נתיבות - נתיבות

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

יכול אדם להיות שומר תורה ומצוות, לומד והוגה בתורה תדיר,

אבל אם יש לו מידה של עין רעה,

הוא לא מעריך אף אחד, אין לו עין תורה.

עין רעה על אחרים,

כמו שאמרנו, מכת שונאי השם, עין רעה על אחרים,

אם יש לו נפש רחבה שהוא חומד ממון וזה וזה וזה,

יש לו רוח גבוהה בעל גאווה, מחשיב את עצמו יותר מכולם,

אפילו הוא לומד תורה כל היום והוא צדיק בעיני הבריות ועם זקן ומקיים מצוות,

הוא הולך לגיהינום.

מי שיש לו טובת עין,

אין גבול לכוח שנוטלים לו מן השמיים.

אדם צריך לדעת את הסוד הזה.

טוב עין הוא יבורך, אל תקרא יבורך, אלא יברך.

היה אצלי במשרד יהודי אחד,

שיום אחד הייתי סנדק,

ופתאום הוא נכנס אליי בריצה לחדר ואמר לי, ברחני.

אמרתי לו בחינם,

ואמרתי לו את הפסוק,

בעבור תברכך נפשי.

יצא מהחדר, הלך, הביא לי עוגת גבינה,

חבל על הזמן,

מאנג'ל,

משהו ככה עסיסי.

ראיתי את זה עם מוס קפה, עם קצף הוא עשה, עם קצף.

וראיתי כמה הוא טורח,

נתתי לו ברכה,

היה לו רק שתי בנות,

נתתי לו ברכה, ואשתו נפקדה באותו חודש ונולד לו בן.

אתם רואים אפשר להביא ילדים עם עוגת גבינה ונס קפה?

ערב טוב בעזרת השם.

נעשה ונצליח, והשם עלינו ורחמבו ירוויח.

הערב הזה להצלחת כל התורמים שהתמלאו בבקשותיהם לטובה.

להצלחת שירה בת אופירה.

כמה כסף להגיד אמן.

לזרע חי וקיים, שמואל בן חנה וחופית בת נחמה.

אמן.

לעילוי נשמת המנוח דוד ביטון בן שמחה.

לרפואת הרב מנחם בן מרים.

ולרפואת אבשלום היזמי בן שמחה.

היום אנחנו נלמד קצת מפרשת השבוע

על מעלותיו של משה רבנו, עליו השלום,

ועל ממשיכו יהושע בן ינון.

בפרשה כתוב, נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים,

אחר תיאסף

אל עמך.

מובא בחכמים, זיכרונם לברכה,

בילקוט,

אילו ביקש משה שלו למות, לא מת.

למה?

כתוב, נקום נקמת בני ישראל,

ואחר תיאסף אל עמך.

זאת אומרת, כל זמן שלא תנקום,

לא תמות.

אז המיתה של משה תלויה במה? בנקמה.

אם אין אתה מתנקם בשונאיהם של ישראל, אין אתה מת.

בְּהָי אֶכָל משה רבינו לשבת עשרים שנה, שלושים שנה,

ולא לנקום.

אלא אמר משה רבינו, אין רשות בידינו לעכב את המצווה.

מייד,

בְּיְדְבּר משה אל העם לאמֹר,

הַחַלְצוּ מִאִתֶּכֶם

לתת נקמת ה' במדיין.

אז משה לא מסכים לעכב רגע אחד,

אפילו שהוא ימות מייד,

והוא אומר, הַחַלְצוּ,

בזריזות,

מהר,

לתת נקמת ה' במדיין.

אז רואים שהנקמה שמייחל לה בעצם משה רבינו,

על זה שבמדיין החטיאו את בני ישראל,

ובגלל שזנו בנותיהם,

מתו עשרים וארבע אלף איש מישראל,

ואפילו שמיתתו של משה הייתה יכולה להתעכב,

הוא ויתר על העיכוב.

וכך אמר משה,

ריבון העולמים,

אם היינו ערלים,

או עובדי עבודה זרה,

או כופרים במצוות,

לא היו שונאים אותנו ואינם רודפים אחרינו,

אלא בשביל תורה ומצוות שנתת לנו,

לכך הנקמה היא שלך, לתת נקמת ה' במדיין.

זאת אומרת, חכמים, זיכרונם לברכה,

מסבים מתשומת ליבנו לשוני שהקדוש ברוך הוא אמר לו שזה נקמת בני ישראל מאת המדיינים.

זו הנקמה של מי?

של בני ישראל.

ומה משה אומר לקדוש ברוך הוא?

נקמת ה' במדיין.

לא נקמת בני ישראל, נקמת ה'.

מה התירוץ? למה?

אז הוא אומר,

ריבון העולמים, אם היינו ערלים, או עובדי עבודה זרה, או כופרים במצוות,

לא היו שונאים אותנו

ואינם רודפים אחרינו,

אלא בשביל תורה ומצוות שנתת לנו,

בגלל זה רודפים אותנו.

למה רודפים את הדתיים תמיד?

בגלל ששומרים תורה ומצוות.

לא יכולים לסבול את זה שיש כאלה שהם קרובים לקדוש ברוך הוא ועושים את רצונו.

לכן אומר לו משה רבנו,

נקמת ה' במדיין.

מכאן אנחנו למדים דבר נורא ששייך לנו.

יש לפעמים, חס ושלום,

שאדם רואה בחברו שהוא גדול בתורה,

הוא גדול ביראה יותר ממנו,

ומתעוררת בו מידת הקנאה שמצמיחה שנאה.

אדם רואה חברו גדול ממנו בתורה וביראה,

מקנא ממנו, לא קנאת סופרים תרבה חוכמה,

אלא קנאה רעה.

מקנא ממנו

והופך להיות שנאה.

אז לא לבד שהוא עובר עליו,

יש איסור בתורה, לא תשנא את אחיך בלבביך,

זה ודאי הוא עובר,

אלא שהוא נמנה על כת שונאי השם.

שמעתם?

אדם שמקנא בחברו על מעלותיו, על התורה, על יראת שמיים שיש לו,

ובא לידי שנאה,

זלזול,

ביטול של השני,

חיפוש דופי בו.

לא רק שהוא עובר על לא תשנא את אחיך בלבביך, אלא הוא מכת

שונאי השם.

שהרי כל שנאתו לאיש ההוא זה רק מפני שהוא לומד תורה או שהוא ירא שמיים יותר ממנו.

נמצא שהוא שונא את השם, יתברך, חס ושלום.

אתה צריך לשמוח

שיש לקדוש ברוך הוא עבדים נאמנים?

שיש לו אוהבים?

שיש עושי רצונו?

אתה צריך לשמוח.

אדם שנמצא בצבא,

הוא רואה חייל פייטר,

הוא צריך לשמוח שיש חיילים טובים.

אם יהיו חיילים נחנכים, הוא צריך לפחד.

זה טוב שיש יותר חיילים טובים.

זה יותר טוב שיש יראים ושומרי תורה ומצוות.

אתה צריך לשמוח שחילו של הקדוש ברוך הוא,

יש לו חיילים נאמנים.

אבל אם הוא שונא בגלל הקנאה,

אחרי זה שונא את השם.

הקדוש ברוך הוא אמר למשה, נקום נקמת בני ישראל אתה בעצמך.

והוא משלח אחרים.

הוא שולח את פנחס בן אלעזר הכהן.

איך זה?

אלא, משה רבנו אמר,

אני, שנתגדלתי במדיין,

אינו בדין שאני מצר להם

שעשו בי טובה.

משה רבנו אומר, איך אני יכול לקיים את המצווה נקום?

לא ייתכן שהקדוש ברוך הוא מתכוון שאני בעצמי אנקום, אפילו שהלשון נקום

זה אתה.

הרי אני נתגדלתי.

במדיין

כשהוא ברח ממצרים, כשפרעה רצה להורגו, לאן הוא הגיע למדיין?

הוא היה אצל יתרו המדייני.

אז אני, שנתגדלתי במדיין,

אינו בדין שאני מצר להם,

שהרי עשו בי טובה.

ואמרו חכמים, בור ששתית ממנו מים,

אל תזרוק בו אבן.

יש פה עומק מדהים מה שאומרים חכמים, זיכרונם לברכה, זה לא ייאמן כי יסופר.

תקשיבו טוב.

בור ששתית ממנו מים,

אל תזרוק בו אבן.

מה היה נכון להגיד?

היה נכון להגיד

מים ששתית,

אל תזרוק בהם אבן.

בור ששתית ממנו מים, אל תזרוק בו אבן, בבור.

לא הבנתי.

ממה הוא נהנה?

מהמים או מהבור?

מהמים.

אז אל תזרוק על המים.

הבור זה רק לי.

זה מה שרוצים לומר לנו חכמים.

פשיטא שאם נהנית מהמים אל תזרוק על המים. זה פשיטא.

הם אמרו יותר.

אפילו הבור שמחזיק את המים,

שממנו אתה לא נהנה בעצמו,

גם כן תחזיק לו טובה,

ואל תזרוק עליו אבן.

זה מה שהוא אמר.

אני נתגדלתי במדיין.

מה קשור מדיין?

אני נתגדלתי בביתו של יתרו.

אז אני לא אהרוג את יתרו ואת משפחתו.

מה זה קשור לכל מדיין?

אבל מדיין זה כמו הבור.

זה מסביב, כל המדיינים.

ובאמצע היה מיתרו.

נכון שנהנית מיתרו. פשיטא שלא תפגע בו.

אבל מה עם המדיינים?

הרי גרת שם. לא, נתגדלת שם.

אז גם בהם הוא מבין

שהדין הוא שלא לפגוע בהם אישית.

לא יאומן כי יסופר.

ואנחנו מוצאים מעשה דומה

שרבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בנו יצאו מן המערה אחרי 13 שנה.

וכידוע, כשהם היו במערה,

אז הם היו בתוך החול,

ורק הראש בחוץ, והיו לומדים תורה, ובשבת היו יוצאים מתוך החול,

והיו לובשים את הבגד לכבוד שבת,

ואחר כך, מוצאי שבת, פושטים את הבגד ונכנסים, כי לא יהיו להם בגדים לעשות שבת.

והגוף שלהם היה מלא חתכים, חתכים, חתכים,

מזה שהם היו כל הזמן בתוך החול.

והם הגיעו לטבריה.

כשהגיעו לטבריה, נכנסו לחמם.

חמי טבריה

נכנסו לחמם,

ושם הגוף שלהם התרכך לאט-לאט

מהמים החמים.

כשיצאו מהחמם,

אמרו,

מה טובה נעשה עם העיר הזאת?

מה פתאום טובה עם העיר? תעשה טובה עם החמם.

תעשה טובה עם בעל החמם.

אבל אין בעל החמם. בעל החמם זה הקדוש ברוך הוא, זה מים טבעיים שם.

הם אומרים, לא,

אנחנו צריכים לעשות טובה לעיר.

מה טובה לעיר? זה שבאו אנשים והשתכנו מסביב לחמם,

צריך להחזיק להם טובה על זה?

עד שהלכו ובדקו את כל טבריה לאורכה ולרוחבה,

לחפש בה קברים,

וציינו אותם,

את הקברים,

בשביל שלא יפגעו בהם כהנים וייטמאו.

שמעתם? עיר שלמה, לסרוק אותה

בלי gps,

לעבור מטר-מטר,

למצוא את כל הקברים,

גם אלה שלא נראים, לסמן אותם ולציין אותם

בשביל להחזיר טובה לבני העיר שהחמם נמצא בתוכם.

לא תתעב מצרי,

כי גר היית בארצו.

מה?

מצרים רשעים ארורים?

רצחו את ילדי ישראל?

הכניסו אותם לתוך היאור? חיים?

שיקעו את הילדים בתור רותית?

מה קרה לכם? אתם נבנים.

זאת אומרת,

שיקעו אותם בפנים, רוצחים שפלים.

פרעה שוטף את גופו המצורע בדם של ילדים יהודים,

והקדוש ברוך הוא אומר, לא תתעב מצרי. למה? כי גר היית בארצו.

היית שם?

גרת שם?

נכון שהיית עבד והם שעבדו אותך והרביצו לך מכות והרגו לך את הילדים,

אבל היית שם?

היית גר?

לא תתעב מצרי.

מה זה?

הכרה טובה?

תראו עד איפה.

ובכן,

משה רבנו, כששומע נקום,

הוא מבין שאין הכוונה אליו.

לא ייתכן שהוא בעצמו ינקום.

הרי מדיין זה מקום שהוא נתגדל בו.

אבל אם נתבונן נמצא,

גם המשל הזה של בור ששתית ממנו מים, אל תזרוק בו אבן, זה ציווי של הקדוש ברוך הוא בתורה.

שלא יהיה אדם כפוי טובה.

ביסוד הזה

נרמז בכמה מקומות.

קודם כול, היה לו ללמוד למשה רבנו מהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו,

שהרי שלוש מכות ראשונות, דם, צפרדע וכינים,

הקדוש ברוך הוא לא נתן למשה רבנו עם המטה להכות בייעור

בדם וצפרדע, ובכינים לא נתן לו להכות בחול.

למה?

אמר לו, אינו בדין שתהא מכה את הייעור שהציל אותך.

אתה היית בתיבה בתוך הייעור?

הייעור הציל אותך?

אם הייעור הציל אותך,

אז אתה צריך לא להכות אותו. מי הכה את המכה?

אהרון אחיו.

מכת כינים צריך להכות בעפר,

אתה לא תכה.

מי הציל אותך עפר?

למה? טמנת את המצרי ויתמנהו בחול.

אז אתה לא יכול להכות.

זאת אומרת, אדם צריך להכיר טובה אפילו לדומם.

אפילו לדומם.

שמעתם?

הייעור מבין בכלל

שמכים אותו?

החול מבין שמכים אותו?

לא, אתה לא יכול לעשות את זה. אתה לא יכול לעשות את זה. למה?

אדם צריך להשריש בעצמו את המידה של הכרת הטוב אפילו לדומם.

אפילו לדומם.

בעומק הדברים אפשר לומר שמלאך שממונה על המים

ומלאך שממונה על העפר,

שבכל אופן הם נתנו הצלה למשה,

אז לא צריך לבזות

את מה שהם ממונים עליו, כגון המים והעפר.

אבל בואו נראה פסוק מפורש בשופטים.

ולא זכרו בני ישראל את השם ולא עשו חסד עם בית ירובע על גדעון

ככל הטובה אשר עשה עם ישראל.

גדעון הציל את עם ישראל במלחמות שנלחם,

ובני ישראל כתוב, לא זכרו את השם.

מה זה לא זכרו את השם? ולא עשו חסד

עם בית ירובע על.

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

למה הם לא זכרו את השם שלא עשו חסד עם בית ירובע על?

זאת אומרת, אם היו עושים חסד

עם בית ירובע על,

זה גדעון,

שהוא רב עם הבעלים והרס אותם,

והיו מודים לו וזוכרים לו חסד ולבני משפחתו,

אז

היה נקרא שהם זוכרים את השם.

אבל מי שלא עושה חסד עם מי שעשה לו טובה,

הוא לא זוכר את השם.

זאת אומרת,

צריך לדעת שצריך להכיר טובה אפילו לדומם, ואם לא, זה נקרא שהוא לא זוכר את השם.

תשמעו עד איפה הדברים מכירים.

מעשה בתלמידיו של רבי אליעזר

שהלכו פעם בשדה

והגיעו לאבן

שהיה רבי אליעזר יושב עליה ומלמד תורה לתלמידיו.

נפלו על האבן

בהחל ומחבקין ומנשקין את האבן,

ואומרים מהאבן הזאת למדנו תורה.

שמעתם פעם דבר כזה?

האבן

אפשרה לרב לומר דברי תורה

כי הוא נח עליה.

אם היה עומן,

היה קצר רוח, כמה זמן אפשר לעמוד,

אז התורה הייתה פחות, נכון?

כשיושבים

אז יש יותר רווח

בשביל להגיד דברי תורה, נכון?

אז האבן הזאת סייעה, למי? לרבי אליעזר לומר תורה.

אז האבן הזאת

היא שגרמה.

לכן מחבקים ומנשקין אותה.

מהאבן הזאת למדנו תורה.

זאת אומרת,

אי-הכרת הטוב זה לא רק חסרון מעלה.

אדם שאין לו הכרת הטוב זה לא רק חסרון מעלה,

אלא זה, ולא זכרו בני ישראל את השם,

שכל הכופר בטובתו של חברו כאילו כופר בטובתו של מקום.

אתם שומעים?

זה לא יאומן כי יסופר.

לא יאומן כי יסופר.

עוד מובא בחכמים, זיכרונם לברכה, וזה לשונם.

אמרו ריבותינו,

כתוב, כאשר הייתי עם משה, אהיה עימך.

זאת אומרת, השם מבטיח

ליהושע בן ינון שכמו שהוא היה עם משה, הוא יהיה איתו.

ולפי זה היה צריך לחיות יהושע בן ינון,

120 שנה כמו משה רבנו.

ולמה התקצרו שנותיו בעשר שנים וחי רק 110 שנים?

תשמעו דבר מדהים.

בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה,

נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים,

אחר תיאסף אל עמך,

אפילו שהוא התבשר בשורת מוות,

הוא לא איחר את הדבר,

אלא נזדרז

וישלח אותם משה.

אבל יהושע,

כיוון שבא להילחם עם 31 המלכים,

אמר,

אם אני אהורגם,

מיד אני מת,

כשם שעשה משה רבנו.

מה עשה?

התחיל מעקב במלחמתם,

שנאמר,

ימים רבים עשה יהושע את כל המלכים האלה מלחמה.

הוא נלחם עם 31 מלכים,

והמלחמה ארכה שבע שנים.

הוא היה יכול לקצר אותה ולגמור אותה מהר מאוד.

חודש ימים הוא היה יכול לגמור הכול.

אבל הוא האריך והאריך והאריך והאריך והאריך.

אמר לו הקדוש ברוך הוא,

וכך עשית?

הריני מקצר את ימיך עשר שנים.

אין דבר כזה לעשות תחבולות

על הקדוש ברוך הוא,

אפילו אם הן מוצדקות.

והוא היה הסיבה שלא מוצדקת. תשמעו דבר מדהים.

חלילה לפרש את המדרש הזה כפישוטו,

שיהושע, מפני אהבת עצמו, חס ושלום, מתעצל במלחמת

31 מלכים.

הרי יש פה טרחה.

שבע שנים לא רואים את האישה, את הילדים, יוצאים למלחמה.

זה לא פשוט, זה סכנת נפשות. כמה שאתה מאריך,

ודאי שזה לא היה חשבון.

ואסור להעלות חשבון כזה על הדעת,

ואין צורך אפילו להביא ראיות על כך.

אלא ודאי ראה יהושע בן אנון

וידע על הדור ההוא, שהוא דור המדבר,

דור דעה,

דור מקבלי התורה,

איך היו נראים האנשים מהם כל זמן שמשה רבנו היה חי איתם.

הוא יודע כמה ירידות הם ירדו לאחר מותו.

בזמן חייו של משה הוא הכיר את העם במעלתו.

מאחרי מותו של משה הוא ראה כמה הם ירדו.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

אמר רבי סיימון

כל מקום שנאמר

ויהי אחרי מות

חזר העולם לאחוריו.

ויהי זה לשון צער.

ויהי.

ויהי.

ויהי אחרי מות,

תמיד כשכתוב חזר העולם לאחוריו.

כתוב ויהי אחרי מות משה.

מה קרה?

מייד פסקו הבאר והמן

בענני כבוד. מייד פסקו.

איך שמת משה רבנו ירד העם כמה מעלות רוחניות אחורה,

שאם לא היו יורדים אחורה לא היו נפסקים מהם הבאר והמן בענני כבוד

ולא היה עולם חוזר לאחוריו.

וכמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא צרה.

וכן אמרו, אינו אלא לשון צער.

