חילול השם אחד דוחה מאה תפילות - חלק ה' | הרב אמנון יצחק שליט"א
(אין זה התמלול! אלא עיקרי הדברים ע"פ הספר 'אל תדיחנו' (עמודים פא-פח) מאת הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! לכתבה על ספריו - לחץ כאן)
דוגמאות ממצבים אשר יש בהם חילול ה'
בספר היראים בספר היראים מהר"א ממיץ זצ"ל בעמוד היראה סי"ו כתב וז"ל: "ולא תחללו את שם קדשי" ומקרא זה נוקב ויורד עד התהום ועל זה ידוו כל הדווים כי חילול ה' ישנו בכמה דברים ואין להם שיעור להם שיעור שכל המבזה שכל המבזה אפי' מצוה אחת מצוה אחת ומיקל כלל בכבוד שמים נקרא מחלל ה'.
והאמת היא, שמי שלא שם לב על דרכיו בקל יכול להכשל בעוון החמור הזה רח"ל ולכן באתי לעורר בזה בכמה משלים המובאים בספר ואתה קדוש בשער רביעי, מהחיים יום יומיים כדי שנוכל להשים לב על דרכינו.
מסתברא שלענין חילול ה' כל בן תורה (בחור ישיבה, אברך, או נושא משרה תורנית) דינו כת"ח כלפי ציבור בעלי הבתים. וכן כל אדם שומר תורה ומצוות נחשב כת"ח כלפי ציבור הפשרנים למיניהם, וכל אדם דתי נחשב כת"ח כלפי ציבור החילונים, וצריכים לדעת שה"ה גם כן לגבי נשותיהם ובנותיהם של אלו, שהנשים והבנות מסתכלות בהן ולמדות מהן ולכן גם עליהן חל חובת השמירה.́
בני ישיבה
כל אחד חייב לתת דוגמא אישית לבני הישיבה הצעירים ממנו בכל מה שנוגע להנהגה בחדר אוכל, הכולל אכילה בנימוס ובדרך ארץ, לא לקחת מנות של אחרים, לא להגזים באכילת מנות מיותרות, לא להתנפל על העובדים בבקשות לתוספת וכן לברך ברכת המזון מתוך הסידור. כמו כן בהנהגת הפנימיה. כגון לא להתקלח זמן ארוך ולהתחשב גם באחרים, לא לבזבז חשמל, ולשמור על כללי נקיון והגיינה ומלבד הדגומא האישית, עליהם גם להעיר באדיבות ובנעימות על כך לאותם הלוקים בדברים אלו.
בני הישיבה הגרים בפנימית הישיבה חייבים להקפיד על שקט מוחלט הן בשעות מנוחת הצהרים והן בשעות הלילה.
במסיבות אירוסין וכדומה, מצוי שיושבים בכפיפה אחת קבוצה מבני הישיבה של החתן יחד עם בני משפחה. מהם חילונים גמורים ומהם מסורתיים ומכיון שהם נבחנים בקפידה ע"י אותם חילונים, לפיכך עליהם לדבר בנימוס, בדרך ארץ ובנחת, לאכול בצניעות ובהתאפקות, ולקדש שם שמים בהתנהגות אצילית ומכובדת. בן ישיבה המאושפז בבית חולים או החולה בביתו במחלה המתמשכת, וחבריו לישיבה או לכולל אינם באים לבקרו או אינם מטלפנים עליו כדי לשאול בשלומו הוי חילול ה' כלפי בני המשפחה של החולה שאינם חרדים.
בני ישיבה הנוסעים בקבוצה בתחבורת ציבורית או מהלכים יחד ברחובה של עיר חייבים לשמור על הנהגה מופתית של דרך ארץ וצניעות. לא לדבר בקולי קולות, וק"ו שלא לצעוק או להפריע את הסביבה.
בן תורה הנקלע לשמחה ופוגש שם קרובי משפחה חילוניים, אין לו להתעלם מהם שלא יראה כמתנשא, אדרבא עליו להאיר פנים לכולם ולהתענין במצבם ולדרוש בשלום בני משפחותיהם.
בית הכנסת
מי שמאריך מאוד בתפילת הלחש, חייב לעמוד במקום שלא יפריעה למעבר של שאר המתפללים, וכן שהעומדים לפניו לא יתעכבו בגללו, ואם אינו עושה כן יש לו לחוש שיאמרו עליו שלא מתחשב בציבור והוי חילול השם.
