הלכות ראש השנה תש"פ | הרב שמעון משה חי רחמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בשם השם נעשה ונצליח, השיעור יהיה ליליון נשמת הנזכרים.

היום נעסוק בעזרת השם בהלכות ראש השנה שיבוא עלינו לטובה ולברכה.

ערב ראש השנה כותב הרב אלאג'י בספרו מועד לכל חי, ראוי שאדם יפריש 136 מטבעות לצדקה,

שזה בגימטריה קול, קוולמד,

וידאג כמובן לעניים תלמידי חכמים בני משפחותיהם, כדי שבעזרת השם,

בכוח סגולת הדבר הזה יכופרו עוונותיו ויצא לאור משפטו קדוש.

החל מראש השנה זה עשרת ימי תשובה. כמובן שמוסיפים בתפילות

את התוספות

הידועות מכמוך,

המלך הקדוש, המלך המשפט וכולי.

כמובן ההבדל הוא בין תפילות של חול לבין תפילות המועד

על פי הכתוב בסידורים ובמחזורים.

בערב ראש השנה מאוד חשוב שאישה תעשה הפרשת חלב. ולמה?

הגמרא אומרת

שאחד מהדעות שהיה עץ הדעת זה היה חיטה.

והיות ועץ הדעת היה חיטה, והיא אכלה מעץ הדעת והאכילה,

אז היא צריכה לתקן. מה התיקון שלה?

שהיא תיקח את עץ הדעת של אותו מנדמר בגמרא, זה היה חיטה,

ממנו תכין מהקמח את הבצק, לחם.

תברך על הפרשת חלה, אם היא עושה מעל קילו 600

30-650, תלוי,

מי שמחמיר יותר אז זה מעל קילו, 2 קילו.

עושה כמות גדולה, גם ככה זה יומיים, אז עושים כמות גדולה.

אין בעיה, ולאחר מכן מברכת על הפרשת חלה.

את החתיכה הזאת כמובן שעוטפת בנייר כסף,

שורפת אותו על גבי הגז,

לא שורפים אותו בתנור,

ולאחר מכן

עוטפת אותו בעוד כיסוי נוסף ומשליכה אותו לפח,

כדי שלא יהיה ראוי לאוכלו.

וזה בעצם הפרשת חלה. הנוסח כידוע, כמובן,

בסידורים.

העניין הוא דווקא בראש השנה כדי לתקן. בכך שהיא עושה הפרשת חלה, היות שהאדם הראשון נקרא חלתו של עולם,

היא זוכה ומתקנת את מה שהיא קלקלה בנתינה של עץ הדעת לאדם הראשון ולעצמה,

וכך היא זוכה ומתקנת.

בערב ראש השנה יש הנוהגים להתענות

מעלה גדולה, כל אחד, כמובן, לפי כוחותיו ומידותיו.

אדם שהתענה ויצאה לו ברית מילה בערב ראש השנה,

היות שזו סעודת מצווה,

כמובן, אם זה תחת כשרות מהודרת ביותר והקפדה על כל העניינים של נושא הכשרות,

יכול לאכול שם ולפרוע את תעניתו,

בתנאי שהוא כמובן הוזמן לברית והוא משתתף

בברית הזאת. לא יצטרך, כמובן, התרת נדרים על הדבר.

יכול לשבת ולסעוד את ליבו כראוי.

בערב ראש השנה בתפילת שחרית,

אחר אמירת הסליחות,

לא אומרים וידוי ונפילת אפיים. למה זה נקרא ערב יום טוב?

בערב יום טוב לא אומרים.

מה שאין כן בסליחות המוקדמות בבוקר שעושים,

ארבע וחצי, חמש,

אז כן אומרים את נפילת אפיים ואת התחנון, כפי שאומרים. כל זה עד הנץ החמה.

סליחות שאיחרו אותן אחר הנץ החמה,

גם שמה ידלגו על העניין של סליחות ווידוי ונפילת אפיים.

בליל הסליחות, דהיינו השנה זה במוצאי שבת, ניתן לתקוע בשופר, אין שום בעיה.

אבל בבוקר, למי שתוקע עדיף שלא יעשה כן מעלות השחר, לא לתקוע בשופר. ולמה?

כדי להבדיל בין תקיעות חובה לתקיעות רשות.

יש בזה כמה וכמה עניינים,

ובפרט הטעם הידוע, כדי לבלבל את השטן.

מה זה בעצם? וכי השטן הוא גשמי,

שאתה יכול לבלבל אותו? הרי הוא רוחני כולו.

והוא כזה רמאי וקומבינטור,

שאין סיכוי שאפשר לבלבל אותו. אז מה זה העניין הזה?

על זה בעזרת השם, בהזדמנות,

נאמר את התשובה הנפלאה שעונה על השאלה הנפלאה הזאת.

כן, התוקע שצריך להתכונן ולא מספיק התכונן,

כגון שהוא לא יודע את ההלכות מספיק, או שצריך לחזור

על העניין של, נו, התשרה, תשת ותרעת,

יכול להתכונן כשהוא בחדר סגור,

ושם יכול לתקוע,

לתרגל את הדברים,

ותבוא עליו ברכה טוב, כדי שבעזרת השם תהא מלאכתו נאמנה ושלמה.

יש הנוהגים ללכת לבית העלמין, וטוב יותר,

אני מדגיש, וטוב יותר ללכת לבית העלמין דווקא בערב ראש השנה.

או בעשרת ימי תשובה. ערב כיפור לא מומלץ ללכת בכלל לבית העלמין, ולמה? יש מצווה לאכול חמישה סעודות,

יש מצווה לנהוג

בהכנה לקראת היום הקדוש, מקווה טהרה,

וכן שאר הדברים שאדם מתכונן, מכין את עצמו בנפש,

נו, וגם בפועל,

שהוא נו, קורא ורואה את כל נוסח התפילה וסדר התפילה והכול,

וכו' מתכונן נפשית לקראת התענית של יום הכיפורים, שהוא יום גדול, נורא ונשגב,

ולכן ביום הזה אין צורך ללכת לבית העלמין, בפרט שחם, בפרט שיש פקקים,

בפרט שמזיעים, ואז הוא מגיע, בקושי הספיק לאכול זכותה מפסקת, וכל יום הכיפורים

הראש שלו איפה במחשבה של אכילה ושתייה. לכן אין שום טעם לעלות ביום הכיפורים,

ערב יום הכיפורים. לכן, אם אתה רוצה ללכת, אין בעיה, תלך בעשרת ימי תשובה, תלך בערב ראש השנה,

גם ככה יש יומיים אחר כך שחג שאתה יכול לאכול ולשתות ולנוח,

אין שום בעיה, בזה פתרנו את מה?

את הבעיה.

גם כשאדם הולך,

אומרים רבותינו, לא ישים מגמתו אל המתים.

דהיינו, שלא יבקש שבזכות המתים הללו הגזבור יסלח לו.

בזכות המתים הללו. למה? כי גם המתים הללו נידונים.

כפי שאנחנו אומרים, ספרי חיים ומתים לפניך היום נפתחים.

גם ביום א' של ראש השנה, גם ביום ב' של ראש השנה.

לכן, גם המתים צריכים זכות. אפשר לומר שזכות

אותם הנפטרים פה תעורר בעזרת השם על כלל עם ישראל, ואם יכול לבקש על הכלל ואחר כך על הפרט,

בעזרת השם, השם ישמע את תפילתו. אבל בזכות אותם הנפטרים הם ימליצו בעדו טוב בשיים, אבל שהם יעתירו בשבילו,

והזכות שלהם תהיה, זה מצוין.

אבל לא שהמתים פועלים בשם, הם מתים מתים, במתים חופשי כתוב.

הם יכולים לעשות שום דבר, הם יכולים סך הכל

לעלות ולהתעלות על ידי הזכויות שלנו פה.

אבל בזכות הנפטרים הללו,

אדם באמת יכול לבקש זכות הצדיקות שלהם, התורה שלהם, המצוות של המעשים טובים.

זה דבר שעומד גם לחיים שנמצאים בינינו.

כמובן, שגם בערב ראש השנה אדם לא יתבטל מלימוד תורה.

ולכן,

אם הוא יודע שהוא יתבטל מלימוד תורה או ההכנות לקראת היום הגדול, הנורא והנשגב, יום הדין,

ודאי שיקדים את

עלייתו לבית העלמין, ובכך ימצא לעצמו פתרון. ערב ראש השנה,

קודם חצות היום, אדם יסתפר לכבוד הרגל, שלא ייכנס מנוול לרגל,

צריך להסתפר ולהתארגן, יגזוז את ציפורניו וכולי,

ילך למקווה טהרה, יטהר את גופו,

הכל, כל ההכנות הכל מראש,

הכי טוב והכי ראוי.

זמן הטבילה זה אחר שעה חמישית מתחילת היום.

זה הזמן.

יש הנוהגים לטבול טבילה אחת,

ויש הנוהגים לעשות, על פי הסוד,

חמישה טבילות.

ובכל טבילה וטבילה הם מכוונים,

מי שירצה לראות את זה יוכל לראות את זה במחזורים

של המקובלים,

ספר שופר בציון,

חמדת ימים,

וכן על זה כל הספרים שעוסקים בענייני הקבלה,

שם מופיע הדברים הללו והכוונות הללו,

מה הוא מתקן,

איך הוא מכוון,

איזה צירופי שמות וכולי,

וכך יעשה הכל על פי הסוד.

החמישה טבילות שאנחנו עושים, כתב הבן ישחי הקדוש, זכותו תגן עלינו, אמן,

הם הולכים כך, הראשונה, לשם טהרה,

השני, כנגד תיקון הכעס,

השלישי, כנגד מיתוק הדינים, הגבורות והחסדים, הרביעי,

לפשוט מעליו את בגדי החול ותכלה שנה וקללותיה,

החמישי, קבלת קדושת יום הזיכרון,

ותחל שנה וברכותיה.

ראש שנה קרוי גם בשם יום הזיכרון, לא יום הזיכרון שאנחנו מכירים,

כן, של המדינה,

אלא יום הזיכרון זה יום שנזכרים בו גם החיים וגם המתים.

אדם שלא יכול לטבול במיקווה דהרה, כגון חלוש, כגון חס ושלום, חס וחלילה,

משותק, וכן,

על זה הדרך. כל האנשים הללו יכולים להיכנס לבית המרחץ אצלם, דהיינו, חדר האמבטיה,

ושם, בזמן שהוא מתקלח,

ישפוך על גופו 12 ליטר ו-600 גרם של מים, זה יוצא תשעה קבים.

זה בשיעור של לעמוד תחת זרם מים בין שלוש לשש דקות רצופות, ובכך יכוון במחשבתו,

יעלה לו, בעזרת השם, כדין של מקווה טהרה. יש אנשים מפחדים ללכת למיקווה, אומרים לו, נקי,

לא אסתטי,

אתה נכנס קרח, יוצא עם שערות,

שום דבר, אל תדאגו, הבליינים מנקים טוב, יודעים שבאים אנשים,

יקדים ללכת לבית המרחץ, יהיה מהראשונים למקווה,

ובכך

עולה לו הטבילה. לאחר מכן יש מחמירים לא להתקלח, יש מחמירים שמתקלחים,

שוטף את גופו, נקי, נכנס לרגל,

כשהוא מבוסם,

מלובש יפה, בגדים חדשים וכו'.

מן הראוי שאדם ירכוש לעצמו בגד חדש לכבוד היום הראשון והיום השני של ראש השנה. תכף נדבר בעניין הזה מה לעשות. אכן, ובני אשכנז לובשים את הקיטל שלהם.

הקיטל הזה,

יש מי שכתב,

ראיתי פעם שהם לא מחפשים אותו.

מה זה לא מחפשים אותו? הוא מכובס,

הוא מצוחצח, הוא לבן צחור,

אבל הם לבשו אותו ב...

נו,

סליחה,

הם לובשים אותו בראש השנה וביום הכיפורים,

ועם אותן שאריות של מצוות, לכאורה, הם שומרים אותו עד פסח.

בליל הסדר הם גם לובשים אותו.

דהיינו, הם באים עם רשמים של מצוות לבורא העולם. הנה, ריבונו שלנו, באנו עם הרבה רשמים של מצוות שעשינו

של מחילת חרבונות וכו' וכו'.

יש מי שכותב הפוך לעשות, הם לובשים אותו בפסח,

לא מחפשים אותו, שומרים אותו. למה אם יש עליו את פירורי המצה

או את הכתמים של היין שנשפך,

בואו נשמע, תראה, עם זה אנחנו באים אליך, עם המצוות שעשינו, של ארבע כוסות,

של אכילת מצה וכולי,

אז כמו שפדית אותנו וגאלת אותנו מצרים, כך בעזרת השם תפקדנו ותפדנו ממוות לחיים טובים. זה מנהג האשכנזים,

ולמה הם לובשים את הקיטל הלבן? אז כתוב, אם יהיו חטאיכם כשנים, כשלג ילבינו. שנים זה צבע אדום.

אז הכתוב מבטיח, הקדוש ברוך הוא אומר, אם יהיו חטאיכם כשנים,

כמו צבע אדום.

קשה לגלבינו. אני אתאר אתכם

דבר נוסף, התכריכין הם בצבע לבן.

הקיטל רומז לתכריכין. מה אדם שווה?

שום דבר, מאפר באת ואל אפרת שוב.

אז לכן לובשים דווקא ביום הדין, כדי לרמוז שמה,

שהנה, שום דבר אנחנו לא יכולים לחיות למת, לנצח, שום דבר. בסופו של דבר עתיד אדם לעלות ולתת דין וחשבון לפני מלך מלכי המלאכים. בכך שהוא לובש את התכריכין,

כביכול, זה הקיטל,

אז יש בו הרהורי תשובה גדולים יותר,

ואז מובטח לו שהקדוש ברוך הוא יכתוב ויחתום אותו לחיים טובים ולשלום.

גם בבית הכנסת,

בשולחנות בית הכנסת, נוהגים לפרוס מפה לבנה,

התיבה של השליח ציבור מפה לבנה, והפרוכת בית הכנסת גם היא מפה לבנה, כדי לתת מה שנקרא אווירה של אם יהיו חטאיכם כשנים, כשלג ילבינו.

יש מקומות שנהגו למכור את הכיסאות בבית הכנסת. אנשים מתעצבנים, מה, אתם מוכרים? לא מספיק עלינו ב-1,500 שקל,

עוד פעם מוכרים, עושים עלינו כסף הגבאים האלו. לא, לא, לא.

כתוב בספרים הקדושים, כך מביא החמדת ימים כמדומני,

שאדם שרוכש

כיסא בבית מקדש של מטה,

כאילו רכש כיסא בבית המקדש של מעלה.

