עקביה בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

תודה רבה.

נציב יום לעילוי נשמת יפה בת חנה, מנוחתה עדן, אמן.

עקביה בן מהללאל אומר,

הסתכל בשלושה דברים בהן אתה בא לידי עבירה.

דע מאין באת

ולאן אתה הולך,

ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון?

מאין באת?

מטיפס רוחה,

ולאן אתה הולך

למקום עפר, פרימה ותולעה?

ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון?

לפני מלך מלכי המלכים,

הקדוש ברוך הוא.

רשי

עקביה אומר, מטיפה סרוחה,

טיפת שכבת זרע,

ואף על פי שבשעת העיבור אינה סרוחה,

שאינה מסריחת ברחם האישה עד לאחר שלושה ימים,

וכשתסריח אינה ראויה להזריח.

מכל מקום קרא לה טיפס רוחה,

מפני שהיא קרובה להסריח מיד

כשהיא חוץ למעי האישה.

בא ומסתכל,

שבא מטיפס רוחה,

ניצול מן הגאווה,

וכשמסתכל,

שעתיד ללך למקום עפר, רימה ותולעה,

ניצול מן התאווה,

והחמדה אל הממון,

מה יישאר?

כלום.

והמסתכל,

שעתיד ליתן דין וחשבון,

פורש מן החטא,

ואינו נכשל בעבירה.

לכן אמר

עקביה בן מהללאל, הסתכל בשלושה דברים.

אז רש״י מדייק.

שלוש הסתכלויות.

אחת תמנע אותו מן התאווה, אחת מן הגאווה,

ואחת מן החטא.

באר החפץ חיים,

זכר צדיק לברכה.

זכותו תגן עלינו, אמן.

אפילו אנשים יראים ושלמים המאמינים בתמימות

ובאמונה שלמה בכל ענייני שכר ועונש,

לא התעוררו כל כך לשוב בתשובה מעוונותיהם

ולהוסיף אומץ במצוות ומעשים טובים בגלל אמונתם לחוד.

מאחר שמטבע האדם להתפעל ולהתעורר רק ממה שהוא רואה בעיניו עתה,

מכיוון שיצר הרע מסיתו לחשוב

שיאריכו ימיו ושנותיו הרבה מאוד,

על כן אינו מתיירא מן העונש העתיד לבוא על עוברי רצונו יתברך.

לזאת הזהירנו התנא בלשון

הסתכל בשלושה דברים.

תייר את העונש,

כאילו אתה כבר רואה אותו בעיניך ממש,

וזה יועיל

לבוא לידי כך שאין אתה בא לידי עבירה.

אז ההסתכל מדובר על כולם, כולם צריכים להסתכל

לא פעם אחת,

אלא לנגד עינינו.

במדרש שמואל, דקדק, למה התנא הוא צריך לכתוב?

הסתכל בשלושה דברים.

וכי הוא בא להשמיע אותנו מניין, שלושה דברים.

אלא הוא מבאר שצריך להסתכל בשלושת הדברים ביחד.

לא יסתכל באחד מהם ויספיק, יסתכל בשלושה דברים ביחד.

אם יסתכל רק בחלק, זה לא יועיל להציל אותו מידי עבירה.

למה?

אם הוא יתבונן שהוא בא מטיפס רוחה,

אז יכול להיות שהוא יאמר, מה אני אשם בחטאים שלי?

אני בנוי מדבר מאוס ונבזה.

אני באתי מטיפס רוחה, אז מה אתה רוצה שאני לא אעשה עבירות?

אני לא אשם.

לכן צריך להסתכל גם לאן אתה הולך.

לזכור את יום המיטה

כדי שלא תבוא לידי חטא.

אבל גם שני הדברים האלה לא מספיקים.

כי אז יכול להגיד מה יש ביום המיטה.

ואז הוא יהפוך לעפר ועפר,

לעפר ואפר.

הוא יהיה מאכל לרימה ותולעה.

ושמה אין חשבון

לא לעפר ולא לדומם.

אז ממילא אני יכול לעשות מה שאני רוצה.

לכן אוסיף אתנא, לא, לא, לא, לא.

גם דבר שלישי, דע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון.

זה לא מתחיל ככה ונגמר ככה.

זה מסתיים שם, בדין וחשבון.

וכשאדם יודע שיצטרך לתת דין וחשבון,

אז יצטרך לעשות חשבון.

נכון.

לכן צריך את שלושתם.

ואין אתה בא לידי עבירה.

במדרש שמואל דקדק,

למה התנא הוסיף ואין אתה בא לידי עבירה

ולא אמר ולא תבוא לידי עבירה?

מפרש

שיותר רבותא, יותר יתרון יש לאדם

שהוא סר מן העבירה אחרי שהגיע לניסיון.

ממה שהוא לא חוטא בגלל שלא הזדמן לו ניסיון.

לאדם יש יתרון, באה לו עבירה

והוא נמלט ממנה יותר מאחד שלא באה לפניו בכלל עבירה.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה, ונפסק בה רמב״ם, פרק ב' מלכות תשובה.

זוהי תשובה גמורה,

זה שבא לידו דבר שעבר בו

ואפשר בידו לעשותו

ופירש

ולא עשה מפני התשובה.

זאת אומרת,

אדם עבר עבירה, נגיד, באישה מסוימת,

ואין הזדמן לו עוד פעם מעשה,

והיה פיתוי גדול,

והוא פרש.

אז אחרי שהוא טעם, טעם חטא,

והוא פורש.

זו גבורה גדולה מאוד,

לעומת אחת שמעולם לא נתנסה בזה.

ברור שיוסף שעמד בפיתויים

של זלייכה,

זה דבר גדול, לכן נקרא יוסף הצדיק.

אבל אחת שמעולם לא פיתו אותו בכלל ולא כלום, אז מה הוא צדיק? במה הוא צדיק?

מה?

לא היה לו בכלל ניסיון.

אבל אדם שהיה לו ניסיון, מה עמד בו?

לכן אומר הרמב״ם שבמקום שבעלי תשובה עומדים,

צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד.

למה? כי בעלי תשובה הם היו בעלי עבירה קודם,

ואחר כך נזדמן להם עוד פעם, והם עמדו בזה.

בעוד שהצדיקים בעצמם

לא עמדו בזה.

לא היה להם ניסיון כזה.

הרי כאשר באה עבירה לידי אדם,

ועם כל זה הוא נמנע מלעשות זו מדרגה גבוהה,

והיא תכלית התשובה.

ולכן נתכוון נתנא לומר,

כאשר יתבונן אדם באלו שלושה דברים,

לא זו בלבד שלא יתאווה לחטא,

אלא גם אם מזדמנת לו עבירה לידו,

הוא יוכל להתגבר אם הוא מסתכל בדברים האלה.

וזה מה שכתוב, ואין אתה בא לידי עבירה.

זאת אומרת, אפילו שהעבירה כבר באה על ידך,

אתה לא תפול בידה להיכשל.

למה? כי אתה הסתכלת בשלושה דברים האלה,

הפנמת אותם,

ולכן תוכל לעמוד בזה.

עוד מדקדק המדרש,

הסתכל בשלושה דברים.

היה לו להמשיך ולומר מיד

מאין באת.

למה צריך להוסיף את המילה דע?

מאין באת?

בשביל מה דע?

אז הוא אומר ככה, שני דברים ראשונים,

מאין בא אדם,

ושהוא הולך למקום עפר עם מבטו לעם,

אין לו לדעת, זה רואים בראייה חושית.

אבל הדבר השלישי,

מה שעתיד אדם ליתן דין מחשבון לפני המקום, הוא לא ראה את זה עוד.

לכן אומר לו, תנא דע,

אל תאמין.

אלא שזו תהיה ידיעה ממש כאילו ראית את זה במו עיניך.

דע,

צריך ידיעה לזה.

הבאנו לזה ראיות בהרצאות.

המפרשים

דמהים על כפל הלשון במשנה.

בהתחלה הוא אומר, דע מאין באת ולאן אתה הולך.

ואחר כך,

כשמבאר את הדברים, חוזר עוד פעם ואומר, מאין באת?

מטיפס רוחה. לאן אתה הולך?

למה צריך לחזור עוד פעם בכפל?

מספיק להגיד,

מאין באת? מטיפס רוחה? זה נגמור.

תרץ מספר מילי דאבות

לגאון הצדיק, רבי יצחק,

ראש ישיבת וולוז'ין, זכר צדיק וברכה.

זכותו תגן עלינו, אמן.

אומר משל לאדם גדול בתורה,

שהוא כיהן כרב באחת העיירות,

והיה עשיר מופלג,

ושלח את הבן שלו

לעיר רחוקה ללמוד תורה בישיבה מפורסמת.

בדרך

היה צריך להיכנס למלון,

ונכנס למלון של אבא שלו.

שם

בני משפחה אחת

היו

מתעסקים במלון ודואגים לכל הצרכים,

ואבא שלו שם אותם שם,

והם התפרנסו בכבוד.

הבן של הרב

פגש שם בחור אחד מבני המשפחה, בן גילו.

נכנס עמו לשיחה, ומצא חן בעיניו.

אבל הנער הזה היה פוחז,

ומלובש בבגדים נעים,

ומושך את הלב בדברים מעוררים,

הוללות ושחוק,

והבן

החליט לבלות איתו

בשחוק וקלות ראש.

תקופה ארוכה.

יום אחד

מגיע אחד המכירים

של אביו,

רואה את הבן מתרועע בחברתו של הנער,

ולא הלך בכלל לישיבה.

התחיל להוכיח אותו בדברים.

בהתחלה פנה לבן,

אמר לו, לא, אתה יודע מאין באת.

מאין באת?

מהבית של אביך הרב הגדול בתורה ובעבודת השם.

ולאן אתה הולך?

היית צריך ללכת לישיבה המפורסמת,

ללמוד תורה, לדרוש בחוכמה,

ואתה מתנהג במעשה הוללות,

ותבוא לידי ביזיון גדול.

מה תענה לאבא?

שיוודע לו הדבר

ויגער בך על מעשיך.

לכן תיטיב את מעשיך שוב לדרך הטובה והישרה.

ואחרי שקילל דבר אליו,

פנה שוב לנער הפוחז

וגער בו בשפה אחרת לחלוטין.

אמר לו, איך מלאכה ליבך להתנשא כל כך ולהתחבר עם בן הרב?

ביות שאתה איש גס והמוני,

הוא בן איש חכם ונכבד

ואידיול לתפארת.

וגם יש לך לזכור,

אם אביו,

בעל המלון, ישמע שלימדת את בנו תרבות אנשים חטאים,

ריקים ופוחזים,

יפחס על כל המשפחה שלך ויגרש אותם מהמלון,

וינשל אתכם מהפרנסה.

ותחזרו לעבוד

בחטיבת עצים ושאיבת מים,

ועוד יעניש אותך על כך שהטעית את בנו וגרמת לו לסור מדרך הישר.

מעתה נבין.

שזה דברי המשנה.

התנא כפל את הלשון,

בתחילה דיבר דבריו אל הנשמה,

ואחר כך אל הגוף.

וככה אומר התנא,

בהתחלה הוא אומר לנשמה הקדושה, דע,

מאין באת?

מקור המחצבה שלך מתחת כיסא הכבוד.

ולאן אתה הולך?

סופך לחזור למקום רב ונישא לקדוש ברוך הוא.

ככתוב בקהלת יב זן והרוח תשוב אל האלוהים אשר נתנה.

ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון?

כי רבה זכותך שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו ידין בך ובמעשיך.

ועל כן אין נאה לך לה הטוב,

אלא יש לך לעשות הטוב בעיני הבורא.

ואחר כך מדבר אל הגוף

ואומר לו את המשך דברי המשנה.

מאין באת?

טיפס רוחה.

המקור שלך מבוזה מאוד.

דבר לגוף.

ולאן אתה הולך? למי מדבר? לגוף.

למקום עפר, רימה ותולעה?

אתה עתיד להיות שוכן בעפר?

במאכל לתולעים?

ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון?

כשתחברת לנשמה טהורה הנאצלת ממרומים

כדי שהיא תעסוק במצוות מעשים טובים,

והטעית אותה

ללכת אחרי תאוות העולם הזה והאבלים המאוסים.

לכן, יזהה לא למשוך אחריך אותה

ולמנוע אותה מהתפקיד שהוטל עליה כשנשלחה לזה העולם.

לכן, התנ״ך חוזר פעמיים.

פעם הדיבור הוא לנשמה.

להסתכל מה אין חוצבה ולאן היא חוזרת ולפני מי תיתן דין?

ואחר כך מדבר אל הגוף. הלו, איפה באת?

מטיפסנו, לאן אתה הולך?

מקום עבר, ותזכור, אוי ואבוי, הקדוש ברוך הוא יעניש,

איי, איי, איי, איי, איי.

זה עונש התולעים, זה אחד משבעה עונשים שיש בקבר.