ועוד אמרו,

אמרו חכמים במסכת תמורה,

אלף ושבע מאות

קלות וחמורות

וגזרות שוות בדקדוקי סופרים נשתכחו

בימי אבלו של משה רבנו.

ועוד אמרו,

בשעה שנפטר משה רבנו,

מיד תשש כוחו של יהושע ונשתכחו ממנו שלוש מאות הלכות

ונודלו לו שבע מאות ספקות.

אז ירדו או לא ירדו?

ירדו.

וכבר אמרו חכמים, זיכרונם לברכה, בבבא בתרא,

זקנים שבאותו הדור אמרו,

פני חמה, פני משה כפני חמה,

פני יהושע כפני לבנה.

אוי לה לאותה בושה,

אוי לה לאותה כלימה.

בימי משה היו אנשי דורו הולכים באור יומם,

כי משה רבנו העיר להם כפני חמה,

אבל כשהוא מת חשך אורם,

ורק פני יהושע שהיה כפני לבנה העיר להם.

מעתה ידע יהושע גם זאת

שכשהוא הסתלק מהם, ינטל מהם גם אור הלבנה,

והחושך יכסה ארץ.

ומה יעשה הבן ולא יחטא?

ואחר כך, מה כתוב?

ויעבוד ישראל את השם

כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים,

אשר האריכו ימים

אחרי יהושע.

מה אנחנו שומעים?

שעם ישראל עבדו את השם, מתי?

כל ימי יהושע והזקנים.

מה אני שומע?

שאחרי כן הם לא עבדו.

זאת אומרת שיהושע בן ינון צדק,

מה יקרה אם הוא ייפטר מן העולם?

אז הוא ידע שיחזור העולם לאחוריו אחרי מות משה,

וכך יהיה גם אחר מותו.

לכן הוא דחה את מלחמת 31 המלכים להיות מה שאפשר יותר עם ישראל, שלא יחטאו.

בכוונתו הייתה טהרה וקדושה לאלוקים.

נכון?

אף על פי כן הוא נענש.

והורידו לו עשר שנים מחייו.

למה?

למה?

מפני שהיה לו ללמוד ממשה רבנו, ריבו,

שמשה רבנו גם היה לו חשבון כזה.

מאיפה אנחנו יודעים שלמשה רבנו היה חשבון כזה?

הרי כתוב בפסוק במפורש,

כי ידעתי, אומר משה רבנו,

אחרי מותי כי אשחטא שחיתון וסרתם מן הדרך,

אני יודע.

ואפילו כך אמר משה,

לא אעשה חשבונות ולא אעכב את המצווה של נקמה במדיין.

וזה מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה,

שאמר לו הקדוש ברוך הוא ליהושע בן נון,

כך עשית?

כלומר, עשית חשבון ועיכבת את המלחמות,

ולא כמו משה רבך,

לפיכך קיצר את ימיו עשר שנים,

מידה כנגד מידה.

לא כדאי לעשות חשבונות עם הקדוש ברוך הוא,

רק לעשות מה שהוא מבקש בלי חשבונות.

למדנו מכאן יסוד נורא ונפלא שאפילו עם חשבון כזה של יהושע בן נון לטובת ישראל,

חשבון קדוש ונקי מכל נגיעת עצמו ודאי,

מכל מקום על עשיית החשבון עצמו שעל ידי זה עיכב את המלחמות נענש נוראות.

ובואו נחשוב

כמה חסרו ישראל בעשר השנים האלה

עבור החשבון

שאם ימהר במלחמות ימות מייד.

אז ישראל בסוף הפסידו יותר מהחשבון,

כי הם איבדו עשר שנים של יהושע שהיה יכול לחיות איתם.

ובאמת היה ההפך,

אם לא היה מעכב את המלחמה ומסיים אותה מייד,

היה חי עוד עשר שנים להיות איתם.

מדהים.

אתם יודעים, החשמונאים ניצחו במלחמה, ואנחנו חייבים להם את החיים שלנו.

אם לא היו מתיתיהו ובניו,

אז אנחנו לא היינו קיימים, והם הצילו את עם ישראל.

אבל הם היו כהנים.

ואחרי שהם ניצחו,

הם נטלו את שרביט המלוכה

ומלכו בעם ישראל.

והקדוש ברוך הוא העניש אותם

למרות שהיו צדיקים והצילו את עם ישראל. השם העניש אותם, שהרג את כולם, והם לא האריכו ימים על ממלכתם.

למה?

משום שהמלוכה ניתנה לדוד ולזרעו,

וכהנים צריכים להיות בעבודתם.

מסביר הרמב״ן, ולמה הם עשו זאת?

כיוון שהם הבינו שאין יותר צדיקים וראויים בדור ההוא יותר מהם

להנהיג את עם ישראל.

אז אפילו שהחשבון היה צודק,

לא עוזר.

אל תעשה חשבונות.

אתה כהן,

קח את העבודה שלך.

אל תחפש מה שלא שלך.

לכן הם מתו, אפילו שהיו צדיקים והתכוונו לשם שמיים.

אותו דבר קורח.

קורח ביקש כהונה.

אמר לו משה, רב לכם בני לוי.

השם נתן לכם עבודה בכתף יישאו.

נתן לכם עבודת המשכן.

אז אתם רוצים עוד יותר?

אל תעשו חשבונות.

עשו חשבונות, ולאן הגיעו?

לשאול תחתית.

פערה האדמה את פיה ובלעה אותם חיים הם בכל בתיהם ובכל אשר להם.

אבל עדיין קשה.

למה יהושע בן נון עשה חשבון כזה ובאמת לא למד ממשה רבנו?

מה כל כך מסובך?

ראית שמשה עושה כך, תעשה כך.

אבל יהושע ראה

את הצרה של שכחת התורה אחרי מותו של משה רבנו,

והוא גם ידע מה יהיה אחרי מותו, שעם ישראל ירדו עוד.

ותמא, איך אני יכול להשאיר את העם במצב כזה?

לכן אני צריך להילחם ימים רבים עם ממלכים.

אבל מה?

הרי משה ריבי לא עשה חשבונות כאלה, גם הוא ידע את מה שאני יודע,

והוא לא עיכב את המלחמה עם מדיין.

אבל אני,

שברור אצלי שכך צריך לעשות,

אם אני אבוא לעשות

את החשבון של משה רבנו כפי שהוא עשה,

רק מפני שמשה עשה כך,

בלי הרגשת הלב שכך צריך לעשות גם אני,

זה יהיה כזב.

זה יהיה כזב. אני לא יכול לשקר לעצמי.

נמצא שהחשבון של יהושע היה צודק,

וזה בא מטהרת ליבו הגדול של יהושע לא לכזב.

הקדוש ברוך הוא לא אוהב כזב.

אף על פי כן הוא נענש.

למה הוא נענש אם הוא צודק עוד פעם?

למה לא הגעת להרגשה כמו משה רבנו?

היית צריך להתעלות ולהגיע למדרגה של הרגשת הלב של משה רבנו.

ואם לא הגעת לזה,

על זה אתה נענש.

שמעתם פעם בחיים שלכם דבר כזה?

לא יאומן כי יסופר.

אז מפה אנחנו למדנו דברים גדולים.

למדנו שצריך להכיר טובה יהודים יקרים,

צריך להכיר טובה.

צריך להכיר טובה.

צריך להכיר טובה.

הקדוש ברוך הוא שלח את משה רבנו לך ואשלחך אל פרעה.

בשביל מה? להוציא את עם ישראל ממצרים.

יש משהו יותר דחוף מזה?

אין.

עם ישראל מקבלים מכות מהמצרים כל רגע, הצלפות על הגב.

הצלפות, הצלפות.

יותר גרוע מהשריונאים שקיבלו הצלפות מהמפקדים.

הצלפות.

הצלפות.

כל רגע שמתעכב משה רבנו, מקבלים עוד מכות.

השה אומר לו לך ואשלחך.

מה אומר לו?

לא, אני חייב קודם לבקש רשות מיתרו.

יתרו הכניס אותי ברשות.

אני לא יכול לצאת בלי רשות.

יש לי הכרת הטוב שכל הפותח פתח לחברו את נפשו חייב לו.

הוא פתח לי פתח?

הכניס אותי אליו הביתה?

אני חייב לו את החיים שלי.

אני חייב לו את החיים שלי. אני לא יכול ללכת בלי רשות.

הקב' מסכים איתו.

בעם ישראל מקבלים פשע, פשע, פשע, פשע.

הכרת הטוב.

טוב, צריך ללכת.

אתם יודעים כמה משה רבנו רצה לנקום במדיינים, הוא בעצמו?

הוא ידע אלה החוטאים האלה,

אלה מתעבר על ריב לא לו.

המואבים בלק,

מלך מואב פחד, ויגור, פחד,

פחד מבני ישראל. אז הייתה לו סיבה להילחם בהם, למצוא עצה איך לקלל אותם.

אבל המדיינים, מה פתאום באו? התחברו להילחם נגד ישראל.

אתם, שלא היה שום סיכון כלפיכם, למה באתם?

ארורים.

אז מה היה צריך?

החטיאו את ישראל, פרצו גדרו של עולם,

מתו 24,000. אתם יודעים איך משה רבנו היה צריך לנקום בהם?

הרי כשמשה רבנו ראה שחטאו בעגל,

הוא קרא לבני לוי, אמר, מי להשם אלי? בא אליו בני לוי,

אמר, כל אחד ייקח חרבו על ירחו,

ולהרוג את בני המשפחה שחטאו בעגל,

בלי שום משוא פנים.

גם פה היה צריך משה רבנו לנקום בעצמו.

אבל היה לו ניסיון,

הייתה לו מידה של הנקמה,

והייתה לו עוד מידה, הכרת הטוב.

שמעתם?

24,000 מהאחים שלו מתו.

איך בן אדם מרגיש שמתו 24,000 בגלל המדיינים?

והוא המנהיג של העם,

והוא, יש לו את היכולת לצאת למלחמה עכשיו בשם השם,

והשם מצווה אותו, אומר לו, נקום, אתה.

והוא יכול לצאת, אבל הוא כובש את המידה של הנקמה,

כי מידת

הכרת הטוב,

ולא להיות כפוי טובה יותר חזקה אצל משה רבנו.

שמעתם דבר כזה?

בגלל חשבון שהמדיינים יש להם דין של בור,

אז הוא לא פוגע בהם.

שמעתם דבר כזה?

הם פגעו אישית

באחים שלו,

אז הוא היה צריך לפגוע בהם אישית.

לא.

אבל נתגדלתי במדיין, אז אני לא יכול לעשות להם ככה.

לא יכול אני בעצמי להיות מצר להם.

יש לנו מושגים של הכרת הטוב כאלה.

אז כמה אנחנו צריכים להכיר טובה לאבא ולאימא?

כמה אנחנו צריכים להכיר טובה לאבא ולאימא?

ועכשיו אני הולך להמם אתכם, חבל על הזמן.

תחזיקו אחד את השני,

שלא תפלו מהכיסא.

אליהו הנביא החיה את הבן של הצרפית,

והוא פנה לשם והטיח כלפי מעלה איך הקדוש ברוך הוא

לאישה שנותנת לו לאכול ולשתות.

לקח לה את הבן.

סכנת נפשות.

אתה מדבר ככה לקדוש ברוך הוא

והקדוש ברוך הוא לא העניש אותו.

אתם יודעים למה?

כי גם הוא אמר,

הפותח פתח

לחברו את נפשו חייב לו.

לכן אליהו הנביא מסר את נפשו לחיות את בנה

אף על פי

אף על פי

שהיה צריך בשביל זה להטיח כלפי מעלה דברים קשים, איך הקדוש ברוך הוא עושה כזה דבר.

אתם מבינים כמה זה הכרת הטוב?

אז שואלים מיד חכמים,

אם ככה ויש לך כוח לחיות מתים,

אם יש לך כוח,

למה לא הלכת לחיות את אבא ואימא שלך שמתו?

אם יש לך כוח לחיות מתים,

מי הראשונים שצריך להכיר להם טובה?

אבא ואימא.

למה אליהו לא הלך?

למה אלישע לא הלך לחיות את אביו ואת אימו? אתם יודעים למה?

כי לא מרגישים

הכרת הטוב להורים

כמו שמרגישים למי שעושה לך פעם בי דברים כאלה.

שמעתם דבר כזה? אפילו אליהו ואלישע.

לא היה להם את הכוח של מסירות נפש כמו של הפותח

פתח לחברו להכניס אותו, להאכילו ולהשקוטו.

שמעתם עד כמה הטבע שולט בנו?

כי אנחנו רגילים, זה אבא ואימא, חייבים. מה זה אבא? חייב.

תן לי הלוואה, חייב. מה זה חייב?

חייבים, מה זה?

אז אנחנו רואים, זה לא כך.

הפותח פתח לחברו.

אתם יודעים, יש אנשים שאין להם מספיק שכל בקודקוד.

יש עשירים שהם חושבים

תן ברכה, תן ברכה.

אחרי שהוא קיבל הברכה, הוא מחליט כמה לתת.

הוא לא מבין שבדיוק הפוך היה צריך להיות.

הוא היה צריך לתת,

ואז ממילא המקבל צריך להיות מחויב להכיר לו טובה,

ואז כוח הברכה הרבה יותר גדול מאשר הפוך.

אבל אין שכל.

אין שכל.

איך אמר יצחק ליעקב?

איך אמר יצחק לעיסר?

אמר לו, תביא לי שני כדאי עיזים,

בעבור תברכך נפשי.

אה,

תברך קודם, הוא יביא לך אחר כך את העיזים.

לא.

אחרי שאתה הבאת,

ואני נהניתי,

מאכלתי,

ואני חייב,

יש לי הכרת הטוב על מה שהכנת לי וטרחת לי.

הברכה היא אחרת לגמרי.

היה אצלי במשרד יהודי אחד,

שיום אחד הייתי סנדק,

ופתאום הוא נכנס אליי בריצה לחדר ואמר לי, ברכני.

אמרתי לו, בחינם?

ואמרתי לו את הפסוק,

בעבור תברכך נפשי.

יצא מהחדר, הלך הביא לי עוגת גבינה,

חבל על הזמן,

מאנג'ן,

משהו ככה עסיסי.

ראיתי את זה עם נס קפה, עם קצף הוא עשה, עם קצף.

וראיתי כמה הוא טורח,

נתתי לו ברכה,

היו לו רק שתי בנות,

נתתי לו ברכה, ואשתו נפקדה באותו חודש ונולד לו בן.

אתם רואים, אפשר להביא ילדים עם עוגת גבינה ונס קפה,

אבל זה בעבור תברכך נפשי.

אדם צריך לדעת את הסוד הזה.

טוב עין הוא יבורך, אל תקרא יבורך, אלא יברך.

מי שיש לו טובת עין, הוא יכול לברך.

אדם שיודע מה זה הכרת הטוב,

אדם שעובד על המידה הזאת,

תקשיבו טוב, כתוב בספרים שאין

גבול לכוח שנוטלים לו מן השמיים.

מי שמכיר טובה,

אין גבול לכוח שנוטלים לו מן השמיים.

בזכות מה הצליחו אליהו ואלישע

לחיות מתים?

כתוב,

בגלל שהם אמרו שהפותח פתח לחברו את נפשו חייב לו.

הם הכירו טובה לאלה שנתנו להם לאכול ולשתות ונתנו להם נישון.

על זה הם הצליחו להגיע לדרגה של מחיי מתים.

לא בגלל שהם היו נביאים,

בגלל הפותח פתח לחברו. אתם שומעים עד איפה אפשר להגיע עם הכרת הטוב?

מה כתוב? מי שמכיר טובה להוריו ומכבד אותם,

מאריכים לו ימיו ושנותיו.

אנשים מזלזלים בזה.

אז אם בן אדם יודע להכיר טובה לחברו,

על אחת כמה וכמה צריך להוריו, נכון?

ועל אחת כמה וכמה לאביו שבשמיים,

שנותן לו לראות ולשמוע ולהבין וללכת ולאכול

וכל הדברים הטובים.

אדם צריך להכיר טובה על הכול.

על הכול.

ומי שהוא כפוי טובה, רחמנא נצלן,

מי שהוא כפוי טובה הוא מתלמידיו של בלעם.

מתלמידיו של אברהם צריך להיות, לא של בלעם.

יכול אדם

להיות

שומר תורה ומצוות, לומד והוגה בתורה תדיר,

אבל אם יש לו מידה של עין רעה,

הוא לא מעריך אף אחד. אין לו עין טובה.

עין רעה על אחרים,

כמו שאמרנו, מכת שונאי השם,

עין רעה על אחרים.

אם יש לו נפש רחבה שהוא חומד, ממון וזה וזה וזה,

ויש לו רוח גבוהה בעל גאווה, מחשיב את עצמו יותר מכולם,

אפילו הוא לומד תורה כל היום והוא צדיק בעיני הבריות ועם זקן ומקיים מצוות,

הוא הולך

לגיהינום,

לבאר שחת,

ומתלמידיו של בלעם.

תגיד לו, תגיד לו, אין בעיה.

זאת אומרת,

הוא מתלמידיו של בלעם.

אבל שימו לב,

מי שיש לו רוח שפלה,

מי שיש לו עין טובה ונפש,

נפש, סליחה, רוח נמוכה ונפש שפלה,

אדם כזה שאין לו, הוא לא להטן, להוט אחרי ממון וענב,

יש לו עין טובה.

אדם כזה נקרא מתלמידיו של אברהם אבינו,

הוא נוחל בעולם הזה וזוכה לחיי העולם הבא.

אז צריך לעבוד על המידות,

חזק לתקן אותן.

זה לא מספיק רק תורה ומצוות,

זה חייבים.

אבל צריך גם מידות טובות, מידות, לעבוד על המידות.

ביסוד הגדול זה הכרת הטוב.

מי שיש לו עין טובה על אחרים,

הוא מתרפא מהרבה מידות רעות.

הוא יכול בקלות לקיים, ואהבת לרעך כמוך. את כל החלק

של בין אדם לחברו הוא יכול לקיים בקלות,

אם יש לו את היסוד של עין טובה והכרת הטוב.

אז כדאי לעבוד על המידה הזאת,

שממנה מתפתחות הרבה מידות טובות והרבה מצוות שבקלות הוא יעשה אותן.

מה אכפת לי שיהיה לשני?

אם השם רוצה שיהיה לשני, אני אשמח שיהיה לו. אם השם רוצה שיהיה לו,

למה אני לא אשמח?

למה שאני לא אשמח? מה יש?

הוא לקח משלי?

אין אדם נוגע במוכן לחברו,

אפילו קחו את הסערה.

למה שאני לא אשמח?

אדם קיבל מרצדס מתנה, יערב לו.

לא כמו כאלה שהולכים ליד מכוניות כאלה חדשות עם מפתח ועושים שריטה.

אתם יודעים איך ישרטו אותם בגיהנום?

אתם יודעים איזה שריטות יעשו להם?

כן, יש כאלה עוברים ככה.

לא יאומן כי יסופר.

לא יכולים לסבול שלשני יש.

זה עין רעה מתלמידיו של בלעם.

מאלה יורדים לבאר שעה אחת.

אבל אם יש עין טובה,

זוכים בעולם הזה ולעולם הבא.

למי שיש שאלות, בבקשה.

שאלות, כן?

לא ברכות, ברכות אחר כך.

אתה רוצה לשאול?

אני אתן לך מיקרופון, שנייה.

הלו, הלו.

רציתי לשאול עם הפרשה עם הרב קסוטו.

כן? היה איזה רב אחד שקראתי בעיתון שאמרת עליו שהוא כומר נוצרי,

ובסוף התגלה שהוא רב יהודי, וזהו, רציתי לשאול אם זה נכון.

קסוטו היה בוותיקן במשך שש שנים,

כותב בשביל הוותיקן פירושים על התורה,

והוא התנהג ממש כמו נוצרי,

וכתב ברוח הנצרות את פירושו.

הבנת, בבי?

הבנתי, הבנתי.

בסדר, כיצדתם זה נכון.

בטח זה נכון.