והיות ובית מקדש של מעלה יורד לבית מקדש של מטה ונהיה ארחיב עם מקום ההולך,

זה דבר אחד. אז יש בו זכות, לכן אדם לוקח מפה עכשיו את הזכות, כדי מה שנקרא להרגיש את הזכות בבית מקדש של מעלה,

כמו במקדש של מעלה,

דהיינו בית המקדש שהיה פה,

היו אנשים שותפים במצוות,

הקרבת קורבנות, היו מקריבים כל יום שני קורבנות.

מאיפה יביאו כסף?

מה זה, הכהן הוא מולטימיליונר?

הוא מילה לוטו?

מאיפה יביא כל יום שני קורבנות?

אז זה היה קורבן ציבור שכל הציבור שותף בו בבוקר, בבוקר.

כל יום מקריב שתי קורבנות

בין ה-4,

ולאחר מכן גם קורבנות נוספים וכו'.

אז זה קורבן שהציבור שותף. לאותו דבר פה בית הכנסת, הציבור שותף.

אתה מקבל חשמל, אתה מקבל מזגן,

לא מספיק פעם בשבוע אתה עולה לתורה או תורם, קונה רימונים 20 שקל. מה זה מספיק? יש הרבה הוצאות.

יש שיעורי תורה, יש פעילות, יש תאורה, יש מזגן וכולי. אדם צריך להיות שותף.

אז נכון, בימים הנוראים יותר מוכרים את העליות בסכומים יותר גדולים, נכון.

אבל מקום שעושים בו פעילות של קודש,

גם ככה זה מעשרות. אז מה אכפת לך להיות שותף ולתרום? אדם יכול לקנות את זה מהמעשרות שלו, מרוויח אלף שקלים, נותן מאה שקלים מעשר,

מזה יחסוך את המעשרות שלו, יכול לתת

לדברי המצוות, ובכך הרוויח שכר כפול ומכופל, בפרט שבמצווה הזאת שהוא רכש מקום בית הכנסת הוא מרבה את זכויותיו

ליום הדין.

יפה מאוד. בערב ראש השנה נוהגים לעשות התרת נדרים שלישית.

פעם ראשונה עשינו עשרה ימים קודם ראש חודש.

לאחר מכן עשינו 30 יום קודם ראש חודש.

לאחר מכן אנחנו עושים בערב ראש שנה התרת נדרים.

התרת נדרים שאנחנו עושים בערב ראש שנה בערב יום הכיפורים,

יש בה סוד.

כתוב הפסוק לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה. אדם נדר נדר,

אישה נדרה נדר,

אדם צריך להתיר את הנדר הזה. אדם שלא מקיים את הנדרים, בעוון נדרים, בניו של אדם, אמנותיו של אדם מתים, כתוב.

אדם שהבטיח אבטחה,

הבטיח סכום כסף ולא משלם אותו,

לא רק שהוא נקרא גנב וגזלן,

אלא גם חס ושלום חס וחלילה, זה יכול להזעיק אותו. עד כדי כך שמה? שיש עליו כפדה מן השמיים, שבניו מתים.

לכן כל החובות שיש לאדם, ישתדל לפרוע אותן קודם ראש השנה.

לא יכול, לפחות ייתן משהו על החשבון,

שיראו מן השמיים שהוא רציני,

שהוא לא שקרן רמאי.

אז זה כתוב, לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה. לא יחלל את דיבורו, אומרים חזל. ככל היוצא מפיו, ממילא ככל היוצא מפיו יעשה, כמו מה שיוצא מפיו, הוא יקיים אותו, וגם הגדוש ברוך הוא מקיים אותו.

לא יחל דברו, יש גם רמז, ראשי תיבות, סופי תיבות, סליחה, אלול.

לא, א', כן, יחל, למד,

דברו, ו',

ככל, עוד פעם, למד,

סופי תיבות, אלול.

הוא אינו מייחל, אבל אחרים יכולים למחול לו. על ידי שעושים התרד נדרים, מוחלים לו על כל הנדרים שהוא עשה. התרד הנדרים צריכה להיות בפני שלושה השונים הלכות.

כמובן, אנחנו מקפידים שלא אוכלים גם נבלות וטרפות,

כן?

ואם עושים בפני עשרה,

עוד יותר טוב. למה אדם שהוא נדר נדר ולא קיים, הוא מנודה לשמיים

ארבעים יום, תפילתו לא נשמעת. לכן עושים התרת נדרים, כדי שבעזרת השם הוא מתפלל, ראש השנה מתאמץ, יומיים מתפלל,

כדי שבעזרת השם תפילתו תישמע.

יפה מאוד.

ראש השנה, השנה יחול בימים ראשון ושני.

אם זה חל בימים ראשון ושני,

אנחנו לא צריכים לעשות עירובי תבשילין.

מה שכן אנחנו עושים, אנחנו משיירים לנו נר של ארבעים ושמונה שעות, שבעים ושתיים שעות.

שבוע, כל אחד לפי מה שיש לו בבית.

כי נשתדל, כל הפחות של שבעים ושתיים שעות זה מספיק.

בנר הזה האישה תדליק מזה את הנרות.

או לחלופין,

אני קורא לזה עצלנים, או אוהבי האוכל הטרי.

כן, כאילו שהם מחממים, זה לא טרי.

יש כאלה שאומרים, לא, אני לא יכול לאכול טרי, אפשר לחשוב שהוא לא אוכל סנדוויץ' אף פעם.

תמיד מבשלים לו הרגע ונותנים לו לאכול.

שטויות.

לא נכון. חכם עיניו בראשו, או מבשל מכין את הכול מראש,

שם בחמגשיות, יכול לשים אותם על גבי הפלטה, נגמר הסיפור.

אבל אדם שלא חכם, נקרא לזה בלשון עדינה,

אז הוא לא רק שהוא טורח, אלא גם מטריח את אשתו. תבשלי, תעשי ככה, אני רוצה ככה. מסכנה, יש לה ראש שנה, רוצה להתפלל.

רוצה, לא חייבת, רוצה מצוות, עכשיו זמן כמה נשים פטורות. רוצה לשמוע תקיעת שופר,

תן לה קצת לשמוע, תן לה קצת לנוח. רוצה לקרוא את ספר התהילים, רוצה לנוח,

להיות עם המשפחה קצת,

לראות את המכרים שלה, החברות שלה וכו'. תן לה את ההזדמנות, יש לה יומיים חופש מהעבודה, אתה מעמיס עליה עכשיו עבודה של הבית,

מכין את כל ההכנות, אני כבר אצלי, כל ההכנות מוכנות מלבד הבישולים.

מחר מתחילים את הכול, בעזרת השם, בשישי

לקראת סיום, ראשון כבר ההכנות הסופיות, האחרונות, נגמר הסיפור.

בגדים, מתנה, הכנות, ואצלי יש 25 איש.

עלה מ-22 ל-25.

25 איש.

להכין להם לבדוק, הכול מראש מוכן כבר. כל הקניות, הכול נעשו.

לא מחכים לדקה ה-90.

אז זוג לא יכול להגיד, אה, לא, 25 איש.

והכל כבר מוכן.

זה חריצות.

זה מידת החריצות. ואתם יודעים מה זה עומס של יום של רב, כן? כמה טלפונים מקבלים,

וכמה מצוות יש בדרך, וכמה טרדות, ועוד שיעורים באמצע וכו'.

ועדיין אפשר להספיק.

הכול תלוי בכוח הרצון של האדם,

חכם עיניו בראשו, מכין את הכול מראש.

יפה מאוד.

כתב הבן איש חי בליל ערב ראש השנה, אחר שאומר סדר תיקון חצות.

יש בספר שלו, לשון חכמים, חלק ב',

סימן ב', נוסח של תפילה שיאמר אותו,

מי שרוצה, יעיין שם, יראה את נוסח התפילה, או אצלנו בספר, משה אמת,

על ראש השנה, הבאנו את התפילה הזו.

ערב ראש השנה מעלתו גדולה עד מאוד, ולכן אסור לאדם לבזבז רגע אחד.

השתדל בלימוד תורה ובתפילה ובקיום המצוות,

כי בכוח היום הזה של ערב ראש השנה,

לכפר על עוונות השנה אשר עשה.

יום רביעי, בעזרת השם, זה מחר.

אנחנו נכנסים לכה באלול, יום בריאת העולם.

הבן איש חי הקדוש, בלשון חכמים, מביא כל יום תפילה

כנגד בריאת העולם. קוראים את נוסח הזה בראשית ברא אלוקים עד ויהי רבעי בוקר יום אחד.

לאחר מכן, עד שבערב ראש השנה אומרים, ויחולו השמיים והארץ, זה כבר היום השביעי שנברא בו האדם הראשון, סליחה, היום השישי שנברא בו האדם הראשון וכולי,

ואז קברו שעות מכל מלאכתו אשר ברא אלוקים לעשות, שם הסתיימו להם ימי בריאת העולם. כי יום בריאת העולם היה בכה באלול.

יש שם נוסח תפילה קודם, לכד באלול, היום בלילה,

כבר יש שם גם,

סליחה, לעכשיו יש שם גם נוסח,

זה מופיע שם בלשון חכמים.

מי שירצה יוכל לראות שם את התפילה. בערב ראש השנה נוהגים לומר פסוקים.

והפסוקים הללו, אדם שאומר אותם, הגדוש ברוך הוא מוציא עליו קרות,

ואו-טו-טו-טו, גם מה הוא אומר?

גביתי מהאדם הזה את כל החובות ואני מוחה לו על כל העוונות.

מה הנוסח הזה אומרים בפרשת דברים? את פרשת נוסח פרשת כי תבוא,

מההתחלה עד סיום, והגר אשר בקרבך.

העושה כסדר הזה, כותבים רבותינו,

כך כותב הרב פלאג'י, גם הביא את זה,

שמוחלים לו על כל עוונותיו.

יפה מאוד.

יש שנהגו לעשות בערב ראש השנה פדיון נפש בסך של 160 שח

תרומת כסף,

כן?

ומעבירים אותו לאדם שעושה פדיון נפש במבוטחות. מובטח לו, לאדם שעושה פדיון נפש, שישלים את שנתו, זמן עשיית פדיון הנפש, ומייד בבוקר, בערב ראש שנה,

לאחר התפילה, קודם חצות היום.

אדם צריך להיות חכם לפתוח את המחזור של ראש השנה, לעבור על התפילות.

יש אנשים בחנויות, קונים מחזור כל שנה מתנה.

אין בעיה, חדש, פעם מעור, פעם מעור מעובד וכו', הכול דו יפה.

אבל אם לקחת ולא קראת ולא הכנת את עצמך לקראת התפילות,

איך תדע איפה השליח ציבור עומד, מה לקרוא בקול, מה בשקט וכו'?

וכו'. לכן חכם עיניו בראשו מכין את עצמו הכל כמו שצריך. בערב ראש השנה ימהר להגיע לבית הכנסת מוקדם,

כי התפילות הללו מסוגלות לתיקון של כל ימות השנה כולם.

יום ראשון כנגד כל הימי ראשון, יום שני כנגד כל הימי שני של השנה, שלישי וכן הלאה.

ככה בכל עשרת ימי תשובה, שבעה ימים, כן, שבתוך עשרת ימי תשובה מסוגלים לתיקון

של כל הפגימות של התפילות שעשה במשך כל ימות השנה כולם.

כן, אנשים שמשתמשים בחגז,

בסדר גמור, אין שום בעיה.

אנשים שלא משתמשים בחגז והם, נו,

רוצים לכבות את הגז, אז לא לסמוך על הקומבינה הזאת של להניח כפית ולעשות ככה וייסגר.

גם בדברים הללו יש בעיות ותקלות.

הטוב ביותר, כמו שאמרנו, לבשל הכל מראש, לשים בחמגשיות מכוסה בנייר כסף,

או בפלסטיק כזה, כי יש כאלה שחוששים לחומר שהוא לא בריא כל כך בנייר כסף, אין בעיה.

זה מניחים על הפלטה, ויש לך אוכל מוכן לשני הימים של ראש שנה, גם יום א' יום ב'.

כנ״ל לגבי הסימנים, הכל בדוק, מוכן וברור,

לא כשמש, אלא לאור הפלורוסנט והאולטרה סגול.

בדקת את הכל, הכל מוכן לך, אתה יכול לעשות,

בעזרת השם, את הראש השנה כהלכתו.

מה שכן צריך להכין,

מקום לנרות, למי שמדליק בשעווה,

אז מראש ידביק את אותם נרות שעווה מראש.

למי שלא מדביק או משתמש בנרות שעווה, אלא משתמש בשמן זית, יכין את הכוסיות

בכמות הראויה להדלקה, בסדר? אם יש בעלת הבית ואורחים נוספים שהגיעו,

מה שנקרא, אז היא מברכת ומוציאה אותם ידי חובה על הברכה, והם יכולים גם הם להדליק שם בלא ברכה.

מה שכן,

מי שמשתמש בפתיל צף צריך להכין מראש בכמות שצריך.

בפתיל צף, למה? זה נקרא מלאכת מתקן.

הוא עכשיו עושה גמר מלאכה פה, הוא פותח את השם,

החתיכה הזו של השם שהיא בעצם עברה בכלי שנקרא מלחציים, עשו שם חור,

והשם הזה לא נפל החוצה.

אז הוא עכשיו רוצה לפתוח אותו כדי שהוא יהיה ראוי להכניס פה את הזה.

זה ודאי שאסור לעשות.

לכן צריך לעשות את זה מראש, להכין את זה כך בכל יום טוב.

גם כשאדם מבשל ביום טוב, מותר לבשל לצורך היום עצמו.

כל מה שהותר למלאכת אוכל נפש דווקא ביום עצמו, אבל לא להכין מהיום הראשון בשביל היום השני, זה ודאי שאסור לעשות ביום טוב. למי שמשתמש בשיטה הישנה של להרתיח מים על גבי הפינג'אנט,

ואחר כך ישתה את זה עם קפה או תה וכולי, וזה יגלוש מאליו,

כמו שהוא מדומיינים,

כן?

גולש מאליו, זה לא כזה גולש מאליו, שלא יספרו לנו סיפורים.

זה לא גולש.

בואו נגדיר את זה ככה. עד שזה גולש יוצא אמיץ.

אז שמים בפנים שם סוכר, סודה לשטויה וכולי, כל הדברים הללו טובים,

והוא לא עובר איסור של בישול ביום טוב אם הוא משתמש במים הללו לאחר מכן.

