יש בטחון ויש בטחון - ה | הרב אמנון יצחק

הרב: נציב יום, אלעזר בן פנינה - יזכה לתשובה שלימה, עליה ברוחניות ובגשמיות, זיווג הגון עם אשה כשרה וצנועה ויזכה תמיד לזכות את הרבים וירבו זכויותיו כרימון, אמן.

קהל: אמן.

הרב: אנחנו ממשיכים שיעור חמישי, 'יש בטחון ויש בטחון'. ואמרנו כדי שלא יהיו קושיות על הנהגת הבורא אנחנו מסבירים את הנהגתו ושלא נהיה מופתעים...

א. כבוד האדם

מצב הכבוד של כל אדם נקבע מן השמים כמו שאמר הכתוב: "וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ" (דברי הימים א כט יב) ודרשו חכמים על הפסוק: "וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ" (דברי הימים א כט יא) 'שאפילו ריש גרגותא - מן שמיא מנו ליה' ('ברכות' נח). מה זה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ? כל התנשאות, כל שררה, כל תפקיד, כל כבוד, אפילו מי שממונה על הבאר, על הבריכה, על הבור יש לו איזה תפקיד שולי לכאורה, אבל גם זה תפקיד, מן השמים ממנים אותו, זה לא 'קומבינה' וההוא עזר לו וההוא סידר לו וזה ככה וזה וזה... מן השמים מינו אותו, לכן 'אין אדם נוגע במוכן לחברו' השתדלות יתרה לא מועילה. 

אתם רואים ביבי מחפש 'יועץ משפטי', לא קל לו ואין הרבה קופצים ובסוף בלית ברירה הוא בוחר מישהו, מי זה המישהו? מי שהחליטו מן השמים: שיהיה. ולא תמיד מה שהוא חושב שהוא בוחר זה יטיב לו, כמו שמנדבליט - לא היטיב לו כל כך, אומנם עשה לו הנחות פה ושם, אבל עדין הוא לא האמין שהוא יעשה לו כזה דבר! כי הוא מינה אותו וכו', אבל המינויים לא ע"י ביבי ולא ע"י אף אחד - זה הכל מן השמים. 

וכל שכן אם המינויים הם מינויים מכובדים, אני לא אומר שהתפקידים האלה מכובדים כן, אבל אני רק אומר שכל תפקיד שאדם מקבל, לא בפוליטיקה, בכלל בכל דבר, בכל תחום, בכל מקצוע, בכל דבר בחברה - זה הכל מינויים מן השמים. וכתוב ב'ילקוט': 'שהקב"ה מכריז מי יהיה פרנס על הציבור ככתוב: "רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל" (שמות לא ב) זאת אומרת ה' אומר: אני "קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה" שהוא יקים את המשכן וכו' זה אני, המינויים הם מאת השי"ת. אז הכבוד זה מאת ה', אל תתלונן, לא חולקים לך כן חולקים לך, זה הכל מאת ה' ויש חשבון על כל דבר ודבר.

ב. הנהגה בדרך הטבע

הקב"ה יִסֵד את עולמו אחרי החטא של אדם הראשון שיתנהג בדרך הטבע, זאת אומרת אנחנו צריכים להכיר את הבורא יתברך בתוך הטבע, לראות את הבורא יתברך בתוך הטבע, אַה! שאני הולך לשוויץ אני רואה את הידיים של הקב"ה בכל מקום, שבאים לשוויץ ורואים את ההרים, הרי 'האלפים' צריך לברך: "עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית" למה? מאז הבריאה הוא תקע את ההרים שמה בגודלם ביופיים! ככה הוא תקע אותם, אז אתה רואה את מַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית, את ידיו של הקב"ה בכל מקום, איפה שאתה לא מסתובב אתה רואה את הידיים של הקב"ה, רואה אותו בטבע, רואה אותו בפרחים. 

תראו איזה יופי (כבוד הרב שליט"א מצביע על הפרחים שמונחים על התיבה של בית המדרש קפז') תראו איזה פרחים, איזה צבעים, איזה שילוב! איזה קונטרסט, איזה, מה זה? מה זה, פרחים עם פרצופים, עם כל מיני דברים פשש, לא יאומן, אפשר לשבת כל החיים ולא לשׂבוע רק מהפרחים, שלחתי כמה סרטונים כאלה אַה! איזה תענוג "וְאֵין צוּר כֵּא-לֹקֵינוּ" (שמואל-א ב ב) – 'וְאֵין צייר כֵּא-לֹקֵינוּ'.