בשביל זה באתי לפה, בטח. אשריך.

ואסור לקרוא בספריו, שתדע.

מה לעשות?

גם אני למדתי את זה בבית ספר חילוני בתל נורדוי,

אבל ביערתי את הספרים מן הבית.

אתה יודע שאפיקורוס שכותב ספר תורה,

מה הדין של ספר התורה?

שרפה, שורפים את הספר תורה עם שמות השם שכתובים שם.

כי אפיקורוס שכתב ספר תורה,

יישרף.

אדם שכופר, מי שכותב מה שהוא כתב,

זה דברי כפירה על פי הנצרות.

מה לעשות?

כן, שאלה נוספת.

שורה ראשונה.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב. אשריך שבאת ואתה מזכה אותנו, ובאמת לדברים שאמרת,

כאילו, היה לי שאלות, והרגשתי שענית לי תוך כדי הדרשה.

והרגשת שמה? שענית לי תוך כדי ההדרשה, כאילו כל שאלה שהייתה לי בראש, פתאום ענית עוד שאלה וענית.

ברוך השם. ככה זה יצא.

עכשיו, אני שייכת לציבור החרדי,

וחרדי, ידוע שזה חרד את דבר השם.

עכשיו, היום קראתי תהילים,

את יכולה להעביר לי את התהילים?

זה מזמור ט׳ו,

ויש לי כמה שאלות על זה.

אני חושבת שכל מי שחרדי, זאת אומרת, חרד לדבר השם,

צריך,

פשוט היום קראתי את המזמור הזה,

וניסיתי להסתכל במראה ולהגיד, האם אני חרדית לדבר השם?

וכתב את זה דוד המלך.

מזמור לדוד השם,

מי יגור באוהלך, מי ישכון בהר קדשך, הולך תמים ופועל צדק,

ודובר אמת בלבבו.

לא רגל על לשונו, לא עשה לרעהו רעה,

וחרפה לא נשא על קרבו.

נבזה בעיניו נמאס, ותראה השם יכבד. יכבד. נשבע להרע ולא ימיר, כספו לא נתן בנשך, ושוחד על נקי לא לקח.

עושה אלה לא ימות לעולם.

אני פשוט ישבתי היום,

קראתי את המזמור הזה, ואני חושבת שבציבור שלנו,

בין החרדי,

חרד לדבר השם, לבין המציאות,

נוצר מין מציאות של תרדמה.

לפעמים בן אדם הולך להתפלל,

ופשוט הוא מסתכל בשעון, עוד מעט אני צריך ללכת לנסוע,

יש לי בילויים,

יש לי פה.

אנחנו לא נכנסים לתוך המילים שאנחנו אומרים.

ובאמת, דוד המלך, הוא עבר המון המון המון ניסיונות בחיים,

והוא פשוט חי את הקדוש ברוך הוא.

וכשקוראים, יש הרבה שעושים, מחלקים תהילים, וזה לא רק לקרוא את התהילים, צריך להיכנס לתוך המילים.

עכשיו, מה שאני אומרת, שנוצר, לדוגמה, מה שהיה בירושלים,

זה היה ממש חילול השם, כל העניין הזה בירושלים.

אני לא, כאילו,

הבנתי שזה נערי שוליים, שזרקו אבנים, אבל לא משנה. אני, יש לי אחיות שהן חילוניות,

והם אמרו לי, באתי, תשמעי, זה לא נראה טוב

שרואים אנשים, ציבור שנקרא אליטה,

כאילו,

והם באים וזורקים אבנים, משליכים פחים, שורפים.

אני אמרתי לה, תשמעי,

אני לא באה עכשיו לקטרג או לסנגר, אני לא יודעת מה עבר עליהם.

מה שהם עשו זה באמת לא בסדר.

ואנחנו מאוד מאוד צריכים להיזהר מחילול השם. כאילו, אם אנחנו קוראים לעצמנו חרדים,

שזה חרד לדבר השם,

צריכים להיזהר לא לעשות חילול השם. וגם בתפילות, להתכוון למה שאנחנו אומרים, לא לבוא, לזרוק תפילה וללכת.

כי הקדוש ברוך הוא, הוא רואה אותנו, הוא רואה מה שיש לנו בתוך הלב, הוא עירה בן אדם.

הם שואלים מה השאלה.

השאלה שלי זה האם החרדים של ימינו זה חרד לדבר השם.

לא השחור לבן,

ולא המקבט, ולא הקיטל, ולא זה.

אי אפשר להכליל, כל אחד. אני לא מכלילה,

אבל אני אגיד לך את האמת. בעלי, הוא חוזר בתשובה,

הוא למד בישיבה באורח חיים של הרב אלבז,

והוא היה עם מגבעת וחליפה, הכל טוב ויפה.

גרנו שנה בירושלים, באנו לנתיבות,

וראיתי המון המון דברים בציבור שלנו שזה באמת הגעיל אותי.

התנהגויות נורא, לא יודעת,

כמו שהרב אמר, אין נרע, היה לי חנות. בסוף, מה השאלה? השאלה שלי כזאת. היה לי חנות, אוקיי?

ואנשים היו באים ונכנסים ויוצאים, ברוך השם זה הלך יפה. יום אחד בא אליי בן אדם,

ואומר לי, שלום,

אני ממס הכנסה. דרך אגב, דיווחו עליי מישהו מהחבורה שלך, אמרתי לו, אני לא מתפלאת שזה מהציבור שלי. הראתי לו את הניירת, כשפתחתי תיק,

אבל מאוד מאוד כאב לי שיש כזה עין נרע בציבור שלנו.

בציבור שלנו, שאנחנו צריכים לדעת שכל מה שהקדוש ברוך הוא עושה, זה הכול נשאר עין. מי אמר לך שהוא צודק? מי אמר? אני חיה את זה.

אני גרתי בשכונה... לא, מי אמר לך שהוא צודק כשהוא אמר שמישהו שלח אותו?

כי הוא נקט בשם של אותה אחת, שכל פעם שהייתה באה, הייתי רואה בעיניים שלה, הייתי פשוט רואה בעיניים שלה את צרות העין.

אני לא מאמין לסיפור בכלל. אתה יכול לבוא לגור שבוע בנתיבות ולהרגיש את האווירה, וזה גם בבני ברק. מי שמוסר אפילו הודעה

שבמקום פלוני לא מנהלים את החשבונות כראוי,

לא משאיר שם ולא חייבים להשאיר שם,

והם באים בלי זה. ומי שנותן את ההוראה

לצאת לבדיקה,

זה שיוצא לבדיקה, לא מעדכנים אותו מי אמר ולמה אמר ומי הוא.

ולא יכול לבוא בן אדם, אלא אם בא בן אדם ממס הכנסה, והוא אומר מי. לא יכול לבוא בן אדם ולומר שרה שלחה

אותי ואמרה שאת לא מנהלת את התיק מאחורי. לא, הייתה לי חנות שזה היה מחסן מאחורי הבית.

הבנתי. אז אני, בהתחלה כשבעלי אמר לי, בוא נפתח חנות, אמרתי לו, דבר ראשון, אני פותחת תיק במס הכנסה. טוב, אין בעיה. למרות שיש הרבה מכירות שבועות. אבל אי אפשר קודם כל, אפילו אם זה היה נכון,

אפילו אם זה היה נכון,

ושרה זה אחותו, בסדר?

אפילו אם זה היה נכון,

אז מה, שרה מלמדת על הכלל בגלל שיש לה עין טובה? לא, אבל יש הרבה, יש הרבה בציבור שלנו כאלה. וכי חשבת

שיש הרבה אנשים שיש להם עין טובה?

וכי חשבת?

הפוך.

אם הייתה לך, לדוגמה, עכשיו עין טובה,

היית אומרת, אף על פי שיש לאחרים כנגדי עין רעה,

אני יש לי עין טובה עליהם. זה מה שאני עושה.

איך את עושה אם את מפרסמת את קלונם ברבים?

זה לא קלונם.

זה לא קלונם.

דוד המלך אמר, הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו.

תבואי, תגידי לי שלום, ואחרי זה תלכי לדווח במס הכנסה. זה תחנכי אותה בנפרד, בפרט שאת יודעת את שמה, לטענתך.

אבל אנחנו בנתיבות לא צריכים לשמוע על האי מירושלים,

אפילו שלא נקטת שמה.

זו מציאות, לצערי, שחרדים בכל הארץ ובעולם. אבל אני אראה לך דוגמה על משה רבנו, לדוגמה, כי יש להם צרות עין. יש צרות עין. זה נכון, זה נשמע לא טוב.

זה לא נשמע טוב. לדוגמה,

לדוגמה,

משה רבנו,

משה רבנו,

משה רבנו,

שמעתם על משה רבנו?

משה רבנו.

וזה משה רבנו.

משה רבנו לפני שנפטר.

הקדוש ברוך הוא אומר לו שהוא לא ייכנס לארץ,

והוא אומר לו, עלה ראש הפסגה ומשם אתה תראה את הארץ, אבל אתה לא נכנס.

כמה צעדים, הוא עובר את הירדן ובפנים.

הוא אומר לו, לא,

אתה לא נכנס.

מה צריך להרגיש משה רבנו שהוא לא נכנס עכשיו לארץ שהוא כל כך מייחל והתחנן לשם

515 פעם תפילות

של תחינה לשם, והשם לא מקבל.

לא מקבל את התפילות.

רב לך, אל תוסף דבר אלייך עוד בדבר הזה.

כשהוא עולה על ההר ורואה את הארץ,

ארץ חמדה הנחשקת בעיניו יותר מכול,

באותו רגע מה היה צריך להיות לו?

כעס ועצבים. על מי?

על עם ישראל שגרמו לו לא להיכנס,

שהכשילו אותו במי מריבה,

שהוא התבלבל מרוב כעס,

ובמקום לדבר אל הסלע הוא היכה,

והשם אמר לו, לא תבואו אל הארץ.

מי גרם לו?

עם ישראל, שאמר להם, שמעו נא המורים,

מן הסלע הזה נוציא לכם מים.

כעס

וגרם לעצמו טעות.

מה היה צריך עכשיו?

לכעוס עליהם?

וכשאדם כועס ורואה שהאוצר הגדול מול העיניים, הוא לא יכול לגעת בגלל מישהו.

אז מה הוא מרגיש? כעס נורא. מה הוא עושה באותה שעה?

וזאת הברכה אשר בירך משה איש האלוהים

את בני ישראל לפני מותו.

בדיוק הפוך.

במקום לכעוס ולקלל,

בירך אותם ברכה,

בתורה קוראה לו איש האלוקים.

זה לא איש,

זה איש האלוקים.

אדם שיכול לכבוש את כעסו זה אלוקי.

רוב בני האדם לא יכולים.

לכן הם מתלוננים ומתלוננים ומתלוננים.

אבל אם אדם היה טוב עין,

היה מחפש

לראות בעין טובה

מה אפשר לתקן.

מילא, אם טענה באה

למי שצריך בשביל לתקן,

נו, אז יש בזה ברכה.

צריך להוכיח לפעמים.

אבל אם סתם לטעון, האם יש חרדים,

האם אין חרדים,

להכליל את כולם, היא לא מכלילה. ראינו את הבושה שעשו חרדים בירושלים.

הופכים פחים, שורפים, זה ירא השם, זה בל תשחית, אפילו השם.

אני למדתי בחיים שלי כמה דברים,

חוץ מהמזמור שהבאת מדוד המלך.

אני יכולה להביא הרבה דוגמאות, אבל לא, לא, אז בואי תשמעי.

כתוב שלא דנים אדם בשעת כעסו ולא מנחמים את האדם לפני מתו.

ויש כל מיני מצבים שמניחים לבן אדם.

יש עכשיו עוד אימא אחת שמצאו עכשיו חרדית, קוראים לה אימא טליבאן,

שהיא במשך 25 שנה הכתה את הילדים.

הילדים אומרים לבית משפט, אל תיגעו בה.

הסנגור אומר, אל תיגעו בה,

יש לה בעיה פסיכיאטרית.

הקטגור אומר לבית משפט,

תשלחו אותה רק

לבית חולים, היא לא בסדר.

ובית משפט דווקא מרשיע אותה ורוצה דווקא, איך קוראים לו?

נו,

נו,

אף אחד לא מאשים אותה חוץ מבית משפט.

לא הקטגור ולא הסנגור ולא הילדים המוכים ולא כלום, ומנשקים אותה ומחכים ובוכים איתה.

ובית משפט מחליט,

ייקוב הדין את ההארט,

יס.

אז צריך לדעת, הקדוש ברוך הוא רוצה צדקה ומשפט.

עכשיו לוקחים אימא,

תקשיבו טוב,

לוקחים אימא, אני לא יודע את הסיפור,

אני לא מכיר את הסיפור,

אני לא עד לסיפור,

אבל מכמה דברים שהתבוננתי על שני הצדדים,

ראיתי שזה שהוא מאחסן אותה בביתו עכשיו הוא חבר

של ראש העיר ברקת.

והוא צלצל אליו

אתמול או שלשום בלילה

ואמר לו שאפשר לראות

את הסרט שהיא מנתקת לילד את האוכל.

אז הוא חיכה וחיכה וחיכה,

והסרט לא הגיע.

הוא אומר, אין סרט,

זה בלוף.

עכשיו יש סיפור הפוך,

שהרב אייכלר אומר שהוא תחקר שניים במחלקה

שלה שאמרו שהיא במשך שנתיים לא זזה מהבית חולים ומטפלת בילד עם תפחת, והפוך,

בגלל

שהבית החולים חשב

שהילדה הזאת יש לה איזה וירוס או משהו,

ולא לתת לה אוכל כדי שזה לא ימנע את האפשרות הטיפולית התרופתית,

אז מעטו לה את האוכל לצורך זה. הפוך,

האמא הייתה באה ודוחפת מתוך רחמים לילדה אוכל.

איך ראו שהיא מוציאה או לא מוציאה? עוד לא הראו לה אף אחד. אתם יודעים, כשיש איזה סרט, ישר הוא בטמפלוויזיה באחד הערוצים המפורסמים.

איך עוד לא הראו עדיין את הסרט, אם יש סרט?

אה?

על דודו טופז?

טוז.

ישר סרטים. עוד לא החליטו במשטרה מה כבר בחוץ ראו מה הוא עשה.

איך זה?

זאת אומרת,

יש פה משהו לא מריח טוב.

עכשיו,

אולי,

זה לא במקרה ששני סיפורים כאלה פתאום יוצאים לתשקורת

על שתי אמהות כזאת, האם המרעיבה ואימא טליבאן,

שניים ביחד, אה?

בגלל שכבר היו הפגנות על השבת בירושלים אז אנחנו נראה להם, יכול להיות,

יכול להיות.

נראה לי הצפיפות של המקרים לא מקרית,

לא מקרית.

אבל אנחנו מכירים סיפורים מהעבר שהעלילו על הדתיים ובסוף התברר שהסיפור מצוץ מן האצבע.

כבוד הרב, מה תגיד על הסיפור שהיה בבית שמש?

מה היה בבית שמש? מה היה בבית שמש? לא יודע מה היה בבית שמש. עם ליאור חן, שהאם ה... אני לא יודע אם זה נכון. אני הלכתי, אני הלכתי... היה משפט?

רגע. היה משפט? לא היה משפט. שנייה, אני רוצה להגיד.

מה יש להגיד? היה משפט?

שואל, היה משפט.

לא, למה אנחנו מכסים בפשעים של הבחירים? ברגע שיש משפט ונותנים לצדדים

להגיד מה שיש להם להגיד,

אני שמעתי, אתם שומעים?

אתם אולי גם שמעתם.

יש ילדה שנרצחה בצפון, נכון? קוראים לה תאיר?

כן?

נכון?

ומצאו איזה אחד רוסי שאמרו שהוא עשה את זה, איך קוראים לו?

רומן מה?

זובורוב אומרים.

עכשיו מה אומרים?

השופט צועק שאין ראיות בכלל שהוא עשה את זה.

מכריחים אדם

להוציא ממנו ראיות בכוח.

אדם לא יכול לעמוד, לא כל בן אדם יכול לעמוד בלחצים.

לא כל בן אדם יכול לעמוד בלחצים.

אני ראיתי חקירה, יש לי סרט שעומד לצאת, חקירה.

איך חוקרים,

איך חוקרים צועקים,

איך הם משפילים.

אני לא רוצה אפילו לחזור על המילים.

יא ככה!

יא ככה! אתה כזה רע! ואבא שלך כזה, אתה ככה! אתה עושה ביזיונות, ואתה ככה!

בן אדם שומע ככה, וזה כמה חוקרים יושבים ביחד, וזה שולף, וזה שולף, והוא מבזה, והוא משפיל.

תעמוד ישר! אל תזוז!

תגיד ככה! תודה! תגמור!

לא, אנשים לא יכולים לעמוד בזה. לא כל אחד יכול לעמוד בזה.

אז מה הבעיה להוציא בן אדם

שהוא יגיד, טוב, די, די, די. עכשיו זה לא חמש דקות,

זה לא שעה.

זה לא שעתיים.

יש אנשים בחקירות שעות,

ולא נותנים להם לאכול, ולא לשתות,

ולא לצאת לעשות צרכים אפילו.

לא מאמינים להם, כאילו.

ואחר כך מחר, ואנחנו נמשיך מחר, ואתה תרכב פה,

ואתה לא תצא,

ואתה תקבל ככה וככה,

ועוד,

ומחר,

ונראה.

והוא כבר אמר עליך, ותדע לך שהוא תפר עליך את התיק,

וככה,

ועוד פעם, ואתה, כמה בן אדם יכול.

די.

מודה, שחטתי, רצחתי, אכלתי אותו גם.

תעזוב אותי.

אז זה לא כל כך חוכמה לדון,

בפרט שהתשקורת דנה הראשונה.

דנה ישר,

מראים את הכול כמו שהם רוצים.

אתם יודעים, היום ראיתי משהו מדהים.

מישהו הסריט איפה שהחרדים עושים הפגנות,

הסריט איך רכב ערבי

בא והעיף חרדי בתאונה.

פגע וברח,

הרים אותו כמו טיל,

ההוא למזלו רק נפצע קל בינוני, איך תדע, עם רגל, בלי רגל,

וההוא ברח.

עכשיו אפשר לעצור את התמונה לאט לאט, לראות את המספר,

עוד לא שמעתי שתפסו אותו,

עוד לא שמעתי שמשהו נעשה,

אבל אם זה פגע וברח כלפי אחד מהאנשים החשובים,

בפרט אם יש גיבוי תקשורתי,

וואו, אם המשטרה מקבלת גיבוי?

מי ראה פעם כזה משפט כמו שעשו לדודו טופז?

מי ראה?

כל כתבה,

מה כתוב?

תודתנו למשטרה שחקרה במהירות ועשתה ככה וככה.

תודתנו למש... אין כתבה,

אין אתר.

תודתנו למשטרה, תודתנו למשטרה, יעני עובדים.

אתם תתפסו את מי שפגע בעיתונאים

או באנשי הציבור של התשקורת,

ואנחנו ניתן לכם את הגיבוי מעל הדפים, מעל האתרים.

המשטרה משתלם לה לעבוד.

כל יום פרגונים, פרגונים, פרגונים, פרגונים.

בטח שהם יעבדו.

מה זה, הם ימצאו אפילו בגן הילדים?

מה הוא אמר כשיהיה בתור ילד קטן בחול?

לא שאני מצדיק אותו, הוא לא מעניין אותי בכלל,

אבל ככה זה עובד.

אבל אם בא בן אדם,

אם בא בן אדם, בא בן אדם,

שדדו אותו, לקחו לו, גנבו לו, הכול,

תוך שבוע-שבועיים אין עניין לציבור.

שמעתם?

יש סעיף כזה,

אין עניין לציבור.

מה זה אין עניין לציבור?

ברוב המקרים אין עניין למשטרה בציבור.

זה לא יתפוס כותרות. גנבו, אז מה הם גנבו?

אז החזירו לו, אז מה?

יש כותרת מזה?

