכל מקום וכו' וכו' זה לא כמו מיתה שאדם מת בשינה או מת מהתקפת לב או....

ש. ---

הרב: הוא צריך לייחל לעשות תשובה גמורה, והוא גם צריך לעשות מה שרבינו יונה וגם מה שאני עושה. מה שרבינו יונה עושה - אומר זה צריך לזכות את הרבים באיזה צורה, כנגד חילול השם לעשות קידוש השם. אז כשאתה עושה "קידוש השם" כנגד החילול, ודואג שגם אחרים יתקנו במה שאתה נכשלת - אז אתה לא תצטרך לארבעה חילוקי כפרה של רבי ישמעאל.  לכן, מי שמחזיר בתשובה, יש לו את התיקון הגדול ביותר, והוא לא צריך את כל זה,

במקום ייסורים - הוא מייסר את עצמו, לך חפש אנשים להחזיר אותם בתשובה, אז הוא מייסר את עצמו כל הזמן. הוא רץ ממקום למקום להחזיר אנשים בתשובה, הוא לא נח על זרי דפנה, עשיתי תשובה יושב בבית. לומד, הולך לכולל, חוזר, מפסוט זהו - הוא עובד בלי סוף, כמו שדוד המלך אמר: "אלמדה פושעים דרכיך חטאים אליך ישובו", ולא לנוח, אז כל הזמן שיש לך כוח לקרב את האחרים ולהציל אותם מרדת שחת.

וכמו המעשה, סיפרתי לכם, ההוא שהציל את כל המדינה ששילמו בסוף מס למלך והוא לא שילם, שהמלך מחל לו ושם אותו שר אפילו שהוא לא שילם. אז כמו כן כאן: ואז הוא לא צריך אתה מבין גם את המיתה שתכפר והכל, כי כבר כיפר בחייו, אבל זה נאמר במי שמנסה את האמת ומשפיל את השקר ואנשיה. לא חד צדדי, דו צדדי, כי מי שעושה רק דבר אחד - הוא לא מקיים את התורה, אין דבר כזה שלאדם יש לו שיטה שהוא הולך להיות רק נחמד וטוב, אין דבר כזה. אם זה השיטה - התורה היתה אומרת רק את ההבטחות הטובות ואת הגן עדן ושלום,

לא את... לא היינו שומעים.... היתה אומרת נו נו נו נו אחד קטן וזהו. היא אומרת יש עונשים, אבל מה זה נוגע אלינו? אנחנו צדיקים, הרי אנחנו לא מתכוונים אף פעם לחטוא, אנחנו אנשים טובים אנשים מבינים, אנחנו ב"קפה מדרש", אין לנו בעיה, שותים יין והכל בסדר. אז לכן אדם צריך לתקן, והתיקון זה מעין הקלקול, ולא להפסיק להרביץ.

ש. אז אדם שעבר את העבירות, חילול השם, והמיתה מכפרת, ואז הוא עשה תשובה שלמה

הרב: לא המיתה רק מכפרת

ש. מעבר לייסורים והמיתה גם

הרב: כן מעבר לכל, כן,

ש. ועשה תשובה אמתית --- אבל תשובת המשקל הוא לא עשה, בהכרח שימות במיתה---

הרב: בהכרח,

ש. אם הוא מת בדום לב לדוגמה,

הרב: לא משנה באיזה מיתה,

ש. אני מתכוון לא בסקילה והדברים האלה---

הרב: לא משנה, הקב"ה יודע אבל, הוא לא צריך להמתין עד שהמיתה תהיה מכפרת.

ש. יש גם את הדברים האלה שילמד את ההלכות האלה של סקילה--- ועד שיזיע ואז יהיה התיקון שלו.

הרב: בסדר, אז זה החלק השלישי והדרגה שלו היא פחותה משל הצדיקים שלא עבר מעולם.

---

הרב: כן,

ש. אם יש משהו שמסייע בידי אלה שמחסירים ומחזקים ויש לו---

הרב: יש לו דין של מסייע

ש. אם הוא מסייע אז יש לו את הזכות להגן עליו מבחינת המיתות האלה.

הרב: כן אז אם אתה מתכוון מסייע, אם אדם חושב שאם הוא נותן נגיד הוראת קבע ובזה הוא גמר את הסיפור - אז הוא טועה, משום שבהוק' יש לו משהו משהו שכר, אבל תיקון - אם לדוגמה אני כל הזמן עובד בשביל להציל יהודים, אז יבוא אחד ויתן כמה שקלים ובזה הוא יעשה בדיוק כמוני? אז הוא כבר פטור? זה יעלה על הדעת?

ש. לפי הרמה שלו ולגודל העצמה שלו, יש יחסיות

הרב: אין יחסיות, אומר כמו יששכר וזבולון, שיששכר יושב ולומד וזבולון דואג לכל מה שצריך יששכר, אז הם שותפים חצי חצי. אבל שאחד לא דואג בכלל רק יושב על התורה ושוקד עליה והשני עובד בשבילו ומכין. אם בן אדם, נגיד שאתה החלטת ורוצה להיכנס לשותפות בארגון שופר - ואתה תדאג להביא את כל הכספים אתה, לא ממך דוקא, אתה תדאג להביא את כל הכספים הכל, וכל מה שיעשה שופר יהיה מכח הפעילות שלך שיהיה אפשר לעשות ככה וככה וככה הצלה,

ככה וככה וככה חלוקה של חומר, ככה וככה וככה דברים - אז ודאי שאתה שותף. אבל אם אחד נותן זה.... אז יש לו את החלק היחסי כנגד משהו נתן בכלל הפעילות.

ש. אפשר לקנות רטרו

הרב: מה זה רטרו? אין רטרואקטיבי, אין רטרו, רק

ש. מה עם "נטפל לעושה מצוה כעושה מצוה" לעושה מצוה......

הרב: נטפל כעושה מצוה לעושה מצוה מאותה מצוות שהוא נטפל אליה,

ש. מה אז נטפל בזיכוי הרבים, מחזיק בשופר ונטפל,

הרב: זה לא מספיק, זה לא מספיק, נטפל לא עושה מצוה, זה מי שנטפל אליו תמיד, אם הוא נטפל נגיד להרצאה אחת, אז יש לו זכויות בהרצאה, אז הוא לא נטפל לכל הפעילות.