אבל אם הוא עושים שם משהו שהוא לא יכול להשתמש במים לאחר מכן,

אז מה הוא עשה?

אז הוא עובר על כיבוי ביום טוב.

ואסור לכבות ביום טוב.

כל מה שהותר זה לבשל ויכבה מאליו, לכן פיתחו את החגז או מערכות אחרות

של המכון התורני הטכנולוגי וכולי שמכבה את הגז לבד.

לכן הטוב ביותר להימנע מכל החששות והבעיות הללו.

כל שכן וכל שכן לא לעשות מנגל ביום טוב, שאלו בשבת.

הרב, אפשר לעשות מנגל ביום טוב? תגיד לי, בראש השנה, אם ינפנפו אותך מהשמיים,

איך תרגיש?

אה, יעשו לך שנה של נפנוף

בפרנסה, נפנוף בבריאות, איך תרגיש?

אה, אתה תתבאס, תגיד, ריבונו של עולם, למה מגיע לי את זה? למה ככה? למה ככה? איך אתה יכול למנגל ביום טוב?

מה, אז מה תגיד? לא, לצורך היום טוב, אני מכבד. אין בעיה, אתה יכול לכבד בצלי קידר,

על גבי האש, על גבי הסיר,

או גם בצלי בתנור, זה גם יוצא יותר טעים מעל האש.

על האש, עכשיו אתה טורח,

ואיך מותר לנפנף, אסור לנפנף, יש בזה הרבה בעיות.

לכן ירא שמיים בכל הימים הטובים, לא משנה, סוכות, ראש השנה,

כיפור לא אוכלים, כן?

נו, וכן על זה הדרך, פסח ושבועות, לא מנפנף במנגל.

זה גם לא מתאים,

אתה יושב עם בגדי יום טוב, עכשיו כולך ריח של גחלים.

ואיזה עינוי יש בזה?

אז יש כאלה שאוהבים לנפנף,

למה הוא אוכל ישר חם חם מהמנגל?

אבל אלה שיושבים שם, מאשר להם את השאריות.

לא מתאים, ראש השנה, לשבת בשמחה,

כשהוא מוחל על העוונות שלנו, מנגל תעשה בחול המועד, יש לך מספיק זמן,

מספיק ימים,

שאר ימות השנה אתה יכול לעשות שם כיד השם הטובה עליו, כמובן בשר ראוי בשחיטה פרטית,

אין בעיה, פתרת את הכול, הכול בסדר.

יפה מאוד.

אתה רוצה כל כך לאכול עלי, שאין בעיה, תעשה בערב ראש השנה מנגל,

שיהיה לך, תכסה אותו בחמגשית עם נייר כסף,

תחמם אותו ותהיה לך בדיוק אותו טעם של הגחלים.

אם אתה אוהב גחלים, בבקשה.

יפה מאוד.

מן הראוי שאדם יפייס את חברו ויבקש ממנו סליחה קודם ערב יום הכיפורים. לא להמתין לערב יום כיפור כדי לבקש סליחה.

ואז הוא לא פוגש אותו, לא מוצא אותו, לא עונה לו לטלפון.

עושה את זה מראש כבר בערב ראש השנה, וכך

פתר את הבעיה של בין אדם לחברו, וכל שכן וכל שכן, שהקדוש ברוך הוא יפתור אותו, בעזרת השם, בין אדם המקום לחיים טובים ולשלום.

בערב ראש השנה, כמו שאמרנו, השתדל לקבל מוקדם מהרגיל את

היום הקדוש, לעשות תוספת היום הקדוש, להוסיף מחול על הקודש.

גם הספרי תורה,

הגבאי או הבודק של הספרים,

לפני שהוא מוציא אותם, לפי ספרים מהודרים כמו שצריך,

יבדוק אותם, יכין אותם מראש, גם ליום הראשון, גם ליום השני,

ובכך הכל יהיה בסדר, ולא יהיו בעיות של מכין מיום טוב אחד ליום טוב אחר.

כן, סדר התפילות לראש השנה וכוונותיהם.

אנשים שרוצים להתפלל, צריכים להתפלל במקום שהשליח ציבור הגון וירא שמיים.

גם הביאו שם איזה פייטן, אני יודע מה השם ישמור, כל השנה שר במעורב.

כל השנה השם ישמור מרקיד מעורב.

או לחילופין, הוא עושה לך כל מיני,

מנגינות של עשירי עגבים.

זה ודאי שאסור בתכלית האיסור, ולא רק שהתפילות לא עולות, אלא הן בכלל לא יוצאות.

כל הכל נשאר ברצפה שם, והשטן מרקד שם

ושר מתוך כרונו. לכן מאוד צריך להיזהר בדבר הזה.

כמה שרבותינו התרו על הדבר הזה, אם תדעו איזה פחד פחדים, מה שהם כתבו על הדבר הזה,

שכמה השליח ציבור צריך.

ובפרט שהשליח ציבור, קודם שהתפלל צריך להגיד,

ריבונו של עולם, בניך בני רחומיך, כמו שאומר התוקע, בניך בני רחומיך, שמו אותי שליח ציבור,

ובטחו בך. ומי אמר שאין לי עבירות?

מי אמר שאני נקי ויש לי המון זכויות? לכן, ריבונו של עולם,

תכפר לי על הזכויות בזכות, על העוונות בזכות הציבור.

בעזרת השם שהתפילות הללו, וכל זה תלוי בתשובה שהאדם עושה. אם לא עשה תשובה גמורה, ודאי וודאי שהתפילות הללו לא יעלו. בפרט שאומר הכתוב, נתנה עליי, הנביא, כן? נתנה עליי בקולה על קנס הנטייה.

אם הוא מסלסל והכל בשביל שיגיד, פשש, אללה, איזה חזן השנה הביאו,

15 אלף דולר, וואו, וואו, חבל על הזמן.

כולם נהנים. זה ודאי שזה לא מוציא ידי חובה אחת כזה. מה זה זה?

אתה רוצה בשביל שיגידו לך, פשש.

אתה צריך לבכות ולהתחנן לבורא עולם שבאמת יסלח לציבור.

ובעצם הציבור מקבל חזן לפי מידתם, ולפי הנהגתם, ולפי גודלם, ולפי צדקותם.

לכן מקום שזכו לחזן ירא שמיים, צדיק,

ברוך השם,

מובטח להם שהתפילות שלהם בעזרת השם יעלו לרצון, והקדוש ברוך הוא יכתוב ויחתום אותם לחיים טובים ולשלום.

בערב ראש השנה אנחנו מתחילים בפיוט המסורתי שחיבר אותו רבי אברהם חזן. הוא היה מפייטני ספרד.

הפיוט הזה מתחיל במילים

אחות קטנה, תפילותיה, עורכה ועונה וכו', הוא מסתיים,

תכלה שנה בכל בית, תכלה שנה וקללותיה, עד שלקראת סיום הבית האחרון,

כל הציבור יחד עם השליח ציבור אומרים, תחל שנה וברכותיה, ומכאן,

בעזרת השם,

לחתימה טובה ולחיים טובים ולשלום.

לאחר מכן אומרים את מזמור פא שבתהילים, הרנינו לאלוהים עוזנו,

שהוא מדבר על העניין של ראש השנה,

על עניין מעשיהם ושירתם של הלווים שהייתה בית המקדש במוסף של ראש שנה, בליל החג השני.

לעומת זה אנחנו רואים פיוט אחר

הקרוי בשם חונתה, חון על בניך, הלך שווים וכולי, הוא פחד לפניך, ניצבים וכולי. יש בלילה הראשון פיוט, בלילה השני פיוט. נשים לב בתפילות והכול, בזמן שאומרים תחל שנה וברכותיה,

אז אדם צריך לכוון שבעזרת השם יחולו עליו ועל כל עם ישראל הדברים הטובים.

תכלה שנה וקללותיה, שיסתלקו כל החטאים והעוונות שלו וכל עמו ישראל, כדי שבעזרת השם נזכה כולנו לגאולה השלמה.

כן.

לאחר מכן ממשיכים בנוסח התפילה, כמופיע במחזורים.

התפילה של תפילת ערבית של ערב ראש השנה,

מעלתה גדולה מאוד, לכן צריך להשתדל להתפעל אותה בכוונה גדולה,

בהכנעה ובתחנונים להשם, בעזרת השם הקדוש ברוך הוא ישמע תפילתו.

ומי שזוכה ומכוון בתפילות של הימים הללו, מזכה ומעלה את תפילותיו הפסולות של כל ימות השנה,

מעלה אותן בעזרת השם, ועל ידי זה כותבים רבותינו, יהיה ניצול מדינה של גיהנב ממחלות שהן חי טרפות כנגד חי בתים שבתפילת שמונה עשרה,

וזכה בעזרת השם להיות מהנכנסים לגן עדן, כמובן, שקיבל על עצמו תשובה גדולה.

בסיום אשכיבנו אומרים את נוסח וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חודשיכם,

שם מופיע ותקעתם בחצוצרות.

זה מרמז על העניין של מה? של השופר.

בתפילות של ראש השנה ישתדל אדם לעורר את נפשו, אבל לא יבוא לידי בכי, ואם הגיע לידי בכי,

ידע שמה שנשמתו הגונה ושלמה ובאותה שעה נידון בבית דין של מעלה ובעזרת השם לחיים טובים ולשלום.

התפילות אדם צריך להתפעל אותן בכפיפת קומה ובקריאה.

כמובן, כשהוא מגיע להשם ברוך אתה השם, אז זוקף את עצמו,

לאחר מכן ממשיך שוב פעם בקריאה ובקומה כפופה.

יש ציבור שאוהב לפייט, אין בעיה, לא רק השליח ציבור,

גם אנחנו יודעים משהו.

אז הוא אוהב לפייט, אין בעיה, הכל זה בתנאי שמה שמפייטים כהוגן כמו שצריך,

אבל,

ידעו, ואם פה שליח ציבור מביאים סומך,

תנו להם לעשות את עבודתם, לא להפריע להם בעבודה שלהם.

כן? וכמובן, הם יכולים להשתתף בקטעים שצריך להשתתף.

בתפילות הלחש, לדוגמה, לא מגביהים את הכול.

בשאר התפילות,

שצריך להגביה את הכול, יגביה את הכול.

למי שנוהג שלא להגביה את הכול, לא יגביה את הכול.

כן.

אדם שטעה בתפילת ראש השנה ואמר, מקדש ישראל ואז ימנים,

במקום מקדש ישראל ויום הזיכרון, לא יצא.

אז אם הוא נזכר שהוא עדיין בתפילתו,

חוזר למלוך על כל העולם כולו בכבודך,

או קדשנו במצוותיך,

תחילת הקטע, ואחר כך חותם כהוגן.

אבל אם נזכר אחר שסיים את תפילתו,

חוזר לראש התפילה. ואם שכח לומר מלוך על כל הארץ,

וחדם מקדש ישראל ויום הזיכרון,

יצא ידי חובתו בתפילה.

נשים לב,

בכל עשרת ימי תשובה, ובפרט בשבת שבעשרת ימי תשובה הקרויה שבת תשובה,

שמה אנחנו אומרים בתפילות עושה השלום,

שזה בגימטריה שם של מלאך ס.פ.ר.י.א.ל.

כן, אסור להגיד שמות של מלאכים.

אז זהו, בגימטריה השם הזה זה השלום,

והמלאך הזה הוא פותח את ספרי הזיכרון, והוא כותב

את כפי שהקדוש ברוך הוא אומר לו,

הכל לכתוב על כל בעיונות, ואחרי אנחנו מזכירים אותו, עושה השלום ממרומיו, שהוא יזכור אותנו, כן?

שלא ישכח אותנו ויכתוב אותנו בעזרת השם בספרי

צדיקים וחסידים.

יש שנהגו לכפול את מילת לעילה מכל ברכתה, מן כל ברכתה, לעילה ולעילה.

מנהג הספרדים, לומר אותו רק פעם אחת בלבד.

כן, בסיום תפילת ערבית, המנהג לעשות את נוסח תפילה על הפרנסה, כלומר את נוסח תפילה על הפרנסה, יש בתי כנסת שמוכרים את זה, יש בתי כנסת שמחלקים את זה,

כל אחד לפי מנהגיו.

המנהג הזה ייסדו אותו המקובלים, יסודתו בהרי קודש. אומרים את מזמור כ״ד שבתהילים, לדוד השם,

מזמור לה' הארץ ומלואה.

אדם שמתפלל ביום הזה, מובטח לו שלא תחסר פרנסתו ומזונותיו לא יחסרו לו כל ימות השנה כולה. לאחר מכן הוא מנוסח ייער אהבה וכן על זה הדרך. ויהי השם את יוסף, האיש מצליח שבע פעמים לפנים ולאחור.

אומרים את זה, יש כמה וכמה נוסחאות, כל אחד על פי הנוסח

המובא אצלו,

על פי מה שנהוג באותו מקום.

כך יום ה...

החידה הקדוש כתב בספר שלו יוסף בסדר, זה נקרא הספר הזה,

לומר את נוסח התפילה שהוא תיקן.

עם צירופי שמות וכו' וכו'. כל אחד כמובן ינהג לפי מנהגיו.

מי שרוצה לומר את נוסח הסידור שהוא יותר קצר,

או לומר את נוסח שמחולק בעלונים טיפה יותר ארוך, מי שרוצה לומר את החידה יכול לעבור.

מי שיכול לומר את שלושתם,

אין בעיה לומר את שלושתם.

גם השלע הקדוש תיקן נוסח, גם אותו אפשר לומר.

יש ארבעה-חמישה נוסחאות, הבאנו את זה בספר שלנו, משה אמת על ראש השנה. אפשר לומר את כל הנוסחאות כולן. כמובן, כל אחד לפי קצב

דיבורו וקריאתו יוכל להספיק לומר את הנוסח.

לאחר הסיום סוגרים את דלתות ההיכל,

אומרים את עלינו לשבח, ברוך הוא כן, עלינו לשבח, מסיימים

והולכים הביתה. לא לפני שאומרים,

מברכים האחד את חברו, תיכתב ותחתם לאלתר לחיים טובים ולשלום,

או לחלופין שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה.

אבל מועדים לשמחה לא אומרים.

למה היות והימים הללו זה ימי דין

מצד אחד, ומצד שני אנחנו ממתקים אותם בחסד,

אז לכן אתה לא יכול לומר מועדים לשמחה.

אז כולי שנים רבות, נעימות וטובות, אפשר לומר.

שנה טובה תיכתב ותיכתם,

או תיכתב ותיכתם לחיים טובים ולשלום,

וכך פתרנו את הבעיה.