ג. רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר

לעיתים רחוקות, לעת הצורך, הקב"ה מגלה את עצמו ע"י ניסים ונפלאות לא על פי דרך הטבע, להראות: 'יש פה בעל לבירה!' יש פה מנהיג הלו, לא לחשוב שזה, אתם קוראים לזה: 'טבע' כאילו זה דבר שמתנהג מכח עצמו, אז לפעמים הוא עושה ניסים לצורך הפרט כדי להראות ש: "רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר" (שמואל א ב ט) בשביל להרים את קרניו של חֲסִידָיו בקרב העם, אז הוא מזכה אותם לעשות ניסים! ובזה הוא מגלה: שיש השגחה על חֲסִידָיו יותר מאחרים והוא שומע להם וכך ניכר הבורא יתברך חוץ לטבע, כי נעשו ניסים שהם חוץ לטבע מה פירוש חוץ? הכל זה ניסים, גם הטבע זה ניסים, אבל זה 'נס נסתר' והניסים הגלויים זה נס גלוי. 

אתם זוכרים כמה ניסים שה' עשה נכון? מבול, 'כל העולם!' הודיע: 'שהוא שוטף אותו!' - שטף אותו, מחה את כולם מן העולם. עשר מכות במצרים, כל אחד - זה נס רציני! קריעת ים סוף לשנים עשר גזרים, ניסים רבים נעשו בים!! ירידת המן - ארבעים שנה כל יום, כל יום, כל יום יורד מן בשביל שיספיק לכל אחד בדיוק: "עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת" (שמות טז טז) כל אחד קיבל שני קילו מאתים חמישים גרם (2.250) כל יום מן, 'מַרְשַמֵלוֹ'. בארה של מרים, צור, סלע מתגלגל אתם לכל מקום ומוציא נחלים-נחלים לכל שבט, לכל שבט נחלים. 

ענני כבוד, מזוג אוויר, כסוי, שמירה, אי אפשר לחדור לא 'סייבר' ולא מטוסים ולא שום דבר, מוגנים מהכל! ארבעים שנה במדבר, לעבור את הירדן גם הירדן נקרע להם! לא רק ים סוף. כיבוש יריחו מקיפים אותה שבע פעמים תוקעים בשופר – טרר... כל החומות נופלים, בלי טילים, בלי נ"ט (נגד טילים) בלי טנקים, בלי פיצוצים. הראנו פעם מהעיתונות את 'חומות יריחו' שנמצאו שקועות, 'ממצא ארכיולוגי...' 

העמדת השמש - ע"י יהושע בן נון שלושים ושש שעות! לא יורדת השמש כי הוא מבקש: 'לגמור את המלחמה - נגד שלושים ואחד המלכים!' מיתה של כל מחנה סנחריב - שלוש מאות שבעים מיליון (370,000,000)! שטיח... וכל זה בלילה אחד צ'יק צא'ק! וזה ניסים רציניים, זה כל העולם יודע, זה הזדעזע! זה רשום בתנ"ך. 

ויש גם ניסים פרטיים, כמו שה' הציל את אברהם אבינו מתוך כבשן האש! תנור שבעת אלפים (7,000) מעלות חום! ואברהם אבינו יוצא משמה רענן, אפילו לא מזיע...! אליהו הנביא הולך ארבעים יום בלי לאכול - כמו משה רבנו, "אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה" לא אוכל, מי מביא לו אוכל בסוף? העורבים! העורבים מביאים לו אוכל, העורבים לא מביאים אוכל לילדים שלהם!! והלכו להביא אוכל לאליהו הנביא. כל הניסים שנעשו לאליהו ואלישע שמנויים בתנ"ך - זה ניסים פרטיים לצדיקים. 

ההצלה של דניאל מגוב האריות להשליך אותו לתוך מאות אריות! והם לא נוגעים בו!! והוא יוצא מתוך הגוב האריות, ואח"כ אלה שדחפו אותו, זרקו אותם באוויר - עוד הם לא נחתו עוד קרעו אותם! להראות: שלא תחשבו שהאריות היו שׂבעים לכן הם לא נגעו בו, היו מאד רעבים! מאד. ההצלה של חנניה מיכאל ועזריה מתוך כבשן האש, לזרוק אותם בתוך כבשן והם עולים כמו מעלית... מהמעליות הראשונות שהיו, והם עולים ורואים אותם מתהלכים בתוך האש ושום דבר לא קורה להם. 