אבל אם זה דברים פיקנטיים,

כמו עכשיו

משפחות הפשע, וואי, וואי, וואי, איזה סקירות.

בטח, זה כדאי לעבוד.

אז יש תיקים שנזנחים, אזרחים פשוטים,

לא מקבלים את התשומת לב.

הם מסכנים.

הגנבים חוגגים,

כולם חוגגים,

אלה שבפשע יודעים בדיוק במה המשטרה מטפלת, במה לא,

במה כדאי להתעסק,

וככה זה ממשיך.

יש דברים טובים שעושה המשטרה,

אבל יש גם לא,

ויש גם מושחתים שם.

הרי רק לפני כמה ימים

האשימו בבית משפט ארבעה שוטרים בכירים,

שהם עצמם שמו לבנת חבלה לעבריין.

אז מי העבריין?

אז זאת אומרת,

זה לא כל כך שחור לבן,

אז לא נמהר לשפוט.

אנחנו לא היינו זורקים אבנים, זה נכון,

אבל מה לעשות?

מה לעשות?

לקבל שפריץ בעין מהמשאיות של המשטרה או שפריצים של מים עם צבע זה פשוט?

יש גם ילדים,

זה פשוט?

לדרוס אותם עם הסוסים זה בסדר?

זה בסדר?

להכות אותם באלות ולשבור קודקודים זה בסדר?

הרי ראינו איך החיילים והמשטרה פעלו בעצמנה,

איך פיצצו גולגולות.

על מה?

על מה? יושבים אנשים ברצפה.

תרים אותם, אפילו אם זה מרגיז אותך,

תעשה את התפקיד איזי-איזי ותיקח אותם.

כבוד הרב, אפשר להער משהו אחרון ואני אעביר את המיקרופון. בבקשה, בבקשה. מה שרציתי להגיד פה מאחוריי, אני שומעת לחשושים, היא עושה חילול השם, זה חילול השם,

אבל בוא אני אגיד לך, אני טיפוס אמיתי.

וכשאני רואה משהו לא בסדר, אם זה חילוני,

אם זה דתי-לאומי ואם זה חרדי,

כשהוא עושה משהו לא בסדר, צריך להגיד, זה לא בסדר.

לא בגלל שהוא חרדי, אלא להגיד,

לא, עזבי, אל תספרי, זה חילול השם. מי אמר לך? הנה, עכשיו, תפסיקי, תביאי את המיקרופון, תעשה חילול השם. מי אמר לך? את יכולה? רגע, דקה, ודבר אחד אחרון.

הסיפור הזה בבית שמש, יש לי חברה שעובדת בארגון עלה.

הילד הזה היה ילד נורמלי.

ריבונו של עולם, האמא הזאת קיבלה ילד נורמלי והפכה אותו לצמח.

וזה לא שטויות וזה לא שקרים.

הילד הזה, עכשיו, האמא הזאת,

האמא הזאת, זה לא בגלל שהיא חרדית,

גם אם היא הייתה חילוניה הייתי אומרת שהיא טיפשה ומפגרת, זה לא משנה.

אבל למה כשמדובר אצלנו כולם מטאטאים את זה?

מי מטאטא? לא שמעתי שמישהו מטאטא.

אני יודעת שמטאטאים. לא שמעתי שמטאטאים. לא שמעת על זה. מה יש לטאטאים? רואים את זה בטלוויזיה, עיני עינק. מה יש לטאטא?

איך אפשר לטאטא? לא, אם האישה הזאת... איך אפשר?

אם זה סיפור שאף אחד לא יודע,

אפשר לטאטא.

אבל הסיפור הזה, מה זה? זה הכותרות. לא, רגע, הסיפור הזה בבית שמץ זה סיפור שהיה.

הילד הזה היה נורמלי. עכשיו הוא קנה. את אומרת, בסדר, מותר לך להגיד.

אבל זה לא הפרהסיה שצריך להגיד, וממנה לא הרווחת. הרי אני יכול מהבוקר עד הערב לשבת ולספר על העבריינים החילונים והנרקומנים החילונים,

ואני יכול לדבר מהבוקר עד הערב.

מה זה ייתן?

צריך לנסות לתקן.

לא צריך לפרסם רק מה שיש רע.

סתם לפרסם רע, בשביל מה?

אם אין מזה לימוד, אם אין מזה מסקנה,

מה תועלת? צריך גם לחשוב מה היא תועלת.

שזה בן אדם חרדי, זה עושה חילול השם. הבנו, הבנו. בסדר גמור. תודה רבה.

כן, הנה הבחור בכחול, קסוטו, תן לו בבקשה לשאול.

יש לי כמה דברים. לגבי מה שהאישה אמרה בהתחלה, אחרי ההתחלה איבדתי אותה, כבר התחילה סתם לגרד את הדברים.

מה שהיא אמרה על הקנאות בנתיבות זה נכון, ו...

בנתיבות? בנתיבות? כן, בנתיבות.

רגע, תסביר לי לאט לאט. קודם כל סובב את המיקרופון שאני אבין.

אני, לי ולאבא שלי היה פה עסק בנתיבות.

כן. ואני שמעתי, אני עבדתי איתו בזה, וכל פעם שמעתי והייתי יושב עם אבא שלי וחברים שלו שומעים את כל הדברים האלה,

והייתי שומע שיחות ודברים כאלה, וכל הזמן אנשים מאיימים אחד על השני שיסגור את העסק,

ואומרים לו או שתסגור את העסק או שאני הולך לתבוע,

ואנשים כמובן מנסים להתחרות אחד בשני, כי האנשים פה קנאים, לא יכולים לראות שהשני מצליח.

רגע, אני לא מבין מה אתה אומר. אני לא מבין. רגע, תסתכל עליה, עזוב אותה, מה אכפת לך?

מה, מה?

מה הטענה שלך, רגע? מה הטענה? לא, זה היה רק הערה.

מה? זה היה רק הערה. עכשיו יש לי שאלה.

אה, הערה, אוקיי, טוב. אוקיי.

אה,

נולדתי בבית דתי, כאילו, סרוק, אתה יודע. תסובב את המיקרופון כך, כך, ישר. כבר 360. לא, לא הבנת. הלו? ככה?

כן, ככה. ככה? כן.

אני נולדתי בבית סרוג, מרזל וזה.

סרוג.

עם כיפה סרוגה אתה מתקן. כן, כן, גוש קטיף, נו.

כן. גוש קטיף ממש.

כן.

ו... שלא יאכלו אותך.

מי? לא, גוש קטיף, אוכלים.

לא.

כן.

אל תפחד, אל תפחד. אני לא מפחד, אני חזק.

ויש את ה...

הרי כל הזמן חינכו אותי, מאז שאני ילד קטן,

חינכו אותי להאמין בהשם ולהאמין שכל הדברים קרו, כל מה שרשום בתנ״ך וכל זה.

ולהאמין לכל מה שאמרו על יציאת מצרים ובני ישראל שהיו בפירמידות וכל זה.

ותכלס, אני לא יכול לדעת אם זה אמיתי.

כי לא ראיתי שום הוכחות. אני רוצה לראות בעיניים. אנשים אומרים, זה אמונה, זה אמונה, זה אמונה.

אני לא יכול להאמין במשהו אם לא ראיתי אותו.

וכאילו כשהייתי ילד קטן הייתי אומר סבבה וזה, לא חשבתי על זה, אבל כאילו השנה התחלתי לחשוב על זה כל הזמן.

וזה לא נראה לי הגיוני שיש איזה משהו למעלה שלא נולד משום דבר סתם, כאילו משועמם הוא ישב 60 הרבה זמן עד שהוא החליט לבנות איזה ארץ שלא היה לו משעמם, היה כאילו,

כל הזמן הוא היה שם.

הבנתי. זה נראה לי שטותי לגמרי, כאילו אין לו מה, אין לו חיים.

הבנתי.

אני לא חושב שיש משהו, אתה מבין? הבנתי, הבנתי. תגיד לי, בן כמה אתה?

17. 17. ההורים שלך בני כמה?

37 ו-38.

הבנתי.

זאת אומרת, הם התחתנו, אתה הבכור?

כן.

אתה הבכור.

הבנתי.

יש לך סבא וסבתא?

ברוך השם. ברוך השם.

בני כמה הם?

הסבא וסבתא רב או הסבא וסבתא הרגילים?

הרגילים, הרגילים.

אה, אה, אה, אני לא יודע.

לא יודע.

כמה זמן אחרי שהסבא והסבתא שלך התחתנו,

הם הולידו את ההורים שלך?

לא יודע.

אני לא מתעניין בזה, מה אכפת לי? אה, אתה לא מתעניין.

לא.

הבנתי.

אתה שמעת על אנשים שהתחתנו ורק אחרי חמש שנים, עשר שנים, הביאו ילדים לעולם?

כן.

יש דבר כזה? כן.

מה הם עשו עד אז?

ניסו להביא ילד.

אה,

אבל יש כאלה שלא רוצים להביא. כי יש להם בעיה בגוף.

לא, יש כאלה שאומרים, תשמע, אני צעיר עכשיו, אני לא רוצה להגיד. אה, אלה שלא רוצים? זה בעיה שלהם? מה השאלה פה? לא הבנתי.

אבל מותר להם?

מה, לא להביא ילד? לא, בינתיים הם רוצים לא לעשות ילדים.

מה אתה רוצה להשוות את בני האדם להשאל?

לא, זה לא...

מה, אתה קובע לו מתי להביא ילדים?

הוא מחליט מתי שמתאים לו. אבל אתה לא ענית לי על שאלה.

אני לא מאמין שיש שם מישהו שמחליט. הבנתי, אתה לא מאמין שיש. כי הרי הוא צריך...

לא. הבנתי, לא, אני שואל אותך שאלה, יש פה אוויר?

כן. אתה מאמין שיש אוויר?

אני מרגיש אותו. אתה מרגיש אותו? אני לא מרגיש את אלוהים.

אתה מרגיש אותו.

אתה חי?

אני חי.

בזכות מה? הטבע.

מי זה?

הגוף שלי מתפקד, גם בבוקר. הבנתי.

הגוף שלך חי?

כן. מה זה מת?

מת זה שהגוף שלי מתבלה.

מה? מתבלה? עוד לא התבלה. לא, הגוף שלי, מתי שהוא יתבלה, הוא פשוט אוכל. לא, לא, רק שהוא יתבלה. כשאדם בריא, פתאום מת. מה קרה?

נפטר.

מה זה אומר?

שמישהו פגע בו במשהו גופני? לא, לא, בלי פגיעה.

בן אדם היה לו דום לב.

דום לב. הלב שלו הפסיק לפעול. אז מה קרה?

פתאום היה לו בעיה בלב. נו, אז מה קרה? היה לו לחץ רגשי, פיזי. אז מה חסר לו עכשיו?

מה חסר לו עכשיו? כן.

הוא מת, לא חסר לו כלום. הבנתי, כלום.

שואל אותך שאלה.

אתה עכשיו,

אתה רואה אותי?

כן. אתה רואה אותי במה?

בעיניים. בעיניים, כן? אם אתה תמות, יהיו לך עיניים?

יהיה לי, בכאב. הבנתי. אם אני אפתח אותם, תראה אותי?

לא.

מה חסר לך?

חיים?

מה זה אומר? אני לא אגיד נשמה.

אל תגיד מה שאתה רוצה, אל תגיד.

מה?

אז מה חסר לך? חיים. מה זה חיים? מה זה חיים?

אני לא יודע מה יש בתוכן. אתה לא יודע!

אה, ברוך השם, אתה לא יודע.

חיים זה משהו שהוא לא גוף,

כי הוא חסר לך.

לא, לא, לא, לא התכוונתי לזה. הגוף נמצא? העיניים נמצאות?

לא.

מה לא? אדם מת, יש לו עיניים. לא אמרתי נו, נו.

העיניים נמצאות, נכון?

והוא לא רואה, למה?

כי הוא מת.

מה זה אומר? עיניים יש אבל.

אבל אין, אין את הבטריה.

איזה בטריה? אני לא יודע. איזה, איזה, רק תגיד לי, יפוי. הלב הפסיק לפעול. הלב, מה קשור הלב? הלב מזרים דם למוח, והמוח מת. מזרים דם, נזרים, נזרים.

נכניס לו עכשיו זרם. אז הוא יראה.

לא, אם בבית חולים מחברים בן אדם למכונה,

בבית חולים מחברים בן אדם למכונה, למרות שהוא כבר לא איתנו, והוא שומע נגיד.

שומע. אדם מת, שומע?

לא. מה חסר לו?

לא יודע. בטריה.

זאת אומרת... לא, התכוונתי לדבר שמפעיל את הבן אדם. מה שמפעיל זה מה שקוראים. אבל אין משהו שמפעיל. אתה אומר כל הזמן שיש נשמה ויש משהו בתוכו.

כן.

אז תיתן לי הוכחה לזה שיש משהו. בוא, אני אגיד לך, מה ההבדל בין גוף מת לנשמה?

נשמה זה חי,

מרגיש,

יודע.

גוף

הוא לא חי,

והוא לא מרגיש,

והוא לא יודע.

גוף זה בשר כמו השניצל שאכלת היום. לא. בשר,

בשר זה מת,

לא מרגיש ולא יודע.

כשיש נפש חיים,

אז מרגישים,

אז יודעים,

ואז נקרא חיים.

כשזה יוצא,

אז הגוף מת,

לא מרגיש ולא יודע.

זה ההבדל בין חי למת

ובין נשמה לגוף.

הבנת את ההבדל?

איבדתי אותך בהתחלה, אבל... אז אני אעזור עוד פעם. לא, לא, לא. הבנתי את הקטע. הבנתי. הבנת.

אני פשוט לא, זה לא הוכחה בשביל זה. אתה הסברת לי מה הדעה שלך.

דעה?

כן. איזה מציאות, אתה מרגיש?

מרגיש איש במוח, המוח מרגיש.

המוח מרגיש? אדם שמת, יש לו מוח?

כן. מרגיש?

לא. מה חסר לו? אני לא יודע. אני יודע. אתה אמרת, אני לא יודע. אז מישהו צריך לדעת.

אני שואל אותך, כואב לך פה? אתה יודע מה, רגע, רגע, רגע. אתה אומר, כן, מה כואב לך? הוא אומר, ואני רופא? אני לא רופא. רגע, אז הנה, אז הנה. שאלת רופא. יש נשמה. אז הוא אומר, מאיפה אתה יודע? מה זה? הוא רופא, הוא יודע. יש נשמה.

יש נשמה, בוא נתקדם. רגע, רגע. יש נשמה.

הנשמה נוצרה במפץ הגדול עם כל הטבע, כל מה שקרה.

לא, אתה לא אמרת לי. רגע, רגע, רגע, רגע.

נשמה זה דבר רוחני,

ומפיצוצים לא נוצר דבר רוחני.

פיצוצים זה רק של דברים גשמיים.

דבר גשמי מתפוצץ,

דבר שהוא גשם, שהוא חומר,

דבר כזה מתפוצץ,

דבר שהוא לא גשמי, לא מתפוצץ.

אז רוחני לא מתפוצץ, אז לא יכול להיווצר, נשמה.

חוץ מזה, אני שואל אותך שאלה,

לחומר יש שכל?

למה לא חיבו לך? אתה מתעסק.

אה, הנה.

חיבו לי מתי שדיברת. תגיד לי, לחומר,

יש שכל?

לשולחן יש שכל?

לא.

לפלסטיק יש שכל?

לא. לזהב יש שכל?

לא.

למימן יש שכל? האמת היא שאני לא יודע.

אתה לא יודע.

המדענים אומרים שאין שכל. אז אה... יופי, עכשיו.

אז זאת אומרת, אתה כולך, הגוף שלך עשוי חומרים.

אם הגוף שלך עשוי חומרים,

מאיפה הגיע השכל אם אין בחומר שכל?

לא הבנתי.

אם חומר אין בו שכל ואתה מורכב בגוף רק מחומרים,

מאיפה הגיע למוח שהוא חומר מה שקרוי שכל?

מהפיצוץ.

בטח שלא. אתה מדבר איתי, אתה משווה את העץ, הבן אדם זה מכונה מדהימה שנוצרה עם הטבע, זה לא העץ, עץ זה משהו שסתם.

לעץ יש נשמה, לא שכל. בוא, אני אשאל אותך שאלה.

תקשיב טוב, מתוק,

כמה דברים שאתה אומר הם לא הגיוניים.

עכשיו תראה,

אני אנצל את השכל שיש לך בשביל שתבין מה זה שכל.

תקשיב טוב.

אם אני אקח עכשיו כוס

של דיו

ואני אזרוק אותה עכשיו

על סדין לבן,

כמה פעמים אני אצטרך לזרוק

בשביל שיוצא לי האות א'

בכתב אריאל

לא מטושטשת?

חדה.

אתה לא יכול לעשות את זה.

לא יכול.

לזרוק את הכוס?

לזרוק את הכוס, יישפך הדיו מבפנים

ושתיכתב לי במכה ראשונה או פעמי... אבל אל תשווה כוס שזורקים אותה עם דיו לאיזה פיצוץ של איזה חומר מיוחד שאני לא יודע.

אני לא יודע, אני אומר מה ששמעתי, אני לא יודע דיוק. אולי יש עוד דעות לגבי בריאת העולם. שואל אותך שאלה, יכול להיות שתצא אות א'?

יכול, יכול להיות.

אחרי כמה פעמים?

תלוי במזל שלך.

בערך.

לא יודע. אתה שואל שאלות מכשילות.

מכשילות? מה? כן. יש יותר ברור ממה שאני שואל?

אחרי הרבה פעמים. הרבה? כמה?

יותר מטריליארדנו,

אני לא יודע. כמה? כמה? המספר הכי גדול שאני מכיר.

בסדר, שואל אותך שאלה.

עכשיו, האם ייתכן שאני אזרוק עכשיו עוד פעם את הכוס,

ואחרי שיצא לי האות

לא מטושטשת בכתב אריאל,

ליד הא'

יצא לי האות מ',

באותו כתב אריאל לא מטושטשת,

בלי למחוק את הא'.

אם יצא א' זה כוס מיוחדת, אני לא יודע, אבל כאילו...

אני לא יודע מה הפואנטה, לא הבנתי למה אתה מתכוון. לא צריך להבין את הפואנטה, צריך לענות לשאלות. אה, אוקיי. אז לא, אין סיכוי.

אין סיכוי.

זאת אומרת,

לא יכול להיות שאחרי הא' בפעם ראשונה נוציא מ',

כי אם זו תהיה פעם שנייה נמחק את הא', ואז נתחיל אין סוף עוד פעם פעמים. לא נגמור.

אז צריך לצאת המ', מייד אחרי הא', פעם ראשונה,

וזה לא יכול להיות, כי א' לא יכלה להיות פעם ראשונה.

ואם נגיד

שאנחנו מבקשים גם שיהיה נ' אחרי המ', חייבה להיות פעם ראשונה, כי אם לא זה ימחק את הא' במ'.

ואחר כך, כול שנות דור,

נזרוק רק את הכוס ולא נגיע לשלוש אותיות.

מה, זה כאילו אמן יצא?

אמנון, אמנון, אמנון, אמנון, אמנון, אמנון, אמנון, אם חמש אותיות א', מ', נ', ו', נ', לא יכולות להיות ממקרה ומפיצוצים אפילו אין ספור פעמים,

איך יכול להיות אמנון עם טריליונים של תאים

תואמים אחד עם השני והוא מתהלך וחושב ומדבר והכול, איך?

זה לא יתקדם לשום מקום, כי אני נעול במוח, ואני חושב שזה נוצר איכשהו ואני לא יודע אם יש עולים, זה לא יתקדם.

ודאי שזה לא יכול להיות כאן, רק אם יש מתכנן שתכנן וברא את זה בצורה מסודרת. לא, לא, לא, לא התקדמה שיחה בינינו.

מה? לא התקדמה שיחה כי אני לא... לא הבנת מה אני אומר?

הבנתי מה אתה אומר. אני שואל אותך סצנה. אני לא מדען, אני לא יודע... רק רגע, יש לי סצנה.

תגיד לי,

אם אני אשפוך עכשיו, אם אני אשפוך עכשיו טיפה של קולה, טיפה,

טיפה. אל תשפוך.

אני אשפוך.

אני אשאול אותך שאלה.

האם ייתכן שבעוד תשעה חודשים יהיה לי בקבוק קולה?

מהטיפה?

כן. אה, לא.

אז איך אדם בא מטיפה סרוחה ועומד ושואל שאלות על הבריאה?

אני לא יודע, הטבע בעולם.

אתה שומע?

איך יכול להיות ש... הלו, בתוך טיפה נוזלית... טבע הדברים.

טבע.

יש גיליון כזה.

טבע.

זה טבע. טבע. שואל, מפיצוצים יכול להיות מחשב?

לא, זה הבני אדם יצרו.

למה?

כי הם חכמים.

מי יותר חכם, גוף האדם או המחשב?

גוף האדם.

מי יצר אותו, הפיצוצים?

מה?

כן, הפיצוצים. איך כן? אמרת, זה לא יכול להיות. כי זה משהו חדש שהפיצוצים לא חשבו עליו. אה, הפיצוצים לא חשבו עליו.

וואלאק, אתה וואחד פיצוץ אתה, אני אומר לך.

איי, איי, איי. חבל שאתה לא ממשיך להתפוצץ,

כי היית מתפתח עוד יותר.

אבל בכל מקרה מתוק, יש לי בשבילך פתרון.

תשמע מתוק.

היות שבשנה האחרונה אתה התעוררת לשאול שאלות,

אז אני עשיתי משהו במשך שמונה השנים האחרונות

ופיתחתי למפוצצים אנציקלופדיה אינטראקטיבית,

שהאנציקלופדיה הזאת עונה על כל השאלות שלך.

1,727 תשובות

בכל הנושאים שאתה רוצה לשאול,

ואתה הופך להיות בן אדם אינטליגנט, לא מפוצץ.

עכשיו, זה עלה הרבה כסף,

למעלה מחצי מיליון לפתח רק את מנוע החיפוש.

82 קלטות טובות מאוד, שיש בהן את כל החומר שצריך,

בתוך שני DVD,

ואז בן אדם

שואל אותי שאלה ואני עונה לו תשובה.

אני אראה לך שלוש תשובות, לדוגמה,

ואתה תראה איזה פוטנציאל יש לזה.

כל שאלה שאתה רוצה,

כולל אלה,

לוחצים,

תז, מקבלים תשובה.

אין אנציקלופדיה כזאת בעולם, רק לנו.

1. אומר, תשמע, תוכיח לי

שאני לא באתי מהקופים,

אני חוזר בתשובה.

מה אתה עושה איתו?

מה?

מה אתה עונה לו?

לא יודע.

מוטרמניה עונה לו באנציקלופדיה.

אחת מהתשובות

מתוך רבות,

שב ותצפה על המסך.

שב.

הכול בא מעפר, עצור.

הכול בא מעפר וחוזר לעפר, אבל אתה צריך לזכור דבר אחד.

אתה עכשיו מדבר,

כן?

אתה נשמה בתוך גוף.

כן או לא? כן.

אתה נשמה בתוך גוף. כן.

אז אני שואל אותך, מה זה נשמה?

אני מאמין בזה.

אמרת כן.

בנשמה אני מאמין. מה זה נשמה?

נשמה הדבר לא מוסבר.

לא מוסבר? כי גם אתה לא יודע מה זה. כל דבר שאתה לא יודע, גם אני לא יודע. בסוף נהיה אותו דבר.

אבל רק רגע, עצור.

אם נהיה אותו דבר אני אעיה עם ציצית, תצטרך לשים ציצית.

גדולי הפסיכולוגים בעולם שינו את המושג פסיכולוגיה למושג תורת ההתנהגות,

הם לא יודעים

מה זה נפש, לא יודעים, ומה זה נשמה, וגם אתה לא יודע. גם אני. כן? בוא אני אגיד לך שאני כן יודע. כתוב בתורה... אה, כתוב. עזוב אותי מה שכתוב, תחליט את השכל.

רגע, רגע. עזוב מה שכתוב. למה אמרת המסיכולוגים שקראו לזה תורת ההתנהגות, עזוב מה שכתוב, דבר עם השכל. תראה, לא יכולים. עזוב מה הם אמרו. למה אתה אומר שכתוב בספר על המקובלים מצפת לפני מאה שנה? עזוב את הספר, דבר עם השכל. נכון. נכון?

למה אתה אומר שכתוב 80 מיליון עבור את הספר, דבר על פסיכם? זה ההיגיון! זה ההיגיון! עכשיו אני שואל אותך,

איך ההיגיון שלך קובע שיש לך נשמה כשאתה לא יודע אפילו להסביר אותה?

הנשמה זה ישות בלתי מוסברת. נשמה זה ישות בלתי מוסברת. זה האדם שאני מקבל את הגיון שלה.

רגע, מה קורה עם הנשמה ברגע שהאדם מת?

עולה. עולה, לאן?

אצל הדרוזים היא גם חוזרת. בסדר, אבל לאן?

זה אצל הדרוזים. לא, בסדר. מי אמר לך? גם אצל היהודים. זאת אומרת שאתה... גם אצל היהודים. נכון. אז למה אתה אומר רק דרוזים? זה לא התורה.

עזוב תורה. מי מדבר על תורה? אני באתי בשם התורה? מה קרה לך?

אני באתי בשם השכל.

עכשיו אני אשאל אותך שאלה. אבל אנחנו בסגנים. הרשמה שלך עולה. לאן?

לא יודע. שביל החלב.

לא יודע. לאן היא עולה פה?

בשביל המסר. רק רגע.

אני רוצה להבין.

עולה זה אתה יודע.

מי היא אתה לא יודע.

לאן עולה אתה לא יודע. גם אתה לא יודע. אני ברור. כל מה שאתה לא יודע, גם אני לא יודע. נו, אז אתה לא יודע.

אבל מה שאני יודע, אתה יודע?

כמעט. כמעט. כן. אז אני אשאל אותך שאלה.

מה זה וייצר השם אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים?

שרצה.

התשובה באנציקלופדיה.

רגע.

רגע.

עכשיו אני אראה לכם על הקופים.

הבנתי. זאת אומרת, לפי מה שאתה אומר,

אתה מדבר על האבולוציה של דארוויץ'.

לא.

אני מדבר על האבולוציה.

אבל אני חושב שתשובה חיבורית. מי שאמר את הברירה הטבעית זה דארוויץ', אם אתה לא יודע.

אני יודע שהוא אמר. אוקיי. אז אם הוא אמר, אז נשתמש בדבריו.

אז אני אסביר לך. אני למדתי בבית ספר חילוני.

אני הייתי חילוני. אל תראה אותי ככה. אני התקלקלתי פשוט.

כשלמדתי בבית ספר תל נורדוי בתל אביב,

אז נכנסתי לכיתה זני.

בית ספר יסודי.

והמורה לטבע אמר לי, אמנון, היום אנחנו נלמד שאתה קוף.

אמרתי לו, אני קוף. אינתה ואבו קופי.

אמר, לא, אני מתכוון ברצינות.

אני מתכוון ברצינות.

אמרתי לו, איך תוכיח? אמר, אני אביא לך אנציקלופדיה תרבות בצבעים ואני אראה לך איך היה נראה. סבא שלך.

אמרתי לו, אתה תראה לי את הסבא שלי?

אמרתי, כן.

הביא לי אנציקלופדיה תרבות בצבעים וראה לי את האדם הפרה-היסטורי יוצא מהמערה עם אבו עגלה, עם מבוטה,

והוא אומר לי, זה הסבא שלך.

אמרתי לו, תסלח לי, זה דומה למשפחה שלך.

התעקש. אמר, אני אקח אותך לחדר טבע ואני אראה לך איך אתה התפתחת,

בברירה הטבעית.

לקח אותי לחדר טבע וראה לי תמונות על הקיר של ההתפתחות. איך הייתי תקופי כמו קטן?

לאט-לאט הזדקפתי, זרקתי את הזנב, לבשתי חליפה, לקחתי תיק, נהייתי עורך דין, ואמרתי,

בשנת 2000 אתה עוד תוציא מהראש שלך אנטנות.

אמרתי לו, מה זה?

אמר לי, זה תורת האבולוציה של דרמי.

אמרתי לו, תסלח לי, אמון, זה נשמע לי בלבולוציה של דרוויש.

אמר, אני מתכוון ברצינות.

אמרתי לו, אם ככה המורה, גם אתה קוף,

אמר שמור דיסטנס.

זה היה המורה לטבע.

נכנסתי לשעון בתנ״ך.

המורה לתנ״ך

אומר לי, תקרא בתורה,

אני קורא בתורה,

וייצר השם אלוקי את האדם.

אמרתי לו, סליחה, מורה,

יש מחלוקת בינך אל המורה לטבע.

אתה אומר שאני בן אדם,

הוא אומר שאני קוף. מה אני בסוף?

אמר, פה זה בחירה חופשית.

אמרתי לו, טוב, איפה לשחק בהפסקה, על האספלט או על העצים?

אמר, אנחנו לא מתערבים.

שאלתי אותו אם לשיעור הבא יתנו לנו בוטנים, בננות, משהו.

אמר שאין תקציב.

אתם צוחקים,

אבל המורה שלי לטבע עד היום הולך לבקר את המשפחה שלו בספאדיקה.

מסכנים הם לא יתפתחו.

כנראה הברירה הטבעית לא לקחה אותם טבעי.

יש פה מישהו משפחת בבום?

משפחת שימפנזה הגיעו האלה?

אולי אדון אורן מותן?

אין פה, ברוך השם.

אז אתם בני אדם.

דרווין נשאר קוף.

כן, ועוד קטע אחד.

מה קורה כשיש אישה שהיא שומרת שבת וטורחת לכבוד שבת אבל

הבנות לא עוזרות והבעל רק אוכל?

האם ניתן לשכנע אותה לשמור שתי שבתות בשבוע?

בואו נראה מה אנציקלופדיה מסוגלת לעשות.

אל תגזים.

תסכים איתי שלבן דתי יש הרבה הרבה יותר חובות

והרבה יותר מטלות מאשר בן אדם שלא מאמין.

את חושבת שלנו יש חובות יותר ממה שיש לחילוני.

כן. בואי אגלה לך סוד.

החובות הן לי ולך אותו דבר, רק אני מקיים ואת לא.

והוא חי, והוא חי יותר טוב ממני.

איך?

והבן אדם החילוני גם יותר טוב מהדתי.

מבחינת ההנאות בחי, מבחינת ה...

‫חילוני חי יותר טוב מחרדי? ‫-כן? ‫אוי, איזה עונש יש לך, ‫שלא זכית לדעת. ‫אוקיי, פה אצלך היותר טוב זה רוחני, ‫זה במשהו בנשמה. ‫-לא, לא. ‫-לחילוני זה ממש עכשיו למציאות, ‫קרוב לו. ‫-לא, גשמי.

‫חרדי חי יותר טוב מחילוני, ‫גשמי, גשמי. ‫את יודעת למה? ‫-אני יודעת למה.

‫אני אגיד לך למה.

‫לנו יש כל שבוע חופש שישי-שבת. ‫שולחן ערוך,

‫נרות, בטח רק שבת.

‫שישי-שבת. ‫-זה רק שבת, שישי עובדים.

‫יום שישי עד שאני מכינה עד שזה סופר? ‫-את יודעת נורא, ‫אז יש לי חופש. ‫תן לי, תני לי, תני לי רגע, ‫יש לה בית מסובך, אני רואה. ‫חס וחלילה, חס ושלום, ‫אין לי בית מסובך.

‫אמרת שישי-שבת חופש. ‫-נכון. ‫-אז שיהיו בריאים, זה לגבר, לבעל, לילדים, לבן.

‫הם הולכים לבית הכנסת, הם חוזרים, ‫אוכלים שוטים.

‫צריך לקום למזוג. מי מוזג? ‫האישה. ‫-נכון. ‫אז לא הבנות, הן עייפות, הבנות שלי. ‫אבל תגידי שגם את עייפה, ‫שלא ימזגו. ‫-אז מי ימזוג? לא, לא. ‫-מי שרוצה, לאכול. ‫-די. סליחה, אנחנו עכשיו רצינים, נכון? ‫זה לא מצחיק. ‫שאלה, ואם לא תמזגי, נגיד, את חולה, ‫מה יקרה? ‫אף פעם, ברוך השם, אני לא חולה. ‫את רואה איזה זכות. ‫-רץ בכלל, אל תעשור עליה. ‫זכות השבת מגינה עליך, ‫אחרת מי ימ�

תהיה בריאה. ‫-נכון, אתה צודק. ‫לא, סליחה, סליחה, ‫הרי לא דיברנו על זה, נכון? ‫-אני אספר לך את הסיפור שלך ‫בדוגמה, תקשיבי. ‫-אוקיי, תודה רבה. ‫-יש שניים שעובדים, שניים שעובדים, ‫מתחת לאדמה, חופרים תעלות עם תוריה,

וחם, שמש, ומזיעים, מזיעים.

‫אחד אומר, איזה באכט,

איזה מזל,

‫נחוס כל החיים.

‫תראה מה זה, אני חופר באדמה כמו קברן. ‫כולם עוברים לי בעל הראש, ‫אף אחד לא אומר לי כלום, ‫לא מגישים לי מים. ‫תראה איזה חיים, איזה מקצוע.

‫השני שר, שורק, ועובד.

מה אתה שמח?

אני מקים את הארץ, ‫אני דואג שיהיו לכולם מדרכות וכבישים וצינורות,

וזה בזכותי. ‫כולם שופטים,

כולם בבסוטים, בזה. ‫שניהם עומדים אותו מקצוע, אותה משכורת. ‫זה רואה שהוא מפתח את הארץ ‫וזה רואה שהוא נקבר באדמה.

‫זה תלוי בנקודת ההסתכלות. ‫אשתי, לדוגמה, כשהיא מגישה את הדברים,

‫היא לא שורקת, ‫כי אצלנו לא שורקים,

‫אבל את רואה את האושר על הפנים.

‫סוף-סוף בעלה בבית, הילדים בבית, ‫היא יכולה להגיש להם, לתת להם לאכול מהמטעמים ‫שהיא טרחה והכינה.

‫היא נהנית כשאנחנו אוכלים, ‫היא נהנית כשאנחנו שרים, ‫היא נהנית מדברי תורה, ‫היא נהנית מכל רגע ‫שבמחיצת המשפחה.

‫והיא-היא, דווקא היא, ‫הכינה וטרחה לכבוד שבת. ‫לכן אני אומר לה, בערב שבת,

‫וכל הבנים, בבנות, אשת חיים מי ימצא.

‫אז איך השבת אצלכם, טובה או לא? ‫-ברוך השם, אין לי כלום.

‫רגע, זה כמו יום חול או יותר טוב מיום חול? ‫-לא, ברור שלא. ‫זה יותר מנוחה? ‫זה יותר מנוחה או פחות? ‫-אני, ברוך השם, מחכה, ‫אני אומרת לך, בוא ויהיה פעמיים בשבוע שבת.

‫אבל את תצטרכי לטרוח פעמיים. ‫-טוב, מה אני אעשה? לא חשוב. ‫אבל לא, אתה אמרת שנחים. ‫-בטח נחים. ‫-שזוג נחים. ‫-בטח אז זוג נחים. ‫אבל האישה עובדת, יש. ‫אז למה ביקשת עוד שבת? ‫-אז נכון, צריך להאריך?

‫למה ביקשתי מס? סימן שביום חול יותר קשה, נכון? ‫-כן, נכון. ‫כי אתה מחפש ואתה מגייס ואתה זה. ‫פה אתה לא מחפש ואתה לא מגייס. ‫-יפה. ‫-לא הולך בבית כנסת. ‫-אז נחים. ומה עושים החילונים? ‫מחפשים ומגהצים ורוקדים ועושים כלים ומכינים. ‫נכון, אתה צוחק, אין יותר מטענות. ‫-ומעשנים ועשן, ירח,

‫בטמבלוויזיה ולכלוך וכלבים וששבש וטחטחטח ‫וויכוחים ומריבות וטלפונים ובלאגן. ‫ואחר כך בבוקר נוסעים בשביל 200 גרם בשר ‫עד טבריה, בדרך נתקעים בפקקים, ‫יורדים בחורשה, אוכלים, ‫עולה על זה זבובים, חול, לכלוך, הכול. ‫חוזרים באמצע, ‫מכלילים רבים, סתירות, כאפות, הכול. ‫מה יותר טוב?

מה יותר טוב?

‫כל הזמן שדיברת אמרתי שאתה צודק, ‫אני שומעת את הקלטות שלך. ‫לפי דעתי אתה צודק. ‫-ברוך השם, דיברייה. ‫שבת שלום, שבת שלום.

‫את יודעת, רק כשאומרים את המילה ‫שבת שלום, ‫כבר נכנסת על הבן אדם לנוחה. ‫כבר, רק כששומעים את המילה ‫שבת שלום, ‫כבר האדם חי אחרת.

עכשיו, רגע.

כן, רבותיי, זה דוגמאות.

1,727 תשובות כאלה בסרטונים. שואלים שאלה,

מקבלים תשובה בכל הנושאים בתורה.

אתה רוצה לדעת?

כל דבר, הוכחות,

לוגיות, עובדתיות, סיאנסים, חיים לאחר המוות, גלגול הנשמות.

כל מה שאתה רוצה אתה מקבל, כולל הפיצוץ.

אוקיי, אוקיי.

יש לי עוד שאלה, ואני צריך ללכת.

כן.

לפני כמה זמן הייתי כולי, אתה יודע,

בתקופה המפגרת הזאת, היה לי איזה 13 עגילים על הפנים ושיער כזה, כולל שטויות, אתה יודע.

כן. ואחדתי, חשבתי לעצמי, ישבתי עם עצמם אחד ואמרתי,

הרי אתה מאמין, בגן עדן גיהנום, נכון?

כן. סבבה, אני לא יודע מה הקשר לזה.

יש באנציקלופדיה שוב עוד כמה. אוקיי, שנייה, רגע.

אז גן עדן, אז הרי אומרים שבגן עדן,

אם היה את הסיפור הזה על רבי עקיבא, אני חושב, שהוא קרא לאלוהי הנביא והראה את שני אלה שמשמחים אנשים בשוק, נכון?

הוא אמר, ואלוהי הנביא אמר לו שהם יקבלו גן עדן?

מה? מה? שהם יהיו בגן עדן כי הם משמחים אנשים?

ומי שמשמח אנשים הוא בגן עדן, נו.

כן. יש סיפור כזה, כן. יש מדרש. אתה מאמין במדרשים, נכון? צריך להבין את הסיפור, אבל מה הסיפור אומר.

אז רגע, אז אני חשבתי לעצמי, אני לא צריך לקיים תורה ומצוות.

אני נהייתי בן אדם, הורדתי על הכל, מתלבש נורמלי, ואני משמח אנשים. אני אוהב לספר בדיחות, אני אוהב להצחיק אנשים, אני אוהב,

אני אספר לך סיפור. הלכתי בבאר שבע פה בקניון, בקניון הנגב,

וישבה שם אחת על איזה מדרגה ובכתה.

אז נגידית, ישבתי לידה ושאלתי אותה מה קרה, התחלתי לדבר איתה, אפילו יצאתי להביא לה כסף, כי אמרתי שלחתונה שלי לא יודעת מה לעשות, כי אין לה כסף, איזה אחת קפקזית.

והנה, שימחתי בן אדם. היא יצאה עם חיוך מהשיחה שלי, היא יצאה עם חיוך, אמרה לי תודה רבה, והמשיכה לכיוון הבית.

אז אם אתה, עם חיוך של קפקזי, אז אני אקבל גן עדן, אני משמח אנשים. זוכה לגן עדן,

אני, אין מקום בגן עדן בשבילי, תראה כמה צחקו פה, כמה חייכו, כמה זה. אז אתה תהיה בגן עדן. בוא, אתה לא מבין דבר אחד, מתוק.

זה יכול להיות שזה מצחיק אותך,

אבל אתה צריך להבין דבר אחד.

סטס, אני מרצה, לא אתה.

אז עכשיו,

צריך להבין דבר אחד.

זה שכתוב משמח אנשים, אלה שנמצאו שם משמחים את האנשים,

זה מראה שהמידות שלהם הן טובות, כמו שדיברתי קודם,

שיש להם עין טובה לאנשים,

שמוותרים על הזמן שלהם בשביל לדאוג לאנשים אחרים שישמחו ולא יצטערו.

מידה זו היא התשתית שעליה נבנים התורה והמצוות שהם מקיימים.

אבל אם היה כל מה שצריך רק לשמח,

היה אומר הקדוש ברוך הוא מצווה.

שמח תשמח רעים אהובים ולהתראות.

לא צריך תפילין, לא שבת, לא כשר, כלום לא צריך, כלום. רק שמחה, רק שמחה,

רק שמחה, רק שמחה.

מה הייתה הבעיה?

כולם היו שמחים, מצחיקים,

כולם מספרים בדיחות, הולכים לקרע עדן.

אבל לא כל בן אדם ידען. מה?

לא, לא משנה.

חייבים לקיים תוארים.

ומי שמשמח את הבריות באמת עם כוונה לשמח את הבריות זה לא במקום המצוות.

אתה מבין?

נגיד שאתה חייב עכשיו למישהו כסף

והוא בא ותובע ממך תן לי את הכסף שאתה חייב. אתה אומר מה קרה לך?

אני משמח את האנשים כולם צוחקים

מה אתה רוצה ממני?

היה פעם בן אדם אחד עורך דין שאמר לאחד

שמע אתה רוצה לצאת מהתיק הזה? זה תיק מסובך.

אתה לא תוכל לצאת ממנו. אבל יש לי עצה.

אתה תעשה קולות של שמחה.

אתה תבוא לשופט,

כל מה שהוא ישאל אותך תגיד, אתה מודה באשמה?

תגיד לו,

ככה תעשה לו.

הוא אומר, אתה היית,

תעשה ככה וזהו.

הוא הולך לבית משפט, השופט שואל אותו משהו,

הוא שואל אותו עוד שאלה,

אמר רבותיי ותן לי משוגע, זה לא שפיט בכלל הבחור הזה.

תשלחו אותו מפה, שחרר אותו.

ההוא הלך מבסוט, צוחק באמת.

הגיע לעורך דין, העורך דין אומר לו, נו, זה עבד או לא עבד? אמר לו, בטח עבד.

אמר לו, יאללה, עכשיו תשלם אלפיים דולר. אמר לו,

אתה מבין?

שלא יעשו לך למעלה, אתה תגיד, אני שימחתי אנשים, יעשו לך.

לך לגיהנום.

האמנת?

אבל לא נורא, זה יעבור לך.

עוד פיצוץ אחד ותהיה בסדר.

רק רגע.

הנה, עכשיו אני אראה לך קטע על פיצוץ,

ואחרי זה אתה תתיישב מסודר.

שים לב, שים לב.

היה פיצוץ,

נכנסה שערה.

אחר כך עוד אחד, עוד שערה.

בינתיים נטרה אוזן.

שני חורית של אף.

וככה זה התערבב, התערבב, עכשיו חיים.

עכשיו טובה חיים, חכה, מה הלאה?

בסוף היא רואה עוד עין שם במרחק שמות אור. הוא אומר לה, בואי, בואי! א' קורא לג' וג' קורא לד' וד' קורא ל'ה'.

תודה. ראית איך זה נוצר?

אהבתי, אהבתי את כל הזה. כן, אהבת, אה?

זה מפיצוצים הכול. מה זה בית ברבור?

זה שם המקום שבו נתתי את ההרצאה על זה,

וזה נמצא באנציקלופדיה.

יש שם הרבה דוגמאות, משהו.

אתה רוצה שאני אביא לך אנציקלופדיה כזאת?

כן.

כן?

ואתה רוצה שאני אתן לך גם ציצית אולי? שיהיה פיצוץ ככה כמו שצריך עד הסוף?

בכבוד, בוא.

בבקשה, אנציקלופדיה, כיפה, ציצית, כמה דברים, איזה פיצוץ היה פה, אוי, אוי, אוי.

תעשה ברכה, שהחיינו סוף-סוף,

עד שהתפוצצת.

ברוך.

ברוך. אתה ה' אלוהינו מלך העולם. שאחיינו וקיימנו וגיענו. הזמן הזה,

אסריך.

כן, רבותיי, אני רוצה להגיד לכם דבר אחד, תקשיבו טוב-טוב.

אני השקעתי בזה המון זמן, המון זמן, המון עבודה.

תמללנו, תמללנו את כל הקלטות,

מלל,

חתכנו חתיכות לפי נושאים, לפי שמות, לפי מילים.

לקחנו את כל הקלטות, חתכנו אותן חתיכות-חתיכות.

בנינו תוכנה שלוקחת את התמליל ולוקחת

את הסרט, מחברת ביחד,

ואתה שואל שאלה, וטוס, אתה מקבל את התשובה ישר.

אני שואל אתכם שאלה,

כמה אנציקלופדיה כזאת שווה אחרי פיתוח כזה?

כמה שווה כזה מוצר שיש בו 240 שעות של תשובות בסרטים?

כמה זה שווה?

400 שקל.

1,000 שקל.

אתם לפי המדד של נתיבות מדברים.

אני אגיד לכם, אני אשאל אתכם שאלה, ותענו לי בכנות, בכנות. פייר, אבל תגידו פייר.

אל תקנו, אל תיקחו, רק תגידו פייר, פייר.

שווה כל תשובה כזאת בסרט חמש אגורות?

יותר? כמה יותר?

כמה, נגיד?

20 שקל. 20 שקל?

20 שקל.

אתם יודעים כמה זמן עולה לערוך רק איזה שאלה?

טה-טה, טה-טה, טה-טה.

אתם יודעים כמה זמן?

על שולחן עריכה ישבו על זה כמה ימים.

אתם יודעים כמה עולה לשבט יום עריכה? 250 דולר.

זה רק לעשות טה-טה, טה-טה, טה-טה, את התשובה הזאת, זה הכול.

אז תארו לכם מה זה? 240 שעות כאלה.

אבל אני, בגלל שהמצב בנתיבות לא כל כך,

לא כל כך,

אז החלטתי לזכות אתכם בעזרת השם יתברך, שלא יהיה אחד פה שלא יוכל לקחת.

אני נותן לכם את זה בחינם.

אבל למי אני נותן בחינם?

למי שתורם 100 שקלים מכספי מעשר.

אם הוא תורם,

שאני אציל יהודים, מחזיר אותם בתשובה, 100 שקלים לזה,

אני נותן לו בחינם את האנציקלופדיה שעולה 1,000 דולר מינימום.

שמעתם?

וזה יוצא חמש אגורות לשאלה.

מי שרוצה, ישלוף את השטר,

ייתן תרומה בשמחה מכספי מעשר וייקח אנציקלופדיה, מתנה, בעזרת השם יתברך.

בכבוד.

בזריזות מספר דקות. אין פה כמות לכולם.

כל הקודם זוכה.

ואחרי זה אנחנו ממשיכים.

בזריזות, בזריזות. 100 שקלים מכספי, אפשר בכרטיס אשראי.

בהוראת קבע זה רק מי שיש לו בשופר כבר הוראת קבע.

כן.

בזריזות.

זוכרים?

יש פה אישה,

יש פה אישה, למסור את המיקרופון לאישה שם בסוף, שרוצה להכיר תודה.

לגבי הכרת הטוב הרב,

הרב היה פה לפני כמעט כשמונה שנים עם השחקן יהודה ברקן.

ועליתי לבמה לבקש ברכה להמשך זרע הקודש.

והרב פשוט אמר לי,

יש אדם יותר מיוחד ממני.

אמרתי לו, מי?

אומר לי השחקן יהודה ברקן,

מקום שחוזרים בתשובה, עומדים,

כמובן שיש להם זכות מאוד גדולה.

אז כבוד הרב ביקש

לענות אמן.

אחרי שהרב בירך

ונתן ליהודה ברקן

לברך כל הקהל ענה אמן,

באותו חודש

נתבשרתי שאני ברוך השם ערה.

זו הכרת הטוב, ואחרי מספר חודשים, ברוך השם,

נתבשרנו בשלישייה.

כנראה שצעקו אמן חזק.

אמן רציני, כן. כן, נו, ברוך השם. אשרייך עכשיו. שכל בת ישראל, בעזרת השם, תזכה לזרע קודש בר קיימא.

אמן.

תודה רבה. אז הנה זהבה חנה בת מיכל מרים,

תזכה בעזרת השם נתברך לזרע חי וקיים מהרה.

כן, תן לה שאלה פה.

שאלה?

כולנו מכירים את הסיפור כוחה של מצווה ונשואה שלוש וחצי שנים ועם כיסוי ראש

ובלי ילדים. הייתי רוצה לעשות עסקה או ברכה מכבוד הרב

כל מה שיאמר לזה ארבע קיימא.

זה את שבירכתי אותך?

עכשיו?

לא.

לא. בעלך מה עושה?

אברך של הרב יורם.

הוא יהיה מוכן ללמוד שעתיים כל יום בתענית דיבור למשך שלושה חודשים רצוף,

כולל שבתות?

הוא פה אומר שכן.

שעתיים בתענית דיבור רצוף ושלושה חודשים רצוף.

מה תלמדי חצי שעה ספר שערי תשובה

של רבנו יונה כל יום שלושה חודשים רצוף, כולל שבתות?

בעזרת השם.

מה השמות?

זיווה בת מרים.

זיווה בת מרים ו?

דוד ליאור בן נעמי.

דוד ליאור בן נעמי, תזכו לזרע חי וקיים מרח.

אני רציתי קודם כל להתמקד על משהו שהרב אמר מקודם, ואחר כך לשאול.

אני מבין שיש חומר ויש את המושג רוחני.

אתה אומר שחומר כאילו תמיד חייב להיות.

זאת אומרת, תמיד חייב, סליחה, חייב לבוא מאיפשהו.

ורוחני חייב תמיד להיות.

מי קבע שרוחני

שרוחני

תמיד

- מי אמר את זה? אתה שמעת ממני הערב משהו כזה?

- אמרת את זה בהרצאות קודמות, לא פה.

שמה? שמה? - אבל בוא, אני אקדים שאלה, אני אקדים שאלה. שמה?

אני אקדים שאלה, ואז אנחנו נגיע לזה.

איך אתה מסביר, זאת אומרת, שבורא עולם קיים?

שיש בורא עולם בכלל?

- מעצם זה שאני רואה מה שיש בבריאה, זה עדות שיש בורא לעולם. - זה לא מוכיח.

- לא?

לא.

אם זורקים עליך אבן מאיזשהו מקום,

אז יש מי שזרק או אין מי שזרק?

- זה לא מוכיח.

אני שואל.

האבן קמה לבד ופגעה לך בראש? - האבן,

חייבת להגיע מאיפשהו. אנחנו ממשיכים אחורה. אנחנו ממשיכים אחורה. הנה, אני ממשיך לך אחורה. אני אקצר אותך. - לא, תענה על השאלה. מישהו זרק?

מישהו זרק. מישהו זרק.

אני שואל אותך שאלה. אתה נכנס למקום הזה, ואתה רואה שיש פה אולם.

אמרתי בהתחלה. הוא חייב להגיע מאיפשהו החומר. אתה מוכן לענות?

הינה, נכנסנו לפה. תסתכל כמה סוגי מנורות יש פה. תראה איזה תקרה,

תראה את כל הדברים.

תגיד לי עכשיו, האם זה מעיד שיש מישהו שעשה את זה או לא? כן.

אז העולם מעיד שיש מי שברא או לא? לא.

לא, אה? לא. אז מה זה כן מעיד?

אז מה שאני בא להגיד, ואתה עוצר אותי. אז תגיד, בבקשה.

אתה אומר שחומר חייב... אני לא אומר כלום, תגיד רק אתה. אוקיי.

עכשיו שאלת אותי שאלה.

אמרת לי מאיפה כל הדבר הזה נמצא.

הוא חייב להגיע מאיפשהו.

אני אמרתי? לא, אמרתי שיש מי שברא.

יפה. מישהו שעשה את זה.

זה הכול.

עכשיו, אני שואל אותך מי שברא, מי עשה אותו? לא, תענה, לא מעניין אותי, תענה לי אתה.

כן. זה מעיד או לא?

זה מעיד שמישהו עשה את החומר שנמצא פה. תודה.

אז ענית.

מי עשה את מישהו שעשה?

מי אמר שצריך להיות מישהו שעשה את מישהו שעשה? יפה, אז אנחנו הגענו למשהו

שהוא תמיד היה.

נכון.

ואיך אתה אומר שהמשהו תמיד היה?

בגלל שהוא לא חומר.

לא. אז?

אני אומר שזה אחד מהדברים שברור שהוא לא חומר, אבל זה לא בגלל זה

ברור שהוא לא חומר זה ברור שהוא לא חומר, כי חומר זה מוגבל

והוא לא מוגבל הוא לא מוגבל

אבל זה לא בגלל זה מי אמר שאין חומר שאנחנו לא מכירים שהוא לא מוגבל?

אם הוא חומר אז הוא ודאי מוגבל למה?

ולמה משהו הזה לא מוגבל? אחרת הוא לא תפיס כן, אבל אתה אומר שהוא היה תמיד היה אחרת הוא לא תפיס

אתה קובע שחומר, הלואו

כל חומר מורכב מאטומים

נכון? ממולקולות. זה מה שאתה יודע היום.

מה אתה יודע?

אז אני אגיד לך. כן.

אנחנו לפני כמה שנים, לא ידענו בכלל שיש אטומים,

נכון? אתה לא ידעת, אני ידעתי. אתה ידעת, אבל לפניך, לפניך קצת אחורה, לא ידעו. גם ידעו. מי ידע? רבי שמעון בר יוחאי, בזוהר הקדוש עובר. לפני רבי שמעון בר יוחאי, לא ידעו, או לא כולם ידעו. למה לא ידעו? הפוך, דווקא עוד יותר ידעו, כי האדם הראשון היה הכי חכם. נו, והוא ידע? הוא ידע הכל, כל סודות הבריאה.

אתה אומר דבר שהוא לא מוכח.

מה זה לא מוכח?

היום מגלים, אדם הראשון היה החכם מכל הברואים. בסדר, אבל כשאני אומר לך, אם יש בורא עולם, אין בורא עולם, אל תיכנס לאדם הראשון. למה לא? כי אתה נכנס לדבר שאם אין בורא עולם,

אז האדם הראשון הוא בכלל לא נכון.

מה לא נכון? זאת אומרת, אתה קובע שהאדם הראשון הוא ידע טוב. כשאמרת שאין אנשים חכמים יותר קודם,

הוכחתי שהאדם הראשון היה הכי חכם.

אתה לא יכול להיכנס לאדם הראשון, אתה לא יכול להיכנס לתנ״ך.

כשאני אומר לך שיש לי בעיה עם בורא עולם, קודם כל התחלתי עם א' ותגיע איתי לב', כי אתה ישר קופץ לתנ״ך, האדם הראשון.

תנ״ך זה דבר שנמצא אצלנו, בינינו,

בלתי פוסק.

זה ראיות חותכות.

הבנת?

דמיונות. זה לא נכון, אני אגיד לך גם למה. אני אעצור אותך שנייה על התנ״ך, אבל אני רוצה לחזור אחורה וחזרה לבורא עולם.

אתה אומר שהתנ״ך עבר, בוא נגיד איך אתה קובע שהתנ״ך, זאת אומרת, הוא נכון.

הוא עבר, הוא הגיע דרך

כמות אנשים שראו

שירד בהר סיני, נכון?

ולפי זה זה עבר מדור לדור. לא. אז?

גם מתוך הכתוב בו, שהוא אמר מראש מה יהיה עד סוף הדורות והכול מתקיים,

נבואות שהתגשמו, גם מהעברה המדוקדקת שלו במשך כל הדורות,

גם מהעדים שקיבלו אותו מיליונים בבת אחת,

זה מספיק עדות שאין כדוגמתה בכל העולם לשום אומה ולשון.

למה אתה קובע שמיליונים קיבלו אותו בבת אחת?

כי זה מה שהיה במעמד הר סיני. לא, לא. היו שתי אנשים ששתיים, אתה אומר, מאיפה אתה אומר?

אני אגיד לך מה אני חושב. לא חושב? מה אני חושב? לא. לא מוכן לשמוע חושב.

אתה.

לא חושב. יש לך הווכחה מוכחת? יש לי מוכח. מה מוכח? ודאי. שכולם ראו מה שאתה אומר? לא. אני אגיד לך, אני אגיד לך, כל דור אנחנו עושים כל שנה

זכר למה שהיה. נכון?

נכון. נכון.

אז זה סימן שאם אנחנו עושים זכר ליציאת מצרים, היה יציאת מצרים,

זכר למתן תורה, אז היה מתן תורה,

זכר לסוכות,

שהלכו במדבר והיו להם סוכות,

הכול זכר עושים כל שנה,

אז זה בלתי פוסק,

אז העדות נמשכת. לא נכון. היא לא רק הייתה. לא נכון. מה לא נכון? זה לא נכון.

היו שתיים, מה לא נכון? דבר רציני, דבר רציני, אל דבר איתי שטויות. אתה מסתף דברים. תקשיב, תקשיב, שטויות זה לגן מתאים.

דבר רציני. אתה אומר לא נכון ואומר היו שניים.

מאיפה היו שניים? ככה אני חושב. לא, אתה קובע שהיו הרבה אנשים שראו שירדה תורה מהר סיני. עדות. אתה יודע מה זה עדות? שנייה, מה זה עדות? זה לא עדות אבל, זה לא עדות. אני אגיד לך גם למה לא. למה לא? שתי אנשים שחשבו על עצמם,

יכול להיות שהיה לפני כן עוד אנשים,

כשהם ראו שהיה הרבה בלאגן בין האנשים, מלחמות, החליטו להוציא תורה.

שמעתי, שמעתי.

זה תיאוריה של מפגרים. בוא תקשיב, מתוק. למה שני אנשים? חצי בן אדם תגיד. למה שניים? למה מבזבז שניים על תיאוריה דבילית? חצי בן אדם החליט שהחצי השני שחסר,

לא מבין בכלל על מה הוא מתכנן, לכן הוא אמר ככה וככה. איזה שטויות. תן לי להגיד. דבר לעניין.

תנצל את ההזדמנות שיש פה קהל כביכול שועד אותך. אתה מנצל את ההזדמנות שיש קהל. כמו שראית, ניסית לרדת קצת על הבחור מסוג של עקיצות. אתה תיתן לי לדבר דקה. אני אתן לך. אבל רק בהיגיון. כן, אני מדבר בהיגיון שלי. בשבילך זה לא היגיון. נתחיל, לא.

כמו שאמרת לי שמה שאמרתי זה לא הוכחה,

תסתור אותה.

אז אני אומר לך. לא, תסתור אותה. אל תביא אחרת. אני סותר לך אותה. תסתור. העדות שאתה אומר,

שיהיה עדות, שמיליונים.

לא, לא אמרתי ככה. סליחה, לא אמרתי ככה. שהרבה אנשים. לא אמרתי כך.

שעבר מדור לדור. לא אמרתי ככה. אז מה אמרת?

או, תלמד להקשיב. אוקיי, אני אקשיב עוד פעם. שחרר את הכובע קצת, שלא יהיה לחץ. בסדר, לא, הוא נוח לי יותר טוב. אני רואה אותך ככה. שים לב.

שנה שעברה, שאלתי, היו החגים האלה או לא היו החגים?

אמרת לי כן.

כן או לא?

החגים שעושים אותם, כל שנה... היה או כן או לא? חגים של שנה שעברה? כן. היה. זכר למה?

זכר למה שכתוב בתנ״ך? תודה.

אז היה.

כל שנה עושים?

ממתי זה התחיל? מי שמאמין. ממתי זה התחיל?

מאז שזה היה.

לא.

לא? לא. אז מתי זה התחיל? לא.

אתה אמרת קודם שזה בתנ״ך. א', א', יכול להיות שבאמת... אל תגיד א', תגיד ב'. אז ב', בסדר. מאיפה זה התחיל?

א', יכול להיות שזה התחיל ממשהו, אירוע שהיה. שואל היה... אתה עוצר אותי הרבה. לא הבנתי, אבל הם אומרים שהיה.

מי אומר? הם עושים זכר למה שהיה. לא, לא. הרבה דברים שהיו בהיסטוריה השתנו. שואל שאלה. חבר'ה, אם תיקח עכשיו סיכוי, תסבר אותו עכשיו. שואל שאלה. זה שטויות. שואל שאלה.

יושב עם שלם בכל התפוצות אלפי שנים ועושים אותו חג,

אותו מנהג,

אוכלים מצות שבעה ימים באותו תאריך.

היה שאכלו מצות או לא. כמה זמן זה אלפי שנים? רק רגע. עם שלם מחליט לאכול פול. כמה זמן זה אלפי שנים?

שבוע ימים סתם פסול. כמה זמן זה אלפי שנים? פסול.

כמה זמן זה אלפי שנים?

מה? כמה זמן זה אלפי שנים?

שלושת אלפים שלוש מאות שנה. לפני כמה זמן הנצרות קמה?

אלפיים שנה. יפה.

אתה אומר, לפני שלושת אלפים שנה, דורי דורות,

שלושת אלפים שנה, כולם שומרים.

תחגים. נכון. עכשיו אני אומר לך, הנוצרים, אלפיים שנה, אתה אומר, גם הנוצרים אלפיים שנה, עוד אלף שנה,

עוד אלף שנה זה יהיה כמונו.

שלושת אלפים. מה אתה עונה בכלל? תקשיב מה אתה עונה. אתה אומר שזה נשמע ונשמע ונשמע. אני לא אומר כלום.

ולכן, אני אומר, אני אומר, אני אומר, אתה מסלף דברים, אני אלך איתך הפוך, נכנס איתך לעניין של בורא עולם, אני אלך איתך הפוך, בוא, בוא תקשיב, צריך גם קצת אינטליגנציה לוויכוח, אני אקשיב, כשתגיד לי לדבר עכשיו אני אדבר, תקשיב,

אני אלך איתך הפוך,

היה מעמד הר סיני, מיליונים היו נוכחים, לא,

שמעתי,

היה מעמד הר סיני, מיליונים היו נוכחים,

הבנת?

זה עובדה, זה לא עובדה, איך אני יודע שזה עובדה?

משום שהאנשים האלה שהיו נוכחים,

הם היו אבות,

בנים,

נכדים,

סבא וסבא רבא,

לפחות חמש דורות קיבלו את התורה, מיליונים.

הם ראו והם

קיבלו תורה שבתורה שהם קיבלו באותו מעמד כתוב שצריכים לחוק את החגים האלה קבוע כל שנה בחודש האביב, בחודש זה,

קיבלו את המסמך ההיסטורי באותו מעמד

ושנה מייד אחרי זה עשו את החגים. מי עשו?

אותם חמש דורות שהיו ביחד

ואחר כך המשיכו.

בינתיים נולד דור חדש, אחרי עשרים שנה, תינוקות.

מה הם רואים?

שאבא שלהם והסבא שלהם והסבא רבא שלהם,

מה עושים?

עושים את החגים האלה כל שנה והם אומרים אנחנו היינו

במעמד הר סיני ואנחנו עושים זכר. ובמה זה מעוגן?

בספר התורה שהם קיבלו כולם.

ומאז עד היום כל שנה ממשיכים לעשות את מה שהם חוו ועברו עם מסמך היסטורי שעליו אין חולק גם אומות העולם,

כולל הנוצרים,

כולל המוסלמים.

זאת אומרת, זה כל שנה.

אז אני יודע שהעדות ממשיכה מה שאין כזה דבר לשום אומה ולשון.

והרעיה,

שאומות העולם מסתמכות על המסמך שלנו שהוא התורה.

זה עדות שאין לאף אחד.

וזה לא נכון.

בטח. למה? כי היו שניים שהם עברו. אתה יודע מה? למה שהם לוחמות?

אז בואו נאכל מצות.

אם נאכל מצות ונשב בסוכות,

לא יהיו מלחמות.

לא. אז לא יהיה חיזבאללה,

ולא יהיה חמאס,

ולא יהיה בן לאדן,

ולא יהיה אחמדינג'אד.

מה הרעיה? שני אנשים היו במדבר,

אחד דפק לשני את הראש, והחליטו, בואו נעשה תורה.

ומה כתבו?

שצריך להגעיל כלים, וצריך לשמור שבת, ולמד תת מלאכות.

בשביל מה צריך את כל זה? תגיד, בואו נעשה שלום, ונצחק, ונצחיק,

וגמרנו.

תנ״ך מלא תרי״ג מצוות ועשרות אלפי הלכות ועוד אלפי הלכות.

מי יכול לתכנן תורה כזאת מעכשיו עד סוף הדורות ולכתוב מה יהיה בכל הדורות,

ולשלוח שליחים ונביאים ושיגידו את הכול מראש והכול מתקיים?

וזה שני אנשים טמבליים שנגישו במדבר,

והיה להם משעמם להם, והם כבר דאגו לגלובוס.

מה יהיה עם הגלובוס?

אנחנו נמות במדבר,

אבל איך נדאג לדור העתיד?

אז נמציא להם תורה כזאת מסובכת,

שאף אחד לא יכול לקיים אותה בכלל,

וניתן להם ספר, ונגיד להם שחייבים לעשות את זה.

אז אני שואל,

אם אני אחלק פה ספר,

ואני אגיד לכם,

אני אגיד לכם בספר,

יהיה כתוב ככה,

אני ה' אלוקיכם אשר מצווה אתכם לעשות כל מצוותיי,

אם תעשו אותם תסכול גן עדם אם לא לגיהינום,

אתם חייבים לאכול שעועית כל יום חמישי במשך שעתיים,

וביום שלישי אתם צריכים לאכול צנון,

וביום רביעי אתם צריכים לרקוד סמבה.

ואם לא תעשו ככה,

אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מסעודיה והבאתי אתכם לנתיבות,

אתם תלכו לגיהנגנום.

אז אתה חושב שיש מישהו פה שיקיים את מה שאמרתי?

אתה טועה.

לא יקיימו. למה לא יקיימו?

אלף קול אתה מדבר, אתה לא נותן לי לדבר. אתה לא נותן לי לדבר, אתה מפחד. קודם כל, מה אתה מחליט בשבילי מה אני אוכל?

מי אתה בכלל שתחליט?

שתיים,

אתה הוצאת אותי מסעודיה? אתה לא נותן לי לדבר על בית. איך הוצאת אותי בסעודיה אם אני נולדתי בנתיבות?

ופה כתוב בתורה, שניים האלה שהביאו את התורה, החבר'ה שלו,

הביאו את התורה, כתבו,

אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי איתכם מארץ מצרים.

אני קורא בספר שיצאתי ממצרים,

ולא יצאתי ממצרים בכלל.

אז אני אקיים מה שכתוב?

וכתוב שהיו עשר מכות במצרים.

אז אני ראיתי עשר מכות?

אם לא ראיתי עשר מכות זה בלוף. אני אקיים מה שכתוב פה?

אלא בוודאי שראיתי.

אם לא ראיתי, הייתי זורק את זה מזמן.

ואם אומרים לי, תשמע, בגלל שראית,

ובגלל שפרעה קיבל מכות, ובגלל שהורדנו לך את המן,

ובגלל שהיה לך בארה של מרים,

ובגלל ובגלל ובגלל,

לכן אתה חייב בכל התרי״ג מקצוע,

ואפילו מוקצה אתה לא יכול לקחת בשבת. שמעת?

עכשיו תיתן לי לדבר. אתה לא נותן לי לדבר. שני אנשים כתבו את זה. שמעתם?

אלף שנה, אם ישבו אנשים לכתוב ספר כזה, אלף שנה, אתה יודע שאם הקיץ מה פה... אם כל מדעני העולם ישבו לכתוב ספר כזה,

כל המדענים בעולם ישבו, כל המחוקקים לעשות ספר יצירה כזאת,

לא יצליחו לעשות אפילו פרשת בראשית.

צריך להיות מפגר אינטליגנטי בשביל להגיד טיעון כזה. כן, עכשיו תגיד מה שאתה רוצה. אמרתי כבר הרבה זמן, קשה לי. ידע.

עכשיו, אתה אמרת שזה עבר מדור לדור.

ספר לי, ספר לי על השניים. איך קוראים להם?

אתה אומר שקיבלו אלפי אנשים, זאת אומרת ראו, בהר סיני, מיליונים.

מיליונים, מיליארדים, טריליונים, לא משנה. רק מיליונים.

מיליונים, בסדר.

מיליונים ראו.

ולא יכול להיות, זאת אומרת שאם מיליונים ראו,

אז זה לא עבר הלאה. זאת אומרת, זה עבר הלאה בגלל שמיליונים ראו. אז אני אומר לך שזה עבר הלאה והאמינו הלאה

לא בגלל שמיליונים ראו,

בגלל ששתי הורים,

שתי אנשים, אנשים זה... איך קוראים להם? שנייה, שתי אנשים. אתה רואה, אתה נכנס לבדיחות. אני בא לשאול אותך בתור שאלות. זה בדיחה.

בסדר, אתה תגדיר פעם. מאיפה אתה מביא את זה? אתה רוצה אני אעבור לשאלה הבאה? אתה לא מבין שאני מביא לך עם חי ונושם. אבל שנייה. עם חי ונושם פה, שהם צאצאים של אלה, ואתה מספר לי סיפור על שני הורים. בוא אני אגיד לך, תשמע אותי. אתה לא שומע אותי? אתה עוצר אותי כל שניה?

אני התחלתי איתך בשאלה על בורא עולם, ואתה עברת ל... אני עברתי את ההכנסתי למדבר. אין בעיה, אנחנו נחזור אחורה גם לשם.

אבל אני אומר שאיש ואישה, זאת אומרת, שנשארו,

בכל עוד, לא יודע... נשארו מאיבו? נשארו ממלחמה, מבלאגן שהיה, מחברה רעה. אה, אתה לא יודע בכלל מה היה? שנייה, שנייה. אה, אתה ממציא סיפור? לא, תקשיב לי. חשבתי שאתה מכיר אותם. גם אתה מציג, שלך זה המצאה, אבל תקשיב לי. הבנתי, כן. תתן לי לדבר.

הם ראו ששווה לעשות סדר מסוים.

שווה לעשות סדר מסוים. הם החליטו לתת חוקים, כמו שיש חוקים במדינה,

כמו שיש חוקים בכל מקום בעולם, הם החליטו לתת חוקים.

ואז הם התחילו לכתוב ספר, ספר מסוים שבמשך השנים, כמו שאתה היום רואה מפרשים, רשב״א, ריטווה וכל מיני מפרשים שמוסיפים דברים ואתה לא חולק על זה, אז... בוא, בוא תסביר לי, אני חושב שאני אבין.

מה החוק הראשון לדעתך שהם כתבו?

אתה נכנס לבדיחות עכשיו. אותי לא מעניין מה החוק הראשון. אותי לא מעניין מה החוק הראשון. מה החוק הראשון שהם כתבו? כמה חוקים הם כתבו? זה לא מעניין אותי מה החוקים. כמה הם כתבו? אני רוצה לברר. אני בא לערער את מה שאתה אומר. אני חייב לברר את האמת.

כמה חוקים הם כתבו? אלף, אלפיים, עשר, אלף, מאתיים אלף, כמה הם כתבו? אני לא נכנס לכמה חוקים, זה לא מעניין אותי ואני לא יודע. כמה הם כתבו? אתה מתייחס לזה? לא, אני מתייחס לתנ״ך? אז אני מתייחס לתנ״ך. אה, אז אתה יודע כמה חוקים יש פה? כמה שיש שם זה לא משנה.

אז הם כתבו את זה?

כן, הם פיתחו את זה הלאה בהמשך. כמה ניירות היו להם במדבר?

מי אמר שצריך ניירות?

ממיוח שלא היה נייר עוד פעם. עם מה הם כתבו? וממיוח שלא כתבו על חרצים. עם מה הם כתבו? מאיפה אתה יודע מה היה פעם? אני רוצה לדעת מה הם כתבו. כמו שאתה אומר שרבי שמעון בר יוחאי פעם ידע על האטום, אז גם להם היה דרך לכתוב. עם IBM? עם מה הם כתבו? זה לא מעניין אותי מה הם כתבו. תסביר לי, אני רוצה להבין. הם העברו מדור לדור, כמו שבהתחלה התורה עברה, מדור לדור, בלי כתב. אני שואל שאלה מה הם כתבו. והגמרא, גם שנשמרה מדור לדור, שואל מה הם כתבו.

מה זה משנה מה היה לנו? אני רוצה לברר. איך שהם כתבו פעם? אני רוצה לברר. מה הם כתבו? איך שהם כתבו? איך שהם שמעו? איך שהם העבירו, בדרכים שלהם. מה הם כתבו? היו דרכים אחרים פעם לצוד, היו פעם דרכים אחרים לעבוד,

היו דרכים אחרים לשתול ולחפור. אני שואל אותך שאלה.

בתנ״ך כתוב שיש ל״ט מלאכות אסורות בשבת. תסביר לי למה שני אנשים שהכירו אחת את השני במדבר החליטו לכתוב ל״ט מלאכות אסורות בשבת. למה? קודם כל זה לא מחייב שזה. הם יכולים להיות שבמשך הזמן, אני שואל לא בזמן. כמו שהיום הברית החדשה מוסיפים לדברים. שואל שאלה. זה נוצרי שנולד. שואל שאלה.

הם כתבו שצריך לשמור שבת?

יכול להיות שהם יכולות שבהמשך זה נכתב הלאה. אז זה לא השניים ההם.

אני אומר שהשניים האלה נתנו חוקים סדר מסוים. אתה אומר... איזה? תגיד...

איזה חוקים?

אני לא צריך להגיד לכם מה חוקים, אני לא קובע בוודאות שזה מה. אני אומר לך,

שאתה אומר מיליונים ראו, ולכן זה עבר. אני עכשיו מציע את ההצעה שלך להצבעה.

כמה אנשים מכל הקהל היושב פה מצדדים, אתה לא יכול להביא את זה להצבעה פה, בטענה החכמה שלו, להרים את היד כל מי שחושב שהיו שני אנשים שהמציאו את התורה.

אף אחד לא הוקם. אף אחד גם לא יקום.

אם היה פה עכשיו ציבור חילוני, אם היה פה ציבור שמאלי,

כמה חושבים שמה שאני אומר זה נכון, שירימו את היד.

תסתכל, תסתכל.

טענתך נדחתה.

תודה רבה על התזה שלך.

אני מקווה שנמצא את צאצאיהם. אני מקווה שאתה מהם, כן?

אתה מהם, לא?

טוב, אני לא מקבל את מה שאתה אומר. אני אחזור איתך אחורה, כי אתה גם ככה לא עונה תשובה.

אני מודה לך.

אני מודה לך על השאלה.

ואתה ממש הפלת את התורה שלנו לרצפה,

כי יש עוד מישהו.

אתה הפלת לנו את התורה לרצפה ממש. אני אומר לך,

אם הטיעונים של כל האנשים שדומים לך הם כאלה,

אז כולם צריכים להיות דתיים. רק כשעצם רואים אותך ככה,

צריך להבין למה אסור להיות חילוני רק דתי.

כן,

בבקשה.

שלום. שלום, ערב טוב, כבוד הרב.

ברוך השם, זכיתי שוב להיות בהרצאה שלך.

קודם כול, אני רוצה להודות לקדוש ברוך הוא שאתה קיים.

אתה, כבוד הרב קיים, שמצליח כל כך הרבה שנים להחזיר בתשובה את עם ישראל.

נהיה בריאה.

וכל הסיפור של ירושלים,

קייב לי לב.

למה? כי אתה בן אדם אחד

כזה גדול,

עושה כל כך הרבה עבודה מכל העולם,

בשביל להחזיר אנשים בתשובה.

וקייב לי, עקבתי אחרי כל הסיפור של האשה הזאת המסכינה.

באמת היא מסכינה.

הייתה לי שאלה אחת.

אם היא כזאת אכזרית,

יש לה עוד ילדים,

למה דווקא הילד הזה יריבה אם אין לו בעיות בריאותיות?

שאלה.

האמת, אין לי את מי לשאול את השאלה.

למה דווקא הילד הזה,

אם היא כזאת משוגעת,

אם היא כזאת אכזרית,

אם הילד הזה באמת לא חולה

באיזושהי מחלה מסוימת.

אני אומרת את זה לא סתם,

כי אני במקצועיה שלי אחות מוסמכת.

עבדתי עשר שנים בחוץ לארץ בבית חולים במחלקה של תינוקות עד גיל שלוש.

אבל קייב לי לב על משהו אחר.

אני לא שופטת, חס וחלילה.

יש דין ודיין למעלה ואסור לשפוט.

לא חילונים, לא חרדים.

אבל אני שואלת, שאלה אותך, אולי גם בגוש קטיף,

גם בירושלים, במצב כזה שהולכים יהודים נגד יהודים במקום לעשות את ההפגנות,

במקום לזרוק את האבנים,

לעמוד מילה מול בית המשפט

ומול בית החולים ולהתפלל לקדוש ברוך הוא ולבכות ולצעוק

שייצר את האסון,

אסון שיהודים

הורגים את היהודים.

איך הערבים לא יפגעו בנו אם אנחנו הורגים אחד את השני?

אם אנחנו צוחקים אחד על השני?

אני שואלת אותך שאלה, אולי יותר טוב להתפלל ממשהו לעשות את ההפגנות?

זאת השאלה.

אולי הקדוש ברוך הוא ישמע אותנו יותר?

אני לא חושבת שזה רצון של הקדוש ברוך הוא לזרוק אחד על השני אבנים.

אני חושבת שהקדוש ברוך הוא רוצה את התפילות שלנו, אפילו שבבית,

כשיש בעיות עם הילדים,

שיהיה בריא, שיחיה עם כל הצדיקים, הרב יורם אברג'ל אומר תפילה של אימא.

תפילה של אימא עוזרת בכול.

אני אמרתי כבר קודם,

לזרוק אבנים זה לא הדרך שלנו.

להתפלל לקדוש ברוך הוא

זה ודאי מה שצריך.

שנאת חינם זה אסור, בגלל זה עדיין לא נבנה בית שלישי.

המידות הן הבעיה,

וכשאנשים יש להם כעס ועצבים ומוציאים אותם בדרך לא רציונלית, זה גורם נזק.

אבל אני לא יכול לשפוט כל בן אדם ובן אדם.

יפה צוות. והראיה שיש אנשים שאפילו,

שאפילו במקרים מסוימים הם עושים מעשים שלא יעשו,

אז בבחינות פסיכיאטריות

מתברר שפסיכולוגים מחליטים שהאנשים האלה הם לא שפויים.

יכול להיות שיש גם לא שפויים שעושים מעשים שלא ייעשו,

ויש כאלה שנגררים,

ויש כאלה שחושבים שככה, ויש כאלה שמתלהמים,

ויש כאלה שעושים את הטעויות האלה.

אני לא שופט בשביל להגיד, לא חצוף אני, גם אני לא. רגע, הכאב של כולנו הוא כאב.

את צודקת, יש מי שכתב ואמר

שהערבים מחכים בצד, שהיהודים יהרגו אחד את השני והם יבואו וייקחו את הכול על מוכן.

מה יותר טוב, חורבן הבית גם היה ככה.

הבריונים נלחמו נגד האויבים,

גרמו לצרות וחיכו בצד,

וקיבלו את הכול על מוכן.

אם אנחנו רוצים לחזור על הטעויות ואנחנו נסתבך בינינו לבין עצמנו,

זה התוצאות שיכולות לבוא.

מכל מקום,

תראי, דברים כאלה היו בעבר.

אני ודאי יודע אותם מקרוב, כי גם אני הייתי אחד מהאובייקטים שחיפשו במשך שנים רבות להפיל אותו, בגלל ההצלחות הגדולות בחזרה בתשובה.

אבל הקדוש ברוך הוא חזר,

והצלחתי להתמודד גם עם הכוחות הכי גדולים של עיתונות ותשקורת וטמבלוויזיה,

וכולם ביחד, והחזרתי להם מנה אחת אפיים.

אבל צריך להבין,

כשהם מסמנים מישהו

ומחליטים שהוא מפריע להם

או שהוא גורם להם נזק כזה או אחר,

הם פשוט מאוד ימצאו את כל הסיבות שבעולם להוריד אותו.

ויש הרבה כאלה שעברו את התהליך הזה רק בגלל שהם היוו איום כלשהו,

אם זה בפוליטיקה,

אם זה בשררה פה ושם,

אם זה בחברה ואפילו בתפקידים כאלה ואחרים, ולא רק דתיים,

גם חילונים.

פשוט מאוד מסכלים אותם מן הדרך.

אז לכן את רואה,

בזמן שיש להם אהדה למישהו אז הם מכסים עליו הכול,

וברגע שהוא כבר לא צריכים אותו,

אז מה הם עושים?

מוציאים עליו את הכול. אולמרשה חביב,

לא דיברו ממנו.

אחר כך לאט לאט ראו שהוא לא מביא את הסחורה,

יצאו נגדו.

נשיא המדינה חיכו לו בפינה ואחר כך חשפו או לא חשפו את כל מה שיש להם וכן הלאה.

איך אמרו, היה איזה רב, אפילו ראשי שרצה להבחר להיות נשיא,

אמרו לו, תשמע,

אם אתה תציג את המועמדות שלך אנחנו נחשוף את מה שאנחנו יודעים עליך בעניין א'-ב'.

ישר הוא פרש וכן הלאה.

אם יש להם תיקים על כל בן אדם ובן אדם,

ומתי שהם רוצים, מפעילים את התיקים האלה.

אין כמעט בן אדם במדינה שאין להם עליו תיקים.

נותנים לבן אדם,

תחיה, תעשה מה שאתה רוצה, אדרבה, לא מפריעים לו. תעשה, תעשה את הטעויות, אוספים את החומר,

ואחר כך, יום אחד בבוקר, דופקים לו בדלת ואומרים, אהלן,

כהור יהוא.

ואז משחילים לו את התיק,

ועכשיו לך תתמודד ותרוץ וכו' וכו'.

ככה זה עובד, כנגד יחיד וכנגד ציבור,

כשהם מחליטים שציבור מסוים הוא לא.

כשהיו המזרחי והכיפות סרוגות אהודים,

כי הם היו פחות דתיים מהחרדים,

והם היו משרתים בצבא והכול,

עשו מהם אין כאלה. זה דתי, זה דתי, אלה קיצונים, אלה קיצונים.

אבל כשהם הפריעו להם, לא רצו לפנות את גוש קטיף והכול,

הלבישו את השוטרים שחור כמו בגרמניה,

סידרו להם סוסים,

ובאו, אמרו להם יאללה קישטה,

וזרקו אותם החוצה.

איפה כל האהדה?

איפה כל אלה שמסרו את נפשם?

איפה אלה שהיו בקווים?

כשהם מחליטים שאתה מפריע,

נגמר הסיפור. ככה עובד הממסד.

זה אני יודעת טוב מאוד, וכמו שאני קוראת מדינת פשע, סליחה על הביטוי.

אבל זה לא רק אצלנו, שתבינו. זה בכל העולם. השיטות האלה התחילו מרוסיה, בכל העולם. המדינה הזאת גדלה על פי החינוך הרוסי,

ופה רוצים דמוקרטיה דיקטטורית או דיקטטורה דמוקרטית, אבל זה לא משנה, זה הכול חרטא.

זה הכול, משתמשים גם עם הדמוקרטיה,

את מבינה? להעמיד את הדיקטטורה. מה שרוצים זה מה שהם ישיגו.

אי אפשר לשנות את מה שהם רוצים כשהם מחליטים.

אנחנו צריכים לייחל שהקדוש ברוך הוא ישלח לנו מהרה את משיח צדקנו שיגאלנו,

וזאת תהיה התשובה לכולם. כבוד הרב, אני התחלתי מזה שאתה עושה עבודה מאוד קשה.

עבודה קשה אתה עושה,

מכל העולם,

זה כמה שנים אני עוקבת אחרי זה.

אבל עקבתי אחרי כל הסיפור הזה, למה קייב לי לב?

כי קראתי הרבה תגובות של אנשים באינטרנט,

ועבודה שאתה עושה, אנשים כותבים ככה

אם זה תורה ודת אנחנו לא רוצים.

יצא לי דמעות מעיניים.

אנשים כמוך עושים עבודה בשביל להקריב את החילונים לדת,

והסיפור הזה פשוט מרחיק את האנשים מתורה ודת, וזה כואב.

אין דבר. השם יעזור, גם הגל הזה יעבור,

ונעבור אותו.

יהיה טוב, אל תדאגי. ואני רוצה לבקש שאתה תברך את האישה,

שתצא מזה, שתחזור לילדים שלה,

ותחזור, האישה הזאת עכשיו שבבית משפט, והבן שלה בבית חולין. השם יזכה את כל הנוגעים בדבר,

להתעשת,

שהפרשה תיגמר על הצד הטוב, והאמת תצא לאור. זה העיקר.

כן.

אפשר עוד בקשה אחת קטנה?

כן. אם אפשר, אני כל עריף מדליקה נר ומבקשת שגלעד שליט יחזור הביתה.

אם אתה יכול לברך את הילד שהוא, יחזור הביתה.

מה השם? גלעד בן אביבה.

גלעד בן אביבה יזכה לשוב לביתו. מהרה.

תהיו בריאים.

כן, גברים.

הנה שם יהודי שעומד.

שלום לכולם. ערב טוב.

מחילה לכבוד הרב, אם אפשר לשבת.

לא יראו אותך. צריכים לראות אותך.

הייתי מוכן להימנע גם מהמצלמות.

לפני שאני אשאל את השאלה שלי, הייתי רוצה להגיב לכמה דברים ששמעתי כאן הערב,

במיוחד לאישה שדיברה הראשונה.

אני מעולם,

12 מדינות הייתי,

מעולם,

מעולם לא ראיתי כמו הציבור החרדי.

מעולם

לא היה ולא יהיה כמו היהודים,

כמו האהבה שלנו.

אני בא מהעולם החילוני, מאז ומתמיד הייתי חילוני. גם היום אני חילוני.

ואני מקנא בעולם הדתי, ואני חילוני.

אני יודע מה יש בחוץ ואני יודע מה יש בפנים.

ואין כמו הלב,

כמו הרצון,

כמו אהבה, כמו האמת האינסופית שיש בתורה שלנו, וסגולות של העם שלנו.

לגבי הבחור עם החולצה הירוקה שהכובע לוחץ לו על הראש,

שניים

היו עדים לתורה.

אתה אחד, לא היית עד, לא פה ולא שם לשום דבר.

התורה שנכתבה,

אני מדבר רק על חמשת חומשי תורה,

לא ייתכן

מסוקרטס ואפלטון, כל הפילוסופים הכי גדולים בדורות מאז תולדות האדם הראשון,

לא יכול להיות שום גאון שיכול לכתוב יצירה כזו,

פשוט לא יכול להיות,

שנוגעת בין הטוב לרע,

בין האמת לשקר בכל הרבדים, בכל הפנים.

סוקרטס, אפלטון,

ניטשה, בארוך,

כל אלה מודים בכתבים שלהם, בהאי הידיעה,

שהתורה שלנו היא האחת והיחידה, והאמת.

והם עשו השוואות בין הנצרות לבודהיזם,

לכל מיני דברים.

הם בעצמם מודים,

מודים שאין על התורה שלנו,

ואף אחד לא מצליח להוכיח אחרת.

יש להם רק חסרון אחד,

שהם לא הכירו את השניים מהמדבר.

אין להם אמונה.

בטח, בהרצאה הבאה, תשאיר משהו לעוד הרצאה.

תבוא בכתום אז.

תן לו מתוק. תמשיך, כן. עכשיו ברשותך, כבודו, לשאלתי.

כשבן אדם נקבר,

מדברים עליו טובות,

ומצד שני מחזיקים בו די זמן כשהוא מחוץ לקבורה,

אני שואל, יש את עניין הלנת המת.

לעניין הזה אני שואל, עד כמה מותר לשבח ולהלל את הנפטר,

עם כל הכבוד שבעניין,

ולמשוך זמן עד לקבורה,

שכן אומרים האדם סובל כל עוד הוא לא נקבר?

תראה,

אחמדי בהספדה כי האטם קהמנה

תחמם בשעת ההספד ששם אני נמצא.

כל זמן שאומרים את הדברים לכבודו של הנפטר זה מועיל לו, כי זה מלמד עליו זכות.

כל זמן שהדרשן מדבר על הנפטר בשביל עצמו,

אז זו באמת בעיה שמאריכים, כי הוא רוצה להשמיע את עצמו.

אבל כל שנעשה לכבודו של הנפטר מותר. לדוגמה, תלמיד חכם

מותר להשאיר אותו אפילו יום שלם, עד למחרת,

שיתאסף קהל גדול מאוד מאוד מאוד לפי כבודו,

שזה כבודו, וזה לא נקרא הלנת המת, כי זה נעשה לכבודו.

אבל אם זה בן אדם שהוא לא כל כך,

ומחפשים התאמין למתוח ולמתוח ולמתוח לעשות ממנו אחד מגדולי הדור ומעורב,

אני מדבר בעיקר על פשוטי העם. הבנתי. אז זה סוג דבר שצריך לצמצם.

וברכת השם לקוצרים.

הבנת? ואם יעשו לעילוי נשמתו דברים טובים,

זה יוסיף יותר ויותר.

אם יגידו דברים קצרים אבל אמיתיים,

זה יותר מהניפוח של הדברים.

לכן אמרתי, צריך להבדיל

בין הספדים ארוכים לקצרים. אברהם אבינו

בכה מעט

על שרה אימנו ותיק-תק קבר אותה.

למה?

בשביל לא להגיד את זה. היה יכול לדבר על שרה מפה עד להודעה חדשה, נכון? מי זאת שרה אימנו? הנביאה,

שהייתה גדולה מאוד בנביאות,

היה יכול לדבר ולדבר.

תיק-תק הוא עשה את זה.

הכל במעט,

משום שלא רצה שיצא מזה כאילו משהו שחוזר אליו.

מעצם זה שהם מדברים על הנפטר,

גם כשזה חוזר למדבר על הנפטר, תלוי מי הוא ומה הקשר שלו אליו.

מכל מקום צריך להבין דבר אחד, שאלתך היא במקום,

ותלוי בכבודו של הנפטר, ואם זה בשבילו באמת.

האם אפשר, לאחר שהנפטר חוסה, להספד אותו?

תמיד אפשר לדבר על הנפטר. מה זה?

מרגע שבן אדם נפטר וקברו אותו,

זה לא נקרא כבר הספד, אומנם זה הספד לא על הקבר, אבל זה לא,

זה מדברים בשבחו של נפטר בכל השבעה, אפשר להגיד, בשלושים, כל השנה, כל הזמן, אפשר להגיד.

יש לי עוד שאלה בכיוון קצת אחר.

כל מה שקשור לענייני בשר וחלב,

דאורייתא אומרים לא תבשל גדי בהיכלב אימו ופירושו כמשמעו, דרבנן, אוסרים גם עוף.

אוסרים ואוסרים, כן, עוד כמה דברים.

הייתי רוצה לשמוע קצת הרחבה בעניין הזה, ואם אפשר בדקדוק.

חכמים פשוט דאגו שאדם לא יבוא לבלבל בין בשר

בהמה לבשר עוף,

כי אדם יכול לבוא לבלבל ולעבור על ייסורים כאלה ואחרים, לכן גדרו אותנו ואסרו עלינו גם את הדברים האלה,

וקבעו לנו פסקי זמן, כמה זמן בין אכילה לאכילה,

וכולי וכולי וכולי.

וזה התורה נתנה להם את הכוח,

ועשו משמרת למשמרתי,

כדי שאנחנו לא נעבור את הגבול. ויש סייג,

עשו סייג לתורה,

וזה הפרינציפ בהרבה מצוות.

תבורך, כבודו.

תהיה בריא. ורגע, למה אתה נשאר חילוני?

אני עדיין לא חזק כמוך.

אז אני רוצה לקדם אותך בצעד אחד קדימה, עם ציצית לפחות, שתצא ממני.

תודה רבה. שלמרות שזו מתנה אדירה ממך, כבודו,

יש לי כמה וכמה ציציות בבית. אבל שיני אני רוצה שיהיה לך שיני.

בוא.

כן, וזו הזדמנות גם, אם יש עוד מישהו שרוצה ציצית, אז אני מוכן לתת לו חינם הפעם, בלי תרומה.

בלי תרומה.

בבקשה. אין מוזיקה עכשיו כי אנחנו בין המצרים,

אבל בבקשה.

אשריך.

לא צריך תרומה, נשמה.

השם מברך אותך.

כן.

מי רוצה עוד ציצית? יש פה חבר'ה שרוצים ציצית?

יש כאלה שרוצים?

או שכולם דתיים. אתה גם רוצה? קח.

יש מי שרוצה? בואו. בואו, מתוקים. בואו.

יש נשים שרוצות כיסוי ראש? כיסוי ראש לנשים?

בבקשה.

בבקשה, אשריך.

כיפה, בבקשה. תודה, תודה.

אחר כך כבר.

כבר, כן, כן, כבר.

מי עוד?

מי עוד רוצה?

כן, יש לך שאלה?

מה השם שלה?

זלחה. זלחה?

בת נמה.

רחמה.

השם ירפא אותה ברפואה שלמה, בתוך שאר עולי עמו ישראל מהרה. אמן.

כן. אני מבקש לברך את אשתי.

לרפואה שלמה.

שם?

מיכל בת שרה.

מיכל בת שרה, שמזכה אותה לרפואה שלמה מהרה.

אמן. למי שלא יודע, יש פה עוד חידוש אחד שעשינו.

אתם רואים את השחרורון הזה?

אתם רואים?

זה התקן USB,

מכניסים את זה למחשב,

שמונה ג'יגה,

שלוש ג'יגה יש בפנים סרטים שלי,

הרצאות ושירים בפנים, חמש ג'יגה פנוי.

וזה, שמים את זה על היד. אם נתקלת בחילוני שרוצה לדעת משהו,

אז אתה פשוט שולף את זה ומשחרר אותו מכל הבעיות.

מכניסים למחשב טוז

ורואים סרט.

תמיד על היד, בכל מצב.

כמה זה שווה?

אותו דבר.

תרומה של 100 שקל, ואתה מקבל את זה בחינם.

אז מי שרוצה,

להצטייד בזה, יוכל להצטייד גם כן.

כן,

עוד שאלה אחרונה, בבקשה.

כבוד הרב, אני... לא צריך לבוא עד פה.

כן.

הבת שלי...

הבת שלך? כן. קוראים לה ימית בת לאה.

ימית בת לאה. כן. היא חלתה במחלה הזאת,

ומחר, בעזרת השם, עושים לה את הטיפול.

כן.

אני מבקש מכבוד הרב לברך אותה שתתרפא, בעזרת השם.

השם ירפא את בתך, שהזכרתי את שמם, ברפואה שלמה, ותצליח בכל אשר יעשה בה.

תודה רבה, כבוד הרב.

אני מודה לכל הציבור הקדוש.

תבורכו מפי עליון.

שיהיה לכם בריאות והצלחה ונחל.

בכל טוב לעבודתו יתברך מהרה.

אמן.

אנו אנו אנו אנו עבדו דקודשו בריחו אנו אנו אנו אנו אנו עבדו דקודשו בריחו אנו אנו אנו אנו אנו אנו עבדו דקודשו בריחו אנו אנו אנו אנו אנו אנו עבדו דקודשו בריחו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו עבדו דקודשו בריחו אנו אנו אנו אנו

אנו, תבלדים, אבדו דקודשא בריחו אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אנו, אבדו דקודשא בריחו.

אני, אני, אני, עבד של הקדוש ברוך הוא.

אני, אני, אני, עבד של הקדוש ברוך הוא.

אני, אני, אני, עבד של הקדוש ברוך הוא.

אני, אני, אני, עבד של הקדוש ברוך הוא.

אני, אני, אני, עבד של הקדוש ברוך.

אני, אני, אני, עבד של הקדוש ברוך.

אני, אני, אני, עבד של הקדוש ברוך.

אני, אני, אני, עבד של הקדוש ברוך.

אני, אני, אני, עבד של הקדוש ברוך הוא.

תשאירו, תשאירו.

עבד של הקדוש ברוך הוא.

אני, אני, אני, עבד של הקדוש ברוך הוא.

אני, אני, אני, עבד של הקדוש ברוך הוא.

אני, אני, אני עבד של הקדוש ברוך הוא.

אני, אני, אני עבד של הקדוש ברוך הוא.

אני, אני, אני עבד של הקדוש ברוך הוא.

אני, אני, אני עבד של הקדוש ברוך הוא.

אני, אני, אני, עבד של הקדוש ברוך הוא.

אני, אני, אני, עבד של הקדוש ברוך הוא.

אני, אני, אני, עבד של הקדוש ברוך הוא.

אני, אני, אני, עבד של הקדוש ברוך הוא.

עבד של הקדוש ברוך הוא אני אני אני אני עבד של הקדוש ברוך הוא אני אני אני

אני עבד של הקדוש ברוך הוא אני אני אני עבד של הקדוש ברוך הוא

אני, אני, אני, עבד של הקדוש ברוך הוא.

אני, אני, אני, עבד של הקדוש ברוך הוא.

אני, אני, אני, עבד של הקדוש ברוך הוא.

אני, אני, אני, עבד של הקדוש ברוך הוא.

אני, אני, אני, עבד של הקדוש ברוך הוא.

אני, אני, אני.

אני, אני, אני, עבד של הקדוש ברוך הוא.

אני, אני, אני, עבד של הקדוש ברוך הוא.

אני, אני, אני, אני עבד של הקדוש ברוך הוא, אני, אני, אני עבד של הקדוש ברוך הוא, אני, אני, אני עבד של הקדוש ברוך הוא, אני, אני, אני עבד של הקדוש ברוך הוא, מה השם?

אני, אני, אני, עבד של הקדוש ברוך הוא, אפריים בן אביגיל,

אורויטל בצרה, יזכו לזרע חי וקיים מהרה.

אני, אני, אני,

עבד של הקדוש ברוך הוא,

אני, אני, אני עבד של הקדוש ברוך הוא, דנה בת אלנה רפואה שלמה.

אני, אני, אני,

הולך לישון לילה, לילה טוב, לילה טוב.

יהודי יקר, יהודייה יקרה,

הוצגה בפניכם טעימה מתורתנו הקדושה.

אם ברצונכם להמשיך לבדוק ולעמת את האמונה,

עינכם מוזמנים להגיע למשרדי שופר,

רחוב מתתיהו 10 בני ברק, או לטלפן ל-03-677779,

וגם לפקסס ל-03-5743073.

כתובתנו באינטרנט

www.supar.net.

ברשותנו מלאי קלטות וידאו, אודיו ודיסקים למחשב בכל הנושאים.

כל אדם המעיד על עצמו כאדם של אמת מחובתו לבדוק כדי שבחירתו בחיים תהיה אובייקטיבית.