חילול השם אחד דוחה מאה תפילות - חלק ב' | הרב אמנון יצחק שליט"א
(אין זה התמלול! אלא עיקרי הדברים ע"פ הספר 'אל תדחנו' (עמודים סה-סט) מאת הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! לכתבה על ספריו - לחץ כאן)
הגדרה של חילול השם
ראשית כל צריכים אנו לדעת מה נחשב לחילול השם ומה לא, ויש בזה גמ' מפורשת.
הגמ' במס' יומא (פו.) שואלת היכי דמי חילול השם חילול השם? אמר רב כגון אנא דשקילנא בשרא מבי טבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר. [מה נקרא חילול השם? אמר רב למשל אני שלוקח בשר מהטבח ואיני משלם מיד] וכשאני מאחר לפרוע הוא אומר שאני גזלן ולמד ממני להיות מזלזל בגזל (רש"י שם). אמר אביי והני מילי באתרא דלא תבעי אבל באתרא דתבעי לית לן בה [אמר אביי דברי רב אמורים רק במקום שהקצב אינו בא ותובע כספו אלא מביאים לו לביתו, אבל אם הקצב בא ותובע, לא נקרא חילול השם].
אביי כי הוה שקיל בשרא מבי תרי שותפי יהיב זוזא להאי וזוזא להאי והדר מקרב להו גבי הדדי ועביד חושבנא. [אביי כשלקח בשר משני שותפים נתן מעות לזה ומעות לזה ואח"כ היה מפגישם יחד והיו עושים חשבון וחוזרין ונותנים לו בשר כנגד מה שנטלו, והיה נותן מעות לשניהם כי אולי השותף השני לא ידע שכבר נתן מעות לשותפו ויש כאן חילול השם] .
רבי יוחנן אמר כגון אנא דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין [ואין הכל יודעים שנחלשתי בגרסתי ולמדין הימני להבטל מתלמוד תורה רש"י שם].
דבי רבי ינאי אמר כל שחביריו בושין משמועתו. היכי דמי? אמר רב נחמן בר יצחק כגון דאמרי אינשי שרא ליה מריה לפלניא [ימחול יוצרו על מעשיו רש"י].
אביי אמר כדתניא (דברים ו) "ואהבת את ה' אלוקיך". שיהא שם שמים מתאהב על ידך שיהא אדם קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו באמונה ודיבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמד תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר (ישעיה מט, ג) "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר", אבל מי שקורא ושונה ומשמש ת"ח ואין משאו ומתנו באמונה ואין דבורו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה אוי לו לרבו שלמדו תורה פלוני שלמד תורה ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו.
וברמב"ם בהלכות יסודי התורה יסודי התורה (פ"ה ה' י-יא) כותב: כל העובר מדעתו בלא אונס, על אחת מכל מצוות האמורות בתורה בשאט נפש, להכעיס, הרי זה מחלל את השם, ואם עבר בעשרה מישראל הרי זה חילל את השם ברבים. ויש דברים אחרים שהן בכלל חילול השם, והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות, דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם, ואע"פ שאינן עבירות הרי זה חילל את השם, כגון שלקח ואינו נותן דמי המקח לאלתר. והוא שיש לו, ונמצאו המוכרים תובעין והוא מקיפן, או שירבה בשחוק או באכילה ושתיה אצל עמי הארץ וביניהם. או שדבורו עם הבריות אינו בנחת ואינו מקבלן בסבר פנים יפות אלא בעל קטטה וכעס בכיוצא בדברים האלו. הכל לפי גדלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין. וכן אם דקדק החכם על עצמו והיה דבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עמהם ומקבלם בסבר פנים יפות, ונעלב מהם ואינו עולבם, מכבד להן ואפילו למקילין לו. ונושא ונותן באמונה.
ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן ולא יראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין, והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומם, עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו הרי זה קידש את השם ועליו הכתוב אומר "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך יתפאר" עכ"ל.
ובספר המצות הקצר להח"ח במצות לא תעשה (קנה) סיכם את הדברים כך: מצות לא תעשה שלא לעשות שום דבר שימשך ממנו חילול השם. ועוון זה נחלק לשלושה חלקים.
א. שכל מי שיבוקש ממנו שיעבור על אחת ממצוות ה' בעת צרת שמד, והיה המכריח מתכוין להעבירו על הדת, בין מצוה מהמצוות הקלות בין מהמצוות החמורות. או מי שיבקש ממנו לעבור על עבודה זרה גילוי עריות או שפיכות דמים אפילו בצנעה ושלא בשעת השמד והמכריח מתכוין להנאתו אפילו הכי מחוייב הוא להפקיר עצמו להריגה ולא יעבור. ואם עבר ולא נהרג הרי זה חילל את השם ועבר על לאו זה. ואם היה העובר במקום שיש עשרה מישראל הרי זה חילל את השם ברבים וחטאו גדול מאד.
ב. כשיעשה אדם עבירה שאין לו הנאה ממנה ולא תאווה, רק להכעיס למרוד ולפרוק עול מלכות שמים, הרי זה חילל את השם.
ג. אם אדם חשוב עושה פעולה ונראה בעיני ההמון שהיא עבירה אע"פ שהמעשה מותר, הנה הוא חילל את השם. ועוון חילול השם חמור מאד, שאין כח בתשובה ויום הכפורים לכפר, אלא הם תולין ומיתה מכפרת. ונוהג בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ובנקבות. ́
הנחשד בדבר צריך להודיע
ע' בברכת אברהם עה"ת (פ' מטות אות י') שכתב: בברכות (לא:) הוכיחו ממה שחנה אמרה לעלי (שמואל א' א' ט ו)" שחשדה בשכורה, "ותען חנה ותאמר לא אדוני אשה קשת רוח אנכי ויין ושכר לא שתיתי ואשפך את נפשי לפני ה'". מכאן לנחשד בדבר שאין בו שצריך להודיעו, ופרש"י הנחשד צריך לנקות את עצמו, ולהודיע את שחשדו שאין בו אותו דבר מגונה.
והדברים מובנים בפשיטות, שאין כאן מקום לענוה ולמחול על החשד, שהרי נאמר "והייתם נקיים מה' ומישראל ומישראל", ומישראל", ולא רק שאין לגרום חשד, וליזהר שלא יגיע לחשד אלא גם אחרי שכבר יש חשד, מצוה לבטלו עי"ז שמפרש ההנהגה שהיתה כשרה עכת"ד. ונ"ל שה"ה בענין חילול השם ודו"ק.