אחר שעברו בני ישראל את הירדן ואחר כיבוש ארץ ישראל בטלה ההנהגה הניסית התדירה שהנהיג השי"ת עם בני ישראל מיום צאתם ממצרים, כי כל משך זמן המדבר הם היו בהנהגה ניסית גלויה יום-יום! אבל אחרי שעברו את הירדן וכבשו את ארץ ישראל לקח שבע (7) שנים, חזרה ההנהגה הטבעית, אבל עדין היתה נבואה ונעשו גם ניסים קבועים בבית המקדש, במקום השראת השכינה כמו שמבואר במשנה באבות (פרק ה משנה ה): 'עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂו לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ' וגם קרו עוד ניסים כמו; הצלת חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. אז בדרך כלל הנהגת הבורא עם הברואים - היא על פי הטבע, במקרים חריגים לצורך; פרסום חסידיו, ולהצלת הפרט, הקב"ה עושה ניסים מחוץ לטבע שאנו מורגלים בו.

ד. הסתר פנים

מזמן בית שני ואילך הנהיג הקב"ה עם עם ישראל הנהגה של הסתר פנים, כמו שהוא הזהיר אותנו מראש: אם לא נשמור את מצוותיו; "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא" (דברים לא יח) מה זה גדר של הסתר פנים? למרות שבני ישראל הם עדין עם סגולתו, אין הקב"ה מתנהג עמהם בדרך של אהבה גלויה אלא בדרך אהבה נסתרת, באופן שהאהוב - עם ישראל לא מכיר בקלות את אהבת האוהב, בגלל הצרות הגדולות שה' מביא על עם ישראל, וגם על ידי אורך הגלות. אבא שמעניש את הבן - הוא לא שונא אותו, הפוך! הוא אוהב אותו: "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה" (משלי ג יב). 

אבל נשאר נס נסתר של עצם קיום עם ישראל, הרי אנחנו 'שה אחד בתוך שבעים (70) זאבים!' וזה העדות הכי גדולה: שה' בקרבנו! כל העולם רוצה לכלותנו גם 'הידידים' שמדברים יפה מאינטרסים... אף אחד לא רוצה בקיומנו ורק ה' שומר אותנו בין שבעים אומות העולם שהם שבעים זאבים ואנחנו שה קטנה! מה כוחנו?! וכן כתב ר' יעקב עמדין זצ"ל (בהקדמה לסדורו) מה הוא אומר? 'מי שיעיין בייחוד עניננו ומעמדנו בעולם, אנחנו האומה הגולה שה פזורה' זאת אומרת 'אנחנו נמצאים עד היום בגלות המר בארבע כנפות הארץ בכל הארצות! אחר כל מה שעבר עלינו מן הצרות אלפים (2,000) שנה! ואין אומה בעולם נרדפת כמונו, מה רבים היו צרנו...' 

באחת ההרצאות הקראתי שנה אחרי שנה כמעט מה היו הגזירות כנגד עם ישראל! 

'מה עצמו ונשאו ראש הקמים עלינו כדי להשמידנו! לעוקרנו ולשרשנו' לעקור אותנו מן השורש מפני השנאה! 'אך לא יכלו לאבדנו ולכלותינו, כל האומות הקדומות העצומות, אבד זכרם, בטל שִׂבְרַם (תקותם) וסר צילם, ואנו הדבקים בה' - כולנו חיים היום!' 

זכיתי להיות ברומא ליד שער הניצחון ועשיתי לו לטיטוס: 'איפה אתה טיטוס? תראה: איפה אני...!'

'חי נפשי!' אומר היעב"ץ: 'כי בהתבונני, נפלאות אלה גדלו אלי יותר מכל הניסים והנפלאות שעשה השי"ת לאבותינו במצרים ובמדבר ובארץ ישראל! וכל מה שארוך הגלות יותר, מתאמת הנס יותר!' שאנחנו שה בתוך שבעים זאבים והוא שומר אותנו הקב"ה ונדע בזה: "מַעֲשֵׂה תָקְפּוֹ וּגְבוּרָתוֹ" (אסתר י ב) זה המופת הגדול מכל המופתים. יש גם פילוסוף גרמני, היסטוריון שגם כן אמר: 'שהוא לא צריך ראיה 'שיש א-לקים' - הוא רואה את ישראל - הוא יודע: 'שיש א-לקים!' בדיוק מאותם טעמים... גוי.

