קרית שמונה - משה תנוח

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

הימים על ימי מלך תועשי, שנו ייסע כמו ידוי ודוי.

הימים על ימי מלך תועשי, שנו ייסע כמו ידוי ודוי.

אוי, הימים על ימי מלך תועשי, שנו ייסע כמו ידוי ודוי.

אוי, הימים על ימי מלך תועשי, שנו ייסע כמו ידוי ודוי.

סיומים על ימי מלך, איזה שינוי סך ימו ידוי בדוי ימי מלך, איזה שינוי סך ימו ידוי בדוי ימי מלך, איזה שינוי סך ימו ידוי בדוי ימי מלך, איזה שינוי סך ימו ידוי בדוי ימי מלך, איזה שינוי סך ימו ידוי בדוי ימי מלך, איזה שינוי סך ימו ידוי בדוי ימי מלך, איזה שינוי סך ימו ידוי בדוי ימי מלך, איזה שינוי סך ימו ידוי בדוי ימי מלך, איזה שינוי סך ימו

יומים על ימי מלך טועסים, שניים עסקים בין דוי ודוי יומי על ימי מלך טועסים, שניים עסקים בין דוי ודוי יומי על ימי מלך טועסים, שניים עסקים בין דוי ודוי יומי על ימי מלך טועסים, שניים עסקים בין דוי ודוי יומי

מים נהי נהי נהי נהי נוסעים שניים סכימה די ודאי

לילה ילילה ילילה ילילה ילילה ילילה ילילה ילילה ילילה ילילה ילילה ילילה ילילה ילילה ילילה ילילה ילילה ילילה ילילה ילילה ילילה ילילה ילילה ילילה ילילה ילילה ילילה ילילה

יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו, יואו

איי-איי, אוהו נקדם.

איי-איי-איי-איי, איי-איי-איי, איי-איי-איי.

אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

יואי יואי נגדם, יואי יואי נגדם, אוי יואי יואוי יואוי

יואי יואי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי יואוי י

אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-אי-א

ערב טוב בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו בנחמת ירוויח. רק סיימנו את פורים אבל צריך להגיע למסקנות מה ניתן ללמוד ממגילת אסתר לימינו אנו יש שם דמות מאוד מפורסמת קוראים לו האמון שהוא נקרא גם ממוכן

וכתוב כך ויאמר ממוכן לפני המלך והשרים לא על המלך לבדו עבדה ושתהי המלכה כי על כל השרים ועל כל העמים אשר בכל מדינות המלך אחשוורוש.

ממוכן זה המן,

במה הוא ראה לקפוץ תחילה בעצה?

ויאמר ממוכן לפני המלך והשרים.

למה הוא קפץ בעצה תחילה?

מחלוקת שלושה אמוראים.

כל אחד לומד מפסוק מה הסתתר מאחורי העצה של האמון.

אחד אומר

שהייתה מסתרתו בנעלה על פניו.

ושתי המלכה הייתה סותרת בנעל שלה על הפנים של המן.

מכיוון שהוא נפגע מאוד מזה,

לכן הוא אמר לא על המלך לבדו עבדה ושתי המלכה.

זה לא רק עליך יעבדה.

אני גם כן בחשבון, אבל הוא לא מגלה.

לא רק את המלך ביסתה, כי גם את כל הסרים וגם אותו בכלל.

זה אמורה, אחד אומר.

ואחד אומר,

על שלא הזמינה את אשתו לסעודת הנשים,

שאמר כי יצא דבר המלכה על כל הנשים להבזות בעליהן.

ואחד אמר שהייתה לו בת והיה מבקש להסיעה למלכות.

רצה שנשתי תמות ואז יבחרו מלכה תחתיה ואז ביתו תהיה אשת אחשוורוש.

שנאמר, ומלכותה ייתן המלך לרעותה הטובה ממנה.

רק האמן לא ידע דבר אחד,

שבעצם הוא מגלגל את התיקון הגדול ביותר

של שאול המלך.

שאול המלך חטא לאלוקים בזה שהוא נלחם נגד עמלק ולא קיים את דבר השם,

להשמיד, להרוג ולאבד את עמלק כמו שנצטווה.

והוא השאיר את האגג,

ומאותו האגג שנשאר יצא האמן.

ונלקחה ממנו המלכות משאול,

וניתנה לרעך הטוב ממך,

כך אמר לו שמואל הנביא,

שהמלכות נלקחת ממנו,

ותינתן לרעו הטוב ממנו, זהו דוד.

וכך באמת הפסיד שאול את המלכות, ודוד בא במקומו.

אסתר הייתה מזרעו של שאול,

והיא היתה צריכה לתקן

את החטא של שבע,

ולכן אמר לה מרדכי,

מרדכי,

ואולי לעת כזאת הגעת למלכות.

כל מה שהגעת למלכות והתגלגל זה רק בשביל שתתקני את מה ששאול המלך לא עשה ולא הכרית את עמלק.

המן שהוא מזרע עמלק שיצא מהגג צריך להשלים את התיקון הזה ולהחריט אותו מן העולם ולכן אם לא הזוועת הוא בית אביך תאבדי זאת אומרת התיקון הזה ייפסל ולא תצליח וראו זה פלא באותו קלקול שנאמר

שהמלכות תינתן לרעך הטוב המן שהתכוון בשביל ביתו דאג באותה לשון לומר ומלכותה ייתן המלך לרעותה הטובה ממנה וזו בסוף היתה אסתר שתיקנה את הכול והוא נתלה ועליו הייתה הגזירה להשמיד להרוג ולבן איך הקדוש ברוך הוא מסובב סיבובים שהכל חוזר ולא תמצאו בכל המקרא

בכל התנ״ך את הלשונות לרעותה הטובה ולרעך הטוב רק שני המקומות האלה שזה מידה כנגד מידן לתקן ולהשלים.

מכל מקום שלושה אמוראים אומרים שמאחורי העצה שקפץ להגיד

המן היו שלוש סיבות שהוא היה מקבל סתירות בנעליים מבשתי,

שתיים, שאשתו לא הוזמנה למשתה,

מה שפגע בו מאוד,

וגם שהוא כיוון שבתו תהיה אשת המלך.

מה זה אומר לנו?

אלא זהו פרצופם האמיתי של השרים והיועצים לטובת המלכות.

כל אלה שאנחנו רואים שהם מיועצים לשרים, ראשי ממשלות, נשיאים,

כל היועצים האלה שנראים במסירות נפש עובדים ימים ולילות,

מתחת לעצתם מסתתרת הנגיעה האישית.

למה הם פועלים כך ולא אחרת?

עם מי הם סוגרים דילים ועם מי לא?

עם מי הם באים קשרים?

ולמה?

ומה מסתתר מאחורי כל זה?

הכול מכוון רק לטובתם ולתועלתם, וכל דיבוריהם אינם אלא כזב באשר פיהם דיבר שב.

והנה, ממוכן זה, המר מדבר בהתלהבות רבה כל כך,

מתאמץ להוכיח נאמנות לטובת המלך והמלכות,

עד שהמלך וכל השרים נתפסים במלכודת שלו,

ונוטים לחשוב שהמן מסור בכל נפשו לטובת המלך ולהצלת המדינה.

אך מאחורי המסווה הזה מתחווה לו השקר הגדול,

כי לאמיתו של דבר איננו חושב רק על טובת עצמו.

אנחנו מכירים את זה קצת בפוליטיקה של היום, בשנים האחרונות בפרט, כשהכול בולט ומתפרסם.

מה הכוונות של כל אלה שנמצאים כקודקודים במדינה?

שום דבר לא השתנה מאז הומון.

בלבו של ממוכן מסתתרת טינה עמוקה על שבשתי אליו ואותו, והוא בא לנקום את עלבון אשתו שלא הזמינה אותה לסעודה בבית הנשים,

אבל את זה כמובן הוא מעלים ומסתיר,

מעמיד פנים שרק לכבוד המלך הוא מדבר.

מעטר את דבריו בנופת צופים של דאגה לכבוד המלך,

אבל בלבו מכרסמת נגיעה גסה להגיע לשררה ולמלכות.

אתם יודעים כמה זמן בסך הכול הוא הספיק להיות משנה למלך ויועץ קרוב?

70 יום בלבד,

עד שתלו אותו.

תלו אותו יותר מהר מסדם.

על-ידי זה שהבת שלו תינשא למלך אשוורוש, הוא חשב שיגיע לשררה ולמלכות, והוא היה מוכן להיבנות על הריסת אחרים,

איננו בוחל בשום אמצעים, מוכן להפוך את חיי הזולת לסולם שעל גביו יתאפס ויגיע למלכות,

ולו ינותק בגלל זה פתיל החיים של המלכה ושתי.

גם זה לא מפריע לו.

אפילו אם צריך להרוג את ושתי בשביל שהוא ישיג את זה,

אין בעיה, הוא ייתן עצה כנה למלך כיצד לעשות.

זה המון, ויש כאלה הרבה,

שהם יועצים.

גם אצל משה רבנו,

עליו השלום,

בנושא קורח.

קורח חלק על המלכות,

חלק על הכהונה,

והחליט לצאת חוצץ נגד משה רבנו ואהרן הכהן.

כאילו מחלקים את העוגה פה,

ומשה נותן תפקידים לבני המשפחה?

בכל העדה כולם קדושים. מה פתאום מחלקים את זה ככה, בסדר כזה?

מה עונה לו משה רבנו? רב לכם, בני לוי.

יש לכם גדולה, רב לכם, בני לוי. מה אתה מחפש עוד כבוד?

הרי כבוד לא ניתן להשביע.

המן

קיבל אישור מאחשוורוש

שכל 127 מדינות השתחוו לו.

כולם קורעים ומשתחווים לפני המן. המן עומד ברחוב, כולם שטיח פרסי.

והוא הולך עם חולצות טי-שירט עם צלם עליו.

הוא החזיק מעצמו אליל,

ואיפה שהוא היה הולך ברחוב היו צריכים כולם להשתחוות.

היה רק אחד שאיננו קורע ואינו משתחווה,

קראו לו מרדכי.

יושב בשער המלך,

לא קורע ולא משתחווה, לא קם ולא זוע ממנו.

והוא היה מתפוצץ המון

עד שהוא אמר, בכל זה איננו שווה לי.

והוא לא מסתפק בהריגתו של מרדכי לבדו,

אלא את כל העם שלו,

שלא יהיה מישהו שיזכיר לו שהיה מישהו שלא השתחווה לו.

שלא יהיו יהודים יותר בעולם.

זהו.

למה?

בגלל הכבוד.

מה זה כבוד?

מה זה כבוד?

יש דבר כזה שנקרא תאווה.

תאוות אכילה. אדם אוכל עוגה.

אה,

הוא מרגיש את הטעם בחך.

תאווה, הוא מרגיש.

מה זה כבוד?

מה זה כבוד?

אחד אומרים לו שלום,

זה כבוד קצת.

אחד שמים לו מדליה, עוד יותר כבוד.

אחד שמים לו כתר. כבוד זה אין לו טעם.

מה זה כבוד? זה רצון.

רצון.

אדם רוצה שיכבדו אותו.

טוב, מכבדים אותו, לא מספיק לו.

איך שהוא אמר לו שלום, זה היה קצר מאוד.

קצר מאוד.

הוא לא התעכב.

הוא לא שאל בשלומי יותר מדי.

זה היה לצאת את הרחובה.

זה לא כבוד.

נתנו לו מדליה.

ארבע שנים הוא התאמן. רץ, רץ, 5,000. רץ, רץ, רץ, ונתנו לו מדליה ערד כזאת קטנה,

שהוא יכול לקנות אותה בחוץ, אני יודע, ב-50 דולר.

בשביל זה רץ ארבע שנים, שמו אותו גם על דרגש 3,

יותר נמוך.

יש כאלה מבסוטים מזה.

ויש כאלה שהם רוצים כתר על הראש. היום אין כתרים, כי אין מלכים כמעט בעולם ששמים כתר על הראש.

אבל יש חבר'ה, גם בקריית שמונה, שעושים קוצים על הראש.

כתר מקוצים.

בצבעים בלון, תפוז, כל מיני צבעים יפים.

והם חריצים בכתר,

ומגוונים את זה עם קעקוע.

וואי וואי.

מה זה כבוד?

אי-אפשר להשמיע את הבן-אדם. כל הרודף אחרי כבוד, כבוד בורח ממנו. למה אי-אפשר להשמיע דבר כזה?

קורח היה הכי עשיר בעולם.

קורח היה הכי עשיר בעולם.

הוא לקח ממצרים שליש,

שליש,

מכל האוצרות שהיו בעולם.

סתם יהודי שיצא ממצרים, היה לו 80 חמורים,

לובים,

מלאים כסף וזהב,

חוץ ממה שהם שאלו מהשכנים והשכנות,

וחוץ מביזת הים.

נעניין, אחי תפרן מישראל היה ביל גייטס.

אבל קורח היה עשיר כשאומרים...

הוא השאיר כקורח, והוא היה פיקח, היה לו רוח הקודש,

נחשב מאוד בעם ישראל,

נושא את אהרון בכתף,

בעל מדרגה,

אבל היה חסר לו עוד קצת כבוד, קצת, קצת.

לא, הוא רוצה להיות לפחות כמו משה ואהרון.

כל העדה, כל העדה כולם קדושים. גם אנחנו שמענו, אנוכי,

השם אלוקיך בעשרת הדיברות, ולא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי.

איי, איי, איי, אבל מה הטענה שלו שהוא בא לכל ה-250 ראשי סנהדראות, שהוא פיתה אותם מדברי ליצנות בשביל להתמרד נגד משה?

הוא אמר, משה לקח את העבודה מהבכורות שלכם, הבכור פעם היה עושה את העבודה ולא הכהן,

ונתן את זה לאהרון ולבניו. מה זה?

חבר'ה,

יש מרד עכשיו בגולני, יש מרד עכשיו אצל סטודנטים, יש מרד, וואי, עשה מרד.

עשה מרד.

ומה עלה לו מהכבוד הזה?

שנפתחה אדמה, בלעה אותו, וכל המשפחה שלו לגיהנה, גיהנום למטה.

מה הוא הרוויח?

מה המן הרוויח? מה הכבוד? שתלו אותו על העץ.

ואת בניו גם כן.

ראיתם במגילה איך זה כתוב?

ואת פרשנדת ואת דלפון ואת אספתה ואת פורתה ואת הדליה ו... ראיתם איך הם תלויים שם?

אחד מעל השני?

נו, מה יצא להם מזה?

אבל מצינו דבר אחר אצל אליעזר עבד אברהם.

אברהם היה אדם אמיתי,

היה עבד השם.

והיה לו עבד שקראו לו אליעזר, דמשק אליעזר.

דמשק דולה ומשקה מתורת ריבו לאחרים.

מה שידע אברהם ידע דמשק אליעזר והיה מעביר לאחרים.

והיה זקן ביתו ומושל בכל אשר לו. היה מושל ביצרו כמו שאברהם משל ביצרו.

אברהם משל בכל רמוח חבריו, אפילו בעיניים ובאוזניים.

כשמה שהוא לא רצה שייראה לא ראה, ומה שהוא לא רצה לשמוע לא שמע.

מה שאנחנו קשה לנו מאוד,

כי זה בא לנו בעיניים, זה בא לנו לאוזן.

מכל מקום,

דמשק אליעזר היה בעל מדרגה גדולה מאוד.

אבל גם דמשק אליעזר היה לו עץ ערער, קטנצ'י, קטנצ'י, קטנצ'י. מתי זה בא לידי ביטוי?

