האכזריות במחיית עמלק - הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום לעילוי נשמת גדעון בן סעדה, מנוחתו עדן,

ולאחדות

קהילות קפס בכלל עמו בית ישראל,

להבאת הגאולה שלמה במהרה בימינו, אמן.

זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים.

לפני קריאת המגילה

קראנו את מלחמת עמלק בישראל.

לפני קיום מצוות היום של פורים

חלה ההלכה של קריאת פרשת זכור,

ונראה מכך שאי אפשר להגיע לשלמות שביכולת יום הפורים

להעניק לנו מבלי הקדמה של פרשת מחיית עמלק.

זאת אומרת, לפני שאנחנו מגיעים לכלל המצוות שאנחנו מצווים בפורים,

צריך קודם כל למחות את זכר עמלק.

אז בואו נתבונן במצוות עשה זו.

המצוות המצוות היא לנהוג באכזריות כלפי עמלק

ולהרוג בו מעולל בעד יונק.

למרות שהתורה כולה רחמים וחסד,

תחילתה חסד וסופה חסד,

בכל מידות השם יתברך מידות רחמים,

מצווים אנו במצווה זו של אכזריות.

באגם שאין בידינו היום בפועל למחות את עמלק,

אבל גם במצבנו יש בנו שייכות למצוות המחייה,

שהרי זוהי מצוותה של פרשת זכור, לזכור את המחייה, למחות.

בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לשאול,

לך והכית את עמלק,

דרש קל וחומר שאול ואמר,

ומה נפש אחת אמרה תורה,

הווה עגלה ערופה,

כל הנפשות הללו שצריך להרוג מעמלק, על אחת כמה וכמה.

ועוד שאלה, ואם אדם חטא

בהמה, מה חטאה?

ועוד שאלה, ואם גדולים חטאו,

קטנים מה חטאו.

אז הוא דורש קל וחומר,

קל וחומר אמיתי, לא סתם,

אבל יוצאת בת קול ואומרת לו, אל תהיי צדיק הרבה.

ושאול בא אחת ועלתה לו,

עשה טעות אחת והפסיד את המלכות.

יום הכב,

אין לנו השגה בקדושתו,

בצדקותו של שאול המלך.

הלא אמרו שאול באחת,

משמע אחת ולא יותר.

זאת אומרת, טעות אחת הוא עשה וזהו.

ואם כן ברור,

שהקל וחומר של שאול היה מתוך מטרה לקדש שם שמיים.

שאול המלך שאל כיצד אפשר להיות רוצח.

כמו שאומר הרמב״ם, מלקוט רוצח.

ואין לך דבר שהקפידה תורה עליו כשפיכות דמים,

שנאמר כי הדם

הוא יחניף את הארץ.

מלבד צד העבירה שברציחה,

יש בה גם צד של השחתה בכוחות האדם.

וזה דבר שעולה על כל ההשחתות.

וכאן

מצווים את שאול להרוג

מעולל ועד יונק.

אז בואו נחשוב,

למעשה, אם מוטל לפנינו

תינוק עמלקי,

ואנחנו מצווים לדקור אותו בסכין ולהמית אותו.

מצווה זו היא כמו מצווה של אכילת מצה,

כמו נטילת לולב.

זה מצווה וזה מצווה, זה המצווה וזה המצווה.

מי שאמר

שמצווה זו הוא לא יכול לקיים הוא מין,

רחמנא ליצלן.

קויפר.

ואם אינו מפתח בקרבו מידת אכזריות כלפי עמלק,

הוא לקוי ביהדות

עד כדי כך שהוא מין.

ויש להבין באמת מה היסוד של המצווה הזו לטפח אכזריות כזאת כלפי עמלק.

בפסיקתא מגלים חכמים, זיכרונם לברכה, את עם המצווה, וזה לשונם.

מה ראה הקדוש ברוך הוא לנהוג עם עמלק

במידת אכזריות?