ש. אם ארגון "שופר" החזיר כמיליון אנשים בתשובה, ואתה אחד ממיליון, אז יש לך זכות אחת שחזרת בתשובה, זה מה שכבודו מתכוון?

הרב: אני הלכתי לרב קנייבסקי

שאלתי אותו פעם: "מי שתורם חי כפליים מה שכרו?"

אז הוא אמר: "באופן היחסי למה שהוא נתן מכלל הפעילות והכספים שניתנו".

דהיינו; מה שפעלו מכח כל הכספים שנעשו, אם בכסף שהביאו עשו X אנשים, כמה היה החלק היחסי שלך בעשייה הזאת, שתרמה לפעולה הזאת?, - זה חלקך!.

ש. אז זה לא תלוי כמה קשה היה לו לשים את הכסף?

הרב: זה בשמים ידונו, זה עוד סיפור, לא קשור אלינו.

ש. אם סתם לדוגמא; 100 אלף שקל החזירו מאה אנשים - במאה אלף שקל יש לו זכות של בן אדם אחד.

הרב: נכון, לדוגמא מה שאני זיכיתי את הרבים,

ואמרתי: "מי ששותף במיליון שבע מאות חמישים אלף (1,750,000) אנציקלופדיות!"

- אז יכולתי להגיד להם: "שכל אחד נותן "מניה" ולוקח חלק יחסי.

אני לא עשיתי ככה,

 אני אמרתי שכל מי שיתן מניה - יהיה שותף בכל המיליון שבע מאות חמישים אלף (1,750,000),

ש. לפי מה זה משתנה?

הרב: מה, זה משתנה לפי סך התוצאות שיצאו מזה,

לדוגמא: אני עשיתי סקר, אני עשיתי "סקר",

ובסקר אמרו: שמתוך שליש של אלה שקיבלו - חצי מיליון הושפעו מהאנציקלופדיה!.

מה שאומר: שאם חצי מיליון הושפעו {לא אמרו לי בדיוק באיזה מידה הושפעו} אבל ככה הם טענו שהושפעו, אז אם זה מה שאומר, אז פירושו של דבר - שבשליש הזה, אם זה רק השליש הזה, אז אם זה, אז כל אחד שנתן כסף - מקבל את החלק היחסי מהכמות הזאת, בגלל שהוא נתן מניה!.

ואם אחד נתן 10 מניות?

אז הוא מקבל עשרת חלקי היחס.

ש. ---

הרב: אני אתן לך הסבר, 10 אנשים החליטו לבנות בית כנסת, והעשרה האנשים האלה בנו בית כנסת, עכשיו, כל מה שיש בבית כנסת הוצאות - לומדים תורה, מתפללים וכו' וכו', הכל זה שלהם לנצח נצחים!

ש. עשירית? עשירית---

הרב: כן, בא אחד עכשיו, אמר: "אני נותן מטר בבית כנסת", אז מה יש לו? מטר, כמה מטרים יש? X, כמה זה נותן פעולות? אתה מקבל יחס למטר.

אתה באת נתת עכשיו מזגן, אתה לא שותף בבית כנסת, אתה, כל מה שזה יצנן את האנשים, וישפיע עליהם שילמדו יותר טוב, ויתפללו יותר טוב - אתה תקבל כנגד זה.

אז יש אחד במקום לשים כסף בשביל פרט - הוא נכנס בכלל,

הוא אומר: "אני רוצה להיות שותף בכל!".

הוא היה מאלה שגרמו שאכן כך יהיה, המבצע הזה נכלל במיליון שבע מאות חמישים אלף (1,750,000), שהגיע לכל בתי אב בישראל, אז יש לו שותפות בכוווווול המיליון שבע מאות חמישים אלף (1,750,000).

אבל אם הייתי לוקח ממך נגיד כסף לדוגמא מניה שלך היתה רק בשביל אשדוד - אז מכלל האנשים שתרמו בשביל אשדוד - זה מה שמגיע לך. אבל צפת וטבריה לא שייך אליך כי המניה היתה מקומית.

ש. ---

הרב: איך שאני מציע את זה לציבור, יכולתי לצמצם להם את הזכויות, הרחבתי להם את הזכויות!. הבנת?

ש. למה להרחיב לצמצם---?

הרב: מה ההוא אמינא לצמצם? למה אתה צריך לתת לבן אדם אתה מבין יותר ממה שהוא השתדל, הוא נתן משהו קטן! אז מה מגיע לו? מגיע לו מיליון שבע מאות חמישים אלף (1,750,000)?

ש. עידוד---

הרב: אה עידוד--- כמה היו נותנים אנשים כי הם לא יודעים את החילוק בכלל,

ש. ---

הרב: חילול השם נעשה גם אם אתה לא יודע, מה זה קשור מה---

ש. אז מה אין חילוק בין ש--- ידע את התורה ידע את המצוות אבל חזר בחזרה

הרב: יש הרבה אנשים שלא יודעים הרבה מצוות, אז מה זה נקרא? "שגגת תלמוד עולה זדון" זה שאתה לא לומד, אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש. זה שאתה תגיד לא למדתי אז מה? אז אומר שמצבך יותר קל? זה שלא למדת זה אחד מהעוונות הגדולים, זה בגלל שלא למדת זה בשביל לא לדעת, למה אנשים הולכים להרצאות של ליצנים? הם לא רוצים לדעת הם רוצים לצחוק, אבל אם הם רוצים ללמוד - הולכים ללמוד איפה שמלמדים באמת את הכל לא מלמדים חלקית. אז אתה מראש קבעת שאתה רוצה ללמוד פה - פירוש שרצית לדעת פחות, רצית לדעת פחות זה לא פותר אותך שאתה לא יודע,

ש. אבל זה לא פשוט

הרב: ברור עוד פעם שזה לא פשוט,

ש. אדם חושב שהוא עושה טובה שהוא לומד עושים לו טובה, עושים לו טובה מיוחדת --- מישהו צריך להגיד להם

הרב: אני אגיד להם, עכשיו אנחנו בפרק תשיעי

ש. --- שלא תתכן המחילה עד שיתייסר בעולם הזה ויתנקה מעוונותיו?