כששולח אותו אברהם להשיג אישה לבנו יצחק,

אז אומר לו דמשק אליעזר לאברהם, אולי לא תובע האישה ללכת אחריי?

מה יקרה אם אני אמצא את האישה המתאימה אבל היא לא תרצה ללכת איתי?

מחכמים זיכרונם לברכה מדייקים בפסוק, לא כתוב אולי א' ו' ל' י' אלא א' ל' י' אלי טובי האישה.

זאת אומרת,

הייתה לו בת והוא אמר אם לא טובה זאת, אז הבת שלי תתחתן עם יצחק.

גם כן מחשבה כמו האמן.

דואג לאינטרס שלו.

הוא לא עושה צרכים כמו האמן. לא, לא.

החשק שלו יועז להתחתן עם אברהם, ועל ידי זה הוא יצא מכלל ארור לכלל ברוך, כי הוא היה מכנען ונתקלל כנען, ארור כנען, עבד עבדים יהיה לאחיו,

וכדי לצאת מארור,

אם היה נדבק בזרועו של אברהם, היה ברוך.

אז לכן הכוונה שלו היתה לשם שמים,

לצאת מארור ולהיכנס לכלל ברוך.

מכל מקום שאמר לו אברהם, ישמר לך,

זה הספיק לו.

מייד הפך את כל רצונו

והלך עם לבו בישרות עם אברהם משלחו

ונגד הנגיעה והשאיפה שלו הפנימית והאישית,

והרבה להתפלל בשליחותו לטובת אדונו אברהם, שיצליח בשליחות,

שהשם יצליח דרכו.

במהלך השליחות הפגין לאבלית אליעזר את נאמנותו לאברהם,

היה מזרז את לבן

ואת אמה של רבקה,

הגביר עליהם בדיבורים, לא הסכים לשבת לאכול עד שיסיימו את כל העניין,

טבע בתקיפות, אל תאחרו אותי וה' הצליח דרכי,

שלחוני ואילך אל אדוני.

למה?

כי כל עקבה, יום או יומיים,

תגרום שיבואו לו עוד פעם הרהורים,

ואולי הוא יחפש דופי באישה,

ואולי יראה את היתרונות שיש לבת שלו,

ואחר כך הוא עלול להיכשל ביצרו.

לכן, כדי למנוע טיק-טק, לגמור את זה מיד ולסיים את השליחות.

כל זה היה בשביל שלא ייכנס לבלבול,

בגלל היצר הרע.

והוא נשתבח מאוד, נשתבח מאוד, אליעזר, אצל הקדוש ברוך הוא,

עד שאמרו חכמים זיכרונם לברכה,

יפה שיחתם של עבדי אבות יותר מתורתם של בנים.

זאת אומרת, בתורה יש לפעמים מצווה שנלמדת מדיוק בפסוק,

ואין פסוק שלם.

הלכות שבת, פסוק שתיים, וכל ההלכות נלמדות בתורש בעל-פה.

ואילו שיחתם של עבדי האבות,

אליעזר,

דף ושניים ושלושה בתורה, וחוזרת הפרשה עוד פעם.

פתאום התורה מצאה כל כך הרבה מלים להכביר בעניין זה.

אלא כל כך יפה שיחתם של עבדי האבות,

שהם עבדו על המידות שלהם,

לתקן אותם ולהיות הגונים ושלמים בלי שום סטייה.

לא הומונים,

לא הומונג'וד,

זה גם הומון,

אלא כמו אברהם,

ישר צדיק כמו פלס.

בואו תראו עכשיו התנהגות.

איך האמריקנים בסדר, לא?

האמריקנים בסדר אתנו או לא בסדר?

רק אחד חושב שהם בסדר?

לא בסדר.

טוב, עוד אחד אומר לא בסדר, אז מה בסוף?

מה בסוף?

מי חושב שהם בסדר, שירים את היד?

נו, בקריית-שמונה יש להם עניין.

מי חושב שהם לא בסדר, האמריקנים?

הרוב מצביעים שהם לא בסדר.

אז בואו תראו עכשיו מצב ותגידו לי אם חשבתם על זה.

כתוב שם במגילה,

כדת מה לעשות במלכה ושתי.

אחשוורוש שומע את העצה של ממוכן, המון,

שאומר לו שצריך, חביבי, לשחרר אותה.

אז הוא לא רוצה לעשות נגד החוק.

אז הוא אומר, כדת מה לעשות במלכה ושתי?

זאת אומרת,

תגידו לי, מה החוק? מה הדת?

שאני אוכל לעשות במלכה ושתי את מה שאתה אומר,

אבל שיהיה על-פי דת. אני רוצה יועץ משפטי,

אני רוצה שהיועץ,

היועץ,

אה, מזוז אתה אומר? אז זה לא היה מזוז, זה היה זוז.

אבל מכל מקום כדת מה לעשות במרכב השתי.

אמר רבי יצחק,

לחזירתא כדת ולאומה קדושה שלא כדת אלא באכזריות.

לחזירתא לבשתי, שהייתה אשתו החזירה.

זה הוא אומר שצריך לעשות כדת, זה אי-אפשר לעשות לו על-פי החוק.

אבל אומה שלמה,

העם היהודי,

לא צריך דת.

תן עשרת אלפים כיכר כסף ויאללה, להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים תמורת ג'ובות.

מה עם החוק?

מה עם הדת?

איפה היועץ המשפטי?

אין שום דבר,

שום דבר,

שום דבר,

שום דבר.

שם הוא רוצה לחסל את אשתו,

אבל הוא מחפש לעשות את זה על פי הדת.

פה אומה שלמה, הוא בא אליו בהצעה, המן,

נותן לו עשרת אלפים קלקיים כסף,

והוא לא לוקח עם הזמנו בסוף את הכסף, הכסף נתון לך.

מה עם לעשות בו כרצונך?

זה בלי דת, זה סוגרים ביניהם, ביניהם, ככה בחדרי-חדרים,

בחדר הסגלגל,

סוגרים הכול וזהו, נגמר הכול.

מטמיהה ומדהימה היא רשעות נפשו של אחשוורוש ומידת שביעותו,

כי כאשר עמדה לדיון השאלה מה לעשות בבשתי,

שאל היודעים איך לדונה כדת.

אבל כאשר הגיעו הדברים באומה שלמה כי ישראל רצה לדון רק על-פי בקשת המן,

בלי לחקור כלל אם הדבר כדת או לא.

זהו פרצוף היושר והצדק של הרשעים.

כזוהי מידת שביעותם של היושבים ראשונה במלכות,

המדברים גבוהה-גבוהה בשם הצדק ותועלת המדינה,

אבל דיבוריהם סותרים את כוונות הזדון המסתתרות בקרבם.

אז אם אנחנו מסתכלים פה,

איר-עון מאיימת עכשיו על ישראל להשמיד,

להרוג ולאבד את כל היהודים בפצצה גרעינית אחת.

ומה האמריקנים עושים בשעה זו כדת?

כדת, מה לעשות?

באחמדינג'אב.

מה זה כדת?

דיונים במועצת הביטחון, דיונים עם אירופה, דיונים, דיונים, דיונים, דיונים, דיונים, דיונים.

מה הדיונים? לא הבנתי.

רוצים להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים בפצצה אחת.

מה הדיונים?

כשהעפילו לאמריקנים שני בניינים,

הם עשו דיונים,

הם החליטו מי ציר הרשע,

אפגניסטן, עירק, סוריה, עירק,

החליטו משהו, צפון-קוריאה זה ציר הרשע.

ועוד רוב, ישר מלחמה.

קיבלו אישור מהאו״ם?

קיבלו מאירופה?

איפה כדת?

לא, בזה פגעו בנו.

פגעו בנו, הלא.

כשפוגעים בנו אין כדת.

אנחנו הדת, אנחנו קובעים.

אבל רוצים לחסד את כל היהודים הידידים, הוותיקים,

אלה ששומרים על המאחז האחרון של הדמוקרטיות במזרח התיכון,

נציגי העם האמריקני,

הקולוניה היהודית היושבת במזרח התיכון ומשמשת

בסיס מעבר.

מה זה?

כדת מה לעשות ב-המאדינג'עדה.

נו, מה זה?

זה מה שקורה כשיושבים ראשונה במלכות.

אה?

כשפלסטינים,

פלסטינים מתרבים ותופסים שטחים ובונים בניינים,

כשדרוזים ובדואים מתרבים ובונים שטחים וזה,

מה פתאום להרוס? יש בגצים ויש התנגדויות ויש זה.

הכול כדת, מה לעשות?

אבל אם מחליטים במטבחון,

במטבחון או בחווה,

לשחרר כמה יהודים מחלקים מסוימים בארץ-ישראל,

לא צריך כדת.

איזה דת?

מחליטים החלטה ונגמר הסיפור.

מה שונה אזרח ישראלי זה לאזרח ישראלי ערבי,

תומך פלסטין,

תומך ב'חמאס',

תומך בזה,

או אחרים שהם גנבים וכו' וכו'.

מה הם שונים,

שאלה יש להם יד רכה ורגועה ויש להם בגץ ששומר עליהם, ליהודים אחרים,

בלי להיכנס, אם צריך או לא צריך.

וגם אם נגיד שאחרי שצריך בצורה כזאת,

אתם ראיתם פעם מערך כזה לפנות את כל הבדואים מכל השטחים שהם לקחו בלי רשות?

ראיתם פעם מערך כזה, שמדינה שלמה מצטלמת בכל העולם שעושה דבר כזה?

למה כדת מה לעשות לא שווה?

המגילה מלמדת אותנו שמי שחכם לא יסתכל מה שהוא שומע ומה שהוא רואה,

אלא יבין מה מתחת.

ואם המורה האחד אמר כך,

באה המורה השני ואמר לו, יש עוד משהו שאתה לא שמת לב, זה כך.

ובאה השלישית ואמר גם כך. תראה מה הוא אמר בלשונות שלו,

זה מה שהסתתר מאחורי.

אבל התמימים בעם קוראים עיתון, רואים כותרת ואומרים, ראינו. מה, לא קראת?

מה, לא שמעת בחדשות?

עכשיו הראו את זה בטלוויזיה.

וזהו, נגמר היום. לא צריך להבין כלום, הכול ברור.

כל כלי התשקורת ביחד, החליטו ששרון אתרוג.

אז אם שרון אתרוג, בדרך כלל אתרוג זה רק בסוכות,

הוא היה כל השנה אתרוג.

אסור לגעת בו.

וככה מחליטים. איפה כדת?

למה האחד, בשביל נשיקה, צריך ללכת לכלא,

והשני, אני יודע מה, בגלל דבר הרבה יותר גרוע ויותר קשה,

יש לו חסינות.

למה? כי החליטו שהוא אתרוג.

פתאום הכתבים, השמאלנים בפרט, מבינים באתרוגים ואומרים במפורש,

כל זמן שהוא משרת את האינטרסים שלנו, לא ניגע בו.

מה זה?

חשבתם שמגילת אסתר זה היה פעם?

לא, זה היה יום בבוקר.

זה ככה מתנהל כל הזמן תחת עינינו. ואנחנו יושבים, מפננין,

לא בוער לנו כלום.

ירדו פה 880 טילים.

חסד השם, כמו במגילה,

שהם התכוונו להשמיד, להרוג ולאבד את כל תושבי קריית-שמונה,

ולא קרה, ברוך השם, כלום חוץ מכמה נפגעי חרדה ופצועים,

משהו, לצערנו הרב,

אבל מתוך 880 כלום.

חסד השם שאין כדוגמתו.

חסד השם שאין כדוגמתו.

זה נס פורים זה.

זה נס פורים לא יום אחד,

חודשים.

ומי עשה את הפדיחות?

אלה שעדיין נמצאים והם שומרים על ביטחוננו. אם הם יעזבו, אוי ואבוי מה יהיה לנו.

וואי וואי וואי, איך שזה מתנהל פה,

משהו איום ונורא.

זה לקרוא את המגילה ולהסתכל על המציאות.

אבל ככה זה.

יש עצה אחת,

אתם יודעים מהי?

מהי? איך ניצלו היהודים שם?

איך ניצלו היהודים?

מה, אתם חושבים שהיה איזה משהו מיוחד? היה שם איזה צבא?

היה איזה כוח? היה איזה מה? מה היה?

לא, לא, לא, לא, לא.

הם הבינו מה היה השורש של החטא שגרם לגזירת קליה.

מה היה?

שנהנו מסעודתו של אחשוורוש.

אחשוורוש עשה סעודה. נו, איך אפשר לשרר סעודה?

אתם רואים לפעמים חתונות מתוקשרות של הסלב?

אתם רואים לפעמים?

שבאים לשם וכולם נדחקים אחד בשני, מתחככים, הרבה ריח של פסמים שם.

כולם מתעלפים מהריח.

ראיתם דבר כזה? מראים לכם לפעמים נצנוצים כאלה?

אז היתה סעודה של אחשוורוש. לא יום ולא יומיים. לא יום ולא יומיים.

180 יום.

חצי שנה.

חצי שנה.

ומה שהיה ביום הראשון היה ביום האחרון. לא נגמר, לא ירד, לא הידלדל.

לא בהתחלה היה פחות שלסוף יישאר הרבה,

ולא בהתחלה היה הרבה ובסוף נשאר מעט.

עושר רב היה לו לאין שיעור.

המדרש אומר,

כשאין עשירות כמו שהייתה לאחשוורוש

היה פעם אחת שקראו לו בר בוהין, בר בוהין, הוא היה עשיר גדול

וחכמי ישראל הלכו לעשות מגבת צדקה,

לגבות כסף לתלמידי חכמים שיוכלו ללמוד תורה והחליטו שהם יוצאים להסתובב בכמה כתובות והוא היה אחד מהכתובות, הגיעו אצלו מהשחרית

טרם כניסתם שמעו

את הבן שלו,

שהם חשבו שזה העבד שלו,

אומר לו מה נאכל היום?

אז הוא אמר לו אנחנו נאכל היום טרוקסימון.

אז הוא אמר לו בחד-מנה או בשתי-מנה?

אמר לו בשתי-מנה.

מה זה טרוקסימון?

זה אגודת גרגיר או פטרוזיליה או נענע,

משהו כזה, אגודת עשב

שהיא מרירה,

והוא שואל אותו בחד-מנה או בשתי-מנה? הוא אומר לו בשתי-מנה, מה הפירוש? חד-מנה אתה מקבל חבילה.

בשתי-מנה אתה מקבל משהו כזה מחרבש.

הם שמעו כך, אמרו, איך אנחנו יכולים לקחת ממנו

צדקה?

הבן-אדם אוכל עשבים.

אמרו,

קודם נלך לעיר ואחר כך נחזור בחזרה, אם נראה שהמצב לא כל כך, נחזור אליו אולי, אולי נגרד איזה משהו.

הלכו, חזרו אליו בחזרה,

נכנסו אליו ישר,

אמרו לו, באנו לבקש צדקה.

מה להם? תלכו אצל אשתי.

הלכו אצל אשתו, אמרו, בעלך ציווה שתתני לנו צדקה.

היא אמרה, מה הוא אמר לכם?

גדוש או מחוק?

האם הדינרים שאני צריכה להביא לכם זה גדוש?

גדוש, למעלה מהכלי או מחוק, יעני ישר.

אמרו, לא אמר.

אמרה, טוב, אני אתן לכם גדוש,

ואם הוא ישאל אותי למה נתת כי אישה לא רשאית לתת כסף של בעלה שלא ברשותו זה גזל,

אז היא אמרה,

אם הוא ישאל אותי למה נתת, אני אגיד לו שיפחית מכתובתי.

באיזה כלי היא נתנה להם?

בכלי שמודדים בו את התבואות.

תבואה לא מודדים עם נטלה.

תבואה מודדים, אתה יודע, מכניסים תבואה לתוך כלי,

מלאה להם את זה דינרים, ולא מחוק גדוש.

חזרו אצלו,

אמרו לו, הקדוש-ברוך-הוא ימלא חסרונך,

כל מה שאנחנו חיסרנו ממך שהקדוש-ברוך-הוא ימלא.

אמר להם, מה נתנה לכם?

חזרו בדיוק על המלים שלו, מה אמר להם ומה היא ענתה, ואמרו,

והיא נתנה לנו יותר, והיא אמרה, במידה שאתה לא מסכים,

אז תפחית לה מהכתובה.

הגודש זה על חשבונה.

אמר, האמת היא שכך התכוונתי, שיהיה גדוש.

שאלו אותם, אבל יש לנו שאלה.

כשהיינו פה בבוקר,

לפני שנכנסנו שמענו את העבד שלך שואל אותך מה לאכול, אמרת לו, טרוקסימון, הוא שאל אותך, בחד-מנה או בתרי-מנה, ואתה אמרת לו ככה.

אמרנו, איך יכול להיות שבן-אדם כזה ייתן לצדקה?

והנה אנחנו באים, עכשיו אתה נותן לנו בכלי כזה,

בכל כך הרבה כסף.

מה ההסבר?

אמר להם, בשלי, אני רשאי לאכול כמה שאני רוצה,

אבל במצוות בוראי

אני לא רשאי.

באים לבקש ממני, אני צריך לתת כמו שצריך לתת, כמו שהשם רוצה שאני אתן.

אוכל שלי אני יכול לצמצם,

אבל במצוות השם אני לא רשאי לצמצם.

השם הרחיב את גבולי, יש לי עושר,

הוא לא נתן את כל זה בשבילי,

הוא נתן בשביל שאני אתן לאחרים. אם הוא שלח לי שליחים,

אני צריך לתת כמו שהוא רוצה.

זה שלו, לא שלי.

אבל בשלי אני יכול לצמצם.

למה המדרש מביא את זה?

בא להגיד שאפילו עשיר כזה, שיכול לתת צדקה בכלי שמודדים בו תבואה,

היה צריך לצמצם בשביל שיישאר לו לתת.

היה עושה חשבונות.

לא חי בפיזור הנפש.

אבל אצל אחשוורוש, 180 ומעט יום.

כתוב ימים רבים,

80 ומעט יום. למה צריך להגיד ככה?

כבר אמרת ימים רבים. למה יום? אלא כמו ביום הראשון, ביום האחרון.

זה היה אחשוורוש, ונהנו מהסעודה שלו.

מה זה? לא כתוב שאכלו.

האוכל היה כשר.

האוכל היה כשר. כרצון איש ואיש, הוא נתן לכל אחד מה שרצה.

איזה בדד שרצו, אכלו.

אבל הם נהנו.

ישבו בסעודה של הגוי,

העראל,

ונהנו.

אמריקה.

סלבריטי מכל העולם.

שרים, מלכים, הכול.

מתחככים.

ישבו ונהנו.

באותה סעודה הוציא אחשוורוש הרשע את כלי בית-המקדש והיה שותה בהם.

במקום שהם יבכו ויקרעו,

ישבו ונהנו.

מסעודתו של אחשוורוש.

על זה נגזרה עליהם קלעייה.

להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן תוונשים ביום אחד.

נו, אחרי שיוצאת גזירה כזאת, מה עושים?

שולחים את ה-101?

מה עושים?

אומרת אסתר הצדקת,

צומו עלי שלושה ימים, לילה ויום.

ואני ונערותי,

עצום כן.

ואני ונערותי, עצום כן. למה עצום? נעצום כן.

היא לא לוקחת אחריות על אחרים. היא אומרת, אני עצום.

אני אגיד לנערותי, אני לא יודעת מה הם יעשו, אבל אני אעשה.

וצמים שלושה ימים,

24,000 תלמידים קטנים, תינוקות של בית רבן, שאסף אותה מרדכי,

עם הצום היו מתפללים לשם.

זה הפך את הגזירה

של אחשוורוש והמן.

הם נהנו מהסעודה.

עכשיו, הם הטענו שלושה ימים, אנחנו היינו מתאמנים יום אחד,

יומיים, היינו,

לא יודע אם היה מישהו רואה את הנס.

שלושה ימים, לילה ביום,

זה היה תיקון על זה, וההכרה, ההכרה שזה היה החטא, זה היה הדבר הכי חשוב, להכיר שזה החטא.

וזה שינה את הכול,

והכול התהפך.

אתם יודעים כמה נסים יש במגילה,

אבל הכול על-פי טבע.

הכול על-פי טבע.

לא היה שום נס,

כמו ביציאת מצרים או דברים כאלה. כלום.

רק אם בן-אדם מתבונן, זה לא הגיוני בכלל מה שהיה.

בת כמה היתה אסתר?

מכל הנשים בעולם

שהוא ברר,

זה אחשוורוש?

180 יום שלח אותם להיות בבשמים לפני שהוא מקבל אותם.

מכל הבנות בעולם,

מה הוא מצא? אסתר.

בת כמה היא היתה?

75. סבתא.

אחשוורוש ראה אותה?

התעלף.

וואי.

לא ראה דבר כזה.

איך זה?

השם נתן לה חוט של חסד, נשיאות חן,

שהוא לא יכול לעמוד בזה.

נו, זה לא נס.

ואשלי, הוא אמר לה דבר אחד, שהיא תבוא לפניו,

לא משנה באיזה מצב, אבל היא תבוא לפניו, והיא לא באה, והוא חיסל אותה.

חיסל אותה, טיק-טק.

כמובן, עם היועץ המשפטי,

אבל חיסל אותה.

ואסתר,

הוא שואל אותה, מאיזה עם היא?

מאיזה מולדת? היא לא מגידה לו,

לא עונה לו בכלל.

איך הוא לא מחסל אותה?

אין מגדת עמה ומולדתה.

היא נכנסת מתי שהיא לא נקראת למלך, ומי שנכנס, אחת דתו להעמיד בלי רשות,

והוא מושיט לה את השרביט.

ועד חצי המלכות ותיעש, רק תבקשי, חצי מלכות עליי, עליי.

והיא לא אומרת לו כלום.

היא נכנסת במסירות נפש,

והיא עומדת לפני שתיכנס, כאשר אבדתי, אבדתי,

כי מי שנכנס, הרבה לא יצאו משם, מה שנקרא,

וכשהיא נכנסת במקום לבקש על עמה ומולדתה,

היא מזמינה אותו למשתה שיהיה אצלה.

איך את מאבדת את המומנטום אם הוא כבר אמר לך עד חצי המלכות?

חצי המלכות זה חצי של 127 מדינות,

והיא צריכה לבקש על עם אחד,

אז ודאי שהיא מקבלת, לא?

אלא כשהיא נכנסה אליו היא ראתה צלמים,

שיש צלמים שם.

אז היא ידעה שרוח הקודש פרחה ממנה,

ולא תהיה לה סייעתא דשמיא, היא פוחדת שהכול יתהפך. אז היא אומרת לו, לא,

מחר תבוא למשתה עם המן.

אבל מה היתה הבעיה? היתה בעיה.

היתה בעיה. היא הגיעה,

היא הגיעה,

ושוב פעם, המן הופיע עם הטי-שירט שלו,

עם הצלם.

אז היא הולכת לה עוד פעם לדבר.

אז מעניין, היא אומרת להם, עוד פעם מחר נשתה.

מה היה צריך להגיד אחרי שהיא אומרת? תגידי, את חושבת שאני פורפרה? כל יום תביא אותי מפה לשם, שם לפה בשביל לשתות?

180 יום שתיתי, די, חלאס.

זה לא דרינק,

זה דרנק.

וכמה?

ולמה היא דוחה?

שאולי השם יגלגל,

שהוא יבוא בלי הטי-שירט שלו.

נו, ומה קורה בינתיים?

מה קורה בינתיים? וואי וואי, איך הקדוש ברוך הוא מסובב את הכול.

איי איי איי, מה קורה בינתיים?

איי איי איי איי.

בינתיים,

אחשוורוש שואל, מי בחצר? אומרים לו, האמן.

אומר שייכנס.

הוא בלילה קרא בספר הזיכרונות שמרדכי הציל אותו מבקתן בטרש שחרשו להרוג אותו.

אז הוא אומר לו, מה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו?

אז האמן חושב, מי שמחפש כבוד, על מי חושב? על עצמו.

מה זה, מה לעשות?

לוקחים את הסוס שרחב על המלך, לוקחים את הכתר, לוקחים את המלבוש, לוקחים מלך,

עושים אותו מלך,

לוקחים אותו בעגלה, ושמים סוס לפניו, וילכו לפניו, יכריזו, ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו. אמר לו, יופי,

זה תעשה עם מרדכי.

תלביש אותו, תעשה הכול, תשים אותו על העגלה, תלך לפניו ותכריז, ככה יעשה לאיש.

בבית ידעו כמה המן שונא את מרדכי.

והיתה לו בת.

הבת הזאת, שהוא תכנן אותה למלכות,

כשהיא שמעה את העגלה ואת הכרוז, הוא אומר, ככה יעשה לאיש.

היא הבינה שאבא שלה זכה לכבוד.

היא חיכתה למעלה במרפסת,

חוץ מכבודכם, עם גרף, גרף של רעי. אתם יודעים, זה סיר לילה של הקטנים, אבל גדול של הגדולים,

מלא כל מיני מטעמים, מה שנקרא,

וחיכתה לו במרפסת שאיכשהו יגיע, מרדכי, תשפוך לו על הראש. עכשיו, מי זה מרדכי לדעתה?

האמן שהולך הראשון. היא חושבת, מי הולך בראש?

מרדכי.

באמן יושב למעלה.

טוב, עכשיו כשהיא צריכה לכוון לו על הראש,

היא מסתכלת, לא איך היא תקלע.

והיא קלעה בול.

איך היא תקלע? היא צריכה לראות את הראש, ואם היא תראה את הראש, היא תראה את אבא שלה.

איך היא לא זיהתה אותו?

אלא המן מרוב הבושה הלך כפוף, הראש שלו כמעט ברגליים, והיה צועק ככה, חוי, עושה לו איש שלא יראו שזהו, מפדיעון.

והיא לקחה וזרקה, ואז מה קרה?

כל הלכלוך והריח היה עליו,

בטי-שירט שלו התלכלך.

אז הוא רץ הביתה להחליף את הבגדים. בינתיים הוא פגש את זרש אשתו ואת כל היועצים,

והם אמרו לו, תשמע, אם זה מרדכי,

אם החילות לנפול לפניו, נפול תיפול לפניו, לא תהיה לך תקומה ממנו.

זה המרדכי הזה, אם אתה התחלת להסתבך אתו,

נגמר.

עכשיו הוא בא להחליף את הבגדים,

ויבהילו את המן.

פתאום באו השליחים של המלך אחשוורוש להזמין אותו מייד

לבית-המשתה, ואז הוא נכנס בלי הבגדים האלה.

ואז סיפרה אסתר לאחשוורוש מה עשה האיש הרע, הצורר של היהודים הזה, ומה תכנן,

ושהיא היתה אמורה להיות הרוגה מבין ההרוגים.

הייתה שם איזו עסקה שהתברר שהוא שיקר המן כי הוא קנה ב-10,000 כיכר כסף רק את הגברים.

זה היה בכתב המכירה.

אבל בכתב שהוא שלח לכל האומות, להשמיד לרוג לבית, כתוב גם על נשים.

ואחשוורוש ראה שהוא עבד עליו,

והוא הכניס גם את הנשים באותו סכום,

אז הוא התרגז עליו.

וכל הסיפור ידוע, שהוא יצא ותפס אותו, נופל על המטה, אמר לו, אגם לכבוש את המלכה איתי בבית? יא וואי וואי.

בסוף יתלו את האמון.

אבל תראו איך הכל מתגלגל. הקדוש ברוך הוא אומר,

תלמדו לכל החיים.

כשהמן החליט

לתת את הכסף שהיה לו לדבר רע,

יש כוח ברצון הרע שלו לפעול רע,

ואכן הוא הצליח עם הכוח הרע שלו לפעול רע, ויצאה גזירת מוות על כל היהודים.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

הקדים את השקלים שלנו לשקלי המן.

מראש חודש אדר

צריכים לתת שקלים,

מחצית השקל.

ואנחנו, בראש חודש אדר,

מקדימים את השקלים שלנו לשקלי המן,

מחצית השקל.

אז אם אנחנו נותנים את מחצית השקל למשכן, לבית-המקדש, לעבודת השם,

ומקדימים את זה עם הכוח הטוב שלנו לעשות רצונו יתברך ולעשות את מצוותיו,

אם הכוח הטוב שלנו, האמיתי, ואנחנו עושים את זה כך, הוא יבטל את הכוח הרע של הכסף שלו.

ושימו לב, דבר מדהים.

מחצית השקל חצתה את המן לחצי.

המן זה אות ה'.

תחצו את האות ה' ל-2', תקבלו ג', ב'.

ה' זה ג', ב'.

מה זה גב?

נכון? ה' זה 5, ג' זה 3, ב' זה 2, גב.

ג' זה ה'.

האמון, ה'.

מ', תחצו את המ',

זה כ' כ', כ' ועוד כ',

זה מ'.

נון מחצית זה כ' ה', כ' ה', נכון? כ' ה', כ' ה'.

תחברו את הכ' עם הכ' ה',

זה ככה.

עוד כ' עם כ' ה', זה עוד ככה.

גב, ככה, ככה.

מה היה?

כשהמן הלך ואמר, ככה יעשינו איש.

הוא עשה את זה עם הגב שלו, כפוף,

קיבל את הסיר על הראש, התלכלך.

הלך הבית הרחלי והבהילו אותו, וככה הוא גמר את הסיפור.

מחצית השקל שנתנו,

חצתה את המן לשתיים ותלו אותו על העץ.

ועל מה ראו? על ככה.

ככה כתוב בסוף המגילה.

זאת אומרת, מי שרואה את השגחת הבורא יתברך, רואה אותה גם בטבע,

בסדרי העניינים, איך הקב' הוא מסתדר, מי יקדם ומי אחר, מי ימהר ומי יאיט, איך הדברים מסתדרים.

880 טילים, יא וואי וואי.

880 טילים, וואי וואי וואי. מי היה מאמין? 880 טילים.

אם היו נופלים שני טילים בלונדון מאיזה מקום, יא וואי וואי.

100 טילים, זה היה מלחמת עולם.

880 רק על קריית-שמונה.

ואף אחד לא...

עוזה, בלונה, ועוד אולמר תמר, ניצחנו!

ניצחנו. בשביל מה ועדת חקירה? ניצחנו.

אם צריכים לעשות ועדת חקירה, איך הם הפסידו?

חה חה חה אני רואה בכם?

זה יוצר מצחיק מהמגילה.

אבל ככה אנחנו חיים.

מה המסקנה?

אנחנו צריכים להבין למה הם באים עלינו.

למה באים עלינו עכשיו מוחמדינג'אד?

למה הוא מדבר בשם ה' ואנחנו לא?

למה נסראללה מדבר בשם ה' ואנחנו לא?

למה אבו מאזן מדבר בשם ה' ואנחנו לא?

למה ערפאת, שהיה כופר מבחינתם, היה מזכיר שם ה' ואנחנו לא?

אנחנו, עם השם, לא מזכירים את השם.

אנחנו מזכירים לו, כיף-16, מרכבה,

זה,

חץ, יריחו,

כל מיני שמות של מתכות.

נו, וזה עזר?

דבור,

וזה עזר?

כוחים-עוצם-ידי, כלום, אפס אפסים.

חיזבאללהואים,

שלמדו רק אתמול כמה תרגילים מהאירנים והסורים,

כבר יכולים להוריד סטין,

כבר יכולים להפציץ מדינה.

מה זה?

איך זה יכול להיות?

מה, הם נהיו דוד ואנחנו גוליית?

איך זה יכול להיות?

הם אוחזים בשם השם, ואנחנו, לא, אנחנו אוחזים בנשק. אנחנו לקחנו את המקצוע של עשווא.

הקול, קול יעקב, והידיים, ידי עשווא.

ומה אנחנו עושים? אנחנו מחזיקים בידיים כמו עשווא כלי נשק,

והם הולכים עם הקול של יעקב, אומרים, השם, השם, אללהו אכבר, יאללה, ומתפוצצים ועושים את זה.

איך זה?

התחלפו התפקידים.

אבל אם נתפוס את עצמנו בזמן

ונהיה חכמים,

אפילו אם לא נצליח להשפיע על המנהיגים ועל היועצים שמתכוונים כמובן לטובת המדינה ותו לא, הרי הם לא מקבלים כסף. זה חינם, אין כסף.

הם ממש יועצים ללא תשלום.

אם נשנה את עצמנו, לפחות נרבה בזכויות של עם ישראל ונקווה שלא נצטרך כל כך הרבה נסים, כי לא בכל העת מתרחיש ניסה,

לא בכל העת מתרחיש ניסה.

זה מה שאנחנו לומדים במגילת אסתר.

קצת,

נגענו בכמה נקודות, יש הרבה מה ללמוד שם.

אבל בכל אופן,

אסתר זה לשון אסתר, ואנוכי אסתר אסתיר פניי מכם.

ומגילה זה, מעבר לזה שהיא גוללת את הדברים ואת האירועים,

היא גם הופכה להיות גילוי מתוך ההסתר,

נהיה גילוי, אורו של הקדוש ברוך הוא.

ואז קיימו וקיבלו היהודים עליהם ועל זרעם לקיים את כל דברי התורה הזאת בשמחה.

ליהודים היתה אורה בשמחה בששון בעיקר אורה, זאת תורה.

שמחה זה יום טוב,

ששון זה תפילין,

ששון זה מלה, בעיקר זה תפילין.

כל המצוות האלה היו בשמחה, כשעושים את זה בשמחה,

כשמרדכי ראה שהילדים אמרו לו, פסוק פסוק כ', והילדים כולם אמרו לו פסוקים,

אז ניצחנו. מתי ידע מרדכי שננצח?

כשאחשוורוש והאמן טיכסו עצה ביניהם, הם אמרו שאפשר להילחם בעם ישראל. אמר לו, השתגעת, אחשוורוש?

מה, אתה לא יודע שהאלוקים שלהם, הוא שומר עליהם, ואתה לא יודע מה הוא עשה לפרעה ולסיסרא ומה הוא עשה לסנחרי ומה הוא עשה לכל... מה אתה רוצה שנסתבך עכשיו?

אמר לו, לא, הוא כבר זקן,

הוא תשוש.

מה, האמן היה עבד?

הוא יודע את כל ההיסטוריה והוא יודע את זה, והוא אומר, הוא עכשיו זקן, תשוש?

הוא לא היה עבד.

גם כשהוא בחר את חודש אדר,

הוא ידע שכל החודשים האחרים מיטיבים עם ישראל.

רק אדר, הוא ידע שנפטר משה רבנו, אז הוא אמר, זה החודש, אחי, זה. אבל הוא לא ידע שהחודש הזה,

מעלתו גדולה מאוד.

מי שנכנס לאדר מרבים בשמחה.

אלא מה היתה כוונתו?

כוונתו היתה, כתוב בפרשת האזינו, צור ילדך תשי.

שעם ישראל, כביכול, אם הם לא עושים את המצוות כמו שצריך, או לא עושים,

זה נקרא שהם מתישים כוח של מעלה.

כביכול, תש כוחו של הקדוש ברוך הוא מלעזור לנו.

זאת אומרת, אנחנו לא נותנים לו את הכלים והסיבות, כביכול, על פי דינו, שהוא פסק איך העולם מתנהג.

לא נותנים לו, כביכול, את הסיבה לעזור לנו. בדיוק הפוך, כאילו מתישים.

לכן כתוב, תנו עוז לאלוקים.

תנו עוז, כביכול תנו כוח. מה הכוח? כשעושים מצוות, הקדוש ברוך הוא יכול להרעיף עלינו טובה.

אבל אם לא עושים מצוות, עושים אותן בעצלות, בתשישות, בעייפות,

אז הם מתישים כוח. לכן הוא אמר שהוא תשוש.

למה הוא תשוש? לא בגללו, בגללנו.

הוא ראה שעם ישראל מסוגלים לבוא לסעודה ולהיענות ככה, וזה סימן שהם עצלים מהמצוות, וזה הזמן לפגוע בהם, כי הוא לא יעזור להם.

אבל מה עשו ישראל?

הגבירו חיילים לתורה כשהבינו,

התעצמו בעבודת השם, בתפילות, בתלמוד תורה והכול,

והפכו את הגזרה לחלוטין, כי נתנו עוז לאלוקים.

ככה אנחנו צריכים לעשות, אין ברירה.

יש לנו כלי נשק, משהו-משהו,

אבל בינתיים לא ראיתי שזה עוזר.

לא עוזר.

F-16 הולך לשם, והם מרימים טילים לכאן.

F-16 הולך לשם, הם מרימים טילים לכאן.

ומרכבה עובר לשם,

ומפגע מתפוצץ כאן.

אז מה זה? איפה הטילים? איפה זה? איפה האיומים? מה תעשה?

מה תעשה?

אם אנשים מתאבדים, מה תאיים עליהם? אני אהרוג אותך?

הוא מת למות.

מה תעשה?

אין לנו עצה.

אם עם ישראל ישתנה, אם היה כאן מנהיג

שהיה מדבר כמו שצריך ואומר את האמת בפנים, ואומר, חבר'ה, צריכים להתעורר, בואו נהפוך קערה על פיה.

הם באים בשם השם,

אנחנו הולכנו בשם השם.

אנחנו אפילו ראינו דוד, ניצחנו את גוליית,

בשם השם.

אבל אנחנו גם יכולים להיות דוד בשם השם ויכולים להיות גם עם הנשק של גוליית.

אז עוד יותר,

אבל כלום.

כלום.

אין מי שיקום וידבר בשם השם, זה הבעיה.

יש אולמרט שמדבר בשם אולמרט ופרץ שמדבר בשם פרץ.

ומה עם ש״ס? בשם מי הם מדברים?

בשם המנדטים.

גם,

אתה כבר לא ישן. מה חשבת?

מה, על מי אני דיברתי? על כולם? לא דיברתי על אולמרט בגלל שהוא חילוני.

דיברתי על ספרדים. לא, ספרדים לא מעניינים אותי. מעניין אותי יהודים. אין ספרדי ואין אשכנזי. יש יהודים.

במגילת אסתר יש יהודים.

ונסראללה, תאמין לי, לא מבחין בין ספרדי לאשכנזי.

מבחינתו, כולם, הוא רוצה לראות גוויות.

רק מה,

אנחנו, במקום שנחזיק בשם יתברך, לא מחזיקים.

זה הכול, כוחנו ובפינו.

למה נקרא עם ישראל תולעת יעקב?

למה תולעת יעקב?

אומר המדרש,

כשם שהתולעת כוחה בפיה, כך ישראל כוחן בפיהם.

מה זה תולעת יעקב?

מה זה תולעת? זה משהו רכרוכי כזה, רכרוכי, כלום.

והיא חודרת עץ מצד לצד.

עם מה היא חודרת?

עם הפה שלה.

קצת ועוד קצת, עם ריר, קצת, קצת, קצת, צ'יפ, יוצאת בצד השני.

עם ישראל, כוחם בפיהם. הם לא צריכים לא שרירים, לא הרקולס, לא ספרטה, לא חרית.

שום דבר.

הפה שלהם, תפנו לשם, דברו אליו. יש לכם אבא בשמים, מנהל את כל העולם.

ראינו מה הוא עשה בהיסטוריה, שלנו גם.

מתי ניצחנו עם כוח?

יש לנו איזה חג על ניצחונות?

אין לנו חג על ניצחונות.

יש לנו, כן, זה שלך.

אין לנו חגים כאלה. יש לנו חגים רק בתורה,

בחגים על רוחניות.

בחנוכה ניצחנו כשנשאר פח של שמן,

לא שנשאר טנק.

פח של שמן! זה היה ניצחון של היהודים.

על היוונים שרצו להחטיא אותם.

בפורים,

כל הניצחון היה תפילה לשם, תענית,

הכנעה לפני ה' חזרה בתשובה והכל משתחרר.

כל ההיסטוריה שלנו ככה.

כל ההיסטוריה.

אין שום הנצחה לניצחון אפילו שהיו לנו ניצחונות.

אבל החג, המאורע, המועד, לא על הניצחון.

למה? כי את הניצחונות עושה השם.

ואין לו בעיה, הוא יכול לעשות אותם בלי שנתערב, הוא יכול לעשות אותם עם שנתערב,

אבל תמיד הקב' הוא נלחם את מלחמותינו בלבד.

אם היינו יודעים כמה חורשים עלינו מזימות יומם ולילה,

מה יעשו לנו ואיך הקב' מסכל אותם,

אז היינו רוקדים משמחה שיש לנו אבא כזה.

אבל אנחנו אפילו אחרי שרואים את הנסים לא מתפכחים להבין שזה לא בחינם,

זה עולה משהו.

880 טילים בקריית-שמונה.

אם זורקים רימון בתוך מקום כזה, חס ושלום, אתם יודעים כמה הרוגים?

רימון. מה זה טיל?

100 קילו?

150 קילו?

200 קילו?

מה, כמה צריכים ללכת?

כולם היו עם העירייה, מחוץ לעיר.

בטח. הטילים הראשונים,

נכון, הטילים הראשונים ממש היו על פרש, לא היה פה אף אחד.

בחיפה, היום הראשון, שלושה מגבי מטוס.

וכמה טילים נורו אז?

לא, לא היו. בשבוע השני.

הבנתי. ובחיפה?

לא היו.

כן, אבל בסך הכללי של המלחמה,

מה הגענו?

לעשרות בודדים?

נו, איך זה?

אבל כמה אלפים היו טילים? כמה אלפים?

חיפה לא מעוברת, אבל עוד פעם.

עוד פעם, צריך להבין איך זה, איך זה.

בגוש-קטיף

כל האזור שם נפלו אלפי-אלפי קסאמים.

כמעט ולא מת מישהו מפגיעה ישירה.

למי להודות? למי להודות? לצה״ל?

לא. למי להודות? לעירייה?

למי להודות? לקופת-חולים?

לגגות, לגגות שעד היום,

לגגות שעד היום הם פלקלים, ואני לא יודע מה יש שם, קש, קש, מה יש שם?

למי להודות? צריך להודות למישהו, לא?

מישהו קיבל ישועה? למי להודות?

לא שמעתי ברדיו שמישהו יגיד מזמור תהילים על הישועה, הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו.

לא ראיתי שמארגנים בממשלה איזה משהו,

איזו עצרת, איזה כנס, איזה, מה זה?

מה זה?

הם הורגים אחד יהודי ורוקדים בגגות ובכול כי הצליחו להרוג יהודי.

כשלא הורגים יהודי, כמה אנחנו היינו צריכים לרקוד? אנחנו.

שום דבר.

אתם יודעים, חזקיה המלך היה ראוי להיות משיח.

חזקיה המלך היה מלך צדיק.

הוא גרם לכך שכל עם ישראל, תוך שלוש שנים,

ידעו את כל התורה מקטן ועד זקן.

ובא עליו סנחריב עם כל צבאות העולם לכבוש את ירושלים.

היו שם מיליונים שבאו והקיפו את ירושלים בשביל למחוק אותה מהמפה.

לחזקיה לא היה נשק.

לחזקיה לא היו אפילו סוסים לשים עליהם רוכבים.

סנחריב התפדח מזה שהוא הגיע עד למקום כזה והוא ראה את ירושלים. אתם יודעים מה זה ירושלים?

רק בחומה.

זה משהו קטן.

זאת ירושלים שכל העולם מדבר עליה.

ואני באתי עד לכאן וזה מה שיש? אין עם מי להילחם אפילו.

בושה. סחבתי לפה מיליונים.

הוא אמר לחיילים שלו, כל אחד ילך ויגרד קצת ככה מהחומה,

אנחנו נפורר אותה. רק מהכמות של האנשים, כל אחד יעשה ככה.

חזקיה המלך באו ואמרו לו, תשמע, אתה חייב לקבל תנאי כניעה פה. אם אתה לא תקבל פה תנאי כניעה, ישחטו אותנו.

אמר להם, לא.

יש אלוקים בשמים.

אני עשיתי את החלק שלי,

הוא יעשה את החלק שלו.

בתורה כתוב, אם בחוקותיי תלכו,

ושכבתם באין מחריד וחרב לא תעבור בארצכם.

אני את החלק, אם בחוקותיי תלכו, קיימתי. כל ישראל יודעים את התורה?

זהו. את שלי אני עשיתי. עכשיו, שהשם יעשה את שלו.

שיקיים את ושכבתם באין מחריד.

לא מודאג.

בלילה הקדוש-ברוך-הוא שואל את המלאך גבריאל.

לאן?

אומר לו לברך את האילנות.

אמר לו, על הדרך פשוט מגלך על מחנה סנחריב.

בלילה ההוא ירד מלאך השם מן השמים, בעיקר במחנה סנחריב,

185,000,

שאלה היו ראשי גייסות.

זהו.

אם היו קמים למחרת ישראלים של היום ורואים דבר כזה,

אומרים וירוס.

כמו בתל-השומר, חיידק אלים.

איך זה?

מה היה צריך עכשיו חזקיה המלך להגיד? שירות ותשבחות יותר מדוד המלך בטילים.

והוא לא הלל השם,

והוא לא זכה להיות משיח.

כמה חשוב להלל השם על כל דבר ודבר.

מי יכול פה להזיז את האצבעות שעושה ככה?

אין הרבה.

נתנו לכם אצבעות?

מה הבעיה? תעשו ככה. מה, עולה לכם כסף?

תעשו, תעשו, כן. כן.

יופי.

כאב לכם? כאב לכם.

היה קשה?

בסדר.

אתם יודעים שיש כאלה שלא יכולים לעשות ככה?

אני הכרתי אחד,

שאבא שלו הביא אותו אלי, בן 17 בערך,

שאין לו את שלוש האצבעות האלה מלידה בשתי הידיים. הוא נולד ככה.

רק הזרת והבוען, האגודל.

זהו, אין לו.

הוא הגיע בן 17,

אומרים לו שלום, מושיטים יד, אין לו מה להושיט.

יש לו שתי אצבעות וחור פה.

יש לו בושה, הוא הולך עם הידיים בכיסים. איך הוא יעשה? מה יעשה?

אז הם באו לבקש ברכה, כי הם הולכים לניתוח בגרמניה, השתלת עצמות,

אצבעות.

שאלתי את אבא כמה עולה הניתוח.

אמר לי, חצי מיליון דולר.

אני מאמין שבתוך הקהל הזה יש כמה אנשים שאומרים שהמצב שלהם הפיננסי קשה.

אני מאמין.

שיסתכלו ביד, יש להם חצי מיליון דולר ביד.

הם לא שילמו על זה גרוש.

הם יודעים לעשות היי, ביי,

אתה בא?

לך, לך, לך.

הכול עם האצבעות.

חצי מיליון דולר.

והם לא מאריכים.

לא מאריכים, אל תמשיכו שיאריכו.

מה הפירוש שלהם? רק לי יש? לכולם יש. מה אתה רוצה ממני?

בבוקר קמים.

יש סידור תפילה יהודי.

נגיד בבוקר, ברוך אתה השם אלוקים לעולם, פוקח עיוורים.

אין לו זמן.

אין לו זמן. הוא אומר לעבודה עם הרגליים שהשם נתן לו. אין לו זמן.

אין לו זמן.

אבל אם הייתה לו ציפורן חודרנית, רק הציפורן, קצת.

הוא לא היה רץ לעבודה, הוא היה מדדה.

אבל להגיד, פוקח עיוורים, מוגזם, אין זמן.

טוב באוטובוס, טוב במכונית, טוב ברמזור, טוב בעל פה, במעלית.

אין זמן. כעיקרון, אין זמן.

אם בן אדם היה הולך ומתעוור, חס ושלום, והיו אומרים לו שאפשר להציל את עיניו

על ידי ניתוח שעולה 100 אלף דולר,

הוא היה עושה את הניתוח או לא עושה?

והיו אומרים לו, תשמע, גם אם זה יצליח יהיה לך אחר כך משקע.

לפעמים מספר 14. תחתית של טמפו של פעם.

גם היה מברך את הדוקטור, תעשה, תן לך טיפ גם, בתמונה למסדרון.

נו,

כן, כן.

היה נותן לו גם כוס של ערק, הוא אומר, כן.

בקיצור,

100 אלף דולר.

הוא היה אומר לדוקטור תודה, וכל פעם שהיה רואה משהו, הוא היה אומר, זה בזכות הדוקטור, בזכות הדוקטור.

על 24 שעות של ראייה חינם אין כסף, לא מגיע להגיד כמה מלים?

ברוך אתה השם פוגע עברי.

איך יהודי יכול לקום בבוקר ולא להגיד, מודה, אני לפניך, מלך חי וקיים,

שאחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך?

יש כאלה שלא קמים בבוקר בכלל ואומרים, זכה, מיתת נשיקה.

איזה נשיקה?

איזה נשיקה?

מיתת נשיקה זה דבקות בשם יתברך, בשעה שאדם היה דבוק בשם יתברך,

ואז הוא נפטר, כמו הצדיקים שהיו דבוקים בשם, שאמרו, שמע ישראל,

שהתחברו לשם לפני שנפטרו, ותוך כדי נפטרו. זה מיתת, לא מי שמת בשינה,

מיתת נשיקה.

אבל מה לעשות?

לא מודים לשם יתברך. לא מודים. אז הקב'ה מזכיר לנו, מזכיר. יש תזכורות, יש טילים,

יש פיגועים, יש מחלות, יש צרות, יש בלאגנים, יש חובות,

יש ארנונה,

יש מילואים.

כל הבעיות, אחת אחרי זה. למה?

תתקרב לבורא, תודה לו. על כל דבר תגיד תודה לשם, ברוך השם, הודות השם, הכול השם, ברוך השם, השתבח שמו.

מה, עולה לך כסף?

מה היתה המעלה של יוסף?

שהיה מזכיר את השם כל הזמן.

שם השם היה שגור בפיו כל הזמן.

הוא נמצא מול פרעה, רשע וטמא.

ומה הוא אומר לו?

השם, רק השם. בלעדיי, השם, האלוקים, יענה את חלום פרעה. לא אני, אני לא. השם, רק השם, רק השם.

בואו נתברך. למשל, בכל ארץ מצרים.

בגלל מה?

שם השם שגור בפיו.

אז השם הצליח את דרכו.

בעיה להגיד

שם השם.

תראו, הנוצרים, כל דבר עושים תאץ' ווד, תאץ' ווד, תאץ', תאץ', תאץ', ווד, ווד, תאץ'.

כל משרד שמעריך את עצמו דופק כמה דפיקות כל יום.

כל חרטש לא מתאים לו.

מה זה?

מה, אנחנו נוצרים?

אין קפה בחוואי שעשו דוחה בחפה בחוואי.

יש פה קולה, קולה.

תרצה קולה עם חוואי?

אספרסו?

בעדין?

מעל אש. מעל אש, איווה.

למי שיש שאלות, בבקשה.

או, הנה, תנו לו מיקרופון. מיקרופון.

כן, אבל צריכים לשמוע אותך ברור וטוב.

תנו לו בבקשה מיקרופון.

ערב טוב.

שמי משה,

ואני רוצה לשאול אותך שאלה שתיים, בלי לפגוע פה בקהל. רגע, לפני כן, מהיכן אתה? אני תושב קריית-שמונה, 32 שנה, זה בני הגדול.

הובאתי על-ידי צדיק שגדל עם הבן שלי.

שאלתי היא כזו,

אתה מדבר על השם, השם, השם, השם.

מי זה השם הזה?

האם אין לו שם?

יש לו שם, יש לו כמה שמות. מה? לא.

שם אחד שמופיע במקרא מספר פעמים.

אלוקים,

י' ו-ה' ו-ו' ו-ה',

ש' ו-ד' ו-י'

עץ צווקות.

לא, השם הנפות שלו, שהוא פנה למשה ואמר לו. לא, זה תלוי בהנהגה או במידה שהקדוש ברוך הוא פונה אלינו.

זה משתנה לפי המידות שמתייחסות אלינו. יפה.

בסדר.

יש לו מספר שם. למה בתפילות לא פונים לשם המפורש שלו?

למה לא הוגים את שם השם? לא הוגים, ודאי, בתפילה בבקשה,

בתקופתו של דוד המלך.

כן. ותקופת לפניו של, כן, כן, בסדר, לפני. ברות, מגילת רות, לא שכחתי כרגע. לא חשוב.

בועז, שהלך בשדה, איך הוא בירך את העובדים?

ברוכים אתם בשם

השם.

לא בשם השם שאתה אומר, בשם יהוה.

לא, הוא לא אמר ככה.

זה קראת מבטחת הספר? קראתי. מגילת רות?

בשם השם כתוב.

בשם השם, כן. לא הוגי. כמו במפורש, הוא לא אמר בעזרת השם. לא, לא, לא, לא.

זה שזה כתוב ככה, זה שזה כתוב,

זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור, אומר הקדוש ברוך הוא. נכון.

זה שמי לעולם, לעולם לשון היעלם.

זה אתה קורא את רש״י כרגע. עזוב אותי ברש״י, אני קורא לך מה שאני קורא.

וזה זכרי, זאת אומרת, מזכירים את שם השם בעדו.

ומה כתוב בספר יונה?

מה כתוב? והיה ביום הנורא והגדול, לא, אין דבר כזה. כל הקורא בשם. אין פסוק כזה אפילו. תפתח את סוף ספר יונה. הנה, קח סוף ספר יונה.

תעביר לו, סוף ספר יונה.

אתה מדבר על מלאכי, אתה מדבר על מלאכי, אולי.

יום השם הנורא והגדול זה במלאכי, לא מיונה, אבל לא חשוב. אולי אתה תמצא מיונה גם. מלאכי? רגע, יכול להיות.

אני פשוט כרגע מתרגש, אבל מופיע.

אם אתה רוצה למצוא את זה מהר, תשים כיפה.

אם לא, אתה לא תמצא.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

עמוס, סליחה. עמוס, יאללה, נלך לעמוס.

רגע, מצב.

איזה אמרת?

במלאכי סוף מלאכי,

פרק ג'

לפני בוא יום השם הגדול והנורא.

וישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.

וישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.

וישיב לב אבות לב אבות על בנים ולב בנים.

וישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.

עוד לא מצאת?

לא, זה לא במלאכי.

מישהו יכול לשאול אותו? בבקשה.

לא, אז תמשיך את השאלה. נו, נגיד שיש פסוק. נו,

נגיד שיש פסוק. נו, לא חשוב.

נסתדר גם אם נגיד, משה,

מה השאלה?

נו, הוא אומר.

שערים אימסו.

וואו. גבוהות אתמוגגנה. אתמוגגנה. יפה. ואז כל הקורא בשמי. כן.

ינצל ביום ההוא. נכון. אבל בשמו המפורש. אתה אומר, בסדר, אין בעיה, אני גם לא מתנגד. כשיגיע הזמן, תקרא בשמו כשהוא ירשה. אין בעיה. אז למה בתפילות, כשפונים אליו... כי אנחנו לא יודעים את השם המפורש. אתה יודע מה זה היה השם המפורש?

בשם המפורש אפשר היה להביא את אמריקה לפה לשבוע, ולהחזיר אותה. לפי מה שידוע לי, הכוהנים ידעו את שם ה... יפה. נכון, עד צדוק.

עכשיו, כמו שאתם טוענים,

שיש את התורה שבעל-פה, שמעבירים מדור לדור, מי זה אתם? אנחנו. אתם. אם אתה יהודי. אני אוהב את התורה שבכתב הזה. יש לי קצת בעיה עם התורה שבעל-פה. בסדר. לא למדת. לא קרה כלום. לא, לא שלא. למדתי. לא עניין אותי. אה, לא עניין אותי. דקה. אני גם כן אמרתי מס הכנסה. אתם לא מעניינים אותי. דקה. אני לא משנה. אז יש לך מה להסתיר. לי אין מה להסתיר.

ובתפילות כשאתה פונה אליו ומבקש ממנו, והכהנים ביום כיפור, נדמה לי, רק ביום כיפור הם היו יוצאים וקוראים בשמו.

לא.

האם הכהנים לא העבירו בעל-פה כשהקראו בשמו? עד צדוק.

עד צדוק. זהו.

ומדוע התפילות,

התפילה, הרי אתה פונה אליו.

זה תיקנו חכמים בכלל, אז מה אתה רוצה בכלל? ומי אמר שהתפילה של ה' נכונה?

אנשי כנסת הגדולה תיקנו לנו, אתה מבין? אבל זה בני אדם.

וכולם בני, גם משה רבנו בן-אדם.

כן, אבל משה רבנו קיבל מקור ראשון. אבל גם אדם הראשון היה בן-אדם.

וגם הוא קיבל מקור ראשון. נו, אז מה?

אז מה יש?

אז מה? בתפילה לא קוראים בשמו? לא.

למה? ככה הוא אמר, זה שמי לעוד אחר. בואי נגיד ככה, אני קורא לך, היי אתה. היי הוא. בדיוק.

ככה אומרים בטלפון. הלו? לא, אני לא מדברת עליך כאלה. הלו?

שמע, אתה ודרן טוב. בטח.

אתה יודע מי יכול לקרוא בשמו?

נו. רק מי שמכיר אותו.

כל בן-אדם וכולם מכירים אותו. לא, לא, לא זה הכוונה.

מה הכוונה? כל מי שהולך בעולם,

בכל העולם,

כשפוגש מישהו ורוצה לקרוא לו בשמו והוא לא יודע, הרי הוא לא יודע מי זה, אז הוא אומר לו, הלו?

סקיוס מי?

סקיוס מי?

הלו? הלו? כן?

עד שהוא מתוודע אליו, אז הוא אומר לו, what's your name?

אז הוא עונה לו, ואז הוא יודע את השם שלו.

אנחנו מכירים את השם בשמות הגלויים לנו, כמו שהזכרתי קודם, חלקם,

ויש את השמות האלה הקדושים, שהם מביעים את ההנהגה האלוקית כלפינו.

את השם המיוחד לו, כתוב שזה יהיה רק באחרית הימים.

ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד.

רק ביום ההוא, באחרית הימים, אחרי גוג ומגוג,

אז כל העולם יכירו את השם יתברך בשמו היחיד והמיוחד.

עד אז לא ידעו את הנהגתו ואת מידתו,

אלא לפי השמות שמיוחסים אלינו,

כמו שם ש׳ וד׳ וי׳ זה השם המשדד את המערכות,

שם צבאות זה שם המלחמה שלו,

שם אדנות ושם אלוקים זה שמות של דין או רחמים וכן הלאה. כל שם מביע הנהגה של השם כלפינו. אבל זה כרגע מספרים חיצוניים, לא מתנ״ך.

רק מתנ״ך. ספרים חיצוניים אין, רק בידיעות אחרונות.

דקה.

לא, אני מתכוון לגמרא, מה שיקרית עכשיו זה לא. לא, גמרא זה לא ספר חיצון, זה ספר שבלעדיו אין תורה שבכתב.

מי אמר?

משה רבנו, שאמרת שהוא דיבר עם המקור הראשון,

הוא אומר בפסוק, ואתנ״ך את לוחות האבן והתורה והמצווה אשר כתבתי להורותם.

ואתנ״ך את לוחות האבן, זה עשרת הדיברות.

והתורה זה תורה שבכתב.

והמצווה זה הציווי איך עושים את התורה שבכתב, זה תורה שבעל פה.

אשר כתבתי, זה כתובי, להורותם להורות את עם ישראל. וכתוב בספר דברים, פרק א', הואיל משה באר את התורה.

אז התורה הכתובה נתבערה על-ידי משה, והיא התורה שבעל-פה, שמסבירה את התורה שבכתב.

וזוהי המשנה שנכתבה באיחור,

כיוון שהיא היתה אסורה להיכתב, כי תורה שבכתב היא היתה רשאית לאומרה על-פה,

ותורה שבעל-פה היא היתה רשאית לכוטבה.

אלא כיוון שהיו גזירות על היהודים שישכחו את התורה,

וגלויות,

והם היו צריכים, בשביל שלא תשתכח תורה מישראל,

עמדו חכמים ואמרו, עת לעשות לה' הפרו תורתך. בשעה שמפירים את התורה,

זוהי העת לעשות לה' ומעמד רבי וכתב את המשנה.

היא התורה שבעל-פה, שכינס אותה מכל גדולי ישראל במשך כל הדורות כולם.

וזו הקדמה של הרמב״ם ליד החזקה, תקרא שם בעיון,

ותראה איך התורה הזאת עברה איש מפי איש, כמו שכתוב במשנה.

משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים לנסרור, אנשי כנסת הגדולה.

הם אמרו כך וכך וכך וכך, וכן הלאה, וזה עבר והשתרש הלאה והלאה. אז איך תסביר את זה שמשה לפני מותו כתב את התורה?

מה הבעיה? דקה. גם אני, לפני מותו, אני יכול לדבר? רגע. והעם אמר נעשה ונשמע, נעשה ונשמע,

או הפוך,

ואז יהושע בן נון.

כן.

לפני שחצה את הירדן.

כן.

הקריא בפניהם את התורה. הקריא בפניהם את התורה. לא אמר להם בעל-פה.

בטח, תורה שבכתב. נו, מה הבעיה? יפה. הקריא.

נו, בטח מותר. אז היה כתוב גם פה, היה אומר, לא, בוודאי. אנחנו גם קוראים בתורה כל שבת מספר תורה.

רק כתוב, דברים, נו, דברים, עוד פעם.

הקריא,

זה לא אמר, הקריא. כן. הנה, אני מקריא. מאיפה אני מקריא? מה כתוב?

נו. הוא הגריד.

אז אם היתה תורה בעל-פה, לא היו אומרים שמלמדים בעל-פה כמו לעשות את הדקה? כתוב, ושיננתם, ושיננתם לבניך, ושיננתם. הנחת פלילין כתוב לכם בתורה שבעל-פה, נכון? בטח. למה לא כתוב, ויקום דוד המלך ויניח תפילין, ויקום שלמה המלך ויניח תפילין?

למה לא כתוב את זה? למה לא כתוב שהאדם הראשון אמר מודה אני לפניך?

איפה זה? אולי הוא לא אמר את זה? אז הוא לא אמר כלום. הוא לא דיבר. גם לא כתוב מה הוא דיבר. אז הוא לא דיבר, היה אילם, לא אמר כלום. היו לו כמה משפטים, לא אמר יותר כלום. תודה רבה. עכשיו אתה מזכיר לי, באמת? כן. עכשיו אתה מזכיר לי, נכון? ולא כתוב את השם של אמא של אברהם, אז לא היתה לו אמא. הוא בא מהאוויר, ויש הרבה דברים. לא, הכוונה של דברים חשובים כן כתובים. עוד פעם. הרי כתוב לך על הקורבנות, בדיוק איך אתה עושה לי את הקורבנות.

אתה צריך ללמוד דחוף את ההקדמות שלנו לתורה כמו שיש, לא, על זה אני מדבר אתך. זה, זה, זה התורה.

כן, לא, לא משהו אחר, רק זה. אין לנו משהו אחר. זה.

אבל יש לזה הקדמות. כמו מי שלומד והולך ללמוד מתמטיקה, יש הקדמות.

מה זה פלוס? מה זה מינוס? תסביר לי. לא, תסביר לי. מה, מתמטיקה?

לא. זאת אומרת, מה זה הקדמה לספר? אז לכן אמרתי, תיקח את הספר, יד החזקה של הרמב״ם,

עוד פעם. תודה, תודה.

מה תודה, תודה? לא, לא. מה תודה? אז יש לך על הספר הזה, עזוב אותי מכל ה... על הספר הזה, מה אתה רוצה? אה, שהוא יסביר לי מה הספר הזה אומר. מה אנחנו מותרים מהבהמה? דקה, ידידי. מה אנחנו יותר מותרים מהבהמה?

מה אנחנו שונים מהבהמה? עין.

דעת.

עין, עין.

כתוב מותר אדם מן הבהמה, עין.

לא. מה אנחנו נבדלים מהם? עין.

מה זה עין?

כתוב בסידור התפילה, עזוב, אז מאיפה אתה אומר שמותר אדם מן הבהמה?

אין. אתה יודע מה זה אין?

האות אין?

אין. אני לא אומר אין.

לא אין. יעני, הכוונה שאין. אין. כן. אתה יודע מה? לא, רק אין.

כן.

אתה יודע, הנה, אני, או, תלמד, תלמד. אני רציתי לקנות את הספרים שלכם, בראשי תיבות משקים את המוח. נכון.

גם אני, היה לי בעיה עם ראשי תיבות. קניתי ספר ראשי תיבות, תסבירו לי. אז בסדר. יש בבילון, בבילון. זה יכול לראות שם. עכשיו תשמע. לא, יש לך ראשי תיבות. בוא, בוא, תשמע. אין ומותר האדם, א', י', נו. בדיוק. ומותר האדם מן הבהמה? אין.

המותר, מה זה מותר?

היתרון שיש לאדם על הבהמה,

היתרון, מותר האדם מן הבהמה, אין,

זה אמירה, אמירה, ידיעה, נתינה.

זאת אומרת, האדם, הידיעה. מה? זאת אומרת, הידע.

מה? הידע, לדעת.

ידיעה, כן, ידיעה. ידיעה זה מחשבה.

כן, כן, כן.

אז אם אומר לך המחשבה,

נו.

שבמקרא, כן.

כל המנהיגים,

לא מוזכר אף אחד מהם אשר קרא בבוקר קם, אמר מודה אני, או פשוט כל אחד היה נותן תפילתו לפני האל, לא בתוך בית-כנסת.

נכון. היה הולך בשדה. נכון, נכון. עד אנשי כנסת... מה, אתה כועס מה? לא, נכון, הוא נותן לך חיזוק. נכון. עכשיו תשמע, עד אנשי כנסת... למה לא מוזכר שהם הניחו תפילין? הרי היו צריכים ללבוש פה תורה שבעל פה ולדעת שהיו צריכים להניח תפילין. מה, אתה לא שומע?

לא. אם הקדוש ברוך הוא הכתיב למשה רבנו, קשרתם לאות על ידכם, היו לטוטפות בין עיניכם, נו. מאז והלאה היה...

אבל למה לא כתוב שיקום דוד המלך והניח תפילין? אבל לא צריך להגיד כל שבוע שהוא שמר שבת.

לא צריך להגיד שכל פעם הוא אמר ברכת המזון. אה, אבל זה שהוא נאף והיה כן צריך להסכים. דבר שהוא חריג וצריך ללמוד, צריך לכתוב. והוא לא נאף מי אמר, רק זה מה שאתה יודע, אתה מבין? זה מה שתפסת בכל התורה. לא, אני יכול לשאול אותך, אני לא רוצה להגיד שעות.

כן, אני זוכר את הפיסוק ההוא המדויק שמצאת אותו ביוניה.

נראה לי שהדג בלע לו את הפסוק.

תשמע, בוא נגיד, קודם כול אני לא מתנצל. אני מאוד אוהב את הספר הזה, למרות שאני חילון. משה, בלי זה אין לך כלום. דקה, רגע.

אני, למרות שאני חילוני, אוהב את הספר הזה. אתה תפס אותי בצער שאין לי את ההצגה שלך להיות משוחרר.

אני לא משוחרר, אני עומד. אני אדום, לא מנים, מתרגש.

יש את הפסוק, נדמה לי אותו בספר עמוס. למרות זאת, תדאבדב ותמצא אותו.

משה, רגע. כן. תשמע טוב. כן. יש אתר שקוראים לו שופר.נט.

תיכנס לשם.

כל מה שתרצה לדעת, להבין, לשאול, תמצא שם.

שם יש להיקלטת, נקראת מבראשית,

תראה אותה, חינם אין כסף.

כל השאלות, הסברים על תורש בכתב, תורש בעל-פה, מובאות, מקורות, הכול, תוכל למצוא שם.

לא תשאל לך שאלה אחת, אחת לא תשאל, אבל אתה חייב ללמוד, אין מה לעשות.

חייבים ללמוד. אי-אפשר לסמוך על הדעת במקום שאין ידיעה.

אני לא יכול לסמוך על הדעת. אני הולך, אמרו לי, תשמע, יש רחוב ווינסטון-צ'רצ'יל בצרפת.

טוב, אז אני הולך ואני אומר, אני סומך על הדעת. רואים את זה מסתובב כל היום? שואלים, מה אתה עושה? אני מחפש ווינסטון-צ'יל. אני אגיד לך איפה זה לא? אל תגיד לי.

יש לי דעת, אני לא בהמה.

אני אמצא את זה לבד.

ואני מסתובב, מסתובב, מסתובב, מסתובב. מה אתה מחפש? לא, לא, לא, אני אמצא לבד.

איזה שטויות. מה זה?

זה דעת?

דעת פירושו של דבר לקחת את הידיעות ואז לנתח אותן, להבין אותן,

ואז מגבשים את הדעת על מה שידוע לנו,

אבל לא דעת על כל דבר.

אני לא מבין בכימיה.

אני אגיד שבגלל הדעת שלי אני יכול לסתור את הכימאי.

אני יכול להגיד שבאינסטלציה אני יכול לסתור את האינסטלטור כי יש לי דעת. אז מה אם יש לי דעת?

אם יש לי איי-קיו גבוה, אז אני מבין בנגרות?

מה זה קשור? צריך ללמוד את זה.

חייבים ללמוד. כן, אבל אני לוקח את זה בתור קריאה קלילה, לא לאומית. אין בעיה, אבל ככה הידיעות שלך, קלילות מאוד. כן,

ומסוקרנות.

זה טוב,

אבל תמשיך עם הסקרנות ותגיע לאמת. לא. מה לא?

יש לי את האמת שלי, אני לא צריך את האמת שלי.

מה האמת שלך? אני ממש נחשף לדעת. מה האמת שלך? תהיה ישר ותהיה עם עצמך.

יפה.

ואתה לא מכיר את אלה שהלכו ישר ותקעו בעץ?

תהיה תקעו בעץ, אין לי בעיה. אז זה לא? מה? אין לי בעיה. אדם יכול להגיד, נסעתי ישר וזהו?

רגע, לא הבנתי. רק אם אני צריך לעשות כיפה וזקן,

זה רק ככה נשאר. לא.

אתה צריך לדעת. אתה יודע שחמי היה אחד הצדיקים, הרבנים. כן.

הבן שלי,

הוא עשה לו הברית האחרונה, הוא כבר היה מבוגר.

כן. אדם צנוע.

פנית אליו בכל בעיה, מעולם לא לעג לך.

יפה.

כשהיית בא לשחוט את התרנגולת בחצר, וזה אולי לוקח חגורה.

איזה חסידות הייתם?

לא, לא חסידות. בטח, אין דבר כזה.

הרב סעדיה חדד, זיכרונו לברכה. מה חדד? אמרת שאתה רומני.

לא, נשוי. אמרתי, חכמי.

אה. יש עוד בית-כנסת בושאייף, בושאייף?

בושאייף בדורה, בינתיים. הבנתי.

הוא היה אדם צנוע.

תימני. תימני. נו, מה אתה עושה היום?

לא.

הוא היה בן-אדם. בטח שהוא היה בן-אדם. הוא היה בן-אדם. לא, אל תגיד בטח. יש הרבה כאלה שהם לא בני-אדם.

גם לזה אני מסכים.

אצלם המותר מהבהמה לא כל כך נרגש.

אבל בוא תקשיב, משה.

אתה חייב ללמוד ללכת בעקבותיו. הוא דוגמה ומודל לחיקוי בשבילך.

תלך כמוהו. אבל הוא למד. אני בטוח שהוא למד, ולא הפסיק מהספר.

ומתי שבאת, הוא היה אוחז ספר, והוא היה בטלן,

ולא יושב סתם, ולא מקשקש קשקושים.

היה תמיד עסוק בספר.

אי-אפשר להגיע למידות טובות כאלה בלי שאדם יהיה מחובר לספר.

והספר, אתה חושב נולדים עם זה. אנחנו לא נגיע להסכמה. לא, לא.

אתה חושב שאתה יכול נולד כך? לא. אני לא נולדתי כך.

אני לא נולדתי כך בכלל. נולדתי חילוני בצפון תל-אביב.

אני בכלל לא נולדתי כך.

אבל מה לעשות? למדתי, קראתי, הימני בצפון תל-אביב?

כן.

מה, אתה שכחת את קיסר ובבלי?

שכחת, ובן-יהודה, יותר טוב. בבלי זה חדש.

בן-יהודה, זה שכונה, זה איפה שהיה עד לא ידע. לא היית אשכנזי מחופש.

בגלגול הקודם אולי. בגלגול הקודם. טוב, תודה רבה לך. תהיה בריא, משה.

כן, עוד שאלה למי יש.

יש לו שאלה שם, תן לה בקצה השני.

ערב טוב לקהל ולכבוד הרב.

יש לי שתי שאלות. מותר? שתיים? כן. אוקיי.

אז דיברנו בהקשר לפורים,

והזכרת את מגילת אסתר, ודיברנו על אסתר הצדקת.

כשחשבתי לרגע שאחשוורוש התאהב בה,

בעצם הבנתי שהוא הזמין אותה, היא הזמינה אותו למשתה.

והיה פה איזה,

כאילו, זה שהוא התאהב באישה, הוא בעצם, היא יהודייה.

הם היו בערב יחד.

אז בעצם זה, היה פה איזה משהו של איש ואישה,

איזו קרבה גופנית, כי הוא התאהב בה,

והסכים על אהבתו, כי בזכות אהבתו שלו אליה היא הצילה את העם היהודי. היא לא אהבה אותו בכלל, אבל היא היתה אשתו.

יפה. אז מה בעניין היהודי והלא-יהודי, הביחד, האישות?

זה היה על-פי השם, וזה גם לא היה היא. היתה נכנסת שדה במקומה.

אה, אוקיי.

75. מה זה על-פי השם?

מה הוא אמר?

איך הוא אומר לי שהם לא היו ביחד?

אה, הוא הביא כפילה.

לא. אוקיי. תודה.

שאלה שנייה. שאלתי השנייה, שהיא מאוד,

היא קצת מערערת בי איזה סממן של העם, כאילו בעצם על אסון השואה,

ששישה מיליון יהודים, שהם אחים לאחינו,

אנחנו יהודים, כולם אחים,

פשוט נכחדו בצורה אכזרית ביותר, כשאפילו מתוכם אנשים רבניים,

רמי דרגה,

גבוהים, נרצחו כצאן לטבח.

האסון הזה, שהוא מת על העם היהודי, זה קצת כאילו מפריע לי, אבל, לא יודעת.

יש איזושהי תשובה, משהו? כן. המבול לא מפריע לך? ודאי שכן.

ובמבול לא נשאר, חוץ מנוח, אשתו ושלושת בניו וכלותיו.

כן. ואת שואלת מה שורש הסיבה שעולם שלם הוא חד?

כן. מה היתה הסיבה?

התבוללות. לא היתה יהדות, אז לא היתה התבוללות.

אוקיי. כי מלאה הארץ חמס,

היו חמסנים וגזלנים אחד מהשני,

מכיוון שהקדוש-ברוך-הוא ברא את העולם, חסד ייבנה,

שבני-האדם צריכים להתחסד אחד עם רעהו,

וכיוון שהם איבדו את תכלית הבריאה שהייתה מכוונת לחסד,

הקדוש-ברוך-הוא מחק אותם מעל פני האדמה והכניס את נוח ואשתו והשאר לתיבה, לעשות חסד עם בעלי-חיים במשך שנה בתיבה, לזון ולכלכל אותם,

כי ההקדמה להקמת עולם חדש יושתת על חסד.

אוקיי. זהו, זו דוגמה אחת.

היה דור אנוש שהקדוש-ברוך-הוא הציף שליש מהעולם

על ידי ים אוקיינוס,

וזאת למה? כיוון שעבדו עבודה זרה.

היה דור הפלגה אחרי נוח,

שהם החליטו לעשות מגדל כמו התאומים וראשו בשמים ולהראות בגאוותם שהם המרכז העולמי ושכל העיניים צריכות להיות נשואות אליהם והם מרדו באלוקי השמים והמלך שלהם נקרא נמרוד שהיה צד בפיו תבריות ומטען היה מכיר את אלוקיו ומורד בו ואז הקדוש ברוך הוא גם כן היכה אותם במכה רבה ונמרצת

ונמרצו כולם ל-70 לשונות בכל העולם כולו.

וכן, על זה הדרך במשך כל הדורות, כשהעמים או עם ישראל סטו מהמכוון והתכלית של הקדוש ברוך הוא,

כמובן עם התרעות קודמות וכשלא נענו להתרעות על-ידי נביאים ושליחים וכו' גם לאומות העולם היו נביאים שהיו מנבאים או נביאי ישראל שניבאו להם,

ובמיוני יונה שהזכיר ידידנו משה שנשלח לנינווה בשביל לומר להם שהיא נהפכת והם חזרו בתשובה וזה עזר להם לפרק זמן קצר עד שהם חזרו לסורם,

בחיר על זה הדרך, חורבן בית ראשון וחורבן בית שני והרוגי ביתר.

מדובר במיליונים שלא השכילו לעשות את רצון הבורא יתברך כמו שהוא רוצה והחליטו להתמזג,

להתמזג, או כמו שאמרת במקרה הקודם, להתבולל וכו' וכו'.

בשואה הנוראה בגרמניה לבדה 60% היו מתבוללים,

משם היא פרצה.

אבל מתוכם הרבנים, המקובלים, שגם עסקו בתורה. אז איפה הצדיק וטוב, לא רשע ורע לו?

אסביר. היו מעט ביחס לכלל,

ולא היה בהם הכוח למנוע את הגזירה,

כיוון שהשפעתם לא נקרעה על הרוב,

וממילא הרוב הכריע באי-זכויותיו,

וזו היתה אחת מהסיבות.

יש עוד סיבות שלא קשורות למה שאנחנו רואים ומכירים בהיסטוריה, דברים ששייכים לגלגולים קודמים,

והמספר 600,000 יהודים שיצאו ממצרים מול 6 מיליון,

6 מיליון,

זה פי-עשרה.

ואם את זוכרת שהיו עשרה אחים שמכרו את יוסף, והיו רק עשרה הרוגי מלכות,

וכל אחד מהשבטים היה שורש ל-600,000 יהודים שיצאו ממצרים, 600,000 גברים,

אז יש בזה איזה חשבון שאני לא יכול לפרט, אבל יש חשבון שהוא נסתר,

ויש את הגלוי, שדיברו גדולי ישראל שיצאו מהשואה וסיפרו מה היה שם ומה היו העוונות שהיו לוקים בהם וכו'.

כמובן שהיתה התרעה והתרעה,

והחפץ-חיים כבר אמר לפני כן שתהיה השואה,

ועוד, הרב הכהן מדווינסק אמר לפני שיהיה כך.

היו יהודים שכתבו כתבי פלסתר על התורה,

ונאמר שיוציאו שולחן ערוך הגרמנים נגד היהודים,

שולחן ערוך נגד היהודים,

כנגד כתבי הפלסתר שיהודים הוציאו על התורה,

וכן, על זה הדרך. בקיצור,

את גזירות השם אחרי כל ההתראות וההתראות אנחנו יכולים להבין רק בדבר אחד,

שבסופו של דבר מי שנהרג או נרצח בשואה היה הרוג מלכות,

ומי שהוא הרוג מלכות ואף-על-פי שהיה חילוני,

אז הזכות שלו לעולם העליון היא גדולה מאוד, כי מי שנהרג על היותו יהודי,

מעלתו נכבדה, כי זה היה הגורם שבעצם הוא נרצח ונהרג,

מעבר לחשבונות האישיים של כל אחד ואחד,

מי ניצל ומי לא.

היו כאלה שהיו מופת ודוגמה בהליכתם להריגה, בלי שום פחד, בלי שום מורא,

והיו ראשי ישיבות, כמו שאתה אומרת, שמעצמם בחרו למות עם הישיבה שלהם,

כמו רב אל-חונון וסרמן, שהגרמנים רצו לשחרר אותו, השם ייקום דמו,

והוא אמר, לא, הוא הולך עם התלמידים שלו

לגי ההריגה,

ולפני שירו בהם

הוא אמר לתלמידים שיחה קצרה ואמר להם, דעו,

נבחרנו להיות קורבן לשם.

וכמו שהדין בקורבן,

שאם אדם אין דעתו מכוונת,

הרי הקורבן הזה פיגול לא ירצה,

כך אם תיכנס בכם מידת הגאווה שנבחרתם להיות קורבן,

אתם תהיו פיגול לפני השם.

לכן תעבדו על זה, שלא תתגאו בזה שנבחרתם לצאת להריגה.

אבל אלה סיפורים שלא תשמעי במקורות שאת מכירה.

אבל יש אנציקלופדיות שהוציא האדמו״ר מקאלב על מופתים

ודברים גדולים שהיו מיהודים בכלל, בכלל,

לא דווקא רבנים,

מעשי גבורה וקידוש השם גדולים מאוד של אנשים שלא תמצאו אותם בשום מקום. זהו, זה מה שהפתיע אותך. אני אסביר לה.

אני אסביר לך למה, משום שהציונות בחרה להראות שהשואה היתה שכולם הובלו כצאן לטבח,

וראש הממשלה הראשון, עם התסרוקת בצדדים,

אמר בזמנו שהוא מתבייש בהם.

הוא מתבייש בהם. אני לא אגיד לך מה הוא אמר, כי זה מרגיז אותי,

אבל בסרט הרצל והציונות תוכלי לראות בדיוק אותו אומר את הדברים.

וזה היה בשביל לבנות בסיס להקמת מדינה עם צבא שלא יזדקק לחסדי הגויים.

ומה לעשות שאנחנו נמצאים פה כבר חמישים וכמה שנה ורואים שרק בזכות חסדי הגויים אנחנו בינתיים קיימים.

זאת אומרת, כיוון שאנחנו לא מחזיקים הקדוש-ברוך-הוא מספיק,

ומחזיקים מאמריקה והסיוע האמריקני וכו',

אז לכן אנחנו נראים כמו שאנחנו נראים.

אם אז הם היו בכמה גטאות,

היום למעשה, אסטרטגית,

אנחנו נמצאים בגטו הכי גדול של היהודים,

שמרוכז במקום אחד,

כשמוקפים מכל הצדדים במוסלמים שונאים ועוינים,

ורק קיים המפלט האחרון למות בתביעה.

אז אנחנו הגענו לגטו גדול שאנחנו לא יכולים אפילו להציל את עצמנו מקטיושות, קסאמים,

יריות, מפגעים טילים וכו'.

אבל זה היה הרצון, לכן לא רצו להראות גבורה ולא רצו להראות שום דבר. קצת גבורה של פרטיזנים ביערות וזה, כן, בבית-ספר קצת מלמדים.

כמובן, פרטיזנים חילונים.

אין פרטיזנים יהודים, דתיים,

שומרי תורה ומצוות.

כשהיה הרב הצדיק, הרב וייס מנדל, זכר צדיק וברכה,

השם ייקום דמו,

שאמר לסוכנות היהודית פה בישראל שניתן להציל מיליון יהודים מהשואה תמורת 10,000 משאיות,

זלזלו בו והאמריקנים היו מוכנים לתת. פה החליטו שלא כדאי להציל.

למה? כי הם לא רצו,

זה מושג מדי, אתה עושה את זה. כמו שזה היה.

לא, זה לא, לא. כשתראה את הסרט, הרצל, כשתראה, אתה לא מכיר.

אתה לא מכיר, אתה לא מכיר.

אתה לא מכיר.

אתה לא מכיר.

מכיר טוב. אתה לא מכיר.

מכיר טוב. אני אומר לך,

surely you don't know the history,

תשמע ממני.

אתה מכיר מבית-ספר כמוני.

אתה לא למדת את המקורות.

ספרים של חילונים.

אה, תלמד גם את הצד השני, אני למדתי את שניהם.

אני למדתי גם בתיכון ואני למדתי גם את הספרות הדתית.

בוא, בוא.

אני למדתי גם את הספרים שהמדינה אסרה לפרסם,

כגון כחש ואחרים,

שאסרו לפרסם. כתובת אני מוכן לקנות אותה. שלח אין, אני מוכן לראות. אין בעיה.

תיקחו ממנו בבקשה את הכתובת.

אבל תסביר לי שהרבי מלובם,

שירתא מאמין, שבע פחות. זה לא הוא. אתה מחליף אותו עם רבי אחר שמאשימים אותו.

של חסידות. מיונה נביא.

לא, לא, זה לא זה.

לא זה. לא זה, לא זה. קלויזנבורג, לא, מצאנז. לא, זה גם לא זה.

אני לא אגלה לך. אני לא אגלה לך.

הם מאשימים מישהו אחר.

היה סרט על זה בטלוויזיה, סרט שקרי, אבל,

פשוט לא היתה אמונה שנרצחים יהודים. מה הפירוש? אייכמן בעצמו הסכים.

אמר, תנו מפרעה 100,000. יהודים שהיו בפולין ובגרמניה לא האמינו שעושים את זה. עוד פעם, זה נכון.

ודאי שהיו כאלה שלא האמינו.

גם אתה לא מאמין היום שאתה צפוי לשואה פה, שנקראת גוג ומגוג.

לא מאמין. היהודים עצמם ילדו לשואה.

זה שועונת, אבל צריכה להיות שואה של גוג ומגוג, ששני-שלישים מהעולם ימותו. תקשיב טוב. הנה, אני מודיע לך מראש, שלא תגיד שלא אמרתי לך.

אז תבין, שני-שלישים, רק שלישים, יישארו מכל העולם. אפשר לשנות את זה. זאת אומרת, 4 מיליארד בני-אדם ימותו, לא 54 מיליון.

הרב, אפשר לשנות את הגזירה הזאת? כן, לגבינו. מי שיהיה שומר תורה ומצוות, יעסוק בתורה וגמילות חסדים כמו שמובא בגמרא,

הוא יינצל ממלחמת גוג ומגוג. מי שלא, לא יינצל.

אבל זה כתוב בנביאים, זה כתוב בזכריה יג יד, אתה מצטט את המים.

לא עמוז.

עמוז, זה הפסוף שלך.

הבנתי.

טוב, קיבלת תשובה. תודה רבה. ואם תרצי לראות את התשובה כשאני מקריא פסוקים מהתורה על השואה, שנאמרו בראש בפרשת כי תבוא לספר דברים כח,

תראי, תקלט את video, cd או dvd, שנקרא, קפיצה קטנה לקנדה.

איפה אפשר ללמטורים? גם באינטרנט אפשר, או בשופר להשיג,

ושם יש ניצול שואה שהיה בהרצאה בקנדה,

שאמר לי, לא תוכל להוכיח לי שהשואה כתובה בתורה שום דבר. אמרתי לו, אם אני אוכל לך תשים ציצית,

20 דקות

הוכחתי לו, הוא שם ציצית.

הפנים שלו, הייתם צריכים לראות איך הוא שאל אותי ואיך הוא שם את הציצית בהכנעה בסוף,

וחזר כיהודי כשר למקומו,

אף-על-פי שמשפחתו נטמחה בשואה והוא ניצול שואה.

זאת אומרת,

בקלטת הזאת תוכלי לראות קפיצה קטנה לקנדה. תודה רבה. שואלים פה אמנות מתי תהיה, מתגעגעים כבר?

אנחנו קרובים, אחמדינג'אד מצהיר,

הוא מצהיר, מצהיר, מצהיר כבר אחמדינג'אד שהוא הולך לעשות,

וכתוב שיבוא מלך פרס,

כמו שכתוב במדרש בילקוט שמעוני,

שיבוא ויחרחר מלחמות בעולם,

ותהיה מלחמה כללית, ותהיה מלחמת עשיו בישמעאל,

הנצרות נגד האסלאם.

זוהי המלחמה שאנחנו עומדים לפתחה,

וזאת ההכרזה של בוש,

וזה מה שמבינים המוסלמים,

שבעצם הנצרות נלחמת בדת שלהם, ולכן הם עונים על בריקדות,

על כל פליטת פה אפילו של האפיפיור,

שהם אומרים, אם לא, אנחנו נחריב את העולם וכו' וכו'.

זה המצב, ואנחנו על הסף של ההתלקחות וההתפוצצות.

אבל אתה יודע מה מצדיק?

שמוחמד דבן אצל היהודים, את כל הקוראן,

ומצטט בפרקי אבות, הוא קרץ את הקוראן. יפה. הוא מצטט את זה, ועם היהודים הוא נהיה הכי ריק בעולם.

זה אתה אמרת. הלו, הלו,

בג״ץ יכול לדון אותך, תיזהר.

בקוראן, לא לגעת ביהודים ובנוצרים. נכון, נכון. ביום הדין אלוהים מתחדש להתלבך, הוא בא וקוזץ את מעלינו עליו אף פעם. זה לא הוא, זה הם. הם. או,

היה פעם אחת,

אתה מבין,

מישהו שערבי היה עומד באיזו מסעדה,

ואמרתי לו את הטענה שלך, שהוא אמר לא לגעת ביהודים ובכול, אז למה אנשים עושים?

לא רק זה עובד להם, תלמדו בהם. סליחה. עובד להם, תלמדו בהם. כן.

ולמה הערבים עושים את מה שעושים ליהודים? הוא אומר, הוא התכוון ליהודים אחרים, לא ליהודים האלה.

ככה אמר לי הערבי ההוא.

אז אמרתי לו, אז אני לא מבין. אז הוא לא ידע איזה יהודים יהיו אחר כך?

מה הוא כתב עד תקופה מסוימת, לפי מה שאתה אומר?

הוא התבלבל, לא ידע מה לענות.

לא משנה, שאלתי אותו גם למה יש להם 30 יום רמדאן.

הוא גם לא ידע.

ולמה מתפללים חמש שפילות הוא גם לא ידע.

הקיסרניה, השנייה בוער, זה שפט ריסוני.

פעם ראה אותו, פעם ראה סיני, פעם ראה אותו, פעם ראה אותו דרך, פעם ראה אותו. מה אתה מתפלא?

יש קבר של שיח' ערבי,

שנמצא בכניסה לירושלים.

בכניסה לירושלים יש פתאום בדרך התפתלות כזאת,

ואין אוטוסטרדה רגילה. התפתלות, ובאמצע יש קבר, קבר של שיח' מוסלמי.

אתה יודע למה עשו את זה? בגלל שהמוסלמים אמרו ששם קבור אחד מהנביאים שלהם.

אבל מה המסורת שלהם אומרת?

זה אמר ביחד.

לא, שהוא קבור בשלושה מקומות.

אז מהספק שמו גם שם, ומדינת ישראל נתנה לו את המין אי-תנועה,

והוא קבור בשלושה מקומות. הבנת?

אצלם זה אפשרי, זה לא בעיה. מה הבעיה?

אם מדינת ישראל מוכנה לקנות את זה, למה לא?

כן.

אבל גם היהודים הולכים לצייר.

אתה אומר לך,

עד כמה הדבר המפלג שיכול להיות.

הקבר הוא לא טמא. הטומאה נמצאת בבית-קברות בגלל הרוחות שנמצאות שם.

כן.

נו, הנה יש פה שאלה.

האמינות, האמינות.

כן, תן לו.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

אני באתי לברך את חמי,

יהודה ליאון בן יהודה.

לפני כמה ימים הוא התאשפז בבית-החולים.

בן יפה.

לפני כמה ימים הוא התאשפז בבית-החולים. היה לו כאבים,

והשבוע גילו לו סרטן בריאה ובעמוד השדרה.

הם מוכנים לקחת את האישה בבית, פשוט עם אשתי, עם הילדים הקטנים,

אז היא לא הגיעה לפה.

הוא יכול לקחת את מה שצריך, את האחים וכולם.

אני כעיקרון שומר שבת ומניח תפילין. איפה האחים?

האח נסע לירושלים לבית-חולים שם,

להתייעץ עם רופא מומחה שם,

אז הוא לא יכול להגיע.

אתה לא הולך עם כיפה כל יום.

לא. אני מניח תפילין ושומר שבת.

אני רוחמי, אתה מבין? אבל אתה תהיה מוכן ללכת עם כיפה.

אם זה בשביל איזה רפא, אני אהיה מוכן. בשביל לרפות אותו, אני אהיה מוכן ללכת עם כיפה. בציצית אתה גם תהיה מוכן.

תהיה מוכן. יופי.

ולשמור טהרת משפחה, תהיה מוכן?

תהיה מוכן.

רגע, וכשרות, אתה תהיה מוכן להקפיד על כשרות?

כן. עוד פעם אני חוזר, כיפה ציצית. הנה, יש לי פה חבר חבר דעתי, הוא מצטט את זה, הוא יגיד לי בדיוק מה לעשות.

אוקיי. אין בעיה.

בעזרת השם, בואו נשים ציצית.

בינתיים מרחבים.

בואו נשים ציציונות.

יהודה ליאון בן יפה, אשר מרפא אותו ברפואה שלמה מהירה בתוך שאר חולי עמו ישראל. אמן. אמן.

בשורות טובות באדם שם.

כן, יש שם שאלה.

תן לה שם.

אפשר להעביר שם?

משה, תנוח.

לעלות קטורת.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

אני רבקה.

יש לי שאלה קצת יותר אישית אלי.

אני כמעט חמש שנים שומרת שבת.

אני עומדת, בואו נגיד, באמצע,

בין רצון חזק מאוד לחזור בתשובה שלמה,

עוד לפני שאני אגיע לחופה,

לבין הלא-נודע.

אני, כמו לכולם, שקשה בחיים והכול, אני היפרית, אחת ששומעים אותי,

ואני אוהבת מאוד לעזור יותר מאשר לעצמי. כשאני עוזרת לאחרים, אני עוזרת לעצמי.

השאלה שלי, נגיד, עכשיו בא בן-אדם היום, למשל,

בעבודה,

והיה במצב ירוד על הפנים.

דיברתי אתו והגענו לדבר על תורה ועל הכול.

האם יש לי זכות להגיד לו,

ככה על עצמך שבת, כי זה מה שאמרתי לו, זה מה שיצא לי?

ככה על עצמך שבת. טוב מאוד.

זה מותר לי להגיד דבר כזה? בטח מותר לך. מה, אסור להפנות לדוקטור מי שחולה?

מה, חייב להיות דוקטור בשביל להגיד לא?

רגע, רגע. בת כמה את? 23 וחצי. ואת רוצה להתחיל?

מאוד.

ואת מעדיפה כמובן להיות עם יהודית דתי, שומר תורה ומצוות. הלוואי. נו, אז את צריכה לחזור בתשובה שלמה. אמן. בטח, אמן. אמן. אם תהיה לי הזכות לשים כיסוי ראש, כל עם ישראל ישמע אותי. ריסקה מזרח היא בת יפה. יא ווי ווי. עכשיו רגע.

את מקבלת עלייך 100 יום לחזור בתשובה שלמה. 100 יום ובורא עולם שומע אותי וגם אבא שלי שבשמיים. 100 יום. בעזרת השם. בעזרת השם.

ותצליחי עם דיווג הגון עם יהודי צדיק וכשר. אמן. רגע, רגע. עכשיו יש לי מישהו,

אבל הוא לא שומר שבת.

האם להיפרד, כי ממחר אני כבר שמה לי חצאית, היום ובלילה אני כבר סגרת את החצאית לעבודה,

או שכאילו להמשיך,

ושהוא יראה שאני חזקה ועם אהבה היא חזקה,

שהוא יחזור אתי גם בתשובה.

אני כבר חוזרת.

האם לתת לו סיכוי שהוא יחזור בתשובה? כמה זמן אתם מכירים?

אני מכירה אותו מהצבא. היינו שנתיים, נפרדנו לשנתיים, ולפני חודש חזרנו. אחרי שנתיים.

הבנתי.

למטרות רציניות, כמובן. אני, כן.

הוא גם, כן, לפי הדיבורים. הדיבורים?

טוב, מכל מקום, כיוון שהוא טרי עוד, טרי עכשיו,

אז את צריכה להגיד לו שאת החלטת לנקוט צעד חד-צדדי.

ואת מתחברת לאבא שבשמים ואת רוצה לבנות בית נאמן בישראל,

לכן את נותנת לו את כל האופציות לחזור בתשובה בדרך שלו, איך שהוא רוצה. יש סמינר שאפשר ללכת, הוא יכול לברר, לשאול, להחכים,

הוא יכול להיכנס לאתר שופר.net ולקרוא ולשמוע ולהאזין,

ושיחליט. אבל בינתיים, כמובן, מי שחוזרת בתשובה,

אז אפשר להיות ידיד מרחוק, מה שנקרא,

שיחליט, הכוונות רציניות,

קובעים זמן ומתחתנים.

לא רק בדרכי נוער. בטח, מה, עם יריות?

בטח, שאלה, רק בדרכי נוער.

לא, אני מאוד עדינה מאוד. כן, כן. זהו.

תודה רבה. שיהיה בהצלחה. אמן.

כן, מי פה? הנה, פה יש חבר'ה.

אם אפשר פה להעביר.

שורה ראשונה.

שלום, כבוד הרב. אבא שלי הוא כבר נכה על כיסא גלגלים 14 שנה,

והלכנו להרבה רבנים ורופאים והכול, וכלום לא עזר.

אז כאילו,

אני אומר שאני מוכן, אם אתה נותן לי תקופה מסוימת, שאתה אומר לי, אחרי התקופה הזאת, יעומד על הרגליים,

אבל זמן קצוב, כי לא נראה לי שככה אני יכול לעמוד אם אתה אומר לי,

לך על זה.

אני מוכן לקבל על עצמי כל דבר, אבל אם אתה אומר לי זמן קצוב, מתי הוא יעמוד על הרגליים וילך?

קודם כול, אני לא מסוגל לחולל נסים כמו שאתה חושב.

לא, זה דבר בכיוון. אני מוכן לברך, ושהציבור יענה אמן,

ולא לבוא עם התניות לקדוש-ברוך-הוא. לא עם התניות, אבל אתה יודע, 14 שנה, סתם אני אשאל אותך שאלה.

אם הוא 14 שנה על כיסא גלים,

היית מוכן 14 שנה במקום זה ללמוד, נגיד, תורה שעתיים ביום בשביל שהוא ילך?

כן.

נו, אז הנה, אתה מסוגל אפילו ללמוד 14 שנה שעתיים כל יום, בלי שום בעיה.

יש בעיה, אבל אני אומר... מה הבעיה? ללמוד מתוך 24 שעות שעתיים?

אם אתה אומר לי, מתוך 24 שעתיים, אז אני אלמד אם זה יעזור לה. נו, בטח. מה, 24 שעות זה לא הרבה?

הרבה. שעתיים זה קצת?

כן. נו, אז מה הבעיה ללמוד שעתיים?

אין בעיה. זה יעזור לו?

זה יותר יעזור לו ממה שאתה לא לומד.

אני לא אומר לך את זה. אני אומר לך,

תגיד לי, כמו שאתה אומר להרבה אנשים פה, שתיקח על עצמך משהו ו... אני גם אומר לך.

אבל אתה שואל אותי שאלה, זה יעזור או לא יעזור? אתה גם לרופא אומר, זה יעזור או לא יעזור?

ברור שאני אומר. אתה אומר לו, ומה הוא אומר? שזה יעזור. וזה עזר. אבל זה רופא. אני שואל, אבל זה עזר.

לא.

אז אני לא יכול להתחייב כמו דוקטור. דוקטור יכול להגיד לך מה שהוא רוצה, אבל זה לא עוזר.

ואני רוצה שזה יעזור, אבל אני לא יכול להתחייב. אני יכול להגיד לך מה אני מציע,

מה הניסיון שלי אומר,

מה אתה מסוגל לעשות, מה אני חושב שיכול להועיל,

ואתה, אם תעשה, אז הגברת את הסיכויים של הליכה

יותר ממה שהיו עד עכשיו,

עם כל הסיבובים שעשיתם.

לא טוב?

טוב.

אבל בלי התניות.

שעתיים ויום.

כן.

בסדר. בתוכנית דיבור, אבל ללמוד.

בסדר.

מה בסדר?

תגיד לי שמחה, בסדר, ראית איך היא קיבלה מצוות. בסדר, אין בעיה.

בשמחה אבל. בשמחה.

או, יפה מאוד.

אתה רואה, עשר שנים היה לה נזם באף, הורידו אותו כבר עכשיו. חצאית היא מסדרת את החרם, מחר בעבודה כולם בג'ננה.

שעתיים כל יום, בעזרת השם יתברך, ללא הפסקה. אני לא נותן לך הגבלה. תקשיב, אין הגבלות.

אתה מברך אותה עכשיו. עכשיו, הרגע, בקול רם.

כן. אבל אתה מומד ממחר.

ממחר.

מי שברך, רבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד שלמה, ומכל הקהילות הקדושות והטהורות, הוא יברך את השם הטוב?

מאיר זרח בן אמה.

מאיר?

זרח. זרח. בן אמה ואת אשתו.

בן אמה? ואת אשתו.

ואת אשתו.

ואת אשתו.

איפה את האשה?

איפה הוא מהאשה? לא, לא.

עוד פעם.

לא להרבב. אה.

מאיר זרח? מאיר זרח.

בן אמה. בן אמה.

השם ירפא אותו ברפואה שלמה בתוך שאר חולה עמו ישראל,

יעמוד על רגליו בזכות השעתיים תורה כל יום בתוכנית דיבור. אמן.

גם אמן אמרת חלש.

אמן. תודה.

מי

רוצה כיסוי ראש?

רוצה? אשריה ואשרה חלקה.

אני רואה שהטילים עשו משהו.

אשריכם, אשריכם ישראל. איפה מוזיקה? מגיעה למוזיקה.

צלם אותו, צלם אותו. אני רוצה תמונה.

או, משה, את זה אתה מכיר, אה?

ברכת שהחיינו.

נותן לך ברכת שהחיינו.

ברכה.

אה, ברכה אשרייך,

השם יזכה אותך לכל טוב בריאות והצלחה ונחת מהילדים.

יש מישהו מהגברים שרוצה ציצית?

יש חבר'ה שרוצים ציצית?

מי עוד רוצה ציצית?

תן להם, תן להם, תן להם, אה, הנה שמה.

בבקשה, מי עוד רוצה ציצית?

מי רוצים כיפה?

כיפה?

מי רוצה כיסוי ראש? כיסוי ראש.

אפשר להתחיל גם שישי-שבת, מי רוצה?

הנה, למעלה רוצות.

תן להם.

לא הסתיים, לאן אתם הולכים?

משה עייף? משה?

וואי.

תן לו.

מי מהנשים עוד רוצה כיסוי ראש?

שמה תן להם, גל.

כך, רגע, שנייה.

כפיר בן רמון, יזכה לכל טוב לעמודתו יתברך.

רפואה שלמה לחייל שנפצע אתמול מאש חבריו, רועי בן-ציון בן-סוזן.

רפואה שלמה והחלמה מהירה, אמן.

מי שרוצה עכשיו לזכות במצווה גדולה,

בסדר? מצווה גדולה,

בשביל לחלק DVD בקריית-שמונה לזיכוי הרבים, והרבה אנשים מכירו את היהדות מקרוב, שאלות ותשובות ודברים יפים שניתן לראות,

יכול לתת צדקה בסך שקל וחצי ליום,

אם יש לו אפשרות,

מכספי מעשר לתת שקל וחצי ביום.

במשך 20 חודש זה יוצא 1,000 שקל, 20 חודש, בשנה וחצי, 1,000 שקל, לפי שקל וחצי ליום.

מהDVD זכות הוא מקבל שמחולקים, בעזרת השם, בשביל לקרב יהודים.

ואפשר לכתוב את זה לעילוי נשמת או לרפואת מישהו או להצלחת מישהו,

שם בשם האמא,

ואנחנו נברך אותו פה במעמד הרבים,

שיהיה לו להצלחה ולרפואה וכו'.

אז מי שמעוניין ירים את היד, דקות סבורות,

ותהיה לכם ספיפות גדולה, דקה תציל ממוות.

אם אפשר להעמיר להם, תעבירו להם טבשים ועטים.

בואו נראה להם ספיפות, ותהיה להם ספיפות.

למלא לכתוב למעלה שם ושם האמא, וחתימה למטה, ולמרח שקל וחצי ליום מכספי מעשר.

דקה פחותה, אבל יש בה זכות גדולה לאין-שאיום.

עטים, לתת עטים.

לא לעלות, רגע, רגע, עוד רגע, עוד רגע.

תכתבי בפרק.

לא נכתב עטים, עטים, עטים.

תכף.

אוהו, אוהו, שבשמים.

אוהו, אוהו, רק על אבינו בואו, רק על אבינו בואו.

כן, עם הלב אל האוויר בזריזות, שנוכל לברך.

אנו צריכים להגיע לבני ברק.

אין לנו על מילאי שוען, אין לנו על מילאי שוען.

אלו, אלו, אלו אלוהו, אלוהו, כאילו שבאתו מים.

אוהו, רק על אבינו, רק על אבינו. בהצלחה, בהצלחה גדולה.

אוהו, שבשם מהגידו,

רק על אבינו.

רק על אבינו.

אוהו, שבשם... ברכי הבא, גידא, רפואה שלמה מהרה, שלמה בן רחל, הצלחה מכל מעשי עדיו.

חזק וברוך.

כן, זריז ומרשת אמלא.

בעוד המשך, יונה וקימון ויגיון.

חזק וברוך.

חבר'ה, אתם לא חוזרים מהר. חזק וברוך. שקל וחצי יהיה מהר.

חזק וברוך.

שקל וברוך.

תודה.

משפחת וולט פרנדי, משפחת טובית, בריאות והצלחה וסייעתה דשמיא ומעשי דין.

חזק וברוך.

בת-אל בת רחלה תזכה לסיפור הגון מהרה.

אמרחם על כל בריאותיו וירחם על נפש ולוחם שמה של עליה בת-סאדה ואברהם ברוך-צטאנס.

מנוחתם עדת.

עזכו למצוות.

דודית, אפרת, מרגלית, סיבוב פרנסה ובריאות.

עוד רגע.

אחרונים למסור את הטפסים.

אמרחם על כל בריאותיו ויראה חזק.

מאשר,

בן-פאסי, יצחק ב' זרה.

זיווג ארגון מהרה.

בלע בת-אסלר, פועה שלמה, ענבל בת-בלע,

זיווג ארגון מהרה.

גל בת-ציונה, רפואה שלמה.

גם מרחם על כל בריאותיו וירחם על נפש ולוחם שמה של גבריאל.

בן שקעת.

גבריאל ימודה שקעת, פנוחתו עדת.

גילה זאב,

תזכה לכל טוב בריאות והצלחה וכל מעשה ידיה.

לא ריבת רחל, רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל.

איריס, בט אנא.

ברכה, בריאות, הצלחה, פוריות, פרנסה טובה וכל טוב.

איריס, בט חנה, זרע חי וקיים מהרה.

נכלא בטו בג'קלין.

השם יזכה ותביא לרפואה שלמה, שתלך בצניעות, נכלא, צניעות.

בעזרת השם, שיהיה בשורות טובות.

אלינורה בת,

אליאנורה, בת עדה, רפואה שלמה מהרה.

יפה בצר, רפואה שלמה, לאה בת יפה, זרע חי וקיים.

יצחק פילוסוף בן דניאל יזכה לשוב בתשובה שלמה,

ושיהיה חיים טובים.

יבשיה סוטרית מכירים את אחיה קנאי מלמעלו

רונית בן-מרים, רפואה שלמה מהירה.

ויצמן בן, ראשונה יחזור ללימוד התורה.

מלמעלה?

רואה שלמה מהירה.

רותי בצימי, רואה שלמה מהירה בתוך שאר העולם הישראלי. לילה טוב, ברוכים תהיו.