אז זאת אומרת,

בן אדם צריך להתבונן משני צדדים, מצד הנשמה

ומצד הגוף.

בספר ענף, עץ אבות,

בעיר, למה יש כפל דברים, כמו שאמרנו עכשיו במשנה?

כשאדם חפץ לקיים מצוות ולעסוק בתורה ומעשים טובים ולהתפלל אל חי,

יצר הרע מונע אותו, אומר לו, תגיד לי, מה אתה חושב,

שהקדוש ברוך הוא זקוק לתפילה ולעבודה שלך?

יש לו בשמיים מיליארדים של משרתים על אחרי השרת,

עומדים לפניו.

מה ייתן לו? מה יוסיף לו?

מה יוסיף לו בכלל העבודה הפחותה שלך? אתה כמו פרעוש קטן.

יותר טוב שתשתוק ממה שתדבר.

וככה נותן לו להתרשל.

זה מה שאומרים הרבה מהחילונים.

איך אכפת לו לקדוש ברוך הוא מוקצה?

הזזת גרעין, עשית ככה, עשית ככה,

ככה.

מה אכפת לו?

אתה מקטין אותו כשאתה אומר שאכפת לו.

כן, ככה.

יצר הרע מדבר מגרונה.

רק כשאדם מתבונן

בדברים שנמנו במשנה,

יראה שאין הדברים נכונים כלל.

זכור מאין באת.

הנשמה שלך טהורה,

באה ממקום עליון וגבוה.

היא חלק אלוה ממעל.

היא נחצבה מתחת כיסא הכבוד.

מעלת הנשמה גדולה מאוד עד שאמרו חכמים זיכרונם לברכה

בחולין צדיק טית.

חביבים ישראל לפני הקדוש ברוך הוא יותר ממלאכי השרת.

שהרי המלאכים אומרים שירה לפניו רק פעם אחת ביום.

ויש כאלה שאינם זוכים לומר אלא פעם אחת בחודש.

ויש כאלה בכלל פעם אחת ומתבטלים.

ואילו בני ישראל זוכים לומר לפניו שירה בכל שעה ושעה.

ואמר עוד,

על גודל חשיבות הנשמה.

לאן אתה הולך?

אחרי שנפרדת הנשמה מן הגוף,

שוב היא חוזרת לבית אביה כנעוריה לחזות בנועם השם ובאור החיים.

איי, איי, איי, איי, איי, איך אפשר לא להודות לשם?

הכל יודוכם,

והכל ישבחוכם,

והכל יאמרו, והכל יאמרו, הן קדוש גשם.

הכל יודוכם,

והכל ישבחוכם,

והכל יאמרו, והכל יאמרו, הן קדוש גשם.

הכל יודוכם,

והכל ישבחוך,

והכל והכל והכל יאמרו,

הן קדוש גשם.

הכל ידוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש כשם

אני מודה לשם יתברך

שבערוץ 13 הביאו את קטע קטן מדבריי בריאיון ב-14

והם עלו על מוקש

כי הם חשבו שאני בודד דברים מליבי

עכשיו יש דיון ברוטר

וכולם אלה בעד ואלה נגד השמאלנים מקללים, מתפוצצים

והאחרים נותנים להם באבו אבו הם שמים להם את הסרט הרצל והציונות

ולא מעניין אותם, רואים את העובדות ואת הכל וממשיכים באקשן,

אקשן זה עבד

וזה יעבוד עוד בימים הקרובים

אז אנחנו נשמח כי יש לנו שבת, להם אין, מסכנים

יש להם רק ערוצים 11, 12, 13

תעשו חשבון כמה זה ביחד,

מי יודע?

נו,

23,

נו, 36, ככה יצא החשבון

כן

לו יהי

ובכן רבו ישראל ישמחו

במהלכותך שמרי שמרי שמרי שבת וקורא עונג שבת

ישמחו במהלכותך שמרי שמרי שבת וקורא עונג שבת עם

למהלכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת עם

מקדשי מקדשי מקדשי שבעים שבת

מקדשי מקדשי מקדשי שבעים שבת תודה רבה לכם

הרי אני מכוון לכם מצוות חכמים

רבי חנני אומר אנשי אומר

עושה הקדוש ברוך הוא זכות ישראל

לפי כוח הרבו להם תורו ומסווד

שנה אמר אדנו יחדיל תורו יאדיר

הרי אני מכוון