ה. קיום האומה והתורה

קיום האומה בגלות כבר הובטח בתורה הקדושה ככתוב: "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹקֵיהֶם" (ויקרא כו מד) כחלק מנס זה יש עוד נס נסתר אחר שהיינו; הקיום של התורה הקדושה, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, זה נס לא פחות! כי ניסו לשרוף את התלמוד, ואת התורה וספרי תורה וגזירות איומות נגד התורה!! והתורה מתקיימת עם כל הגזירות, ומתרבים ספסלי הלימודים וכו' וכו', ואפילו אחרי ה'שואה' שחשבו: 'שזהו אין יותר ישיבות! ואין כלום, מה ישאר משארית ישראל?...' והנה! הכל פורח מחדש: "לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר ה' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (ישעיה נט כא) התורה לא תשתכח, למרות הגלויות והרדיפות והטלטולים, לא נשכחת התורה ושומרים עליה על כל תג שבה.

קיום חוקותיה ומצוותיה בכל מקומות מושבותיהם של אחינו בני ישראל מכוח ההבטחה המיוחדת: "כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ" (דברים לא כא) רש"י אומר: 'זו הבטחה שאין תורה משתכחת מזרעם לגמרי!' כולם הגיעו לארץ ישראל אחרי אלפים שנה, מהתפוצות עם אותו ספר תורה, עם סידורים, עם אותם ציציות, עם אותם תפילין, הכל השתמר - בדיוק אותו הדבר! ונתקיימה ההבטחה הזאת גם בימנו אחרי חורבן יהדות אירופה, וכל מקומות התורה - והכל שב וצומח מחדש! ישיבות וכוללים כי יש מן אַיִן, וכל המקומות שנתפזרו בהם הפליטים, הקימו קהילות גדולות עם רבנים ותלמודי תורה והכל על טהרת הקודש! בנו בתי כנסת, בתי מדרשות מפוארים וה' שלח ברכה ועושר לנדיבי העם, ונתן בליבם לפזר מהונם, להחזיק תורה להקמת בנינים! זה לא נס גדול?!

ו. 'חיי אדם - תלויין במזל'

אמרינן במסכת 'מועד קטן' (כח): 'חיי אדם - תלויין במזל' הכוונה; שנקבע עפ"י המזל שהוא נולד בו כמה יהיו שנות חייו, האם יאריך ימים או לא? מכל מקום נראה שבדרך כלל כלל שולט מזל רגיל אשר לפי אותו מזל ממלא האדם כל שנותיו כמו שאמר דוד מלכנו: "יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה" (תהלים צ י) ולפעמים מאריכים את שנות האדם על ידי מעשיו, כמו שאומרת הגמרא ('יבמות' נ): 'זכה - מוסיפין לו, לא זכה - פוחתין לו' כמו במצוות כיבוד אב ואם, מכבד את ההורים כמו שצריך - מאריכין ימיו! לא- מקצרין...

על פי המבואר בגמרא, חיי האדם נקבע על פי המזל ולא על פי הזכות, אז יש להבין: למה מיעוט בני האדם מתים, לפי מה שאנחנו אומרים 'לפני זמנם' ולמה יש לא עלינו ילדים שמתים כשהם קטנים? ואפילו שלפעמים 'החטא גורם לזה' כמו שאמר ר' חנינא בן דוסא: 'אין ערוד ממית, אלא החטא ממית!' זאת אומרת מיתה באה בעקבות חטאים, וכן מנו חז"ל (שבת לב) כמה עבירות שמחמתן מתים קטנים! אחת מהעברות, אתם יודעים מה היא? שהילדים הקטנים מפריעים להורים ללמוד תורה! אם אבא לומד תורה והילד מטריד אותו כל פעם, קטן, קטן - הוא יכול למות בגלל זה! אז האמא צריכה, התפקיד שלה להרחיק אותו 

ולהגיד: 'אבא לומד! לא מפריעים לאבא בלימוד...' זה אחד מהסיבות.