בבואו מבית הכנסת,

האישה, היות וזה לא ערב שבת,

נפל עם יום טוב,

האישה לא חייבת להדליק בכניסת החג,

כן, כפי שמדליקה בכניסת השבת את הנרות.

היא יכולה להמתין לבעלה, בפרט אם הם זוג צעיר, רוצה לשמוע את הברכה מאשתו, לענות אמן אחר הברכה,

ולא רק שהמלאכים יענו אמן,

הוא רוצה גם הוא להרוויח את עניית האמן על הברכה של אשתו.

אז הוא מגיע הביתה עם מדליקת הנרות, הוא עונה אמן, ואז מתחילים בנוסח הקידוש.

אבל לא לפני שמסדרים את סדר הפסוקים שמופיע במחזורים, שגם הוא לסימן טוב לאמות השנה כולה.

ולהשתדל שלא רק הבעל יאמר את הנוסח של הפסוקים

שמובא קודם הקידוש,

אלא גם האישה הכינה את כל ההכנות, הכל ערוך ומוכן.

השולחן מסודר כבר מבעוד מועד, מבעוד יום,

הכל ערוך ומוכן, יפה מאוד. אז היא יכולה לשבת, לומר היא במחזור שלה או במחזור שלו את נוסח הפסוקים הללו, יש בהם עניין גדול וחשוב.

מברכת, כשהיא מדליקה את הנרות, מברכת

ברכה אחת, להדליק נר של יום טוב.

אחינו האשכנזיים נוהגים שהנשים שלהם מברכות שהחיינו.

היות ואנחנו הספרדים

טוענים שאישה לאו ברת כוונה היא,

לכן האישה עצמה לא תברך בברכת שהחיינו, אלא לאחר מכן תצא בברכת שהחיינו שבעלה יברך בקידוש עצמו הן בלילה הראשון והן בלילה השני, וכך

צריך לנהוג. יש הבוכרים שנהגו הרבה ממנהגי אשכנז והם נהגו שהאישה כן מברכת,

עדיף לשנות המנהג הזה ולעשות כדעת מרן השולחן ערוך,

שכתב שהאישה לאו ברת כוונה היא, ולכן לא תאמר את נוסח ברכת שהחיינו בקידוש.

יפה מאוד.

רבי סלמן מוצפי, אבא של הרב מוצפי,

היה נוהג כדעת המקובלים בכל ערב שבת מקיפים את השולחן עם בדי הדסים.

אז הוא כותב בספר שלו, שם שופר בציון,

שיש עניין, על פי הסוד, להקיף את השולחן בית פעמים.

לאחר מכן ייקח עצה בשמים, יזבה בשמים, יברך עליהם בכוונה גדולה,

ואז ישב ויאמר את נוסח הקידוש. מהו סדר הקידוש לראש השנה? שימו לב.

פתיחת אליהו,

פתח אליהו הנביא, עד קום רבי שמעון ויתחדשון.

לאחר מכן אומר שתים עשרה פעם את הנוסח של ונוח מצא חן בעיני אדוני.

לאחר מכן אומר שתים עשרה פעם,

ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשניים מאה שערים ויברכם הוא אדוני.

אחר כך אומר עשרה פעמים את הפסוק,

כי עמך מקור חיים בורך נראה אור.

אחר כך אומר שבע עשרה פעמים אור זרוע לצדיק ולישראי לב שמחה.

אחר כך אומר עשרה פעמים ואמרתם כל אחי ועתה שלום ועובדך שלום וכל אשר לך שלום.

אחר כך אומר פעם אחת, החל שנה וברכותיה.

לאחר מכן אומר את נוסח התפילה שהביא רבנו יוסף חיים, בן ישחי הקדוש, בלשון חכמים.

לאחר מכן אומר את נוסח הקידוש לשם יחוד, מתחיל את הנוסח ביום שמחתכם,

ברכת הגפן, אשר בחר בנו מכל עם,

ברכת שהחיינו.

לאחר מכן יושב ושוטה רביעית,

כן? מלולוגמב, יין.

לאחר מכן מחלק את היין ליושבי

אלמי דין, יושבי השולחן.

כן? לאחר מכן מברך את הבנים והבנות, גם האימא וגם בן וי, הולכים ליטול ידיים.

הטוב ביותר, כמו שאמרנו,

לא להעלות

את הסימנים על גבי השולחן

קודם הקידוש.

ולמה? כי יש באחד מן הסימנים

דבר חדש, ועליו הוא מכוון ומברך ברכת שהחיינו נוספת.

ואם הוא יעלה אותו על גבי השולחן,

הוא פוטר את מה? את אותו שהחיינו שהוא רוצה להרוויח,

שוב פעם לברך, הוא פוטר אותו.

לכן את הסימנים לא מעלים על גבי השולחן.

מסיים את הקידוש,

תלוי כבר בנוסחאות כל אחד ואחד לפי הנהגותיו.

יש שנוהגים לעשות מיד אחרי הקידוש את הסימנים,

כי בלי הקידוש אי אפשר לאכול.

אז הוא מעלים מיד את הפירות ועושים את הסימנים. כל אחד לפי מנהגיו.

מנהגנו של לעשות קודם כל נטילת ידיים,

אחרי שמברכים את הבנים והבנות, נטילת ידיים.

המוציא לחם מן הארץ, שזה החיטה,

לתקן את מה שחווה, הכילה,

את האדם הראשון שהוא חלתו של עולם ופגמה פגם עד היום הזה, שאנחנו מתקנים את הפגם הזה בברכת המוציא לחם מן הארץ.

בהפרשת חלה שהיא קיימה ביום החטא,

שזה ראש השנה, כי בו ביום נברא אדם, בו ביום אכל מעץ אדם, בו ביום גורש מגן עדן.

אז בו ביום אנחנו מתקנים את זה.

מתי? זה ראש שנה, יום בריאת העולם, יום יצירת אדם, ראש שנה הוא.

לכן אחרי המוציא לחם מן הארץ מתחילים את סדר הסימנים, כפי שנאמר אותו מיד.

לכן, אדם שעושה את הסימנים מוקדם מהרגיל,

הוא נכנס לבעיה של ברכה אחרונה.

למה? ספק ברכה אחרונה, למה הוא אכל יכול להיות פחות מקשי הוא?

אז על מה אברך?

לכן, הטוב ביותר לעשות קידוש.

אחרי הקידוש, נטילת ידיים, המוציא,

לאחר מכן עושה את מה? את נוסח הסימנים, על פי הסדר שמיד נאמר.

גם ביום השני, לא רק ביום הראשון,

גם ביום השני אומרים שיחיינו.

אבל מה תגיד, אין לי פרי חדש?

אני שומר את הרימון מהיום השני ליום הראשון, ליום השני, לא אוכל אותו?

למה? חבל.

מה,

אתה לא רוצה להרבות זכויות כרימון?

אתה לא רוצה תרייג מצוות? למה? מה קרה?

אין בעיה, גם למי שנהג במשך שנים שלא לברך על רימון, ישנה את המנהג שלו. זה רק מנהג, זה לא נכון הדבר הזה.

לכן, גם ביום הראשון מעלה את כל הסימנים שהשתדל והכין,

ובדק כראוי, מעלה אותם על גבי השולחן לאחר המוציא,

ואז מתחילים בסדר הסימנים, על פי הסדר שתכף נאמר.

אז לכן, גם ביום הראשון ברכים שהחיינו על עצמותו של יום. גם ביום השני על עצמותו של יום.

אלא מה?

יכול להיות שהוא לא כל כך מרגיש משהו מיוחד ביום השני, כי כבר הוא עשה ביום הראשון את הסימנים והכל. אין בעיה.

תפתור את ברכת שהחיינו. יש פרי חדש שנקרא קלמנטין, אתה לא חייב לאכול את זה קצת חמוץ.

אם זה מתוק, אז אין בעיה.

אתה תוכל לכוון עליו בקידוש, ולאחר מכן לברך עליו אחרי הסעודה,

בורה פרי עץ ולא אוכלו.

או לחלופין,

אתה רוכש לך גם ללילה הראשון בגד חדש וגם ללילה השני.

אלא מאי?

את החולצה של הלילה השני, כן, בקידוש, אתה לא יכול ללבוש אותה לפני,

ביום הראשון, בשביל היום השני. למה? כי זה מכין, כן?

מיום טוב אחד ליום טוב חברו.

אתה רוצה את זה בשביל הקידוש.

לכן, בבואו מבית הכנסת, יחליף את החולצה הישנה של היום הראשון בחולצה חדשה,

ואז יברך עליה ברכה עד שיחיינו. למה?

התקנה של שמחה בבגד חדש היא תוך עשר דקות מהשימוש.

אז אדם נהנה.

זה המדד שהביאו רבותינו, עשר דקות.

לכן, לובש אותו מיד בתוך עשר דקות

לפני שהוא מתחיל את הקידוש, ואז,

בברכת שיחיינו, שאומרים בתוך עשר דקות, בקידוש עצמו, בזה פתר את העניין הזה של המחשבה על משהו חדש, בגד חדש, פרי חדש.

גם אם אין לו בגד חדש, כגון שלא הספיק לבנות חולצה, לא לים הראשון ולא לים השני.

או לא הספיק לקנות פרי חדש, לא הגיעו קלמנטינות לשוק, לא הגיעה גויאבה. אין בעיה, יכול לברך, כי עיקר הברכה היא על עצמותו של יום.

וכך באמת יכול לברך.

כמובן שצריך להדגיש

את הנוסח של מה? של ה'שהחיינו' קרוי, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן.

אומרים את זה בניקוד של פתח,

כן? ואז יצא ידי חובת הברכה שאומר אותה כהוגן.

אדם שיכול להשתדל להכניס אורחים לבית שלו,

ואם הוא מכניס תלמידי חכמים וגם עניים, כן? שאין להם כל כך מה שנקרא. איך אמר הרב אלישיב? אם אין לו עשרת אלפים שקל, הוא מוגדר בחשבון, הוא מוגדר בגדר של עני.

אדם שעושה את זה זוכה לשבעה דברים. שימו לב.

א', כל נכפלת פרנסתו. דבר שני,

מכריע כף המאזניים שלו לזכות.

דבר שלישי, ניצול ממוות וגזרות רעות. דבר רביעי, נוחל עולם הזה ועולם הבא.

דבר חמישי, זוכה להיפקד בבנים זכרים.

דבר שישי, זוכה לאריכות ימים. דבר שביעי, מביא טובה לו ולכל העולם כולו.

לכן אדם שהכניס אורחים הביתה שלו והם הגונים,

סלחה לשבעה דברים שכתבו אותם רבותינו.

ונעבור לסדר הסימנים,

בעזרת השם של ראש השנה.

כן, אז מנהג ישראל לאכול בבית הסעודות, גם בליל ראש השנה הראשון וגם בליל ראש השנה השני, מיני פירות וירקות שהם לסימנה מילתאי, כך כותבת הגמרא.

סימנה מילתאי, סימן טוב, עבור ימות השנה כולה.

מעיקר הדין לא חייב לאכול. אחד לא אוהב רוביה,

אחד לא אוהב סילקה. מה, אתה תכריח אותו לאכול? לא רוצה ראש של דג, מה תעשה?

לא רוצה.

אני רוצה ראש של כבש, ואין תקציב.

כן, והראש של כבש הוא שם מלא חנג'ורי.

אז הוא לא יכול לאכול. מה תעשה? תכפה עליו לאכול ראש של כבש? הוא לא רוצה לאכול.

לכן חכם עיניו בראשו

יכול לומר את נוסח היעי רצון גם בלי לאכול.

לא חייבים לכפות אותו לאכול את הסימנים.

זה רק סימן המילתאי.

יאמר את הנוסח של היעי רצון, יצביע על זה, פתר את הבעיה. אין לו, יגיד בלי.

יהי רצון שאין לי לראות שלו על האזנה, יהי רצון וכו'.

יפה מאוד.

אז יש כאלו שנהגו מנהג טעות לעשות את זה רק בלילה הראשון. לא טוב הם עושים.

כי שני הלילות של ראש השנה הם מיוחדים,

ולכן צריך

את הסימנים, לא רק את התפוח בדבש, כן?

בלילה הראשון, בלילה השני,

אלא גם את שאר הסימנים תעשה אותם בשני הלילות.

אז אמרנו,

סדר הסימנים הוא בדרך כלל

על פי שיטות מסוימות שתכף נראה,

אבל כפי שאנחנו נוהגים, עושים קידוש, לאחר מכן נטילת ידיים, אוכלים כזית פת שנטבלה לפי הבן איש חי בסוכר, לפי שאר דברי רבותינו טובלים בדבש ומעט מלח,

אוכל מהם

את הכזית, ולאחר מכן מתחילים בנוסח

הברכות של הסימנים.

בראשונה לוקח את התמר,

ייקח את התמר החום,

יברך עליו, לא הצהוב, החום, כן?

יבדוק אותו היטב, מראש, כן? בודק אותו, אין בו תולעים, אין בו ג'וקים, אין בו כנימות וכולי,

מברך עליו, בורא פרי העץ, ואוכל אותו.

לאחר מכן סיים לאכול אותו, לוקח את התמר הצהוב,

ועל התמר הצהוב הזה אומר את נוסח האי רצון, הוא חדש בשבילו,

וגם יכול לברך עליו שהחיינו אם לא אכל,

פעם נוספת.

אז

מברך עליו, אומר את הנוסח האי רצון,

באו חדש ולוקח שכן וקימו יום גיון לזמן הזה,

ואוכל אותו.

התמר הצהוב, צריך לבדוק אותו חיצונית,

שאין בו נגיעות, דהיינו שהוא נכנס בו תולעת מבפנים, לרוב הם בסדר בדרך כלל, אבל לבדוק אותו בכל אופן, לשטוף אותו היטב,

והכול בסדר. לאחר מכן עושה ברכת בורא פרי האדמה.

יש כאלו שנוהגים לברך על מלפפון או פרי אחר,

ירקן או פרי האדמה, ולאחר מכן ממשיך הלאה לאכול את שאר הסימנים. על שאר הסימנים מלבד נוסח האי רצון,

לא מברכים ברכות.

כן, לא מברכים ברכות, רק נוסח של האי רצון.

בלילה הזה אמרנו, יש להשתדל להביא גם אתרוג, ולמה? על פי הזוהר הקדוש עץ הדת היה אתרוג,

ולכן מאותו אתרוג שהוא בירך עליו בשנה שעברה, ואשתו עשתה ריבה

של אתרוגים, יביא אותו על השולחן ויאמר עליו, יהי רצון שנהיה מהודרים במצוות,

ויאכל אותו. אין לו אתרוג,

אז בסדר, הוא יהיה מהודר בעזרת השם. במה? בדברים אחרים.