אנשים העושים קידוש בבית הכנסת מיד אחרי התפילה, יש להשתתף וליטול חלק בשמחתם אם יש להם שייכות עם בעל השמחה. ואם אינו יכול, עליו להתנצל, ועכ"פ שלא יהיה יוצא בפניהם מבית הכנסת כמי שלא שם על ליבו כלל וכלל.
גם מי שלא נזהר ומגיע להתפלל בבית הכנסת בשעה מאוחרת יש בזה חילול השם. וכמו שכתוב בשו"ע סי' צ' ס"ט וז"ל ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הציבור ואם הוא אנוס שאינו יכול לבוא לבית הכנסת יכוין להתפלל בשעה שהצבור מתפללים, וכן אם נאנס ולא התפלל בשעה שהתפללו הציבור, והוא מתפלל ביחיד אעפ"כ יתפלל בבית הכנסת. וכתב על זה המשנה ברורה ס"ק כ"ט וז"ל וכתב בספר אליהו רבא בשם תשובת ב"י דיש לקנוס האנשים שמונעים לילך לבית הכנסת משום שעוסקין בתורה או משום שמשתכרין ממון, ולעשירים יש לקנוס יותר. ובעל תורה אף שעוסק בלימוד מ"מ איכא חשדא, וחילול השם.
ועל מה שכתוב בשו"ע שאם מתפלל ביחידות אעפ"כ יתפלל בבית הכנסת כתב על זה במשנ"ב בס"ק לג וז"ל: יתפלל בבית הכנסת מפני שהוא מקום קבוע לקדושה, ותפלתו מתקבלת שם יותר, ופשוט דאם הוא ת"ח ויש חשש חילול השם כשיבוא אחר התפילה בבית הכנסת דיתפלל בביתו עכ"ל.
ובענין זה מסופר על הח"ח זצ"ל בספר המאורות הגדולים, שפעם אחת, לאחר שסיים תפילתו בישיבה סר לבית המדרש הסמוך, ומצא שם במקרה אחד מתלמידי הישיבה, אז הח"ח זצ"ל ניגש אליו מיד ואמר לו שהוא כבר התפלל ונכנס לבית המדרש רק לקחת איזה ספר, כי חשש שמא יחשוד בו התלמיד שאיחר לתפילה ויהיה בזה משום חילול השם ובא מיד לתקן את הדבר.
השח בחזרת הש"ץ או בזמן קריאת התורה וכן בשאר מקומות שאסור לדבר בהם נחשב למחלל שם שמים גמור בפרהסיא.
בשעה שהרב המקומי או ת"ח דורש לרבים בבית הכנסת. חייבים כל הנוכחים להפסיק את כל עיסוקיהם ולשמוע את דבריו, ולא יפה הם עושים אותם שמדברים זה עם זה בשעת הדרשה או שמעיינים בספרים, ואם לא רוצים לשמוע יש לו לצאת מבית הכנסת באופן שלא יהיה ניכר, וזאת לפני תחילת הדרשה. ́
בין אדם לחבירו
בן תורה או בני משפחתו השואלים ספר או מכשיר וכדומה מהשכנים או מהגמ"ח, חייבים להקפיד להחזירו בזמן שנקבע, או מיד לאחר השימוש, כשהוא במצב טוב ונקי, ולשמור מאד לבל יתקלקל או יוזק. באם ארעה תקלה, עליו להודיע על כך ולברר אם מחוייב בתשלום. ופעמים שלוקחים בהשאלה ושוכחים להחזיר וגורמים לחילול השם.
בני תורה העורכים קניותיהם בחנות המכולת יש להם לנהוג בדרך ארץ ובנימוס, ועל כן לא יפה עושים אלו שבודקים בידיהם כמה וכמה חלות עד שמחליטים איזה יכשר עבורם, וכן בכל אותם המוצרים שאנשים מכניסים לפיהם אין לאחרים לגעת בהם בידיהם. ואם עושים כן משניאים עצמם על ציבור הרואים.
נהגים בעלי חזות חרדית הנוסעים במהירות בזמן הגשמים כשהרחובות מוצפים, ומתיזים מים ובוץ על העוברים ושבים, מבלי להתחשב בהם כלל וכלל, מחללים שם שמים בפרהסיא.