מכל מקום, אם אינו בולט שאדם עבר אחת מהעבירות שמנו חכמים שבסיבתן הקטנים, יש לתלות סיבת המיתה במזל. זאת אומרת שמתחילת בריאתו נקבע: 'שהוא ימות בגיל שבע' סתם דוגמא, אבל זה גם לא נקבע סתם, למה ה' אמר דרך המזל: שהוא ימות בגיל שבע? יש חשבון קודם כמו שלמדנו על פי הגלגולים, כי הוא לא חייב מיתה בגיל שבע, מה הענין שהוא ימות בגיל שבע? עוד לא עשה שום חטא! אז למה שהוא ימות בגיל שבע? אז בשביל מה הוא בא, אז מה התועלת שהוא בא, אז יש בזה חשבונות, פעמים משלמים את זה להורים כאלה, מביאים להם ילד כזה שעל פי הגלגול הוא צריך למות בגיל שבע להורים כאלה שעל פי מעשיהם הם התחיבו במיתת הבן כעונש על מעשיהם הם...! ועוד כל מיני סיבות כאלה ואחרות. 

אך גם המזל הוא על פי ה' ואין למזל שום שליטה מכח עצמו, אלא המזל עצמו הוא שליח של הקב"ה. לכן, צריכים להיכנע לפני ה', לקבל גזירת ה' שהוא מנהיג את עולמו על פי חוכמה נפלאה שנעלמת מאתנו, ואין מבין אותה אלא ה' בעצמו. אבל הוא יודע למה וכן הלאה. וכל מי שבא בטענה, 

הקב"ה יכול להגיד לו רק תשובה פשוטה: 'סליחה! אני חייב לך משהו?! ועד גיל שבע הייתי חייב לך, מה אני חייב לך? מה אתה קדמת למשהו שאני חייב לך, אתה היית בכלל שאני אתחייב לך?! אני בראתי אותך – חסד!...' 

אחד יצר כלים ואחרי זמן החליט: לשבור אותם, 

הכלי יכול להגיד לו: 'למה אתה עושה את זה?'...?!

ז. מה הם דרגות הבטחון;

עכשיו אנחנו נראה מה הם דרגות הבטחון; דרגות הבטחון תלויות... 

דבר ראשון: על חוזק הכרת האדם ואמונתו בדרכי ה', דהיינו שאדם יש לו הכרה חזקה ואמונה בטובו והשגחתו של הקב"ה, שה' טוב ומטיב ושהוא משגיח באופן פרטי. זה קודם כל דבר ראשון צריך שאדם בעל בטחון תהיה לו הכרה חזקה בזה במאה אחוז (100%). 

דבר שני: צריך שהאדם תהיה לו תדירות התבוננות במחשבת הבטחון. כל הזמן לחיות בטחון, לחיות, להתבונן, לראות בכל מעשה ומעשה בכל אירוע את יד ה'. 

המדרגה הראשונה; אז תקשיבו טוב! לא כל המאמינים - בוטחים, יש אנשים מאמינים בה' אבל לא בוטחים, לא כל המאמינים בוטחים, מתי צורך הבטחון מתעורר אצלם? כשהם לא מצליחים בדבר שהיה תלוי בידם, או כשהם חולים פתאם, זה לא תלוי בו פתאם הוא נהיה חולה הוא לא ביקש, הוא לא רצה... אבל הנה הוא נהיה חולה! או כשצריכים גשם, זה לא תלוי בהם, אז פתאם הם צריכים לבטוח בה' - שיוריד גשם! כי אחרת אוי ואבוי כל היבול ילך לאבדון. או כשהם עוברים בים ואז פתאם הקב"ה מתחיל לנער את הגלים... וחביבי האוניה עולה ויורדת כמו קליפת השום! 

אז שמה מתעורר אצלהם הבטחון, אין להם ברירה, מה יעשו? מה, יעשו שריר נגד הים?! מה יעשו, מה, יאיימו על העננים, יפחידו את המחלה, מה יעשו, אז הם מתעוררים. אז לא כל המאמינים בוטחים, מתי מתעורר אצלהם צורך הבטחון? בדוגמאות שהבאנו.

ה"חובות הלבבות" כותב: שאנשים כאלו נכנסים בסוג של בני אדם שעליהם הכתוב אומר: "וּבְעֵת רָעָתָם יֹאמְרוּ קוּמָה וְהוֹשִׁיעֵנוּ" (ירמיה ב כז) רק כשיש להם רעות וצרות והם כבר הסתבכו במשהו, אז הם מבקשים את ה'. אבל לכל הפחות הם גם כן נמצאים בכת הבוטחים, הנה, ברגע האחרון הם נכנסו, זה מדרגה ראשונה. 