משתדל לעשות את זה, גם להיות מהודר במצוות.

כן.

עד מתי אנחנו משיירים את הדבש,

או לחלופין את מה? את הסוכר.

על פי דעת המקובלים, זה רומז לחסד, לבן.

משיירים אותו על גבי השולחן שלנו, שנקרא מזבח.

אנחנו משיירים את זה עד לשמחת תורה, שמעתם?

עד לשמחת תורה הדבש או הסוכר צריכים להיות על גבי השולחן.

לא רק ראש השנה ואחר כך הוא מחפש את הדבורים, שיחזירו בחזרה את הדבש לכוורת. לא.

צריך לשער את זה עד לשמחת תורה.

למה? לטעום את מתיקות התורה. המנהג הוא לטבול כפי שטובלים את המלח ג' פעמים,

ככה המנהג לטבול את הפת, גם בדבש או בסוכר או במלח,

שעושה ג' פעמים. אז על השולחן מניח, או זה או זה,

דהיינו או דבש או סוכר, ובנוסף לזה המלח נשאר קבור על גבי השולחן, כפי שכתבו רבותינו,

שאדם שמונח על גבי שולחנו מלח

כל הזמן,

אז מזונותיו, מה שנקרא, מצויים בידו, והם לא בורחים, מה שנקרא,

לכן מאוד צריך להקפיד בדבר הזה כל ימות השנה כולה.

מה נוהגים לאכול? שימו לב, הנה הכל מתומצת.

תכף נגיד לפי מי ומה אוכלים.

אבל נהגו בכל קהילות ישראל לאכול את הדברים הבאים

לחם

כן זה חיטה, תמר, רימון, תפוח, גזר, רוביה,

קרטי, קרה, סלק, סומסום,

פול,

גזר, ביצה, חבוש,

יש פה פעמיים גזר, אז פעם אחת, כן?

ביצה, חבוש, תהנה, לב, לשון, ראש של כבש, ראש של עיל, ראש עוף,

ראש דג, קישואים, ריאה,

אתרוג.

בטעם לדבר, למה הסימנים הללו? כותב רשי הקדוש

שהדברים הללו ממהרים לגדול.

היות והדברים הללו ממהרים לגדול,

אז לכן אנחנו מביאים אותם כדי שבעזרת השם יהיה לנו צמיחה טובה

לשנה הבאה. דבר נוסף, היות והדברים הללו מתוקים,

יש בהם מתיקות מיוחדת,

אז שתהיינו שנה מתוקה וקלה בעזרת השם להצליח.

רבותינו כתבו שעל כל סימן וסימן יש בו עניינים גדולים,

רמזים טובים ומוצלחים בעזרת השם, שהם יהיו לנו נעימות השנה. אז ככה, לפי מי שנוהג, לפי הבן איש חי הקדוש,

עושה על פי הסדר הבא נטילת ידיים, המוציא לחם מן הארץ, מתחיל בתמרים,

התמר הראשון, בורא פרי העץ, התמר השני, מברך עליו את נוסח האי רצון,

שהחיינו וכו'.

לאחר מכן אוכל רוביה,

לאחר מכן קרתי, לאחר מכן סלק, לאחר מכן קרע,

שזה הדלעת, לאחר מכן רימון, לאחר מכן תפוח מסוכר, בסוכר, טובל אותו, ולאחר מכן ראש של כבש. זו דעת הבן איש חי.

כף החיים, לעומתו, כותב, מתחיל בתמר,

מברך עליו ומכוון לפתור את כל פירות העץ.

לאחר מכן לוקח כל פרי וירק.

מברך עליו בורא פרי העץ,

מכוון לפתור את כל פרי האדמה שנמצא.

לאחר מכן אוכל סלק, קרתי, תמרים,

שוב פעם,

קרע,

רוביה, רימון, ראש כבש, ובסוף תפוח בדבש.

זה כמו אפיקומן, שיהיה מתוק.

כן? כך כותב הקף החיים. היעבץ לעומתם, כותב לו, תפוח,

תמרים,

קרע, רוביה, קרתי, סלק, דגים, ראש כבש ורימון.

בסוף את הרימון.

התשובות וההנהגות שהביא את מנהג אחינו בני אשכנז, כותב, ייטול את כל הסימנים ויאמר עליהם את נוסחאות האי רצון, ויוכלם רק לאחר הקידוש,

על פי הסדר הבא. מהו הסדר? תמר,

רימון, תפוח בדבש, איך אפשר לפספס?

רוביה, סומסום, קרתי, קרע, סלק, ראש דג, תמר, רימון, ושוב פעם בסוף תפוח בדבש.

יש שנוהגים לעשות על פי הסדר הבא, תמרים, סילקה, קרתי, קרע, רוביה, רימון,

ראש כבש, תפוח בדבש. יש שנוהגים לעשות תפוח מבושל בסוכר.

לא טובלים אותו בסוכר, אלא מבושל בסוכר.

קרתי, סלק, תמרים, קרע, דגים וראש של כבש.

עכשיו, מה מכוונים על כל אכילה ואכילה?

זה לא אכלת היה מתוק, התמרים, יאללה, באי להתראות. לא, אמרתי יהי רצון, לא.

על התמרים מכוונים שאיתם אויבי ישראל. אסור לאדם לכוון,

יש לו איזה שכן אויב שלו, לא? אסור, אויב ואבוי, זה ייפול עליו,

הכוונות האלו.

לכן, מכוונים על אויבי ישראל. לא חסר היום, כן?

ושיזכה בעזרת השם למתיקות ופנימיות הסודות של התורה.

רוביה,

מכוון לפתור את פירות האדמה שעל השולחן, ולהרבות, שיזכה להרבות בתורה ורווח.

קרתי, שיכרתו כל כוחות הרוע של העץ הרע,

שנבראו מניצוצות הקרי שלו,

ויתבטלו ויעבדו,

ויזכה להתפלפל בתלמוד, ויזכה לנשמה גבוהה.

סילקה,

שיסתלקו מעליו כל המקטרגים, הדינים וכוחותיהם, ויזכה ללמוד

בזוהר הקדוש את הסודות שלו,

שהם כנגד חיין נשמה לנשמה.

קרא, מכוון בשם הקדוש, קרא השטן,

שהוא ראשי תיבות של קבל רינת עמך, שגבנו תהרינו נורא,

ויכוון שיהיה לו קל לקרוא במקרא, יש אנשים, לא יודעים, קשה להם לקרוא חומש.

אז יכוון על ידי אכילת הקרא, שיהיה לו קל במקרא,

ויזכה לבחינת נפש.

רימון שיזכה להרבות בשנה הבאה במצוות,

כרימון, כמו ברימון,

תרייג מצוות.

זה לא מחייב שברימון יש 613 גרגירים, כן?

זה רק רמז.

פעם שמסרנו שיעור,

כמה ימים לפני ראש שנה, אז אחד התלמידים אמר, כבוד הרב, אני חייב לבדוק את זה השנה.

מסכן, הושיב את כל המשפחה שלו,

אני לא זוכר אם זה היה בטו בשבט או זה היה בראש שנה נראה לי, הושיב את כל המשפחה,

פתח להם שם רימון גדול שהוא קנה, אמר, חבר'ה,

כל אחד סופר לפחות איזה 50 גרגירים.

תתחילו לספור שם, הוא בא בבוקר עצבני, אומר לי, כבוד הרב, לא היה 613 גרעינים, מה עבדו עלינו חז'ל?

אמרתי, אה, נעבך,

זה לא שחז'ל אמרו שיש 613 גרעינים,

אלא הרימון רומז לשלמות עם כתר מעל וכולי,

אז כמו שהשלמות זה מי שמקיים תרייג מצוות,

כך מי שאוכל רימון יתכוון שמה שיהיה לו שלמות לקיום

התרייג מצוות זה לא תערובת תערובות זרות בלימוד של התורה ובקיום המצוות.

תפוח מסוכר ולא מתובל בדבש, זה על פי הבן ישחי, כן, על פי הסוד,

כדי למנוע את דיבוק הדינים ולדבק את החסד בחכה לתפוחים קדישים עליונים,

ויזכה לזכות לפנים העליונות.

ראש אל כבש, שיתמלא המקום עליו ברחמים ויזכור לעקדתו של יצחק אבינו, ויזכה לכתר העליון עתיקה קדישה.

ראה,

שירי ה' בעוניו,

ויעיר את עיניו בתורה הקדושה, ויתן לו שנה קלה קריאה, ויכוון בשם הקדוש

אותיות ר' נ' ב'.

יפה מאוד.

הלאה, לגבי שאר הדברים זה מספיק, לא מובא עליהם,

אז הבאנו מה שמובא.

יפה מאוד.

למה אוכלים באמת תפוח בדבש? הזוהר הקדוש כותב שזה חכה לתפוחים קדישים

תחת התפוח עוררתיך, לכן יש עניין לאכול בראש השנה, ובפרט

שאר ימות השנה. זה לא שתפוח,

טעות של הרבה, תפוח זה עץ הדעת, ממש לא.

מי שאוכל תפוח נהיה החכם? מה?

לא הבנתי, איפה זה כתוב?

זה סתם צער של העולם החולני.

כן, מה פתאום?

עץ הדעת, ארבע דעות בגמרא, תאנה,

נו, חיטה,

נו, גפן ואתרוג.

ארבע דעות.

הזוהר אומר אתרוג, הגמרא אומר את חיטה,

הפסוק אומר תאנה, ויש עוד מאן דאמר, בגמרא שאומר גפן.

לכן תפוח לא נכלל בכלל עץ הדעת.

אמרתי לכם לפני מספר שיעורים, שגם לא היה ראוי שיבוא פרי כזה לעולם, כי אין בו שום תועלת.

מלבד מה שכותב עליו הזוהר הקדוש,

נגמר הסיפור, אין בו שום תועלת בעולם. ומה שכתוב בשיר השירים, תחת התפוח עוררתיך,

שיש בסודות, חכה לתפוחים עילאים קדישים.

מלבד זה, אין צורך ואין בו קיום בתפוח

כלל וכלל.

לכן לא לעשות עיקר מהתפוח בדבש או בסוכר,

ושאר הדברים תפל. לא, כל הסימנים כולם טובים,

סימן המלתהים.

כן,

מן הראוי שבאמת כל המסובים יאמרו את מה את הנוסח.

כל אחד אומר,

נו, בזמנו. כמובן שראש הסדר,

כן, ראש השולחן,

בעל הבית,

הוא זה שפותח ראשון, ושאר המסובים אומרים אחריו.

במקום שעושים ליל סדר ציבורי, צריך לנהוג בצניעות, בקדושה ובטהרה. נשים בנפרד, גברים בנפרד,

ולא יושבים בעיר בוביה.

בית משפחתי זה משהו אחר, זה

יותר קל בדבר הזה. כמובן גם להקפיד בדבר הזה שלא יישבו בעיר בוביה בפרט,

לא בראש השנה, אלא צד אחד. נשים, צד אחד,

גברים, כל אחד כנגד אשתו,

וכך פותרים את הבעיה. בלילה הזה לא נוהגים לאכול דברים חמוצים,

אלא רק דברים מתוקים, חולה סכרת, ראו הוזהרתם.

צריך מאוד להיזהר,

לשמור, אדם שיודע שיש לו סכרת או שהוא גבולי,

ידע לשמור על עצמו, לאכול רק משהו מחויב,

ובכך יפתור את עצמו מן הדברים הללו. כמובן שאמרנו, זה סימן המילדה, לא חובה לאכול אותם.

יש אנשים שנמנעו מאכילת שקדים,

בוטניים,

שום, קישויים, חצילים,

תאנים, שזיפים ושער קטניות.

ויש שנהגו שלא לאכול אגוז, כי זה בגימת ריח חטא.

חסכו לנו פיצוחים.

כן, ויש כאלו שלא נהגו לאכול דג, כי דג מלשון דאגה.

אבל למי שחשש, למי שלא חשש, לא.

יש שנהגו שלא לאכול מאכילי חלב, מי אוכל מאכילי חלב בראש שנה?

אבל יש כאלו שנהגו.

מי שנוהג, נהגו שלא לאכול.

ויש שאוסרים להניח ראש של גדי,

דהיינו עז, כי זה רומז למה שנקרא לדין קשה,

עז, מלשון עזות.

לכן מניחים ראש של דג,

וכך פותרים את הבעיה. אין לו ראש של כבש, רוצה לשים בשר ראש? בשר ראש, אין בעיה.

בסדר?

גם הראש של דג, צריך לבדוק אותו היטב היטב.

יש בפנים הרבה תולעים, הרבה בעיות. צריך לבדוק אותו, לשטוף אותו היטב, ולא חייב לאכול אותו.

יכול להגיד נוסחי רצון,

ולתת לחתולים, לטעימה.

לכבוד ראש שנה ייתן לחתולים,

ביום השני את הראש של דג, מפנק אותם,

חתולים של השכונה.

בערב או שנה כולם אוכלים, הוא ידאג להם בליל השני של ראש שנה לתת לחתולים,

וכך יפתור את הבעיה, יעשה שלום חתולים בשכונה שלא יריבו כולם,

כך כל אחד ייתן את הראש של זה, דג פתר את הבעיה, החתולים גם לא יישארו רעבים.

ואז גם תנו לחיות לחיות יודו לו.

נתן להם את הראש של דג, דאג להם לאכול.

לא יצטרכו להביא להם את הקרומפלקס הזה. דוגלי, איך זה נקרא?

אוכל של החתולים.

רואה אותם משקיעים אלפי שקלים על הדבר הזה, עוצרים, באים, זה,

דואגים להם, לוקחים אותם, מפנקים אותם.

הלוואי לילדים שלהם הם ידאגו ככה.

את הילדים זורקים, כל אחד נראה מטאטא, עם מלא שערות וזה,

חולצה קצרה עליו, מכנסיים, קעקועים כולו, השם ישמור, והם דואגים לחתולים.

אל תדאג.

הקדוש ברוך הוא דואג לבריות.

אז אתה רוצה לתת, פעם בשנה תן להם,

פעם בשנה לתת לה כלבים, אין בעיה שכר על זה שלא נפחו ביציא המצרים, אין בעיה.

הכל טוב.

אדם שיש לו בעלי חיים בביתו, צריך להקפיד על זה, זה לא פשוט.

צריך קודם כל לתת לבעלי החיים לאכול, ולאחר מכן הוא יכול לאכול.

למה שלא יצטערו?

אפילו אם יש לו אקווריום של דגים,

צריך לתת קודם לדגים לאכול, ואחר כך. תוכי, אותו דבר.

בסדר? הלאה.

יש שנהגו שלא לאכול ענבים. היות וענבים זה מה זה, גפן, עץ הדעת,

אבל מי שלא חושש בדבר הזה יכול לאכול,

וכך אין לו שום בעיה.

יש עניין להקפיד דווקא על ענבים צהובים ולא שחורים, כדי שלא ירמוז כביכול על עוונות שחורים וכולי,

מה שנקרא שיהיה לו לסימן טוב לאמור את השנה כולה.

נוהגים לאכול מאכלים שמנים ומשובחים בסעודת ראש השנה,

הן בלילה והן ביום.

אין שלוש סעודות, זה לא שבת. אוכלים שתי סעודות סך הכול, ביום, ביום, ביום, סך הכול ארבע סעודות.

שלא יגיד אדם, אוף, קשה לי, קשה לי.

למה? אחר כך במוצא ראש שנה,

בבוקר כבר, כן, עלות השחר זה כבר תענית.

יש צום.

איזה צום? ג' בתשרי, צום גדליה.

אז אין בעיה, יאכל טוב,

ישמח טוב, ישב ויעסוק בתורה בראש שנה,

יגיע לשיעורים בעזרת השם,

וכך פתר את הבעיה,

גם הוציא את יומו בגשמי,

וכל שקן וכל שקן בתפילות ברוחני ולימוד תורה,

הרוויח לפי כל הדעות, יכול להתענות כרגיל. לא יכביד עליו לאכול הרבה הרבה הרבה הרבה, ואז הוא לא יכול לבוא לשיעור.

ואז הוא חייב מיתה,

הולך לישון. בבוקר איך התפילה שלו תיראה,

איך התפילות שלו, מנחה שלו, של ראש שנה תיראה, איך ערבית של ראש שנה תיראה.

אני צריך להיות ערני בתפילות, לשבת לעסוק בתורה, דברי תורה וכו' וכו'.

יפה מאוד. הדברים הללו,

היום השיעור ארוך,

הדברים הללו, כן, הדברים הללו,

למה נמנעו מלאכול אותם אגוזים וכולי וכולי?

כי הדברים הללו מרבים את הלחה

אצל האדם, ולכן כדי שלא יהיה טרוד קודם בתפילה,

בפרט שליח ציבור,

לכן לא יאכל את הדברים הללו, כדי שיוכל להתפלל את תפילתו, ולא יהיה לו כיחו וניעו, יפריעו לו במהלך התפילה.

יפה מאוד.

אז אמרתי לכם את הנוסח לגבי האתרוג, יש נוסח נוסף,

אומר יהי רצון בפניך ה' אלוקינו לאבותינו,

שנהיה מאודרים במצוות ונזכה לדור בעולם משנה לשנה.

ואז אוכלת האתרוג.

יפה מאוד. צריך לשים לב לגבי ברכת המזון. בברכת המזון מוסיפים לומר יעלה ויבוא את יום הזיכרון הזה. זה יום הזיכרון האמיתי, לא מה שקבעו לנו במדינה יום הזיכרון. זה לא יום זיכרון בכלל, מה פתאום?

זה סתם לסמל בעלמא, לעילול נשמת הנפטרים, החיילים וכולי, שש מיליון קדושה השואה וכולי.

אבל יום הזיכרון שלנו, מה זה? יום שנזכרים בו המתים והחיים, זה ראש השנה.

ברחמן מוסיפים הרחמן, הוא יחדש עלינו את השנה הזאת לטובה ולברכה.

אם נפל בשבת, מוסיף רוצה מחליצינו, השנה זה בחול.

עולה על יצואו לישון, אחרי שישב ועסק בתורה וכולי, אומר קריאת שמה,

מכוון את כל הפסוקים שמונעים ממנו את טומאת קרי בלילה,

ובעזרת השם יבשרו אותו בשורות טובות. יש סגולה לומר את הפסוק,

והיה פי ראשו בתוכו, שפה יהיה סביב מעשה הורג,

כפיתח הרע יהיה לו לא יקרע,

ויש סגולה שישן לבטח

ולא יאונה לו כל רע.

כן, בליל ראש השנה וימי ראש השנה צריכים להקפיד על הדברים הבאים,

ובפרט לא לכעוס ולא לדבר לשון הרע.

הימים הללו מסוגלים לתיקון הפגם של הכעס ולתיקון

חטא עוון לשון הרע.

לכן, בואו צריך להקפיד.

יושבים בסעודה, מה צריך לעשות? לא יודע לומר דברי דור, אין בעיה.

יש ארבע פרקים של מסכת ראש השנה.

צריך לומר אותם, בשבת אומרים מסכת שבת,

ראש שנה ראש שנה, יום כיפור מסכת יום הכיפורים, קול מועט, סוכה, סוכה וכולי. ביום ראש השנה אומר גם בים הראשון, גם ביום השני, מסכת ראש שנה.

ארבע פרקים בים הראשון, ארבע פרקים בים השני,

זה כנגד שם אדנות, א', ד', נ', י'.

כל פרק כנגד שם, אה, עוד בשם הקדוש.

מי שיכול להוסיף ולקרוא את קטע הזוהר ביומא דראש השנה עד

קרא שמו סוכות ובעלמד העתד, זה מובא במחזורים,

אחרי הסימנים שם וכולי, יאמר את זה, תבוא עליו בעזרת השם ברכתו, זכות רבי שמעון בר יוחאי, רבי אבא,

יעמדו לו בשני ימי ראש השנה צריך לשמוח,

ולא מתענים בהם.

הוא מרבין באכילה ושתייה, אבל לא יותר מדי, לבל יקל ראשו.

אדם רוצה לשתות, אני יודע מה, כל מיני משקאות חריפים, זה לא הזמן.

ראש השנה זה לא יום פורקן, זה יום דין.

עתיד אדם לתת ביום הזה דין וחשבון. נוהגים לסיים פעמיים בכל יום את ספר התהילים כמניין כפר,

וזה לתקן את פגם עוון הכעס. כל אחד, כמובן, אם לא יכול, אז יחלק את זה בתוך בני ביתו,

ככה שקוראים את כל התהילים, פעמיים ספר התהילים, פעמים כל יום, וכך תבוא עליו ברכתו. מי שיכול, אשרה ואשרי חלקו.

בזמן המכירות הוא לא משתתף. יקרא תהילים,

כל דקה שיש לו, ינצל אותה בעזרת השם, תעבור עליו ברכתו.

הירושלמי שמקורו לא ידוע,

כותב

את הדבר הבא, מאן דדמיך,

ברישתא דמיך מזלה.

פירוש, מי שישן בראש השנה, ישן מזלו כל השנה.

רבותינו כתבו שלא נמצא מקור לדברי

הירושלמי הזה,

מה שנקרא תשבי את ארץ,

תשבי אליהו הנביא,

בעזרת השם יבוא ויבשר אותנו, הוא יגלה לנו איפה המקור של הדבר הזה.

אבל זה הוזכר בשם הירושלמי,

לכן מאוד צריך להקפיד על הדבר הזה, לא לישון מעלות השחר ועד אחר חצות היום.

אחרי חצות היום יכול אדם ללכת לישון.

אין בעיה, מי שרוצה להחמיר ולא לישון,

כל שני הימים של ראש השנה מלבד בלילה שהוא הולך לישון,

אין בכך

בעיה ויכול, אבל בתנאי שהוא לא יושב ומשחק שחמט או שש בשוק קלפים ומדבר דברים בתהילים ולשון הרע וליצנות.

זה עדיף שיישן אחד כזה.

לכן מאוד חשוב הדבר הזה, אם יושב ועושה הכל כמו שצריך,

אז באמת יקפיד בדבר, יקרא את התהילים כמו שאמרנו,

ובכך יתקדש ויקדש היום.

דברים שבין איש לאשתו בראש השנה נמנעים מהם,

מלבד אם זה יום

טבילתה, יום עונתה, שלאחר מכן בבוקר,

אחר הלילה יקדש ויטבול עצמו בקדושה וטהרה, כדי שיתפלל בקדושה ובטהרה את תפילות היום הקדוש.

שחרית בבוקר, אדם קם מוקדם, מתפלל,

ולאחר מכן בעזרת השם

ישתדל להתפלל את תפילת שחרית בנץ החמה. רוב בתי הכנסת עושים תפילה בנץ.

מקום שלא עושים בנץ, יחפש.

שיהיה מעניין כמו שצריך, כשר, כמו שצריך, שם הוא יכול להתפלל.

וכל זה שהוא מתעורר מוקדם מעט קודם לכן, עלות השחר, הולך, מכין את עצמו לקראת התפילה, יקרון לקראת אלוקיך ישראל. יש את מאמר הזוהר.

אמר רבי שמעון קודם התפילה שם, אמר רבי שמעון ארמית ידיי בצלותין.

זה מופיע במחזורים, יכול לומר את זה. לאחר מכן נוסח של הבן איש חי וכולי.

לאחר מכן מתעטף בטליתו, אומר נוסח מה יקר חסדך,

אלוקים,

שם אלוקים בני אדם בצל כנפיך ירחסיין וגבון בידי שביתך ונחל עדניך תשכם,

והולך לבית הכנסת להתפלל.

יפה מאוד.

כן,

כל המזמורים שמופיעים בתפילה זה לא סתם אריכות או ששעמם, היה דיו מיותר לרבותינו שכתבו את זה, אלא זה נוסח מאוד חשוב, לכן לומר את כל התפילה,

מתחילתה ועד סופה, ולא לתהות ולבהות ולחשוב.

ושתזכרו לכם שמזונותיו של אדם קצובים מראש השנה ועד ראש השנה, ובפרט שמתפלל ומבקש על כך,

בפרט בעת אמירתו פותח את ידיך ומשביע לכולך יהי רצון, שם יש את גימל השמות הקדושים,

שצריך לכוון בהם ולא להוציא אותם מפיו.

מובטח לו שבעזרת השם השנה הבאה

תהיה שנה טובה. מוסיפים בתפילה נוסח מיוחד, השם הוא האלוקים, השם הוא האלוקים.

לאחר מכן, נוסח האדרת והאמונה לחי העולמים שקודם נשמת כל חי, יש שאומרים את זה לאחר מכן.

כל אחד כפי מנהגו, הטוב ביותר לומר את זה קודם, ברוך שאמר,

כדי שלא יהיה הפסק

בין ברוך שאמר לגאל ישראל.

לאחר מכן ממשיכים באמירת נשמת כל חי,

השתבח, שיר המעלות

ממעמקים קראדיחא, שנאמר אותו כל עשרת ימי תשובה,

גם בתפילות ראש שנה וכנ״ל בשאר תפילות ימי החול עד יום הכיפורים כולל.

לאחר מכן ממשיכים בנוסח התפילה כמופיע במחזורים כולם.

בסיום תפילת

העמידה אומר השליח ציבור או הסומך,

השם שמעתי שמעכה יראתי השם וכולי, אומר שם את הנוסח.

ממשיכים, עתנו לכלות פניך, לאחר מכן פותח השליח ציבור

באמירת השם שפתי היא תפתח והציבור עונה לו ופי יגיד תהילתך וכולי,

לעורר את הציבור לענות. בדבר הזה מאוד חשוב הדבר בסיום.

בקדיש, באמצע קדיש תתקבל, אומרים את נוסח תענו ותיאתרו בעחמים ולשמיים, אומרים אמן, תקובל צעקתכם, אמן וכולי,

ואז את כל החמישים שערים, נון שערים,

ומסיים את סיום הקדיש, לאחר מכן

אומרים את נוסח המכירות, כן,

לא אומרים, כן, עושים את המכירות,

קריאת התורה וכולי. בברכת הכוהנים, מן הראוי שאדם יכוון,

אבל לא יוצאים מהפה שלו.

למה? בברכת ראויים לא מדברים. מה מכוון? יברכך בחוכמה, וישמרך בבנים, יאר חיים,

ויחונקה יתן לך הן, ישא עושר פניו,

ממשלה, שלום כפשוטו וכמשמעו.

כן, גם השליח ציבור מן הראוי שיכוון בדברים הללו.

יש בדרך כלל במחזורים מסוימים מופיע את הנוסחאות,

את הכוונות הללו שצריך לכוון בתפילות.

כן, לאחר התפילה נוהגים לשורר את הפיוטים שחיברו אותם, רבי יהודה הלוי, רבי שלמה אבן גבירול ורבי משה אבן עזרא. כל הנוסחאות הללו אומרים אותם גם ביום הראשון של ראש שנה וגם ביום השני של ראש השנה.

בפתיחת ההיכל, שאומרים בנוסח התפילה, יש בזה מחלוקת גדולה. מי שנוהג על פי דעת המקובלים,

מתחיל את הנוסח על פי דעת המקובלים.

מביא את זה אחידה וכן על זה הדרך. למי שנוהג על פי הפשט,

אז לא אומר את נוסח של מה? של השם השם אל רחום וחנון,

שנהוג בדרך כלל לומר אותו על פי נוסח המקובלים.

אלא אומר את נוסח ההי רצון, בריך שמי וכו'.

ביום הראשון

קוראים בפרשת

פקידת שרה,

וביום השני קוראים בפרשת פקידת חנה, כמופיע במחזורים.

חמישה עולים, לאחר מכן עולה העולה השישי,

נו, נו, הם

משלים, ואז את המפטיר, הפטרה,

אומר בפרשת פנחס, וקורא את ההפטרה הקשורה למה? לנוסח.

כן.

סליחה, זה ביום הראשון בפקידת חנה קוראים.

ביום השני קוראים בעניין של עקידת יצחק,

עם נוסח ההפטרה בירמיה ל״א, מצא חן במדבר עד הבן יקיר ליפריים עם ילד שעשועים, כי מדי דברי בו, זכור אזכירנו.

כן. הגבאי

לא יהיה תמא.

יעלה מספר עולים מצומצם. העולים שעולים, רוצה להוסיף, מוסיף שתיים. אין בעיה. עכשיו, זו לא שמחת תורה.

גם בכיפור אותו דבר. לא צריך להעלות את כל בית הכנסת. או הוא רוצה, איזה רוצה. אין בעיה. לא.

נעשה שלוש מוסיפים. מי שרוצה, יקנה.

לא לעלות.

בפרט מי שצריך לעלות בעליות הללו, ירא שמים קונה עלייה.

מי שצריך לעלות בפרט זה השליח ציבור והתוקע.

הם שניהם צריכים לעלות.

אז ישתדלו לקנות. לא יכולים לקנות,

אז יכבדו אותם אחד משלושת העולים. אבל לא יעלו, הם הרבה מוסיפים, מוסיפים, מוסיפים.