הרב: הוא חייב להתנקות בגלל סוג העבירות האלה

ש. הרב מתכון שכל אחד שמים אותו לפי סוג היכולת שלו?

הרב: מה שהוא יכול לסבול, כי הוא לא יכול לסבול הוא ימות, הוא ימות לפני שיגמור את התיקון.

ש. אז כמה---

הרב: שיוכל לסבול עד שיוכל לסבול, נותנים לו עד קצי היכולת כאילו עד שימרקו אותו לגמרי.

ש. ניסיונות זה מבחן?

הרב: ניסיונות זה ייסורים, ניסיונות זה לא רק מבחן, הוא צריך לקבל ייסורים, ייסורים שימרקו לו, אם לא ימרקו לו - אז הוא בבעיה.

ש. מה ההבדל ---

הרב: יכול להיות הבדל ויכול להיות לא הבדל, יכול להיות שיביאו לך להיכשל באיזה שהוא דבר ואתה לא תיכשל אז הניסיון סתם, הניסיונות פה שמדברים - זה שהאדם חייב לעבור ייסורים, בשביל לנסה אותו – להרים אותו, להרים אותו על נס.

ש. ---

הרב: מי שעבר על עבירות שיש בהם עבירות "חילול השם" צריך לעבור ייסורים כל ימי חייו עד שינקה. שיגמור את הניקיון ובסוף תבוא המיתה - תהיה לו כפרה גמורה. אבל עד אז הוא לא ינוקה עד שיסיים את הכל. ואם הוא לא יספיק לנקות פה - הוא יצטרך לנקות שם, וזה מדובר חסד שעושים עם מי ששב בתשובה אמתית בכל תנאיה וגדריה. אבל אם הוא יעשה מה שרבנו יונה אמר: שירומם את האמת, וילחם בעבורה, וילמד תמיד זכות על אלה שעושים את הדברים הטובים. וישפיל את השקר, ואת אנשי השקר, וילחם ברשעים וכו'

זאת אומרת: על שני הצדדים - אז האדם הזה מתקן את הכל. ולא יצטרך לארבעה חילוקי כפרה.  אבל הרבה אנשים לא מעוניינים לעשות את הדברים האלה כי הם רוצים להישאר יפי נפש, למה להסתבך עם הבריות? למה לתקן אותם? למה להגיד להם? "תעזוב אותי, תן לי די לי בשלי", אבל זה לא התשובה האמתית, התשובה האמתית זה שלא מספיק מה שאתה עושה, אתה צריך לעשות גם אחרים כמו שלמדנו כמה פעמים. בקיצור, החלק הזה השלישי, מישהו עבר את העבירות מהסוג הזה, וישוב בתשובה - הוא לא מגיע למדרגת הצדיק שלא עבר מעולם.

פרק תשיעי: אבל אם תתכן התשובה מכל חטא אם לא, נשאלת השאלה: כל דבר אפשר לשוב בתשובה או לא? אומר בתשובת השאלה הזאת כי העונות שני מינים,  אחד מהם: זה עונות שבין אדם למקום בלבד, ככחש באלוקים - אדם שמכחש באלוקים, מחשבות הרעות, יש לו מחשבות רעות, לדוגמה מזה כחש האלוקים? דהיינו כמו שאמר שלמה המלך "פן אשבע וכיחשתי ואמרתי מי השם" אדם יש שפע ועשירות והכל ומזלזל, אתה מבין יש לו הכל.

יש אחד קוראים לו "תשובה" ולא עושה תשובה, למה? יש לו שדות של גז וזה, הוא מסודר, והוא לא יודע "שחיש גז ונעופה" {מכל מקום לא להזכיר שמות כאלה בשיעור בקשה}. "פן אשבע וכיחשתי ואמרתי מי השם" שהכוונה שם על מה שאמר משה רבינו עליו השלום: "ואמרת כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", שזה רפיון באמונת השגחה פרטית, אז זה עבירה שבין אדם למקום. "ומחשבות רעות, ומצפונים רעים" "מחשבות רעות" זה התאוות שאדם מתאווה כמו מאכלות אסורות,

או כמו עריות "ומצפונים רעים" ומצפונים רעים זה מחשבות להרע לבני אדם, שזה עדיין נמצא במחשבה ולא בא לפועל, הוא עדיין לא הרע לאדם, אז הוא חוטא בינתיים רק לבורא, כי יש לו כוונות להרע לבני אדם, לכן זה נמנה בחלק שבין אדם למקום. כשזה יצא לפועל אז זה יהיה עבירות של בין אדם לחברו, אבל כשזה במצפונים - אז זה בין אדם למקום. ולאוין שבחובות הלבבות, ולאוין שבחובות הלבבות, דהיינו, כמו מחשבה לעבוד עבודה זרה - כי חובת הלבבות - שאסור לאדם לעבודה זרה,

כי אדם שעובד עבודה זרה במחשבתו, או שהוא חומד את הקניין של חברו, או שהוטא שונא את רעהו, "לא תשנא" וכו', אז אם הוא עובר על לאוין של רעהו של חובת הלבבות - וגם הרבה מחובות האיברים - שיש דברים שחייבים אותם באיברים, ואשר לא יחמוס החוטא בהם כי אם נפשו בלבד, ואין אשמה עליו אלא להמרות מצות אלוקיו. אז אחד מהם: דהיינו עוונות המחולקים לשני מינים, אחד מהם אמרנו זה עבירות שבין אדם למקום, מכחש באלוקים, מחשבות רעות, מצפונים רעים, ולאוין שבחובות הלבבות, ולאוין מבחובות האיברים,

אשר לא יחמוס החוטא בהם כי אם נפשו בלבד, ואין אשמה עליו אלא להמרותו מצות אלוקיו. שהוא ממרה את השם אלוקים. זה נקרא מין אחד של עוונות, בין אדם למקום. והמין השני, סוג שני של עוונות, שהם עוונות שבין אדם לחברו, והם שיש בהם ענין מענייני הרעה והחמס לבני אדם,שאם בגופם אם בממונם או בזכרם - כגון לשון הרע, הוצאת דיבה וכו'. ומקבץ החוטא חמסו בנפשו, בהמרותו את אלוקיו, עם חמסו בני אדם, ואש מצטרף לאדם עבירות שבין אדם למקום, עם העבירות של בין אדם לחברו.