מדרגה שניה למעלה מזה; יש הרבה אנשים שמודים לה' וזה שגור בפיהם: 

- 'ישתבח הבורא! ברוך הוא ברוך שמו, תודה לאל...!' 

כל המילים היפות, מתי? כשהם מצליחים בעניני מסחר או שהם השיגו את מה שרצו. אבל בשעה שהם עוסקים בעסק הם לא תולים את הבטחון בה', אבל רק אחרי ההצלחה אז הם אומרים: 'תודה לאל!' אבל בשעת העסק - לא זוכרים, לא אומרים, לא שום דבר, כי הם פועלים בעצמם. 

המדרגה השלישית; למעלה מזה, יש אדם שאם הוא עומד לפני עסק גדול אז הוא נושא את עיניו למעלה ומצפה להצלחה שה' יעזור לו בעסק! כי הוא מבין שזה עסק גדול וצריך פה העזר הא-לקי, אבל הוא לא הגיע להכרה: שכל התחבולות והעצות אפילו בעסקים הקטנים - זה נובע מה' שנוטע מחשבות בלב בני האדם. קרה לך לפעמים שאתם מזמינים... 

- 'הלו, תשלח לנו חלב בבקבוקי פלסטיק!' 

- מה מגיע? בקרטונים... מה קרה? 

- 'אני הזמנתי במפורש פלסטיק! למה מגיע?' 

- סיפורים: 'נגמר לנו, חסר במלאי...' 

אז מה, מה יש יותר פשוט אם אתה פונה ל'תנובה' הגדולה! ובסוף היא אומרת לך: 'אין לי בקבוקים של פלסטיק!' כל 'תנובה' אין לה?! לא התארגנה, פתאם נגמר לה, דברים שלכאורה אתה רק מרים טלפון ומקבל! מה הבעיה?! לא, לא כל מה שאתה מבקש תקבל, ולא כל מה שהם רוצים יש להם ונגמר ותקלות ו'חזרות', 

פתאם אומרים לך: 'סלמונלה התגלה בטחינה...!' 

וכל מיני דברים, מה זה, לא כל מה שאתה, אפילו הדברים הקטנים, הפשוטים, הברורים כאילו, לא – לא! זה רק ה' קובע מה יהיה. 

וכך לשון התרגום באונקלוס: "כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל" (דברים ח יח) ה' 'יָהֵיב לָךְ עֵיצָא לְמִקְנֵי נִכְסִין' מה זה הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל? חָיִל זה ממון, הוא נותן לְךָ עצה לקנות נכסים. 

כשאדם אומר: 'יאו! איזה רעיון יש לי...' 

מה זה 'רעיון'? רעיון זה רוח מאיפה זה בא? היה לך אותו קודם? לא! עכשיו נפל לך רעיון, מאיפה הוא נפל? מאיפה הגיע הרעיון, יָהֵיב לָךְ, נותן לך עצה לקנות נכסים. מי שלח לך את זה? ה', הוא יכול לתת לך גם עצה: להפסיד... תלוי לפי מצבך מגיע או לא מגיע. ויתכן שאף אדם כזה עדין תולה את ההצלחה בחוכמתו, 

וגם מתברך בלבבו לומר: 'כמה אני חכם - ולכן הצלחתי!' ואפילו שגם כן מודה לה', הוא לא מרגיש סתירה. לא מרגיש סתירה, זאת אומרת יש לו 'עסק גדול' בגלל העסק גדול הוא מבין שצריך עזר כשהוא מצליח הוא תולה את זה בעצמו אפילו שהוא אומר: 'תודה לאל! מה זה ה' עזר לי, אבל אני עשיתי פה איזה קומבינה וזה...' בסוף נשאר שהוא הוא מניע את הענינים רק ה' 'עזר' והכל בסדר. ורק אחרי שתגדל הכרתו בדרכי ה' ע"י התבוננות ברעיון הבטחון, רק אז יכיר: שכל תחבולותיו היו מה' וה' מייעץ אותו איך לעשות, מתי לעשות, מה יקנה, כמה יקנה ועל איזה מחיר ומתי ימכור? ככתוב: "בַּעֲצָתְךָ תַנְחֵנִי" (תהלים עג כד) ה' מנחה את האדם בעצות שנותן לו במוחו. 