ואז המוסף, הוא מתפלל אותו אחר חצות היום. זה לא טוב הדבר הזה.

בהפטרה חותמים בשל יום הזיכרון. כשחל בשבת, חותמים בשבת ויום הזיכרון.

כן, אדם שיש לו אזכרה, רוצה לקנות לעילוי נשפט

את המפטיר, ואחר אומר, לא, אני נוהג כל שנה לקנות. יש לי כבר חזקה, ג' פעמים, כל שנה אני קונה.

בכל מחיר.

אז לא יעשה צער אותו אחד שיש לו את האזכרה, יוותר, על זה יקנה עלייה אחרת.

אבל נחת רוח תהיה להורים שלו,

בזה שמה,

שהוא לא קנה והוא ויתר לאחר מאשר התווכח איתו ועשה חס ושלום חסר אל המחלוקת, בפרט

בראש השנה.

לאחר מכן אומרים את נוסח תקיעת שופר.

קודם תקיעת השופר אומר הרב את דברי הכיבושין וההתעוררות.

כדי שהעם יעשו תשובה,

יש דברי כיבושין שהביא ומוסר. הרשש הקדוש

זה מובא בספר שופר בציון, פרק ה', עמוד ר״ל עד ר״ל״ו, עוד ו' עוד ז',

חמדת ימים הביא גם,

בנוסח כל אחד ואחת, כמובן כל רב, על פי מנהגו.

קודם שמברך התוקע, אומר את נוסח הפסוקים, אומרים שבע פעמים מזמור, כל העמים תקעו כ', יש שם נוהגים לומר אותו פעם אחת,

תלוי על פי הזמן, לאחר מכן מכסה את השופר שלא ישלוט בו המקטרג.

אוחז בידו קודם הברכה, ואז אומר את נוסח התפילות והתחנונים, ויזכיר לציבור, לא אומרים

ברוך הוא וברוך שמו, אלא מתכוונים לצאת ידי חובה, ועונים אמן.

הברכה צריכה להיות בעמידה,

ולאחר מכן כולם יושבים בשקט, ואז התוקע מתחיל בתקיעות.

אדם צריך להתכוון לצאת ידי חובה, והתוקע יכוון להוציא

ידי חובה. ביום הראשון יש לנו שני ברכות.

לשמוע קול שופר וברכת שיחיינו.

ביום השני מברך גם,

סליחה,

כן,

ביום השני מברך

ברכה אחת, לשמוע קול שופר, שיחיינו,

לא מברך. מי שפספסל לו ברך שיחיינו, יברך אותו ביום השני.

אחינו בני אשכנז, בשונה מהספרדים, מברכים פעמיים ברכת שיחיינו, גם ביום הראשון וגם ביום השני. זמן תקיעת שופר הוא מנצח המה עד השקיעה,

שנאמר יום תרועה יהיה לכם, זה מצוות עשה מן התורה, ולכן צריך לשמוע קול שופר.

כמובן צריך להקפיד

על שאר העניינים, שהשופר יהיה כמו שצריך,

טפח או יותר, ג' טפחים,

שהשליח ציבור או התוקע יהיו יראי שמיים, ידעו את ההלכות של תקיעת שופר.

יש עניין על פי הסוד לתקוע דווקא בימין, לא יכול, אז יכול לקרוא לתקוע בצד שמאל.

מי שיש לו שופר,

אז יבדוק איפה הצד שבאמת תוקעים בו, שלא ייקח מהצד הרחב ומשם יתקע,

אלא מן המצר קרא תהיה הכתוב,

תוקע מהצד הצר שלו.

לא הצליח לתקוע בשופר, היחיד שמותר לו לדבר זה התוקע.

אומר נוסח והינו עם השם אלוקינו לתוך השופר,

כתוב שזה מסלק את מה?

את המקטרג, וזו סגולה בדוקה

לגבי השליח ציבור,

לגבי התוקע.

אבל שאר העם אסור להם לדבר מתחילת הברכה של התקיעות עד

לעלינו לשבח,

מהקולות סותמים את הפה, מלבד עניית אמן,

ברוך הוא וברוך שמו מה שצריך,

וזהו.

לא מדברים.

כל הזמן אני פוגש כל מיני אנשים, הרב, דיברתי, דיברתי, תבוא, תתקע לי.

הלו, אי אפשר לסחוד את הרבנים ואת התוקעים.

מסכן, הוא תוקע מאה ואחת קולות, יוצא לו המיץ.

עד שהוא תוקע, ואם זה כוונות והכול,

מוסר בקדושה וטהרה. מה ידע עכשיו שיגיע אותו, בוא תתקע לי, דיברתי.

תלמד לסתום את הפה, לא לדבר, מה שלא צריך.

התירו לך לעלות אמן, ברוך הוא וברוך שמו, נגמר.

להתפלל, נגמר. זהו, אתה לא יכול לדבר. תקפיד.

כאשר אליך מדברים איתך, תעבור מקום. תבקש מהגבאים מקום, לא ליד הדברן של הבית הכנסת.

וגם הגבאים ייגשו לדברן של הבית הכנסת. תקשיב טוב, עכשיו תקיעת שופר, לא מדברים.

אתה רוצה לדבר, אין בעיה, יצא החוצה. אתה לא יוצא ידי חובה, מפספס את התקיעות.

צריך לשמוע תקיעות במקום אחר.

אדם חכם מכין לעצמו רשימה, מה הרשימה של כל העוונות שעשה במהלך כל השנה, ומתוודה עליהן בין התשרת

שהתוקע תוקע, שלוש פעמים לבין התשת לבין הטרת.

הווידוי הזה צריך לומר אותו בלב ולא בפה.

בסדר? או לחלופין להרהר על הדברים שרואה, יש גם מובם המחזורים בין תקיעות לתקיעות,

מופיע שם נוסח שיכולים לומר אותו.

מי שחל ברית המילה של בנו בראש השנה,

והמוהל שם הוא גם התוקע,

יכול להרוויח על ידי שמשהו עושה את הברית מילה, ועם דם המילה שנותר בפיו,

אם זהו תוקע, יש בזה התעוררות גדולה בכך. כל זה בתנאי שעושה את המציצה, לא בשפרפרת.

אבל אם עושה מציצה בשפרפרת,

בוודאי ובוודאי ששום דבר לא השיג בכך.

לא שזה אסור, כן, אבל

לא השיג בכך

את המעלה של תוקע בפה עם דם הברית, שזה מעורר עליו את החסדי ועל כל הציבור כולו.

כן.

הלאה, אסור לתוקע להפסיק או לשוחח בדיבור מאז שהחלו את הברכות ועד סיום כל התקיעות.

למה?

כי הברכות הללו הן עד סוף התקיעות,

וכל המאה ואחת קולות תלויים, מאה, יותר נכון,

קולות תלויים בברכה הזאת.

לכן אסור לו שום דבר להפסיק בדיבור, שום דבר.

הקול חייבים בשמיעת תקיעת שופר,

גברים כמובן, כן, כהנים, לוויים, ישראלים, גרים וילדים,

אבל נשים פטורות.

למה?

היות וזה מצוות עשה שהזמן גרמה,

נשים פטורות. לכן,

אם היא רוצה לבוא, היא לא חייבת.

תקנה לי כיסא, אומרת לבעלה, הלו, שבי בבית,

הכל בסרט, לא חייבת לבוא.

בא לה לשמוע תקיעת שופר, אין בעיה, אחרי שהיא סידרה והכינה הכול,

היא יכולה לבוא.

אנחנו לא עושים הדרת נשים.

להפך, היא יכולה לבוא, אין בעיה.

כן, אבל אי אפשר לתקוע או לברך בשביל הנשים, זה נשים, זה ודאי שלא.

יש בשבילו חולה, יכול בשבילו לעשות את שלושת התקיעות,

את שלושים התקיעות, וכך

תבוא עליו ברכה טוב. רוצה התוקע להגיע הביתה לתקוע לאשתו? אין בעיה, מצוין.

והיה אם התוקע נרדם, לא הגיע לבית הכנסת.

ואז הם אמרו, יואו, לא שמענו תקיעות היום, מה נעשה?

אז הם התפללו בלי תקיעות.

והשיגו את זה בבין השמשות, יכולים לברך ולתקוע בו.

אבל צריך להיות בזמן של 13 וחצי דקות, 18 דקות, כן, של בין השמשות,

אז יכולים אחר השקיעה, יכולים לצאת ידי חובה. לא פספסו את מצוות היום.

אותו דבר גם לבית הכיסא, אדם רוצה להתפנות,

עושה את זה לפני תקיעת שופר. שתי דקות, חמש דקות הפסקה, הולכים להתפנות, להתארגן.

מסגרת השופר, נגמר הסיפור.

אותו דבר, איסור של הבאת ילדים קטנים שמרעישים לבית הכנסת.

איסור אכילה ושתייה,

סליחה, איסור אכילה,

קודם התקיעות. בבוקר יכול לשתות, אין בעיה. למי שמחמיר לשתות בלי סוכר וכולי,

זה מדין של אכילה, אין בכך, זה יחמיר על עצמו.

אבל,

נו, השופר והכל וכל התפילה צריך להיות, להשתדל לסיים אותם

מוקדם מהרגיל, קודם חצות. זה העניין של התפילה בנץ,

שמספיק עם הכול. למה? כדי שלא ייכנס

ליום טוב שהוא בתענית, או עכשיו כבר חצות, היום עבר,

או יותר מזה,

מה זה אני בתענית. לכן אם השליח ציבור רואה שכבר הגיע הזמן,

מיד יזרז את התפילה,

לא ימשוך יתר על המידה, וכך יעשה להם מיד,

אחרי עלינו לשבח, את הקידוש,

כי אחרי מאה ואחד כה ייתן להם משהו לאכול,

ואחד כל אחד ילך לביתו לאכול,

לעשות את הקידוש ולאכול.

תוקע שהתחיל לתקוע אותו, פתאום באמצע לא מצליח.

קורה.

אנחנו בני אדם, לא מצליח לתקוע.

יכול האחר להחליף אותו ולא צריך לברך. למה הוא מתכוון לצדק חובת הברכות?

הוא יכול להחליף אותו.

אדם שהוא חולה וחלוש,

ואם הוא לא יוכל, יש סכנה.

אז אחד כזה יכול לאכול קודם התקיעות,

אבל הוא צריך לעשות קידוש,

ואז הוא יכול לאכול כזית מזונות,

ואז

באותו דבר, גם אם התוקע

הוא מתאמץ בתקיעות וכו', והוא ממש חלוש,

הוא יכול לאכול כזית,

וכך פתר את הבעיה.

קודם בתקיעות אנחנו רואים את נוסח עת שערי רצון להיפתח. ביום השני נוהגים לומר את נוסח

אם אפס. את הנוסח של עת שערי רצון חיבר אותו רבי יהודה אבן עבאס,

ואת אם אפס רובע הקן חיברו רבי אפרים בן רבי יצחק אשכנזי.

הם חיברו את הנוסחאות הללו המדברים על עניין עקדתו של יצחק, ומזכירים לנו בעזרת השם את העניין עקדה,

שבכך יש התעוררות דלעילה על עם ישראל, בעזרת השם הקדוש ברוך הוא יכתוב ויחתום אותם לחיים טובים ולשלום.

מעיקר הדין,

חייב אדם לשמוע בראש השנה תשע תקיעות.

שנאמר

בראש השנה וביובל פעמיים

תרועה וכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה.

כך הביא להלכה גם שמרן השולחן ערוך. אנחנו נוהגים לעשות כמינה גם קובלים 101 קולות, סך הכל 30 דמיושב,

30 בתפילת הלחש,

דמעומד, ושוב פעם,

30 דמעומד, דהיינו בחזרת השץ,

שבהם אומרים, לאחר התקיעות השלושים הראשונות אומרים את נוסח

אשרי העם יודע תרועה. תמיד יש את ה...

איך אומרים? לא נקרא לו אדיוט, את הזריז,

כן, שקופץ תמיד בראש. אשרי, הוא עוד לא סיים את התשעת,

הוא כבר חושב שהוא סיים את התשרת השט טראט. זה אחד כזה לא שם לב.

צריך לשים לב מה תוקע. תוקע בדיוק,

ואז אומרים ביחד כולם,

אחרי שהשליח ציבור, או התוקע מתחיל, אשרי העם יודע תרועה, אז הוא יכול להגיד, ולא לקפוץ מסכן עוד לא סיים את התקיעות, הוא קופץ, ואז נהיה, חס ושלום, חוכבי איטלול, אנשים מתחילים לצחוק

בבית הכנסת.

גם אם יצא לתוקע תקיעות לא טובות לו, איזה תוקע הבאתם לנו? יא אללה, מה זה זה?

לא יכולנו להביא תוקע יותר רציני, או לבזות, או לבייש אותו, בפרט בראש שלנו, שזה חמור הדבר הזה.

אלא הדבר תלוי בעוון הציבור.

אתם דאגתם לתוקע כזה בגללכם,

בגלל העוונות שלכם שהם רבו, התוקע, התקיעות שלא יצאו טוב.

לכן צריך התוקע הזה להיות ירא שמיים,

ולבכות ולהצר על כך שבעזרת השם הכל יבוא על מקומו בשלום,

קודם ראש שנה, ובפרט בראש השנה התקיעות יהיו כמו שצריך.

כן, אדם שהוא חולה והוא צריך שיתקע לו תוקע, אומר התוקע לא מוכן לתקוע לך רק בתשלום,

צריך להוציא עד חומש מנכסיו, דהיינו 20% כדי שישכיר בעל תוקע, כדי שיתקע עבורו בראש השנה.

גם התוקע לא צריך להיות אדם רע

ולנצל אותו, תביא לי ותשלם לי, אם לא, אני לא בלית. למה? תעשה מצווה בראש שנה.

מי אמר שהמצווה הזו תכריע את מזלך וגורלך לטובה בעזרת השם.

כן,

השופר רשאי אדם לטלטל אותו התוקע, לתקוע במקום אחר,

כמובן במקום שיש ערור ויש צורך בכך, רשאי לטלטל

את השופר הזה כדי לתקוע בו.

מי שלא סומך וכו' יכול לעשות את זה על ידי קטן,

אבל לא לתת לכל מיני אנשים. תביא לי לנסות, תביא לי לנסות, אני רוצה לתקוע, אני רוצה לתקוע. אני לא יודע אם אנשים לתקוע לאחר תקיעות המצווה. לא תוקעים ולא עושים ניסיונות ולא עושים שום דבר,

הכל צריך לבוא על מקומו בשלום. כוונת התקיעות אפשר לראות אותה בספרי רבותינו הקדושים,

שם מופיע או בנוסח,

סידור הרשש וכולי, סידור המקובלים, רחובות הנהר,

אפשר למי שמכוון להשתמש בדברים הללו,

כמובן הכל יהא על מקומו בשלום.

תפילת מוסף

צריך אדם לעורר את נפשו מחשבת הלב וכוונת הדעת לתפילת המוסף בהתעוררות ובהתרגשות.

למה?

כי בא גזר הדין על כל הקורות אותו במהלך השנה הבאה. בתפילת המוסף יש בה תשע ברכות

ובה מלכויות ובה זיכרונות ובה שופרות,

והשליח ציבור אומר אותם בלחש ובהם תוקעים את התקיעות, ואף לאחר מכן בחזרת השץ חוזרים ומתפללים אותם. קודם התפילה יאמר השליח ציבור את נוסחה לשם ייחוד,

אדם רגיל גם יכול לומר את נוסחה לשם ייחוד,

ובכך פתרנו את הבעיה.

כדי לסמן לציבור המאריכים בתפילה שעכשיו צריך לתקוע, ידפוק השליח ציבור שתי דפיקות,

ואז יודעים הציבור שהם עוצרים והם שומעים את התקיעות, לאחר מכן ממשיכים איפה שנעצרו.

למי שזריז ונזכר והגיע למה?

עד לברכה או לאיפה שצריך לתקוע, עומד שם, ממתין ונגמר הסיפור, ולאחר מכן, אחר תקיעות, השליח ציבור תוקע וממשיך הלאה את התפילה שלו.

בתוך

המוסף שלנו יש עלינו לשבח.

כשהייתי קטן לא הבנתי איך זה הגיע.

איך עלינו לשבח הגיע כזה מהר? זה נמצא בסוף התפילה, איך זה הגיע לשמונה עשרה?

עד שהסתכלתי טוב-טוב, ואז ראיתי שהתפילת שמונה עשרה היא ממשיכה

כולה הלאה, ובסוף שוב פעם יש עלינו לשבח.

אז שאומרים ואנחנו קוראים ומשתחווים, שוחה מעט, כפי שנוהגים לעשות בכל פעם,

גם שהוא בתפילת שמונה עשרה.

כשאומר היום הרת עולם איש חי עצמו מעט, וכשאומר אם כבנים יכוון שהוא מסיתרא דאליהו בגימטריה בן,

וכשאומר אם כעבדין יכוון מסיתרא דחנוך הנקרא עבד נאמן,

ובעת שאומר היום הרת עולם בתפילת העמידה של לחש יכוון בתקיעה לבטל את העץ הרע של גילוי עריות,

ובחזרה יכוון לבטל את העץ הרע של שפיכות דמים.

מקום שלא נקי אי אפשר להתפלל שם,

ואי אפשר לבאר שם את הברכות ואי אפשר לשמוע את התקיעות.

למה?

כי בלי הברכות אי אפשר לשמוע את התקיעות שאין הברכות,

סליחה,

אז יכולים לתקוע, לא סליחה במקום הזה בלי ברכות. למה? שאין הברכות מעכבות.

אבל לכתחילה ישתדל כמובן שיהיה מקום נקי כמו שצריך, עם ריח טוב,

שיוכל להתפלל שם כדת וכדין.

את תפילת המוסף צריך להשתדל להתפלל מעט קודם חצות היום, ושלא יעבור חצות היום.

למה? משום התענית שלא יצא שיתפלל לתפילה, תפילות ראש שנה, והוא בתענית,

כי צריך לעשות את הקידוש

קודם חצות היום.

לכן הטוב ביותר להתפלל מוקדם מהרגיל,

כל אחד על פי הנהגותיו ומנהגיו.

בתיבת כתר

שבמוסף,

בחזרת השץ,

אדם יכול לכוון את הדברים הבאים,

זה מובא בעצמם בספר,

מובא בעוד סידורים,

שאם יכוון בתיבת איי איי איי איי איי, יש השליח ציבור אומר,

יכול לכוון בשלושה דברים, ואחד מהם יזכה לדברים הללו. מה הם?

או עושר,

או בנים, או רוח הקודש.

כל אחד לפי מעלתו ודרגתו יזכה בעזרת השם

למה שיכוון בעזרת השם.

בסיום תפילת המוסף אחר החזרה, אומרים קדיש תתקבל.

באמצע של הקדיש דאמירן בעלמא ומואמן, תוקע תוקע,

ג' תהנו תקיעות, תשרת תשת ותרה, ג' סדרים כן של תקיעות,

וכך הוא השלים מאה קולות ובהם מכוון בליבו להכניע את יצירה אחר עלינו לשבח, תוקעים תרועה גדולה,

ובה מערבבים את השטן בחשבונו שהגיע זמן הגאולה והוא מתבלבל,

ובסיום התרועה הגדולה לא בורחים הביתה,

אלא אומרים את נוסח ריבון של עולם עשינו מה שציוויתנו וכו', ואז

הולכים לבתיהם לכחול בשמחה את לחמך ושתה בלב טוב את עיניך, כי כבר רצה אלוקים את מעשיך,

כפי שנאמר במוצאי יום הכיפורים.

שוב פעם, בצאתו מבית הכנסת, אומר לשנה טובה תכתב ותחתם,

אזכור לשלמים רבות נימון טובות,

והעונה אומר לו, תזכה ותחיה ותאריך ימים ושנים.

מועדים לשמחה, כמו שאמרנו, לא אומרים.

אחרי ג' שעות מהיום,

שכבר אז נחתמו כל באי עולם לפני המקום ברוך הוא, לא יכול להגיד לשנה טובה ותכתב ותחתם, כי כבר נחתמו כולם אחר ג' שעות

של היום. לכן מה שצריך להגיד זה חתימה טובה,

חתימה טובה, תזכרו את זה, אחר ג' שעות, חתימה טובה. קודם ג' שעות,

לשנה טובה תכתב ותחתמו, או תכתב ותחתם לחיים טובים ושלום.

עברו ג' שעות מהיום,

חתימה טובה.

כן.

ביום ראש השנה, כפי שאמרנו, צריך לדאוג

לעשות את כל הדברים כדת וכדין, אוכל,

יושב, לומד תורה,

קורא את מאמרי הזוהר, סימנים לא עושים ביום, עושים אותם רק בלילה.

לאחר מכן,

ברכת המזון עם נוסח יעלה ויבוא, ויום הזיכרון הזה.

קורא את התהילים פעמים כמניין כפר, הבישולים וההכנות והכול,

רק אחר השקיעה

של יום טוב ראשון שהסתיימה,

אז האישה יכולה לארגן שולחן ולדעוק ולטטות את הבית לכבד לקראת היום השני. עד אז אסור לעשות שום פעולה,

משום שזה מכין מיום טוב אחד ליום טוב השני.

מי שרבו קרוב אצלו, ילך לבקר אותו ביום טוב.

למה יש עניין ללכת אצל רבו, לקבל ממנו ברכה,

בפרט בראש השנה,

אשרה ואשרי חלקו. ללכת לטייל בראש השנה זה לא זמן לטיולים ובילויים וצחוקים,

זה לא יום פורקן,

זה יום הדין, תזכרו.

לכן, כפי שאמרנו, לא עושים מנגה, לא הולכים לטייל וכולי וכולי.

רוצה לעשות סיבוב כדי ללכת להוריד את האוכל, הולכת לשיעור תורה, אין בעיה.

וזה ינצל כל רגע ורגע.

תפילת מנחה של ראש השנה, נוהגים להתפלל אותה

כמו שצריך,

לאחר מכן עושים

את

סדר התשליך.

סדר התשליך כמובע בדברי רבותינו הקדושים

הוא בזוהר הקדוש

את סדר התיקונים,

תיקון ראשון, תיקון שני, תיקון שלישי וכולי וכולי,

עד שאומר יג' תיקונים.

לאחר מכן, רואים את נוסח התפילה שחיבר בעבודת ספרו, עבודת הקודש, מרן החידה הקדוש.

זה מופיע הכול במחזור.

עושים את התשליך בנפרד גברים.

לא נשים. לא עושים ערבוביה של גברים ונשים או נשים עומדות. מה לכם ולתשליך?

נשים בבית בגיגית, אין בעיה.

יש כאלה שהקפידו על מים זורמים או מים שנמצאים בהם דגים.

כביכול כן שיבלעו את כל העוונות.

כן.

לא צריך להקפיד בכך, יש לו, אין לו.

עושה עם זרם מים וכולי שהכינו, בריכה גדולה שהכין, בכך פתר את הבעיה. אין לו בריכה, עשה על גיגית קטנה.

כמובן, לשים לב שממלאים את הגיגית הזו ונשפך החוצה תחת זרם מים כמו נהר,

אז שלא ישפר מקום שיש צמחייה או שופכים שם.

כן? למה?

הוא עכשיו משקה את הצמחים ביום טוב.

את התשליך עושים כמובן אחר תפילת מנחה,

ובו אומרים את נוסח מי אל כמוך,

שהוא מכוון כנגד יג מידות,

ויכוון בליבו את כל השמות כנגד יג מידות של רחמים.

כשמגיע לתיבות ותשליך במצולותיהם כל חטא אותם, מנער את שולי בגדיו.

אנשים מוציאים את כל הלכלוכים של הכיסים. הלו, זה עכשיו לא פסח.

מה, אתה מנקה פה את הכיסים על חשבון הציבור? לא.

כביכול אנחנו מסמלים שאנחנו משליכים עלינו את העוונות, וככה מלאכי חבלה ישליכו

עלינו את העוונות. את העניין הזה של החזרה של הפסוקים יאל כמוך,

והשלכת העוונות עושים

ג' פעמים. על פי הסוד צריך לנער את הציצית,

את בגד הטלית, ציצית קטן.

סליחה, ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו.

על פי הסוד, אז כמו שאמרו, צריך לנער את הטלית קטן. יש לו טלית קטן, יוציא אותו, ינער אותו. למה?

זה נקרא, הטלית קטן נקרא אלמנת השכינה,

ואליו נדבקים כל מיני חיצוניים,

לכן אותו,

בסיום הדשליך אומרים פסוקים של כל כלי יוצר עלייך לא יצלח, שהשטן המקטג לא יאכל, שיר המעלות מממקין, רבי חנניה וקדיש על יסרא אה.

לאחר מכן יש זמן,

עד תפילת ערבית, מה יעשו? ישבו, הרב מלמד אותם הלכות, עשרת ימי תשובה,

יום הכיפורים, חג הסוכות, לא חסר, יש מלא הלכות,

שאפשר ללמוד ולנצל את הזמן לומר אותם בימים הללו. מוצאי תשעה, סליחה,

מוצאי ראש השנה של היום השני,

כן,

לא היום הראשון זה ערב ראש שנה,

שני, מוצאי ראש השנה, מתפללים תפילת ערבית בתוספות

של הדברים שצריכים להוסיף אותם בעשרת ימי תשובה, והם זוכרנו לחיים, מי חמוך, המלך המשפט,

המלך הקדוש, המלך המשפט,

וכתוב לחיים טובים, ובספר חיים עושה השלום.

יפה מאוד.

מגיעים הביתה, מוצאי ראש השנה, עושים הבדלה על הכוס בלבד,

ללא נר.

מראנה בן איש חי הביא סדר לימוד למוצאי ראש שנה, מה יש לעשות במוצאי ראש שנה? זה לא מוצאי כיפור שאתה בונה סוכה או בוחר רבת המינים.

אז יש נוסח הלימוד, יושבים, עושים סעודה,

לאחר מכן עושים את מה? לומד את נוסח הלימוד, וזה סימן טוב, מבקש בקשות,

סימן טוב לכל השנה כולה.

צום גדליה במוצאי

יום הכיפורים, במוצאי ראש השנה,

בבוקר מעלות השחר ועד

צאת הכוכבים,

עד אז זה צום גדליה.

לכן אדם יאכל היטב ערב, או שיש כאלו שאכלו יותר מדי בראש שנה,

אז ישתדל לצום את צום גדליה.

הוא צום מאוד מאוד מאוד מיוחד.

גדליה נהרג בו גדול המחלצים של עם ישראל, שהציל אותם ראש

וראשון לעם ישראל שהיה בזמן שהם גלו,

קראו לו גדליה בן אחיקם.

והרג אותו אותו רשע, לכן לזכר הדבר שהוא עשה, שהוא הנהיג את עם ישראל ופטירתו,

אז כל בית ישראל נוהגים להתענות. כמובן שחולים,

שיש בהם סכנה או שאין בהם סכנה, ושאר האנשים הפטורים מלהתענות

מהתענית הזאת לא מטענים אותה, ויכולים לאכול כדת וכדין, כרגיל,

חוץ מאכילת מעדנים ותענוגים,

שזה ודאי וודאי שהם לא יאכלו בצום גדליה, כמובן גם בבוקר וגם

במנחה, מוציאים ספר תורה,

קוראים בפרשת ויאכל ג' עולים, עולים בתענית.

יש שנהגו להעלות את ג' עולים בבוקר גם לאחר מכן במנחה, במקומות שהם לא נמצאים,

אז מעלים ג' עולים בתענית, עם שישה עולים ומעלה יכולים להוציא ספר תורה.

צריך להשתדל שיהיו עשרה מטענים לכל הפחות.

כן,

כהן שלא מתענה, לא עולה לדוכן ביום התענית, יוצא החוצה,

והחזן אומר את נוסח אלוקינו ואלוקי אבותינו, ברכנו בברכה משולשת.

בעשרת ימי תשובה מן הראוי שיכוון אדם באמירת

השיבנו אבינו לתורתך

וקרבנו מלכי אבותיך,

ויבקש בשביל עצמו,

בשביל הילדים שלו, בשביל כל אחיו,

בשביל כל מכריו, בית ישראל, שישובו לתורה הקדושה, בפרט בדרך רחוקה,

שיחזרו בתשובה שלמה וישובו להשם בעזרת השם.

יש הנוהגים ללכת בימי עשרת ימי תשובה לקברות צדיקים,

כן, וכן ללכת לגדולי ישראל,

כדי לקבל מהם פתק, דהיינו ברכת פתקת טבע,

וכולי וכולי, כל אחד כמובן כפי מנהגו.

ברוך אדוני לעולם, אמן ואמן יהי רצון בעזרת השם שנזכה שהימים הללו ימי ראש שנה ניכתב ונחתם כולנו לחיים טובים ולשעון.

משנה טובה ומבורכת,

בשורות טובות, ישועות ונחמות, אמן ואמן. רבי חנן המקשר אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפי גרם בהם תורה מצוות שנאמרת, לא יחפש סימן צדקו,

יגדיל טובה ויאדיר.