אז עכשיו מה עושים עם מצב כזה? מה שיהיה מן העונות והחטאים בין האדם לאלוקיו בלבד, אם אדם חטא בין עצמו לבין הקב"ה - תתכן לו התשובה בין עודנו בחיים, כי אחרי שאדם מת אין תשובה. אז תתכן לו התשובה מהם בעודנו בחיים, מתי כשיתעורר לקצורו - שהוא יתעורר פתאום שהוא היה מקצר בעבודת האלוקים, וישתדל לשוב מעוותו אצל בוראו, ואז כשהוא יתעורר מקיצורו לעשות טוב - ישתדל עכשיו לחזור מהעוות שהתכוון בפועל רע. ומן הדין עליו שתהיה התשובה מן העון, במין שחטא בו,

אם יוכל שאם יהיה החטא בחובות הלבבות, אם היה לו לב רע - שהיינו שהלב שלו היה רע לשמים בכלל, והיה בועט בעבודת הבורא, ולא עושה טוב, המחשבה רעה שהיה מחשב לעשות רע בפועל,  אם החטא שלו היה חובת הלבבות כמו לב רע, ומחשבה הרעה, והנטירה והקנאה והשנאה, אומנם זה נוגע לבריות, אבל כיוון שאינם רק בלב ואינם יוצאים לפועל - אז אינו חומס בזה בני אדם, שהיינו: נטירה קינאה ושנאה, והדומה לזה. מה התשובה? התשובה ראויה להיות ממנו בהטבת הלב, להיטיב את לבו, שיהיה לבו טוב,

ומשתוקק לעבודת הבורא, ולהישמר מהזהרות ומעבירות שלא תעשה. ואהבת הטוב לבני אדם והמחילה להם. דהיינו: שיאהב וירצה בטוב זולתו, שזה תיקון ההפך מהקנאה, מה שהיה מקנא מה שיש לחברו - עכשיו הוא רוצה: אדרבא! שיושפע לחברו, שיהיה טוב לחברו. וזה ההפך מהקנאה והשנאה. והמחילה זה הפך מהנטירה. וכל זה נקרא בינו לבין המקום, כיוון שזה לא בפועל. אז לכן, "אם יהיה החטא באבר מאברי הגוף", קודם אמרנו בחובת הלבבות אם הוא עבר.

עכשיו: "אם  זה באבר מאיברי הגוף כמו שאכל מה שאסר הבורא אכילתו, והבעילות שהזהיר בהן" והוא חטא בעריות, "וחילל שבתות ומועדים, ונשבע לשקר - ראוי שתהיה תשובתו ממנו באותו ענין, ובאותו מין שהוא חוטא. מה שהוא מאותו עניין, ומאותו מין".  זאת אומרת: אם חטא באכילת איסור - אז התשובה שלו שיגדור עצמו גם באכילות המותרות, ודאי שהוא צריך לשוב בתשובה מהאיסור, אחרת איזה תשובה? אבל גם מהמותרות צריך לגדור את עצמו.

ואם בבעילות אסורות - אז ודאי שהוא צריך להפסיק לעשות דברים כאלה, אבל זה לא מספיק הוא צריך גם "לקדש את עצמו במותר לו", "שלא יהיה מצוי כתרנגול", כמו שאומרים התימנים. זאת אומרת: צריך לקדש את עצמו גם במותר לו, מה זה "לקדש"? להפריש את עצמו כמה שיותר, שלא למלא תאוותו. ואם בשבועת שקר היה נכשל - אז גם משבועת אמת יגדור את עצמו, עכשיו זה בעניין הזה. למה זה מאותו מין? אם זה היה מעניין אכילות - אם חטא באכילת בשר אסור - אז יגדור עצמו מבשר, ואם ביין אסור - יגדור את עצמו מיין המותר,

ואם ממין ממיני הפירות - יגדור עצמו מאותו המין, וכן בבעילות אם חטא באשת איש - יגדור עצמו מקרבת הנשים בכלל, ומלשיח עמהן, ואם בפנויות - יתרחק מהן, אתם שומעים מה כתוב פה?

אני אף פעם לא הסכמתי לתת דרשות לנשים,

ש. ---

הרב: בהתחלה בהתחלה כן, היו ל-10 נשים זקנות נכון, נכון. אבל אני גדרתי את עצמי ברגע שידעתי מה שכתוב - שאני לא נותן. והיו לי הזדמנויות לאלפים ולרבבות חבל על הזמן. לא נותן למה? למה לא נותן? "אין אפוטרופוס לעריות", אתה יושב נגיד מול מאוד נשים, והן צוחקות חופשי על הבר, ההההההה ונמרחות נמרחות ככה, ואפשר להגיד שבן אדם לא יעבור לו איזה הרהור? אז פעם לחצו עלי, כאילו דאג לשאול שאלה שאני כן אלך, ולקח אותי לרב וואזנר,

והרב וואזנר אמר לי - שאני יכול לדבר לפני נשים, אבל מאחורי מסך, אז אמרתי: "אין בעיה, אנחנו נעשה קלטת ששומעים רגליים נכנסות, ואני אשים טייפ, ואני אגיד: "ערב טוב!" ואתחיל את הדרשה, הרי אין שאלות מאחורי מסך, ואחר כך יהיה רגליים שהלכו, ושלום בשביל מה צריך להיות?! וגם אם זה יהיה מאחורי מסך - אז מה הרהורים אין? אז איך רבנים נותנים דרשות לככה וככה, ויכולים להגיד שלא עובר להם שום הרהור.

פעם אחת הרב שלי זכר צדיק לברכה, ממש הפציר בי ללכת ל"אור החיים", היה דחוף ללכת לאיזה עניין לדבר, ולתפוס את הבנות, זה היה איזה יום מסוים,

אמרתי לו: "הרב! אני לא רוצה",

אמר לי: "לך – מותר! אין לך שום בעיה!! אני זה..."..

אמרתי: "הרב! אני לא הולך, לא נותן", הפציר, הפציר!

אמרתי לו: "אני אהיה מוכן התנאי שיהיו אנשים גברים שישבו בשורות הראשונות ואני אסתכל עליהם".

וככה עשינו.

יש אנשים הולכים לנשים, ומצחיקים אותם וזה.... אוווווווו יה חביבי יה חלאוולאי

עכשיו בעל תשובה ראיתם מה כתוב? תראו מה כתוב: מה כתוב? יגדור עצמו מקרבתם, ומלשיח עמהן, ואם מפנויות יתרחק מהן. זאת אומרת: אדם צריך להרחיק את עצמו מכל מקום שהוא היה פרוץ, או דברים שהוא נכשל וכו' וכו'. זה נקרא תשובה, שאדם רוצה להתרחק מהאיסור לגמרי, לא לבוא לידי ניסיון, להתרחק לגמרי. ומי שאומר שזה אינו משפיע עליו - אתה יכול להגיד עליו שהוא שקרן שאין כדוגמתו.

ש. ---

 הרב: אני לא יתן, מי שיתן - על אחריותו ואני אומר לך שאין דבר כזה שהוא לא נכשל.

ש. השאלה אם חרדי--

הרב: אין שום--- חרדי מלידה יש לו יצר הרע בדיוק כמו לאחד---

ש. מכיוון שהוא לא היה רגיל---

הרב: זה קשור לרגיל, זה הפוך,

ש. ---

הרב: מה? אין דבר כזה, אסור לעבור עבירה כדי שהשני יעשה --- לא אומרים לאדם חטא בשביל חברך.

ש. ---

הרב: ובפרט אם זה ליצנים כאלה שמצחיקים. אם זה היה הרב וואזנר שנותן שיחה "באורח החיים" לבנות והוא בכלל לא מסתכל, ולא כלום והוא קדוש וטהור - אז זה כן. אבל אם זה מהצעירים האלה - "ושעירים ירקדו שם" אז זה בעיה. אז זה בעיה. הרי מי שראו את הלשונות שמדבר הרב ליצן - מי שראו נשים את הקטעים האלה, התחלחלו איך אדם יכול לדבר דברים כאלה. וזה מעל ראשיהם של הגברים, הגברים מעל ראשיהם של הגברים והוא משדר לנשים, כל הדיבורים והטינופת האלה - הם לנשים, להרשים את הנשים, זה לא בשביל הדברים, מי ששומע את הניואנסים האלה - אם הוא היה בשיחה מול גברים בלבד הוא לא היה עושה קולות של נשים,

ש. זה ניסיון קשה

הרב: בשביל זה אתה בבית אני יודע אתה בסדר.

ש. מה הכוונה להחזיר בתשובה

הרב: מה? כן יש כאלה שאומרים שהם מתכוונים להחזיר בתשובה. אם בן אדם היה רוצה להחזיר בתשובה - הוא לא היה צריך לקחת כסף בשביל זה ולהתפרנס מזה בכלל. כי אם לא ישלמו לו הוא לא ילך, אם לא ישלמו לו והוא לא ילך - הוא לא רוצה להחזיר בתשובה. הוא רוצה כסף.

ש. אולי רוצה באמת---

הרב: אתה תגיד מה שאתה רוצה, ומי שרוצה לעשות באמת מה שהוא רוצה - לא יקח כסף. והקב"ה זן ומפרנס, כבר למדנו "שער הבטחון" כל סיבה מסיבות העולם, אז זאת אומרת: אם בן אדם מתנא את הגעתו להרצאה בשכר אישי לו, לא בהוצאות יש דברים שזה הוצאות, אתה צריך להזכיר אולם אתה צריך לשים מודעות, לשלם לצוות וכו', אבל אם זה שכר אישי לו, ואם לא הוא לא בא -

ש. אולי זה לארגון שלהם

הרב: לא, לא לארגון יש כאלה מקבלים שכר בעצמם, לא לארגון, אם זה ארגון, אמרתי ארגון שיש לו הוצאות – בסדר, אבל אם בן אדם לוקח נגיד 1000 שקל להרצאה - יש לו 100 הרצאות בחודש - זה ממש "דמי בטלה...". יש כאלה שלוקחים בתעריף שלהם "דמי בטלה" ממש. זאת אומרת: הוא לוקח על ההרצאה, הוא לוקח על הנסיעה, הוא לוקח על הזמן של הבטלה של הנסיעה, שאם נוסע שעה, כמה שווה שכר בטלה? זה מחיר הרצאה זה נגיד 50%, דמי בטלה לא אבטלה.

ואם אתם חושבים שאני צוחק אז הוא יודע בדיוק מה אני מדבר כי הוא גם היה מרצה, וגם היום. בכל אופן יש דברים כאלה לצערנו הרב. שאדם ידבר לשם שמים - זה פירושו של דבר שאדם מכתת את עצמו על חשבונו. נוסע בדלק שלו, ברכב שלו, ולא לוקח שכר ונותן דרשה. זה נקרא בן אדם לשם שמים, ולא עוד - גם לא הולך לכל הרצאה. כי הרצאה שיש בה רק נשים - הוא לא משחק אותה "קדוש ופרוש". כי אדם יודע שהוא אדם, ולמה לו להכניס עצמו בניסיונות? ואין הרבה כאלה אפילו לא תמצאו על יד אחת.

אז לכן מה שמרגילים אתכם זה מה שאתם מבינים, כי הרגילו אתכם, אבל מי שיודע בדיוק איך צריך לעבוד את האלוקים - יודע מה ההפרש בין כזה לכזה וכו' וכו'. בודאי שכולם אומרים שצריך לקרב רחוקים, הכוונה שלהם זה לזכות את הרבים, בודאי. ואסור להשמיע רבניות באתרים, כי גם הגברים שומעים, וגם מסתכלים, ומה פתאום שאשה תדבר ברדיו? אז איזה מן דברים אלה? נגמר כל עניין המניעות. ואשה מראיינת אשה באתר, ומספרת לה, ויושבת אחת מול השניה ומדברות, ויש מראיינת,

וכל זמן שהמראיינת מדברת - צריך להסתכל על המראיינת, וכן הלאה. אז זאת אומרת זה לא דברים שבאקראי, מישהי שאלה שאלה בהרצאה או משהו, זה לשבת ולהסתכל על מראיינת ומרואיינות שיושבות ומדברות ביניהן וכו'. ויש גם כאלה ששרות, וזה מופיע באתר, ומי נתן את ההיתר? ולהכניס דיסק של רבנית שמדברת הביתה, זה גם סיפור, כי אם ישמע את זה הבעל כי היא מדברת בעניינים של בינה לבינו, ומדריכה אותן מה כן ומה לא, שיחות לנשים ידועים בנושאים מסוימים.

ש. ---

הרב: לא משנה אתה מבין, כל אלה דברים לא פשוטים. אבל מה - הכל נהיה הפקר! ו"הכל מותרים לכם, הכל שרויים לכם, הכל מוחלים לכם, אין כאן לא..." לא לא לא הכל בסדר. אתה מבין, הכל בשם הקירוב, אז יש היום טמבלויזיה, ויש לך תכניות השם ירחם, וגם מביאים את הזמרים הכי פסולים, והולכים לאילת נגד מה שפוסקים כל הגדולים, וסוחבים את החרדים לאילת לחזק אותם, שמעת? סוחבים אותם לאילת לחזק אותם, ושמה מביאים את כל הליצנים, ואתה רואה ספא מיוחדת ואוכל כזה... הכל רק חומר וחומר וחומר---

רק לגרור את האנשים למקומות כאלה להוציא את כספם וממונם, זה רק בשביל "הפן" והקישוט והקישוט אתה מבין איזה דברי תורה שמתוכם אולי תמצא 5% בתוך הדרשה, כי מה הם יבואו לדבר "רבינו בחיי - שער התשובה", בשביל זה הם ירדו לאילת? "שער עבודת האלוקים" בשביל זה הם ירדו לאילת? תביא רבנים מצחיקים בחייאת דינאק, מה הבאת לנו "כבדים?", תביא מישהו להשתעשע! בטח בסוף עוד נתחרט למה באנו לאילת! עוד בסוף מה? "אל תזכיר לנו עוונות ראשונים" אנחנו רוצים ליהנות, אתה מבין. וזה נקרא "קירוב". קירוב למי למה? זה השאלה

ש. ---צירפתי את זה כעבירה---

הרב: עצם זה שאתה חושב מחשבות אוון גם זה אסור, "יעזוב רשע דרכו ואיש אוון מחשבותיו" גם מחשבות רעות שאדם חושב כמו שחשבנו פה -

ש. ---

הרב: אדם מהרהר באשה, סתם אומר: וכי פשעתי וכי קרבתי אצלה, בסך הכל מה עשיתי? אז גם אחד שודים, הוא רק חושב שודים, אחד חושב שהוא כבר רוצח את ההוא זהו, אתה יודע מה - נשאיר אותו, הוא כבר מחיי מתים וזה--- הכל במחשבה אין כלום אתה מבין.

ש. ---

הרב: כל מה שיש לך ברקע – תדע הוא פוטנציאל לצאת, אין דבר כזה, אין דבר כזה,

ש. ---

הרב: אסור לאדם לחשוב מחשבות איסור, מחשבות איסור זה אסור, במקום שהיית יכול לחשוב מחשבות של מצווה - אתה צריך לדוגמה, אדם שהולך בדרך ואומר: "מה נאה אילן זה" מפסיק מלימודו ואומר "מה נאה אילן זה" זה מחשבת איסור ? זה לא איסור זה מחשבת היתר, מותר להתפעל, אומרים לו: "אוי ואבוי לך!, אתה במקום שהיית יכול לחשוב מחשבות תורה, הכנסת מחשבות היתר!" לא איסור - אז זה בעיה, "הרי זה מתחייב בנפשו" אז כל שכן שאדם מכניס מחשבות איסור, אומר "מה פעלתי? לא פעלתי אוון" לא עשיתי כלום,

אז לכן אומר: "יעזוב רשע דרכו" - זה המעשים, "ואיש אוון מחשבותיו" - אתה נקרא איש אוון, למה אתה צריך לחשוב על דברים, איך הגעת לזה בכלל? איך הגעת. אפילו כתוב יש אומרים: לפעמים אדם יזהר, אדם יזהר אפילו כשהוא אומר וידוי שלא יתקע יותר מידי בוידוי, ויחשוב יותר מידי בעוונות, וייכנס לפירוט העוונות שהוא עשה, כי הוא עלול אתה מבין עוד ליהנות מהם תוך כדי הוידוי. למה? הוא אומר: "יואווו איך עשיתי ככה ככה?", ובינתיים הוא רואה את הכל מחדש. אז זה לא פשוט, זה לא פשוט, כי היצר הרע מתוחכם, הוא יודע איך להביא אותך.

ש. וכל פעם הוא נתקע באותו וידוי {ושואל צוחק וכולם צוחקים עמו}

הרב: אז אומר בקיצור: ואם יהיה החטא באבר מאיברי הגוף באכילת מה שאסר הבורא אכילתו והבעילות שהזהיר מהם וחלול שבתות ומועדים. אז הוא אומר: אם הוא חילל ימים מקודשים, מאיזה מלאכה שחילל - יגדור את עצמו ויתרחק ממנה. זאת אומרת: כל הדברים האלה צריך את "תשובה המשקל" וגם לברוח עוד מההיתרים שלא יגע קרוב לאיסור, צריך לעשות גדר ולהרחיק את עצמו גם מהמותר מאותו עניין.

ש. ---

הרב: כמו שאנחנו כן, כמו שמי שעשה תשובה באמת, כן ככה הוא צריך אחרת הוא יחזור עוד פעם, הוא יגיד: "מה הבעיה? אתמול עשיתי ככה, אז מה זה שקיבלתי על עצמי לא לעשות אז מה זה גמרנו? אבל יש לי הזדמנות עכשיו עוד פעם, רגע חכה רגע, אני אעשה עושה עוד משהו ואחר כך אני אחזור על הכל", וכן הלאה, אין דבר כזה. חתכת, זהו נגמר, שרוף את הגשר, צא לדרך, ותתרחק לא להתקרב יותר לאזור שלום. זה אם אתה רוצה באמת---

כתוב שמי שהכיש אותו נחש - מפחד מחבל, אם הוא רואה דבר כזה, הוא מפחד בורח, הוא רואה משהו לנחש כבר מספיק לו, זה במציאות ככה נכון? מי שהכיש אותו נחש ככה קורה, וכל דבר שזז אררררר ישר הוא--- אותו דבר, אם זה לא פועל אצלך אררררררר, סימן שלא הבנת על מה אתה שב, ומה היה העוון שלך ומה העונש שניצלת ממנו וכו' וכו', אתה לא יודע. לדוגמה: אם אתה יודע שפעם טעית בדרך, ונכנסת לשומרון והגעתה למקום אתה מבין "לרמאללה" פתאום אתה מוצא את עצמך ברמאללה ברחוב הראשי, ופתאום התחילו לסקול אותך באבנים ופה ושם, אתה תיסע עוד לכוון בכלל שמה בכביש ההוא? נגמר הסיפור.

ש. צריך להפסיק ---

הרב: לא לגמרי אלא לגדור, לא למרה אמרנו לא לגמרי, אלא לא למלא את תאוותו, כי ברגע שהוא ממלא את תאוותו גם מההיתר - הוא יבוא לאיסור הבנת? אדם שהוא היה אלכוהוליסט, אז ממליצים לו: "אל תשתה בכלל יין!", גם קידוש אם יזמינו אותך תשתדל שמישהו אחר יקדש, למה? כי אם אתה תטעם הרי זה גורר, טוב זה קידוש זה מצווה וחייבים רביעית, אז הוא יזעטת, ואחר כך הוא יגיד: "זה לכבוד שבת!", כי אין שמחה אלא בבשר ויין, אבל לא מדברים עליו, ולפי שיעור החזון איש זה 150 גרם, אז הוא בכלל הוא נהיה חזון אי"שניק אתה מבין,

אין בעיה אם אדם רוצה להערים על עצמו אין בעיה, אבל מי שיודע את חולשותיו אפילו לשעבר - צריך לא להתקרב אליהם דברים פשוטים. עכשיו אני לא מבין הרי כל הדברים שהוא עשה זה דברים שהיו אסורים מעיקרא, והוא לא היה צריך לעשות אותם, זה שהוא עשה אותם ואפילו אם יש לו געגועים אליהם, זה לא אומר מה עכשיו הוא לא יוווווו לא, לא לא היה כבר מהתחלה, רק אתה עשית מה שאסור לעשות, מה הבעיה?  

אני לא שותה יין בכלל, חוץ מקידוש זה לא מעניין אותי בכלל, אין לי משיכה לזה, לא שותה בירה בכלל, לא מעשן אז מה אני הפסדתי משהו? זהו אז מה קרה? אבל ההוא, שהוא היה רגיל לזה, וזה היה החיים שלו כמו שאומרים, כי הוא ברח מהמציאות, ורצה אתה מבין לחיות באשליה, שהוא כזה וכזה, וכזה וכזה, אז מה לעשות כשהוא חוזר התשובה - אז זה לא זה, מה שהייתה זה לא זה, מה שצריך להיות זה זה, אז עכשיו בגלל שאתה עדיין מורגל לזה ואתה רוצה להגיע לזה - אתה חייב להתרחק לכאן שברוב הזמן תגיע לכאן בלי חשש מכאן.

אבל זה רק שאתה תתרחק לקצה השני ואז תגיע ליושר. מה לעשות? ככה זה, אתה לא יודע שאם יתכופף ברזל ואתה רוצה לישר אותו, זה לא מספיק שתעשה ככה כי זה לא יתיישר, אתה צריך לצד השני ואחר כך אתה צריך ליישר אותו. ככה אדם צריך לעשות מה לעשות. אז לכן מי שרוצה לשוב בתשובה, מהדברים שהוא חטא באיברי הגוף, אכילת מה שאסר הבורא אכילתו, והבעילות שהזהיר מהם וחלול שבתות ומועדים, ושבועות שקר ראוי שתהיה תשובתו ממנו באותו ענין ובאותו מין שהיה חוטא בו, עם שתוף הלב בכוונה לאלוקים.

אז לא רק פעולות חיצוניות, גם עם הפעולה החיצונית שהוא גודר את עצמו, יהיה גם כוונת הלב לאלוקים, שהוא עושה את זה בגלל שאלוקים ציווהו.

ש. איך אדם יכול להעמיס על עצמו כאילו---

הרב: הכרה, הכרה,

ש. מה הכרה? הוא עושה את זה עם יראת שמים---

הרב: זה בסדר זה הכרה, זה מכיר את האלוקים, ומכיר את עונשו בדרגה הנמוכה, יודע בדרגה הנמוכה את רוממותו, יודע שצריך לעשות את רצונו, והוא מכוון לאלוקים, אם לא היה לאלוקים אז היה באמת ממשיך.

ש. ---

הרב: ודאי שהוא צריך לרצות, אחרת מה איך הוא חזר בתשובה?

ש. זה בגלל העונש

הרב: לא זה לא טוב שאדם עושה רק להתפטר מעונש, זאת אומרת, ברגע שמורם מעליו העונש - אז הוא חוזר, זה לא אדם שהתכוון לשוב בתשובה, זה אדם שבא לסלק מעליו את המקל, הוא רוצה רק לסלק את המקל, אבל אם תהיה אפשרות דוגמה: אם עכשיו היו אומרים לחרדים: "יש יום אחד עכשיו חופש, פטור מהמצוות, מה שאתם רוצים כל העבירות מותרות!", כמה אנשים יישארו אותו דבר?, יישארו בכולל לא יזוזו לא יעשו שום דבר, ילמדו תורה אותו דבר וכו' וכו', ועוד יוסיפו בגלל שיש היתר עוד יותר יוסיפו?

רק בעלי תשובה אמתיים, וצדיקים אמתיים יראי אלוקים אמתיים יישארו על מתכונתם, כי אתה רואה אפילו בשעה שאין היתר - אנשים הולכים לעשות מה שרוצים, הולכים לאילת הולכים לפה הולכים לשם. עכשיו יבוא פורים, תסתכל כמה אנשים פורקים עול של התורה, והתורה אומרת שאסור לעבור איסור אחד שהוא הקל ביותר בפורים, איסור הקל ולא אחד בפורים, ותראה איך אנשים מתירים לעצמם, ועושים ולובשים מלבושי נשים,

ועושים ככה ומדברים ומנבלים את הפה, ובצחוק אומרים לשון הרע על אנשים, ומחקים אנשים ומתלוצצים עליהם ועושים ככה וככה עד כדי ביזיון חילול השם, ומחקים את ראשי ישיבות שלהם ואת הככה והככה ככה וככה פייייייייי כמה איסורים וכמה פה וכמה שם, מזה מי התיר? אז אתה רואה יש להם פורים שלא הותר שום איסור, שלא הותר שום איסור, ואנשים מנצלים את זה אתה מבין לפרוק דברים שאסורים.

ש. ---

הרב: אסור, הפוך זה מה שכתוב: שכל מה שנאמר "עד דלא ידע" ושלא יעבור על איסור אחד. אם לא אסור אם לא אסור אם לא אסור לו להגיע למצב כזה. שמעת? שמעת? שלא יגיע לאיסור זהו. מה שהרבנים מתירים, אם בן אדם מתיר לשני לזלזל בו - זה עניינו, אבל יש אתה יודע לחץ חברתי, שכשמחליטים לזלזל ברב - אז לא נעים להגיד שהוא מחפש את כבודו, שהוא מחפש את כבודו. הנה, היה אחד אמר שהוא יהיה בליל פורים, יש אחד אמר שהוא יהיה בליל פורים שהוא חקיין קצת, "הרב! לא אכפת לך שאני אחקה אותך קצת?"

אמרתי לו: "לא! לא לחקות, אני אין בעיה שאתה מחקה!, יש כאלה שמחקים, לא מוצלח אבל, יש אחד זה לא... הוא נחמד, נחמד בגלל שהוא אשכנזי זה נחמד. אבל לא זה הנקודה, אבל הנקודה היא בשבילו, בשבילו אני דואג, לא שיתקרר הוא יכול לגלוש בלי לשים לב שזה יהיה זלזול באמת, שלא שזה יתקבל, אבל זה יצא ככה, כשרוצים להבליט בחיקוי אז עושים את החיקוי עוד יותר כאילו עושים כנץ' עושים כנץ', כאילו שזה יהיה בולט אתה מבין. פה אתה מבין הוא יכול לגלוש כלפי שמיא, לא כלפיי, אני אפילו וויתרתי לו פחות או יותר,

אבל הוא בכוונה שלו עשה כבר יותר אתה מבין, היה משהו ש.... אז אמרתי לו: "לא!". אבל מה לעשות? כולם התרגלו לעשות מה שרוצים והכל ופה ושם, עכשיו זה לא רק זה, זה לא חיקוי, יש כאלה שמחקים אבל לא מחקים סתם, הם גם מחקים ואומרים משפטים בונים משפטים.... לא חיקוי אמיתי, כאילו לקחו קטע וחזרו עליו, הם בונים איזה מהלך. הרי אתם מכירים את הבדיחות על דוד לוי, אז הוציאו עליו כל מיני בדיחות, כאילו מתגו אותו, שדוד לוי זה מין סוג טיפוס כזה וכזה, ולקחו בדיחות כאילו להראות את הרמה שלו, מזה?

אז זאת אומרת אתה הולך להשפיל את הבן אדם יכולים לעשות ממנו אתה מבין--- אז זאת אומרת ככה זה, וזה אנשים כן וזה הכל "בצחוק" בצחוק. כתוב בספרים הקדושים: מה זה שנאת חינם שבשבילה חרב הבית? זה שהיו יושבים על שולחן אחד - ויורה זיקים ומות אחד בחברו, כמו שאומרים בתימנית "ייטבזו" עושה לו ככה טבזה כזאת, ואחד אומר לו: "בקטנה! סתם בצחוק" ככה, לא זה ההההההה והוא זה ההההה ואתה מבין נהיה דקירות כאלה קטנות - זה אומר שנאת חינם, על זה חרב הבית.

יושבים מסיבת מרעים, אבל כל אחד דוקר את השני, זה שנאת חינם. זאת אומרת אנשים לא יודעים עד איפה הם יכולים ללכת, ואדם מתיר לעצמו, אתה מבין נתנו לו היתר אז הוא לוקח אותו גורף אתה הסוף. כל הפושט בפורים נותנים לו נכון? אז יש אחד פשט לא נתנו לו לקח לבד והלך. בלאו הכי הוא היה צריך לתת לו? אז הוא לקח והלך, למה לעכב אותו עד שיוציא כן ראיתי מוכן שם לקחתי, מה הבעיה?

בקיצורו של דבר - אם אדם חטא באבר מאברי הגוף באכילת מה שאסר הבורא אכילתו והבעילות שהזהיר מהם וחלול שבתות ומועדים ושבועות שקר ראוי שתהיה תשובתו ממנו באותו ענין ובאותו מין שהיה חוטא בו עם שתוף הלב בכוונה לאלוקים. וכל הענין הזה יתכן לאדם בחייו, בעוד שהוא מאריך ימים עם בירור הכרתו, היינו שברור לו מה הוא עושה, דהיינו הוא יהיה בהכרה ועושה את זה בברור הכרתו. וכשהוא מכוין לתשובה, ולטהר נפשו מעונו אצל בוראו, לא בגלל שהוא רוצה לעשות דיאטה או הפסיק לאכול - והוא אומר שזה עכשיו יהיה בשביל זה,

הוא מתכוון דיאטה, אבל אם הוא עושה בגלל שעושה תשובה ולטהר נפשו מעונו אצל בוראו. ובכמוהו אמר החכם: "אם חכמת - חכמת לך, ולצת - לבדך תשא" שהטוב והרע אינו רק לנפשו מאחר שלא חטא לבני אדם. אז זאת אומרת כיוון שעבר עבירות באיברים - אז לכן הוא צריך לתקן את עצמו בינו לבין בוראו. אז ראינו שיש: אם אדם חטא בחובת הלבבות כלפי הבורא, אמרנו כלב הרע והמחשבה הרעה והנטירה והקנאה והשנאה והדומה לזה, התשובה ממנו ראויה להיות בהטבת הלב ואהבת הטוב לבני אדם והמחילה להם.

זה צריך להיות בח

  •    שיתוף   

יוצרים קשר עם שופר

 משרדי שופר

 03-6777779

 דואר אלקטרוני

 main@shofar.tv

 מספר פקס

 03-6740578

 שופר קול

 02-372-4787 | שידור חי:  073-337-6900

תגובות, ראיונות ופרסומים אחרונים בתקשורת