אז רק אחרי שתגדל ההכרה בדרכי ה' על ידי זה אז הוא יכיר: שכל התחבולות זה מה' וכו' וכן מכיר: שכל מה שבני האדם עושים בעדו - הם רק שלוחים של הקב"ה והם כלים לסייע לו או להכשיל אותו. וכשאדם מכיר בזה יגדל בטחונו עוד יותר והוא כבר משתף את ה' בפעולות, - אוֹ! הוא כבר מכיר שה' שותף בכל הפעולות שלו וזה לא הוא עצמו לבד, פשי... זה כבר מעלה, התקדמנו.

רבנו בחיי ב"כד הקמח" אומר: 'יש הרבה בני אדם שבוטחים בהשי"ת בכלל, באופן כללי ומאמינים באמונה שלימה: 'שהכל ביד השי"ת!' אבל בפרטים לא ישיתו ענין הבטחון על ליבם, ואינם מתבוננים בכל פעולה שעושים ובכל דרך שפונים שתלויים על ה'. לדוגמא; אחד שצריך לתלות ווילון, אז הוא רוצה לכסות איזה מחסן, תולה ווילון, אבל מה קורה? הוא תולה את הווילון למעלה והוא לא מגיע עד לרצפה, אז נשאר רווח עשרים (0.20) ס"מ - זה לא שווה! לא יפה... 

אז מה הוא אומר? 'טוב אני אוריד את הווילון' אז הוא מפרק את התפסנים בצדדים ומנמיך ולא לקח בחשבון כי הוא 'מומחה גדול' הוא לא צריך לבדוק, הוא לא צריך מטר, הוא לא צריך שום דבר, הוא בעין מבין, אז הוא מוריד מוריד, עוד פעם פתוח למעלה עשר (0.10) ס"מ! אז הוא צריך עוד פעם לפרק ועוד פעם לעשות עד שזה, למה זה לקח שלוש פעולות? למה, כי בן אדם מה זה יש לו... בשנייה... (מקדחה...) טררטררטררטרר ואיפה השכל לחשוב: מה צריך? מה זה, הוא לא נשען על ה'! זה 'קטנות' מה, צריך את ה' בשביל לקחת את הבזזז, מה, מה צריך? זה יש ברגים, יש זה פה שם, יודעים מה לעשות, כן, אז למה שלוש פעמים? להזכיר לך: שגם על פעולות קטנות - צריך סיוע מה' שתגמור את הפעולה פעם אחת! 

כן, או אחד שמזיז מזגן, תוקע מזגן אח"כ שיפוע לא נכון, אח"כ זה מטפטף, אח"כ צריך עוד פעם מחדש לפרק את הכל, להוציא את הברגים, להרים עוד פעם לגובה ואח"כ טזזטזזטזזז... כי אנשים חושבים שהם 'פיקחים' הם לא צריכים את עזר ה' בקטנות, זה דברים שהם עושים כל יום, זה לא דברים, אז למה אתם חוזרים על עבודה עוד פעם? להזכיר לכם: שה' נמצא גם בפרטים הקטנים! זה שתי דוגמאות שהיו אתמול כן, לנגד עיני, לכן אני מספר לכם, ואלה שיודעים נמצאים פה. ועל זה אמר שלמה המלך: "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" (משלי ג ו) כלומר, בְּכָל דרך ופעולה שאתה עושה, זוכרהו והתבונן במחשבתך: שאין לך כח ויכולת בפעולה ההיא! ואין עשייתה מסורה לך כי אם בידו של הקב"ה.

 מי שזוכר את השי"ת ונושא עיניו אליו רק במעשה גדול, כגון; זה שיוצא לים או לשיירה, אך אין נוהג מנהג זה גם במעשה קטן, ואפילו כשצריך ללכת למקום קרוב, לקפוץ מפה ל'טמבור' אתה יכול לקפוץ לטמבור, 

אבל לא יהיה לו: 'תבוא מחר' 

אתה בא מחר הוא אומר: 'לא תבוא מחר' 

למה כמה פעמים? כי מהתחלה לא לקחת את ה' איתך ל'טמבור' חשבת: 'אם אני הולך לטמבור אני מביא מטמבור...' ואין פה אז אתה הולך לשם, גם שאם אין ואין פה ובפעם החמישית אתה מוצא, למה צריך חמש פעמים? למה לא בפעם הראשונה, למה ה' לא נתן לך את העצה מההתחלה ללכת למקום החמישי במקום לעבור ארבע קודם? כי לא שיתפת אותו, חשבת שזה תלוי בך: 'הנה, אני קופץ אני מביא!' 