כללי
גזל עכו"ם אסור מטעם חילול ה' אף למ"ד גזל עכו"ם לאו דאורייתא. ולפיכך מצד זה הוא חמור מגזל ישראל, וכן אסור להונות שאינם בני ברית או להערים עליהם, וכן אין לנסות לקנות מהם סחורה במחירים מצחיקים או לשלם עבור עבודתם במחירי הפסד, וק"ו שאין ללעוג להם או לכנותם בכנויי גנאי.
פעמים רבות מצוי שבן תורה יכול לקדש שם שמים בקלות רבה ועליו לנצל הזדמנויות מעין אלו כגון אם משוחח בטלפון ציבורי ויש עוד מחכים בתור, יאמר באופן הנשמע שיש שממתינים ולכן הוא מסיים השיחה וכן על זו הדרך ותן לחכם ויחכם עוד, ולהפך אם אינו עושה כן ומאריך בשיחה מבלי להתחשב באנשים הממתינים, עלול להיות בכלל מחלל את ה'.
שומר תורה ומצוות שנקבע לו תור במוסד ציבורי כגון בית חולים, מרפאת שיניים או אצל רופא פרטי וכדומה, ואינו יכול להופיע בזמן שנקבע לו, חייב להודיע על כך מראש כדי למנוע חילול ה'. ואם נאנס ולא יכול היה להודיע מראש, עליו להתנצל לאחר מכן ולהסביר עצמו כדי למנוע חילול ה'.
שומר תורה ומצוות המנסים לעקוף את התור בתחבורה הציבורית או בבנקים או בשדי תעופה, חנויות וכו'. נחשב לחילול שם שמים ואין לכך שום היתר ואפי' אם הוא ממהר לתלמודו.
שומר תורה ומצוות צריך להזהר מאוד באופן הנהיגה ברכב שיהיה עפ"י החוק ולא לחצות במקום האסור או במקום שיפריע מלעבור את הרכבים האחרים.
בעלי חנויות חרדים, או צרכניות חרדיות ובפרט אותם המוכרים מוצרי מזון למיניהם, חייבים לשמור על רמת נקיון גבוהה ביותר, וכן דוגמאות ממצבים אשר יש בהם חילול ה' פז על כללי ההגיינה והקירור. ועל המוכרים המטפלים במזון ללבוש חלוקים נקיים, כפפות וכדומה, וזאת כדי למנוע לזות שפתיים.
רופאים החרדים לדבר ה', וכן שאר עובדי ציבור, אסור להם לעשות מעשים הנראים כלא הגונים, כגון: לקבל אנשים שלא על פי התור וכדומה, דהוי חילול השם כלפי הציבור החילוני הממתין.
בשמחות או באירועים שונים, שמשתתפים בהם תלמידי חכמים ועסקני ציבור, חייבים לכבד את הת"ח לפני שמכבדים את העסקנים, כגון: לישב בראש, או כיבודים בחופה וכדומה, והעושים כן מכבדים את התורה, ועליהם נאמר "ואת מכבדי אכבד". ומאידך, אותם המעדיפים שרים, חברי כנסת, ראשי עיריה, עשירים ובעלי יכולת, רופאים בכירים, על פני תלמידי חכמים, מבזים הם את התורה בפומבי ומחללים שם שמים ברבים.
על ההורים והמחנכים לחנך את ילדיהם ותלמידיהם להזהר מאד מאד בכבוד כל אדם, וכגון לא לדחוף את האנשים באירועים שונים ולתת להם זכות קדימה, וכן לא להתנפל על האוכל בשמחות ובקידושים ולתפוס מקומות ישיבה כשאין די מקום ישיבה למבוגרים.
פעמים שהילד למד מהוריו שמותר לשקר כגון שעונים בטלפון שאבא לא בבית כשהוא בבית, או שאומרים לילד לומר למורה תירוצים שקריים או כותבים לילד פתק עם שקר ושולחים למורה ובכל זה בכיוצא בזה יש לחשוש לחילול ה'.
כלל הציבור החרדי חייבים להקפיד שלא ללכלך את רשות הרבים וח"ו מלזרוק פסולת מבעד לחלונות הבית וכן צריך להזהר מאוד לא לזרוק פסולת מהאוטובוס או מהרכב לרחוב כי אם יראו אותו, יגרום לחילול ה'.
לסיכום: יש עוד הרבה הרבה ציורים ואי אפשר לפורטם כי יכלה הזמן והם לא יכלו ודי לחכימא ברמיזא והכלל הוא: "תן לחכם ויחכם עוד".