אלא, אמר הקדוש ברוך הוא,

הקדים לו ממה שעתיד לעשות.

גלוי וצפוי לפניי,

האח הוא עתיד לגזור מנער ועד זקן, טף,

ונשים ביום אחד.

אם אתה לא תקדים

הוא יגזור להשמיד ולאבד את כל היהודים.

מנער ועד זקן, טף, ונשים, ביום אחד.

זה רוצח ההמונים,

שאין כדוגמתו עמלק הזה.

לכן, והמדת מאיש ועד אישה.

הבא להורגך, השכם להורגו.

בהלכה הזו

קיימת כוונה עמוקה יותר,

מאשר הצלה גרידא.

מצווה להשתמש במידת האכזריות

לעניינים חיוביים.

להרוג אדם שמגיע לו עונש מיתה.

וכן העדים

שראו חילול שבת

או עבירה אחרת,

מצווים לבוא ולהעיד.

וגם להורגם לאחר גמר הדין.

כמו שכתוב, יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו.

כי ההמתה היא בעור הרע.

אוהבי אדוני שנאו רע.

שאותה מידה שחסרה לו בשנאת הרע,

אותה מידה חסרה לו באהבת השם.

אם אתה אוהב את השם,

השם שונא רע,

לכן אתה מצווה שנאו רע.

אוהבי השם, שנאו רע. מי שלא שונא רע, לא אוהב השם.

לכל אדם

מוטבעות

מידת הרחמים ומידת האכזריות.

והתורה אומרת,

מתי משתמשים

במידת הרחמים?

ומתי?

באכזריות.

מי שאינו נוהג

במידת אכזריות

במקום שהתורה מצווה לנהוג בה,

הרי הוא משאיר את הפתח להשתמש במידה זו דווקא במקום

שחובה להיות רחמני.

וכן אמרו חכמים זיכרונם לברכה,

בקהלת רבה,

כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי,

לסוף נעשה אכזרי במקום רחמן.

ניתן למצוא כאלה.

אחד מעליב אותך או פוגע בך,

אתה מוכן לרדוף אותו עד חורמה.

ואם אתה רואה אותו שהוא נפל מהאופניים,

אתה ישר מתמלא בהנאה ושמח במפלתו.

על מי התאכזרת?

על יהודי,

שמא נכשל פעם אחת ופגע בכבודך,

או פגע בממונך,

ואתה כבר רודף אותו עד החורמה,

ושמח לעד.

אבל הוא יהודי,

הוא שומר תורה ומצוות,

מתן עשה אכזרי במקום שצריך להיות רחמן.

ואותו אדם עצמו,

כשהוא מתייחס לבעל עבירה, לא כלפיו,

בעל עבירה כלפי שמאיה,

אה, עכשיו הוא נהיה רחמן שברחמנים.

הוא ישר אומר, חייבים לאהוב את כולם,

שלכולם יהיה טוב,

בעמך כולם צדיקים.

התורה מצווה על רחמנות לכל יהודי,

ואפילו לבעלי חיים.

לשיטה אחת, צער בעלי חיים דאורייתא,

בא במציע פה,

ומסופר שרבנו הקדוש נענש שאמר לעגל, זיל,

לכך נוצרת.

לך לשחיטה, אתה נוצרת לכך,

בשעה שברח מהסכין לחיקו של רבי.

אבל כלפי עמלק,

שמוכן להרוג תף ונשים ביום אחד,

חייבים לנהוג במידת האכזריות מעולל ועד יונק.

הרי לילה אחד שהשאיר שאול את הגג,

לילה אחד הוא התכוון להרוג אותו,

ולילה אחד הוא השאיר אותו.

יצא המן בין המדתה האגגי עם הגזירה הזאת.

אי אפשר שתחול השמחה של פורים

בלי שנקבע בעצמנו את היסוד של מחיית עמלק.

שמחת השלמות

תלויה במחיית עמלק.

אין השם שלם

ואין הכיסא שלם

עד שימחל זכרו של עמלק.

ועמלק

זה לא רק בני עמלק.

תשמעו,

איש החסד והרחמנות מאין כמוהו,

החפץ חיים הקדוש,

זכרונו לחיי העולם הבא,

זכותו תגן עלינו אמן.

אומר כי הרשעים

הם בפנימיותם זרע עמלק.

המלחמה איתם

היא כאופן המלחמה בעמלק.

הוא מדבר על הרשעים מישראל.

החופץ חיים.

אוהב ישראל שאין כמוהו.

אבל היום פוחדים להתקוטט איתם.

פוחדים לכתוב נגדם.

למה?

אתה פוחד על הכבוד העצמי שלך, מה לי ולזה? מה אני צריך להיכנס לזה? מה?

ומה עם כבוד התורה?

מה עם כבוד השם?

מה עם כבוד ישראל?

מה עם חילול השם?

שום דבר.

לדאבון נפש חדר השקט והשלווה

בנוגע לרשעות גם בין בני תורה.

אפשר שיחוללו בעיר מה שרוצים לחולל,

בעיקר שאני מחזיק ברוחניות שלי. מה אכפת לי? מה הם עושים?

מה זה? מה זה מעניין אותי?

נכון שהפעולה הכי גדולה נגד כוחו של עמלק זה לימוד תורה,

אבל כמו שלימוד תורה נדחה מפני כל מצווה

שאינה יכולה להיעשות על ידי אחרים,

כך גם התורה נדחית כשצריך להילחם מול הרשעים.

האם מפני שתלמוד תורה מוריד שפע של קדושה בכל ישראל,

אז אנחנו לא מפסיקים לקריאת המגילה?

מפסיקים.

אבל בזמננו מכנים את הסלחנות לרשעים

בכינוי מכובד אהבת ישראל, אהבת ישראל.

אך האמת היא

כי אהבת ישראל אמיתית זה למחות את זכר

הרוע מישראל.

זה אהבת ישראל.

אתה יכול בדרכים של חזרה בתשובה להעביר אותם לצד הנכון,

ואם לא, לצאת חוצץ נגדם ולהילחם, אין ברירה.

הם מעכבים הרי את הגאולה.

המלחמה בעמלק פותחת

במלחמה נגד היצר הרע,

שזה עמלק פרטי שיש לכל אחד,

לכל אחד יש עמלק בתוכו.

וצריך להתקוטט

נגד היצר הרע.

גם במלחמה יש מצבים שהשונא מנצח,

אבל לעולם יודעים

הלוחמים מי זה השונא,

שעליהם להתגבר עליו ולנצחו.

מי שעבר עבירה הוא נוצח.

על ידי עמלק שבליבו.

ואם ליבו נשבר באמת מהניצחון, מההפסד הגדול שלו,

עליו להשיב מלחמה נגד היצר. לעולם ירגיז אדם יצר הטוב נגד יצר הרע.

אך אם הוא נשאר רגוע למרות שעבר עבירה,

אז הוא לא מרגיש שהשונא שלו בתוכו יותר גדול מעמלק.

שהרי הוא נמצא בתוך הלב

ונלחם בו בתוך הלב.

והוא מצפה לחולשה בדום לב.

ומחסל את הבן אדם, הורג אותו.

צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו.

אז לפני שאתה יוצא למלחמה נגד העמלק של השני,

קודם כל תמגר את העמלק שלך.

איך אתה מבקש מהשני להיות עבד השם ואתה שפוט של העמלק שלך?

רק מי שמתקוטט עם יצרו הרע,

שמחפש בו כל חולשה להוריד אותו ממדרגותיו,

אדם כזה שנלחם,

אז דבריו יכולים להיות נשמעים.

כאשר התקוטט גם עם אחרים

שימגרו את העמלק שבקרבם.

יש אנשים יראים,

שהם לא צדיקים מופלגים, לא גדולי תורה ולא למדנים,

אבל הם יראים

ושלמים במעשיהם לפי מדרגתם.

וכשהם צועקים נגד רשע,

כולם יודעים שהצעקה טהורה,

והיא באה

כהמשך מהצעקה שלהם על יצרם הרע.

אז לסיכום,

כדי לזכות לשמחת פורים,

אנחנו זקוקים

לשמחה של שלמות במלחמת היצר. צריך למגר את הרע

מעם ישראל.

וההתחלה של המלחמה זה קודם כל להילחם ביצר הרע שלנו,

שזה העמלק הפרטי,

ולערוך חשבון נפש איפה עומדים במצבנו,

לזכך את המידות

ולפעול בכל הכוח של המלחמה.

כתוב שמרדכי היהודי בכל יום ביום היה מתהלך

לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר ומה יעשבה.

אמר לו הקב' ברוך הוא,

אתה דרשת שלום נפש אחת?

היאך שסופך לדרוש שלום אומה שלמה.

זה שכתוב דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו.

אדם צריך להחדיר לעצמו שההצלה של יחיד בעם ישראל זו הצלה של כלל ישראל.

לא לוותר על שום יהודי.

אם אדם יצפה לעומק נפשו של יהודי,

הוא יגלה כמה כוח תמיר

טמון בה בסגולה.

מכל יחיד עשוי לצמוח כוח של מנהיג.

כשאדם מכיר את הכוח התמיר ביחיד,

יבין שצריך להשקיע מרץ וכישרון

להצלת היחיד,

כי זה לא יחיד, זה כלל.

ויאמר אדוני אל משה, אל תירא אותו,

כי בידך נתתי אותו ואת כל עמו ואת ארצו, ועשית לו כאשר עשית נסיחון מלך האמורי,

ויכו אותו

ואת בניו

ואת כל עמו

עד בלתי ישאיר לו שריד.

השם אומר למשה,

כי בידך נתתי אותו, ואחר כך כתוב ויכו אותו.

רש״י אומר שמשה הרג אותו, את עוג.

אז אם משה הרג, היה צריך להגיד, ויכה.

למה ויכו?

אלא משה באמת הרג אותו.

אבל משה איננו פרט,

הוא לא יחיד,

אלא הוא ההתגלמות של כלל ישראל.

בספר עזרא, פרק ח',

כתוב וככלות אלה,

ניגשו אליי השרים לאמור, לא נבדלו העם ישראל והכהנים והלוויים מעמי הארצות,

כי נשאו מבנותיהם להם ולבניהם,

והתערבו זרע הקודש בעמי הארצות.

התלוננו בפני עזרא,

ונשאו נשים נוכריות,

והתערבו, והתערבו בגויים.

ויד השרים והסגנים הייתה במעל הזה בראשונה.

זאת אומרת,

אפילו השרים והאנשים החשובים, ואפילו כהנים ולוויים,

נשאו נשים נוכריות.

כתוב, וכשומעי את הדבר הזה קרעתי את בגדי ומעילי, ואמרתם משער ראשי וזקני. עזרא הסופר,

קורע את הבגדים ואת הבחיל,

מורט את השערות של הראש והזקן,

ואני יושב משומם,

ובמנחת הערב קמתי ומתעניתי ומקורעי בגדי ומעילי, ואכריעה על ברכיי,

ואפריסה כפיי אל השם אלוהי ואומר,

בושתי אלוהי ונכלמתי

להרים פניך אליך, כי עוונותינו רבו למעל הראש.

ואחר כך הוא פונה

בישראל ואומר, ועתה בנותיכם אל תיתנו לבניהם, ובנותיהם אל תשאו לבניכם.

ויקום עזרא הכהן ויאמר אליהם, אתם הם מעלתם,

ותשיבו נשים נוכריות,

ועתה תנו תודה לאדוני אלוהי אבותיכם, תעשו וידוי,

ועשו רצונו,

ויבדלו מעמי הארץ ומן הנשים הנוכריות.