אז ה' אומר לך: 'לא! יא חביבי, לא רק בדברים הגדולים והבומבסטיים, גם בקטנות, בקטנות - צריך סיוע מה'!' 

ולזכור: שהוא עושה הכל, אז גם שצריך ללכת למקום קרוב, צריך לדעת זאת, ולא לקצר בעבודת ה'. 

וצריך לחשוב: שאפשר שגם יגיע לו נזק, גם במקום קרוב שאדם נמצא, אם לא שה' שומר עליו! לא רק בים, לא רק בים, אפשר להחליק גם במדרגות, אפשר שהרגל תתעקם פתאם ויהיה נקע סתם ככה פתאם, יכול להיות הרבה דברים לא צריך סכנה ללכת לים, להיות במטוס ופתאם 'כיס אוויר' – לא! לא אפשר דברים קטנים, אז לכן צריך לזכור את ה' בכל רגע. 

ורבנו יונה מבאר: למה באמת אין דרכם של בני האדם לבטוח בה' גם במעשה קטן? והוא כותב: מפני שהפועל קל בעיניהם וברור בדעתם: 'כי יעלה בידם', ואנחנו אומרים ש:"לא נִיגַע לָרִיק וְלא נֵלֵד לַבֶּהָלָה" אנחנו מבקשים את זה אבל לא מבינים מה אומרים? ש:"לא נִיגַע לָרִיק זה שלא נתקן את הווילון שלוש פעמים! ולא את המזגן פעמַיִם! שלא, זה יגיעה לָרִיק! מה התועלת? טרררטררר עוד פעם לפרק, טרררטררר עוד פעם לפרק, מה, למה צריך כמה פעמים? למה אתה יגע לָרִיק? אתה לא זוכר את ה', גם בקטנות. 

וכותב רבנו יונה: שבגלל שהפועל קל בעיניהם וברור לדעתם כמובן, ברור לדעתם: 'שיעלה בידם או מפני שלא יגיע לידם הפסד מרובה או אם יבטל המעשה הזה אז לא יהיה להם הפסד מרובה ולא יעלה' אז הם לא לוקחים את זה, 

- 'נו, מה, מה יכול לקרות? אז בסדר אז הפסדתי את זה - אז לא נורא...' 

אז זה לא. על כן אמר הפסוק: "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ"; דבר גדול דבר קטן, כי מאחר שכל הפעולות תלויות ביד ה' וכל ההצלחות בחסדו חייב אדם לזכור אותו בכל מעשיו. אני יודע שמישהו אפה עוגה ביום ששי האחרון ושכח לשים סוכר, עשה את העוגה עוד פעם - ושכח עוד פעם לשים סוכר, ופעם שלישית עד שיצאה לו עוגה! וזה בלחץ של יום ששי... מה זה? לא זוכרים את ה' על כל צעד ושעל ולא אומרים: 'בעזרת ה'! ה' יסייע אותי בדבר זה שלא נִיגַע לָרִיק!' ולדבר עם ה', לחשוב את ה' בכל מעשה ומעשה. כי אם יצלח המעשה בידו והוא לא זוכר את ה', ולא נשא עיניו לה' - קיצר בחוק עבודתו. 

אז אם אתה מקצר בחוק העבודה של ה', אז הוא יאריך לך בעבודה שלך... לא היה יותר קל לזכור את ה' ולסמוך עליו בהתחלה – רגע, ואח"כ לא לעשות פעמַיִם את אותה עבודה?! יותר טוב! אם תקצר פה - הוא יאריך לך שם, אם תזכור אותו - הוא יקצר לך הכל, הכל יהיה קצר, 'סיעתא דשמיא!'.

סיכום הפרק הזה: 

שיא הבטחון - כשהאדם מפעיל בטחונו בה' לפני עשיית כל עסק ופעולה גדול וקטן, וחושב בליבו: 'שהוא לא סומך על כוחו ושכלו וחוכמתו' ואם קורה לו איזה מקרה בין טוב בין רע ח"ו! הוא מאמין: שה' זימן לו את המקרה. 'מקרה' - מאת ה'! 

ויש עוד מדרגות יותר גדולות במעלות הבטחון, אבל זה צריך ללמוד שער הבטחון ב"חובות הלבבות" (פרק שביעי) אנחנו להיום סיימנו, מחר נמשיך חלק ו'.

"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הקב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מב, כא): "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר":