שבועת שווא אחת דוחה מאה זכויות - חלק ז' | הרב אמנון יצחק שליט"א

(אין זה התמלול! אלא עיקרי הדברים ע"פ הספר 'אל תדחנו' (עמודים מה-נט) מאת הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! לכתבה על ספריו - לחץ כאן)

תשובה לעוון השבועה

אע"פ שכתוב בכמה מקומות שאין תשובה וכפרה לעוון החמור הזה של שבועת שוא אבל בכל זאת מצאנו בכמה ספרי רבותינו המביאים תיקונים כדי לכפר, ולחזור בתשובה על החטא הזה.

והנה בספר עבודת הקודש עבודת הקודש להחיד"א במורה באצבע (סימן ב' אות מ"א) כתב וז"ל: "משנה" אותיות "נשמה". וכתבו גורי האריז"ל דכשקורא סדר זרעים יכוין לתקן אשר פגם במאכלות אסורות ובברכות לבטלה וכיוצא. וכשקורא סדר מועד, יכוין לתקן אשר חטא בחילול שבת ויום טוב. "וכשקורא וכשקורא סדר נשים, יכוין לתקן מה שפגם בעריות ושבועות ושבועות ונדרים ושבועות ונדרים ." וכשקורא סדר נזיקין יכוין לתקן מה שחטא לה' במה שהזיק לחברו. וכשקורא סדר קדשים, יכוין לתקן נשמתו הקדושה אשר הוציאה לחולין ואשר לא נזהר בשחיטה ובדיקה ולחיוב כרת ולתפילות בלי כונה. וכשקורא סדר טהרות, יכוין לתקן מה שפגם בנדה וקרי ונטילת ידים.

ובספר יעלזו חסידים יעלזו חסידים להגר"א פאפו זצ ל" (תי-תל) כתב: יהודי א' העלילו עליו הנכרים ואמרו לו כך וכך עשית, והוצרך לישבע שלא עשה ונשבע באמת. אמר לחכם אני מצטער שנשבעתי אע"פ שבאמת נשבעתי ובעל כרחי הוכרחתי לישבע כדי שלא ימיתו אותי, לפי שאבי ואמי לא נשבעו מעולם ואפילו באמת.

אמר לו החכם "אם תרצה שיתכפר לך שיתכפר לך" קבל עליך שלא תזכיר שם שמים לא באמת ולא בחנם ולא בשום לשון כמו שרגילים לומר כך יעזרני ה'. רק תאמר הית', ואל תזכיר ה' אלא כשתקרא בפסוק ואל יהי לך מקח וממכר אלא עם מי שתוכל להאמין בלא שבועה, ושלא יביאך לידי שבועה.

בספר ארחות צדיקים ארחות צדיקים בשער התשובה כתב וז"ל: הנשבע לשקר או מעל בחרם, יש לו ללקות כמה פעמים כל ימי חייו ויתודה ימים רבים, ולאחר כן יזהר לבלתי ישבע אפילו באמת, לא בתורה ולא בנשמות אבותיו, אך ידור בחיי ראשו. אבל ישבע לקיים את המצוות. ויזהר שלא יוציא שם שמים לבטלה מפיו, ויזדעזע אבריו כשיזכיר את השם ברוך הוא, ויזהר בברכה לבטלה. ואם שגג וברך ברכה לבטלה, יאמר אחריה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

ואותם המרגילים בפיהם ובפי זרעם להזכיר שם שמים לבטלה, אוי לנפשם ולזרעם כי כן למדו לשונם. לכן ישמור ויגדור עצמו וזרעו וחבריו הנשמעים לו מלהזכיר שם שמים לבטלה, ואם הוצרך זה השב לעשות שבועה לבעל חובו אפילו באמת. יתענה אותו היום בכל שנה.

ובספר גנזי חיים להגר"ח פאלאג'י (אות ת' קונטרס התשובה אות ס"א) כתב: תשובה לשבועת שוא ולשקר. יתענה ל"ז תעניות כמנין הב ל" וילקה כמה ימים. יש סוברים ג' ימים ויש סוברים ל' יום, ומצאתי למהרח"ו בספר פרי עץ חיים דכתב דיתענה ל"ז תעניות כמנין הב ל," ושוב כתב אח"כ דיתענה כ"ח תעניות.

היות שכמה מרבותנו סוברים שחומר האיסור של שבועת שוא הוא בגלל שגרם לחילול השם, וא"כ נראה שמה שמתקן העוון של חילול השם מועיל גם לעוון זה. ועיין לקמן שכתבנו כמה תיקונים לעון חילול השם, קחנו משם. ́

סיפורים עובדות והנהגות 

מעשה נורא בשכר למי שנזהר מלשבע שנזהר מלשבע 

מצינו מעשה נורא בענין זה "במדרש עשרת הדברות עשרת הדברות" ונעתיק אותו כלשונו: ומעשה באדם אחד שלא רצה לישבע כל ימיו, והיה עשיר גדול, ובשעת פטירתו מן העולם קרא לבנו ואמר לו: בני! אני מזהירך שלא תשבע כלל לא באמת ולא בשקר, שכל העושר שהיה לי לא הרוחתי אותו אלא ששמרתי עצמי משבועה, ואפילו שבועת אמת לא רציתי לישבע, והצליחני הקב"ה בכל יום ויום, ובכל סחורה ובכל מעשה ידי.

ענה לו: אבא: אני אקיים כל מצותיך ולא אשבע כלל!! וכשנפטר אביו מן העולם והניח חיים לכל ישראל

באו רמאים אל היתום ובקשו ממנו ממון הרבה. אמרו לו: ממון שאביך חייב לנו תן לנו: אמר להם לא היו דברים מעולם לא היה חייב לכם כלום. באו לדין לפני הדיין וחייבו אותו בשבועה. השיב היתום בלבו ואמר מה אעשה? אם אשבע הריני מחלל שם שמים ומבטל מצות אבי, מוטב שאפרע להם ולא אשבע. פרע להם כל הממון שהניח לו אביו ונשארו לו עשרה דינרים של זהב לפרוע ולא נשאר בידו כלום, באו הרמאים ואמרו לו: תפרע לנו ממון שאתה חייב לנו או השבע לנו שלא נשאר בידך כלום, אמר: לא אשבע לעולם.

חבשוהו ואסרוהו בבית הסוהר, ואשתו היתה צדקת ויפת תואר ומתביישת לשאול מבני אדם שום דבר, והיתה נוטלת בגדים לבנים לכבס ומפרנסת בעלה בבית הסוהר ובניה ועצמה.  יום אחד הלכה לנהר לכבס עם בניה, ובאתה שמה ספינה אחת, וכשראה אותה בעל הספינה חמדה בלבו ביותר ואמר לה: כבסי בגדי ואתן לך דינר זהב, אמרה: כן אעשה. לקחה הדינר ונתנה לפדות את בעלה מבית הסוהר, וכבסה הבגדים, וכשהלכה להחזירם חטפה בעל הספינה והלך לו, והיו בניה מרחוק עומדים ובוכים בכיה גדולה, והלכו לאביהם ופדאוהו ואמרו: נשבית אמנו.

נשא עיניו לשמים ואמר: "ישתבח שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה שהגיעני לכך שנשארתי בלא מזון ובלא מחיה. ונשא עיניו לשמים ואמר לפניו: רבונו של עולם! רחם עלי ועל בני הקטנים שהם יתומים! והלכו יחדיו, עד שהגיעו לנהר שהיה קרוב לים, ולא היה שם מעבר לעבור את הנהר, מה עשה אותו חסיד, פשט את מלבושיו ושם עצמו לשוט את הנהר, כיון שהגיע אצל הנהר שטפו הנהר.

זימן לו הקב"ה דף גדול אחד, ישב עליו הוא ובנו הקטן עד שבאו למדינה אחת ונתנו לו מקניהם לרעות. ובניו שנשארו על שפת הנהר היו צועקים ובוכים עד שבאה ספינה אחת והוליכה אותם בשבי. יום אחד היה יושב אותו חסיד על שפת נהר אחד שהיה מלא נחשים ועקרבים, ונזכר מה שכבר היה עשיר גדול ואיך נשאר יחיד, והרים קולו בבכיה ואמר: רבונו של עולם! נשארתי בלא אשה ובלא בנים ובלא ממון, ואין לי מי שירחם עלי, גלוי וידוע לפניך שטוב מותי מחיי! ורצה להשליך עצמו בנהר. וכשראה את ההרוגים שהרגו הנחשים ועקרבים נבהל,

וראה דמות אחד שקורא אותו: פלוני בן פלוני! אל תבהל, שהיום כמה שנים שמור לך ממון הרבה, ועכשיו הגיע זמנך שהקדוש ברוך הוא "מעלה אותך לגדולה על ששמרת פיך משבועה פיך משבועה" ולא חללת שם שמים ולא בטלת מצות אביך קח משם כל הממון! לקח כל הממון שהיה שם ושכר פועלים הרבה, ובנה לו ארמונות גדולים ועירות גדולות ונעשה מלך, ולבסוף עשה לו הקב"ה נס והחזיר לו אשתו ובניו, ועשה אותם מלכים ושלטונים, ונתן אותו האיש צדקה, ושבח והודאה להקדוש ברוך הוא ששלם לו שכרו מושלם.

מי גרם כל זאת? אלא שמירת פיו משבועה, שאפילו שבועת אמת לא רצה לשבע, שכך אמר הקב"ה: מה מלאכים ואראלים שמקדישים את שמי בקדושה. מתיראים ומתרעשים ממני - ואתה בן אדם כשתמלא́ בטובה ממתנות שלי איך תעיז לבך לישא את שמי לשוא?!' 

בשכר השומר את שבועתו את שבועתו

הגמ' במסכת כתובות (דף עז:) מספרת: שכשהגיע זמנו של רבי יהושע בן לוי להפטר מן העולם, הגיע אליו מלאך המות כשסכינו שלופה בידו.

ביקשו רבי יהושע בן לוי להראות לו ברגעיו האחרונים את מקומו בגן עדן, הסכים לכך המלאך המות והתחילו ללכת לשם. בדרך אמר לו רבי יהושע בן לוי שישאיל לו את סכינו כי הוא מתיירא ממנו, והמלאך המות נתן לו סכינו.

כשהגיע לגן עדן הגביה אותו מלאך המות והראה לו את מקומו. קפץ רבי יהושע בן לוי ונכנס לשם בעודו חי! אחז המלאך בשולי גלימתו וניסה לעצור אותו ואז נשבע רבי יהושע בן לוי שלא יצא משם. 

אמר הקב"ה שיבדקו את רבי יהושע בן לוי אם חזר פעם משבועתו, א"כ גם עתה יחזור משבועתו וימסר ביד המלאך, ואם לא חזר אף פעם משבועתו ישאר חי בגן עדן. בדקו במעשיו של רבי יהושע בן לוי ומצאו שמימיו לא עבר על שבועה אלא שמר תמיד כל מוצא שפתיו, וכך זכה́ ליכנס חי לגן עדן, ולמוות לא היתה שליטה עליו!