ויענו כל הקהל ויאמרו קול גדול,

כן,

כי דבריך עלינו לעשות.

והלכו בגרשות כל הנשים.

עזרא,

אדם יחיד,

והוא מחולל מהפכה שלמה בקהל רב מאוד,

קהל של אנשים שנשואים לנשים נוכריות.

עשרות שנים הם נשואים,

אפשר להאמין שאנשים כאלה ברגע אחד

מגרשים את הנשים והילדים שהוא גידל,

בנים ובנות,

העמידו משפחות גדולות,

לפתע אומרים להם להיבדל מהם ולגרש אותם על פניהם.

ילדים מדמו ובשרו, גידל אותם על ברכיו באהבה,

להתאכזר אליהם, להרחיקם, להבדילם,

לנתק קשר איתם לעולמי?

איפה הכוח והסוד הזה של עזרא,

שהוא מסוגל בהבל פיו

לעשות זאת?

מה הדבר שפעל בקרבו של עזרא, שיהיה לו כוח לעשות מהפכה גדולה ורבתי?

איך הצליח להטות אוזנם לשמוע לו?

במה?

קנה את לבבם שהתמסרו אליו.

במה עלה בידו להסעיר את רגשותיהם?

עד שענו כל הקהל בכל אחד, כן,

כדברך עלינו לעשות.

וכך עשו.

התשובה היא,

הכוח המושך של עזרא,

להפוך אותם לבריות חדשות,

נעוץ היה בזה שהוא היה אדם שלם עם עצמו.

בשלמות ההכרה שלו, קנה את ליבותיהם והצמיד אותם להכרתו.

כל הלבבות ש...

העם נמסו שראו איך הלב של עזרא מתפלץ בקרבו

מרוב צער ובושה

על מה שהראה לעם ישראל.

בושתי אלוהי ונכלמתי להרים פני אליך,

כי עוונותינו רבו למען הראש.

איך הידרדרו וירדו מגאון מעלתם?

המראה הזה של עזרא עומד ובוחן

על ברכיו.

מקונן.

שדה נקלט במוחם ובלבם.

הדמעות שזלגו מעיניו.

קול דמעה זה כמו פה צועק.

וקול הצעקה פלשה לתוך ליבם והעמיסה את נשמתם.

עזרא קורע את בגדיו.

נקרע ליבם בתוכם.

מורץ שיער ראשו וזקנו.

ומורד תלכלוך מנפשם.

עד שנתערבו דמעותיו עם דמעותיהם.

בקריעות שלו

הפיל עזרה מעליהם

את ראשי המזיקים שהתיישבו בהם.

והבדיל אותם מן הטומאה

והעלה מתוך נפשם ניצוצות קדושים חבויים בתוכם.

את כל זה הפליל לעשות יחיד.

יחיד, שיצאו ממנו רבים כרבים דמי.

הגאון,

מרן רבי ישראל סלנטר, זכר צדיק לברכה, אמר, תנו לי רק יחיד אחד,

וממנו יש בכוחי להפוך את כל העולם לכף זכות.

אבל יחיד,

כראוי,

יחיד

שלם ברוחו.

גיבור ושולט על נפשו.

וכן כתוב,

ועשה אותך לגוי גדול,

כך אמר הקדוש ברוך הוא למשה,

ועשה אותך מיחיד

שהוא שלם בנפשו,

יכול להיווצר

גוי גדול.

אם כן, זה הכוח שטמון

בכל יהודי,

רק הוא לא יודע,

מזלזל בעצמו,

לא מעריך את עצמו.

אבל,

אם הוא יילחם נגד העמלק שבקרבו,

וינצח, הוא יהיה שלם.

ויוכל לתקן את האחרים,

ולסלק את העמלק מהם,

ואחר כך את העמלקים,

כל הסדר העולמי,

ולהפוך את העולם לטוב יותר.

בעזרת השם, אמן ואמן.